המדבר האוסטרלי לא נותן הנחות לאיש

 ועל אופנוע יש כפל מבצעים

25.7 היום האחרון בחוף המזרחי

לא ישנתי טוב… איזה ילד צרח כל הלילה והיה נורא חם. כשהתעוררתי, ראיתי שירד גשם, אבל עדיין היה נורא חם ולח. העברתי את היום בבטלה כשאסי מתרוצץ במלבורן לעשות סידורים. טיסה חזרה ממלבורן ב-1430 ובשש אסי הגיע! לא להאמין כמה אפשר להתגעגע למישהו אחרי 24 שעות…
הכנתי ארוחת ערב מפנקת, ואחר כך ישבנו קצת על המפות לתכנן את המשך הדרך. אנחנו מתחילים להבין שנצטרך לוותר על Cooktown לצערנו, כדי לצאת מערבה ולהספיק כמה שיותר. הלכנו למטבח המשותף, כי שם יש מפה של כל אוסטרליה (אנחנו משתמשים במפה נפרדת לכל מדינה) ורצינו לקבל מבט כולל (בעיקר בשבילי, שהרי אני מכירה את אוסטרליה הרבה פחות טוב מאסי). פגשנו שם איש קשיש ונחמד ועוד בחור צעיר שהגיע אתמול מדרווין וקיבלנו מהם כל מיני טיפים והצעות להמשך הדרך. חזרנו לקבין וארגנו את הארגזים כדי שנוכל לצאת מחר מוקדם בבוקר, כך שהלכנו לישון מאוחר מאוד. השבוע מחכים לנו ימי רכיבה ארוכים, והיה הרבה יותר טוב אם הלילה היו לנו קצת יותר שעות שינה…

26.7 צ'יקן טיקה מסאלה
התעוררנו בשש בבוקר עייפים מאוד והבנו שאין מצב שהיום רוכבים 700 ק"מ כמו שתכננו אחרי כל כך מעט שעות שינה ובהתחשב בכך שאסי כמעט ולא ישן בימים האחרונים. החלטנו לנסוע לMareeba, עיירה קטנה במרחק 60 ק"מ ולהשאר לנוח שם היום כדי שמחר נוכל לצאת לדרך רעננים. הגענו ל-מאריבה וחיפשנו קראוון פארק להקים בו את האוהל. הגענו לאחד שהיה דוחה במיוחד ובסופו של דבר התמקמנו במוטל קטן, מה שגם אפשר לנו לנוח קצת יותר טוב מאשר באוהל ולצבור כוחות לפני השבוע הקשה שמחכה לנו. קפצנו לסופר והבאנו אוכל, אכלנו צהריים והלכנו לישון קצת. כשהתעוררנו, דיברנו קצת עם הבית והקלדתי עוד חלקים מהיומן. בערב הזמנו אוכל הודי שהיה מעולה ונהנינו מאוד. הלכנו לישון מוקדם יחסית, מוכנים לצאת לדך מחר! בתכנית להגיע לCroydon ואם נוכל למשוך עוד קצת, אולי אפילו עד לGeorgetown.

27.7 Welcome to the Australian Outback
התעוררנו לקול צחוקן של הקוקברות היפות לבוקר מעונן במיוחד. אני כמובן לא יכולתי לעמוד בפיתוי ורצתי החוצה חמושה במצלמה ואפילו ראיתי כמה כדורים פורחים יפים באופק.
שתינו קפה וארגנו את האופנוע ליציאה. התחיל לטפטף קצת וקיווינו שהגשם יחלוף במהרה, תקווה שהתבדתה ככל שהתקדמנו מערבה, השמיים האפירו והגשם התחזק. הטמפרטורה צנחה ל-14 מעלות ואנחנו, שהיינו בטוחים שהשארנו את הגשם מאחורינו, נרטבנו מאוד והיה לנו קר… עצרנו באיזשהו מקום כדי להחזיר לחליפה את השכבות הפנימיות (הרבה יותר מוקדם ממתי שציפינו שזה יקרה) ונשנשנו ארוחת בוקר קלילה מהכריכים שהכנו לפני היציאה. המשכנו בדרך והיה קר מאוד, גשום מאוד והרוחות היו חזקות. הדרך היתה מפותלת ונראה לי שיכולנו להנות ממנה מאוד אלמלא מזג האוויר הסוער.

 

עצרנו להתייבש קצת בתחנת המידע ב-Raven’s Nest , פיפי והמשכנו בדרך, קצת מבואסים בגלל מזג האוויר. ככל שהתקדמנו מערבה העננים פחתו והטמפרטורות עלו ובשעות הצהריים היו 30 מעלות חמות ביותר! כמובן ששוב עצרנו, הפעם כדי להוריד את השכבות הפנימיות מהחליפה, עדיין לא מאמינים לשינוי הקיצוני במזג האוויר…
ככל שאנחנו מתקדמים מערבה, הנוף משתנה והופך יותר ויותר מדברי. בכל מקום יש תילי טרמיטים בכמויות בלתי נתפסות. חלקם קטנים וחלקם אדירים והצבע שלהם משתנה מאדום לחום לצהבהב או אפור, בהתאם לאדמה ממנה הם מתרוממים. ראינו גם המון פרות שרועות בצידי הכבישים בשטחים לא מגודרים והקפדנו לנהוג בזהירות כדי לא לפגוש אף אחת מהן פגישה אינטימית. אלו לא הפרות שאנו רגילים אליהן, אלא פרות עם מעין גיבנת גבוהה בגב ואזניים נפולות שמזכירות קצת אזניים של האש פאפי. כנראה שזהו זן מיוחד שגם יכול לשרוד בתנאים הקשים של המדבר.
פה גם נפגשנו בפעם הראשונה (בשבילי לפחות) עם הרכבות האדירות שמכונות Road Trains וכשמן כן הן – משאיות \ רכבות שסוחבות אחריהן בין 2 ל-4 טריילים ויכולות להגיע לאורכים אדירים של כמעט 60 מטרים.

