איך להתארגן על רכיבה זוגית בגרמניה

הגיע היום האחרון לרכיבה. רכיבה די מנהלתית לכיוון פרנקפורט. הנוף עדיין ירוק ומיוחד, אבל הדרכים מהירות וישרות. בשלב די מוקדם עלינו על האוטובאן, ו"השמחה רבה". נסיעה מנהלתית באזור ה 140 קמ"ש, וההרגשה היא של הזדחלות. מכוניות טסות במהירויות דמיוניות, ועקיפות מזדמנות של משאיות "איטיות" שדוהרות בסביבות ה 120 קמ"ש צריכות להתבצע במשנה זהירות ובתשומת לב מיוחדת.
אני מוצא את עצמי עוקף במהירויות שאף פעם לא הגעתי אליהן, ואני ממש לא אוהב לרכב בהן. אבל הדרך מכתיבה את זה. בדרך, באחד ממקומות המנוחה הפזורים לאורך הכביש המהיר, פגשנו בזוג אופנוענים עמוסי ציוד. כמובן שמייד התפתחה שיחה (מוגבלת מבחינת השפה, אנגלית מעט שבורה של החברה, אבל עדיין אפשרית). מדובר בזוג חברים שעלו כל אחד על אופנועו, ויצאו למסע של שלושה שבועות לכיוון מזרח אירופה. הם הגיעו עד קרואטיה, ועשו דרכם חזרה לגרמניה. תפסנו אותם ביום האחרון למסע, ממש כמה שעות לפני הבית. הקשר המיידי והכול כך ברור הזה, בין אופנוענים, חברים לדרך, הוא פשוט ממלא ונדיר.

הגענו לפרנקפורט, לקראת ערב. הימים הם ימי גביע העולם בכדורגל, ונבחרת אירן משחקת נגד נבחרת מרוקו. רחובות פרנקפורט מלאים אנשים נלהבים שמצטופפים מול מקלטי טלוויזיה ענקיים, והחגיגה בעיצומה. מעט סידורים, ואנחנו בדרך לדנילו להחזיר את האופנועים. בתום המנהלות, מתפתחת שיחה מעניינת איתו ועם החבר'ה שעובדים איתו על אנשים ועל חוויות רכיבה. אנו זוכים למתנה – ספלים עם הלוגו שלהם למזכרת ולא פחות חשוב גם לעזרה בהזמנת מונית לאיזבלה, מסעדה איטלקית סופר מעולה שקרובה למלון שלנו. בהזדמנו זו אני רוצה להמליץ בחום, על Allround motorcycles Frankfurt סוכנות השכרת האופנועים אותה בחרנו. אתר האינטרנט שלהם מאפשר לנהל את כל התהליך בצורה נוחה מאוד. https://www.motorradvermietung.de/frankfurt/en/. החברים בסוכנות (דנילו, טוני) אנשים מאוד נחמדים, מקצוענים ואחראיים. קיבלנו אופנועים במצב מצוין, עם כל התוספות שסיכמנו עליהם מראש, ויחס נהדר. הבחירה הראשונה שלי הייתה F800GS ADV, אבל הסתבר שהאופנוע נמכר, ונקנה במקומו ה F850GS החדש. האחרון פחות התאים למשימה, מאחר והוא בעל מגן רוח נמוך, ופחות נוח לנסיעה ארוכה. דנילו יזם שיחת טלפון, על מנת להימנע ממציאת פתרון דרך מיילים חוזרים ונשנים, בה הוא הציע לי את כל מגוון האופנועים הזמינים ועונים על הדרישות. כזכור, בסופו של דבר נבחר הדוקאטי, גם כמענה הטוב ביותר מהמגוון הקיים, וגם מאחר וחשבתי כי זו הזדמנות מצוינת לבחון את הקנדידט.
תם ולא נישלם. מחר, ב 06:10 יש לנו רכבת לברלין, שם נשהה, יום וחצי, ובלילה, מצפה לנו טיסה חזרה הביתה. לאחר הארוחה המצוינת חזרנו ללילה למלון רילקסה, שם חיכו לנו המזוודות שלנו בסבלנות, (אך בקוצר רוח… שכן הן מאוד רצו להתיידד עם ציוד הרכיבה החדש, אותו הן יישאו הביתה).

דיברנו עם פקידת הקבלה, והסברנו שנעזוב מאוד מוקדם בבוקר. פקידת הקבלה, ראתה כי החדרים המוזמנים כוללים ארוחת בוקר, ודאגה לנו לארוחות מפנקות, ארוזות ומוכנות כבר ב 05:00 בבוקר. גם מונית מתאימה בגודלה, חיכתה לנו, על מנת להכיל אותנו על מטעננו הכבד. אני ממליץ על המלון, השירות והצוות בכל פה. פשוט מופת.

עלויות, חוות דעת וסיכומים:
עלויות : המון אנשים מעוניינים לדעת "אז כמה זה עולה?!! בטח המון!!" אז, נכון זה לא תענוג זול במיוחד, אבל גם לא בשמיים.
עלות האופנוע – האופנועים ששכרנו היו שניהם מהקבוצה שמונה במחיר, במבחר בין 9 ל 1 הקיים להשכרה. המחירים נעים בין 1390 אירו לשבוע עם ביטוח בסיסי לקבוצה תשע (הונדה גולדווינג, אינדיאן צ'יפטיין…) , ו 400 אירו לשבוע, עם ביטוח בסיסי לקבוצה אחד (KTM 125, Honda 125…).
מחיר האופנוע לשבוע 1150 אירו – כולל ביטוחים. בחרנו להוסיף 250 אירו, להורדת מחיר הגג להשתתפות העצמית (מ 2,100 אירו ל 350 אירו בכל מקרה ביטוחי), החלטה שמבחינתי, נתנה לי המון שקט נפשי, במיוחד לאור הנפילה של האופנוע. במקרה ולא היינו קונים את הביטוח, הלחץ בגין הפגיעה מהנפילה, היה גדול לאין שיעור. כך, שבשורה התחתונה, עלות השכרת האופנוע לשבוע עמדה על 1,400 אירו.
לינה – חוץ ממלון רילקסה המשובח, אותו סגרנו מבעוד מועד, ללילה הראשון ולזה האחרון. בכל שאר הלילות, פשוט הגענו לאן שהגענו, וחיפשנו מלון. נעזרנו לעיתים באפליקציה של booking.com, לראות מחירים ואפשרויות. ולעיתים, פשוט חיפשנו פיזית במקום. המחירים נעו, בין 85 ל 148 אירו לזוג בחדר, (ויותר לכיוון 100 בממוצע), כאשר היקר מכולם כלל גם ארוחת ערב חגיגית וטעימה. אגב, רילקסה המפנק בפרנקפורט כן הוזמן דרך booking.com ועלה רק 88 אירו ללילה.
אוכל – בחרנו את המסעדות, על פי המלצה של מקומיים, או על ידי ה – Trip Advisor . הארוחה הזולה ביותר עלתה לארבעה מבוגרים רעבים, פחות מ 50 אירו (וייטנאמית מקומית ומעולה, במרחק 50 מטר מחנות גיגה-לואיס בשטוטגרט), והיקרה ביותר הייתה 120 אירו, במסעדת שף בשוויץ, שוב לארבעה אנשים.
כתבתי בטעות, כי הכרטיס המשולב (רכבת + רכבל + כניסה לאתר) לZugspitze עלה 15 אירו לאדם, אני מתנצל, מדובר ב 56 אירו לאדם. יקר, אבל חוויה מיוחדת.
עלות מצטברת של כל הנסיעה – כולל, טיסות (הלוך לפרנקפורט וחזרה מברלין, מעט מייקר כך שניתן עוד להוזיל), דלק, לינה, אוכל, רכבים וחוויות – כ 13,000 ₪ לזוג. לשמונה ימים (כמניין ימי החנוקה… יען כי נחנקנו כבר בעבודתנו, ללא מעט חופשה, ואוויר מסעות)

