מפלי האיגואסו אתר עולמי

שמתחברים אליו מייד

הצג מפה גדולה יותר

יום שלישי 5.3.2013
המשכנו בנסיעה לכוון המפלים בתחילה על כביש 19 מזרחה ל –  Santa fe ושם הסתבכנו קצת מכוון שב- GPS יש מצב שנעלמת המפה בחלקים גדולים של צפון מזרח ארגנטינה, אז חזרנו לניווט על פי מפה. בנוסף, השילוט לא ממש מדוייק או חסר לגמרי. כך שצריך לסמוך על חושים ושאלות. עלינו על כביש 11 צפונה. בעיני החקלאי שבי – נוף מדהים ביופיו. חשבנו להגיע כמה שיותר רחוק ועם כוונה למצוא מקום בו נוכל לצפות במשחק של מנצ'סטר נגד ריאל מדריד. המשכנו עד  Resistencia ומצאנו מלון נחמד במרכז העיר. לא להאמין, הספקנו אפילו לראות את המחצית השניה של המשחק. בערב כששאלנו על סטקיה טובה, שלחו אותנו " לדון אבל ", הגענו בשעה 8:00 שעה מוקדמת לפתיחה של מסעדות, אבל כאשר ביקשנו לראות את מבחר הבשר בתפריט התלוי מחוץ למסעדה, הם הציעו שנכנס לקרוא בתוך האור שמסעדה פנימה. כאשר הם שמעו אותנו מדברים עברית התפתחה שיחה. הסתבר שהם יהודים והבת אפילו היתה באולפן בארץ בקיבוץ עין-המפרץ, אבל ברחה בבהלה מהארץ חזרה הביתה לאחר אחד הפיגועים שהיו באזור הקריות באותה תקופה. קישקשנו איתם כחצי שעה ואכלנו טוב. אני ירדתי על סטייק פילה שי על אינטריקוט. כששוב אנחנו חלוקים על טיב הבשר ואיכותו. אבל לפחות פגשנו אנשים נחמדים.

יום רביעי 6.3.2013
יצאנו על כביש 12 מזרחה לכוון  Corrientes שהיא עיר גדולה, מסודרת, מתוכננת ומתפקדת טוב. עם גל ירוק לחציה שלה (תופעה לא כל כך נפוצה בארגנטינה במידה ואין כביש עוקף עיר) ונסענו לאורך נהר Parana  כל הדרך עד  San ignasio שם יש עתיקות יפות שלא בא לנו עליהן היום, אבל כנאה נעצור בהן בדרך חזרה. והדרך, היא משהו שאפשר להשתגע ממנו… היא ממשיכה שטוחה ומונוטונית, במישור אדיר של מאות ק"מ מזה יומיים, כאשר הגובה מעל פני הים לא זז ונע בין ה- 50-60 מטר כל הזמן ורק בחצי העליון של מחוז Misiones  הנוף מתחיל לקבל קצת גלים וגבעות יותר ויותר ואז גם הנוף משתנה למשהוא שדומה ליערות עד סוב טרופיים עם הרבה תעשיית עץ. תוך כדי נסיעה, היה נדמה לנו שראינו תנין לצד הדרך ופנינו לאחור, לראות את זה שוב ואכן תנין מת שכב בצד, לא ברור האם נדרס במקום שהיה מונח או הובא לשם מת. בכל זאת צילמנו. הגענו ל-  Puerto iguazu וחיפשנו מלון ליומיים לפחות.

יום חמישי 7.3.2013
הבוקר התארגנו לאחד משיאי המסע שלי ( לדעתי שיא של כל טיול נחשב בדרום אמריקה): הביקור באתר מפלי האיגואסו הנהדרים שגבר עלינו (ים המלח, אני להזכיר לכם מקיבוץ קליה) במשאל על בחירת שבעת פילאי תבל שנערך לפני כשנתיים. אך מה רבה היתה האכזבה, כאשר ממש בבוקר התחיל גשם שהלך וגבר כל הזמן. החלטנו לנסוע, לראות ולשמוע מה אומרים אנשי הפארק על מזג האויר. בכניסה נתנו לנו להבין שגשם ירד עד תחילת השבוע הבא ובנתיים הגשם רק הלך והתחזק. קיבלנו החלטה לא להכנס לפארק ולהמר על יום יפה יותר מחר והחלטנו שניכנס מחר בכל מצב. חזרנו למלון בגשם שוטף ונכנסנו לנוהל קריאה / כתיבה / צפיה בטלויזיה / מנוחה עד שעות הערב. הגשם הפסיק בסביבות השעה 16:00 אבל עדיין היה קר.

