מסע לאורך הכביש המערבי של ארה"ב

עוד מסלול רכיבה חלומי בוושינגטון ואורגון

הצג את הוראות נסיעה ל-Eureka, CA, United States במפה גדולה יותר

יום שבת 4.8.2012
אתמול אחר הצהרים רכבנו לעיירה הקרובה לקמפינג Burlington לסיבוב קניות קטן וראינו מוסך של אופנועים יפניים. בתחילה נכנסנו מכוון שחיפשתי תיק מסויים והביקור נגמר בזה שקבענו תור לטיפול לאופנועים להיום יום שבת. הגענו בשעה 10:00 כמו שקבענו והחבר'ה שטיפלו באופנועים, עושים רושם מצויין. יוסי החליף גם צמיג קדמי. אני אחליף בטיפול הבא. שטפו לנו את האופנועים בצורה יסודית ויצאנו לדרך לאחר שנפרדנו מעוד 200 דולר אני ומעל 300 דולר יוסי בחזרה לקמפינג. אחר הצהרים, החלטנו לצאת לסיבוב לכוון North Cascades Nat'l Park על כביש 20 מערב עד העיירה Marblemount  הנוף יפה, האזור הוא אזור חקלאי מפותח מאד. יש בו הרבה  Blueberry ויש הרבה כרמים ולכן גם יקבים. לפחות לי, זאת היתה הפתעה. הגידולים שרואים כאן לא מתאימים לקו הרוחב הגבוהה ומצד שני, הטמפרטורות היום הגיעו ל-36 מעלות והיינו צריכים להוריד שתי שכבות ממעילי הרכיבה שלנו, אחרת היינו מתבשלים ברכיבה. חזרנו לפנות ערב לקמפינג ללילה נוסף .

יום ראשון 5.8.2012

התכנית המקורית שלנו היתה לרדת דרומה דרך Seattel על כביש ראשי מספר 5 עד Olympia ואז לעלות צפונה על כביש 101 עד העיירה Port Angeles שבה נהיה שני לילות. בפועל, הבחור שקיבל אותנו אתמול לטיפול האופנועים, הזהיר אותנו שהעיר סיאטל תהיה מפוצצת בתחבורה בגלל תחרויות שייט שמתקיימות בעיר ובנוסף לזה, הכביש לא ממש יפה. הוא הציע לנו מסלול חלופי ואימצנו את ההצעה. יצאנו מערבה על כביש 20 לכוון Port Townsend  אליה הגענו במעבורת מהאי Whidbey שאליו מגיעים לאחר שחוצים את Deception pass המדהים ביופיו. בכלל, מה שקרה היום, היה בלתי צפוי לחלוטין. בבוקר מוקדם, דברתי עם אמא שלי והיא שאלה אותי על הנוף במדינת וושינגטון. עניתי שיהיה קשה ליהנות מהנוף, לאחר שרק עתה הגענו מאלסקה שנחשבת לאחד המקומות היפים בעולם. בפועל מה שקרה, שכבר עם היציאה לדרך מהעיירה בורלינגטון, הנוף הכפרי \ חקלאי היה מדהים ולאחר מספר ק"מ, הגענו לאזור יער גשם מרשים ביופיו וכאשר הגענו ל – Deception pass אפשר להגיד שחזרנו לרכוב בתוך גלויית תיירות ולהנות מיופיו של נוף ייחודי מהר מהצפוי. אחר הצהריים הגענו לקמפינג ב –  Port Angeles והתמקמנו ליומיים כדי לטייל האזור. היה פחות חם מאתמול אך עדיין, הטמפרטורות הגיעו ל – 30 מעלות ואף קצת יותר. יחד עם זאת, המעבר מהקור הצפוני לחום, היה מהיר ונעים , נקווה שכך ישאר מספר ימים ואולי נפשיר סופית . זהו להפעם.

יום שני 6.8.2012
מכוון שיש לנו שני לילות בקמפינג כאן, יצאנו היום לטייל באזור על כביש 101 לכוון  Port angeles ולאחר מכן עלינו על כביש קטן 112 לכוון Neah Bay הדרך יפה ועוברת דרך יערות גשם למרות שהיום מזג האויר לא חם כמו אתמול אך עדיין הטמפרטורה מגיע ל – 26 מעלות. אנחנו עושים את ה – Salt Creek loop הקטן והיפה, עם כניסה עד החוף ממש. לאחר מכן אנחנו עוברים את העיירהJoyce  וממשיכים מערבה בדרך נופית יפה. כאשר אנחנו מגיעים לעיירה Neah bay נגמר החשק לטייל ואנחנו פונים חזרה. אבל אז מתחיל להיות נעים שוב ואנחנו עוצרים במסעדה נחמדה מול המעגן של העיירה Clallam bay ושותים כוס קפה עם צלחת של צ'ילי שהפך להיות המאכל הפופולרי בעצירות. בדרך חזרה, אנחנו עולים על הכביש 113 עד לכביש 101 שבו אנחנו רוכבים מזרחה עד Lake Crescent המדהים. אנחנו מסתובבים ונהנים מהיופי מצלמים וממשיכים חזרה לקמפינג, לא בלי שנעצור לסיבוב נוסף ב –  WalMartכאשר אצלי זה קניית סנדויץ ענק שמספיק לי ליום שלם.

יום שלישי 7.8.2012
הבוקר קמנו לערפל שהרטיב את הכל ולכן ההתארגנות הייתה איטית קצת. את היום אנחנו מבלים ברכיבה לכוון דרום על כביש 101. את החלק הראשון שלו, עשינו כבר אתמול בדרך חזרה, אבל לאחר מכן אנחנו רוכבים לאורך ה – Sol dac river עד שאנחנו מגיעים לעיירה Forks  , לעצירה ראשונה להיום לכוס קפה חם. מכוון שעדיין הקור של הבוקר מלווה אותנו עד עכשו. בהמשך, אנחנו מגיעים לאוקיאנוס הפאסיפי כאשר הדרך עוברת על החוף לאורך כמה ק"מ טובים. הנוף יפה – אך במידה והיתה גם שמש נעימה, החוויה היתה טובה בהרבה. לאחר מכן, הדרך מובילה אותנו לאורך ה- Quinault Reservation וממשיכה עד לעיירה Hoquiam ומשם ל – Aberdeen ודרומה עד Bay Center הנחמדה. בקמפינג שלה אנחנו מעבירים את שני הלילות הקרובים. הקמפינג עצמו מאד נעים, עם גישה לחוף הים ואוירה משפחתית משהו.
יום רביעי 8.8.2012
מאחר ואנחנו נשארים עוד יום בקמפינג של Bay Center החלטנו שהיום נטייל בקטנה באזור של ה- Long Beach Peninsula שנמצא דרומית ומערבית אלינו. יצאנו יוסי ואני, על כביש 101 דרומה. כביש זה הוא המשכו של הכביש איתו הגענו ובאותו נוף המשלב מעבר ביער גשם, עם נסיעה על החוף ממש עד הצומת עם חצי האי בו אנו יוצאים לכוון העיירהLong Beach. ממנה אנחנו יורדים בתוך חצי האי לכוון העיירה Ilwaco בה מתחיל ה- Lop  של כביש 100 היפיפה העובר בתוך יער גשם ירוק וחושני, בו פזורות נקודות תצפית לנוף חד פעמי. מה שהתברר הוא, כי יש לשלם 10 דולר לרשות היערות, כדי להכנס לתצפיות וללכת בשבילים המתפתלים במעבה היער. אנחנו בקמצנותנו, לא הבנו את היופי החבוי במקום ולכן נהנו רק מהדרך ההקפית שגם היא יפיפיה אך נראה, כי לעולם לא נדע מה הפסדנו כשויתרנו על מקומות הנסתרים שבשמורה. בהמשך, ירדנו לחוף הים הפסיפי אך בעיני הוא לא הרשים במיוחד. המשכנו צפונה על כביש 103 עד העיירה Ocean Park וגם שם, ירדנו לכוון הים והתיישבנו לכוס קפה במקום נחמד על החוף להרגע ולהפנים את חוויית היום הכיפי שרכבו. נהנינו משמש חמימה שהפציעה לאחר הבוקר האפור והקריר שקיבל אותנו בתחילת היום. לאחר מכאן עשינו את הדרך חזרה בכיף לקמפינג. מחר אנחנו יורדים דרומה לפורטלנד .

