לרקוד עם מִנהרות

יש בצפון אירופה שלושה רוכבים שגילו שפירוש השם "נורבגיה" הוא "תבואו באיגוף". בתום יום רכיבה מתיש, עוד יש להם סבלנות להשקיע, כדי שגם אנחנו נהנה. תודה שועלים!

הצג את הוראות הגעה אל Stavanger, Norge במפה גדולה יותר

מילה לכל הדואגים: פלאי הטכנלוגיה הרגילו אותנו להיות בכל רגע זמינים. אז הנה הוכחה להתמכרות הזו; יום ללא WIFI – ונראה שאבדנו. לא לדאוג, הכל בסדר.

היום השמיני למסע לפנינו ואכן, הולך להיות קטע רכיבה ארוך ומתיש; כ-750 ק"מ, מאוסלו דרומה ואז איגוף צפונה ממערב עד לברגן, מבולבלים? ככה זה במדינה בה המסלול האוגף, הוא הדרך הקצרה להגיע מנקודה לנקודה. גם שזו הייתה התכנית המקורית שלנו, כשזה קרה בפועל – התרגשנו.
אוסלו החרוצה התעוררה יחד אתנו, לעוד יום חדש ומאתגר, שטופה שמש חורפית קרירה ונעימה. אוטובוסים יוצאים לעבודה, משאיות זבל אוספות אשפה, רכבת חשמלית כבר על הפסים ועוברים ושבים יוצאים לעבודה. די מוקדם בבוקר, השעה 07:00 ואנחנו כבר בלובי עם הארגזים מוכנים ליציאה. שקיות ארוחת הבוקר המיועדות לתחנת ההפסקה הראשונה, ארוזות, צ'ק-אאוט בקבלה כבר מאחורינו ואנו בדרכנו להוציא את האופנועים מהחניון התת קרקעי. התברברות קטנה בהגעה לחניון (אחרי יום חופש… לא ?) אך אל דאגה, מצאנו את יקירנו, מוכנים ומזומנים למצפה להם ולנו היום: רכיבה ארוכת שעות בכבישי נורבגיה. סגרנו ארגזים וקשרנו חפצים, כבוד הרב אורי בקטע שלו – וקדימה לדרך – השעה 08:00.

מתגלגלים ברכיבה עירונית זהירה ואיטית לכביש 18 ומתחילים להדרים במהירות שיוט מקובלת בכבישים הפתוחים של נורבגיה – 100 קמ"ש, נכון, איטי – כמעט זוחל יחסית לפינוקי המהירות בגרמניה, אבל, ככה נוהגים פה! ומשטרת התנועה כאן היא עסק על בסיס כלכלי שלא מבייש שום סטארטאפ… הקנסות בשמיים (אלפי קורונות נורבגים….), שוטרים ומצלמות מפוזרים לאורך הכבישים הראשיים (חריגה מעל 25 קמ"ש מזכה בהיכרות עם קירותיו הפנימיים של בית-כלא ולנו, ממש לא בא על זה, אז פה, אנחנו אזרחים שומרי חוק…) הכיוון למנה הראשונה של הקילומטרז' היא העיר קריסטיינסאנד, שלט מאיר עיניים, מקדם את פנינו ביציאה מהעיר ומצהיר על 315 ק"מ שמחכים לנו עד לנקודה הבאה. ואני חושב; קטן עלינו…, הרי טחנו מרחקים ארוכים יותר כבר וגם אתם…

