לחצות את הנולארבור

{המעקב אחרי זאק יש לו שני ערוצים: אחד, הערוץ הפולני. כלומר אני שעוקב אחריו עם מידה של דאגה, יודע בכל רגע איפה הוא בעזרת מכשיר ה"ספוט" שלו. ואכן זאק כבר עמוק בהמשך הדרך. והערוץ השני, הוא ערוץ הדיווח. כאשר זאק מוצא את הסבלנות והזמן לשתף את הבלוג. אז כאן מגיע מעט באיחור, הקטע המקסים על חציית הנולארבור, שתמונות ממנו הופיעו כבר קודם והנה הם שוב. (יוני)}

"קוסאמממק!!"… זה הדבר הראשון שעובר לי בראש, כשהרגשתי את הקור חודר לי בחוט השדרה. המזרן המתנפח שלי שבק ונפח את אווירו כך שבאמצע הלילה איפה שהוא בפלינדרס, Flinders מצאתי את עצמי שוכב על רצפת האוהל הקרה. לא היה ממש משהו לעשות בעניין פרט לפריסת עוד שכבת בידוד ביני לבין כדור הארץ תוך שבועה כי מחר אני עוצר בפורט אוגוסטה וקונה מזרן חדש.
הדרך מהפלינדרס' לפורט אוגוסטה היתה יפהפיה ועברה בתוך מעבר ה"ריצ'י פיצ'י פאס" מעין חווייה מתקנת המגביה אותך מעט אם להתחשב בעובדה שרוב אוסטרליה שטוחה. איכות הדרך היתה נהדרת. באמת קטע מהנה.
עצירה מהירה בפורט אוגוסטה. מזרון. ויאללה.
הגאלה Gala הוורודה הגדולה הממוקמת בסמוך לממגורות החיטה הענקיות בקימבה Kimba, היתה סיבה מספקת לעצור לארוחת צהריים ולחקור קצת בקשר לפסל המוזר.
קימבה היא אחד מתחנות איסום הדגנים הגדולות בדרום אוסטרליה. ופסל הגאלה (גובהו 8 מטרים) נבנה על ידי בעלי פונדק הדרכים/קפה להנציח את השטיחים הוורודים של ציפורי הגאלה המכסים את רחובות קומבה בשעה שמשאיות מגיעות עם יבולי החיטה מהשדות המקיפים את קימבה בעונת הקציר.

רכיבה לאורכו של חצי האי אייר Ayer Peninsula היה מעניין בעיקר לנוכח העובדה שהמקום מלא בשדות של חיטה וקנולה ודגנים אחרים. מעולם לא נתקלתי בשדות עצומים כל כך, הנמתחים לעיתים למרחקים של מאות קילומטרים.

חניית הלילה בסטריקי-ביי,  Streaky Bay . עיירה ציורית קטנה, המשמשת את קהילת חקלאי הדגנים בסביבה ואת תעשיית הדייג המבוססת בעיקר על דייג סרטני נהרות.

למחרת התעוררתי די מוקדם וזכיתי לנצנוץ הזריחה שעלתה מעבר למפרץ. ערפל של בוקר ורוכב משכים רק הוסיפו נופך מיסטי לכל הסצנה. משמעות השעה המוקדמת, הייתה כמובן יציאה מוקדמת לדרך לכיוון סדונה Ceduna ולקראת שעת הצהריים, הגעתי למוטל נולאבור שהוא נקודת היציאה למישורי הנולאבור.
הנולארבור Nullarbor  הינו למעשה חתיכת סלע הגיר הגדול ביותר בעולם, המכסה משהו כמו 200 אלף קילומטרים מרובעים. (איפה שהו במרחק כ 300 ק"מ מצפון לדרך החוצה את הנולארבור, נמצא איזור ניסויי הנשק מהגדולים בעולם – WPA – Woomera Prohibited Area שגודלו כגודלה של אנגליה בערך…

שמעתי המון סיפורים על הנולארבור. על כך שהוא ארוך ומשעמם רצוף נוף שיחים מונוטוני וזה אינו משתנה לאורך מאות קילומטרים. כל זה נכון אבל. אני חייב לציין כי אני ממש מאוהב בנוף הזה. הוא כל כך ריק ועם זאת מכיל הרבה.
משמעות השם "נולארבור" הוא "ללא דמעות". עצרתי מספר פעמים לאורך הדרך (מהסוג שנדמה לך שלא תיגמר לעולם) וצעדתי רגלית לתוך השום כלום למרחק 50-100 מטרים… עם כיבוי המנוע משתררת דממה מיידית… ובעמידה שקטה ולפתע אתה שומע איך הכל סביב מזמזם, מרשרש ומהמהם. תבנית אקולוגית מדהימה הכוללת המון בעלי חיים סביב.
ישנן כמה נקודות לאורך המסלול, בהן ניתן לחתוך בדרכי עפר לכיוון האוקיינוס ולעמוד על קצות המצוקי הביג-ביייט הנופלים אל הים. מיתלולים אלה אכן מרשימים אך אני משום מה, לא ממש נפלתי מתדהמה… הם די דומים לאלה הנישאים לא רחוק מביתי בשכונות המזרחיות של סידני. וגם לאלה הנמצאים לאורך דרך האוקיינוס הגדולה במדינת ויקטוריה. לאורך הדרך פגשתי שתי רוכבות מבוגרות שסגרו סוויץ' של 14 יום מהמשפחות ויצאו על האופנועים שלהן לתור את טזמניה.

