להתראות אלסקה, שלום לך קנדה

ושוב – להתראות קנדה ושלום ארה"ב.

עוד פרק במסעו של רוכב יחיד מסוגו

כמה טיזרים מהבלוג המאד מפורט ומחמם הלב של לירן מרכוס

1.8.14

"לאחר נסיעה ארוכה בחזרה מפרודו ביי הגענו בשלום בשעה 23:30 לאוניברסיטה בפיירבנקס.
סבסטיאן רצה להחליף את הצמיג האחורי שלו ביום שלמחרת, לצמיג כביש אותו הוא סחב כל הדרך מטקסס וביקש שאעזור לו בפירוק הגלגל והרכבתו במוסך ימאהה כך הוא ישלם פחות על העבודה, קבענו ליום שלמחרת בשעה 9:30 בלובי, הלכתי להתקלח קצת עדכונים בחדשות מהארץ ונפלתי שדוד על המיטה".

בלילה הזה ישנתי טובבב (רציתי לכתוב כמו תינוק, אבל תינוקות מתעוררים באמצע הלילה אז כתבתי טוב) הלילה עבר מהר, לשם שינוי התעוררתי ב 9:00 התארגנתי מהר וירדתי לשתות קפוצ'ינו מהמכונה שנמצאת בלובי של האוניברסיטה,סבסטיאן הגיע גם, דיברנו על יום האתמול כמה שכיף ואנחנו שמחים שעשינו זאת, יצאנו לכיוון האופנועים וראינו שני אופנועים שחנו לידינו בפרודו ביי האחד קאוואסאקי KLR 650 והשני דוקאטי ישן ומקורר אוויר שאלוהים יודע איך הוא הצליח לעשות את כל הדרך הזו, במבט מקרוב על הדוקאטי נראה שהוא חווה תאונה קטנה ולאופנוע נגרם נזק, מאוחר יותר פגשנו את הבחור הצעיר שהגיע מהולנד והוא אמר שהוא איבד שליטה במהירות 80 קמ"ש ולמזלו הנזק היה מועט, הנזק הגדול ביותר היה למשאבת הבלם הקדמי, כוסית נוזל הבלם התפוצצה לחתיכות והם נאלצו להיות מגייוורים וסידרו איזו קומבינה בעזרת מזרק וכך המשיכו עד פיירבנקס, האמת רעיון מעולה וההוכחה היא שהבלם עובד, כל שאר הנזק הוא שפשופים ועיקומים שאפשר לסדרם או פשוט לחיות אתם.

הקוואסאקי והדוקאטי הפצוע בחניית האוניברסיטה.

לאחר שצילמנו את האופנועים הנ"ל (סבסטיאן ואני) נסענו למוסך ופירקנו את הגלגל האחורי של האופנוע שלו ומסרנו אותו למכונאי שיחליף צמיג ויאזן אותו על המכונה, לאחר שסיימנו להרכיב את הגלגל בחזרה למקומו נסענו לשטיפת מכוניות אוטומטית בכדי לשטוף את הקרנפים, בארה"ב וקנדה יש עמדות אוטומטיות לשטיפה עצמית פשוט בוחרים את האופציה המתאימה בלוח הבקרה (שטיפה בלחץ, עם סבון, ווקס, מטאטא עם סבון, חומר לשטיפת מנועים ועוד) משלשלים כמה מטבעות והופ אפשר להתחיל איזה מגניב, אבל צריך להזדרז ולא להתמזמז כי השעון רץ אחורה במהירות, לאחר שהפעלתי את המכונה כ 5 פעמים כל פעם 2$ הקרנף היה נקי ונוצץ כמו שיצא מהסוכנות, אמרתי לו"אתה רואה הבטחתי לך שטיפה יסודית אם תתנהג יפה עד פרודו ביי וחזרה" הוא חייך אלי בחזרה בפנסיו הבוהקים, סבסטיאן שוב הסתכל עלי בצורה מוזרה ואמר לי "הקרנף אמריקאי אבל מבין עברית" צחקנו מהבדיחה ויצאנו לנשנש משהו בסופר מרקט, לאחר מכן נסענו לסוכנות אחרת של ימאהה וגם של הארלי דווידסון סתם בשביל לשטוף את העיניים ומשם חזרנו למנוחה באוניברסיטה שכן למחרת יש נסיעה ארוכה והמטרה לחצות את הגבול ולנסות להתקרב כמה שיותר לעיירה וויטהורס שבקנדה,קבענו להיפגש ב 8:00 בבוקר ליד האופנועים כאשר הכל מוכן לתזוזה,לקחתי את התיק עם הציוד שהשארתי לשמירה בקבלת האוניברסיטה והלכתי להתקלח ולנוח. בבוקר נפגשנו ולפני יציאה הזכרתי שוב לסבסטיאן שהפעם עוצרים ליד השלט "ברוכים הבאים לאלסקה" ושאני חייב תמונה אז שיזכור זאת, הדרך חזרה לכיוון מעבר הגבול הייתה משעממת וארוכה, קצת לפני העיירה טוק זכרתי שראיתי בכיוון הלוך מן כלי רכב עם גלגלים ענקיים וכל הדרך חיפשתי אותו, פתאום בצד הדרך אני רואה את הדבר האימתני הזה, סימנתי לסבסטיאן שעוצרים ומתברר שזו עגלה, כנראה להעברת בולי עץ ענקיים, ביקשתי מסבסטיאן שיצלם אותי שתראו כמה זה גדול, בזמן שאנחנו מצטלמים הגיחה מאחורינו אישה מבוגרת ואמרה "כדאי לכם לבקר בבית שנמצא מאחורי העגלה, בעלת המקום אישה מבוגרת והיא תשמח לראותכם, לא כל יום עוצרים תיירים פה בדרך כלל כולם פשוט ממשיכים וחולפים על פני המקום", בדרך לבקתה נראה שבעלה אהב לאסוף כל מיני דברים ובעיקר אופנועי שלג, נכנסנו לבקתה וראינו שזו בעצם חנות מזכרות ומשחקי מזל, צילמנו ושוחחנו קצת עם האישה והמשכנו בדרכינו (היא סרבה להצטלם), לאחר עצירה לתדלוק בטוק המשכנו בנסיעה ארוכה לכיוון מעבר הגבול, מיד לאחר המעבר בו לא עצרנו בכלל, נעצרנו לצילום עם השלט "ברוכים הבאים" לאחר מכן המשכנו שוב כמו בדרך הלוך כ 30 ק"מ עד לביקורת הדרכונים הפעם הקנדית, שוב שאלות קצרות "מאיפה באת ולאן אתה הולך?" החתמת הדרכונים וקדימה ממשיכים, ושוב קנדה מראה את עצמתה ואת נופיה המהממים, אגמים ונהרות, הרים ויערות, עליות וירידות, סיבובים וישורות, גשרי מתכת ונוף מדהים ללא סוף פשוט קנדה את מהממת התאהבתי בך קשות, לא הפסקתי לומר וואי ווואו למרות שכבר נסענו בדרך הלוך לאלסקה בדיוק באותו הנתיב,היות ואין אחד אחר, הדרך נראתה כדרך חדשה והחיוך יחד עם המוזיקה המתנגנת בתוך הקסדה הפכו את החוויה למושלמת.

