29 ביוני 2011 בחזרה מנורדקאפ, סיום בנקודת ההתחלה. דיווח 25
סגירת המעגל ומימוש החלום
בקטע האחרון מזג האויר והכבישים חייכו, אך ההפתעה היתה ליווי של עשרות אופנועים שללא ידיעתם, באו לברך על הסיום…
הצג את הוראות הגעה אל Landshut, גרמניה במפה גדולה יותר
פרק 25
הבוקר התחיל ויומו האחרון של המסע הדהד בראשינו. מעט התרגשנו ולא האמנו, שזה הולך להיגמר לנו. כל כך מהר עברו להם 33 ימים. להקות של אופנועים עברו מתחת לחלוננו ואנחנו, עדיין התכרבלנו במיטות ולא הבנו לפשר העניין (אחלה של שעון מעורר…). רחש "הציפורים" הזה, על הבוקר מאד מסקרן ולא מניח. הצצה חטופה מהחלון חשפה טור ארוך ומתפתל של עשרות אופנועים בין כלי הרכב. בארוחת הבוקר, שוחחנו עם קבוצת בעלי הבאגי המקומיים, שהגיעו יחד אתנו למקום והבנו, שהמסלול צפונה לגרמניה, עובר מתחת לחלון בית המלון והוא מועדף על הרוכבים בגלל הדרך העקלקלה וההררית וגם, לא צריך לשלם אגרה בכביש המהיר, (אתמול שילמנו על קטע של 80 ק"מ – 28 יורו לשלושת האופנועים).
ארוחת בוקר צנועה ביותר… (הנקראת בפי המקום – Big Breakfast) ולא מספקת הסתיימה מהר, תפילת הדרך על הכביש הראשי, כשברקע מתנגן לו קונצרט המפלטים. לא יכולנו לבקש תפאורה ומנגינה מתאימה יותר מזו, ליום הרכיבה האחרון של המסע. על הצג של שולה מופיעים 239 ק"מ לבית המלון ב-Landshut, שממנו יצאנו למסע ובו גם נסיים.
להקות האופנועים ממשיכות לזרום צפונה על הכביש הפנימי מס' 182 ואנחנו מצטרפים ומתמזגים לחגיגה. רעש מרטיט, מחריש אוזניים ומענג, חוצה את העיירה הקטנה למרגלות ההר. האוטוסטרדה צפונה, נמצאת מעלינו ונמתחת כמדף מרשים ומתפתל (עם מעקה כמובן…) הכולל ארבעה נתיבים על צלע ההר הנתמכים על עשרות עמודי "שלמה" מבטון היצוקים בשיפוע, מחזה הנדסי וטכנולוגי מרשים ויוצא דופן. בהמשך הכביש, פגשנו גשר ענקי מברזל הצבוע בירוק כהה המתמזג נפלא עם הנוף ומחבר בין שני הרים אי שם במרומים. במרכז הגשר ממוקמות שתי עמדות לקפיצת באנג'י. בהמשך הדרך עצרנו לתצפית במשוגעים הקופצים מגשר האמיצים שבגובה, את הצרחות בזינוק הראשוני אל התהום שומעים כנראה עד ישראל… בהחלט תצוגה מרשימה!
הדרך המשיכה להתעקל ולהתפתל עד אינסברוק ואנחנו עלייה, עם כל שאר הרוכבים ממדינות שונות באירופה, שברובן היינו וביקרנו לאחרונה.
יום א' והרחובות בתוך העיר Innsbruck שקטים ותנועת כלי הרכב דלילה ביותר. החנינו את האופנועים על המדרכה, בצמוד לחנות הגלידה המקומית במרכז ויצאנו לטיול רגלי ברחובות המעוטרים והצבעוניים. מספר אוטובוסים חנו בחניון מרכזי "ושפכו" אל תוך העיר עשרות תיירים וכמובן, גם מישראל – סופסוף שמענו קצת עברית, אחרי תקופה כל כך ארוכה. שוחחנו עם חלק מהם ומסתבר, שיש ביניהם אוהבי ורוכבי אופנועים, שקוראים על המסע שלנו באתר. "מה, זה אתם??" נשאלו השאלות… היה נחמד להרגיש סלב"ים באמצע מדרחוב אינסברוק. הפסקת מנוחה והתרעננות בתוספת ארוחת צהריים מקומית, ציידה את קיבתנו באנרגיה להמשך הדרך ל- Landshut .
יצאנו מהעיר ועלינו לאוטוסטרדה המובילה למינכן ולזלצבורג.
בעיקול ימינה, לעבר זלצבורג – ירדנו במחלף לכיוון Rosenheim לכביש 15 המוביל ישירות ל- Landshut. לראשונה מאז עזבנו את העיר לפני חודש ימים, ראינו את השלט המורה על 60 הק"מ האחרונים של המסע. "כנופיות" האופנועים המשיכו לנוע על הכבישים והצטרפנו לאחת מהן לישורת האחרונה של המסע. 15 אופנועים (מרביתם מגרמניה) ושלושה מישראל.