חוות דעת על האופנועים:
אני לא רוצה לפתוח כאן מלחמת חסידי BMW בחסידי דוקאטי, (או כל יצרן אחר) ואני חווה מבית (גיסי האהוב, הוא מחסידי בעלזא לבית דוקאטי, בעוד אני ברסלב, מבית BMW רחמנא ליצלן) מבטי זעם והערות "בונות". ולכן אני מדגיש כי הדברים הבאים, הם הרגשה אישית שלי, על פי טעמי הפרטי (והמוזר), ונכונים רק לגביי. כל ניסיון להשליך מדברי על אובייקטיביות, או על המצב לאשורו הוא מופרך מעיקרו.
יוסי רכב על BMW R1200GS ADV. האופנוע היה חדש כמעט לחלוטין. מאחר ויוסי רוכב על אופנוע זהה בישראל, הוא היה מרוצה מאוד, ידע למה לצפות, וקיבל את החוויה שציפה לה. ה – GS, נוח מאוד, מרווח, עם מקום להמון מטען, מאובזר בנדיבות ומאפשר נסיעה מאוד נינוחה. תפריטי תפעול הקונפיגורציה שלו ברורים ופועלים בצורה סדורה, טריוויאלית ומובנת. תנוחת הרכיבה, זקופה, מיגון הרוח מצוין והאופנוע מגיע עם מתקן קבוע ל GPS, שיוסי הביא מישראל ושימש אותנו לכל הנסיעה.
טיפ – אסור לוותר על GPS לכל כלי. אחרת המוביל מוכתב על ידי הציוד וגם אין אפשרות להיפרד, גם אם זמנית. ובנוסף, קצב הנסיעה מוכתב על ידי המוביל באופן גורף. למותר לציין, כי למרות המגבלות, הסתדרנו מצוין, תוך התחשבו ברצונות ובצרכים האחד של השני, אבל, היה קל יותר, באם הייתה מתאפשרת יותר עצמאות לכל אחד רוכב המצויד בו, וכמובן משחרר מדאגה את האחרים .
אתחיל ואומר שאני רוכב על BMW R1200GS מודל 2004, בשלוש השנים האחרונות, ואוהב אותו מאוד. רציתי לשנות ולבחון גישה אחרת בנסיעה הנוכחית, ולכן בחרתי לרכב על Ducati Multistrada – האופנוע היה עם כ 25,000 ק"מ, אך במצב תחזוקה מצוין. רמת האבזור שלו הייתה טובה מאוד ולא נפלה במאומה מ ה – BMW. לוח המחוונים, דיגיטאלי (TFT) לחלוטין, משנה את סכימת הצבעים בהתאם לרמת התאורה מסביב ונוח ברובו לצפייה.

אבל, חלק מהמידע מוצג בפונט קטן למדי ומקשה (לזקנים כמוני) על קבלת המידע בצורה ברורה ומהירה. התפריטים, לא טריוויאליים, ולוקח די הרבה זמן להבין כיצד עובדים. לדוגמא – שינוי מצב הרכיבה (תפריט, בחירה, אנטר, ולחיצה ארוכה לקיבוע) מתבצע בצורה שונה לגמרי, משינוי העומס על האופנוע (לחיצה ארוכה על כפתור הבחירה, בחירה, וקיבוע בעזרת לחיצה ארוכה על כפתור הבחירה שנית). גם דנילו שהסביר לי על תפעול האופנוע , לא זכר איך משנים את העומס על האופנוע. עליתי על זה תוך ניסוי וטעייה, רק ביום השלישי לרכיבה. תנוחת הרכיבה, יותר ספורטיבית ומכווצת ביחס ל GS, ולי פחות מתאימה. ההרגשה הכללית על הדוקאטי, היא יותר קרבית. המנוע רוטט ורועש כבר מסל"ד סרק. כל עוד המנוע נמצא מתחת ל 4,000 סל"ד, האופנוע כולו רועד, ורוטט, לוח המחוונים רועד, עד בלתי קריא. ברגע שעוברים את הנקודה הזו, המנוע מושך בצורה חלקה ומהירה על לקו האדום. המנוע חזק בצורה מפחידה, 160 כוחות סוס שדוחפים אותך קדימה במהירות מסחררת. בהילוך שני, ניתן לעבור את ה 130 קמ"ש ללא בעיה. אבל ההרגשה הכללית היא קרבית ופחות נינוחה. גם זה פחות מתאים למה שאני מחפש. המושבים, נוחים ומפנקים, וניתן לרכב שעות ארוכות ועדיין להרגיש טוב עם הישבן. מצד שני, עם ארגזי הצד המורכבים על האופנוע, העלייה והירידה ממנו, למורכב, מאוד לא נוחה ומחייבת זהירות ואקרובאטיקה. הארגזים, יפים ומעוצבים להפליא. אבל, התפעול שלהם מסובך, ולא נוח בעליל. ארגזי הצד נפתחים לצדדים (ולא מלמעלה כמו ב GS ADV וזו ערובה, לנפילה של הציוד המאוחסן בהם, כמעט בכל פתיחה. ה – Multistrada, זריז מאוד בסיבובים ומתנהג כמו אופנוע ספורט ופחות כ ADV, לטוב ולרע. ההיגוי מהיר יותר וניתן להפליק את האופנוע מימין לשמאל וחזרה במהירות ובמדויק. אבל כביש סלול בצורה לא מושלמת, בקיעים ומהמורות, מתקבלים בעצבנות יתר, ומערערים את הרגשת הביטחון. הוא חסכוני יותר מ ה – GS (בממוצע 1:22 לעומת 1:19 באותם תנאי נסיעה). לסיכום, מדובר באופנוע נהדר, בעל אופי ספורטיבי מאוד, נוח, מאובזר ובנוי היטב. לי, אישית, הוא פחות מתאים, בגלל אופי הרכיבה הרגוע שלי, תנוחת הנהיגה הזקופה, האהובה עלי, וממשק המשתמש הפחות מוצלח לטעמי. אני, כנראה, לא אחליף לדוקאטי.
ביגוד ואבזור –

חליפות:
דפנה בחרה בחליפה מרובת שכבות מדגם BUESE – OPEN ROAD החליפה הוכיחה את עצמה כמוצלחת ביותר. היא נוחה וגמישה להתנהלות יומיומית. אטומה לגשם בצורה הרמטית, ושומרת על חום הגוף בצורה נאותה, גם כשהטמפרטורה בחוץ היא כשתי מעלות צלזיוס. מצד שני, כאשר מסירים את שכבות הבידוד והחימום, ופותחים את פתחי האוורור (המצוינים, וקלים לתפעול) – החליפה מאווררת, ונעימה גם בטמפרטורה של מעל שלושים מעלות צלזיוס (כן, חווינו גם את זו וגם את האחרת ☺… מבחינה בטיחותית, החליפה מגיעה עם מיגון בתקן CE2 בכתפיים, מרפקים ובירכיים, בלבד. מיגון ברמה זהה לגב, ולירכיים רכשנו בנפרד והוא הותקן במיידי. כך שיצאנו לדרך, עם מיגון מלא ברמה הגבוהה ביותר. הסגירות, בחפתים נוחות ולא מציקות גם בהידוק וגם ברפוי ומתבצעות בעזרת מיקרו וולקרו (סקוצ' עדין), שאינו נתפס בבגדים (כגון: פליז, צמר, פלנל) או שיער, אך נתפס בצורה מאוד חזקה ובקלות, ובצווארון, בעזרת תיקתק בעל חמש מיקומים משתנים. ניתן לחבר את המעיל למכנסיים בעזרת רוכסן היקפי, לטובת אטימה מלאה. לחליפה חמישה כיסים חיצוניים לא אטומים למים, ו שלושה פנימיים (שניים אטומים למים). בחיצוניים יש שני כיסי קופיקו שמסתבר שהיוו יתרון מבחינתה של דפנה ולא קיימים בחליפה שלי. כיס רוחב חיצוני וגדול בגב התחתון שימש לאחסון השכבה האוטמת במזג אומר חמים והיה מוכן לשליפה במהירות. בשולי המכנסים בחלק התחתון, מתאפשרת פתיחה בעזרת רוכסן גדול, המאפשר כניסה ויציאה מהמכנסיים גם כשהנעליים נעולות. ומאפשר הצמדה והידוק קל של כל מענס, מעל או מתחת למגף על פי הצורך בהתאם למזג האוויר.

