דרור ותלי עינב שוב מצחצחים כרום ומשחיזים עדשות.

סיבוב אל סודות המסיון הלטינו אמריקאי של קליפורניה.

הצג את הוראות הגעה אל לוס אנג'לס, קליפורניה, ארצות הברית במפה גדולה יותר

פארקפילד (PARKFIELD) שלא יירעד לכם הפופיק…

 

התקבלנו באמירת  "שמע ישראל…." מפי אב המסיון בסאן מיגל (SAN MIGUEL), לאחר שנודע לו שאנחנו מישראל, ארץ הקודש.
כן, רגע מרגש בתחילתו של היום השני לטיולנו לאזור פארקפילד (PARKFIELD) המכונה "בירת רעידות האדמה".

בשבת בבוקר, יצאנו 7 אופנועים מלוס אנג'לס, לטיול בין יומיים עמוסים וגדושים.
לשימון המוח ולבדיקת העירנות, נערך חידון קצר נושא פרסים.

התחנה הראשונה הייתה, איך לא, עצירה לארוחת בוקר על חוף הים בסנטה ברברה. מקום מבודד בקרבו של מפרץ קטן.

שבעים ומרוצים, יצאנו לביקור במסיון המפורסם של סנטה ברברה .
בניית המסיון הסתיימה בדצמבר 1786 והוא העשירי במניין שרשרת 21 המסיונים שהוקמו באותן שנים. מסיון סנטה ברברה, כונה "מלכת המסיונים" בשל גודלו המרשים. מאז ועד עצם היום הזה, דולק נר על יד המזבח באופן תמידי .
בקרבת המסיון, ממוקם ביתו של נשיא ארה"ב לשעבר רונלד רייגן, בית מרשים המוקף גן גדול.

בדרכנו לסאן מיגל, חלפנו על פני העיירה סנטה אינז (SANTA YNEZ), שם לקחנו פסק זמן בפאב המקומי, שתיקרתו עטורה שטרות כסף. שרידים של חזיות, תחתונים, כובעים ובקיצור, כל מה שאתם חושבים ואפילו לא חושבים…להשאיר למזכרת.
תוך שתיה מבוקרת של בירה, נפלה החלטה לסטות קצת מציר הנסיעה המקורי ולתת קפיצה קטנה לעיירה הדנית סולבנג (SOLVANG), שם התקיים פסטיבל מקומי כך, שזכינו גם לטעום מן הפולקלור הדני.

נסענו צפונה והגענו לעיירת החוף מורו-ביי (MORRO BAY) ללינת לילה. הגענו ממש לעת השקיעה. יצא לנו להתרשם מהסלע הענק הבוקע מתוך הים ומעצים את החוויה .
הסלע פרץ לפני כ- 21 מליון שנים, כתוצאה מפעילות וולקנית ומהווה בית קינון לעופות ים מסוגים שונים.
תוך כדי הסיור הקצר בעיירה, בדרכנו למלון, "נקלענו" לפאב המקומי ובאופן ספונטני, פצחנו בריקודים לצלילי להקת רוק מקומית – עוד חוויה לרשימת החוויות הלאו דווקא מתוכננות.
זהו, כמעט חצות. כמו בטיול של הצופים, לפני כיבוי אורות, אנחנו מתנחלים במגרש החנייה. שמוליק מארגן קפה שחור קטן ומהביל. הגרעינים השחורים נשלפים, מספרים בדיחות צוחקים – עד …שהעייפות הכריעה וכל אחד פרש לחדרו.

למחרת, ב-8:30 מתייצבים כולם – אפילו אלו שרטנו על השעה המוקדמת, לא האמינו על עצמם שעמדו במשימה!