פתאום בצד הדרך אני רואה משהו גדול וחום האטתי מיד ודרדרתי לכיוון הגוש החום לאט לאט אני מזהה דב ועוד איזה דב משהו גדול כזה וחום יכול להיות רק גריזלי, ניסיתי להתקרב כמה שיותר בכדי לצלמו וכל הזמן אני אומר לעצמי "רק שלא יברח", בזריזות שלפתי את המצלמה והקלקתי "יששש הצלחתי לצלם אותך דב מדהים שכמותך" ממש שניות מעטות מרגע הזהיו ועד לצילום התמונה ואז הוא ברח,סוף סוף דב בטבע צולם בעדשתי, איזה מגניב, התחלתי להצטער שקניתי ספריי נגד דובים הם כאלו פחדנים שוב אולי כי אני גדול.
המשך באחת מעצירות לתדלוק פגשנו עוד ועוד אופנוענים ואפילו אחד שדומה לזה שיש לי בארץ (XR600R) רק 650 מזווד שגם הגיע מאלסקה רק לא מהחלק שבו אנחנו היינו, המבט על ה XR650 העלה בי געגועים לבהמה שלי אהוב ליבי שממתין לי בארץ, מקווה שלא סיפרו לו שיש לי רומן עם קרנף בארץ זרה.
כך המשכנו בנופים מדהימים המשתנים כל רגע במהלך הרכיבה, לאחר כ 800 ק"מ ולקראת החושך הגענו לעיירה היינס ג'אנקשן, כאן פגשתי את סבסטיאן בדרך הלוך לאלסקה, מאז עברנו המון ביחד ולמרות שמבחינת הזמן התקופה היא דיי קצרה חווינו חוויות מופלאות ביחד, התמקמנו במוטל זול והלכנו להרביץ ארוחה במסעדה סינית הסמוכה למוטל היה ממש טעים והייתי כל כך רעב ששכחתי לצלם, משם פיפי ולישון מחר יום חדש.

בבוקר התארגנו בנוהל הרגיל, קפה, סיגריה ויצאנו לכיוון וויטהורס, אמרתי לסבסטיאן שאני נכנס לעיר ושאתעכב שם כדי להוציא כסף ולחפש מתאם 12V לUSB היות ושלי עושה קצת בעיות, סיכמנו שהוא ימשיך היות והוא לחוץ בזמן לחזור לטקסס, נפרדנו ואמרנו תודה ושהיה כיף לרכב ביחד החלפנו אימיילים ואמרנו שעוד נפגש בהמשך היות ואנחנו נוסעים לאותו הכיוון אז הסיכוי הוא גבוהה, כאשר עצרתי ליד הכספומט הבחנתי שהתוספת שהרכבתי על הרגלית צד עומדת ליפול ושהברגים השתחררו מהרעידות, הוצאתי את הכלים וחיזקתי אותם, לאחר מכן הוצאתי כסף ולא מצאתי מתאם ל USB כמו שרציתי, סה"כ התעכבתי כשעה+ בוויטהורס סבסטיאן כבר רחוק ואין סיכוי שאסגור את הפער בינינו, המשכתי בדרך לכיוון העיירה ווטסון לייק (watson lake) בה יש מקום אותו אני רוצה לראות, יער השלטים המפורסם בו יש שלטים ולוחיות מכל העולם, אנשים פשוט עוצרים תולים או מדביקים את השלט או מה שמתחשק להם וממשיכים בדרכם,בדרך לשם שוב עברתי בשיפוצי הכבישים בהם יש רכב המלווה את הרכבים העוברים בו והפעם אחרי פרודו ביי ועם הצמיגים החדשים היה פשוט תענוג, בהמשך הדרך לאחר כמה שעות אני מבחין באחת מתחנות הדלק(כאשר אני חולף על פניה) במי אם לא אדון סבסטיאן, הוא אוהב לעצור בכל תחנה ואני רק שצריך, עצרתי ועשיתי פרסה,מגניב אדון סבסטיאן נפגשים שוב שמחנו כאילו לא התראינו שנים כולה חצי יום, וכך המשכנו יחד עד לעיירה ווטסון לייק.
התמקמנו במוטל והלכתי שוב לתחנת שטיפה אוטומטית הצמודה למוטל כדי לשטוף שוב את הקרנף, הרי הוא צריך להראות טוב ביער השלטים,לאחר מכן חצינו את הכביש (הקרנף ואני) ועשינו סיור ביער השלטים, חיפשתי את הלוגו של יוני בן שלום מנהל ובעל אתר בשם הרפתקה דוט קום שעשה טיול דומה בשנת 2009 וסיפור מסעו היה כחלק מהשראה שלי לטיול, היות וקראתי עשרות מאמרים ובלוגים על טיולים דומים כולם באנגלית באתר הנ"ל נהניתי מאוד שכן זה בעברית ובהווי ומנקודת מבט ישראלית, חשוב לציין שיוני מפרסם את סיפור המסע שלי ושל עוד רבים אחרים שם ואנחנו בקשר פייסבוקי, הוא נותן עצות וטיפים על חם היות והוא עוקב אחרי התקדמותי דרך המכשיר איתור לוויני שברשותי (ספוט).
בהזדמנות זו אומר ליוני אתה מלך!!! אמנם לא נפגשנו פנים מול פנים אך אני מרגיש שאנו מכירים שנים. (תודה, אך פורסם תחת מחאה. יוני)
כמובן שלא מצאתי את המדבקה שיוני הדביק כאן בשנת 2009 ולאחר כ-40 דקות התייאשתי והפסקתי לחפש, זה מה שנקרא למצוא מחט בערימה של שחת, הדבקתי את המדבקה שלי במקום גבוה שבקושי אני הגעתי אליו, צילמתי כמה תמונות וחזרתי למוטל.

בבוקר התארגנו ויצאנו,המטרה פורט נלסון המרחק קצת יותר מ 500 ק"מ,משם נמשיך ביום שלמחרת לדוסון קריק שזה עוד כ 450 ק"מ ומשם לרד דיר 740 ק"מ, ברד דיר נישן את הלילה האחרון בקנדה וביום שלמחרת נחצה את הגבול לארה"ב משם לגרייט פולס 680 ק"מ ומשם לוייט סולפור ספרינג 160 ק"מ כך שהימים הקרובים כמו בשבועות האחרונים הולכים להיות ימי רכיבה ארוכים.
המרחק המצטבר בשבועיים האחרונים ועד לוויט סולפר ספרינגס עומד על 8,850 ק"מ ע"פ גוגל (מוונקובר לפרודו ביי וחזרה עד מונטנה ארה"ב) נוסיף סיבובים למציאת מקומות לינה+נסיעות קצרות סביב מקומות הלינה עבור צילומים+התברברויות+סידורים אפשר לומר בשקט 9,100 ק"מ ואולי קצת יותר, אין ספק חוויה מאתגרת ובלתי נשכחת בה מגלים מקומות חדשים בגוף.גם למחרת עד לעיירה דוסון קריק שבקנדה עבר בכיף למרות המרחקים העצומים,הנופים הנהדרים, ההרים האגמים, הנהרות, הריחות, הנוף שמשתנה בכל יום מקצה לקצה וכו'.
אי אפשר לתאר זאת, גם החלק הזה של קנדה העובר בהרי הרוקי פשוט יפיפה, בדרך מווטסון לייק לפורט נלסון אני מבחין שוב בגוש שחור, האטתי וסבסטיאן חלף על פני, הוא הבין שאני עוצר לצלם, והפעם הגוש השחור לא ברח וכן סוף סוף הצלחתי לצלם את הדב השחור די מקרוב, לאחר שהוא הבחין בי הוא נמלט אבל כבר צילמתי אז לא היה לי אכפת שהוא ברח,שמח ומאושר שהצלחתי סוף סוף לצלם אחד במצלמתי,

מהג'י פי אס: המסלול הלוך וחזור מארה"ב לפרודו ביי (המזלג המערבי) וחזרה דרומה (המזלג המזרחי)

ההמשך באתר של לירן כאן

—————————————————————————————————————–

כל הזכויות C לצילומים ולסיפור שמורות ללירן מרכוס

—————————————————————————————————————–

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

צפון צפון אלסקה, הרפתקה
שמעטים עשו ברכיבה

לירן מרכוס, ממשיך לרכוב עם הלב, המצלמה, הלפטופ והדיווחים הנפלאים.

