הקפת אוסטרליה על אופנוע.

ממשיכים לאהוב, לרכוב ולכתוב

מה חשבתם? שהמסע נעצר? שהדר ואסי התמקמו בצפון מערב אוסטרליה? לא ולא. קצת מורכב להמשיך לכתוב כשההתרחשויות רודפות זו את זו…[ אז הנה ההמשך של הפרק הקודם (והתנצלות על העיכוב, בסוף הדיווח הבא תבינו) יוני]

13.8

לוויתנים וקשיו
קמנו מוקדם יחסית להתארגן ליציאה כי היינו בטוחים שהשמש תעלה מהר ותבשל אותנו תוך כדי קיפול האוהל. לשמחתנו זה לא קרה, ויכולנו לקפל את האוהל בניחותא.
היום יש לנו דרך קצרה יחסית (פחות מ300 ק"מ) ואז יום טיול בExmouth, שהוא מפרץ במערב אוסטרליה שאמור להיות יפהפה.

עד עכשיו הדרך במערב אוסטרליה די חד-גונית והיינו מאוד שמחים לשנות קצת את הנוף ולראות קצת ים. לאורך מאות קילומטרים אתה רוכב לאורך החופים, אבל לא קרוב מספיק כדי לראות את הים והיום זה אמור להשתנות, כך שיצאנו לדרך עם המון ציפיות.
ביציאה מנונטרה עברנו נהר יפה וזו כבר היתה התחלה טובה. כעבור עוד כ200 ק"מ, הים החל לבצבץ מימיננו ושמחנו מאוד. את כל הדרך לאקסמאות' עשינו בלי עצירה, כי לא היה איפה לעצור! לתחושת שנינו, במערב אוסטרליה יש הרבה פחות נקודות מנוחה לעומת שאר המדינות שעברנו וזה מוזר בייחוד בהתחשב במרחקים העצומים שאתה עובר.
קצת לפני הכניסה לאקסמאות', כשהישבנים שלנו כבר כואבים מהרכיבה, שמחנו מאוד להתעכב עוד קצת כשעצרנו את האופנוע לתת ללטאת כוח ענקית לחצות את הכביש. בשביל רגעים כאלו בדיוק יצאנו לטיול הזה (בין היתר  ).
כשהגענו לעיר, עצרנו במין שכונה חדשה הסמוכה למרינה ואת פנינו קיבל עיט יפהפה שהיה עסוק בציד אוכל והאכלת הגוזלים שלו בקינם, על הגשר החוצה את התעלה במרינה. כמובן ששנינו התלהבנו מאוד ואני ניצלתי את ההזדמנות לצלם עוד המון תמונות. משם החלטנו להמשיך לתוך העיר ולמצוא מקום לבנות בו את האוהל, כדי שנוכל לפרוק ציוד ולטייל קלים בהמשך היום. חיפוש קצר ומצאנו קראוון פארק. הקמנו את האוהל וחזרנו לקבלה כדי לבקש הצעות להמשך היום. הכתף \ שכם שלי עדיין כואבת נורא אבל אני מנסה לצמצם את הקיטורים שלי למינימום..  קקדו אחד שבחר להתפנות על הכתף של אסי הצחיק אותנו מאוד (טוב, אותי קצת יותר), ומצב הרוח משתפר.

אחרי כמה דקות של שיחה עם החבר'ה בקבלה ובהתחשב במגבלות הזמן שלנו, החלטנו להרשם לשייט כדי לצפות בלוייתנים. אנחנו רואים את הHumpbacks כבר מהחוף המזרחי והם מלווים אותנו לאורך הטיול, אבל חשבנו שיהיה ממש נחמד לצאת לשיט ולנסות לראות אותם אפילו מקרוב יותר. יש גם סיכוי טוב לראות את הgreat southern whales וההתרגשות שלנו בשמיים. יש לנו עוד כמה שעות לפני שיוצאים לשיט, אז החלטנו בינתיים לקפוץ לארוחת צהריים זריזה וטיול בעיירה. ראינו חופי ים יפהפיים, מגדלור וגם כמה Emu מוזרות ומשעשעות.
המקום יפה הרבה יותר ממה שציפינו ואנחנו מצטערים שאנחנו לא יכולים להתמהמה קצת יותר במקומות היפים שאנחנו רואים. החלטנו שאת שרידי ספינת הS.S.Mildura שפיספסנו היום בשל קוצר הזמן נחזור לראות מחר בבוקר לפני שיוצאים לדרך.
חזרנו לאוהל, עלינו "על אזרחי" (כלומר, פשטנו את מדי הרכיבה ולבשנו ג'ינסים וחולצות כמו של אנשים נורמלים), ויצאנו באוטובוס עם קבוצת אנשים נוספים לשייט. הצוות שקיבל את פנינו היה ממש נחמד והשייט היה נהדר! יצאנו לדרך סביב 1600, כך שהיה  עדיין אור ולא עברו דקות ארוכות לפני שראינו לוויתן! התרגשנו מאוד וצילמנו המון. ראינו די הרבה לוויתנים – גם Humpbacks וגם Great Southern Whales והיה נפלא. ברגע מסוים אפילו עבר לוויתן ענק ממש בסמוך לאנייה והיינו ממש מאושרים. השמש התחילה לשקוע וצבעה את השמיים והים שמסביבנו בצבעים נהדרים. שתינו קצת שמפניה והיתה חוויה מצוינת. חזרנו שמחים (אך עייפים) לאוהל. נשנשנו קצת קשיו (בשעה שחזרנו מהשיט כבר לא היו חנויות פתוחות..) והלכנו לישון, מחכים כבר להרפתקה הבאה.

14.8

 You can check-out any time you like, But you can never leave!

התעוררנו אחרי שינה לא איכותית במיוחד והשכמה של קקדו רעשנים במיוחד בחמש בבוקר. הכתף שלי כואבת מאוד וזה משגע אותי… סיבוב קצר בעיר לתדלוק (של האופנוע ושלנו) ויצאנו לדרך לראות את שרידי הS.S. Mildura. כמו שציפינו, המחזה היה יפהפה. השמש החזקה קצת הקשתה עלינו לראות את האניה שעדיין שקועה בים, אבל המחשבה על הזמן שהאניה שקועה שם והעובדה שבעוד כמה שנים תעלם לחלוטין תחת כוחו של הים היו מרתקות.

יצאנו דרומה לכיוון Denham כדי שמחר נוכל לטייל בMonkey Mia. נפרדים זמנית מחוף הים היפהפה, הכבשים הצבועות באדום מהחול, האמו והקנגרו וממשיכים בנסיעה. כשעצרנו לתדלק, שמחנו לפגוש זוג אופנוענים נחמדים מגרמניה שרכבו על BMW1200 בכיוון ההפוך משלנו. החלפנו קצת חוויות וטיפים להמשך הדרך. המשך הדרך לCarnarvon היתה משעממת ושחונה למדי, אבל הריח של הפגרים הרבים של הקנגרואים והפרות לאורך הדרך שמר אותנו עירניים.. מהשעמום והסרחון אני מפתחת תיאוריות "מעניינות" לגבי הפגרים (לבעלי קיבה חלשה – זה הזמן לגלול למטה!) – יש פגרים טריים (כאלה שכנראה פגשו road trains בלילה הקודם), או שיש רק עצמות ולפעמים יש מין שקית כזו בצורת פרה ולידה עצמות. אתה יכול לנחש די במדויק את כיוון הרוח לפי הסדר בו הדברים קורים:
1.    קודם ריח ואז פגר – הרוח באה ממולך
2.    קודם פגר ואז ריח – הרוח נושבת עם כיוון הנסיעה
3.    פגר וריח ביחד – אין רוח בכלל!
מה שטוב ברכיבה על אופנוע זה שאתה זוכה להנות מכל סוגי הארומה והקסדה באדיבותה משמרת אותה בפנים לכמה דקות טובות. תענוג.
הגענו לCarnarvon. הדבר הראשון שהבחנו בו, זה כמות המטעים בכניסה לעיר. אנחנו מזהים עגבניות, פפאיה, מנגו, אבוקדו וגפנים. מרגיש כאילו סוף סוף מישהו קיבל קצת שכל ועשה משהו מועיל עם כל האדמה הזו. עצרנו לתדלק ולאכול צהריים. קפיצה קטנה לסופר ויש גם מצרכים לארוחת ערב (עוד ערב שמבוסס על קשיו, טעים כמה שיהיה ואני מתחילה לאכול את אסי).
ביציאה מהעיר מתחילות שוב הרוחות החזקות הידועות לשמצה של המערב. אחרי כמה קילומטרים של נסיעה מטלטלת מאחורי קראוון, תהינו למה הנהג שלפנינו עצר בפתאומיות. אחרי כמה דקות, כשראינו אותו גורר קנגרו מסכן מהכביש, הבנו. כמה קילומטרים נוספים ראינו גם אמו מוטל לצד הכביש. עצוב.

יש המון אשפה בצידי הכביש וזה לא מראה אופייני בטיול הזה. לא יודעת אם זה בגלל הרוחות החזקות, אבל מרגיש כאילו החוף המערבי מוזנח יותר מיתר האיזורים שראינו.
אחרי כ550 ק"מ, הגענו לWooramel שזה גם חניון הלילה שלנו, באמצע שומקום. כל היום היתה לי תחושה רעה לגביו וחששותי התאמתו כשקיבלה את פנינו אשה מפחידה למדי, עם פחות שיניים ממה שמקובל. בניגוד לבדרך כלל, היא לא הסכימה שנבדוק את האתר לפני שנשלם וגם טרחה לאיים עלינו שלא נשתמש בחשמל שבמטבח לצרכינו האישיים "כי היא תדע". אה-הא.
כשנכנסנו לשטח גילינו שאנחנו היחידים שם. כלומר, חוץ משני כלבי זאב משוגעים, סוס אחד אומלל בלי פרסות ובערך כל הזבובים שבעולם. כל הסיפור הזה הרגיש לי קצת כמו הסיפור בשיר Hotel California (פעם שניה כבר בטיול!) ואני הייתי כבר מוכנה להמשיך לרכב עוד 150 ק"מ ליעד הבא (ושלא יכינו מהגופות שלנו אוכל לדינגו). כשכבר הייתי בדרכי להודיע שאנחנו עוזבים, הגיעו 3 קראוונים נוספים ואני קצת נרגעתי. הם נראים יותר שמנמנים מאיתנו, הדינגו כבר יתחילו מהם.

הקמנו את האוהל, מקלחת זריזה ולשמחתנו כשירדה השמש נעלמו גם הזבובים. החליפו אותם עשים (עש ברבים?!) ענקיים והשכנים החדשים שלנו הדגימו לנו איך נפטרים מהם – שמים להם צלחת קטנה עם בירה והם מתאספים סביבה ושותים כמו אנגלים מאושרים בפאב.  כל יום לומדים משהו חדש.
בישלנו לנו ארוחת ערב ופרשנו לישון. מחר נוסעים לראות דולפינים!

15.8

למה מגיע לנו כל הטוב הזה?!
התעוררנו מוקדם ויצאנו לכיוון Monkey Mia. היום יש פחות מ300  ק"מ לרכוב ויש המון זמן לטייל. בתחנת הדלק לפני שעלינו לכיוון Denham פגשנו שני רוכבי שטח נחמדים ביותר שרוכבים לרוחבה של אוסטרליה. שתינו יחד קפה והקשבנו בשקיקה לחוויות שלהם. נפרדנו מהם והמשכנו הלאה. האיזור בו אנו נמצאים נקרא Shark Bay  והוא מוגדר כאיזור שימור עולמי בשל יופיו וייחודו. שמחנו לפגוש שוב את האמו בדרך ולהשתעשע מההליכה המצחיקה שלהם. אינטואיציה מופלאה של אסי לוקחת אותנו לעצירה בShell Beach שזיכינו בתואר "אחד המקומות הכי יפים שראינו באוסטרליה". החוף מורכב כולו מאינסוף צדפים קטנים, לבנים ועדינים (לנו זה הזכיר קצת פסטה) ונראה בתולי לחלוטין. הנוף עוצר נשימה ואנחנו רוצים להשאר פה שבוע… חבל שאי אפשר. אני, כמובן, מיד נשכבת על החוף ועושה Snow Angel. נכון, אין שלג, אבל למה להיות קטנוני. וואו, כמה יפה. ממשיכים הלאה ולאורך כל הדרך יש כניסות לחופים משגעים, שכל תיאור שלהם במילים יעשה להם עוול. את זה צריך לראות בעיניים. החוף המערבי מפתיע אותנו בכל פעם מחדש.

העצירה הבאה שלנו היתה במצפה מדהים בשם Eagle Bluff. חשבנו פעמיים אם לעלות לשם או לא כי הדרך היתה לא סלולה, חולית ומלאת אבנים, אבל אסי התותח עבר אותה במקצועיות. והיה שווה את זה. הנוף שנשקף מהפסגה היה מדהים והמים הצלולים בים מתחתינו היו כל כך נקיים שיכולת לראות כל דג שחלף שם. הכרחתי את אסי לחפש איתי כרישים, אבל גם הפעם התאכזבתי. מתי כבר נראה כריש?! ראינו המון ציפורים יפות, אבל היו גם המון חרקים ענקיים. לא טעים.
המשכנו הלאה לDenham וחנינו בקראוון פארק נחמד ממש על שפת הים. הדרך מפה לMonkey Mia קצרה למדי, אז הקמנו את האוהל ורכבנו לכיוון. הדרך, כ25 ק"מ, היתה משגעת, מלאת עצים ואגמים יפים. שילמנו את דמי הכניסה לשמורה ונכנסנו לחוף דרך מוזיאון קטן וחמוד שמספר קצת על בעלי החיים היחודיים למקום וממחיש את סכנות זיהום הים. לשמחתנו ולמזלנו, מיד כשירדנו לחוף ראינו דולפינים וכמובן שהתלהבנו מאוד. סיפרו לנו שלמחרת בבוקר אפשר לראות את האכלת הדולפינים והחלטנו שנחזור. ישבנו במסעדה על חוף הים, והיינו מאושרים ואסירי תודה על כך שאנחנו זוכים להינות מהנוף המדהים הזה.

אחרי כמה שעות של בטלה נהדרת, חזרנו לקראוון פארק, אבל לא לפני שירדנו לחוף הים לראות את השקיעה היפהפיה. איזה יום נהדר!

16.8

שדות פורחים
התעוררנו מוקדם כי צריך להספיק לראות האכלת דולפינים ב0745. היה שווה את זה לגמרי! הדולפינים היו מדהימים והמדריכים נתנו לתיירים להאכיל אותם והסבירו על כל אחד ואחד מהדולפינים. הם גם הסבירו שאסור לגעת בהם, שלא יתרגלו למגע אדם. לא התמהמהנו הרבה, כי ממשיכים היום דרומה.
עצרנו בדרך בHamelin Pool  כדי לראות Stromatolites שהם צורות חיים פרימיטיביות שנראו נפלא בברושור, וקצת פחות במציאות… לא יכולנו ממש להבדיל בינם לבין הסלעים שמסביב. המשכנו דרומה לכיוון Geraldton והנוף השתנה בצורה דרמטית. לפנינו נפרשו לסירוגין שדות אדירים וצהובים של פרחי קנולה, שדות לבנים ורחבי ידיים של חומוס ושדות ירוקים ויפים של חיטה.

החיטה פה יותר נמוכה ממה שאנחנו רגילים לראות בארץ וזה בגלל שזה זן קצת שונה של חיטה, זן שמניב פרי מהר יותר מזה שלנו. השילוב של צבעי השדות עם תכול השמיים עוצר נשימה והריח משכר. הנופים האלו היו חסרים לנו מאז שנפרדנו מהחוף המזרחי. כשהגענו לג'רלדטון קצת הופתענו מגודלה של העיר. כמה זמן לא ראינו רמזורים! לא התגעגענו בכלל. מצאנו קמפ סייט נחמד ליד המרינה וסגרנו יום נוסף ונהדר.

