האושר אין לו סוף

"החיים אינם נמדדים לפי כמות הנשימות שנשמת, אלא, לפי מספר הרגעים בהם עצרת את נשימתך"

הצג את הוראות הגעה אל Skoganvarre, Norge במפה גדולה יותר

פרק 16

"בוקר אור לשועלים", זועק המפל היושב על חלוננו. המים זורמים ללא הפסקה ולא נראה שאיי פעם זה ייפסק. נראה, שהוא יעצור רק בחורף כי אז, הוא קופא. קרני השמש החזקות חודרות מבעד לדלת ומסנוורות ממש. יצאנו לראות בכדי להאמין והתחלנו בצילומי סטרפטיז על הדשא, בנוף הקסום העוטף אותנו בתוכו. השעה 08:00 בבוקר ודרך עוד ארוכה לפנינו עם 679 ק"מ.
השמש יוקדת ממש (הגיע הזמן… לא ?) ואנו מחליטים לעלות על בגדי קיץ, רשת וללא בטנה, וחליפות הסערה מאוחסנות בארגזים.
תפילת הדרך גם היא באווירה קייצית של ממש.

10:00 תדלוק של בוקר ביחד עם קניית מצרכים לארוחת הבוקר בדרך ואנחנו על האופנועים בחזרה לכביש E6  ויאלללללה צפונה.
הכביש רחב ומהיר (90 קמ"ש מורה השלט…) עבורנו זה אומר 105 קמ"ש (על גבול הקנסות…וויתור השוטרים הנורבגים…) כך, שהדרך מתחילה לרוץ והקילומטרז'ים מתחילים להיאסף על מד האוץ. חזרנו לנוף הציורי והמרשים של העצים הגבוהים, הכביש המתפתל המונח בתוכם, צריפים צבעוניים על אם הדרך למכירת מזכרות ותכשיטים, מנהרות וגשרים וציור ענקי שעוטף ומחבק אותנו מכל עבר. מזג האוויר מתחיל לשנות כיוון לקרררררר. אנחנו נאלצים להיפרד מביגוד הקיץ ולהתחיל להתעטף בביגוד חם.
עוצרים לתדלוק, מנוחה קלה וממשיכים הלאה על הדרך הראשית. השעות מתחילות להיאסף, המרחק לנקודת השיא במסע מתקצרת וההתרגשות הולכת וגואה. כל אחד עם עצמו והמסע הפנימי שלו. מחשבות שרצות בראש (כל הזמן…), רגשות מעורבים, מלאי ציפייה לקראת המפגש עם נורדקאפ. כולנו מרוכזים ברכיבה ובהגעה ליעד שכל כך חלמנו עליו.
16 ימים בדרכים מתוכם, 12 ימי רכיבה (בניקוי ימי החופש והבילויים…) עם ממוצע של 10 שעות רכיבה ביום ומעל 5000 ק"מ על מד המרחק. בהחלט מסע כומתה ממונע, עם חוויות אינספור והנאה צרופה בכל רגע ורגע נתון.
התחלנו לטפס לגובה אל ההרים ושוב נגלה לעיננו המדבר הנורבגי במלוא הדרו, הרי הדלמטי פזורים מאתנו ועד לאופק. מתנשאים לגבהים של אלפי מטרים, כשמסביב שממה ושיממון. רק כביש אחד בודד E6 שמו, מונח שם ומוביל אותנו אל היעד, בתים בודדים מפוזרים על פני השטח (מי זה המשוגע שבנה פה בית…כנראה שיש גם כאלה ?).
400 ו… ק"מ כבר מאחורינו ואנו נכנסים לתדלוק נוסף ומנוחת "הלוחם" בתוספת כוס שוקו חם לכווווווווולם (ולא רק אני….).

ואנחנו מרחק צעדים ספורים מלגעת בחלום.
נכנסים בשערי המבנה ורק אז, נחשפת בפנינו הנקודה הצפונית ביותר עם הפסל הסביבתי המדובר והנוף הנשקף למרחקים. הראות טובה ומזג האוויר מצוין אך קר, העיקר שלא יהיה גשום ומושלג.
ממהרים לגעת, לראות מקרוב, להסניף את האוויר והרקיע המגוון בצבעי עננים ואופק שאיל לו סוף ואז…
התרגשות עצומה שלא תתואר, מלווה בפרץ של רגשות אדיר (שקית הדמעות נשפכה כמים…), הנשימה נעתקת והלב מחסיר פעימה אל מול המקום, ההישג והגשמת החלום. תעצומות נפש עם בכי דמעות של שלושתנו, מחבקים האחד את השני, ואת כולם ביחד, בוכים האחד על כתפו של השני במעין מעגל הורה (ואפילו, המקלדת שלי סופגת כעת דמעות תוך כדי הכתיבה…) ובתוך כך, מסכמים בבכי הנשפך מתוך לב שמח ומאושר את 16 הימים האחרונים במסע ואת הדרך הארוכה שעברנו החל בארץ ועד להגשמת החלום. המסע הארוך והמפרך והמייגע בפרק הזמן הקצר נותן את אותותיו בגוף, ובנפש.

איציק.

