מסע לאורך הכביש המערבי של ארה"ב

עוד מסלול רכיבה חלומי בוושינגטון ואורגון

הצג את הוראות נסיעה ל-Eureka, CA, United States במפה גדולה יותר

יום שבת 4.8.2012
אתמול אחר הצהרים רכבנו לעיירה הקרובה לקמפינג Burlington לסיבוב קניות קטן וראינו מוסך של אופנועים יפניים. בתחילה נכנסנו מכוון שחיפשתי תיק מסויים והביקור נגמר בזה שקבענו תור לטיפול לאופנועים להיום יום שבת. הגענו בשעה 10:00 כמו שקבענו והחבר'ה שטיפלו באופנועים, עושים רושם מצויין. יוסי החליף גם צמיג קדמי. אני אחליף בטיפול הבא. שטפו לנו את האופנועים בצורה יסודית ויצאנו לדרך לאחר שנפרדנו מעוד 200 דולר אני ומעל 300 דולר יוסי בחזרה לקמפינג. אחר הצהרים, החלטנו לצאת לסיבוב לכוון North Cascades Nat'l Park על כביש 20 מערב עד העיירה Marblemount  הנוף יפה, האזור הוא אזור חקלאי מפותח מאד. יש בו הרבה  Blueberry ויש הרבה כרמים ולכן גם יקבים. לפחות לי, זאת היתה הפתעה. הגידולים שרואים כאן לא מתאימים לקו הרוחב הגבוהה ומצד שני, הטמפרטורות היום הגיעו ל-36 מעלות והיינו צריכים להוריד שתי שכבות ממעילי הרכיבה שלנו, אחרת היינו מתבשלים ברכיבה. חזרנו לפנות ערב לקמפינג ללילה נוסף .

יום ראשון 5.8.2012

התכנית המקורית שלנו היתה לרדת דרומה דרך Seattel על כביש ראשי מספר 5 עד Olympia ואז לעלות צפונה על כביש 101 עד העיירה Port Angeles שבה נהיה שני לילות. בפועל, הבחור שקיבל אותנו אתמול לטיפול האופנועים, הזהיר אותנו שהעיר סיאטל תהיה מפוצצת בתחבורה בגלל תחרויות שייט שמתקיימות בעיר ובנוסף לזה, הכביש לא ממש יפה. הוא הציע לנו מסלול חלופי ואימצנו את ההצעה. יצאנו מערבה על כביש 20 לכוון Port Townsend  אליה הגענו במעבורת מהאי Whidbey שאליו מגיעים לאחר שחוצים את Deception pass המדהים ביופיו. בכלל, מה שקרה היום, היה בלתי צפוי לחלוטין. בבוקר מוקדם, דברתי עם אמא שלי והיא שאלה אותי על הנוף במדינת וושינגטון. עניתי שיהיה קשה ליהנות מהנוף, לאחר שרק עתה הגענו מאלסקה שנחשבת לאחד המקומות היפים בעולם. בפועל מה שקרה, שכבר עם היציאה לדרך מהעיירה בורלינגטון, הנוף הכפרי \ חקלאי היה מדהים ולאחר מספר ק"מ, הגענו לאזור יער גשם מרשים ביופיו וכאשר הגענו ל – Deception pass אפשר להגיד שחזרנו לרכוב בתוך גלויית תיירות ולהנות מיופיו של נוף ייחודי מהר מהצפוי. אחר הצהריים הגענו לקמפינג ב –  Port Angeles והתמקמנו ליומיים כדי לטייל האזור. היה פחות חם מאתמול אך עדיין, הטמפרטורות הגיעו ל – 30 מעלות ואף קצת יותר. יחד עם זאת, המעבר מהקור הצפוני לחום, היה מהיר ונעים , נקווה שכך ישאר מספר ימים ואולי נפשיר סופית . זהו להפעם.

יום שני 6.8.2012
מכוון שיש לנו שני לילות בקמפינג כאן, יצאנו היום לטייל באזור על כביש 101 לכוון  Port angeles ולאחר מכן עלינו על כביש קטן 112 לכוון Neah Bay הדרך יפה ועוברת דרך יערות גשם למרות שהיום מזג האויר לא חם כמו אתמול אך עדיין הטמפרטורה מגיע ל – 26 מעלות. אנחנו עושים את ה – Salt Creek loop הקטן והיפה, עם כניסה עד החוף ממש. לאחר מכן אנחנו עוברים את העיירהJoyce  וממשיכים מערבה בדרך נופית יפה. כאשר אנחנו מגיעים לעיירה Neah bay נגמר החשק לטייל ואנחנו פונים חזרה. אבל אז מתחיל להיות נעים שוב ואנחנו עוצרים במסעדה נחמדה מול המעגן של העיירה Clallam bay ושותים כוס קפה עם צלחת של צ'ילי שהפך להיות המאכל הפופולרי בעצירות. בדרך חזרה, אנחנו עולים על הכביש 113 עד לכביש 101 שבו אנחנו רוכבים מזרחה עד Lake Crescent המדהים. אנחנו מסתובבים ונהנים מהיופי מצלמים וממשיכים חזרה לקמפינג, לא בלי שנעצור לסיבוב נוסף ב –  WalMartכאשר אצלי זה קניית סנדויץ ענק שמספיק לי ליום שלם.

יום שלישי 7.8.2012
הבוקר קמנו לערפל שהרטיב את הכל ולכן ההתארגנות הייתה איטית קצת. את היום אנחנו מבלים ברכיבה לכוון דרום על כביש 101. את החלק הראשון שלו, עשינו כבר אתמול בדרך חזרה, אבל לאחר מכן אנחנו רוכבים לאורך ה – Sol dac river עד שאנחנו מגיעים לעיירה Forks  , לעצירה ראשונה להיום לכוס קפה חם. מכוון שעדיין הקור של הבוקר מלווה אותנו עד עכשו. בהמשך, אנחנו מגיעים לאוקיאנוס הפאסיפי כאשר הדרך עוברת על החוף לאורך כמה ק"מ טובים. הנוף יפה – אך במידה והיתה גם שמש נעימה, החוויה היתה טובה בהרבה. לאחר מכן, הדרך מובילה אותנו לאורך ה- Quinault Reservation וממשיכה עד לעיירה Hoquiam ומשם ל – Aberdeen ודרומה עד Bay Center הנחמדה. בקמפינג שלה אנחנו מעבירים את שני הלילות הקרובים. הקמפינג עצמו מאד נעים, עם גישה לחוף הים ואוירה משפחתית משהו.
יום רביעי 8.8.2012
מאחר ואנחנו נשארים עוד יום בקמפינג של Bay Center החלטנו שהיום נטייל בקטנה באזור של ה- Long Beach Peninsula שנמצא דרומית ומערבית אלינו. יצאנו יוסי ואני, על כביש 101 דרומה. כביש זה הוא המשכו של הכביש איתו הגענו ובאותו נוף המשלב מעבר ביער גשם, עם נסיעה על החוף ממש עד הצומת עם חצי האי בו אנו יוצאים לכוון העיירהLong Beach. ממנה אנחנו יורדים בתוך חצי האי לכוון העיירה Ilwaco בה מתחיל ה- Lop  של כביש 100 היפיפה העובר בתוך יער גשם ירוק וחושני, בו פזורות נקודות תצפית לנוף חד פעמי. מה שהתברר הוא, כי יש לשלם 10 דולר לרשות היערות, כדי להכנס לתצפיות וללכת בשבילים המתפתלים במעבה היער. אנחנו בקמצנותנו, לא הבנו את היופי החבוי במקום ולכן נהנו רק מהדרך ההקפית שגם היא יפיפיה אך נראה, כי לעולם לא נדע מה הפסדנו כשויתרנו על מקומות הנסתרים שבשמורה. בהמשך, ירדנו לחוף הים הפסיפי אך בעיני הוא לא הרשים במיוחד. המשכנו צפונה על כביש 103 עד העיירה Ocean Park וגם שם, ירדנו לכוון הים והתיישבנו לכוס קפה במקום נחמד על החוף להרגע ולהפנים את חוויית היום הכיפי שרכבו. נהנינו משמש חמימה שהפציעה לאחר הבוקר האפור והקריר שקיבל אותנו בתחילת היום. לאחר מכאן עשינו את הדרך חזרה בכיף לקמפינג. מחר אנחנו יורדים דרומה לפורטלנד .

אתמול שכחתי לספר, על פגישה נעימה עם משפחת בלום הצעירה שהתחילה ברחיצת הפנים של הבוקר, בה זהיתי את איתן לפי סנדלי השורש שלו. בשיחה התברר שהוא עושה את התואר השני שלו באדריכלות באוניברסיטת לוס-אנג'לס. סיפרנו חוויות על הטיול שלנו והחוויות שהמשפחה צברה בתקופה שהם נמצאים בארה"ב ונפרדנו. הם המשיכו לסיאטל ואנחנו ירדנו דרומה. שהייה נעימה לכם כאן ונשמח לפגוש אתכם בארץ.
יום חמישי 9.8.2012
היום יורדים דרומה לפורטלנד. מכוון שאנחנו נהיה בשלושת הימים הקרובים במוטל, הבוקר אנחנו מיבשים היטב את הציוד לפני הקיפול והאפסנה באופנוע. אנחנו רוכבים דרומה על כביש 101 עד עם כביש 4 ולאחר מכן על 401 עד הגשר באורך של כ – 6 ק"מ, החוצה את הנהר Columbia עד לעירAstoria  ששייכת כבר ל – Oragon ובכך עזבנו את מדינת  Washington היפה והמפתיע לטובה. פנינו מזרחה על כביש מספר 30 הלא מרשים, עד שלקחנו כביש שחיבר אותנו לכביש המהיר 26 והוא דווקא היה קטע כביש יפה. עם ה- 26 נכנסנו ל- Portland לרובע Beaverton  בחלק הצפוני שלה. התמקמנו במוטל הנחמד שהזמנו מראש ויצאנו לסיור הכרות רגלי עם האזור. בדרך חזרה יוסי ראה שיח תותי בר ולקח לטעום ואמר לי שזה טעים ואז בחור שעמד במקרה, שם אמר בעברית: "נכון זה טעים".. . בקיצור, פגשנו בהכי לא צפוי בחור בגילנו שחי בארה"ב משנת 1981 כאן בפורטלנד ממש קרוב למוטל שלנו. שוחחנו כל הדרך עם איציק פרץ ואשתו. הם הזמינו אותנו אליהם הביתה והסבירו לנו היכן לטייל בפורטלד ומילאו אותנו במפות מתאימות. היינו איתם כשעתיים וחזרנו למוטל די מאוחר. הם השאירו לנו אפשרות להעזר בהם לפי הצורך בימים הבאים. נחמד מאד מצידם להציע לנו אפשרות כזאת.

