אומרים שאלה החיים: לרכוב על אופנוע. לגור בבקתה על החוף

השועלים גילו שלווה מהי ותרבות נפנופי שלום. ושאי אפשר בלי בנק שממיר כסף…

הצג את הוראות הגעה אל Storfossen, Norge במפה גדולה יותר

פרק 15

הבוקר נפתח עם שמש קייצית של ממש, תכול בהיר בשמיים, נקי וצח ואין אפילו זכר לאותם עננים מאיימים מימים קודמים, (הלוואי ויישאר כך עד שנעזוב את נורבגיה… ביקשנו זאת בתפילת הבוקר, לא יזיק נכון ??? ), מתעוררים במרחק כמה צעדים משפת המים ונושמים את אויר העולם. איזו שלוה לנפש!
15 יום בחו'ל  – ומחצית מהמסע כבר מאחורינו, זוכרים את הספרה 3?
אז, רשמו לפניכם 5345 ק"מ טבין ותקילין רשומים על מד האוץ.
08:00 ואנחנו על האופנועים בדרך ל- Chek out על המים, אפילו לא ירדנו מהאופנועים, מסרנו את המפתח לבעל המקום וישירות לתחנת הדלק. קצת בנקים על הבוקר (נגמר הכסף הנורבגי… אמרתי כבר יקר בנורבגיה ?) וקניית כרטיס למעבורת, צריך להיות שם 45 דקות לפני ההפלגה.

רכיבת בוקר עירונית בסביבה תחבורתית דלילה יחסית לשעות בוקר (כאן, מתחילים לעבוד מהשעה 09:00 …)  והמתנה של כמעט שעה וחצי למעבורת, בזמן הפנוי, איך לא? תופסים תנומה קלה על ספסלי הישיבה.
העיר Bodo מתעוררת בנינוחות השלווה הנורבגית. אוטובוסים מתחילים להרעיש "ולעשן". עובדי נמל פורקים סחורה. מלגזות מתחילות לנוע ורוכבי אופניים בדרך לעוד יום עבודה. היום מתחיל לו, בקצב המיוחד שלו. מזג האוויר נפלא, השמש בשמיים בשנית ונראה שהולך להיות לנו אחלה של יום יפה.
המעבורת מגיעה באיחור של שעה, מגרש החנייה מלא במכוניות ואנחנו האופנועים היחידים בדרך לאי Moskenes. המעבורת פורקת את ביטנה, משאיות ענק עם נגררים מבהיקות ומצוחצחות (כאילו יצאו מקארוואש…) עמוסות סחורות. יוצאות לחלוקה יומית ואנחנו , ראשונים בשורה, תופסים את מקומנו בבטן המעבורת, נקשרנו היטב לרצפת החניון ועלינו לקומת סיפון הממוזג. התארגנות מהירה עם המחשב ומצליח להתחבר (ללא תשלום…) לרשת ציבורית על סיפון המעבורת .
הצלחתי לשלוח רק שני מיילים ובזה נגמר ונעלם לו האינטרנט… (כבר שלושה ימים שאנחנו לא מחוברים לאינטרנט מה שאומר, שיהיה לכם הרבה חומר לקרוא ולעיין בהמשך…).

זוכרים את טובי השבדי? קיבלתי מייל ממנו היום. התרגשות מיוחדת, ליצור כך פתאום קשרים באמצע החיים. הרי, זה לא היה יכול קרות, אם לא הייתי מגשים את החלום…??? חומר למחשבה…
התמקמנו בקומת הסיפון המפנקת, המעבורת משחררת חבלים ומתחילה בהפלגה. עוזבים את העיר והאיים הקטנים שסביב לה והים מתחיל להקיף אותנו מכול עבר ובקושי רואים את האופק.
ארבע שעות הפלגה ועוד שתי שעות המתנה – הן הרבה שעות ללא רכיבה.
הזמן נוצל לתנומה ו/או אולי תוספת שעות שינה. והיום הצטרף לחגיגת החרופ (של אורי כמובן…) מתחרה חדש –  פופקין.
ושוב, בפוזות ותנוחות חדשות בלב-ים הכוללות רעש חרישי (לא נעים מהנוסעים האחרים….)

