גבי מתלהק לרוכב גרמני ועולה בפנמה עם האופנוע

על ספינה בדרך לדרום אמריקה

בתוך העיגול האדום באמצע, חץ ירוק. זה האיתות שהגיע ממכשיר ה"ספוט" של גבי. כרגע באמצע הדרך מפנמה משמאל, לקולומביה מימין.

יום שני 8.10.2012
שלשום רצתי קצת ואני קרוב לגבול עם פנמה. אני נשאר כאן יומיים. אתמול נהנתי לצפות במשחק מהליגה האנגלית ( ניקאסל – מנצ'סטר ) ואחר כך הקלסיקו הספרדי וקינוח בדרבי המילאנזי ( אינטר -מילאן ). בצהרים הצטרף אלי איקי ואנחנו ממשיכים יחד ( לא ברור עד מתי ) מחר ( יום שני ).
הבוקר יצאנו לדרך מוקדם קצת מהתכנית. אנחנו לא רחוקים מהגבול בשעה 7:30 היינו כבר במעבר הגבול. לא שמנו לב ופתאום אנחנו ב"ברוכים הבאים לפנמה" בלי לעבור את הגורמים המתאימים בקוסטה ריקה, עשינו סיבוב וחזרנו לקוסטה ריקה לחותמת יציאה מההגירה ואישור יציאה מהמכס לאופנוע. מה שבאמת הלך מהר וזה עורר אצלנו מחשבות על משהו שלא תקין. רכבנו שוב לכוון פנמה והחננו את האופנועים ממש מול משרד ההגירה, מה שאיפשר להשאיר ציוד על האופנוע. אנחנו בתצפית עליו כל הזמן. עמדנו בתור כחצי שעה וכאשר הגשנו את הדרכונים לחתימה, שואל אותנו הפקיד: איפוא הביטוח? מה להגירה ולביטוח – אז התשובה היא "ככה זה" והיינו צריכים ללכת לעשות ביטוח לאופנוע, לפני קבלת חותמת על הדרכון ורק אז התחיל תהליך קבלת אישור לאופנוע מהמכס. עשינו ביטוח וכאן המקום לציין שבשלושת המדינות האחרונות, חייבו אותנו לעשות ביטוח ולדעתי זה גם נכון! זה גם מרגיע מול חוסר הביטוח שלי עד היום. להרבה רוכבים כאן אין שום ביטוח הגם שלא ברור איך זה עומד מול מבחן המציאות במידה וקורה משהוא. גם אני, במקסיקו ובגואטמלה רכבתי ללא שום ביטוח, מה שלא הטריד אותי אז אבל עכשיו אני מבין שעדיף לשלם כ – 15 דולר שזה בערך עלות ל-3 חודשים ולרכוב רגוע יותר בנושא הזה. בקיצור, הטירטור לא היה נורא הפעם אך עדיין התהליך לקח שעתיים וחצי ורק בשעה 10:00 המשכנו ברכיבה לתוך פנמה. הכביש טוב עד העיר  David שם עצרנו לכוס קפה ואז בדיוק התחיל גשם חזק, שנמשך כ-40 דקות. ישבנו על כוס קפה חם ונהננו גם מהגשם וגם מהקפה. התארגנו להמשך רכיבה ומאחר ואף פעם לא ברור כמה זמן יהיה לנו לרכיבה תיכננו רק כ – 180 ק"מ להיום. כאשר הגענו כמעט ליעד, עצר אותנו מחסום של המכס לביקורת ואז החלטנו להמשים עוד כ – 100 ק"מ עד העיר Santiago  שבה די התקשנו למצוא מקום סביר ולבסוף נחתנו במלון איכותי שעולה כ – 40 דולר. מול האלטרטיבה של לשלם 25 דולר למקום דוחה – עשה לנו את זה קל. לידינו יש קרקס ועכשיו הוא בשיא ההופעה והרעש דווקא נעים. כאשר רכבנו היום, הובלתי אני מאחר והרכיבה היא איטית יותר ( איקי נוהג לרכוב מהר יותר ) אך עדיין באחת הפניות שאחריה יש ירידה, עמד שוטר עם מכמונת ואז זה קרה, הוא סימן לי לעצור ( פעם ראשונה מזה למעלה מ -5 חודשים שעוצר אותי שוטר ) וכאשר הוא התקרב הוא ביקש את הדרכון ואז גם הגיעה איקי ונעצר מאחרי. לאחר בירור הפרטים הוא שואל אותי "מה קורה?" אני עונה לו "מה הבעיה?" והוא אומר : "המהירות שלך היתה 95 על כביש שמותר לנסוע 80 ", עניתי לו : "אני לא רוכב מהר ולא יתכן שרכבתי במהירות הזאת" ( אך בטון נעים , לא תוקפני ) ואיקי עוד מוסיף באנגלית : "לא היינו במהירות הזאת ". כאן התחיל קרב מוחות בינינו: השוטר לא ידע בדיוק מה הוא רוצה ולי היה ברור שאני צריך לצאת מזה, נוצר שקט מתוח ואז הוא שואל : "נו מה אני עושה איתך ?" ואני עונה לו ש"זה יהיה יפה מצידו להזהיר אותי ולאפשר לי יש ארצות שהצעת שוחד, היא עבירה חמורה מאד ) המשחק נמשך עוד מספר דקות עד שלבסוף הוא איפשר לי להמשיך ברכיבה. לאחר מכן, כאשר תידלקנו בתחנת דלק שאלתי מה מקובל והתשובה הייתה שזה בינך לבין השוטר. צריך לדעת איך לעשות את זה נכון (אני מכיר את זה מהתקופה שעבדתי בפרו) ולפי מה שאני מספר כנראה הוא אכן ציפה שהציע לו כסף. כאשר שאלתי כמה זה קנס על מהירות התשובה היית שזה מעל 100 דולר אמריקאים  ( המטבע המקומי). לעומת זאת, השוטר היה מסתפק ב – 20 דולר ( כדאי ). חוויה שנגמרה בסדר אך מחייבת זהירות…לא תמיד זה יגמר טוב .