הכבישים ארוכים, רוב הדרך ישרים וחם מאוד. חלקם הגדול של הכבישים כל כך צר שרק רכב אחד יכול לעבור בהם ברגע נתון והשוליים אכולים ושבורים. כשנסענו בחלקים האלו של הכבישים, חששנו מאוד שיגיע ממולנו רכב, או גרוע יותר – road train ונצטרך לרדת לשוליים החוליים מה שייסכן אותנו מאוד. למזלנו הרב לא פגשנו משאיות והרכבים שכן באו ממולנו ירדו לשוליים כדי לאפשר לנו לעבור. החול מסביבנו אדום ויפה, אבל גם דק מאוד וכל רכב שאפילו נוגע בשוליים משאיר אחריו ענן אבק אדיר. חלק מהכבישים אדומים בעצמם.
לאורך כל הדרך ראינו המון פגרים של קנגרו, מה שגם משך המון עופות דורסים יפהפיים. דבר נוסף שהפך שכיח בדרכים האלו היו רכבים מחלידים בשולי הדרכים שכנראה נתקעו שם ואף אחד לא טרח לחלץ.
הנוף מאוד צחיח והאופק שטוח, ומידי פעם רואים סלעי ענק שלא ממש ברור מהיכן הגיעו לשם. הם גדולים ויפים ונראים לא ממש שייכים לנוף ואני כבר מפליגה בדמיונות שלי ובתאוריות שלי לגבי המקור שלהם…

אחרי רכיבה ארוכה הגענו לCroydon  והחלטנו שלא להמשיך לGeorgetown כי היה כבר מאוחר. נהגנו היום כמעט 500 ק"מ בנהיגה תובענית ולא רצינו להכנס לחשיכה. המרחקים בין מקום למקום כאן אדירים והעדפנו לחנות פה הלילה.
Croydon היא עיירה קטנה שנראית קצת כמו עיירת רפאים. בעברה היתה עיירת כורי זהב מפוארת ועדיין אפשר לראות שרידים לכך ברחבי העיירה.
חנינו בקראוון פארק היחיד בעיירה, שם פגשנו כמה זוגות של חבר'ה מבוגרים ונחמדים שמיד הציעו עזרה, אוכל וחברה טובה 
הקמנו את האוהל וקפצנו להביא חלב מהמכולת השכונתית. כשחזרנו ישבנו עם השכנים הנחמדים שלנו עוד קצת ואספנו טיפים למקומות מומלצים לביקור בהמשך המסלול שלנו. הלכנו לישון מוקדם יחסית, עייפים אבל מרוצים מהיום העמוס שעברנו.

28.7 In the desert, you can’t remember your name…
התעוררנו ב0600 בבוקר ומיד התחלנו להתארגן ליציאה. הלילה, כשהתעוררנו לבקשתה של השלפוחית, ראינו המון קנגורואים לא רחוק מהאוהל וזה תמיד מרגש אותנו…
שתינו קפה ויצאנו לדרך לכיוון Cloncurry. הטמפרטורות טיפסו במהירות ל-30 מעלות והגשם של אתמול בבוקר כבר מזמן נשכח… העובדה שיצאנו מוקדם לדרך נתנה לנו כמה "שעות של חסד" מהשמש הקופחת והיה יחסית נעים לרכוב בזמן הזה.
העצירה הראשונה שלנו היתה בעיירה בשם Normanton, שם לשמחתי סופסופ ניתנה לי הזדמנות לצלם את הבזים (Kites) שראינו כל הדרך וכל כך רציתי לצלם… היו עשרות מהם ואני הייתי בעננים!

נורמנטון היא עיירה קטנה ומוזנחת ונראה כאילו מאוכלסת בעיקר בילידים אבוריג'נים. עצרנו במכולת השכונתית, קנינו לחם ונוטלה ובפארק הקטן שממול למכולת עשינו לנו פיקניק נחמד. עוד שלוק מים ויוצאים שוב לדרך. הדרך די מונוטונית, הכבישים ארוכים וישרים, חם מאוד ואנחנו די עייפים. עצירה באמצע שום מקום לסיגריה מעניקה לנו דממה שאתה יכול לחוות רק באמצע האאוטבק המדהים הזה.
הנוף יפהפה, מרתק ומשתנה ללא הרף. מדבר צחיח ואז גבעות ופתאום עצים… תענוג. אפילו הפגרים המצחינים של הקנגרואים לא פוגעים בחוויה.
המון פרות משוטטות בשוליים ואפילו הזדמן לנו לראות עגורים אפורים ויפים עם ראש אדמדם. הפתעה נחמדה באמצע המדבר. העופות הדורסים מלווים אותנו כל הדרך, עבורם המזנון פתוח כל היום…
גם תילי הטרמיטים הולכים ומתרבים. גם בטיול שלי במזרח אפריקה לא ראיתי כמות כזו של תילים ובכזו צפיפות.
הכבישים באאוטבק לא איכותיים במיוחד, וגם היום עברנו קטעים צרים ומפחידים למדי ואפילו קטע די ארוך של חצץ שאילץ את אסי לעבור אותו בעמידה כדי שלא ניפול. עצרנו לאכול ולנוח בRoadhouse, שזה מעין מסעדה \ תחנת דלק \ Camp site שיש בכל כמה מאות ק"מ באאוטבק. היינו מותשים למדי ונחנו קצת לפני 180 הקילומטרים שייסגרו את הרכיבה של היום. לשמחתנו, מיד אחרי שיצאנו מהמקום, ראינו 2 אמו (Emu) יפים בצד הדרך. זו הפעם הראשונה שאנו רואים אותם מחוץ לגן החיות. הם רצים בצורה די מצחיקה ונראים די מוזר.
כשהגענו לCloncurry  אחרי כ540 ק"מ, חנינו בקראוון פארק הזוי ומוזנח, אבל לא היתה לנו ברירה כי הוא היה היחיד בעיירה. על דשא לא היה מה לדבר והקמנו את האוהל על חצץ שאתגר גם את האופנוע וכנראה יאתגר גם את הגב שלנו הלילה…