14:00 – תחנת הירידה באי – Moskenes. המכוניות יוצאות ראשונות ואנחנו אחריהן. ריח חזק של דגים מקדם את פנינו בגלישה אל הרציף. עיקר עיסוקם של תושבי המקום, הוא דיג ואת הדגים הם תולים על מתקני עץ לייבוש, הריח חזק עד כדי כך, שהוא מזכיר לנו שוק דגים בארצנו. מבט ראשוני על התפאורה החדשה הנגלית לעינינו, מזכירה במעט את כפרי הדייגים ביוון – בתים לבנים וחד קומתיים, סירות דייג, מסעדות דגים, חנויות מזכרות ועוד… לוקחים ימינה וצפונה לכביש E10 ומתחילים את רכיבת היום באיחור של כמה שעות – לפנינו, 368 ק"מ.

תוך כדי רכיבה מתגלית נורבגיה אחרת, התפאורה העוטפת את האי Lofoten שונה כל כך ממה שהכרנו עד כה. מרחבים פתוחים ושטוחים, צמחיה נמוכה מאד, מעט עצים בצידי הדרך ובגובה העיניים, הכל מכוסה בדשא ירוק המגיע ממש עד פסגות ההרים, שלג מפוזר כמו סוכר על עוגה, בפסגות ההרים הגבוהים. כל הנוף הזה משולב בחופים מרהיבים ומרשימים, נקיים להפליא, מרופדים בחול דקיק וזח (חתולים וכלבים עדיין לא ביקרו בו… וגם לא זפת…), פשוט מבריק ומצוחצח כמו אחרי ספונג'ה. אומנם השמש בשמיים, אך עדיין עבורנו, היום קר מאד. תושבים מקומיים משתכשכים ונהנים, המחזה והתמונה הזו – שמש, ים ושלג, כאילו לקוחה מסיפורי האגדות. אני צובט את עצמי ושואל אם אני חולם?
ואכן כן ! זה אמיתי כאן ועכשיו! תגידו…??? הרי הלכנו במדבר 40 שנה… לא יכולנו כבר, להגיע עד לכאן ???
עוד ועוד מראות ונופים עוצרי נשימה, חולפים על פנינו ככל שאנו ממשיכים ברכיבה. עד כדי, שאנו מסיטים את האופנועים לשולי הדרך לעצירה מוחלטת. צריך לנשום עמוק. להרגיש ולגעת במקומות האלה, אין דברים כאלה…
גשרים מעבירים אותנו מקצה אחד של אי למשנהו, ואפילו בחלקם (אלה עם הנתיב אחד) יש רמזור לפני העלייה והחצייה של הגשר.
את ארוחת הצהריים המאוחרת אנו מקנחים בקיוסק מקומי עם לחמנייה חמה של המבורגר ובתוכה ? ניחשתם… Fishburger מטובל ברטבים וסלט ירקות עשיר, מממממ טעים מאד למי שצמחוני…
הכביש נוח, רחב ומתאים לרכיבה במהירות סבירה, כזו המאפשרת לגמוא את הקילומטרז' המתוכנן.

שתי טעימות נוספות מנורבגיה שעדיין לא חוויתם איתנו :
לראשונה אני קורא : דשא על הגג – בכל רחבי נורבגיה וכמעט בכול דרך בה רכבנו ראינו מבנים, שהגג שלהם מכוסה בצמחייה –גגות אלה משמשים כתחנות אוטובוס, תאי דואר בחלוקה מקומית, אחסון לפחי אשפה ואפילו בתי מגורים.
לשנייה אני קורא : אחוות אופנוענים – לכל אורך הרכיבה, החל מגרמניה, חלפנו על פני מאות אופנועים בנתיב הנסיעה הנגדי, תוך כדי, כשחולפים האחד על פני השני ולא משנה באיזו מדינה רכבנו, מבוצעת באופן אוטומטי הרמת יד שמאל להיי. לא מכירים ובקושי מבחינים בפנים, אבל שלום אומרים, גם אם זו שיירה של אופנועים, כולם מרימים יד להיי. כמה נחמד היה, אם גם בארצנו הקטנה היינו מאמצים תרבות שכזו…

הרכיבה היומית כמעט ומגיעה אל קיצה ואנו בדרכנו חזרה על כביש E6 בחיפוש אחר מקום לינה. לאחרונה, אימצנו לינה בבקתות הרים: זול יותר (שליש ממחיר ממלון), נוח הרבה יותר (אין מדרגות וסבלות מיותרת…) יפה ומרשים (רעש המים, ושקט מופתי של טבע וחופש) אז יש לנו מספיק סיבות טובות, החיסרון המובהק – שלא תמיד יש אינטרנט זמין.
הבקתה של היום נמצאת בעיירה הציורית Storfossen
מתארגנים לארוחת לילה מאוחרת ושינה טובה ומתוקה לקראת מחר.
ההגעה המיוחלת לנורדקאפ.
אז ביי לכם חברים ודש מכולנו,
עדיין מנורבגיה.