יום שישי 10.8.2012
ניג'ל נסע הבוקר לעשות טיפול לאופנוע שלו ואנחנו רכבנו לסוכנות אופנועים גדולה במרחק של 6 ק"מ, לבדוק אפשרות לקנות דיבורית ואזניות לקסדה של יוסי. לאחר בדיקה מעמיקה, מסתבר שאין אפשרות להרכיב על הקסדה שלו את המערכת שהוא רצה. חזרנו למוטל והתארגנו לנסיעה למרכז העיר. במרחק של 200 מטר, נמצאת תחנת רכבת קלה שמגיעה למרכז. הרכבת דומה מאד למה שיש עכשו בירושלים. כאן היא הביאה אותנו ב-15 דקות למרכז העיר, מרחק של 10 ק"מ בלי צורך לעלות על האופנוע ולחפש מקום חניה והכל בנוחות מדהימה. ירדנו ב – Pioneer Squer  הככר המרכזית. שם מומלץ לשבת, כדי לראות ולהרגיש את האוירה של פורטלנד. משם התחלנו לטייל ברחובות הנעימים והאוירה הרגועה. באמת מורגש ההבדל בין הערים הגדולות האחרות שהיינו בהן, לבין פורטלנד שמייד גורמת לך להרגיש כי פה באמת נעים לטייל ולהשתלב. קניתי לי מצלמה של  Canon 60Dגוף בלבד מכוון שהבאתי איתי את העדשה הארוכה שלי מהבית. המשכנו לטייל והגענו למתחם על הנהר של ארוע אוכל גדול שמתקיים בימים הקרובים. נכנסנו, עשינו סיבוב היכרות. שמענו להקה בהופע חיה ויצאנו להמשך טיול בעיר. נכנסנו ל – AAA להמשך הצטיידות במפות של המדינות הבאות בדרך ולשאלות שהיו לנו לגבי פארקים מסויימים והמשכנו להסתובב רגלית בעיר וחזרנו למתחם האוכל. שם התמקמנו לשמיעת 2 להקות נוספות שניגנו אחר הצהרים. איזו עיר! למרות האוירה הנעימה במקום, העייפות גרמה לנו לחזור למוטל. זהו להיום סוף שבוע נעים לכולם.
יום ראשון 12.8.2012

הבוקר קיבל אותנו עם חיוך ושמש יפה שהאירה את היום. יצאנו קצת מאוחר בגלל העייפות של אתמול בערב – בסביבות השעה 10:00 והטמפרטורה היתה כבר 27 מעלות צלסיוס. רכבנו מערבה, על כביש 26 ואם חשבנו שקשה יהיה להנות אחרי יום נהדר שהיה לנו אתמול, התשובה הגיעה מהר מאד. לאחר ק"מ בודדים, יצאנו את פורטלנד והגענו לנופים מדהימים של אזורים חקלאיים שפשוט ישר חזרנו להיי מחדש. בכלל, כביש 26 יפה לכל אורכו ואורגון הולכת להיות מועמדת רצינית לתואר המדינה בארה"ב שהכי אהבתי. נכון, אמרתי את זה על אוקלהומה, אבל השילובים כאן של הנופים הפראיים עם חוף ים מדהים והחקלאות המתקדמת, נותנים יתרון עצום למדינה הקטנה הזאת. לאחר כ – 70 מייל, איך שהתקרבנו  לקו החוף, התחלנו לראות את ערפילי החוף ומייד הטמפרטורה התחילה לצנוח עד 18 מעלות, כאשר הגענו למפגש עם כביש 101 שהוא המטרה שלנו. עלינו עליו לכוון דרום, עד העיירה הציורית Cannon Beach שם עצרנו גם למנוחה של יום חדש לאחר כמעט של 3 ימים שלא רכבנו ממש על אופנוע. ביציאה של העיירה, נמצאת שמורת הטבע Ecola   היפה היושבת על המים ביער גשם יפיפה. עשינו סיבוב קצר והמשכנו דרומה, לא לפני שעצרנו לצלם את קו החוף היפה עם הסלעים הבולטים שבו. הכביש ממשיך לאורך החוף ולפעמים אי אפשר לראות כלום בגלל הערפילים, אך כאשר הם מתפזרים, הנוף יפיפה ובאחת העצירות בקטע גבוה מעל העיירה  Nehalemהנוף ממש ריגש אותנו. לאורך כל הדרך עוברים בעיירות נעימות, אחת מהן בשם Rockaway beach  שמרה על האופי שלה משנים קודמות ולכן היא מיוחדת מהאחרות. עצרנו בעיר Tillamook לאכול גלידה. היא מפורסמת במפעלים לייצור גבינות וגלידה. לבסוף ירדנו על בגט עם גבינת ברי נהדרת והמשכנו ליעד: קמפינג של KOA ליד העיירה Lincoln City . היום במהלך הרכיבה היפה, חשבתי לעצמי שספר המטיילים שחסר בשוק הוא על ספר על נופים חקלאיים שהם לדעתי מראות מהיפים ביותר. איש לא מציין אותם אף שבעיני, הם הטבע השני ובהרבה פעמים גם יפה יותר . אז זהו אני פשוט אכתוב על הנוטפים הייחודיים האלו ונראה עם הם מעניינים מישהו חוץ ממני . עד כאן להיום .

יום שני 13.8.2012
אנחנו מרגישים כאילו חזרנו לאלסקה. הקור פשוט לא מתאים לנו. הוא רודף אותנו מאז שהגענו לחוף של אורגון. בבוקר דווקא היה רגע של נחת, כאשר השמש חיממה אותנו ומרוב התלהבות התבלבלתי ולבשתי מה שנקרא קצר ולא ארוך  וכאשר יצאנו לרכיבה, ניג'ל הבין מהר את השגיאה שלי ועצר בצד כדי לאפשר לי לשפר ביגוד ולא, הייתי גומר את היום חולה. הטמפרטורה לא עלתה היום את ה- 18 מעלות ולפעמים ירדה ל – 15. הנוף ממשיך להיות נהדר – כאשר הראות מאפשרת זאת. ערפילי החוף פשוט חודרים לתוך רצועה של לא יותר ממאות מטרים מקו המים ומורידים את הטמפרטורות בצורה קיצונית. לפעמים הכביש מתרחק מרצועת החוף הראות נהדרת והשמש מחממת בנעימות את הגוף לכמה דקות, עד שהכביש חוזר לאזור הקרוב לחוף. הנוף משלב בקטע של היום מפרצים יפים עם רצועות חול ארוכות ויפות והכל ביחד עם יער גשם שממש נוגע בים. השילוב הזה מוליד נוף שפשוט מוי כיף ) כמו שאומרת הפירסומת ) לרכוב בו על אופנוע. למרות הכל, כנראה שנפלנו על מזג אויר יפה. אנחנו שומעים אנשים שאומרים שהם כבר הרבה ימים באזור ועד אתמול לא ראו את החוף בגלל הערפל. יצאנו היום מלינקולן דרומה על המשכו של כביש מספר 101 עד דרומית ל –  Bandon כ-16 מייל לקמפינג של KOA במקום. אפשר להגיד שמספר הפעמים שעצרנו לצלם הוא גדול ועדיין יש הרגשה שלא צילמנו מספיק את היופי המרשים של רצועת החוף של מדינת אורגון. דבר נוסף שבולט הוא הבניה על קו המים. בהרבה מקמות יש ריכוז של בתים עשרה מטרים מהים ועדיין הדבר לא צורם כמו למשל הבניה על קו המים בארץ – וזאת באורגון שמובילה בארה"ב בנושא שמירה על הטבע ואיכות הסביבה. כנראה שהתשובה היא לעשות את הדברים נכון ומתאים יותר מאשר לא לעשות .

יום שלישי 14.8.2012
הבוקר עמל ניג'ל קשות למצוא מקום לינה בסן פרנסיסקו. הרעיון המקורי היה להיות מספר ימים בהוסטל בעיר כדי לא להתרוצץ הרבה ולהנות מהעיר הנהדרת הזאת. לצערנו המחיר בהוסטל הוא גבוהה מאד וזאת עדיין הבעיה הקטנה, כי אין חניה ומדברים על מחירים של עשרות דולר לחניה יומית. ובעיקר, פשוט אין מקום בהוסטל לכל הימים שאנחנו רוצים כי זה  סופשבוע… הכל בא להסביר למה בסוף לקחנו מוטל בעיר  San Refael ל-3 ימים ובמידה ונרגיש שאנחנו רוצים להיות עוד יום יומיים, נמצא כבר פתרון קל יותר מכוון שזה כבר יצא אחרי סוף השבוע.
יצאנו דרומה על ה – 101 שממשיך לאורך קו החוף עם הנופים המשלבים יערות גשם מפרצים וחופים ארוכים. אותה תמונה של הימים האחרונים. נקודה אחת בלטה ביופיה וזאת הפניה מהחוף לתוך היבשה במקום שניקרא   Humbug  שם יש קמפינג יפה, שלא היינו בו ואני ממליץ למי שנמצא באזור ומחפש מקום להעביר לילה, לעשות את זה שם. הסביבה מדהימה לטיולים רגליים קצרים. העיירה Gold beach גם יפה ושווה עצירה. צילמנו במספר נקודות יפות ועצרנו לקפה ב – Brookings  בשמש נעימה. לאחר רכיבה של מספר דקות, חצינו לתוך מדינת קליפורניה ובזה הסתיים פרק הביקור באורגון השונה, היפה והמיוחדת. אורגון, אני עוד אפגש איתך מתי שהוא זאת כמעט הבטחה. ההבדל בין המדינות די בולט; אם זה בשילוט או בכביש שהוא טוב יותר בקליפורניה. העיירות בקליפורניה הרבה יותר ממוסחרות. הדרך עוברת בין יערות גשם עם עצים ענקיים בשם Red Wood עם יציאה לחוף ששם האזור ללא צמחיה ורוחות חוף חזקות נושבות. לאורך כל החוף, בשתי המדינות, ישנן בליטות של סלעים ענקיים בתוך הים שיוצרים מחזה מרהיב במיוחד כאשר הם במקבץ גדול. בסוף היום הגענו ל – KOA שלפני העיר Eureka  פה אנחנו מעבירים לילה נוסף .

עד כאן.  דש מכולנו!

גבי

——————————————————————————————————–

ערך יוני. כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לגבי, יוסי ונייג'ל

——————————————————————————————————-

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

עונת התיירות בשיאה וקשה להשיג מעבורת

אוספים אנרגיות ומחכים בג'ונו אלסקה.

הצג את הוראות נסיעה ל-Juneau, AK, United States במפה גדולה יותר

יום שבת 21.7.2012
אתמול אמרה לנו בעלת הבית בהוסטל שהיינו בו בסווארד שהיום צפוי להיות יותר גשום , אבל כל התקוות היו שלא כך יהיה אבל זה מה שהיה . הבוקר קיבל אותנו בקרירות ובטיפטופים שגברו ככל שהתארגנו לרכיבה . מכוון שהראות לא טובה ולא רואים כמעט נוף היה ברור שאנחנו חוזרים ישר ל – Anchorage ולא מטיילים בחצי האי לכוון Soldotna או אפילו Ninilchik שעל הים ובטוח שביום יפה חוויה להיות בה , אך לא הפעם . השעה הראשונה של הרכיבה היתה חוויה די רטובה מכוון שהגשם לא פסק לרדת לאורך כל הדרך . ההפסקה שעשינו התארכה מכוון שגם היה נעים בתחנת המידע שעצרנו , גם פגשנו רוכבים אחרים שקישקשנו איתם הרבה ,  וגם הקפה היה חינם . מוצר מושלם שנוצל עד תום . המשך הרכיבה היה קל יותר מכוון שפסק הגשם ולמרות שהזהירו אותנו שהרוח בדרך נוראית הדבר לא היה כך , ורכבנו בכף עד ההוסטל שלנו בשם Arctic Advrnture שהוא מקבל פנים ומאד נעים להיות בו , הרגשנו שחזרנו הביתה . מחר צפויה לנו רכיבה ארוכה בדרך להיינס שמשם ניקח את המעבורת לג'ונו .