אתמול שכחתי לספר, על פגישה נעימה עם משפחת בלום הצעירה שהתחילה ברחיצת הפנים של הבוקר, בה זהיתי את איתן לפי סנדלי השורש שלו. בשיחה התברר שהוא עושה את התואר השני שלו באדריכלות באוניברסיטת לוס-אנג'לס. סיפרנו חוויות על הטיול שלנו והחוויות שהמשפחה צברה בתקופה שהם נמצאים בארה"ב ונפרדנו. הם המשיכו לסיאטל ואנחנו ירדנו דרומה. שהייה נעימה לכם כאן ונשמח לפגוש אתכם בארץ.
יום חמישי 9.8.2012
היום יורדים דרומה לפורטלנד. מכוון שאנחנו נהיה בשלושת הימים הקרובים במוטל, הבוקר אנחנו מיבשים היטב את הציוד לפני הקיפול והאפסנה באופנוע. אנחנו רוכבים דרומה על כביש 101 עד עם כביש 4 ולאחר מכן על 401 עד הגשר באורך של כ – 6 ק"מ, החוצה את הנהר Columbia עד לעירAstoria  ששייכת כבר ל – Oragon ובכך עזבנו את מדינת  Washington היפה והמפתיע לטובה. פנינו מזרחה על כביש מספר 30 הלא מרשים, עד שלקחנו כביש שחיבר אותנו לכביש המהיר 26 והוא דווקא היה קטע כביש יפה. עם ה- 26 נכנסנו ל- Portland לרובע Beaverton  בחלק הצפוני שלה. התמקמנו במוטל הנחמד שהזמנו מראש ויצאנו לסיור הכרות רגלי עם האזור. בדרך חזרה יוסי ראה שיח תותי בר ולקח לטעום ואמר לי שזה טעים ואז בחור שעמד במקרה, שם אמר בעברית: "נכון זה טעים".. . בקיצור, פגשנו בהכי לא צפוי בחור בגילנו שחי בארה"ב משנת 1981 כאן בפורטלנד ממש קרוב למוטל שלנו. שוחחנו כל הדרך עם איציק פרץ ואשתו. הם הזמינו אותנו אליהם הביתה והסבירו לנו היכן לטייל בפורטלד ומילאו אותנו במפות מתאימות. היינו איתם כשעתיים וחזרנו למוטל די מאוחר. הם השאירו לנו אפשרות להעזר בהם לפי הצורך בימים הבאים. נחמד מאד מצידם להציע לנו אפשרות כזאת.

יום שישי 10.8.2012
ניג'ל נסע הבוקר לעשות טיפול לאופנוע שלו ואנחנו רכבנו לסוכנות אופנועים גדולה במרחק של 6 ק"מ, לבדוק אפשרות לקנות דיבורית ואזניות לקסדה של יוסי. לאחר בדיקה מעמיקה, מסתבר שאין אפשרות להרכיב על הקסדה שלו את המערכת שהוא רצה. חזרנו למוטל והתארגנו לנסיעה למרכז העיר. במרחק של 200 מטר, נמצאת תחנת רכבת קלה שמגיעה למרכז. הרכבת דומה מאד למה שיש עכשו בירושלים. כאן היא הביאה אותנו ב-15 דקות למרכז העיר, מרחק של 10 ק"מ בלי צורך לעלות על האופנוע ולחפש מקום חניה והכל בנוחות מדהימה. ירדנו ב – Pioneer Squer  הככר המרכזית. שם מומלץ לשבת, כדי לראות ולהרגיש את האוירה של פורטלנד. משם התחלנו לטייל ברחובות הנעימים והאוירה הרגועה. באמת מורגש ההבדל בין הערים הגדולות האחרות שהיינו בהן, לבין פורטלנד שמייד גורמת לך להרגיש כי פה באמת נעים לטייל ולהשתלב. קניתי לי מצלמה של  Canon 60Dגוף בלבד מכוון שהבאתי איתי את העדשה הארוכה שלי מהבית. המשכנו לטייל והגענו למתחם על הנהר של ארוע אוכל גדול שמתקיים בימים הקרובים. נכנסנו, עשינו סיבוב היכרות. שמענו להקה בהופע חיה ויצאנו להמשך טיול בעיר. נכנסנו ל – AAA להמשך הצטיידות במפות של המדינות הבאות בדרך ולשאלות שהיו לנו לגבי פארקים מסויימים והמשכנו להסתובב רגלית בעיר וחזרנו למתחם האוכל. שם התמקמנו לשמיעת 2 להקות נוספות שניגנו אחר הצהרים. איזו עיר! למרות האוירה הנעימה במקום, העייפות גרמה לנו לחזור למוטל. זהו להיום סוף שבוע נעים לכולם.
יום ראשון 12.8.2012

הבוקר קיבל אותנו עם חיוך ושמש יפה שהאירה את היום. יצאנו קצת מאוחר בגלל העייפות של אתמול בערב – בסביבות השעה 10:00 והטמפרטורה היתה כבר 27 מעלות צלסיוס. רכבנו מערבה, על כביש 26 ואם חשבנו שקשה יהיה להנות אחרי יום נהדר שהיה לנו אתמול, התשובה הגיעה מהר מאד. לאחר ק"מ בודדים, יצאנו את פורטלנד והגענו לנופים מדהימים של אזורים חקלאיים שפשוט ישר חזרנו להיי מחדש. בכלל, כביש 26 יפה לכל אורכו ואורגון הולכת להיות מועמדת רצינית לתואר המדינה בארה"ב שהכי אהבתי. נכון, אמרתי את זה על אוקלהומה, אבל השילובים כאן של הנופים הפראיים עם חוף ים מדהים והחקלאות המתקדמת, נותנים יתרון עצום למדינה הקטנה הזאת. לאחר כ – 70 מייל, איך שהתקרבנו  לקו החוף, התחלנו לראות את ערפילי החוף ומייד הטמפרטורה התחילה לצנוח עד 18 מעלות, כאשר הגענו למפגש עם כביש 101 שהוא המטרה שלנו. עלינו עליו לכוון דרום, עד העיירה הציורית Cannon Beach שם עצרנו גם למנוחה של יום חדש לאחר כמעט של 3 ימים שלא רכבנו ממש על אופנוע. ביציאה של העיירה, נמצאת שמורת הטבע Ecola   היפה היושבת על המים ביער גשם יפיפה. עשינו סיבוב קצר והמשכנו דרומה, לא לפני שעצרנו לצלם את קו החוף היפה עם הסלעים הבולטים שבו. הכביש ממשיך לאורך החוף ולפעמים אי אפשר לראות כלום בגלל הערפילים, אך כאשר הם מתפזרים, הנוף יפיפה ובאחת העצירות בקטע גבוה מעל העיירה  Nehalemהנוף ממש ריגש אותנו. לאורך כל הדרך עוברים בעיירות נעימות, אחת מהן בשם Rockaway beach  שמרה על האופי שלה משנים קודמות ולכן היא מיוחדת מהאחרות. עצרנו בעיר Tillamook לאכול גלידה. היא מפורסמת במפעלים לייצור גבינות וגלידה. לבסוף ירדנו על בגט עם גבינת ברי נהדרת והמשכנו ליעד: קמפינג של KOA ליד העיירה Lincoln City . היום במהלך הרכיבה היפה, חשבתי לעצמי שספר המטיילים שחסר בשוק הוא על ספר על נופים חקלאיים שהם לדעתי מראות מהיפים ביותר. איש לא מציין אותם אף שבעיני, הם הטבע השני ובהרבה פעמים גם יפה יותר . אז זהו אני פשוט אכתוב על הנוטפים הייחודיים האלו ונראה עם הם מעניינים מישהו חוץ ממני . עד כאן להיום .