יום שלישי 9.10.2012
הבוקר מרחנו קצת את הזמן מאחר ואנחנו מתקדמים לכוון נמל היציאה להפלגה בצפון מערב פנמה. בלי תכנית לטייל היכן שהוא. המשכנו על הפן אמריקאן דרומה, כאשר היום אנחנו רוכבים במהירות איטית מזו המותרת. זה לקח מאתמול וכמות השוטרים האדירה בכל פינה על הכביש עם מכמונות מהירות. למרות זאת, עצר אותנו שוטר הפעם. באמת שלא הייה לו אפילו קמצוץ של סיבה ואכן כעבור כמה דקות הוא שיחרר אותנו, לאחר שבדק את הדרכונים והאישורים של האופנוע. המשכנו עד העיירה  Anton שחשבנו להיות בה הלילה אבל לא מצאנו מקום נחמד להיות בו, לכן המשכנו עד אשר מצאנו משהוא סביר בעיירה Capira . מה שמאוד בולט בזמן האחרון היא העייפות המצטברת. חשבתי שזה רק אצלי, אבל היום אמר לי איקי שגם הוא מרגיש את העייפות והוא מחכה להפלגה כדי לנוח קצת. מחר אנחנו צריכים להגיע לנקודה שממנה פונים לכוון נמל ההפלגה שהכביש אליו לא סלול, מקוה שהמצב סביר מכוון שהמרחק הוא של כ-40 ק"מ והצמיגים שלי ממש לא מתאימים לזה.

(כאמור גבי כרגע על יאכטה בלב ים, כשינחת בקולומביה, הדיווח יימשך. העורך)

———————————————————————————————————————————————————

ערך יוני. כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לגבי פלקסר

——————————————————————————————————————————————————–

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   יש תגובה אחת, הוסף תגובה    

גבי מתרגל לאמריקה הלטינית

הנינוחות, הפשטות, העושר והכבישים.

הצג את הוראות נסיעה ל-Arriaga, México במפה גדולה יותר

יום שישי 21.9.2012

שלשום בערב כאשר ישבתי לאכול ארוחת ערב במלון, ראיתי פרומו למשחק של אתלטיקו מדריד נגד הפועל ת"א קבוצתי האהודה. ביחד עם העייפות, התגבשה אצלי מיד ההחלטה שאני נישאר עוד יום במקום ומנצל את זה גם לכביסה (אין כאן מכונות לשימוש עצמי) שיש למסור בבוקר ומקבלים בחזרה אחר הצהרים. הלכתי לישון בהרגשה שמחר אין השכמה מוקדמת. העברתי את היום בתכנון המשך המסלול שלי. כביסה, צפייה בשני המשחקים של הקבוצות הישראליות שבליגה הארופאית ואפילו הספקתי לקרוא קצת.

