הרפתקה דוט קום

8 בספטמבר 2012 רוכבי קליה – פרק 21

הפארקים הגדולים של מערב ארה"ב

התרגשות משותפת ופרידה גם מיוסי

IMG_0758.JPG


הצג את הוראות נסיעה ל-Blythe, CA, United States במפה גדולה יותר

יום שבת 1.9.2012
יצאנו מזרחה על כביש 70 עד הצומת עם 191 שיורדת דרומה ועוברת את כל הפארקים שאנחנו רוצים לבקר בהם. התחלנו עם ה-  Canyon Lands מכוון שהוא הראשון על הכביש ומשום מה חשבנו שהוא הקל יותר לביקור ולכן נגמור אותו מהר ונעשה גם את ה –  Arches national park אבל למציאות כללים משלה. הפארק יפה מאד ולכן ככל שרצינו למהר פשוט אי אפשר ואנחנו עוצרים כל הזמן לצלם. בתחילה רכבנו לכוון הנקודה Grand View שמשם ישנה תצפית נהדרת על כל האזור, לאחר מכן חזרנו עם הכביש עד לפניה לכוון Whale Rock כאשר כל הזמן הנוף מחייב אותנו לעצור ולצלם. קשת יפה אנחנו רואים ב – Mesa Arch   שיש ללכת אליה הליכה לא מאומצת אך כדאית מאד. הנוף מדהים והקשת יפה אפילו יותר, לאחר שאנחנו מסיימים את הפארק, אנחנו נכנסים לפארק נוסף בשם Dead Horse שחשבנו שהוא חלק מפארק הקניונלדס אך לא כך הדבר. אנחנו מגיעים אליו והנוף הנשקף ממנו מדהים. בעיקר המפגש העקלקל של נהר הקולורדו עם ההרים מסביב. זאת תמונה שראיתי בצילומים מזה שנים של נהר הקולורדו אך לא ידעתי באיזה קטע הוא צולם, כיום הדבר ידוע ועשיתי הכל כדי להראות את התמונה המדהימה הנשקפת מהמקום.

הגענו עם טיפות הדלק האחרונות, לתחנה על כביש 191 לאור תכנון לקוי של מיילים הצפויים היום וזה לקח לכל אחד שמטייל. לא חשוב כמה יש לך דלק במיכל, כאשר אתה מתחיל לנסוע אם יש תחנה תדלק, תמלא פול! אף פעם אתה לא יודע מה צפוי בהמשך. כתבתי זאת כבר לגבי קנדה וזה מתאים לכל מקום ובכל מצב. המשכנו לכוון ה-  Arches כאשר השעה כבר 15:00 הרבה מעבר לתכנית המקורית. נכנסנו לפארק ולאחר סיבוב קצר במרכז המידע יצאנו לטייל בפארק. הנקודה הראשונה שעצרנו היתה Park Avenue  שצופה על נוף נהדר של צורות עמודים בצבע אדום חזק. לאחר מכן התקדמנו לכוון הקשתות בשם North Window  ו – South Window  אבל לאחר ההליכה אליהם וצילומים, השעה היתה מאוחרת בשביל לנסות ולהספיק לבקר בכל הפארק לכן אנחנו מחליטים להתקפל לכוון הקמפינג שהזמנו בו מקום ליד העיירה Moab . אנחנו מגיעים ומסתבר שההזמנה שלנו היא למחר ( טעות שלי בתאריכים ) ואין מקום, מכוון שזה סוף שבוע של הלייבור די שמסיים את חופשת הקייץ. למרות זאת, הם מוצאים לנו מקום להקים את האוהלים אך לא בחלקה מסודרת.

יום ראשון 2.9.2012
הלילה היה סיוט אחד ארוך, בשעות הערב של אתמול, כאשר גמרנו להקים את האוהלים, התחילה סופת רוח עם חול למשך מספר שעות שמילאה את האוהל בחול כל הזמן, יוסי עוד נשאר להתמודד על ידי הקמת גדר אבנים מסביב לאוהל שתחזיק את היריעה החיצונית צמודה לקרקע ואני ויתרתי על הקרב ונכנסתי לאוהל המלא חול זרקתי על הראש חולצה מכוון שכל הזמן נכנס חול לאוהל ( בדומה לסופות חול של סיני ) ופשוט נרדמתי. בערך בשעה 23:00 התעוררתי וראיתי את יוסי מנסה לנקות את האוהל. בינתיים הרוח שקטה ואני הצטרפתי לעבודת הניקיון וחזרתי לישון, נקי מחול מעט יותר. בבוקר קמנו מוקדם, ידענו על עבודת הניעור שמצפה לנו והיום הארוך שלפנינו. יצאנו שוב לכוון פארק הקשתות, להשלים את משימת הביקור בפארק המרהיב הזה, רכבנו ישר לנקודה הרחוקה ביותר של הפארק בשם Devils Garden  כדי להנות מיופיים של הקשתות במקום ובעיקר במפורסמת שבהם Landscape Arch  שמופיעה בהרבה פירסומי תיירות. לאחר מכן רכבנו לכוון ה – Delicate Arch  שהיא הסמל המצוייר על לוחיות הרכב של מדינת יוטה וגם הקשת המפורסמת ביותר של הפארק. למי שמגיע לפארק הזה – כדי לצלם את הקשת, כדאי לעצור בחנייה של ה –  Wolfe Ranch וללכת ברגל לכוון הקשת, מרחק של כ – 2 ק"מ וזה המקום היותר יפה לצילום. לאחר מכן יצאנו את הפארק על כביש 191 לכוון דרום עד העיירה Blanding שבה מצאנו מוטל זול. השעה כבר כמעט 16:00 אבל החלטנו בכל זאת לצאת לבקר בפארק Natural Bridges הקטן והיפה. אכן הגענו אליו וביקרנו בו אבל לסיבוב רכוב בלבד. צילמנו תמונות יפות של המקום וחזרנו למוטל הרוגים מעייפות. מסקנה – לא עושים יותר מפארק 1 ליום. הצעתי למטיילים באיזור זה של הפארקים – קחו לכם את הזמן, תבקרו כל יום בפארק אחר, תתכננו ללכת ברגל מסלול אחד לפחות ואז לדעתי ההנאה תהיה גדולה הרבה יותר. המקומות מדהימים וכדאי להנות בהם ולא רק להגיע כדי לעשות וי "היינו פה " שווה שווה שווה, לעשות את כל הפארקים של יוטה ואריזונה ואת זה אני אומר עוד לפני שהיינו בשניים מהפארקים היפים ביותר.
יום שני 3.8.2012
הבוקר כאשר יצאנו מ –  Blanding ידעתי שאנחנו הולכים לאחד המקומות היפים ובשבילי אתר שאני רואה בעניים כל יום ובמיוחד כאשר אני רואה את הסרט פורסט גאמפ ( מה שאני עושה כמעט פעם בחודש ). בקטע שהוא מפסיק לרוץ, ומחכה לראות אותו במציאות. המרחק עובר במהירות וברגע מסויים רואים את האתר ממרחק ואי אפשר לא לעצור ולצלם. החוויה הגדולה היא, כאשר אנחנו מתקרבים ונופלים פתאום ממש, לכביש שבו הקטע המדובר, כמובן שההתרגשות אצלי היתה בשיאה ועצרנו לצלם עוד ועוד. לאחר מכן נכנסנו לפארק שהוא בבעלות של השבט האינדיאני נבאחו ולא של הרשות הארצית. מרכז המבקרים נאה אך בניגוד לכל הפארקים שבהם הכבישים או סלולים או מתוחזקים יפה, כאן הדרך שמתפתלת בין האתרים המדהימים, לא מטופלת ובמצב רע מאוד. אולי זה כדי לדחוף את המבקרים לעלות להסעות שלהם במחיר 75 דולר לאדם. יוסי העדיף לא לשלם סכום כזה ואני כדי לא להצטער על זה, החלטתי לעשות את הפארק על האופנוע. הורדתי קצת משא ויצאתי לדרך, ידענו שהחלק הראשון קשה לרכיבה, אבל לא הבנתי כמה קשה וליתר דיוק זה לא לאופנוע שלנו ולא ל"אין ניסיון" שלנו ברכיבת שטח. למרות זאת המשכתי עד John Ford's Point ושם החלטתי שזה מוגזם והתחלתי את הדרך חזרה ואז הגעתי לקטע כביש חולי ששם בא לידי ביטוי חוסר הניסיון שלי בנושא. לא ארחיב בנושא, אבל יצאתי מזה בסדר וחזרתי בחזרה לבסיס מיוזע. אין ספק שזאת לא היתה החלטה טובה. אבל רציתי ועשיתי וזה מה שחשוב. המקום מדהים כמובן, אבל חייבים להמשיך וזה מה שעשינו. הכוונה היתה להתמקם ב -Kayente  אבל המחירים במקום הבריחו אותנו דרומה. רכבנו עוד שעה וחצי דרומה לכוון  Tuba כאשר רוח מערבית אדירה נושבת וגורמת לנו אי נוחות קשה. כמעט שכחנו מהמלחמה ברוח. לאחר כשעה של רכיבה קשה, היא נחלשה ועזרה לנו להגיע ולהתמקם ב Tuba . מחר נמשיך לגרנד קניון .

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

יום שלישי 4.9.2012
יצאנו מ -Kayenta  על הכביש 160 עד שהוא התחבר עם 89 לכוון דרום ואחרי כ – 16 מייל פנינו שוב מערבה על כביש 64 לכוון Grand Canyon National Park . התצפית הראשונה על השמורה בשם Little Colorado River Gorge  עדיין נמצא בשטח שמורת האינדיאנים וכמו שכבר כתבתי, המקום לא נראה טוב ומזמין – למרות שהנוף במקום מרשים. המשכנו לרכוב מערבה, עד הכניסה לפארק עצמו ומאז התצפיות מסודרות עם גישה נוחה וכמובן הנוף המדהים של הגרנד קניון. נכנסנו דרך הכניסה המזרחית של הפארק, זה האיזור שאפשר להגיע לתצפיות עם הרכב הפרטי. לאיזור המערבי של השמורה לתצפיות על הקניון, אפשר להגיע רק עם האוטובוסים של הפארק.  נכנסנו לצלם כמובן בכל מקום אפשרי, כאשר המרשים מכולם היא  Desert View . המיקום מאפשר תצפית פנורמית על אזור גדול של הפארק והמראה מרהיב. בנוסף לזה, נבנה מגדל תצפית כמו מגדלור, המאפשר תצפית מרשימה נוספת על הפארק ובנוסף, הוא כולל ציורים מעניינים. המשכנו בתצפיות עד שהגענו ל – Grand canyon  Visitor Center הממוקם בערך בסוף הכביש שמוביל לפארק מכוון דרום. התעסקנו במנהלות כמו: איפוא ישנים הלילה, לאחר שהבנו שהמחירים במקומות הלינה הנמצאים בפארק לא מתאימים לנו ירדנו דרומה 8 מייל לעיירה בשם  Tusayan ומצאנו מקום נחמד במחיר סביר לאזור ( כמובן שהוא גבוה, ביחס למה שאנחנו רגילים לשלם בקמפינג ) וחזרנו לפארק לעשות את הצד המערבי המחייב נסיעה בשאטל של הפארק. מספר התחנות לתצפית הוא גדול והשעה היתה מאוחרת, אז בחרנו לרדת רק בתצפיות שחשבנו שהן היפות ביותר בזכות המיקום שלהן על המצוק. חזרנו עם חשיכה למוטל. עשינו קצת קניות וכותבים את הסיפור תוך כדי אכילה .

