רואנדה, לא מה שחשבנו

למסלול הרכיבה של עודד ברואנדה נא הקלידו כאן

רואנדה צרובה בזכרון בשל רצח העם בשנות התשעים. סיר לחץ שמקורו בשיטת הפרד ומשול אכזרית שהתחילו הגרמנים בתקופה הקולוניאלית –מזרח אפריקה הגרמנית – והמשיכו הבלגים. בעצם זה היה טבח של מיליציות שבאו מהמדינות השכנות וטבחו בהוטו ובטוטסי במידה שווה גם משום הנשואים המעורבים הנהוגים פה – הם פשוט לא ידעו מי הוא מי ועפ"י פרופיל פנים וגולגולת (נשמע מוכר?) סימנו את הנרצחים. 100 ימים 800,000 וכשהחלו להיפגע הגורילות התערבו הצרפתים ושמו לטבח קץ.

[youtube url=http://youtu.be/XMiVetvpDFE>]

[youtube url=http://youtu.be/yR0mVeHkVbA>]

[youtube url=http://youtu.be/wMFr0wuIrtQ>]

[youtube url=http://youtu.be/PWZyp9qXdHk>]

עם מעבר הגבול מטנזניה החלה לחלחל בי התחושה שזו לא אפריקה "הרגילה" – נוהגים שפוי, מצייתים לחוקי התנועה (אחרי מספר עקיפות קלטתי שאני היחיד שעוקף בפס לבן), המרחב הציבורי נקי, תשתיות מטופלות, מעט אבק דרכים – גם בכפרים הנדחים. פעם ראשונה שמעתי פה את המושג גולה – DIASPORA – שלא בהקשר היהודי. מאז שנות ה 60 עזבו רבים בשל המלחמה הנמשכת את המקום בעיקר לבלגיה וצרפת. בשנים האחרונות – שקט ויציבות שלטונית – הם החלו לחזור והביאו עמם את הידע והדרישה לסטנדרטים להם הורגלו. הם השתלבו פה בעבודה בחברות הבינלאומיות, עסקים עצמאיים שהם הקימו ובמערכת השרות הציבורי.

[youtube url=http://youtu.be/Rm0BwGDqARM>] [youtube url=http://youtu.be/niICXXP58aM>]

לפני 5 שנים נאסר פה השימוש בשקיות פלסטיק – פשוט אין, רק שקיות נייר חומות. בשדה התעופה – כך מספרים – מתבקשים הנכנסים באדיבות ונחישות להשאיר את השקיות במיכל מתאים ולא להכניס אותם למדינה. הם החליטו לדלג מעבר לחוליים והטעויות שנעשו במדינות אחרות – ונראה שזה עובד. קיגאלי שעד לפני 20 שנה היתה כפר הפכה לבירה של רואנדה לאחר הפרידה מבורונדי והיום היא עיר מטופחת יפה ונעימה על הגבעות פה. בפרלמנט מכהנות יותר נשים מגברים וכמו שכבר למדתי באפריקה – האנשים ! ככל שאוסיף אגרע (על שיקום רואנדה: כאן. העורך)

MILLE COLLINES  נקראת רואנדה בפי המקומיים בחיבה ואכן כולה גבעות. העצים נחטבו ברובם לצורכי בעירה והגבעות נטועות היום בבננות, ובמקומות הגבוהים בתה וקפה. אין כמעט חי במדינה – הכל ניצוד ונאכל במהלך המלחמה. הגורילות – מספר מועט של משפחות – נמצאות היום בשימור ומטופחות והן בעצם האטרקציה התיירותית היחידה פה. האישורים לחזות בהם ניתנים במשורה ועולים 750$ לאדם.

מחר אני עובר לאוגנדה ושם אבקר את הגורילות משום שפה עד ה-26.8  אין אישורים.

ביום ראשון  יצאתי ליום "עבודה", הלינקים מצורפים.

—————————————————————————————————————————————————-

כל הזכויות C לסיפור לצילומים ולוידאו שמורות לעודד ויטליס

————————————————————————————————————————————————–

מאת: יוני   ·   קטגוריות: החיים הם הרפתקה and הרפתקאות and כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

זנזיבר. די בשם כדי לעורר אדרנלין!