יום שישי 8.3.2013
הבוקר היה בהיר ולכן מיהרנו לכוון הפארק מכוון שבאתר מזג האויר שאנחנו נעזרים בו לאורך  כל השנה האחרונה (weather.com) הודיע שבצהרים יחזור הגשם ולכן הכנסתי לשימוש שוב את המטריה שמלווה אותי מהימים הראשונים של הטיול ולקחתי אותה איתי. הגענו במזג אויר נאה והתחלנו את הסיבוב באזור הנמוך הצופה על המפלים הנפלאים ואף שכבר הייתי כאן לפני 10 שנים אי אפשר היה שלא להתלהב מהיופי של המקום. בהמשך עלינו למסלול העליון הצופה על המפלים מלמעלה ומהצד. אני כמו כל  אדם נורמאלי, יצאתי המום מהעוצמה, היופי והשלמות של המקום הנהדר הזה. לקינוח לוקחים את הרכבת לאזור שנקרא  Garganta del diablo בתרגום מילולי שלי זה: גרון הגיהנום. המקום משאיר את כל הצופה בו המום מהעוצמה שיש בו הגודל והיופי , פשוט Finale מדהים ליום נהדר. הגשם לא הגיע ובמקומו קיבלנו חום ולחות גבוהים ונרטבנו מזיעה ומטיפות המים המתיזות מעוצמת הנפילה. יצאנו מאושרים עד הגג מחוויית המפגש עם עוצמת הטבע. משטף המים שכמה דקות שלהם יספיקו להפריח את הנגב לתמיד. וכמובן תודה לגשם שלא הגיע, נרטבנו גם בלי העזרה שלו. ולא אכפת לנו להירטב כך עוד הרבה פעמים.

——————————————————————————————————————————————————–

ערך יוני. כל הזכויות C לצילומים ולסיפור שמורות לגבי פלקסר

——————————————————————————————————————————————————-

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

גבי ושי ממשיכים לנוע ברכב מארגנטינה לצ'ילה

לגבי זה מפגש שני בתוך חודש עם נתיבי פרא מהיפים בעולם

הצג מפה גדולה יותר

יום ראשון 24.2.2013
הלילה ירד קצת גשם והטמפרטורות ירדו מאד. מיד חשבתי על העובדה שאני עכשיו נוסע ברכב ולא רוכב באופנוע ועל ההבדל העצום בחוויית הדרך. הבטחון האישי הרוגע והניתוק שרכב מעניק לעומת אופנוע. בסוף היום הדבר חזר על עצמו כאשר היינו כבר ב-  Chaiten יצאנו לאכול והגיעו חבורת אופנוענים מזג האויר היה קר מאד ואפשר לומר בזהירות שלא ממש קינאתי בהם… התחלנו את הנסיעה דרומה לכוון  Trevelin ועצרנו בעיירה היפה הזאת לקפה של בוקר, משם ממשיכים על כביש לא סלול עד לגבול עם צ'ילה. מעבר הגבול בין שתי הארצות היה עינייני ומהיר מאד. פחות משעה וזה היה נחמד מאד. בעיירה Futalaufu  שבצד הצ'ילני עצרנו להוציא כסף והתחלנו את הנסיעה מערבה לאורך הנהר ( באותו שם ) ועצרנו לצלם לא מעט בגלל יופיו של האזור וזכינו אפילו למופע של שייט קייקים בזרימה חזקה של הנהר. פוטולופו נחשבת לאחד האתרים הנחשבים בעולם לחתירה של קיאקים של "מים לבנים", כאלה שעוברים בתוך נהרות גועשים עם זרימה חזקה, גלים ומערבולות. נהר פוטולופו זורם בעוצמה אדירה ובהמשכו הוא כולל כמה מפלים ונתיב סלעי מסוכנים מה שמושך לכאן הרבה משוגעים לעניין מכל העולם. הדרך מתפתלת מערבה יפה לכל אורכה, עד הצומת עם נתיב הקרטרה אוסטרל הזכור לי היטב – בעיירה  Villa santa lucia  בה עצרנו לאכול לפני שהמשכנו צפונה לכוון צ'איטן. הגענו במטרה להשיג מקום להפלגה של מחר לכוון החצי האי צ'ילואה אבל המשרד היה סגור ( יום ראשון ) כך שנשאר לנו לחפש מקום לינה ולהתארגן ללילה כאן .

יום שני 25.2.2013
בערב אתמול ניסיתי להשיג כרטיסים להפלגה ל-  Quilon שבאי צ'ילואה, מקום שלא הייתי בו ויש עליו הרבה מילים טובות, אבל אתר האינטרנט של חברת הספנות הראה שאין יותר מקום. גם שיחה שעשיתי לפוארטו מונט נענתה בשלילה. בבוקר, מה שנשאר זה לקוות שיהיה מקום באחת ההפלגות האחרות. הלכנו לכוון המשרד בשעה 9:00 שעת הפתיחה. הראשונים שיצאו אמרו שאין מקום בהפלגות לפוארטו-מונט בכל זאת החלטתי לבדוק את האפשרויות והפקידה אכן ענתה שאין מקום והוסיפה שאפשר להפליג ל – Quilon לרגע התבלבלתי… הרי באתר החברה היה כתוב שאין מקום… היא חייכה ואמרה "יש", מיד קנינו כרטיסים ושמחנו על המזל שנפל עלינו פתאום. בשעה היעודה הגענו לנמל ונעמדנו בתור הארוך לעליה למעבורת. היציאה התאחרנ מעט וזכינו לתצפית יפה להר הגעש שהתפרץ לפני מספר שנים ומחק את צ'יאטן מהמפה, עיר שבנתיים התחדשה, אך לא לגודל שהייתה לפני ההתפרצות. ההפלגה ארכה כ – 5 שעות ומזג אויר בהיר איפשר מבט יפה על כל האזור ההררי הנחשב לגבוה ביבשה. באי צ'ילואה גבעי נמוך שמזכיר את טוסקנה. לאחר הירידה מהמעבורת, התחלנו בנסיעה צפונה לכוון העיר   Castro בנוף יפה, מזג אויר נעים וכביש סביר. כאשר הגענו לקסטרו החלטנו להמשיך בנסיעה עוד שעה לכוון    Ancud   בצפונו של האי, התמקהנו במרכז העיר הנעים וזכינו למופע קרקס בכיכר המרכזית מול המלון.

