הרפתקה דוט קום

24 ביולי 2011 זאק מסכם את הקפת אוסטרליה

ביקורת: האופנוע, הקסדה ואפילו הכסא המתקפל

כשאין ספונסרים, מחוייבות ביקורת הציוד היא רק לבטיחות, לחשבון הבנק שלי ולכם.

207244_184579501588128_153738271338918_427686_499160_n.jpg

כמה מילים על ההכנות לנסיעה כבר פורסמו כאן כשרק יצא לי להכיר את יוני.
http://tinyurl.com/4sthm4s
מאז, הספקתי כבר לחזור מהטיול, להכיר את יוני קצת יותר ולאחר התייעצות עימו החלטתי לכתוב פוסט אחרון שיהיה סקירה של הציוד בו השתמשתי.

בעיניי, ציוד טוב נבחן בדיעבד: האם עבד כצפוי? ויותר חשוב, בשאלה; האם היית משנה את הטיול (או שהטיול היה משתנה בעצמו) לולא היה לך את הציוד הזה?

ניסיתי לדרג את הציוד ולתת כותרת אדומה לציוד שלא הייתי מוותר עליו בשום אופן.
למזלי, כל הציוד שבו השתמשתי עבד כמתוכנן (חוץ מהמזרן שנפח אווירו אחרי יומיים אבל היה ישן ומיד הוחלף בחדש).

את הציוד אחלק ל 3 קבוצות:
•    ציוד רכיבה (אופנוע וציוד היקפי, ביגוד רכיבה וציוד ניווט)
•    ציוד קמפינג (כל מה שכרוך בעצירה ללילה באמצע שומקום)
•    כל השאר (פיציפקעס שחלקו בהצלחת הטיול היה גדול מהמשוער)

אוסיף ואומר שלא קיבלתי שום ספינסור מאף חברה ולכן כל הציוד המדובר נרכש בכסף מלא והביקורת עליו (לטוב ולרע) הם מנסיוני הפרטי בלבד.

ציוד רכיבה:

1 – אופנוע –BMW F800GS

248616_196701897042555_153738271338918_500689_5439223_n.jpg
האופנוע נקנה לפני כשנתיים ולא היו לי איתו שום בעיות (בכל ה- 42,000 קמ שעשיתי איתו מאז. 18,500 מהם בחודשיים של הטיול),
האופנוע בעל יכולות מצוינות ברכיבת כביש ועוד יותר ברכיבת שטח. היכולת שלי לרכוב בנוחות ימים שלמים מבוקר עד ערב, גם על כבישי סרגל וגם בדרכי עפר, הוכיחה לי שזהו האופנוע הטוב ביותר (בשבילי) לטיול שכזה. (והודיתי בליבי שאני לא רוכב על האח הגדול – 1200GS, כל פעם שהייתי צריך להרים אותו בשטח)

ציוד  Aftermarket – על האופנוע הורכבו כמה פריטים לאחר הקניה. כל הציוד שהותקן עליו היה להגברת ההגנה על אזורים שמשום מה BMW החליטו להשאיר נתח לחברות אחרות להנות ממנו (למרות שיש גם לחברה פתרונות (מאוד יקרים) לרכישה)

1.1Xenon lights
מערכת פנסי קסנון שהתקנתי מעט אחרי רכישת האופנוע. מגדילה את תאורת האופנוע במאות אחוזים (ומעמיסה פחות על הסוללה) חשוב בעיקר כדי להיראות למרחקים – גם במשך היום ובעיקר בלילה.

1.2 SW-Motech  – Crash Bars
1.3 התקן פלדה החובק את האופנוע משני צדדיו ושומר על פלסטיקים והרדיאטור, בעת נפילה של האופנוע על צידו. רק מכמות השריטות שהיו על הברזלים האלו משני מידי האופנוע כשחזרתי אפשר להבין כמה חשוב ההתקן הזה.

1.4מגן פילטר שמן ומנוע של חברת Touratech
שני המגינים האלו חטפו אבנים שיחים ומקלות תוך כדי נסיעה בדרכים לא דרכים. רק הרעש של האבנים נתקלות במגן בזמן רכיבת שטח שווה את הכסף.
פילטר השמן באופנוע נמצא מאוד נמוך ומאוד פגיע בנסיעת שטח – ציוד חובה לאופנוע.

1.4פלטה להגדלת יכולת נשיאת ציוד מאחור – Touratech
פלטה זו חשובה במיוחד לאור החלטתי לא להצטייד במזוודות אלא לצאת למסע עם תיקים "רכים" ( Soft Panniers) – הפלטה מגדילה משמעותית את גודל התיק שניתן להעמיס על החלק האחורי של האופנוע.