17.8

אנשים טובים באמצע הדרך
מסתבר שלחנות ליד נמל פעיל זה לא מתכון טוב לשינה איכותית… הרעש הפריע לנו מאוד לישון בלילה והתעוררנו די מעוכים.. אבל היום מחכה לנו יום נפלא! ממשיכים דרומה לכיוון Perth ובדרך נבקר בPinnacles המפורסמים. גם היום אנחנו נהנים מהשדות הצבעוניים בדרך ומריח הפריחה. החלטנו לעצור בעיירה קטנה וציורית בדרך, והתמזל מזלנו להגיע לשם ביום של שוק איכרים. אבל כזה אמיתי, עם איכרים אמיתיים שמוכרים את הירקות שגידלו באהבה, במו ידיהם בגינת הבית, או את הסוודרים שטוו בנול. הרגשנו שנסענו אחורה בזמן ונהנינו מכל רגע. פנטזנו על דוכן כזה משלנו, בו נוכל גם אנחנו למכור את מרכולתנו. ויהיו שם ירקות שאסי יגדל ומאפים שאני אכין. אולי מתישהו זה יקרה. נהנינו מקולו הערב של איש מבוגר ונחמד שמנגן ושר שירים ישנים ולא רצינו ללכת כשהוא התחיל לשיר את Take me home, country road… שוחחנו עם המקומיים והיינו שמחים להשאר שם עוד שעות רבות אלמלא היינו צריכים להמשיך דרומה. המשך הדרך היה לא פחות יפה וראינו חוות והמון סוסים וכבשים.

ואז… הגענו לPinnacles. זה היה יותר יפה מכל מה שהעזנו לדמיין! נכנסנו עם האופנוע (אפשר ברכב או ברגל, אבל צריך לרכוב בזהירות בחול הרך) ונדהמנו לראות את החול הצהוב והסלעים הזקופים נישאים מכל עבר, עד לאן שהעין רואה. והם גדולים וקטנים ורזים ושמנים וכל כך יפים… באופק יכולנו לראות את הים והצבע הכחול שלו על רקע החול הצהוב היה מטריף. ראינו Echidna חמודה ושמנמנה ולא יכולנו להפסיק להתפעל מהמראות. בינתיים החלו להתאסף עננים בשמיים ומזג האוויר התחיל להתקרר משמעותית. התחלנו לחשוש ממה שמצפה לנו בימים הקרובים, אבל קיווינו לטוב. בדרך דרומה עוד יכולנו לראות ממערב דיונות אדירות ולבנות שנראו מרחוק כמו הרים מושלגים.

החלטנו לעצור בLedge Point שזו עיירה קטנטנה וחביבה והקמנו אוהל בקראוון פארק שהיה אחד היפים שחנינו בו עד כה. פגשנו זוג נחמד שהגיע מניו זילנד עם ילדה וכלבת זאב והחלפנו חוויות. אח"כ הלכנו למטבח המשותף ופגשנו עוד כמה חברה מצויינים והעברנו יחד ערב נפלא. כולם היו נחמדים ואדיבים וזוג אחד אפילו הציע לנו לבוא אליהם הביתה להחליף צמיג במוסך שלהם. היה כיף להחליף חוויות ולשמוע סיפורים.
בינתיים, מזג האוויר המשיך להאפיר ולהתקרר ועננים כבדים התאספו. גם הגשם לא אחר לבוא, ותוך זמן קצר הפך מגשם קל למבול אדיר! אחד החברים סיפר שיש בPerth סופה אדירה ואנחנו מבינים שאנחנו בצרות. אנחנו צריכים להגיע לפרת' בהקדם כדי להחליף צמיג קדמי וגם מבחינת לוחות הזמנים של הטיול כולו, אנחנו לא יכולים להתמהמה זמן רב באיזור הזה. אחד החברים הציע לנו באדיבות רבה להעביר את האוהל שלנו לסככה של הקראוון שלו.
החלטנו להשאר במטבח עד יעבור זעם (או לפחות עד שנחליט מה עושים…) ואפילו התלבטנו להשאר שם כל הלילה במקום באוהל בגלל הרוחות והגשם. למזלנו הפארק היה כל כך יפה, נקי ומצויד שהאופציה הזו לא היתה כל כך גרועה.
להפתעתנו, סביב 2200 (אחרי יותר משעתיים עגומות במטבח הפתוח, קר וגשום ועגמומי), הגיע רכב למטבח והבעלים של הקראוון פארק הגיח מתוכו עם צרור מפתחות ואמר לנו שהוא ישמח אם נכנס לקבין, על חשבונו. היינו המומים ואסירי תודה וכמובן שהתעקשנו לשלם על החדר. מאז שאנחנו בטיול נתקלנו בטוב לב של אנשים, אבל מבחינתנו – זה היה השיא והאדון הנחמד ריגש אותנו מאוד. במהירות העברנו את כל הציוד מהאופנוע ומהאוהל לקבין, בגשם זלעפות, ייבשנו מה שיכולנו ואחרי מקלחת נעימה וחמימה פרשנו לשינה מתוקה.

18.8

כנפיים במקלחת
התעוררנו לבוקר חורפי במיוחד וניצלנו את דקות ההפוגה מהגשם כדי להכניס את האוהל ולקפל את הציוד. גילינו שסופה קשה עברה את פרת' אתמול ועשתה נזקים קשים בנמל ובחוף והחלטנו להשאר לילה נוסף במקום. את רוב היום בילינו בכביסה, תחזוקה של הציוד ובמנוחה בגלל הגשם שלא אפשר לנו להתקדם.
אסי קפץ למכולת השכונתית לקנות מצרכים לארוחת צהריים, שכללה כנפיים (שהפשרנו תחת הברז במקלחת…) וצ'ילי מתוק שצלינו על הברביקיו במטבח המשותף.. בודקים את התחזית מידי פעם ומקווים שמחר נוכל להמשיך דרומה.

19.8

שורף לו ה..מה?!
הבוקר עדיין יורד גשם, אבל התחושה היא שהוא פוחת והולך. ברגע שראינו שהעננים התפזרו מעט החלטנו לצאת לדרך. לא התחמקנו מהרוחות העזות ומהגשם, אבל בסה"כ הרכיבה עברה בשלום.
הגענו לשמחתנו לפרת' שלמים ובריאים ושמחנו לגלות עיר יפהפיה ומטופחת. ראינו המון שכונות חדשות ויפות וניכר כי המקום עשיר יחסית, תודות לכורים הרבים שגרים שם שמכניסים כסף רב לעיר.
המטלה הראשונה שלנו לבוקר הזה היא להחליף את הצמיג ודי מהר מצאנו את המוסך שחיפשנו (Bike Doctor). החלטנו גם לקנות רפידות חדשות לברקסים, אבל אותם אסי יחליף לבד. בזמן שמחליפים את הצמיג מצאנו לנו בית קפה קטן ומקסים ואכלנו ארוחת בוקר קלילה. בניגוד ליתר בתי הקפה שעברנו עד עתה שמציעים מאפים ומטוגנים למיניהם, היה מרענן לפגוש פה מוצרים אורגניים ולחמים מקמח מלא.

כשהאופנוע היה מוכן, המשכנו מעט דרומה בחיפושים אחרי קראוון פארק ועצרנו בAnaconda כדי לקנות ספריי נגד מים כדי לרסס את החליפה של אסי. עצירה נוספת להמבורגר בHungry Jack’s  והגענו לפרבר יפה בשם Cockburn (מיותר לציין כמה צחקנו כששמענו את השם בפעם הראשונה. כן, אנחנו נושקים ל40, אבל דברים כאלה עדיין מצחיקים אותנו…  ). מצאנו קראוון פארק נחמד להקים את האוהל, ושמחנו לראות שהמקום יפה ומטופח. התארגנו להמשך הערב ובילינו לילה חמים ויבש באוהל כשבחוץ הגשם ממשיך.

20.8

Wave Rock rocks!
בימים האחרונים אנחנו מבינים שבגלל מזג האוויר הקשה בדרום מערב היבשת, נאלץ, לצערנו הרב, לוותר על חלק די גדול ממנו… אנחנו גם מתחילים להבין שלא רק שאנחנו קרובים מאוד לסוף הטיול הזה, אלא גם שאנחנו חוזרים למזג האוויר הגשום והקר שנפרדנו ממנו בחוף המזרחי ולא התגעגענו אליו בכלל. המחשבות האלו מבאסות אותנו מאוד, אבל אנחנו מתכננים את המסלול מחדש ומנסים לא לתת לזה להוריד את מצב הרוח ומבטיחים להינות ממה שנשאר.
החלטנו היום לחתוך מזרחה לכיוון Wave Rock. אסי שמע וקרא על המקום הזה וחיכינו מאוד להגיע לשם. הדרך לשם היתה משגעת והשדות הצבעוניים והריחניים המשיכו ללוות אותנו לאורכה. ראינו סוסים והמון כבשים ונהנינו מאוד. חלפנו על פני עיירות קטנות בדרך ושוב, בבגרות מפתיעה, נקרענו מצחוק כשעברנו עיירה בשם Wicock. מה יש להם עם השמות האלה?!

עצירה קטנה להתרעננות בHyden ,5 ק"מ מWave Rock והמשכנו לקראוון פארק בכניסה לשמורה. קיבלו את פנינו בחמימות, ואחרי שקנינו כרטיסי כניסה לשמורה והקמנו את האוהל, הלכנו לראות במה מדובר. המראה שנגלה לעינינו היה עוצר נשימה! סלע אדיר מימדים, ש(באופן לא מפתיע) מזכיר גל אדיר בשל המים הרבים ששטפו אותו לאורך שנים ועיצבו אותו ונותרנו המומים. הסלע היה מפוספס בפסים חומים ושחורים ששיוו לו מראה יפהפה. טיפסנו לפסגה של הסלע כדי לנצל את הדקות שנותרו לפני השקיעה והתמוגגנו מכל רגע.
אנחנו מתלבטים אם להשאר פה מחר או לא, אבל יש לנו את כל הערב להחליט.

21.8

Somewhere over the rainbow
התעוררנו אחרי לילה לח במיוחד ולקח לנו די הרבה זמן לייבש את האוהל והציוד לפני שיכולנו לארוז הכל. התלבטנו אם להשאר יום נוסף באיזור הWave Rock, אבל החלטנו שעדיף ש"נשמור" את היום הזה למקומות נוספים בהמשך הדרך. הטיסה שלי לארץ ב6.9 ויש לנו לעבור עדיין דרך לא קצרה עד למלבורן, כך שצריך לתכנן כל יום בקפידה. הלכנו שוב לראות את תצורת הסלעים המדהימה, שנראית אפילו יפה יותר באור יום. טיול קצר והמשכנו לרכוב לכיוון Hipo’s Yawn. בינתיים מזג האוויר טוב ואין גשם ואנחנו מקווים שגם המשך היום יהיה ככה. קצת פחות משני קילומטרים ואנחנו שם. המקום נקרא כך בגלל תצורת הסלע היפה שמשווה לו מראה של ראש היפופוטם גדול שמפהק. התפעלנו מאוד מגדלם ומיופיים של הסלעים ושמחנו שלא ויתרנו על החוויה.

בינתיים, רוחות חזקות התחילו לנשב והשמיים האפירו והתחיל לרדת גשם. עצרנו לתדלק ויצאנו לכיוון Esperance, משהו כמו 400 ק"מ דרום מזרחה. הגשם לא הפסיק לרדת והעננים האפורים המשיכו להתאסף ולא היה נראה כאילו נראה סוף לגשם הזה היום…
כשהגענו לRavensthorpe עצרנו לתדלק, לאכול צהריים ולהתייבש קצת. היינו רטובים לגמרי ודי מבואסים מהגשם. היינו היחידים במסעדה ובעלי המקום היו ממש נחמדים ויצאו מגדרם כדי לפנק אותנו. זו היתה הפוגה נהדרת ביום הלא פשוט הזה. הגשם הלך והתחזק והבנו שאנחנו חייבים להמשיך.
יצאנו לדרך ואחרי כמה קילומטרים של רכיבה נגלה לעינינו מחזה מדהים שהפך את היום העגמומי הזה למדהים! מולנו ראינו קשת יפהפיה, מלאה וקסומה ויכולנו ממש לראות היכן היא מתחילה והיכן היא מסתיימת.

חיכיתי שיצא איזה חד קרן ורוד מאיפשהו או שאסי יתחיל ל%$# דובוני אכפת לי, אבל זה לא קרה  לא יכולנו להפסיק להתלהב מהקשת ומכיוון שלא היתה תנועה האטנו את המהירות למינימום ושטפנו את העיניים ביופי הזה. הקשת ליוותה אותנו לאורך קילומטרים רבים בנסיעה ולפעמים ראינו אפילו יותר מקשת אחת בו זמנית. לאורך הטיול אנחנו תמיד מרגישים שכשעוברים עלינו רגעים לא פשוטים, קורה משהו נפלא שמזכיר לנו כמה כיף לנו וכמה ברי מזל אנחנו.
בישורת האחרונה לפני Esperance, הגשם נחלש ויכולנו שוב להינות מהשדות הצהובים והיפהפיים של הקנולה.
אחרי כמעט 400 קילומטרים ארוווווכים ואיטיים, הגענו סופסוף, ממש לפני שהשמש שקעה. שמחנו לראות את חוף הים היפה ומיהרנו למצוא חניון לבנות בו אוהל ללילה. הדשא היה רטוב ובוצי, היה קר מאוד והיינו עייפים מאוד מהיום הארוך, אבל מאושרים!
כשהכנו ארוחת ערב, פגשנו בחור שוויצרי נחמד שהתעניין באופנוע והחלפנו חוויות. שיחות קצרות עם המשפוחה בבית, מקלחת ולישון, מקווים שיהיה חמים בלילה ושמחר תצא השמש!

22.8

נוטלה ובצל ירוק – לא הולך ביחד
מתעוררים לבוקר לח במיוחד, האוהל והאופנוע רטובים, אבל השמיים בהירים לחלוטין, מה שמעודד אותנו לגבי 700 הקילומטרים שמחכים לנו היום… מייבשים את הציוד, אורזים כריכים לצהריים ויוצאים  לדרך. עצירה בעיירה קטנה בשם Grass Patch  לנשנש את הכריכים עם הנוטלה מבהירים לי שלארוז כריכים עם שוקולד יחד עם כריכים של גבנ"צ ובצל ירוק זה לא רעיון מבריק…
בדרך לNorsman  אנחנו רואים כמה Emu חמודות והדרך יפה. הנוף משתנה ומתחילים לראות הרבה שיחים קטנים ופחות ופחות עצים. אנחנו רואים הרבה שלטים שמעידים על כך שבאיזור יש סוסי פרא, אבל עד עכשיו ראינו רק שלטים. אמורים להיות פה גם המון גמלים (אותי זה הפתיע מאוד!), אבל עד עכשיו לא ראינו אפילו אחד. לא נורא, כאלה יש גם בארץ…
עצירה להתרעננות בNosrman  וממשיכים לכיוון Cocklebiddy שזה היעד שלנו להיום. באיזור הזה יש בעיה אמיתית של מים לשתיה והמים היחידים לשתייה הם מים מינרלים וליתר השימושים משתמשים במי קולחין מסוננים. כשעצרנו בBelladonia  לתדלק, יכולנו לקרוא על החלוצים הראשונים באיזור ואז גם הבנתי איך הגיעו לכאן הגמלים לראשונה מאפגניסטן ומאז התרבו עד מאוד (שהרי הגמל אינו אנדמי לאוסטרליה).
ידענו שלפנינו ממתין כביש שנחשב לישר והארוך ביותר באוסטרליה. הנופים פה ממילא די משעממים והכבישים שעברנו עד היום נראו ארוכים ואינסופיים (בייחוד בצפון ובמערב) ואנחנו סקרנים לדעת אם נבחין בהבדל… שלט גדול שמכריז על 90 Mile Straight מגלה לנו שהגענו וכעת מחכים לנו 146.6 ק"מ ארוכים ארוכים… אנחנו מאוד עייפים והרוח החזקה מנערת אותנו לכל הכיוונים. משאיות ארוכות שחולפות על פנינו מערבלות את האוויר ואותנו ואנחנו מחכים כבר שהכביש יגמר.
השמש מתחילה לשקוע ונהיה קר מאוד ואת 60 הקילומטרים האחרונים בדרך לקוקלבידי אנחנו כבר עוברים בחושך ובקור, מה שאומר שאנחנו בחששות גדולים מידידינו הקופצניים שאוהבים במיוחד לשוטט על הכבישים בחשיכה.
הגענו לRoadhouse בחושך, עייפים וקפואים ולא ממש מעודדים למראה הקראוון פארק המוזנח. מצאנו פינה קטנה לבנות בה את האוהל ומכיוון שלא היתה תאורה היינו צריכים לארגן הכל עם פנסי הראש שלנו. האוהל שלנו עדיין רטוב מלילות קודמים וכך גם המגבות ואנחנו מתלבטים אם בכלל הולכים להתקלח היום.