תוך כדי תהליך הכנת הטיול התברר עוד, כי מסיון סאן מיגל חוגג 214 שנה להיווסדו. אם כבר אז כבר, חגיגה: בחצר המסיון המדהים הזה, התכונה רבה. נתחי הבשר הגדולים כבר ניצלים על האש הפתוחה. ב"סיר הסירים", כבר מבעבע תבשיל השעועית. לנו לא נותר אלא, ליהנות מהריח כיוון, שתחילתו של הפסטיבל מתוכננת לשעה 12:00 בצהרים ואנחנו, עוד לא אכלנו אפילו את ארוחת הבוקר.
בכניסה לבית התפילה של המסיון, עוברים המתפללים מין טקס טהרה באמצעות צרור מרווה יבשה המעלה עשן ריחני. את הטקס עורכים צאצאי המשפחות האינדיאניות שייסדו את המסיון.
מן העבר השני, אב המסיון, ששמע כי אנחנו ישראלים, הפליג באמירת "שמע ישראל…" והזמין אותנו להישאר למיסה, במהלכה יברך אותנו באופן מיוחד, כיוון שהגענו מארץ הקודש.
לצערנו, לוח הזמנים לא איפשר לנו להישאר למיסה.

המסיון הזה מיוחד בשל מבנה הפעמונים הבנוי במבנה מדורג. הציורים שעל קירותיו מבפנים, לא שופצו מעולם. המשמעות היא: זהו הצבע המקורי, בו השתמשו האינדיאנים כאשר ייסדו אותו.
פרט ייחודי נוסף הוא "חלון המשימה" – זוהי מסגרת עץ עליה נמתח עור פרה מעובד שעבר תהליך של גילוח ושימון – בכך הגדילו את שקיפותו.
ארוחת הבוקר שלאחר הביקור במסיון, היתה גם היא חוייה בפני עצמה. במרחק הליכה ממנו, כבשנו איזו מסעדונת קטנטונת, כל כך קטנה, עד שחזי אפילו הציע את עזרתו בהכנת האוכל. לאכזבתו ולשמחתנו, שתי הבנות שאיישו את המסעדה השתלטו מהר מאוד על העניינים – לא היה חסר שהם עוד ישלמו לנו…

משם נסענו כ- 30 מייל והגענו אל פארקפילד (PARKFIELD) "בירת רעידות האדמה".
העיירה המונה 18 תושבים, כן ממש ח"י תושבים, זכתה לכינוי ב"זכות" רעידות אדמה בעוצמה של לפחות של 6 דרגות בסולם ריכטר, הפוקדות את האיזור במחזוריות של כל 22 שנה לערך.
העיירה ממוקמת בדיוק בתפר של שבר "סאן אנדריאס", הידוע כאחד הפעילים בארה"ב. מזרחית לשבר – פלטת צפון אמריקה ומערבית לו פלטת הפסיפיק.
להמחשת תהליך תזוזת הקרקע, מצויות שם שתי יציקות בטון המרוחקות אחת מהשניה ובכך, מדמות את תזוזת הפלטות בקצב של 2.33 אינץ' בשנה. המשמעות היא, שבתוך 21 מיליון שנה, לוס אנג'לס תישק לסן פרנסיסקו – נתון מדהים! נחכה ונראה…..
רעידת האדמה האחרונה שפקדה את המקום התרחשה ב- 28 ספטמבר 2004. נתון זה סיקרן מאוד את המדענים ובאיזור נקדח חור בעומק של 2 ק"מ. הוטמנו בו חיישנים למיניהם, על-מנת להבין ולפענח את הסימנים שלפני הרעידה הבאה ואולי בכך יצליחו "ללכוד" אותה.
היינו צריכים להפנים את כל המידע, לכן ניצלנו את חצר המסעדה המקומית, המארחת בדרך כלל את באי פסטיבלי הרודיאו ופסטיבלי מוסיקה, את הצידיים ורוכבי האופנועים המשוטטים בסביבה למשחק תחרותי של קליעה למטרה והזוכים הם: חזי- נציג המין הגברי ואיריס נציגת המין היפה. מסתבר שהזוגיות מוכיחה עצמה גם בתחום הזה.

