אומרים ישנה ארץ. ארץ אוֹפְנוֹרְבֶגְיָה

אי שם בסוף העולם מישהו מבין סוף סוף לנפש אופנוען. כי מי שסלל את הכבישים במערב נורבגיה, ידע כי יש מקומות שאפר להתחבר אליהם ממש, רק על שני גלגלים.

הצג את הוראות הגעה אל Åndalsnes, Norge במפה גדולה יותר

אחד עשר ימים בדרך

שמים אפורים, עננים גבוהים מאד בצבע פלדה וגשם העומד לפרוץ בבכי בעוד כמה שעות, פתחו את היום האחד עשר של המסע. סופסוף חנויות נפתחו וגם הבנקים. שלושה ימים רצופים הכל היה סגור עקב חגיגות ושבתות. היינו חייבים לעצור לסידורים; כמו החלפת יורו לקורונות נורבגים. אחרת, נמשיך לשלם ימבה של עמלות המרה בכל תשלום; קניית אביזרי חשמל למיניהם – כבלים שפופקין איבד ועוד… בהמשך עוד חיכתה לנו היום דרך ארוכה והשלמת פערי קילומטרז' מהימים הקודמים.
ארוחת הבוקר הסתיימה בשעת בוקר מוקדמת וחיכינו לשעה 09:00 לפתיחת החנויות והבנקים.
10:30 ואנו ערוכים לצאת לעוד יום רכיבה, אלוהי הגשם התחשב… ושלח רסיסי טיפות קטנות ועדינות פה ושם.

החלטנו לצאת לדרך צפונה על כביש 55 לכיוון היעד הבא, מרחק של 400 ק"מ. בדרך נכנסנו לבקר את הקרחון Nigardsbreen, אחד משלושת הקרחונים הגדולים בנורבגיה. הגענו דרך כביש הגישה למקום, ההגעה לקרחון נעשית באמצעות סירה ואחריה יש קטע של הליכה רגלית, סדר גודל של שעתיים וחצי. החלטנו שמיצינו את ההיכרות עם האופי הקריר שלו, צילמנו די ויאללה קדימה. חזרנו לרכיבה. הגשם התחזק ככל שטיפסנו לגובה במעלה ההרים. בתחנת הדלק המקורה בין העצים, עצרנו ללבוש את חליפות הסערה ויצאנו להתמודד עם תהפוכות מזג האויר. הגשם כבר לא התאפק יותר ופרץ בבכי זלעפות ורחץ את ההרים, הכבישים והשקה את נוף הפרא סביב. שלוליות החלו להיקוות בשולי הכביש ומעליהן זחלו שולי ערפל כבד שהחל לכסות את ההרים. כמו קטע של סרט בדיוני; רכבנו להנאתנו במהירות סבירה של 60-50  קמ"ש. כמו ריקוד סלואו אלגנטי, מחייכים ונהנים. אכן כן. השמועה נכונה. בדקנו; החיים יפים!

כמעט ולא היתה תנועת אופנועים על הכביש בשוני גמור ליום האתמול (כנראה, שאין יותר מידי משוגעים כמו השועלים…). ככל שהמראנו, מזג האוויר השתנה לקררררר וגשום עוד יותר, חלפנו על פני כבישים מוכרים באיכותם; מהממים ומפותלים וחצינו עיירות ציוריות ומנהרות אינספור. מנהרות קרות מאד; דמיינו לעצמכם, שאתם רכובים על האופנוע ולבושים היטב, חולפים על פני וילונות יריעות גומי גמיש, כאלה המשמשים דלת כניסה לחדר קירור ארוך ומקפיא. זאת בערך התחושה… המנהרות מלאות במים המחלחלים מהתקרה וממעלה ההר, הסלעים בדופן הפנימית "מזיעים" ממש והכביש רטוב לגמרי כאילו שיורד גשם פנימי. מסך ערפילי של תרסיס מים, מלווה אותנו לכל אורך חדר הקירור הזה. הקור מקפיא את העצמות וכפות הידיים. במנהרה ארוכה אחת, הגענו לכיכר תת קרקעית מרכזית (כזה דבר עוד לא ראינו…). שלוש מנהרות נסיעה נפגשות בכיכר ענקית בקוטר של 40 מטר, בבטן האדמה (מראה מדהים…), במרכז הכיכר דמיינו כדור פחוס לצורת ביצה עומדת, המחוברת בקצותיה לתקרת המנהרה ולמרכז הכיכר, עיצוב אדריכלי וטכנולוגי יוצא דופן ומרשים.