יום שני 23.7.2012
הבוקר אחרי שהיינו מוכנים ליציאה להמשך הדרך נסענו לתדלק וכאשר נעמדתי לפני המשאבה באתי לקחת את הארנק מהמקום הקבוע בתיק מיכל ופתאןם אין ארנק , המשכתי לחפש אולי העברתי אותו למכנסי הרכיבה ועדיין אין ואז עלה בדעתי שהוא נשאר במכנסיים שלבשתי בערב אתמול כאשר הלכתי לקניות בסופר קרוב שהיה , אבל זה הצריך לפתוח את התיק הגדול שאני לוקח איתי בספסל האחורי שלי ועדיין אין . מתחיל חיפוש בכל מקום אפשרי ואין בקיצור איבדתי את הארנק שלי עם המזומן וכרטיס האשראי . התחלנו בחיפוש בחדר שכבר עבדו על הניקיון שלו הלכנו לסופר אולי נשכח שם ועשינו סיבוב מסביב למוטל מכוון שלפעמים במידה והארנק נמצא על ידי מישהוא לוקחים את המזומן וזורקים את הארנק בצורה כזאת שתימצא אותו מכוון שהם יודעים שאי אפשר לעשות שימוש בכרטיס האשראי כאן מכוון שכל גיהוץ מבקשים ממך תעודה מזהה ( או בדרך כלל ) . לאחר יותר משעה של חיפושים התקבלה החלטה שאין יותר מה לעשות ויוצאים לדרך לאחר שצילצלנו לויזה לבצע פעולה של עיכוב הכרטיס וכאשר שאלתי האם בוצעה פעולה נוספת בכרטיס התשובה היתה שלילית . כמובן שהרכיבה היום לא עברה בכיף , כל הזמן עברה לי בראש המחשבה לגבי היכן יכול להיות שהשארתי את הארנק . היום אנחנו רוכבים על כביש 2 לכוון דרום במטרה להגיע מחר ל – Haines. למרות שלפני 10 ימים עברנו פה הנוף היה כאילו ראינו משהוא חדש , אולי בגלל הכוון השונה או הראות האחרת אבל בכל אופן היה יפה . עצרנו בגבול לצלם את השלט של ברוכים הבאים לאלסקה שפיספסנו כאשר נכנסנו והמשכנו לעבר מעבר הגבול הקנדי . עברנו די בקלות את הגבול למרות שאחת השאלות היתה האם יש לך ויזה לקנדה ? כנראה שהבחור בתחנה חדש ולא ידע שאנחנו לא נידרשים לויזה , אך למרות הכל הוא הלך לבדוק ברשימות שלו לפני שהוא חתם לי על הדרכון . המשך הדרך בקנדה הוא על כביש מספר 1 והוא הרבה יותר משובש מהכביש באלסקה . ישנו קטע של כ 15 ק"מ שלא סלול והפחד של האופנוענים הוא להגיע אליו כאשר יורד גשם וכך קרה שהגענו כאשר ירד גשם חלש אבל עדיין אנחנו לא ברמה של רכיבה חופשית במצב כזה כך שלפחות אני רוכב מטוח ביותר מחשש להחלקה , וזה מה שחסר לי היום גם לאבד ארנק וגם להחליק על כביש בוצי . עברנו בשלום אבל אז בדיוק נפתחו ערובות השמים וכמויות אדירות של גשם ומיד עם זה ברד התווסף לחגיגה . לדעתי לא היה לנו מושג מה עושים במצב כזה , התלבטנו : לעצור , להאיט או להמשיך . המשכנו כאשר אנחנו בקושי רואים לאן , למזלינו זה עבר לאחר כ – 5 דקות ועוד 5 דקות היה יום שכאילו לא ירד מבול לפני זמן מה , דבר שייבש אותנו די מהר מלבד אזור החלציים שכאשר נירטב לא מתייבש מהר. המשכנו לרכב ואז חזרה בקטנה ידידתינו הרוח אבל לא הרעה , זאת שזורקת אותך אלה הניסבלת שרק רבים איתה על מקום בכביש . הגענו די מאוחר ליעד בעיקר מהסיבה שיצאנו מאוחר והרכיבה היתה איטית בגלל מצב הכביש הלא טוב , אבל מצאנו מקום נעים להעביר בו את הלילה האחרון באמת בקנדה .

יום שלישי 24.7.2012
בבוקר התמודדנו עם הזמנת מקום לינה ב – Haines מכיוון שלא היה לנו חשק לרכוב את המרחק הנותר ולהגיע ולהתחיל לחפש מקום לינה. בתקופה שכזו, יש חשש שלא יהיה מקום במסגרת האפשרויות שאנחנו רוצים ( שיא העונה בתיירות לאלסקה). לבסוף הצלחנו לעלות על מקום ראוי ויצאנו לדרך. את הקטע של 66 מייל עד Haines junction  לאורך האגם-Destruction bay בחלק הראשון ולאחר מכן לאורך Kluane national park היפה. זכרנו כי בדרך בה רכבנו צפונה לאלסקה, היה קטע ארוך של דרך לא סלולה, מלאה אבנים קטנות שיוצרות הרגשה של חוסר יציבות, הפעם עברנו את הקטע הזה בקלות. לדעתי ניקו אותו מהאבנים… כאשר הגענו לצומת, חיפשנו מקום נחמד לשבת לשתות כוס קפה והגענו ל"מאפיית הכפר" – כמו שהיא נקראת וזאת היתה הפתעה יותר מנעימה. המקום נעים מאד ומציע מגוון גדול של מאפים מריחים וטעימים. כמובן שהתענגנו על ההיצע והתחממנו קצת בשמש שהפציעה. ההמשך היה לכוון דרום, על כביש 3 להיינס שאורכו 150 מייל ועבר בנופים רגילים לאלסקה, כלומר, צמחיה לא גבוהה, משולבת ביערות לא צפופים של עצי מחט למינהם. הדרך עברה בטמפרטורות של כ – 11 מעלות וזה בתוספת מהירות של 90 קמ"ש – זה קר… הקטע הקנדי הזה נמשך עד ששוב הגענו לגבול עם ארה"ב כ – 40 מייל צפונית לעיירה היינס. ראשית, המעבר נוהל בחביבות על ידי בחור נחמד שזיהה את הדרכון הישראלי, שאל את השאלות הפשוטות והרגילות; האם יש לנו אלכוהול או סכום גבוהה של מזומנים ומייד אישר לנו את המעבר. למרות שלקנדה לא צריך ויזה ולארה"ב כן, שנית, אצלנו מעברי הגבול לקנדה היו פחות נעימים מאשר הכניסות לארה"ב. ההמשך היא לאורך נהר שאני לא מוצא את שמו והצמחיה סבוכה כמו של יער טרופי עם הרבה שרכים ורחבי עלים למינהם. כמו שאני מבין, זה נובע מהלחות הגבוהה והמשקעים הרבים, יחד עם אזור נמוך וחם יחסית. הנוף מדהים ביופיו וככה אנחנו מתקדמים ומגיעים להיינס שהיא הרבה יותר קטנה ממה שחשבתי. חיים כאן כ -2400  תושבים ולכן כמובן אין אף סניף של רשת המבורגרים, דבר שחשבתי שאני הולך לעשות היום;  לאכול המבורגר! התמקמנו ב – B&B מול המעגן ויצאנו להכיר את העיירה. בערב אכלנו אוכל שהתגעגנו אליו והוא האורז והשעועית והסלט המפורסם של יוסי.

יום רביעי 25.7.2012
את היום החדש פתחנו בארוחת הבוקר שהכינו לנו כאן שכללה מגוון גדול של אפשרויות, דבר שלא זכינו לו עד היום. כמובן שאחרי ארוחה כזאת, אי אפשר לזוז. לכן פשוט נחנו לנו במרפסת הפונה למעגן. לקראת בוקר עגנה בו אניית קרוז גדולה שהורידה עוד ועוד נוסעים. יצאנו לטייל ברגל באתרי העיר ולקראת הצהרים יוסי ואני עלינו על האופנועים לכוון צפון לעברChilkoot lake שהסתבר שהאגם יפה ויותר מזה, הדרך לשם מלאה בצמחיה עם נוף ההרים המושלגים שמסביב והמראה עם ההגעה לאגם מדהים. כמובן שמזג האויר היפה והבהיר הוסיף ליופי. פגשנו שם זוג ישראלים צעירים בטיול אחרי צבא מנסים לדוג, קיקשנו קצת ובאנו לחזור לכוון העיירה ואז ראינו דוב צעיר שמנסה לצוד את שארית הדג שזרק אחד הדייגים למים אחרי הניקיון של הדג שהוא הצליח לדוג. ברכיבה לאחר מכן, ראינו עוד דוב רץ לאורך הגדה השניה לכוון דרום וידענו שיש גשר בעוד כמה מאות מטרים רכבנו לשם בתקווה שהוא אכן יגיע לשם מה שבאמת קרה. אני עמדתי בקצה הגשר והדוב עבר מתחתי במרחק נגיע ממש , אך כאשר הוא חצה מתחת לגשר לצד השני, הוא החליט לעלות עליו גם ונוצר מצב שהוא הסתכל עלי ממרחק של מספר מטרים בלבד. יוסי שלף את המצלמה והצליח להנציח את המצב שהוא כזה שלא זכינו לו עד היום; תמונה עם דוב ממרחק קצר. מה שלא עשיתי זה לצלם בוידיאו ( שיש לי במצלמה ) את המעבר שלו מתחת לגשר במרחק כל כך קרוב, חוויה נחמדה ליום יפה. בהמשך המשכנו לכוון דרום העיירה אבל זה לא היה כבר יפה בימיוחד.
יום חמישי 26.7.2012
בארוחת הבוקר שאלנו את בעל הבית האם אפשר להשאר עוד שעה שעתיים אחרי שעת היציאה בגלל שיש לנו הפלגה בשעה 18:00, התשובה היתה שמכוון שנכנסים לחדר שלנו היום ב – 13:00 אין באפשרותנו להשאר לאחר 11:00. לרגע הרגשתי שלא כך הדבר זה קצת תסר את ההרגשה שנוצר קשר כלשהוא עם המשפחה, המסר הוא : "עד כאן לדבר ולצחוק"… יתכן מאד שאני טועה בגדול.
לאחר הארוחה, התחלנו להתארגן לקראת ההפלגה, שהיא קצרה הפעם כ – 4.5 שעות. כדי להעביר את הזמן, רכבנו קצת לאגם שהיינו בו אתמול ואחר כך חזרנו להיינס, כדי לקנות כמה דברים; לאכול ולהעביר את הזמן. הגענו 3 שעות לפני ההפלגה למעגן והתחלנו בתהליך שריפת הזמן כל אחד בדרכו. אין לנו מושג מה קורה בנושא ייצוב האופנוע בהפלגה או האם יש להם אמצעים לנושא. גם שני אופנוענים אחרים שנמצאים כאן לא יודעים איך הדברים בארה"ב – הם מקנדה. המעבורת הגיעה ולבסוף. עלינו ואז התבררו הדברים: ראשית, אנחנו אחראים לקשירת האופנוע והם מספקים מספר רצועות לקשירה שהפעם הספיקו – אך לא ברור לגמרי שתמיד יהיה כך. קשרנו את האופנועים בצורה שהצחקנו את אחד הימאים שראו את כמות הרצועות ששמנו על האופנועים והוא המשיך לאחר מכן, כאשר פגש אותנו בהפלגה ואמר שהאופנועים נפלו וצחק. גם כאשר קשרנו אותם, הוא שאל האם אנחנו יודעים על סערה צפויה, כי הוא לא יודע – הים כרגע רגוע ביותר. ההפלגה עברה חלק. הנוף מדהים ומאחר ועד 22:00 בלילה השמש מאירה, היה אפשר לראות. זאת פשוט חוויה נופית. הבנו גם את הפרינציפ של הסולריום ( הסיפון העליון שנמצא תחת כיסוי זכוכית ) שם אפשר רק לישון על מיטות הפלסטיק והדק הפתוח – שם אפשר להקים אוהלים. לא היה צורך בזה; ההפלגה לא ארוכה מדי. בסופו של דבר, רוב הזמן היינו בתוך אולמות הישיבה שלא היו מלאים כלל. בשעה 23:00 כמתוכנן, ירדנו מהמעבורת ופנינו לכוון המוטל שהזמנו מקום בו מראש – במחיר מופרז ביותר. רכבנו כ-10 דקות והתמקמנו בו. כמובן שהתקשנו לדלג על ארוחה במקדונלד שנמצא צמוד למוטל.