להתראות קנדה, שלום לך אלסקה-כשחלום הופך למציאות
28.7.14

בערב לאחר יום ארוך אך מהנה, יפה ומופלא הגעתי לוויטהורס עייף ורעב פרקתי את הציוד והלכתי לתדלק לקראת מחר ולנשנש איזה דאבל במקדונלדס, לאחר שמילאתי את קיבתי הלכתי לישון ולחלום על הנופים שראיתי במהלך היום.
בבוקר החלטתי לצאת מוקדם המטרה לחצות את הגבול לאלסקה ולישון בעיירה הראשונה שאמצא.
השעון מעורר זינזן ב 5:30 בבוקר, הכנה מהירה של הקפה הקנדי שכל הקשר שלו לקפה זה רק הרישום על השקית, בכל זאת משהו חם על הבוקר תמיד מעורר וממריץ את הדם,לאחר קשירת הציוד ושתיית הקפה יצאתי לדרך השעה 6:20 בבוקר, קר והצג באופנוע מראה 49 מעלות פרנהייט(F) שזה בצלזיוס כמעט 10 מעלות, אך אני אישית מעדיף קור על חום וציוד הרכיבה מבודד היטב, נקווה שלא יבודד כך במדינות החמות יותר.

אחרי כ 150 ק"מ על כביש מס' 1 המוכר בשמו Alaska Hwy הגעתי לעיירה בשם Haines Junction,בצומת יש כמה תחנות דלק עצרתי בראשונה והיה סגור,עברתי לזו על יד והיה מבצע דלק "פרמיום" 91 אוקטן במחיר רגולר 87 אוקטן,הבדל של כמעט חצי דולר לליטר, כך שאלפי ק"מ אותם אני אעבור חוסכים לא מעט $$$$,מאז שקניתי את הקרנף הוא לא ראה דלק פרימיום במיכלו, למרות שהיצרן ממליץ על דלק פרימיום בטענה שזה מאריך את חיי המצתים,אני מתדלק רק רגולר, שהקרנף ומערכת ההזרקה יתרגלו לכך כל עוד אני בארה"ב וקנדה.
אם רק הייתם רואים את החיוך שעלה על פנסיו, אמרתי לו "חביבי אל תתרגל לא כל יום שבת ובדרום אמריקה לא יהיה פרימיום" הוא הגיב בבק פייר והבנתי שהוא הבין ושאנחנו משדרים על אותו הגל.
ניצלתי את העצירה להפסקת קפה ושחרור הגוף, בזמן הפסקת הקפה הגיע לתחנה רוכב עם סופר טנרה אפור שנראה שעברו עליו כמה אלפי ק"מ, ניגשתי לבחור והתחלנו לדבר בנוהל הרגיל מה נשמע? מאיפה באת ולאן אתה ממשיך? וכו', מתברר שהבחור ששמו סבסטיאן יליד ארגנטינה ובעשרים שנה האחרונות
גר בטקסס בארה"ב ועובד כמהנדס חשמל בחברות קידוח נפט וגם הוא בדרך לאלסקה בדיוק לאותו המקום הנידח שאני מתכנן לנסוע אליו,אמרנו סבבה נמשיך יחד לאותו הכיוון ואם אחד ירצה להתעכב והשני להמשיך נפרד כידידים.
כאופנוען שרגיל לנסוע במבנה עם לפחות אופנוע אחד,לוקח זמן להתרגל וללמוד את סגנון הרכיבה ותגובותיו של שותף חדש,לכן שמרתי על מרווח סביר ונתתי לו להוביל, אני מעדיף לראות עם מי יש לי עסק לפני שאתן לו לשבת לי על הזנב.
סבסטיאן אוהב לעצור בכל תחנת דלק שנקראת בדרכו שזה אומר בערך כל 150 ק"מ לי לא אכפת זה טוב לשחרור העצמות והפסקת סיגריה, כך גם יש זמן להכיר ולדבר פנים אל פנים איתו, באחת ההפסקות הוא סיפר לי שבגדול נוכל להגיע לעיר בשם פיירבנקס (fairbanks) שבאלסקה ע"פ המפות של גוגל המרחק הוא 947 ק"מ מוויטהורס שבקנדה מאתגר עבור יום אחד, כמו כן סבסטיאן סיפר לי שאפשר ללון במעונות של האוניברסיטה במחיר של 35$ דולר ללילה, האוניברסיטה משכירה חדרים בחופשת הקיץ בה רב הסטודנטים נוסעים לבקר את משפחותיהם,בנוסף הוא סיפר לי שהוא היה שם בשנה שעברה וחזר שוב היות ובפעם הקודמת הוא לא הצליח עקב מזג האוויר להגיע לפרודו ביי (Prudhoe Bay)בה שוכנת עיירת דד הורס(Deadhorse) ובה מתגוררים בעיקר עובדי חוות הנפט, זו הנקודה הצפונית ביותר ביבשת אמריקה אליה מותר להגיע עם אופנוע או כלי רכב אזרחי אחר, בתקופה הזו של השנה השמש אינה שוקעת אלה מסתובבת סביב והאור נמשך 24 שעות ביממה.
המשכנו בשיחתנו המקוטעת היות ודיברנו רק בעצירות,הנסיעה עד לגבול אלסקה נמשכה כמה שעות בנופים מדהימים ומרחבים אין סופיים כמו שיש רק בקנדה, פתאום באחד הקטעים שבדרך (עדיין בקנדה) באמצע שום מקום יש רמזור, הכביש עובר שיפוץ וסלילה מחדש והנתיב סגור בכיוון אחד וצריך לחכות לרכב מלווה שעושה הלוך ושוב על הנתיב הפתוח,לאחר כחצי שעה הגיע הרכב המלווה שנותן זכות קדימה לאופנועים זאת אומרת שכל אופנוע שמגיע משודרג אוטומטית לראש הטור ובצמוד לרכב המלווה,סבסטיאן הזהיר אותי שצפוי לנו בוץ,השילוב של אופנוע כבד וגדול פלוס צמיגי הכביש הבלויים שלי שכבר עשו כמעט 8,000 ק"מ ואותם תכננתי להחליף בפיירבנקס למשהו יותר דו שימושי הכניסו אותי למוד זהירות,הנתיב שהוא בעצם שביל עפר רטוב ובוצי ובחלקו גם עם חצץ גדול שיחד עם הבוץ החלקלק וצמיגי הכביש שלי הם מתכון טוב לאדרנלין ואמירת אופסים מרובים.
לאחר הקטע הבוצי הראשון אמרתי לקרנף "יפה לך מלוכלך"והוא הגיב "דיר באלק אתה לא שוטף אותי אה", עניתי לו סוף סוף אתה נראה כמו דו"ש (דו שימושי) אמיתי אבל אל דאגה אני אשטוף אותך כמו שצריך אם תתנהג יפה עד פרודו ביי וחזרה", סבסטיאן הסתכל עלינו ולא הבין מה משמעות השיחה אז תרגמתי לו והוא התפוצץ מצחוק.
הקטעים הנ"ל עברו בקלות יחסית אודות לניסיון הרכיבה בשטח שרכשתי במהלך שנותיי כרוכב שטח,
לאחר מספר קטעים כאלו שבחלקם המתנו מעל לחצי שעה הגענו לגבול קנדה ואלסקה.