29.7 Northern Territory
איזה לילה עבר עלינו! באמצע הלילה התעוררנו כשמשהו קפץ לנו על האוהל. היינו בטוחים שזה קנגורו ואז הבנו שזה הכלב של השכנה שלנו… נבהלנו נורא ואז התעצבנו נורא. לא הצלחנו לחזור לישון אחר כך וכשקמנו בשש בוקר היינו הפוכים לגמרי…
גם היום מחכה לנו נסיעה ארוכה ולילה בלי שינה זו לא ממש התחלה טובה. התארגנו בזריזות ויצאנו לדרך לפני שהשמש תחמם אותנו יותר מידי. היה מזג אוויר נעים והנסיעה היתה כיפית.
הגענו לMount Isa  שזו עיירת כורים גדולה יחסית. לא התמהמהנו שם הרבה והמשכנו מערבה לכיוון Camoweal. בחנייה הבאה פגשנו את אבנר, בחור ישראלי שמטייל גם הוא באוסטרליה. החלפנו קצת חוויות ונחנו קצת לקראת קטע הרכיבה הבא.
ראינו המון Road trains  ותילי הטרמיטים רק מתרבים ככל שמתקדמים מערבה.. את הקנגורואים המתים מחליפות עכשיו פרות שכנראה רעו קרוב מידי לכביש…
עוד קצת והגענו לNORTHERN TERRITORY! השעון זז בחצי שעה אחורה ונראה היה כאילו זז בכמה עשרות אלפי שנים אחורה… זהו האאוטבק האמיתי.

הנופים הופכים להיות צחיחים אפילו יותר ורואים פחות ופחות צמחייה; הכל כל כך שטוח עד שאפשר כמעט לראות את קימורו של כדור הארץ… בגלל שהשטחים פתוחים, גם הרוחות חזקות מאוד והרכיבה הופכת להיות מאוד מאתגרת. גם הרעש באזניים מתחזק ובכל הפסקה אנחנו מגלים שאנחנו שומעים פחות ופחות… בNT  הגבלת המהירות עומדת על 130 קמ"ש (בניגוד ל-110 עד כה), אבל אנחנו משתדלים לא לעבור את ה-110 בכל מקרה.
תילי הטרמיטים שליוו אותנו עד עכשיו הולכים וגדלים ועכשיו הם ממש ענקיים, גם בגובה וגם בהיקף. על חלק מהם שמו קסדות של בנאים, על חלק חולצות או חזיות ומשקפיים ולמרות שזה קצת מרגיז, אי אפשר שלא לצחוק כשרואים את זה… לפחות כאן לא משחיתים את הטבע, בניגוד לכתובות הגרפיטי שתיירים מרססים על סלעים בדרך.
אחרי כ600 ק"מ ארוכים ומאתגרים הגענו לBarkley Roadhouse שהפתיע אותנו באיכותו. היתה מדשאה ענקית ומוצלת ויחסית מעט מאוד אנשים. עשינו כביסה ופינקנו את עצמנו בסטייק וצ'יפס לארוחת ערב.

30.7 Assumption is the mother of all fuckups
התעוררנו בשש והתארגנו בזריזות ליציאה. מאז שהתחלנו לרכוב מערבה, והקילומטראז' היומי גדל, אנחנו משתדלים לצאת כמה שיותר מוקדם לדרך (אבל לא יותר מידי מוקדם כדי שלא נפגוש קנגורואים בדרך).
עצירה ראשונה ב Tennant Creek , מילאנו דלק ושתינו קפה. באיזורים הנידחים האלו אנחנו ממלאים דלק בכל הזדמנות שיש, ללא תלות במצב המיכל ואותו דבר עם מים. הדבר האחרון שאתה רוצה זה להתקע באיזור הזה…
הטמפרטורות טיפסו במהירות מבוקר קר מאוד ל-33 מעלות בוערות. עוד עצירה ב Renner Springs והעצירה הבאה היתה כבר ב Eliott לארוחת צהריים.
כבר היה מאוד חם ואנחנו עייפים מהנסיעה ומהחום, אבל נתנו פוש אחרון לכיוון Larrimah. אנחנו משתדלים בכל עצירה להרטיב קצת את הבלקלאווה שתקרר לנו את הראש וזה עושה עבודה יפה אבל רק למשהו כמו 10 ק"מ עד שמתייבש שוב.
כשהגענו ל-לארימה גילינו עיירה שהיא בעצם רק קראוון פארק בשם Pink Panther, אפילו הביטוי קראוון פארק מחמיא לו… היה ממש מטונף ועלוב והשירותים והמקלחות היו מזעזעים. לא היתה לנו ברירה אז הקמנו את האוהל ובחירוף נפש, הלכנו להתקלח. אחרי מקלחת כזו אני תמיד מרגישה יותר מלוכלכת ממה שהייתי לפני שנכנסתי. היו שם מלא עכבישים וכל מיני חרקים מפחידים והתקלחתי במהירות שיא. גם אסי. מאז שהגענו לאאוטבק, גם החשש מנחשים גדל, והרי אני ידועה כאוהבת נחשים גדולה!
הצד החיובי היחיד במקום היה שהיו המון ציפורים ועופות דורסים, אז יצאתי לצלם קצת. אחרי כמה דקות, הבחנתי שאסי מנופף לי לבוא ומבט נוסף גילה לי קנגרו אדום עומד ליד אסי ובוהה בו. כמובן שמיד רצתי לראות מקרוב והשנינו התלהבנו מאוד (טוב, אולי אני קצת יותר…).
לארוחת ערב אכלנו קוסקוס, כי לא היה לנו שום דבר חוץ מזה וההנחה שלנו שיהיה לנו איפה לקנות מצרכים התבדתה ברגע שהגענו ל"עיירה". כמו שסטיבן סיגל אמר: Assumption is the mother of all fuckups!

31.7 Katherine Gorge-ous
התעוררנו מוקדם אחרי לילה בינוני מינוס. היינו מתים כבר לברוח מהחור הזה ועדיף לפני שהשמש תצא ונצטרך לארוז בחום. יצאנו בזריזות צפונה ועצרנו לאכול ארוחת בוקר ב Mataranka שבאופן מפתיע היתה מורכבת מכריכים עם נוטלה. התיישבנו על ספסל בפארק ליד 2 בחורים מקומיים, אבוריג'נים, וניהלנו איתם שיחה מרתקת עליהם, עלינו, על פוליטיקה (כמובן, הרי אי אפשר להתחמק מזה כשאתה אומר שאתה מישראל) ועל החיים בכלל. אני מודה שהיו לי קצת דעות קדומות על אבוריג'נים לפני שהתחלנו לדבר, שהרי כל הילידים שראינו עד כה היו בחנויות האלכוהול והליקר, או מסתובבים חסרי מעש, או שכובים שיכורים חצי מעולפים, אבל השיחה הזו עשתה לי (ונראה לי שגם לאסי) תיקון גדול. נהנינו מאוד  ונפרדנו לשלום.

