21 ביולי 2012 לגעת בקצה הצפוני של המסע-רוכבי קליה פרק 14
אלסקה, מושג בחלום של כל הרפתקן!
כך מרגישים אותה על אופנוע
הצג את הוראות נסיעה ל-Seward, AK, United States במפה גדולה יותר
יום שישי 13.7.2012
הבוקר קיבל אותנו בטיפטוף קל ולרגע חשבנו שקבלת הפנים שקיבלנו כאשר הגענו לאלסקה הולכת ונעלמת. יצאנו לדרך לכוון Fairbanks מוכנים לגשם שהתחזק אבל בפועל קרה הפוך ולאחר כחצי שעה מזג האויר הפך ליפה ונעים וכך רכבנו על כביש מספר 2 מערבה בנוף לא מדהים במיוחד . אך לאחר מכן הנוף הפך להיות יפה יותר ככל שהתקדמנו מערבה והרכיבה היתה נעימה ויפה. המרחק היה של כ – 210 מייל שעברו די מהר מבלי שעשינו מאמץ מיוחד . הגענו ל- Fairbanks אחר הצהריים והתארגנו בהוסטל שנייג'ל מצא באינטרנט שהיה הדבר הזול ביותר בשטח וגם זה לא זול 25 דולר לאדם באוהל של 5 מיטות, אך מסודר יפה וכל אחד תפס את הפינה שלו. נייג'ל החליט להחליף את הצמיג האחורי והזמין מראש צמיג שהלך לאסוף. לאחר מכן עשינו קניות ברשת Safyway ואנחנו רואים כמעט על כל המחירים הוזלה משמעותית לבעלי כרטיס מועדון. שאלנו מה נדרש כדי להיות חבר מועדון וכמה זה עולה, עשינו חשבון שסכום מסויים כדאי לשלם מכוון שבא לנו על סטייקים שפער המחיר בהם היה גדול. התשובה הפתיעה אותנו: "לא עולה כסף וכל אחד יכול". כמובן שרצנו לשרות לקוחות והיום כל אחד מאיתנו חבר מועדון ברשת מזון גדולה בארה"ב. קנינו בזול משמעותי וחזרנו לחגוג על האוכל בהוסטל. מתי הולכים לישון לא משמעותי באזור הזה פשוט מכוון שלא יורד הלילה בתקופה הזאת ובעצם יש אור 24 שעות. רק חבל שעוד לא הספקנו להיות במקום גבוהה ובהיר כדי לצלם את השמש שלא שוקעת. לפני מספר ימים פגשנו רוכב אופנוע מכאן והוא סיפר לנו על החיים בחורף. זה הפוך לגמרי, כלומר: יש מעט אור כמה שעות ביממה ורואים את השמש נחה על האופק. קיבלנו עוד יום בלי גשם וזאת מתנה יפה במקום צפוני וקרוב לקוטב שכזה.
יום שבת 14.7.2012
בבוקר רכבנו למוסך להחליף את הצמיג באופנוע של נייג'ל והצטרפנו כדי לקבל חוות דעת על מצב הצמיגים האחוריים של יוסי ושלי. בדרך ראינו מקום נחמד עם בכיתוב Falafel אבל הוא היה סגור. כאשר הגענו למוסך, אמרנו שניקפוץ לשם אחרי ההחלפה. הבחור שקיבל אותנו במוסך היה נחמד וביקשנו אותו לבדוק את הצמיג כאשר המטרה להרגע ולבצע את החלפת הצמיג בסיאטל, שם בוודאי הכל זול יותר. ברגע שהמוסכניק אמר שלא כדאי למשוך עוד כ – 1000 מייל עם הצמיגים, היה ברור לנו שגם אנחנו מחליפים, אחרת מה היה קורה אם אחד מאיתנו יחליק ויאמר לעצמו שבגלל כמה עשרות דולרים דפק לעצמו את הטיול. נסענו לקנות צמיגים וחזרנו להתקין ואז אישתו של בעל הבית הגיע והבינה שאנחנו מישראל והזמינה אותנו לינסוע איתה לפלאפל לאכול, הם אוהבים את זה מאד והם מכירים את הפלאפל מביקור שהם עשו בארץ לפני הרבה שנים. הצטרפנו אליהם ולא הצטערנו. אכלנו מנת פלאפל בפיתה נהדרת ופאלפלים נהדרים ומנה מכובדת שגוברת על רוב המקומות הארץ וכל זאת באחד המקומות הנידחים על כדור הארץ.