את הטיול חתמנו בעיירה  CHOLAME ליד האנדרטה לזכרו של ג'יימס דין. ג'יימס דין נהרג בתאונה בקרבת מקום ב – 30 בספטמבר 1955, בהיותו בן 24 בלבד!

מכאן המשכנו בדרכי נוף יפהפיות. הרכיבה באחד הכבישים הרגישה כמו ברכבת הרים, עקב הירידות הפתאומיות והעליות שלאחריהן. הבטן גם היא עושה דרכה למעלה ולמטה חליפות.

השמש כבר כמעט נושקת לים – אנחנו עולים על הכביש המהיר בדרכנו הביתה.

במהלך הטיול גמאנו (ליתר דיוק, האופנועים ומיכלי הדלק גמעו) כ-487 מייל.

וזה הזמן להודות לכל אלו שתרמו להצלחת הטיול: שמוליק ורנדי, זאב ומירי, רוני וסיגל, חזי ואיריס, אדם ורונית, גדעון (המכונה גיד'לה) וכמובן לעתליה אשתי, יד ימיני הן בהכנות והן בצילומים .

להתראות בטיול הבא.

רכיבה זהירה!
שלכם
דרור עינב

———————————————————————————————————————————————

ערך (בקטנה) – יוני. כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לתלי ודרור עינב

———————————————————————————————————————————————

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

ראשונים גם ביום ראשון

השכמה מוקדמת, כבישים נקיים, מפלי מים ויום רכיבה בתוך יצירת מופת

 

הצג את הוראות הגעה אל Sogndalsfjøra, Norge במפה גדולה יותר

יום רכיבה 10

שמש נעימה של בוקר מקישה מבעד לחלון מרפסת הגג של הסוויטה הכחולה מס'  1310  בעיירה Sand  ומעירה את השועלים, ענני כבשים על רקע תכול, מכסים את השמיים, הולך להיות אחלה של יום. בוקר שקט ושלו של יום ראשון (כמו השבת שלנו….), כל העיר עדיין ישנה, שקט מופתי נשמע ברחובות ומחוץ למלון והרעש היחידי מגיע מאתנו.
07:30 ואנחנו במגרש החנייה (חרוצים… לא?, אין ברירה, צריך להשלים פערים…) מזוודים את האופנועים, מבצעים בדיקה יומית ויוצאים. נהמת האגזוזים והרכיבה לארוחת הבוקר, מפריעה את שלוות המקום ואנחנו משתדלים לרכב על ראשון ב- 1500 טורים ולגלוש למסעדה, האופנועים מסודרים אחר כבוד עם הפנים ליציאה בסמוך לחלונות המסעדה ועל שפת המים מול המרינה. כרגיל, פתחנו את חדר-האוכל, לפנינו ארוחת בוקר עשירה, מגוונת, יפה ומסודרת כמו "חיילים" במסדר המפקד. אכלנו, לגמנו והכנו סנדוויצ'ים להמשך היום – מיכאל עם הבייקון והצהובה, אורי עם הדג המלוח ואני עם הריבה והצהובה. תפילת הבוקר על שפת המים, מלווה בשמש חורפית קרירה מאד הפותחת כהרגלה כל יום וגם את יום הרכיבה העשירי.