יצאנו שוב לדרך, הפעם לכיוון Katherine. תילי הטרמיטים הופכים להיות הזויים מרגע לרגע. בכל רגע אתה חושב שראית את התל הכי גדול שאפשר ואז מגיע אחד אחר, גדול יותר. יש כמה סוגים, חלק נראים כמו קתדרלות צרות וגבוהות וחלק שמנמנים וגבוהים ובצבעים שונים. הטמפרטורות ממשיכות לטפס וגם הלחות מאוד גבוהה. היה מאוד חם עם החליפות של האופנוע, והן נדבקו לנו לגוף, אבל עדיין היה כיף ונהנינו מאוד מהדרך.
הגענו לקתרין ורצינו לברוח משם ברגע שהגענו. העיר מלוכלכת, מלאה בקבצנים ושיכורים בכל פינה, היה חם נורא והיינו מאוד רעבים. בלית ברירה אכלנו מקדונלד'ס וברחנו מהעיר כל עוד רוחנו בנו. נסענו לכיוון Katherine Gorge וכשהגענו הבנו שכדי לראות את הנחלים צריך ללכת המון ברגל. היה לנו נורא חם ודביק והחלטנו להתעצל ולקחת Scenic Flight  במסוק ולראות את הנופים היפים מלמעלה. יקר, אבל לפחות יש מזגן. קצת חששנו כששמענו שהטייס איראני, אבל בסופו של דבר הוא היה ממש נחמד והטיסה היתה נהדרת. הנופים היו משגעים והיו המון נחלים יפים, שזה תמיד מרעננן  בנוף המדברי שהתרגלנו אליו בימים האחרונים.
המשכנו לכיוון Pine Creek שהיא עיירה למעשה בכניסה ל Kakadu National Park אליו אנחנו מתכננים לצאת מחר. מצאנו קראוון פארק נחמד וכשהקמנו את האוהל פגשנו אופנוען נוסף בשם Andrew שרוכב על Yamaha והחלטנו לצאת לרכוב מחר יחד.

שמענו קצת מוזיקה טובה והלכנו לישון, מותשים אבל מרוצים לאללה

1.8 חם ודביק ב-Kakadu National Park
היום יום טיול! מתארגנים ברגוע בבוקר, קפה וארוחת בוקר ויוצאים עם אנדרו לטייל בקקדו. נהיה חם נורא כבר מוקדם בבוקר, רמז למה שמחכה לנו בהמשך. הלחות גבוהה מאוד ואנחנו כבר דביקים..
בדרך לפארק, הנוף יפהפה ומשתנה ללא הרף. המון דקלים קטנים וסלעים גדולים ותילי הטרמיטים לא נגמרים… תוך פחות משעה הטמפרטורה מטפסת ל-36 מעלות חמות ודביקות ואפילו ברכיבה חם, שלא נדבר על ההפסקות.
בכל מקום יש שלטים שמזהירים מפני תנינים, אפילו בערוצי נחל קטנטנים. בגלל שיש כאן הצפות ב Wet Season , לא לוקחים סיכון ומניחים שיש סיכוי למצוא תנין אפילו במקומות נידחים עם מעט מאוד מים.
תחנה ראשונה שלנו היא Yellow Waters. זהו Billabong יפהפה, מלא פרחי מים ורודים (Lilies) וציפרים יפות, אבל גם שורץ תנינים. הדרך היחידה להינות מהמקום היא לקחת שיט וכך גם עשינו. "עלינו על אזרחי" ונעלנו את החליפות, מגפיים והקסדות באופנוע. השיט אורך שעתיים, ונהנינו בו מאוד! ראינו הרבה מאוד תנינים , חלקם שייטו ממש לידינו וחלקם התחממו על הגדה, ראינו סוסי פרא (Brumbies) והמון ציפרים – King Fishers,  Sea Eagles, Whistling Kites, Jabiru, Storcks ועוד המון אנפות, קורמורנים, שקנאים ומינים נוספים של ציפרים יפות. כשיצאנו מהשיט, היה כל כך חם ולח, והיה פשוט סיוט ללבוש את החליפות ולנעול את המגפיים… עשינו את זה בגבורה ויצאנו לכיוון Jabiru בצפון הפארק, שם תדלקנו ונחנו והמשכנו לכיוון Ubirr שזו הנקודה הצפונית ביותר בפארק. בכניסה לUbirr עצרנו במקום שנקרא Cahill’s Crossing, שם ראינו נהר גדול שורץ תנינים (ובאופן מפתיע נקרא Crocodile River) וכיוון שהגענו בזמן הגאות (High Tide), גם ראינו רכבים חוצים את הנהר בכביש המוצף, שמסביבם תנינים… יצאנו משם לחפש Camp Site והגענו לאחד שלמעשה אינו מאויש, ואתה אמור להפקיד את התשלום במעטפה. המקום נראה נטוש למדי ושרץ יתושים ודי חששנו להקים שם את האוהל כיוון שהשטח שמיועד לאוהלים היה באיזור די סבוך ובט יש שם נחשים וכל מיני מניאקים  החלטנו, למרות העייפות, לנהוג חזרה לJabiru ולקחת שם קראוון פארק וזה גם מה שעשינו. המקום היתה יותר נורמלי, למרות שהיתושים חיכו לנו גם שם ועקצו אותנו בכל מקום אפשרי… אפילו הספריי שקנינו לא ממש עזר. הכנו טוסטים לארוחת ערב והלכנו לישון עקוצים, אך מרוצים

2.8 נמלים דיגיטליות ועכבישים זוהרים
אנדרו החליט שהוא ממשיך צפונה בדרכי עפר ואנחנו, שכבדים מידי לדרכי עפר, החלטנו לצאת לכיוון Darwin. הלילה ישנו טוב יחסית, כנראה היינו מאוד עייפים מהחום, הלחות והמלחמות עם היתושים.
מתארגנים במהירות ויוצאים לדרך מוקדם כי היום שבת ואנחנו צריכים להגיע לדארווין מוקדם כדי להספיק למצוא מוסך פתוח ולהחליף את הצמיג האחורי.
לא יכולנו להתאפק ועצרנו בדרך בשלוחה נוספת של Crocodile River שראינו אתמול. הפעם לא היו תנינים, אבל הנוף היה מספיק יפה גם ככה..