יום שישי 27.7.2012
כשהלכנו לישון מאוחר, חשבנו שנקום מאוחר. אך לא כך היה . בערב אתמול כאשר קיבלו אותנו דיבר הבחור בשבחה של ארוחת הבוקר. אבל מי חשב שבאמת כך יהיה… ובאמת כך היה, המגוון גדול ואפשר לאכול טוב ובכמויות שלא מביישות ארוחות שחיתות. לאחר הארוחה הרגשנו שאנו עדיין עייפים אז חזרנו לחדר וצפינו בסרט של ג'יימס בונד שרץ כל היום בטלוויזיה. רכבנו ל-  Ferry Terminal כדי לנסות להשיג חדר למעבורת לבילנגטון אליה אנחנו מפליגים מכאן (Juneau) ג'ונו. ההפלגה אורכת כ – 4 ימים מלאים, כולל העצירות בדרך בתחנות השונות ואנחנו נצטרך; או לתפוס מקום לבנות אוהל. או לישון על כיסא באולמות הפנימיים. בשלב זה, כל החדרים תפוסים. התחיל לרדת גשם ונייג'ל חזר למוטל. בבוקר, כאשר אכלנו את ארוחת הבוקר, התנצלה המנהלת על זה שאין חמאה למריחה ואמרה שמחר זה לא יקרה. עניתי לה שמחר לא נהיה מכוון שכאן יקר מידי. היא מיד אמרה שבמידה ונישאר היא תוריד את המחיר מ – 150 דולר ל – 85 ללילה ואכן היא סידרה את הדבר ולכן גם החלטנו להשאר כאן. יוסי ואני רצינו להמשיך לטייל אבל הגשם התגבר ולכן נכנסנו ל – Wall Mart  לסיבוב קניות. חזרנו גם אנחנו למוטל וצפינו בעוד ג'יימס בונד ובפתיחה של האולימפידה עד לשינה.

יום שבת 28.7.2012

בבוקר, כאשר התעוררנו ופתחנו את הטלויזיה כמעט ונתקענו בעוד סרט של 007 אבל הלכנו לאכול ובחזרה התמקמנו עד סוף הסרט. התארגנו ליציאה לכוון Mendenhall Glacier היפה, ואכן זה כך. עשינו 2 סיבובים קצרים של הליכה במשך כשעה וחצי והמשכנו לטייל באזור למשך כשעה נוספת. לאחר מכן עשינו סיבוב קצר לקניות ורכבנו לג'ונו להסתובב קצת בעיר הבירה של מדינת אלסקה. מדהים לגלות כמה היא קטנה ובאותה מידה יפה. צילמנו רחובות יפים את ה – Capitol  שלהם שהוא די פשוט בהשוואה למדינות אחרות והמשכנו לטייל ברחובות השונים ותוך כדי זאת, למדנו קצת להיכן אפשר לטייל עוד באזור ביומיים הקרובים שנישארו לנו כאן עד ההפלגה .

יום ראשון 29.7.2012
תנאי המקום הופכים אותנו למפונקים כל יום קצת יותר. למזלנו, הכל עומד להגמר בעוד יומיים, כאשר נעלה למעבורת. שם כזכור לא הצלחנו להזמין תאים, כך שנחזור או לאוהל בסיפון או לשינה בכסא באחד האולמות הפתוחים באוניה. מה שיכשיר אותנו בחזרה ללינות אוהלים בקמפינג עם הנחיתה ב -Bellingham  במדינת וושינגטון. בנתיים, יצאנו לטייל רכובים לכוון צפון של הכביש Glacier Highway  – מרחק של 40 מייל, זה בערך 60%  מסך הכבישים הסלולים באזור. הדרך יפה וכמובן עוצרים לצלם ( לא ממהרים לשום מקום )

בכף ב – Amalga Harbor שזהו מקום להורדת סירות דייג לים. מאחר והיום גם יום ראשון וגם יום יפה, כמות הסירות גדולה והיפה בסיפור הוא לראות איך כל אחד מוריד את הסירה במהירות ומפנה מקום לבא אחריו. אנחנו משוחחים מעט עם המקומיים שפשוט מתרגשים מהיום הנהדר שבא להם (שנבין על מה הם מדברים – 18 מעלות). כאשר מרחיבים מעט את הדיבור, מסתבר שהאזור כאן לא קופא כל השנה אבל פשוט "לא נעים לצאת לדוג בחורף " הטמפרטורות נעות על גבול ה -0 ונמוך יותר. ישבנו מעט, נהנינו מהחוייה והמשכנו על הכביש לכוון צפון עד ל – Eagel beach  שם זכינו למנה גדושה של עיטים. ממה שראינו, האזור חמים וכנראה שהוא מושך דגים שמושכים עיטים הניזונים מהם. לבסוף הגענו ל – Echo Cove  המערב הפרוע של האזור. לכאן מגיעים אנשים להתמקם לסופי שבוע עם אופנועי שטח וטרקטורונים והחגיגה בעיצומה. השתוללות פראית של הכלים שלדעתי גובל בחוסר אחריות כלפי עצמך וכלפי האנשים האחרים במקום. אני רק מתאר מצב ומשתדל לא לשפוט. כאן אני רוצה לענות ליוסי (המורה ליפנית) שהגיב על אחת הכתבות: הכוונה להתנהגות של מה שהגדרתי " יפני " מבלי שכאילו היו לי הכלים לכך. ראשית אני מגיב כאן מכוון שאין אפשרות להגיב ישירות אליך לא ברור לי למה. (גבי. אתה יכול. תקבל את המייל שלו. העורך). שנית, ברצוני שוב לציין, שאני כותב על הרבה דברים שאכן לא בטוח נכונים במבחן ההוכחה. אני כותב על מה ואיך שאני מרגיש ולהתייחסות הספציפית. לא התכוונתי לשפוט, כי אם רק לציין את השונה. לגבי העובדות, אכן אני לא מדבר יפנית אבל הדבר היה ברור בצורה כל כך ודאית, שגם יוסי שהיה עד לאירוע, הבין את אותו הדבר. יחד עם זאת, אכן יתכן ששנינו טועים. ואחרון חביב, אני לא מומחה למזרח הרחוק ולא תמיד אדע להבדיל בין יפני, קוראני, אינדונזי או סיני. אבל עדיין אני חושב שהם היו יפנים ואני לא מפרט, כדי לא להגרר לעוד פרשנויות או הכללות ושוב אני מציין, שלא היה בכוונתי לפגוע או להכליל.
שבוע טוב לכולם.          גבי

———————————————————————————————————–

ערך יוני. כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לגבי. יוסי ונייג'ל.

———————————————————————————————————-

מאת: יוני   ·   קטגוריות: הרפתקאות and כללי   ·   יש תגובה אחת, הוסף תגובה    

אלסקה, מושג בחלום של כל הרפתקן!

כך מרגישים אותה על אופנוע

הצג את הוראות נסיעה ל-Seward, AK, United States במפה גדולה יותר

יום שישי 13.7.2012
הבוקר קיבל אותנו בטיפטוף קל ולרגע חשבנו שקבלת הפנים שקיבלנו כאשר הגענו לאלסקה הולכת ונעלמת. יצאנו לדרך לכוון Fairbanks מוכנים לגשם שהתחזק אבל בפועל קרה הפוך ולאחר כחצי שעה מזג האויר הפך ליפה ונעים וכך רכבנו על כביש מספר 2 מערבה בנוף לא מדהים במיוחד . אך לאחר מכן הנוף הפך להיות יפה יותר ככל שהתקדמנו מערבה והרכיבה היתה נעימה ויפה. המרחק היה של כ – 210 מייל שעברו די מהר מבלי שעשינו מאמץ מיוחד . הגענו ל- Fairbanks אחר הצהריים והתארגנו בהוסטל שנייג'ל מצא באינטרנט שהיה הדבר הזול ביותר בשטח וגם זה לא זול 25 דולר לאדם באוהל של 5 מיטות, אך מסודר יפה וכל אחד תפס את הפינה שלו. נייג'ל החליט להחליף את הצמיג האחורי והזמין מראש צמיג שהלך לאסוף. לאחר מכן עשינו קניות ברשת Safyway ואנחנו רואים כמעט על כל המחירים הוזלה משמעותית לבעלי כרטיס מועדון. שאלנו מה נדרש כדי להיות חבר מועדון וכמה זה עולה, עשינו חשבון שסכום מסויים כדאי לשלם מכוון שבא לנו על סטייקים שפער המחיר בהם היה גדול. התשובה הפתיעה אותנו: "לא עולה כסף וכל אחד יכול". כמובן שרצנו לשרות לקוחות והיום כל אחד מאיתנו חבר מועדון ברשת מזון גדולה בארה"ב. קנינו בזול משמעותי וחזרנו לחגוג על האוכל בהוסטל. מתי הולכים לישון לא משמעותי באזור הזה פשוט מכוון שלא יורד הלילה בתקופה הזאת ובעצם יש אור 24 שעות. רק חבל שעוד לא הספקנו להיות במקום גבוהה ובהיר כדי לצלם את השמש שלא שוקעת. לפני מספר ימים פגשנו רוכב אופנוע מכאן והוא סיפר לנו על החיים בחורף. זה הפוך לגמרי, כלומר:  יש מעט אור כמה שעות ביממה ורואים את השמש נחה על האופק. קיבלנו עוד יום בלי גשם וזאת מתנה יפה במקום צפוני וקרוב לקוטב שכזה.

