אדמה. אופנוע. שמים וכל הקסם שביניהם

ימים של מרחבי מדבר ולילות של אין סוף רקיע. על אופנוע. ללא שום דבר שמפריד בין צחי לחלומו.

הצג את הוראות הגעה אל Uluru, Mutitjulu, Northern Territory, Australia במפה גדולה יותר

 

כשעזבתי את קאת'רין דרומה, הרגשתי כי בלֶג הבא של המסע, אני אמצא עצמי בסוג של מבחן מול איומי הסביבה והתנאים הקיצוניים של צפון אוסטרליה.

כשהתעמקתי בקריאת מחשב הדרך של האופנוע, הבנתי מייד כי נתוני תצרוכת הדלק, מצביעים על עלייה של כליטר למאה ק"מ. כנראה בעקבות החלפת הצמיגים. זה לא הרבה. אך כשמדובר על 500 ק"מ, זה כבר עסק עם 5 ליטר שעלולים להיות מאד חסרים לקראת סוף קטעים ארוכים אי שם באאוטבק.

העצירה הראשונה, היתה במקום עליו שמעתי רבות: Daly Waters Pub המקום נחשב כאתר מורשת היסטוריה אוסטרלית מאד מפורסם. בשנת 1862 הגיע לכאן ג'ון מק'דואל סטיוארט, אחד החוקרים הגדולים של אוסטרליה. זה היה במסע בו ניסה לפתוח נתיב בין אדלייד בדרום לדרווין בצפון. ומצא לראשונה באיזור זה מים חיים. המקום הזה ידוע גם כשדה התעופה הבינלאומי הראשון של אוסטרליה. כש"דיילי-ווטרס" היוותה מרכז לתחרות הטיסה בין סידני ללונדון בשנת 1926. בתקופת מלחמת העולם השניה, שימש המקום בסיס אווירי מרכזי, לכוחות הברית במלחמה מול היפנים על ג'אווה –פיליפינים. היה זה יום רכיבה של 270 ק"מ בלבד ובשניה שהגעתי לדיילי ווטרס, התאהבתי בה. מיידית.

הפאב ממוקם במרכז העתיק של העיירה שסך תושביה עומד על… 15 איש. הייחוד של הפאב, אינו רק בזכות היותו הוותיק ביותר בטריטוריה הצפונית של אוסטרליה, אלא הרבה בזכות מה שיש בתוכו. הקירות מכוסים בתיעוד של אנשים מכל העולם שביקרו והשאירו כאן. בצד אחד של הבר, ניתן לראות חזיות תלויות מהתקרה ובצד השני, תחתונים, כובעים, תעודות זהות ורשיונות נהיגה של מבקרים מכל העולם. שטרות כסף מכל מקום שאתם מעלים בדעתכם (לצערי לא מצאתי שטרות של שקלים) וסמלים רקומים (פָּאצ'ים), של משטרות, יחידות כיבוי אש ושירותי אמבולנס וחילוץ. גם הם מכל רחבי הגלובוס, כיסו את קירות הפאב.

הגעתי בדיוק בשעה הנכונה. ההָפי-האאואר וכאן חוויתי משהו מיוחד בפעם הראשונה. הברמנית הטילה מטבע וביקשה לדעת מה הניחוש שלך. אם צדקת, המשקה בחינם. אם טעית אתה משלם את המחיר הרגיל. בשעות הערב, המקום הפך לסוג של מועדון, בו בחור לא צעיר, הרביץ מופע סטנדאפ של שעה וחצי שהיה הטוב שראיתי מזה שנים.

בבוקר, כשהתארגנתי והגעתי לתדלק, מצאתי שהמשאבה נמצאת מעבר לכביש ושוב הופתעתי, כשהסתבר כי מילוי דלק הוא על בסיס של אמון. לאחר התדלוק באתי לפאב והודעתי לבארמנית כמה דלק מילאתי ושילמתי. מסתבר ששיטת האמון עובדת.

העצירה הבאה, היתה במרחק 500 ק"מ משם. מזג האויר היה אידאלי לרכיבה ואף שלא היה משהו מיוחד בנוף סביב, הרכיבה היתה נעימה וקלה.