1.5מגיני ידיים (ומנופים) – Barkbusters
שווים את משקלם בזהב – מגנים גם על הידיים ברכיבה בה הצמחיה (ענפים בעיקר) מגיעים לאזור הכידון. שומרים על מנופי השליטה משבירה במקרה והאופנוע נופל ועוצרים רוח\ברחשים מלהיתקע באצבעות בנסיעה מהירה.

1.6 כרית אוויר לרכיבה – AirHawk
כרית אוויר מתנפחת – יקרה אבל שווה כל דולר. רק בעזרתה יכולתי להמשיך וללכת אחרי ימי רכיבה של 500 ק"מ ויותר. נוחה ביותר ופשוט נותנת הרגשה של ישיבה על אוויר.

great-basin-t-shirt-combo_large.jpg great-basin-yellow_large.jpg

תיק אוכף 50 ליטר – Giant Loop
בעבר השתמשתי במזוודות קשיחות (על האופנוע הקודם – GS650) ולמרות מספר יתרונות שיש לאיחסון קשיח, העדפה אישית שלי היא ציוד גמיש. תיק אוכף של 50 ליטר (שהיה בנוסף לתיק ביגוד) מספיק ביותר.
בתוכו נכנסו (בנוחות):
•    ציוד עזרה ראשונה
•    אוכל ל 3-4 ימים
•    2 פנימיות צמיג רזרוויות
•    כלים לטיפול חירום באופנוע
•    ציוד בישול
•    קומפרסור חשמלי (לניפוח הצמיגים במקרה של תקר או אחרי רכיבת שטח)
•    סוללות וכבלי טעינה למחשב\מצלמות\GPS

12908-500x600.jpg 1.7תיק מיכל – Bags Connection Enduro
תיק מצוין, גימור איכותי ומוגן מפני מים (מגיע עם שק חפצים פנימי עם תפירות מולחמות)
התיק ניתן להרחבה מ 17 ל 22 ליטר ע"י רוכסן.
בתא המרכזי היתה מצלמה, סכין הישרדות, קרם הגנה משמש, משקפי שמש וכו"
בתאים הצדדיים – אולר לדרמן, אטמי אוזניים, אזיקונים וחטיפי אנרגיה.
התיק מתנתק מהאופנוע בשחרור מהיר.

חיסרון יחיד שמצאתי הוא תיק המפות בחזית התיק שאינו גדול מספיק למרחקים שכיסיתי. חיברתי לתיק בעזרת כמה סקוצ'ים דו כיווניים) תיק מפות גדול יותר – פיתרון שעבד מצוין. (ניתן לראות בתמונה הראשית למעלה)
יציאת חשמל נוספת שהתקנתי בעצמי על האופנוע כדי להטעין 2 מכשירים במקביל.

2.    – ביגוד: ביגוד הרכיבה היה צריך להתמודד עם כל סוגי מזג האויר. בטיול סביב היבשת תהיה היתקלות עם כל סוג של מז"א, בכל זמן בו תבחרו לרכוב. בטיול רכבתי בטמפ' שנעו בין c5 – c38 בגשם ברוח ואפילו דרך נחיל ארבה (מרגיש כאילו מטר של חצץ נזרק אליך).

חליפת הרכיבה של BMW;  היא כנראה אחת האופציות הטובות ביותר כיום לרכיבה כזו – היא אמנם כבדה ויקרה אבל אני מעדיף להיות מוקף במיגון איכותי, גם בכביש ובעיקר בשטח.
בכיסים הרבים היו חטיפי אנרגיה\ארנק\רשיונות…
לימי הקור – החליפה מגיעה עם שכבה פנימית עשויה פליס ומוגנת מים Goretex.
לחום – השכבה הפנימית מתנתקת בזריזות ופתחי האוורור הרבים גם בחלק העליון וגם בתחתון עושות את הרכיבה בטמפ' גבוהות סבילה (כל עוד נמצאים בתנועה).

מגפי רכיבה – מגפיים "רכות" עמידות בפני מים.
images.jpg3.    מכשיר ניווט TOMTOM XLG
מכשיר ניווט פשוט עם מסך גדול.
היה מצוין לניוט בתוך הערים הגדולות – סידני\פרת' אבל לא יעיל בשטחי האוטבאק.

בכל מקרה – נחמד שיש, בעיקר לקבלת הנתונים הסטאטיסטיים – מרחק\זמן ליעד וכו..