אני בחרתי בחליפה מדגם BMW Enduroguard – מדובר בחליפה בעלת שכבה אחת המכילה בצורה מובנית את המיגון מפני פגעי מזג האוויר. לטובת אוורור, החליפה מצוידת באחד עשר פתחי אוורור ,הניתנים לפתיחה וסגירה תוך כדי נסיעה, ומאפשר להסתגל למצב משתנה בתוך זמן קצר ביותר, ותוך כדי רכיבה. האפשרויות הנ"ל, נבדקו ונוסו בהצלחה, עם שינויי מזג האוויר התכופים, בעליות ובמורדות האלפים השוויצריים. מבחינה בטיחותית, החליפה מגיעה עם מיגון בתקן CE2 בכתפיים, מרפקים בירכיים, גב, ולירכיים. כך שהיא כוללת מיגון מלא ברמה הגבוהה ביותר מלכתחילה. כמוכן, באזורים בסיכון גבוהה לשפשוף במקרה של החלקה (כתפיים, זרועות עד מעל המרפק, ברכיים ושוקיים) מוטמעות בבד נקודות קראמיות חזקות ועמידות ביותר לגרירה ושיוף עם הכביש. החליפה הוכיחה את עצמה כמוצלחת ביותר. היא הפכה נוחה וגמישה (לאחר "שבירת" הקשיות הראשונית) לאחר כשלושה ימי שימוש, להתנהלות יומיומית. אטומה לגשם בצורה הרמטית, ושומרת על חום הגוף בצורה נאותה, גם כשהטמפרטורה בחוץ היא כשתי מעלות צלזיוס (לא בלי שכבת פליז או לבנים תרמיים). מצד שני, כאשר פותחים את פתחי האוורור, החליפה מאווררת, ונעימה גם בטמפרטורה של מעל שלושים מעלות צלזיוס. הסגירות, בחפתים ובצווארון, נוחות ולא מציקות גם בהידוק וגם ברפוי ומתבצעות בעזרת מיקרו וולקרו (סקוצ' עדין), שאינו נתפס בבגדים (כגון: פליז, צמר, פלנל) או שיער, אך נתפס בצורה מאוד חזקה ובקלות. ניתן לחבר את המעיל למכנסיים בעזרת רוכסן (יש גם אחד קצר וגם אחד ארוך והיקפי), לטובת אטימה מלאה. לחליפה תשעה כיסים חיצוניים (שמונה מתוכם אטומים למים), כולל כיס אחד בבסיס זרוע שמאל, שקוף המיועד לאביזרים שדורשים מבט תוך נסיעה (טלפון, מפה..) ושניים פנימיים. בגב המעיל, מוטמע כובע נשלף, אטום למים, אך נושם ובם כיס לשקית שתייה עם לולאה מתאימה לצינור יניקה. גם במעיל שלי יש כיס חיצוני גדול לרוחב הגב התחתון. הכיס הזה שימש את דפנה כמחסן זמין בזמן הרכיבה, מאחר והוא בדיוק מולה, אטום למים ונוח לתפעול.
לסיכום, אנו מרוצים מאוד מהחליפות וממליצים עליהן בחום.
כפפות – דפנה בחרה בכפפות של Held. כאשר היא בחרה בזוג כפפות חורפיות וזוג קיציות בנפרד. שני הזוגות, נוסו והוכיחו עצמן כנעימות, ונוחות, בהתאם למזג האוויר שהשתרר. הבחירה מאוד מוצלחת ומשרתת את המטרה בצורה מעולה.
אני בחרתי בכפפות BMW Enduroguard רב עונתיות, בעלות שני תאים. תא מאוורר, ותא עם שכבת אטימה לגשם ומרופדת לשמירה על חום היד. הכפפות הוכיחו עצמן כאטומות למים בתא המתאים, מאווררות חלקית בתא הייעודי. הכפפות נעימות, בעלות מיגון מכובד, אבל מעט מסורבלות בגין היותן דו שימושיות. בכל זאת אני חושב שמדובר בכפפות מצוינות, ובבחירה טובה.
קסדות – שתי הקסדות הן מתוצרת שוברט הגרמנית ולמעשה מבוססות על דגם ה – C3-Pro. הקסדה של דפנה היא C3-Pro Woman, ולמעשה מותאמת לנשים מבחינה ארגונומית בצורה מושלמת. ואילו שלי מדגם E1, מוסיפה לבסיס מצחייה (פריקה, בנוחות ובמהירות) ואוורור נוסף בסנטר, המאפשר שימוש כקסדת אינדורו. שתי הקסדות מאוד שקטות, נוחות, נעימות מאוד למגע העור, מאווררות היטב ומצוידות במשקף כהה (נגד סנוור) פנימי עם כפתור חיצוני לשליפה ונטרול מהירים. העיצוב האווירודינאמי של הקסדות, מאפשר נסיעה נוחה מאוד ללא טלטול הראש גם בזרמי אוויר חזקים (מערבולות ממשאיות חולפות, מכות רוח וכיו"ב). מאחר ושני הדגמים מבוססים על אותו בסיס, קיימת שניהם הכנה זהה למערכות תקשורת מובנות, או חיצוניות, כולל שקעים פנימיים לאוזניות. התקנתי בעצמי את מערכות ה Cardo Pack-talk שלנו, וההתקנה הייתה קלה ומוצלחת.
הקסדות מומלצות בחום ומאפשרות נסיעה ארוכה בנוחות מקסימאלית.
מגפי רכיבה – דפנה בחרה בדגם מעוצב יותר, אך בעל הגנות נאותות, וממוגן מים של TCX מסוג Lady blend WP . המגפיים הוכיחו עצמם, כנוחים, אטומים למים, נעימים להליכה ואפילו יפים ליומיום. . מומלץ בחום.
אני בחרתי במגפי רכיבה של Alpinestar מדגם WEB. הדגם עשוי עור ומרובד ב GoreTex לאטימה מלאה למים, תוך שמירה על יכולת נידוף הזיעה ברמה גבוהה. המגף ממוגן בנקודות הרגישות. הוא הוכיח עצמו כנוח ביותר להליכה, ולתפקוד הן בזמן הרכיבה, והן בהתנהלות מחוץ לאופנוע, אטום למים לחלוטין, ואכן מנדף זיעה ונעים גם בחום. מגף נהדר ואיכותי. מומלץ בחום.
לסיכום הנסיעה –
כאמור, זו לנו הנסיעה האמיתית הראשונה בחו"ל על אופנוע. 1,788 קילומטרים, כ 90 ליטר של דלק, בשבעה ימי רכיבה, כלומר ממוצע של 255 ק"מ ביום. לא, אני יודע שלא מדובר במרחקים אדירים, גם לא מדובר בקצווי עולם או בדרכים נטושות וחבוטות המאפיינות מסעות אופנוע אתגריים. אבל, החוויה הייתה אדירה והותירה בכולנו טעם של עוד. שנים שדפנה ואני חולמים על מסעות אופנועים בעולם, וה"סיפתח" הזה התמהמה, אבל הגיע, ובגדול. התובנות שלי מהמסע הן כי לכל אחד מהרכיבים במסע יש את המשקל שלו. לציוד, לאופנוע, למזג האוויר, למיקום, לנוף ולחברה, כמובן. אבל לתחושת המסע עצמו יש את המשקל הסגולי הגדול ביותר. אפשר לעשות את זה על כלי כזה או אחר, וההרגשה הנקודתית תהיה שונה, אבל, בגדול, החוויה היא חוויה של המכלול כולו. היא מורכבת, מסיפור הדרך, מהאנשים שפגשת, מהמקומות בהם עברת, מהרגשות שעברו בך בכל מקרה, או מצב בו היית שרוי. מה שנחרט בזיכרונך בצורה הסובייקטיבית ביותר, הוא החוויה האישית שלך, וכל מה שמסביב הן רק אבני בניין קטנות, שאולי משנות מעט את התפאורה, אבל לא את המהות.
אני לא מתיימר להבין או להסביר, מסע ארוך מה הוא שכן, הייתה זה רק טעימה ראשונה מפרי עץ הדעת. וכמובן, יש מנוסים ממני ומוכשרים ממני בתיאור, כמו יוני בן שלום, לירן מרכוס, דורון קדמיאל ואחרים שהפליאו לתאר והעמיקו בי את הרצון לקום ולעשות. אבל אני כן מנסה להעביר את מה שאנחנו הרגשנו, את נקודת המבט שלנו, כאשר אנחנו באים בשערי העולם הייחודי ומסתורי הזה של מסע על אופנוע. אני רואה בתפיסה הזו, באורח החיים הזה, מסע. ללא קשר לאורכו, תדירותו, מסלולו, רמת הקושי או הנוחות בו. מדובר יותר בצורה בה אתה תופס את מה שאתה מחפש ועושה. בהתמודדות עם הדרך, ובדרך החשיבה, בה אתה יוצא למסע, עובר דרכו, ומה הוא מותיר בך כאשר הוא מגיע לסיומו הזמני. לנו אין ספק שמדובר "בתחילתה של ידידות מופלאה", עם העולם הזה. וכבר שנה אחד מהכותבים המופלאים ביותר של השירה העברית באומרו : "מי שנדפק פעם אחת – כבר לא יכול להיגמל מזה…" (מאיר אריאל, מחלק המוסר-השכל). אז אנחנו לא מנסים ולא רוצים להיגמל. אני רק מקווה שלא יעבור עוד הרבה זמן עד שנצליח לממש את המסע הבא שמתחיל לקרום עור וגידים.

——————————————————————-

כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לדפנה ואלי חפץ

————————————————————–

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

כשהחווייה גוברת על הקושי

11/06/2018
אנחנו מתעוררים לבוקר היום השלישי לרכיבה, ופוגשים את איריס ויוסי, שכמדי בוקר מקדימים לקום ונמצאים כבר במהלך ארוחת הבוקר. אנו מתפנים ממלון Sorenberg hotel שהיה אמנם בסיסי אך נקי ונעים (100 יורו לחדר זוגי – מחיר דומה לרוב המקומות בהם אנו שוהים).
יום חמישי לטיול, יום שלישי לרכיבה. שפעת שהתרגשה עלי החל מאתמול אחר הצהריים, הכתה היום בכל הכוח. כאבי שרירים, סתימות בצנרת העליונה וראש כבד… אבל – לפנינו עליה למעבר גרימזל Grimsel pass, כיעד ראשי להיום, ועוד כמה מעברים "על הדרך". על מנת להשלים את החגיגה, יש לציין שכשלושה שבועות לפני צאתי מהארץ, קרעתי שריר בשוק רגל ימין, כך שהמצב הפיזי הכללי שלי לא מעורר קינאה. ו… עוד משהו קטן, אני חוגג יומולדת היום. החגיגות בעיצומן.

היציאה מ Sorenberg היא נסיעה אל תוך גלויה מתמשכת של נוף מהמם. הרים עטורי שלג בפסגות, נחלים, מפלים, יובלים, וזרזיפי מים מלווים את הכביש המתפתל, מימין ומשמאל. אגמים, מרכזים את כל המים האלו, ומשובצים כאבני אופל זוהרות בתחתיות הגאיות ונדירים כמותן. הכול טובל בירוק רענן ועמוק. הכבישים – חגיגה. מתפתלים כנחש עצום בין ההרים, סיבוב רודף סיבוב, ומאחורי כל סיבוב, עוד גלויה נפרשת מול העיניים ודרכנו מטפסת אל בין מעברי הרים.