בלילה קימפנגתי בסמוך לתופעה גיאולוגית ייחודית בשם ‘Devils Marbles’. הגוּלוֹת של השָטן. המקום הוא אוסף של כדורי סלע גרניט עצומים שגודלם נע בין קוטר של 50 ס"מ ועד לשישה מטרים. הם מושלכים על פני שטח עצום וחלקם מונחים באיזון בלתי אפשרי זה על זה.

גוני הקרקע האדומה. העשירה בברזל ומינראלים אחרים, מעניקים לכדורי האבן האלה תפאורה מושלמת והשקיעה וגם הזריחה היו מרשימים ביותר. הלילה היה צלול ועובדת היות המקום רחוק מכל נקודת ישוב מוארת, איפשרה לי להבחין כמעט בכל כוכב בגלקסיה שישבה מעלי כמו חופת גחליליות, בה כל נקודה מוחשית כל כך עד כדי נגיעה.

רכיבה במדבר, מעוררת תחושות אחרות. הכל אין סופי. אינו נגמר או מסתיים. השמיים יוצרים מעליך מעין בועה המכסה את הריקנות שאינה נגמרת עד לאופק ולכל הכיוונים סביב. הדרכים הארוכות חוצות מרחבי שטח אדומים, בהם אין מכשולים כמו עמודי חשמל וטלפון המפריעים לך לספוג את האין סוף הזה. השנה זכה המדבר להרבה גשם. מה שהפך את המראה כולו לקצת סוריאליסטי, בו דיונות אדומות כוסו בעשב ושיחים. משמעות הדבר היתה גם תקופת שפע לבעלי החיים המדבריים.

בדרך לקינגס-קניון Kings Canyon פגשתי במגיפת המדבר. עכברי המדבר The desert mice. פגשתי בעכברים האלה, בדרך מאליס ספרינגס Alice Springs לקינגס קניון. יצאתי בדרך עפר, העוברת בשטחים בבעלות אבוריג'ינית ונקראת הדרך המרכז האדום “The Red Centre Way”. מדובר ב-600 ק"מ, מתוכם 300 ק"מ, היא דרך לא סלולה וקשה יחסית לרכיבה. הדרך עוברת בתוך רכסי מק'דונאל “West MacDonnell Ranges” וביליתי לילה איפה שהו לצד הדרך. כמות העכברים – הקטנים האפורים האלה – מהסוג שמוצאים במעבדות – היתה מפתיעה.

למעלה: בדרך לרכסי מק'דונאל

זו הפעם הראשונה בה ראיתי תופעה שכזו ובתחילה מצאתי את הדבר די משעשע. העדפתי לחלוק את מזוני עם כמה עכברים, על האפשרות לחלוק אותו עם להקת כלבי דינגו.. אך ברגע מסויים, הבנתי שעכברים עלולים להיות מסוכנים לא פחות… שני אופנוענים שהצטרפו לנקודת החניה שלי לצד הדרך – באמת אחלה חניון – עידכנו אותי, כי העכברים החמודים האלה, מכרסמים הכל. מהאוכל שאיתי ועד לצינורות ההידראוליים של האופנוע. בעקבות אירוע שכזה, באופנוע של אחד מהם, נדלקה בקטע אחר של המסע שלו – נורת ה"ניוטראל", בלי שום קשר למצב האמיתי של ההילוך בו היה האופנוע… בבוקר פקחתי עיני עם תפילה ותקווה, ששום דבר חשוב באופנוע שלי לא כורסם בלילה.

עכברים הם גם "מגנט" לנחשים, הנוהגים לצאת בשעות הבוקר לסעוד. פגשתי בנחשים כאלה ברכיבות בוקר כשחצו את הנתיב שלי לא אחת. מדובר בנחשים ענקיים. רבים מהם נחשבים למסוכנים בעולם. גם הידיעה כי אין שום יכולת לקבל עזרה גם במרחק מאות קילומטרים,מווציאה את החשק לפגוש אותם מקרוב.