אחרי היום הראשון בנולארבור שהיה נהדר, הקמתי את המחנה שלי במקום בשם אוקלה Eucla .
למחרת המשכתי לרכוב. מזג האויר התחמם ונראה לי שאני רוכב מבלי להגיע לשום מקום. הכל נראה ממש אותו הדבר. ואם לא היו ברשותי הג'י.פי.אס ומד מרחק שציינו לי שאני אכן מתקדם, ההרגשה הייתה כמו לרוץ על מכשיר ריצה במכון כושר. והנה ככל שהתקדמתי מערבה, החלו לצוץ פה ושם עצים ולאחר רכיבה של 146.6 קילומטרים על הכביש הישר ביותר באוסטרליה (מצחיק, כל 1000 הקילומטרים האחרונים נראו לי קו ישר אחד גדול), הגעתי – כבר בתוך מדינת מערב אוסטרליה – לבאלדוניה Balladonia ועצרתי ללילה.

ת'ראות בהמשך

ZAC

תרגם וערך- יוני. כל הזכויות לסיפור ולצילומים שמורות C לצחי.

———————————————————————————————————————————————–

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

זאק היציאה לדרך והשבוע הראשון.

הפרידה מסידני ביום שישי היה אירוע של ממש. אחרי כל ההכנות והתכנונים. ימים של ספירה נרגשת לאחור הסתכמו בקליק אחד קטן – כפתור ההתנעה. בהתאם להמלצתו של אסף, המלווה אותי בכל אינץ' בדרך, שאפתי שאיפה אחת גדולה לפני הקליק הזה והנה אני כבר בדרך.
פקקי התנועה של סידני היו צפופים מאד על אף השעה המוקדמת, אך די מהר מצאתי עצמי על הכביש הראשי בכיוון מזרח. היום הראשון, היה ברובו מאמץ להתרחק מהאיזורים האורבניים העשנים וגם כדי להסתגל למשקל הרב שאני נושא. המשכתי לשיר בקולי קולות בתוך הקסדה ומדי פעם פרצה מגרוני שאגה אדירה "יש! יש! יש! בידיעה שאני היחיד ששומע…

בלילה הראשון הקמתי אוהל לגדותיו של נהר בוגאן Bogan River בנינגאן Nyngan כ-560 ק"מ מערבה מסידני. מה שמצחיק הוא שפגשתי שם כמה אנשים בפארק הקארוונים שהצדיקו את שם הנהר (בוגן פירושו בסלנג המקומי-ארס).

ביום למחרת המשכתי לרכוב מערבה לכיוון ברוקן היל Broken Hill. צבע הקרקע השתנה לאט לאט מחום לאדום והצמחיה שינתה גוון באיטיות לאפור. הכבישים ישרים ונמשכים ישירות עד לקו האופק ומספרן הגדל של חיות שנחבטו ונדרסו על ידי כלי רכב רק המחיש כמה שומם המקום ושייך עדיין לבעלי החיים סביב.

אחרי שהתמקמתי בפארק הקראוונים של ברוקן היל. פרקתי את הציוד מהאופנוע וקפצתי לפאב מקומי ללגום משהו קר ולצלול לתוך ארוחה חמה. עצוב לומר, אבל כאן, כשחוצים את העיירות באאוטבק האוסטרלי, ניתן להבין למה אוסטרליה הדיחה את ארה"ב מראש טבלת השמנת היתר העולמית. קשה למצוא כאן מזון בריא בתפריט ולא נראה שזה אכפת למישהו. ההיפך.
בלילה שהיה קריר יותר יחסית לסידני בעונה הזו (כ-5 צלזיוס), כששכבתי בשק השינה שלי שמעתי קולות עזים של ירי, אך מאחר ואני באוסטרליה חשבתי שזה לא יותר מדמיון. מקסימום קולות נפץ והנחתי שמדובר בזיקוקי דינור של איזה אירוע חגיגי באאוטבק… יום המחרת כבר יוכיח לי שטעיתי.