היום חזרתי להשכמה מוקדמת, למרות שהיתה לי החלטה להקטין את המרחקים שאני עושה ביום בגלל העומס של הרכיבה שהיא הרבה יותר קשה פה מאשר בארה"ב ( זאת לא קביעה אלה הרגשה שלי ). החשש שלי היה מחציית העיירות שביציאה מ – Playa azul  דרומה. זה עבר בסדר ועליתי על הכביש הראשי מספר 200 שאני רוכב עליו כבר מספר ימים לכוון דרום. הכביש דו מסלולי רגיל, איכותי והרכיבה עליו עוברת טוב עד אשר אני נפגש עם ידיד וותיק שכמעט שכחתי אותו והוא "הגשם". התארגנתי בהתאם ורכבתי בהתאם: לאט ובזהירות. למזלי לאחר כשעה הגשם פסק ויכולתי לחזור ללבוש רגיל שגם הוא בחום ובלחות הזאת הפך את הרכיבה לסאונה קטנה. התכוונתי לעשות עצירה כ – 100 ק"מ לפני עיר הנופש הידועה אקפולקו, אבל השעה היתה רק 14:00 ולא הרגשתי עייף מידי והחלטתי להמשיך ולחצות את אקפולקו מכוון שבכל מצב אני חייב לעבור אותה מכוון שאין כביש עוקף. במציאות הכניסה היתה ארוכה והחלטתי בכל זאת לצלם קצת את העיר ונכנסתי לאזור התיירותי המפורסם שלה. מכוון שהזמן ברח לי, החלטתי בכל זאת לישון בעיר וכאשר התחלתי להסתכל לצדדים כדי לזהות מקומות פוטנציאלים, קפצו עלי "מאכרים" שמתפרנסים בלמצוא לך מקומות לישון ולמדתי להכיר בעובדה שהם לא עובדים עליך אלא מתפרנסים מזה (את העמלה הם מקבלים מהמלון). בפעם הראשונה שניתקלתי בזה, זה היה דווקא בספרד בעיר טולדו שמדרום למדריר. הגענו אליה מאוחר ויצאנו מהרכב כדי לחפש מקום לישון ואז פנה אלינו איש/מאכר שהציע לנו מלון, גם במקום טוב וגם במחיר טוב. גם הפעם זה קרה, אחד מאלה שפנו אלי הראה לי שני מלונות סבירים ואני בחרתי את זה שהיתה לו חניה פנימית. התארגנתי ויצאתי קצת להסתובב בעיר בסביבה הקרובה ולאורך החוף. צילמתי, אכלתי וחזרתי למלון.

עולם קטן אמרנו? למעלה תמונה שגבי צילם על חוף אקפולקו. בבניין הקיצוני מימין, באחת הקומות העליונות, ישב באותו זמן דורון קדמיאל שכתבה עליו מופיעה בפוסט הקודם כאן…