אנו עוצרים, כמעט לא במודע, בכל פעם ששוויץ חושפת מולנו עוד טפח מיופייה, ואני יורד מהדוקאטי שוב ושוב לצלם. בכלל, אחרי זוגתי ומעבר לאופנועים, צילום הוא האהבה האחרת שלי. אני אוהב לצלם, ואתם יכולים לראות מדגם קטן של התוצאות שאני מרוצה מהן, מקווה שגם אתם. אני מצלם במצלמת Fujifilm X-T2 שהיא מצלמת Mirror-less עם עדשות מתחלפות. אני מאוד אוהב את המצלמה הזו, מאחר והיא מעניקה חווית צילום, מאוד ישירה ומאוד קרובה למצלמות ידניות של פעם (ביחד עם כל האופציות המתוחכמות של היום..). כל הפרמטרים יכולים להיקבע בעזרת פקדים פיזיים, וניתן לראות את התמונה כפי שתצא, עוד לפני הלחיצה על הקליק לצילום.

כבר עברנו שני מעברי הרים יפיפיים, אך המנה העיקרית עוד לפנינו. הרכיבה, לא פשוטה. הגשם מלווה אותנו לאורך רוב היום, ומתעצם ומתחזק ככל שאנחנו מטפסים גבוה יותר אל תוך המעברים. אני לא במיטבי, וההתמודדות עם עשרות הפיתולים, הצפופים וההדוקים, במעלה ההרים, לא באה לי בקלות. אני עדיין לא מרגיש 'טבעי' על האופנוע. ובכל זאת אני נהנה מהדרך והרכיבה.
לקראת ההגעה לשיא המעבר בגרימזל, ממש כמה דקות לפני השיא, נפתחת תצפית יפהפייה ואנו לא מתאפקים ועוצרים שוב לצפות בנוף ולצילומים. אבל "עליה" וקוץ בה, או שמה ירידה (זו לא טעות). אנחנו יורדים מהאופנוע, ואני מעמיד אותו על הרגלית. הכביש החלק, ושיפוע המשטח תלול וחזק. ביחד עם בחירת זווית אומללה מצידי, אני מרגיש איך הדוקאטי מתחיל להחליק. אני מנסה לייצב אותו, אך אני חלש מכדי להצליח ולעצור את הנפילה. אני קופץ הצידה בזמן, על מנת להתחמק מפגיעה, והאופנוע – צונח בגאון לרצפה, לא בלי תיעוד וידאו וצווחה של זוגתי. בקרת נזקים: מגן היד השמאלי (פלסטיק כולו) וידית הקלאצ' נשברים שניהם. יוסי שכבר צופה אל הנוף, מגיע ונחלץ לעזרתי, ויחד אנו מרימים את האופנוע. כוסית השמן ההידראולי, יושבת על מגן היד הפלסטי, ויש צורך לייצב את כל המכלול, על מנת להמשיך בדרך. אנו מאלתרים קשירה לידית בזווית שמאפשרת זרימה של שמן, ובמקביל פנס האיתות (וינקר) היושב גם הוא על מכלול הפלסטיק שנשבר, עדיין פונה לכיוון הנכון. כאן המקום לציין שציוד למצבים כאלה חשוב: ליוסי יש רצועת קשירה. דאקטייפ היה עובד אפילו טוב יותר ולפעם הבאה הוא ברשימת הציוד. הרכיבה הפכה עוד פחות נוחה מקודם, כאשר יד שמאל לא מוגנת כלל מהקור בגבהים (אלא על ידי הכפפה) ומכלול הפלסטיק השבור ממוקם בצורה שמחייבת את היד לעבוד בזווית מוזרה. מרגיז?? כן, אבל הנוף פראי, גרימזל לפנינו וכמובן שלא ניתן לשום דבר לקלקל לנו את החגיגה. היום יומולדת, והיום חלומות מתגשמים.
ממשיכים בדרך, והנוף מסביב מפצה על כל אי הנוחות. ההרים כאן כבר חשופים לגמרי, כתמי קרח ושלג הופכים דומיננטיים יותר ככל שעולים בגובה. סכר עצום מתגלה לעינינו, יוצר אגם שצבעיו לא הגיוניים. ירקרק יפהפה. ביציאה מן הכביש המתפתל יש שביל גישה אל רחבה גדולה ובה תצפית על הסכר, בית מלון, רכבל ומבנה נוסף. הגשם ממשיך לרדת ללא הרף ואנו פונים אל שביל הגישה אל נקודת התצפית, בין המלון לסכר. השביל עשוי כולו אבנים מסותתות. הגשם והרטיבות לא תורמים לאחיזה, והמעלה תלול ביותר. אנחנו לא מוותרים, ועולים בכל זאת, בזהירות מרבית. המראה מלמעלה, הוא לא פחות ממדהים. ובטח ששווה את הטיפוס!! במבנה הריק אך הפתוח שבו הרכבל בקומה תחתונה, יש שירותים נוחים, ומעין "גלריה" ובה צילומים מרהיבים של האזור בעונות השנה השונות. זוגתי לא מוותרת ועוברת בין כל החדרים להתפעל ויש הרבה ממה. (מקבץ תמונות 3)
באחת העצירות, אני מספר לכולם, שעל אף כל ענייני הגוף, הבריאות, ושאר הנזקים, אין דבר בעולם אחר שהייתי מעדיף לעשות, וכי אני פשוט מאושר. כנראה שכולם מרגישים כמוני, כי כולם מתרגשים ומאושרים.
יורדים בזהירות חזרה לכביש, הירידה מפחידה יותר מהעלייה. משלבים לראשון ונותנים למנוע לבלום אותנו בדרך למטה. עולים חזרה לכביש, עוד כשלושה ק"מ ואנחנו על המעבר הנחשק. והגענו לרחבת החניה. יורדים מהאופנועים. השעה שתים וחצי.
המקום מהמם, אבל מכוסה כולו בעננים ובערפל סמיך. לנו זה לא מפריע כהוא זה. הכביש אליו יש להמשיך כדי לרדת אחר כך מההר – לוטה בערפל כבד אף הוא וזוגתי טוענת באדישות שלא נוכל להמשיך כך בדרך. המעבר ריק לגמרי מאנשים (אנו מניחים שזה כנראה בגלל מזג האוויר), והתחושה היא של הגעה לקצה העולם, לנוף ואוירה עוצרי נשימה. קשה לתאר את ההתרגשות וההנאה. יוסי הכריז מבעוד מועד שהוא בגרימזל רוצה לשהות שעה שלמה. נשארנו הרבה יותר. בראש המעבר ניצב מלון/מסעדה, Alpenrosli grimselpass hotel restaurant, , במבנה מסורתי יפהפה ומולו רחבת חנייה ריקה ממכוניות ואדם.

דבר ראשון שאנחנו עושים הוא להיכנס פנימה למרק גולש (מ ע ו ל ה !!) עליו בנינו מראש. המקום מחומם, המארחים מקסימים ואנחנו מתחממים, מייבשים ומחממים את הפריטים הרטובים (מבחוץ) ונחים שם צופים להרים המושלגים ולאגמונים הטורקיזיים. מדי פעם חולפים כמה אופנוענים בודדים וממשיכם בדרכם.

אגב, החליפות, הקסדות, הנעליים והכפפות מתפקדים למופת. אף טיפת גשם לא חודרת. יחד עם זאת נדרשות שכבות חימום (פליז, לבנים טרמיים וכיו"ב) על מנת לשמור על חום הגוף. הטמפרטורות נמוכות מאוד (ירדנו עד 2 מעלות צלזיוס) ולמרות שהחליפות אטומות, נדרשות כאן עוד שכבות לשמירה על החום. הערפל מתפזר וחוזר חליפות, ואנחנו מנצלים רגעי בהירות נדירים, לצילומים ולצפייה. המקום פשוט יפה ומיוחד מעבר למילים. מקווה שהתמונות הבאות מצליחות להעביר חלק מהיופי וההרגשה של המקום:
בשלב ההירגעות על כוס תה חם, לפתע שני אוטובוסים אדומים, נעצרים מול המסעדה. מדריכת תיירים יפנית, נכנסת בסערה למסעדה, באה בדברים עם המארח, ומבקשת להכניס את התיירים לעצירת שירותים בלבד. בזמן שהם מסכימים על המחיר, אנחנו שומעים, קולטים את המסה, ומזדרזים, בהיסטריה רבתי להיכנס לשירותים לפני הפשיטה. כעבור כשתי דקות, נכנסים עשרות יפנים ויפניות, מחויכים מאוזן לאוזן (וחלקם לחוצים) ועומדים בתור מופתי להיכנס לשני תאי השירותים במסעדה. כעבור כרבע שעה, הם נעלמים באותה פתאומיות שהגיעו. המארח מספר שזה ריטואל קבוע במקום. בהחלט חוויה משעשעת מבחינתנו.
אחרי מנוחה, מרק, תה חם וקצת צילומים אנחנו נינוחים ורגועים עולים על האופנועים כדי להתחיל בירידה מטה. אנחנו מרוצים כי הערפל התפזר לחלוטין ולא נפסיד נוף. ואכן, בתוך חמישים מטרים ושתי שניות, נפרשת לעינינו הדרך: הכביש שייקח אותנו בדרכו המפותלת והמדהימה, במורדות גרימזל. איך לא, ירדנו שוב מהאופנועים לסדרת צילומים. אי אפשר שלא. עכשיו אפשר להמשיך. בנופים הפראיים, הרים סלעיים מזדקרים, עצים ירוקים, חלקים מושלגים, יכולנו לדמיין את פרודו וגולום הלא הוא סמיגול נלחמים על 'my preciuos' בין הסלעים השחורים של מורדור.

