דורון השלים סיבוב באלסקה וכבר בדרום מערב קנדה

ממשיך לארה"ב ולמקסיקו

DALTON HWY

הצג את הוראות נסיעה ל-Vancouver, BC, Canada במפה גדולה יותר

דורון ניצח את מסלול הדאלטון בנחישות (ובתנאים קשים בהרבה מאלה שאני חוויתי על המסלול). לאחר שנגע בקצה הצפוני בעולם שניתן להגיע אליו בדרך קרקעית רצופה, המשיך במזג אוויר רטוב מעט מערבה ואז מזרחה ודרומה, כשהסתיו המתקדם נושך על עקבותיו. כנסו לבלוג האיכותי של דורון ואולי תוכלו להבין, כמה תשוקה יש במימוש חלומות.

להלן קטע מהכתבה:

…"למחרת הגעתי לטוק ומשם רכבתי לכיוון העיירה צ'יקן, עיירה של מחפשי זהב, עד היום. מעברה הסוער לא נותר היום הרבה חוץ מזכרונות ומזכרות אבל ה'תרנגולת' שולטת בנוף של עיירת ספר זו על הגבול בין אלסקה לקנדה. בירה אחת וסיבוב ברחוב הראשי של העיירה הכולל 3 חנויות בבעלות של אדם אחד הספיקו לי למצות את המקום. קיבלתי החלטה מהירה להמשיך למעבר הגבול לפני שיסגרו אותו בשעה 8 בערב, למרות שהמדובר בדרך עפר, טובה אומנם אך מאוד מפותלת, לעבר Top Of the World Hwy. יש להם בצפון אמריקה דרך מעניינת למשוך מבקרים לאותן דרכים מיוחדות. קוראים להם בשמות מאוד "שיווקיים". האמת יש לומר, הדרך הזו אכן נראית כמו הדרך בסוף העולם. דרך המתנשאת לגבהים החשופים מכל צמחיה למעט אותו עשביה אדומה וצהובה המכסה את כל הנוף. היה מעניין לראות את המספר הגדול של ציידים לאורך החלק האמריקאי של הדרך, חמושים ברובי צייד גדולים למדי עם כוונות טלסקופיות ונראה כי אכן הצייד היה מוצלח. במקום אחד היה כתם דם ענק על הדרך מאחת היריות המוצלחות כנראה, במקום אחר חלף על פני טנדר עם ראש ענק ומדמם של קריבו גדול קרניים, עוד צייד מוצלח עבור היורה. המעניין הוא כי גם באזור הדלטון מותר הצייד אך שם רק בקשת וחיצים, רק באזור הגבול עם קנדה מותר השימוש בנשק חם. מייד עם מעבר הגבול נעלמו הציידים, בקנדה הצייד אסור"….

קצה הדרך מאלסקה לדרום מערב קנדה

———————————————————————————————————–

כל הזכויות C לסיפור ולצילומים, שמורות לדורון קדמיאל

———————————————————————————————————-

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

אין חכמה מן הדרך – ואין כמו לקח הנסיון

דורון מסכם את הפרק האסייתי עם רשימת תובנות

לאחר הנחיתה בוולדיווסטוק, עבר דורון במעבורת לדרום קוריאה. משם יצא בטיסה עם הגמל הנאמן שלו ארוז בבטן המטוס, ישירות לוונקובר במערב קנדה.

הפוסט האחרון שכתב בבלוג שלו שווה העתקה ושמירה למי שחושב לצאת יום אחד ולרכוב כל הדרך למימוש חלום שכזה. ויש גם כתיבה מעשירה ומחממת – למי שמתחברים לסיפורי אתגר, אלה השומעים תמיד צליל קלוש המגיע מדרכים רחוקות הקוראות להם לבוא.

להלן קטע מתוך הבלוג של דורון:

"• השתמשתי באוהל קטן ליחיד של MSR מסוג Huba בלילות של קמפינג אך הוא צר מדי להכיל אותי יחד עם הציוד לכן אוהל זוגי עדיף כי כך ניתן להכניס גם את הציוד אל תוך האוהל. ייתכן וארכוש אוהל זוגי מרווח יותר בצפון אמריקה.

• במהלך המסע, לאחר שאיבדתי ארגז פלסטיק אחד, התצטיידתי בשני ארגזי "זגה פרו" ממתכת. כמה שאני יכול להשוות – נדמה לי כי הארגזים המקוריים של B.M.W טובים יותר אך גם גדולים יותר וזה אינו יתרון דווקא. היתרון של האחרונים הוא השימוש במפתח אחד, קלות הורדתם מהאופנוע לצורך שימוש כמושב או שולחן ועוד. כל אחד והעדפותיו, לי לא היתה אפשרות בחירה בכורח הנסיבות ואני מרוצה מאוד מהארגזים החדשים.

• באותה הזדמנות הצטיידתי במגפי טורינג "סנטיאגו" של B.M.W – נוחים מאוד.

• לאורך המסע מצאתי כי חיבור כתפיות למכנסיי הרכיבה מסייע לשמור אותם בגובה סביר מאחר וכל מסע כזה כרוך בירידה מסוימת במשקל, פשוט כי אוכלים פחות מאשר בבית.

• עוד פריט קטן אך חשוב המסייע להילחם ביתושי המוסקיטו אשר אין להם רחמים – כובע רחב שוליים המצויד ברשת המגינה על הפנים, כך שאם כל השאר מכוסה, פגיעתם קלה, אם בכלל. כמובן שספריי נגד היתושים הללו הוא הכרחי.

• לקראת המסע קיבלתי מהאלכסים ומאורי סוקו רצועות קשירה המגיעות עם האופנועים המיובאים מגרמניה. אלו רצועות מעולות לקשירת ציוד וטובות יותר מהרצועות הנמכרות על ידי טוראטק. בכל התמונות של האופנוע מופיעה רשת אדומה על הארגז האחורי. השימוש העיקרי ברשת הוא לייבוש כביסה שטרם התייבשה מליל אמש.

• מפות, עזרי ניווט וספרות – לקראת המסע רכשתי מפות של Reise Know How במחסן של "שטיינהרט וקציר" באזור תעשיה פולג. מפות מצוינות העומדות ברטיבות הדרך ובקיפולים המשתנים מיום ליום. לאחר שימוש מרובה במפות אלו הן עדיין נראות כחדשות ללא פגם כלשהו. מכשיר הג'י.פי.אס – ZUMO 550 של גרמין מעולה ושרת אותי היטב. ניתן כמובן לרכוש מפות עבורו בכסף רב אך ניתן גם להוריד מפות למכשיר מאתר Open Street Map. ספרי Lonley Planet הם כספר תנ"ך לכל המטיילים. יש בהם כל האינפורמציה שצריך, מילה אחת לא יותר מדי וגם לא פחות מדי, כך לדעתי הצנועה. ניתן להשתמש בהם גם בתצורה של E Book על המחשב האישי או על Kindel ודומיו אך הדפדוף פחות נוח לעומת ספר בצורתו המסורתית. ניתן להשיג בארץ ספרים אלו בתרגום לעיברית (סדרת "העולם") אך הם מעט פחות מעודכנים.

