מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

רכיבה במערב ארה״ב והפארקים הגדולים

לפני  הכניסה מקנדה לארה"ב, ביקרתי באי וונקובר, לקחתי מעבורת מקנדה לעיר ויקטוריה, עיר יפה מאוד וגם מאוד תיירותית. המון תיירים מאסיה. סיבוב קצר בויקטוריה ורכבתי צפונה לתוך האי. הכל שליו כאן כאילו גן עדן. הנתיב צפונה עבר דרך יערות, אגמים, ישובים קטנים וציוריים. תנועה די דלילה של מכוניות (הרבה אופנועי ארלי) ואנשים מאוד חברותיים. הכוונה היתה להגיע לישוב הצפוני ביותר באי Port Hardy אך כשהגעתי ל-Courtenay הרגשתי שספגתי מספיק מהאי וחזרתי לעיר ויקטוריה כדי לעלות למעבורת לפורט אנגלס שבארה"ב (סה"כ שהיתי באי 6 ימים). ההגעה למעבורת היתה מושלמת. קנית כרטיס עליה, שחרור מכס ובדיקת דרכונים שערכה לא יותר מחמש דקות ועוד המתנה של חצי שעה עד לעליה למעבורת. פה פגשתי את Zachair רוכב קנדי שגם מתכנן להגיע לאושיה, אך לוח הזמנים והמסלול שלו שונים לגמרי משלי. החלפנו חווית וטיפים על מקומות שאנחנו צפויים לעבור בהם, החלפנו מספרי טלפון בתקווה להפגש שוב איפה שהוא והמשכנו כל אחד לדרכו.

ארה"ב קיבלה אותי עם כביש 101 היפהפה. כביש מפותל העובר בתוך שמורות טבע, אגמים בכל פניה וחופיו המקסימים של האוקינוס הפסיפי ממערב. נופים מרהיבים מזג אויר נוח, אין עוד מה לבקש יותר. עצרתי המון למנוחות ולסתם התבוננות בטבע, כיף אדיר. גם השינה בכמה אתרי קמפינג יש להגיד – היו חוייה וחלק מהמסע.

הגעתי ל–San Refal לבת דודה שלי שחיה פה. כיף גדול ולפגוש ולהיות עם משפחה, נותן אנרגיות עצומות להמשך. פה גם אכניס את האופנוע לטיפול גדול ואבקר חבר ותיק ב-Palo Alto ואמשיך לפארק ילוסטון.

קבעתי טיפול במוסך BMW בסן פרנסיסקו לעוד 3 ימים ועד אז התענגתי עם בת דודתי (אדווה) מנוחה,רחצה,טיולים באיזור והרבה שיחות וסיפורים על המשפחות בארץ, מצד אחד השיחות האלה מחזקות את הקשר ביננו ומצד שני מחזקות אצלי את הגעגוע.

בשעה 9 בבוקר התיצבתי במוסך. קבלת פנים מחבקת, נתתי הסבר קצר על מה שחשבתי שרצוי לבדוק והאופנוע על הליפט, יצאתי לשוטט קצת בעיר. קפה וחזרה למוסך לחדר ההמתנה, לאחר זמן קצר, הודיעו לי שהאופנוע מוכן. ביצעו בדיקה כוללת, הסבירו לי בפרטי פרטים את תוצאות הבדיקה. ביצעו את כל בקשותיי לשביעות רצוני והאופנוע מוכן להמשך הדרך. שרות מקצועי ויחס נפלא והמחיר הוגן. יצאתי מבסוט לעופר וטלי ב– Palo Alto אזור נפלא. הכוונה הייתה לשהות אצלם יומיים אך מאחר שהיה כיף אדיר במחיצתם נשארתי יום נוסף. מאחר שהם מטיילים המון קיבלתי מהם המלצות להמשך הדרך ואכן שיניתי במקצת את המסלול.

שמח וטוב לבב יצאתי מפאלו אלטו לכיוון יוסמיטי פארק. 3 שעות רכיבה, כמעט ללא עצירה. פשוט היה כיף לרכב אחרי 6 ימים מנוחה. התמקמתי בחניון לילה ממש בפתחו של הפארק, כדי שלמחרת אשהה בו כל היום, אין מה להגיד, מרשים ביותר. כל הצוקים הענקיים והמפלים.

הדרך החוצה את הפארק תענוג, בסוף היום שוב התמקמתי בחניון לילה בגובה 2800 מטר היה קר בלילה. ב-2 בבוקר נראו סימני קרח על האופנוע. הצלחתי לישון בנחת אפשר לומר… למרות הקור. עכשיו הכיוון לפארק ילוסטון, מרחק של כ-1300 ק"מ. כ- 4 ימי רכיבה שהמשמעותיות ביותר עבורי היו בנוודה, נוף מדברי אין סופי ממש כלבבי. באיידהו לעומת זאת, ישנם יותר ויותר שטחי חקלאות ומרעה בקר. מזג האויר הנוח איפשר לי לישון בחניוני לילה שהאחרון בניהם היה ממש לפני הכניסה לפארק ילוסטון. תחזית מזג האויר אומרת שבעוד יומיים צפוייה ירידה משמעותית בטמפרטורות וגשם מקומי. אז ממש הצלחתי להגיע בזמן. לפי התוכנית ובדיקה מוקדמת של תחזית מזג האויר, (אמצע ספטמבר עכשיו).