יום שבת 22.9.2012

היום שלא נגמר, ככה אני פותח את סיכום היום הזה. דווקא בבוקר הכל הלך בסדר; קמתי מוקדם לא היה אינטרנט אז גם לא צילצלתי בשעות האפשריות היחידות שיש לי ביום (בגלל הפרשי השעות) כאשר אני מגיע ליעד שלי כבר לילה בארץ. קיבלתי הדרכה איך לצאת דרומה מאקפולקו כדי שלא יקח לי הרבה זמן כמו בכניסה וכך היה, ימינה, שמאלה, ימינה, כניסה למנהרה ויציאה מהעיר. מרוב הפתעה, עצרתי לשאול האם אני באמת כבר בחוץ, אז כן אני בחוץ. הנסיעה איטית כל כמב מאות מטרים יש במפרים ( Topes ) בשפת המקום והיום כולו היה ככה . לדעתי לא רכבתי ברציפות 10 ק"מ כל היום ובתכנית שלי כ- 350 ק"מ ובתנאים האלה, אני מגיע בלילה מה שכמעט כך קרה. בהתחלה הנוף טוסקאני כרגיל בימים האחרונים והגשם שירד מנקה את הצמחיה כך שהיא ירוקה ויפה. בהמשך היום אני אפילו מצליח לעצור ולצלם את הנוף. המאמץ הוא אדיר ואני עוצר לתת לגוף לנוח כל כמה עשרות ק"מ, וכרגיל, החום והלחות בעיקר – מקשים מאד על הרכיבה. באמצע היום אני נכנס ל-  Oaxaca ואז הנוף משתנה לצמחיה נמוכה יותר שמאפשרת שטחי מרעה גדולים ואז רואים יותר חקלאות מסודרת. לפני זה אפשר רק לראות שטחים קטנים של תירס בעיקר. בחלק האחרון של היום, מתחילים את הירידה לכוון הים ואז הכביש גם מפותל יותר והלחות גם עולה. היעד שלי הוא:Puerto Escondido עיירת חוף יפה במחוז ווחאקה שנחשב ליפה גם כן. כאשר אני מגיע אחר הצהרים המאוחרים ואני עייף מת, עדיין אני רוכב לחוף כדי לראות במה מדובר. אבל מהר מאד אני עולה לעיירה לחפש מקום לישון. אכן אני מוצא ליד העירייה מה שיעלה ביוקר בהמשך. אני יוצא להסתובב, לחפש מקום לאכול ואז חולף לידי אופנוען עם ויסטרום כמו שלי. אני צועק לו והוא עוצר ואנחנו מקשקשים כחצי שעה בסיפורים שלי ושלו על האופנוע והנסיעות של כל אחד ואנחנו ניפרדים לאחר החלפת אימיילים, הוא מתחיל את הרכיבה חזרה לביתו בצד השני של מקסיקו. לאחר ארוחת ערב, כאשר אני מתחיל את ההליכה למלון, אני רואה עוד ויסטרום הפעם הגדול יותר של 1000 סמ"ק ואני פונה אליו כדי להתעניין באפשרויות לטיפול באופנוע באזור והוא אכן מקומי ונותן לי מקום לטיפול כ -110 ק"מ דרומה מכאן ומכיוון שמחר יום ראשון ואף אחד לא עובד כאן. אני מחליט מיד להישאר עוד יום. אנחנו מקשקשים עוד כחצי שעה ונפרדים לאחר שהוא נותן לי את כרטיס הביקור שלו במידה ואני אצטרך עזרה במשהוא. היה נחמד מאד.

הבוקר התעוררתי מהרעש שבא מרחבת העירייה מכוון שהיום יום ראשון ויש מוסיקה ופעילות לילדים בשעה מוקדמת. ניצלתי את ההזדמנות והלכתי לשתות קפה עם אמפנדה במקום שראיתי אתמול בערב והיה נחמד. עכשו אני משלים משימות ואחר כך אתמקד בהמשך תיכנון הדרך לימים הקרובים

יום שני 24.9.2012

אתמול בערב הרגשתי חולשה כלשהיא והחלטתי בעצם להשאר עוד יום במקום הנעים הזה. במשך היום הסתובבתי בחופים וצילמתי מקומות נחמדים ובעצם אפשר להתרגל לפינוק של לא לזוז ולהתפנק. לפנות בוקר החלטתי שיש לנוע לנוע (כמו שאומר השיר) וזה מה שקרה. התארגנתי בבוקר ונוצרה בעיה קטנה של הפרשי שעות, עד עכשו הם היו של 9 ומעלה ועכשו כאשר נכנס שעון חורף בארץ ואני זז דרום מזרח ההפרש קטן ל- 7 שעות וזה מכריח אותי לצאת קצת מאוחר יותר. המשכתי דרומה על כביש 200 הרגיל שלי לכוון העיירהHuatulco  המקום האחרון לאפשרות טיפול 30,000 ק"מ בלי להכנס למרכז המדינה הוא כאן. הרכיבה היתה בסדר בלי הרבה סיבובים קשים אך עם קטע של כמה ק"מ לא סלולים (בשיפוצים). המרחק ; כ- 110 ק"מ על הכביש הראשי ואז פניה לכוון הים וכאן היתה הפתעה נעימה: כניסה עם 4 מסלולים חדשים לגמרי וזה מאפיין את כל העיירה, משהו שלא ראיתי עדיין במקסיקו. העיירה מתוכננת יפה עם מדרכות וגנים והיא בעצם עיירה תיירותית יפה ביותר. מצאתי את סוכנות סוזוקי שהיא חדשה לגמרי. פתוחה 3 חודשים בלבד והם היו מוכנים לקבל אותי מייד לטיפול. חיפשתי מקום להתאכסן, פרקתי ציוד ולקחתי את האופנוע למוסך. הבחור שעושה את הטיפול קצת צעיר ואני אוהב את המנוסים יותר, אבל זה מה יש. הוא הודיע לי שהוא ינסה לגמור היום אבל כמעט ודאי שזה יהיה רק מחר. החלטתי להתאים את מועד היציאה לפי זמן הטיפול באופנוע. כמובן שכאשר חזרתי אחר הצהרים הוא הודיע לי שהוא יהיה מוכן רק מחר. המשמעות היא שאני ישן כאן 3 לילות מכוון שאין לי כוונה לרכוב ביום כיפור. הלכתי לטייל במרכז העיירה והיא פשוט יפה אבל… הלכתי בלי מצלמה (פשלה שחוזרת על עצמה יותר מדי בזמן האחרון ) מאחר ויש לי עוד יומיים במקום הזה, אשלים את החסר מחר. גם החופים נראים יפים כך שיש לי איך להעביר את הזמן. את מחיר העיכוב כאן אשלם בהמשך. אני צריך להגיע לפרו בתחילת נובמבר.