איציק

———————————————————————————————————–

ערך-יוני. כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות למיכאל אורי ואיציק.

———————————————————————————————————-

מאת: יוני   ·   קטגוריות: אופנועים and הרפתקאות   ·   יש 3 תגובות, הוסף תגובה    

שגרת רכיבה נטו

בכל מסע, אחרי שמִתְרגלים, יש שלב בו גומאים מרחק פשוט כדי להספיק.

הצג את הוראות הגעה אל Bodø, Norge במפה גדולה יותר

פרק 14
06:30 השכמה והתארגנות מהירה לעוד יום רכיבה ארוך במיוחד – 480 ק"מ. שעת הבוקר המוקדמת, נועדה לאפשר לנו להרביץ מנת קילומטרז' גדולה על הבוקר.
08:00 תפילת הדרך על שפת הנהר הזורם מפי הרב הראשי (הבחנתם כבר בזקנקן הסקסי שהוא מגדל…או חוזר בתש…- ימים יגידו)
08:15 וויתרנו על ארוחת הבוקר של היום (ללא סנדוויצ'ים…), יאללה על האופנועים. ישירות לכביש הראשי והמשכנו צפונה.
מזג האוויר, נראה מאיר פנים והשמש בצבצה מבעד לעננים הגבוהים, הזכרנו לו… בתפילת הדרך, שכמה קטעי שמש להיום – לא יזיקו.
כרגיל בשעות האלה, אנחנו כמעט לבד בכביש ומרשים לעצמנו לתת קצת בגז.

המון שעות של רכיבה, מבחר מגוון של כבישי וצירי תנועה, כבר הפכו אותנו לנורבגים של ממש. בתחנת הדלק הראשונה פגשנו 3 רוכבים משבדיה שהיו בדרך חזרה לארצם והתלבטו באיזה כיוון לרכב. מכיוון ,שאנחנו כבר בקיאים, המלצנו להם לחזור במעבורת דרך Molde, מסלול קצר ומהיר יחסית. המעבורת חוסכת כ- 120 ק"מ של רכיבה בכבישים בהם המהירות המותרת 70:60 קמ"ש.
המשכנו ברכיבה עניינית, מדויקת, עם עצירות לתדלוק. כמו פרוייקט ממוקד, שמטרתו לחצות מדינה. בתחנת דלק נוספת, פגשנו בחור גרמני מזוקן (נראה תמהוני משהו…) שהגיע עם ליפאן 250 סמ"ק עמוס ציוד ותרמילים לעייפה ועם מנוע רועש מידי בצליל מתכתי. הסתבר שהבחור קנה את האופנוע ב- Ebay תמורת 1000 יורו והוא בדרכו לנורדקאפ. שאלנו אותו; "מה יקרה אם תיתקע?" השיב הבחור – "אשאיר את האופנוע ואחזור ברכבת" …??? בבדיקה שביצענו עבורו, נתגלה חופש ענקי בשרשרת. עזרה קלה מפופקין והשרשרת נמתחה כראוי. מאוחר יותר בהמשך, בעת הפסקת הצהריים שלנו, הבחנו בו שוב עוקף אותנו בדרך ליעדו.