נדב הוא בחור מרחובות בן 33 שאחרי הצבא עשה טיול והגיע לאלסקה, הכיר בחורה שהפכה לאישתו והוא חיי עם רעייתו ו 3 בנות שנולדו להם כאן. אבל ההפתעה הגדולה מכולם היא כמות האנשים שעומדים בתור, כדי לאכול מנת פלאפל בעיר הכי צפונית כמעט באלסקה (באמריקה כולה. העורך). נדב סיפר לנו שכבר ביום הראשון שהוא פתח את המקום כבר היתה התקהלות של קונים. פגשנו בחור נוסף שאכל שם והוא סיפר שהוא לומד על אלסקה בקולג' קטן באריזונה ועכשו הם הגיעו לחתור בקייק נהר גדול, באזור לכמה שבועות . המצחיק בסיפור שנדב אומר שקורה ובמשך שנה לא עובר אצלו אף ישראלי והיום הוא פוגש 2 ביום אחד. חזרנו למוסך ולאחר סיום התקנת הצמיגים, עצרנו לסיבוב נוסף של פלאפל לאחר שהצטלמנו עם הזוג הנהדר שקיבל אותנו מאד יפה ומצא לנכון להזמין אותנו לנסוע לאכול איתם. הפעם קיבלנו על חשבון הבית גם קפה מבושל טוב ובקלוואה. קישקשנו עם נדב כחצי שעה ונפרדנו גם ממנו מכוון שאנחנו חייבים להגיע לחדר שהזמנו קרוב ל – Denali national park כדי לטייל בפארק מחר. הנסיעה בפארק מותרת רק עם רכבי הפארק משני סוגים: הפשוט יותר במחיר 44 דולר והיקר יותר, כולל מדריך וארוחה ב – 135 דולר כמובן שבחרנו בזול וגם אותו צריך להזמין מראש, כי בעונה הזו יש אפשרות שהם יהיו מלאים. הנוף על כביש 3 שיורד מ Fairbanks הוא פשוט מדהים. המרחק הוא כ -120 מייל. אנחנו לא ממהרים, למרות שיצאנו את העיר בשעה 15:15. הנוף יפה לאורך כל הנסיעה ועדיין מלווים אותנו ימים נעימים על פי מדדים מקומיים של כ 18 -20 מעלות האמצע היום, אך עכשו הרבה יותר קר. קיבלנו חדר די קטן ואחד ישן על הריצפה ( היום התור של יוסי ) במחיר לא נמוך של 95 דולר, אבל אנחנו לא מעלים על דעתינו לישון בקור הזה בחוץ, למרות שכבר ישנו באוהל בטמפרטורות נמוכות יותר מאלה של היום. אבל כנראה שהקור כאן… קר יותר ( בצחוק ). אז זהו להיום.