גמר חתימה טובה לכל מי שקורא , לכל מכרי ולכל עם ישראל

יום חמישי 27.9.2012
קיבלתי את האופנוע בערב החג ממש והיה לי כמה דקות לבדוק אותו בנסיעה. הרגשתי שהמעצורים קצת מחליקים וחזרתי למוסך שהסביר לי שזה בעיקבות הרטיבות של השטיפה וזה יתייבש מחר. אתמול בערב רכבתי קצת כדי לוודא שיפור שאכן היה. כאשר הגעתי למרכז הסתכל עלי אדם שעמד ליד אופנוע ב.מ.וו. ניגשתי אליו להחנות ואז הסתבר שהוא אוהב את ה  Vstrom מאד. הוא בחור בגילי בערך, במקור מצ'ילה. חי כאן ולכן גם קל לי לדבר איתו מכוון שהספרדית שלו יותר מובנת לי מזו השגורה בפי מהמקומיים. הוא הזהיר אותי מרוח הצד הצפוייה לי בהמשך הדרך שתכננתי להיום. בבוקר הרכיבה היתה במזג אויר נעים בכביש נוח אך עם הרבה פיתולים כך שמהירות היתה נמוכה. הנוף ירוק שופע חורשות וקקטוסים. משהו שכבר התרגלתי אליו. כל זאת עד Salina Cruz שם האזור יותר פתוח ומישורי והרוח הופכת להיות חזקה. ומתחזקת משמעותית באזור  Juchitan באיזור זה זה רתמו את הרוח להקמה של טורבינות ההופכות את אנרגיית הרוח לחשמל. מספר הטורבינות עצום. לא עשרות לא מאות כי אם אלפים של עמודים לאורך לפחות 10 ק"מ, פשוט מדהים. הגעתי ל -Tapanatepec  שסימנתי כיעד להיום. אבל החלטתי להמשיך עד העיירה Arriaga ואז קרה לי משהוא מוזר. מכוון שהכביש שאני רוכב עליו הוא היחיד בשטח לא שמתי לב כנראה לעובדה שעליתי על כביש אחר שמוביל לתוך המדינה לאזור ההררי ואכן אני נהנה מהתקררות  קלה של הטמפרטורות סביבי ובעיקר מלחות נמוכה תנאים המעניקים הרגשה של כיף ברכיבה זאת עם נוף מדהים. אחרי כמה עשרות ק"מ אני מבין שאני לא בכוון הנכון ומתקן את עצמי, לפחות זכיתי שוב במקסיקו המרכזית ההררית שהיא פשוט מדהימה ביופיה. אני מגיע מאוחר מהצפוי ומתמקם במלון נחמד במרכז העיירה. יצאתי לאכול ובחרתי באוכל מקומי מדהים Enchilada ו – Empanadas שחשבתי שאין להשוות לטעמים המוכרים לי, אבל שני המאכלים היום טעימים מאד. זהו. לסיכום יום חזרה לשיגרת רכיבה שהיה יפה ומעניין. סוף שבוע נעים לכולם.

ממני גבי

————————————————————————————————————

ערך יוני. כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שייכות לגבי פלקסר.