יום שבת 14.7.2012
בבוקר רכבנו למוסך להחליף את הצמיג באופנוע של נייג'ל והצטרפנו כדי לקבל חוות דעת על מצב הצמיגים האחוריים של יוסי ושלי. בדרך ראינו מקום נחמד עם בכיתוב Falafel אבל הוא היה סגור. כאשר הגענו למוסך, אמרנו שניקפוץ לשם אחרי ההחלפה. הבחור שקיבל אותנו במוסך היה נחמד וביקשנו אותו לבדוק את הצמיג כאשר המטרה להרגע ולבצע את החלפת הצמיג בסיאטל, שם בוודאי הכל זול יותר. ברגע שהמוסכניק אמר שלא כדאי למשוך עוד כ – 1000 מייל עם הצמיגים, היה ברור לנו שגם אנחנו מחליפים, אחרת מה היה קורה אם אחד מאיתנו יחליק ויאמר לעצמו שבגלל כמה עשרות דולרים דפק לעצמו את הטיול. נסענו לקנות צמיגים וחזרנו להתקין ואז אישתו של בעל הבית הגיע והבינה שאנחנו מישראל והזמינה אותנו לינסוע איתה לפלאפל לאכול, הם אוהבים את זה מאד והם מכירים את הפלאפל מביקור שהם עשו בארץ לפני הרבה שנים. הצטרפנו אליהם ולא הצטערנו. אכלנו מנת פלאפל בפיתה נהדרת ופאלפלים נהדרים ומנה מכובדת שגוברת על רוב המקומות הארץ וכל זאת באחד המקומות הנידחים על כדור הארץ.

נדב הוא בחור מרחובות בן 33 שאחרי הצבא עשה טיול והגיע לאלסקה, הכיר בחורה שהפכה לאישתו והוא חיי עם רעייתו ו 3 בנות שנולדו להם כאן. אבל ההפתעה הגדולה מכולם היא כמות האנשים שעומדים בתור, כדי לאכול מנת פלאפל בעיר הכי צפונית כמעט באלסקה (באמריקה כולה. העורך). נדב סיפר לנו שכבר ביום הראשון שהוא פתח את המקום כבר היתה התקהלות של קונים. פגשנו בחור נוסף שאכל שם והוא סיפר שהוא לומד על אלסקה בקולג' קטן באריזונה ועכשו הם הגיעו לחתור בקייק נהר גדול, באזור לכמה שבועות . המצחיק בסיפור שנדב אומר שקורה ובמשך שנה לא עובר אצלו אף ישראלי והיום הוא פוגש 2 ביום אחד. חזרנו למוסך ולאחר סיום התקנת הצמיגים, עצרנו לסיבוב נוסף של פלאפל לאחר שהצטלמנו עם הזוג הנהדר שקיבל אותנו מאד יפה ומצא לנכון להזמין אותנו לנסוע לאכול איתם. הפעם קיבלנו על חשבון הבית גם קפה מבושל טוב ובקלוואה. קישקשנו עם נדב כחצי שעה ונפרדנו גם ממנו מכוון שאנחנו חייבים להגיע לחדר שהזמנו קרוב ל – Denali national park כדי לטייל בפארק מחר. הנסיעה בפארק מותרת רק עם רכבי הפארק משני סוגים: הפשוט יותר במחיר 44 דולר והיקר יותר, כולל מדריך וארוחה ב – 135 דולר כמובן שבחרנו בזול וגם אותו צריך להזמין מראש, כי בעונה הזו יש אפשרות שהם יהיו מלאים. הנוף על כביש 3 שיורד מ Fairbanks הוא פשוט מדהים. המרחק הוא כ -120 מייל. אנחנו לא ממהרים, למרות שיצאנו את העיר בשעה 15:15. הנוף יפה לאורך כל הנסיעה ועדיין מלווים אותנו ימים נעימים על פי מדדים מקומיים של כ 18 -20 מעלות האמצע היום, אך עכשו הרבה יותר קר. קיבלנו חדר די קטן ואחד ישן על הריצפה ( היום התור של יוסי ) במחיר לא נמוך של 95 דולר, אבל אנחנו לא מעלים על דעתינו לישון בקור הזה בחוץ, למרות שכבר ישנו באוהל בטמפרטורות נמוכות יותר מאלה של היום. אבל כנראה שהקור כאן… קר יותר ( בצחוק ). אז זהו להיום.

יום ראשון 15.7.2012
הבוקר קמנו לעוד יום מעונן אך לא גשום, היתה לנו הזמנה לסיור בשעה 8:30 ב- Denali national park. בהמלצת הגברת ב – Tok , לקחנו את הסיור הקצר של 8 שעות שמגיע עד Elison visitor center שנמצא כ – 66 מייל בתוך השמורה וזאת מתוך 92 מייל הנקודה האחרונה שסלולה בתוך הפארק. 15 מייל ראשונים מותרים לכולם והכביש סלול באספלט. לאחר מכן, רק לאוטובוסים של הפארק או פרטיים המאושרים ע"י רשויות הפארק לנסיעה על דרך לא סלולה. היה לנו חשש קל שהאוטובוסים לא יהיו טובים ולכן עמדנו מוקדם בתור כדי לשבת מקדימה בו הקפיצות קלות יותר. מי שנסע באוטובוסים כאלה, מבין על מה אני מדבר ( school bas ), שניתן למצוא בעיקר במרכז אמריקה. להפתעתנו, האוטובוס היה בעל כיסאות מרופדים יפה והמרחק בין הכיסאות היה סביר ויותר מזה. כל אחד מאיתנו ישב על כיסא נפרד – האוטובוס לא היה מלא. סיפור קצר על חוויה חינוכית שקרתה הבוקר; כאשר האוטובוס עמד לצאת, הגיעה – ברגע האחרון – משפחה יפנית; הורים ושתי בנות. האמא התיישבה בספסל הראשון עם הבת הקטנה והאבא נכנס לספסל השני ליד החלון. הבת הגדולה באה לשבת לידו וביקשה לשבת ליד החלון. במשפחה ישראלית לדעתי, מייד האבא היה זז ומאפשר לבת לקבל את מבוקשה. מה שקרה עם היפניםזה שהאבא אמר לבת: "תלכי לחפש מקום אחר בו תוכלי לשבת ליד החלון". הילדה כבת 6-7 היתה בשוק וגם יוסי ואני שקלטנו את הדבר. לא אגיד כלום, רק הצגתי דילמה חינוכית וכל אחד יחשוב לעצמו מה נכון. בסופו של דבר, המשפחה ירדה מהאוטובוס הנהג גילה שהבת השניה קטנה משנתיים. הוא ביקש מהם לעבור לאוטובוס עם כסא בטיחות לילדים קטנים.

החלק הראשון של הפארק מאופיין בצמחיה נמוכה ונוף לא מדהים, אך ככל שנכנסים פנימה, הדרך הופכת להיות נופית יותר ומעניינת. הנוהל הוא, שכל מי שרואה בעל חיים כלשהו, צועק. הנהג עוצר וכולם נוהרים לראות את המציאה. בכיוון הלוך לתוך השמורה, הדבר הבולט שראינו היו כמה דובי גריזלי במרחק של מאות מטרים ובעצם הסתפקנו בחוויה נופית בלבד. הסיור עצר כל שעה בערך, למספר דקות לשירותים הקיימים בשטח וכל אחד יכול היה לרדת לטייל באותו אזור במסלולי הליכה, הקיימים בכמות גדולה בפארק ולעלות לאוטובוס אחר באותו מסלול. אנחנו שמרנו אמונים לנהג ולאוטובוס שלנו ונשארנו איתו גם בהלוך וגם בחזור. הנסיעה כולל ההסברים והעצירות לצילומים עד סוף המסלול שאנחנו לקחנו נמשכת כ – 4 שעות. ב – Eielson visitor senter עוצרים לחצי שעה ואז מתחילים את המסלול חזרה. ברוב הימים הראות לא מאפשרת לראות ולצלם את הר Mckinley הגבוה ביותר ביבשת צפון אמריקה. גם אנחנו לא זכינו לחוויה הזאת ולכן מה שנשאר הוא, לצלם את האזור שבו צריך לראות את ההר… אבל לא רואים ולהנות מהתמונות היפות שלו שמוצגות במקום.
הדרך חזרה, הפכה להיות לחוויה מדהימה, כאשר זכינו לעצור ליד דב גריזלי גדול, שהתקרב עד מטרים בודדים מהאוטובוס ל- 10 דקות. באמת חוויה מדהימה. כמובן שהוא זכה לכמויות מסחריות של צילומים וסרטי וידאו לרוב. אין ספק, דבר כזה, הופך חוויה יפה לחוויה מדהימה. בנוסף לזה, זכינו גם לצפות לאחר 10 דקות נוספות של נסיעה, בזוג איילי Caribou בעלי קרניים מדהימים מין הנפוץ באזור הזה של אלסקה. לאחר מכן, ראינו דוב גריזלי גדול יותר מזה הקודם במרחק של כ – 100 מטר מאיתנו. כמובן שלאחר החוויות האלה, קשה להתלהב מעוד משהו היום… חזרנו ל –  Denali visitor center ממנו יצאנו לסיור. שתינו קפה שהיה חסר לנו מאד וחזרנו לקופסה שבחרנו להעביר בה את שני הלילות של אתמול והיום. מחר אנחנו ממשיכים דרומה עד Anchorage שהיא העיר הגדולה באלסקה. בה נתאם את המשך דרכנו נבדוק מה האפשרויות של הפלגה במעבורת דרומה עד האי וונקובר בנקודה הכי דרום מערבית של קנדה. לקראת היציאה פגשנו זוג ישראלים מבוגרים שמטיילים באלסקה שהתלהבו לפגוש עוד דוברי עברית.

יום שני 16.7.2012
הבוקר כרגיל מעונן ומטפטף קלות דבר לא קל לפתיחת יום. מכיוון שהחדר שישנו בו היה קטן רוב הדברים שלנו נשארו על האופנוע והיה צורך לארגן מחדש את כל הציוד, לאחר מכן יצאנו לדרך דרומה לכוון Anchorage העיר הגדולה של מדינת אלסקה. למרות זאת, היא לא בירת המדינה. הכביש מספרו 3 והוא מגיע מ – Fairbenks, הנוף רגיל לאזור לא משהוא מיוחד. ככל שאנחנו מדרימים והיום מתקדם הגשם נחלש ומזג האויר משתפר, אנחנו רוכבים עד העצירה הראשונה לאחר כ 120 ק"מ ועדיין הקור של הבוקר מציק לנו ואנחנו עוצרים לקפה אחרי 40 ק"מ נוספים. הנוף לא משתנה ביותר ואנחנו רוכבים כך עד Willow ששם המטרה לקחת את הדרך הנופית לכוון Palmer בשם Harcher pas שמומלצת ע"י כל הספרים. בפועל לאחר כ 10 מייל התברר לנו שהדרך לא סלולה וכל עוד היא היתה נקיה מחצץ המשכנו אבל כאשר היא התחילה להיות חצצית עשינו אחורה פנה וחזרנו לדרך הראשית . עשינו עצירה ב – Wasila לא לפני שחזינו בפעולה משטרתית רחבה של עצירת אדם שאין לנו מושג מה עשה, אבל היקף הכוח המשטרתי היה מדהים. חשבנו להצטלם עם שרה פיילין ( מקום מגוריה הוא Wasila ) אבל לא עשינו כלום כדי לדעת האם אפשר לצלם את הבית לפחות. לאחר מכן המשכנו עד שהגענו ל Anchorage והתמקמנו בהוסטל שהזמנו בו מקום מראש. המקום נחמד ולא יקר .