הקמנו את האוהל והלכנו לתחנת הדלק \ חנות המזכרות \ מסעדה \ קיוסק כדי לאכול משהו ואולי לפגוש אנשים מעניינים. בדרך לשם ראינו כלוב ענק וניסינו להבין בחושך מה יש שם. להפתעתנו ראינו Wedge Tail Eagle ענק והיינו די מופתעים לראות עוף מדהים כזה סגור בכלוב, גדול כמה שיהיה. אני, כמובן, לא יכולתי להתאפק, אז רחרחתי קצת בקבלה. שמחתי לשמוע שהדורס לא סתם כלוא, אלא משוקם אחרי תאונה קשה עם משאית והמקום השקיע זמן וכסף רב בשיקומו. בכל פעם אני נדהמת מחדש מהיחס המדהים של האוסטרלים לטבע ולחיות הבר שלהם.
שמחנו גם לפגוש בחור צעיר ונחמד שעובד כגוזז כבשים באיזור והעברנו ערב נעים ומצחיק איתו, חברה שלו ומגי, הכלבה הפסיכית והחמודה שלו. עכביש שהלך על הקיר לידינו עם דוגמה אדומה של שעון חול על גבו הזכיר לי איפה אנחנו נמצאים ושצריך להיות עירניים. זהו הRed Back הידוע לשמצה וגוזז הכבשים שלא נראה מבוהל כלל וכלל הרג אותו באדישות.
נכנסנו לחנות המזכרות ולא יכולתי להתאפק ולקנות, בפעם הראשונה בטיול, בובת וומבאט קטנה וחמודה במחיר מופקע 
מכיוון שהמים פה הם מצרך יקר, קנינו אסימונים למקלחת שנתנו לנו חמש דקות של מים חמים זורמים. תכנון מוקפד של חימום \ סיבון \ חפיפה \ מרכך ותוך 4 דקות אני בחוץ. לאסי הספיקו 3 
היה קר מאוד מאוד וקיווינו שנוכל להתחמם קצת באוהל ולישון.

23.8

Nullarbor and South Australia
איזה לילה…. היה קר נורא ומשהו בשקי השינה לא ממש הסתדר, אז גם לא היה ממש נוח. היה לי כל כך קר, אז גם לא יכולתי \ רציתי לצאת לעשות פיפי, כך שחצי לילה התאפקתי וריחמתי על עצמי די הרבה.
כשסופסופ יצאנו מהאוהל ראינו שהוא היה ספוג בלחות ולמרות שרצינו לצאת היום מוקדם, השקענו המון זמן בלייבש אותו ואת יתר הציוד. השכן הנחמד שלנו שחנה עם החצי קראוון שלו לידינו הגיע להתעניין ואני בינתיים הלכתי לצלם את העיט.
סביב השעה 0900 יצאנו לדרך, מודאגים שכבר מאוחר ואז גילינו שאפילו יותר מאוחר ממה שחשבנו כי מסתבר שחצינו אתמול עוד קו זמן וכבר אחרי עשר בבוקר! זה מסביר למה השמש זרחה כך בשעה שחשבנו שהיא שש בבוקר… 
היום עוברים כ500 ק"מ בNullarbor  עד שנגיע לNullarbor Roadhouse. הדרך היא דרך היסטורית ומפורסמת מאוד והיא גם תיקח אותנו לSouth Australia!

משמעות השם Nullarbor  היא בלטינית "ללא עצים" ובאמת הדרך כולה מלאה בשיחים קטנים, אבל אין עצים בכלל. הנוף החדגוני יפה, אבל גם קצת משעמם, אז החלטתי להתחיל מסורת חדשה של המצאת שיר אחד ביום לאסי, בהשראת אותו יום, קצת להפיג את השעמום וקצת להסיח את דעתו מכאבי הגב שלו. אחרי כמה דקות, זה מה שיצא:
"מה רצה הקנגרו, רק לקפץ בנחת,
עד שבאו האנשים ופתחו לו את הת#$
רצה לקפץ לו בין העצים,
עד שהגיעו המשאיות ופירקו לו את הבי%$#
זה בטח לא נעים לו, על זה אין להתווכח,
וגם לא לנו, שמריחים את הריח!
צחקנו מהשיר, והמשכנו לנסוע, קצת רעבים והרבה משועממים. כמו שאסי אומר: "יש פה הרבה כלום והמון שום דבר". עוד כמה  עשרות קילומטרים ואנחנו רואים את השלט… הגענו לSouth Australia! אנחנו שמחים מאוד להגיע לשם, אבל גם קצת עצובים כי זו בעצם המדינה האחרונה לפני שחוזרים לויקטוריה, נקודת המוצא והסיום שלנו.
אנחנו מאוד מודאגים מהמצב של השרשרת של האופנוע ומבינים שאנחנו כבר חייבים להחליף אותה. מאז שיצאנו מפרת' אין הרבה עיירות מפותחות ולא מצאנו מקום מתאים לקנות שרשרת חדשה ואנחנו מקווים שנמצא מקום לפני שנגיע לאדלייד.
הנוף משתנה ושוב מתחילים לראות עצים. הרוח חזקה ומדהים לראות איך כל העצים גדלים פה באלכסון מהרוח. סופסופ הים מתחיל להציץ ואנחנו מאושרים! נכנסנו לשני מצפים (Lookouts) יפים ונדהמנו מחופי הים המשגעים והצוקים האדירים. כמה קילומטרים לפני הרודהאוס, הופתענו לראות דינגו יפהפה בצד הדרך. וואו! היה שווה את כל הדרך!

כשהגענו לרודהאוס התחיל כבר להחשיך והיה קר מאוד. לקחנו קבין ללילה, כי לא ממש יכולתי לחשוב על לילה נוסף כמו אתמול, אבל בעיקר הגב של אסי חייב כבר מנוחה.
התארגנו בחדר, עשינו קצת כביסות ואכלנו ארוחת ערב. פגשנו חבורה של רוכבי שטח והחלפנו קצת חוויות. היה ערב נעים במיוחד ואגרנו קצת כוחות להמשך.

המשך בוא יבוא והסיום המסתמן יהיה כנראה כמו באגדות. סטיי טיונד!

———————————————————————————————————————

כל הזכויות C לצילומים ולסיפור שמורות להדר ואסי

———————————————————————————————————————-

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   יש 2 תגובות, הוסף תגובה    

המרחקים והחום, האתגר האמיתי

של "להקיף את אוז על אופנוע"

4.8 דארווין "מחכים לצמיג…"
נשאר עוד חודש לטיול  אנחנו משתדלים שלא לחשוב על זה יותר מידי וממצים כל רגע ורגע שיש לנו בגן העדן הזה.
היום, למעשה, היינו אמורים להמשיך מערבה, אבל בגלל שאנחנו מחכים לצמיג אנחנו חייבים להשאר פה יום נוסף. התעוררנו בבוקר עייף למדי והתחלנו את היום באיטיות.. אנחנו די מבואסים מהתזמון שלנו בדרווין ומכך שאנחנו מתעכבים פה, אבל משננים את המנטרה ש"הכל לטובה" ומנסים לנצל את הזמן שלנו פה.
אין ממש תכנית מסודרת להיום. לא רק שאין הרבה מה לעשות באיזור הזה, גם חג היום ויהיו המון אנשים בכל מקום.
החלטנו לנסוע ל- Adelaide River, שזו עיירה קטנה המנציחה את הקרבות שנערכו באיזור בימי מלחמת העולם השניה. אני חייבת להודות שאף פעם לא ידעתי מה היה בדיוק חלקה של אוסטרליה במלחמה ההיא, ויהיה נחמד ללמוד קצת יותר.
כל הדרך לעיירה רצופה אנדרטאות ושרידים מהמלחמה. עצרנו בדרך במעין מוזיאון רכבת ישן ובעיירה עצמה חלקנו כבוד לנופלים במלחמה בביקור בבית הקברות, שם גם ראינו סרט קצר על המלחמה.
סיימנו את ה"סיור ההיסטורי" מהר יותר ממה שחשבנו, אז החלטנו לעצור במין פארק קטן שנראה כאילו כל תושבי העיירה אוכלים שם את ארוחת הצהריים שלהם. מי אנחנו שלא נשב גם כן לאכול שם… נהנינו ממוזיקה חיה שניגן שם בחור נחמד ובילינו שם עוד כמה שעות. כשנמאס לנו חזרנו לקבין שלנו, העלינו קצת תמונות וכתבנו יומן. ערב רגוע. מחר חוזרים לדרווין, מקווים שהחלפת הצמיג תעבור חלק ונוכל סוף סוף להמשיך מערבה. התכנית בגדול – להגיע לדרבי לפני יום שישי. שומרים על אופטימיות 

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   יש תגובה אחת, הוסף תגובה    

המדבר האוסטרלי לא נותן הנחות לאיש

 ועל אופנוע יש כפל מבצעים

25.7 היום האחרון בחוף המזרחי

לא ישנתי טוב… איזה ילד צרח כל הלילה והיה נורא חם. כשהתעוררתי, ראיתי שירד גשם, אבל עדיין היה נורא חם ולח. העברתי את היום בבטלה כשאסי מתרוצץ במלבורן לעשות סידורים. טיסה חזרה ממלבורן ב-1430 ובשש אסי הגיע! לא להאמין כמה אפשר להתגעגע למישהו אחרי 24 שעות…
הכנתי ארוחת ערב מפנקת, ואחר כך ישבנו קצת על המפות לתכנן את המשך הדרך. אנחנו מתחילים להבין שנצטרך לוותר על Cooktown לצערנו, כדי לצאת מערבה ולהספיק כמה שיותר. הלכנו למטבח המשותף, כי שם יש מפה של כל אוסטרליה (אנחנו משתמשים במפה נפרדת לכל מדינה) ורצינו לקבל מבט כולל (בעיקר בשבילי, שהרי אני מכירה את אוסטרליה הרבה פחות טוב מאסי). פגשנו שם איש קשיש ונחמד ועוד בחור צעיר שהגיע אתמול מדרווין וקיבלנו מהם כל מיני טיפים והצעות להמשך הדרך. חזרנו לקבין וארגנו את הארגזים כדי שנוכל לצאת מחר מוקדם בבוקר, כך שהלכנו לישון מאוחר מאוד. השבוע מחכים לנו ימי רכיבה ארוכים, והיה הרבה יותר טוב אם הלילה היו לנו קצת יותר שעות שינה…

26.7 צ'יקן טיקה מסאלה
התעוררנו בשש בבוקר עייפים מאוד והבנו שאין מצב שהיום רוכבים 700 ק"מ כמו שתכננו אחרי כל כך מעט שעות שינה ובהתחשב בכך שאסי כמעט ולא ישן בימים האחרונים. החלטנו לנסוע לMareeba, עיירה קטנה במרחק 60 ק"מ ולהשאר לנוח שם היום כדי שמחר נוכל לצאת לדרך רעננים. הגענו ל-מאריבה וחיפשנו קראוון פארק להקים בו את האוהל. הגענו לאחד שהיה דוחה במיוחד ובסופו של דבר התמקמנו במוטל קטן, מה שגם אפשר לנו לנוח קצת יותר טוב מאשר באוהל ולצבור כוחות לפני השבוע הקשה שמחכה לנו. קפצנו לסופר והבאנו אוכל, אכלנו צהריים והלכנו לישון קצת. כשהתעוררנו, דיברנו קצת עם הבית והקלדתי עוד חלקים מהיומן. בערב הזמנו אוכל הודי שהיה מעולה ונהנינו מאוד. הלכנו לישון מוקדם יחסית, מוכנים לצאת לדך מחר! בתכנית להגיע לCroydon ואם נוכל למשוך עוד קצת, אולי אפילו עד לGeorgetown.

27.7 Welcome to the Australian Outback
התעוררנו לקול צחוקן של הקוקברות היפות לבוקר מעונן במיוחד. אני כמובן לא יכולתי לעמוד בפיתוי ורצתי החוצה חמושה במצלמה ואפילו ראיתי כמה כדורים פורחים יפים באופק.
שתינו קפה וארגנו את האופנוע ליציאה. התחיל לטפטף קצת וקיווינו שהגשם יחלוף במהרה, תקווה שהתבדתה ככל שהתקדמנו מערבה, השמיים האפירו והגשם התחזק. הטמפרטורה צנחה ל-14 מעלות ואנחנו, שהיינו בטוחים שהשארנו את הגשם מאחורינו, נרטבנו מאוד והיה לנו קר… עצרנו באיזשהו מקום כדי להחזיר לחליפה את השכבות הפנימיות (הרבה יותר מוקדם ממתי שציפינו שזה יקרה) ונשנשנו ארוחת בוקר קלילה מהכריכים שהכנו לפני היציאה. המשכנו בדרך והיה קר מאוד, גשום מאוד והרוחות היו חזקות. הדרך היתה מפותלת ונראה לי שיכולנו להנות ממנה מאוד אלמלא מזג האוויר הסוער.

 

עצרנו להתייבש קצת בתחנת המידע ב-Raven’s Nest , פיפי והמשכנו בדרך, קצת מבואסים בגלל מזג האוויר. ככל שהתקדמנו מערבה העננים פחתו והטמפרטורות עלו ובשעות הצהריים היו 30 מעלות חמות ביותר! כמובן ששוב עצרנו, הפעם כדי להוריד את השכבות הפנימיות מהחליפה, עדיין לא מאמינים לשינוי הקיצוני במזג האוויר…
ככל שאנחנו מתקדמים מערבה, הנוף משתנה והופך יותר ויותר מדברי. בכל מקום יש תילי טרמיטים בכמויות בלתי נתפסות. חלקם קטנים וחלקם אדירים והצבע שלהם משתנה מאדום לחום לצהבהב או אפור, בהתאם לאדמה ממנה הם מתרוממים. ראינו גם המון פרות שרועות בצידי הכבישים בשטחים לא מגודרים והקפדנו לנהוג בזהירות כדי לא לפגוש אף אחת מהן פגישה אינטימית. אלו לא הפרות שאנו רגילים אליהן, אלא פרות עם מעין גיבנת גבוהה בגב ואזניים נפולות שמזכירות קצת אזניים של האש פאפי. כנראה שזהו זן מיוחד שגם יכול לשרוד בתנאים הקשים של המדבר.
פה גם נפגשנו בפעם הראשונה (בשבילי לפחות) עם הרכבות האדירות שמכונות Road Trains וכשמן כן הן – משאיות \ רכבות שסוחבות אחריהן בין 2 ל-4 טריילים ויכולות להגיע לאורכים אדירים של כמעט 60 מטרים.