את מעבר הגבול לקנדה חלפנו ללא עצירה לביקורת כלשהיא,משם יש קטע של 30 ק"מ עד לביקורת הדרכונים האמריקאית,קצת לפני הגבול היה שלט ברוכים הבאים לאלסקה,סבסטיאן חלף את השלט וכאשר סימנתי לו לעצור הוא לא הבין את הסימן שלי וסימן לי להמשיך,רציתי להישאר קרוב לסבסטיאן וחשבתי לעצמי שיש עוד שלט כזה בהמשך מתברר שלא,
מעבר הגבול היה זריז ביותר כמה שאלות מאיפה באת ולאן אתה הולך? החתמת הדרכון ויאלה אלסקההה.
היות ואסור לעצור ולחכות בצד במעבר גבול קבענו להיפגש בתחנת דלק כ 5 ק"מ מהמעבר, כאשר שאלתי אותו למה הוא לא עצר הוא הסביר לי שחשב שאני מתכוון שזה המעבר ולא חשב שברצוני להצטלם עם השלט,אמרתי לו שבחזור לא משנה מה אנחנו עוצרים, אני חייב לעצמי תמונה עם השלט.
ככה זה עם רוכב שלא מכירים ייקח לנו קצת זמן עד שנבין את הסימנים בינינו.
בתחנת הדלק פגשנו רוכב שבדיוק חזר מחופשה אצל בנו השוטר באלסקה והוא הזהיר אותנו שיש מבצע משטרתי כנגד עברייני מהירות בכל הקטע שבין מעבר הגבול לעיירה טוק(TOK).
הנסיעה עד לטוק ארוכה ומשעממת כ 150 ק"מ ללא נוף מיוחד, עצים, עצים, עצים ועוד עצים.
המהירות מוגבלת ל 80 קמ"ש ועקב האזהרות הקפדנו לשמור על המהירות הנ"ל, למרות שהכביש מאפשר יותר מזה ברוב קטעיו,עצרנו בטוק לתדלוק ונשנוש חטיפי עוף בתחנת דלק,לאחר כחצי שעה המשכנו בדרכנו לפיירבנקס.
הנסיעה עברה בין יערות והרים,פה ושם אגמים וגם חרקים ללא סוף שפוגעים במשקפו של הקרנף ובעצם בכל אחד מחלקי הקרנף ואני הבאים במגע עם כיוון זרימת האוויר, חרקים מכל הסוגים הצבעים והטעמים.
דרך אגב הפרפרים הכי טעימים מלאים בצוף כנראה. פתאום לאחר אחד הסיבובים אני קולט משהו גדול וכהה אה מה זה? ממשיך להתקרב ומזהה שזה מוס (אייל קורא) צעיר אבל גדול וגבוה כמעט 2 מטרים ע"פ הערכתי שהפתיע וחיכה באמצע הכביש והעיר אותנו מנמנום הכביש הארוך והאין סופי עד שעצרתי הוא כבר נעלם בסבך העצים אמרתי לא נורא בטח אראה עוד מלא בהמשך ומתברר שלא, בכל מאות הק"מ שרכבתי באלסקה ראיתי רק 3 מוסים והם כאלו פחדנים ומיד נמלטים ולכן לא הצלחתי לצלמם בעדשתי.
המשכנו ברכיבה האין סופית הזאת והגשם התחיל ופסק לאורך הדרך, בסביבות השעה 23:00  הגענו לפיירבנקס כאן מחשיך או יותר נכון לומר מאפיר מאוחר מאוד בלילה וגם לא חושך מלא בעונה הזו.
אני ממשיך לרכוב אחרי סבסטיאן שיודע היכן האוניברסיטה,מתברר שהעייפות השפיע גם עליו ולאחר כמה סיבובים בעיר סוף סוף מצאנו את האוניברסיטה,עייפים ותשושים חנינו בחניית האופנועים ומד הק"מ הכללי לאותו היום הראה 1,007 ק"מ וואווו שיא אישי חדש,מי היה מאמין שיפור של 350 ק"מ הודות לסבסטיאן,שלו הראה פחות היות והוא לא יצא מוויטהורס כמוני.
סה"כ לאותו היום כ 15+ שעות ברוטו של רכיבה.
לקרנף יש 3 מדי מרחק 2 מתאפסים ואחד כללי שלא מתאפס, בכל יום לפני היציאה אני מאפס את השני כדי למדוד מרחק יומי מצטבר ובכל תדלוק מאפס את הראשון לדעת כמה נשאר עד לתדלוק הבא.
לקחנו כל אחד חדר ל 2 לילות הזה והבא אחריו, הסטודנטים שעובדים בדלפק הקבלה (עבור שכר כמובן) היו אדיבים ונחמדים,קיבלנו חדרים בקומה השניה , חדר פשוט עם מיטות יחיד אינטרנט ומקלחות ושירותים משותפים לכל הקומה, אני חייב לציין שהמקלחות והשירותים היו נקיים וברמה טובה+ . קבענו להיפגש ב 9:00 בבוקר ליד האופנועים וללכת להחליף צמיגים ולבצע טיפולי החלפת שמנים לאופנועים לפני הנסיעה הארוכה אחת מהמאתגרות ביותר שקיימות לרוכבי אדוונצ'ר בדרך לפרודו ביי על ציר הדלטון היווי המפורסם(Dalton Highway)
בבוקר נסענו לבן אדם שמוכר את הצמיגים שברצוני להתקין ושהוא הספק הרשמי שלהם בפיירבאנקס, סבסטיאן מכיר אותו מהשנה שעברה, הוא היה כאן והתקין אצלו את צמיגי heidenau k60 scout צמיג המוגדר כ 50/50 הכוונה 50% כביש ו50% שטח של חברה גרמנית,החלטתי להרכיב גם אני את הצמיגים הנ"ל היות וקראתי עליהם הרבה,דרך אגב סבסטיאן נסע עליהם מאלסקה לטקסס וחזרה לאלסקה שוב,סה"כ מעל ל 19,000 ק"מ שזה הרבה מאוד לצמיגים של אופנוע והם נראים במצב טוב מאוד יחסית למרחק שהם עברו,אני מקווה שגם אצלי יחזיקו ככה,מעולם לא היה לי צמיג עם אורך חיים שכזה, נראה ימים יגידו.
סבסטיאן הזהיר אותי שהבחור טיפה קריזיונר וצריך לשקול מילים כאשר מדברים איתו, שהרי הוא היחיד שמוכר ומתקין צמיגים אלו בפיירבנקס והשני רחוק מאות מיילים מפה אז נמעיט במילים.
הגענו לאיש הממורמר (מיד תבינו למה) שעובד בחניית ביתו ופתוח 24 שעות שכן זו העונה המוארת והחמימה וההזדמנות שלו להרוויח $$$$, ביקשנו להתקין צמיגים כל אחד סט קדמי+אחורי הוא אמר אין בעיה ואז אמר 50$ לשעה שזה בערך 60$ לכל גלגל, סבסטיאן אמר לו שאנחנו נפרק את הגלגלים בעצמנו והוא רק ירכיב את הצמיגים על החישוקים,הוא אמר אין בעיה 30$ לכל גלגל +איזון גם יקר אבל אין ברירה, לאחר שהתחלנו לפרק את הגלגלים הוא חזר ואמר שלסבסטיאן הוא לא מחליף צמיגים כי הם נראים טוב עדיין נראה הוגן לא? סבסטיאן התעקש וביקש להחליף והוא אמר לו עוד מילה ואני לא מוכר גם לו (הכוונה אלי) אני אוהב ומשתדל לכבד את כל מי שאני פוגש ומכיר ללא הבדלי גזע דת או מין אבל הוא היה כזה דביל, אין בעיה אתה רוצה להיות ישר ולא לדפוק את הלקוח סבבה,אבל שהוא מתעקש תחליף וגמרנו, הוא תירץ שאין לו איפה לזרוק את הצמיגים,נו ואת שלי איפה תזרוק? אמרתי לסבסטיאן שאני אומר לו שאני קונה את הצמיגים בתור ספייר ואח'כ נזרוק אותם בפח זבל של המוסך בו נבצע טיפול,חזרתי לדביל והצעתי לו שאני "אקנה" את הצמיגים המשומשים מסבסטיאן והוא סירב בתוקף, נראה לי שהוא פשוט כעס שסבסטיאן הציע שנפרק את הצמיגים בעצמנו.