71__TN180x250.jpg 4. מפות – Australia Motorcycle Atlas

עקב גודל השטח ומגבלה של כמות מפות שאפשר לסחוב בטיול שכזה, השתמשתי בספר מפות כללי שהתברר כפיתרון מושלם. הדבר הבסיסי שחשוב בכל מפה לטיול כזה הוא מיקום (עדכני) של תחנות דלק ומרחקי נסיעה. הספר הנ"ל מכיל את כל אלה ועוד מידע חשוב על חניוני לילה ודרכי עפר ומכסה את כל היבשת. בנוסף, השתמשתי בכמה מפות ייעודיות של אזורי האאוטבאק.

transparent_spot2.png5.    מָשֹוּאָה לוויינית SPOT
זהו לא עוד מכשיר שאפשר בלעדיו – זהו ה-מכשיר, שכל מטייל ובעיקר רוכב אופנוע, חייב שיהיה עליו. רק השקט הנפשי שהמכשיר נותן שווה כל מחיר, בעיקר במקומות נידחים בהם לא עובר אדם במשך ימים.

המכשיר הוא GPS השולח את מיקומו החוצָה – מה שאומר שניתן לשלוח איתו הודעות ולהזעיק עזרה במקרה חירום. בעד סכום קטן, ניתן לקבל דף אישי שבו מפת גוגל עם מיקומך – המתעדכן כל 20 דקות, מה שנותן לבני משפחה\חברים אפשרות מעקב יומיומית על מיקומך והתקדמותך. היו דרכים בטיול בהם לא הייתי רוכב ללא ידיעה שהמכשיר עליי.

2008_Shoei_Hornet_DS_Helmet.jpg6.    קסדה – Shoei DS Hornet
קסדה מצוינת ונוחה בעיקר בגלל היותה עם מרחב ראיה גדול ומותאם למשקפי שטח כמו גם, עם משקף הניתן לסגירה ברכיבת כביש.

קלה יחסית ומחברה ידועה ומוכרת.

smh10_1.jpg7מערכת שמע לקסדה – SENA SMH10

פיתרון מצוין ואיכותי, לנסיעות במשך ימים שלמים  – המערכת כוללת 2 רמקולים שטוחים (איכותיים) ומתחברת Bluetooth לפלאפון ולאייפוד במקביל. סוללה נטענת מספיקה ליום רכיבה שלם.

40001.jpg 8דוחס אוויר חשמלי (קומפרסור) – Slime – Power Sport Compressor
לשמחתי, לא הייתי צריך להשתמש במכשיר אבל מכמה מקומות שבהם קראתי עליו הוא בהחלט נותן תשובה טובה לתקר בשטח (לצמיגים עם פנימית). המכשיר אינו יקר, ומעט גדול יותר מכף יד.

מתחבר ליציאות החשמל של האופנוע (שקע סיגריות) ומגיע עם מיכל ג'ל להזרקה לתוך הצמיג כדי לאטום את הפנימית במקרה תקר. (מסוגל לדחוס 300PSI  מחיבור של V12 למשך כ 8 דקות ברציפות)

ציוד קמפינג

1.    אוהל – אוהל פשוט עם הגנה טובה נגד גשם. האוהל נקנה מזמן, והוא לא של איזו שהיא חברה מובחרת. האוהל מלווה אותי כבר כמה שנים והוחלט לא להחליפו לפני הטיול.
2.    שק-שינה – Vango Ultralite 400 שק נוח מאוד גם בחום וגם בקור.

2000002850_500.jpg 3 מזרן + משאבה – Coleman Air Bed
המזרן הזה הוא אמנם אופציה כבדה (גם בגלל שצריך לסחוב משאבה קטנה איתו) אבל אחרי יום רכיבה, אני צריך לישון בנוח והמזרן הזה הוא הדבר הכי קרוב לשינה במיטה, בזמן שנמצאים בשטח.
הוא מתנפח לכ- 15 ס"מ מעל הקרקע ובהחלט עוזר למילוי מצברים עם שינה טובה.

Solo_Stove.jpg 4.    בישול – ראש גז KOVEA Solo Stove – מצוין לבישול בשטח – קטן, קל, זול ועמיד למכות.
בלוני גז ניתן למצוא כמעט בכל חנות לציוד קמפינג\דייג וכאלה יש הרבה באוסטרליה.

אל זה הצטרפו סיר קטן וצלחת להכלת "ארוחות השחיתות" שהכנתי בשטח.