הגענו סביב 12 לדארווין, אחרי כ320 ק"מ. היה חם נורא ועמוס ואחרי כמה טלפונים לכמה סוכנויות ומוסכים הבנו שלא רק שלא נחליף היום צמיג, אלא שגם ביום שני זה לא יקרה כי יש חג! ולא סתם חג, אלא Cup Day! נו, באמת… האנרגיות שלנו די ירדו באותו הרגע, כי המשמעויות הנוספות של הבשורה הלא משמחת הזו הן שהמחירים אותם נצטרך לשלם על "דיור" בלילות הקרובים יהיו גבוהים וגם שאנחנו שורפים פה ימים יקרים של טיול… היינו כבר עייפים ורעבים, היה חם ולא הצלחנו למצוא מקום במחיר סביר. כשישבנו לעשן סיגריה של ייאוש, ראינו סביבנו המון נמלים שהולכות במין "פולסים" וזה הצחיק אותנו נורא. נראה לי הגיוני לקרוא להן "נמלים דיגיטליות" (בניגוד לאנלוגיות, כמובן, שהולכות רציף…). בסוף הגענו לאיזה קראוון פארק מעפן עם  המון יתושים וזבובי חול והקמנו שם את האוהל. יצאנו לאכול ארוחת צהריים  ובעיקר לחפש מזגן… זללנו המבורגרים בHungry Jack’s וקפצנו לסופר לקנות קצת פירות לערב. חזרנו לאוהל וכשהחשיך ושמנו את פנסי הראש שלנו גילינו שיש שם עכבישים זוהרים 
החלטנו שאנחנו לא ממשיכים להתבאס ושננצל את הימים הבאים כמו שצריך. גם החלטנו שמחר נסע לחפש מקום אחר לישון בו ונטייל קצת ב Litchfield National Park  .

3.8
בגלל שבקראוון פארק ה"מפואר" שבו הקמנו את האוהל אתמול כמעט ואין צל, קמנו מוקדם כדי לארגן את הציוד לפני שיתחמם, ובעיקר כי רצינו לברוח משם מהר. שנינו לא מפסיקים להתגרד מהעקיצות של הימים האחרונים וכשיוצאת השמש זה אפילו מחמיר.
בדרך לליצ'פילד הגענו לעיירה קטנה ונחמדה בשם Bachelor  שהיא, למעשה, הכניסה לפארק. נכנסנו ל information וקשישה נחמדה נתנה לנו מפות והסברים לגבי הפארק. כשיצאנו, חיפוש זריז באינטרנט מגלה לנו שיש קראוון פארק כ-200 מטר מה information , אז קפצנו לשם ולקחנו cabin לשני לילות. חשבנו שמגיע לנו להתפנק קצת בקבין אחרי כל האירועים האחרונים…  בשלישי בבוקר, חייבים לנסוע חזרה לדארווין להחליף צמיג.

פרקנו את הארגזים בקבין ולוקחים איתנו רק ציוד הכרחי, מקלחת קצרה וקופצים לסופר לעשות קניות לערב, כי בטח עד שנחזור מהטיול כבר יהיה סגור (יום ראשון היום!). סידורים אחרונים ויצאנו לטיול בפארק!
בדרך לשם, עצרנו ב Manton Dam שהוא אגם מלאכותי ויפה שפעם היה מאגר של מי שתיה. משם המשכנו לפארק והתחנה הראשונה היתה Termite Mounds, שם יכולנו לראות המון תילי טרמיטים ענקיים ולקרוא קצת מידע מעניין עליהם.
התחנה הבאה היתה Buley Rockhole, מעין אגם קטן של מים מתוקים עם מפל יפה. המון אנשים מתרחצים פה במים הקרים ואנחנו החלטנו לעשות את אותו הדבר. החלפנו לבגדי ים וקפצנו פנימה.

היה תענוג להתקרר קצת במים… טבילה לא ארוכה, וייבוש מהיר בשמש. חוזרים לחליפות הרכיבה וממשיכים לתחנה הבאה – Florence Falls. אנחנו לא נכנסים כי החניון עמוס והשילוט מבקש שבמקרה כזה עדיף להמנע ואנו ממשיכים לTolmer Falls. אחרי הליכה של כ500 מטר, הגענו למפלים מדהימים וגבוהים שיוצרים תחתם בור מים מקסים. האיזור בשיקום ולכן פה לא שוחים, ויכולנו להנות מהנוף היפה ללא הפרעות. כבר אנחנו מחליטים שהפארק הזה מוצא חן בעינינו הרבה יותר מהKakadu.
מפה ממשיכים לWangi Falls. תחנה ראשונה – ארוחת צהריים כי אנחנו כבר גוועים ואז טיול ברגל למפלים. גם פה הנוף לא מאכזב. בינות לעצים עמוסי עטלפים מצייצים, התגלו מפלים גבוהים ויפהפיים שבתחתיתם אגם גדול ויפה. גם פה רוחצים המון אנשים, למרות העובדה שיש כאן Freshies – שאלו תניני מים מתוקים שנחשבים לא כל כך מסוכנים ומידי פעם יש פה גם את קרוביהם הSalties, שהם כבר סיפור אחר ומסוכן לגמרי… אנחנו כמובן לא חושבים אפילו לשחות שם ורק יושבים על הספסל ומחכים לראות מתי מישהו ייטרף (גם המצלמה מוכנה!)…
מכאן אנחנו כבר יוצאים חזרה לכיוון הקבין, עייפים מאוד אבל מבסוטים לאללה מהיום הנפלא שעבר עלינו. עשינו כביסה שהתייבשה במהירות, קצת טלפונים הביתה, מקלחת ארוכהההה כדי להוריד את הג'יפה של הימים האחרונין (וגם כי מי יודע מתי תהיה מקלחת נורמלית שוב) ומתעלפים לישון…