יום שני 13.8.2012
אנחנו מרגישים כאילו חזרנו לאלסקה. הקור פשוט לא מתאים לנו. הוא רודף אותנו מאז שהגענו לחוף של אורגון. בבוקר דווקא היה רגע של נחת, כאשר השמש חיממה אותנו ומרוב התלהבות התבלבלתי ולבשתי מה שנקרא קצר ולא ארוך  וכאשר יצאנו לרכיבה, ניג'ל הבין מהר את השגיאה שלי ועצר בצד כדי לאפשר לי לשפר ביגוד ולא, הייתי גומר את היום חולה. הטמפרטורה לא עלתה היום את ה- 18 מעלות ולפעמים ירדה ל – 15. הנוף ממשיך להיות נהדר – כאשר הראות מאפשרת זאת. ערפילי החוף פשוט חודרים לתוך רצועה של לא יותר ממאות מטרים מקו המים ומורידים את הטמפרטורות בצורה קיצונית. לפעמים הכביש מתרחק מרצועת החוף הראות נהדרת והשמש מחממת בנעימות את הגוף לכמה דקות, עד שהכביש חוזר לאזור הקרוב לחוף. הנוף משלב בקטע של היום מפרצים יפים עם רצועות חול ארוכות ויפות והכל ביחד עם יער גשם שממש נוגע בים. השילוב הזה מוליד נוף שפשוט מוי כיף ) כמו שאומרת הפירסומת ) לרכוב בו על אופנוע. למרות הכל, כנראה שנפלנו על מזג אויר יפה. אנחנו שומעים אנשים שאומרים שהם כבר הרבה ימים באזור ועד אתמול לא ראו את החוף בגלל הערפל. יצאנו היום מלינקולן דרומה על המשכו של כביש מספר 101 עד דרומית ל –  Bandon כ-16 מייל לקמפינג של KOA במקום. אפשר להגיד שמספר הפעמים שעצרנו לצלם הוא גדול ועדיין יש הרגשה שלא צילמנו מספיק את היופי המרשים של רצועת החוף של מדינת אורגון. דבר נוסף שבולט הוא הבניה על קו המים. בהרבה מקמות יש ריכוז של בתים עשרה מטרים מהים ועדיין הדבר לא צורם כמו למשל הבניה על קו המים בארץ – וזאת באורגון שמובילה בארה"ב בנושא שמירה על הטבע ואיכות הסביבה. כנראה שהתשובה היא לעשות את הדברים נכון ומתאים יותר מאשר לא לעשות .

יום שלישי 14.8.2012
הבוקר עמל ניג'ל קשות למצוא מקום לינה בסן פרנסיסקו. הרעיון המקורי היה להיות מספר ימים בהוסטל בעיר כדי לא להתרוצץ הרבה ולהנות מהעיר הנהדרת הזאת. לצערנו המחיר בהוסטל הוא גבוהה מאד וזאת עדיין הבעיה הקטנה, כי אין חניה ומדברים על מחירים של עשרות דולר לחניה יומית. ובעיקר, פשוט אין מקום בהוסטל לכל הימים שאנחנו רוצים כי זה  סופשבוע… הכל בא להסביר למה בסוף לקחנו מוטל בעיר  San Refael ל-3 ימים ובמידה ונרגיש שאנחנו רוצים להיות עוד יום יומיים, נמצא כבר פתרון קל יותר מכוון שזה כבר יצא אחרי סוף השבוע.
יצאנו דרומה על ה – 101 שממשיך לאורך קו החוף עם הנופים המשלבים יערות גשם מפרצים וחופים ארוכים. אותה תמונה של הימים האחרונים. נקודה אחת בלטה ביופיה וזאת הפניה מהחוף לתוך היבשה במקום שניקרא   Humbug  שם יש קמפינג יפה, שלא היינו בו ואני ממליץ למי שנמצא באזור ומחפש מקום להעביר לילה, לעשות את זה שם. הסביבה מדהימה לטיולים רגליים קצרים. העיירה Gold beach גם יפה ושווה עצירה. צילמנו במספר נקודות יפות ועצרנו לקפה ב – Brookings  בשמש נעימה. לאחר רכיבה של מספר דקות, חצינו לתוך מדינת קליפורניה ובזה הסתיים פרק הביקור באורגון השונה, היפה והמיוחדת. אורגון, אני עוד אפגש איתך מתי שהוא זאת כמעט הבטחה. ההבדל בין המדינות די בולט; אם זה בשילוט או בכביש שהוא טוב יותר בקליפורניה. העיירות בקליפורניה הרבה יותר ממוסחרות. הדרך עוברת בין יערות גשם עם עצים ענקיים בשם Red Wood עם יציאה לחוף ששם האזור ללא צמחיה ורוחות חוף חזקות נושבות. לאורך כל החוף, בשתי המדינות, ישנן בליטות של סלעים ענקיים בתוך הים שיוצרים מחזה מרהיב במיוחד כאשר הם במקבץ גדול. בסוף היום הגענו ל – KOA שלפני העיר Eureka  פה אנחנו מעבירים לילה נוסף .

עד כאן.  דש מכולנו!

גבי

——————————————————————————————————–

ערך יוני. כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לגבי, יוסי ונייג'ל

——————————————————————————————————-

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

שלושת בני קליה נחו באיזור דנבר

והרוח? היא לא נחה לרגע.

הצג את הוראות נסיעה ל-Douglas, WY, United States במפה גדולה יותר

יום שבת 9.6.2012
יצאנו מ – Alamosa לכוון צפון על כביש מספר 17 שהיה משעמם ביותר , בכלל אנחנו מופתעים מ  Colorado שאליה עברנו מניו מקסיקו כאשר יצאנו מ – Chama. הדרך היתה מקסימה אבל כאשר הגענו למישור כולל את הרכיבה של היום הנוף חד גווני ולא מרשים, היתה הרגשה שבהרי הרוקי הנוף יהיה צבעוני יותר ומגוון יותר. מה שלא קרה עד עכשו. עצרנו לקפה וארוחה קלה בגלל הרוח הצדדית החזקה. בסך הכל, לא רכבנו הרבה . אנחנו חשים חולשה כנראה בגלל הגובה. אנחנו בגבהים של מעל ל – 3000 מ'. ב-Buena Vista שאליה הגענו כדי להתמקם ב k o a , לא נעם לנו מאד ולכן העדפנו להעביר את הלילה במוטל בעיירה. העיירה עצמה נעימה ביותר. כיף להסתובב בה, אף שהיא קטנה מאד.