יום רביעי 5.9.2012
התלבטנו האם לעשות סיבוב נוסף בגרנד קניון או להמשיך דרומה לכוון Flagstaff , ירדנו דרומה. סימנים של עייפות הכריעו לטובת ההתארגנות להמשך. רכבנו על כביש 180 עד Valle ומשם פנינו דרום מזרח לפלגסטף. החלק השני יפה והוא מטפס לגובה של כ – 2500 מטר שגורם לטמפרטורה לרדת עד כדי שקר לנו בנסיעה למרות שהיה חם כאשר יצאנו. לפני הכניסה לעיר, הפעלנו GPS כדי לתרגל את הרכיבה עם המכשיר. כמובן שכך קל יותר גם להגיע ליעד; מוטל 6 קרוב ליציאה מהעיר. מאחר והגענו מוקדם, פנינו למוסך של סוזוקי לנסות לטפל בבעיות שנוצרו אצלנו. אצלי מערכת החשמל לא תקינה ואצל יוסי, התייעצות לגבי חלק מסויים באופנוע. למזלנו, הם טיפלו בנו די במהירות, כך שזה איפשר לנו לבטל את הכניסה לפניקס לטיפול הזה.
התמקמנו במוטל והתחלנו בהתארגנות להמשך הדרך זו כללה בעיקר, הוצאת הציוד שלא נשתמש בו יותר. כל אחד מסיבותיו הוא. יוסי בעצם גמר את הטיול והוא יוצא לרכיבה מנהלתית לכוון אטלנטה, ואני קיבלתי החלטה לא להתארגן להמשך מסע של קמפינגים וארוחות שטח. ככה עבר לנו היום עד שהלכנו לישון.
יום חמישי 6.9.2012
החלטנו לא לרוץ להמשך הדרך ולתת לעצמנו יום של מנוחה לקראת ההמשך. אני יצאתי לקנות מכשיר זיהוי לוויני בשם  Spot כדי לאפשר תחושת ביטחון גדול יותר אצל המשפחה שמודאגת מהעובדה שאני ממשיך לבד. הקניה וההתקנת המערכת, היא עלות לא קטנה ומסתכמת ב – 250 דולר, אבל כנראה שזה שווה את הבטחון שהוא יוצר. המשכנו כל אחד לתכנן את המשך המסלול והזמנת מקומות לינה בהתאם. גם זה הולך להיות מכה כספית נוספת שמשלשת את הוצאות הלינה לתקופה הקרובה. בערב, הלכנו לאכול סטייק טוב לפני הפרידה וקנינו לנו כל אחד לעצמו מספר מצרכים לדרך של מחר.
יום שישי 7.9.2012
התעוררנו מאד מוקדם ( התרגשות ? ) והתארגנו ליציאה, חיבוק וצילום אחרון ביחד בטיול הנהדר שהיה לנו עד היום. עלינו על כביש 40 ומיד ירדנו דרומה לכביש 17. לאחר כמה ק"מ, עצרנו להתלבש לגשם וזאת הפעם האחרונה שהיינו ביחד. אני פניתי מערבה על כביש 169 ויוסי המשיך דרומה. ניפנפנו לשלום, איחלנו הצלחה אחד לשני להמשך הדרך ובעצם " ניפרדנו כך " כל אחד לדרכו.
אני נתקלתי בדרך בגשמים שכבר שכחתי הגשם הפריע לראות את הדרך, אז גם טעיתי בכיוונים דבר שלא השפיעה הרבה, אלא האריך מעט את המרחק. המשכתי על כביש 89 דרומה ובעיירה  Congres עליתי על 71 שמתחבר לכביש 60 שמתחבר לכביש הבינארצי 10 לכוון מערב. המרחק שעשיתי היום, היה גדול אבל הגשם והרצון להתקדם ולהתרגל למצב החדש שבו אני לבד, גרם לי כמעט לא לעצור, משהוא שלא היה מקובל בינינו בנסיעות הרגילות כשעוד היינו שלושה. דרומית לקונגרס, הכביש יורד מאזור ההרים לרמה נמוכה יותר ואז מתחילים לראות את הנוף המדברי, שמאפיין את אריזונה עם צמחי הקקטוס הנהדרים. הגעתי ל   Blythe היעד שלי – די מוקדם אבל בטמפרטורה שכבר נשקה ל – 40 מעלות וזאת כאשר אני עדיין רטוב מהגשם שפגשתי בדרך. התמקמתי ומיד ניסיתי לברר איך עברה הנסיעה על יוסי, אך הוא לא ענה. דיברתי עם נייג'ל שנמצא עדיין באטלנטה לעוד יום יומיים לפני שהוא ממשיך למיאמי למכור את האופנוע ולטוס לאנגליה. מאוחר יותר, יוסי צלצל ובעצם הסתבר שהגשם שהוא פגש היה רב וחזק יותר מזה שהרטיב אותי ובעצם, יוסי סיפר, שהוא הגיע רטוב לגמרי, מה שלא קרה לו אף פעם בכל ימי הגשם שפגשנו בימים הרבים שרכבנו יחד. עד כדי כך, שקיים חשש שה- GPS שיוסי הכניס לכיס עם תחילת הגשם, כאשר עוד היינו ביחד – טבע לו בבריכה שנוצרה בכיס המעיל. מאחר ויוסי רכב על הכביש המהיר, הוא גם הגיע מוקדם מהרגיל והעביר זמן נחמד בבריכה שבמלון הדרכים אליו  הגיע.  אני כמובן אמשיך לדווח מהדרך ומקווה להמשיך ליהנות גם לבד. למרות שההתפצלות היתה ידועה מראש, עדיין הרגשתי קשה עם הביצוע המהיר של השבועיים האחרונים, בהתחלה די בהפתעה עזיבתו של נייג'ל ולאחר מכן ולדעתי מוקדם מהצפו, נפרדתי מיוסי שפרש מזרחה. אני מרגיש שאני צריך להתארגן להמשך הדרך הארוכה שעוד צפויה לי בחודשים הקרובים. אני אעשה זאת תוך כדי נסיעה ואעצור לנוח אי שם בקוסטה-ריקה .
P1050927.JPG
יום שבת 8.9.2012
למרות שידעתי שאין לי מה למהר היום, מרחק הרכיבה שלי לא גדול התעוררתי מוקדם, עשיתי כמה שיחות של בוקר ויצאתי לדרך מערבה על כביש 10. הנוף מדברי צחיח, עם צמחיה נמוכה פה ושם ומעט קקטוסים מסוגים שונים. הטמפרטורה כשיצאתי כבר עמדה על 36 מעלות, אך לא עלתה בזמן הרכיבה.

בעצירה הראשונה, פתאום ראיתי טנקים ישנים מסודרים כמו בתערוכה. מסתבר שזהו מוזיאון לזיכרו של הגנרל פטון האמריקאי. אחד המפקדים המבריקים במלחמת העולם השניה, אבל גם אחד השנויים במחלוקת, בגלל ההתנהגות שלו כלפי חיילים (זה מהזיכרון, מי שרוצה ללמוד יותר יכנס לויקיפדיה ), צילמתי קצת והמשכתי לכוון היעד שלי; Palm Springs, עיירת נופש תיירותית במרכז עמק  Coachella החקלאי מאד. ואכן, בשלב מסויים של הרכיבה, נפרש בפני העמק כולו. אך בגלל האובך לא היה טעם לצלם ומיד, כאשר נכנסתי אליו הטמפרטורה החלה לעלות עד 42 מעלות. בשלב זה, התמקמתי במוטל שבחרתי ותכננתי את הרכיבה לכוון מטעי התמרים בסביבה, כדי לראות אותם בעבודה. קיבלתי המלצה על חווה מסויימת שמפורסמת בתוצרת שלה מזה יותר ממאה שנה ואני מכוון את עצמי לשם. הטמפרטורה כבר 44 מעלות ואני רוכב רק עם חולצה וקסדה.

אני מגיע למקום ומה רבה האכזבה כאשר מתברר שהיום שבת ואין עבודה חקלאית בסוף שבוע, עדיין אני לא מוותר והולך לשטח הקרוב לצלם את העצים, האשכולות ואת הסולמות הקשורים לעצים. כן, הם עולים על העץ בסולמות בלי כלי גובה, במטע הספציפי הזה. אין לי מושג מה קורה בשטחים אחרים. אחר כך אני נכנס לראות את הסרט בנושא ההיסטוריה של המשפחה מראשוני מגדלי התמרים בעמק. משפחת Shields ודרכי העבודה לאורך השנה והטיפול שלהם במטע. האנשים שפגשתי, לא ידעו להגיד מה כמות היבול המקובל בכל זן שהם מגדלים שהוא די מקביל למה שיש לנו: מג'הול, דקל נור ועוד. צילמתי קצת בחנות וחזרתי למוטל, כאשר הטמפרטורה כבר 45 מעלות, אני מגיע כמעט מיובש לחדר.
עד כאן להיום.

שבוע טוב לכולם

ממני   גבי

———————————————————————————————————-

ערך יוני. כל הזכויות C לסיפור ולתמונות שמורות לגבי פלקסר

——————————————————————————————————–

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

24 ביולי 2011 זאק מסכם את הקפת אוסטרליה

ביקורת: האופנוע, הקסדה ואפילו הכסא המתקפל

כשאין ספונסרים, מחוייבות ביקורת הציוד היא רק לבטיחות, לחשבון הבנק שלי ולכם.

207244_184579501588128_153738271338918_427686_499160_n.jpg

כמה מילים על ההכנות לנסיעה כבר פורסמו כאן כשרק יצא לי להכיר את יוני.
http://tinyurl.com/4sthm4s
מאז, הספקתי כבר לחזור מהטיול, להכיר את יוני קצת יותר ולאחר התייעצות עימו החלטתי לכתוב פוסט אחרון שיהיה סקירה של הציוד בו השתמשתי.

בעיניי, ציוד טוב נבחן בדיעבד: האם עבד כצפוי? ויותר חשוב, בשאלה; האם היית משנה את הטיול (או שהטיול היה משתנה בעצמו) לולא היה לך את הציוד הזה?

ניסיתי לדרג את הציוד ולתת כותרת אדומה לציוד שלא הייתי מוותר עליו בשום אופן.
למזלי, כל הציוד שבו השתמשתי עבד כמתוכנן (חוץ מהמזרן שנפח אווירו אחרי יומיים אבל היה ישן ומיד הוחלף בחדש).

את הציוד אחלק ל 3 קבוצות:
•    ציוד רכיבה (אופנוע וציוד היקפי, ביגוד רכיבה וציוד ניווט)
•    ציוד קמפינג (כל מה שכרוך בעצירה ללילה באמצע שומקום)
•    כל השאר (פיציפקעס שחלקו בהצלחת הטיול היה גדול מהמשוער)

אוסיף ואומר שלא קיבלתי שום ספינסור מאף חברה ולכן כל הציוד המדובר נרכש בכסף מלא והביקורת עליו (לטוב ולרע) הם מנסיוני הפרטי בלבד.