צמיג קדמי חדש

גם שביקשתי מעט גריז למרוח על צירי הגלגלים הוא עשה פרצוף ורטן מי שישמע מה הסיפור שלך בן אדם,כנראה שככה זה הקור והחושך הארוכים ואח'כ יתושים ואור 24 שעות מחרפנים את האנשים כאן,חשוב לומר שהצמיגים המקוריים שלי פיתחו מדרגות משונות עקב המשקל והכבישים הישרים והמשובשים בהם עברתי,הצמיג הקדמי היה מכניס רעידות בעת עזיבת ידיים במהירויות נמוכות(30-40 קמ"ש)וגם רעידות במהירויות גבוהות(100-120 קמ"ש),מניסיוני ניחשתי וקיוויתי שזה רק עניין של איזון,
את הצמיגים הוא איזן בעזרת חרוזים במשקל מסוים אותם הוא שם בין הצמיג לגלגל,החרוזים הנ"ל רצים בתוך הצמיג בעת גלגולו על הכביש ומבצעים איזון דינמי(תוך כדי תנועה)שמעתי על שיטה זו אך מעולם לא ראיתי במו עיני ומעולם לא רכבתי על אופנוע עם חרוזים בצמיגיו.
מה שטוב בשיטה הנ"ל הוא שבכל אורך חיי הצמיג הוא נשאר תמיד מאוזן ללא קשר לשחיקתו,
החיסרון במהירות אטית מאוד(10 קמ"ש)מרגישים גרגור שכזה כמו של כביש משובש מכיוון הצמיגים ואכן עם הצמיגים החדשים האופנוע נוסע חלקקקק בכל מהירות ובכל תוואי דרך.
לאחר הרכבת הגלגלים נסענו למוסך וסיכמתי עם סבסטיאן שלא נשכח ולא נסלח לבן אדם הזה שחושב שהוא חצי אלוהים,היות והוא הספק היחיד באזור וכנראה שיש לו מספיק לקוחות אז הוא מרשה לעצמו להתנהג ככה,אנחנו נספר את היחס המזלזל שלו כלפינו הלקוחות שלו לכולם,סבסטיאן יצא משלוותו והמשיך לדבר על זה כמה ימים בכל הזדמנות שהוא ראה את הצמיגים שלו לעומת שלי, כל מי שפגשנו וסיפרנו לו את הסיפור חזר ואמר שהבחור לא נורמלי ושכולם מכירים אותו ומשתדלים לא לפנות אליו.
שמתי לב שסבסטיאן הוא טיפוס שנלחץ מהר מכל דבר ולכן המטרה שלי להרגיעו, באמת שאם הייתי במקומו הייתי ממשיך לרכב על הצמיגים הנ"ל עוד הרבה, לפי מראית עין לעומת צמיגי החדשים נראה שנשארו לצמיגיו-אחורי כ 50% וקדמי כ 65%+.
סבסטיאן גם אמר לי שאם הפעם הוא לא מגיע לפרודו ביי זה יהיה בגללו והוא יחזור שוב ושוב עד שיכבוש את היעד הנכסף,אמרתי לו בהחלטיות "אנחנו מחר נוסעים לשם ויהי מה!! אתה תמיד תזכור שאיתי נסעת לשם, ואין מצב שאתה חוזר הפעם לטקסס ללא כיבוש היעד".
הוא אמר "כן אולי מזג אוויר יחבל בתכניות שלנו? אולי הצמיגים הבלויים לא יעמדו במעמסה ובתלאות הדרך? "אמרתי לו שוב "אל דאגה אנחנו עושים זאת נקודה."

בהמשך לאחר שאכיר ואצבור ק"מ על הצמיגים הנ"ל אתן את חוות דעתי.

פרודו ביי-סופה או תחילתה של יבשת אמריקה

תלוי בכיוון המבט.

שנה טובה ומתוקה, אושר, בריאות, הצלחה ושגשוג למשפחתי חבריי ולכל בית ישראל

30.7.14

לאחר שסיימתי להרכיב את הצמיגים אצל הבן אדם המוזר נסענו למוסך ימאהה שנמצא בעיר פיירבאנקס שבאלסקה, המטרה לבצע טיפול שני לאופנוע לפני הנסיעה לפרודו ביי (Deadhorse) שנמצאת בקצה הצפוני ביותר ביבשת אמריקה שאליו כלי רכב פרטי יכול להגיע,הדרך לשם לא פשוטה ומצריכה נסיעה ארוכה בשבילי עפר, לכן צריך ליישר קו ולצאת מוכנים.
סוכנות ימאהה כמו רב הסוכנויות באמריקה מוצפת באופנועים ואביזרים לרוכב ולאופנוע הטיפול לאופנוע שלי בוצע ע"י המכונאי במוסך וסבסטיאן שהאופנוע שלו כבר לא באחריות ביצע טיפול בעצמו, איך שאני קינאתי בו, עזרתי לו קצת ובינתיים גם הסתובבתי קצת בסוכנות, חוץ מאופנועים ואביזרים החנות מוצפת בפוחלצים של חיות ודגים.

המשך תיאור המסע כולל ההגעה לפרודו ביי (שחלק מתמונות הדרך לשם מופיע כאן), בבלוג של לירן

———————————————————————————————————-

כל הזכויות C ל צילומים ולסיפור שייכות ללירן מרכוס

———————————————————————————————————-

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   יש 2 תגובות, הוסף תגובה    

הכנת האופנוע לעולם אינה נגמרת.

סיאטל, קנדה, ונקובר וחברים

המספר והרשיונות הגיעו סוף סוף

לירן חיכה שבועות לניירת בצפון מדינת וושינגטון אך המשיך בתיאור המפורט והמצולם של כל מה שזז או עומד בדרכו. קבלו טעימה מהבלוג המקסים של רוכב מיוחד (יוני)

וושינגטון- סיאטל והחצייה לקנדה.