כנסו כאן לקישור המוביל לתוכנת תיעוד המסלול על הג'י.פי.אס. של עודד

רק השם זנזיבר מספר את רוב הסיפור. יש תמונות ווידאו קליפים – שני הראשונים הם ב 7 בבוקר לאחר שירדתי מהמעבורת וחיפשתי את האכסניה שבה רציתי להתאכסן –  שני הקליפים אח"כ הם שעתיים מאוחר יותר לאחר שהייתי שוב בנמל וחזרתי לאכסניה – אבל להעביר לכם את הנשמה של המקום – קטונתי. מיטב האוריינט.

כמו הג'ירפות והפילים לצידי הדרך כך גם סואהילית ואקונה מטטה חי וקיים – פשוט נפלא

עניין טכני – לפני בערך 2500 ק"מ – בזמביה נכנסנו לבור בכביש. המייצב של הזרוע האחורית ספג את כל החבטה והתעקם. ברכיבה "על ביצים" הגענו ל Dar Es Salaam שם חיכה לי החלק שנשלח אלי מד' אפריקה. הבוקר סייעתי לשני החברה בצילום להחליף את החלק – לכולם שלום וידידי הבאוורי מתלוצץ עם מכונאיו.

[youtube url=http://youtu.be/qEXY5UPR7mo>][youtube url=http://youtu.be/3UYx5csoLXI>][youtube url=http://youtu.be/3LY1KlY8ldY>][youtube url=http://youtu.be/5BOJjaXB0qE>]

—————————————————————————————————————–

כל הזכויות C לסיפור, לצילומים ולוידאו, שמורות לעודד ויטליס

—————————————————————————————————————-

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

טנזניה. חוכמת הדרך, הנוף והעצים

כדי לצפות במסלול של עודד כפי שהוא מתועד בג'י.פי.אס. שאיתו, הקליקו כאן

נפרדתי בקושי ממלאווי המתוקה ואני בטנזניה – בקלות מתאהבים בה – היא כל כך יפה. מיד אחרי הגבול – כל פעם מפליא אותי מחדש איך מיד אחרי מעבר גבול גם המראות משתנים (חוכמת הגבולות הטבעיים כנראה) – משתנה הנוף ומטפסים עד ל 2500 מ' – מסביב הכל ירוק ועד קצה האופק מטעי תה – וקר. בירידה לקראת דר א סאלם הבירה, שוב משתנה הנוף – עמקים מוריקים, לימין הדרך ג'ירפות רועות בנחת – תראו את האחת, כאילו היתה בחוג לדוגמנות – ובשאר הדרך מלווים אותי עצי הבאובב החכמים – באחד המקומות הם היו כל כך צפופים שנראה היה כהתכנסות מועצת החכמים. נכנסנו ידידי הבאוורי ואני ברכיבה לדר א סאלם. בהמשך, למה הדגש.

לקט קליפים מהנעשה על דרכי אפריקה.

[youtube url=http://youtu.be/PeK5pjPBNMg>][youtube url=http://youtu.be/5FqTbw31ABc>][youtube url=http://youtu.be/7NZRbbvcfuQ>][youtube url=http://youtu.be/5uOoXDE4q8U>][youtube url=http://youtu.be/f8ng6SsOa6Q>][youtube url=http://youtu.be/BqCQYeDFRD0>][youtube url=http://youtu.be/os-5XNtQsX4>][youtube url=http://youtu.be/KYsCdMaG32Q>][youtube url=http://youtu.be/pXpfSa_Sqrs>][youtube url=http://youtu.be/pJCPyxDoD08>][youtube url=http://youtu.be/J20IFQ1AHd0>]

————————————————————————————————————–

כל הזכויות C לסיפור לצילומים ולוידאו שמורות לעודד ויטליס

————————————————————————————————————

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

אופנועים בשירות האנושיות

ומלאווי המתוקה – ארץ של אנשים טובים

מסלול הרכיבה של עודד מתוך תוכנת הג'יפיאס שאיתו: כאן

ממפלי ויקטוריה דרך לוסקה בירת זמביה בדרכי לחצות את מלאווי לטנזניה.