ציוד רכיבה:

1 – אופנוע –BMW F800GS

248616_196701897042555_153738271338918_500689_5439223_n.jpg
האופנוע נקנה לפני כשנתיים ולא היו לי איתו שום בעיות (בכל ה- 42,000 קמ שעשיתי איתו מאז. 18,500 מהם בחודשיים של הטיול),
האופנוע בעל יכולות מצוינות ברכיבת כביש ועוד יותר ברכיבת שטח. היכולת שלי לרכוב בנוחות ימים שלמים מבוקר עד ערב, גם על כבישי סרגל וגם בדרכי עפר, הוכיחה לי שזהו האופנוע הטוב ביותר (בשבילי) לטיול שכזה. (והודיתי בליבי שאני לא רוכב על האח הגדול – 1200GS, כל פעם שהייתי צריך להרים אותו בשטח)

ציוד  Aftermarket – על האופנוע הורכבו כמה פריטים לאחר הקניה. כל הציוד שהותקן עליו היה להגברת ההגנה על אזורים שמשום מה BMW החליטו להשאיר נתח לחברות אחרות להנות ממנו (למרות שיש גם לחברה פתרונות (מאוד יקרים) לרכישה)

1.1Xenon lights
מערכת פנסי קסנון שהתקנתי מעט אחרי רכישת האופנוע. מגדילה את תאורת האופנוע במאות אחוזים (ומעמיסה פחות על הסוללה) חשוב בעיקר כדי להיראות למרחקים – גם במשך היום ובעיקר בלילה.

1.2 SW-Motech  – Crash Bars
1.3 התקן פלדה החובק את האופנוע משני צדדיו ושומר על פלסטיקים והרדיאטור, בעת נפילה של האופנוע על צידו. רק מכמות השריטות שהיו על הברזלים האלו משני מידי האופנוע כשחזרתי אפשר להבין כמה חשוב ההתקן הזה.

1.4מגן פילטר שמן ומנוע של חברת Touratech
שני המגינים האלו חטפו אבנים שיחים ומקלות תוך כדי נסיעה בדרכים לא דרכים. רק הרעש של האבנים נתקלות במגן בזמן רכיבת שטח שווה את הכסף.
פילטר השמן באופנוע נמצא מאוד נמוך ומאוד פגיע בנסיעת שטח – ציוד חובה לאופנוע.

1.4פלטה להגדלת יכולת נשיאת ציוד מאחור – Touratech
פלטה זו חשובה במיוחד לאור החלטתי לא להצטייד במזוודות אלא לצאת למסע עם תיקים "רכים" ( Soft Panniers) – הפלטה מגדילה משמעותית את גודל התיק שניתן להעמיס על החלק האחורי של האופנוע.

1.5מגיני ידיים (ומנופים) – Barkbusters
שווים את משקלם בזהב – מגנים גם על הידיים ברכיבה בה הצמחיה (ענפים בעיקר) מגיעים לאזור הכידון. שומרים על מנופי השליטה משבירה במקרה והאופנוע נופל ועוצרים רוח\ברחשים מלהיתקע באצבעות בנסיעה מהירה.

1.6 כרית אוויר לרכיבה – AirHawk
כרית אוויר מתנפחת – יקרה אבל שווה כל דולר. רק בעזרתה יכולתי להמשיך וללכת אחרי ימי רכיבה של 500 ק"מ ויותר. נוחה ביותר ופשוט נותנת הרגשה של ישיבה על אוויר.

great-basin-t-shirt-combo_large.jpg great-basin-yellow_large.jpg

תיק אוכף 50 ליטר – Giant Loop
בעבר השתמשתי במזוודות קשיחות (על האופנוע הקודם – GS650) ולמרות מספר יתרונות שיש לאיחסון קשיח, העדפה אישית שלי היא ציוד גמיש. תיק אוכף של 50 ליטר (שהיה בנוסף לתיק ביגוד) מספיק ביותר.
בתוכו נכנסו (בנוחות):
•    ציוד עזרה ראשונה
•    אוכל ל 3-4 ימים
•    2 פנימיות צמיג רזרוויות
•    כלים לטיפול חירום באופנוע
•    ציוד בישול
•    קומפרסור חשמלי (לניפוח הצמיגים במקרה של תקר או אחרי רכיבת שטח)
•    סוללות וכבלי טעינה למחשב\מצלמות\GPS

12908-500x600.jpg 1.7תיק מיכל – Bags Connection Enduro
תיק מצוין, גימור איכותי ומוגן מפני מים (מגיע עם שק חפצים פנימי עם תפירות מולחמות)
התיק ניתן להרחבה מ 17 ל 22 ליטר ע"י רוכסן.
בתא המרכזי היתה מצלמה, סכין הישרדות, קרם הגנה משמש, משקפי שמש וכו"
בתאים הצדדיים – אולר לדרמן, אטמי אוזניים, אזיקונים וחטיפי אנרגיה.
התיק מתנתק מהאופנוע בשחרור מהיר.

חיסרון יחיד שמצאתי הוא תיק המפות בחזית התיק שאינו גדול מספיק למרחקים שכיסיתי. חיברתי לתיק בעזרת כמה סקוצ'ים דו כיווניים) תיק מפות גדול יותר – פיתרון שעבד מצוין. (ניתן לראות בתמונה הראשית למעלה)
יציאת חשמל נוספת שהתקנתי בעצמי על האופנוע כדי להטעין 2 מכשירים במקביל.

2.    – ביגוד: ביגוד הרכיבה היה צריך להתמודד עם כל סוגי מזג האויר. בטיול סביב היבשת תהיה היתקלות עם כל סוג של מז"א, בכל זמן בו תבחרו לרכוב. בטיול רכבתי בטמפ' שנעו בין c5 – c38 בגשם ברוח ואפילו דרך נחיל ארבה (מרגיש כאילו מטר של חצץ נזרק אליך).

חליפת הרכיבה של BMW;  היא כנראה אחת האופציות הטובות ביותר כיום לרכיבה כזו – היא אמנם כבדה ויקרה אבל אני מעדיף להיות מוקף במיגון איכותי, גם בכביש ובעיקר בשטח.
בכיסים הרבים היו חטיפי אנרגיה\ארנק\רשיונות…
לימי הקור – החליפה מגיעה עם שכבה פנימית עשויה פליס ומוגנת מים Goretex.
לחום – השכבה הפנימית מתנתקת בזריזות ופתחי האוורור הרבים גם בחלק העליון וגם בתחתון עושות את הרכיבה בטמפ' גבוהות סבילה (כל עוד נמצאים בתנועה).

מגפי רכיבה – מגפיים "רכות" עמידות בפני מים.
images.jpg3.    מכשיר ניווט TOMTOM XLG
מכשיר ניווט פשוט עם מסך גדול.
היה מצוין לניוט בתוך הערים הגדולות – סידני\פרת' אבל לא יעיל בשטחי האוטבאק.

בכל מקרה – נחמד שיש, בעיקר לקבלת הנתונים הסטאטיסטיים – מרחק\זמן ליעד וכו..

71__TN180x250.jpg 4. מפות – Australia Motorcycle Atlas

עקב גודל השטח ומגבלה של כמות מפות שאפשר לסחוב בטיול שכזה, השתמשתי בספר מפות כללי שהתברר כפיתרון מושלם. הדבר הבסיסי שחשוב בכל מפה לטיול כזה הוא מיקום (עדכני) של תחנות דלק ומרחקי נסיעה. הספר הנ"ל מכיל את כל אלה ועוד מידע חשוב על חניוני לילה ודרכי עפר ומכסה את כל היבשת. בנוסף, השתמשתי בכמה מפות ייעודיות של אזורי האאוטבאק.

transparent_spot2.png5.    מָשֹוּאָה לוויינית SPOT
זהו לא עוד מכשיר שאפשר בלעדיו – זהו ה-מכשיר, שכל מטייל ובעיקר רוכב אופנוע, חייב שיהיה עליו. רק השקט הנפשי שהמכשיר נותן שווה כל מחיר, בעיקר במקומות נידחים בהם לא עובר אדם במשך ימים.

המכשיר הוא GPS השולח את מיקומו החוצָה – מה שאומר שניתן לשלוח איתו הודעות ולהזעיק עזרה במקרה חירום. בעד סכום קטן, ניתן לקבל דף אישי שבו מפת גוגל עם מיקומך – המתעדכן כל 20 דקות, מה שנותן לבני משפחה\חברים אפשרות מעקב יומיומית על מיקומך והתקדמותך. היו דרכים בטיול בהם לא הייתי רוכב ללא ידיעה שהמכשיר עליי.

2008_Shoei_Hornet_DS_Helmet.jpg6.    קסדה – Shoei DS Hornet
קסדה מצוינת ונוחה בעיקר בגלל היותה עם מרחב ראיה גדול ומותאם למשקפי שטח כמו גם, עם משקף הניתן לסגירה ברכיבת כביש.

קלה יחסית ומחברה ידועה ומוכרת.

smh10_1.jpg7מערכת שמע לקסדה – SENA SMH10

פיתרון מצוין ואיכותי, לנסיעות במשך ימים שלמים  – המערכת כוללת 2 רמקולים שטוחים (איכותיים) ומתחברת Bluetooth לפלאפון ולאייפוד במקביל. סוללה נטענת מספיקה ליום רכיבה שלם.

40001.jpg 8דוחס אוויר חשמלי (קומפרסור) – Slime – Power Sport Compressor
לשמחתי, לא הייתי צריך להשתמש במכשיר אבל מכמה מקומות שבהם קראתי עליו הוא בהחלט נותן תשובה טובה לתקר בשטח (לצמיגים עם פנימית). המכשיר אינו יקר, ומעט גדול יותר מכף יד.

מתחבר ליציאות החשמל של האופנוע (שקע סיגריות) ומגיע עם מיכל ג'ל להזרקה לתוך הצמיג כדי לאטום את הפנימית במקרה תקר. (מסוגל לדחוס 300PSI  מחיבור של V12 למשך כ 8 דקות ברציפות)

ציוד קמפינג

1.    אוהל – אוהל פשוט עם הגנה טובה נגד גשם. האוהל נקנה מזמן, והוא לא של איזו שהיא חברה מובחרת. האוהל מלווה אותי כבר כמה שנים והוחלט לא להחליפו לפני הטיול.
2.    שק-שינה – Vango Ultralite 400 שק נוח מאוד גם בחום וגם בקור.

2000002850_500.jpg 3 מזרן + משאבה – Coleman Air Bed
המזרן הזה הוא אמנם אופציה כבדה (גם בגלל שצריך לסחוב משאבה קטנה איתו) אבל אחרי יום רכיבה, אני צריך לישון בנוח והמזרן הזה הוא הדבר הכי קרוב לשינה במיטה, בזמן שנמצאים בשטח.
הוא מתנפח לכ- 15 ס"מ מעל הקרקע ובהחלט עוזר למילוי מצברים עם שינה טובה.

Solo_Stove.jpg 4.    בישול – ראש גז KOVEA Solo Stove – מצוין לבישול בשטח – קטן, קל, זול ועמיד למכות.
בלוני גז ניתן למצוא כמעט בכל חנות לציוד קמפינג\דייג וכאלה יש הרבה באוסטרליה.

אל זה הצטרפו סיר קטן וצלחת להכלת "ארוחות השחיתות" שהכנתי בשטח.

•    כסא – פריט חובה.
כל מי שראה את הכיסא במהלך הטיול, גילה השתאות על סחיבת כסא על האופנוע.
לטעמי – אחד הדברים החשובים ביותר. אחרי יום רכיבה (ובשאיפה מקלחת) – בדר"כ אין היכן לשבת.
לא ממש מתחשק לשבת כל ערב – כל הערב, על הקרקע שיכולה להיות רטובה\מאובקת\חולית\קרה או מלאה בנמלים ושאר בישין. הכסא קל מאוד ולא הייתי מוותר עליו.
הכיסא הספציפי מגיע עם מקום לבקבוק בירה – חשוב ביותר.