יום ראשון 15.7.2012
הבוקר קמנו לעוד יום מעונן אך לא גשום, היתה לנו הזמנה לסיור בשעה 8:30 ב- Denali national park. בהמלצת הגברת ב – Tok , לקחנו את הסיור הקצר של 8 שעות שמגיע עד Elison visitor center שנמצא כ – 66 מייל בתוך השמורה וזאת מתוך 92 מייל הנקודה האחרונה שסלולה בתוך הפארק. 15 מייל ראשונים מותרים לכולם והכביש סלול באספלט. לאחר מכן, רק לאוטובוסים של הפארק או פרטיים המאושרים ע"י רשויות הפארק לנסיעה על דרך לא סלולה. היה לנו חשש קל שהאוטובוסים לא יהיו טובים ולכן עמדנו מוקדם בתור כדי לשבת מקדימה בו הקפיצות קלות יותר. מי שנסע באוטובוסים כאלה, מבין על מה אני מדבר ( school bas ), שניתן למצוא בעיקר במרכז אמריקה. להפתעתנו, האוטובוס היה בעל כיסאות מרופדים יפה והמרחק בין הכיסאות היה סביר ויותר מזה. כל אחד מאיתנו ישב על כיסא נפרד – האוטובוס לא היה מלא. סיפור קצר על חוויה חינוכית שקרתה הבוקר; כאשר האוטובוס עמד לצאת, הגיעה – ברגע האחרון – משפחה יפנית; הורים ושתי בנות. האמא התיישבה בספסל הראשון עם הבת הקטנה והאבא נכנס לספסל השני ליד החלון. הבת הגדולה באה לשבת לידו וביקשה לשבת ליד החלון. במשפחה ישראלית לדעתי, מייד האבא היה זז ומאפשר לבת לקבל את מבוקשה. מה שקרה עם היפניםזה שהאבא אמר לבת: "תלכי לחפש מקום אחר בו תוכלי לשבת ליד החלון". הילדה כבת 6-7 היתה בשוק וגם יוסי ואני שקלטנו את הדבר. לא אגיד כלום, רק הצגתי דילמה חינוכית וכל אחד יחשוב לעצמו מה נכון. בסופו של דבר, המשפחה ירדה מהאוטובוס הנהג גילה שהבת השניה קטנה משנתיים. הוא ביקש מהם לעבור לאוטובוס עם כסא בטיחות לילדים קטנים.
החלק הראשון של הפארק מאופיין בצמחיה נמוכה ונוף לא מדהים, אך ככל שנכנסים פנימה, הדרך הופכת להיות נופית יותר ומעניינת. הנוהל הוא, שכל מי שרואה בעל חיים כלשהו, צועק. הנהג עוצר וכולם נוהרים לראות את המציאה. בכיוון הלוך לתוך השמורה, הדבר הבולט שראינו היו כמה דובי גריזלי במרחק של מאות מטרים ובעצם הסתפקנו בחוויה נופית בלבד. הסיור עצר כל שעה בערך, למספר דקות לשירותים הקיימים בשטח וכל אחד יכול היה לרדת לטייל באותו אזור במסלולי הליכה, הקיימים בכמות גדולה בפארק ולעלות לאוטובוס אחר באותו מסלול. אנחנו שמרנו אמונים לנהג ולאוטובוס שלנו ונשארנו איתו גם בהלוך וגם בחזור. הנסיעה כולל ההסברים והעצירות לצילומים עד סוף המסלול שאנחנו לקחנו נמשכת כ – 4 שעות. ב – Eielson visitor senter עוצרים לחצי שעה ואז מתחילים את המסלול חזרה. ברוב הימים הראות לא מאפשרת לראות ולצלם את הר Mckinley הגבוה ביותר ביבשת צפון אמריקה. גם אנחנו לא זכינו לחוויה הזאת ולכן מה שנשאר הוא, לצלם את האזור שבו צריך לראות את ההר… אבל לא רואים ולהנות מהתמונות היפות שלו שמוצגות במקום.
