מלך האאוטבק

הצג את הוראות נסיעה ל-Oodnadatta במפה גדולה יותר

היה נפלא לבלות קצת זמן בפרת', עם צ'רלי ואנדי – שני חבר'ה אוזיס נהדרים שפגשתי כשרכבתי בקולומביה בקטע קודם של המסע העולמי הזה.
"תנוח כאן" אמר צ'רלי, "תישאר בביתי כמה שתרצה".
ואכן תפסתי לעצמי הפסקה של כמה שבועות, נחתי ופתרתי כמה ענייני ניירת. בבוקר יום א' אחד הלכנו כולנו לארוחת בוקר בבית קפה קטן בפרמנטל הסמוכה, כשלפתע מישהו קרא בשמי "אדם!!!". כשפניתי לאחור, לא האמנתי למראה עיני, זה היה ג'ורג' גוויל – מטייל בריטי אותו פגשתי (שוב ושוב) בנפאל ובתאילנד. ג'ורג' רכב על האפריקה-טווין שלו ביחד עם אחיו הצעיר מורגן, שרוכב על KTM 640, שניהם באמצע שנות העשרים שלהם, מלאי נעורים והומור וזה היה נהדר לפגוש בהם שוב.
בכל סוף שבוע נהגנו לארוז ציוד על האופנועים, לרכוב כמה שעות מחוץ לעיר הגדולה ופשוט להקים מחנה איפהשהו, להדליק מדורה וליהנות מהטבע. החבר'ה האלה דאגו שנתנסה בכל שביל עפר באיזור, כולל רכיבה בדיונות חול עם כל הציוד! לא היה רגע אחד משעמם בחברתם.

זהו, הגיע הזמן בו היה עלי לחזור לאאוטבק וג'ורג' החליט לרכוב איתי ביום הרכיבה הראשון ולחזור למחרת לעבודתו בפרת'.
פנינו מזרחה, מבעד ל"חגורת החיטה" – איזור חקלאי ענק בו מגדלים חיטה. בערב הקמנו את האוהלים שלנו בתוך חורשת אקליפטוס ללילה. ג'ורג' היה שקט וכשהתחלנו לדבר הבנתי מה הבעיה; …"לאחר שרכבתי מבריטניה להודו דרך איראן ופקיסטן, רכבתי כל הדרך דרומה דרך דרום מזרח אסיה וכבר עברו שנתיים מאז שהגעתי לאוסטרליה. המטרה היחידה שלי בחיים היא לרכוב על אופנוע סביב העולם, כמוך אדם. אבל אני מרגיש, שהייתי איטי מדי ולא הצלחתי לחסוך את הכסף שאני צריך כדי לעשות את האמריקות"… אני יודע בדיוק איך מרגיש האיש הצעיר והמבטיח הזה, וסיפרתי לו כמה קשה היה עלי לעבוד ואילו קורבנות הקרבתי, כדי לממש את את המסע העולמי שלי. …"אתה תעשה את זה מייט! תציב מטרה לחסוך סכום כסף מוגדר בכל חודש ותצליח. אני משוכנע בכך"… אמרתי לו. ג'ורג' התעודד ולמחרת עם זריחה, התעוררנו וארזנו את האוהלים שלנו. "נתראה במרץ" קראתי לעברו. לחצנו ידיים, "להתראות בהקדם, שלח קצת תמונות" הוא אמר לי ורכבנו לתוך היום. איזה בחור מדהים.