אבל, סליחה על זחיחות הדעת… כי מה שהתברר אחרי 92 ק"מ ועצירה ראשונה ליישור הישבן, שלא כך הם פני הדברים; קטעים ניכרים מהכביש, עוברים בתוך יישובים בהם המהירות המותרת היא 50 קמ"ש. והכל נתון להשגחה קפדנית של מצלמות בכניסה וביציאה מכל נקודת ישוב ואנחנו הרי אזרחים שומרי חוק שלא רוצים לדווח לכם מהכלא, רוכבים ככתוב בתמרור ועוד טיפה…מה שאומר: מרחק של 92 ק"מ שעשינו בגרמניה ב- 40 דקות וכאן בנורבגיה לקח לעבור אותם, 75 דקות… אלמנט שהרגשנו שהחל לשבש לנו את הלו"ז היומי, יחד עם זאת, החלטנו להמשיך את הרכיבה עפ"י התוכנית המקורית.
הרכיבה לאורך המסלול פשוט מהפנטת: ההרים, הכבישים, הנחלים, האגמים, המנהרות והגשרים היא סוג של מעוף בגובה הקרקע ומעוררת התרגשות והתפעלות חד פעמית. איזה ברי מזל אנחנו; התחושה שאנחנו בתוך חלום מחייבת נסיון לשמר את הזיכרון ועצירות תכופות לצילומים רבים. חצינו אינספור מנהרות אחת אחרי השנייה לאורך הדרך, כשהארוכה מבניהן 3.2 ק"מ.

הכניסה למנהרות ובמיוחד בארוכות שבהן, מלווה בכיבוי אורות פתאומי; סוג של חושך "מצרים"  מיידי. הכול נעלם לכמה שניות עד שמתאפסים ומתרגלים לחושך. במיוחד עם משקפי השמש בעת הרכיבה ואז, מקבלים את פלאש השמש כשיוצאים מהמנהרה, מתרגלים וממשיכים הלאה. לכל אורך הדרך נבנות מנהרות חדשות. חלקן נבנות כבסיס לכביש  שאמור לעבור מעליהן וחלקן נחצבות "דוּך" בהרים. כמה נחמד לחשוב, שאנו מדלגים בזכות המנהרות מהר להר בכזו קלילות ואפילו, כשישנם אגמים ונהרות. למעט האספלט השחור, שולי הדרך מוצפים בירוק עצום ודשא (כנראה קוצים ירוקים…), עצים בכל פינה ועד האופק, בצדדים או בגובה מכסים את ההרים, מאות ואלפי בתי קרקע, צבועים בצבעי הקשת, מפוזרים על פני כל הירוק הזה. בכל פעם כשחולפים על פני עיקול, פנייה, כפר קטן, מנהרה או גשר חווים מחדש התרגשות מרכיבה חושנית, ציורית ומהממת שמחסירה בנו פעימה וסוחטת קריאות "ווואאאוו" בתוך הקסדה.

תרגילי שחרור במגרש החנייה, כפיפות בטן, שכיבות סמיכה ומה לא… עולים על האופנועים וממשיכים ברכיבה ארווווווווווווווווווווווווכה.
מבלי לשים לב, השעה כבר 22:00. 600 ק"מ מאחורינו, השמש עדיין זורחת ואנחנו פשוט כבויים לגמרי, נגמרו הבטריות. אפסו הכוחות להמשיך ולרכוב. שולה שכל אותה העת ישבה בחזית ונדנדה על שינויי מסלול, נקראת לעזרה במציאת מקום לינה. ואכן, חלפו כ- 15 דקות והגענו למקום הלינה הראשון (שיחקת אותה שולה…) – המקום היה מלא. כמה מפתיע? – עונת תיירות. רכבנו למקום השני, שם היה יקר בטירוף; 1800 ₪… יצאנו למגרש החנייה אובדי עצות; אוהל או ממשיכים לרכוב צפונה…ופתאום, הגיחה קבוצת רוכבים משבדיה. חמודים ובלונדיניים.., בני מחצית המאה ומעלה… דיברנו, שאלנו, בדקנו. מסתבר שלאחד הרוכבים יש אחות בארץ, היא גרה בנתניה ועובדת בשגרירות שבדיה בתל אביב, כמה קטן העולם… שמו של הבחור, טובי – הוא כבר ביקר בארץ 31 פעמים ובאוקטובר הקרוב, תהיה זו הפעם הנוספת.

