6 במרץ 2013 גבי ושי במרחבי ארגנטינה וצ'ילה -כתבה 40
גבי ושי ממשיכים לנוע ברכב מארגנטינה לצ'ילה
לגבי זה מפגש שני בתוך חודש עם נתיבי פרא מהיפים בעולם
יום ראשון 24.2.2013
הלילה ירד קצת גשם והטמפרטורות ירדו מאד. מיד חשבתי על העובדה שאני עכשיו נוסע ברכב ולא רוכב באופנוע ועל ההבדל העצום בחוויית הדרך. הבטחון האישי הרוגע והניתוק שרכב מעניק לעומת אופנוע. בסוף היום הדבר חזר על עצמו כאשר היינו כבר ב- Chaiten יצאנו לאכול והגיעו חבורת אופנוענים מזג האויר היה קר מאד ואפשר לומר בזהירות שלא ממש קינאתי בהם… התחלנו את הנסיעה דרומה לכוון Trevelin ועצרנו בעיירה היפה הזאת לקפה של בוקר, משם ממשיכים על כביש לא סלול עד לגבול עם צ'ילה. מעבר הגבול בין שתי הארצות היה עינייני ומהיר מאד. פחות משעה וזה היה נחמד מאד. בעיירה Futalaufu שבצד הצ'ילני עצרנו להוציא כסף והתחלנו את הנסיעה מערבה לאורך הנהר ( באותו שם ) ועצרנו לצלם לא מעט בגלל יופיו של האזור וזכינו אפילו למופע של שייט קייקים בזרימה חזקה של הנהר. פוטולופו נחשבת לאחד האתרים הנחשבים בעולם לחתירה של קיאקים של "מים לבנים", כאלה שעוברים בתוך נהרות גועשים עם זרימה חזקה, גלים ומערבולות. נהר פוטולופו זורם בעוצמה אדירה ובהמשכו הוא כולל כמה מפלים ונתיב סלעי מסוכנים מה שמושך לכאן הרבה משוגעים לעניין מכל העולם. הדרך מתפתלת מערבה יפה לכל אורכה, עד הצומת עם נתיב הקרטרה אוסטרל הזכור לי היטב – בעיירה Villa santa lucia בה עצרנו לאכול לפני שהמשכנו צפונה לכוון צ'איטן. הגענו במטרה להשיג מקום להפלגה של מחר לכוון החצי האי צ'ילואה אבל המשרד היה סגור ( יום ראשון ) כך שנשאר לנו לחפש מקום לינה ולהתארגן ללילה כאן .
יום שני 25.2.2013
בערב אתמול ניסיתי להשיג כרטיסים להפלגה ל- Quilon שבאי צ'ילואה, מקום שלא הייתי בו ויש עליו הרבה מילים טובות, אבל אתר האינטרנט של חברת הספנות הראה שאין יותר מקום. גם שיחה שעשיתי לפוארטו מונט נענתה בשלילה. בבוקר, מה שנשאר זה לקוות שיהיה מקום באחת ההפלגות האחרות. הלכנו לכוון המשרד בשעה 9:00 שעת הפתיחה. הראשונים שיצאו אמרו שאין מקום בהפלגות לפוארטו-מונט בכל זאת החלטתי לבדוק את האפשרויות והפקידה אכן ענתה שאין מקום והוסיפה שאפשר להפליג ל – Quilon לרגע התבלבלתי… הרי באתר החברה היה כתוב שאין מקום… היא חייכה ואמרה "יש", מיד קנינו כרטיסים ושמחנו על המזל שנפל עלינו פתאום. בשעה היעודה הגענו לנמל ונעמדנו בתור הארוך לעליה למעבורת. היציאה התאחרנ מעט וזכינו לתצפית יפה להר הגעש שהתפרץ לפני מספר שנים ומחק את צ'יאטן מהמפה, עיר שבנתיים התחדשה, אך לא לגודל שהייתה לפני ההתפרצות. ההפלגה ארכה כ – 5 שעות ומזג אויר בהיר איפשר מבט יפה על כל האזור ההררי הנחשב לגבוה ביבשה. באי צ'ילואה גבעי נמוך שמזכיר את טוסקנה. לאחר הירידה מהמעבורת, התחלנו בנסיעה צפונה לכוון העיר Castro בנוף יפה, מזג אויר נעים וכביש סביר. כאשר הגענו לקסטרו החלטנו להמשיך בנסיעה עוד שעה לכוון Ancud בצפונו של האי, התמקהנו במרכז העיר הנעים וזכינו למופע קרקס בכיכר המרכזית מול המלון.
