נמיביה כבר לא משחק ילדים

רום ממשיך לעלות צפונה. נמיביה זהכבר סרט אחר. כד לקבל את כל התמונה נא כנסו לבלוג של רום

דרך עפר רחבה וארוכה לאין סוף מובילה אותי אל תוך נופיו האדמדמים של המדבר הנמיביאני..

ענני גשם מלווים אותי מלמעלה ומידי פעם מורידים מטר של גשם קריר ומלוכלך שמעורר אותי ועוזר לי לשמור על ריכוז גבוהה בדרך הרטובה והחלקלקה. מצב הרוח שלי בשמיים, ואני שר ורוקד על האופנוע..

את היום הראשון בנמיביה אני מסיים על מצוק הפיש ריבר קניון המרהיב..
אני מספיק להגיע בדיוק לשקיעה ומתיישב לשטוף את העינים עם הנוף האדיר הזה, מוציא שוקולד ומסיים חצי חפיסה בלי לשים לב. הנוף הזה, השקיעה והשוקלד – חצי אורגזמה
למחרת הגעתי לעיירה שהזמן בה עצר מלכת, הרגשתי שחזרתי בזמן כמה עשרות שנים. האוס, הייתה התחנה האחרונה לפני כניסה לתוך הדיונות ו900 ק"מ של חול, עוד חול וחולרע. באותו לילה נכנסה קרה לאיזור שהקפיאה את המדבר.
4 וחצי בבוקר הייתה השעה ששנתי נכנעה לקור העז ששרר מחוץ לאוהל, כאב לי לנשום מחוץ לש"קש. הקור חדר לעצמותיי וניסיתי להתחבק עם כל עצם שהיה לי באוהל בניסיון להתחמם מעט. כשיצאתי מהאוהל ב6 בבוקר התברר שהכל קפא. מד הטמפרטורה עמד על 5- מעלות..
התארגנתי בזריזות כדי להתחיל את היום מוקדם, התישבתי על האפנוע, מנסה להניעה ו… כלום.
חיישני ההצתה קפאו!!

העמדתי את האופנוע בשמש וחיכיתי מעט שיפשיר. הכנסתי להילוך שישי ודחפתי אותו קצת כדי לגרום לדברים לזוז קצת בתוך המנוע. ניסיון שני, מניעה בקושי, ויאללה בחזרה למדבר…

הקור לא מרפה גם ביום, הרוח מכה בי מהצד, השמש שורפת את פניי והאבק מייבש את שפתיי. נמיביה זה כבר לא משחק ילדים.

באחד הימים גיליתי נזילה של מים מהמנוע, קיוותי שזה אחד האטמים שנפרץ ושזה לא יזיק למנוע עד שאגיע למקום שאוכל לטפל בבעיה. הגעתי לסלסרים חצי מעולף ובאפיסת כוחות מיום רכיבה ארוך. כשעצרתי לתדלק כבר לא היה לי כח להחזיק את האופנוע ונפלתי. למזלי, סלסרים הינה נקודה מרכזית המושכת טיילים רבים בגלל דיונות החול האדומות  שיש בה ומייד אנשים נחלצו לעזרתי להרים את האופנוע הכבד.

אישה דרום אפריקאית נדיבה, זיהתה את מצוקתי והזמינה אותי להצטרף אליהם לקמפינג ולבריי [על האש] כמו שרק דרום אפריקאים יודעים לעשות.

ההמשך בבלוג של רום

———————————————————————————-

כל הזכויות C לסיפור לתמונות ולוידאו שמורות לרום בן אליהו

———————————————————————————

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

לאורך נהר האוקוואנגו הפלאי

אפריקה מתחילה להיראות יותר אפריקה

מסלול הרכיבה של עודד כפי שמתועד באפליקציית הג'י.פי.אס. שאיתו

טוב, אפריקה זה באמת. נוסעים בכביש ולצד הדרך פילים. עד אתמול הייתי בטוח שזה שייך למחלקת פיית השיניים. אני בכזאת התרגשות שכנראה אשן מחותל הלילה.

אתמול פגשתי שני חבר'ה ד' אפריקאים שיש לי אופנוע כמו שלהם – אחי האובדים. בלא להתמהמה, הם החליטו לחגוג את האירוע עם אחים אובדים אחרים (שבט אחר) – זה נגמר בלינה משותפת בקמפינג. הם ממש ממהרים, עזבו מוקדם בבוקר.

אני בנחת המשכתי לבדי להתגלגל מזרחה לכיוון זמביה כאשר לצידי הדרך עדרי פילים – מדהים.

לאורך נהר האוקוואנגו – נשפך לנהר הזמבזי ושותף בכיר למפלי ויקטוריה – אני מתקרב – על שביל מצאתי קמפינג נחמד עם בקתות על המים. לפני השקיעה הצטרפתי לשיט על הנהר – את שראיתי, בתמונות.