•    כסא – פריט חובה.
כל מי שראה את הכיסא במהלך הטיול, גילה השתאות על סחיבת כסא על האופנוע.
לטעמי – אחד הדברים החשובים ביותר. אחרי יום רכיבה (ובשאיפה מקלחת) – בדר"כ אין היכן לשבת.
לא ממש מתחשק לשבת כל ערב – כל הערב, על הקרקע שיכולה להיות רטובה\מאובקת\חולית\קרה או מלאה בנמלים ושאר בישין. הכסא קל מאוד ולא הייתי מוותר עליו.
הכיסא הספציפי מגיע עם מקום לבקבוק בירה – חשוב ביותר.

223188_189233297789415_153738271338918_456459_5083146_n.jpg

•    ברזנט דק לשים מתחת לאוהל – פריט זול, קל וקטן עם יתרונות רבים. שומר על תחתית האוהל (ועל כל הנמצא בתוכו) מרטיבות חול קוצים ועוד…

כל השאר

olimpus fe.jpg S6500FD_3q-001.jpg

•    מצלמות – היו איתי 2 מצלמות לגיבוי – אחת קטנה ושטוחה (Olympus FE)  שנדחפה לכיס ואחת גדולה יותר (Fuji FinePix 6500S )שנחה לה בתיק המיכל.

ultimate1.jpg•    סכין – חוץ מאולר הלדרמן שמלווה אותי בכל טיול, היה לי צורך בסכין גדולה יותר. הסכין שנבחרה היתה צריכה להיות קלה, איכותית לא גדולה מדי, וגדולה מספיק גם לצורך הגנה עצמית וגם לחפירה, ואפילו שימשה אותי באיסוף עצים למדורות. לסכין בסיס חזק המשמש כפטיש במקרים שבהם יתדות האוהל מתעקשות לא להיכנס לאדמה.

http://bear.gerbergear.com/knives/ultimate-knife/

•    ג'ריקן דלק
4 ליטר (גמיש) – Liquid Containment –  היה מלא בדלק כמעט כל החצי השני של הטיול.
כל מי שפגשתי באזורי האאוטבאק תמיד יסחוב דלק לחירום (חוץ מהתיירים) – רכבי 4X4 בדר"כ יהיו עם מספר ג'ריקנים של 25 ליטר על הגג או בצידי הרכב.

AT010565839-P-2.jpg•    סרט בד דביק – Gaffa Tape
אחד הדברים החשובים ביותר בטיול. השתמשתי בגפה טייפ כדי לתקן חור בכילת האוהל, חיזוק לוחית הרישוי אחרי נסיעה בשטח, חיזוק מערכת התאורה של האופנוע (פנס קידמי) אחרי איבוד בורג בנסיעה קשה (האופנוע, לא אני) – חיזוק מגן השמש בקסדה לאחר נפילה, ועוד שימושים שונים.

•    מחשב נטבוק – קטן קל ויעיל – שימש בעיקר לכתיבה ולגיבוי כרטיסי זיכרון של מצלמות.
במקומות בהם יש אינטרנט שימש לתקשורת (סקייפ)
בדיעבד, לא הייתי צריך לקחת אותו, למרות שהשתמשתי בו די הרבה.

כמה מחשבות לסיכום:

הפריט החשוב ביותר שיכולתי לקחת איתי ואינו מופיע ברשימה, הוא לא כזה שקונים בכסף אבל עדיין שווה המון. חיוך.
לא עולה הרבה להעלות אותו על הפנים ובעת הימצאות בסביבה שאיננו רגילים בה והתושבים אינם רגילים בך הוא יכול לשבור קירות ולהוציא מאנשים את הטוב שבהם. (גם מהמחייך וגם מהמחויך)

במקומות המתויירים בהם נותני השירות והמקומיים רגילים בכמויות רבות של אנשים – חיוך יעזור לרכך קצת את היותך עוד תייר עובר אורח.
במקומות בהם לא רגילים לראות אנשים עוברים לשם הנאה, שם יקבלו אותך גם כך בחיוך מאוזן לאוזן.

פגשתי הרבה אנשים שהותירו את חותמם עליי, בין בגלל סיפור חיים מדהים, אורח חיים שונה מכל המוכר לנו או סתם מעצם התמודדותם עם חיים בבדידות הכל כך לא רגילה בארץ מערבית כיום.

נחשפתי לגודלו של שטח האי הזה המכונה אוסטרליה, ולמרות שאני חי כאן כבר כמעט 10 שנים הצלחתי להיות מופתע ומלא הערצה.
חזרתי מאוהב.