ילוסטון ענקית. לאחר התייעצות במרכז המבקרים, קבעתי לי מסלול של 8 שעות (רכיבה, מנוחה, צילומים וכו') אין מה להגיד ילוסטון מהממת. אין הרבה מבקרים – זה אחרי סוף שבוע והכל ברוגע, נהניתי מעצם הרכיבה בתוך הפארק והעצירות להתבוננות בנופים.

זהו, התחלתי להדרים כשהיעד הבא הפארק הלאומי ארצ'ס (פארק הקשתות) בחרתי את כביש מס.191 שעובר גם דרך הקניון האדום ושוב; גם הדרך וגם הקניון האדום מהממים. ככל שמדרימים מזג האויר הופך חם יותר וגם הרוחות מתגברות וגם הנוף מסביב נפתח. בבוקר מוקדם הגעתי לארצ'ס עוד לפני הכניסה נפלטה לי לתוך הקסדה צעקה וואוו ….

באמת תופעת טבע מדהימה ויחודית הסתובבתי פה כל היום ולא פסחתי על שום אטרקציה נפלא,נפלא,נפלא…..ירדתי למואב, עיירה קטנה וחמודה ותיירותית מאוד, בתקווה למצוא מקום לישון (למרות שיקר פה יחסית) ואכן 4 מוטלים שעברתי דרכם מלאים עד שהגעתי לאחד פנוי והמחיר היה בשמיים. לא הסכמתי לשלם. האישה במקום עזרה לי וצלצלה לחברתה במוטל זול בהרבה, לברר עם יש חדר פנוי. לפי החיוך הבנתי שכן. הודתי לה מקרב לב. בערב יצאתי לטיול קצר בעיר (Main st.) שהיתה מלאה בתיירים שרובם אמריקיים. מסעדה איטלקית וסיימתי עוד יום נפלא. בבוקר רכבתי קצת חזרה צפונה ל– Dead Horse Point הקניון הענק שבו עובר נהר הקולורדו מרשים מאוד, בכלל לתאר את כל הנופים פה במילים, זה לא מספיק. צריך לראות ואני משתדל לצלם כמה שיות. מאוד נהנה כאן בארה"ב.

הפנים עכשיו לגרנד קניון ולעוד פארקים בסביבה הקרובה וכבר מתחיל לחשוב על הפגישה עם שחף (בני) וניצן זוגתו במקסיקו באמצע אוקטובר. שחף התחיל איתי את המסע הזה לפני כ-5 חודשים (טיילנו יחד שבוע ביוון ובולגריה)

בדרכי דרומה באחת מתחנות הדלק, פגשתי ברוכב אמריקאי שהתעניין לפשר מס. הרישוי של האופנוע שלי. כששמע שאני מישראל. הוא מאוד התעניין איך הגעתי עד לכאן. לאחר שיחה קצרה הבחור הציע לי לבוא איתו ולבקר באחד מאתרי המורשת של האינדיאנים Navajo National Momument שנמצא 20 דקות רכיבה ושם גם הוא ממוקם בחניון לילה עם אוהלו. מיד הסכמתי (אינטואיציה), המקום נראה מהמם. בתוך קניון ענק ישנן מעין חצאי מובלעת ענקיים בסלע ושם בנו את ביתם. במקרה היה שם סיור מודרך לקבוצת מטיילים, כמובן שהצטרפנו. היה מרתק לשמוע היסטוריה. החלטתי שגם אני אשן פה הלילה. התמקמתי סמוך לאדריאן (זהו שמו של הבחור) ואז הזמין הוא אותי לתה עשבים אינדיאני והתפתחה שיחה ארוכה על המסע שלי, על חייו שלו, התעניין במיוחד על מה שקורה בישראל ועל עוד אלף ואחד דברים. אדריאן הציע לי מקומות לבקר על ציר ההתקדמות שלי. היה כיף לשנינו במיוחד לאחר כמה כוסיות ויסקי ששתינו... בבוקר נפרדנו עם חיבוק חם (אדריאן נישאר יום נוסף במקום עדיין לא החליט לאן פניו מועדות).