————————————————————————————————————————————————–

כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לעודד ויטליס

————————————————————————————————————————————————-

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

אפריקה באקצנט גרמני

נמיביה החזירה אותי 50 שנה ויותר אחורה – עיניה של הסבתא הייקית שלי ניבטות בי כמעט מכל פינה. נמיביה היתה לזמן קצר קולוניה גרמנית – 30 שנה עד למלחמת העולם הראשונה. בתקופה ההיא הגיעו לכאן נציגי משפחות סוחרים מצפון גרמניה כדי לפתח שווקים חדשים – הם נשארו פה וכך גם שמותיהם הגרמניים, היישובים והחוות עם שמות גרמנים וחלק מהמנהגים – בכל מסעדה שאכלתי פה ההתנהלות, סידורי השולחן ושמות המאכלים, כפי שהיה נהוג אצלנו בבית הייקי בחגים.

קישור לתוכנת תיעוד המסלול של עודד – כאן

בתמונות תראו עיירת כורי יהלומים נטושה שהמדבר מנכס לעצמו בחזרה – העיירה נבנתה בסוף המאה ה – 19 ע"י הגרמנים וננטשה לאחר שסינדיקט דה בירס הפסיק את הכרייה. מאז 2011 הם שוב כורים יהלומים המקום.

לאחר רכיבת כביש קצרה נכנסתי שוב לשבילים לאורך שוליו המערביים של הקלהרי לעבר הדיונות בסוסוסלווי – הוכרו זה לא מכבר כאחד מפלאי עולם. היום נטה לערוב ומתוך הלחץ לא לרכב בחושך פספסתי את האכסניה שסימנתי לעצמי על המפה ללון בה (מעבר לכך שאני מפגר, רוב האכסניות לא ממוקמות על הדרך אלא מספר בודד של ק"מ לתוך השטח או מוסתרות מאחורי גבעה)– ופתאם מתוך הדמדומים לצד הדרך עולה לו מבנה – טוב, תתרשמו בתמונות – נשארתי ללון שני לילות. אהה כן, המקום כולל ספא – לא היתה ברירה, התמסרתי למסג'.

גיחה יומית עשיתי לדיונות. מאחר ואוסרים על רכבים שאינם 4X4 להיכנס לשמורה, תפסתי טרמפ עם זוג גרמנים מקומי בג'יפ שלהם.

כעת אני בסווקופמונד –  עיירה צפון גרמנית בשולי המדבר לחוף האוקיינוס – תמונות.

————————————————————————————————————————-

כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לעודד ויטליס

————————————————————————————————————————-

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

עודד עובר דרך ראש פינה לנמיביה.

(לדברים טובים מתרגלים מהר)

אנחנו בנמיביה. יושב באכסניית דרכים הזויה ומשעשעת למרגלות קניון גדול (לא שופינג כפי שנשאלתי ע"י טל ) . לטענת המקומיים הוא הגדול מכולם. בשיחה בין מטיילים הבעתי את התרשמותי שהגרנד קניון גם נחשב לגדול מאד – נו טוב, הם הסתכלו עלי במבט עקום תוך נשיפות בוז אנגלו סקסיות. יצאתי מזה בזאת שהבטחתי שאני לא נשאר מספיק זמן בסביבה בכדי למדוד. בכלל, כל פעם שאני מעורב ב-של מי או מה גדול יותר, גנטית אני מרגיש מיד מקופח, מתקפל ומת להתאייד. בשנים האחרונות סיגלתי לעצמי את המנהג להצביע על האופנוע בסיטואציות שכאלה – זה מיד מעביר את נושא השיחה – והגרנד קניון בכלל לא שלי או של אבא שלי.

הרכיבה פה הנאה צרופה. מרחבים פתוחים, שבילים כבושים (שבילי משאיות ליודעי דבר) – טעימות בתמונות ובוידאו. לחברים שהשתתפתי אתם למסע למצרים, מילה אחת – סיני (ללא המחסומים), גם הלא סלול, לא כל שכן הסלול J J

בבוקר ובלילה קר מאד אבל במהלך היום הטמפ' מושלמת לרכיבה. אני מרגיש שאני מחייך כל הזמן, זה לא טוב, זה עושה קמטים לא?

[youtube url=http://youtu.be/pRof_hDeJBU>]

קישור לתוכנת תיעוד המסלול של עודד – כאן

בפינה זו של העולם זה שחור ולבן. הלבנים – קפוצי שפתיים, מכווצי תחת וחשדנים (בנמיביה קצת פחות). לעומתם, השחורים  חייכנים, מסבירי פנים ושמחים. טוב, כנראה לא כולם. הם היו הכי נמוך שאפשר, עכשיו יש להם עתיד, מצבם משתפר – לא מיד, לא של כולם אבל האופק מבטיח, עם כל הבעיות שבדרך.

אגב, השמש שוב זורחת במזרח ושוקעת במערב. את המהלך שלה הם לא הצליחו לתקן – הוא צפוני. (אנחנו דרומית לקו המשווה J )

בינתיים הגעתי ללודריץ – בהגייה גרמנית , עיירת כורי יהלומים של סינדיקט "דה – בירס". באזור מפוזרים מכרות יהלומים צריך רק להתכופף – אני מוותר כי אין לי מקום לקחת.

שבת שלום חברים

——————————————————————————————————————————————————————-

כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לעודד ויטליס

——————————————————————————————————————————————————————–

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!