הכבישים ארוכים, רוב הדרך ישרים וחם מאוד. חלקם הגדול של הכבישים כל כך צר שרק רכב אחד יכול לעבור בהם ברגע נתון והשוליים אכולים ושבורים. כשנסענו בחלקים האלו של הכבישים, חששנו מאוד שיגיע ממולנו רכב, או גרוע יותר – road train ונצטרך לרדת לשוליים החוליים מה שייסכן אותנו מאוד. למזלנו הרב לא פגשנו משאיות והרכבים שכן באו ממולנו ירדו לשוליים כדי לאפשר לנו לעבור. החול מסביבנו אדום ויפה, אבל גם דק מאוד וכל רכב שאפילו נוגע בשוליים משאיר אחריו ענן אבק אדיר. חלק מהכבישים אדומים בעצמם.
לאורך כל הדרך ראינו המון פגרים של קנגרו, מה שגם משך המון עופות דורסים יפהפיים. דבר נוסף שהפך שכיח בדרכים האלו היו רכבים מחלידים בשולי הדרכים שכנראה נתקעו שם ואף אחד לא טרח לחלץ.
הנוף מאוד צחיח והאופק שטוח, ומידי פעם רואים סלעי ענק שלא ממש ברור מהיכן הגיעו לשם. הם גדולים ויפים ונראים לא ממש שייכים לנוף ואני כבר מפליגה בדמיונות שלי ובתאוריות שלי לגבי המקור שלהם…

אחרי רכיבה ארוכה הגענו לCroydon  והחלטנו שלא להמשיך לGeorgetown כי היה כבר מאוחר. נהגנו היום כמעט 500 ק"מ בנהיגה תובענית ולא רצינו להכנס לחשיכה. המרחקים בין מקום למקום כאן אדירים והעדפנו לחנות פה הלילה.
Croydon היא עיירה קטנה שנראית קצת כמו עיירת רפאים. בעברה היתה עיירת כורי זהב מפוארת ועדיין אפשר לראות שרידים לכך ברחבי העיירה.
חנינו בקראוון פארק היחיד בעיירה, שם פגשנו כמה זוגות של חבר'ה מבוגרים ונחמדים שמיד הציעו עזרה, אוכל וחברה טובה 
הקמנו את האוהל וקפצנו להביא חלב מהמכולת השכונתית. כשחזרנו ישבנו עם השכנים הנחמדים שלנו עוד קצת ואספנו טיפים למקומות מומלצים לביקור בהמשך המסלול שלנו. הלכנו לישון מוקדם יחסית, עייפים אבל מרוצים מהיום העמוס שעברנו.

28.7 In the desert, you can’t remember your name…
התעוררנו ב0600 בבוקר ומיד התחלנו להתארגן ליציאה. הלילה, כשהתעוררנו לבקשתה של השלפוחית, ראינו המון קנגורואים לא רחוק מהאוהל וזה תמיד מרגש אותנו…
שתינו קפה ויצאנו לדרך לכיוון Cloncurry. הטמפרטורות טיפסו במהירות ל-30 מעלות והגשם של אתמול בבוקר כבר מזמן נשכח… העובדה שיצאנו מוקדם לדרך נתנה לנו כמה "שעות של חסד" מהשמש הקופחת והיה יחסית נעים לרכוב בזמן הזה.
העצירה הראשונה שלנו היתה בעיירה בשם Normanton, שם לשמחתי סופסופ ניתנה לי הזדמנות לצלם את הבזים (Kites) שראינו כל הדרך וכל כך רציתי לצלם… היו עשרות מהם ואני הייתי בעננים!

נורמנטון היא עיירה קטנה ומוזנחת ונראה כאילו מאוכלסת בעיקר בילידים אבוריג'נים. עצרנו במכולת השכונתית, קנינו לחם ונוטלה ובפארק הקטן שממול למכולת עשינו לנו פיקניק נחמד. עוד שלוק מים ויוצאים שוב לדרך. הדרך די מונוטונית, הכבישים ארוכים וישרים, חם מאוד ואנחנו די עייפים. עצירה באמצע שום מקום לסיגריה מעניקה לנו דממה שאתה יכול לחוות רק באמצע האאוטבק המדהים הזה.
הנוף יפהפה, מרתק ומשתנה ללא הרף. מדבר צחיח ואז גבעות ופתאום עצים… תענוג. אפילו הפגרים המצחינים של הקנגרואים לא פוגעים בחוויה.
המון פרות משוטטות בשוליים ואפילו הזדמן לנו לראות עגורים אפורים ויפים עם ראש אדמדם. הפתעה נחמדה באמצע המדבר. העופות הדורסים מלווים אותנו כל הדרך, עבורם המזנון פתוח כל היום…
גם תילי הטרמיטים הולכים ומתרבים. גם בטיול שלי במזרח אפריקה לא ראיתי כמות כזו של תילים ובכזו צפיפות.
הכבישים באאוטבק לא איכותיים במיוחד, וגם היום עברנו קטעים צרים ומפחידים למדי ואפילו קטע די ארוך של חצץ שאילץ את אסי לעבור אותו בעמידה כדי שלא ניפול. עצרנו לאכול ולנוח בRoadhouse, שזה מעין מסעדה \ תחנת דלק \ Camp site שיש בכל כמה מאות ק"מ באאוטבק. היינו מותשים למדי ונחנו קצת לפני 180 הקילומטרים שייסגרו את הרכיבה של היום. לשמחתנו, מיד אחרי שיצאנו מהמקום, ראינו 2 אמו (Emu) יפים בצד הדרך. זו הפעם הראשונה שאנו רואים אותם מחוץ לגן החיות. הם רצים בצורה די מצחיקה ונראים די מוזר.
כשהגענו לCloncurry  אחרי כ540 ק"מ, חנינו בקראוון פארק הזוי ומוזנח, אבל לא היתה לנו ברירה כי הוא היה היחיד בעיירה. על דשא לא היה מה לדבר והקמנו את האוהל על חצץ שאתגר גם את האופנוע וכנראה יאתגר גם את הגב שלנו הלילה…

29.7 Northern Territory
איזה לילה עבר עלינו! באמצע הלילה התעוררנו כשמשהו קפץ לנו על האוהל. היינו בטוחים שזה קנגורו ואז הבנו שזה הכלב של השכנה שלנו… נבהלנו נורא ואז התעצבנו נורא. לא הצלחנו לחזור לישון אחר כך וכשקמנו בשש בוקר היינו הפוכים לגמרי…
גם היום מחכה לנו נסיעה ארוכה ולילה בלי שינה זו לא ממש התחלה טובה. התארגנו בזריזות ויצאנו לדרך לפני שהשמש תחמם אותנו יותר מידי. היה מזג אוויר נעים והנסיעה היתה כיפית.
הגענו לMount Isa  שזו עיירת כורים גדולה יחסית. לא התמהמהנו שם הרבה והמשכנו מערבה לכיוון Camoweal. בחנייה הבאה פגשנו את אבנר, בחור ישראלי שמטייל גם הוא באוסטרליה. החלפנו קצת חוויות ונחנו קצת לקראת קטע הרכיבה הבא.
ראינו המון Road trains  ותילי הטרמיטים רק מתרבים ככל שמתקדמים מערבה.. את הקנגורואים המתים מחליפות עכשיו פרות שכנראה רעו קרוב מידי לכביש…
עוד קצת והגענו לNORTHERN TERRITORY! השעון זז בחצי שעה אחורה ונראה היה כאילו זז בכמה עשרות אלפי שנים אחורה… זהו האאוטבק האמיתי.

הנופים הופכים להיות צחיחים אפילו יותר ורואים פחות ופחות צמחייה; הכל כל כך שטוח עד שאפשר כמעט לראות את קימורו של כדור הארץ… בגלל שהשטחים פתוחים, גם הרוחות חזקות מאוד והרכיבה הופכת להיות מאוד מאתגרת. גם הרעש באזניים מתחזק ובכל הפסקה אנחנו מגלים שאנחנו שומעים פחות ופחות… בNT  הגבלת המהירות עומדת על 130 קמ"ש (בניגוד ל-110 עד כה), אבל אנחנו משתדלים לא לעבור את ה-110 בכל מקרה.
תילי הטרמיטים שליוו אותנו עד עכשיו הולכים וגדלים ועכשיו הם ממש ענקיים, גם בגובה וגם בהיקף. על חלק מהם שמו קסדות של בנאים, על חלק חולצות או חזיות ומשקפיים ולמרות שזה קצת מרגיז, אי אפשר שלא לצחוק כשרואים את זה… לפחות כאן לא משחיתים את הטבע, בניגוד לכתובות הגרפיטי שתיירים מרססים על סלעים בדרך.
אחרי כ600 ק"מ ארוכים ומאתגרים הגענו לBarkley Roadhouse שהפתיע אותנו באיכותו. היתה מדשאה ענקית ומוצלת ויחסית מעט מאוד אנשים. עשינו כביסה ופינקנו את עצמנו בסטייק וצ'יפס לארוחת ערב.

30.7 Assumption is the mother of all fuckups
התעוררנו בשש והתארגנו בזריזות ליציאה. מאז שהתחלנו לרכוב מערבה, והקילומטראז' היומי גדל, אנחנו משתדלים לצאת כמה שיותר מוקדם לדרך (אבל לא יותר מידי מוקדם כדי שלא נפגוש קנגורואים בדרך).
עצירה ראשונה ב Tennant Creek , מילאנו דלק ושתינו קפה. באיזורים הנידחים האלו אנחנו ממלאים דלק בכל הזדמנות שיש, ללא תלות במצב המיכל ואותו דבר עם מים. הדבר האחרון שאתה רוצה זה להתקע באיזור הזה…
הטמפרטורות טיפסו במהירות מבוקר קר מאוד ל-33 מעלות בוערות. עוד עצירה ב Renner Springs והעצירה הבאה היתה כבר ב Eliott לארוחת צהריים.
כבר היה מאוד חם ואנחנו עייפים מהנסיעה ומהחום, אבל נתנו פוש אחרון לכיוון Larrimah. אנחנו משתדלים בכל עצירה להרטיב קצת את הבלקלאווה שתקרר לנו את הראש וזה עושה עבודה יפה אבל רק למשהו כמו 10 ק"מ עד שמתייבש שוב.
כשהגענו ל-לארימה גילינו עיירה שהיא בעצם רק קראוון פארק בשם Pink Panther, אפילו הביטוי קראוון פארק מחמיא לו… היה ממש מטונף ועלוב והשירותים והמקלחות היו מזעזעים. לא היתה לנו ברירה אז הקמנו את האוהל ובחירוף נפש, הלכנו להתקלח. אחרי מקלחת כזו אני תמיד מרגישה יותר מלוכלכת ממה שהייתי לפני שנכנסתי. היו שם מלא עכבישים וכל מיני חרקים מפחידים והתקלחתי במהירות שיא. גם אסי. מאז שהגענו לאאוטבק, גם החשש מנחשים גדל, והרי אני ידועה כאוהבת נחשים גדולה!
הצד החיובי היחיד במקום היה שהיו המון ציפורים ועופות דורסים, אז יצאתי לצלם קצת. אחרי כמה דקות, הבחנתי שאסי מנופף לי לבוא ומבט נוסף גילה לי קנגרו אדום עומד ליד אסי ובוהה בו. כמובן שמיד רצתי לראות מקרוב והשנינו התלהבנו מאוד (טוב, אולי אני קצת יותר…).
לארוחת ערב אכלנו קוסקוס, כי לא היה לנו שום דבר חוץ מזה וההנחה שלנו שיהיה לנו איפה לקנות מצרכים התבדתה ברגע שהגענו ל"עיירה". כמו שסטיבן סיגל אמר: Assumption is the mother of all fuckups!

31.7 Katherine Gorge-ous
התעוררנו מוקדם אחרי לילה בינוני מינוס. היינו מתים כבר לברוח מהחור הזה ועדיף לפני שהשמש תצא ונצטרך לארוז בחום. יצאנו בזריזות צפונה ועצרנו לאכול ארוחת בוקר ב Mataranka שבאופן מפתיע היתה מורכבת מכריכים עם נוטלה. התיישבנו על ספסל בפארק ליד 2 בחורים מקומיים, אבוריג'נים, וניהלנו איתם שיחה מרתקת עליהם, עלינו, על פוליטיקה (כמובן, הרי אי אפשר להתחמק מזה כשאתה אומר שאתה מישראל) ועל החיים בכלל. אני מודה שהיו לי קצת דעות קדומות על אבוריג'נים לפני שהתחלנו לדבר, שהרי כל הילידים שראינו עד כה היו בחנויות האלכוהול והליקר, או מסתובבים חסרי מעש, או שכובים שיכורים חצי מעולפים, אבל השיחה הזו עשתה לי (ונראה לי שגם לאסי) תיקון גדול. נהנינו מאוד  ונפרדנו לשלום.

יצאנו שוב לדרך, הפעם לכיוון Katherine. תילי הטרמיטים הופכים להיות הזויים מרגע לרגע. בכל רגע אתה חושב שראית את התל הכי גדול שאפשר ואז מגיע אחד אחר, גדול יותר. יש כמה סוגים, חלק נראים כמו קתדרלות צרות וגבוהות וחלק שמנמנים וגבוהים ובצבעים שונים. הטמפרטורות ממשיכות לטפס וגם הלחות מאוד גבוהה. היה מאוד חם עם החליפות של האופנוע, והן נדבקו לנו לגוף, אבל עדיין היה כיף ונהנינו מאוד מהדרך.
הגענו לקתרין ורצינו לברוח משם ברגע שהגענו. העיר מלוכלכת, מלאה בקבצנים ושיכורים בכל פינה, היה חם נורא והיינו מאוד רעבים. בלית ברירה אכלנו מקדונלד'ס וברחנו מהעיר כל עוד רוחנו בנו. נסענו לכיוון Katherine Gorge וכשהגענו הבנו שכדי לראות את הנחלים צריך ללכת המון ברגל. היה לנו נורא חם ודביק והחלטנו להתעצל ולקחת Scenic Flight  במסוק ולראות את הנופים היפים מלמעלה. יקר, אבל לפחות יש מזגן. קצת חששנו כששמענו שהטייס איראני, אבל בסופו של דבר הוא היה ממש נחמד והטיסה היתה נהדרת. הנופים היו משגעים והיו המון נחלים יפים, שזה תמיד מרעננן  בנוף המדברי שהתרגלנו אליו בימים האחרונים.
המשכנו לכיוון Pine Creek שהיא עיירה למעשה בכניסה ל Kakadu National Park אליו אנחנו מתכננים לצאת מחר. מצאנו קראוון פארק נחמד וכשהקמנו את האוהל פגשנו אופנוען נוסף בשם Andrew שרוכב על Yamaha והחלטנו לצאת לרכוב מחר יחד.