בסט התמונות הקודמות ראיתם את מאלווין על אופנוע. מאלווין הוא מכונאי שעובד עבור NGO  שנקרא RRIDERS FOR HEALTH – מכספי תרומות נקנו אופנועים – YAMAHA SUPER TENERE (למי שחשוב)

מאלווין על הסופר טנרה

ורופאים רוכבים עליהם בין הכפרים עם ציוד דיאגנוסטיקה בסיסי ותרופות. אחת לשנה, הארגון פותח הרשמה למסע אופנועים שהכנסותיו מופנות לארגון. הארגון פועל מעבר לזמביה גם במלאווי, זימבבואה, ליסוטו, בוצואנה וגמביה. אני מעלה את העניין משום שאפריקה מלאה בארגונים – ג'יפי הטויוטה קרוזר V8 הממוזגים שלהם ממלאים את הדרכים והפעילים שלהם בכותנות מגוהצות ממלאים את המלונות והמסעדות – לא ברור כמה מכספי התרומות אכן מחלחלים ומגיעים לנצרכים. אצל הרופאים הרוכבים ראיתי את זה קורה בבסיס בצ'יפאטה.

לא ידעתי עד שהגעתי לכאן, כמה רבים הזרמים בנצרות – המיסיונריות באפריקה לא פסה – בכל כפר יש לפחות מבנה אחד – עומד ריק – שאחת מהכנסיות "תרמה" עם שלט גדול ומאיר עיניים. בכלל, כמות שלטי ההוקרה שרואים באפריקה הוא עצום (יותר מבתי החולים בארץ) – על כל מבנה נטוש, כביש או גשר, מתקן שאיבת מים מרכזי בכפר ובכלל – שלט הוקרה גדול. חלילה שהמקומיים לא ישכחו, למי הם חייבים את כל הטוב הזה ואנחנו, המערביים, התיירים המזדמנים, שנזכור כמה אנחנו נפלאים שאפשרנו להם לחצות את הנחל החרב בלי להרטיב את כפות הרגליים.

קבוצה נוספת בעלת נוכחות הם הסינים. הם בוני התשתיות באפריקה ובמרכז אסיה – במדינות עם אוצרות טבע. תמורת זיכיונות כרייה ל 20 שנה הם סוללים את הכבישים.

"היתרון" של הסינים באותן מדינות הוא מתן כסף ללא פיקוח וללא "שאלת שאלות" לעומת האירופאים, שמקפידים בשנים האחרונות על אכיפת חוקי זכויות האדם כחלק ממימון פרויקטים במדינות הללו – לפחות זו התואנה לאבוד האחיזה המערבי באפריקה.

במדינות העניות העובדים, עובדים תמורת שכר יומי – לאחר הפרשת החלק היחסי לרכב ליסינג, משכנתא, קאנטרי וכו' הם הולכים לשוק לקנות את מצרכי ארוחת הערב והבוקר למחרת. קליפ של הרחוב הראשי בצ'יפאטה שבמזרח זמביה על הגבול עם מלאווי.

לטעמי, "הסיפור" של מלאווי הם האנשים. המדינה יפה אבל בהשוואה לשכנותיה היא עוד מדינה. רבע מהמדינה תופס אגם מלאווי – 29600 ק"מ רבועים ( שטח ישראל 20900 ק"מ רבועים) – והוא מוקד המשיכה העיקרי. היערות נחטבו לצרכי בישול והסקה – במפות ובג'י פי אס מופיעים עדיין אזורים מיוערים שבמציאות אינם קיימים (יש צילום מסך ג'י פי אס והמציאות) – הוכחדו אזורי המחיה של החי והמדינה נראית קירחת.