223188_189233297789415_153738271338918_456459_5083146_n.jpg

•    ברזנט דק לשים מתחת לאוהל – פריט זול, קל וקטן עם יתרונות רבים. שומר על תחתית האוהל (ועל כל הנמצא בתוכו) מרטיבות חול קוצים ועוד…

כל השאר

olimpus fe.jpg S6500FD_3q-001.jpg

•    מצלמות – היו איתי 2 מצלמות לגיבוי – אחת קטנה ושטוחה (Olympus FE)  שנדחפה לכיס ואחת גדולה יותר (Fuji FinePix 6500S )שנחה לה בתיק המיכל.

ultimate1.jpg•    סכין – חוץ מאולר הלדרמן שמלווה אותי בכל טיול, היה לי צורך בסכין גדולה יותר. הסכין שנבחרה היתה צריכה להיות קלה, איכותית לא גדולה מדי, וגדולה מספיק גם לצורך הגנה עצמית וגם לחפירה, ואפילו שימשה אותי באיסוף עצים למדורות. לסכין בסיס חזק המשמש כפטיש במקרים שבהם יתדות האוהל מתעקשות לא להיכנס לאדמה.

http://bear.gerbergear.com/knives/ultimate-knife/

•    ג'ריקן דלק
4 ליטר (גמיש) – Liquid Containment –  היה מלא בדלק כמעט כל החצי השני של הטיול.
כל מי שפגשתי באזורי האאוטבאק תמיד יסחוב דלק לחירום (חוץ מהתיירים) – רכבי 4X4 בדר"כ יהיו עם מספר ג'ריקנים של 25 ליטר על הגג או בצידי הרכב.

AT010565839-P-2.jpg•    סרט בד דביק – Gaffa Tape
אחד הדברים החשובים ביותר בטיול. השתמשתי בגפה טייפ כדי לתקן חור בכילת האוהל, חיזוק לוחית הרישוי אחרי נסיעה בשטח, חיזוק מערכת התאורה של האופנוע (פנס קידמי) אחרי איבוד בורג בנסיעה קשה (האופנוע, לא אני) – חיזוק מגן השמש בקסדה לאחר נפילה, ועוד שימושים שונים.

•    מחשב נטבוק – קטן קל ויעיל – שימש בעיקר לכתיבה ולגיבוי כרטיסי זיכרון של מצלמות.
במקומות בהם יש אינטרנט שימש לתקשורת (סקייפ)
בדיעבד, לא הייתי צריך לקחת אותו, למרות שהשתמשתי בו די הרבה.

כמה מחשבות לסיכום:

הפריט החשוב ביותר שיכולתי לקחת איתי ואינו מופיע ברשימה, הוא לא כזה שקונים בכסף אבל עדיין שווה המון. חיוך.
לא עולה הרבה להעלות אותו על הפנים ובעת הימצאות בסביבה שאיננו רגילים בה והתושבים אינם רגילים בך הוא יכול לשבור קירות ולהוציא מאנשים את הטוב שבהם. (גם מהמחייך וגם מהמחויך)

במקומות המתויירים בהם נותני השירות והמקומיים רגילים בכמויות רבות של אנשים – חיוך יעזור לרכך קצת את היותך עוד תייר עובר אורח.
במקומות בהם לא רגילים לראות אנשים עוברים לשם הנאה, שם יקבלו אותך גם כך בחיוך מאוזן לאוזן.

פגשתי הרבה אנשים שהותירו את חותמם עליי, בין בגלל סיפור חיים מדהים, אורח חיים שונה מכל המוכר לנו או סתם מעצם התמודדותם עם חיים בבדידות הכל כך לא רגילה בארץ מערבית כיום.

נחשפתי לגודלו של שטח האי הזה המכונה אוסטרליה, ולמרות שאני חי כאן כבר כמעט 10 שנים הצלחתי להיות מופתע ומלא הערצה.
חזרתי מאוהב.

תודה ליוני שאירח אותי באתר שלו אבל גם על העידוד בשעות קשות (כן, היו גם כאלה) ונתן עצות לפני ובמהלך הטיול.
תודה לאסף ולדוויד שהיו בשני מרכזי בקרה (בישראל ובאוסטרליה) ועקבו יומיום על ההתקדמות ועל מצב הרוח.
ותודה לכם, לכל מי שהצלחתי להחזיק עד כאן עם סיפורי הרכיבה והטבע.

Z5n.jpg

עד החלום הבא…

ZAC

———————————————————————————————————————

כתב וערך – צחי. כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לצחי

——————————————————————————————————————–

מאת: יוני   ·   קטגוריות: אופנועים and הרפתקאות   ·   יש 5 תגובות, הוסף תגובה    

26 בדצמבר 2009 ביקורת ציוד. חלק א'

ביקורת ציוד 1 מסע אמריקות יוני

IMG_0576.JPG

צילום כללי טרם היציאה לדרך. על  חלק מהפרטים כאן ויתרתי לאורך המסלול.

ראשית התנצלות: כמו שהבטחתי לששת קוראי האופנוענים, אני מביא את הפוסט הכי לא מעניין (או אפילו משעמם) את מי שצדדים טכניים או רשימת "אפסנאות", ממש לא מדברים אליו.
בפוסט הזה אנסה לכסות באופן שיטתי, רק את תחום ביקורת הציוד הפיזי שיצא איתי לדרך, לא אנתח את אותו "ציוד" נפשי ואותן מיומנויות שאצרתי בתוכי לקראת המסע או במהלכו. ולא אדון בנושאים יצירתיים, ערכיים ומערכתיים רחבים ושונים, שמקומם בבמה גדולה ומקיפה יותר ושיופיעו מן הסתם בספר שאני כותב כרגע. כאמור, הציוד הוא אותם פריטים שנשאתי איתי על האופנוע ושימשו אותי למימוש החלום.
מי שעיין בטור ההכנות למסע כאן בבלוג שלי, מצא את פירוט רשימות ההכנה שכללו עשרות משימות ביניים בתחומים שונים ומורכבים. הרשימות נערכו בעקבות איסוף נתונים ובניית תכנית מסע מפורטת. מקורות המידע היו רבים ומגוונים. כמובן דרך גלישה בתקשורת הוירטואלית וחיפוש באין ספור אתרים, בלוגים, מאגרי מידע ומעקב אחרי מילות חיפוש והגדרות, שהחלטתי שהן מייצגות נושא שאני חייב לדעת או להכיר לקראת המסע. פרט לאיסוף מידע בניתי מיומנות וצברתי נסיון הדרגתי, בכל אותם תחומים פיזיים, טכניים ונפשיים המחוייבים מאופי המטרה שלי. מימוש האתגר תוך חישוב סיכונים. אירגון וחלוקת משאבים. בטיחות וביטחון. דיווח אותנטי חי, תיעוד פנימי ויצירתי ושמירת קשר. התמודדות עם בדידות חוסר וודאות ודבקות במשימה.
אחד הנושאים ב"עץ" המשימות אותו בניתי ושנערכתי לקראתו, היא הכנת רשימת ציוד. לשם כך השתמשתי ברשימות של מי שכבר ערכו מסעות מהסוג הזה וכמובן בנסיון נצבר שלי במסעות רכובים רבים והתנסות בפרטי איבזור רלבנטיים. הדבר נוגע למגוון גדול, החל בבחירת סוג הגרביים, מערכות עזר אלקטרוניות, לינה, בישול עזרה ראשונה וכלה בהחלטה על דגם האופנוע.

אז בבקשה

בגדי רכיבה:

מעיל רכיבה

IMG_7545.JPG

תיאור המוצר: דגם BMW Rally Pro 2 שימש אותי גם לרכיבה יומיומית בשנתיים האחרונות. מיגון גב, מרפקים, כתפיים מחומר גמיש הניתן לפירוק, המוסיף משקל אליו התרגלתי במהרה. מידת המעיל גדולה במספר שלם מהמידה הרגילה שלי. למעיל שלוש שכבות: חיצונית, ברזנט, בחזית שני כיסים עליונים הנסגרים ברוכסן, כיס פנימי. שני כיסים תחתונים הנסגרים בוולקרו , השכבה החיצונית כוללת שתי סדרות של רוכסני איוורור בצדדים. כיס אחורי המתפרק לפאוץ' נישא. סגירת צווארון וקצה שרוול מוולקרו. שכבת ביניים: מאווררת מתפרקת באמצעות רוכסן. שכבה פנימית: אטומה למים ובעלת מרקם פליס בבטנה וכוללת כיס אטום לגשם.
ביקורת שימוש: יתרונות, נוח ושימושי. מערכת מיגון מעולה שהוכיחה עצמה בכמה נפילות קשות. כיסים קדמיים מכילים הרבה. כיס/פאוץ' אחורי מרווח. בו איחסנתי ניירת ומסמכי אופנוע למעברי הגבול. רוכסנים נוחים לשימוש גם עם כפפות. פתחי איוורור נוחים ויעילים. מחזירי אור מובנים, עושים את העבודה מצויין. בעיות: שכבה חיצונית חדירה למים. כדי למנוע הרטבות, יש ללבוש את השכבה הפנימית האטומה, אבל השכבה החיצונית הסופגת מים הופכת המעיל לכבד. חסר כיס חיצוני אטום למים באופן מוחלט, להחזיק בו מסמכים רגישים. תופסני הוולקרו בצווארון ובקצות השרוולים אינם יעילים. חסרים מאד תופסני עטים או אזניות, על השרוול או במקום אחר.
לסיכום: מעיל מצויין. בכניסה לאיזורים מועדי גשם, רצוי לעטות מעיל ניילון מעל.

משהו אישי: "ארנק הגנבים" אוחסן בכיס הקדמי הכי בולט. (ארנק גנבים, הוא ארנק המיועד להמסר לשודד במידה ואתקל באחד כזה. בו החזקתי כמה שטרות. כרטיסי אשראי ורשיון נהיגה שפג תוקפם ותמונה של פרצוף כלשהו. לשמחתי הגיע אמנם לידי שימוש מבלי להשאיר משקעים. שוטר חביב בדרך צדדית בהונדורס, אימץ את תכולתו ונפרד ממני בהצדעה מחוייכת. הוא היה הראשון מבין 5 שוטרים הונדוראים, שכיבדו אותי בחיטוט בארנקי. אכן הכנסת אורחים) הרווח הקיים בכיסים הפנימיים, בו ממוקמים מגיני הכתפיים, שימש לי כסליק לכסף מזומן לעת צרה. בכיס השרוול השמאלי, איחסנתי את כרטיס האשראי עטוף בפיסת נייר סתמית. מעיל הרכיבה של גלי. תוצרת דיינז

מכנסי רכיבה

תיאור המוצר: דגם ,Venture תוצרת Tourmaster נקנו בחנות ציוד רכיבה בסן חוזה קליפורניה. שלוש שכבות, ניתנות להפרדה. פנימית – מרופדת, אמצעית – אטומה למים. חיצונית – רשת מאווררת. רוכסנים בקצות המכנס ובחנות. סגירה בכפתור "תיק-תק". אפשרויות הרחבה והצרה של המותן באמצעות תופסני וולקרו. מיגון בברכיים. ריפוד נוסף בעכוזים.
ביקורת שימוש: יתרונות, נוח מאד לרכיבה ארוכה. כל השכבות חוסמות רוח. השכבה הפנימית מחממת גם בתנאים קיצוניים. כאשר חם נשארים עם השכבה החיצונית המרושתת ועדיין נהנים מהמיגון בברכיים. רוכסן וסוגר תפקדו מצויין. התאמת רוחב מותן פשוטה ונוחה. בעיות: תפירה לא איכותית. פעמיים נאלצתי לתפור מחדש חיבורים שנפרמו. חסרה הגנה על חלקי המכנס הבאים במגע עם בליטות מתכת בצידי האופנוע. אולי פיסת עור או פלסטיק.
לסיכום: מציאה שהוכיחה את עצמה.
משהו אישי: גם כאן שימשו כיסי מגיני הברכיים כסליק לכסף. מכנסי הרכיבה של גלי. תוצרת ב.מ.ו ממוגנות.