מזג האוויר הפך להיות חם ויבש והטמפרטורות בצהרי היום הגיעו ל 38 מעלות. כשחלפתי על פני קלגורליי Kalgoorlie, עצרתי כדי לראות את ה"בור הגדול", המכרה הפתוח הגדול בעולם. עושרה הנוכחי של אוסטרליה, מגיע בעיקרו מתעשיית המכרות והייתה זו חווייה לראות את אחד המכרות האלה במו עיני.
לאחר עוד יום רכיבה מקלגורליי, מסתיים כביש האספלט והדרך המרכזית הגדולה “Great Central Road” מתחילה. דרך זו היא אחת מדרכי העפר הראשיות המחברות עיירות באוסטרליה. מאחר והארץ כל כך גדולה (בערך בגודלה של ארה"ב) וחיים בה מעט אנשים (כ- 24 מליון), אין כל הגיון בסלילה של אלפי קילומטרים באספלט יקר. כך שדרכי העפר הראשיות מתוחזקות היטב והאוסטרלים נוסעים עליהן במהירות של 100 קמ"ש לאורך ימים רבים.
חלקן הגדול של הדרכים חוצה קרקעות של אבוריג'ינים ואתה צריך להשיג אישור כדי לעבור דרכן. הגברת במרכז המידע של העיירה לברטון Laverton, הייתה לי לעזר רב והשיגה לי אישור עוד באותו יום. קניתי דלק ומעט אספקה. וכמו שיצאתי את העיירה הגשם החל לרדת.
במהרה הדרך הפכה לערוץ נהר וההתקדמות הייתה איטית.

איפהשהו לאורך המסע הזה, הבנתי כי מסע על אופנוע מאפשר לי לרכוב מבעד למזג אויר גרוע ולחצות אותו. כך שהמשכתי ברכיבה בגשם ולאחר 300 ק"מ, השארתי את הגשם מאחור. הנוף היה שטוח, כמו רובה של אוז ולא היתה נפש חיה בסביבה.
לקמפנג באוז, זה עניין קל למדי. אתה יכול לנטות אוהל ללילה כמעט בכל מקום. למחרת, החלו לנשוב רוחות חזקות. משהו סביב ה- 70 קמ"ש ויום אחר כך, סופת חול. יום לאחר זאת, הגיע הזמן לסופת רעמים וברקים החלו להכות בקרקע סביבי… לפתע קלטתי כי להיות החפץ המתכתי היחידי באיזור, הוא לא הרעיון הכי טוב. ת'אמת, לא היה לי הרבה מה לעשות ממש , אז ניסיתי להרגע והמשכתי לרכוב – כשלפתע היכה ברק בעץ ממש לפני…  “Holy Shit!!!” התחלתי לצחוק לעצמי. אין רגע משעמם!

מזג האויר הפך להיות יותר ויותר חם. עכשיו היא עונת הקיץ כאן, עם 37 מעלות בימים רגילים ויש ימים של 45-7 מעלות המון זבובים ויתושים.
בקלטוקטג'ארה Kaltukatjara עיירה אבוריג'ינית קטנה, עצרתי לתדלק. הרגשתי באווירה קצת מאיימת ונעדרת חוק. אבוריג'ינים שיכורים היו בכל מקום. מהלכים חצי ערומים או סתם שרועים על הקרקע מעולפים מדי מאלכוהול – מכדי ללכת. בעל תחנת הדלק נראה קצת עצבני. איני יכול להאשים אותו. גם משאבות הדלק היו בתוך כלובים עם סורגי ברזל ועליך לשלם עבור הדלק לפני שאתה מקבל אותו. סוג הדלק היחיד שניתן לרכוש בחלקים האלה של אוסטרליה, הם דיזל או "אופאל". אופאל היא תרכובת כימית חליפית לדלק הרגיל שפותחה, כי אבוריג'ינים שאפו אדי דלק רגיל כדי להתמסטל. אתם מתארים לעצמכם איך הדבר הזה מבשל את המוח.