יום שלישי 26.2.2013
אחרי ארוחת בוקר תקנית יצאנו לדרך לכוון מעבר המעבורת מהאי ליבשה ומשם המשכנו צפונה לכוון פוארטו מונט אחר כך לכוון Osorno כאשר הנוף בהתחלה דומה מאד לאזור הקרטרה אוסטראל אותה חציתי לפני כחודש וחצי בהמשך, הנוף הופך להיות חקלאי ושטוח יותר. חוות בקר וכבשים שולטות באופק. המטרה שלנו היום היא העיירה Pucon ואנחנו נותנים ל-GPS להוביל אותנו בדרכים צדדיות מאזור העיר Los lagos לכוון העיירה הנחמדה Panguqulli הנוף שאנחנו עוברים פשוט מדהים ביופיו וכמובן עוצרים לנסות להעביר את היופי הזה בצילומים. בעיירה אנחנו עוצרים, מסתובבים וממשיכים צפונה לכוון העיר Villarricaוממנה שוברים מזרחה לכוון פוקון. אנחנו מוצאים מקום נחמד להיות בו, רצים לראות את המשחק בין מדריד לברצלונה וחוזרים שפופים לדירה שלקחנו. בערב אנחנו יוצאים לאכול ולאחר מכן מסתובבים בעיירה היפה הזאת שנחשבת למרכז תיירות אתגרית בעל שם עולמי, הרחובות מלאי משרדים של חברות שיודעות לקחת אותך לטפס על הרים לעשות רפטינג ולקיים את הפנטזיית האקסטרים שהרבה ישראלים צעירים אחרי צבא באים לממש כאן.
יום רביעי 27.2.2013
החלטנו להשאר יום נוסף באזור פוקון ולמצות את היותה בירת איזור האגמים של צ'ילה. אך כאשר יצאנו לאכול ארוחת בוקר קיבל אותנו מזג אויר קריר למדי. בעקבות הארכת השהות במקום, נדרשנו לנדוד למקום אחר מכוון שהדירה היפה שבה היינו הלילה לא פנויה ואכן מצאנו מקום יפה אחר להעביר את הלילה הנוסף כאן. יצאנו לטייל לאזור Lago caburgua מזרחית לעיר והומלץ לנו לנסוע לשם ובדרך לבקר גם באגם- Lago azul הקטן והצבעוני מאד ולא התאכזבנו. המשכנו לכוון Parque nacional huerquehue וחזרנו לפוקון דרך כבישים צדדיים יפים ביותר עם מבט מדהים להר הגעש Villarrica ששולט על כל האזור היפה של האגם באותו שם. אחר הצהרים עוד הספקנו להסתובב קצת ולצלם פרחים יפים ופגשנו במקרה זוג גרמנים המטייל באופניים מזה חצי שנה עם שתי הבנות שלהם ולכל אחת מהן מקום משלה באחד מזוגות האופניים. איזה טיפוסים מרשימים פשוט נפלא לראות את זה.
יום חמישי 28.2.2013
המקום בו בילינו את הלילה, היה גם יפה מאד וגם נעים מאד וארוחת הבוקר הכלולה במחיר היתה טובה ולכן הוא מקום מומלץ… רק שאני לא זוכר את השם שלו. הוא נמצא ממש בככר בכניסה לעיירה פוקון כאשר באים ממערב ( מוויאריקה ). היציאה לכוון הגבול עם ארגנטינה עברה בנוף יפה וזכינו לראות טובה וקיבלנו צילום יפה של הר הגעש Villarrica ובהמשך הרי האנדים היפים המתנוססים ברכס החוצה את כל דרום אמריקה מדרום לצפון. כמובן שבלי "ריפיו" ( דרך לא סלולה) אי אפשר… לכן הדרכים כ – 20 ק"מ בצד של צ'ילה ו – 10 ק"מ בצד הארגנטינאי בערך לא סלולים. לפעמים אי אפשר להבין את הנושא. אבל כנראה שזה חלק מהחווייה ההכרחית בדרום אמריקה. המעבר היה מהיר יחסית בלי הרבה הפרעות ומצאנו את עצמינו אחר הצהרים המוקדמים ב – San martin de kos andes היפה ולאחר ביקור בתחנת המידע לתייר שבה בדקנו אפשרויות לינה ובחרנו דרך להמשך צפונה מכוון שבמפה בכביש 40 נראה שיש כ -150 ק"מ לא סלולים ואכן קיבלנו לזה אישור ובחרנו בדרך אלטרנטיבית. יצאנו לשוטטות בעיר שכללה צילומים וארוחת צ'וריפאן ויצאנו לסיבוב תצפיות מסביב לעיר שהפתיעו ביופי שנשקף מהן. בערב פגשנו זוג ישראלי צעיר שעושה את ירח הדבש שלו בדרום אמריקה והלכנו לאכול שוב, אך הפעם האוכל הנהדר של ארגנטינה (זה ברור לכם שאני משוחד ולא מעניין אותי מה תגידו) השביע אותנו וקינחנו כמובן בגלידה הארגנטינאית הטובה בעולם…:-)
יום שישי 1.3.2013
החלטנו על יציאה מוקדמת בגלל המרחק הרב עד העיר Mendoza היעד הבא שלנו. לקחנו את כביש 234 צפונה ולאחר מכן את כביש 40 עד Zapala ומשם מערבה לנאוקן וצפונה על כביש 151 לכוון San refael וזאת כדי לדלג על הקטע הלא סלול של כביש 40 לפני סאן רפאל. האזור מישורי ברובו ודומה מאד לערבות הפמפה אשר בשוליה מערביים אנחנו עוברים כרגע. הבוקר ירד גשם חזק מאד באזור כולו. מטר שהציף את הכבישים עד כדי שלפחות פעם אחת היה חשש שאי אפשר יהיה להמשיך. אבל בסופו של דבר, הכל הסתדר והגענו אחר הצהרים המאוחרים לעיירה הקטנה Santa isabel והתמקמנו ב- Cabania פשוטה ללילה, בשלב זה גם בלי אינטרנט.