הדרך חזרה, הפכה להיות לחוויה מדהימה, כאשר זכינו לעצור ליד דב גריזלי גדול, שהתקרב עד מטרים בודדים מהאוטובוס ל- 10 דקות. באמת חוויה מדהימה. כמובן שהוא זכה לכמויות מסחריות של צילומים וסרטי וידאו לרוב. אין ספק, דבר כזה, הופך חוויה יפה לחוויה מדהימה. בנוסף לזה, זכינו גם לצפות לאחר 10 דקות נוספות של נסיעה, בזוג איילי Caribou בעלי קרניים מדהימים מין הנפוץ באזור הזה של אלסקה. לאחר מכן, ראינו דוב גריזלי גדול יותר מזה הקודם במרחק של כ – 100 מטר מאיתנו. כמובן שלאחר החוויות האלה, קשה להתלהב מעוד משהו היום… חזרנו ל – Denali visitor center ממנו יצאנו לסיור. שתינו קפה שהיה חסר לנו מאד וחזרנו לקופסה שבחרנו להעביר בה את שני הלילות של אתמול והיום. מחר אנחנו ממשיכים דרומה עד Anchorage שהיא העיר הגדולה באלסקה. בה נתאם את המשך דרכנו נבדוק מה האפשרויות של הפלגה במעבורת דרומה עד האי וונקובר בנקודה הכי דרום מערבית של קנדה. לקראת היציאה פגשנו זוג ישראלים מבוגרים שמטיילים באלסקה שהתלהבו לפגוש עוד דוברי עברית.
יום שני 16.7.2012
הבוקר כרגיל מעונן ומטפטף קלות דבר לא קל לפתיחת יום. מכיוון שהחדר שישנו בו היה קטן רוב הדברים שלנו נשארו על האופנוע והיה צורך לארגן מחדש את כל הציוד, לאחר מכן יצאנו לדרך דרומה לכוון Anchorage העיר הגדולה של מדינת אלסקה. למרות זאת, היא לא בירת המדינה. הכביש מספרו 3 והוא מגיע מ – Fairbenks, הנוף רגיל לאזור לא משהוא מיוחד. ככל שאנחנו מדרימים והיום מתקדם הגשם נחלש ומזג האויר משתפר, אנחנו רוכבים עד העצירה הראשונה לאחר כ 120 ק"מ ועדיין הקור של הבוקר מציק לנו ואנחנו עוצרים לקפה אחרי 40 ק"מ נוספים. הנוף לא משתנה ביותר ואנחנו רוכבים כך עד Willow ששם המטרה לקחת את הדרך הנופית לכוון Palmer בשם Harcher pas שמומלצת ע"י כל הספרים. בפועל לאחר כ 10 מייל התברר לנו שהדרך לא סלולה וכל עוד היא היתה נקיה מחצץ המשכנו אבל כאשר היא התחילה להיות חצצית עשינו אחורה פנה וחזרנו לדרך הראשית . עשינו עצירה ב – Wasila לא לפני שחזינו בפעולה משטרתית רחבה של עצירת אדם שאין לנו מושג מה עשה, אבל היקף הכוח המשטרתי היה מדהים. חשבנו להצטלם עם שרה פיילין ( מקום מגוריה הוא Wasila ) אבל לא עשינו כלום כדי לדעת האם אפשר לצלם את הבית לפחות. לאחר מכן המשכנו עד שהגענו ל Anchorage והתמקמנו בהוסטל שהזמנו בו מקום מראש. המקום נחמד ולא יקר .