היה מעניין לראות, איך האוסטרלים הלבנים מגיבים לתרבות הזו ואני חושב שהם סובלניים ובוגרים למדי בקשר לכך – הם תמיד מנסים לעזור ולהמנע מאלימות והתנגשות. זו גישה נכונה בעיני.
האבוריג'ינים מהווים אחוז אחד מאזרחי אוסטרליה ומאחר והאוסטרלים נוהגים "פוליטיקל קורקט", כולם מפחדים להודות כי יש להם בעייה. 99% מהאבוריג'ינים חיים על קצבת סעד ויש רבים שהם דור שלישי שלא עבדו יום אחד בימי חייהם. מאחר והמדינה הזו עשירה – נכון לעכשיו – נראה כי הרשויות מעדיפות לתת כסף, במקום להתמודד עם הבעיה.
עם מיכל מלא בדלק אופאל, חציתי את הגבול בין מערב אוסטרליה לאוסטרליה הדרומית. כיוונתי את שעוני שעתיים וחצי קדימה ונתתי בגז. הדרך הפכה מאד חולית, אז עצרתי לשחרר קצת אוויר מהצמיגים: 27 PSI לפנים ו- 30 PSI מאחור – הבדל גדול.
בלילה האחרון, הגעתי לאולורו – הסלע האייקוני האדום במרכזה של אוז ונשפכתי לתוך האוהל. למחרת בבוקר רכבתי 700 ק"מ לאודנאדאטה Oodnadatta ובאותו ערב פגשתי את כל החברים שלי שהשארתי מאחור לפני מספר חודשים. נפלא לראות את כולם בגן-העדן השליו והקטן הזה. אני מתכוון להשאר כאן מספר חודשים ואז לצאת דרומה לכיוון מישורי נורלבור Nullarbor plains ולרכוב לאורך דרך האוקיינוס הדרומי South Ocean Road.

שיהיה לכולכם ראש שנת 2013 שמח ומקווה שתרכבו כמה רחוק שרק תוכלו.

אדם

—————————————————————————————————————————————

תרגם וערך יוני, כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לאדם שני.

—————————————————————————————————————————————

 

מאת: יוני   ·   קטגוריות: היסטוריה של הרפתקנות and הרפתקאות and כללי   ·   יש 5 תגובות, הוסף תגובה    

חופים, צמרות ודולפינים.

זאק מטפס צפונה, לאורך האוקיינוס ההודי.

בחיי שאני חולה…ניסיתי לדחוק את העובדה הזו הצידה בעשרים וארבע השעות האחרונות, אבל השיעול והנזילה מהאף רק מחריפים… נצטרך לדאוג שהמצב לא יתדרדר למשהו גרוע יותר.
אספרנס Esperance ואולבני Albany היושבות על החוף הדרומי של היבשת מקסימות ביופיין (אך מאד תיירותיות). עיירות קטנות על חופי האוקיינוס הדרומי. חופים לבנים וארוכים, איים קטנים ממש קרוב לחוף. רציתי לבלות שם לפחות יומיים, אך מזג האויר היה גשום וסוער ובנוסף הרגשתי רע, כך שזרקתי כמה מבטים מהירים סביב והמשכתי בדרכי – מקווה שמזג האויר ישתפר.

בהמשך הדרך לכיוון רייבנסת'ורפ Ravensthorpe נתקלתי ברוחות צד חזקות והחלטתי לעצור ללילה בהופטאון Hopetoun . ואיזה לילה זה היה. הופטאון היא עיירת כורים קטנה שלא ממש זוכה לביקורי תיירים… מאחר והגעתי ביום שישי, החלטתי לרכוב לתוך העיר לפאב המקומי, להתחבר לארוחה חמה ובירה קרה. כשנכנסתי, המקום היה גדוש עד אפס מקום. כולם (כמאה איש) הפסיקו באחת לדבר. מהדממה שהושלכה ניבטו אלי עיני כל הנוכחים… הסצנה היתה חסרה רק את אותו פסנתרן שאמור להפסיק לנגן…חייכתי במבוכה אך בחלוף עשר דקות, כבר הייתי למייט הכי טוב של כולם  הוזמנתי למשחק דארטים מול נבחרת המורות המקומית ואז עברתי לשולחן הביליארד עם הכורים ועם הרבה שאלות על האופנוע ועל המסע שלי. סיימתי את הערב בשכרות קלה נשלטת ובמצב רוח טוב, רכבתי בזהירות את חמשת הקילומטרים בחזרה למעון החמים שלי.