תודה ליוני שאירח אותי באתר שלו אבל גם על העידוד בשעות קשות (כן, היו גם כאלה) ונתן עצות לפני ובמהלך הטיול.
תודה לאסף ולדוויד שהיו בשני מרכזי בקרה (בישראל ובאוסטרליה) ועקבו יומיום על ההתקדמות ועל מצב הרוח.
ותודה לכם, לכל מי שהצלחתי להחזיק עד כאן עם סיפורי הרכיבה והטבע.

Z5n.jpg

עד החלום הבא…

ZAC

———————————————————————————————————————

כתב וערך – צחי. כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לצחי

——————————————————————————————————————–

מאת: יוני   ·   קטגוריות: אופנועים and הרפתקאות   ·   יש 5 תגובות, הוסף תגובה    

6 בפברואר 2010 קטעים

לחברי שצלצלו לפרגן על המשך כתיבת הבלוג ושירבבו כמה מילות דאגה, אני מבקש להודיע: אפשר להרגע, אני על הקרקע. כלומר על אופנוע. לפני כשבוע, כמה שעות אחרי שהעלתי את הפוסט האחרון, קיבלתי טלפון מחברי הקרוב יורם שהודיע לי בחגיגיות כי האופנוע שלו נמק משיעמום בחנייה, אחרי שהוא שם את עצמו על קטנוע/יאכטה חדש תוצרת ימהה בנפח 400 סמ"ק. כך שאני יכול להתכבד ולרכב על האופנוע הצהוב, לכמה שבועות עד שאמצא את הצפון. כך ששוב ידי שלוחות לפנים וברווח שבין ברכי מתנדנד לו מיכל דלק ולוגו של חברת ב.מ.ו. שוב החניה שלי זוכה לנחת מברשתו של המטאטא.

IMG_7773.JPG

שוב הוצאתי את השַלט של שער החניה החשמלי מהמגירה וגיליתי, שהרמזורים הקבועים בדרך מהבית למשרד בתל-אביב זוכרים אותי היטב ועדיין פועלים בדיוק על פי אותו תזמון, זה המוכר לי עוד טרם יצאתי למסע שלי. ואף שכרגיל יציאה לכביש היא סוג של יציאה הישרדותית לקרב, התחושה נפלאה. תודה יורם. בשבוע הבא אני עולה ברכיבה בדרכים צדדיות לצפון הארץ לפגישת עבודה. עם הדרך שמחכה לי, באמת מעניינת אותי הפגישה…

תעתועי הגעגוע

IMG_5226.JPG

כשהייתי אי שם באמצע הקארטרה-אוסטראל בדרום צ'ילה, שכבתי בוקר אחד ער, בקובה הקטנה ששכרתי בעיירה פוארטו פיוהואפי, מנסה לנסח בראשי ביטוי שיביע את געגועי לנמל הבית. עוד רגע והייתי מנכס לעצמי מילים מתוך שיר ספנים דביק. על צריף עץ וחלון עם נר. ניסיתי להזכר איפה בדיוק מונח הספר שהשארתי פתוח בבית שם בארץ. מצאתי עצמי עובר על תוי פניהן של בנותי, על הדרך היומית בין רחוב סוקולוב לקרליבך, אותה עברתי שנים מביתי למקום העבודה. חישבתי איפה בדיוק הייתי אמור להיות באותו רגע אם הייתי בארץ. וכשהתרכזתי ממש שמעתי מרחוק צלילים וקולות שהשארתי בבית. חשבתי על אנשים ומה הייתה תגובתם כשסיפרתי להם שאני יוצא למסע הזה. צחקתי לעצמי כשנזכרתי בתגובתו של יוסי ואחר כך בתגובתה של פקידת הבנק ושל אודי ומשה. איך כל אחד, הביע בעצם נגיעה בגעגוע שיש לו, בו הוא עירב מילים על מרחק וזכרון, כמיהה וחלום. הבנתי שחומר הגלם העיקרי שלי הוא הגעגוע. כי בראש וראשונה מתגעגעים גם לדברים שלא חווינו ולמקומות שלא היינו בהם מעולם. ממה בנוי הגעגוע שלנו? ואיך הוא קופץ פתאום לתוך מחשבה או שיחה? האם צריך להיות במוד מלאנכולי כדי לעורר את הרצון להתחבר לגעגוע? אולי אנחנו תמיד נמצאים ברמה כזו  או אחרת של געגוע. לחברים, לילדים, לתקופה בחיינו, למעשים שעשינו או לתחושות שהיו לנו. בעיני געגוע אינו רק דיבור על זמן עבר, כי אם דרך הבעת מחשבות על כמיהה. כל ההתפלספות הזה נוחתת לתוך הבלוג שלי, כי אני כנראה בסוג של געגוע גם עכשיו. מהצד השני של הקארטרה-אוסטראל, נזכר באנקדוטות. במראות. בפנים, נופים. ואני ממש לא במוד מלאנכולי. אני די שמח. למרבה הפלא, אני מוצא עצמי מהרהר בגעגוע בקטעים שמחים אך גם בקטעי סבל שעברתי, בנפילות קשות, באיבוד דרך, במפגש עם אנשים לא נעימים  וכן, אני מתגעגע לגעגוע שהיה לי שם. לציפיות שהיו לי מהחזרה לארץ.