יום שבת 2.3.2013
בערב הסתבר שהסופה של הבוקר הרסה את כל התשתיות של העיירה וגם אין חשמל ברובה וזאת הסיבה לזה שאין אינטרנט וגם אין מקומות לאכול ( אין חשמל ), לבסוף מצאנו מקום והזמנו ארוחה בלי לצפות להרבה ולכן ההפתעה בשבילי היתה גדולה, כי האוכל היה נהדר לדעתי. אף ששי חלק עלי בנושא והסתפק באמירה שהיה בסדר לא יותר…
הבוקר קמנו מוקדם בגלל ששינה טובה לא היתה כאן ואז עם אור ראשון יצאנו לדרך לכוון צפון על כביש 143 עד העיר General alber ומשם עד San refael שם עצרנו לקפה נהדר לאנרגיות להמשך הדרך. האזור של העיר מלא בחקלאות של פירות נשירים וכרמים יפים ובכבישים עם שדרות עצים ממספר סוגים בעיקר ערבות וצפצפות. ההמשך הופך להיות שוב מישורי בלי שטחים מעובדים אך כאשר מתקרבים ל- Mendoza שוב חוזרים השטחים המעובדים בחלקות חקלאיות שהבולט באזור הוא הכרמים שהופכים בהמשך ליינות שמנדוסה מפורסמת בהם. הגענו למרכז העיר כדי לחפש תחנת מידע ונפגשנו עם קרנבל היין שנחגג בתחילת מרץ במנדוסה והתחברנו להילולה שכמו שכבר סיפרתי, אין רגע אחד בדרום אמריקה שאין איזה קרנבל באיזה מקום, לאחר מכן למדנו קצת על העיר והאפשרויות ופגשנו מאכר שסידר לנו דירה יפה ולא יקרה ממש במרכז העיר.
יום ראשון 3.3.2013
האיזורים הסמוכים לשרשרת הרי האנדים משני צדדיהם, המערבי והמזרחי, הם אולי המרתקים והיפים בחלק זה של העולם. לכן אתמול התלבטנו מה לעשות בין האפשרויות הקיימות: …לעשות סיבוב בין היקבים הנהדרים שאומרים שישנם כאן, או לטייל לכוון הגבול עם צ'ילה, כאשר היעד המרכזי הוא Puente del inca בחרנו בהמלצה של הבחורה במרכז המידע שאמרה חד משמעי "הגשר של האינקה". יצאנו לדרום ופנינו לגבול עם צ'ילה לכוון העיירה היפה Uspallata על כביש מספר 7, הדרך צרה וכל המשאיות הנוסעות לגבול יוצרות טור אחד ארוך של רכבים. הנוף מפצה בגדול על האיטיות של הנסיעה הארוכה אבל המדהימה ביופיה. בדרך אנחנו גם נהנים מיופים של גידול הענבים ליין סביב העיר מנדוסה מדובר באלפי דונמים כנראה. תוצרת יין שכבר הופיע ודאי בחנות היינות הסמוכה לביתכם בארץ… אנחנו מגיעים לעיירה הוספייטה ומשם הנסיעה זורמת מהר יותר, עד אשר מגיעים ליעד המדהים של Puente del thbev שהוא גשר טיבעי על הנהר מנדוסה שזורם תחתיו וצבוע בצבעים מדהימים של מי גפרית שנובעים בנקודות על צידי הנהר. הנוף מרגש ממש ומשם אנחנו נוסעים לצלם את פיסגת ההר הגבוה ביותר ביבשת אמריקה: Aconcagua שגובהו 6960 מטר. הדרך חזרה מהירה יותר ויפה לא פחות ובגלל שהצפיפות על הכביש נמוכה, אנחנו גם יכולים לעצור ולצלם מה שפיספסנו בדרך הלוך. חזרנו אחר הצהרים לדירה ששכרנו אתמול ויצאנו להשלים צילומים בעיר.
להתראות. גבי ושי
————————————————————————————————————————————————-
עריכה יוני. כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לגבי פלקסר
————————————————————————————————————————————————-
מאת: יוני · קטגוריות: כללי · לחץ כאן כדי להגיב ראשון!