יום חמישי 19.7.2012
שלשום פתחנו את היום בהליכה שמחה לכוון מרכז Anchorage כדי לאסוף קצת מידע להתארגנות לקראת המשך הרכיבה שלנו. הכוונה לקחת מעבורת מ Whittier לכוון ג'ונו Juneau טייל מספר ימים באזור ולהמשיך דרומה לכוון העיר סיאטל. במרכז המידע אמרו לנו שהם לא שולטים בחומר בנושא המעבורות ושלחו אותנו לסוכנות נסיעות שמתמצאת בנושא. חשבנו שכל מה שצריך זה לבחור יום ולהזמין מקום, לכן מה רבה הייתה האכזבה כאשר הבנו כי יש להזמין מקום, שבועות מראש ולא באים יום לפני ההפלגה לתיאום. הדבר כתוב בכל מקום בספרי המסע, אבל גם כתוב שבגבול מחכים שעות ולנו זה לקח 5 דקות וגם כתוב שהזמנת מקום לסיור בשמורת Denali יש לעשות שבועות מראש וגם כאן הזמנו מקום יום מראש… אז מה פתאום שתהיינה לנו בעיות במעבורת? אבל זהו. כאן נפלנו. אין מקום במעבורת לג'ונו (בירת אלסקה) ואין פתרון אחר. מייד התחיל נייג'ל לטפל בנושא המשך הדרך מ – Haines. משם יש מקום בהפלגות לג'ונו בסוף החודש. וכך קרה שעלינו לחזור יותר מ- 1000 ק"מ ברכיבה על האופנוע במסלול עוקף דרך קנדה – דרום מזרחה. עד שנגיע להיינס, להפלגה שהזמנו ב – 26.7 לג'ונו. כמובן שהמחשבה שיש לחזור לכבישים הרעועים של קנדה, מעוררת בנו חלחלה – אבל אין ברירה וזה מה שנעשה.
אתמול הסתובבנו בין המקומות שיש סיכוי שיתנו מענה לבעיה שלנו בנושא ההגעה לג'ונו. חיפשנו פתרונות כמו: הובלה במשאית, טיסה, הפלגות של אניות משא, אבל Nada ( כלום בספרדית ) לא מצאנו שום פיתרון. אין ברירה, עלינו להתרגל לעובדה שבעוד 3 ימים, פותחים את המסע דרומה ברכיבה על אופנוע ולא במעבורת כמתוכנן.

אתמול עוד בנינו את לו"ז המשך הטיול עם התאריכים של המעבורות, המצב כרגע מביא לכך שהזמן שנותר לנו לטיולים באזור חצי האי Kenai, הצטמצם לאכזבתנו ומה שנשאר לנו, זה לרכוב לעיירה Seward כדי לעשות בהפלגה את Kenai nat' park היפה. הבוקר כאשר התארגנו ליציאה זה היה די בלי חשק, אך מיד עם היציאה מהעיר דרומה על כביש 1 הכל השתנה. הנוף המדהים לא יכול להשאיר אותך אדיש. המרחק לא גדול, כך שיש לנו זמן ליהנות מיום חמים ונעים, עם מעלות שהגיעו ל 25 צלסיוס ( המקומיים מקטרים בערך כמו שאצלינו בארץ בימים אלה ) באמצע היום ונוף שהיופי שלו לא נגמר כל היום. אנחנו רוכבים לאט ומצלמים כל הזמן. פשוט מדהים. אחר הצהרים, אנחנו מגיעים ל – Seward עיירה ציורית בפינה הדרום מזרחית של החצי אי קינאי ומתמקמים בהוסטל שהזמנו מראש. מחר מוזמן לנו מקום בהפלגה שלפי כל המקומיים מדהימה במיוחד בימים אלה, בגלל הכמספר הגדול של בעלי החיים הממלאים את איזורי הפרא בתקופה הזאת.

זהו להיום. סוף שבוע נעים לכולם מאיתנו

יום שישי 20.7.2012
הבוקר חזרנו למוטב עם מזג אויר מעונן וערפלי, מיד היה ברור שהנוף שנראה היום יהיה שונה ממה שציפינו וחשבנו אתמול, כאשר מזג האויר היה בהיר וחמים. ההפלגה שלנו יצאה כמתוכנן בשעה 11:30 ומיד כאשר התישבנו פגשנו את אילת ושמעון מאורנית (את שם המשפחה שלהם היה קשה לזכור) כך שהשפה השלטת בהפלגה היתה עברית… הספינה גדולה יפה וחזקה ומיד יוצאים דרומה מ – Seward דרך Resurrection bay ל – Gulf of Alaska וכבר בהתחלה, אנחנו רואים לוויתנים, אך שלא כמצופה, הם לא יצאו עם כל הגוף מחוץ למים או קפצו מעל האניה, אלה חשפו לנו את חלקם העליון ומידי פעם גם הרימו זנב. כמובן שאתה מצפה שבפעם הבאה זה יהיה יותר מרשים, אך לשוא. זה מה שראינו בכל חמשת שעות ההפלגה מהענק שנקרא ליוויתן. הנוף יפה, אך העננות הנמוכה לא מאפשרת להנות מיופיו של Kenai Fjords National Park אין ספק, שאתמול הפארק היה הרבה יותר מרשים וזאת בגלל שברגעים מסוימים, הראות משתפרת ואז אפשר לראות עד כמה המקום מרשים, לצערנו, לא זכינו להנות מהקטע הזה של אלסקה בצורה מושלמת. יחד עם זאת, כאשר הגענו לאזור של Aialik Glacier התמונה משתנה לחלוטין; ראשית, כמות הקרח שצף על המים הוא מדהים ויוצר אוירה קוטבית ולאחר שהקברניט ששלט גם בספינה וגם בידע על כל נושא – העמיד את הספינה מול הקרחון הענק, זכינו למחזה מדהים: נפילות של חלקי קרחון בכמות ובגדלים שלדעתי מעט מראה נדיר. כמובן שהמחזה הפך להיות שיא ההפלגה, למרות שגם בדרך חזרה, עוברים במקומות יפים כמו Harbor island המזכיר בצורתו את איי "ג'ימס בונד" בתאילנד. האויר התחמם מעט ואפשר היה ליהנות גם בעמידה בחוץ. לעומת הקור שמנע זאת בתחילת ההפלגה. בהמשך ראינו ציפורים יפות וליוויתנים עצלים, שמתיזים סילוני מים ושואבים אויר בקולי קולות. לפי דברי הקברניט, צבע המים הירקרק ששולט באזור, הוא שילוב הנובע מזרמי מים שונים מיקרואורגניזמים ופלנקטון, מרכיבי מזון שמושכים בעונה זו דגה רבה לאזור ובעיקבות זאת גם שרשרת המזון מתארכת. כמובן שמלבד ספינות הסיור הגדולות המשייטות באזור, נמצאות גם סירות הדייג הקטנות המושכרות לדייגים חובבים שיוצאים לדייג תענוגות.

לסיכום, למרות שלא זכינו לחוויית צילום באויר של ליוותן מזנק מהמים והנוף של השמורה היה ברובו מכוסה בעננים, זכינו להפלגה יפה עם מופע מרשים של נפילות של חלקי קרחון נהדרים. אי אפשר לסיים, בלי לספר על שייטי הקייקים שמסתובבים באזור במספרים גדולים. ראינו חלק מהם במרחק של 26 מייל מהנמל כלומר שהם חותרים במשך ימים וישנים בקור הזה על חופים נידחים בקור שבישבילי הוא בלתי אפשרי. אפשר רק לקנא שהם מיישמים חוויה נדירה בה הם לוקחים את החלום שלהם הכי רחוק (גם אתם; גבי, נייג'ל ויוסי! העורך)שהם בטח נהנים ממנה מאד. חזרנו להוסטל להתחמם ולהעביר את שארית היום עד מחר. התכנית היתה לנסות להספיק לרכוב כמה עשרות מייל, לתוך חצי האי קינאי, אבל אם מזג האויר לא ישתפר והראות תהיה כמו זו שהיתה היום, לא יהיה טעם לרכוב סתם וכנראה נשוב בחזרה לאנקור'ג, להתארגן ולנוח לקראת הימים הבאים, שבהם נרכוב להיינס כדי לעלות למעבורת לג'ונו.

שבת שלום

גבי יוסי ונייג'ל

——————————————————————————————————————————-

ערך יוני. כל הזכויות C לסיפור ולצילומים; שמורות לגבי, יוסי ונייג'ל.

——————————————————————————————————————————

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   יש 2 תגובות, הוסף תגובה    

חולפים ביוקון העצומה והריקה. מזג אויר הפכפך.

דרכים נטושות. דלק קשה להשגה ויומולדת לנייג'ל!

הצג את הוראות נסיעה ל-Tok, AK, United States במפה גדולה יותר

יום שבת 7.7.2012
לאחר יום נעים שהיה לנו אתמול, הציפיות להיום בנושא מזג האויר, היו גדולות ובהתאם… האכזבה. קמנו לבוקר מעונן. התארגנו ויצאנו מערבה על כביש 16 כ – 120 ק"מ עד לצומת של כביש 37 שעולה צפונה. הדרך יפה ונעימה ובכלל, התנועה – אף שזאת כמעט שיא עונת התיירות – די דלילה, כך שאין לחץ כמעט ואפשר לרכוב כמעט בכל מהירות, למרות שאנחנו ממשיכים לשמור על המסורת של הרכיבה במהירות המותרת, עם חריגות קטנות בלבד. בצומת של כביש 16 עם 37, אנחנו מתדלקים מכוון שבאזור הזה רק במיעוט התחנות יש דלק "סופר", למרות הציניות של הרבה אופנוענים שאנחנו מדברים איתם שטוענים שדלק רגיל טוב מספיק ולא צריך לשלם את המחיר הגבוה. בהמשך עוצרים ב – Meziadun lake היפה.
אנחנו ממשיכים לכוון העיירה Steward שנמצאת 60 ק"מ מהכביש לכוון הים. כבר בהתחלה, אנחנו נפגשים עם דב שחור שחוצה את הכביש פעמיים. לא הספקנו לצלם אותו. המשך הכביש בנוף יפה ביותר, עד שמגיעים לעיירה ואז הגשם מתחזק, מה שדי לא משאיר לנו ברירה, אלא לקחת חדר במוטל במקום. לאחר ההתארגנות, רכבתי לעיירה Hyder השכנה שהיא כבר באלסקה ארה"ב. כל המרחק 400 מטר. להיידר אין יציאה קרקעית, כי אם רק בדרך הים או דרך קנדה. לכן המעבר אליה פתוח והדרך חזרה עוברת במעבר גבול קנדי וכאשר חזרתי, המוכס בביקורת רואה שאין לי חותמת כניסה לקנדה ושאל בעקבות זאת מספר שאלות מביכות, אך לבסוף הוסיף לי חותמת של קנדה לשלח אותי לדרכי עם חיוך.