מזמביה לטנזניה עוברים דרך מלאווי – כך חשבתי. הגעתי ללילונגווי בירת מלאווי, חשבתי ללון ולהמשיך למחרת – נשארתי שני לילות. הגעתי לאגם – MONKEY BAY- חשבתי ללון לילה ולהמשיך – נשארתי שני לילות. כעת אני ב SENGA BAY  נשאר ללילה שני – האנשים, הם כל כך נחמדים, כל כך נעימים – זה לא משהו שיש לי מילים לתיאור, אני פשוט לא רוצה להמשיך מפה.

הכל מתנהל על הכביש תוך כדי לעיסת ומציצת קנה סוכר – הילדים משחקים, המסחר, ה"פרלמנטים" הגבריים והנשיים וכמובן בע"ח – ניסיתי במספר קליפים להמחיש לכם.

כאן למטה, אוסף קטעי רכיבה קצרים אם בא לכם להתחבר אלי, לרכיבה בדרכים המאובקות של מלאווי:

[youtube url=http://youtu.be/BF3ydXOIVrc>] [youtube url=http://youtu.be/dExQwsI6k3Y>]

[youtube url=http://youtu.be/BzN3ko7yIpw>] [youtube url=http://youtu.be/kEBfKEmoiWo>]

[youtube url=http://youtu.be/-AgPFjtOWAw>] [youtube url=http://youtu.be/lmz8ABfeNa8>] [youtube url=http://youtu.be/5dLbjEU_dOo>]

————————————————————————————————————————————–

כל הזכויות C לתמונות לוידאו ולסיפור שמורות לעודד ויטליס

————————————————————————————————————————————-

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

גבי ושי ממשיכים לנוע ברכב מארגנטינה לצ'ילה

לגבי זה מפגש שני בתוך חודש עם נתיבי פרא מהיפים בעולם

הצג מפה גדולה יותר

יום ראשון 24.2.2013
הלילה ירד קצת גשם והטמפרטורות ירדו מאד. מיד חשבתי על העובדה שאני עכשיו נוסע ברכב ולא רוכב באופנוע ועל ההבדל העצום בחוויית הדרך. הבטחון האישי הרוגע והניתוק שרכב מעניק לעומת אופנוע. בסוף היום הדבר חזר על עצמו כאשר היינו כבר ב-  Chaiten יצאנו לאכול והגיעו חבורת אופנוענים מזג האויר היה קר מאד ואפשר לומר בזהירות שלא ממש קינאתי בהם… התחלנו את הנסיעה דרומה לכוון  Trevelin ועצרנו בעיירה היפה הזאת לקפה של בוקר, משם ממשיכים על כביש לא סלול עד לגבול עם צ'ילה. מעבר הגבול בין שתי הארצות היה עינייני ומהיר מאד. פחות משעה וזה היה נחמד מאד. בעיירה Futalaufu  שבצד הצ'ילני עצרנו להוציא כסף והתחלנו את הנסיעה מערבה לאורך הנהר ( באותו שם ) ועצרנו לצלם לא מעט בגלל יופיו של האזור וזכינו אפילו למופע של שייט קייקים בזרימה חזקה של הנהר. פוטולופו נחשבת לאחד האתרים הנחשבים בעולם לחתירה של קיאקים של "מים לבנים", כאלה שעוברים בתוך נהרות גועשים עם זרימה חזקה, גלים ומערבולות. נהר פוטולופו זורם בעוצמה אדירה ובהמשכו הוא כולל כמה מפלים ונתיב סלעי מסוכנים מה שמושך לכאן הרבה משוגעים לעניין מכל העולם. הדרך מתפתלת מערבה יפה לכל אורכה, עד הצומת עם נתיב הקרטרה אוסטרל הזכור לי היטב – בעיירה  Villa santa lucia  בה עצרנו לאכול לפני שהמשכנו צפונה לכוון צ'איטן. הגענו במטרה להשיג מקום להפלגה של מחר לכוון החצי האי צ'ילואה אבל המשרד היה סגור ( יום ראשון ) כך שנשאר לנו לחפש מקום לינה ולהתארגן ללילה כאן .