IMG_3116.JPG

עמוס נחום

לפני מספר שבועות, התמזל מזלי וידידי עמוס נחום, איתו חלקתי תקופה סוערת בשירות הצבאי, הגיע לביקור בארץ, הלכתי לפגוש בו ולשמוע את הרצאתו המאלפת על חייו כצלם טבע מהמקצועיים בתחומו בעולם. מתמחה בעבודה מקצועית במקומות הכי נידחים, מסוכנים ומאתגרים, בהם שוכנים ענקי הטבע. לוייתנים, כרישים, דגי חרב, דובי קוטב ועוד. הוא איש שהבי.בי.סי. או נשיונאל ג'יאוגראפיק פונים אליו כשהם מכינים כתבה שזוכה אחר כך בפרסים. הכנסו לאתר שלו, מבטיח לכם שכבר תרצו להכיר אותו מקרוב. איש נהדר ויקר.

להלן אחד מהצילומים של עמוס נחום:

Lucie&PilotfishEscort.jpg

ספרים

קצת ארס-פואטיקה (למי שאינו מצוי, ארס(ars) פואטיקה היא כתיבה העוסקת במלאכת הכתיבה), מקדיש כמה שעות בשבוע לכתיבה. אני כותב בלי להרים את הראש ובטוח שבסוף אכניס עריכה, קיצוץ ושכל בשטף הדברים שאני משרבט במסמכי וורד באופן הכי לא מסודר. כך אני משחרר את עצמי מאינוס סיפור החוויות לעלילה. אני אוסף את המרכיבים, הכלים, התיבולים, הזכרונות. אחר כך זה יהיה ספר. ואני יודע שעם כל הכבוד למלאכת הכתיבה. עיקר העבודה תהיה אחרי השלמת הספר.

בשנת 1976 כשהייתי בשנה השניה ללימודי ב"בצלאל" בירושלים, הגעתי לתל-אביב עם תיק עבודות, עברתי בין הוצאות הספרים שאת כתובותיהן הוצאתי מ"דפי-זהב" וללא תיאום מוקדם דפקתי על דלתות של מנהלי הוצאה מופתעים והצעתי לאייר להם ספרים או לעצב עבורם עטיפות. "אני אילוסטרטור" אמרתי. "מה?? מה אתה???" "אילוסטרטור, צייר, מאייר." במקומות שהסכימו להקשיב למשפט שאמרתי עד סופו, קיבלו אותי בסבר פנים פושר, חייכני וסלחני משהו. משל, מה קפץ עלינו הנער הזה, לזעזע את מערך התרבות המודפסת בא"י. הרי הם שומרי הסף של אריה נבון, נחום גוטמן, אבנר כץ ודני קרמן הנפלאים, שכשרונם המדהים ואיוריהם, שלטו בשוק ללא עוררין. רק במקום אחד קיבלו אותי בחום. זו היתה רחלי אידלמן, בעלת ומנהלת הוצאת "שוקן". היא הביטה בתיק העבודות הסטודנטיאלי שלי והחליטה שאין מה להפסיד, "הנה, תכין לי סקיצה לעטיפה ל'ספר הישויות הדמיוניות' של בורחס, שנמצא כרגע בדפוס".

IMG_7794.JPG

כל הלילה שלאחר הפגישה לא עצמתי עין, ישבתי בחדרי הקטן, ברחוב אהוד 3 בשכונת בקעה והכנתי לא פחות מעשרים ושש סקיצות, שעיקרן איור בצבעי מים, של קבוצות וסדרות הזויות לעטיפות שאולי יצאו יום אחד לדפוס. בבוקר, ירדתי בעיניים נפוחות שוב לשפלה והתייצבתי במשרדי "שוקן", שהיו אז בקצה המערבי של שדרות רוטשילד. מאז כבר עיצבתי ואיירתי כמה מאות עטיפות להוצאת "שוקן", ועיצבתי כמה ספרים. אחד מהם, ספרו של פנחס שדה "איש בחדר סגור לבו שבור ובחוץ יורדת אפילה" זיכה אותי בפרס גוטמן לאיור בשנת 1994.