• גאדג'טים – הטלפון החכם מוכיח עצמו כיעיל מאוד למסע, הוא מאפשר להיות בקשר עם העולם ועם הבית גם ללא מחשב נייד, משמש כמכשיר ניווט באמצעות מפות גוגל לניווט רגלי בערים, לקבלת תחזית מזג אויר במסלול הרכיבה העתידי, שערי מטבע משתנים וגם כמצלמה, לא מוצלחת אמנם כמו מצלמה דיגיטלית אך בכל זאת נותן פתרון חלקי.

• רכשתי לפני היציאה בחנות "למטייל" בבאר שבע כרטיס סים עולמי של חברת סימלס וכך עם כרטיס אחד חציתי גבולות ומדינות ואזורי סים שונים ללא צורך להחליף לכרטיס אחר ובכל מקום היה לי קשר זמין, זול ונוח, כל כמה שרציתי.

• מחשב נייד הכרחי לצורכי קשר עם הבית כמובן אך גם לצורכי תיאום עם הובלות וטיסות כמובן כמקור אינפורמציה מהרשת יצאתי לדרך עם מחשב נייד 13 אינץ' Macbook Air של Apple, והוא ניפלא לדרך. אין בו חלקים נעים ולכן הוא עומד היטב בטלטלות הדרך, לא כיביתי אותו מעולם.

• הצטיידתי במכשיר "ספוט" – מכשיר איתור לוויני המאפשר עידכון מאוד מדויק של מקומך. ניתן להשאיר אותו דולק לאורך הרכיבה וכך לאפשר לחברים ומשפחה לעקוב אחרי התקדמות וניתן גם להסתפק בעדכון על המקום בו סיימת הרכיבה באותו היום. כמובן שניתן להזעיק באמצעותו עזרה במקרה הצורך. המכשיר נרכש לפי עצתו של יוני בן שלום והצדיק כל דולר שהוא עלה, לפחות מבחינת השקט הנפשי של המשפחה בבית.

• בהחלטה של רגע רכשתי באתונה מצלמה דיגיטלית של פנסוניק – Lumix DMC FT3 והחזרתי את שתי המצלמות שלקחתי מהבית בחזרה. מצלמה זו עמידה בגשם, במים עד עומק של 12 מ', באבק, בזעזועים ונפילות והיו כאלו, לא רק שלי אלא גם של המצלמה. את איכות הצילום כולכם רואים ויכולים לשפוט…" (המשך אצל דורון בבלוג)

הנחיתה בוונקובר

——————————————————————————————————————

ערך יוני. כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לדורון קדמיאל

—————————————————————————————————————–

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

חולפים ביוקון העצומה והריקה. מזג אויר הפכפך.

דרכים נטושות. דלק קשה להשגה ויומולדת לנייג'ל!

הצג את הוראות נסיעה ל-Tok, AK, United States במפה גדולה יותר

יום שבת 7.7.2012
לאחר יום נעים שהיה לנו אתמול, הציפיות להיום בנושא מזג האויר, היו גדולות ובהתאם… האכזבה. קמנו לבוקר מעונן. התארגנו ויצאנו מערבה על כביש 16 כ – 120 ק"מ עד לצומת של כביש 37 שעולה צפונה. הדרך יפה ונעימה ובכלל, התנועה – אף שזאת כמעט שיא עונת התיירות – די דלילה, כך שאין לחץ כמעט ואפשר לרכוב כמעט בכל מהירות, למרות שאנחנו ממשיכים לשמור על המסורת של הרכיבה במהירות המותרת, עם חריגות קטנות בלבד. בצומת של כביש 16 עם 37, אנחנו מתדלקים מכוון שבאזור הזה רק במיעוט התחנות יש דלק "סופר", למרות הציניות של הרבה אופנוענים שאנחנו מדברים איתם שטוענים שדלק רגיל טוב מספיק ולא צריך לשלם את המחיר הגבוה. בהמשך עוצרים ב – Meziadun lake היפה.
אנחנו ממשיכים לכוון העיירה Steward שנמצאת 60 ק"מ מהכביש לכוון הים. כבר בהתחלה, אנחנו נפגשים עם דב שחור שחוצה את הכביש פעמיים. לא הספקנו לצלם אותו. המשך הכביש בנוף יפה ביותר, עד שמגיעים לעיירה ואז הגשם מתחזק, מה שדי לא משאיר לנו ברירה, אלא לקחת חדר במוטל במקום. לאחר ההתארגנות, רכבתי לעיירה Hyder השכנה שהיא כבר באלסקה ארה"ב. כל המרחק 400 מטר. להיידר אין יציאה קרקעית, כי אם רק בדרך הים או דרך קנדה. לכן המעבר אליה פתוח והדרך חזרה עוברת במעבר גבול קנדי וכאשר חזרתי, המוכס בביקורת רואה שאין לי חותמת כניסה לקנדה ושאל בעקבות זאת מספר שאלות מביכות, אך לבסוף הוסיף לי חותמת של קנדה לשלח אותי לדרכי עם חיוך.