לאחר כשבועיים במוטל בהם בעיקר נחתי וטיילתי באזור, קיבלתי טלפון מדניאל שבקליפורניה שהמעטפה ממשרד התחבורה הגיעה אליו והיא כבר בדרך אלי לכתובת של המוטל ותוך יומיים היא אמורה להיות אצלי ישששש,
אני כבר מת להמשיך לקנדה, שבועיים במוטל שהאופנוע נח בחוץ זה יותר מדי, מה גם שהויזה שלי לארה"ב מוגבלת ל 90 יום, היות ונכנסתי עם דרכון אירופאי, הסיבה שהחלטתי להיכנס לארה"ב עם דרכון אירופאי ולא ישראלי היא אך ורק בגלל הבירוקרטיה והעליות שכרוכה בהוצאת ויזה בדרכון הישראלי, שגם זה לא ברור מדוע הם יוצרים את כל הבאלגן הזה, הרי אנחנו נחשבים לחברים הטובים ביותר שלהם במזרח התיכון, אבל עזבו אותכם מזה עם דרכון אירופאי כל מה שנדרש הוא למלא פרטים באתר הוצאת הויזה ESTA לשלם 14$ ומיד כאשר לוחצים "אשר" הויזה מאושרת.
בדרכון הישראלי יש לשלם כ 160$ לקבוע תאריך לראיון-תמונות, טביעות אצבעות להביא 1001 אישורים שאני בחור רציני וכו' וגם אז זה לא בטוח תלוי איך המראיין קם באותו הבוקר, אז נסתדר ונהיה רק 3 חודשים בארה"ב.
אז איפה היינו, דניאל שלח לי את המעטפה ותוך יומיים היא תהיה אצלי, למחרת אני מקבל שיחת טלפון נוספת מדניאל ובה נאמר לי שהגיעה עוד מעטפה ובה יש את הרישיונות, את הראשונה הוא לא פתח ולכן חשב שמדובר במספר והרישיונות, מתברר שזה היה רק המספר, בנוסף ולאחר אין ספור נדנודים לסוכן הביטוח בנושא כיסוי הביטוח גם בקנדה, קיבלתי אימייל ובוא נכתב שהביטוח נותן כיסוי מלא גם בקנדה אך יש להוציא תעודה מיוחדת המתאימה לקנדה וזה לוקח 14 ימים.
מיד בבוקר התקשרתי לטלפון שהסוכן נתן לי ענתה לי בחורה נחמדה, הסברתי לה את הסיפור והוספתי שאין לי שבועיים ובעת רכישת הביטוח נאמר לי בפירוש שאין בעיה ואני יכול לנסוע מיד לקנדה, היא אמרה שאין מה לעשות וזה לוקח 14 ימים בגלל שזה נשלח אך ורק בדואר, היות והאמריקאים פוחדים מביקורות שליליות הבעתי את אכזבתי ואת חוסר המקצועיות של הסוכן שלהם שממנו רכשתי את הביטוח ודרשתי שישלחו זאת בדרך המהירה ביותר אלי, למרות שנציגת הביטוח אמרה שרוב הסיכויים שלא אצטרך להציג תעודה זו ביקשתי שתשלח.
אז עכשיו לאחר שהמספר והרישיונות אינם באותה המעטפה ותעודת הביטוח בדרך אלי כנראה שאאלץ להישאר פה שבוע נוסף איזה באסה, איך הדברים משתנים בפחות מ 12 שעות, אז עכשיו אני יושב וחושב איך לשנות את התכניות כך שאספיק לראות כל מה שרציתי בזמן לפני פקיעת הויזה,3  שבועות זה כמעט שליש מהויזה.
החלטתי שאני אראה את כל מה שרציתי גם אם זה יהיה כרוך בנסיעות ארוכות, ממש ארוכות אבל חכו זה יהיה בהמשך, בינתיים יש לי עוד שבוע באזור מה עושים?
להרים מסביב כבר נסעתי, ציוד כבר יש לי, בלוג כבר פתחתי, מה נשאר לעשות?
אז אתם זוכרים שהייתי בגן עדן לאדוונצ'רים ולא היו רגליות מברזל לסופר טנרה?

הבולמים המסומנים בחץ חשופים ללא ה"גרביים"

הבולמים לבושים בגרבי ההגנה

בבוקר התקשרתי ובדקתי והרגליות במלאי כרגע, קצת אור בקצה המנהרה, אז קדימה עוד נסיעה לגן החלומות TOURATECH , לאחר כשעה הגעתי לחנות שוב אני מוצא את עצמי מסתכל, מתלהב ומוציא ריר על כל הציוד והאופנועים שבחנות.
קניתי את הרגליות וגם "גרביים" -מגנים למחזירי אבק ושמן של המזלג הקדמי.
בגדול, בלי להיכנס למכניקה בתוך הטלסקופים של המזלג הקדמי יש נוזל הידרולי שתפקידו יחד עם שאר המכלולים בתוך הטלסקופ לשכך את פעולת המתלה הקדמי גם בפתיחתו וגם בכיווצו-מגנים אלו נועדו להגן על מחזירי האבק והשמן של הטלסקופים הקדמיים, עלות החלפת וזמן החלפת האטמים יקרה וארוכה, ושוב לא מתאים להיתקע בדרך רק בגלל זה.
את הרגליות החלטתי לא להרכיב אז שאשבור רגלית מקורית ואצטרך להרכיב את החדשות, אם לא אשבור אמכור אותם במחיר שקניתי.
לאחר מכן אני שוב בסיאטל אתן לה הזדמנות נוספת הרי בפעם הקודמת הייתי עייף ועצבני מדי בכדי להסתובב קצת בעיר ועכשיו יש לי זמן פנוי לראות חלק מהעיר הזו.

התחלתי להסתובב ברחובות העיר ורציתי לצלם את נוף העיר, לאחר כשעה כשלא הצלחתי למצוא נקודה טובה, באחת הפניות הבחנתי ברכב אמפיבי מפוצץ בתיירים וראיתי שכתוב עליו שהוא עושה סיורים לתיירים בסיאטל, מיד הישראלי שבי יצא החוצה וחשבתי לעצמי "מצויין הוא בוודאי לוקח אותם למקומות השווים" החלטתי לעקוב אחריו ברחובות העיר עד שהוא החליט להיפטר ממני ונכנס למים, קרוב לנקודה שהוא נכנס למים יש פארק ציבורי צפונית לעיר שמשקיף על כל נוף העיר, היה שווה הסיור בחינם הזה…
חניתי בחניה המסודרת לקחתי את המצלמות ויצאתי לטיול רגלי, הפארק היה מלא באנשים שניצלו את היום השמשי לצאת החוצה וליהנות מיום קיצי שכזה, חלקם/ן משחקים בכדור, חלקם/ן קוראים ספר וחלקם/ן משזפים את עורם.
מדי פעם ממריאים מטוסים עם מגלשיים מחופי המפרץ, מגניב אף פעם לא ראיתי בלייב מטוס נוחת/ממריא מהמים. לאחר יום מהנה חזרתי למוטל וחשבתי מה לעשות למחרת, יש משהו שמציק לי במגן גחון של האופנוע, המהנדסים המהוללים של ימאהה החליטו שאת אחד הברגים המחברים את המגן מנוע צריך לחבר ישר לעוקת השמן (מה קוראים לה קרטר) של המנוע, מקריאה בפורומים שונים בחו"ל עלה לא פעם אחת שבמידה והמגן גחון פוגש איזו אבן או סלע המכה מועברת דרך הבורג הנ"ל ישר לעוקת השמן וגורמת לשבירתה, המשמעות נזילת שמן המנוע ותקיעה באמצע שום מקום,לא מתאים לי.
יש הטוענים בעולם שהמהנדסים של ימאהה תכננו את האופנוע ואביזריו הנלווים בזריזות ולכן פחות הקפידו על פרטים קטנים.
היות ומגיל צעיר מאוד אחי ואני התעסקנו עם כלי עבודה וציוד טכני שהיו בביתנו. כבר כילדים היינו מתקנים אופניים לכל החברים בשכונה, רק בזכותו של אבא שלנו מכונאי מוכשר של טנקים ומכונות (באזרחות) שלימד אותנו ונתן ונותן טיפים בעת ביצוע עבודות עם כלים אלו, הפכתי בעצמי לאיש טכני וכמכונאי של מסוקים, מטוסים, אופנועים, רכב צמ"ה ובקיצור כל מה שיש לו מנוע, את החוש הטכני ירשתי ממנו נקודה.
לכן החלטתי למצוא פתרון יצירתי וזול לנושא הבורג הסורר.