מעיל ומכנסיים לגשם:

תיאור המוצר: אף שיש הרוכבים עם אוברול סערה מלא. אני מעדיף את שני החלקים. ברוב המקרים רכבתי רק עם החלק העליון. הם נקנו עוד בארץ, חסרי מותג. תוצרת סין. המכנס עשוי שתי שכבות, כולל כתפיות ושני כיסים אטומים. המעיל עשוי שתי שכבות, סגירת רוכסן ואבטחת וולקרו. שרד כעשרים אלף ק"מ, לפני שהחל להחדיר מים. קניתי בשוק בקוסקו פרו, מעיל פלסטיק חדש פשוט וזול ששרד עד לסוף המסע.
משהו אישי: לקראת גשמים עזים בעיקר באיזורים החמים. כאלה שהפתיעו אותי. קניתי בשוק מטריה זולה, גדולה וחזקה, שהייתה תקועה מקופלת בצד האופנוע. מייד עם פתיחת הברזים בשמיים, הייתי עוצר בצד, פורש אותה ונשאר ישוב על האופנוע. זה היה נהדר. את הטריק הזה למדתי מטד סיימון, שרכב סביב העולם כבר לפני כארבעים שנה. מכנסי הגשם שימשו את גלי להגנה גם בפני הרוח.

כפפות

Raly pro 2 gloves.jpgתיאור המוצר: תוצרת ב.מ.וו מסדרת Rally Pro 2 נקנו בארץ. כפפות קיץ קצרות, עשויות עור קנגרו. בגב בד סינתטי מאוורר. פלסטיק חיצוני המגן על פרקי בסיסי האצבעות. סגירה באמצעות תופסן וולקרו. בגב אצבעות הכפפה, פסי גומי הפועלים כמגבים לניקוי משקף הקסדה בגשם.
ביקורת שימוש: יתרונות, נוחות ביותר. העור אינו מתכווץ או מתקשה אחרי הרטבות. מגינות מצויין על כפות הידיים בנפילה או שפשוף (נבדק לצערי בתנאים אמיתיים). תפירה וגימור חזקים ושורדים. מגבי הכפפות פעלו מצויין. בעיות: סוגר הוולקו אינו מחזיק מעמד די זמן.
לסיכום: הכפפות הטובות ביותר שאני מכיר לרכיבת אתגר. לרכיבה במזג אויר קר. רצוי שיהיו מחממי ידיים בידיות האחיזה של האופנוע. כדי לשפר פעולת הוולקרו יש לנקות את ה"קוצים" מדי פעם. עם הכניסה לאיזור האנדים המושלגים, קניתי בעיירה אסקל בארגנטינה, כפפות סקי שהוכיחו יעילות בקור העז.
משהו אישי: הכפפות שלי הן בנות שלוש שנים של רכיבה אינטסיבית ויומיומית. וחצו גם את המסע הזה ללא כל בעיה. הכפפות של גלי מאותו דגם בדיוק. (לאחר חזרתי לארץ, ברכיבה הראשונה לעבודה, שכחתי לרגע אותן על מושב האופנוע, כשהבחנתי בכך, חזרתי לאפנוע כעבור 5 דקות. הן כבר נעלמו… לעומת זאת; לאורך המסע (ואפילו במצרים למשל, באחד המסעות האחרים שלי), הכפפות חיכו כל הלילה על מושב האופנוע ברחוב סואן ואיש לא נגע בהן…)

קסדה

system5.jpgתיאור המוצר: System 5 תוצרת ב.מ.וו. (מיוצרת במקור על ידי "שוברט") קסדת פולימר שלמה עם חלק קדמי מתרומם. פתחי איוורור מתכווננים מעל למצח ומעל לסנטר.
ביקורת שימוש: יתרונות, נוחות מופלגת. מפנקת. שקטה יחסית ברכיבה מול רוח. זווית ראיה צידית מלאה. הרמת חלק קדמי ושחרור נעילה ביד אחת, הרמת משקף נוחה. משקף עמיד יחסית לשריטות. הגנה בפני הצטברות אדים. בעיות: ריפוד פנימי מתבלה מהר. קושי להפעיל מווסתי אוורור ביד עטויה כפפה, תוך כדי רכיבה. משקף מאבד את יכולתו למנוע הצטברות אדים לאחר זמן קצר יחסית. חסרה מצחיה לקטעי רכיבה מול שמש נמוכה. משקל.
לסיכום: בבחירת קסדה, אני הולך רק על כאלה עם אופציית פתיחה של החלק הקדמי. הדבר חשוב במיוחד כדי להחשף במהירות בפני זרים. בידיעה שאין תחליף לפנים מחייכות במפגש ראשון. זו הקסדה השלישית שלי מהתוצרת הזו.
משהו אישי: בקור המקפיא של צפון אלסקה, ישנתי לילה אחד באוהל, חבוש בקסדה… הקסדה של גלי היא מאותה תוצרת עשויה סיבי קרבון.

מגפי רכיבה

AS Tech 3.jpgתיאור המוצר: Alpinstar Tech 3 (ארץ ייצור קמבודיה). מגפיים גבוהות, עשויות פולימרים בדרגות חוזק וגמישות שונים. ארבעה סוגרי קרס המהודקים בעזרת מנופים קפיציים. נקנו בחנות אביזרי רכיבה בסן חוזה קליפורניה.
ביקורת שימוש: יתרונות: נוחות מאד גם להליכה. קלות יחסית. סוליה עמידה לשיפשופי כביש. חרטום קשיח מגן על חזית כף הרגל. סוגרי קרס איכותיים וקלים לתפעול מהיר. בעיות: חדירת מים מיידית עם כל טפטוף. אינן מבודדות מקור. אינן גמישות דיין, שימוש במנוף העברת ההילוכים משמאל, דורש הרמת והורדת הרגל כולה. עובי החרטום מחייב הרחבת הרווח בין משענת רגל שמאל למנוף העברת ההילוכים.
משהו אישי: הייתי שומר שקיות ניילון בכל הזדמנות כדי לעטוף את הרגל בתוך המגפיים כאשר צפיתי יום גשום. צעדתי במגפיים מספר קילומטרים בג'ונגל האפל של צפון מזרח גואטמאלה מתוך הבנה שהן תשמורנה על רגלי מפני צרות שעלולות להגיח מהצמחיה הנמוכה. בשתי נפילות מפוארות, המגף שמר באופן מרשים, על הרגל שנלכדה מתחת לאופנוע.

כיסוי ראש מחמם:

IMG_7543.JPG

תיאור המוצר: כובע גרב עם פתח לעיניים תוצרת Polartec. עשוי פליס. נקנה לפני מספר שנים בארץ. לשימוש בתוך הקסדה וגם מחוצה לה.
ביקורת שימוש: יתרונות: שומר על חום הראש. נוח מאד להניח ולהסיר את הקסדה. ללא קסדה, פשוט מקפלים את החלק התחתון כלפי מעלה. הדגם עם הצווארון הארוך, מגן גם על הצוואר מפני הרוח ברווח בין הקסדה למעיל. בעיות: חוטי הפליס בחלק הפנימי מדגדגים באף ונכנסים לפה. זה מאד מעצבן.
לסיכום: אל תצאו בלעדיו לרכיבה. (יש גם כיסוי ראש קייצי)
משהו אישי: בהגיעי לתחנת דלק בשולי מנגואה בניקראגואה, נכנסתי גם לקיוסק שהיה בה, כדי לקנות שתיה. הסרתי את הקסדה אך שכחתי להסיר את הכיסוי ולרגע חשבו שבאתי לשדוד אותם. כמובן שהכיסוי הוסר וזכיתי מייד לטפיחות וצחוקים מסביב.

אטמי אזניים

IMG_7547.JPG

תיאור המוצר: מהסוג בו משתמשים במטווחים שצורתם קונית עגלגלה (לא אלה המעוצבים כגליל) עשויים חומר ספוגי רך במיוחד. קניתי בחנות במטווח כעשרה זוגות טרם יציאתי מהארץ.
ביקורת שימוש: יתרונות, מונעים רעש רוח הפוגעת לאורך זמן באיכות השמיעה. אינם חוסמים לחלוטין רעשים ולכן אינם פוגמים בקשר עם הסביבה, ניתן לשמוע רעשים כגון צפירות או חריקות. מונעות כניסת חרקים לאוזן תוך כדי רכיבה באיזור מוכה מעופפים זעירים. בעיות: בשימוש ארוך, עלולות לסתום האזניים עקב דחיפת הדונג הטבעי שבאוזן פנימה. למי שאינו רגיל לאטמים, הם עלולים לגרום כאבי אזניים או פריחה בעור. יש להשוות לחצים בעליה לגבהים או ירידה מהם.
לסיכום: יתרון גדול בהשקעה פיצפונת. אני רוכב איתם כל השנה, כל הזמן. אביזר העוזר לשפר את הריכוז ברכיבה. יש יצרנים המוכרים אטמי אזניים מסיליקון המקבלים את צורת תעלת האוזן ולכן נוחים יותר. הבעיה היא שכך האטימה לרעשים מוחלטת, כי תמיד צריך לשמוע משהו מהסובב את הרוכב.
משהו אישי: טוב גם למי שרוצים לתפוס תנומה. זה קרה לי בחניון בדרום הבאחה במקסיקו, כשלחוף הגיעה בשעה מאוחרת, חבורה של צעירים צעקנים ואני הייתי חייב להמשיך לישון.

כובע יומי

תיאור המוצר: כובע מצחיה כולל מגן עורף (כובע "ליגיונרים") עשוי כותנה, אותו קניתי לפני שנים בחנות של לנד-רובר בסקוטלנד.
ביקורת שימוש: יתרונות, מגן מצויין על החזית וגם על העורף. ניתן לקפל את סרח העורף לתוך הכובע ולהלך בו גם ללא הוילון הזה מאחור. בעיות: כבד מעט, יש המעדיפים כובעים עשויים בד סינטטי.
לסיכום: אם כובע, אז שיגן גם על העורף.
משהו אישי: בעת רכיבה הכובע היה נעוץ ותפוס בין גומיית הקשירה לשק החפצים מימין מאחור, מה שאיפשר לי לשלוף אותו במהירות עם כל עצירה. כשהגעתי ל"גשר האמריקות", העובר מעל תעלת פנמה הכובע נשמט. גילית זאת רק אחרי מספר קילומטרים. חזרתי לאחור בתנועה הכבדה שהיתה אותה שעה על הגשר האדיר ומצאתי אותו מגוהץ היטב וטיפה מסמורטט, אבל הוא חזר לתפקד ועדיין איתי.