למחרת בבוקר, לאחר לילה מאד קר, הגעתי לקינגס קניון. קשה לתאר את יפי המקום; קירות סלע הנופלים לעומק 300 מטר וקרקע אבוריג'ינית קדושה עם בורות-מים (הקרויים בפי האבוריג'ינים "בּילָאבּוֹנג"- למי שהיה סקרן לדעת מה מקור שם מותג האופנה הידוע…), משרים על המקום אווירה קסומה ומהפנטת. נהניתי מטיול רגלי בן שישה ק"מ סביב הקניון ופשוט השתדלתי לא למעוד לתחתיתו מרוב התרגשות מהמראה המהמם…

העצירה הבאה, היתה למרגלות האולורו Uluru האדיר, שנקרא בפי המתיישבים הלבנים: איירס-רוק Ayers Rock. הרכיבה מקינגס קניון לאולורו, היא קטע של 300 ק"מ בערך, בנוף ותנאי מדבר טיפוסיים. הכבישים בחלק הזה של היבשת, סלולים ברמה איכותית במיוחד. שכן, האולורו הוא מגנט תיירותי המושך תיירים מכל העולם, הבאים לראות את גוש הסלע הייחודי. אני קורא לו "הסלע" אך הוא הרבה יותר מכך.

אפשר להבחין באולורו כבר ממרחק של מאות קילומטרים, שכן הוא בולט מעל המישורים לגובה של 348 מטר. ניצב מעל משטחים מגוהצים של חול אדום על לאופק. נוכחותו מתעצמת בעיקר בשעות הזריחה והשקיעה, בהן השמש מדגישה את צבעו האדום על רקע השמים. ידוע על התיישבות בני אדם בסביבה כבר לפני יותר מעשרת אלפים שנה והוא נחשב לקדוש לאבוריג'ינים. האולגאס The Olgas, שהם 36 גושי סלע הניצבים במרחק 25 ק"מ מהאולורו, מרשימים לא פחות. שם ביליתי באותו לילה,  בלגימת כמה בירות שחלקתי עם תושבים מקומיים תחת שמיים עצומים זרועי כוכבים, סיכמתי את הפרק הזה.

מחר אציץ במפות ואחליט איך אני יוצא מכאן ובמידה לא קטנה של צער, אתחיל לנוע מזרחה ולכנוס לתוך השבועיים אחרונים של המסע הזה.

עד לפעם הבאה…ביי.

ZAC

———————————————————————————————————————————————–

תרגם וערך-יוני. כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שייכות לצחי.

———————————————————————————————————————————————–

מאת: יוני   ·   קטגוריות: אופנועים and הרפתקאות   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

יציאה להרפתקה יש בה אולי סוג של געגוע ללא שגרתי, להפתעה. הצורך הטבוע בנו לאתגר את אי הוודאות ואת הקושי, קשור גם למעקב אחרי סיפור הרפתקה של מישהו אחר בזמן אמיתי. ולמעקב שכזה יש את הרגעים המיוחדים שלו, כמו העלמותו של הגיבור והחשש שעולה בנו מעצם העובדה שהפכנו בהסכמתו או לא – לשותפים, למעורבים ולדואגים.

הנה, לאחר שבוע של העדרות בגלל קשיי תקשורת, זאק חזר לדווח מהקטע המרתק של צפון מערב אוסטרליה הטרופית.

יתוש שהוא פיל

 

הצג מפה גדולה יותר

אחרי יום רכיבה ארוך וחם, שבתחילתו עברתי ממדינת Western Australia) WA) ל Northern Teritorry) NT) הגעתי ל Katherine שנמצאת במיקום מצוין לרכיבה (כ 300ק"מ) לפארק קאקאדו. השארתי את צמיגי השטח שסחבתי מBroom במוסך אופנועים מקומי ומסרתי שאחזור עוד שבוע להחליפם.

אם אני כבר ב Katherine נצלתי את ההזדמנות ורכבתי בבוקר ל Katherine Gorge בפארק Nitmiluk – כ- 30 ק"מ מהעיר. למרות החום הכבד והלחות, הרכיבה היתה מדהימה. Katherine Gorge הם בעצם 13 קניונים שחוצים את האדמה ובדר"כ מלאים במים ומוקפים צמחיה עבותה. המים והצמחיה הם בית גידול ענק באמצע השממה לציפורים ומגוון חיות אחרות, ביניהם גם תנינים. הנוף היה ארוחת בוקר נהדרת והמשכתי עם חיוך גדול על הפנים 300 ק"מ צפונה לפארק קאקאדו.

הנתונים היבשים של פארק קאקאדו מרשימים בפני עצמם, שטחו כשטח מדינת ישראל, נמצאים בו כ- 60 מיני יונקים שונים, 280 מיני ציפורים ו 1700 מיני צמחים.