יום ראשון 10.6.2012
מאחר ואני כותב בסוף יום רכיבה, אני יכול לכתוב כותרת לסיכום היום : "קדימה חברה היו יוצאים למלחמה" ומבוסס על קריאות העידוד של אוהדי הפועל ת"א. האויב היום הייתה הרוח. מהבוקר היא לא הפסיקה להציק לנו ובהמשך היום הצטרף לצרות גם הקור. הבוקר, כאשר יצאנו מ – Buena Vista לכוון צפון, היה נעים והתלבשנו בהתאם. כאשר פנינו מערבה על כביש 82 לכוון Aspen , עצרנו ושיפרנו הופעה – כלומר הוספנו שכבה לביגוד. המרחק לאספן הוא כ 80 מייל. ידענו שאנחנו חוצים פס של מעל 4,000 מטר, אבל לא לקחנו בחשבון את הקור ואיזה קור זה היה! פשוט לא הורדנו קסדה, כפפות ומעילים, כאשר הלכנו לצלם וכל זאת לאחר עליה מטורפת בכביש צר עם פניות שצריך להוריד בהן מהירות ל – 15 מייל וכל זאת בלי מעקה בטיחות… ורוכב אופנוע עם פחד גבהים ( אני כמובן ). לפס ( הנקודה הכי גבוה בציר החוצה את הרכס, שהיא גם בדר"כ קו פרשת מים ) הגעתי קפוא מקור, עם דפיקות לב בקצב סיבובי המנוע של האופנוע שהם כ – 4000 סל"ד. לא הוצאתי מצלמה לצלם, הלכתי מהר לראות את הנוף והודעתי שאני לא מוביל היום יותר. המשכנו מערבה עד שהגענו לאספן עיר נופש יפה לכל הדעות וחמה. היא נמצאת בגובה של קצת פחות מ – 3,000 מטר ובחורף היא בסיס לסקי של הרבה סלבריטאים. גם היום, כאשר הסתובבנו בה, התבדחנו שכנראה יש חוק האוסר על נשים לא יפות להסתובב כאן. פשוט להתלהב מהיופי שרואים בעיירה הזאת. שתינו, אכלנו ויצאנו חזרה באותה דרך. בגלל המרחק שצפוי לנו עד Central City. בדרך אחרת, המרחק היה הופך לארוך מדי. החזרה היתה קלה יותר בגלל שיפורים נוספים שהכנסנו בהתארגנות שלנו לרכיבה. אבל האוייב נשאר בשטח ואפילו התחזק. חזרנו לכביש 24 , פנינו צפונה והמשכנו בכביש 91 עד שהתחברנו לכביש המהיר 70. פנינו מזרחה לכוון Denver. עשינו כ 40 מייל, עד שפנינו לכוון סנטרל סיטי – עיירה שכל כולה קזינו אחד גדול. הקמפינג נמצא כ – 2 ק"מ מהעיירה. לא הולך לנו בזמן האחרון בנושא הזה וגם הפעם המקום לא רק שנמצא במקום גבוה וקר מאד פה, הוא גם לא מעמיד חלקות נעימות להקמת אוהלים. אנחנו נג'סים לא קטנים ותמיד איך שהוא מקבלים את הכי טוב שיש, אבל הפעם המצב על הפנים. השרותים והמקלחות יפות מאד אבל מי יש לו חשק לעשות מקלחת בקור הזה? הבנתם נכון; עוד לילה של ליכלוכיות .

יום שני 11.6.2012
הלילה בסנטרל סיטי, היה קר. בנוסף לזאת, הבהילו אותנו, לא להשאיר אוכל באוהל, כי מדי פעם מגיעים דובים לחפש מזון. כמובן שכל רעש מקורו בדב שבא לבקר אותנו. ברור ששום דבר לא קרה. יצאנו לדרך כאשר בתכנית לעשות את המסלול של Peak to Peak שמתחיל בסנטרל סיטי וממשיך עד Estes Park על כביש מספר 72 ו- 7 . המסלול יפה ומהנה ואז פנינו לביקור ב- Rocky Mountain National Park שהוא פארק מדהים ושווה כל דקה שנימצאים בו. עלינו לנקודה הגבוה ביותר בפארק. שם גם הוקם מרכז מבקרים עם הסעדה וישבנו לכוס קפה מסורתי באמצע היום. כמובן שעוצרים לצלם וליהנות מהנוף היפה של הפארק. הצעה: הצילומים יפים יותר בשעות הבוקר. כאשר עשינו את הדרך חזרה, היה כבר קצת אובך שהקשה על צילום נקי. את הדרך חזרה לכוון Denver עשינו על כביש 36 שעובר דרך העיירה הנעימה Lyons ואחר כך חוצה את העיירה העשירה והמפורסמת Boulder שבגלל השעה שהתאחרה, לא עצרנו בה. הכניסה לדנוור לא היתה חלקה, אבל הגענו לבסוף ל – Motel 6 שבחרנו להעביר בו יומיים מסיבות טכניות. נייג'ל צריך טיפול באופנוע ואנחנו רוצים להתקין בידיות האחיזה בקצות הכידון, את מחממי ידיים שקנינו בסנטה פה. את הערב בילינו בסיבוב בוול מארט שלייד המוטל. לסיכום היום, אפשר לומר שהיה מוצלח ביותר.

יום שלישי 12.6.2012
היום הוא יום טיפולים לכלי שמוביל אותנו בביטחה ממקום למקום. לפי בחירתנו אומנם, אבל הוא זה שעליו אנחנו רוכבים. לכן הוא חייב לקבל את מה שמגיע לו וזה טיפול תקופתי. נייג'ל נסע למוסך אופנועי טריומף קרוב ואנחנו רכבנו למוסך רחוק יותר. במוסך הקרוב יותר, לא יכולנו לקבל שירות היום. המטרה שלנו להתקין את מחממי הידיות לימים קרים. עד היום הניסיונות לא צלחו. או שלא היו חלקים, או שלא היה זמן למוסך להתקין אותם. הפעם קנינו מראש את הציוד ובאנו להתקין אותם כאן לאחר תאום מראש. כמה גדולה ההפתעה היתה שלאחר 3 שעות של עבודה הם הודיעו לנו שהציוד של יוסי הותקן ועובד אך שלי לא מתאים (זאת למרות שהם ראו את הציוד מראש) לאחר שהבנו שהעבודה תעלה כ – 150 דולר לכל אחד מאיתנו. היוזמה היצירתית לא היתה החלק החזק של מי שנתן לנו שירות. למזלנו הכרנו איש מכירות שחיפשנו אצלו מעקה לרגליים וכשהו הבין את הבעייה, נתן פיתרון שעלה לי ביוקר. לא נורא, היו ימים יותר גרועים בחיים. לפחות כאן זה נגמר רק בכסף. נפגשנו אחר הצהרים במוטל ונשאר לנו לתכנן את המשך המסלול לימים הקרובים.