עוד יום של רכיבה והגעתי ל–Bryce Canyon ול–Zion National Prak שעליו כמעט וויתרתי ואדריאן המליץ שלא. ואכן צדק. הכביש המפותל שעובר בתוך כל הצוקים העניק לי כיף של רכיבה. כל כך יפה בכל האתרים שביקרתי עד כה ואני חושב; איזה יופי לאנשים שגרים פה. המרחקים די גדולים מאתר לאתר ובזמן הרכיבה אני חושב על הכל על המקומות שכבר הייתי לפני חודשיים, שלושה, ארבעה. משחזר אירועים שקרו לי, אנשים שפגשתי ומה לא וגם על מה שיהיה בהמשך הדרך וכמובן המון גם על הבית. ביקרתי ב-Grand Canyon גם בנקודה הצפונית וגם בדרומית.

שתיהן תופעות טבע יחודיות. הדרומי הרבה יותר עוצמתי – אין דברים כאלה. בדרך בין הצפוני לדרומי ישנתי במוטל ב–Marble Canyon מדהים המוטל היה ממוקם למרגלות הצוקים האדומים ישבתי שם שעה ארוכה עד השקיעה רק לתבוננות ולהקשיב לשקט. כמעט ואין פה נפש חיה, השינה ערבה עליי בלילה.

זהו עוד כמה ימים מקסיקו.

בארה"ב רכבתי במדינות וושינגטון, אורגון, קליפרניה, נוודה, אידהו, ויומינג, יוטה ואריזונה. כיף של רכיבות. כבישים נהדרים והנופים בדרך מהממים. לרוב בחרתי בכבישים לא מהירים, מצאתי את עצמי לא פעם מאט את קצב הנסיעה (בדרך כלל לקראת סיום יום הרכיבה) כאילו לא רוצה שיגמר. ישנתי בחניוני לילה בעיקר כשמזג האויר איפשר. האנשים פה בארה"ב מאוד מנומסים ואדיבים מברכים אותך לשלום וזה… כאילו שומרים מרחק לא רוצים יותר מזה. פגשתי מעט מאוד אנשים (אמריקאים) איתם החלפתי יותר מכמה משפטים. ההפך הגמור מארצות אסיה.

כ-38,000 ק"מ מתחילת המסע ועדיין קם בחשק כל בוקר להמשיך לרכב. האמת אני מרגיש הכי נוח ושליו כשאני נמצא ברכיבה. רק שימשיך כך.

עוד טיפה מארה"ב לפני מקסיקו ביקור בעיירה Tombstone, עיירה קטנה בסגנון המערב הפרוע וב–Sierra Vista ומשם אחצה למקסיקו ל–Agua Prieta. המתח וההתרגשות מורגשים כבר עכשיו. צריך לשנות גישה ב-180 מעלות לכל נושא הבטיחות והביטחון סיגנון חיים אחר לגמרי.

ובעיקר ההתרגשות לקראת הפגישה עם שחף בעוד שבועיים לערך.

שנה טובה חברים.

————————————————-

כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לשמואל שוקר

—————————————————

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

אמא רוסיה וערבות מונגוליה

סמיי היתה העיר האחרונה בה ביקרתי בקזחסטן. סיפור עצוב עבר על העיר הזו לפני עשרות שנים בתקופת האימפריה הסובייטית, עם הניסויים הגרעניים שהיו פה. נהניתי בעיר נעימה והאנשים המאוד סימפטיים בהשוואה לערים אחרות עד עתה.
מפה הצפנתי לעיר ברנאול ברוסיה. מעבר הגבול היה ללא בעיה מיוחדת והגעתי למוטל נחמד מאוד בברנאול. מראש ידעתי שאשהה פה יומיים, אך מזג האויר ההפכפך השאיר אותי לשלושה ימים וזה היה טוב. היה איתי פה רוכב גרמני שמטייל גם הוא דיבר אנגלית טובה, אז ארחנו אחד לשני חברה, יצאנו לאכול יחד ודיברנו הרבה (הוא יצא מברנאול יום לפני, למרות מזג האויר ורכב לצפון רוסיה ) אני במחשבותיי כבר חושב על מונגוליה, אך לא ידעתי עד כמה יפה הנתיב לשם העובר דרך הרי האלטאי, דרך משגעת במיוחד לרוכבי אופנוע. הנוף משגע, תוואי הדרך וגם מזג האויר היו מושלמים למעט הפיסגה שטמפרטורה שם היתה 3 מעלות. רכבתי לאיטי עם הרבה הפסקות שלושה ימים קסומים. לדעתי היפים ביותר עד עכשיו.