יום חמישי 19.7.2012
שלשום פתחנו את היום בהליכה שמחה לכוון מרכז Anchorage כדי לאסוף קצת מידע להתארגנות לקראת המשך הרכיבה שלנו. הכוונה לקחת מעבורת מ Whittier לכוון ג'ונו Juneau טייל מספר ימים באזור ולהמשיך דרומה לכוון העיר סיאטל. במרכז המידע אמרו לנו שהם לא שולטים בחומר בנושא המעבורות ושלחו אותנו לסוכנות נסיעות שמתמצאת בנושא. חשבנו שכל מה שצריך זה לבחור יום ולהזמין מקום, לכן מה רבה הייתה האכזבה כאשר הבנו כי יש להזמין מקום, שבועות מראש ולא באים יום לפני ההפלגה לתיאום. הדבר כתוב בכל מקום בספרי המסע, אבל גם כתוב שבגבול מחכים שעות ולנו זה לקח 5 דקות וגם כתוב שהזמנת מקום לסיור בשמורת Denali יש לעשות שבועות מראש וגם כאן הזמנו מקום יום מראש… אז מה פתאום שתהיינה לנו בעיות במעבורת? אבל זהו. כאן נפלנו. אין מקום במעבורת לג'ונו (בירת אלסקה) ואין פתרון אחר. מייד התחיל נייג'ל לטפל בנושא המשך הדרך מ – Haines. משם יש מקום בהפלגות לג'ונו בסוף החודש. וכך קרה שעלינו לחזור יותר מ- 1000 ק"מ ברכיבה על האופנוע במסלול עוקף דרך קנדה – דרום מזרחה. עד שנגיע להיינס, להפלגה שהזמנו ב – 26.7 לג'ונו. כמובן שהמחשבה שיש לחזור לכבישים הרעועים של קנדה, מעוררת בנו חלחלה – אבל אין ברירה וזה מה שנעשה.
אתמול הסתובבנו בין המקומות שיש סיכוי שיתנו מענה לבעיה שלנו בנושא ההגעה לג'ונו. חיפשנו פתרונות כמו: הובלה במשאית, טיסה, הפלגות של אניות משא, אבל Nada ( כלום בספרדית ) לא מצאנו שום פיתרון. אין ברירה, עלינו להתרגל לעובדה שבעוד 3 ימים, פותחים את המסע דרומה ברכיבה על אופנוע ולא במעבורת כמתוכנן.
אתמול עוד בנינו את לו"ז המשך הטיול עם התאריכים של המעבורות, המצב כרגע מביא לכך שהזמן שנותר לנו לטיולים באזור חצי האי Kenai, הצטמצם לאכזבתנו ומה שנשאר לנו, זה לרכוב לעיירה Seward כדי לעשות בהפלגה את Kenai nat' park היפה. הבוקר כאשר התארגנו ליציאה זה היה די בלי חשק, אך מיד עם היציאה מהעיר דרומה על כביש 1 הכל השתנה. הנוף המדהים לא יכול להשאיר אותך אדיש. המרחק לא גדול, כך שיש לנו זמן ליהנות מיום חמים ונעים, עם מעלות שהגיעו ל 25 צלסיוס ( המקומיים מקטרים בערך כמו שאצלינו בארץ בימים אלה ) באמצע היום ונוף שהיופי שלו לא נגמר כל היום. אנחנו רוכבים לאט ומצלמים כל הזמן. פשוט מדהים. אחר הצהרים, אנחנו מגיעים ל – Seward עיירה ציורית בפינה הדרום מזרחית של החצי אי קינאי ומתמקמים בהוסטל שהזמנו מראש. מחר מוזמן לנו מקום בהפלגה שלפי כל המקומיים מדהימה במיוחד בימים אלה, בגלל הכמספר הגדול של בעלי החיים הממלאים את איזורי הפרא בתקופה הזאת.