לאחר 15 דקות נוספות, כבר היינו על האופנועים ביחד איתם להתאכסן במלון שלהם – מרחק של  25 ק"מ מהנקודה בה נפגשו. נחמדים החבר'ה. מה הפלא, ככה זה אצל האופנוענים, מתחברים בשניה זה לזה בכל פינה בעולם…
קבענו להיפגש שוב לארוחת  בוקר משותפת.
עכשיו 01:00  (בלילה, לא בצהריים !) עברנו למצב אופקי במיטות, גמורים אך מרוצים. כך נגמר לו יום ארוך, מתיש, סוחט, ולעיתים אף מתסכל – אבל נגמר.
מחר, נקום ליום חדש וליופי שלו.

ממני, ממיכאל ומאורי להתראות עד לדיווח הבא.

איציק

——————————————————————————————————————————————–

עריכה-יוני. כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לאיציק אורי ומיכאל.

——————————————————————————————————————————————-

מאת: יוני   ·   קטגוריות: אופנועים and הרפתקאות   ·   יש 6 תגובות, הוסף תגובה    

אוסלנו, אוסלך, אוסלה, אוסלי. אוסלו!

לא משנה כמה ניסינו להטות את השם. זה לא קיצר את הדרך במטר.

הצג את הוראות הגעה אל אוסלו, נורווגיה במפה גדולה יותר

והנה, שוב אנחנו פה בבוקרו של היום השישי למסע – וואוו  איך שהזמן רץ לו…
לפני שעוזבים את מלאמו לטובת אוסלו, OSLO . החלטנו לצאת לסיור, ממונע כמובן בנמל מאלמו. הנמל נמצא במרחק 7 דקות רכיבה מהמלון. וכך יצאנו לדרכנו אחרי תדלוק הקיבה במטעמי הבוקר: דגנים, גבינות, דגים, נקניקים ושוקו חם כמובן…
מגיעים לנמל הענק ומתקדמים עד קו המים, ממש ליד שכונת מגורים. מימין לנו יש טיילת ושבילי אופניים והליכה כמקובל בערים מודרניות. ובכניסה, שלט מאיר עיניים עם אבנים עגולות חוסמות: בקיצור, הכניסה אסורה מלבד לאופניים ולהולכי רגל.
כמי שמוביל, החלטתי להכנס ולתרגל בראשי שיחת תירוצים, של תמימים עם מי שיעצור בנו…: "רגע, אדון שוטר, אנחנו לא מפה, אבל אופנוע הוא כמו אופניים (שני גלגלים, לא? ואפילו תנוחת הישיבה זהה… ) אז יש לו תוספת קלה של מנוע, באמת לא שמנו לב…והאבנים במרחק מספיק כדי שניתן יהיה לעבור ביניהן מזוודים. עכשיו שעת בוקר מוקדמת וכולם הולכים לעבודה" בקיצור, הבנתם! וכך החלטתי שעוברים בשביל הטיילת. מה אומר לכם, יש בזה משהו משכר וחד פעמי, לרכוב: אתה, האופנוע והים, כל כך קרוב ליד המים, הזכיר במשהו את דנמרק – חוף הים ברומו, זוכרים?
ראו את התמונות, הריח, החופש, והאופק – מי צריך יותר מזה….

את טקס תפילת הדרך של היום בחרנו לקיים בחוף הים ממש. מעין תשליך לצרות לא עלינו והתנקות ברסיסי הגלים שעלו מהים הרוגש (ושלא תחשבו שזו תמונה שחוזרת על עצמה, לכל תפילה בכל יום, יש את הניגון, ההטעמה, התמונה, המדינה והמסלול המיועד לה) "קור כלבים" בחוץ בשעת בוקר מוקדמת זו 08:30 – ראו את הכיפה העוטפת שחבש הרב הראשי… זאת ועוד, ברגע הקראת תפילת הדרך, הגיח לפתע ברבור לבן צחור, הצטרף למניין הדחוק שלנו וליווה סירת מטיילים סמוכה לו – מעניין מי שלח אותו דווקא אלינו ובשעת תפילת הדרך… אני לא מעודד אמונות תפלות, אבל זה משהו שאינו מזיק, נכון?