יום ראשון 8.7.2012
הטיפטוף המאפיין את קו החוף של אלסקה, המשיך כל הלילה וגם הבוקר הוא לא ויתר לנו. ההתארגנות היתה קלה ורק נשאר לנו לתדלק לפני היציאה. אנחנו מגיעים לתחנת הדלק ואז מבינים, שיש רק 87 אוקטן ואז אם נרצה או לא, אנחנו מתדלקים או נשארים בחור הזה. הבחירה פשוטה , מתדלקים ונראה מה יקרה ולא קרה כלום – האופנוע נסע מעולה גם עם 87 אוקטן. אצלי בסוזוקי, אין שום הבדל, אני לא מרגיש שום שינוי. בטריומף של ניג'ל, כנראה שיש השפעה שלילית. ככה המשכנו כל היום, מכוון שבשום תחנה אין דלק עם אוקטן גבוה. אז מה עשינו היום: יצאנו מ – Stewart  שאתמול נראתה קטנטנה. היום יסתבר שהיא הגדולה באזור. עד Mezudin junction ופנינו ל- Alaska highway לכוון צפון. אנחנו רוכבים עשרות ק"מ, מבלי לראות כל ישוב בדרך חוץ מנוף יפה. זה מזכיר מאד את אוסטרליה במרכז היבשת ( Outback ) רק בהפוך. כאן קר ירוק ורטוב שם חם צהוב ויבש. הגשם כמובן ליווה אותנו חלק גדול מהיום. במפה מצויינים מספר ישובים בדרך, אבל זה מסתכם בבית קפה. אולי תחנת דלק קטנה ומספר בתים. אנחנו ממשיכים לרכוב דרך הנקודות: Bell ll  Tatogga lake ועוצרים לתדלק ( 87 כמובן ) ב – Iskut. משם נשאר לנו כ – 80 ק"מ עד היעד שלנו להיום שזאת העיירה הקטנה Dease lake. כאשר אנחנו מגיעים, מתלבטים היכן נישן היום וחדר גדול עם 3 מיטות במוטל סמוך, משכנע אותנו שזה המקום להלילה  וכך היה.
שכחתי לציין, שהיום פגשנו פעמיים דובים על הכביש והמצחיק הוא שדילגנו עליהם, עד לפני מספר ימים מראה כזה היה עושה לנו את היום, היום המשכנו כאילו אנחנו חיים איתם כל החיים וזה מחזה יום יומי.

יום שני 9.7.2012
הבוקר הטמפרטורות היו בסביבות ה – 9 מעלות והיה מעונן אך ללא גשם. התארגנו כרגיל בבוקר ויצאנו לדרך. כמו אתמול, גם היום הנוף מדהים, אנחנו רוכבים על כביש 37 צפון לאורך אגם ונחל Dease היפים לאורך כמה ק"מ. כרגיל לאחר כ – 100 ק"מ, אנחנו עושים עצירה. הפעם ה – Rest area על הנחל עצמו בנוף משגע. לאחר היציאה, אנחנו עולים על דרך לא הכי טובה והרכיבה קשה. כבר אתמול נתקלנו בעובדה שאלסקה Hwy לא במצב משופר. הרכיבה עוברת ב – Good hope lake המדהים ושם אנחנו עוצרים שוב. ההמשך הוא עד Watson jct שם אנחנו פוגשים שוב את ג'ון, בחור מאלסקה שאיתו אנחנו נפגשים כל יום מזה מספר ימים. כאן המקום לספר על מספר יצורים רוכבי אופנוע שאנחנו פוגשים מדי יום. הראשונים הם האינדיאנים – אלה אנשים שיכולים לרכוב עד 600 מייל ( מעל 900 ק"מ ) ליום ופשוט להזרק בצד הכביש וללכת לישון, בלי להתייחס לגשם, קור, דובים או סתם גורם אחר. לא קשה לזהות אותם: טינופות ( חיצונית כמובן ) באופנוע מלוכלך. אבל כאנשים הם נהדרים, כיף לדבר איתם ולשמוע חוויות שלהם. האחרים הם המאורגנים; הכל אצלהם טיפ טופ וישנים בבתי מלון או מוטלים. אתמול פגשנו אחד כזה שרכב על  V strom כמו שלנו וכאשר שאלנו אותו מהיכן הוא מגיע הוא ענה מאלסקה וכאשר שאלנו על מזג האויר, הוא ענה: "קר. קר מאד ואני רוצה להגיע כבר הביתה לתנור ולשבת בכורסא מול הטלויזיה" . היכן אנחנו אתם שואלים? אז התשובה היא היכן שהו באמצע. שום דבר לא יעצור אותנו מלעשות את המסלול המתוכנן. לא הקור ולא הרוח ולא אף גורם אחר. אבל מצד שני, אנחנו חייבים תנאים: ארוחות מסודרות, מקלחת ומקום מסודר לישון. עושים מסלול ארוך ולא קל אבל בתנאים אפשריים. אנחנו ממשיכים ל – Watson lake ופתאום אפשר להגיד שחם. אנחנו מתמקמים במוטל משני סיבות: א. מחר יש לנו יום ארוך ואנחנו רוצים להתארגן מוקדם בלי חשש לעיכובים בהתקפלות בקמפינג. ב . נייג'ל חוגג מחר יום הולדת 44 ולא בא לנו לקום באוהל ובנוסף, יש כבר מסורת שבימי הולדת – הולכים למסעדה ואת זה אנחנו רוצים לעשות גם מחר. זה יהיה קל יותר להשגה עם נישן טוב בחדר. ב – watson יש יער של שלטים, אלפי שלטים קטנטנים שכל מי שעובר במקום יכול למקם על אחד מהעמודים במקום למזכרת. בו צריך להיות שלט של יוני, אך בסיור בן שעתיים שערכתי במקום, לא מצאתי כלום. כמובן שאנחנו לא הכנו לעצמנו שום שלט, להשאיר כמזכרת אחרינו במקום.