יום שלישי 26.2.2013
אחרי ארוחת בוקר תקנית יצאנו לדרך לכוון מעבר המעבורת מהאי ליבשה ומשם המשכנו צפונה לכוון פוארטו מונט אחר כך לכוון Osorno  כאשר הנוף בהתחלה דומה מאד לאזור הקרטרה אוסטראל אותה חציתי לפני כחודש וחצי בהמשך, הנוף הופך להיות חקלאי ושטוח יותר. חוות בקר וכבשים שולטות באופק. המטרה שלנו היום היא העיירה Pucon  ואנחנו נותנים ל-GPS להוביל אותנו בדרכים צדדיות מאזור העיר Los lagos  לכוון העיירה הנחמדה   Panguqulli  הנוף שאנחנו עוברים פשוט מדהים ביופיו וכמובן עוצרים לנסות להעביר את היופי הזה בצילומים. בעיירה אנחנו עוצרים, מסתובבים וממשיכים צפונה לכוון העיר  Villarricaוממנה שוברים מזרחה לכוון פוקון. אנחנו מוצאים מקום נחמד להיות בו, רצים לראות את המשחק בין מדריד לברצלונה וחוזרים שפופים לדירה שלקחנו. בערב אנחנו יוצאים לאכול ולאחר מכן מסתובבים בעיירה היפה הזאת שנחשבת למרכז תיירות אתגרית בעל שם עולמי, הרחובות מלאי משרדים של חברות שיודעות לקחת אותך לטפס על הרים לעשות רפטינג ולקיים את הפנטזיית האקסטרים שהרבה ישראלים צעירים אחרי צבא באים לממש כאן.

יום רביעי 27.2.2013
החלטנו להשאר יום נוסף באזור פוקון ולמצות את היותה בירת איזור האגמים של צ'ילה. אך כאשר יצאנו לאכול ארוחת בוקר קיבל אותנו מזג אויר קריר למדי. בעקבות הארכת השהות במקום, נדרשנו לנדוד למקום אחר מכוון שהדירה היפה שבה היינו הלילה לא פנויה ואכן מצאנו מקום יפה אחר להעביר את הלילה הנוסף כאן. יצאנו לטייל לאזור Lago caburgua  מזרחית לעיר והומלץ לנו לנסוע לשם ובדרך לבקר גם באגם- Lago azul  הקטן והצבעוני מאד ולא התאכזבנו. המשכנו לכוון Parque nacional huerquehue  וחזרנו לפוקון דרך כבישים צדדיים יפים ביותר עם מבט מדהים להר הגעש  Villarrica ששולט על כל האזור היפה של האגם באותו שם. אחר הצהרים עוד הספקנו להסתובב קצת ולצלם פרחים יפים ופגשנו במקרה זוג גרמנים המטייל באופניים מזה חצי שנה עם שתי הבנות שלהם ולכל אחת מהן מקום משלה באחד מזוגות האופניים. איזה טיפוסים מרשימים פשוט נפלא לראות את זה.

יום חמישי 28.2.2013
המקום בו בילינו את הלילה, היה גם יפה מאד וגם נעים מאד וארוחת הבוקר הכלולה במחיר היתה טובה ולכן הוא מקום מומלץ… רק שאני לא זוכר את השם שלו. הוא נמצא ממש בככר בכניסה לעיירה פוקון כאשר באים ממערב ( מוויאריקה ). היציאה לכוון הגבול עם ארגנטינה עברה בנוף יפה וזכינו לראות טובה וקיבלנו צילום יפה של הר הגעש  Villarrica ובהמשך הרי האנדים היפים המתנוססים ברכס החוצה את כל דרום אמריקה מדרום לצפון. כמובן שבלי "ריפיו" ( דרך לא סלולה) אי אפשר… לכן הדרכים כ – 20 ק"מ בצד של צ'ילה ו – 10 ק"מ בצד הארגנטינאי בערך לא סלולים. לפעמים אי אפשר להבין את הנושא. אבל כנראה שזה חלק מהחווייה ההכרחית בדרום אמריקה. המעבר היה מהיר יחסית בלי הרבה הפרעות ומצאנו את עצמינו אחר הצהרים המוקדמים ב – San martin de kos andes  היפה ולאחר ביקור בתחנת המידע לתייר שבה בדקנו אפשרויות לינה ובחרנו דרך להמשך צפונה מכוון שבמפה בכביש 40 נראה שיש כ -150 ק"מ לא סלולים ואכן קיבלנו לזה אישור ובחרנו בדרך אלטרנטיבית. יצאנו לשוטטות בעיר שכללה צילומים וארוחת צ'וריפאן ויצאנו לסיבוב תצפיות מסביב לעיר שהפתיעו ביופי שנשקף מהן. בערב פגשנו זוג ישראלי צעיר שעושה את ירח הדבש שלו בדרום אמריקה והלכנו לאכול שוב, אך הפעם האוכל הנהדר של ארגנטינה (זה ברור לכם שאני משוחד ולא מעניין אותי מה תגידו) השביע אותנו וקינחנו כמובן בגלידה הארגנטינאית הטובה בעולם…:-)