אנחנו נוסעים על הכביש ונראה שרואים הכול, הנהר בצבע טורקיז חלבי של הפשרת שלגים, מלווה אותנו עד למורד מהמעבר, והכביש ממשיך משם להתפתל, ומצדדיו נופים משגעים. ובכל עצירה תמימה לכאורה, עוד כמה צעדים פנימה אל תוך השבילים, או אל פינות החמד – מתגלות עוד זוויות חדשות. כי נכון שהרכיבה, בניגוד לנהיגה, כמו שכתבו רבים וטובים לפני, היא הימצאות בתוך הטבע ולא ראיה שלו דרך החלון. זרימה עם הדרך, תוך נשימה של הריחות, הרוח בפנים והרגשה של הימצאות בתוך החוויה ולא צפייה בה. אבל הכביש, הוא הכביש, והמון פינות חמד, ומקומות מדהימים שוכנים מעבר לכביש, לידו ואינם ניתנים לזיהוי בעודך על הכביש. אנו מופתעים לגלות מפלים עצומים בינות לסלעים מעבר לסלע תמים, עוד נחלים, ומראות לעמקים שאותם לא ניתן לראות מהכביש, אפילו לא על האופנוע. אז טיפ – אנו ממליצים בחום (גם אם מאוד קר) לעצור, לשוטט, ולהלך לאן שאפשר ומותר לעצור, ולא להסתפק במראות מהכביש. כי דברים שרואים משם לא רואים מכאן.

ודווקא מהכביש בקטע מסוים לפתע אגם Oberalpsee מתגלה לעינינו, אבל כמעט מיד נכנס הכביש למנהרה, שמסתיימת לקראת סוף האגם. אני נותר עם מעט הרגשה של פספוס, אבל, אין מקום בטוח לעצירה. לכן אני גונב עוד מבט חטוף אחרון אל האגם, וממשיכים בדרך.
עיירות סקי משובצות בנוף הפסטוראלי, ואנחנו עוצרים באחת מהן – יפהפייה ונראית מתאימה לתיירים במיוחד (לא זוכר את השם). אנחנו נוסעים לאט ברחובותיה הציוריים, ומזהים….כן כן, חנות למוצרי קמפינג. זוכרים שאנחנו אוהבים הפסקות תה-קפה? אז יוסי לא מוותר ונחוש להשיג את חווית התה בטבע, האהובה על כולנו. הוא נכנס לחנות ו… "המחייה" !! יש להם מיכל גז מתברג כמו שאנחנו צריכים. סוף סוף. יוסי מעוניין ומתלהב לרכוש את המיכל, אבל, ההברגה אחרת ויש שוני, בין התקן הישראלי (שמבוסס על האמריקאי ולא על האירופי) לאירופי, המיכל מתרוקן בניסיון שלו לחברו לראש הכירה לעיניה של המוכרת הצעירה והמודאגת. יוסי מחליט שאסור לוותר, לוקח ראש אירופאי, מיכל חדש בידינו ומסורת עצירות התה מקבלת חיים מחודשים.
עוד מסלולי סקי מוריקים בדרכנו (השלג כבר לא שם), ועוד כמה מורדות ואנחנו באים בשערי העיירה Sedrun. העיירה, שקטה ציורית ויפה. כמו זו שלפניה ,גם היא שוקקת חיים בעונת הסקי, וכנראה גם בחופשת הקיץ, אז מתקיימות בה פעילויות קיט ונופש, טיולי אופני הרים, טיפוסים רגליים ועוד. אבל הימים הם ימי ראשית הקיץ והעיירה מתכוננת לחופשת הקיץ, נרגעת מעונת הסקי, ובעיקר רדומה.
החלטנו להעביר את הלילה כאן. העייפות, הרעב והשעה הכתיבו זאת. ברוב הימים אנחנו עוצרים את הרכיבה סביב השעה שבע בערב ויותר ולא מגיעים לחדר לפני תשע. אור היום 'מבלבל' והדרכים מפתות וקוראות לנו. אנחנו זורמים עם המצב בכל יום ויום.
ברחובה הראשי של Sedrun חיפשנו ומצאנו בית קפה-קונדיטוריה. יום הולדת היום – זוכרים? ואיריס מתעקשת שאקבל את העוגה האהובה עליי כאן. אך המקום לקראת סגירה וצריך אוכל לפני כן. עברנו הלאה ומצאנו את מסעדת Kruezli – המסעדה היחידה שפתוחה בשעה זו ושהומלצה לנו במלון בו מיקמנו את האופנועים. להפתעתנו מצאנו שמדובר במסעדת שף של בית מלון נוסף, אחד מיני רבים ברחוב. המנות מוגשות בצורה יפיפייה, מעוצבות ואפילו טעימות ביותר. המחירים לא נוראים, כפי שהוזהרנו משוויץ. ארבעה אנשים רעבים, מנות ראשונות, עיקריות ואפילו קינוח לכבוד יום ההולדת שלי עולים לנו 108 יורו בלבד לכולנו.

אנו מטיילים חזרה את דרכנו אל מלון postigliun החביב (והכמעט נטוש) באחזקה של משפחה מזדמנת לזמן ה –off season (בעלות של 100 יורו לחדר יפהפה לזוג). ואנחנו נערכים לפרוש לשנת לילה, אחרי יום מתיש אך מדהים במיוחד. הרגל שלי נפוחה וכואבת, השפעת מציקה ומשפיעה על כל מערכות הגוף, אבל הנפש שמחה ולא מאפשרת להשפעות ולשפעות החיצוניות להפריע. מצב הרוח מצוין, ואנחנו מצפים ליום המחרת בכיליון עניים. התכנון למחר הוא להגיע למעבר סטאלוויו האגדי (ומעבר לו). עוד יעד "לעלייה לרגל" לאופנוענים. אני מעלה חשש ליכולת שלי להתמודד עם עוד יום מאתגר בדומה לזה שעבר עלינו, אבל יוסי בדרך ההתמודדות האופיינית, אופטימית ומחויכת שלו, מודיע לי (ולא בפעם הראשונה) שהוא "חולק עלי" והוא מאמין שאני ארגיש מצוין. במרפסות הצמודות שלנו, למול הכנסייה על פעמוניה המצלצלים בתדירות קבועה, מתבשל תה על הכירה החדשה, והחושך יורד עלינו תוך לגימת תה על המרפסת (הפעם עם ואפלים וניל… איריס לא מצאה את טעם הלימון שהפך למסורת בטיולינו) וכל זה – מול נוף שוויצרי טיפוסי, פסטוראלי ומוריק.