יום שני 25.2.2013
בערב אתמול ניסיתי להשיג כרטיסים להפלגה ל-  Quilon שבאי צ'ילואה, מקום שלא הייתי בו ויש עליו הרבה מילים טובות, אבל אתר האינטרנט של חברת הספנות הראה שאין יותר מקום. גם שיחה שעשיתי לפוארטו מונט נענתה בשלילה. בבוקר, מה שנשאר זה לקוות שיהיה מקום באחת ההפלגות האחרות. הלכנו לכוון המשרד בשעה 9:00 שעת הפתיחה. הראשונים שיצאו אמרו שאין מקום בהפלגות לפוארטו-מונט בכל זאת החלטתי לבדוק את האפשרויות והפקידה אכן ענתה שאין מקום והוסיפה שאפשר להפליג ל – Quilon לרגע התבלבלתי… הרי באתר החברה היה כתוב שאין מקום… היא חייכה ואמרה "יש", מיד קנינו כרטיסים ושמחנו על המזל שנפל עלינו פתאום. בשעה היעודה הגענו לנמל ונעמדנו בתור הארוך לעליה למעבורת. היציאה התאחרנ מעט וזכינו לתצפית יפה להר הגעש שהתפרץ לפני מספר שנים ומחק את צ'יאטן מהמפה, עיר שבנתיים התחדשה, אך לא לגודל שהייתה לפני ההתפרצות. ההפלגה ארכה כ – 5 שעות ומזג אויר בהיר איפשר מבט יפה על כל האזור ההררי הנחשב לגבוה ביבשה. באי צ'ילואה גבעי נמוך שמזכיר את טוסקנה. לאחר הירידה מהמעבורת, התחלנו בנסיעה צפונה לכוון העיר   Castro בנוף יפה, מזג אויר נעים וכביש סביר. כאשר הגענו לקסטרו החלטנו להמשיך בנסיעה עוד שעה לכוון    Ancud   בצפונו של האי, התמקהנו במרכז העיר הנעים וזכינו למופע קרקס בכיכר המרכזית מול המלון.

יום שלישי 26.2.2013
אחרי ארוחת בוקר תקנית יצאנו לדרך לכוון מעבר המעבורת מהאי ליבשה ומשם המשכנו צפונה לכוון פוארטו מונט אחר כך לכוון Osorno  כאשר הנוף בהתחלה דומה מאד לאזור הקרטרה אוסטראל אותה חציתי לפני כחודש וחצי בהמשך, הנוף הופך להיות חקלאי ושטוח יותר. חוות בקר וכבשים שולטות באופק. המטרה שלנו היום היא העיירה Pucon  ואנחנו נותנים ל-GPS להוביל אותנו בדרכים צדדיות מאזור העיר Los lagos  לכוון העיירה הנחמדה   Panguqulli  הנוף שאנחנו עוברים פשוט מדהים ביופיו וכמובן עוצרים לנסות להעביר את היופי הזה בצילומים. בעיירה אנחנו עוצרים, מסתובבים וממשיכים צפונה לכוון העיר  Villarricaוממנה שוברים מזרחה לכוון פוקון. אנחנו מוצאים מקום נחמד להיות בו, רצים לראות את המשחק בין מדריד לברצלונה וחוזרים שפופים לדירה שלקחנו. בערב אנחנו יוצאים לאכול ולאחר מכן מסתובבים בעיירה היפה הזאת שנחשבת למרכז תיירות אתגרית בעל שם עולמי, הרחובות מלאי משרדים של חברות שיודעות לקחת אותך לטפס על הרים לעשות רפטינג ולקיים את הפנטזיית האקסטרים שהרבה ישראלים צעירים אחרי צבא באים לממש כאן.