המשך יבוא…

–————————————————————————————

כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות להדר ואסי

————————————————————————————-

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   יש 2 תגובות, הוסף תגובה    

מה כבר אפשר לומר על אהבה ומסעות

אסי גר באוסטרליה, חי בה עובד ודי נהנה מהחיים, הדר היא עדיין מכאן, נפגשו בביקור מולדת של אסי, התאהבו ולאחר הכנות וטיולי נסיון על אופנוע ובלעדיו, יצאו למסע שלהם על BMW 800 GS ADV מאובזר ומרופד בכל מה שמסע כזה מחייב, צמיגים חדשים, סט רכיבה תואם, ציוד קמפינג ובעיקר אהבה. אני עוקב אחרי ה"ספוט" שלהם כמעט מדי יום והכתוב כאן עוזר להתחבר יותר. רק להזכיר לכולנו באוסטרליה עכשיו אמצע עונת החורף… (יוני)

25.6.2014 ההרפתקה מתחילה ׁ

ארזנו את הבית, הכל מאוחסן. נשארו שלושה ארגזים עם בגדים, תיק עזרה ראשונה, ציוד לאופנוע, הכל מועמס על האופנוע, אנחנו לבושים ומוכנים ליציאה. ההתרגשות גדולה… חיכינו שלושה חודשים לרגע הזה והנה, סופסופ הוא הגיע… נשאר למסור את המפתח של הדירה ולצאת לדרך. קצת יותר מאוחר ממה שרצינו, אבל היי, מה זה משנה, העיקר שיוצאים!
התלבטנו הרבה אם להתחיל בנסיעה או לבלות את הלילה הראשון במלון, גם כי היה כבר מאוחר וגם כי היינו מותשים מהאריזה ומהמעבר שלקחו יותר זמן ממה שציפינו. החלטנו בסופו של דבר לדחות סיפוקים ולהיות אחראיים ועשינו צ'ק אין במלון בקרבת הבית – תחנה ראשונה – מלבורן.
הגענו למלון בשעות אחר הצהריים המאוחרות, עייפים אך מרוצים. מקלחת חמה, ארוחת ערב ולמיטה.

26.6.2014
יצאנו מהמלון בבוקר לכיוון הילסוויל, החלטנו להתחיל את היום בקצב איטי ולא לרכוב הרבה כי היינו עדיין קצת עייפים. הגענו לעיירה בשעות הצהריים ומזג האוויר לא האיר לנו פנים. היו רוחות חזקות והתחיל להחשיך, לכן החלטנו להקים את האוהל ולא להמשיך לרכוב. חנינו בקמפ סייט של ביג פור, ממש על גדות ערוץ נחל. הרוחות שרקו כל הלילה ותרנגולות שחורות עם מקור אדום שעדיין אנחנו לא זוכרים את שמן שקרקרו עם אור ראשון. היה לילה קר ונטול שינה.

27.6.2014
שוב מזג האוויר הקר והרוחות העזות גרמו לנו לשנות תכניות. בתכנון המקורי היינו אמורים לרכוב לכיוון ברייט, דרך הרים מושלגים וחורש, אבל הרוחות היו עזות מידי והגשם והשלג היוו סכנה גדולה מידי בדרך לשם, מה גם שהיה סיכוי שהדרכים ייחסמו. החלטנו לברוח צפון מזרחה, לאורך החוף לכיוון לייקס אנטרנס.
הדרך ללייקס אנטרנס היתה מטורפת. רוחות עזות נשבו כל הדרך וממש הקשו את השליטה על האופנוע. היה קר מאוד ומלחיץ מאוד. חנינו בעיירה קטנה בשם מו לקפה. כמו שכבר התרגלנו באוסטרליה, לקח המון זמן להכין את הקפה ובסוף הוא היה כל כך מגעיל שבכלל לא הבנו למה אנחנו טורחים…  משם המשכנו ועצרנו בעיירה בשם סייל שנתנה לנו, בפעם הראשונה, את התחושה שהנה, הטיול התחיל.. חנינו על גדות אגם מקסים בשם גייאט, ראינו שקנאים, אווזים, ברווזים, ברבורים שחורים ועוד המון מיני ציפורים יפהפיות. נישנשנו משהו קטן לאכול, נחנו, צילמנו המון והמשכנו משם לכיוון היעד הסופי לאותו היום – לייקס אנטרנס. הגענו לשם בסביבות 1700, וקיבלו את פנינו אגמים יפהפיים. אנחנו מניחים שכשמו כן הוא – המקום שבו פורץ הים ליבשה ויוצר אגמים יפהפיים. השמש בדיוק החלה לשקוע, וכמיטב המסורת צבעה את השמיים והעננים בצבעי אש קסומים. עצרנו בתחנת המידע שלצערנו בדיוק נסגרה והחלטנו להתפנק במלון. עשינו צ'ק אין במלון הראשון שראינו – אספלנייד, שהיה מפנק במיוחד ואפשר לנו לנוח היטב כדי להתאושש מהלילה הקשה קודם ולהתכונן לרכיבה של המשך השבוע. כמובן שהפינוק כלל גם סטייק עם צ'יפס, שהרי אחרת זה לא פינוק!