יום רביעי 13.6.2012
היציאה צפונה מדנוור היתה צריכה להיות הפשוטה ביותר. המוטל שהיינו בו, יושב על כביש 6 , היינו צריכים להעלות עליו ובצומת ה -3 לצאת לכביש המהיר 25 לכוון צפון ולחצות את העיר וקדימה לצפון. מרוב שזה היה פשוט, לא פתחנו את ה – g p s. אבל בפועל, בלי שאף אחד זוכר איפוא או מתי, התחלנו לטייל בעיר דנוור היפה אך לא על כביש 25 צפונה. כאשר הבנו שלא נמצא לבד את הדרך, הפעלנו את מכשיר הפלא שהוציא אותנו צפונה. היציאה צפונה מישורית ונראת כמו הנגב בקיץ. די מאכזב. לאחר כ-100 מייל, עוברים ל – Wyoming וכמו שקרה לנו בעבר, כבר במעבר בין מדינות גם כאן; פתאום הררי יותר וירוק מעט יותר ובסך הכל יפה יותר. אבל, אי אפשר שהכל יהיה טוב וחזרנו לקרב מול רוח נוראית לאורך הדרך שנותר לנו עד ה – k o a שליד העיירה Douglas. היום היה יפה, לא חם ולא קר ועדיין המאמץ לא קל. גם האופנוע הפגין את כעסו על המאמץ, במידת צריכת הדלק. בד"כ האופנוע צורך גלון ל- 62 מייל , שהם למעלה מ – 25 ק"מ לליטר והיום צריכת הדלק הייתה כ- 20.5 ק"מ לליטר שהם כ – 20 אחוז יותר בצריכת הדלק. הקמפינג שהגענו אליו יפה, אבל הרוח? רדפה אחרינו עד לכאן ולא מפסיקה לנג'ס.

ד"ש מכולנו

גבי

————————————————————————————————————————–

ערך, יוני. כל הזכויות C לצילומים ולסיפור שמורות ליוסי, גבי ונייג'ל.

————————————————————————————————————————–

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   יש תגובה אחת, הוסף תגובה    

קיום אופנועני או ליתר דיוק: צועני.

אוכל, נוף, שינה, רכיבה, תחזוקה וכתיבה.

הצג את הוראות נסיעה ל-Oakland City, IN, United States במפה גדולה יותר

נתחיל את הדיווח עם הקטע הבא:(נא להקליק) ג'ון דנוור (המנוח) שר על הדרכים הכפריות של מערב ווירג'יניה

יום חמישי 16.5.2012
הבוקר החליטו החברה להתעורר מוקדם. לא הבנתי למה ומה הסיבה (בערב התברר לי ששניהם ישנו רע, כל אחד מסיבות שלו). כך שההתארגנות היתה מוקדמת והיצאנו בסביבות השעה 10:00. צריך לזכור; על האוהלים להיות יבשים לפני קיפול. קיפול רטוב יבא עובש וסרחון…וזה אמור להיות הבית שלנו לכמה חודשים.
המשכנו עם כביש 340 לכוון Waynesboro והפעם בעזרת g p s, חיפשנו מוסך המטפל באופנועים יפניים, לבדוק את התקלה שיוסי דיווח עליה (רעידות בכידון ). קיבלו אותנו יפה ואיש שרות יצא לבדוק את הצמיגים והאופנועים. לאחר מספר דקות, הוא דווח על הממצאים שהיו מרגיעים ביותר:
א. אין בעיה להמשיך.
ב. הצמיגים באופנועים משופשפים בצורה כזאת, שזאת יכולה להיות הסיבה לרעידות.
ג. ידוע (למי ?) שדרכי הבלו ריד'ג אוכלים צמיגים. יתכן ואיכות סלילה מחוספסת תורמת לכך.
ד. יש צורך לבדוק אויר בצמיגים. נושא בעייתי, מכוון שלכל איש מקצוע דעה משלו בנושא.
לבסוף התפשרנו על הלחצים בצמיגים: הקידמי 36 psi והאחורי, 40. להפתעתנו ניג'ל גם מצא בחנות מרכז השירות את החלק הנעלם של הקסדה שלו. הם הורידו מקסדה חדשה את החלקים החסרים, (הם ישלימו את החסר בהזמנה שלהם) בהחלט פעולה של שירות איכותי. ירדנו על ניג'ל שזה קרה בסוכנות של אופנועים יפניים ולא בסוכנות של טריאומף, שלא הסכימו לעשות זאת (אנגלים חארות).
המשכנו במטרה לחזור לבלו ריד'ג ובהמשך לעבור ל Skyline Drive שהוא המשכו הצפוני של הבלו רק שהוא עולה כסף בכניסה . סיפרו לנו שאסור להפסיד , אז שילמנו ונכנסנו . איזו אכזבה אותו דבר רק בתשלום , לא רואים שום דבר שונה אבל בתשלום. נושא שני שנתקלנו בו הוא המהירות המותרת לנסיעה בבלו היה אפשר לרכב על מהירות של 45 מייל לשעה כאן 35 לפעמים 25 ואפילו 15 מייל לשעה וכל זאת עם הזהרות שהמהירות נעקפת ע"י מצלמות וראדר , איזה פחד ( אנחנו מקפידים בנושא מהירות מחשש להסתבך שלא לצורך עם המשטרה המקומית ) היו רגעים שהיה נדמה שעוד רגע נראה שלט שאומר : עצור !!! רד מהאופנוע ודחוף אותו בשקט עד שתעבור את הסיבוב הבא . באפשרות הראשונה ניג'ל עצר ואז הסתבר שמרוב צ'יעמום כולנו כמעט נרדמנו ברכיבה . רצנו לקנות קפה לפני שנירדם בחנייה עם האופנועים . המקום היה תחנת המידע Loft Mountain Center לאחר ההתאוששות בדקנו ומצאנו ירידה בעוד כ – 15 מייל יש ירידה לכביש 340 המקביל לרכס ההרים , התקבלה החלטה : גמרנו עם " הבלו " וה – "סקיי " .

לפני היציאה להמשך הדרך הלכנו לצלם את השילוט ( שמשהוא בכל זאת ישאר בזיכרון ) ואז ראינו בחור לא צעיר מסדר על שולחן קק"ל תיק ( מוצ'ילה גדולה ) למופת , פניתי אליו ושאלתי אותו האם אפשר לצלם והוא ענה בשמחה שכן ונתן להבין שאפילו הוא רוצה לדבר על זה . הוא סיפר לי שהוא יוצא כל קיץ לעשות קטע של טרק האפלצ'ים ( אורכו כ-3400 ק"מ ) הוא עושה השנה כ 750 ק"מ בחודש וחצי , וזאת השנה השלישית שלו . כאשר שאלתי האם אפשר לדעת בן כמה הוא ענה 71 , הבחור נראה גג 65. שוב עלתה המחשבה שבעצם הכל בראש ולא ברגליים . הוא סיכם את הפגישה כשאמר שטיול האופנועים שלנו הוא הכנה לטיול הרגלי שיבוא ( אולי , מי יודע ) .

המשכנו על הסקיי ליין עד הצומת שיורד מההרים לכוון כביש 340. הנסיעה מהירה יותר ועוברת בתוך אמריקה הכפרית, כמו שאנחנו קוראים לאזורים כאלה וזה כיף מיוחד. עברנו את העיירה היפה Front Royal עד למפגש עם כביש 50 ואיתו פנינו מערבה, עד לקמפינג שבחרנו ללון בו הלילה.