ביי ביי למאלמו. מחוף הים יצאנו ליום הרכיבה התכליתי והארוך הנוסף – הכוונה לאסוף תוספת נכבדה של כ- 600 ק"מ למניין מד האוץ שלנו.
עלינו על כביש 20 צפונה על רצועת החוף המערבית של שבדיה. פתחנו גז ועלינו לאוטוסטרדה דו ותלת מסלולית, כשתמרור מאיר עיניים מכוון למהירות הנסיעה (120 בעיגול אדום – הוא בגדר המלצה, איש לא זוחל במהירות הזאת למעט משאיות, אפילו אותנו עקפו לפעמים…).

האופנועים נקשרו זה לזה בחניון (ליתר ביטחון…), הושכבו לישון ואיתם גם אנחנו.
מחר מתוכנן לנו אפטר באוסלו. למנוחה פיסית והנאה מהעיר עצמה. אפשר לומר בבטחה שהרווחנו את המנוחה הזו ביושר.

ושוב, רוצה לסיים את הדיווח היומי בברכה חוזרת ליוני העורך שלנו, לנישואי טל בתו. מכולנו אורי, איציק ומיכאל כאן באוסלו; סופ"ש נעים.

נתראה מחר.

איציק.

———————————————————————————————————————-

ערך-יוני. כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לאיציק מיכאל ואורי

———————————————————————————————————————-

מאת: יוני   ·   קטגוריות: אופנועים and הרפתקאות   ·   יש 6 תגובות, הוסף תגובה    

מסע לנורדקאפ. מעֵבֶר לחוג הקוטב הצפוני.

"החיים זה כמו רכיבה על אופנוע; אם לא נותנים בגז, נופלים!"

שלושה חברים מצטרפים להרפתקה דוט קום. תוכלו ללוות את המסע הכי קרוב להתרחשותו. סיפורים וצילומים ככל שהם ימצאו לנכון לשתף. 🙂

המסלול יוכנס עם היציאה לדרך: התחלה-מינכן (סימון ירוק). יעד-נורדקאפ (סימון אדום)

"ב-26 במאי 2011 אנחנו יוצאים, 3 רוכבים. לממש חלום; הגעה רכובה לנורדקאפ בצפון נורבגיה. התכנית בגדול: טיסה למינכן, השכרת אופנועים ויציאה צפונה. קילומטרז' מתוכנן: כ-12,000ק"מ. מדינות במסלול: גרמניה, דנמרק, שוודיה, נורווגיה, פינלנד, רוסיה, אסטוניה, לטביה, ליטא, פולין, צ'כיה, אוסטריה. חזרה: 28 ביוני. יש תכנית מפורטת של יום ביומו. אך ניתן לאירועים ולהחלטות שבדרך להוביל את הסיפור.

פרק 1: רגע לפני נקודת היציאה.

מי אנחנו?

מיכאל פופקין:
"בשנת 1962 בהיותי בן 15, נפגשתי לראשונה עם רוכב דו- גלגלי. 'השאלתי' את הוספה מאחי מריו ויצאתי לסיבוב.
באחד הצמתים, בסנטה-פֶה בארגנטינה מקום הולדתי, צץ לו פתאום רוכב אופניים שניסה ללא הצלחה לעבור את הצומת. הפגישה הייתה בלתי נמנעת – נכנסתי בו בחוזקה באמצע אופניו.
ושנינו, הזר ואנוכי, החלקנו על האספלט החם עד שנעצרנו בשפת הכביש. קמתי, נעמדתי לידו, כול גופי היה מרוח ב'דם', כן! הבחור הוביל למערתו, שני כדים גדולים של יין אדום שהתנפצו על האספלט ביחד איתנו ושנינו היינו ספוגים באדום המשכר. למזלי, לא היה זה דם…
בשנת 1967 במלחמת ששת-הימים, עליתי לארץ לבד, במסגרת הנוער הציוני לקיבוץ עין-השלושה, כדי להציל את המולדת. עוד לא נחתתי והמלחמה נגמרה. לא לדאוג, היו לי מספיק מלחמות גם אחרי זו. בארץ חזרתי לחלומי הישן והתחברתי שוב לרכיבה על דו-גלגלי. במשך השנים קיימתי כמה מסעות רכובים בארץ וברוב מדינות אירופה. גם עם אשתי ועם חברים.
תכנון המסלולים היא מלאכה אהובה עלי. ההכנות הן חלק מרתק ולא פחות מרגש מהמסעות עצמם. בתכנון המסלולים לרכיבה משותפת, אני ער למשמעות הרכיבה הקבוצתית, בה ברור כי כולנו תחת אותם שמיים – אך לא רואים את אותו האופק."