זהו להיום. סוף שבוע נעים לכולם מאיתנו
יום שישי 20.7.2012
הבוקר חזרנו למוטב עם מזג אויר מעונן וערפלי, מיד היה ברור שהנוף שנראה היום יהיה שונה ממה שציפינו וחשבנו אתמול, כאשר מזג האויר היה בהיר וחמים. ההפלגה שלנו יצאה כמתוכנן בשעה 11:30 ומיד כאשר התישבנו פגשנו את אילת ושמעון מאורנית (את שם המשפחה שלהם היה קשה לזכור) כך שהשפה השלטת בהפלגה היתה עברית… הספינה גדולה יפה וחזקה ומיד יוצאים דרומה מ – Seward דרך Resurrection bay ל – Gulf of Alaska וכבר בהתחלה, אנחנו רואים לוויתנים, אך שלא כמצופה, הם לא יצאו עם כל הגוף מחוץ למים או קפצו מעל האניה, אלה חשפו לנו את חלקם העליון ומידי פעם גם הרימו זנב. כמובן שאתה מצפה שבפעם הבאה זה יהיה יותר מרשים, אך לשוא. זה מה שראינו בכל חמשת שעות ההפלגה מהענק שנקרא ליוויתן. הנוף יפה, אך העננות הנמוכה לא מאפשרת להנות מיופיו של Kenai Fjords National Park אין ספק, שאתמול הפארק היה הרבה יותר מרשים וזאת בגלל שברגעים מסוימים, הראות משתפרת ואז אפשר לראות עד כמה המקום מרשים, לצערנו, לא זכינו להנות מהקטע הזה של אלסקה בצורה מושלמת. יחד עם זאת, כאשר הגענו לאזור של Aialik Glacier התמונה משתנה לחלוטין; ראשית, כמות הקרח שצף על המים הוא מדהים ויוצר אוירה קוטבית ולאחר שהקברניט ששלט גם בספינה וגם בידע על כל נושא – העמיד את הספינה מול הקרחון הענק, זכינו למחזה מדהים: נפילות של חלקי קרחון בכמות ובגדלים שלדעתי מעט מראה נדיר. כמובן שהמחזה הפך להיות שיא ההפלגה, למרות שגם בדרך חזרה, עוברים במקומות יפים כמו Harbor island המזכיר בצורתו את איי "ג'ימס בונד" בתאילנד. האויר התחמם מעט ואפשר היה ליהנות גם בעמידה בחוץ. לעומת הקור שמנע זאת בתחילת ההפלגה. בהמשך ראינו ציפורים יפות וליוויתנים עצלים, שמתיזים סילוני מים ושואבים אויר בקולי קולות. לפי דברי הקברניט, צבע המים הירקרק ששולט באזור, הוא שילוב הנובע מזרמי מים שונים מיקרואורגניזמים ופלנקטון, מרכיבי מזון שמושכים בעונה זו דגה רבה לאזור ובעיקבות זאת גם שרשרת המזון מתארכת. כמובן שמלבד ספינות הסיור הגדולות המשייטות באזור, נמצאות גם סירות הדייג הקטנות המושכרות לדייגים חובבים שיוצאים לדייג תענוגות.
לסיכום, למרות שלא זכינו לחוויית צילום באויר של ליוותן מזנק מהמים והנוף של השמורה היה ברובו מכוסה בעננים, זכינו להפלגה יפה עם מופע מרשים של נפילות של חלקי קרחון נהדרים. אי אפשר לסיים, בלי לספר על שייטי הקייקים שמסתובבים באזור במספרים גדולים. ראינו חלק מהם במרחק של 26 מייל מהנמל כלומר שהם חותרים במשך ימים וישנים בקור הזה על חופים נידחים בקור שבישבילי הוא בלתי אפשרי. אפשר רק לקנא שהם מיישמים חוויה נדירה בה הם לוקחים את החלום שלהם הכי רחוק (גם אתם; גבי, נייג'ל ויוסי! העורך)שהם בטח נהנים ממנה מאד. חזרנו להוסטל להתחמם ולהעביר את שארית היום עד מחר. התכנית היתה לנסות להספיק לרכוב כמה עשרות מייל, לתוך חצי האי קינאי, אבל אם מזג האויר לא ישתפר והראות תהיה כמו זו שהיתה היום, לא יהיה טעם לרכוב סתם וכנראה נשוב בחזרה לאנקור'ג, להתארגן ולנוח לקראת הימים הבאים, שבהם נרכוב להיינס כדי לעלות למעבורת לג'ונו.
שבת שלום
גבי יוסי ונייג'ל
——————————————————————————————————————————-
ערך יוני. כל הזכויות C לסיפור ולצילומים; שמורות לגבי, יוסי ונייג'ל.
——————————————————————————————————————————
מאת: יוני · קטגוריות: כללי · יש 2 תגובות, הוסף תגובה