יום ראשון 8.7.2012
הטיפטוף המאפיין את קו החוף של אלסקה, המשיך כל הלילה וגם הבוקר הוא לא ויתר לנו. ההתארגנות היתה קלה ורק נשאר לנו לתדלק לפני היציאה. אנחנו מגיעים לתחנת הדלק ואז מבינים, שיש רק 87 אוקטן ואז אם נרצה או לא, אנחנו מתדלקים או נשארים בחור הזה. הבחירה פשוטה , מתדלקים ונראה מה יקרה ולא קרה כלום – האופנוע נסע מעולה גם עם 87 אוקטן. אצלי בסוזוקי, אין שום הבדל, אני לא מרגיש שום שינוי. בטריומף של ניג'ל, כנראה שיש השפעה שלילית. ככה המשכנו כל היום, מכוון שבשום תחנה אין דלק עם אוקטן גבוה. אז מה עשינו היום: יצאנו מ – Stewart  שאתמול נראתה קטנטנה. היום יסתבר שהיא הגדולה באזור. עד Mezudin junction ופנינו ל- Alaska highway לכוון צפון. אנחנו רוכבים עשרות ק"מ, מבלי לראות כל ישוב בדרך חוץ מנוף יפה. זה מזכיר מאד את אוסטרליה במרכז היבשת ( Outback ) רק בהפוך. כאן קר ירוק ורטוב שם חם צהוב ויבש. הגשם כמובן ליווה אותנו חלק גדול מהיום. במפה מצויינים מספר ישובים בדרך, אבל זה מסתכם בבית קפה. אולי תחנת דלק קטנה ומספר בתים. אנחנו ממשיכים לרכוב דרך הנקודות: Bell ll  Tatogga lake ועוצרים לתדלק ( 87 כמובן ) ב – Iskut. משם נשאר לנו כ – 80 ק"מ עד היעד שלנו להיום שזאת העיירה הקטנה Dease lake. כאשר אנחנו מגיעים, מתלבטים היכן נישן היום וחדר גדול עם 3 מיטות במוטל סמוך, משכנע אותנו שזה המקום להלילה  וכך היה.
שכחתי לציין, שהיום פגשנו פעמיים דובים על הכביש והמצחיק הוא שדילגנו עליהם, עד לפני מספר ימים מראה כזה היה עושה לנו את היום, היום המשכנו כאילו אנחנו חיים איתם כל החיים וזה מחזה יום יומי.

יום שני 9.7.2012
הבוקר הטמפרטורות היו בסביבות ה – 9 מעלות והיה מעונן אך ללא גשם. התארגנו כרגיל בבוקר ויצאנו לדרך. כמו אתמול, גם היום הנוף מדהים, אנחנו רוכבים על כביש 37 צפון לאורך אגם ונחל Dease היפים לאורך כמה ק"מ. כרגיל לאחר כ – 100 ק"מ, אנחנו עושים עצירה. הפעם ה – Rest area על הנחל עצמו בנוף משגע. לאחר היציאה, אנחנו עולים על דרך לא הכי טובה והרכיבה קשה. כבר אתמול נתקלנו בעובדה שאלסקה Hwy לא במצב משופר. הרכיבה עוברת ב – Good hope lake המדהים ושם אנחנו עוצרים שוב. ההמשך הוא עד Watson jct שם אנחנו פוגשים שוב את ג'ון, בחור מאלסקה שאיתו אנחנו נפגשים כל יום מזה מספר ימים. כאן המקום לספר על מספר יצורים רוכבי אופנוע שאנחנו פוגשים מדי יום. הראשונים הם האינדיאנים – אלה אנשים שיכולים לרכוב עד 600 מייל ( מעל 900 ק"מ ) ליום ופשוט להזרק בצד הכביש וללכת לישון, בלי להתייחס לגשם, קור, דובים או סתם גורם אחר. לא קשה לזהות אותם: טינופות ( חיצונית כמובן ) באופנוע מלוכלך. אבל כאנשים הם נהדרים, כיף לדבר איתם ולשמוע חוויות שלהם. האחרים הם המאורגנים; הכל אצלהם טיפ טופ וישנים בבתי מלון או מוטלים. אתמול פגשנו אחד כזה שרכב על  V strom כמו שלנו וכאשר שאלנו אותו מהיכן הוא מגיע הוא ענה מאלסקה וכאשר שאלנו על מזג האויר, הוא ענה: "קר. קר מאד ואני רוצה להגיע כבר הביתה לתנור ולשבת בכורסא מול הטלויזיה" . היכן אנחנו אתם שואלים? אז התשובה היא היכן שהו באמצע. שום דבר לא יעצור אותנו מלעשות את המסלול המתוכנן. לא הקור ולא הרוח ולא אף גורם אחר. אבל מצד שני, אנחנו חייבים תנאים: ארוחות מסודרות, מקלחת ומקום מסודר לישון. עושים מסלול ארוך ולא קל אבל בתנאים אפשריים. אנחנו ממשיכים ל – Watson lake ופתאום אפשר להגיד שחם. אנחנו מתמקמים במוטל משני סיבות: א. מחר יש לנו יום ארוך ואנחנו רוצים להתארגן מוקדם בלי חשש לעיכובים בהתקפלות בקמפינג. ב . נייג'ל חוגג מחר יום הולדת 44 ולא בא לנו לקום באוהל ובנוסף, יש כבר מסורת שבימי הולדת – הולכים למסעדה ואת זה אנחנו רוצים לעשות גם מחר. זה יהיה קל יותר להשגה עם נישן טוב בחדר. ב – watson יש יער של שלטים, אלפי שלטים קטנטנים שכל מי שעובר במקום יכול למקם על אחד מהעמודים במקום למזכרת. בו צריך להיות שלט של יוני, אך בסיור בן שעתיים שערכתי במקום, לא מצאתי כלום. כמובן שאנחנו לא הכנו לעצמנו שום שלט, להשאיר כמזכרת אחרינו במקום.

יום שלישי 10.7.2012
מזל טוב , היום יום הולדת לניג'ל והוא בן 44 בלבד .
אתמול אחר הצהרים, התחמם קצת וחשבנו שזה פתח למערכת יחסים חדשה בנינו לבין מזג האויר. כך היה עד הבוקר. אך אז הגיעה מערכת קרה, שהחזירה אותנו לאחור באשליה לשיפור. בלילה החדר היה חם וישנו במינימום ביגוד והבוקר הכל התנפץ. יצאנו לדרך הארוכה המחכה לנו ביומיים הקרובים. עלינו על כביש מספר 1 שנקרא גם Alaska  highway ולא כביש 37 שכתבתי אתמול שהוא ניקרא Cassiar highway והוא זה המשובש מאד בקטעים גדולים שלו. ההתחלה היתה גם יפה וגם נעימה, אך לאחר כחצי שעה, נפגשנו עם חבר ותיק שכמעט שכחנו אותו והוא: הרוח. בתחילה, היה נדמה שהוא טעה בדרך והגיע לכאן מצפון ארה"ב בלי לדעת, אך בשיחה איתו הוא שאל: למה רואים אותכם גם פה? ואני עניתי: "כי זה המסלול שלנו ". אז היא הודיע שהיום נפגש כל היום לעימות נוסף מה שאכן קרה… הנוף באזור הזה, מדהים ביופיו אך קשה מאד להנות ממנו כאשר אנחנו מרוכזים כל כך בשמירה על איזון. רכבנו בקטעים של מעל 120 ק"מ בין העצירות ובאחת מהן, בשניה שהייתה ב – .teslin למדנו לקח נוסף. הגענו לשם עם כרבע מיכל דלק, כדי לתדלק בדלק באוקטן גבוהה של 91 שאין בכל תחנה. למרות שהמקומיים אומרים לנו תמיד: "תדלקו היכן שיש ולא חשוב מה, כי לעולם אין לדעת מה יקרה בהמשך"… וזה מה שקרה. 5 דקות אחרי שתידלקנו, נפלה מערכת החשמל והתחנות הפסיקו לעבוד. הסיבה היתה רוח שהפילה עץ גדול על קווי מתח גבוה של כל האזור והתיקון יקח שעות. במידה ולא היינו מספיקים לתדלק, היינו נתקעים כי התחנה הבאה שהיה בה דלק כלשהוא, היא במרחק גדול מתצרוכת הדלק של האופנועים שלנו. לקח שיש ללמוד. אין כמו הניסיון של המקומיים. למרות הכל, המשכנו את הרכיבה מערבה לכוון Whitehors בירתה של טריטורייהת יוקון, הטריטוריה הכח צפון מערבית של קנדה וממנה נעבור לאלסקה. היעד שלנו להיום. היום רכבתי שלישי ובמידה והייתה לי מצלמה על הקסדה ( ויש דבר כזה ) אפשר היה בקלות מספר פעמים להוסיף מוזיקה של "אגם הברבורים" על צילום הרכיבה שלנו שהיתה לא פעם בזיג זג עם הרוחות. בעיקר כאשר חצינו גשר של כ – 300 מטר עשוי מרשת ברזל חלק. השיוט של האופנוע היה בלתי נשלט. שלושתינו יצאנו מזה די מבוהלים, למזלנו, העצירה למנוחה היתה מיידית. כאשר הגענו די מהר חיפשנו מקום להעביר את הלילה ולא הרבה יותר מאוחר, אנחנו כבר פוגשים אנשים שלא מוצאים מקום לישון הלילה. עוד לקח: להחליט מהר ולקחת מה שיש. לא תמיד תמצא את מה שאתה רוצה. החויה הזאת רודפת אותנו כבר מספר ימים כבר בבוקר אנחנו רואים את השלטים שאומרים שאין יותר מקום פנוי באתרי נופש וחניות על פניהם אנו עוברים. מחר צפוי לנו עוד יום ארוך .