שמענו קצת מוזיקה טובה והלכנו לישון, מותשים אבל מרוצים לאללה

1.8 חם ודביק ב-Kakadu National Park
היום יום טיול! מתארגנים ברגוע בבוקר, קפה וארוחת בוקר ויוצאים עם אנדרו לטייל בקקדו. נהיה חם נורא כבר מוקדם בבוקר, רמז למה שמחכה לנו בהמשך. הלחות גבוהה מאוד ואנחנו כבר דביקים..
בדרך לפארק, הנוף יפהפה ומשתנה ללא הרף. המון דקלים קטנים וסלעים גדולים ותילי הטרמיטים לא נגמרים… תוך פחות משעה הטמפרטורה מטפסת ל-36 מעלות חמות ודביקות ואפילו ברכיבה חם, שלא נדבר על ההפסקות.
בכל מקום יש שלטים שמזהירים מפני תנינים, אפילו בערוצי נחל קטנטנים. בגלל שיש כאן הצפות ב Wet Season , לא לוקחים סיכון ומניחים שיש סיכוי למצוא תנין אפילו במקומות נידחים עם מעט מאוד מים.
תחנה ראשונה שלנו היא Yellow Waters. זהו Billabong יפהפה, מלא פרחי מים ורודים (Lilies) וציפרים יפות, אבל גם שורץ תנינים. הדרך היחידה להינות מהמקום היא לקחת שיט וכך גם עשינו. "עלינו על אזרחי" ונעלנו את החליפות, מגפיים והקסדות באופנוע. השיט אורך שעתיים, ונהנינו בו מאוד! ראינו הרבה מאוד תנינים , חלקם שייטו ממש לידינו וחלקם התחממו על הגדה, ראינו סוסי פרא (Brumbies) והמון ציפרים – King Fishers,  Sea Eagles, Whistling Kites, Jabiru, Storcks ועוד המון אנפות, קורמורנים, שקנאים ומינים נוספים של ציפרים יפות. כשיצאנו מהשיט, היה כל כך חם ולח, והיה פשוט סיוט ללבוש את החליפות ולנעול את המגפיים… עשינו את זה בגבורה ויצאנו לכיוון Jabiru בצפון הפארק, שם תדלקנו ונחנו והמשכנו לכיוון Ubirr שזו הנקודה הצפונית ביותר בפארק. בכניסה לUbirr עצרנו במקום שנקרא Cahill’s Crossing, שם ראינו נהר גדול שורץ תנינים (ובאופן מפתיע נקרא Crocodile River) וכיוון שהגענו בזמן הגאות (High Tide), גם ראינו רכבים חוצים את הנהר בכביש המוצף, שמסביבם תנינים… יצאנו משם לחפש Camp Site והגענו לאחד שלמעשה אינו מאויש, ואתה אמור להפקיד את התשלום במעטפה. המקום נראה נטוש למדי ושרץ יתושים ודי חששנו להקים שם את האוהל כיוון שהשטח שמיועד לאוהלים היה באיזור די סבוך ובט יש שם נחשים וכל מיני מניאקים  החלטנו, למרות העייפות, לנהוג חזרה לJabiru ולקחת שם קראוון פארק וזה גם מה שעשינו. המקום היתה יותר נורמלי, למרות שהיתושים חיכו לנו גם שם ועקצו אותנו בכל מקום אפשרי… אפילו הספריי שקנינו לא ממש עזר. הכנו טוסטים לארוחת ערב והלכנו לישון עקוצים, אך מרוצים

2.8 נמלים דיגיטליות ועכבישים זוהרים
אנדרו החליט שהוא ממשיך צפונה בדרכי עפר ואנחנו, שכבדים מידי לדרכי עפר, החלטנו לצאת לכיוון Darwin. הלילה ישנו טוב יחסית, כנראה היינו מאוד עייפים מהחום, הלחות והמלחמות עם היתושים.
מתארגנים במהירות ויוצאים לדרך מוקדם כי היום שבת ואנחנו צריכים להגיע לדארווין מוקדם כדי להספיק למצוא מוסך פתוח ולהחליף את הצמיג האחורי.
לא יכולנו להתאפק ועצרנו בדרך בשלוחה נוספת של Crocodile River שראינו אתמול. הפעם לא היו תנינים, אבל הנוף היה מספיק יפה גם ככה..

הגענו סביב 12 לדארווין, אחרי כ320 ק"מ. היה חם נורא ועמוס ואחרי כמה טלפונים לכמה סוכנויות ומוסכים הבנו שלא רק שלא נחליף היום צמיג, אלא שגם ביום שני זה לא יקרה כי יש חג! ולא סתם חג, אלא Cup Day! נו, באמת… האנרגיות שלנו די ירדו באותו הרגע, כי המשמעויות הנוספות של הבשורה הלא משמחת הזו הן שהמחירים אותם נצטרך לשלם על "דיור" בלילות הקרובים יהיו גבוהים וגם שאנחנו שורפים פה ימים יקרים של טיול… היינו כבר עייפים ורעבים, היה חם ולא הצלחנו למצוא מקום במחיר סביר. כשישבנו לעשן סיגריה של ייאוש, ראינו סביבנו המון נמלים שהולכות במין "פולסים" וזה הצחיק אותנו נורא. נראה לי הגיוני לקרוא להן "נמלים דיגיטליות" (בניגוד לאנלוגיות, כמובן, שהולכות רציף…). בסוף הגענו לאיזה קראוון פארק מעפן עם  המון יתושים וזבובי חול והקמנו שם את האוהל. יצאנו לאכול ארוחת צהריים  ובעיקר לחפש מזגן… זללנו המבורגרים בHungry Jack’s וקפצנו לסופר לקנות קצת פירות לערב. חזרנו לאוהל וכשהחשיך ושמנו את פנסי הראש שלנו גילינו שיש שם עכבישים זוהרים 
החלטנו שאנחנו לא ממשיכים להתבאס ושננצל את הימים הבאים כמו שצריך. גם החלטנו שמחר נסע לחפש מקום אחר לישון בו ונטייל קצת ב Litchfield National Park  .

3.8
בגלל שבקראוון פארק ה"מפואר" שבו הקמנו את האוהל אתמול כמעט ואין צל, קמנו מוקדם כדי לארגן את הציוד לפני שיתחמם, ובעיקר כי רצינו לברוח משם מהר. שנינו לא מפסיקים להתגרד מהעקיצות של הימים האחרונים וכשיוצאת השמש זה אפילו מחמיר.
בדרך לליצ'פילד הגענו לעיירה קטנה ונחמדה בשם Bachelor  שהיא, למעשה, הכניסה לפארק. נכנסנו ל information וקשישה נחמדה נתנה לנו מפות והסברים לגבי הפארק. כשיצאנו, חיפוש זריז באינטרנט מגלה לנו שיש קראוון פארק כ-200 מטר מה information , אז קפצנו לשם ולקחנו cabin לשני לילות. חשבנו שמגיע לנו להתפנק קצת בקבין אחרי כל האירועים האחרונים…  בשלישי בבוקר, חייבים לנסוע חזרה לדארווין להחליף צמיג.

פרקנו את הארגזים בקבין ולוקחים איתנו רק ציוד הכרחי, מקלחת קצרה וקופצים לסופר לעשות קניות לערב, כי בטח עד שנחזור מהטיול כבר יהיה סגור (יום ראשון היום!). סידורים אחרונים ויצאנו לטיול בפארק!
בדרך לשם, עצרנו ב Manton Dam שהוא אגם מלאכותי ויפה שפעם היה מאגר של מי שתיה. משם המשכנו לפארק והתחנה הראשונה היתה Termite Mounds, שם יכולנו לראות המון תילי טרמיטים ענקיים ולקרוא קצת מידע מעניין עליהם.
התחנה הבאה היתה Buley Rockhole, מעין אגם קטן של מים מתוקים עם מפל יפה. המון אנשים מתרחצים פה במים הקרים ואנחנו החלטנו לעשות את אותו הדבר. החלפנו לבגדי ים וקפצנו פנימה.

היה תענוג להתקרר קצת במים… טבילה לא ארוכה, וייבוש מהיר בשמש. חוזרים לחליפות הרכיבה וממשיכים לתחנה הבאה – Florence Falls. אנחנו לא נכנסים כי החניון עמוס והשילוט מבקש שבמקרה כזה עדיף להמנע ואנו ממשיכים לTolmer Falls. אחרי הליכה של כ500 מטר, הגענו למפלים מדהימים וגבוהים שיוצרים תחתם בור מים מקסים. האיזור בשיקום ולכן פה לא שוחים, ויכולנו להנות מהנוף היפה ללא הפרעות. כבר אנחנו מחליטים שהפארק הזה מוצא חן בעינינו הרבה יותר מהKakadu.
מפה ממשיכים לWangi Falls. תחנה ראשונה – ארוחת צהריים כי אנחנו כבר גוועים ואז טיול ברגל למפלים. גם פה הנוף לא מאכזב. בינות לעצים עמוסי עטלפים מצייצים, התגלו מפלים גבוהים ויפהפיים שבתחתיתם אגם גדול ויפה. גם פה רוחצים המון אנשים, למרות העובדה שיש כאן Freshies – שאלו תניני מים מתוקים שנחשבים לא כל כך מסוכנים ומידי פעם יש פה גם את קרוביהם הSalties, שהם כבר סיפור אחר ומסוכן לגמרי… אנחנו כמובן לא חושבים אפילו לשחות שם ורק יושבים על הספסל ומחכים לראות מתי מישהו ייטרף (גם המצלמה מוכנה!)…
מכאן אנחנו כבר יוצאים חזרה לכיוון הקבין, עייפים מאוד אבל מבסוטים לאללה מהיום הנפלא שעבר עלינו. עשינו כביסה שהתייבשה במהירות, קצת טלפונים הביתה, מקלחת ארוכהההה כדי להוריד את הג'יפה של הימים האחרונין (וגם כי מי יודע מתי תהיה מקלחת נורמלית שוב) ומתעלפים לישון…

המשך יבוא…

–————————————————————————————

כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות להדר ואסי

————————————————————————————-

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   יש 2 תגובות, הוסף תגובה    

מפרייזר איילנד לקיירנס

קמפסייטס, אוכל והחום רק עולה

12.7"מסתבר שברווזים כן אוהבים קוסקוס"

קמנו ב0700, אבל התארגנו לאט יחסית אחרי שנת לילה טובה. היום נוסעים ל-נוסה. יצאנו לדרך ועברנו בחופים יפהפיים כמו קולום ביץ' וסנשיין ביץ' ונהנינו מהנוף ומהשמש הנעימה. מה יכול להיות רע?
הגענו לנוסה והתפנקנו בקפה וגלידה. 22 מעלות מרגישים לנו כמו שיא הקיץ אחרי הקור הגדול של ויקטוריה…
עצרנו באינפורמיישן כדי לקבל קצת מידע על המקום ולהחליט איפה ישנים היום. נוסה מחולקת לשני חלקים – נוסה הדס ו-נוסה וויל ואחרי התייעצות קטנה החלטנו לנסוע לכיוון נוסה-וויל כדי למצוא מקום לישון. כשהגענו, הופתענו מהמחיר הגבוה שגבו מאיתנו – 46 דולר, שזה בערך פי שניים מהמחיר ששילמנו עד כה. כנראה שזה המחיר שנצטרך לשלם במקומות שהם יותר תיירותיים… לא רק שגבו מאיתנו מחיר מאוד גבוה גם היו מאוד לא נחמדים אלינו ואסרו עלינו לחנות את האופנוע ליד האוהל, אלא בחנייה מרוחקת. הקמנו את האוהל על גדות האגם. השטח עליו בנינו את האוהל היה חולי ולא נעים, אבל לא נתנו לזה לבאס אותנו. בסופו של דבר גם הבאנו את האופנוע לידינו כי לא יכולנו להרשות לעצמנו להשאיר את כל הציוד בלי השגחה.
השכנים שלנו היו זוג אוסטרלי צעיר ונחמד שהגיעו מבריסביין שהביאו איתם קיאקים כדי לדוג. דיברנו קצת ונהנינו מהשקיעה היפה. אחרי הנסיעה המסורתית לסופר, הכנו ארוחת ערב מפנקת של חזה עוף, קוסקוס וסלט וגילינו שהברווזים שהסתובבו סביבנו מאוד אוהבים קוסקוס 🙂
שטפתי כלים בחברתו של אופוסום קטן וחמוד והלכנו לשבת קצת במבטבח המשותף.
במטבח פגשנו חבורה של הולנדים צעירים ונחמדים ואפילו הספקנו לדבר קצת עם המשפחה בבית, למרות הרעש מסביב.. אנחנו מאוד מודאגים מהחדשות שמגיעות מהארץ ומקווים לשמוע חדשות טובות בקרוב.

13.7 "טיול מאורגן או לא טיול מאורגן"

איזה לילה! חצי לילה לא ישנו בגלל שכמה חברה גרמנים שחנו לידינו היו שיכורים בטירוף וכנראה שננעלו מחוץ לרכב שלהם, צעקו המון ועשו רעש מטורף. השכנים החמודים שלנו מבריסביין ניסו להשתיק אותם אבל זה לא ממש עזר… אנחנו רטנו קצת באוהל, אבל לא אמרנו כלום כי הבנו שהם שיכורים ולא רצינו שיתחיל בלאגן. במצבים כאלה אנחנו מעדיפים להתבאס עם עצמנו אבל להשתדל להתעלם (אפילו שזה ממש קשה!), לעשן סיגריה ולנסות לחזור לישון… לא ממש ישנו בחצי השני של הלילה, אז הבוקר שלנו היה לא פשוט.
יצאנו לכיוון הארווי-ביי ובתכנית שלנו להגיע לשם ולנסות להבין איך אנחנו מגיעים ל-פרייזר איילנד. פרייזר איילנד הוא אי חולי ממזרח להארווי ביי ואמור להיות מדהים שם. אנחנו רוצים להגיע לשם, אבל מבינים שהכניסה לשם היא רק לרכבי ארבע על ארבע והאופנוע לא בא בחשבון.
הגענו לתחנת המידע וכרגיל היתה שם גברת סופר נחמדה שהעמיסה עלינו המון מידע. שקלנו לשכור רכב 4 על 4 ולנסוע לאי עצמאית אחרי שנשאיר את האופנוע באחסנה, אבל אחרי בירור קצר הבנו שנצטרך להפרד מיותר מ600 דולר בשביל זה וזה קצת יותר מידי בשביל התקציב שנתנו לטיול הזה בייחוד בהתחשב בזה שעוד נצטרך להוסיף את העלות של הקמפינג, אוכל וכל מה שמסביב. האלטרנטיבה היתה להצטרף לטיול מאורגן של יום אחד לאי. רק הביטוי "טיול מאורגן" עושה לשנינו צמרמורת, אבל כנראה שלא תהיה ברירה אם אנחנו רוצים לראות את האי.
בינתיים התמקמנו בקמפ סייט ממש ממש נחמד על פי המלצת הגברת באינפורמיישן והקמנו את האוהל על גדת אגם יפה, עמוס בברווזים ואווזים שנהנו מפירורי כריך עם גבינה צהובה שחלקנו איתם.
קפצנו לסופר לקנות קצת מצרכים לארוחת ערב ואחר כך לחוף הים לראות את השקיעה. הגענו שתי דקות אחרי שהשמש כבר שקעה, אבל עדיין נהנינו מהנוף ומהשמיים שנצבעו בצבעים ורודים ויפים.
ארוחת הערב שלנו היום היתה קוסקוס (באופן מפתיע) וקציצות בקר ברוטב אדום. אנחנו מבשלים על טרנג'יה עם שני סירים קטנטנים ולאט לאט הופכים מומחים לבישול בשני סירים, שלא נדבר על כמה יצירתיים אנחנו בבישול קוסקוס עם כל מה שאפשר. נוח לסחוב את הקוסקוס וקל מאוד להכין אותו, אז אנחנו פשוט מחליפים תוספת בכל פעם. עוד משהו שלא אסי ולא אני נוכל לאכול כמה חודשים אחרי שהטיול הזה יגמר!
עכשיו אנחנו יושבים קצת במין לאונג' נחמד ומנסים להקליד קצת מהיומן במחשב ולהעלות תמונות. אנחנו נאבקים עם ההקלדה כי ה-אופיס לא עולה לנו במחשב אז אולי נדפיס קצת ב-נוטפד אם לא היה ברירה…
אין לנו עדיין תכנית למחר, ולא החלטנו מה ואיך נעשה עם פרייזר איילנד, אבל היה לנו יום נהדר היום וזה מה שחשוב!