מסלול היום השלישי

לילה טוב, להתראות מחר.
דפנה ואלי

————————————————————-

כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לאלי ודפנה חפץ

—————————————————————

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

רכיבת כיף באירופה

את הרומן שלנו עם אופנועים, התחלנו אשתי ואני עוד ב 1995, כאשר החלטנו "לדהור" על סוזוקי GN250 בייצור מקומי, מקנצאנבורי למפלי אראוון במזרח תאילנד.
מאז הספקנו להתחתן, נולדו ילדים ואף בגרו וגם אנחנו קצת… אבל רק בגיל, לא בראש 
בדרך עוד היו כמה אופנועים, אבל רק לפני שלוש שנים חזרנו לרכב ולטייל בזוג בצורה יותר רצינית.
החלום לטייל בחו"ל על אופנוע, או נכון יותר, לייצר מסעות על גבי הכלי המופלא הזה, דוגר ומקנן בנו כבר שנים רבות. הרפתקאות (דוט קום) של טיילים כמו יוני בן שלום, לירן מרקוס, אדם שני, ועוד רבים וטובים, היוו השראה ותדלקו את החלום למסע ארוך והרפתקני, שאותו עדיין אנו מתכננים.
אבל, לפני שיוצאים למסע של חודשים ארוכים, בקצוות עולם לא ידועות, חשבנו שכדאי להתחיל במסע צנוע יותר, אבל לא פחות חשוב ומרתק. לאחר מספר לא מבוטל של טיולים בכל קצוות פיסת האדמה שניתן לקרוא לה שלנו, כולל מסעות של מספר ימים, למען למידה של שגרת התנהלות רציפה על הפלטפורמה הייחודית והמאתגרת, העמסה פריקה ושימוש בציוד קמפינג – החלטנו שאנחנו מוכנים לצעד הבא – טיול בחו"ל.
תרבות האופנוענות המפותחת, הכבישים המופלאים, והנופים המהממים של הרי האלפים קסמו לנו כנקודת זינוק לעולם הטיולים הרכובים בחו"ל. וכך היה. חברנו לזוג חברים יקרים, איתם אנו מטיילים בארץ וסימנו את פרנקפורט כנקודת התחלה.
הנחיתה בפרנקפורט ביום חם, לח ודחוס של ראשית יוני, הייתה ההפתעה הראשונה. בדרך כלל הנחיתה באירופה, מקדמת את פנינו, באוויר קר וצונן עם ניחוח ייחודי של אירופה, סגרירית, קרירה ועוטפת בהרגשה מסתורית. הנחיתה למזג אוויר תל אביבי, הפתיעה כאמור, אבל, הרגשנו בבית…
8/06/2018 יום ראשון לטיול, הטיסה מבן גוריון יצאה ב 06:00, כלומר עברנו לילה ללא שינה כי הגענו לשד"ת כבר ב 03:00 לפנות בוקר. טיסה של כ 4 שעות והופ, אנחנו בפרנקפורט. היום הוקדש להצטיידות מכף רגל עד ראש שתוכננה מראש: מובטחים הסברים וביקורת על הציוד שרכשנו – שיגיעו בהמשך. לאחר התרוצצות בין חנויות לציוד אופנועים ברכב שכור ליום אחד (טיפ חשוב: שכירת רכב בשדה התעופה גוררת קנס והחזרה במקום אחר גם היא) ועצירה לארוחת ערב מעולה במסעדה איטלקית שכונתית, קטנה אך מיוחדת בשם מדיטרנו. למותר לציין, כי, ביקשנו המלצה על מסעדה אסייתית מהבחור בחנות הציוד. הבחור שמח לעזור, ונתן לנו כתובת של מסעדה בלב שכונת מגורים שקטה. הגענו למסעדה עם השם אותו ציין הבחור… אבל כנראה שאיטליה עברה לאסיה, והכול בא על מקומו בשלום… הולכים לישון לפני התחלת הטיול עצמו למחרת בבוקר, עייפים אך מאושרים ומתרגשים.

2018 9/6 יום שני לטיול, מתפנים ממלון RELAXA המצויין, (מלון מעולה, צוות מקסים ומחיר מצוין) משאירים את התיקים והמזוודות (ריקות כמובן) בשמירת החפצים למשך שבוע, ונוסעים ל – HM Motors לקבל את האופנועים שהזמנו מראש (חודשים מראש…. אחרת אין סיכוי למצוא אופנוע בעונה זו!!). דנילו, בחור צעיר ואנרגטי, מקדם את פנינו, עם זוג אופנועים מתוחזקים להפליא ונקיים. יוסי מעמיס את ה BMW R1200GS ADV השחור, אופנוע כמעט זהה לזה שהוא רוכב עליו בארץ. ואני מתחיל להתוודע אל ה Ducati Multistrada הלבן

(גם אני רוכב על BMW R1200GS בארץ). אנחנו מנווטים את דרכינו בעזרת GPS.
ציוד הרכיבה חדש לי: קסדה, חליפה, כפפות , מגפי הרכיבה. האופנוע חדש לי ואני זקוק לזמן התרגלות לתמהיל החדש והמורכב הזה. למזלי, דפנה ואיריס, נסעו להחזיר את הרכב ששכרנו ליום הסידורים הראשון, והיו לי כמה קילומטרים לבדי על האופנוע כדי להתרגל. אספנו את בנות הזוג שלנו ממרכז פרנקפורט, והתחלנו להתגלגל אל מחוץ לעיר.
החום מעיק, אבל הנפש מתרוננת, יורדים דרומה לכיוון היער השחור כשבסופו של דבר המטרה היא מעברי ההרים באלפים. כרגע הרכיבה מנהלתית, הכבישים מהירים, והנוף ברובו אורבאני. אומנם אורבאני, אבל ירוק, הכבישים מעולים, והנהגים אדיבים, אבל לא לשם כך הגענו עד כאן. לאחר כשעתיים רכיבה, בתוך כמה דקות, אנו מרגישים שינוי דרמטי במזג האוויר. האוויר מתקרר, טיפות גשם גדולות מטפטפות, והופכות באחת למבול של ממש. עוצרים עצירה מנהלתית מהירה, להתאמת הציוד למצב החדש, ותוך דקות אנחנו רוכבים בגשם שוטף ובוחנים את איכותו של הציוד החדש. הכול עובד למופת ואנחנו נשארים יבשים ומחויכים מתחת לציוד. גם הרכיבה מרגישה בטוחה לנוכח התנאים.

לצהרים עצרנו בשטוטגרט (להשלמה של פריט חסר שלא מצאנו בפרנקפורט, אבל היה חיוני דיו, לאלץ כניסה לעיר ואף עיכוב קל) אבל באנו על סיפוקינו הקולינארי מאתמול, ונכנסנו למסעדה וייטנאמית מקומית ואוטנטית (viet wok ) שהייתה מעולה (וזולה). במסעדה התוודענו לבחור מקומי חמוד, אופנוען בעצמו, שנתן כמה עצות טובות להמשך הדרך.
יצאנו משטוטגרט (עיר ענקית ומתועשת) והמשכנו על פי עצתו, לכיוון Donaueschingen (מי שיודע לקרוא את זה מקבל סוף שבוע זוגי בקבול עם אירוח מסורתי בסגנון הטאליבן חאלק). עד מהרה ירדנו מהכבישים המהירים, והתחלנו ליהנות מנוף כפרי קסום. בתים טבולים בירוק, נחלים ונהרות.

עצי היער השחור החלו ללוות אותנו בדרכינו. לקראת ערב, ואנחנו במגמת חיפוש למקום לינה ראשון לטיול הנודד. מתוך הכביש המתפתל בין עצים, גבעות וואדיות ,התגלתה עיירה קטנה וחמודה בשם Alpirsbacher Klosterbräu Glauner. מצאנו מלון נעים בשם Kaiser בו עצרנו ללילה.

השעה כבר אחרי שמונה בערב, אבל החושך מתחיל לרדת רק בסביבות עשר, כך שעדיין היינו רחוקים מהחשיכה. וכך יכולנו עדיין להתמוגג על כוס תה מהנוף המקסים שנשקף ממרפסת החדר. כלל ברזל הוא למצוא מקום לינה באור יום. כך לא מפסידים את הנופים, והרכיבה בחשיכה ממילא לא בטוחה, במיוחד באזורים כפריים ולא מוארים התמקמנו, ופרשנו לשינה טובה אחרי יום ארוך, מהנה אך לא פשוט. הרכיבה בדרכים לא מוכרות, במזג אוויר משתנה ומאתגר, עם אופנועים לא מוכרים ובתנועה צפופה, בחלק לא קטן מהדרך, מעייפת יותר מהמצופה.
מה שכן קורה כמצופה, הוא שאנחנו לומדים לאט לאט, איך נראה מסע על אופנוע.

——————————————————————

כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לאלי ודפנה חפץ

——————————————————————

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

רק עם אופנוע – לאגמי צפון איטליה

יוני 2011
הייתה זו הצעה שאי אפשר לסרב לה. נדירה כזו. אליה לא מהנהנים לשלילה ואף לא מהססים. ככה סתם .. על כוס בירה בפאב חיפאי ותיק הסכמתי ללא חת לרעיון של זוגתי, שתחיה ,לטיול משותף על אופנוע בארץ המגף. נדיר במחוזותינו שהאישה היא היוזמת לטיול על דו גלגלי……כמעט ללא שופינג ובלי..חרדות נטישת ילדים מאחור… רומנטי…כך זוג בסוף שנות הארבעים לחיינו, לבד וללא הילדים, רק עם אופנוע.

"אמרתי לה יש סרט טוב על קזנובה
העיתונים כתבו ביקורת על הגובה
וכששאלתי אם אפשר איתה לקבוע
אמרה: "אבוא איתך אבל רק עם אופנוע ". דני סנדרסון
נרתמתי למשימה של תכנון הטיול, כאשר הוחלט שצפון איטליה ובמיוחד אגמי האזור הצפוני הם המסקרנים והמרתקים ביותר בכלל ולרכיבה דו גלגלית בפרט. קודם כל ולפני הכל בכדי להבטיח את הצלחת סוג כזה של טיול משותף וזוגי, המלווה ברכיבה ממושכת במשך ימים ומתוך הנחה כי כדאי ויש לחזור הביתה בשלום למשפחה ולילדים תחושתי היתה כי עלי להתכונן ולהיערך בהתאם ברכיבה זוגית ממושכת. חשבתי כי ללא אימון ברכיבה דומה לזו שתהיה באזור ראש המגף האיטלקי הסיכוי להפתעות עולה ."הזוגיות" עם הוי-סטרום שלי עלתה כאן למבחן. במשך החודשים שלאחר ההחלטה לערוך טיול חלומי שכזה ערכתי ראשית ,לבדי על דרך "נוף הכרמל" הגיעך עוספיא- נשר ואוניברסיטת חיפה. הדרכים הללו "צפופות" בסיבובי 170 מעלות אבל לא רק והתנועה בהם דלילה במרבית שעות היממה. שנית, כמעט לכל טיול של המועדון ו/או מפגש היינו באים כזוג. כמו כן, יזמתי טיולי אורך של שעות לדרום הארץ וחזרה לחיפה . כפי שיובן בהמשך ההכנה השתלמה. כבר מתחילת ה"אימונים", נחישותה של המורכבת שלי הייתה כה עמוקה ונינוחה עם הרכיבה, שהרגשתי שיכולתי להתקדם לתכנון הטיול.