08:30, הטמ"פ בחוץ; 10 מעלות. לבושים ועטופים היטב. יוצאים לדרך…
יום ראשון כבר אמרנו… הכבישים ריקים לגמרי ויש תחושה פנימית שזה רק שלנו… קילומטרים של רכיבה ורק אנחנו על הכביש, איזו תחושה נפלאה !
הכבישים מתפתלים להם להנאתם ואנחנו מתמזגים עם הנוף הפראי, הרוח והחופש. אחרי כמה דקות של רכיבה אוטונומית, אנו מזהים הזדמנות פז ומתקבלת החלטת דירקטוריון מהירה מאד, שעושים צילומי כביש וקטעי ווידאו ובמיוחד במנהרות.
התחלנו לצלם, נוסעים קדימה ואחורה, אחד מחכה, שניים מגיעים וכך חוזר חלילה לכול אורך הדרך, פוגשים מנהרה מיוחדת ומצלמים שוב, כביש מפותל ומתחילים הלוך וחזור, מבצעים פרסה במרכז הכביש ושוב ממשיכים, כך, לאורך ציר התנועה צפונה במשך כשעה שלמה. מכוניות מתחילות לנוע על הכבישים בתנועה דלילה אחת לכמה דקת טובות ואנחנו ממשיכים לצלם.
אני תופס את מקומי אחרי המנהרה בעמדת הצלם ופתאום, אופס, הבלון התפוצץ, הבלון נקרע…", נספח הרבנות הראשית בנורבגיה, כבוד הרב אורי החליק בפניית פרסה באמצע הכביש הראשי על אי התנועה מסומן (למזלו…) התנועה אכן הייתה עדיין… דלילה ואל דאגה, למעט נזק פלסטי לארגז השמאלי האופנוע לא ניזוק כמו גם כבוד הרב. התמונות מראות זאת.

אחרי האירוע שנגמר בטוב, המשכנו ברכיבה מנהלתית וסדורה בהתאם לתוכנית . ממשיכים לחצות כבישים ומנהרות (עברנו את המאה לפחות…), אינספור מפלים הנופלים בשולי הכביש. שצף קצץ של געש ומערבולות שרק כוחות הטבע יכולים לספק, עוצמה אדירה של זרימה מגבהים של מאות מטרים. אי אפשר לתאר במילים את שרואות עינינו, אני מקווה שהתמונות יצליחו לתת את תחושה וההרגשה.
הכביש ממשיך להתפתל ומטפס במעלה ההר, הנוף מתחיל לקבל גוונים וצורות אחרות; פחות ירוק ויותר מסולע וניצב. הרבה פסגות מושלגות ואתרי סקי (לא פעילים כעת…) המבצבצים למרגלות ההרים המושלגים. קבוצות נוספות של רוכבים מתחילות לנוע על הכבישים ואת חלקם אנחנו כבר מכירים מעצירות קודמות ואפילו, זוג רוכבים בעל ואישה על שני גולדווינגי'ם דנדשים, נראים מרשימים ומדוגמים. בקטע מסויים, הצטרף אלינו בחור גרמני על אפריקה טווין מזווד להפליא. מסתבר, שגם הוא רוכב לנורדקאפ וחלק מהמסלול שלו חופף למסלול שלנו. רכבנו כמה ק"מ ביחד כולל חציית מעבורת ונפרדנו לשלום. נראה שניפגש שוב בנורדקאפ.

מזג האוויר מאיר פניו ואנו רוכבים להנאתנו ביחד עם שולה בתוך הציור הענקי הזה שנקרא – נורבגיה. התחושה והסיפוק אדירים מכדי לתאר במילים, כל יום שעובר (ואנחנו כבר בעשירי…) התחושות מתעצמות. הנופים הופכים ליותר פראיים ומסקרנים והחוויה הופכת למוחשית יותר ויותר.
20:00  עפ"י השעה המקומית ואנו עושים דרכנו ללינת הלילה במלון פארק בעיר Sogndalsfjora אחרי יום גדוש ועמוס בחוויות של פעם בחיים.

כל השלג הלבן כאן על ההרים סביב, מזכיר לי חלב שמזכיר לי עוד משהו: חג שבועות שמח.

שועלים בדרך לנורדקאפ.

איציק

———————————————————————————————————————————————-

עריכה בקטנה-יוני. כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לאיציק אורי ומיכאל

———————————————————————————————————————————————-

מאת: יוני   ·   קטגוריות: אופנועים and הרפתקאות   ·   יש 4 תגובות, הוסף תגובה