הרפתקה דוט קום

שוב הולך לכתוב על יין, ומי שמרגיש שהוא מגזים בד"כ בנטיה לקנות דברים איכותיים באופן ספונטני אולי כדאי שיעצור כאן. לפני שמונה שנים אולי שמונים, התייצבתי בוקר אחד לפגישה בטבורם של כרמים מלבלבים בגבעות ליד חורבות עתרי שמדרום מערב למושב אדרת. פגשתי שם חבורה צעירה ומסוקסת שדיברה אופנוענית חופשי ובישרה לי (בצניעות אני חייב לציין) שהיא הולכת לייצר יין לזהב. דמיינו שאתם מגיעים לאיזו שכונה, נגיד קרית-יובל בירושלים ואתם פוגשים בבריכה המקומית כמה אנשים שאומרים לכם שהם הולכים על מדלית זהב. אז אולי תבינו את ההנאה הפואטית שלי כשנודע לי שיקבי עמק האלה – שהיה ויש לי הכבוד להיות הממתג ומעצב הבית השוטף שלהם, זכו אתמול במדליית זהב ליין הקברנה סוביניון 2005 שלהם בתחרות אשכול הזהב הישראלי – התחרות הנחשבת ביותר. נכון שכל הזהב שאני תרמתי להם זה ההוא שמודפס על התויות, אבל דני, אודי, דורון ואיריס, אני גאה בשבילכם. הקברנה אולי הזן הנפוץ בין היינות בארץ זו גם הקטגוריה הקשה ביותר לזכות בה. שאפו!! וכמעט נדחקת לצד מדליית הכסף בה זכה השרדונה 2007 שלכם, שמרוב מדליות פרסים וציונים לשבח ברחבי העולם אנחנו מתייחסים אליו בשלווה (כמו לילד שבין כה וכה מביא מאיות) איזה יין לבן מדהים שהוא – פרט לרכיבה המענגת לעמק האלה פעם בחודש – סיבה מספקת להשוויץ שאני מכיר אתכם אישית. איזה כיף.

אגב, למעוניינים לבקר ביקב, הוא בתוך קיבוץ נתיב הל"ה. סגור בשבתות וחג (כשר) פתוח לרווחה בחול המועדים למינהם וימי שישי. שווה!

מאת: יוני   ·   קטגוריות: יוני בן שלום   ·   יש 3 תגובות, הוסף תגובה    

עוד 46 יום ליציאה

אני פוגש לעיתים אנשים שכשהם מבינים שאני רוכב על אופנוע למחייתה של שפיות דעתי, הם מבשרים לי בחביבות שאני חייב לקרוא את "זן ואומנות אחזקת האופנוע". זה אחלה וודג'ט להסתובב איתו במחזיק המפתחות של ההשכלה הכללית. להראות אמפטיה למשהו שאינך יודע איך לאכול.  אז קודם כל. תודה! שנית, כבר לפני עשרות שנים חרשתי את הספר (שהוא בתכל'ס יצירה פילוסופית מענגת), כולל באנגלית. ויש לי החלטה אחת ברורה, שכאשר אני שב מהמסע הזה, אני מתיישב לתרגם אותו לעברית של בני אדם. לעומת התרגום המאד מדוייק אבל מה זה ארכאי, שאתה כל הזמן פשוט נחנק מצחוק בתוך הקסדה. אז כן. איפה היינו? אה. אומרים שלכל מכונה יש נשמה. אז יש. אבל גם אם תיקח את האופנוע לקורס בקבלה, בודהיזם או בהארה פנימית. בסוף הוא יצטרך מוסך. והנה הגיע זמן טיפול 40 אלף. לי יש את בועז ארוך. שיושב בבנימינה. אני מגיע אליו בבוקר עם האופנוע, חוזר ברכבת לתל-אביב (22.5ש"ח) ובא בערב לקחת אותו בחזרה באותה דרך.

יש כאלה שבאים לתקן ת'אופנוע רק בשביל הקפה

אתם מניחים ודאי שאני מקבל הנחה ולכן מונח בכיסו (שימו לב למשחקי הצליל). וחייב לכתוב עליו דברים טובים. הנחה שגויה אחי, ההנחה האמיתית שלי היא בכך שאני בטוח שמה שהוא עושה כבר יחסוך לי כסף. (כמובן מבלי לפגוע באנשים יקרים אחרים בברנז'ה) מעבר לכך שבועז הוא המלווה הקבוע של טיולי מועדון אופנועי השטח שלנו. הוא מגיע עם עוגיות וקפה שרתומים לטנדר ועגלה. אבל נעזוב זה. כשנתקעתי עם האופנוע שלי לפני כשנה וחצי, בדרך בין איטליה ליוון בלילה חשוך בו הסתבכו לי הבלמים. הוא היה היחיד שלקח את הטלפון (גם אם אמר שניה לפני, מי הבנזונה שמצלצל בשעה כזו)  וענה בשעה 3 לפנות בוקר לקריאת המצוקה שלי ובסבלנות הדריך אותי לפתרון. לזה אני קורא קשר ולאו דוקא עם לקוח שלו. אני עם בועז פור גוד! חוצמיזה שהבנאדם מקצוען ומנייאק לפרטים שברגע מסויים אני מרגיש שהוא אוהב את האופנוע שלי יותר ממני. קיביני מאט, מה הם עושים שם כשאני איננו. יש לי מין מוטו כזה: "יש מכונאים שמטפלים באופנועים. ויש כאלה שמטפלים באופנוע שלך!" וזה כל ההבדל.