IMG_7798.JPG

בינתיים, ענף ההוצאה לאור גדל למימדים ענקיים. גם בזכות מיחשוב תעשיית התקשורת, התפתחות מערך ההפקה, בתי דפוס זולים, התמקצעות מערך ההפצה ושכלול דרישות השוק, שהיה בשל לכשרונות חדשים. ואף שחזו כי כניסת מתחרים ממכרים כמו טלויזיה רב ערוצית ואינטרנט למשבצת הפנאי שלנו – ענף הספרים, רק תפח וגדל. עכשיו אני עסוק בהכנות לקראת הוצאת הספר. שוק שהשתנה משמעותית בשנה האחרונה.

אמנות

IMG_3871.JPG

tree-cloude-1

מחר תתקיים התערוכה השנתית של האמנים התורמים לוועד למלחמה באיידס והמאורגנת באדיבות בנק-הפועלים. התערוכה הפכה להיות מעין זירת חובה, למי שרוצה לחשוף את יצירתו הפלסטית בפני עשרות אלפי מבקרים אנינים וגם לזכות פעמיים: להערכה, שמשמעה שליפת הארנק. ותרומה, למטרה נעלה. (החל בשנה הבאה יתוגמלו גם האמנים בחלק מהתמורה שתתקבל). בפינת הסטודיו יש לי ערימת ענק של ציורי שמן, שמשום מה לא הצלחתי למכור לאיש. ניסיתי כמה פעמים. תערוכות. לובי של תיאטרון, פואייה של מלון. תערוכה בבית. בקיצור, יצאתי למסע שלי ונשארתי עם ערימה. לשמחתי אני פותח את השנה באירוע המכובד הזה, מתכבד לתרום ולהציג עבודה משלי, כבר שנה שמינית ברציפות. מתוך אתר הקטלוג של התערוכה.

כמה שאריות ופתיתי ביקורת ציוד

תיק מיכל

IMG_6539.JPG

המוצר: תיק מיכל (תוצרת סין), הוא תיק פלסטי המונח על מיכל הדלק בין בטן הרוכב לכידון. הוא מאפשר איחסון של דברים הדורשים נגישות מהירה. כמו מצלמה, מפות, ציוד שמע. יש תיקי מיכל גדולים המעניקים גם אפשרות להשען קדימה ולהקל מעט על המשקל המוטל על הזרועות בעת הרכיבה.
ביקורת ציוד: התיק נקנה במבצע בחנות של אופנועני "הל איינג'לס" בפרוור נידח של סן-דייגו, לשם הביא אותי דן טופ, קצין צוללות אמריקאי בדימוס, שממלא את זמנו הפנוי באיתור ועזרה לעורכי מסעות שכמוני שנתקעים עם שאלות בדרום קליפורניה. (הוא גם הנחה אותי איך להתכונן לכניסה למקסיקו בכל הקשור לפחדים המלווים כל תייר המתקרב לאיזור בו מתנהלת מלחמת סמים קטלנית) הדגם שקניתי הוא בגודל ביניים מתחבר לאופנוע ברצועות ושלושה אבזמי שחרור מהיר.
יתרונות: בנוי חומרי פלסטיק קשוחים, הרבה כיסים. בעיות: חדיר למים כל טפטוף קל גורם לתכולתו להרטב. תופסני רוכסנים קטנים מקשים על שימוש עם כפפות (הפתרון, לקשור שרוך ארוך לתפס הרוכסן).
לסיכום: תיק בסיסי שנראה כי מתכנניו לא ממש השתמשו במודל שלו. חדירותו למים מזעזעת. רוכסנים שאינם מאסיביים לעבודה קשה. כיסוי מיוחד שנועד לכסות אותו בעת גשם, אינו שקוף ולכן מנטרל את שימושו גם כנושא מפה. שיפוע הכיס העליון, שבחלקו התחתון פתח. גרם כמה פעמים לחפצים ליפול תוך כדי רכיבה.
משהו אישי: הזהירו אותי בלי סוף כי בדרום אמריקה ישדדו אותי על כל מטר. בתחנת הדלק הראשונה בכניסה לרוטה קווארנטה (דרך 40) בארגנטינה. שכחתי את תיק המיכל במגרש החניה ליד התחנה. חזרתי אחרי שעה לערך ומצאתי שהתיק מונח באותו מקום. למרות שעברו שם עשרות כלי רכב והרבה אנשים. איש לא נגע בתיק. (כאן בארץ, ביום הראשון כשיצאתי לעבודה, שכחתי את הכפפות על מושב האופנוע של יורם. כשחזרתי אחרי שלוש דקות, הן כבר נגנבו.)