יום שלישי 10.7.2012
מזל טוב , היום יום הולדת לניג'ל והוא בן 44 בלבד .
אתמול אחר הצהרים, התחמם קצת וחשבנו שזה פתח למערכת יחסים חדשה בנינו לבין מזג האויר. כך היה עד הבוקר. אך אז הגיעה מערכת קרה, שהחזירה אותנו לאחור באשליה לשיפור. בלילה החדר היה חם וישנו במינימום ביגוד והבוקר הכל התנפץ. יצאנו לדרך הארוכה המחכה לנו ביומיים הקרובים. עלינו על כביש מספר 1 שנקרא גם Alaska  highway ולא כביש 37 שכתבתי אתמול שהוא ניקרא Cassiar highway והוא זה המשובש מאד בקטעים גדולים שלו. ההתחלה היתה גם יפה וגם נעימה, אך לאחר כחצי שעה, נפגשנו עם חבר ותיק שכמעט שכחנו אותו והוא: הרוח. בתחילה, היה נדמה שהוא טעה בדרך והגיע לכאן מצפון ארה"ב בלי לדעת, אך בשיחה איתו הוא שאל: למה רואים אותכם גם פה? ואני עניתי: "כי זה המסלול שלנו ". אז היא הודיע שהיום נפגש כל היום לעימות נוסף מה שאכן קרה… הנוף באזור הזה, מדהים ביופיו אך קשה מאד להנות ממנו כאשר אנחנו מרוכזים כל כך בשמירה על איזון. רכבנו בקטעים של מעל 120 ק"מ בין העצירות ובאחת מהן, בשניה שהייתה ב – .teslin למדנו לקח נוסף. הגענו לשם עם כרבע מיכל דלק, כדי לתדלק בדלק באוקטן גבוהה של 91 שאין בכל תחנה. למרות שהמקומיים אומרים לנו תמיד: "תדלקו היכן שיש ולא חשוב מה, כי לעולם אין לדעת מה יקרה בהמשך"… וזה מה שקרה. 5 דקות אחרי שתידלקנו, נפלה מערכת החשמל והתחנות הפסיקו לעבוד. הסיבה היתה רוח שהפילה עץ גדול על קווי מתח גבוה של כל האזור והתיקון יקח שעות. במידה ולא היינו מספיקים לתדלק, היינו נתקעים כי התחנה הבאה שהיה בה דלק כלשהוא, היא במרחק גדול מתצרוכת הדלק של האופנועים שלנו. לקח שיש ללמוד. אין כמו הניסיון של המקומיים. למרות הכל, המשכנו את הרכיבה מערבה לכוון Whitehors בירתה של טריטורייהת יוקון, הטריטוריה הכח צפון מערבית של קנדה וממנה נעבור לאלסקה. היעד שלנו להיום. היום רכבתי שלישי ובמידה והייתה לי מצלמה על הקסדה ( ויש דבר כזה ) אפשר היה בקלות מספר פעמים להוסיף מוזיקה של "אגם הברבורים" על צילום הרכיבה שלנו שהיתה לא פעם בזיג זג עם הרוחות. בעיקר כאשר חצינו גשר של כ – 300 מטר עשוי מרשת ברזל חלק. השיוט של האופנוע היה בלתי נשלט. שלושתינו יצאנו מזה די מבוהלים, למזלנו, העצירה למנוחה היתה מיידית. כאשר הגענו די מהר חיפשנו מקום להעביר את הלילה ולא הרבה יותר מאוחר, אנחנו כבר פוגשים אנשים שלא מוצאים מקום לישון הלילה. עוד לקח: להחליט מהר ולקחת מה שיש. לא תמיד תמצא את מה שאתה רוצה. החויה הזאת רודפת אותנו כבר מספר ימים כבר בבוקר אנחנו רואים את השלטים שאומרים שאין יותר מקום פנוי באתרי נופש וחניות על פניהם אנו עוברים. מחר צפוי לנו עוד יום ארוך .

(דיווח יום 11 ביולי לא הגיע. העורך)

יום חמישי 12.7.2012
איזה בוקר נפלא קיבל את פנינו לקראת המעבר לאלסקה. השמיים בהירים והשמש מחייכת אלינו כאילו אומרת: "בואו ניפרד לשלום בקנדה לא כל כך נורא" ומצד שני אלסקה קוראת לנו ואומרת: "בואו, אצלנו נעים יותר". ככה התארגנו בבוקר, כל אחד הכין את הניירות שלו כאשר הבעיות הצפויות הן: לנייג'ל אין חצי שנה בדרכון עד הטיסה לארץ, ליוסי אין חותמת כניסה לקנדה ולי לכאורה הכל תקין. המרחק הוא של 30 ק"מ ואנחנו רוכבים בכביש הבעייתי עד לגבול. נייג'ל ניגש ראשון ולאחר 3 דקות עובר וחונה בצד השני, אני ניגש שני מדומם ליד השוטר את האופנוע ( לקח מהמעבר לקנדה ) ונותן לו את הדרכון, הוא נכנס פנימה ואחרי דקה חוזר ושואל אותי : "יש לך שתיה חריפה ?" אני עונה לו: "לא" ואז עונה אומר לי" O K סע" ונסעתי . יוסי ניגש מגיש את הדרכון ולאחר דקה יורד מהאופנוע ונכנס לביקורת , כמובן שאנחנו לא מעיזים לשאול מה קורה? ומחכים . לאחר כרבע שעה הוא יוצא עם חיוך ומנסה לעבוד עלינו שהוא צריך לחזור לביקורת הקנדית, להוסיף חותמת מעבר גבול שבאמת לא קיימת אצלו, אך מהר מאד התברר שפשוט בדרכון לא קיים הדף עם חותמת הכניסה לארה"ב שזהוא דף שאצלינו משודך לדרכון ואצל יוסי כנראה או שמישהוא תלש לו או שהוא לא היה משודך והוא סתם נפל לו מתי שהוא. בכל מקרה הוא עשה תהליך מחדש של טביעת אצבעות וצילום וכו'.
המשכנו לרכוב אחרי החלפת החוויות של המעבר, שבסופו של דבר עבר בקלות, בלי החשש משעות של עמידה בתור. הנוף יפה ביותר והדבר הבולט והחשוב הוא מצב הכביש, אין מה להשוות בין מה שקורה בקנדה לבין אלסקה. המצב פה הרבה יותר טוב. עצרנו לאחר כשעה, לשתות קפה אמריקאי ראשון וישבנו להתחרדן תחת השמש הנעימה. התושבים כאן מאושרים מהיום הנהדר שנפל עליהם ואנחנו שמחים שככה מקבלת אותנו אלסקה המפחידה במזג האויר שלה. אנחנו מגיעים לעיירה Tok על כביש מספר 2 של אלסקה ונכנסים מייד ל- Visitor information כדי ללמוד את נושא הביקור ב- Denali national park שזאת הסיבה העיקרית לרכיבה ל – Fairbanks מלבד העובדה שנצטלם שם בנקודה הכי צפונית שנהיה במסע האופנועים הנוכחי. לקחנו חומר מתאים ואנחנו עובדים על הנושא מהחדר שלקחנו כאן ב – Tok . אנחנו נופלים על סוף שבוע שבו הכל יותר קשה להשגה וגם המחירים גבוהים יותר
סוף שבוע נעים לכולם
גבי יוסי ונייג'ל.

—————————————————————————————————————————————-

ערך, יוני. כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות ליוסי נייג'ל וגבי.

—————————————————————————————————————————————

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   יש תגובה אחת, הוסף תגובה    

קנדה על מרחביה היא מקום יקר לרוכב המחשב.

הרוקיס הקנדיים ומישורי האין סוף – בדרך צפונה.