14.7 "הטיול השנתי"

היום אין לנו תכניות, חוץ מלמצוא דרך להגיע מחר לפרייזר איילנד. קפצנו לקבלה בקמפ סייט שבו אנו נמצאים כדי לקבל עצה ובסוף התברר לנו שהם בעצמם עושים בוקינג לטיולים מאורגנים לאי! שמחנו מאוד והזמנו טיול של יום אחד למחר שבו עושים טיול באי ורואים את יערות הגשם, החופים ועוד כמה מקומות שאמורים להיות יפים. שנינו לא מתלהבים מהרעיון של טיול מאורגן שקצת מזכיר לנו טיול שנתי בבית הספר, אבל מכיוון שזו נראית כמו האופציה היחידה שלנו לראות את האי, החלטנו שאנחנו הולכים על זה.
עכשיו כשסידרנו לנו את מחר, נשאר לנו יום שלם פנוי היום להנות מהאיזור שבו אנו נמצאים, בלי לחץ ועם מינימים נסיעות. קפצנו לחוף הים וישבנו לאכול ארוחת בוקר שהיתה מפנקת למדי והקפה, לשם שינוי, היה איטלקי ומצוין. עשינו טיול לאורך החוף ואז הלכנו לחפש לאסי כובע לטיול של מחר. השמש באוסטרליה צורבת מאוד והקרינה פה חזקה, אז אנחנו מנסים להיות ממושמעים ולמרוח את עצמנו או לשים כובע כשצריך. לא תמיד קורה, אבל משתדלים…
בדרך פגשנו זוג מבוגרים סופר נחמדים שמטיילים על אופנוע ויסטרום כמו האופנוע הקודם שהיה לאסי והחלפנו חוויות. לא יוצא לנו לפגוש הרבה זוגות על אופנועים פה, או הרבה רוכבי אופנועים בכלל, שזה קצת מפתיע ואנחנו תמיד שמחים לפגוש רוכבים ולהחליף חוויות ועצות.
לא מצאנו כובע בטיילת אז החלטנו להמשיך למרכז הקניות הקרוב ובאמת אחרי שיטוט קצר מצאנו כובע נחמד לאסי. אני רק שמחה שאני הבאתי איתי כובע מהבית, כי לראש הגדול שלי נראה לי שהיה קצת יותר קשה למצוא פה כובע 🙂
חזרנו לקמפ סייט ואכלנו בביסטרו של המקום פיצה וצ'יפס. כמות הג'אנק פוד שאנחנו אוכלים פה היא ממש מזעזעת, יהיה קשה להגמל מזה בסוף הטיול… בכלל, באוסטרליה נראה כאילו אין הרבה מודעות לאוכל בריא ובכל מקום תמצא בעיקר לחם לבן או מאפים מקמח לבן, המון סוכר לבן ואפילו מרגרינה! מרגרינה! מי לעזאזל אוכל היום מרגרינה. וצ'יפס, וגבינה (או משהו שנראה כמו גבינה) ובייקון והכל מטוגן. דברי החלב פה די מזעזעים ובייחוד בטיול כזה שאין לך אפשרות לסחוב איתך הרבה אוכל ולבשל כל הזמן, אתה מוצא את עצמך אוכל די הרבה ג'אנק. אפילו לפירות ולירקות פה אין ממש טעם, שלא נדבר על זה שהם יותר יקרים פה מבשר.

 

15.7 "Maybe the Dingo ate your baby"

התעוררנו בשש בבוקר (!!!) להספיק להסעה של 0730 לפרייזר איילנד. הסעה! מרגיש קצת כמו בית ספר. אני עדיין חצי ישנה, התארגנו מהר ואחסנו חלק מהדברים בלוקרים שהיו בקמפ סייט כי קצת חששנו להשאיר הכל באוהל. כמובן שבקושי הספקנו, אבל בסוף מצאנו את עצמנו דחוסים בשני מושבים צרים באוטובוס, קצת כמו ב"אלכס חולה אהבה" בסצנה שהם נוסעים לטיול שנתי, רק שלא היה לנו למי על מי לזרוק ביצים.
האוטובוס המשיך לאסוף עוד כמה אנשים מבתי מלון שונים באיזור והגענו למעבורת. כרגיל, אני גוועתי ברעב כי שכחנו לקחת את הלחמניות שקנינו וקיוויתי שיהיה משהו לאכול על המעבורת. מזג האוויר היה אפרורי וקודר למדי מה שלא ממש עזר להעיר אותנו.
המעבורת העמיסה את כל הרכבים תחילה ואז אותנו. האוטובוס שבו נטייל על האי הועמס גם הוא, אוטובוס גבוה ומיוחד, 4 על 4 כמו יתר הרכבים שיגיעו לאי. כשהגענו לאי, המראה הראשוני היה די מאכזב. זה היה נראה כמו אותו היער שראינו בחלק גדול מהנסיעה שלנו ולא ראינו שום דבר מיוחד. היה לנו מדריך שמנמן ונחמד בשם דייב שהיה גם הנהג של הרכב והוא פילס את דרכו בדיונות בצורה מקצועית למדי. נדהמנו מהדרכים שהיו חוליות וצרות והאוטובוס הטלטל מצד לצד כל הדרך. דייב הסביר לנו קצת על האי עד שהגענו לאגם יפה בשם "לייק מקנזי", שהוא אגם מים מתוקים המוקף בחול לבן ויפה שמורכב רובו מסיליקה. בכלל מזג האוויר הקודר, גם האגם נראה אפרורי למדי ולא ממש יכולנו להנות מהיופי שלו. לדעתי ביום יפה המקום הרבה יותר מרשים. כמה אנשים בחרו לשחות שם, אבל היה ממש קריר אז אנחנו החלטנו להמנע. מהאגם המשכנו ליער גשם בשם "סנטרל סטיישן". עצם הרעיון שיער גשם ובו עצי ענק מלבלב על דיונות חוליות הוא הזוי למדי, ועד עכשיו לא ממש מבינים איך העצים שורדים שם ומגיעים לגבהים שהם מגיעים. יש שם עצים בני כמה מאות שנים, שרכים ודקלים יפהפיים, ונחל של מים מתוקים וצלולים זורם ביניהם. המים שם נקיים ואתה יכול (אם תבחר) לשתות מהם. בשלב הזה התחיל לרדת גשם, אבל היינו מוגנים יחסית ביער. היה יפה וקסום ונהנינו שם מאוד.
כמה שמחתי כשהבנתי שהתחנה הבאה שלנו היא ארוחת צהריים! נסענו למעין בית הארחה על האי ואכלנו שם, מה שהרגיש בדיוק כמו ארוחה בחדר אוכל של הקיבוץ. אכלנו עוף, אורז ופלאפל בטעם של פעם (באמת היה לו טעם כאילו הכינו אותו פעם).
משם המשכנו לתחנה הבאה שבעינינו היתה היפה ביותר – "75 מייל ביץ'". זוהי רצועת חוף הנמשכת לאורכו של האי והיא גם למעשה הכביש המהיר של האי, ויש שם משטרת תנועה ותמרורים וכל מה שהיית מצפה מכביש מהיר (חוץ מכביש). מותר לנסוע שם 80 קמש וזה מה שדייב החביב והשמנמן עשה. לשמחתנו לא הרבה זמן אחרי שנכנסנו לחוף / כביש ראינו כארבעה כלבי דינגו (שהם למעשה יותר זאבים מכלבים) והתלהבנו מאוד. זה לא אירוע שכיח לראות דינגואים באוסטרליה ואנחנו תמיד שמחים לראות פה חיות בטבע. העצירה הבאה היתה כדי לראות את שרידי האנייה "מאהינו", שהיא אנייה טרופה ממלחמת העולם הראשונה. השרידים שלה חלודים ואכולים ממי הים המלוחים והרוח ולא נראה כי ישרדו עוד שנים רבות. בחנייה גם ראינו עיטים מדהימים וצילמנו אותם. אני משוגעת על ציפרים בכלל ועופות דורסים בפרט וכל מפגש כזה מרגש אותי מאוד (ונראה לי שלאט לאט גם אסי נכנס לעניין). ברגע שאסי מבין שראיתי ציפור יפה, הוא גם מיד מבין שהמצלמה נעלמה..
כשהגענו ל"איליי קריק", גילינו שהנחל הזה מזרים כחמישה מיליון ליטרים של מים מתוקים מיערות הגשם לתוך הים בכל שעה. 5 מיליון! איזה בזבוז….
איליי קריק היה התחנה האחרונה שלנו באי ומשם נסענו בנסיעה מטלטלת למדי חזרה למעבורת שתיקח אותנו חזרה ל"מיינלנד". הגענו למעבורת בתזמון מושלם לראות את השקיעה ואפילו התמזל מזלנו לראות לוויתני האמפבק וכמה דולפינים. בונוס לא רע ליום כזה 🙂
הגענו לקמפ סייט אחרי פיזור של כל האנשים בבתי המלון, עייפים אך מרוצים. אסי פינק אותנו לארוחת ערב כשקפץ להביא לנו המבורגרים  ואז מקלחת ולישון. עוד יום נהדר עבר על כוחותינו.

16.7 "חם, חם, מתחמם"
התחלנו בנסיעה צפונה אחרי שייבשנו את האוהל שהיה רטוב כולו מהלחות. כיוון כללי – גולדסטון. הדרך מתחילה להשתנות, גם הצמחייה ובעלי החיים והטמפרטורה מתחילה לעלות. אסי כבר הוריד את השכבות הפנימיות של החליפה של האופנוע, אני עדיין לא, מחכה שיתחמם עוד קצת.
ראינו בדרך המון קני סוכר ושדות מצהיבים וזה שינוי משמעותי מהנופים הירוקים שהורגלנו בהם עד עכשיו. הדרך די משעממת אבל עדיין יפה.
בימים האחרונים יש המון עבודות בדרך וזה די מעכב אותנו.
לקראת הצהריים הגענו לגולדסטון וחיפשנו קמפ סייט, מה שהסתבר כמטלה לא פשוטה בעיר הזו. דרשו מאיתנו מחירים מופקעים על קבינ'ז עלובים ובשום מקום לא היה מקום לשים את האוהל. ניחמנו את עצמנו בפיצה האט ואחרי עוד קצת חיפושים מצאנו מוטל נחמד ב110 דולר. נראה כאילו זה היה בניין משרדים או אחסון כלשהו בעבר שהוסב למלון, אבל היה נקי ומסודר וזה הספיק לנו. כשהלכנו לישון גילינו שהחדר שלנו צמוד לפיר המעלית כך שיכולנו לדעת בדיוק מתי משתמשים בה, אבל היי, עצם העובדה שיכולנו לקום באמצע הלילה לעשות פיפי בלי לנעול מגפיים ולצעוד לשירותים זה כבר שדרוג נהדר!

17.7 "כשרעבים הכל טעים"

התעוררנו בבוקר במוטל הנחמד שלנו, אני שוב רעבה והגב של אסי תפוס. מה חדש.
העמסנו את האופנוע ויצאנו לדרך לכיוון מקום שנקרא "קלייר'ז ווייו" בדרך ל-קיירנס. ידענו שהדרך תהיה יחסית משעממת והנמכנו ציפיות המהקום בו נישן הלילה. הטמפרטורות טיפסו לשיא של 29 מעלות והיה חם!! זה הספיק גם לי כדי להוריד את השכבות הפנימיות והחמות של המעיל והמכנסיים. בעצירת ביניים בצד הדרך, כשאני עדיין מארגנת את עצמי, עף ענף גדול מהעץ. מזל שאני מתארגנת לאט והייתי עדיין עם הקסדה. אחח… הדברים הקטנים שמשמחים אותך בטיול.
המשכנו צפונה והתפעלנו מרכבת ארוכה עמוסה בפחם שנסעה במקביל אלינו. היו בה עשרות קרונות, והאורך שלה היה מדהים. מה שעוד איפיין את הדרך היום היה הכמות העצומה של פגרי הקנגורו שהיו מוטלים בצד הכביש ובגלל החום הגדול הסרחון היה בלתי נסבל. כשאתה על אופנוע, אתה לא מפספס שום גרגר של ארומה, בין אם זו פריחה נהדרת ובין אם אלו פגרים של קנגורו שניסו לחצות את הכביש בתזמון גרוע.
אנחנו לא רוכבים מוקדם מאוד בבוקר או כשמחשיך כדי לא לפגוש קנגורו עם תזמון גרוע וחוש שמיעה בינוני.
סביב השעה 1500 הגענו ל-קלייר'ז וויו אחרי סה"כ 310 ק"מ של נסיעה וגילינו שזו בעצם שכונה קטנה באמצע שום מקום, עם קראוון פארק אחד שהמכולת הקטנה שיש בו היא למעשה הסופר השכונתי ואין שום דבר במרחק של כ80 ק"מ צפונה מכאן. קיבלו את פנינו בנחמדות ופגשנו בחור מבוגר ומוזנח למדי שהביע התפעלות מהאופנוע תוך כדי שאכל תירס עם הקליפה והשערות, מה שהצחיק אותנו מאוד. גם הציעו לנו לבוא לפאב המקומי בערב לאכול ארוחת ערב שהיתה מורכבת מקציצות ואני הייתי בטוחה שמכינים את הקציצות האלה מכל הפגרים של הקנגורו שראינו בדרך…
מיקמנו את האוהל באמצע החורש, ממש קרוב לשפת הים וחיפשנו במכולת מצרכים כדי שיהיה לנו ממה להכין ארוחת ערב. לחם קפוא וקופסה של תירס יהיו נהדרים יחד עם הטונה שיש לנו באופנוע (או לפחות כך חשבנו). קנינו גם חלב לקפה  (או לפחות זה מה שחשבנו) שגילינו שהוא למעשה שמנת מתוקה ממש שניה אחרי שמזגנו אותו לקפה. משמין, אבל טעים לאללה.
החלטנו לבלות את הערב שלנו ב"פאב" שהיה בקמפ סייט עם כל המקומיים שהתאספו שם. ניצלנו את הזמן לכתוב קצת יומן ולהתחמם מהמדורה, עד שהגיע בחור נחמד ושאל אותנו אם ראינו את ה"אורח" שבא לבקר אותנו. אני בהתלהבות שלי, בטוחה שהגיע משהו פרוותי וחמוד לבקר, קפצתי מהכסא כדי לראות מה יש לי מתחת לרגליים וכשקלטתי את הפיתון הענק, זרקתי כל מה שהיה לי בידיים וברחתי משם כל עוד רוחי בי, משאירה את אסי המום (הוא לא ידע שאני יודעת לרוץ כל כך מהר…). הבחור שמצא את הנחש דאג להרגיע אותי שאין לי מה לדאוג, שהרי זה לא נחש ארסי. מקסימום הוא יחנוק אותי למוות ואז יאכל אותי. וגם אין לי מה לדאוג כי "לא נראה לו" שיש עוד כאלה איפה שהאוהל שלנו נמצא. וואללה, עכשיו אני רגועה…
הלכנו לאוהל, אני עם הפנס, בטוחה שכל ענף שבור הוא נחש שזומם להכיש אותי… הוצאנו את ארוחת הערב המפנקת שלנו, חיממנו את הלחם הקפוא בטרנג'יה ופתחנו את הטונה. כשפתחנו את התירס הבנו שקנינו למעשה מין ממרח תירס מרוסק במרקם של קיא, מה שגרם לנו להסתפק בלחם עם טונה לארוחת הגורמה של היום.