יום שישי 1.3.2013
החלטנו על יציאה מוקדמת בגלל המרחק הרב עד העיר Mendoza  היעד הבא שלנו. לקחנו את כביש 234 צפונה ולאחר מכן את כביש 40 עד  Zapala ומשם מערבה לנאוקן וצפונה על כביש 151 לכוון  San refael וזאת כדי לדלג על הקטע הלא סלול של כביש 40 לפני סאן רפאל. האזור מישורי ברובו ודומה מאד לערבות הפמפה אשר בשוליה מערביים אנחנו עוברים כרגע. הבוקר ירד גשם חזק מאד באזור כולו. מטר שהציף את הכבישים עד כדי שלפחות פעם אחת היה חשש שאי אפשר יהיה להמשיך. אבל בסופו של דבר, הכל הסתדר והגענו אחר הצהרים המאוחרים לעיירה הקטנה  Santa isabel והתמקמנו ב-  Cabania פשוטה ללילה, בשלב זה גם בלי אינטרנט.

יום שבת 2.3.2013
בערב הסתבר שהסופה של הבוקר הרסה את כל התשתיות של העיירה וגם אין חשמל ברובה וזאת הסיבה לזה שאין אינטרנט וגם אין מקומות לאכול ( אין חשמל ), לבסוף מצאנו מקום והזמנו ארוחה בלי לצפות להרבה ולכן ההפתעה בשבילי היתה גדולה, כי האוכל היה נהדר לדעתי. אף ששי חלק עלי בנושא והסתפק באמירה שהיה בסדר לא יותר…
הבוקר קמנו מוקדם בגלל ששינה טובה לא היתה כאן ואז עם אור ראשון יצאנו לדרך לכוון צפון על כביש 143 עד העיר  General alber ומשם עד San refael שם עצרנו לקפה נהדר לאנרגיות להמשך הדרך. האזור של העיר מלא בחקלאות של פירות נשירים וכרמים יפים ובכבישים עם שדרות עצים ממספר סוגים בעיקר ערבות וצפצפות. ההמשך הופך להיות שוב מישורי בלי שטחים מעובדים אך כאשר מתקרבים ל- Mendoza  שוב חוזרים השטחים המעובדים בחלקות חקלאיות שהבולט באזור הוא הכרמים שהופכים בהמשך ליינות שמנדוסה מפורסמת בהם. הגענו למרכז העיר כדי לחפש תחנת מידע ונפגשנו עם קרנבל היין שנחגג בתחילת מרץ במנדוסה והתחברנו להילולה שכמו שכבר סיפרתי, אין רגע אחד בדרום אמריקה שאין איזה קרנבל באיזה מקום, לאחר מכן למדנו קצת על העיר והאפשרויות ופגשנו מאכר שסידר לנו דירה יפה ולא יקרה ממש במרכז העיר.

יום ראשון 3.3.2013
האיזורים הסמוכים לשרשרת הרי האנדים משני צדדיהם, המערבי והמזרחי, הם אולי המרתקים והיפים בחלק זה של העולם. לכן אתמול התלבטנו מה לעשות בין האפשרויות הקיימות: …לעשות סיבוב בין היקבים הנהדרים שאומרים שישנם כאן, או לטייל לכוון הגבול עם צ'ילה, כאשר היעד המרכזי הוא Puente del inca  בחרנו בהמלצה של הבחורה במרכז המידע שאמרה חד משמעי "הגשר של האינקה". יצאנו לדרום ופנינו לגבול עם צ'ילה לכוון העיירה היפה  Uspallata על כביש מספר 7, הדרך צרה וכל המשאיות הנוסעות לגבול יוצרות טור אחד ארוך של רכבים. הנוף מפצה בגדול על האיטיות של הנסיעה הארוכה אבל המדהימה ביופיה. בדרך אנחנו גם נהנים מיופים של גידול הענבים ליין סביב העיר מנדוסה מדובר באלפי דונמים כנראה. תוצרת יין שכבר הופיע ודאי בחנות היינות הסמוכה לביתכם בארץ… אנחנו מגיעים לעיירה הוספייטה ומשם הנסיעה זורמת מהר יותר, עד אשר מגיעים ליעד המדהים של Puente del thbev  שהוא גשר טיבעי על הנהר מנדוסה שזורם תחתיו וצבוע בצבעים מדהימים של מי גפרית שנובעים בנקודות על צידי הנהר. הנוף מרגש ממש ומשם אנחנו נוסעים לצלם את פיסגת ההר הגבוה ביותר ביבשת אמריקה: Aconcagua שגובהו 6960 מטר. הדרך חזרה מהירה יותר ויפה לא פחות ובגלל שהצפיפות על הכביש נמוכה, אנחנו גם יכולים לעצור ולצלם מה שפיספסנו בדרך הלוך. חזרנו אחר הצהרים לדירה ששכרנו אתמול ויצאנו להשלים צילומים בעיר.