אתמול קיבלנו מנת "נס הרים" והיום, אנחנו מקבלים מנת קינוח של "בית גוברין" לאורך 60 ק"מ. הכביש מצוחצח ומבריק להפליא, ללא מהמורות, מישורי ברובו ודו מסלולי רחב במיוחד, המשולב בתוך כפרים ועיירות קטנות הפזורים לאורך ולרוחב. רכיבה עירונית ובינעירונית, עיקולים, פניות, פיתולים, הטיות וכיכרות, ליוו אותנו בדרכנו חזרה לעיר יחד עם קבוצת האופנוענים (ודרך אגב, שתי בנות, האחת על GS650 והשנייה על Bandit 1200 ) שכרון חושים מוחלט וסיומת מרשימה ומדהימה להגשמת החלום – המסע לנורדקאפ.
4 ק"מ לפני העיר, מתחילים הרמזורים ומקדמים את פנינו לקראת הסיום. מבטי סיפוק אדיר מבעד למשקפים ואושר ענקי המרחיב את חדרי הלב.
גלשנו באיטיות למגרש החנייה במלון כלא מאמינים…
המסע בוצע!!! עשינו את זה בגדול!!! ובענק!!!
המלון כבר הוזמן מראש (לפני כחודש), אנו לא רוצים ולא יכולים להיפרד מהאופנועים, ההתרגשות חוצה גבולות, הנפת אצבעות אל על עם תחושת ניצחון ענקית ובסופה, צעקת "יש!!" במרגש החנייה המוציאה משלוותו את הרחוב המקומי. פרגון הדדי, חיבוקים ונשיקות (גם לאופנועים…), המילים חונקות בגרון והדמעות זולגות ושוב שקית הדמעות עובדת שעות נוספות ועולה על גדותיה.
דקות ארוכות עוברות ואנחנו ישובים בספסל הגינה האחורית ומסכמים את אוסף החוויות הנדיר והמיוחד, הרגעים הקשים ונקודות השבר, המראות, הנופים והתרבות, שצרבנו בליבנו במהלך החודש האחרון ואשר, ילוו אותנו לכל החיים.
המסע תם והושלם ואנחנו בריאים ושלמים ומרגישים מצוין.
המחר יוקדש למנוחה, סיבוב קניות ובילוי אחרון בעיר, החזרת האופנועים למר הרמן ובלילה בחצות הטיסה הביתה.
כמעט סיכום
25 פרקים תיעדו את הגשמת החלום הפרטי שלנו ודרכם, שיתפנו אתכם משפחה, חברים וקוראים יקרים בחוויות הריאליטי, כמעט… בזמן אמת (למעט תקלות אינטרנט קלות…).
וזה המקום לומר תודות מכל הלב, לאנשים מאחורי הקלעים שתרמו מזמנם ומרצם להצלחה הכוללת של המסע :
• אריה נגררים – על התרומה הכספית במימון חלק מהמסע.
• מר הרמן – על קיום ההבטחה וקבלת אופנועים חדשים מהניילון למסע.
• יוני– העורך הראשי והאיש היקר, שאירח אותנו באתר הרפתקה דוט קום ואיפשר לאלפי אנשים ברחבי הגלובוס לעקוב, להתרגש, ולחוות ביחד אתנו את המסע המאתגר.
• לחברים והקוראים הרבים שעקבו, קראו, הגיבו ופרגנו לכול אורך הדרך.
• לשלוש המשפחות היקרות שלנו (ערד, עומר ולהבים) שתמכו מאחור, איפשרו וגרמו כל אחת בדרכה שלה, בהגשמת החלום והמסע המאתגר בפרט.
ואחרונים חביבים: לשחקנים הראשיים במסע – שלושת השועלים, על הנחישות וההתמדה, התמיכה, העידוד, ההקשבה והסבלנות גם ברגעים הקשים. על היכולת ללמוד, להבין ולקבל האחד את השני ולהשכיל, לשמור על "החבילה" שלמה ובריאה לכל אורך המסע.
לידיעתכם, נותר עוד פרק (26) אחרון ומסכם למסע לנורדקאפ. את הפרק אכתוב, מתחנת השידור המקומית – ארצנו הקטנטונת…
יישר כוח ותודה לכולם. בשם שלושתנו!
איציק
——————————————————————————————————————————————————
ערך-יוני. כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לאיציק, אורי ומיכאל.
——————————————————————————————————————————————————
מאת: יוני · קטגוריות: אופנועים and הרפתקאות · יש 2 תגובות, הוסף תגובה