משקפי שמש

IMG_7549.JPG

תיאור המוצר: תוצרת "בולה" מיוצרות בצרפת. דגם שאינו ברור לי, כמובן עדשות מסננות קרינת יו.ווי. מאופיינות במיפתח עדשות גדול ומסגרת הנוטה לאחור בצדדים ומכסה את מלא שקע העין בפני חדירת רוחות מהצד.
ביקורת שימוש: יתרונות: מבנה מצויין לרוכבי אופנוע (או אופניים) השומר על העין גם מהצד. קל משקל ועם זאת מבנה מאסיבי ועמיד לחבטות נפילות ועיקום. זרועות בכיפוף קל, נכנסות בקלות לרווח בין הראש לקסדה. בעיות: מנגנוני צירי הזרועות אינם מסיביים דיים ואינם ניתנים לתיקון במידה ומשתחררים או מתעקמים. במקרה כזה המשקפיים חסרות ערך וזה מרגיז במיוחד, במותג ששמו (ומחירו) הולך לפניו. העדשות נשרטות בקלות.
לסיכום: משקפי שמש הם חובה ברכיבה בתנאי שמש. בשימוש בשילוב קסדה, הן נשרטות כל הזמן. לא חייבים לקנות מותגים. היום כל העדשות מסננות ורובן גם איכותיות ברמה האופטית. חשוב שיהיה נוח.
משהו אישי: בשלב מסויים, פשוט קניתי בשוק של קיטו באקוודור, 4 זוגות משקפיים חסרי מיתוג, בשויי 20 שקלים הזוג והם שימשו אותי עד סוף המסע. החלפתי זוג מדי כמה שבועות ואת המשומש השלכתי.

משקפי קריאה

IMG_7550.JPG

תיאור המוצר: 4 זוגות משקפיים מספר 2 . שנקנו במבצע בסופר-מרקט השכונתי שלי. דגם מאסיבי בו העדשות בתוך מסגרת מלאה. זוג אחד נשמר קבוע בתיק הלפטופ. זוג אחד בכיס השמאלי של מעיל הרכיבה. אחד בארגז כלי העבודה והנותר באחד מארגזי הצד. עד תום המסע רק זוג אחד נשבר לחלוטין.

ביגוד רגיל:

IMG_7551.JPG

מלמעלה בכיוון השעון: גרבי צמר סינתטי. מכנס תחתון-פליס. חולצה יומית בד נושם מהיר ייבוש. חולצת פליס. כובע צמר אלפקה סרוג. תחתוני חצי בוקסר. מכנסי נורט' פייס.

חולצות: שלוש חולצות טי מבד סינטתי נושם, שתיים קצרות אחת ארוכת שרוול. חולצת פליס שרוולים ארוכים, גיבוי לחימום. מכנסיים: זוג אחד של מכנסי נורט' פייס מבד סינטטי הניתנות לקיצור באמצעות רוכסנים. גרביים: 4 זוגות גרבי צמר סינטטי גבוהות. תחתונים: חצי בוקסר צמוד , מבד סינתטי משולב כותנה. גומי מותן רחב. מכנס תחתון ארוך: פליס דק תוצרת Sub Zero כובע גרב: צמר סרוג נקנה בשוק של קוסקו פרו.
ביקורת שימוש: יתרונות: חולצות קלות משקל מהירות ייבוש גם מזיעה וגם מכביסה. מה שאיפשר החלפה יומית אחרי שטיפה מהירה. מכנסיים בצבע אפור כהה. בד חזק גם הוא מהיר ייבוש לאחר כביסה לילית, שומר על חום הגוף. קליל משקל מתקפל לגודל חפיסת סיגריות. כולל המון כיסים. הזוג שלקחתי איתי, ברשותי כבר שנתיים.  גרביים סופגות זיעה מרפדות את פנים המגף ומחממות. מהירות ייבוש. תחתונים, הגומי רחב אינו חורץ את העור, פרופיל ה"בוקסר" שומר שהתחתונים לא יתקעו בתוך החריץ (סליחה) או המפשעה, בעיקר עקב ישיבה ארוכה ומיטלטלת. כובע גרב: אין כמו צמר טבעי, שתי שכבות והגנה על האזניים.
לסיכום: כשמחשבים כל גרם וכל סמ"ק, צריך לקחת מעט אבל את הטוב ביותר. אין צורך בגיבוי ציוד. במקרה ונעלם או נקרע, יש די מקומות לאורך הדרך להשלמה במחירים זעומים.
משהו אישי: בהגיעי לביתם של ערן וסינדי במדינת ואשינגטון השארתי להם את מעיל הפליס שלי. הספיקה לי השכבה הפנימית של מעיל הרכיבה. ופרט לחולצת טריקו מכותנה שקיבלתי מתנה מרפי והיידי בקאמריו קליפורניה וכובע צמר בשוק של קוסקו, לא הוספתי שום דבר למלאי הביגוד. תחתוני הפליס הארוכים אצלי כבר מעל 15 שנה. ועשו מילואים בלבנון.

נעליים

IMG_7552.JPG

תיאור המוצר: נעלי ריצה משומשות תוצרת סאקוני. סנדלי קרוקס אצבע (אילת) מגומי.
ביקורת שימוש: הנעליים שימשו אותי להליכה ביעדים שהגעתי אליהם. למרות רצוני לא הצלחתי לדחוס לסדר המסע אימוני ריצה כמו שחשבתי מראש. סנדלי האצבע שימשו בעיקר לכניסה למקלחות אך גם לשוטטות. שני הפריטים האלה תיפקדו נפלא.
משהו אישי: בקצלטננגו-שלה בגואטמאלה, נעלמו לי הנעליים וחיפשתי לקנות חדשות במידה 46. מסתבר כי אין להשיג מידה שהיא מעל 44 בכל רחבי העיר הגדולה, כי סטנדרט מידות הרגליים במרכז אמריקה קטן יחסית למה שמקובל אצלנו. לכן נאלצתי להסתובב שבוע בסנדלי האצבע ולקראת אירוע הסיום בבית הספר לספרדית, קניתי בכל זאת זוג נעלי עור חציות (בשווי כארבעים ש"ח) שלחצו לי רצח. בתום הטקס נתתי אותן מתנה לבנה של מריאולה, המורה שלי לספרדית.

ציוד תקשורת ותיעוד:

מחשב נייד נוטבוק

IMG_7553.JPG

תיאור המוצר: דגם wind, תוצרת msi(סין). נקנה בארץ באייבורי מחשבים כחודש לפני היציאה לדרך. כולל את כל תוכנות הניהול השגרתיות. עכבר אלחוטי של מייקרוסופט. מטען ומתאם שקעים אוניברסאלי. אזניות ומיקרופון לא ממותגים במחיר 40 ש"ח, לשימוש בסקייפ. תיק נשיאה של היצרן. הרד דיסק חיצוני 320 ג'יגה תוצרת Seagate. מאריך כניסת יו.אס.בי. דיסק און קי 4 ג'יגה. לוח ועט אלקטרונית Bamboo, לרישום וציור וירטואלי, תוצרת Wacom.
ביקורת שימוש: יתרונות: מחשב, כל היתרונות הידועים של דור הנוטבוקים למיניהם. החל במשקל וגומר ביעילות. בחרתי בדגם זה לאחר חקר שוק. והוא הוכיח שרידות יוצאת דופן. חטף מכות. נפילות. גשם. שמש ישירה. מעיכה ומה לא ותמיד תמיד נדלק ועבד כמו שד. מקשים נוחים מסך איכותי. סוללה מאריכת שימוש בקיצור תותח שעמד בתנאי קרב.  עכבר אלחוטי יתרון בסביבות ללא משטח עבודה תקני, אלא ברכיים ברוב המקרים. מתאם שקעים מיותר, התקע הוחלף פעמיים בהתאם לסוגי התקעים בארצות שפגשתי בדרך. האזניות והמיקרופון הפשוטים, אף שריפוד הספוג התפורר אחרי חודשיים, עשו עבודה עניינית וטובה. הרד דיסק חיצוני תיפקד מצויין. לוח גראפי, מצויין, מהיר תגובה ומדוייק, עבד בכל תנאי שטח. בעיות: משטח המגע של המחשב איבד רגישות מסויימת. העכבר האלחוטי שבק אחרי חודשיים והוחלף בעכבר אופטי רגיל.
לסיכום: חבילת תיעוד, מידע ותקשורת שעבדה מצויין. למרות התעללות רצופה של טלטלות הדרך. המיקרופון והאוזניות שירתו את כל התקשורת שלי עם העורף, כולל הראיונות ברשת ב'. המחשב שימש גם לתכנון צירים ושימוש במשטח הציור הדיגיטלי שאיתו רשמתי רישומים בשטח. אם יש מחשב נייד קטן יותר ובעל תכונות מקבילות, הוא אפילו עדיף.
משהו אישי: על המחשב איחסנתי בין השאר צילומים של נופים מהארץ שיכולתי להציג למארחי. במפגש עם משפחה נוצרית אדוקה בגואטמלה, הם ביקשו שהמחשב עם תמונה של נצרת (אותה הורדתי מהאינטרנט) על המסך, יעמוד בזמן הארוחה על השידה הסמוכה כדי שיוכלו לברך על המזון בנוכחות המקום הקדוש. השימוש בסקייפ (במסלול המאפשר חיוג לכל טלפון) הועדף על שימוש בסלולר והוכח כחסכוני צלול ויעיל יותר.

מצלמה

המצלמה שאיתי.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

תיאור המוצר: Canon Powershot SX1is עם זום אופטי כפול 20. 10 מגה פיקסל. יכולת צילום וידאו היי דפינישן, אותה קיבלתי מחברת "קרט" יבואנית "קאנון" לישראל. הכנסתי כרטיס זיכרון 8 ג'יגה.

ביקורת שימוש: יתרונות: קלה לתפעול מסך צפיה מתכוונן וגדול. מעבר לצילום וידאו בלחיצת כפתור פשוטה אחת. איכות תמונות מעולה. סוללות אצבע AA סטנדרטיות ניתנות להשגה בכל מקום. בעיות: אורך חיי סוללות קצר מחייב שימוש בנטענות, לא תמיד הייתה אפשרות לטעון. בנוסף, לאופנוען, כפתורים קטנים וקרובים מדי זה לזה ולכן קשה לשימוש עם כפפות ומדי פעם נלחצו כפתורים בטעות.
לסיכום: מצלמה תותחית אמיתית. ניהול מידע אינטואיטיבי פשוט להבנה ושימוש. ביצועים מדוייקים בתנאים קשים ממש. חטפה מכות. נפילות. מים. חום. לכל אורך המסע היתה תלויה על צווארי חשופה. לרגע לא הייתה מכוסה או שמורה בתיק. ותמיד חזרה לתפקד נהדר. ווידאו מדהים באיכותו.
משהו אישי: בדרך למקדשי הטיקאל בצפון מזרח גואטמאלה המצלמה פשוט טבעה בגשם. ייבשתי אותה מעל למנוע האופנוע החם והיא חזרה לתפקד. מאחר וצילמתי הכל לבד, פרט לכמה מקרים בהם נענו עוברי אורח לצלם אותי. וכאמור, לאורך המסע כולו המצלמה היתה תלויה על צווארי כדי לאפשר מצב "פוינט אנד שוט" ולכן פיתחתי שיטה לצילום תוך תנועה; סטילס ביד ימין ווידאו ביד שמאל. לבקשה שלי מטוקבקים בוואינט, להציע תחליף לחוסר בכפתור הפעלה בצד שמאל של המצלמה, חלקם הציעו להפוך את המצלמה. פתרון אשר בעת רכיבה, דורש יותר אקרובטיקה מלהשחיל חוט בקוף של מחט, תוך רדיפה אחרי קוף.