אך לשם כך אצטרך כלים כגון מקדחה, מסור ואולי רתכת וחומרים כגון ברגים וחתיכות מתכת שאין לי אז מה עושים?
חיפשתי מסגר בישוב הקרוב למוטל ולאחר שמצאתי אחד החלטתי לנסוע לראות מה מי מו, במקום מצאתי בחור בשם ג'ון שמתעסק בהכנת סורגים ושערים לבתים נכנסתי אליו ושאלתי האם הוא יכול לעזור לי בשינוי שברצוני לעשות, הוא אמר לי שהוא מאוד רוצה לעזור לי אך היות שהוא לא מוסמך ואסור לו לעבוד על אופנועים שלא שלו.
אמרתי בקול "חבל אני מכונאי אך אין לי את הכלים ואם היה לי הייתי עושה זאת בעצמי"
ג'ון אמר לי שהוא רוכב בעצמו על אופנועים "ושאין בעיה 50$ ואתה יכול להשתמש בכל מה שיש בסדנה" מגניב לחצנו יד ועברתי למוד יצירתי, לקחתי שני פסי מתכת שלאחר כיפופם וקידוחם אחבר אותם בצד אחד למגן המנוע ובצד השני לשלדה של האופנוע.
לאחר מדידות ואין ספור שינויים הגעתי לצורת התומכים שרציתי, פירקתי את המגן בכדי לקדוח גם לו שני חורים, ולאחר מכן הרכבתי אותו למקומו עם התומכים החדשים, ללא הבורג המעצבן, אותו אשמור למקרה שהתומכים שהכנתי יכשלו או לא יהיו טובים להמשך הדרך.
שמח ומאושר שעוד אבן ירדה לי מהלב שבתי למוטל וחיכיתי לדואר.

לאחר כמה ימים בהם המשכתי לנוח וגם להסתובב באזור הגיעו מעטפות הדואר בהפרש של כמה ימים ביניהם בסדר הבא:
מספר רישוי לאופנוע, שמח ונלהב הרכבתי את המספר תוך כדי שמטפטף גשם למרות ששאר המסמכים עדיין לא הגיעו.
למחרת הגיע אישור ביטוחי לקנדה ויומיים למחרת הרישיון רכב יש אני עף מוושינגטון בהקדם האפשרי.
במהלך שהותי במוטל, פגשתי כמה אנשים ששוהים שם תקופה לא קצרה מסיבות שונות. חלקם מחנים שם את הקרוואנים שלהם וחיים בהם כי זה פשוט יותר זול מלהשכיר דירה, נפרדתי מכל חברי המוטל ובעליו ויצאתי לכיוון קנדה.ל אחר כשעה הגעתי לגבול, החצייה לקנדה הייתה מהירה ופשוטה פחות מ 10 דקות וכבר הייתי בצידו השני של הגבול, כמה פשוט וקל, כמה שאלות החתמת הדרכון וקדימה אני משוחרר, סע יש עוד אנשים בתור, נקווה שגם החצייה בחזרה תהיה מהירה כמו זו.

עצירה מהירה לצילום עם השלט ברוכים הבאים וקדימה לוואנקובר, לאחר כמה מטרים אני מבחין בשלטי הגבלת המהירות כתוב KM/H איזה כיף מצד אחד אני רגיל למידות האלו מצד שני כבר התרגלתי לצריכת הדלק והמהירות ע"פ מיילים,אז שוב דרושה תקופת הסתגלות, עצרתי שוב בכדי לשנות את נתוני החישוב ממייל"ש לקמ"ש במד המהירות וב GPS והמשכתי לכתובת של רן בוואנקובר, את רן לא הכרתי לפני זה,

רן המארח הנדיב והמיוחד מואנקובר

הוא יצר קשר איתי לאחר שהוא קרא כאן בבלוג שאני בדרך לאלסקה, הוא שלח לי הודעה ושאל אם יהיה לי לזמן לעצור ולהיפגש איתו, כמובן אמרתי, אם לך יש זמן לקרוא את הסיפור שלי אני אמצא זמן להיפגש איתך, תשמעו הכרתי בן אדם וחבר חדש לחיים, אמנם נפגשנו רק לכמה שעות אבל היה מעולה.
רן כבר מעל ל 20 שנה גר בקנדה ורוכב בעצמו, כרגע על קווסאקי ורסיס, רן יצא לטיולים ארוכים סביב ארה"ב וגם לו יש סיפורים נפלאים, הלכנו לארוחת צהריים למסעדה סינית נחמדה מול מקום עבודתו.
נתתי לרן את הכבוד להזמין היות ואינני בקיא בשמות המפוצצים של המאכלים הסיניים, את רצועות העוף והבקר כל אחד צולה לעצמו על מעין גריל קטן, כוס תה סיני עם ריח מוזר וכמות של צלוחיות מפוזרות על השולחן עם מאכלים משונים אך טעימים, אכלתי כמו משוגע היה פשוט טעים ונהדר …

המשך הסיפור בבלוג של לירן

לדף הפייס של לירן

———————————————————————————————————-

כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות ללירן מרכוס

———————————————————————————————————-

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

לרכוב בנוף החד פעמי של פארק היוסמטי

לירן מרכוס ממשיך לגלות את היופי וההנאה של הרכיבה לבד . קטעים מהבלוג העשיר שלירן העלה. תיהנו

לפני פארק יוסמיטי עצרתי כדי לקנות קצת קופסאות שימורים ושתיה שיהיה עם מה להרגיע את הקיבה שכרגע היא היחידה שאני מחויב לתת לה דין וחשבון ולעדכן אותה פעם ביום לפחות
הפארק נחשב לאחד מאתרי התיירות הגדולים בקליפורניה מעריכים ש 3.5 מיליון תיירים מבקרים בו מדי שנה, הפארק שופע בבעלי חיים, צמחייה, צוקי גרניט ענקיים, מפלים נחלים ועוד.
הגעתי ליוסמיטי אחח עוד פארק יפיפה זה בדיוק כמו בתמונות יששש, הכביש עובר בתוך יערות עצומים וגם פה יש עצי סקויה מהגדולים בעולם, איזה כיף לא מספיק מה שראיתי ביום שלפני גם פה נמצאים הענקיים המרשימים האלו.

פשוט חובה 2 הפארקים האלו מדהימים אין מילים יותר טובות לתארם כל מילה נוספת רק תגרע מיופים תראו בתמונות, עקב ריבוי המטיילים יוסמיטי ידועה בקושי למצוא מקום פנוי באתרים המורשים לקמפינג, אני מצאתי די בקלות, סיימתי לי יום עמוס פרסתי אוהל, ארוחת ערב משימורים ולילה טוב.

למחרת בבוקר למרות העייפות שנחתה עלי בסוף היום הקודם התעוררתי כהרגלי מוקדם, הטמפ' הייתה 0 מעלות צלזיוס ובהמשך היום הטמפ' נסקה ל 35 מעלות צלזיוס מתחיל באריזת הציוד ובתכנון להגיע לסן פרנסיסקו.