הצג מפה גדולה יותר

יום שבת 30.6.2012
הבוקר ניג'ל הודיע שהוא צריך להיות ביום שלישי ב- Calgary כדי להאריך את הדרכון שלו . במידה ולא יעשה זאת, תהיה לו בעיה לחזור לארה"ב בהמשך. נסענו למרכז המסחרי הקטן של Lake louise לשתות קפה ולתכנן את השינוי שנוצר . מכוון שיוסי ואני צריכים טיפול לאופנועים שקבענו ביום שלישי ב – Prince george וניג'ל צריך באותו יום להיות בקונסוליה , התפצלנו; אנחנו המשכנו צפונה וניג'ל פנה דרומה. לפני שיצאנו לדרך, קפצנו ל – Hostel שהיה במקום ללמוד את הנושא. לקחנו מפה עם כתובות ההוסטלים הקיימים בקנדה במקרה ונחליט לשלב את סוג הלינה הזה לרפרטואר הלינה שלנו.
לקחנו את כביש 93 צפונה לכוון Jasper והתחלנו להנות מנופים ותצפיות יפות שקיימים לאורך הדרך. עצרנו לצלם כמו תמיד וב – Peyto lake היה צריך ללכת כ – 10 דקות אבל זה היה שווה כל רגע, האגם מדהים ביופיו. בהמשך, אפשר רק להתלהב מהנוף הנשקף בכל רגע של רכיבה. יופי הנופים הוא אין סופי בכביש הזה . אבל , איך אפשר בלי לראות דוב? בלי דוב זה לא טיול… אז זכינו לראות 2 דובים וכמובן תמונות רבות, יהיו להם בקטלוג התמונות של הטיול. הפסקה נוספת עשינו מול Colombia isefild אך הקור גבר עלינו ועפנו משם אחרי צילומים .

לפני כ – 15 שנה, זאת היתה הסיבה לסיור מקצועי תיירותי, כדי לראות את המשאיות שלוקחות תיירים לסיבוב על הקרחון ומנהל האזור של החטיבה להתיישבות, חשב שזה יתאים לסיורי מדבר שיצאו ממצוקי דרגות. את הטיול סיור עשינו… משאיות למצוקי דרגות, לא זכור לי שהגיעו.

לאחר מכן מיהרנו להגיע ל- Jasper מאחר וזה סוף שבוע ארוך – ביחד עם "יום קנדה" שזהו יום העצמאות שלהם, (אבל הם לא קוראים לו כך). ואכן זה מה שכמעט קרה לנו , בתחילה ניסינו למצוא מקום ב – Hostel שנמצא כאן וכמובן שהודיעו לנו שאין סיכי בסוף השבוע הזה למצוא מקום. מיהרנו ל – Whistlers campground וכאשר הגענו לכניסת הרישום והתשלום התלהב הבחור שקיבל אותנו גם מהאופנועים וגם מהמסלול שלנו וכאשר אמרנו שאנחנו רוצים חלקה לאוהלים הוא ענה לנו כך : יש לנו כ – 700 חלקות ונישארו לנו 2 ולאחר כבוד קיבלנו את מבוקשינו ללילה זה . לאחר ההתארגנות קפצנו לג'ספר לסיבוב קניות קטן ועשינו כביסה . בקמפינגים של רשות הגנים שלהם מעבר לעובדה שאין חשמל ואינטרנט גם כביסה אין אפשרות לעשות , ואני עם יותר בגדים לכביסה מאשר להחלפה . אבל הפתעה – בארה"ב כאשר היינו משלמים יותר מדולר וחצי למכונה זה היה יקר , כאן בלי בושה המחיר הוא 4 דולר לכביסה ו – 4 דולר לייבשן. גם הדלק יקר כאן ב -30% מאשר בארה"ב , שיהיו בריאים הקנדים האלה . חזרנו לקמפינג ובלי מקלחת ובלי לכתוב הלכנו לישון .

יום ראשון 1.7.2012
היום יום קנדה שהזכרתי כבר , בבוקר קפצתי לג'ספר וחזרתי כדי לשפר מיקום ביחס למקלחות , דבר שביקשנו אתמול מ – cw זה שם הבחור שקיבל אותנו יפה וגם עזר למצוא לנו מוטל למחר כאשר נרכב לפרינס ג'ורג' . לאחר מכן קפצתי שוב לעיירה הפעם כדי לראות את משחק הגמר של אליפות אירופה שאתי אמרה שמתקיים היום בשיחת הטלפון של הבוקר . מצאתי מקום נחמד וזכיתי למשחק גמר יפה עם תוצאה שאני אוהב . לאחר מכן רכבתי ל – Mt edith cavell קרחון הנמצא כ 15 ק"מ מדרום לנו , אך כאשר הגעתי לפסגה, הגשם התחיל לרדת ולא התאים לי הליכה של 40 דקות בתנאים האלה, כדי לשפר צילום. לכן התמונות של האתר לא יהיו מהחזית אלה מהצד . באמצע הדרך למטה, כבר לא היה זכר לגשם שהיה באתר . חזרתי לקמפינג לחבור ליוסי שלקח יום מנוחה .

יום שני 2.7.2012
הבוקר יצאנו לכוון Prince george על כביש 16 מערב ולא הרבה זמן אחרי תחילת הרכיבה ראינו התקהלות של רכבים בצד הכביש דבר שמרמז על משהוא מעניין ואכן כך היה אמא דובה ובנה הדוב הצעיר אכלו להנאתם עשב בצד הכביש במרחק של לא יותר מ – 20 מטר. כמובן שהצטרפנו לחגיגת הצילומים המשכנו בדרכנו לא לפני שהוספנו שכבת בגדים עלינו בגלל הקור. ב – 100 הק"מ הראשונים עד Mt robson הנוף יפה אך המעבר  ב – Yellowhead pass רטוב וקר ולאחר כמה ק"מ אנחנו עוצרים בתחנת מידע לתייר של פרובינציית British colombia כדי לקבל מידע ומפה של העיר פרינס ג'ורג' אליה אנחנו נוסעים בלי לדעת לאן. השגנו את המידע הנדרש והמשכנו בדרכנו. מכאן הכביש מישורי בלי נוף מיוחד. הגשם לא חזק אבל עקבי לאורך כמעט כל הדרך , המרחק הוא  370 ק"מ. אנחנו עושים עצירה נוספת ב – Purdem lake ומשם לפרינס ג'ורג', למוטל שאת הכתובת קיבלנו מ – cw בפארק . המקום פשוט, אבל מספיק טוב לשני הלילות הקרובים שנעביר פה .