מצלמת קסדה

IMG_1546.JPG

תיאור המוצר: תוצרת Oregon נקנתה בארה"ב. הותקנה על חרטום האופנוע. במשפט קצר: בזבוז כסף, איכות עדשה וצילום איומים. 2 ג'יגה על כרטיס נשלף. נפלתי עם מצגת משכנעת למוצר ירוד ומיותר, שאינו מיישר קו עם טכנולוגיית ווידאו הכי פשוטה שיש ברוב מכשירי הסלולר. בזבוז שווה-ערך לעלות דלק לעשרים ימי רכיבה. (נשלחה הביתה אחרי שבועיים).

ג'י. פי. אס.

IMG_7239.JPG

תיאור המוצר: דגם ZUMO 550 תוצרת Garmin. כולל מפות צפון אמריקה מקצועיות  ומלאות, מפת מרכז ודרום אמריקה בסיסית שקיבלתי מעומר כ, הוכנסה למכשיר ואיפשרה זיהוי מיקום. המכשיר כולל שני ערוצי בלו תוט', אחד להנחיות נסיעה, השני לסלולר ומוזיקה. ניתן לאחסן במכשיר אמ.פי3, בצפון אמריקה ניתן לקלוט רדיו לווייני ולהתעדכן בתנאי מזג האויר הצפויים על הציר. (שתי פונקציות שלא השתמשתי בהן).
ביקורת מוצר: את המכשיר קניתי כשנה לפני המסע. יתרונות: ניכר כי המכשיר נבנה במיוחד לאופנוענים, מסך ברור גם בשמש ישירה. מסך מגע המגיב ללחיצה גם בכפפה גסה. כפתורי הפעלה בצד שמאל. שורד וויברציות קיצוניות וגשם שוטף בעיות: אין.
לסיכום: אחלה צעצוע מדוייק וידידותי. המון פונקציות ומידע. ציון מאה!
משהו אישי: מד המהירות באופנוע היה במיילים. הג'י.פי.אס כוייל לדווח בק"מ ועזר לי לדייק עם ההרגלים שלי. פרט לכך, בכל רגע יכולתי לראות סטטיסטיקה. גבהים והערכת יתרת דלק מול מרחק צפוי. אף שהמכשיר מצויין, אני נהנה יותר מניווט קלאסי. לכן ניווטתי תוך לימוד ציר ממפה. והשתמשתי בתחכום הג'י.פי.אס. רק בהגיעי לערים ובחיפוש כתובת ספציפית בהן.

אוזניות ומיקרופן לקסדה

0000_Cardo_Scala_Rider_Teamset.jpgתיאור מוצר: תוצרת Cardo נקנו בארץ לפני שלוש שנים. טכנולוגיית בלו תוט'. מאפשרות קליטה ושידור אלחוטית של שיחות עם קסדת המורכב מאחור. קבלת וניהול שיחות סלולר או ג'י.פי.אס. טעון התקנה והשחלת חיווט. סוללות נטענות.

ביקורת שימוש: יתרונות: מופעל ללא מגע יד. אוזניות טובות. תפקד מצויין מול הג'י.פי.אס. שלי. בעיות: הפעלה באמצעות קול דורשת סדרת צרחות או שריקות כדי להכניס המערכת לעבודה. מנגנון אחיזת המיקרופון פשוט וחלש לעבודה רצופה, בה זרוע המיקרופון נעה כל הזמן עקב חבישה והסרת הקסדה. אי נוחות רבה מחוסר אפשרות להשתמש רק באוזניות ולהסיר את המיקרופון, במקרה של רצון לשימוש רק בפונקציית קבלת הנחיות קוליות מהג'י.פי.אס למשל.

לסיכום: דגם בעייתי לחלק מהצרכים שעלו במסע שלי. (יחד עם זאת, יש ליצרן הזה דגמים חדשים. "מחלה" של כל מוצר טכנולוגי המתיישן שניה אחרי שקנית אותו )

משהו אישי: עם הצטרפותה של גלי. לאחר יום מתסכל של צרחות בתוך הקסדה במטרה להפעיל את המיקרופון. הסרתי את מערכת הקארדו. השתמשנו באינטרקום חוט רגיל, תוצרת NADY שקניתי לפני שלושים שנה, עשה עבודה טובה בהרבה. רק נדרשנו להכניס לנוהל ניתוק חוטים, טרם ירידה מהאופנוע.

משואת חילוץ

IMG_0532.JPG

תיאור המוצר: משואת חילוץ לוויינית תוצרת SPOT שנקנתה בארה"ב. משגרת אותות באמצעות רשת לווייני הג'י.פי. אס. העולמית. שתי פונקציות: פונקציה של חירום ופונקציה של איכון (להודיע בבית שהכל בסדר תוך ציון מיקום על מפות גוגל) הרעיון: שיגור אות מצוקה, נקלט במטה החברה בהולנד, הסגורה בהסכמים מול יחידות חילוץ בכל פינה בעולם. משם יוצאת הוראת חילוץ לכוח משטרה או צבא מקומי הקרוב לנקודת ההתרחשות. הוא אמור לחלץ את הנפגע לבית החולים הקרוב (משם, מטפל הביטוח של הנפגע) אם החילוץ הוא בשטח עירוני. הדבר מטופל מן הסתם על ידי המשטרה המקומית. אך אם הוא קורה בלב הג'ונגל. יגיע הליקופטר עם יחידת חילוץ בתוך 5 שעות מקסימום. פרט לקניית המכשיר (150$) יש עלות ביטוח של כ- 170 $ לשנה.

ביקורת מוצר: יתרונות: שקט נפשי. גם לרוכב וגם לעורף. בלחיצת כפתור מכל נקודה בעולם, בים או ביבשה, החילוץ כבר בדרך (על איתות שוא יש קנס כבד. ויש די זמן לאותת על לחיצה שגויה של כפתור החירום) בעיות: לא ידוע לי.

לסיכום: גאדג'ט חובה למטייל ההרפתקן, ביחיד או בקבוצה. לדעתי שווה כל גרוש.

משהו אישי: ת'אמת. לא חשבתי מה יקרה אם לא אוכל ללחוץ על כפתור החירום, במידה ואפצע קשה.

שעון יד

תיאור המוצר. תוצרת POLAR בן 4 שנים. צג דיגיטאלי. כולל פונקציות רבות ושעון מעורר. השעון תפקד מצויין. השעון המעורר היה חשוב ויעיל. הספרות קטנות מדי והקונטרסט שלהן עם הרקע בעייתי ומקשה על האבחנה. בעת רכיבה נעזרתי רק בשעונים המופיעים בלוחות השעונים של האופנוע והג'י.פי.אס. מסקנה: עדיף שעון אנלוגי, בו ניתן לראות את השעה באופן נהיר ומהיר יותר.

מאת: יוני   ·   קטגוריות: אופנועים and הרפתקאות and יוני בן שלום   ·   יש 11 תגובות, הוסף תגובה    

29 במאי 2009 יוצא לדרך!

כבר כמה ימים אני חושב איזה משפט מחץ אשים בראש הפוסט הראשון שידבר על הרכיבה הראשונה. כל מיני ציטוטים. אולי אמציא מילה? או משהו עם קאובוי וזריחות, בקיצור, שטויות. הנה אני עולה בלב משקשק על אופנוע ויודע שאסור לי מרגע זה לעשות טעויות. זו ממש פתיחה לא מקורית, אבל מה זה נכונה.

the-bike-is-ready

כשקמתי בבקר, הכל כבר היה מוכן מאמש ליד הכניסה:

  • שני שקים חסיני מים. באחד, ציוד האוהל והמזרן ובשני שק"ש, כלי רחצה ומגבת.
  • המעיל הוכן מראש עם סידור כיסים שלא ישתנה לאורך כל המסע:
    • בכיס הגב: ניירת האופנוע.
    • בכיס ימין עליון לפנים: ארנק יום-יומי ומפתחות רזרביים בתוך כיס פנימי חבוי.
    • בכיס שמאל למעלה לפנים: משקפי קריאה וטלפון סלולרי.
    • בכיס תחתון משמאל לפנים:, מכשיר משואה לויינית SPOT.
    • בכיס ימין תחתון לפנים: כיס ריק לדברים מתחלפים, כמו קבלות, מדבקות שאני מחלק בדרך, חטיף אנרגיה וכו'.
    • בכיס מכנס ימין: ריק, ישמש את המפתחות הראשיים לשמירה בעת ירידה מהאופנוע, נתפסים בקליפס פנימי.
    • בכיס מכנס שמאל: קצת מזומן בתוך קפל חסוי.
  • בחגורת המכנס: כלום.
  • בארגזי האופנוע יאוכסנו:
    • בצד ימין: ציוד תיקונים וכמה חלפים, עזרה ראשונה, מכשיר קורא מחשב אופנוע לאיתור תקלות. שתי קופסאות עם פיצ'יפקעס לתחזוקה כוללת ליום יום.
    • בארגז שמאל: גזיה. מבער רב תכליתי עם מיכל אלומיניום. כלי בישול ואכילה, ספל וסכו"ם. מזון יבש ליום אחד,פאסטה, מלח פלפל. חטיפי אנרגיה. אנרגי ג'ל.
    • בארגז האחורי: ציוד אלקטרוני : לפטופ, משטח ציור, מטענים וכבלים שונים, סלולר חירום נוסף, הרד דיסק חיצוני, אייפוד. משקפי שמש נוספים, משקפי קריאה נוספים
  • התעודות דרכון וכאלה מאוחסנים כל כך בסודיות שאני לא יכול לגלות אפילו לעצמי.
  • על הצוואר מצלמה תלויה בכבל רפוי.
  • מצלמת וידאו מיני תוצמד מדי פעם לקסדה, לתעוד קטעי נסיעה באיכות אינטרנט. להכנסה לבלוג.
  • בתוך הקסדה: מכשיר האזנה בלו טות' לתקשורת עם מכשיר הג'י.פי.אס. המעביר גם תקשורת מהסלולר וגם מוסיקת אם.פי.3 המאוחסנת בג'י. פי. אס… ובעתיד, מערכת השמע תתקשר עם מכשיר אחר שנמצא בקסדה של גלי שתצטרף אלי באקוודור ונוכל לשוחח בעת רכיבה.

זהו, האסטרונאוט – תרתי משמע, מוכן.

כמו שכבר דיווחתי כאן ההתארגנות הסופית כללה הפטרות מעודף חפצים. וגם השלמת ציודים פה ושם. אחד החפיצים החשובים שהוספתי לרשימה הוא מכשיר איכון לוייני. משואת איתור. המשתמשת בתשתית הלוויינים המשרתים את מכשירי הג'י פי אס למיניהם. המכשיר בגודל סלולר רגיל כולל שני כפתורים עיקריים: הירוק מודיע ליקירי כי אני בסדר לנייד ולמייל והם יכולים להכנס גם לגוגל מפות ולהיות מעודכנים בדיוק במיקומי. הכפתור השני הוא כפתור מצוקה שמפעיל צוות חילוץ הניזון ממוקד בינלאומי. במידה ואני בבעיה בעיר רגילה, המוקד פונה למשטרת העיר שמפעילה מייד את התשתית השוטפת שלה. ובמידה ואני בקיביני. יחידת חילוץ של אותה מדינה אמורה להגיע אלי רכוב או מוסק לחילוץ. המכשיר נקרא SPOT עלה 150$ והשירות, הביטוח וזמן האויר עוד 171$ לשנה. המכשיר השני הוא מכשיר הקורא נתוני מחשב אופנוע בגודל קופסת סיגריות הנקרא: GS911 מתחבר לשקע המחשב מתחת למושב בדיוק כמו שזה מתחבר בזמן טיפול במוסך. המכשיר מעביר בבלוטוט' או יו.אס.בי. ללפטופ או לסלולר נתונים על התקלה ומאפשר לפתור אותה גם בהתייעצות ארוכת טווח עם מכונאי שלי בבית ועל פי הנחיותיו כשהוא יודע בשלט רחוק בדיוק מה הבעיה אני יכול לפתור אותה ברוב המקרים.