טוב ממשיכים והדרכים מדהימות והנוף משגע עם כביש חדש ושוב שופע בסיבובים מגניבים.א בל מה? מד המרחק מראה כבר על   560 מייל וצריך לבצע טיפול ראשון ב 600 מייל מה עושים מחפשים מוסך מורשה של YAMAHA מצחיק אבל אני שכל חיי טיפלתי לאנשים ברכבים ובאופנועים שלהם חייב ללכת למוסך בכדי לא לפגוע באחריות איזה באסה אני אבזבז גם זמן וגם כסף והיות שאני מכיר מקרוב את המוסכים קצת קשה לי לסמוך על כאלו שאני לא מכיר טוב אין ברירה אם חייבים אז חייבים.

הגעתי לעיר נידחת בשם מודסטו Modesto ומצאתי מוסך יבואן, אך מנהל המקום הסביר לי שהוא עסוק ואם אני רוצה שאחכה עד סוף היום אולי יהיה לו זמן, אמרתי לו, לא תודה, האם הוא מכיר מוסך קרוב הוא אמר לי שבעיר הבאה בשם נודסט ו((Nodesto יש, ביקשתי את הכתובת והוא נתן לי, הגעתי למוסך ובחור נחמד בשם ברט המילטון שהוא גם הבעלים הבין שאני באמצע מסע ואמר לי כמובן אני מכניס את האופנוע עכשיו קרא למנהל עבודה ואמר לו שיקבל אותי היות ואני באמצע טיול, בינתיים הלכתי למסעדה ליד ונפלתי על מנת כנפיים ברוטב ברביקיו ופיצה הייתי רעב לאחר יומיים באוהל, היה מעולה ליקקתי את האצבעות והחזרתי להם צלחת שלא צריכה שטיפה.
המסעדה היא מסעדה של אופנוענים יפה ומעוטרת בתמונות ובאופנועים אמיתיים תלויים מהתקרה ועל הקירות ושייכת למוסך הארלי דוידסון הצמוד ממש, אהבתי את העיצוב השירות וכמובן האוכל,
איזה מגניב זה שממלאים חופשי את השתייה/קפה בחינם (משלמים פעם אחת בלבד), רק דבר אחד לא ברור אם גם ככה ממלאים חופשי מדוע זה משנה אם אני שותה בכוס גדולה או קטנה נו לך תבין האמריקאים אוהבים הכול גדול למרות שאצלנו במקדונלדס ההמבורגר הרבה יותר גדול,
לאחר כשעתיים וחצי האופנוע היה מוכן, הוחלפו כל השמנים ובוצע ריקול (קריאת תיקון) למחברי הנורות הראשיות,

על הדרך קניתי כפפות קיציות, כי פשוט הכפפות גורטקס המעולות שקניתי מתאימות יותר לגשם ולקור ארחיב עליהם בהמשך, הייתי חייב עוד זוג כי מצאתי את עצמי פעמיים רוכב נגד העקרונות שלי בלי כפפות, כמו שאמר חבר מהולל מפורום פול גז בשם GN250 "איך תספור את הכסף מהביטוח, אם נסעת בלי כפפות", הבחור היה גאון כל מי שאני אומר לו את זה פה בארה"ב מתגלגל מצחוק, טוב אז שילמתי ואמרתי תודה לברט והצוות שלו ויצאתי לדרכי… המשך ועוד פרטים בבלוג של לירן

בפוסט הבא טעימה מסן פרנסיסקו והנסיעה על כביש החוף מס 1 המפואר.

———————————————————————————————-

כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שייכות ללירן מרכוס

———————————————————————————————-

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

מימוש חלום של איש מיוחד

החוֹוֶה את תשוקת המסע בכל החושים

לירן – אופנוען מנוסה ומחוייב, יצא לרכוב באמריקות לאחר תכנון יסודי, התארגנות ולימוד – מבלי לוותר על שום חלק, פריט או הנאה. קבלו טעימה מהבלוג הנפלא שלו. כתיבה מפורטת וצילומים בשפע.

 כנהוג כאן, אכניס מדי פעם איזכורים על מסעו של לירן וקישורים לבלוג שלו. בהצלחה אמיגו! (יוני)

קודם כל סרטון טרי מהרכיבה לסקויה פארק

(נא להגדיל מסך ולסמן בגלגל השיניים רזולוצייה 1080)

[youtube_sc url="http://youtu.be/1Dq8_4hDPS0"]

הרפתקה של פעם בחיים

שלום לכולם אז איך מתחילים סיפור שכזה שכולל יציאה אל הלא נודע עריכה וכתיבת בלוג אישי,קניית ציוד ואופנוע(על הציוד והאופנוע ארחיב בהמשך).
אז נתחיל -קצת עלי:
שמי לירן בן 37 חיי ונושם אופנועים מאז שאני זוכר את עצמי, את החלום לצאת לטיול עם אופנוע, לא חשוב לאן אני חולם כבר המון שנים, במהלך השנים האחרונות חלמתי על טיול באמריקות (צפון,דרום ומה שבאמצע) ולאחר תקופה די ארוכה באפריקה במסגרת העבודה (6 שנים+) החלטתי לעזוב את הכול ולצאת לדרך.
מספיק עם השיטוטים בפורומים השונים וקריאת מאמרים מטיולים של אנשים אחרים וכן התמונות שראיתי לא נותנות לי מנוח,הגיע הזמן ועכשיו תורי.

אז התחלתי כך:
התפטרתי ממקום העבודה וקניתי כרטיס טיסה  לתאריך ה 11.06.2014 היעד הוא ד.מערב ארה"ב לעיר לוס אנג'לס שבקליפורניה,
חבר שלי בשם עומר הכין לי לוגו לטיול נפרדתי מהמשפחה והחברים ויאלה לשדה"ת.
אם אתם שואלים מדוע לשם?אני אענה שפשוט קליפורניה היא ארץ האופנועים ולוס אנג'לס וסן פרנסיסקו מלאות בחנויות של אופנועים וציוד לאופנועים,כמו כן שוק היד שנייה נותן מגוון עשיר יותר לבחירת החתן המיועד,
אם לא שאלתם מדוע לשם?בכל זאת קיבלתם תשובה.

הנחיתה בלוס אנג'לס הייתה לאחר דרך ארוכה ומיגעת שהחלה בטיסה מוקדמת להולנד(4.5 שעות) ועיכוב של 3 שעות בטיסת המשך עקב תקלה במנוע,לאחר שהתקלה תוקנה המראנו ללוס אנג'לס לטיסה ארוכה של 11 שעות,לאחר הנחיתה קיבלתי קבלת פנים בשדה התעופה עם שוטרי מעבר גבול שעובדים בעצלתיים וכעבור שעתיים יצאתי מהשדה תעופה סה"כ 25 שעות מרגע שיצאתי מהבית ועד שהגעתי למלון.
ביציאה מהשדה חיכה לי חבר מהצבא בשם דניאל שהודעתי לו שאני בא והוא מיד נרתם לעזרתי ומאז שהגעתי הוא עזר ועוזר בכל מה שהוא יכול,נסענו למלון הנחנו את המזוודות ויצאנו לאכול בשר….
אחחח איזה סטייק נהניתי מכל נגיסה הסטייק היה כל כך רך שהוא נחתך עם סכין הפוך לאחר כמה חיתוכים שמתי לב לכך.

בבוקר שלמחרת התעוררתי מוקדם ללא ג'ט לג ובהצעתו של דניאל שכרתי רכב וGPS והתחלתי לחרוש את כל האזור של לוס אנג'לס,
בכמה ימים נסעתי כ 750 מייל(1מייל=1.6ק"מ)בהם חיפשתי אופנוע וציוד,כל האופנועים שראיתי עוד כשהייתי בארץ באתר בשם קרייגליסט (כמו יד 2 אבל אמריקאי)נמכרו וקצת הייתי מאוכזב  חזרתי למלון וסגרתי את היום הראשון.

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!