הרכיבה אליו, נותנת הרגשה של רכיבה לתוך לוע הארי של ממלכת החיות. ללא ספק החיות שולטות בכל פינה ובכל מקום ישנם שלטי אזהרה שלא להתקרב לשפתו של כל מאגר מים מחשש לתקיפת תנין.

למעלה: פארק קאקאדו

בפארק ישנם כמה מקומות לינה ואני בחרתי לפתוח את האוהל באזור מיוער הרחק מהקראוונים והמקומות המלאים בתיירים. אחרי הקמת האוהל רכבתי רכיבה קצרה למקום ממנו יוצאים לשייט ונרשמתי לשייט שקיעה על הנהר הצהוב שהיה שווה כל אגורה. כמות התנינים והציפורים שיוצאים לקראת ערב לחפש מזון היא מדהימה והשקיעה עצמה מעל האזור המטורף הזה, היא מיוחדת במינה. (תמונה עליונה כאן)

לקראת חשיכה, חזרתי לאוהל ואז שמעתי אותם. את היתושים. ועם רדת חשיכה, כל אזור הפארק הופך להיות ענן כבד של יתושים. ולא יתושים כאלה מהעיר, אלא יתושי האזור הטרופי שנראים ומרגישים כפילים. למרות החום והלחות לבשתי 2 שכבות בגדים ארוכים והדלקתי מדורה מהר ככל שכולתי. לצערי, 2 הדברים לא ממש עזרו. היתושים המשיכו לעקוץ דרך 2 חולצות ולמרות המדורה שדלקה, הם לא נרתעו אלא אם נעמדתי כולי בתוך העשן. בעזרת חוש מיוחד שכנראה יש להם, היתושים האלו מוצאים את הוורידים ועוקצים במרץ. לפני הכניסה לאוהל, התעכבתי על הכנת ארוחת ערב זריזה, מלאכה שבה ידיי היו עסוקות יותר בגירוש היתושים.

ואז הרגשתי שמישהוא מסתכל עליי.. שמעתי רחשים סביב, וכיוונתי את פנס הראש לעבר היער מסביב.

כ- 5 כלבי דינגו עמדו כ- 20 מטר ממני, ברווחים שווים בין העצים והסתכלו עליי.

ווידאתי שסכין הצייד נמצאת בהישג יד והמשכתי עם ארוחת הערב. ידעתי שהדינגו לא תוקף שום חיה הגבוהה ממנו וקיוויתי שהחבורה שמסתכלת עליי גם שמעה על החוק הזה. במקרה הכי גרוע, לפחות אקח איתי את הראשון שיעז לתקוף 😉

(רק לפני שבועיים תקפו 2 כלבי דינגו, ילד בן 3 על האי פרייזר הממוקם בחוף המזרחי – http://www.news.com.au/national/girl-3-mauled-by-dingo-at-fraser-island/story-e6frfkvr-1226044693612 )

סיימתי את ארוחת הערב, וידאתי שהכלבים עדיין במרחק סביר ונכנסתי לאוהל במהירות האפשרית. הייתי עסוק עוד שעה ארוכה בחיסול הפילים שנכנסו לאוהל יחד איתי, נכנסתי עם לבוש מלא לשק השינה החורפי שלי. (בחוץ 28 מעלות ו 80% לחות), כיסיתי עצמי לגמרי, תחבתי את אטמי האוזניים, כדי להשתיק את הרעש הנוראי של זמזום מליוני היתושים שבחוץ וניסיתי להרדם.

עם עלות השחר, היתושים נעלמו. רכבתי בנינוחות בפארק ענק ועצרתי מדי פעם, להביט בציורי קיר עתיקים שציירו האבוריג'ינלים בתקופות עתיקות.

לקראת אחר הצהרים יצאתי מהפארק ורכבתי לכיוון דארווין שם תכננתי לעצור לכמה לילות להתרעננות. בדארווין פתחתי מפה והתחלתי לחפש מה לעשות עם השבוע עודף שהייתי בו בגלל שהרכיבה על ה Gibb River Rd לא יצעה לפועל.

הבחירה המיידית הייתה לרדת למרכז האדום לכוון Alice Springs וסלע ה Ayers Rock (האולורו ULURU , בשפת האבוריג'ינים) זה לא היה בתכנון המקורי אבל שם, במדבר, אוכל לנצל את צמיגי השטח וחוץ מזה, רק הארכה של 1000ק"מ מהמסלול המקורי והשבוע עודף ייתן לי מספיק זמן ל"שחק" בשטח ולרדת מהכביש הסלול J

אחרי יומיים התרעננות בדארוין, רכבתי לכיוון הפארק השני בגודלו באיזור – Litchfield Park.