18.7 "עונת הקציר"

לא הכישו אותנו נחשים בלילה! איזה יופי. אפשר לארוז ולצאת לדרך צפונה, לכיוון "בואן", נסיעה של מעל 300 ק"מ.
המון קני סוכר בדרך והמון עופות דורסים אורבים מעל, מחכים לנחשים, זוחלים ויונקים קטנים שיתגלו ברגע שהקומביין הגדול יקצור את הקנים. עכשיו עונת הקציר ורכבות מיוחדות עמוסות קנים קצוצים נוסעות על מסילות מיוחדות בשולי הכביש. יש לא מעט מזקקות של סוכר בדרך וארובות גבוהות מתמרות מעל, נושפות קיטור סמיך ולבן. אני חמושה במצלמה, לא מפסיקה לצלם את הנוף, אבל העופות הדורסים דורשים את המצלמה הגדולה וקצת יותר זמן ותשומת לב. אני מקווה שבהמשך הדרך תהיה לי הזדמנות לצלם כמה מהם.
עצירה לארוחת צהריים ב-מקיי וממשיכים. הגענו ל-בואן סביב 1500. העיירה נראית שקטה ויחסית ריקה מאנשים, אבל יכול להיות שזה מכיוון שיום שישי היום ובשעה הזאת עיירות קטנות תמיד דלילות בתנועה.
מצאנו קראוון פארק נחמד ליד המרינה והחלטנו לפנק את עצמנו ב-קבין ולא באוהל היום. קפצנו לסופר ולטיול קטן באיזור. בסופר היו הרבה טיפוסים די מפחידים ולא סימפטיים, נראה לי שהעיירה הזאת לא משהו. גליתי שמדד מעניין למצב בעיירות שאתה מגיע אליהם הוא התור לטבק בחנות. ככל שהמצב הסוציואקונומי נמוך יותר – כך התור גדול יותר.
קנינו לנו 2 סטייקים וירקות לסלט ועלינו לנקודת תצפית יפה לראות את הים.
חזרנו לקמפ סייט, עשינו כביסה והכנו לנו ארוחת ערב מפנקת. ראינו קצת טלוויזיה והחדשות תסכלו אותנו מאוד בצורה שבה מציגים פה את ישראל והמצב בארץ, אבל אני מניחה שזו גם קצת אשמתנו. הפתרון הזמני שלנו לזה היה לכבות את הטלויזיה ולנסות להנות מהמשך הערב בלי לחשוב יותר מידי על הצרות בבית ולנסות להנות מהזמן שלנו כאן

19.7 "RUN FORREST, RUN!"

נותנים בגז היום צפונה. כל הכביסה שלנו התייבשה לשמחתנו, אורזים הכל ויוצאים לכיוון אינגהאם \ פורסט ביץ'. את ההמלצה על פורסט ביץ' קיבלנו מאישה נחמדה שפגשנו באחד מהקמפ סייטס הקודמים שהיינו בהם. ככלל, למדנו שהכי טוב לקבל המלצות ממטיילים אחרים לגבי מקומות שכדאי או לא כדאי ללכת אליהם.
גם היום מצפים לנו מעל 350 קמ של רכיבה. שוב המון קני סוכר, שוב המון עופות דורסים. עכשיו גם התקופה שבה עושים שריפות מכוונות כדי למנו שריפות ענק בחורש, אז רואים המון שטחים שרופים ומלאים באפר. חוץ מזה רואים בדרך גם שטחים גדולים עם אקליפטוסים כרותים, אלהים יודע למה, אולי כדי לבנות כאן משהו חדש או כדי לסלול כבישים. בכל מקרה, זה לא נעים לראות את הענקים האלה שוכבים על הרצפה. כמו בימים האחרונים, גם היום אנחנו נתקלים בהרבה עבודות בכבישוזה לא עוזר לנו להגיע מהר ליעד הבא.
עלינו למצפה יפה בשם "אינקרמן". העלייה למצפה היתה תלולה ומפותלת ונהנינו מאוד מהרכיבה למעלה. הסוללה של המצלמה שלי נגמרה בדיוק לפני העליה, אז הפעלנו את מצלמת הראש של אסי כדי שיהיה לנו במה להזכר בעוד כמה שנים 🙂
מהמצפה יכולנו לראות את כל העמק ואת נהר "אייר" העצום והשפך שלו לים. הנוף היה יפה והמראה של שדות קני הסוכר מלמעלה היה מרשים מאוד. מהמצפה המשכנו לכיוון "טאונסוויל" ואחרי עצירה קצרה המשכנו לכיוון פורסט ביץ'. הקמנו את האוהל בזריזות והכנו ארוחת ערב. הקמפ סייט הזה היה ממש על שפת הים והיה אוויר נהדר. פגשנו שכנה נחמדה בת כחמישים שטיילה בגפה ובצד השני שלנו היתה משפחה גדולה ורעשנית שהכינה אוכל "ריחני" במיוחד. שמנו לנו קצת מוזיקה והלכנו לישון, מאושרים.

20.7 "חם בחורף וקר בקיץ"

התעוררנו לבוקר לח במיוחד , מה שהיה צפוי ברגע שהקמנו את האוהל כל כך קרוב לשפת הים. בגלל שהאוהל שלנו עמד בצל, לקח לנו המון זמן לנגב אותו ולייבש אותו מכל הרטיבות ויצאנו רק בסביבות 10:00 לדרך. מתרגשים, כי היום מגיעים ל-קיירנס!
עצרנו בעיירת חוף יפה בשם "הינצ'ברוק" ושתינו קפה מול הים, כשמולנו שני איים יפים. בדרך צפונה ראינו המון מטעי בננות ומאות דונמים של קני סוכר, שהולכים ומתרבים ככל שאנחנו מצפינים. הנוף מתחיל להוריק והופך יפה והררי יותר מרגע לרגע. עברנו את "איניספייל" והגענו לקיירנס שהזכירה לשנינו קצת את אילת בגלל החופים, הטיילת ובתי המלון. העיר היתה עמוסה בתיירים והיתה גדולה ועמוסה יותר ממה שהורגלנו בימים האחרונים. אכלנו ארוחת צהריים במחיר מופקע כמצופה מעיר מתויירת כזאת ויצאנו לחפש קמפ סייט ללילה. הכל היה עמוס, כי מסתבר שבניגוד לויקטוריה וניו סאות' וויילס, פה זה "פיק סיזן" כי מזג האוויר יפה וכולם עולים צפונה לחפש קצת חום. פה חם בחורף וגשום בקיץ, אבל לחורף קוראים "העונה היבשה" ולקיץ "העונה הרטובה". לא יותר קל פשוט להפוך ביניהם??
לא מצאנו שום מקום להקים בו את האוהל, אז נאלצנו לקחת קבין יקר יחסית בעיירה קטנה ומקסימה מחוץ לעיר, שהיתה מוקפת בגבעות ירוקות ויערות גשם יפהפיים. קפצנו לסופר כדי לקנות מצרכים לארוחת ערב, התעדכנו קצת בחדשות מהארץ ונחנו קצת כדי לאגור כוחות להמשך.
עוד יום נפלא עבר!

21.7 "גם בזוגיות אפשר לישון באלכסון"

היום אנחנו חייבים למצוא סידור לינה להמשך השבוע כי לאסי יש את טקס האזרחות שלו ביום חמישי והוא טס למלבורן כדי לקבל את התעודה. אנחנו מאוד מתרגשים לקראת הטקס, אבל זה עושה לנו קצת צרות מבחינת לוחות זמנים…מכיוון שבקמפ סייט שבו התמקמנו אתמול אין מקום בשבילנו בהמשך השבוע, חיפשנו מקום אחר ומצאנו קמפ סייט נהדר שנקרא "קול ווטרס". נישן באוהל היום ומחר ואז נעבור לקבין לעוד שלושה ימים בו אהיה לבדי, בחושך, עד שאסי יחזור ממלבורן.
קפצנו לקיירנס כדי לקנות לאסי כרטיס טיסה למלבורן והחלטנו לנסוע כ60 ק"מ צפונה לטיול בעיר שנקראת "פורט קמפבל". לא ידענו מה לצפות מהעיר, אבל לא רצינו לבזבז את היום הזה בישיבה בקמפ סייט. כמה שמחנו לגלות שהדרך לשם היתה יפהפיה! חופים משגעים וצוקים גבוהים, דרך מפותלת וכיפית ביותר לנהיגה. גם העיירה שהגענו אליה היתה קסומה ונהנינו מהשמש. טיילנו קצת וישבנו לאכול ארוחת צהריים. לא יכולנו להתעכב שם הרבה כי היינו צריכים לנהוג חזרה לפני שיחשיך, אז יצאנו לכיוון הקמפ סייט כשסיימנו לאכול.
הקמנו את האוהל על משטח משופע מאוד, כי לא היה מקום יותר נורמלי לישון בו וקיווינו שלא נתגלגל בלילה לתוך נחל הצבים שזרם בסמוך… בערב התפנקנו לנו על סלט פירות שהכנו ובעיקר נהנינו מכך שיכולנו לשבת מול המטבח המשותף ולצפות בכל הקשישים רוקדים ומשתכרים לצלילי זמר קאנטרי שהנעים את זמננו..
נהנינו מכל רגע והלכנו לישון מאושרים וקצת מקנאים בעצמנו בכמה כיף לנו 🙂

22.7

היום לא היו לנו תכניות. הנסיעה של אסי למלבורן לטקס האזרחות ביום חמישי קצת מגבילה אותנו, אז נאלצנו לוותר על נסיעה ל"קוקטאון" והחלטנו לנסוע צפונה לראות קצת תנינים במקום שראינו אתמול בדרך לפורט קמפבל. היה פשוט משוגע! ראינו תנינים ענקיים ומפחידים, אבל גם ראינו קואלות פרוותיות וחמודות, קנגורואים ו-וולאביז. ראינו גם 2 קוקברות שעמדו בצורה מוזרה על הרצפה ליד הקואלות. היינו בטוחים שאלו בובות או פוחלצים כי נראה לנו מוזר שהן לא עפות, אבל אז הבנו שאלו ציפרים שנפצעו מרכבים והובאו לשם לשיקום. הן לא יכולות לעוף… עצוב. אני משוגעת על הציפור הזאת, גם בגלל שהיא יפה כל כך, אבל גם בגלל שהקולות שהיא משמיע נשמעים כמו צחוק משוגע. בימים האחרונים אני טורחת להזכיר לאסי בקשר של הקסדה בכל בוקר איך הם נשמעים, ולא אתפלא אם בקרוב אסי יתחיל להשתיק את הקשר שלו…
ראינו מעין מופע של תנינים, אבל לא קרקסי כזה, אלא יותר חינוכי והמנחים הסבירו קצת על התנינים והאיזור שבו הם חיים. אח"כ היה מופע דומה עם נחשים, וגם שם הסבירו מה לעשות במקרה של הכשה. אני, כמובן, אתעלף או אקבל התקף לב אם משהו כזה יקרה, אז בשבילי זה לא רלוונטי, אבל הקשבתי למקרה שאצטרך לעזור למישהו אחר ושמחתי לעצמי שהבאנו איתנו תחבושת אלסטית.
בצהריים יצאנו לשיט מהנה בנהר וראינו עוד קצת תנינים, כולל תנין בן 100 או משהו כזה עם שן אחת. הסבירו לנו על ההבדל בין תנינים של מים מלוחים לכאלו של מים מתוקים וגם הסבירו איך להמנע מלהאכל על ידי תנין. מסתבר שזה שימושי כשאתה בחלק הצפוני של אוסטרליה, לשם אנחנו נוסעים. מעודד.
נהנינו מאוד בפארק וחזרנו לאוהל החמים והנעים שלנו עייפים ומאושרים.

23.7 "חומוס בטעם של במבה"

היום עוברים לקבין, ומחר טקס האזרחות של אסי במלבורן! מתעוררים לעוד בוקר לח, מייבשים את האוהל ומעבירים את הציוד לקבין. היינו מאוד עייפים ולא היה לנו כל כך חשק לנסוע לשום מקום, מה גם שהאופציות שלנו לטיולים של יום אחד באיזור היו מוגבלות.
אחרי שארגנו את כל הציוד, נחנו קצת בקבין ובצהריים נסענו לשטוף את האופנוע. אח"כ עלינו למצפה יפה שצופה אל סכר מדהים שיוצר אגם יפהפה. הדרך לשם היתה מפותלת וארוכה וראינו המון רוכבי אופניים שזהו בשבילם מסלול אימונים. נהנינו מאוד מהנוף הקסום.
היינו כבר די רעבים, אז קפצנו לסופר לקנות מצרכים וכשהגענו לקבין אסי פינק אותנו בחומוס תוצרת בית (החומוס פה מזעזע), בשר עם פטריות וסלט ירקות. בגלל שלטחינה שקנינו היה קצת טעם של חמאת בוטנים גם לחומוס היה קצת טעם של במבה, אבל נהנינו בכל מקרה.
מחר לפנות בוקר אסי יוצא במונית לשדה התעופה לטיסה שלו למלבורן ואני קצת עצובה, לא יכולה לחשוב על כך שאבלה את היומיים הקרובים בלעדיו….

24.7 "השמש עוד תזרח ואני אהיה אזרח"

התעוררנו הבוקר בארבע, כי המונית של אסי הגיעה לאסוף אותו לשדה ב0445. הכנתי לאסי כריכים לטיסה ונפרדנו זמנית… היה לי כל כך קשה לחזור לקבין לבד ולא הצלחתי להרדם שעות ארוכות. החלטתי לקום ולעשות כביסה בינתיים וסידרתי קצת את הקבין. אח"כ עוד קצת טלויזיה וציפייה דרוכה לטלפון מאסי שיספר לי שהגיע בשלום למלבורן.
בגלל שאני לא משתמשת בטלפון לשיחות בכלל מאז שאני פה, לקח לי דקה להבין שהטלפון שלי מצלצל, אבל שמחתי מאוד לקבל את השיחה המיוחלת מאסי.
הטקס של אסי היה אחר הצהריים והתרגשתי מאוד לראות את התמונה שלו עם תעודת האזרחות שקיבל! הגעגועים לא פשוטים לשנינו, אבל אוטוטו נפגשים שוב!

——————————————————————————

כל הזכויות C לצילומים ולסיפור שמורות להדר ולאסי

—————————————————————————–

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

מה כבר אפשר לומר על אהבה ומסעות

אסי גר באוסטרליה, חי בה עובד ודי נהנה מהחיים, הדר היא עדיין מכאן, נפגשו בביקור מולדת של אסי, התאהבו ולאחר הכנות וטיולי נסיון על אופנוע ובלעדיו, יצאו למסע שלהם על BMW 800 GS ADV מאובזר ומרופד בכל מה שמסע כזה מחייב, צמיגים חדשים, סט רכיבה תואם, ציוד קמפינג ובעיקר אהבה. אני עוקב אחרי ה"ספוט" שלהם כמעט מדי יום והכתוב כאן עוזר להתחבר יותר. רק להזכיר לכולנו באוסטרליה עכשיו אמצע עונת החורף… (יוני)

25.6.2014 ההרפתקה מתחילה ׁ

ארזנו את הבית, הכל מאוחסן. נשארו שלושה ארגזים עם בגדים, תיק עזרה ראשונה, ציוד לאופנוע, הכל מועמס על האופנוע, אנחנו לבושים ומוכנים ליציאה. ההתרגשות גדולה… חיכינו שלושה חודשים לרגע הזה והנה, סופסופ הוא הגיע… נשאר למסור את המפתח של הדירה ולצאת לדרך. קצת יותר מאוחר ממה שרצינו, אבל היי, מה זה משנה, העיקר שיוצאים!
התלבטנו הרבה אם להתחיל בנסיעה או לבלות את הלילה הראשון במלון, גם כי היה כבר מאוחר וגם כי היינו מותשים מהאריזה ומהמעבר שלקחו יותר זמן ממה שציפינו. החלטנו בסופו של דבר לדחות סיפוקים ולהיות אחראיים ועשינו צ'ק אין במלון בקרבת הבית – תחנה ראשונה – מלבורן.
הגענו למלון בשעות אחר הצהריים המאוחרות, עייפים אך מרוצים. מקלחת חמה, ארוחת ערב ולמיטה.

26.6.2014
יצאנו מהמלון בבוקר לכיוון הילסוויל, החלטנו להתחיל את היום בקצב איטי ולא לרכוב הרבה כי היינו עדיין קצת עייפים. הגענו לעיירה בשעות הצהריים ומזג האוויר לא האיר לנו פנים. היו רוחות חזקות והתחיל להחשיך, לכן החלטנו להקים את האוהל ולא להמשיך לרכוב. חנינו בקמפ סייט של ביג פור, ממש על גדות ערוץ נחל. הרוחות שרקו כל הלילה ותרנגולות שחורות עם מקור אדום שעדיין אנחנו לא זוכרים את שמן שקרקרו עם אור ראשון. היה לילה קר ונטול שינה.