"הצעתי שאבי ילווה לי את הסטיישן אמרה:

"אנ'לא רוצה להיות כל כך אולד- פיישן"

אז במונית ניסע נגיע 'חת ושתיים
אמרה: "תודה לך, טלפן בעוד שנתיים".
רק עם אופנוע.

בחירת סוג האופנוע לטיול לווה בדילמות קשות ולפעמים אפילו תחושות "בוגדניות" בכלי הנהדר שיש לי. הוי הוא אופנוע שאפשר לסמוך עליו בכל תנאי כביש משתנים ככל שיהיו, ובעקבות כך בתחילה, היה לי בתחילה ברור כי מתוך המוכנות שלי ועם זוגתי על הכלי, הרכיבה בארץ המגף תהיה גם היא על הבהמה האמינה והטובה הזו. החלטנו כי לעת עתה, כי איננו מתכוונים לקחת את האופנוע שלנו מהארץ עד לאיטליה ולטלטל עצמנו בין מדינות שכנות וימים של שיוט במעבורות. אפשרות של השכרת אופנוע עלתה כאופציה הטובה ביותר (לא הזולה ביותר). עיון בפורומים השונים בחו"ל העלו חרס בידי לגבי וי סטרום באיטליה ואילו כאשר באתי לחפש את האפשרויות השונות להשכרת כלי שישא אותנו ברחבי משעולי הצפון של המגף, עלו האפשרויות של וי-סטרום 650 הדגם שבו אני רוכב, דוקאטי מולטיסטרדה (חיית העל האיטלקית)  או BMW GS 1200 (יצור העל הגרמני) עלויות ההשכרה התבררו כיחסית לא משמעותית גבוהות בין שלושת האופנועים, פרט לתנאי הביטוח המחמירים ל BMW. המולטיסטרדה נשללה בשל הספורטיביות שמאפיינת מנועי דוקאטי וחששתי מרכיבת זוג עליו בפעם הראשונה. מה לי ולבופלו בבווריה בתצורת GS ? אני על 650 והחיית המחמד הזו מבווריה היא נפח כפול…עטוף הילת מנצחים..! הקריאהעל הכלי הפתיעה אותי מאד, הפורומים החמיאו, גם אילו בארץ, ובכל זאת…זהו האופנוע הדו תכליתי הנמכר ביותר בעולם. כבוד? לא הסתפקתי בקריאה, פשוט שמתי את פעמי פתח תקווה לסוכנות BMW וביקשתי נסיעת מבחן על הכלי שאומרים עליו שהוא הנחשק ביותר באזור…סקפטי ועטוף בחששות (התחייבות של 30,000 ₪ למקרה של פגיעה בכלי …!) רכבתי עליו במשך יום שלם למחוזות עליהם התאמנתי שבועות…האופנוע לא איכזב ויש דברים בגו….ולא אפרט יתר מכך שההנאה היתה צרופה ודומה , יש לציין, לרכיבה על הוי. אין לנו רוכבי ויסטרום במה להתבייש, נהפוך הוא! הבחירה שלי ושל זוגתי ב BMW GS היתה במיוחד על רקע הנוחות המפורשת למורכב שהופיעה בכל נוסח אפשרי בפורומים בחו"ל ועל אפשרויות נשיאת ציוד – המזוודות המרווחות של הכלי… והבחירה כפי שיובהר בהמשך, התבררה כנכונה.

"הסברתי לה שכאן הרכב לא קובע
ושיותר חשוב לאן אתה נוסע
אך נועה לא רצתה מילה אחת לשמוע
שאין בה זוג צמיגים, טנק דלק ומנוע . רק עם אופנוע"

בצפון איטליה קיימים 4 אגמים שהקטנים ביניהם Lake Como ו Lake Lugano והגדולים הם Lake Majore וLake Garda . ההחלטה היתה להקיף 3 מתוך 4 האגמים ב 5 ימי רכיבה כאשר ויתרנו על אגם גרדה כי הוא המרוחק ביותר מבין האחרונים מהעיר Milano ממנה התכוונו לטוס ולהשכיר את האופנוע. בחודשי התכנון, בעזרת שיטוט באתרי פורומים ישראלים ובחו"ל, ספרות על טיולים ברכב באזור צפון איטליה ומפות של גוגל תכננו מסלולי רכיבה כאשר הכנסנו פרמטרים של מרחק, תנאי כבישים לרכיבה, מעברי גבול, מלונות ומקומות שנרצה לבקר בהם במהלך ימי הטיול. פרט לכך, הסתמכנו על מחשב נייד ו GPS עם מפות של איטליה בו הוכנסו נתוני המקומות בהם נבקר מסודרים לפי ימי רכיבה. כל זאת עם תכנון של נטילת מעט פרטי לבוש להם היה מקום שמור ומינימלי במזוודות של ה- BMW. שלבי ההערכות הלוגיסטית היו ברבדים שונים:
1.טיסה: היום הראשון – Milano -מקום השכרת האופנוע . 2. מציאת מלונות על אם דרכי ימי הרכיבה שתכננו 3. מרחקים ומסלולי רכיבה יומיים 4. היום האחרון-Milano – החזרת האופנוע- טיסה חזרה . ההשכרה של ה GS היתה פשוטה. גלישה אל אתרי השכרת אופנועים בעיר Milano .
החזרת האופנוע במילנו- טיסה חזרה . ההשכרה של ה GS היתה פשוטה. גלישה אל אתרי השכרת אופנועים בעיר Milano . הניבה כמה תוצאות דומות כאשר הבחירה שלי התבססה בעיקר על הקירבה ליציאה לכבישים מהירים בכדי להקל את ההתמצאות הראשונית ולא רק על ידי
GPS , כלומר מיקום ההשכרה היה צריך להיות בפאתי העיר ובקרבת שדה התעופה של מילנו ויציאה מהירה לכיוון האגמים. נבחרה החברה C.I.M.T להשכרת אופנועים לה סניפים ברחבי איטליה ובה מצאתי גם מיקום טוב ללקיחת המפלצת הדו גלגלית בפאתי מילנו המתאים לצרכינו. פרנצ'סקו שטיפל בהזמנה היה אדיב והבירוקרטיה הייתה קצרה ועניינית. כחודש וחצי טרם הנסיעה הבהמה הבאורית הוזמנה. נפרדנו בכרטיס האשראי מ 590 אירו + 20 אירו ביטוח לכל יום טיול לכיסוי ביטוחי מלא. בהתחשב בכך שאין מקום פיזי לנשיאת פרטי Shopping ..חשבתי שאצא ב"זול"
….אבל לא כל כך צדיק  לימים, התבררה הבחירה של מיקום השכרת הבאורי, כנכונה .
"לא משנה מה משחק
הכל עניין של תחבורה
בגלל היסוס על כח סוס
לא ראיתי הצגה שנייה"

היום הראשון:

השכרת האופנוע – Bellagio – Como – Lecco . מרחק C.I.M.T – מיקום ההשכרה של הבאפלו הגרמני משדה התעופה ערך כ- 20 דקות ופרידה מ- 70 אירו טבין ותקילין. התקשינו למצוא את הכתובת המדויקת של הבית ממנו יועבר לנו האופנוע וזאת למרות שהשתמשנו בשירותי המוניות המקומיות. טלפון ישיר לפרנצ'סקו פתר את הבעיה ומצאנו עצמנו …רק עם אופנוע. הליך מסירת האופנוע היה מהיר. קילקלה מעט העובדה שלא קיבלתי מעביר לחיבור V12 ל GPS שלי על האופנוע אלא רק חיבור מתח של GPS ZUMO וזאת כיון שיש חיבור יחודי ל BMW ולא ידעו אותי על כך, אבל הסתדרתי עם כך שחיברתי א ה GPS למחשב האישי שלי ב USB (טעות שלי שלא יכולתי לחשוב עליה בעת ההזמנה!). פרט לכך, האופנוע היה ערוך ומוכן לרכיבה – הדגם החדש של המפלצת הגרמנית.

לאחר התאמות של גובה מושב תזכור הנחיות הפעלה בסיסיות של האופנוע ופירוק מזוודות הציוד האישי שלנו והטענתם בצורה מופלאה במזוודות הבאפלו, מצאנו עצמנו ברכיבה לכיוון האגם  קומו שהוא הקרוב ביותר לעיר האי Como , הינו בעל שתי זרועות גדולות בתחתיתו המוקפות במים (ראו במפה מצורפת). ממילאנו – העיירה קומו – Bellagio במרכז רגלי האגם – דרך דרכי נוף מדהימות אל העיירה Asso  – העיירה Erba –מעבר דרך Lecco אל ארוחת הערב והלינה הראשונה במקום מופלא. בתחתיתו של מנזר עתיק בית מלון משפחתי קטן, רומנטי ואותנטי Hotel Gerolamo בו מצאנו את נפשנו בסוף יומו הראשון של חופשתנו המרגשת. למותר לציין שהדרכים האיטלקיות הצרות באופן משמעותי מדרכי הכבישים הרגילים הכו בנו כבר בתחילת הרכיבה. ההערכות המנטאלית והפיזית שנעשתה חודשים קודם הוכיחה עצמה ובגדול. התמצאות דרכים על ידי ניווט משולב GPS ושלטי דרך תוך ניסיון הסתגלות למנוע הבוקסר היומרני שנשא אותנו בבטחה וכן ההתרגשות הפנימית שאחזה בנו, הגשימו את מה שציפינו והתכוננו אליו זמן כה רב.