לרכיבה של היום מטרה אחת – להגיע ל- Bodo ולהיות מוכנים מחר בשעה 10:15 להפלגה עם האופנועים לאי Lofoten .
המשכנו על כביש E6 בתוך יערות הענק הגבוהים שהקיפו אותנו, ומנגד, נשמע צליל רחש פלגי המים השוטפים את מדרונות ההרים בדרך אל הים הפתוח. שצף קצף ועוצמת זרימה ששעה שעתיים שלה, מסדרת את בעיית המים בנגב לכמה שנים, ככל שטיפסנו במעלה ההרים, נדמה היה כאילו הזרם מתחזק יותר ויותר.
הי הפתעה: מעט מאד מנהרות בציר התנועה הזה ובעיקר כביש אחד E6 המוביל לצפון נורבגיה .
דמיינו לעצמכם את מדינת-ישראל, כולה נטועה עצים; מצפון לדרום בצפיפות כזו שהעצים גדלים ממש האחד בתוך השני ולגובה של 10 קומות. ובמרכזה מונח כביש דו מסלולי  (נגיד, כביש 90 שלנו) רחב, מפותל ב- S'ים לכול אורכו, מטפס ויורד מההרים. בשולי הדרך זורמים נהרות של מים ובאופק הרים עם פסגות מושלגים (נכון ,שזה היה ממלא לנו את הכינרת וים המלח בתוך 4 שעות…) זאת פחות או יותר התחושה שכאשר רוכבים בכביש הזה בחבל ארץ זו; מהמם, מטריף ומגלה זוויות ונופים עוצרי נשימה מבעד למשקף בכול רגע ורגע מקטעי הרכיבה.

בחלק ניכר מהמקומות, פשוט לא יכולנו להמשיך ולרכוב. היינו חייבים לעצור, להתפעל, להריח ולנשום וגם לצלם שוב כדי שנזכור. 14 יום בדרכים ולכל יום, יש ההפתעה והמנה שלו, אין ולו רגע דל של שעמום.
לאורך הדרך מתגלות יצירות מוטורויות, חלקן אף ישנות מועדות ושייכות מזמן כבר למועדון החמש, שימו לב למספרי לוחית הרישוי של הוולוו – אם זו לא הזדהות מוחלטת עם מועדון החמש אז מה כן ???
זוכרים את אלפי המנהרות המציפות את נורבגיה (כמו המים…), היום רכבנו לתוך מנהרה כזו באורך מיוחד – 8.6 ק"מ, ואכן היא לא אכזבה והתנהגה כמו אחיותיה מימים קודמים – היה קררררררר כמו תמיד !
מזג האוויר המשיך להאיר פנים (כנראה, שמישהו בכל זאת, שמע אותנו שם למעלה…. נחמד לחשוב כך לא ?) ואנחנו מורידים את חם-צוואר, "שקיות הניילון" והביטנה הפנימית במעיל הרכיבה. ממש תחושת חום של יולי אוגוסט (במושגים של נורבגיה…)
המשכנו בטיפוס ההרים והנוף קיבל צורה וצבע שונים; העצים החלו להעלם וחלקם אף השחיר, ירוק של דשא ו/או קוצים נעלמו, (מי בכלל רוצה לגדול בחלק זה של כדור הארץ… אפילו לצמחייה אין ממש חשק…) כתושבי הנגב הצפוני, התחושה היא של מדבר נורבגי, רק מלא בשלג ומים. קרחות גדולות של סלעים והרבה צחור בעיניים. הגובה 692 מטר ואנו רוכבים על רמה אופקית של רכס הרים נמוך יחסית לסביבה, השמש היתה בשיאה בשעות האלה וחיממה אותנו למרות הקור העז שבחוץ. הגענו לחוג הקוטב הצפוני. שהוא קו הרוחב 66'5 ומשמעו: קו רוחב סביב חלקו הצפוני של הכדור, בו השמש אינה שוקעת לפחות יום אחד בשנה וזה יקרה ב- 21 ביוני. (יש גם חוג קוטב דרומי, בו השמש אינה שוקעת יום אחד בשנה וזה מתרחש ב-21 בדצמבר). קצת משחקי שלג, זריקת כדורים והשתוללות של ילדים… כמובן, שמקנחים בגלידת וניל מקומית; רכיבה של עוד 80 ק"מ אחרונים של היום והשעה כבר 16:30 והלאה לדרך ל-Bodo .

אני יודע שגם אתם כבר רוצים להיות שם, האמינו לי, גם אנחנו יותר מהכל, הרי למטרה הזו נולד המסע. מרגע הנחיתה באי יוותרו עוד כ- 1047 ק"מ ליעד; תחילה על כביש E10 ואחר כך חזרה לכביש E6.
אז, לילה טוב לכם, גם אני צריך מעט שעות שינה…
דשדש מכולנו,
ועדיין, נורבגים לעוד כמה ימים.

איציק

————————————————————————————————————————-

ערך-יוני. כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לאורי מיכאל ואיציק

————————————————————————————————————————

מאת: יוני   ·   קטגוריות: אופנועים and הרפתקאות   ·   יש 2 תגובות, הוסף תגובה