————————————————————————————————————

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

בתום הפרק הארצות-הבריתי. גבי ממשיך לבד

חוצה לבאחה קליפורניה ושועט במדבר עד לה-פאז

הצג את הוראות נסיעה ל-La Paz, México במפה גדולה יותר

יום ראשון 9.9.2012
הבוקר התעוררתי מוקדם מאד לקראת נסיעה לא ארוכה אבל מסמלת את העובדה שזהו הקטע האחרון של המסלול  בארה"ב. יצאתי על ה – 111 לכוון מזרח ועליתי על ה -74 לכוון דרום. הטמפרטורה בשעה 8:00 בבוקר כבר 35 מעלות, אך עם הפניה דרומה, הכביש עולה לרמה שמקיפה את העמק ומייד הטמפרטורות מתחילות לרדת עד 30 מעלות שזוהי כבר רכיבה אחרת לגמרי. לאחר מכן חברתי ל -371 עד  Aguana ומשם על 79 עד לעיירה Julian שם ציפתה לי הפתעה נעימה, בדמות בית-קפה עם מאפיה ועצרתי לארוחת מתוקים, שכללה עוגת אגוזים עם גלידה טעימה וכוס קפה לנפש. משם המשכתי דרומה על ה -78 ולאחר מכן 67 ובתכנית שלי היה להפעיל את ה GPS ולהמשיך איתו ולעקוף את סן דייגו. אבל למכשיר יש דעה משלו והוא מושך לכבישים המהירים שאני לא אוהב לרכוב בהם ואני מושך לכבישים צדדיים עד שבסופו של דבר, הוא הביא אותי למוטל שהזמנתי – מה שלבד לא הייתי מצליח. רגע לפני שירדתי מהכביש הראשי, ראיתי מולי לפתע דגל ענק של מקסיקו ואת העיר טיחואנה. לא הבנתי כמה קרוב המוטל למעבר הגבול עם מקסיקו שמחר אני עובר אליה – עם לא מעט פירפורי בטן. לא סיכמתי עדיין את הטיול המשותף המדהים שעשינו, נייג'ל יוסי ואני, במשך מעל ל-4 חודשים בארה"ב וקנדה, אבל בימים אלה אני לא מרוכז מספיק לנושא. יותר מדי דברים לא מאפשרים לי להיות רגוע לטובת זה. מקווה שהתנאים במקומות האיכסון בבאחה קליפורניה, יאפשרו את המשך הכתיבה המסודרת של המשך הטיול .

יום שני 10.9.2012
bay US  ו – Hola Mexico  כך התחיל היום שלי. אתמול הלכתי לישון מוקדם כדי להיות טרי לקראת היום אבל זה לא עזר, באמצע הלילה התעוררתי ולא ישנתי טוב יותר. בבוקר התארגנתי ויצאתי לדרך, עליתי על כביש 5 דרום שזורם בסופו לטיחואנה ולמקסיקו. הגעתי למעבר ויש שלטים: במידה ואתה צריך להצהיר כך מסלולים ימניים ולא שמאליים, לי אין הצהרה לקחתי מסלול שמאלי והופ אני במקסיקו. רגע מה עם חותמת בדרכון? מה עם האופנוע? עצרתי בצד, למזלי לא מאוחר מדי. החנתי את האופנוע ואיזה עובד מכס הדריך אותי לאן ללכת. הלכתי לדלפק ההגירה שמילא טפסים ושלח אותי לשלם מס מעבר ובסוף חזרתי אליו לקבל חותמת בדרכון ואז אני שואל האם זה כולל את האופנוע והא עונה לי: אני לא יודע תשאל בדלפק התשלום (Cajerito ) הלכתי אליו והוא אומר לי שעל האופנוע משלמים בבנק בעיר, לאחר דיון קצר בנושא, הוא הודיע לי שאפשר לעשות זאת גם בעיר לה-פז ממנה לוקחים את המעבורת ליבשה. אני הסתדרתי, אבל מה עושה מי שלא מדבר ספרדית? בעיה. ביציאה ממעבר הגבול, עליתי על הכביש 1D מכוון שהוא היה מסומן היטב. יש שני כניסות דרומה ה – 1 כביש רגיל וה – 1D כביש אגרה. רק מאוחר יותר הבנתי שזה היה נכון ביותר לעשות מכוון שאחרי 100 ק"מ כביש האגרה נגמר והוא מתחבר לכביש 1 שיורד עד הנקודה הדרומית ביותר בלשון, אבל הנסיעה בו היא איטית ביותר ועוד יותר גרוע, כאשר חוצים עיר או עיירה אז כל 100 שלט עצור או רמזור ולכן בעצם אם הייתי צריך לחצות את העיר טיחואנה בצורה כזאת, אולי לא הייתי מגיע היום ליעד. בהתחלה הכביש הולך לאורך החוף אבל ערפל כבד מונע ממני לראות משהו, מאוחר יותר כאשר מתחמם ואפשר לראות – אין מה. החוף לא יפה ועל הבניה הרבה והלא מתוכננת לאורך הכביש לא כדאי לדבר (מכוער). כאשר מתרחקים מטיחואנה, אפשר להתחיל לראות אזורי תיירות יפים יותר. העיר Ensenada מסמלת את סוף אזור התיירות הצפוני וממנה מתחיל מישור גבוהה מדברי בלי כלום, עד העיירה  Colonet שממנה מתחיל אזור חקלאי מרשים, שכולל מאות ואפילו אלפי דונם של בתי רשת וחממות של חברות ענק, פשוט מדהים. כל זה עד העיירה התיירותית La Quintin  שממנה מתחיל שוב מישור גבוהה ללא כלום עד העיירה  El Rosario שאותה סימנתי כיעד להיום. במציאות, היא קטנה ממה שנדמה היה לפי המפה, אבל מצאתי מקום נעים וסגור שיכול לשמור על האופנוע מה שהייתי צריך ליום הראשון שלי במקסיקו. אין ספק זוהי מדינה שונה מארה"ב כמעט בכל דבר: הכבישים, הנהיגה, הסימונים, האדיבות ובעצם בהכל. ממש לא קל להסתגל למצב החדש. אבל עם השעות מתרגלים ומתאימים את עצמך למקום. שכחתי לציין, שבאזור חקלאי ראיתי מחסן גדול של נטפים וזה היה מהנה לראות את זה. כאשר הגעתי לתחנת הדלק, כאן פגשתי לראשונה שני אופנוענים שמטיילים ביחד מזה חודש. אחד מהם ניו זילנדי על אופנוע דקר 650 , מטייל כבר 10 חודשים, בעיקר בכבישי עפר ובא עכשיו לאורך כל דרום אמריקה מאושוואיה בארגנטינה והשני אמריקאי העולה צפונה הביתה למדינת וושינגטון. אכלתי ארוחת ערב משובחת במסעדה מקומית טובה. 3 מנות ושתיה במחיר המבורגר בארה"ב, אז תגידו איפוא זה אמריקה?