מגן פרספקס לפנסי הדרך

perspecs.jpg

המוצר: פיסת פרספקס בעובי כשני מילימטר גזורה בגודל המכסה את משטח הזכוכית של הפנסים, מטרתה להגן על הפנסים מפני פגיעה של אבני חצץ הניתזות מהדרך.
ביקורת ציוד: יתרונות: השקעה קטנה שחוסכת כאב לב. מחיר יחידת תאורה באופנוע כזה עולה ה ר ב ה כסף. חסרונות: אסור להשתמש ברכיב הזה בכבישי חלק מהמדינות, כי הוא מעוות את אלומת האור וגורם לה לסנוור.
לסיכום: חתיכת הפלסטיק הזו חטפה הרבה חצץ ממשאיות שבאו מולי בדלטון היי-ויי, בין פיירבנקס לפרודו-ביי בצפון אלסקה וגם בקרטרה-אוסטראל ורוטה-קווארנטה בדרום אמריקה. מגן פשוט שאפשר לייצר לבד. נצמד למקומו בארבעה תופסני וולקרו. חשוב שישאר רווח של כמה מ"מ, בין הפרספקס לבין זכוכית הפנס.
משהו אישי: בחוף מאזונטה במקסיקו כשהייתי צריך לחפור בחול כדי לחלץ את הצמיג האחורי שנתקע, פיסת הפרספקס שימשה לי כאת חפירה.

דגל ישראל

תיאור המוצר: (תוצרת סין), פיסת בד סינטטי בגודל 20 על 30 סנטימטר, עליה שני פסים בצבע תכלת. ביניהם שני משולשי תכלת שווי צלעות מונחים זה מעל זה ויוצרים מגן דוד. אספתי אותה (ועוד עשרות כמוה) בשולי הכביש בו אני מתאמן בריצות ארוכות ליד ביתי.
ביקורת מוצר: יתרונות: נו באמת. חסרונות: נו באמת.
לסיכום: אביזר חשוב ביותר ליצירת קשר מיידי עם מקומיים. לטובה וגם לשלילה. אי אפשר לטעות. אין אחד שלא הביע עמדה. מחולל תשומת לב מספר אחד במסע. ונכון, היו מקומות רבים שהעדפתי לא לחשוף אותו.
משהו אישי: קודם כל, דגל הוא הדבר הכי אישי שחשפתי לפני זרים בהרבה מקומות. באחת הבאסטות של בשלניות הדרכים במקסיקו, קיבלתי הנחה משמעותית מאישה נחמדה, שזיהתה את הסמל על הדגל, בתור סמל של נוצרים מכת איזושהי. כשהסברתי לה כי זה דגל מדינת-ישראל. היא לא הבינה על מה אני מדבר, אבל אהבה את העובדה שאני גר ליד בית-לחם.

——————————————————————————————————————–

וממש בקצה.

לסיכום וכתשובה ללא פירוט יתר כרגע, לשאלה השניה שאני נשאל בהרבה מקרים: זה נכון! אני כבר מבשל את המסע הבא, שישא אופי קצת פחות מתבודד ועם זאת יהיה גם הוא ראשוני ומכונן.  פרטים נרחבים עוד יגיעו. כבר ראיתם שאיני מסתיר דבר.

אני בשלבים האחרונים של עריכת הרצאה מסודרת בת כשעה וחצי, על המסע. הרצאה שאיתה אני מתכוון לצאת לסיבוב בפני מי שרק יחפוץ. בתשלום כמובן. אפשר ליצור איתי קשר בעניין.

עומר כנעני ידידי, העלה שני קטעים ביוטיוב, על המסע שעשה באמריקה הלטינית על אופנוע כשנה לפני. קטע ראשון. וקטע שני הכנסו ותהנו!

בפוסט הבא: ערימת תובנות וכמה טיפים שאני מציע למי שחושב להגשים חלום. ולאו דוקא ברכיבה על אופנוע.

מאת: יוני   ·   קטגוריות: אופנועים and הרפתקאות and יוני בן שלום   ·   יש 10 תגובות, הוסף תגובה