למעלה: ליצ'פילד פארק

בגלל היותו קטן בהשוואה לקאקאדו, ניתן לבקר בו תוך יום אחד ולראות את כל מפלי המים המפוזרים בו.

בפארק ארבעה מפלים יפים, וכמה מוקדים שונים של בריכות מים, בהן ניתן לשחות, במהלך העונה היבשה, ללא סכנה מתנינים.

תופעת טבע מעניינת בפארק הזה הוא הימצאותם של קיני טרמיטים המגיעים לגובה של 3 מטר ובנויים לאורך הציר צפון – דרום דבר המווסת את החום בקן. קשה לעמוד ליד מבנה כל כך גדול ומתוחכם ולהאמין שנבנה בע"ח כך כך קטן.

למעלה: תילי הטרמיטים Cathedral domes

באותו ערב הגעתי חזרה ל Katherine ולמחרת הייתי בסוכנות האופנועים עם הפתיחה.

צמיגי השטח הורכבו בזמן שאני התענגתי על א. בוקר ורכבתי דרומה לכוון המדבר האדום.

בפעם הבאה – מדבר, שממה, אבק אדום וחוות בקר של 2 מיליון Acre…

להתראות בהמשך, ZAC

————————————————————————————————————————————————

ערך בקטנה-יוני. [סוף סוף צחי כתב בעברית 🙂 וחסך לי את מלאכת התרגום ] כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לצחי

———————————————————————————————————————————————–

מאת: יוני   ·   קטגוריות: אופנועים and הרפתקאות   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

חופשה בתוך חופשה

הנה רוכב לו אדם, לבד במרחבי יבשת. אופק רודף אופק. מדבר נושק חופים, מסע. מימוש חלום. לא רק שהוא ביבשת רחוקה, הוא רחוק כמעט מכל דבר-גם בתוכה. צחי מתאים תוכניות למצב. מלטף את הכתף הצפון מערבית של אוסטרליה ומתעמת עם מבואות האאוטבק המיתולוגי. ענן האבק האדום מתחיל להתקרב לבלוג הזה.

שוב. באמצע שום מקום, מצא צחי חיבור לרשת ושלח דיווח. איזה כיף לנו. תודה צחי! (תמונת הכותרת-היא שלו!)

(למעלה: המעויין האדום במפה מסמן את העיירה קאת'רין. ומציין את הנקודה אליה הגיע צחי בפוסט הזה)

ברום Broome הטרופית, הייתה המקום הראשון בו הרגשתי כמו בחופשה קלאסית. שכרתי צריף המשקיף לאוקיינוס ההודי והתחברתי למקום לאורך 3 לילות. פרקתי את כל הציוד מהאופנוע ודבר ראשון הלכתי לברר מתי יפתחו את "מסלול נהר גיב" 'Gibb River Road' לשימוש כלי רכב. אורכה של ה"גיבּ" הוא כ-700 קילומטרים של דרך עפר, החותכת מבעד לאיזור הקימברלי Kimberleys והייתה אמורה להיות הדובדבן של המסע כולו.

למעלה: כייבל ביץ' – ברום

עוד בסידני רכשתי זוג צמיגי שטח המיועדים לרכיבת אקסטרים תובענית, (קוטיננטל TKC-80) ושלחתי אותם לכאן בדואר.
לאכזבתי, מצאתי כי תשתית הגיבּ ניזוקה קשות בעקבות סופת הציקלון האחרונה שהכתה בקימברלי'ס ותיפתח לא לפני עוד שבועיים. מאחר ואין מצב שאני אמתין זמן שכזה, שיקעתי עצמי במשך יומיים, בהנאות הפשוטות שברום מעניקה לאורחיה; אוכל טוב ושחיה במימיו החמימים של האוקיינוס ההודי.
אספתי את הצמיגים שחיכו לי בסוכנות הדואר המקומית וקשרתי אותם מעל לציוד. הארץ הזו עצומה כל כך, שהייתי בטוח שכבר אמצא לי איזו שהיא כברת דרך אחרת, לעשות בהם שימוש. (ואין לכם מושג כמה צדקתי…).
היציאה מברום לכיוון כללי מזרח צפון מזרח, כשאני עמוס במשקל הנוסף של הצמיגים שקשרתי מאחור, הייתה איטית. עצירת התילדוק הראשונה הייתה בתחנת וואלארי Wallarie roadhouse. זו היתה הפעם הראשונה, בה חשתי עצב למראה ילידי המקום – האבוריג'ינים. העיירות הקטנות דרכן חלפתי כל הדרך מברום לקאת'רין Katherine, משהו כמו 1600 קילומטרים בכיוון כללי מזרח, מלאות באבוריג'ינים הבטלים כל היום. יושבים ברחוב בקבוצות, משתכרים או מסניפים אדי בנזין. לדעתי, אחת הבעיות העיקריות של אוסטרליה. זה מעציב לראות לאן הם הדּרדרו תחת שלטון האדם הלבן.

