לרוב השמורות באפריקה

הכניסה לאופנועים אסורה. הסיבות מובנות…

ושוב יד הגורל הובילה אותי לאחד מהמקומות המבודדים, היפים ועם ספא. לאחר יום רכיבה ארוך עם 200 ק"מ שבילים יד הגורל שוב פרגנה לי מסז' – קטונתי – אין ברירה. הובלתי לחדר חשוך עם מיטת טיפולים, תאורת נר ושמנים אתריים באוויר – אווירה – ואז נכנסה הרוח הלבנה והחלה לרחף בחדר ואני תוהה – העייפות? משהו בשתייה? השמנים האתריים?

[youtube url=http://youtu.be/31SUScTw2Dw>]

למעקב אחר מסלול הרכיבה של עודד הקליקו כאן

כשיצאתי אל תאורה מעט חזקה יותר – הרוח הלבנה? – החלוק שלבשה המעסה. הם מה זה כהים פה החבר'ה.

עשיתי את הספארי הראשון מחוץ לר"ג – אטושה בצפון נמיביה. קימה ב -5 בבוקר ורכיבה לפני הזריחה – קליפ –  לנקודת מפגש עם אדוארד המדריך ונהג הג'יפ. ספארי מדברי, אחר מהצפוי לי בסוואנות בהמשך.

אסור להיכנס בדו גלגלי לפארק – הם כנראה לא סומכים על כך שתוצאות המפגש עם החתולים הגדולים יהיה כפי שהיה עם היענים.

בדרכי לצפון מזרח – דרך רצועת קפריבי בצמוד לגבול עם אנגולה – לזמביה למפלי ויקטוריה. ככל שאני עולה צפונה מורגש שיש פה יותר מים, העצים גבוהים יותר ובעלי גזע, הגידולים החקלאיים – תירס והבקר שמנמן יותר.

פרידה

—————————————————————————————————————————————————

כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לעודד ויטליס

—————————————————————————————————————————————————-

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

עודד עובר דרך ראש פינה לנמיביה.

(לדברים טובים מתרגלים מהר)

אנחנו בנמיביה. יושב באכסניית דרכים הזויה ומשעשעת למרגלות קניון גדול (לא שופינג כפי שנשאלתי ע"י טל ) . לטענת המקומיים הוא הגדול מכולם. בשיחה בין מטיילים הבעתי את התרשמותי שהגרנד קניון גם נחשב לגדול מאד – נו טוב, הם הסתכלו עלי במבט עקום תוך נשיפות בוז אנגלו סקסיות. יצאתי מזה בזאת שהבטחתי שאני לא נשאר מספיק זמן בסביבה בכדי למדוד. בכלל, כל פעם שאני מעורב ב-של מי או מה גדול יותר, גנטית אני מרגיש מיד מקופח, מתקפל ומת להתאייד. בשנים האחרונות סיגלתי לעצמי את המנהג להצביע על האופנוע בסיטואציות שכאלה – זה מיד מעביר את נושא השיחה – והגרנד קניון בכלל לא שלי או של אבא שלי.

הרכיבה פה הנאה צרופה. מרחבים פתוחים, שבילים כבושים (שבילי משאיות ליודעי דבר) – טעימות בתמונות ובוידאו. לחברים שהשתתפתי אתם למסע למצרים, מילה אחת – סיני (ללא המחסומים), גם הלא סלול, לא כל שכן הסלול J J

בבוקר ובלילה קר מאד אבל במהלך היום הטמפ' מושלמת לרכיבה. אני מרגיש שאני מחייך כל הזמן, זה לא טוב, זה עושה קמטים לא?

[youtube url=http://youtu.be/pRof_hDeJBU>]

קישור לתוכנת תיעוד המסלול של עודד – כאן

בפינה זו של העולם זה שחור ולבן. הלבנים – קפוצי שפתיים, מכווצי תחת וחשדנים (בנמיביה קצת פחות). לעומתם, השחורים  חייכנים, מסבירי פנים ושמחים. טוב, כנראה לא כולם. הם היו הכי נמוך שאפשר, עכשיו יש להם עתיד, מצבם משתפר – לא מיד, לא של כולם אבל האופק מבטיח, עם כל הבעיות שבדרך.

אגב, השמש שוב זורחת במזרח ושוקעת במערב. את המהלך שלה הם לא הצליחו לתקן – הוא צפוני. (אנחנו דרומית לקו המשווה J )

בינתיים הגעתי ללודריץ – בהגייה גרמנית , עיירת כורי יהלומים של סינדיקט "דה – בירס". באזור מפוזרים מכרות יהלומים צריך רק להתכופף – אני מוותר כי אין לי מקום לקחת.

שבת שלום חברים

——————————————————————————————————————————————————————-

כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לעודד ויטליס

——————————————————————————————————————————————————————–

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!