בגבול מונגוליה פגשתי בחמישה רוכבים צרפתיים. החלפנו חוויות. הכניסה למונגוליה עברה בסדר ולמזלי השתחררתי ראשון, הנפקתי ביטוח מונגולי ויצאתי לדרך בידיעה שפה מחכות לי רק דרכי עפר – אך להפתעתי, אחרי כ-20 ק״מ, פתאום כביש אספלט עד לעיר הקרובה אולגי. הנופים פה משגעים, המרחבים העצומים, הכפרים היושבים באמצע שום מקום, נותנים לך תחושה כמה אנחנו בני האדם ״קטנים״

מאולגי המשכתי לעיר חובד. גם כאן בידיעה מוקדמת כי מצפה לי איפשהו רק דרך עפר. אך שוב… כביש אספלט! בדרך פגשתי זוג ניוזילנדי (הגבר בן 72 ואשתו 65, אז מי שחושב שזה מאוחר מידי… אז לא!) הרוכבים לכיוון ההפוך ממני: ממזרח למערב. יצאו מיפן לאנגליה. שוחחנו די הרבה באמצע הדרך והם סיפרו שמחכה לי כ-200 ק״מ של דרך עפר בין אלטאי לבאיינחונגור עיר הממוקמת ממש באמצע מונגוליה. עכשיו אני מוכן. ואכן אחרי קילומטרים ספורים מהעיר אלטאי דרך העפר הופכת להיות שביל שהופך להיות הרבה שבילים…

ואני צריך לבחור באיזה מהם לרכב. כל עוד הכיוון נכון, לא ממש חשוב באיזה מהם תבחר. נתקלתי בדרך במעט מאוד תנועה. יש ומדי פעם הייתי שואל נהגים לראות האם אני בדרך הנכונה, כי החיווי במכשירי הניווט מיקם אותי הרחק מהכביש המסומן במפה. הדרך היתה די אתגרית, האופנוע, אני והציוד שוקלים למעלה מ-300 ק״ג. למזלי לא היו נפילות ויחד עם זאת, היה יום קשה. עד לקטע הזה, חוויתי את יום הרכיבה הארוך ביותר: 420 ק״מ שמתוכם כ- 200 ק״מ רכיבת שטח. לא היה קל.
בדרך לאולן בטר עצרתי גם בארבאיחאר המייצגת סדרת עיירות קטנות, טיפוסיות למנגוליה, הנופים שבדרך משתנים כל הזמן, פעם יותר ירוק, פעם אדום, חום על כל גווניו, אוהלי יורטים ועדרי בקר על סוגיו לאורך כל הדרך. פשוט נפלא. המונגולים שפגשתי היו אנשים נפלאים, למרות שלא היתה שפה משותפת, נוצר קשר והבנו אחד את השני. המונגולים נותנים כבוד לטבע ובמיוחד לאדמה. שמתי לב כי לאורך המסלול שלי במונגוליה אין כמעט אם בכלל גידולי אדמה.
הכניסה לעיר הבירה אולן בטר הייתה נוראית, עומסי תנועה שלא ראיתי בשום מקום אפילו לא אצלנו. הגעתי לאכסנייה ״אואסיס״ ם כוונה לשהות בה יומיים.

והמחשבות כבר בולדיווסטוק, בקצה הכי מזרחי של רוסיה הענקית. יומיים נחמדים ב״אואסיס״ מקום מפגש של כל סוגי המטיילים מכל קצות העולם. שווה! הרבה סיפורים וחוויות, רוכב ברזילאי ששהה פה הראה לי בפנקס שלו את התאריך בו יצא מברזיל: 24.4.2016 לא יאומן. הבחור בן 51, מטייל בכל העולם. בכל שנה מאחסן את האופנוע ביעד אליו הוא מגיע לחודש ויוצא לחופשת מולדת וחוזר חלילה, ניסה לשכנע אותי לרכב איתו למאגאדן (לא קרה)
התחלתי להצפין לכיוון העיר אולן אודה ברוסיה וככל שהצפנתי כך הנוף התחיל להיות ירוק יותר, עצים אותם לא ראיתי בדרום ובמזרח מונגוליה.

מעבר הגבול לרוסיה היה חלק והנה הגעתי לאולן אודה. מכאן יצאתי לקטע ארוך של 9 ימי רכיבה לולדיווסטוק. רוב הדרך הכביש היה טוב, למעט קטעי כביש בתיקונים. הנוף סביב הדרך ירוק מאד ועל הכביש אין תנועה רבה. עיקר הרכבים בהם נתקלתי היו משאיות תובלה. רכבתי במעין נסיעה מנהלתית רק כדי להגיע ליעד. בדרך העדפתי להכנס לכפרים למצוא מקום לישון ולא במוטלים שבצידי הדרך, כך יכולתי להכיר אנשים יותר מקרוב וזה מה שאכן קרה: למשל באחד המקומות הייתי צריך קשר לוויפיי כדי לבדוק מייל, אז נכנסתי לחנות ושאלתי האם יש פה וויפיי או איפה יש. היה שם בחור שכנראה הבין שאני קצת במצוקה, הזמין אותי לביתו וחיבר אותי לוייפיי, הכיר לי את משפחתו. דיברנו ארוכות, קיבלו את פני בכיבוד. היה נחמד.

ההגעה לולדיווסטוק הייתה די מרגשת, חבל שמזג האויר היה אפרורי וגשום.