יום חמישי 17.5.2012
התחלנו את הרכיבה מערבה על כביש 50, כאשר בתכנית לנסוע עליו עד St Louis. בקטעים מסויימים, הכביש מתחלק ל- 4 מסלולים ומשעמם, בהמשך הוא הופך לדו מסלולי ויפה. אנחנו מתקדמים מערבה. הדבר המעניין היחיד שקרה לנו במשך היום, היתה הפסקת הצהרים שעשינו כמה ק"מ מערבית לעיר Aurora, תוך כדי נסיעה, קלטנו בזווית העין, מוזיאון קטן של טרקטורים מתחילת המאה הקודמת ומספר קטרים ישנים מאד. כאשר עצרנו לצלם נכנסנו למסעדה מקומית וההפתעה היתה גדולה – הרווחנו עוד משהו: האוכל היה טעים מאד, אכלנו שלושתנו מרק צ'ילי מדהים. שתינו קפה אין-סוף ( להזכירכם, כאן ממלאים את כוס השתיה פעם ועוד פעם כרצונך וכל זאת במחיר אחד ).

ניג'ל ואני לא יכולנו לוותר גם על pie תפוחים עם גלידה, חזירות אמיתית – אך מתוקה והכי חשוב עושה אותך שמח. ההפתעה השניה היה המחיר הכל ב -5 דולר לאדם. שקלנו להקים את האוהל שם ולחכות לארוחת ערב. אבל אין ברירה, המשכנו בדרך עד לקמפינג שרק ה g p s יכל להכניס אותנו לשם. כ-10 מייל בתוך שמורת טבע, ליד העיירה Smuthvilee שם הלכנו לאכול בערב במסעדה מקומית נחמדה. על הקמפינג אין מה לדבר – מקום יפה. אבל התנאים היו חלשים בעיקר בלאגן של כ-500 ילדים בחופשה או פעילות כלשהיא. כמובן שמקלחת מיותרת בתנאים האלה ולכן הלכלוכיות הלכו לישון ככה.

יום שישי 18.5.2012

דווקא ולמרות הכל, החבר'ה העבירו לילה בשינה טובה. התארגנו והמשכנו על כביש 50 מערבה, כאשר החשש הגדול בתכנון היום היה, איך לחצות את העיר Parkersburg מבלי לאבד את הדרך. החשש היה שכביש 50 נעלם לפני הכניסה ומופיע מאוחר יותר. המטרה להתחבר בלי לפספס שום יציאה. ההפתעה היה מושלמת, מכיוון שקרו 2 דברים: א. יום שבת היום והתנוע דלילה. ביום רגיל נכנסים בינינו רכבים ואז המעקב קשה יותר ב. כל השילוט למרות השינויים בכבישים – המשיכו לכוון, גם על כביש 50 ולכן עברנו די בקלות את המכשול. החלטנו היום להתפנק על קמפינג טוב, לכן עצרנו בקמפינג של k.o.a והוא גם יפה וגם מסודר למופת. ביררנו האם יש באזור מקום עם מוזיקת קנטרי חיה וכיוונו אותנו לעיר Nelsonville, שם מתקיים היום ארוע מיוחד. מקווה שלא נפסספס אותו.

יום ראשון 20.5.2012

מנוחה
אתמול בערב החלטנו על יום חופש. המקום נעים מאד וזה התאים מאד לשלושתנו. תרוץ טוב יכול להיות העובדה שאנחנו כבר חודש מחוץ לבית…אבל רק כתרוץ. פשוט בא לנו ועשינו את זה.
אתמול חשבנו אולי לצאת לשמוע מוזיקה, אבל כמו תמיד, המציאות חזקה יותר וכאשר גמרנו לאכול,ף היינו עייפים וחזרנו לקמפינג לישון. היום כל שעות הבוקר עברתי על המסלול המתוכנן לתקופה הקרובה ובדקתי מקומות לבקר. כבישים לרכב בהם ומקומות לינה אפשריים. בעוד כיומיים נגיע ל St Louis שם נחבור לכביש 66 המפורסם, שרק קטעים ממנו נשארו נגישים ובכוונתנו לעשות מקסימום ממנו. לכן למדנו גם את המסלולים האפשריים לרכיבה בו. לפני היציאה, חשבנו על המסלול שאנחנו רוצים לעשות וזה מה שקורה בגדול. אבל תוך כדי תנועה, אתה לומד יותר מה מתאים לנו ולפי זה אנחנו מסדרים מדי פעם את ההמשך. לדוגמא : רכיבה על כביש מהיר או על כביש צדדי ונופי יותר אך איטי? באיזה סוג מקומות לעצור? כמה זמן אפשר להקדיש לכל דבר? אלה סוג ההחלטות שמתקבלות תוך כדי תנועה. מבחינת הזמן, אנחנו בסדר. גם מבחינת ההתארגנות, אנחנו עומדים בתוכניות. הנושא היחיד שמתפספס קצת, זה נושא האוכל, שעד היום הגענו למעט מקומות בהם היתה תשתית לבישול והכנת אוכל עצמי. כך שיותר מהמתוכנן, אנחנו אוכלים בחוץ ולא בהכנה עצמית.

אני חייב לכם סיפור והנה הוא בא : האופנועים נפלו לנו 3 פעמים בחלוקה שווה של נפילה אחת לכל אחד ( בנתיים אתמול זה השתנה…) . אז איך זה קרה: הראשון, ניג'ל באחת העצירות לצילומים בבלו ריד'ג הוא עצר, השעין את האופנוע על הרגלית וירד לצלם. אבל אז החליט האופנוע שזה לא מספיק והחליט לרדת לצד השני של ההשענה ונפל. המהירות הייתה איטית כך שניג'ל הספיק לזוז בלי לקבל אפילו מכה. הרמנו את האופנוע ורק אז נזכרנו שלא צילמנו. לא נורא, כנראה זה יקרה עוד מספר פעמים בעתיד. ואכן קרה. יוסי הוא השני וכך היה: יצאנו לאכול הוא ואני. אני הובלתי ועצרתי בעצור לפני השתלבות עם כביש אחר. לאחר מכן התחלתי לרכוב ולפתע ראיתי משאית באה מימין ולא נתתי סיכוי לשנינו לצאת, לכן עצרתי. יוסי שלא שם לב שהחלטתי לעצור, נכנס בי מאחור והאופנוע שלו נפל לצד. לא התקשנו להעמיד אותו והמשכנו . והנפילה השלישית – המצולמת כאן – זה אני. אז איך זה קרה לי? באחד הקמפינגים, שהיה ספוג במים בעקבות הגשמים, העמדתי את האופנוע לפני החֵלקה עליה היינו צריכים להקים את האוהלים. אך מכיוון שזה היה רווי מים ובלתי אפשרי, עשינו סיור בשטח ואיתרנו מקום משופר. (מדי פעם, אנחנו מפגינים חוצפה ישראלית ומשפרים חלקות לפי ראות עינינו. העונה לא בשיא, כך שאין בעיה עם זה, בד"כ חוץ מפעם אחת שנתקלנו בפרצוף זועף והשארנו את הבעיה עם זה לבעלת המקום ול"שרינק שלה) . מכיוון שזזנו, גם "הסוס השחור" היה צריך להתקרב. אז עליתי עליו והתחלתי בנסיעה איטית, אבל אז הגלגל האחורי החליק ואני במקום לעצור, נתתי גז בתקווה לדהור החוצה, כאן האופנוע החליט דווקא להחליק הצידה, להשתטח על הארץ ולהקפיץ אותי ממנו. כמובן שאת הארוע הזה צילמנו ועכשיו יוני אתה יכול לפרסם גם את התמונה .