מכשיר איתור לווייני spot

מכשיר איתור לווייני spot

מכשיר קורא נתוני מחשב אופנוע.

מכשיר קורא נתוני מחשב אופנוע.

עד כאן. הגיבריש האחרון בנושאים טכנולוגיים. מכאן, מסע.

לדרך. היציאה מברקלי היתה קלילה. גם אם לוותה בהתרגשות שהביאה אותי להדממת מנוע מביכה אחרי מאה מטרים. אין כמו הג'י.פי.אס להוציא אותי במהירות התנועה של 5 נתיבים שמיהרו סביבי בלי שום יחס לאירוע החשוב ומבלי להבין את גודל השעה. ועליתי על גשר סן-רפאל תמורת 4 דולר. אבל בעצירה שעשיתי מול איש הביקורת עד ששלפתי את הארנק מעומק כיסי, כבר למדתי ששמו הוא אנחל מפנמה ושהוא בארה"ב בזכות אחותו שהגיעה לכאן אחרי מפלתו של נורייגה. לא רע לכמה דקות כשמאחור נהגים עצבניים. אבל מנומסים נו. (חיברתי למגן הרוח בקליפס, פיסת נייר עליה אני רושם דברים חשובים בכל עצירה. למשל מה שמו של האדם שפגשתי ועוד משפט עליו וכו', כדי שאוכל להכניס לבלוג בסוף היום) מסן-רפאל עליתי לכיוון סנטה-רוזה ומשם חתכתי שמאלה מערבה כמה שיותר מהר לנתיב הנחשק כביש מספר 1 הכביש המערבי ביותר בארה"ב ואולי אחד הרומנטיים שקיימים כאן.

המעבר אליו הצריך עליה וטיפוס על רכס הרים המפריד בין הים לפנים היבשת. כביש צר מאד החולף בתוך יער עבה גבוה ואפל בקטעים מסויימים. ואילו פיתולים, סונטה שלמה לא תספיק. כביש מספר אחד נגלה בבת אחת. כשיצאתי מערבה מתוך היער. בצומת הנקראת סטיוארט פויינט. אור של אחה"צ סינוור. והאוקיינוס הגדול בעולם געש מולי מבעד למסך נתזי מים שעלו לגובה רב. השמש החלה לצלול וצבעה הכל בגוון חם. לא יעזור כלום חשבתי באותו רגע רק על גלי שלי. שפת הים הפרטית שלנו, שפה שמדברת געגוע. הסרתי את הקסדה דוממתי המנוע והקשבתי. הכביש מתפתל צפונה מכאן על רכס/מצוק הנישא כשלושים מטרים מעל קו המים ובמקביל לקו החוף, וכשאני אומר מקביל זה כולל קטעים שנסחפו לים רק השבוע. בקטעים מסויימים עברתי על פי תהום כשצוותי מע"צ מקומי עסוקים בתיקון. מולי העוצמה של האוקינוס. שברי סלעי הענק אשר גודלם כגודל בניין מגורים בן חמש קומות, מושלכים כאבני משחק עשרות מטרים ממורדות הרכס המשקיף, מפרצונים קטנים בהם צפים גזעי ענק שנפלטו באחת הסופות ובתים על בתים לאורך עשרות ק"מ, משקיפים מבעד לערפילים תמידיים, אל אוקיינוס של מצבי רוח וסופות. הנוף מהיפים בעולם לדעתי.

שורות הבתים והחלקות הפרטיות כל כך צפופות שלזר רגיל שכמותי אין סיכוי להתקרב לחוף. אז אני מצטער. עשיתי זאת בעדינות והתחשבות. בין שני בתים נטושים (בסמוך להם שלטים "להשכרה" מצאתי רווח והתקרבתי למצוק ולמפרץ שם אכלתי את ארוחת הצהריים הכי נעימה עד עתה. לאחר עשרים דקות של הנשמה לנפש. חזרתי לאופנוע שם פגשתי בחור צעיר ממוצא אסיאתי שהגיע במכוניתו בחריקת בלמים. מסתבר שהוא הבעלים וכנראה השקיף על חלקתו ממרחק ובא לראות מי הפולש. בתוך דקות הפכנו להיות ידידים. סיפרתי לו כל מה שהו יודע על הנוף והשחפים והמיקום של הבתים ופירגנתי לו על ההשקעה המדהימה הזו. מילאתי אותו סקרנות כששאל מי אני ולאן מועדות פני. בסוף השיחה לאחר שהוא צילם אותי ואני צילמתי אותו לבלוג הזה. הוא חזר לפתע ואמר: יו הב בין אין דה ארמי? רק מי שעשה קומנדו מסוגל לכך ואני מצדיע לך. הסברתי לו שאצלנו כולם עושים צבא. זה לא כזה ביג דיל. לחצתי את ידו של טום שוב ונפרדנו.

השמש הנמיכה עוד ובשעה ארבע וחצי לערך התחלתי לחפש מקום לינה. קמפינג. בסמוך לעיירה מאנצ'סטר גילית שני מחנות קמפינג, אחד פרטי. שעשיתי בתוכו סיבוב היכרות וגיליתי מאות אנשים וילדים שאיני מבין למען מה הם יצאו מהבית. קרוונים צמודים זה לזה. בתוך הקרוונים טלויזיות בקולי קולות. ומסביב ילדים צורחים ובוכים וכולם נסעים במכוניות קרטינג מעשנות בין החלקות. לא רואים פיסת נוף או ים או שמים. הזוי. קילומטר משם לכיוון הים שכן פארק ציבורי בו היה שפע מקום ומרחב. שילמתי 6 דולר לתוך מעטפה ושלשלתי אותה לתיבה בכניסה. ושמרתי את הספח. ועשיתי סיבוב לבחירת חלקת דשא נעימה עם שלחן קק"ל וברז. השירותים הציבוריים היו נקיים ומתוחזקים. הקמתי את האוהל שלי והלכתי לחרופ. אך באמצע הלילה החלה לנשב רוח חקה מאד שבעיקר הקפיאה אותי. לא עזר כלום התכסיתי בכל מה שהצלחתי לשים עליו יד. המעיל, המגבת, אפילו קופסת הטישו הסכו"ם והכפכפים. הכל. בסוף נאלצתי לצאת מהכוך ולהעביר את האוהל כמה מטרים הצידה מאחורי בניין השירותים. ואז פשוט נרדמתי כמו אבן. הבוקר סימן שהולך להיות יום חלום. והפעם כבר המראתי בשעה שש וחצי. הכל היה אביבי ונינוח. המנוע זימר מלמטה. הציפורים שרו מלמעלה אני טינרתי בתוך הקסדה אריות של דוניצטי והכביש. הוא שתק. המשכתי צפונה לעוד ערוגות של סלעים שניצבו מתוך המים. באחד המפרצים ראיתי המולה של צוללנים שיצאו מהים. החלטתי לבדוק מה החג. פגשתי שני גברים צעירים שאחד היה לבוש בחליפת צלילה ושניהם מצטלמים עם שלל אותו שלפו זה עתה מעומק המפרץ. ירדתי מהאופנוע. הסרתי הקסדה ושאלתי אותם מה גורם להם כזה אושר. אז ביל הסביר לי שהצדפות כל אחת בגודל כומתה תקנית, נחשבות למאכל תאווה והם הגיעו לכאן מסקרמנטו שזה 4 שעות נסיעה. מותר להם על פי רשיון לשלוף עד 3 צדפות כאלה מהים ביום. כי יש פיקוח הדוק ומי שנתפס עם יותר משלם על המקום אלף דולר קנס על כל צדפה מעל למותר. הם באמת היו גאים בעצמם. לפני שהתרחקתי מהם ניגש אלי אלן ואמר לאוזני בלחש: "תדע לך שאני אוהב את ישראל" שאלתי אותו לפשר השושו הזה. אז הוא אמר לי משהו כמו. זה לא פופולרי לומר את זה… הבנתם. זה סוד. מוזר.

לקראת אחה"צ הגעתי ליוריקה (Eurica) עיירה די גדולה. היום היה יום הזיכרון לחללי מלחמות ארה"ב. "ממוריאל דיי". מה לעשות כאן זה כנראה יום למבצעי מכירות. נראה לי קצת איך לומר. בעייתי. נכנסתי ביוריקה לסופרמרקט וקניתי בתוכו טופו מבושל על אורז מיץ ולחמניה (5.6$) ניגש אלי בחור צעיר שראה את המדבקה על האופנוע והציג את עצמו כחוויאר. שבמקור הוא מוונצואלה ומנהל כאן את הסופר. הוא התרגש לדעת שאני מישראל וטרח להראות לי צמיד של מכבי תל אביב כרוך על זרועו. אחיו משרת בצה"ל והוא מת לעשות את זה גם. לפני לכתי הוא שלף עוד שני עובדים בחנות והצטלמנו למזכרת. והתרחקתי לצלילי "שלום עליכם" בלחן אשכנז.

החוף המשיך להפנט ומצאתי עצמי נמשך כל הזמן שמאלה וכמעט עובר לנתיב הנגדי. אך הכביש היה ריק יחסית כך שהכל היחה רגוע. השתדלתי לא לעבור את ה- 40 מייל לשעה. לקראת ערב נחתתי בעיירה מנומנמת נוספת בשם גולד ביץ'. לא הכלבה. החוף. בכניסה למגרש חניה ראיתי איש גדול יושב בתוך טנדר ענק. יש כאן תרבות של טנדרים ענקיים. בעצם משאית שנראית כמו טנדר. עם דבל קבינה וארגז ריק מאחור אבל כדי להגיע למושב הנהג צריך מעלית או מסוק. איך חיים ככה. הבחור קרא לעברי אחרי שקרא את תוכן המדבקה, קריאת התפעלות. אז ניגשתי אליו ושאלתי אם זה בסדר לשאול שאלה. "כן בבקשה.." "אני מקווה שזו אינה חוצפה, אבל אני תייר כאן ואני באמת סקרן לדעת, למה אתה צריך אוטו כזה גדול?." מהמושב האחורי קפץ לו בוב הלברדור השחור שהחל ללקק את פניו. טדי נראה משועשע והסביר לי שהוא התגרש השבוע מאישתו היא לקחה את הבית והוא את בוב ואת הפיקאפ. כי אלה שני הדברים היחידים שהוא קורא להם חברים. אחר כך הוא הפנה אותי לקמפינג הנחבא בתוך ההרים כ 9 מייל מזרחה לאורך הנהר. ושם תמורת 10 דולר לחלקת דשא על שפת הנהר ועוד שני דולר במטבעות שילשלתי למקלחת האוטומטית. עיסקת חיים תאמינו לי כי אני במקומם הייתי גובה כפול רק על הנוף ועל רחש הנהר שהרדים אותי בסוג של שיר ערש שזוכים לו לעיתים נדירות.

בפוסט הבא אספר על הדרך בין גולד ביץ' לעיר יוג'ין. מפגש הזוי עם איש ורובה, תיקון ראשון לאופנוע. ואירוח מדהים בו זכיתי בביתם של סינטיה וערן בלב גן העדן של מדינת וושינגטון.

מאת: יוני   ·   קטגוריות: אופנועים and יוני בן שלום   ·   יש 33 תגובות, הוסף תגובה