התחלתי מייד בסידורי מעבר עם האופנוע במעבורת לדרום קוריאה
ההתארגנות על המעבורת הלכה חלק וביליתי בוולאדיווסטוק יומיים. כאן פגשתי די במקרה את הבחורה ההולנדית שרוכבת לבדה כבר כמעט שנתיים – זאת שפגשתי בקירגיסטן. היתה שמחה גדולה לשנינו.

זהו, כמו שתוכנן, הפלגנו והגענו לדרום קוריאה. ומכאן כבר הזמנתי, סגרתי וקבעתי יום לטיסה
ליבשת השלישית במסע: לאחר אירופה ואסיה – לאמריקה… לקנדה. עד לטיסה יש לי 4 ימים לטייל בדרום קוריאה ומקווה שמזג האויר יהיה טוב.

בהיבטים של איכות וניהול מדינה, דרום קוריאה שאפה מאז ומתמיד להגיע לרמתה של יפן ואכן בעיני היא מגיעה, חשתי בכך כבר בשחרור האופנוע בנמל, פקיד שהתלווה אלי מהתחלה עד הסוף, עם כל הניירת מוכנה ועבר יחד איתי את כל התהליך ולפני שהלך שאל אם הוא יכול לעזור בעוד משהו, יפה מאוד. האנשים פה מאוד נחמדים. הכל מצוחצח ומתוקתק הכבישים, התמרורים, הניקיון, גנים ציבוריים. בקיצור הכל. תענוג!! היום רכבתי בדרך מקסימה. נראה לי שמזג האויר הולך לגשום – חבל. זהו.

אצלי הראש כבר בקנדה. טיילתי יום נוסף צפונית לסיאול והגעתי לסיאול במזג אויר אפרורי וגשום. מצאתי מקום להשתכן פה 3 ימים. אתייר את העיר ככל שאוכל. יש בסיאול המון תיירים – בעיקר קוראנים. ולהתארגנות האחרונה: כרטיס טיסה עבורי – יש! ביום שלישי הולך לארוז את האופנוע וביום רביעי – טסים.

מקווה שהכל יעבור בשלום.

זהו! נגמר הפרק האסייתי. כמעט 23,000 ק״מ. 13 מדינות. המון חוויות. גם קשיים (בעיקר רגשיים) ויותר מכל; הזיכרונות שנשארים מכל האנשים שפגשתי.
להתראות באמריקות.

—————————————————–

כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לשמואל שוקר

—————————————————————-

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   יש 3 תגובות, הוסף תגובה    

אנשים, זה כל (רוב) הסיפור

בדרך מגיאורגיה לאזרבייג׳אן, הכוונה היתה להגיע לבאקו לתייר אותה קצת ואולי לחפש מקומות מעניינים בסביבה. בדרך החלטתי להכנס ל– Alat, הנמל שממנו יוצאת המעבורת החוצות את הים הכספי לקזחסטן ולברר פרטים על זמני יציאה של המעבורת. הגעתי לרציף ממש ליד המעבורת ומיד ניגש אליי בחור ושאל ״אתה לאקטאו?״ ״כן גם אני!״ עניתי. ״יוצאת מעבורת היום״ ענה, ובהחלטה של רגע הגשתי לו את כל המסמכים ותוך שעה הייתי מוכן לעלייה למעבורת. אלא מה? לא יודעים עדיין מתי מפליגים אבל זה יקרה היום. השעה 1600, היו שם 6 רוכבים, 2 מהם מחכים יומיים. בדיעבד, אולי החלטה נכונה למרות שרציתי לבקר בבאקו. בסופו של דבר הפלגנו בחצות. הנמל החדש בקזחסטן נימצא במקום שניקרא Kuryk כ-70 ק"מ דרומית מאקטאו. הגענו ב-0100 ועברנו ביקורת גבולות. חיכיתי לעלות השחר ויצאתי לדרך לביינאו. הדרך עד לכביש 33A היה מסלול שטח כך שרוב הזמן הרכיבה הייתה בעמידה. וכשהגעתי לכביש הראשי 33A, לא האמנתי! כביש אספלט מהודק לתפארת תענוג!

פה התחלתי להרגיש את משמעות המסע – המרחקים בין הערים גדולים. בין תחנות הדלק עצירות מנוחה. צריך להתחיל לחשב מרחקים, זמני יציאה/הגעה. מתחיל להיות מעניין גם מהצד הזה של התיכנון.

מביינאו עד לעיירה בשם- Kyrkkyz מרחק של 360 ק"מ עם מעבר גבול מקזחסטן – לאוזבקיסטן וכביש שברובו אומנם סלול, אך מלא בורות. יש צורך בנהיגה הרבה יותר איטית ולהשקיע יותר ריכוז. היה קשה ומאתגר. בכל החלק הזה של קזחסטן וצפון אוזבקיסטן, הכבישים ישרים.