יום רביעי 27.2.2013
החלטנו להשאר יום נוסף באזור פוקון ולמצות את היותה בירת איזור האגמים של צ'ילה. אך כאשר יצאנו לאכול ארוחת בוקר קיבל אותנו מזג אויר קריר למדי. בעקבות הארכת השהות במקום, נדרשנו לנדוד למקום אחר מכוון שהדירה היפה שבה היינו הלילה לא פנויה ואכן מצאנו מקום יפה אחר להעביר את הלילה הנוסף כאן. יצאנו לטייל לאזור Lago caburgua  מזרחית לעיר והומלץ לנו לנסוע לשם ובדרך לבקר גם באגם- Lago azul  הקטן והצבעוני מאד ולא התאכזבנו. המשכנו לכוון Parque nacional huerquehue  וחזרנו לפוקון דרך כבישים צדדיים יפים ביותר עם מבט מדהים להר הגעש  Villarrica ששולט על כל האזור היפה של האגם באותו שם. אחר הצהרים עוד הספקנו להסתובב קצת ולצלם פרחים יפים ופגשנו במקרה זוג גרמנים המטייל באופניים מזה חצי שנה עם שתי הבנות שלהם ולכל אחת מהן מקום משלה באחד מזוגות האופניים. איזה טיפוסים מרשימים פשוט נפלא לראות את זה.

יום חמישי 28.2.2013
המקום בו בילינו את הלילה, היה גם יפה מאד וגם נעים מאד וארוחת הבוקר הכלולה במחיר היתה טובה ולכן הוא מקום מומלץ… רק שאני לא זוכר את השם שלו. הוא נמצא ממש בככר בכניסה לעיירה פוקון כאשר באים ממערב ( מוויאריקה ). היציאה לכוון הגבול עם ארגנטינה עברה בנוף יפה וזכינו לראות טובה וקיבלנו צילום יפה של הר הגעש  Villarrica ובהמשך הרי האנדים היפים המתנוססים ברכס החוצה את כל דרום אמריקה מדרום לצפון. כמובן שבלי "ריפיו" ( דרך לא סלולה) אי אפשר… לכן הדרכים כ – 20 ק"מ בצד של צ'ילה ו – 10 ק"מ בצד הארגנטינאי בערך לא סלולים. לפעמים אי אפשר להבין את הנושא. אבל כנראה שזה חלק מהחווייה ההכרחית בדרום אמריקה. המעבר היה מהיר יחסית בלי הרבה הפרעות ומצאנו את עצמינו אחר הצהרים המוקדמים ב – San martin de kos andes  היפה ולאחר ביקור בתחנת המידע לתייר שבה בדקנו אפשרויות לינה ובחרנו דרך להמשך צפונה מכוון שבמפה בכביש 40 נראה שיש כ -150 ק"מ לא סלולים ואכן קיבלנו לזה אישור ובחרנו בדרך אלטרנטיבית. יצאנו לשוטטות בעיר שכללה צילומים וארוחת צ'וריפאן ויצאנו לסיבוב תצפיות מסביב לעיר שהפתיעו ביופי שנשקף מהן. בערב פגשנו זוג ישראלי צעיר שעושה את ירח הדבש שלו בדרום אמריקה והלכנו לאכול שוב, אך הפעם האוכל הנהדר של ארגנטינה (זה ברור לכם שאני משוחד ולא מעניין אותי מה תגידו) השביע אותנו וקינחנו כמובן בגלידה הארגנטינאית הטובה בעולם…:-)

יום שישי 1.3.2013
החלטנו על יציאה מוקדמת בגלל המרחק הרב עד העיר Mendoza  היעד הבא שלנו. לקחנו את כביש 234 צפונה ולאחר מכן את כביש 40 עד  Zapala ומשם מערבה לנאוקן וצפונה על כביש 151 לכוון  San refael וזאת כדי לדלג על הקטע הלא סלול של כביש 40 לפני סאן רפאל. האזור מישורי ברובו ודומה מאד לערבות הפמפה אשר בשוליה מערביים אנחנו עוברים כרגע. הבוקר ירד גשם חזק מאד באזור כולו. מטר שהציף את הכבישים עד כדי שלפחות פעם אחת היה חשש שאי אפשר יהיה להמשיך. אבל בסופו של דבר, הכל הסתדר והגענו אחר הצהרים המאוחרים לעיירה הקטנה  Santa isabel והתמקמנו ב-  Cabania פשוטה ללילה, בשלב זה גם בלי אינטרנט.