אורי חכימיאן:
"אני יליד 1955, משנת 1978 הפכתי אהבה למקצוע ועבדתי כמורה לנהיגה ומשנת 1984, במשך כ-17 שנים, לימדתי רכיבה על אופנועים. כיום בעל בי"ס לנהיגה – 'עתיד הנגב' בבאר שבע. כמי שבשבילו רכיבה היא קודם כל אהבה, הצטרפתי מדי פעם לטיולי אופנועים עם חברים מהדרום. לימים, רכשתי אופנוע מסוג בנדיט 1200 מודל 2001 והצטרפתי רשמית למועדון רוכבי האופנועים הדרומי – שועלי המדבר. בשנתיים האחרונות אני מעורב בפעילותו ומשתדל לתרום, יחד עם חברים נוספים, לעיצוב אופיו של המועדון.
בשנה האחרונה הצטרפתי למועדון האופנועים הישראלי אך חשתי כי הוא כמועדון, לא כל כך עונה על צרכָי, מכיוון שאינו מכיר בייחודיות של רוכבי הדרום. לפני כשנה, אחד מחברי למועדון 'שועלי המדבר', העלה את הרעיון למסע ארוך באירופה… כמובן שנדלקתי. מסע שהוא הזדמנות להגשמת חלום אישי. יחד עם מיכאל פופקין, שמשקיע ועובד נמרצות למימוש הנסיעה ועם איציק שפר שהצטרף למסע ועובד שעות נוספות מול סוכן גרמני שאנו אמורים לשכור אצלו אופנועים…
הנה אנחנו, שלושה שועלי מדבר ותיקים, מלאים בנסיון חלומות ותכניות, עם כל ההתרגשות והציפיות, אני מתחיל במשפט פשוט: 'שניסע בשלום ונחזור בשלום'..."