סביב מדבר ויש הרבה זמן למחשבות. כשהרכיבה לא דורשת תשומת לב מיוחדת. זה הזמן להתחיל מחשבות בתכנון של היום הבא ואולי קצת מעבר לזה ובעיקר מתרכזות במשפחה הקרובה. ככל שהדרמתי מצב הכביש השתפר והנוף ניראה ירוק יותר (כמו לנסוע מהנגב צפונה…).

כבר במעבר הגבול, שמתי לב שהאוזבקים אנשים מאוד מאוד נחמדים והדבר בא לביטוי בעיר חיווה. עיר יפייפיה, נקייה, מטופחת ושקטה וכשטיילתי בעיר העתיקה, כולם שם מחייכים, נגשים לדבר איתך, לשאול מאיפה באת ולאן אתה חושב להגיע. בכלל, המפגש הזה עם האנשים שאתה לא מכיר. אם זה במוטלים, תחנות דלק,

קיוסקים בדרכים. מספיק שמחלפים כמה משפטים. לא משנה באיזו שפה, זה ממלא לך את הלב. אפילו אם זה לשעה קצרה. חיווה לא איכזבה אותי. מרגישים את העוצמה ההיסטורית שיש בעיר. היה כיף. נמשיך לראות מה מציעה העיר העתיקה הבאה במסלול: בוכרה.

המחשבה היתה אולי להישאר בבוכרה יומיים, היות והגעתי מאוד מוקדם בשעה 14:00, הספקתי לתייר את העיר לדעתי מספיק ולכן לילה אחד הספיק. בוכרה יותר תיירותית מחיווה, עם הרבה תיירות פנים. יותר ממוסחרת ופחות אוטנטית מחיווה (לדעתי) אך אין ספק מרשימה מאוד.

את הדרך לסמרקנד, רכבתי בדרכים לא ראשיות (מתכונן להיות בסמרקנד יומיים) ויש בדרך אגם שניקרא Tudakul Lake נסעתי לשם במיוחד, מחפש מחפש… ואין אגם! הכל התייבש. שאלתי שם מקומיים, צחקו עליי ויותר צחקו כשהראתי להם בגוגל, חוויה. בסמרקנד מצאתי מוטל שמכניס אופנועים לחצרו הפנימית כיף –לאופנוע ,

ובאמת אין מה להגיד על הנחמדות של האנשים האוזבקים כל פעם מפליא אותי מחדש הבחור שקיבל אותי במוטל קודם כל טיפל בי ושהאופנוע נימצא במקום שאני שבע רצון הגיש תה ועוגיות ורק אחרי כמה שעות ביקש דרכון כדי לעשות צ׳ק–אין. כסף לא ביקש אני הצעתי. סמרקנד עיר נפלאה! תיירתי אותה יום שלם. רחובות נקיים, מטופחים, הגינון בכל מקום מושקע. בהחלט מקום שהשאיר בי משהו. מחר נוסע לטשקנט, היישר לשגרירות קירגיזסטן כדי להנפיק ויזה. בהצלחה.

הליך הוצאת הויזה היה מהיר מאוד. טשקנט היא עיר ענקית. רחובות בתוך העיר 4 נתיבים לכל כיוון. עומס תנועה אדיר, גנים ציבוריים ענקיים, מטופחים לתפארת. מכאן יצאתי לכיוון קירגיזסטן. כשהגעתי למעבר הגבול הבנתי כי תוקף הויזה שקיבלתי חל רק ממחר 7.6. כלומר הקדמתי ביום ה-6 ו-7 קצת בילבלו. לא נורא. חזרתי 35 ק"מ חזרה לאוזבקיזסטן ולמחרת עברתי. הכוונה להגיע לאגם איסיק-קול שימצא במזרח ומשם לעיר בישקק.

עברתי את הגבול (שוב) יחסית די מהר נכנסתי לעיר אוש. אומרים כי יש שם שוק משגע, אך החום והצפיפות הכריעו ונסעתי לג'לאל-אבאד. בערב התיישבתי במסעדה קטנה לאכול ולאחר כמה דקות, נכנסו חבורה של נערים ונערות וביקשו להצמיד אליי שולחן כדי שיהיה מקום לכולם. כמובן שהסכמתי. היו בניהם כמה שדוברים אנגלית ומיד התחלה להתפתח שיחה על נושאים שונים. ריתקו אותי החברה האלה.

מסתבר בדיעבד שכל הדרכים מג'לאל-אבאד מזרחה כולן דרכי עפר. יש באזור הזה רק כפרים, אז כנראה חבל לממשלה להשקיע. מג'לאל-אבאד לקצרמאן. כפר קטן. הדרך כמובן עפר שמתפתלת ועולה ל-2800 מטר. נופים משגעים 150 ק"מ מ ש ג ע י ם, מחר ארכב 214 ק"מ כאלה לנרין בהצלחה.