(דיווח יום 11 ביולי לא הגיע. העורך)

יום חמישי 12.7.2012
איזה בוקר נפלא קיבל את פנינו לקראת המעבר לאלסקה. השמיים בהירים והשמש מחייכת אלינו כאילו אומרת: "בואו ניפרד לשלום בקנדה לא כל כך נורא" ומצד שני אלסקה קוראת לנו ואומרת: "בואו, אצלנו נעים יותר". ככה התארגנו בבוקר, כל אחד הכין את הניירות שלו כאשר הבעיות הצפויות הן: לנייג'ל אין חצי שנה בדרכון עד הטיסה לארץ, ליוסי אין חותמת כניסה לקנדה ולי לכאורה הכל תקין. המרחק הוא של 30 ק"מ ואנחנו רוכבים בכביש הבעייתי עד לגבול. נייג'ל ניגש ראשון ולאחר 3 דקות עובר וחונה בצד השני, אני ניגש שני מדומם ליד השוטר את האופנוע ( לקח מהמעבר לקנדה ) ונותן לו את הדרכון, הוא נכנס פנימה ואחרי דקה חוזר ושואל אותי : "יש לך שתיה חריפה ?" אני עונה לו: "לא" ואז עונה אומר לי" O K סע" ונסעתי . יוסי ניגש מגיש את הדרכון ולאחר דקה יורד מהאופנוע ונכנס לביקורת , כמובן שאנחנו לא מעיזים לשאול מה קורה? ומחכים . לאחר כרבע שעה הוא יוצא עם חיוך ומנסה לעבוד עלינו שהוא צריך לחזור לביקורת הקנדית, להוסיף חותמת מעבר גבול שבאמת לא קיימת אצלו, אך מהר מאד התברר שפשוט בדרכון לא קיים הדף עם חותמת הכניסה לארה"ב שזהוא דף שאצלינו משודך לדרכון ואצל יוסי כנראה או שמישהוא תלש לו או שהוא לא היה משודך והוא סתם נפל לו מתי שהוא. בכל מקרה הוא עשה תהליך מחדש של טביעת אצבעות וצילום וכו'.
המשכנו לרכוב אחרי החלפת החוויות של המעבר, שבסופו של דבר עבר בקלות, בלי החשש משעות של עמידה בתור. הנוף יפה ביותר והדבר הבולט והחשוב הוא מצב הכביש, אין מה להשוות בין מה שקורה בקנדה לבין אלסקה. המצב פה הרבה יותר טוב. עצרנו לאחר כשעה, לשתות קפה אמריקאי ראשון וישבנו להתחרדן תחת השמש הנעימה. התושבים כאן מאושרים מהיום הנהדר שנפל עליהם ואנחנו שמחים שככה מקבלת אותנו אלסקה המפחידה במזג האויר שלה. אנחנו מגיעים לעיירה Tok על כביש מספר 2 של אלסקה ונכנסים מייד ל- Visitor information כדי ללמוד את נושא הביקור ב- Denali national park שזאת הסיבה העיקרית לרכיבה ל – Fairbanks מלבד העובדה שנצטלם שם בנקודה הכי צפונית שנהיה במסע האופנועים הנוכחי. לקחנו חומר מתאים ואנחנו עובדים על הנושא מהחדר שלקחנו כאן ב – Tok . אנחנו נופלים על סוף שבוע שבו הכל יותר קשה להשגה וגם המחירים גבוהים יותר
סוף שבוע נעים לכולם
גבי יוסי ונייג'ל.

—————————————————————————————————————————————-

ערך, יוני. כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות ליוסי נייג'ל וגבי.

—————————————————————————————————————————————

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   יש תגובה אחת, הוסף תגובה    

קנדה על מרחביה היא מקום יקר לרוכב המחשב.

הרוקיס הקנדיים ומישורי האין סוף – בדרך צפונה.

הצג מפה גדולה יותר

יום שבת 30.6.2012
הבוקר ניג'ל הודיע שהוא צריך להיות ביום שלישי ב- Calgary כדי להאריך את הדרכון שלו . במידה ולא יעשה זאת, תהיה לו בעיה לחזור לארה"ב בהמשך. נסענו למרכז המסחרי הקטן של Lake louise לשתות קפה ולתכנן את השינוי שנוצר . מכוון שיוסי ואני צריכים טיפול לאופנועים שקבענו ביום שלישי ב – Prince george וניג'ל צריך באותו יום להיות בקונסוליה , התפצלנו; אנחנו המשכנו צפונה וניג'ל פנה דרומה. לפני שיצאנו לדרך, קפצנו ל – Hostel שהיה במקום ללמוד את הנושא. לקחנו מפה עם כתובות ההוסטלים הקיימים בקנדה במקרה ונחליט לשלב את סוג הלינה הזה לרפרטואר הלינה שלנו.
לקחנו את כביש 93 צפונה לכוון Jasper והתחלנו להנות מנופים ותצפיות יפות שקיימים לאורך הדרך. עצרנו לצלם כמו תמיד וב – Peyto lake היה צריך ללכת כ – 10 דקות אבל זה היה שווה כל רגע, האגם מדהים ביופיו. בהמשך, אפשר רק להתלהב מהנוף הנשקף בכל רגע של רכיבה. יופי הנופים הוא אין סופי בכביש הזה . אבל , איך אפשר בלי לראות דוב? בלי דוב זה לא טיול… אז זכינו לראות 2 דובים וכמובן תמונות רבות, יהיו להם בקטלוג התמונות של הטיול. הפסקה נוספת עשינו מול Colombia isefild אך הקור גבר עלינו ועפנו משם אחרי צילומים .

לפני כ – 15 שנה, זאת היתה הסיבה לסיור מקצועי תיירותי, כדי לראות את המשאיות שלוקחות תיירים לסיבוב על הקרחון ומנהל האזור של החטיבה להתיישבות, חשב שזה יתאים לסיורי מדבר שיצאו ממצוקי דרגות. את הטיול סיור עשינו… משאיות למצוקי דרגות, לא זכור לי שהגיעו.

לאחר מכן מיהרנו להגיע ל- Jasper מאחר וזה סוף שבוע ארוך – ביחד עם "יום קנדה" שזהו יום העצמאות שלהם, (אבל הם לא קוראים לו כך). ואכן זה מה שכמעט קרה לנו , בתחילה ניסינו למצוא מקום ב – Hostel שנמצא כאן וכמובן שהודיעו לנו שאין סיכי בסוף השבוע הזה למצוא מקום. מיהרנו ל – Whistlers campground וכאשר הגענו לכניסת הרישום והתשלום התלהב הבחור שקיבל אותנו גם מהאופנועים וגם מהמסלול שלנו וכאשר אמרנו שאנחנו רוצים חלקה לאוהלים הוא ענה לנו כך : יש לנו כ – 700 חלקות ונישארו לנו 2 ולאחר כבוד קיבלנו את מבוקשינו ללילה זה . לאחר ההתארגנות קפצנו לג'ספר לסיבוב קניות קטן ועשינו כביסה . בקמפינגים של רשות הגנים שלהם מעבר לעובדה שאין חשמל ואינטרנט גם כביסה אין אפשרות לעשות , ואני עם יותר בגדים לכביסה מאשר להחלפה . אבל הפתעה – בארה"ב כאשר היינו משלמים יותר מדולר וחצי למכונה זה היה יקר , כאן בלי בושה המחיר הוא 4 דולר לכביסה ו – 4 דולר לייבשן. גם הדלק יקר כאן ב -30% מאשר בארה"ב , שיהיו בריאים הקנדים האלה . חזרנו לקמפינג ובלי מקלחת ובלי לכתוב הלכנו לישון .

יום ראשון 1.7.2012
היום יום קנדה שהזכרתי כבר , בבוקר קפצתי לג'ספר וחזרתי כדי לשפר מיקום ביחס למקלחות , דבר שביקשנו אתמול מ – cw זה שם הבחור שקיבל אותנו יפה וגם עזר למצוא לנו מוטל למחר כאשר נרכב לפרינס ג'ורג' . לאחר מכן קפצתי שוב לעיירה הפעם כדי לראות את משחק הגמר של אליפות אירופה שאתי אמרה שמתקיים היום בשיחת הטלפון של הבוקר . מצאתי מקום נחמד וזכיתי למשחק גמר יפה עם תוצאה שאני אוהב . לאחר מכן רכבתי ל – Mt edith cavell קרחון הנמצא כ 15 ק"מ מדרום לנו , אך כאשר הגעתי לפסגה, הגשם התחיל לרדת ולא התאים לי הליכה של 40 דקות בתנאים האלה, כדי לשפר צילום. לכן התמונות של האתר לא יהיו מהחזית אלה מהצד . באמצע הדרך למטה, כבר לא היה זכר לגשם שהיה באתר . חזרתי לקמפינג לחבור ליוסי שלקח יום מנוחה .

יום שני 2.7.2012
הבוקר יצאנו לכוון Prince george על כביש 16 מערב ולא הרבה זמן אחרי תחילת הרכיבה ראינו התקהלות של רכבים בצד הכביש דבר שמרמז על משהוא מעניין ואכן כך היה אמא דובה ובנה הדוב הצעיר אכלו להנאתם עשב בצד הכביש במרחק של לא יותר מ – 20 מטר. כמובן שהצטרפנו לחגיגת הצילומים המשכנו בדרכנו לא לפני שהוספנו שכבת בגדים עלינו בגלל הקור. ב – 100 הק"מ הראשונים עד Mt robson הנוף יפה אך המעבר  ב – Yellowhead pass רטוב וקר ולאחר כמה ק"מ אנחנו עוצרים בתחנת מידע לתייר של פרובינציית British colombia כדי לקבל מידע ומפה של העיר פרינס ג'ורג' אליה אנחנו נוסעים בלי לדעת לאן. השגנו את המידע הנדרש והמשכנו בדרכנו. מכאן הכביש מישורי בלי נוף מיוחד. הגשם לא חזק אבל עקבי לאורך כמעט כל הדרך , המרחק הוא  370 ק"מ. אנחנו עושים עצירה נוספת ב – Purdem lake ומשם לפרינס ג'ורג', למוטל שאת הכתובת קיבלנו מ – cw בפארק . המקום פשוט, אבל מספיק טוב לשני הלילות הקרובים שנעביר פה .

יום שישי 6.7.2012
אחרי יומיים שלא עשינו דבר ( חיכנו לניג'ל ) יצאנו הבוקר שוב לדרך . ניג'ל חזר אלינו אתמול אחר הצהרים. במשך יום אתמול, תכננתי את המסלול לשבוע הקרוב עד עזיבת קנדה – במעבר הגבול עם אלסקה. הנוף עד עתה בקנדה – יפה, אך היוקר של הדברים, עושה חשק לעזוב כבר את המדינה.
עלינו על כביש 16 מערבה ויצאנו לדרך עד העצירה הראשונה ב – Vanderhoof , הדרך מישורית ולא מעניית במיוחד. אך לאחר העצירה הדרך הופכת ליותר מגוונת ויפה. הדבר המדהים הוא כמות האגמים האדירה בארץ הזו והנופים שהם יוצרים. כמובן שכאשר יש לך משהו בשפע, לא מעניין לעצור ולצלם. כך שמספר התמונות שצילמנו היום מסתכם ב …4.  עשינו עצירה גם ב – Burns lake הנעימה ולפתע אנחנו מרגישים משהו שכמעט שכחנו ממנו: חמימות נעימה של יום שמש. טמפרטורות של כ – 25 מעלות. דבר נדיר מזה תקופה ארוכה .
אחר הצהרים, הגענו ל – Smithers עשינו קניות והתמקמנו בקמפינג 8 ק"מ מערבית לעיר. וראה זה פלא – יש גם חשמל וגם Wifi. הלילה יורד כאן בערך בשעה 22:00 וכשנגיע צפונה יותר, זה יקרה בשעות אפילו מאוחרות יותר.
חזרנו לרכוב וחזרנו לכתוב בכיף . עד כאן להיום, שבת שלום לכולם.
גבי

סליחה על מיעוט התמונות. בהמשך יהיו יותר אינשאללה.

———————————————————————————————-

ערך יוני. כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות ליוסי נייג'ל וגבי.

———————————————————————————————-

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!