יום שישי 6.7.2012
אחרי יומיים שלא עשינו דבר ( חיכנו לניג'ל ) יצאנו הבוקר שוב לדרך . ניג'ל חזר אלינו אתמול אחר הצהרים. במשך יום אתמול, תכננתי את המסלול לשבוע הקרוב עד עזיבת קנדה – במעבר הגבול עם אלסקה. הנוף עד עתה בקנדה – יפה, אך היוקר של הדברים, עושה חשק לעזוב כבר את המדינה.
עלינו על כביש 16 מערבה ויצאנו לדרך עד העצירה הראשונה ב – Vanderhoof , הדרך מישורית ולא מעניית במיוחד. אך לאחר העצירה הדרך הופכת ליותר מגוונת ויפה. הדבר המדהים הוא כמות האגמים האדירה בארץ הזו והנופים שהם יוצרים. כמובן שכאשר יש לך משהו בשפע, לא מעניין לעצור ולצלם. כך שמספר התמונות שצילמנו היום מסתכם ב …4.  עשינו עצירה גם ב – Burns lake הנעימה ולפתע אנחנו מרגישים משהו שכמעט שכחנו ממנו: חמימות נעימה של יום שמש. טמפרטורות של כ – 25 מעלות. דבר נדיר מזה תקופה ארוכה .
אחר הצהרים, הגענו ל – Smithers עשינו קניות והתמקמנו בקמפינג 8 ק"מ מערבית לעיר. וראה זה פלא – יש גם חשמל וגם Wifi. הלילה יורד כאן בערך בשעה 22:00 וכשנגיע צפונה יותר, זה יקרה בשעות אפילו מאוחרות יותר.
חזרנו לרכוב וחזרנו לכתוב בכיף . עד כאן להיום, שבת שלום לכולם.
גבי

סליחה על מיעוט התמונות. בהמשך יהיו יותר אינשאללה.

———————————————————————————————-

ערך יוני. כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות ליוסי נייג'ל וגבי.

———————————————————————————————-

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

שלושת הרוכבים נכנסים לקנדה

לא לפני שהם עוברים בנוף קסום

הצג את הוראות נסיעה ל-Banff, AB, Canada במפה גדולה יותר

יום שישי 22.6.2012
לקחנו יום חופש. אתמול בערב החלטנו על יום מנוחה כל אחד מסיבותיו הוא. כל אחד עשה מה בא לו ובצהרים רכבנו לעיירה הקרובה Livingston כדי לשנות אוירה מעט. לאחר חזרתנו, עקבתי אחרי ההתקדמות שלנו ותוכנן המסלול לימים הקרובים.

יום שבת 23.6.2012
הבוקר היה בהיר ונעים ולכן גם היציאה היתה יעילה. מתוכננת לנו רכיבה למרחק של 260 מייל עד ל- Missoula. רכבנו צפונה כ -10 מייל על כביש 89 ועלינו על הכביש המהיר 90. הרכיבה עברה במהירות ולהפתעתנו, הדרך גם נעמה לנו מאד – מהבחינה הנופית. בדרך כלל בכבישים מהירים הנוף משעמם. כאן במונטנה, כל דרך יפה ולאורך כל ה – 400 ק"מ היופי לא נגמר. פה ושם משתנה אבל נפלא בכל רגע. אין ספק, שכיף לרכוב, כאשר הדרך מחייכת אליך מכל זוית. הגענו אחר הצהרים ל – k o a שנמצא ממש בשוליים של העיר Missoula ואפשר במרחק הליכה להגיע להרבה מקומות של אוכל או צריכה אחרת. היעד למחר: להגיע לעיירה Whitefish ולהתמקם ליומיים שם כדי לבקר ב – Glaciar National Park היפה.

יום ראשון 24.6.2012
לאחר ההתארגנות של בוקר עם רטיבות בעקבות גשם של אתמול בערב יצאנו לדרך. אתמול בקמפינג גילינו משהוא שלא ראינו עד עכשו; כאשר הזמנו מראש את המקום, היתה אפשרות לבחור חלקה בצורת משולש כאשר בקודקוד שלה יש משטח בטון עם סככה . למזלנו, זה מה שבחרנו. מכוון שכאשר ירד גשם היה מחסה נעים בלי צורך לקפוץ לאוהל כדי להסתתר מהמטר. זאת פעם ראשונה ועד עכשו אחרונה שראינו את זה. באנגלית קוראים לזה Tent City רעיון יפה. מזג האויר היה נעים והרכיבה בהתאם. הנוף כרגיל במונטנה יפה . ממיזולה עלינו על כביש מספר 200 לאורכו של הנהר Swam River ובהמשך עלינו על כביש 83 צפונה וממשיך לאורכו של הנהר. הדרך נופית יפה ומומלצת לכן בחרנו בה וההחלטה היתה נכונה. עצירת חובה התקיימה בעיירה Condon במקום נחמד ומשם רכבנו עד ה k o a שליד העיירה Whitefish ליומיים במטרה לרכב מחר ל – Glacier National Park שמדברים רבות על יופיו .
לפני כחודש במזרח ארה"ב, סיפרתי על התחביב הלאומי של האמריקאים על דעתי בלבד כמובן והוא – כיסוח דשא. היום אני רוצה להוסיף שזה נכון היה לגבי המערב.  בשבועיים האחרונים, אנחנו מגלים תחביב חדש והוא: הדלקת מדורות בקמפינג. לא יאמן מה שקורה עם זה. יש ערבים שהאויר מחניק מרוב עשן ואתה רואה את כל המשפחות האמריקאיות מסביב לעשן נהנות פשוט כך. בעוד אנחנו נחנקים. עוד תוספת לחוויות הנופיות של הטיול הזה.

עד כאן להפעם. מחר יום הולדת ליוסי בחרנו ללכת לאכול ב – Sizler ממה שזכור לי מסעדה מצויינת .