למעלה: חציית איזור הקימברלי היפהפה. צילום תחתון: חניון בו חלקתי דשא עם בושטיאן על ויסטרום וקן שרוכב על הונדה CB250

הדרך לפיצרוי קרוסינג Fitzroy Crossing, שהוגדרה "תכנית B" במידה ודרך נהר גיבּ תהיה סגורה – הייתה איומה ממש, מלאה בורות וחריצים. האויר היה חם ולח ושמחתי להגיע סופסוף לאתר הקמפינג בפיצרוי קרוסינג. כמה בירות קרות ו"אאוטבק-המבורגר" כולל כל התוספות, היה בהם די כדי לשלוח אותי לשנת לילה עמוקה ומפצה.
למחרת, עצרתי בהאלס קריק Halls Creek, וגיליתי שפארק באנגל-באנגל Bungle-bungle national park בו תכננתי לבקר – סגור. כן, גם הוא בעקבות אותו ציקלון. בעודי מתדלק, קבוצה בת 10-15 רוכבים על הונדה גולדויינג. נכנסה לתחנה. החבורה הזו שממוצע גיל משתתפיה חמישים פלוס, רוכבת סביב אוסטרליה פעם בשנה. וזו כבר השנה העשירית. הם עושים זאת גם כדרך לעידוד מודעות ואיסוף תרומה למלחמה בסרטן הערמונית. היה נחמד לקשקש עם החבר'ה האלה ולאחר כמה צילומים משותפים המשכתי בדרכי.

יצא לי איפא לטעום רכיבה במסלול נהר גיב, בדרכי לחווה הזו יצאתי לחמישה קילומטרים של הליכה למפלי אֶמָה Emma Falls , זה אכן היה מאמץ שווה. מי המפלים (יש שניים) צונחים לבריכה אחת ויוצרים נאת מדבר מדהימה באיזור הצחיח הזה. מפל אחד הוא כל כך חזק שלא ניתן לעמוד תחתיו, בעוד השני מתיז כמו ממטרה. ביליתי שם במים הקרירים כשעתיים, לפני שצעדתי חזרה לכיוון האופנוע שחיכה בסבלנות.

למעלה-מפל המים ב"אמה פולס"

העצירה הבאה היתה אגם ארגיל Lake Argyle . זהו האגם המלאכותי השני בגודלו באוסטרליה ויופיו פשוט עוצר נשימה. כל כך התלהבתי מהמקום, שהחלטתי לשהות בו שני לילות ולבלות את כל היום בבריכת השמים Sky pool (בריכה ללא דפנות מוגבהות, התלויה מעל האגם) ולהרגע בין דפיו של ספר.

למעלה: אגם ארגיל – מקום באמת לא רגיל

זהו חברים. בפעם הבאה: איך כמעט הפכתי ארוחה עיקרית ללהקת כלבי דינגו בעודי מקמפנג בפארק הלאומי קאקאדו Kakado national park.

והנה לבקשת העורך. הצילום שלי: הרפתקה דוט קום במהדורת אוסטרלית אדומה. אי שם בין דיונה ללא שם לסלע אלמוני. וכל זבובי האאוטבק מודים לך יוני, על שני ליטר דם שתרמת מגופי לרווחתם כשעצרתי לכתוב בחול (:

יאללה, תהיו בהאזנה 🙂
ZAC
————————————————————————————————————————————————–

תרגם וערך קצת -יוני. כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שייכות לצחי

————————————————————————————————————————————————

מאת: יוני   ·   קטגוריות: אופנועים and הרפתקאות   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!