בכל מקרה, בקרוב אני מגיע אל בועז ליום השתלמות של תחזוקה טכנית בסיסית, טרם יציאתי.

יש לי גיבוי כנראה גם בג'ונגלים של דרום אמריקה (טוב סתאם:) כתובת האתר של בועז

מאת: יוני   ·   קטגוריות: יוני בן שלום   ·   יש 3 תגובות, הוסף תגובה    

בוקר שבת שמים חורפיים אבל כאן למטה טירוף של פריחה. שמורת חוף געש. יורדים מהכביש במחלף שפיים ונוסעים מערבה. יורדים מהרכב נכנסים בשער צר (כמו כל העולם הזה:)) והאביב פשוט מהמם. שווה!

מאת: יוני   ·   קטגוריות: אופנועים and הרפתקאות and יוני בן שלום   ·   יש 2 תגובות, הוסף תגובה    

אם נהיגה אינה הולכת עם אלכוהול, על אחת כמה וכמה אופנועים ויין, ולכן נסענו היום לאירוע השקת יינות וטעימות של יקב צ'ילאג, במכונית. כשהיה ברור שאני נוהג הלוך חזור וגלי יכולה להשתטות.

יקב צ'ילאג הוקם על ידי אורנה צ'ילאג ביחד עם יורם בעלה. יורם הוא האיש ששידך ביני לבין גלי רעייתי, לפני שלושים וכמה שנים. הכרתי את יורם ביחידה בזמן השירות שלנו ובעצם הייתי בן בית אצל משפחתו. כך שיום אחד הוא תכנן לי מארב בחוף הים של תל-אביב, ושם הפגיש אותי עם גלי.

משפחת צ'ילאג עלתה לארץ מצ'כיה לאחר שהשאירה אחריה רכוש רב, ובנתה את עצמה בארץ לתפארת. אביו של יורם היה אושיה בפני עצמו בתחום האלקטרוניקה (למי שזכור עדיין השם "טנדברג" אותה מערכת סטריאו אגדתית מנורבגיה שהיתה סמל סטטוס לפני פרוץ העידן הדיגיטלי). יורם ממשיך עד היום, בייצוג ושיווק חברות המשיקות ליצרני הייטק בארץ, אם במכשור ואם בחומרי גלם. על הדרך. יורם ואורנה הקימו בשנת 1999 את "יקב צ'ילאג". אורנה השתלמה בייננות באוניברסיטת מילאנו באיטליה ואת ההתמחות עשתה ביקב הידוע "אנטינורי" שבטוסקנה. אורנה שייכת למסדר מצומצם של יינניות מרחבי העולם. כשחזרה לארץ התמקמה בקבוצה המובילה והמוערכת של יצרני היין הזעירים – הבוטיקים – בארץ.

מאת: יוני   ·   קטגוריות: יוני בן שלום   ·   יש 2 תגובות, הוסף תגובה    

על המסע הזה אני עובד כבר שנה וחצי. יצאתי לדרך כשאנשים חייכו ברחובות ועכשיו אני בקושי מוצא אחד שמחייך לראי. הכל התהפך לנו. הכל.

אתם בודאי שואלים איך אני ממשיך בכיוון? ובכן גלי ואני קיבלנו החלטה שיהי מה. המסע יצוא יצא!

השאלה השניה היא ודאי כמה כסף, ואיך?

התשובה לכך פשוטה. אין כסף, כלומר אין ספונסרים ואין נעלים. כאן נכשלתי כשלון מהדהד. וגם חברים שהבטיחו לסייע כנראה הגיעו לפינה שממנה לא יכלו אפילו לארגן לעצמם איזו נחמה. אני מבין, מעריך ואוהב אותם באותה מידה.

פניתי ללמעלה מעשרה מנהלי שיווק ומכירות של חברות המייצרות מוצרים המשיקים למוטו של המסע הזה. שם קיבלתי תגובה קרירה באופן די בלתי צפוי. כנראה שלא מבקשים ממי שיושב בבונקר לחשוב מחוץ לקופסה.