ברכיבה קצרה מברוקן היל והגעתי לקו הגבול. לרבים מכם גבול משמעו גדר גבוהה תחת שמירה כבדה ואין מה לחפש בצד השני. לא כאן. הגבול בין ניו-סאוט'-ויילס למערב-אוסטרליה, כמו בין שאר מדינות אוסטרליה הוא רק שלט מאובק וביתן קטן. כמה פשוט.
מיד אחרי סימן הגבול; מחסום משטרה כבד ובדיקת אלכוהול וסמים… ניגשה אלי שוטרת יפהפיה. שיערה ג'ינג'י ועיניה ירוקות. נשיפה מהירה לתוך הצינור ואני כבר בדרך. הסתבר שאמש התקיימה תגרה מלווה בירי בין שתי כנופיות אופנוענים בברוקן היל. הפינקים והג'וקרים ניהלו קרב מאיזו שהיא סיבה והמשטרה יצאה במבצע בדיקת אלכוהול וסמים כתירוץ לחיפוש נשק וסמים. מאחר והצבעים היחידים על המעיל שלי הם של דגל אוסטרליה, איני רוכב על הארלי וממש אין עלי קעקועי אופנועים או כאלה הלקוחים מתרבות חובשי בתי הכלא הסדרתיים. כנראה שאיני מועמד לבדיקות יסודיות שכאלה. מה שמאד מצער, בהתחשב בעובדה שהייתי שמח לבלות עוד קצת זמן ולהכיר את השוטרת הג'ינג'ית ירוקת העין.
עצרתי לחניה קצרה במלון אולארי Olary hotel שהוא מלון מהסוג הכי רחוק שיש לכם בראש, כמעט כמו המרחק בין סידני לפרת'. פקיד הקבלה קצר הרוח סיפר לי שהטבח יצא העירה, כך שניתן לקבל רק פשטידת בשר מחוממת. מאחר והעיר "הקרובה" זה סיפור של 200 ק"מ, היה ברור שאני לא מחכה לו. חטפתי שתי פרוסות של פשטידת בשר שנראו מעולפות משהו, הכנתי לעצמי כוס קפה ויצאתי החוצה לאכול בשמש.

אז פגשתי את באק Buck . הוא בא והתיישב לשלחני והתחלנו לפטפט. האיש הנהדר הזה, באק רוג'רס, הוא נהג קטר הרכבת שנתקעה על המסילה מעבר לכביש, בשום מקום המוחלט שהיינו בו וחיכה למשאית שתבוא או לחלץ אותו, או לתקן את הרכבת. ניהלנו שיחה נעימה והתרשמתי רבות מהידע העצום שלו על ההיסטוריה המקומית. זו הייתה שיחת ההפסקה הכי נעימה שיכולתי לקוות לה. באק, גרמת לי לחייך כל היום.

באק

מכאן הרכיבה המשיכה לכיוון פלינדרס ריינג'רס  Flinders Rangers . בפעם הקודמת בה ביקרתי את המקום, הייתה לפני תשע שנים כשהגעתי לפסטיבל ליקוי החמה המלא. אז האיזור היה יבש כמו פני הירח (בדרך כלל הוא כזה). אך השנה ירד כל כך הרבה גשם שהאיזור קיבל בחודש אחד, כמות משקעים היורדת בדרך כלל לאורך כמה שנים. הכל  היה כל כך ירוק ושופע, כמעט כמו חופי ניו סאוט' ווילס. בדרך לתחנת רונסלי  Rawnsley station, היכן שהתעתדתי לבלות את הלילה, רכבתי מבעד לענן של אָרבֶּה. לא ממש חווייה נעימה. הם גדולים וכשחוטפים אותם במאה קמ"ש, החבטה שלהם כואבת גם מבעד לכל ציוד המגן שלי.

באיזור הקמפינג פגשתי את קיירי. האישה הזו בת ה-70 פלוס מטזמניה, הייתה בדרכה לבקר את בנה הגר באליס ספריגס. היא נוהגת ברכב שטח ענק אשר לגג שלו קשור קייאק, כדי לחתור באגמים שתמצא בדרך- וכל זה לבד לגמרי.
מכאן, הכיוון כבר היה דרומה לעבר פורט אוגוסטה להתכונן לחציית הנולארבור Nullarbor הכביש הישר הארוך באוסטרליה.

ולסיכום: חז"ל קבעו שמתוך 10 קבין של יופי שירדו על העולם, 9 קיבלה ירושלים.
עם כל הכבוד לחז"ל (ויש כבוד)  וליופיה של ירושלים –  אני בטוח שהם מעולם לא טיילו באוסטרליה.

זהו לעכשיו. המשך יבוא.

ZAC

———————————————————————————————————————–

תרגם וערך- יוני. כל הזכויות לסיפור ולצילומים שמורות C לצחי.

———————————————————————————————————————–

מאת: יוני   ·   קטגוריות: אופנועים and הרפתקאות and יוני בן שלום   ·   יש תגובה אחת, הוסף תגובה