גם הדרך לנרין לא איכזבה מבחינת נופיה המקסימים של קירגיסטן. יש באזור הזה הרבה תיירות. גם תיירות פנים. פוגשים כאלה תיירים גם בפסגות ההרים, בנקודות תצפית. מחליפים כמה משפטים ומשיכים הלאה. מנרין הכוונה לעלות צפונה לכיוון אגם איסיק-קול ובדרך לעבור דרך אגם סונקול (נסיעה של שעה לכל כיוון), מהכביש הראשי אלא שכל הלילה לפני ירד גשם ובבוקר ירד לסירוגין. כשהגעתי למקום החלטתי שלא להכנס לאגם סונקול. אין טעם כשיורד גשם. די התבעסתי מהגשם. מסתבר כי זו הייתה החלטה נכונה. כי כל הלילה ירד שם שלג ודרכי הגישה היו קשים למעבר. הגעתי למקום שבו אשהה את הלילה, די מבועס. הייתי היחיד, אך עד שעות הערב המוקדמות, הגיעו לשם עוד 2 בחורות מסינגפור. 2 בחורות מצרפת. רוכבת מהולנד שמטיילת שנתיים כבר ועוד זוג מצרפת היה אחלה ערב דיברנו וצחקנו המון שלא להזכיר את ארוחת הערב שהגישה לנו בעלת המקום באהבה רבה. מאוד נהניתי, הוציא ממני את כל הבעסה של היום.

בכלל המפגש הזה עם אנשים שאתה לא מכיר והתענינות ההדדית אחד בשני, זה הדובדבן של מסע שכזה.

בוחר לישון במקומות שנקראים Home stay. אלה בתים שבני הבית אירגנו כמה חדרי אירוח שמופרדים מביתם עצמם וההרגשה היא שכאילו אתה ישן בביתם אירוח מכל הלב במלא מובן המילה.

מפה רכבתי סביב אגם איסיק-קול ובדרך עברתי דרך Fairytale canyon נחמד, אבל הנופים סביב האגם היו משגעים. הדרך לבישקק בחלקה הראשון, כיף היה לרכב. אספלט טוב, דרך מפותלת בין ההרים, אך ככל שמתקדמים צפונה, התוואי הופך ליותר מישורי. מבישקק עצמה לא התלהבתי ועברתי את הגבול שוב לקזחסטן, לכיוון אלמטי. שם התכוונתי לבצע טיפול לאופנוע ולהחליף צמיג אחורי בסוכנות BMW בעיר. אכזבה גדולה. הסוכנות אומנם גדולה, עם אולם תצוגה מרשים (מכוניות ואופנועים ) מלא אנשי מכירות בחליפות, אבל אין אחד שדובר אנגלית ובקושי מתיחסים אלייך. עד שבמקרה היה שם לקוח שהבין אנגלית ותרגם לאיש הקבלה מה אני רוצה. מסתבר, שאין להם צמיגים והפנו אותי למוסך אופנועים מקומי שנקרא Free Rider שמחזיק צמיגים וגם יוכל לבצע את כל מה שאני צריך ואם שם לא יסתדר, לחזור אליהם להשאיר את האופנוע ליומיים לטיפול, Free Rider החליף צמיג, בדק שמן, רפידות. הכל בסדר, קיבל 760 ₪ ואיך אומרים… עפתי מהעיר. אומנם אלמטי עיר מאוד יפה, גדולה, מאוד מערבית, אך נמאס לי מהערים האלו.

מזג האויר מתחיל להיות גשום. מקווה שמחר יהיה יפה. מתכננן לרכב ל-Charyn canyon אומרים יפה שם מקווה לטוב.

בנימה אישית משהו… סברינה אשתי, אמורה לעבור בימים אלה ניתוח קטן בברך. למרות הידיעה שהילדים שם בשבילה ב-100% וגם המשפחה המורחבת.  – עדיין קצת מסיח את דעתי במחשבות. מקוים שיעבור בהצלחה מלאה.

Charyn canyon מרשים ביופיו, כמו הקניונים הענקים בארה"ב,

רק ביותר קטן. טיילתי לי שם שעה ארוכה. מזג האויר היה נפלא. נהנתי. מפה המשכתי לדז'רקנט. עיר קטנה שנמצאת כ- 40 ק"מ ממעבר Horgos לסין הגדולה. חבל שזה סיפור להיכנס לסין עם אופנוע. דרך שמורת טבע Altyn Emel שהנופים בה משתנים תוך כדי נסיעה. בחלקה הראשון, ישורת מדברית ובחלקה השני, דרך הררית מפותלת והכל ירוק סביב עם ערוצי מים. מפה מתחיל להצפין לכיוון סמיי ולעבור לרוסיה לברנאול. אולי אכנס לראות עוד שמורת טבע בדרך.

משהו על האנשים שפגשתי, שראיתי. למעט מראה הפנים, השפה ואולי מנהגים מסורתיים, אין הבדל ביניהם. בין כל הארצות שעברתי עד כה. כולם בני אדם שרוצים לחיות בשלווה.