כאשר נחתי בקמפינג על החוף בקוזי ביץ' Cosy Beach, פגשתי את עבאס, אוסטרלי יליד אירלנד שהתאסלם וחי כמה שנים בעזה. הוא ידע פרטים אודות עזה שניתן לדעת אותם רק אם היית שם. השתכנעתי שהוא יודע על מה הוא מדבר. הבחור נשוי לשתי נשים. אחת יפנית והשניה אינדונזית וחלומו לחזור לגור שוב בעזה. איחלתי לו בהצלחה והמשכתי לכיוון "עמק הענקים" 'Valley of the Giants'  למסלול הרקיע…
מסלול הרקיע (הצמרות) מוביל אותך על גשרים תלויים בגובה 40 מטר, בין ענקי אקליפטוסים. הגבוהים והרחבים שראיתי מעולם.
אוגוסטה Augusta , הנקודה הכי דרום מערבית באי האוסטרלי, היתה היעד הבא שלי. מראה מפגש האוקיינוס הדרומי משמאל, לאוקיינוס ההודי מימין. מנקודה למרגלות המגדלור בקייפ-לייואין Cape Leeuwin – פשוט עוצר נשימה.
באוגוסטה הלכתי סוף סוף לרופא וקיבלתי אישור שריאותי נקיות וכי אני סובל רק מצינון והמלצה שיהיה חכם יותר להמנע מרכיבה בגשם…

התחנה הבאה שלי איפשרה לי בדיוק אתה זה; שלושה ימים בחווילתו המפנקת של ניק בעיר פרת' Perth.
לאחר שלושה ימי מנוחה בפרת', בה קיבלנו טיפול: האופנוע  בסוכנות של ב.מ.ו ואני במבשלת הבירה של 'Little Creatures' brewery. התחברתי שוב לדרך ולהמשך המסע. כמאתיים קילומטרים צפונה מפרת', הגעתי לפינאקֶאלס Pinnacles. צורות מוזרות של סלעי גרניט התקועים ומציצים מתוך דיונות חול.

כשירדתי מהדרך הראשית, קפץ לפתע קנגורו מתוך השיחים בצד הדרך. משהו כמו חמישים מטרים לפני. שנינו נבהלנו כהוגן. ואם הברנש היה עוצר (דבר שקורה לעיתים במצבים כאלה) ודאי הייתי מתנגש בו, כי הייתי על כ-110 קמ"ש ואין מצב לעצור בתוך חמישים מטר. למזלנו הוא המשיך לעבר השני של הדרך ונעלם בין השיחים.
העצירה המשמעותית הבאה הייתה בדנהם/מאנקי מִייה Denham/Monkey Mia. מקום בו מתקיימים שני דברים יוצאים מן הכלל.

למעלה: בכניסה לדנאהם אזהרה מפגישה עם דיירי המקום

הראשון היא בריכת הֶמלין Hemlin עם הסטרומוטוליטיז Stromatolites . הלוואי והיה לי זמן להאריך ולכתוב על כך, אך אם הצלחתי לעניין אתכם בכתיבתי, לכדי הגעה לקטע הזה…עשו לעצמכם טובה ותגגגגלו את השם. מדובר בגשר-חיבור בין תקופה של לפני שלושה וחצי מיליארד שנים (!) לחיים על כדור הארץ, כפי שהם מוכרים לנו היום. האטרקציה השניה, הם הדולפינים במאנקי-מִייה. דורות על דורות של דולפינים מיגעים לחופים האלה מדי בוקר, לאכול ולזרוק מבט לכל התיירים המגיעים לראות אותם…

יאללה. המשך יבוא.

להתראות

ZAC

————————————————————————————————————————————————-

תרגם וערך קלילות-יוני. כל הזכויות לטקסט ולצילומים C שמורות לצחי

————————————————————————————————————————————————-

מאת: יוני   ·   קטגוריות: אופנועים and הרפתקאות and יוני בן שלום   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!