יום שבת 2.3.2013
בערב הסתבר שהסופה של הבוקר הרסה את כל התשתיות של העיירה וגם אין חשמל ברובה וזאת הסיבה לזה שאין אינטרנט וגם אין מקומות לאכול ( אין חשמל ), לבסוף מצאנו מקום והזמנו ארוחה בלי לצפות להרבה ולכן ההפתעה בשבילי היתה גדולה, כי האוכל היה נהדר לדעתי. אף ששי חלק עלי בנושא והסתפק באמירה שהיה בסדר לא יותר…
הבוקר קמנו מוקדם בגלל ששינה טובה לא היתה כאן ואז עם אור ראשון יצאנו לדרך לכוון צפון על כביש 143 עד העיר  General alber ומשם עד San refael שם עצרנו לקפה נהדר לאנרגיות להמשך הדרך. האזור של העיר מלא בחקלאות של פירות נשירים וכרמים יפים ובכבישים עם שדרות עצים ממספר סוגים בעיקר ערבות וצפצפות. ההמשך הופך להיות שוב מישורי בלי שטחים מעובדים אך כאשר מתקרבים ל- Mendoza  שוב חוזרים השטחים המעובדים בחלקות חקלאיות שהבולט באזור הוא הכרמים שהופכים בהמשך ליינות שמנדוסה מפורסמת בהם. הגענו למרכז העיר כדי לחפש תחנת מידע ונפגשנו עם קרנבל היין שנחגג בתחילת מרץ במנדוסה והתחברנו להילולה שכמו שכבר סיפרתי, אין רגע אחד בדרום אמריקה שאין איזה קרנבל באיזה מקום, לאחר מכן למדנו קצת על העיר והאפשרויות ופגשנו מאכר שסידר לנו דירה יפה ולא יקרה ממש במרכז העיר.

יום ראשון 3.3.2013
האיזורים הסמוכים לשרשרת הרי האנדים משני צדדיהם, המערבי והמזרחי, הם אולי המרתקים והיפים בחלק זה של העולם. לכן אתמול התלבטנו מה לעשות בין האפשרויות הקיימות: …לעשות סיבוב בין היקבים הנהדרים שאומרים שישנם כאן, או לטייל לכוון הגבול עם צ'ילה, כאשר היעד המרכזי הוא Puente del inca  בחרנו בהמלצה של הבחורה במרכז המידע שאמרה חד משמעי "הגשר של האינקה". יצאנו לדרום ופנינו לגבול עם צ'ילה לכוון העיירה היפה  Uspallata על כביש מספר 7, הדרך צרה וכל המשאיות הנוסעות לגבול יוצרות טור אחד ארוך של רכבים. הנוף מפצה בגדול על האיטיות של הנסיעה הארוכה אבל המדהימה ביופיה. בדרך אנחנו גם נהנים מיופים של גידול הענבים ליין סביב העיר מנדוסה מדובר באלפי דונמים כנראה. תוצרת יין שכבר הופיע ודאי בחנות היינות הסמוכה לביתכם בארץ… אנחנו מגיעים לעיירה הוספייטה ומשם הנסיעה זורמת מהר יותר, עד אשר מגיעים ליעד המדהים של Puente del thbev  שהוא גשר טיבעי על הנהר מנדוסה שזורם תחתיו וצבוע בצבעים מדהימים של מי גפרית שנובעים בנקודות על צידי הנהר. הנוף מרגש ממש ומשם אנחנו נוסעים לצלם את פיסגת ההר הגבוה ביותר ביבשת אמריקה: Aconcagua שגובהו 6960 מטר. הדרך חזרה מהירה יותר ויפה לא פחות ובגלל שהצפיפות על הכביש נמוכה, אנחנו גם יכולים לעצור ולצלם מה שפיספסנו בדרך הלוך. חזרנו אחר הצהרים לדירה ששכרנו אתמול ויצאנו להשלים צילומים בעיר.

להתראות. גבי ושי

————————————————————————————————————————————————-

עריכה יוני. כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לגבי פלקסר

————————————————————————————————————————————————-

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!