להתראות. גבי ושי

————————————————————————————————————————————————-

עריכה יוני. כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לגבי פלקסר

————————————————————————————————————————————————-

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

בואנוס איירס הצומת ממנו גבי

יצטרך להחליט, מה הלאה

ביקור בחווה המשפחתית אי שם בפאמפאס מדרום מערב לבואנוס-איירס

הצג מפה גדולה יותר

אני כרגע בבואנוס איירס, נח לאחר רכיבה של כמה עשרות אלפי קילומטרים. שוקל מה הלאה. בינתיים יש משפחה ויש אחלה מקום 🙂

יום שבת וראשון 9,10.2.2013
בערב יום שישי הוזמנו לבקר בחווה שבבעלות משפחת דודתי בארגנטינה והמנוהלת ע"י בנות הדודות שלי שנסעו לחווה לסוף שבוע של עבודה ומנוחה. מאד עניין אותי לראות את החוות החקלאיות באותם אזורים. כך שקפצתי על ההזדמנות. היציאה מהעיר בשבת בבוקר, הייתה סבירה אך איטית בגלל הצפיפות (יש סוף שבוע ארוך של 4 ימים) אבל בסוף זה השתחרר ויצאנו לכביש הפתוח. החווה במרחק 550 ק"מ (רק כדי להבין, המרחק בין אילת למטולה בקו ישר, הוא 420 ק"מ) אך עדיין במחוז בואנוס-איירס ונמצאת על הגבול עם מחוז La pampa  דרום מערבית למחוז Buenos aires. הנסיעה ארכה כ – 6.5 שעות וחלפה על פני חוות חקלאיות גדולות. עצומות ממש. כמה מקום יש להם כאן, אפשר להשתגע… אזור המזרחי יותר, הקרוב נקרא "פמפה רטובה" (בזכות כמויות הגשמים הגבוהות) והאזור המערבי שבו יורדים רק כ – 600 מ"מ גשם בשנה נקרא סתם: "פמפס". הגידולים העיקריים הם הסוייה שמחירה הגבוה בשווקים העולמיים עוזרים מאד לארגנטינה (כמובן שעל היצוא יש מיסים) תירס וחמניות לשמן. חלק מהגידולים משמשים לשילוב בייצור ביו-דלק. עברנו על פני מאות ואולי אלפי – קילומטרים מרובעים של הגידולים האלה בנסיעה דרום מערבה לכוון החווה על כביש 5. בנוסף לזה, יש בחלק מהחוות רפתות חלב ועדרי עגלים לבשר ממלאים את שטחי המרעה הפתוח. לפי ההסבר שקיבלנו, אין להם מערכת להסדר מחיר החלב כמו בארץ ובשנים האחרונות, הדבר גרם להפסדים בענף החלב שהלך וקטן עד למצב בו היום המוצר הזה נמצא על גבול החסר. הם מאמינים, כי כרגע מחיר החלב צפוי לעלות, מה שישפר את התוצאות העיסקיות של הענף. עשינו סיבוב בחווה שגודלה 2500 אקטר שהם כ – 25000 דונם (יש להם 2 כאלה באזור) וחווינו חוייה חקלאית נהדרת, בנוסף לאוירה משפחתית יפה. ישנו לילה בחווה המטופחת ולמחרת לקראת הצהרים, יצאנו לדרכנו חזרה לבואנוס-איירס. הפעם, הנסיעה נמשכה כ-8 שעות, זאת בגלל הצפיפות הרבה בכניסה לעיר הענקית הזאת.

יום שני 11.2.2013
לאחר יום הנסיעה הארוך אתמול, חיבקנו את המזרנים היום עד מאוחר. התנהלנו באיטיות של אנשים בחופשה ורק בצהרים יצאנו להפלגה בסירה של בו דודי על יובלו של נהר הפראנה. האזור הוא השפך המחבר אותו לנהר La plata המקום מתאפיין בסבך פראי אדיר, שופע צמחיה ומצטיין ביופי ייחודי. לא מעט אנשים מתחברים למקום, קונים לעצמם חלקות קרקע ובונים בתי נופש לסופי שבוע (גם למשפחתי יש בית כזה). ההפלגה נמשכה בכיף ועצרנו באחד "האיים" לאכול ארוחת צהרים מאוחרת המבוססת על… בשר כמובן. בערב, בדרך חזרה לבואנוס, עצרנו באחד המוקדים של הקרנבל הנחגג ברחבי המדינה (ושלח את כולם ליומיים חופשה מעבר לסופ"ש) נהנינו מאד מהאוירה והחוייה של שמחה המונית מקומית, בה משולבת מסורת נוצרית עם מסורת תרבותית מקומית. בדרום אמריקה הקרנבלים נחגגים כל הזמן, בכל רגע נתון ביבשת מישהו מוצא סיבה לחגוג ולהשתחרר. זו באמת שמחה אישית של אנשים. בפשטות, בצבע ובהשקעה שלעיתים מתוכננת כל השנה.

בקיצור, כמו שכבר הבנתם, עכשיו האופנוע מאופסן בבית דודי לקראת המשך המסע – ברגע שאחליט לאן אפנה את החרטום – כן, רחוק ממסע אופנוע , אבל ממש בתוך חוייה תיירותית נהדרת.