איציק שפר:
"מהיום שאני זוכר את עצמי, אהבתי מוטוריקה ומכונאות בכלל ודו"ג בפרט. פירקתי, הרכבתי ולמדתי הרבה תוך כדי התנסות אישית.
המפגש הראשון שלי עם דו"ג ממונע ואמיתי אחרי רכיבה ארוכת שנים על אופניים, היה כמו מגנט, כבר לא יכולתי לחכות יותר…ובגיל 15, כשהיה בידי סכום כסף אותו חסכתי מעבודה בחלוקת עיתוני בוקר, הלכתי ורכשתי וספה 50 בצבע תכלת, מודל 1968 – ועם האגדה הזו, התחלתי את מסע חיי בעולם הדו-גלגלי הממונע. כמובן, שרישיון לא היה וגם לא יכול היה להיות לי, מפאת גילי. אז פירקתי והרכבתי, קלקלתי ושברתי, שיניתי וצבעתי. ואחרי הלימודים ובסופי שבוע, רכבתי בשבילי הגינה וגם העזתי לחרוג לדרכים בשכונה, עד להוצאת הרישיון המיוחל… התרגשות שסחפה אותי כמעט בכל רגע, לאורך 34 השנים שעברו מאז. רכבתי על מגוון קטנועים ואופנועים: הונדה 50. ג'ילרה.  "תרנגול" – ב.ס.א.350. "גמל" – מצ'לס. וספה ראלי 200, בתקופת השירות הצבאי, ימאהה סופר טנרה XTZ (הרבה שנים) ועוד רבים. "מטפס" בנפחים, בשנתונים ומתרגש בכל פעם מחדש…כאילו זו הפעם הראשונה. עד לאופנוע הנוכחי שלי: BMW 1200 RT המהמם.
האהבה לאופנועים וחיידק הרכיבה עוברים כנראה בתורשה. שלושת ילדי המקסימים, רוכבים גם הם על אופנועים (HD125 ,BIG800 ,DL1000).
לצאת לטיול משפחתי או סתם לארוחת צהרים כשכולם לבושים היטב ורכובים על אופנועים, זו חווייה מדהימה בפני עצמה. טיולי אופנועים בארץ ובחו"ל (מחברות במועדון ישראלי, פרלמנט, שועלי המדבר, חברים מילדות ועוד…) כמו גם, סתם רכיבת חופש בשישי בצהרים או שבת בבוקר הפכו לחלק מחיי. כשהגעתי לגיל חצי מאה…הגיע הזמן לקבל מתנה דו"גית ליומולדת ובגדול!!!
הרעיון לצאת לטיול האופנועים לנורדקאפ (הנקודה הצפונית ביותר באירופה אליה ניתן להגיע בכלי רכב) נולד במוחו הקודח של פופקין לפני כשנה ומיד קסם ודגדג, ברור היה לי, שאני מצטרף.
התחלנו בחשיבה, הכנות, קניות, גלישות באינטרנט, חיפוש אחר אופנועים וחנויות השכרה, בחינת עלויות, בחירת מסלולים מעניינים ומאתגרים, אתרים ונופים.
ברצוננו לשתף חולמים ורוכבים אחרים, בסיפור המסע שלנו ובחרנו באתר הרפתקה דוט קום, לחלוק דרכו את החוויות איתכם, לנסות ולתת לכם את האווירה וההתרגשות שבהגשמת חלום, על פני 12,000 ק"מ. מסע שיחצה 15 מדינות במשך 32 ימי רכיבה. נדווח מדי פעם מהדרך ונצרף צילומים או מפות. נשמח לתגובות או שאלות.
והמשאלה שלי: 'שנצא חברים ונחזור, עוד יותר חברים'…"

תודות:

מסע שכזה אינו סיפור זול. נכון, יש חסכונות ויש תקציב, אך תמיד יש הוצאות בלת"מ ותקלות. למזלנו, יש סביבנו אנשים שיודעים לתת כתף ולהשתתף:

"אריה נגררים" מדרך חברון 9 בבאר שבע, יצרן מפלטים, רדיאטורים, ארגזי רכב ונגררים איכותיים מעל 20 שנה. בפיקוח מכון התקנים. באריה נגררים ניתן להתקין ווי גרירה לרכבים פרטיים או מסחריים, לתקן רדיאטורים גם לאופנועים וטרקטורונים. ניתן לבצע תיקוני ריתוך בכל מתכת – ומי כמונו האופנוענים יודע להעריך זאת – אלומיניום, נחושת, כסף פלדה ועוד. גם הוא נרתם ותרם.

אנא כנסו לקישור כאן ותוכלו לקבל עוד מידע על הספונסר הנדיב שלנו. תודה!

{נכון הקטע הנ"ל נראה כמו פרסומת. לא ממש אכפת לי. ההיפך, מי שתורם לענף הדו-גלגלי יקבל פרסומת והרבה! (יוני)}

להתראות. נמשיך לעדכן מהדרך.

———————————————————————————————————————————————————-

ערך-יוני. כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לאיציק, מיכאל ואורי

———————————————————————————————————————————————————

.

מאת: יוני   ·   קטגוריות: אופנועים and הרפתקאות and יוני בן שלום and כללי   ·   יש 7 תגובות, הוסף תגובה