הדרך לסמיי היתה מהממת. מרחבים ענקיים, עם עוצמה שקשה להסביר צריך להרגיש. כמעט שרכבתי את כל 340 ק"מ ללא הפסקה. ממש תענוג. המעבר לרוסיה הלך חלק, למעט הזמן הרב שזה לקח 2.5 שעות המתנה.

זהו ניגמר הפרק הזה של הסטנים. קזחסטן, אוזבקיסטן, קירגיזסטן, כולן מההממות. כל אחת והיופי שלה. והאנשים נחמדים, מקבלי פנים בצורה בלתי רגילה. עד כ,ה כל בוקר עדיין קיימת התשוקה להמשיך לרכב למרות העייפות בסוף כל יום. שימשיך כך.

עם הפנים לאמא רוסיה ולאתגר הרכיבה במונגוליה ב ה צ ל ח ה .

——————————————-

כל הזכויות c לסיפור ולצילומים שמורות לשמולה שוקר

—————————————————————

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

סיכום ביניים

פלדמן עושה חישובים

קצת הסטוריה ….
יצאתי ב-12 לאפריל מארץ הקודש חיפה עם אונית מעבורת רורו-  (ROLL ON – ROLL OFF) ׂליוון. הפלגה נהדרת משם לגבול בולגריה,

מהעיר בורגאס, לקחתי מעבורת על הים השחור. לגאורגיה לעיר באטומי, צפונה לחבל מסטיה אושגולי. ירדתי לטיביליסי הבירה.
דרך הדרך הצבאית היפיפיה למעבר קזבגי. בואכה לרוסיה .רכבתי דרך צצניה דגסטאן. לגבול קזחסטן צפון הים הכספי .
ירדתי לגבול אוזבקיסטאן לערים חיווה, בוכרה וסמרקאנד. עליתי צפונה לעיר טשקנט .משם לגבול תג'יקיסטן לעיר דושנבה. דרך מנהרת אנזו הידועה לשמצה. רכבתי את הפמיר במקביל לנהר הפאנ'ג אפגניסטן מימין .לראותה בלבד ….הפמיר ועמק הוואחן הנהדר היפה והקשה כאחד…!! עד לעיר מורגב למעבר קייזל 4,655מ אל עבר גבול קרגי'סטן לעיר שרי-טאש דרך אוש צפונה .
חזרתי דרך ימת איסיק קול לקזחסטן לעיר אלמאטי .

עליתי צפונה לעיר סיימי לגבול רוסיה בשנית.
משם רכבתי דרך העיר ברנאול לעבר רכס האלטאי המהמם בואכה ….לגבול מונגוליה צצרלנד אולגי חובד אלטאי

הלכתי לאיבוד בים השבילים של מונגוליה ארץ הנוודים המדהימה הזו…..כן לאיבוד (יצאתי משם).
דרך אולן באטר – לאולן אודה בואכה רוסיה בפעם השלישית ולימת בייקל .
וכל הדרך הטראנס סיבירית 4.275 ק"מ של יערות ביצות מלונות דרכים של אמא רוסיה. לעיר וולדיווסטוק.

על מעבורת לדרום קוריאה לנמל דונג אה. לסיאול הבירה .
לקחתי טיסה כשהאופנוע (הקרנר) בבטן המטוס לעיר וונקווובר קנדה . משם צפונה דרך בריטיש קולומביה והיוקון האדיר.

לאלסקה כן גולת הכותרת של המסע .(גם הפמיר הזה). עד לפרודו ביי שלחוף הים הארקטי. ירדתי דרך פארק הדנהלי

וחצי האי קיינאי חזרה להיינס שבדרום אלסקה ומשם הפלגה נהדרת דרך המעבר הפנימי שבמערב קנדה לפרינס רופרט, לאי ונקובר

כן .מדהים מעניין ללוס אנג'לס (שבצפון לפארק אולימפיה ויער הגשם המדהים ).
כל הדרך דרומה דרך האגם קרייטר דרומה לדרך 101 לעצי הרד ווד המקסימים

.לסן פרנסיסקו גשר הזהב .מזרחה לפארק היוסמיטי וקינג קניון פארק עצי הסקויה שאין שני להם בכל העולם הכחול והנהדר הזה .עם אנשים טובים ומכניסי אורחים עם גוונים שאינם כתובים בספרים .רק דרך המגע ואחיזת העין מביאים אותך להתרוממות הרוח לגעגוע לעולם ללא מלחמות או סיכסוכים ולגשר בני בני האדם על פי מראה העצים שנותנים לנו תחושת המשך .של אחיזה במציאות טובה ונעימה אחד את השני

.אהבה זה שם המשחק ללא מילים גבוהות .נתינה והידע את האחר , הם אלה שינוי של רגש ועניין .
תודה על המעקב שלכם דרך תמונה ומילים ללא פסיק ונקודה
שלכם אבי

—————————-

כל הזכויות C לצילומים ולסיפור שמורות לאבי פלדמן

—————————–

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   יש 3 תגובות, הוסף תגובה