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

אין כמו דרום דרום אמריקה בעונה הזו

ואין כמו רכיבה בקבוצה נחושה המגשימה חלום ביחד

הצג את הוראות נסיעה ל-אסקל, צ'ובוט, ארגנטינה במפה גדולה יותר

ככל שמדרימים ל"משפך" היבשת הדרום אמריקנית, הקיץ הפטאגוני "נוסע" בעקבות הרוכבים ומאיר שמשו לדורון. וככל שמתנקזים לקצה, פוגשים עוד ועוד רוכבי אתגר נוצצי עיניים, הרוכבים על גל של אדרנלין לקראת הנגיעה המיוחלת בטיפ של הטיפ.

הרבה מגיעים לאושואייה. אך רק מעט עושים זאת בדרך הקשה והמאתגרת של רכיבה על כלי דו גלגלי תובעני ומסוכן. מעטים יותר מותחים קו רצוף ומפותל בין הטיפ הכי צפוני בצפון אלסקה, לזה הדרומי בדרום ארגנטינה. שלא לדבר על דרכו המקורית והייחודית של דורון, שהוא הראשון שיצא מביתו בישראל על האופנוע היומיומי שלו וצלח גם את הדרכים הארוכות, הקשות והמטלטלות של אסיה בדרך לצפון אמריקה!

דורון העלה בבלוג המסע שלו, עוד שלושה פוסטים רעננים ומחכימים על הקטעים בואכה אוסואייה. כנסו ותתחברו. (שימו לב, כמו באתר הזה, בבלוג של דורון הכתבה האחרונה היא הכתבה העליונה בעמוד – לכן תתחילו מלמטה…) הנאה מובטחת! 🙂

קחו טעימה:

…"אני בדרך לפארק "טורס דל פאיינה" בהתרגשות גדולה. לאחר מעט אי תאום בין ארבעתנו החלטתי לצאת לבד דרומה לעבר Esperantza, עיירה על הדרך בין אל קאלאפטה לבין פוארטו נאטאלס, 'עיר הבסיס' של פארק "טורס דל פאיינה". הדבר החשוב וכמעט היחיד שיש בה – תחנת דלק. צמוד לתחנה מלון דרכים, תחנת עזרה ראשונה ומסעדה. כל הפעילות כאן סובבת סביב האוטובוסים ושאר כלי הרכב הנעים בין Rio Gallegos, Puerto Natales ו El Calafate וזו תנועה לא מעטה כי שלוש נקודות אלו הן נקודות היציאה לפארקים הנפלאים של פטגוניה ול"ארץ האש"(Tierra Del Fuego)."…

כאמור: ההמשך ויותר, כאן

—————————————————————————————————————————————————-

כל הזכויות C לצילומים שמורות לדורון קדמיאל

—————————————————————————————————————————————————-

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

יש רגע מזוקק אחד, שבריר שניה קטן,

בו אדם יכול לפענח את האושר.

יואב נגע בקצה. איש ומכונה, מאלסקה לאושואייה. תם המסע.

צ'ילה וארגנטינה , חלק 2
מאל קלפטה El Calafate, הקרחון המתנפץ Perito Moreno, התחלתי את הירידה לעבר הנקודה הדרומית בעולם. אל ארץ האש כלומר לעיר אושוואייה Ushuaia. לאחר מספר שעות, הגעתי לריו-גאייגוס Rio Gallegos. כל הדרך דרום מזרחה, הרוח הייתה פחות או יותר בגבי. עם הכניסה לעיר, פניתי לכיוון דרום, חשתי כי הרוחות הולכות ומתעצמות ומכות בתשעים מעלות מימין. משמעות הדבר, כשהבנאדם יושב על חרגול דק גזרה ושיווי משקל של בלרינה, בעת שעצרתי בתחנת הדלק, היה עלי לשבת היטב על אופנוע, לנטוע את עקבי נעלי במשטח המחוספס ולוודא שהחבר הכחול שלי אינו עף. כן, 300 ק"ג של האופנוע, כולל אני, הציוד וכל מטלטלי, נחשבו ערימת זרדים נידפים ברוחות דרום פאטגוניה, שקיבלו אותי במזג העצבני הידוע שלהן.

בריו-גאייגוס, החלטתי להמשיך באותו יום לעבר הגבול של ארגנטינה עם צ'ילה, שאותו חייבים לעבור: ארץ האש Tiera Del Fuegoהיא ארכיפלג ענק, המחולק בין ארגנטינה לצ'ילה. חלקו הצפוני שייך לצ'ילה ובכדי להגיע לחלקו הדרומי (סוף העולם, זוכרים?) השייך לארגנטינה, חייבים לעבור בשטחה של צ'ילה.
חברים, ההחלטה הנמהרת להמשיך ישר באותו יום דרומה, היתה טעות. יצאתי נחוש (ותשוש) לעבר הגבול והרוחות רק התגברו. המשכתי להתגושש ברוח תוך מאבק די אלים, כאשר האופנוע ממש נדחף מהצד על ידי הרוח בעוד אני מנסה לשמור על הכיוון, על ידי הטיית משקלי לכיוון הרוח, לנסות ולאזן אותו. המושג "חלף עם הרוח", קיבל משמעות די מעניינת בשלב זה. אבל עקשנות וחתירה לעבר המטרה, מלווה בהבנה שאת 30 הקילומטרים שנותרו עד הגבול, אני חייב לעבור, כי הדרך חזרה מסתבר – ארוכה יותר. לאחר חצי שעה לערך, הגעתי למעבר הגבול. בבניין עם גג משופע בראשו סמל צ'ילה וסמוך לו בניין של הרשות הארגנטינאית המקבילה. ניסיתי לרדת מהכלי ואני מבין שכל ירידה באופן שגרתי, תגרום לאופנוע פשוט להתהפך. מצאתי מחסה מאחורי מבנה והחנתי בזהירות את האופנוע מול קיר שהגן עלינו.
הרגשתי כמו מי שהגיח הרגע מתוך מכונת כביסה שיצאה משליטה, השעה 2 בצהרים והחלטתי שעד שתשכך הרוח, אני פשוט לא זז. השעות חולפות אך הרוח בשלה.