יום שלישי 11.9.2012

הבוקר קידם את פני ערפל כבד שהיקשה מאד על הרכיבה שגם ככה היתה איטית מאד. אבל לאחר חצי שעה, התבהר מזג האויר ונהיה נעים והכל כהכנה למה שקרה לי אחר כך; פשוט נוף מדברי נפלא, באורך של לפחות 100 ק"מ של קקטוסים ממינים שונים, בצורות שונות ובגדלים שונים – חוויה מדהימה. שוב חסרה מצלמת הקסדה שתראה ותמחיש את הנוף הנהדר. בקטע מסויים של הדרך, נוסף לזה מדבר של סלעים באלפים שכאילו משהוא פיזר בעשרות ק"מ בצורה יפה בצידי הדרך, כאשר ביניהם ממשיכים לגדול הקקטוסים.  לאחר מכן, שוב רמה מדברית בלי שום נוף מיוחד וככה המשכתי עד שהגעתי ל – Guarrero Negro בה קבעתי את מושבי להיום. החוויה הנוספת היתה משהוא שקרוב לבית וזה המחסומים של הצבא. אתמול היה אחד כזה והיום אחד ולמרות שאני מסתדר יפה עם השפה, אין לי מושג מה מצפה לך בכל מחסום כזה. אני מניח שבעיקר מה שהם מחפשים זה סמים, אבל השאלות שלהם הם מהאגדה של פסח: מאין באת? לאן אתה הולך? ואחר כך מה אתה עושה? לך תדע מה להגיד לו. פעם אמרתי שאני מטייל במקסיקו ואז באה השאלה: כמה זמן? שיבקש את הויזה ויראה כמה זמן קיבלתי אבל לך תעצבן אותו עם תשובה כזאת. היום התפתחתי ועניתי לשאלה לאן אמרתי: גואטמאלה, זה עבד יותר טוב. נראה מה יהיה מחר.