למרות הגשם העז שלא פסק לרגע, (טוב, מאיפה הנוף הירוק הזה? נכון! מהגשמים…) המשכנו, עלינו וירדנו את ההרים בשיפועים של 10%, הכבישים התפתלו בפניות של 180 מעלות על צלע ההר וחייבו להוריד לראשון בכל פניה עם עליה חדה, מחדש. זוויות ההטיה נשקו לזווית ישרה והגענו לגובה של 1,623 מטרים. חלפנו בתוך פסגות מושלגות וקירות שלג בגובה של כשלושה מטרים המגיעים עד לכביש.
ההרים המושלגים ועטופי הערפל, בהקו בלבן עדין ומתחתיו סלעים שחורים וגסים. מהזוית הזו הנוף נראה אחר לגמרי. מרחיב אישונים ועוצר נשימה. עוצמה שניכרה בכל; בענק, בגדול, ברחב, ובגבוה. ההרים בגוונים של שחור ולבן צחור ונראו פתאום כמו דלמטי… אז החלטנו לקרוא להם "הרי הדלמטי".  למרות הגשם העז והערפל הכבד, נפעמנו והתרגשנו מהחוויה המרתקת. האדרנלין דחק את העייפות. כל שרצינו היה; להמשיך ולרכוב עוד ועוד ללא הפסקה. תחשבו שאתם מגיעים למוזיאון אמנות ונותנים לכם אפשרות להלך ולרכוב בתוך הציורים או הפסלים. זה רגע שמרגישים בו סוג של ענווה וכבוד אל מול דברים גדולים מאיתנו. בנקודות עצירה רבות לאורך הדרך הנצחנו את השכרון הנוף הזר לנו כל כך. הרכיבה בתוך צמר הערפל הוסיפה להיי הכללי של המסע ריחפנו (על האופנועים כמובן…) ודאינו כציפור דרור חסרת דאגות. אי-שם במרומים.

זה הי יום של מהירות רכיבה איטית, רטובה ולעיתים אף מסוכנת מאד. השעה כבר 21:30, 423 ק"מ חדשים ומאתגרים נוספו למד המרחק של כל אחד מאיתנו. זוכרים את הספרה 2…? אז, נכון להיום, אנחנו כבר על 3648ק"מ!
עייפים ורטובים, המשכנו בדרכנו לעיר Andalsens, למלון גראנד-הוטל, במלון מחכה לנו הסוויטה 414 בקומת הגג, כיאה לסיום יום רכיבה שכזה. נבלה את הלילה בשינה עמוקה ומלאת חוויות חדשות.
בהחלט שיש על מה לחלום….

מארץ הפיורדים. תודה לפירגונים וחג שבועות שמח. אורי, מיכאל ועבדכם; איציק.

———————————————————————————————————————————————-

ערך-יוני. כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לאורי, מיכאל ואיציק.

———————————————————————————————————————————————-

מאת: יוני   ·   קטגוריות: אופנועים and הרפתקאות   ·   יש 10 תגובות, הוסף תגובה    

ראשונים גם ביום ראשון

השכמה מוקדמת, כבישים נקיים, מפלי מים ויום רכיבה בתוך יצירת מופת

הצג את הוראות הגעה אל Sogndalsfjøra, Norge במפה גדולה יותר

יום רכיבה 10

שמש נעימה של בוקר מקישה מבעד לחלון מרפסת הגג של הסוויטה הכחולה מס'  1310  בעיירה Sand  ומעירה את השועלים, ענני כבשים על רקע תכול, מכסים את השמיים, הולך להיות אחלה של יום. בוקר שקט ושלו של יום ראשון (כמו השבת שלנו….), כל העיר עדיין ישנה, שקט מופתי נשמע ברחובות ומחוץ למלון והרעש היחידי מגיע מאתנו.
07:30 ואנחנו במגרש החנייה (חרוצים… לא?, אין ברירה, צריך להשלים פערים…) מזוודים את האופנועים, מבצעים בדיקה יומית ויוצאים. נהמת האגזוזים והרכיבה לארוחת הבוקר, מפריעה את שלוות המקום ואנחנו משתדלים לרכב על ראשון ב- 1500 טורים ולגלוש למסעדה, האופנועים מסודרים אחר כבוד עם הפנים ליציאה בסמוך לחלונות המסעדה ועל שפת המים מול המרינה. כרגיל, פתחנו את חדר-האוכל, לפנינו ארוחת בוקר עשירה, מגוונת, יפה ומסודרת כמו "חיילים" במסדר המפקד. אכלנו, לגמנו והכנו סנדוויצ'ים להמשך היום – מיכאל עם הבייקון והצהובה, אורי עם הדג המלוח ואני עם הריבה והצהובה. תפילת הבוקר על שפת המים, מלווה בשמש חורפית קרירה מאד הפותחת כהרגלה כל יום וגם את יום הרכיבה העשירי.