יום שני 25.6.2012
אין לי מילים כדי לפתוח ולסכם את היום.  אז אני אגיד: איזה כיף, איזה כיף שהייתי פה, איזה כיף שהיינו פה . איזה כיף ליוסי שביום ההולדת שלו זכה לראות נוף נפלא שכזה ובעצם אני מאחל לנו ולכל אחד, שיוכל יום אחד לחגוג את יום הולדתו בנוף כזה – כמו שהיינו בו היום ולנו שנזכה לעוד ימי הולדת במקום שכזה.
ועכשו נחזור לבוקר שנפתח לא כרגיל עם ארוחת בוקר שכלולה במחיר. פעם ראשונה בקמפינג. יש מבחר יפה של אפשרויות ויצאנו לדרך שתויים ואכולים. החלטנו לפתוח את הביקור ב- Glacier national park בנסיעה על הכביש ההקפי של הפארק מספר 2 עד שהגענו ל- East Glacier , הדרך עובר לאורכו של הנהר היפה עם צבע מים ירוקים משהוא בשם Middle Fork Flathead River כאשר הרכיבה מלווה בנופים יפים של ההרים המושלגים עדיין. ב – East Elacier פנינו לכביש 49 שכבר בתחילתו נפגש עם Two Mediene Lake המרשים עם הרכסים המושלגים העוטפים אותו והנוף המדהים שהוא יוצר. לאחר מכן התחברנו לכביש 89 שהיה בשיפוץ וזה הקטע הלא יפה של היום עד שהגענו ל – St Mary. כאן עצרנו למנוחה קצרה במטרה שלאחר מכן נעלה על הדרך Going to the sun שחוצה את השמורה. כאשר התחלנו את הרכיבה ונכנסנו לשמורה, התחילה החוויה שלא אשכח הרבה זמן; נוף ההרים במפגש עם St Mary Lake הופך כל רגע ליפה יותר ויותר. אני לא בטוח שיש לי היכולת להעביר למי שיקרא את הדברים את החוויה הויזואלית שאני הרגשתי ומרגיש גם עכשו – כאשר אני כותב את הדברים מספר שעות לאחר מכן. וזאת רק ההתחלה. כאשר כל רגע שאנחנו מתקדמים, הנוף הולך ונהיה יפה ויותר יפה. אי אפשר שלא לעצור כל כמה דקות, כדי לצלם עוד ועוד. אני מאד מקווה שהתמונות יוכלו לעזור לי לספר את מה שראינו. לצערינו ניג'ל שכח את הצלמה שלו וליוסי נגמרה הבטריה בשלב מסויים, כך שבמידה ואני או המצלמה פישלנו, לא תישאר לנו מזכרת מהמקום היפה ביותר בעיני שהיינו בו – אם לא היפה ביותר! אז מהמובילים יחד עם היילוסטון ההרים השחורים והטיטון. כך שאפשר להגיד שהשבועיים האחרונים היו מדהימים ביופיים ובעצם אני מאחל לכל אחד להגיע למקומות האלה ולחוות את מה שאני מנסה להעביר לכם. השיא מגיע כאשר אני מוביל את השיירה הקטנה שלנו ואני רואה בצד הדרך דב צעיר . אני נבהל והוא נבהל ומתחיל לברוח, אך עדיין ניג'ל, שרכב אחרי, הספיק לראות אותו וכמה מטרים נוספים של רכיבה חוצה את הכביש אייל צעיר ויפה. כל הדרך חשבתי מה אכתוב על כל מה שעבר עלינו היום ועלתה במוחי המחשבה, שהיה נהדר שכל מי שאוהב את אישתו, חברתו, או סתם מישהו שאתה או את אוהבים – תבואו לכאן זה המקום לרומנטיקה נפלאה. כן! זה מקום נפלא ובשילוב של הליכה במספר שבילים, אפשר לבלות כאן גם יומיים שלושה נפלאים . בסוף היום נסענו לאכול במסעדת Sizzler כמו שכתבתי אתמול – לכבוד יום הולדתו של יוסי. אך היא לא מה שזכרתי של "אכול כפי יכולתך " ברמה גבוה. אלה מסעדה טובה וזהו .
מחר, אנחנו נפרדים לזמן מה מארה"ב וחוצים את הגבול לקנדה בדרך לעוד מקומות מרשימים עד שנגיע בעוד שבועיים שלושה לאלסקה. נקווה שהמעבר בגבול יהיה לא מסובך. לאיש מאיתנו אין ניסיון של מעבר גבול עם רכב מנועי .
יום רביעי 27.6.2012
שלשום לא התקדמנו בכלום. פשוט, הבוקר היה גשום, כולל ברד והגשם לא הפסיק לרדת בהפסקות עד אחר הצהרים ,. כך שנשארנו תקועים מבחירה יום נוסף ב – Whitefish . שרפנו יום למופת ,, כל אחד בעיסוקו הוא.
הבוקר עדיין היה מעונן אך לא ירד גשם מאז אתמול אחר הצהריים, כך שיכולנו להתארגן ולצאת לדרך לכוון קנדה. הגבול במרחק 60 מייל מאיתנו. כל אחד הכין את הניירות, למעבר – זאת פעם ראשונה שאנחנו עוברים גבול בנלאומי עם רכב ממונע. הנסיעה עברה בסדר, עם קור שמלווה אותנו כבר יומיים. הבוקר בסביבות ה – 12 מעלות צלסיוס ועוד הרוח אז קצת קר. עצרנו למנוחה בעיירה שלפני הגבול בשם Eureka ומשם לגבול. ניג'ל ניגש ראשון והתעכב לא מעט דבר שהוסיף למתח. לבסוף המשיך והאור הירוק נדלק, כלומר הגיע הזמן שלי לגשת עם האופנוע לדלפק מעבר הגבול. הכנתי את הדרכון והניירת של האופנוע. התקדמתי ונעצרתי. אך לא כיביתי את המנוע ואז אני שומע את המוכס צועק משהוא  – אבל לא הבנתי אותו ורק בפעם השלישית הבנתי שהוא מבקש לכבות מנוע… חשבתי שאני הולך להסתבך. אך בדיוק התחלפו המוכסים והגיע אחד אחר שהתחיל לשאול שאלות בקצב מטורף. ואני לא מבין שום מילה של האנגלית שהוא מדבר. ואני ממשיך להגיד "לא" על כל שאלה שהוא שואל כי שיערתי שהוא שואל את השאלות על מה הבאת איתך. אוכל. פירות ועוד ועוד. רק את השאלה כמה זמן תהיה בקנדה הבנתי ואז עניתי "שבועיים שלושה עד שנעבור לאלסקה" . כאן, הוא החזיר לי את הדרכון ופלט עוד משהוא שלא הבנתי. אבל היה ברור שאני ממשיך. הנעתי ונסעתי קדימה בלי לבדוק האם יש חותמת או בכלל האם צריך. אז בפועל אין שום סימן בדרכון שאומר שיצאתי מארה"ב ונכנסתי לקנדה. יוסי יצא מהר עוד יותר, כאשר הוא הגיע הוא כבר הבין שצריך לדומם את האופנוע וברגע שהוא הציג את הדרכון הוא שאל: "גם אתה מישראל?" את יתר השאלות גם הוא לא הבין, אך בפועל, שלושתינו בקנדה מוכנים להתחיל מדינה חדשה. המהירות המותרת כאן היא נמוכה יותר (והשלטים מסומנים בק"מ ולא במיילים. העורך) ולאחר כשעה, עצרנו במסעדה נעימה לארוחת צהרים קלה, מלווה בצפייה במחצית הראשונה של חצי הגמר בין פורטוגל לספרד. מאז היציאה מהקמפינג ועד סוף היום, אנחנו על כביש 93 בשני צידי הגבול. בעיירה Windemere אנחנו נכנסים למרכז מידע לתייר ואוספים מספר חוברות שיעזרו לנו למצוא קמפינגים בהמשך. אין בקנדה התארגנות ארצית כמו ה – k o a בארה"ב. אחר הצהרים, אנחנו מוצאים מקום יפה להתמקם בו בעיירה Radium , בקמפינג ממש ליד העיירה וזאת לאחר שבדקנו קמפינג קודם, שהיו בו שירותים בסיסיים, אך בלי חשמל מים ומקום לקנות משהוא לאכול. לאחר ההתארגנות, נסענו לעיירה מכוון שניג'ל ראה שלט שאומר שיש שווארמה, פלאפל ושקשוקה. נסענו לראות במה מדובר ואז הסתבר, שזהו בחור ישראלי צעיר, שהתחתן עם קנדית שהכיר בתיאלנד ועם הזמן פתח עסק למזון מהמזרח התיכון וזה כנראה די מצליח לו. שמו רועי גולן בן 29 מתל אביב. הוא קורא למסעדה שלו "המטבח של סבתא" ובאנגלית : Saftas kitchen . רועי קיבל אותנו יפה מאד, פינק אותנו בפאלפלים טעימים בליווי חומוס וטחינה טובים  וכך העברנו ערב חמוד, עם אוכל טוב וקצת עברית בפינה בקנדה. רועי מחזיק תמונות על הקיר של ישראל ואחת התמונות הייתה שלו ושל אישתו, צפים בים המלח וכאשר שאלתי איפוא צולמה התמונה? הוא ענה "בחוף קליה!" צחקתי והתבדחנו שסגרנו חשבון והוא יכול לספר לאישתו שהוא גבה בחזרה את עלות הכניסה לחוף מאנשי קליה.