27.6.2014
שוב מזג האוויר הקר והרוחות העזות גרמו לנו לשנות תכניות. בתכנון המקורי היינו אמורים לרכוב לכיוון ברייט, דרך הרים מושלגים וחורש, אבל הרוחות היו עזות מידי והגשם והשלג היוו סכנה גדולה מידי בדרך לשם, מה גם שהיה סיכוי שהדרכים ייחסמו. החלטנו לברוח צפון מזרחה, לאורך החוף לכיוון לייקס אנטרנס.
הדרך ללייקס אנטרנס היתה מטורפת. רוחות עזות נשבו כל הדרך וממש הקשו את השליטה על האופנוע. היה קר מאוד ומלחיץ מאוד. חנינו בעיירה קטנה בשם מו לקפה. כמו שכבר התרגלנו באוסטרליה, לקח המון זמן להכין את הקפה ובסוף הוא היה כל כך מגעיל שבכלל לא הבנו למה אנחנו טורחים…  משם המשכנו ועצרנו בעיירה בשם סייל שנתנה לנו, בפעם הראשונה, את התחושה שהנה, הטיול התחיל.. חנינו על גדות אגם מקסים בשם גייאט, ראינו שקנאים, אווזים, ברווזים, ברבורים שחורים ועוד המון מיני ציפורים יפהפיות. נישנשנו משהו קטן לאכול, נחנו, צילמנו המון והמשכנו משם לכיוון היעד הסופי לאותו היום – לייקס אנטרנס. הגענו לשם בסביבות 1700, וקיבלו את פנינו אגמים יפהפיים. אנחנו מניחים שכשמו כן הוא – המקום שבו פורץ הים ליבשה ויוצר אגמים יפהפיים. השמש בדיוק החלה לשקוע, וכמיטב המסורת צבעה את השמיים והעננים בצבעי אש קסומים. עצרנו בתחנת המידע שלצערנו בדיוק נסגרה והחלטנו להתפנק במלון. עשינו צ'ק אין במלון הראשון שראינו – אספלנייד, שהיה מפנק במיוחד ואפשר לנו לנוח היטב כדי להתאושש מהלילה הקשה קודם ולהתכונן לרכיבה של המשך השבוע. כמובן שהפינוק כלל גם סטייק עם צ'יפס, שהרי אחרת זה לא פינוק!

28.6.2014
התעוררנו לבוקר יפהפה. רעננים אחרי שנת לילה מפנקת במלון כמעט התפתינו להשאר לילה נוסף בעיירה, אך לבסוף החלטנו להמשיך צפונה ליעד הבא. סוף סוף ראינו קצת שמיים כחולים והשמש זרחה, אך עדיין היה קר מאוד. שוב שתינו קפה מזעזע, שוב אכלנו מאפין שנראה נהדר אבל טעים קצת פחות ויצאנו לדרך. עצרנו בתחנת המידע, בו,כמו שחשבנו, ייעצו לנו לעלות לבאקן לטיול במערות הנטיפים. הרכיבה לוותה ברוחות חזקות, אבל הנוף היה מקסים. שילוב בין חורשות אקליפטוסים עבותות לבין אחו רחב ידיים עם פרות, כבשים ואגמים יפים. הגענו בשעת צהריים לבאקן והצטרפנו לסיור במערות עם מדריך קשיש וחביב ועוד קבוצות מטיילים מסין ופקיסטן. השילוב היה מעניין… המערות היו נהדרות, וראינו מראות מדהימים.
יצאנו מהמערות כעבור שעה, מסתכלים סביב כדי שאולי, רק אולי, יתמזל מזלנו ונראה איזה קנגורו או שניים. כמה היינו מופתעים כשראינו יותר מעשרה! אי אפשר להפסיק להתרגש כשרואים את החיה הזו… מביטה בך בסקרנות מרחוק, או מקפצת בקלילות מרחקים עצומים. וואו. אי אפשר גם לספר מספיק על התוכים שראינו, בשלל צבעים. קקטו לבנים, ועוד כאלו אדומים כחולים, ירוקים… פשוט מדהים.
עזבנו את באקן לכיוון מארלו. הדרך לשם היתה פתלתלה אבל פשוט משגעת! ראינו וומבט שמנמן וחמוד. כמה חבל שהוא היה מוטל לצד הכביש…  הכבישים שנסללים בתוך היערות, חוצים את בתי הגידול של בעלי החיים ורבים מהם מוצאים את מותם על הכביש. אנחנו נוסעים כל הזמן ביתר זהירות כדי לא לפגוש אחד כזה תוך כדי נסיעה.
הגענו למארלו לקראת החשיכה והקמנו במהירות את האוהל. אנחנו הולכים ומתייעלים בהקמה שלו ובארגון של כל הציוד, ועכשיו זה כבר עניין של דקות. לקח גם דקות להבין שהמקום שורץ יתושים ענקיים, מה שקצת הפתיע אותנו – ומאוד ביאס אותנו – כי בדכ אין יתושים כשקר. אז זהו, שיש. היה קר מאוד והיו מלא יתושים. סיימנו להקים את האוהל וברחנו מהר לפאב המקומי – שהיה המקום היחיד בעיירה הקטנטנה שהיה פתוח והלכנו לאכול ארוחת ערב. ישבנו ליד אח עצים מחמם ונעים ואכלנו ארוחת ערב טעימה עם כל קשישי העיירה… בילינו שם כמה שעות ושמחנו מאוד לגלות כשחזרנו לאוהל שהיתושים כנראה נשארו בפאב…

29.6.2014
הבוקר שלנו מתחיל בשעה שש ועשרה לצלילי גשם דופק על האוהל… הלילה הראשון שבו החלטנו להשאיר את הקסדות שלנו קשורות על האופנוע במקום להכניס אותן איתנו לאוהל. הממ. מכניסים את הקסדות ומקווים שהגשם יעבור אותנו. אחרי חצי שעה הבנו שזה לא המצב ובדיקה קצרה ברדאר של מזג האוויר מראה בדיוק ההפך. הגשם רק ילך ויתחזק.. מקלחת, קיפול אוהל, מבול!!! העברנו את האופנוע יחד עם האוהל שעודו חצי מורכב לסככת הברביקיו וקיווינו לטוב… החלטנו לא לתת למצב לבאס אותנו, שמנו לנו קצת מוסיקה – דייר סטרייטס זה סאונד טראק לא רע לפתוח איתו את הבוקר בכלל וכזה בפרט – והכנו לנו תה חם תוך כדי שאנחנו מייבשים ואורזים את האוהל.. אחרי שעה וחצי כבר מתחילים להיות רעבים, ומבינים שקפה הפוך ומאפין כבר לא יהיו הבוקר. בדיקה קצרה בארגזים מעלה חצי שקית קוסקוס מלא ומרק עוף. אז נכון ש0930 בבוקר, אבל מי אמר שקוסקוס אוכלים רק בצהריים… הרגענו קצת את הבטן וחיכינו לראות שיפור במזג האוויר כדי שנוכל לברוח לכיוון שבו השמש זורחת. עוד שעה וחצי, עוד תה, עוד מוסיקה טובה והנה, יש קצת כחול בשמיים! בדיקה קצרה ברדאר מעלה שיש לנו סיכוי טוב לברוח, אנחנו כבר ארוזים, עולים לאופנוע ויוצאים לכיוון מאלאקוטה. חנייה קצרה בדרך בקאן ריבר גילתה לנו מאפייה משפחתית, קטנה וחמודה שאסי זכר מטיול קודם, ולא אכזבה אותנו גם הפעם… היה שמשי, טעים ומנחם ואפילו הקפה היה טעים!
הגענו למאלאקוטה ועצרנו על חוף הים. הנוף היה משגע ונאספו מסביבנו המון שחפים שכנראה חיכו לקצת פירורים… הפעם הם התאכזבו. התלבטנו אם לחנות במאלאקוטה או להמשיך לעדן ולבסוף החלטנו להמשיך כיוון שהיה עדיין מוקדם והנסיעה היתה יחסית קצרה. ברוכים הבאים לניו סאות' וויילס! חצינו את הגבול מויקטוריה לנ.ס.ו והגענו לעדן. וואו, לא סתם קוראים לזה ככה… הכניסה לעיירה היתה ירידה חדה שגילתה בסופה חוף ים משגע… השמיים היו נקיים והנוף היה פשוט נהדר. עצרנו במעגן סירות יפהפה וראינו המון שקנאים. המצלמה נשלפה ונוספו עוד מאה תמונות יפות לאלבום. איזה אושר. המצברוח היה טוב ושמחנו להגיע לעדן. שימח אותנו גם לראות בתחזית מזג האוויר שצפויים כמה ימים של שמש. גם אם קרים, אך עדיין ללא גשם או רוח מטורפת כמו שחווינו כל הדרך מויקטוריה. עצירה קצרה בסופר לארגן אוכל ללילה וחנייה בקמפ סייט בשם – גן עדן. הקמפ סייט נקי, מאורגן ומסודר ותוך דקות גם האוהל שלנו היה כזה. ארוחת ערב אינטימית של פסטה ברוטב עגבניות היתה סיום נהדר ליום נהדר. החלטנו להשאר יום נוסף בעדן ולבלות אותו בטיול באיזור. התאכזבנו קצת לגלות שלא נוכל לצאת להפלגה לראות לווייתני האמפבק כי זה קורה רק בין ספטמבר לנובמבר, אבל בטח נמצא כבר משהו אחר לעשות.

30.6.2014
וואו, מקום כל כך יפה, ציפיות כל כך גדולות אבל איזה לילה קשה… היה קר ולא נוח ולא ממש ישנו. יש כאלה שיגידו שגם מישהו מאיתנו לקח את כל שק ה/שינה לצד שלו. שיגידו. קשה לקום אחרי לילה כזה, קשה להתאושש, קשה לצאת לדרך…. החלטנו לקחת את הבוקר באיזי, לעשות קצת כביסה – הזדמנות כזו של שמש, מכונת כביסה וחבלים – לא נופלת לידינו כל יום! ורק אז לצאת לטייל. אין לחץ. תוך כדי שאנחנו מארגנים את הכביסה פגשנו זוג אוסטרלים מבוגרים שחיים בקרוואן ומטיילים כבר שנים רבות. אנחנו חושבים על זה הרבה, ומחכים כבר לצאת לפנסיה כדי לעשות את זה בעצמנו. ואולי נעשה את זה קודם. מי יודע, הכל פתוח!
הכביסה בחבל, הארגזים באוהל, אפשר לצאת לטייל. קלילים, בלי עומס מיותר. יששש!  עצרנו בתחנת המידע, שהמליצו לנו על כל מיני פעילויות שקשורות ללווייתנים – מוזיאון לוויתנים, טיול לוויתנים, הרצאות על לוויתנים. החלטנו ללכת לגן חיות לראות כל מה שאפשר חוץ מלוויתנים. נסענו למרימבולה לגן חיות של חיות ייחודיות לאווסטרליה. היה עלוב למדי אבל בעיקר מעורר רחמים לראות את כל בעלי החיים שראינו כל הדרך חופשיים ומאושרים מאחורי כלובים. קקטו בכלוב קטן שמסביבו, על העצים מחוץ לכלוב כל החברים שלו חופשיים ומאושרים. עצוב. חזרנו לעדן להזכר שאין ארוחות צהריים בשעה שלוש אוסטרליה ושוטטנו עד שמצאנו בחור חביב שמכר לנו את הפיש אנד צ'יפס הכי טעימים שאכלנו עד היום. מכיוון שהעיירה הזו יושבת על הים, הדגי ופירות הים פה טריים במיוחד והדג היה נהדר. ביקור קצר בסופר סגר לנו את הקניות לארוחת ערב קלילה ועוד ביקור בחנות קמפינג ארגן לנו ספריי מיוחד שנרסס שעה אחרי על האוהל כדי שלא תכנס רטיבות פנימה מהגשם.
הגענו לקמפ סייט, הכביסה קופלה ואורגנה חזרה בתיקים. יש כבר תה חם מוכן וקצת קשיו לנשנש. עוברים על התמונות מהימים האחרונים ונהנים להזכר, כאילו זה היה לפני שנים. קצת מקנאים בעצמנו לפעמים כמה כיפ לנו. כותבים זכרונות ומקווים שהלילה נישן יותר טוב!

Writing this in English as we are struggling with Asi's Laptop, so had to type it on a PC in one of teh camp sites, and obviously they do not have Hebrew Keyboard…

July 1st:
Waking up in the morning after a much better night, having slept the full length thanks to the fact that Asi sprayed teh tent with a special spray preventing the humidity from getting soaked into it… Asi's back is still giving him a hard time, and so is my shoulder. Same as every morning i am off to the shower and Asi is kindly disassembling the tent and loads all the gear on the bike. i love him for doing it. for some reason, this time it takes me ages to get done with the shower, and by the time i am done, Asi already took care of everything, and is on his way to the shower to see what is taking me so long…
As finaly the joint kitchen is empty and not stinking from weird food, we are taking advantage of the opportunity to prepare toast for breakfast and enjoy our coffee quietly… We do not neglect Ben and Cooper, the camp's dogs and play with them for a while. few minutes later we are on our way. not sure where about we are heading to today, the only thing we know is that we are heading north, and will decide as we go along. We enjoy every bit of the sun… finally after so much rain and wind, we can enjoy the wormth of the sun. it is still a bit windy, but not too bad.

We stop for some coffee and tobacco refill in a very nice town called Merimbula; the coffee is not half bad for a change…! short break, and we are back on the bike, heading north, along the amazing coast line of eastern Australia. what a sight! beatiful bays and lakes all along, simply amazing. As we dont know most of the places here, we gamble a lot. we find a place that either looks nice or that its name sounds nice (all the names are so weird!), and stop there, hoping for the best. this time we hit a jackpot! Tathra was an awesome choice. we stopped at this gorgeous bay, and even got a glimpse of Humpback whales!! we were very excited. we climbed up the mountain hoping to get a better view of the giant whales, but unfortunately we didnt. never mind, it was great anyway. getting back to the bay was also a good gamble as we saw a seal. i was sure it was a shark (i am looking forwward to see a shark ever since we hit the road…), but it turned out to be a seal. not a disappointment at all! We met a lot of nice poeple at the bay. all along the road we meet nice and interesting people asking for out whereabouts, curious to see the bike with all the gear. honestly – i like the attention!

We hopped back on the bike, still unsure what our destination is for today; We entered Long Beach to the GPS, but still werent sure this would be our next camp site. a couple of hours later, we decided to stop for a coffee break in a little town called Tilba Tilba that seemed nice. yet anotehr good gamble… we walked along the main street which was full of small shops with nice arts and crafts, and we boughs some candy at one of the stores. me and my sweet tooth…
We decided to have our coffee at this nice coffee shop at the end of the road, not sure why… we ordered 2 paninis (actually toasts with cheese) and some coffee, and while doing so, we realized that the owner is a nice Israeli woman named Orit who migrated from Israel to Australia 15 years ago when she married an Ausi soldier that she met in Sinai. She was very kind, and gave us a special herbal tea that she mixes on her own. we enjoyed the tea for a few days later… 2 paninis later, we were on the bile again, heading north. we passed through a small town called Narruma which was quite nice. the road is beautiful. a lot of lakes, green meadows and nice beaches. It was getting late, and we are still unsure where we are heading. we understood that we are not going to make it to Long Beach today as we lingered more than expected in Tilba, so we stopped at Malua Bay. we couldnt find a Caravan Park, so we had to settele for a motel, where we were checked in by a nice elderly woman, and it felt a bit like the Eagles' song Hotel California… we just hoped we could check out eventually, and not like in the song….! we were the only guests at the hotel which smelled a bit, but was not too bad after all.We went to the nearest supermarket and bought 2 steaks, and cooked them with a side of Pasta and Salad at the Motel. we heard good music, and mainly enjoyed each others company more than anything else. Another great day is over, heading north tomorrow

ובפרק הבא נסביר מה התמונה הבאה…

—————————————————————————————

כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות להדר ולאסי

—————————————————————————————

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!