28.6.2014
התעוררנו לבוקר יפהפה. רעננים אחרי שנת לילה מפנקת במלון כמעט התפתינו להשאר לילה נוסף בעיירה, אך לבסוף החלטנו להמשיך צפונה ליעד הבא. סוף סוף ראינו קצת שמיים כחולים והשמש זרחה, אך עדיין היה קר מאוד. שוב שתינו קפה מזעזע, שוב אכלנו מאפין שנראה נהדר אבל טעים קצת פחות ויצאנו לדרך. עצרנו בתחנת המידע, בו,כמו שחשבנו, ייעצו לנו לעלות לבאקן לטיול במערות הנטיפים. הרכיבה לוותה ברוחות חזקות, אבל הנוף היה מקסים. שילוב בין חורשות אקליפטוסים עבותות לבין אחו רחב ידיים עם פרות, כבשים ואגמים יפים. הגענו בשעת צהריים לבאקן והצטרפנו לסיור במערות עם מדריך קשיש וחביב ועוד קבוצות מטיילים מסין ופקיסטן. השילוב היה מעניין… המערות היו נהדרות, וראינו מראות מדהימים.
יצאנו מהמערות כעבור שעה, מסתכלים סביב כדי שאולי, רק אולי, יתמזל מזלנו ונראה איזה קנגורו או שניים. כמה היינו מופתעים כשראינו יותר מעשרה! אי אפשר להפסיק להתרגש כשרואים את החיה הזו… מביטה בך בסקרנות מרחוק, או מקפצת בקלילות מרחקים עצומים. וואו. אי אפשר גם לספר מספיק על התוכים שראינו, בשלל צבעים. קקטו לבנים, ועוד כאלו אדומים כחולים, ירוקים… פשוט מדהים.
עזבנו את באקן לכיוון מארלו. הדרך לשם היתה פתלתלה אבל פשוט משגעת! ראינו וומבט שמנמן וחמוד. כמה חבל שהוא היה מוטל לצד הכביש…  הכבישים שנסללים בתוך היערות, חוצים את בתי הגידול של בעלי החיים ורבים מהם מוצאים את מותם על הכביש. אנחנו נוסעים כל הזמן ביתר זהירות כדי לא לפגוש אחד כזה תוך כדי נסיעה.
הגענו למארלו לקראת החשיכה והקמנו במהירות את האוהל. אנחנו הולכים ומתייעלים בהקמה שלו ובארגון של כל הציוד, ועכשיו זה כבר עניין של דקות. לקח גם דקות להבין שהמקום שורץ יתושים ענקיים, מה שקצת הפתיע אותנו – ומאוד ביאס אותנו – כי בדכ אין יתושים כשקר. אז זהו, שיש. היה קר מאוד והיו מלא יתושים. סיימנו להקים את האוהל וברחנו מהר לפאב המקומי – שהיה המקום היחיד בעיירה הקטנטנה שהיה פתוח והלכנו לאכול ארוחת ערב. ישבנו ליד אח עצים מחמם ונעים ואכלנו ארוחת ערב טעימה עם כל קשישי העיירה… בילינו שם כמה שעות ושמחנו מאוד לגלות כשחזרנו לאוהל שהיתושים כנראה נשארו בפאב…

29.6.2014
הבוקר שלנו מתחיל בשעה שש ועשרה לצלילי גשם דופק על האוהל… הלילה הראשון שבו החלטנו להשאיר את הקסדות שלנו קשורות על האופנוע במקום להכניס אותן איתנו לאוהל. הממ. מכניסים את הקסדות ומקווים שהגשם יעבור אותנו. אחרי חצי שעה הבנו שזה לא המצב ובדיקה קצרה ברדאר של מזג האוויר מראה בדיוק ההפך. הגשם רק ילך ויתחזק.. מקלחת, קיפול אוהל, מבול!!! העברנו את האופנוע יחד עם האוהל שעודו חצי מורכב לסככת הברביקיו וקיווינו לטוב… החלטנו לא לתת למצב לבאס אותנו, שמנו לנו קצת מוסיקה – דייר סטרייטס זה סאונד טראק לא רע לפתוח איתו את הבוקר בכלל וכזה בפרט – והכנו לנו תה חם תוך כדי שאנחנו מייבשים ואורזים את האוהל.. אחרי שעה וחצי כבר מתחילים להיות רעבים, ומבינים שקפה הפוך ומאפין כבר לא יהיו הבוקר. בדיקה קצרה בארגזים מעלה חצי שקית קוסקוס מלא ומרק עוף. אז נכון ש0930 בבוקר, אבל מי אמר שקוסקוס אוכלים רק בצהריים… הרגענו קצת את הבטן וחיכינו לראות שיפור במזג האוויר כדי שנוכל לברוח לכיוון שבו השמש זורחת. עוד שעה וחצי, עוד תה, עוד מוסיקה טובה והנה, יש קצת כחול בשמיים! בדיקה קצרה ברדאר מעלה שיש לנו סיכוי טוב לברוח, אנחנו כבר ארוזים, עולים לאופנוע ויוצאים לכיוון מאלאקוטה. חנייה קצרה בדרך בקאן ריבר גילתה לנו מאפייה משפחתית, קטנה וחמודה שאסי זכר מטיול קודם, ולא אכזבה אותנו גם הפעם… היה שמשי, טעים ומנחם ואפילו הקפה היה טעים!
הגענו למאלאקוטה ועצרנו על חוף הים. הנוף היה משגע ונאספו מסביבנו המון שחפים שכנראה חיכו לקצת פירורים… הפעם הם התאכזבו. התלבטנו אם לחנות במאלאקוטה או להמשיך לעדן ולבסוף החלטנו להמשיך כיוון שהיה עדיין מוקדם והנסיעה היתה יחסית קצרה. ברוכים הבאים לניו סאות' וויילס! חצינו את הגבול מויקטוריה לנ.ס.ו והגענו לעדן. וואו, לא סתם קוראים לזה ככה… הכניסה לעיירה היתה ירידה חדה שגילתה בסופה חוף ים משגע… השמיים היו נקיים והנוף היה פשוט נהדר. עצרנו במעגן סירות יפהפה וראינו המון שקנאים. המצלמה נשלפה ונוספו עוד מאה תמונות יפות לאלבום. איזה אושר. המצברוח היה טוב ושמחנו להגיע לעדן. שימח אותנו גם לראות בתחזית מזג האוויר שצפויים כמה ימים של שמש. גם אם קרים, אך עדיין ללא גשם או רוח מטורפת כמו שחווינו כל הדרך מויקטוריה. עצירה קצרה בסופר לארגן אוכל ללילה וחנייה בקמפ סייט בשם – גן עדן. הקמפ סייט נקי, מאורגן ומסודר ותוך דקות גם האוהל שלנו היה כזה. ארוחת ערב אינטימית של פסטה ברוטב עגבניות היתה סיום נהדר ליום נהדר. החלטנו להשאר יום נוסף בעדן ולבלות אותו בטיול באיזור. התאכזבנו קצת לגלות שלא נוכל לצאת להפלגה לראות לווייתני האמפבק כי זה קורה רק בין ספטמבר לנובמבר, אבל בטח נמצא כבר משהו אחר לעשות.