בחזרה לפארק הספקתי עוד לצלם איילים יפיפיים על צלע ההר בכניסה. בכלל, צריך לציין שהדרך עברה היום בנופים יפים מאד, לאורך מספר נחלים ואגמים יפים וזה עוד בטרם נכנסנו לשמורה, דבר שנעשה מחר. הנחלים שרכבנו לאורכם היו : Columbia river ו – Kootenay river .

יום חמישי 28.6.2012
הזיכרון שלי בלינה ליד נחל זורם עד היום היה חיובי ביותר. הוא הרגיע והנעים את השינה לא זה מה שקרה הפעם. הרעש פשוט שיגע אותי כל הלילה. קמנו ליום בהיר אך קר. לאחר ההתארגנות, רכבנו לעיירה להוציא קצת כסף קנדי. רק כספומטים בודדים נותנים מזומן לכרטיס אשראי בנלאומי. במקרה שלנו; כספומט אחד שיש בבנק היחיד של העיירה.
נכנסנו לפארק בדרך מספר 93 מהעיירה Radium וישר לנוף המקסים של Kootenay park  שלאחר מכן הופך ל- Banf national park הדרך יפה ביותר. עוצרים לצלם ובסופה של הרכיבה, מגיעים ל – Banf היפה. מטיילים קצת. נכנסים ל – Tourist Information לקבלת מידע על האזור ויוצאים לחפש מקום לינה להלילה. האתר הראשון לא מקבל אותנו והשני שמצאנו קיבל אותנו – אבל הוא בלי חשמל ובלי אינטרנט, כך שאנחנו לא יכולים ליצור קשר עם העולם. מחר בכוונתנו לתקן את המצב . התארגנו ויצאנו לעשות קצת קניות לערב ולמחר – לכוון Lake minnewanka  וסובבנו אותו כממומלץ . יפה, אבל לא בשביל לצאת מהכלים, חזרנו לקמפינג שנמצא מעט מחוץ ל – Banf במקום בשם Tunnel Mountain Campground . מכוון שאין חשמל, צריך לגמור את כל הסידורים עם האור. המאיר עד השעה 21:00 בערב וככל שנצפין שעות האור יהיו ארוכות יותר.

יום שישי 29.6.2012
הקנדים החליטו לעשות לנו בית ספר לתיירים שישנים באוהלים. בפארקים עצמם, אין קמפינגים פרטיים. אלא רק של הרשויות והם החליטו שהתייר שישן באוהל, לא צריך חשמל ולא אינטרנט וישנים רק באזורים המיועדים לאוהלים. מכיוון שהם מגודרים בגדר חשמלית נגד הדובים. כלומר אין אפשרות לשלם על חלקה של Rv ( קמפר ) שבה יש חשמל, בגלל החשש מהדובים ולכן אתה מוכנס לאחר כבוד לשטח המסוגר. יש שירותים ומקלחות אבל …….

הבוקר יצאנו לכוון צפון מערב על כביש 1 מ – Banf במטרה לטייל באזור Lake leuise . לאחר כ – 5 ק"מ עלינו על כביש 1a שהיא דרך יותר יפה מאשר הנסיעה על הכביש המהיר 1 . עצרנו במספר מקומות לצלם כמובן כמן : Muleshoe , Johnston Canyon ו – Bow vally parkway . לאחר מכן המשכנו עד Lake leuise village לחפש קמפינג עם חשמל, בציפיה שיהיו גם שירותי כביסה. האכזבה הכתה שוב; סיפור המחנה הסגור חזר על עצמו גם כאן  ונשארה רק האפשרות של לקחת או לשלם מאות דולרים על חדר במוטל או מלון , לקחנו. התארגנו ויצאנו לטייל באזור היפה הזה. בהתחלה נסענו ל – Moraine lake ואחר כך ל – Lake leuise עצמה. המקומות יפים ונוחים לטיול, רק שהשמש לא ממש חייכה אלינו ולייתר דיוק די קר ומעונן כל היום. מקווים לעבור את הלילה בשלום. במקרה קיצון, יש חדר שבו אני כותב עכשיו עם חימום ע"י תנור שריפה של עץ ואליו נברח.

בסוף היום מצאנו סניף דואר שבו תמורת 5 $ מקבלים אינטרנט בסביבה הקרובה לסניף, כך שישבנו על שולחן לנסות להשלים צרכים כמו: הוספת כסף לטלפונים המקומיים, מיילים, שיחות בסקייפ וכ"ד. חזרנו לקמפינג ומצאנו פתק שהאוהל של ניג'ל לא בתחום המותר של השטח שהוקצה לנו וזאת עילה להעיף אותנו מהפארק. הזזנו את האוהל, מקלחת ( היום לא היתה ברירה, אי אפשר למשוך סירחון של יותר מיומיים ) כתיבת סיפור דרך ולישון .

זהו להפעם , שבת שלום לכולם . גבי

—————————————————————————————————————–

ערך יוני. כל הזכויות C לסיפור ולצילומים, שמורות לגבי נייג'ל ויוסי.

—————————————————————————————————————–

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!