יום שני 21.5.2012
יצאנו הבוקר אחרי יום מנוחה. טריים ורעננים, להמשך הדרך. ירדנו על ה-664 ולאחר מכן על ה-327 וחזרנו לכביש 50 מערבה. הדרך יורדת לאט לאט מהגבעות של מזרח אוהיו והופכת להיות יותר דומה לנוף של המדינות שבדרך שמכונות: מדינות המישורים הגדולים. האזורים יותר חקלאיים, בסדרי גודל של חוות גדולות והגידול השולט הוא כמובן התירס. רואים יותר ויותר כלים גדולים שעובדים בשטחים הרחבים ורואים את החקלאות של מרכז ארה"ב. מזג האויר נעים והרכיבה עוברת בכף. כרגיל, עושים הפסקות לקפה, או סתם כדי למתוח אברים. אחר הצהרים אנחנו חוצים את סינסנטי. כרגיל, לקראת חציה של כרך גדול, עושים הכנות ללימוד הדרכים האפשרויות הקיימות על מנת להגיע ליעד שבחרנו. החשש בצמתים הענקיים האלה, שאחד מאיתנו יצא ביציאה לא נכונה ולך תמצא אותו אחר כך. פחות נורא זה עם המוביל טועה. כי אז, לפחות אנחנו נשארים ביחד. לא היו תקלות עד היום. מקווים שכך ימשך גם להבא. לאחר סינסינטי המשכנו לכוון העיירה Aurora וכ -6 מייל לפני העיירה, נכנסנו למוטל Riverside inn ללילה, מאחר ולא מצאנו שום קמפינג בסביבה. בתכנית, להמשיך מחר בדרך נופית מדרום לעיירה .
במסגרת הרכיבה באזורים השונים, רואים כל מני דברים. אחד הבולטים שבהם הוא: רגע…ראשית, שאלה – מהו הספורט הלאומי של ארה"ב? בייסבול …לא. פוטבול …. לא. הוקי קרח … לא. לפי מה שאנחנו רואים הספורט הלאומי של האמריקאים הוא: כיסוח דשא. לא יאמן, אבל כל הזמן כאן מכסחים דשא. לפעמים נדמה שאנשים לא הולכים לעבודה כי צריך לכסח דשא. וזאת בכל מני צורות: מכסחות שדוחפים, מכסחות שיושבים עליהן, מכסחות שעומדים עליהם. ואפילו ראינו מכסחות שמשכו אותם עם חוטים באזורי שיפוע. וזאת בלי להזכיר את הכלים הגדולים שמכסחים את צידי הדרכים. טרקטורים גדולים וכל מני כלים אחרים. לדעתי, זאת העבודה הכי מבוצעת בכל רגע נתון בכל ארה"ב.

שלישי 22.5.2012
יצאנו הבוקר מפאתי Aurora על פי המלצת הלונלי פלנט ועלינו על הכביש הנופי מספר 56 שממשיך על ה-156 לאורך הנהר  Ohio עד העיירה Madison. הדרך יפה אך לא הייתי מגדיר אותה נופית מי יודע מה. בעיה נוספת היא העובדה שהיא עוברת קרוב לאזורי תעשייה אדירים שפולטים עשן בכמויות מטורפות. בנוסף לזאת, הכביש היה חסום בהתחברות בחזרה ל – 65 כך שנאלצנו למצוא דרכים עוקפות כדי להגיע למדיסון. אבל כמעט כמו תמיד, הדרכים הקטנות והצדדיות, לקחו אותנו לנופים מקומיים וחקלאיים יפים ביותר. העיירה מדיסון אכן נחמדה. הסתובבנו בה כשעה וחזרנו לרכוב מערבה על כביש 56. האזור כמו שכבר סיפרתי הופך להיות שטוח יותר ויותר. יום הרכיבה התארך לנו בגלל ההתקדמות האיטית של הבוקר. הגענו לאזור שבחרנו להיות בו בשעות המאוחרות ובנוסף לזאת ה g p s הוביל אותנו לקמפינג בדרך צדדית שהפכה להיות חצצית, בלתי עבירה לחסרי ניסיון כמונו. סובבנו את האופנועים לאחור בדחיפה ויצאנו מהאזור הלא נעים הזה. באותו רגע, עבר רכב מקומי שאישר שאכן יש קמפינג במקום. למרות זאת, בחרנו לעשות עיקוף ולהגיע בדרך טובה ואכן כך היה. מספר מסקנות שלמדנו היום : א . מרחק של 235 מייל (378 ק"מ) בקצב שלנו [כ-35 מייל בשעה (56 קמ"ש )] גדול עלינו עדיין. זה מעשי עם נשנה את בחירת דרכי הנסיעה, אבל לא הגענו לפה כדי לרוץ על כבישים מהירים ולרשום הספקים. כך שכנראה נוריד מרחקים. ב. להגיע מאוחר לקמפינג פרטי ולא של רשת זה לא נכון. המקום שאנחנו נמצאים בו פשוט מאד. מלוכלך. מקלחות לא נקיות ואין מקום נעים לשבת עם חשמל. מה שקיים בכל הקמפינגים האחרים. ולבסוף הרכיבה לאחר יום ארוך פשוט מתישה.  גם זה משהוא שאנחנו נשפר בימים הקרובים. אנחנו נמצאים דרומית ל – Oakland City על כביש 41 לפני המפגש שלו עם 64.