ואכן כן, ג'וי בירן ידידי הטוב, צדקת. ספונסרשיפ מקבלים רק מחברים הממוקמים בעמדת מפתח בתוך חברות כלומר כאלה שיושבים על הקופה, נקודה.

כל מי שאומר את מילות הקוד "אני אדבר עם… חבר שלי, המנהל שלי, הלקוח שלי, היועץ שלי" וכו' אומר לך בעצם "לא!". זו מין מילת קוד, סיסמה שבטית, אמירה סמי-תרבותית של מנערי הנודניקים. משהו שמעולם לא הבנתי כי לא השתמשתי בה. כלומר, מי שלא ממש, אבל ממש, מכניס אישית את היד לכיס, למגירה, לקופה ומוציא בוחטה, לא יקרה ממנו כלום.

גיליתי שתרבות מתן החסויות בארץ לא מפותחת. אנשים חושבים שאתה מבקש נדבה, או תרומה ולא ממש מבינים שיש כאן win win וכשתור מבקשי התרומות מתערבב בתור מבקשי הטובות ושורת קוסמי הרייטינג המשומנים. מצאתי עצמי מול אנשים מאד מקצועיים אבל חסרי אומץ.

כאן אני חייב להיות הוגן עם כמה אנשים יקרים שהפיחו בי תקוה. ראשית מוסי ומיכל ערמון חברים קרובים של גלי ושלי, שתמיד נמצאים שם בשבילנו. ובמסע הזה מאד. נראה לי שמוסי ידע להבחין בנקודת המוצא של כל המסע הזה, יודע להקשיב להד המסע הפנימי שאמור לתחזק את כל הפרוייקט. מעין בקר איכות שאני חושב עליו כשאני בתוך העשיה. מיקי קאופמן, חבר ושותף לשעבר (ואושייה בפני עצמו בענף הפרסום) שהתגייס מייד ורתם את קשריו לסייע. גדעון עמיחי (שהיה לי העונג להיות מרצה שלו בתקופה בה לימדתי ב"בצלאל" בירושלים. שלא הבנתי מה הוא בא בדיוק ללמוד כשמיילג' הכשרון שלו כבר הגיע לירח כשאנחנו עוד שיחקנו בטייארות), איש יקר שבתוך חמש דקות השקיע עצמו מתוך פירגון ללא קץ, בנסיונות לבנות איתי איזה שהוא כיוון לקבלת עזרה, יגאל ערמוני, חבר, פרגנן סדרתי (שבתוך משרד הפרסום שלו אני יושב כבר כמה שנים נהנה ממקצועיותו וסבלנותו לכל שיגיונותי). רפי בן-שחר ידיד וקולגה שללא שום היסוס רתם עצמו להפיק על חשבונו עזרים (מדבקות) אותם אחלק לאורך ציר הנסיעה וגם משמש חונך טכנולוגי לחפיצים שאקח לדרך. שרון ודן פרבר (מהמוכשרים והיצירתיים שבכותבים שאני מכיר) שהתגייסו לסייע לי לארגן את הטיסות, בהפעילם את כל הקשרים שבעולם. מורן בר, חברתה של בתי הבכורה אילאיל, שעזרה לי בהרמת הבלוג הראשוני לאויר. עומר לוי, איש מדהים מוכשר וסבלני, שמרים את הבלוג הזה ואת כל האופרציה של הפעילות שלי ברשת. עומר משמש האדמיניסטרטור היצירתי ביותר שהכרתי ומצא זמן בתוך ההכנות לחתונתו לקישקושי השכל שלי…

עם יוסי ויורם בנמל פיראוס, בסיומו של מסע באירופה

ושני אנשים שפגשתי בנובמר לפני עשר שנים באמצע הסהרה, שהפכו לחברי הקרובים, יורם קפלן ויוסי גוטמן שותפי למסעות אופנועים ברחבי היקום, (הנמצאים בתוך הכנות המסע שלהם לקירגיסטן על אופנועי "אורל" עם סירה…ועוד נשוב לכך) שאיתם אני חולק את רעיון המסע הזה, כבר מזה שנה וחצי בפרלמנט השבועי הקבוע והמשולש שלנו. שדואגים כל הזמן לאפס אותי כשאני "בורח" מציר ההגיון לתוך פנטזיות לטיניות. ועוד משהו, חברי במועדון הgs שגם מהם שמעתי רק קולות אהדה וטפיחות שכם מאז נודע הדבר.  רשימת ה"נהדרים" שלי עוד ארוכה והבוקר בדרך (הלילה מחליפים לשעון קיץ ויש לי פחות שעה לישון)

מאת: יוני   ·   קטגוריות: יוני בן שלום   ·   יש 4 תגובות, הוסף תגובה