לאחר שעתיים, הגיעו 2 בימרים 1200 כאשר האחד גורר את השני בחבל. הסתבר שהנגרר הועף מהכביש באופן דיי קשה. הרוכב נפצע אך עדיין היה במצב שאיפשר לו להמשיך לכיוון צפון לריו-גאייגוס.
הזמן עבר מהר, כנראה שהרוח דחפה את מחוגי הזמן ועד שהבנתי מה ומי. הגיע 9 בלילה והחושך נפל על האיזור כמו שמיכה כבדה מקרח שחור. הבנתי כי את הלילה הסוער הזה אני עושה בגבול. שיחה עם שוטרי המסוף, הבהירה לי כי ישועה מהם לא ממש תבוא. יש להם חוקים והמבנים המחוממים שלהם, ממש מחוץ לתחום עבורי (דיי מתסכל). כך שאת הלילה הקר והאוורירי משהוא, ביליתי בחיבוק של כל מה שמצאתי בין חפצי שיש בו מעט חום. בתוך שק השינה הממש לא מדהים שלי … הרפתקה עד הסוף. זה מה יש !!!

למחרת התעוררתי עם שחר ועם התכווצות כואבת של שרירים קפואים. לשמחתי הרוח שככה וניצלתי את ההפוגה הזאת, כדי לרוץ כמה שיותר מהר לעבר המעבורת שחוצה את תעלת מגלאן ושתוביל אותי לארץ האש. לאחר 50 דקות, הגעתי למשטח ההחפה אליו מגיעה המעבורת. אך גיליתי לצערי כי המעבורת הראשונה יוצאת רק בשעה 8 בבבוקר ואני ב 6. לאורך הכביש המוביל לחוף המעבורות, עקפתי את שיירת המשאיות המנומנמת כשאני קפוא לחלוטין. קור שחדר את כל שכבות הביגוד שכללו כמובן ביגוד לחום והגנה כנגד הרוח. מאחת הקבינות ניבטה דמותו של אחד הנהגים המתעורר ואני ללא בושה, פשוט זינקתי אל הקבינה החמימה. מייד מצאתי עצמי מוזמן לטקס שתיית עשבי התה (מטה) Mate, הנהג דיבר איתי בספרדית שוטפת והמילה "סי" יוצאת מפי ללא הפסקה. "סי" "סי" "סי"…רק שלא יוציא אותי מהקבינה. כעבור מספר דקות של הפשרה חלקית, אני מבין שעלי לחזק בו את תחושת החמלה וההערכה אלי ומספר לו מהיכן אני מגיע. כשהוא מבין שאני מגיע מאלסקה, רבותי. כבוד ואחוות נהגי המרחקים והמרחבים שוברת שיאים. בו במקום, בשעות הבוקר, נפתחת חבילת שוקולד שאפילו סתימות שיניי חוגגות ומעדיפות את עוללות השוקולד, על נקישות הקור העז.
המעבורת חוצה את מעבר המים שנתגלה על ידי פרדיננד מגלאן ב-21 באוקטובר בשנת 1520, דרכו עבר עם שלוש מספינותיו – מהאוקיינוס האטלנטי לזה השקט (וכשהביט שמאלה ודרומה, הבחין בעשן עולה מהחוף ולכן קרא לו ארץ האש) בקטע זה מעבר המים הוא ברוחב 4.5 ק"מ וחצייתו אורכת 20 דקות של שייט באלכסון, מפאת הזרמים החזקים (עלה לי 7$ כולל האופנוע). נקודת הנחיתה הייתה שיפוע מבוטן וסלול ובו כבר המתינה שיירת משאיות בכיוון ההפוך. אחרי מספר קלומטרים, עליתי לדרך עפר שנמשכה 100 פלוס ק"מ, בסופם הגעתי לנקודת הגבול בה חוזרים לטריטוריה ארגנטינאית ולכביש אספלט ליד העיירה סן-סבסטיאן ולכביש מספר 3 , האמור להוביל אותי לאושוואייה. הרוחות חזרו מההפסקה והחלו להתגבר. הבנתי כי לאושוואייה היום –  לא אגיע. נחתתי בצהרים בריו-גרנדה Rio Grande נכסנתי מלון חמים שפיצה על ליל אמש. היה מעולה. מי שהמציא את שמיכת הפוך, היה לא פחות מגאון!!! ריו גרנדה, הקוראת לעצמה "בירת דגי הסלמון של דרום אמריקה", נראתה מאוד אפרורית ומדכאת. לא יכולתי להמנע מהמחשבה…מי אומר לעצמו: "אני הולך להתגורר לי בשום מקום…. בארץ האש"? לאט לאט, התחלתי להבין ולהפנים כי למחרת בעצם אני מגיע ליעד. לסוף המסע הרכוב. כן. התרגשתי. לפעמים ישנה שמחה המהולה בעצב. ההבנה כי חיי הנווד החדשים אליהם הורגלתי בחודשים האחרונים, עומדים להסתיים. ישנה גם מעין תחושת חיבור לכלי המתכת, שליווה אותי בצייתנות לאורך המסע. תחושה של מעין חברות בין אדם למכונה. אני יודע שזה נשמע מוזר, אבל אלו הן תחושותי.
למחרת, חזרתי לשגרת הרגלי כרוכב מסע, תוך התעלמות ממשמעות היום המיוחד הזה. בדקתי שמן, העברתי יד על השרשרת לוודא שימון. נעצתי את המפתח. סובבתי. לחיצה קלה על מתג ההתנעה והמנוע שיחרר נהמת חופש, זהה לנעימה שנשמעה חודשים קודם לכן, בפיירבנקס אלסקה. עברתי  דרך תחנת הדלק ביציאה מריו-גרנדה, ידעתי שיש מספיק דלק עד אושוואייה, אך זהו כוחו של הרגל. מילאתי מיכל ואיפסתי את מונה מספר הקלומטרים כמנהגי בתחילת כל יום.