08:30, הטמ"פ בחוץ; 10 מעלות. לבושים ועטופים היטב. יוצאים לדרך…
יום ראשון כבר אמרנו… הכבישים ריקים לגמרי ויש תחושה פנימית שזה רק שלנו… קילומטרים של רכיבה ורק אנחנו על הכביש, איזו תחושה נפלאה !
הכבישים מתפתלים להם להנאתם ואנחנו מתמזגים עם הנוף הפראי, הרוח והחופש. אחרי כמה דקות של רכיבה אוטונומית, אנו מזהים הזדמנות פז ומתקבלת החלטת דירקטוריון מהירה מאד, שעושים צילומי כביש וקטעי ווידאו ובמיוחד במנהרות.
התחלנו לצלם, נוסעים קדימה ואחורה, אחד מחכה, שניים מגיעים וכך חוזר חלילה לכול אורך הדרך, פוגשים מנהרה מיוחדת ומצלמים שוב, כביש מפותל ומתחילים הלוך וחזור, מבצעים פרסה במרכז הכביש ושוב ממשיכים, כך, לאורך ציר התנועה צפונה במשך כשעה שלמה. מכוניות מתחילות לנוע על הכבישים בתנועה דלילה אחת לכמה דקת טובות ואנחנו ממשיכים לצלם.
אני תופס את מקומי אחרי המנהרה בעמדת הצלם ופתאום, אופס, הבלון התפוצץ, הבלון נקרע…", נספח הרבנות הראשית בנורבגיה, כבוד הרב אורי החליק בפניית פרסה באמצע הכביש הראשי על אי התנועה מסומן (למזלו…) התנועה אכן הייתה עדיין… דלילה ואל דאגה, למעט נזק פלסטי לארגז השמאלי האופנוע לא ניזוק כמו גם כבוד הרב. התמונות מראות זאת.

אחרי האירוע שנגמר בטוב, המשכנו ברכיבה מנהלתית וסדורה בהתאם לתוכנית . ממשיכים לחצות כבישים ומנהרות (עברנו את המאה לפחות…), אינספור מפלים הנופלים בשולי הכביש. שצף קצץ של געש ומערבולות שרק כוחות הטבע יכולים לספק, עוצמה אדירה של זרימה מגבהים של מאות מטרים. אי אפשר לתאר במילים את שרואות עינינו, אני מקווה שהתמונות יצליחו לתת את תחושה וההרגשה.
הכביש ממשיך להתפתל ומטפס במעלה ההר, הנוף מתחיל לקבל גוונים וצורות אחרות; פחות ירוק ויותר מסולע וניצב. הרבה פסגות מושלגות ואתרי סקי (לא פעילים כעת…) המבצבצים למרגלות ההרים המושלגים. קבוצות נוספות של רוכבים מתחילות לנוע על הכבישים ואת חלקם אנחנו כבר מכירים מעצירות קודמות ואפילו, זוג רוכבים בעל ואישה על שני גולדווינגי'ם דנדשים, נראים מרשימים ומדוגמים. בקטע מסויים, הצטרף אלינו בחור גרמני על אפריקה טווין מזווד להפליא. מסתבר, שגם הוא רוכב לנורדקאפ וחלק מהמסלול שלו חופף למסלול שלנו. רכבנו כמה ק"מ ביחד כולל חציית מעבורת ונפרדנו לשלום. נראה שניפגש שוב בנורדקאפ.

מזג האוויר מאיר פניו ואנו רוכבים להנאתנו ביחד עם שולה בתוך הציור הענקי הזה שנקרא – נורבגיה. התחושה והסיפוק אדירים מכדי לתאר במילים, כל יום שעובר (ואנחנו כבר בעשירי…) התחושות מתעצמות. הנופים הופכים ליותר פראיים ומסקרנים והחוויה הופכת למוחשית יותר ויותר.
20:00  עפ"י השעה המקומית ואנו עושים דרכנו ללינת הלילה במלון פארק בעיר Sogndalsfjora אחרי יום גדוש ועמוס בחוויות של פעם בחיים.

כל השלג הלבן כאן על ההרים סביב, מזכיר לי חלב שמזכיר לי עוד משהו: חג שבועות שמח.

שועלים בדרך לנורדקאפ.

איציק

———————————————————————————————————————————————-

עריכה בקטנה-יוני. כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לאיציק אורי ומיכאל

———————————————————————————————————————————————-

מאת: יוני   ·   קטגוריות: אופנועים and הרפתקאות   ·   יש 4 תגובות, הוסף תגובה