יום רביעי 12.9.2012
היציאה מ –  Guarrero Negro היתה ברכיבה שיגרתית על מישור שהלך ונכנס מזרחה לתוך חצי האי ואז מתחילים להופיע הקקטוסים והנוף היותר מדברי היפה. ברמה גם מזג האויר טוב אבל לקראת ההגעה ל –Santa Rosalia שיושבת על הגולף של קליפורניה הכביש יורד מהרמה וביחד עם זה הטמפרטורות קופצות בהרבה מעלות. העיר משרתת את אזור המכרות העצום שמסביב ואין בה שום יופי מיוחד ולכן גם המשכתי לכוון דרום. עד העיירה Mulege  הנוף שיגרתי אבל העיירה עצמה היא נווה מדבר יפה, שיושבת על נחל הזורם לים ומסביבו התפתחה תיירות. לאחר מכן הכביש זורם לאורך החוף היפה שמורכב ממפרצים שבכל אחד מהם כמעט יש כפרי נופש או מלונות וחושות, כן כמו שאצלינו בסיני היה ככה זה גם כאן. לאחר מכן הדרך נכנסת ליבשה שוב ואז הנוף חוזר להיות מדברי עם קקטוסים והפעם נוסף גם צמחיה נמוכה בצבע צהוב שיוצר תמונה יפה של מדבר פורח. בכלל, לפני מספר ימים ירדו כאן גשמים חזקים מאד שגרמו להרבה נזקים. בעיקר בצפון באחה אך לאורך כל הדרך, רואים את האגמים שנוצרו והמדבר הפך לירוק. בהחלט יום עם נוף מגוון ויפה. התמקמתי ב –  Loreto ומחר בתכנית להגיע ל – La Paz .

יום חמישי 13.9.2012
החום מעיק כבר בשעה מוקדמת של הבוקר, אבל אין ברירה, לובשים הגנה ויוצאים לדרך דרומה. הכביש זורם בהתחלה לאורך החוף וחולף על מספר אזורים תיירותיים כשהגדול הוא Punta Coyote ולאחר מכן הכביש עולה לרמה המרכזית ואז החום מפסיק להיות מעיק וגם הנוף נהיה יפה יותר, כל זאת עד העיר Insurgentes  שמשם דרומה התפתחה חקלאות יפה של שטחים פתוחים ואפילו ראיתי שתי רפתות די מתקדמות. הכביש זורם ישר עשרות ק"מ עד Santa Rita ומשם מתחיל שוב לזרום לכוון הגולף של קליפורניה. לקראת אחר הצהריים אני מגיע ל – La Paz ומוצא את המלון שהמליצו לי להתאכסן בו ( המלון פשוט אבל בסדר ) Oasis. לאחר התארגנות קצרה אני יוצא לקנות כרטיסים למעבורת לכוון  Mazatlan ורגע לפני שאני משלם אני שואל: איפוא המקום שמוציאים אישור לאופנוע? ואז מתברר שהם לא מוכרים כרטיסים בלי האישור. את האישור מוציאים בנמל שנמצא כ – 20 ק"מ מזרחית לעיר. מזיע ורטוב ( הטמפ' נושקת ל – 40 מעלות ) אני יוצא לדרך. למזלי קיבלה אותי יפה הבחורה במקום וחוץ מזה שהייתי צריך ללכת לצלם חלק מהמסמכים, היא לא טירטרה יותר מדי. קיבלתי את האישור במחיר צנוע של 48 דולר ופיקדון של 400 דולר שאני מקבל בחזרה עם היציאה ממקסיקו לגואטמלה, בשני מעברים מסויימים שעכשו אני צריך להתאים את עצמי אליהם. בדרכי חזרה, התחיל גשם והחלטתי למצוא מחסה באחת המסעדות על החוף, למזלי מכוון שהוא הפך לגשם חזק למשך שעה ארוכה. לאחר כמה דקות הגיע בחור מקומי על אופנוע קטן, רטוב לגמרי. לאחר שהגשם פסק, הוביל אותי בחזרה לעיר כאשר עשרות מטרים של כביש היו מוצפים וכל מעבר כולל שיטפון של מים עד המותניים ( חלק מהחוויה של רכיבה על אופנוע ). הגעתי שוב להשלמת המשימה של קניית הכרטיס המיוחל וזה מחייב להשאר עוד 2 לילות בלה פז, מה שמאוד מתאים לי.

יום שישי 14.9.2012
החלטתי לא לעשות כלום היום ולתת לגוף לנוח אחרי 4 ימי רכיבה ארוכים, אבל בכל זאת, יצאתי לחפש האם אפשר למצוא מישהו עם מפות של מקסיקו ל – GPS. הפתרון היחיד הוא לקנות ב – 100 דולר מגרמין. לא מתאים לי הוצאה כזאת לעוד 6-8 ימים שאני במקסיקו, אני אסתדר עם מפות. למדינות ההמשך כמו: גואטמלה, ניקראגואה וקוסטה-ריקה אין תכניות לגרמין.
שנה טובה לכולם ובהצלחה לשותפי עם מכירת האופנועים שלהם. הם שניהם באטלנטה ובחרו לנסות למכור שם את האופנועים.

—————————————————————————————————————————————

ערך יוני. כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לגבי פלקסר.

—————————————————————————————————————————————-

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!