גאריבלדי פאס. מעבר ההרים האחרון לפני הגלישה לאושואייה

הרכיבה היתה יפה. עד אושואייה, סלול כביש אספלט איכותי…עוד רכיבה? מה פתאום, זאת איננה עוד רכיבה. זאת היתה הרכיבה. רכבתי עם חיוך. סוג של אופוריה – חיוך שלא מש, כמובן עם שימת לב מירבית למתרחש סביב. לאחר כשעתיים, הציצו מהאופק שני העמודים המבשרים לי כי הגעתי לאושוואייה. זאת העיר שאני נמצא בפתח שעריה. עצרתי בצד לצילום. הנחתי את המצלמה חזרה למקומה ו….לא זז. רק צופה בשלט. כאשר הקור החיצוני אינו משפיע על גל החום הפנימי המציף אותי. חשתי חוויה עמוקה. שמחה. השלמה. אני מעריך שזה מה שאולי אני צריך להגדיר כ"אושר". חייכתי לתוך הקסדה, הנעתי את האופנוע וקדימה. לאחר מספר דקות, נכנסתי לחלקה המרכזי של העיר. שם החנתי  את האופנוע. נכנסתי לבית קפה והזמנתי (בשעה 8 וחצי בבוקר…) בקבוק בירה. מספר מקומיים שלגמו קפה ראשון של בוקר, הסתכלו בהרמת גבה על הטיפוס שנכנס כרוח סערה וירד על בירה קרה על הבוקר. ואני? …אני מה'כפת לי! אני ….פשוט מאושר!!!

לאחר מכן, מצאתי הוסטל נחמד, עם נוף המשקיף למפרץ, בו עגנו אניות המביאות תיירים לאנטארקטיקה ( 4000$ עלות הסיפור ל- 8 ימים, מתוכם 4 ימים, הם ימי הפלגה נטו: הגעה לשם וחזרה). הנוף הנשקף מההוסטל יפה, יפה מאוד. וכמאמר המשורר: (אלתרמן כנראה) ראיתי יפים ומרשימים ממנו אך לא יפים כמותו ….

נרגעתי ברחובותיה הקרירים של אושואייה. יצאתי לשיטוט בסביבתה. לכיוון הנמל ומעבר לו ללשון היבשה המובילה לשדה התעופה הקטן. טיפסתי ברכבל הסקי במעלה ההר מצפון לאושואייה. סוף העולם, אבל איזו פינה מדהימה!

זהו.
27,500 ק"מ של חום מדבריות ללא סוף. קור. שלגים. גבהים. עמקים. שבילים. כבישים מכל הסוגים. קפיצות עד בלי די ורוחות שלא ידעתי על קיומן. מפות. הכנות …. והכל ( חוץ מיומיים: יום עם אמריקאי במדינת וושינגטון ויום רכיבה עם גרמני בניקרגואה) רכבתי לבד… ממש לבד! אני ומכונת הברזל שמלווה אותי. עשיתי את זה. אני כותב שורות אלו עם חיוך של סיפוק מרוח על פניי ועם שמחה גדולה לחזור הביתה. גם המושג בית מקבל משמעות מיוחדת.

מכאן אני שולח את האופנוע לבואנוס-איירס במשאית ואני….בטיסה. לזה קוראים פינוק!!!
הכתבה הבאה, לא תהיה ברובה על אופנועים אלא על השפעת הרכיבה עליי.

עד לכתבת הסיכום. תודה.

שלכם

יואב

————————————————————————————————-

ערך-יוני. כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות ליואב דולב.

————————————————————————————————

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   יש 8 תגובות, הוסף תגובה