המשך יבוא
יום טוב

גבי

—————————————————————————————

עריכה-יוני. כל הזכויות C לצילומים ולסיפור שייכות לגבי פלקסר

—————————————————————————————

מאת: יוני   ·   קטגוריות: הרפתקאות and כללי   ·   יש תגובה אחת, הוסף תגובה    

רכס כחול. יום אפור. חלב לבן ונוף ירוק משכר

שגרת ההנאה תופסת תאוצה

הצג את הוראות נסיעה ל-Waynesboro, PA, United States במפה גדולה יותר

יום שני 14.5.2012
בבוקר, הדבר הראשון שלמדנו לבדוק… האם ממשיך לרדת גשם ואכן המים זורמים ללא סוף מלמעלה. למרות זאת, התארגנו ויצאנו לדרך. חזרנו לדרך הנופית בלו ריד'ג מאונטן (שהיא לא כל כך נופית, בגלל הגשם והערפל). לאחר כשעה וחצי, הפתעה… אור יום הפציע ככה פתאום. בחיי,  כאילו לא נסענו בלי גשם מזה ימים רבים. פתאום רואים את הירוק היפה של האזור, בעלי חיים מציצים מהחוות שבצד הדרך. תענוג. מדי פעם, הגשם חוזר, אך לא בעוצמה של אתמול והבוקר. לאחר עוד כשעה, מצאנו עצמנו מול שלט המודיע שהכביש סגור. אין בעיה, פנינו לכביש מקביל שמספרו 18. לרגע חשנו אכזבה, אך בתוך דקות התהפך המצב ומצאנו עצמנו משקיפים על אחד מהנופים היותר יפים שראינו בימים האחרונים. ללמדך, כי תמיד יש מצב שבעיה מסוימת היא גם הזדמנות. המשכנו על הכביש הצדדי עוד כשעה עד שהגענו למרכז המוזיקה של הבלו ריד'ג. מקום שהציעו לנו לא לפספס ואכן, כאשר הגענו בסביבות השעה 13:30 , מצאנו חבורה של ארבעה נגנים שניגנו מוזיקה עממית מכל הגוונים. לצערי, יוסי הרגיש לא נוח והעיר אותי כאשר נרדמתי. אבל היה חם ונעים… מה יותר טוב מאשר לתפוס תנומת סיאסטה קלה ( להזכירכם אני יליד ארגנטינה ). התרוץ שלו היה שהוא פחד שאני אתחיל לנחור. לקראת השעה 15:00 המשכנו לרכוב צפונה, לכוון הקמפינג ב- פנסי גאפ. כאשר הגענו, התלבטנו בין אוהל לצריף ובחרנו בביתן העץ (סוג של צימר אך רק ללינה, בלי שרותים ומים זורמים). מזל, מכיוון שעכשיו ערב כאן, כאשר אני כותב את הדברים ובחוץ גשם זלעפות. אכלנו ארוחת ערב במסעדה קרובה עם אוירה מקומית נחמדה. אני עדיין מחכה בהתרגשות, למפגש הראשון עם מוזיקת הקאנטרי והתרבות המקומית המוכרת של מרכז ארה"ב.

יום שלישי 15.5.2012

כן, גם היום מתחיל בהושטת יד מבעד לפתח לבדוק שאינה רטובה כשהיא חוזרת… לא תאמינו: חזרה יבשה. כמה שזה נחמד. לאחר התארגנות רגילה ושתיית כוס קפה (טקס חובה אצל השותפים שלי) יצאנו ברכיבה מענגת ועלינו שוב על הבלו ריד'ג צפונה ואיזה יופי: הפריחה, הנופים, ריח נקי ואויר צלול. פשוט כיף. הבוקר עוד התבדחנו שאנחנו רוכבים לא על ה-Blue Ridge אלה על ה- Gray Ridge. הבוקר הדרך עברה בהרגשה מתקנת שככה צריך טיול להיות. כמובן שעצרנו לצלם. לשתף אתכם בהרגשה הטובה שיש לכל אחד מאיתנו והמשכנו הלאה. הכוונה היתה להכנס לעיר Roanoke לנסות למצוא את החלק המשקף של הקסדה שעף לניג'ל לפני שלושה ימים. אבל מספר שיחות טלפון, הבהירו לנו שהדרך היחידה להשיג את החלק, היא להזמין אותו מהחברה והם ישלחו לאחת החנויות שנעבור בדרך הלאה. זה מה שכנראה נעשה. לקראת אחר הצהרים, כרגיל, מתחילים את שלב חיפוש חניית הלילה הקרוב והפעם הפור נפל על קמפינג בשם Middle Creek  שנמצא כ – 7 מייל מהעיירה Bucharan בק"מ ה – 90 של הבלו ריד'ג. המקום יפה אך פשוט. הפעם הלכנו על לינה באוהל בתקווה שהגשמים של השבוע מאחורינו. לפי כל התחזיות, הימים הקרובים יהיו יפים ללא גשם. נשאר לנו עוד יום אחד על ה Blue Ridge ולאחר מכן נמשיך צפונה על ה – Skyline Drive עד העיר Winchester משם נתחיל לרכוב מערבה על דרך מספר 50 כמה מאות מייל. התכנית המקורית הייתה גם להגיע לאזור Lancaster שבו רצינו לראות קצת מאורח חייהם של בני האיימיש, אבל בשלב זה ההרגשה היא שנוותר על זה. ההרגשה שלי טובה מסיבה פשוטה : אני אוהד הפועל ולקחנו גביע וזה עושה טוב – גם מרחוק!

יום רביעי 16.5.2012
לא תאמינו, הלילה עבר – לראשונה בימים האחרונים – ללא הטרדות משמים ואיפשר לנו שינה מתוקה ושקטה. היציאה היתה עם שמש מלטפת וחמימה של בוקר, לאחר הרבה ימים קודרים. בחרנו להמשיך בדרך צדדית ולא לחזור למסלול הבלו ריד'ג למשך היום כולו. בהמשך התחבררנו לכביש מספר 11 צפון שיקח אותנו לכוון Staunton. הבחירה היתה שווה ביותר; הכביש הוביל אותנו בתוך תוכו של האיזור הכפרי בוירג'יניה. סביבה יפה ביותר. ההרגשה היא שאנחנו עכשיו באמריקה האמיתית, לא הנופית  ולא עירונית, כי אם באמריקה של האנשים הפשוטים. אחר הצהרים המוקדמים הגענו ל – k o a של Stauton והתמקמנו. מכויון שהיתה שעה מוקדמת, היתה אפשרות להתקשר עוד בשעה סבירה לארץ וזה מה שכל אחד מאיתנו השקיע בו בשעה הראשונה של הקמפינג. רכבנו לעיר Waynesboro לקנות כמה דברים ולבדוק אפשרות למצוא מוסך לאופנועים, מכיוון שיוסי הרגיש שברגע שהוא מחליש את האחיזה בכידון האופנוע שלו רועד קצת החלטנו לבדוק האם יש בעיה באיזון של הגלגל הקידמי.

בדרך חזרה לקמפינג, החלטתי להמשיך לטייל באזור ונכנסתי לדרך צדדית ביותר, על מנת לצלם כמה שיותר את העבודה של החוואים המקומיים, שאני מרבה לדבר אליהם. תוך כדי הסיבוב, התמקדתי בחווה קטנה ונעמדתי בכניסה אליה בציפיה שמישהוא יראה אותי ואז אבקש רשות לטייל ולצלם וכך היה. לאחר המתנה של כ-15 דקות, עבר טרקטור נהוג על ידי בחורה צעירה ששאלה אותי מה רצוני. אמרתי לה שאני מבקש לראות את החווה, היא פנתה לבעלת הבית שאכן הסכימה ואף ליוותה אותי בסיור והסבירה לי כל דבר. היא ובעלה קנו את החווה לפני מספר שנים ומגדלים עדר של 85 חולבות שווה ערך למשק חלב מושבי. הם חולבים פעמיים ביום במחלבה של 8 עמדות בלבד. החלב נאסף מהחווה בכל יום – לכן המיכל שלהם לא גדול. גם הציוד והמחלבה די ישנים, בערך כמו בשנות ה – 70 בארץ. מרכז המזון שלהם די פשוט ואת התחמיץ הם שומרים בשרוולים גדולים. דווקא מבחינת תוצאות החלב, הייתה לי הפתעה נעימה – הם מגיעים לתפוקה של כ-9000 ליטר ויותר לפרה בשנה וזאת בשתי חליבות יומיות. את העגלים הם מגדלים בכלובים משהו שנהוג גם בארץ ברפתות מסויימות. אמרתי הרבה תודה ושמחתי שהעזתי להכנס ולראות (זה אגב, הדף באתר הקיבוץ שלי המדבר על הרפת). חזרתי שמח לקמפינג. עד כאן להיום. בהמשך אספר על העובדה שהיום גמרנו סבב ראשון של נפילת האופנועים… פעם אחת לכל אחד!
להתראות וד"ש גבי

————————————————————————————————–

עריכה-יוני. כל הזכויות C על התמונות והסיפור שמורות לגבי פלקסר.

————————————————————————————————-

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   יש 3 תגובות, הוסף תגובה