"ביום שני אני הולך אל הקולנוע בטלפון ניסיתי להזמין את נועה למרות שדי נעים לבד להיות בסרט אומרים יותר נהוג ללכת עם גברת"

היום השני.

אגם קומו- אגם לוגנו – אגם מאגורה.

נרגשים, התעוררנו מהיום הראשון שהוא המעייף ביותר, לבוקר אביבי וקסום ולאחר ארוחת בוקר נפלאה בגן המלון, טיפסנו במעלה המדרגות המקודשות Scala Santa של מנזר Saint San Gerolamo המובילות אל מנזר אפלולי שקלתי לעלות עם ה GS את המדרגות עד פתח המנזר אבל מחרדת קדושת המקום התחרטתי . השעה דחקה בנו ומהתכנון המוקדם רצינו לרכב לאזור קומו ולהגיע לאגם לוגנו, שם הזמנו מבעוד מועד מלון באזור ההררי של לוגנו (ראו כאן במפת –היום השני הדרכים רצופות בכחול סביב אגם זהו כחול אמיתי!)

הדרכים העקלקלות והצמודות לאגם מרהיבות ביופיין, ריחות של יסמין באוויר מלווים אותנו כל הדרך.. חוויה בה כל החושים מתערבבים אילו באילו ומשחררים הרבה הורמוני אנדורפינים (הורמוני הרוגע) ויוצרים טעם של …אנחנו רוצים עוד מהדבר הזה והרבה!. הדרכים העקלקלות על שפת האגם הובילו בבטחת בהמת המשא הבווארית, לאמצעו של הצד הצפון מערבי של אגם קומו – העיירה Argegno , ממנה הדרך התפצלה ובמעלה ההרים וביניהם להקפת הצד המזרחי של אגם לוגנו עד לריוויירה של לוגנו ולמזח הסירות של האגם. המטרה הייתה לטייל אבל לא רק…..גם קצת shoping גברי! אלא מה?… Outlet של חברת הביגוד לאופנועים האיטלקית Dianese Garage-D הנמצא ב Via al Fiume 1, 6929 Gravesano witzerlands ׁׁE  ( במפה -E) אליו באנו ערוכים ומוכנים להצטייד… המחירים היו גבוהים ביותר אבל בהשוואה לארץ, סבירים. מעיל קיץ ונעלי רכיבה קלות ואנחנו כבר בדרך למלון שהיה במעבה היער השווצרי.
האופנוע שעט את הדרכים המוריקות והעקלקלות, הנהיגה בו הפכה לנעימה יותר לאחר שעות של נהיגה. המורכבת מאחור גם לא התלוננה על מכאובים כלשהם והחיוך שבדרך כלל נסוך היה על פני הנוהג, עבר גם אליה. היא הופתעה מהנוחות שסיפק לה המושב האימתני של הבופלו הגרמני. היציבות והכוח שניחן בו בכל עיקול וסיבוב רק הגבירו את ההנאה הן מהטיול והן מהרכיבה יחדיו. המלון Stefano Casa Santo היה מנזר אפרורי מנוכר. החדר שהובטח לנו באמת נישמר וחיכה לבואנו, אולם הריחוק שיצר המלון הביא אותנו בשעות הצהריים המוקדמות להבין שאנחנו … לא חוזרים ללון במלון הזה. הכסף הלך, אבל אם באים לטיול כזה ולא משאירים צוהר למרחב תמרון, לא עושים אותו מלכתחילה. התחושה המנוכרת שעלתה מהמלון הביאה אותנו להמשיך בטיול ולקיים את מצוות שומר נפשו ירחק ולהמשיך בדרכנו … רק עם אופנוע…. ראו הוזהרתם!

"הסברתי לה שכאן הרכב לא קובע
ושיותר חשוב לאן אתה נוסע
אך נועה לא רצתה מילה אחת לשמוע
שאין בה זוג צמיגים, טנק דלק ומנוע . רק עם אופנוע"

הקפת חלקו הצפוני של אגם לוגנו ארכה זמן קצר משחשבנו. ההחלטה היתה שנמשיך לטייל עד העיירה Morcote שהיא בחלקו המערבי והמרוחק של האגם ושם נמצא מלון דרכים ונשתקע .העיירה השתרעה על רחוב אחד וכמה מסדרונות צרים ביותר המוליכים לבתי התושבים הממוקמים על ההר החצוב. פרט לליקוק של
מעדן גלידה איטלקי והתרעננות לא מצאנו עצמנו נשארים במקום. ה GPS על הצרצר הגרמני העמוס לעייפה היווה באותו רגע את מקור ההשראה היחידי . פתחתי מחשב נייד וחישבתי את המרחק עד למלון שאותו תיכננו ביום הבא.! … כ- 250 ק"מ טבין ותקילין, הפרידו ביננו. הבהמה הבאווארית נהמה קלות והיינו בדרך למעבר הגבול השווצרי השני באותו יום לעבר אגם Majore שוב הדרכים העקלקלות, חלקן חצובות בהר כאשר משמאל הירקרקות המבצבצת של אגם לוגנו ומימין כרמי יינות מוריקים היו לנו כאוויר לנשימה. ה- GPS הוביל אותנו בבטחה. אלא, שאני מסתיר את חששותיי מזוגתי שהמחשב הנייד יאבד את כוחו החשמלי ועימו גם ה GPS ואז אנחנו נשארים ללון יחד עם הדובים והאיילים בהרים השוצריים. אילו, העיבו על ההנאה המלאה מהדרך. עכשיו זה הדיוק בניווט מול השעה שהחלה לדחוק בי. היעד הרשמי המנווט היה על עיירה בצידו המזרחי של אגם Majore – (בשם Ranco)

חצינו את הגבול באזור Luino ודרך האמה המזרחית של אגם Majore עד לעיירת היעד Ranco . אני אמון על הניווט ועל הנהיגה על הבופלו הגרמני המופלא הזה במשך 9 שעות רצופות עם עצירות קצרות לקפה ומאפה וזוגתי אמונה על החיבוק בדרך, האמון והשקט שניחנה בו לאורך כל היום המורכב הזה. האי – נוחות היחידה שאחזה בנו היתה המרוץ אחר שעות היום המתכלות לנו והדמדומים שהחלו לבצבץ בין הכבישים המוריקים המובילים לארוחת הערב הנכספת על בקבוק של יין…ואולי גם כרית לשים עליה את הפדחת, שהרי הקדמנו להגיע ביום ! למלון של יום המחרת…ללא
תיאום… האופנוע הבאווארי מצרצר ברעש אופייני ולא מבקש פרט למעט אלכוהול 95 אוקטן דבר… מגיב לכל בקשה שלי בהגברת הקצב ונרגע בעת העיקולים המרהיבים של הדרך… ומאחור נוח לגברת להנות מהחום הגבי שדבוק אליה לחזה… החיבור בין בני זוג עולה למבחן במצבים חריגים כמו אילו שבהם חלים שינויים בתכנון ובביצוע של הטיול. קור רוח מכאן והרבה אהבה וחום מאידך נדרשים לסוג כזה של טיולים. אנו ניחנו בכך והיום הזה הוכיח זאת.. שוב!
המלון בעיירה Ranco קיבל אותנו בידיים פתוחות ולאחר פריקת המזוודות פנינו לחפש, ברכיבה נוספת קצרה!  את פת הלחם והיין שלה ציפינו לאורך כל היום… העיירה הציורית Ranco שוכנת על שפת אגם majore ולה סך הכל שני בתי מלון ושלוש מסעדות. מלון אחד זהו המלון שהתאכסנו בו ומהחלל הריק שפגשו עיני במסעדת המלון הבנתי שכאן אנחנו לא מקיימים את מצוות נטילת הידיים. מסעדת il sole di Ranco שוכנת על שפת האגם והיא מסעדת שף שהוקמה כבר בשנת 1850 על ידי משפחת Borvelli ומנוהלת על ידי אחד מצאצאי המשפחה. הינה בעלת כוכב מישלין וכדאי לא להיות רעבים במסעדה כזו! מאידך, היינו כזאבי קיודי שלא אכלו חודש.. והמסעדה התאימה לסיומו של יום משובח, טבול בהרבה בשמי ענבים משובחים בבקבוק וספוגים מהרבה רשמים דו גלגליים … ורק .. רק … על אופנוע צמאים להרפתקאות יום המחרת.

"לא משנה מה משחק
הכל עניין של תחבורה
בגלל היסוס על כח סוס
לא ראיתי הצגה שנייה"

להתראות בפרק הבא

———————————————————————————————————–

כל הזכויות  C לסיפור ולצילומים שמורות לרונן וברטינה רוזנווסר

———————————————————————————————————-

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   יש תגובה אחת, הוסף תגובה