30.6.2014
וואו, מקום כל כך יפה, ציפיות כל כך גדולות אבל איזה לילה קשה… היה קר ולא נוח ולא ממש ישנו. יש כאלה שיגידו שגם מישהו מאיתנו לקח את כל שק ה/שינה לצד שלו. שיגידו. קשה לקום אחרי לילה כזה, קשה להתאושש, קשה לצאת לדרך…. החלטנו לקחת את הבוקר באיזי, לעשות קצת כביסה – הזדמנות כזו של שמש, מכונת כביסה וחבלים – לא נופלת לידינו כל יום! ורק אז לצאת לטייל. אין לחץ. תוך כדי שאנחנו מארגנים את הכביסה פגשנו זוג אוסטרלים מבוגרים שחיים בקרוואן ומטיילים כבר שנים רבות. אנחנו חושבים על זה הרבה, ומחכים כבר לצאת לפנסיה כדי לעשות את זה בעצמנו. ואולי נעשה את זה קודם. מי יודע, הכל פתוח!
הכביסה בחבל, הארגזים באוהל, אפשר לצאת לטייל. קלילים, בלי עומס מיותר. יששש!  עצרנו בתחנת המידע, שהמליצו לנו על כל מיני פעילויות שקשורות ללווייתנים – מוזיאון לוויתנים, טיול לוויתנים, הרצאות על לוויתנים. החלטנו ללכת לגן חיות לראות כל מה שאפשר חוץ מלוויתנים. נסענו למרימבולה לגן חיות של חיות ייחודיות לאווסטרליה. היה עלוב למדי אבל בעיקר מעורר רחמים לראות את כל בעלי החיים שראינו כל הדרך חופשיים ומאושרים מאחורי כלובים. קקטו בכלוב קטן שמסביבו, על העצים מחוץ לכלוב כל החברים שלו חופשיים ומאושרים. עצוב. חזרנו לעדן להזכר שאין ארוחות צהריים בשעה שלוש אוסטרליה ושוטטנו עד שמצאנו בחור חביב שמכר לנו את הפיש אנד צ'יפס הכי טעימים שאכלנו עד היום. מכיוון שהעיירה הזו יושבת על הים, הדגי ופירות הים פה טריים במיוחד והדג היה נהדר. ביקור קצר בסופר סגר לנו את הקניות לארוחת ערב קלילה ועוד ביקור בחנות קמפינג ארגן לנו ספריי מיוחד שנרסס שעה אחרי על האוהל כדי שלא תכנס רטיבות פנימה מהגשם.
הגענו לקמפ סייט, הכביסה קופלה ואורגנה חזרה בתיקים. יש כבר תה חם מוכן וקצת קשיו לנשנש. עוברים על התמונות מהימים האחרונים ונהנים להזכר, כאילו זה היה לפני שנים. קצת מקנאים בעצמנו לפעמים כמה כיפ לנו. כותבים זכרונות ומקווים שהלילה נישן יותר טוב!

Writing this in English as we are struggling with Asi's Laptop, so had to type it on a PC in one of teh camp sites, and obviously they do not have Hebrew Keyboard…

July 1st:
Waking up in the morning after a much better night, having slept the full length thanks to the fact that Asi sprayed teh tent with a special spray preventing the humidity from getting soaked into it… Asi's back is still giving him a hard time, and so is my shoulder. Same as every morning i am off to the shower and Asi is kindly disassembling the tent and loads all the gear on the bike. i love him for doing it. for some reason, this time it takes me ages to get done with the shower, and by the time i am done, Asi already took care of everything, and is on his way to the shower to see what is taking me so long…
As finaly the joint kitchen is empty and not stinking from weird food, we are taking advantage of the opportunity to prepare toast for breakfast and enjoy our coffee quietly… We do not neglect Ben and Cooper, the camp's dogs and play with them for a while. few minutes later we are on our way. not sure where about we are heading to today, the only thing we know is that we are heading north, and will decide as we go along. We enjoy every bit of the sun… finally after so much rain and wind, we can enjoy the wormth of the sun. it is still a bit windy, but not too bad.

We stop for some coffee and tobacco refill in a very nice town called Merimbula; the coffee is not half bad for a change…! short break, and we are back on the bike, heading north, along the amazing coast line of eastern Australia. what a sight! beatiful bays and lakes all along, simply amazing. As we dont know most of the places here, we gamble a lot. we find a place that either looks nice or that its name sounds nice (all the names are so weird!), and stop there, hoping for the best. this time we hit a jackpot! Tathra was an awesome choice. we stopped at this gorgeous bay, and even got a glimpse of Humpback whales!! we were very excited. we climbed up the mountain hoping to get a better view of the giant whales, but unfortunately we didnt. never mind, it was great anyway. getting back to the bay was also a good gamble as we saw a seal. i was sure it was a shark (i am looking forwward to see a shark ever since we hit the road…), but it turned out to be a seal. not a disappointment at all! We met a lot of nice poeple at the bay. all along the road we meet nice and interesting people asking for out whereabouts, curious to see the bike with all the gear. honestly – i like the attention!

We hopped back on the bike, still unsure what our destination is for today; We entered Long Beach to the GPS, but still werent sure this would be our next camp site. a couple of hours later, we decided to stop for a coffee break in a little town called Tilba Tilba that seemed nice. yet anotehr good gamble… we walked along the main street which was full of small shops with nice arts and crafts, and we boughs some candy at one of the stores. me and my sweet tooth…
We decided to have our coffee at this nice coffee shop at the end of the road, not sure why… we ordered 2 paninis (actually toasts with cheese) and some coffee, and while doing so, we realized that the owner is a nice Israeli woman named Orit who migrated from Israel to Australia 15 years ago when she married an Ausi soldier that she met in Sinai. She was very kind, and gave us a special herbal tea that she mixes on her own. we enjoyed the tea for a few days later… 2 paninis later, we were on the bile again, heading north. we passed through a small town called Narruma which was quite nice. the road is beautiful. a lot of lakes, green meadows and nice beaches. It was getting late, and we are still unsure where we are heading. we understood that we are not going to make it to Long Beach today as we lingered more than expected in Tilba, so we stopped at Malua Bay. we couldnt find a Caravan Park, so we had to settele for a motel, where we were checked in by a nice elderly woman, and it felt a bit like the Eagles' song Hotel California… we just hoped we could check out eventually, and not like in the song….! we were the only guests at the hotel which smelled a bit, but was not too bad after all.We went to the nearest supermarket and bought 2 steaks, and cooked them with a side of Pasta and Salad at the Motel. we heard good music, and mainly enjoyed each others company more than anything else. Another great day is over, heading north tomorrow

ובפרק הבא נסביר מה התמונה הבאה…

—————————————————————————————

כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות להדר ולאסי

—————————————————————————————

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!