——————————————————————————————————

ערך בקטנה- יוני. כל הזכויות C לסיפור לצילומים ולהתרגשות, שמורות לאיציק, אורי ומיכאל

—————————————————————————————————–

מאת: יוני   ·   קטגוריות: אופנועים and הרפתקאות   ·   יש 8 תגובות, הוסף תגובה    

אומרים שאלה החיים: לרכוב על אופנוע. לגור בבקתה על החוף

השועלים גילו שלווה מהי ותרבות נפנופי שלום. ושאי אפשר בלי בנק שממיר כסף…

הצג את הוראות הגעה אל Storfossen, Norge במפה גדולה יותר

פרק 15

הבוקר נפתח עם שמש קייצית של ממש, תכול בהיר בשמיים, נקי וצח ואין אפילו זכר לאותם עננים מאיימים מימים קודמים, (הלוואי ויישאר כך עד שנעזוב את נורבגיה… ביקשנו זאת בתפילת הבוקר, לא יזיק נכון ??? ), מתעוררים במרחק כמה צעדים משפת המים ונושמים את אויר העולם. איזו שלוה לנפש!
15 יום בחו'ל  – ומחצית מהמסע כבר מאחורינו, זוכרים את הספרה 3?
אז, רשמו לפניכם 5345 ק"מ טבין ותקילין רשומים על מד האוץ.
08:00 ואנחנו על האופנועים בדרך ל- Chek out על המים, אפילו לא ירדנו מהאופנועים, מסרנו את המפתח לבעל המקום וישירות לתחנת הדלק. קצת בנקים על הבוקר (נגמר הכסף הנורבגי… אמרתי כבר יקר בנורבגיה ?) וקניית כרטיס למעבורת, צריך להיות שם 45 דקות לפני ההפלגה.

רכיבת בוקר עירונית בסביבה תחבורתית דלילה יחסית לשעות בוקר (כאן, מתחילים לעבוד מהשעה 09:00 …)  והמתנה של כמעט שעה וחצי למעבורת, בזמן הפנוי, איך לא? תופסים תנומה קלה על ספסלי הישיבה.
העיר Bodo מתעוררת בנינוחות השלווה הנורבגית. אוטובוסים מתחילים להרעיש "ולעשן". עובדי נמל פורקים סחורה. מלגזות מתחילות לנוע ורוכבי אופניים בדרך לעוד יום עבודה. היום מתחיל לו, בקצב המיוחד שלו. מזג האוויר נפלא, השמש בשמיים בשנית ונראה שהולך להיות לנו אחלה של יום יפה.
המעבורת מגיעה באיחור של שעה, מגרש החנייה מלא במכוניות ואנחנו האופנועים היחידים בדרך לאי Moskenes. המעבורת פורקת את ביטנה, משאיות ענק עם נגררים מבהיקות ומצוחצחות (כאילו יצאו מקארוואש…) עמוסות סחורות. יוצאות לחלוקה יומית ואנחנו , ראשונים בשורה, תופסים את מקומנו בבטן המעבורת, נקשרנו היטב לרצפת החניון ועלינו לקומת סיפון הממוזג. התארגנות מהירה עם המחשב ומצליח להתחבר (ללא תשלום…) לרשת ציבורית על סיפון המעבורת .
הצלחתי לשלוח רק שני מיילים ובזה נגמר ונעלם לו האינטרנט… (כבר שלושה ימים שאנחנו לא מחוברים לאינטרנט מה שאומר, שיהיה לכם הרבה חומר לקרוא ולעיין בהמשך…).

זוכרים את טובי השבדי? קיבלתי מייל ממנו היום. התרגשות מיוחדת, ליצור כך פתאום קשרים באמצע החיים. הרי, זה לא היה יכול קרות, אם לא הייתי מגשים את החלום…??? חומר למחשבה…
התמקמנו בקומת הסיפון המפנקת, המעבורת משחררת חבלים ומתחילה בהפלגה. עוזבים את העיר והאיים הקטנים שסביב לה והים מתחיל להקיף אותנו מכול עבר ובקושי רואים את האופק.
ארבע שעות הפלגה ועוד שתי שעות המתנה – הן הרבה שעות ללא רכיבה.
הזמן נוצל לתנומה ו/או אולי תוספת שעות שינה. והיום הצטרף לחגיגת החרופ (של אורי כמובן…) מתחרה חדש –  פופקין.
ושוב, בפוזות ותנוחות חדשות בלב-ים הכוללות רעש חרישי (לא נעים מהנוסעים האחרים….)

14:00 – תחנת הירידה באי – Moskenes. המכוניות יוצאות ראשונות ואנחנו אחריהן. ריח חזק של דגים מקדם את פנינו בגלישה אל הרציף. עיקר עיסוקם של תושבי המקום, הוא דיג ואת הדגים הם תולים על מתקני עץ לייבוש, הריח חזק עד כדי כך, שהוא מזכיר לנו שוק דגים בארצנו. מבט ראשוני על התפאורה החדשה הנגלית לעינינו, מזכירה במעט את כפרי הדייגים ביוון – בתים לבנים וחד קומתיים, סירות דייג, מסעדות דגים, חנויות מזכרות ועוד… לוקחים ימינה וצפונה לכביש E10 ומתחילים את רכיבת היום באיחור של כמה שעות – לפנינו, 368 ק"מ.

תוך כדי רכיבה מתגלית נורבגיה אחרת, התפאורה העוטפת את האי Lofoten שונה כל כך ממה שהכרנו עד כה. מרחבים פתוחים ושטוחים, צמחיה נמוכה מאד, מעט עצים בצידי הדרך ובגובה העיניים, הכל מכוסה בדשא ירוק המגיע ממש עד פסגות ההרים, שלג מפוזר כמו סוכר על עוגה, בפסגות ההרים הגבוהים. כל הנוף הזה משולב בחופים מרהיבים ומרשימים, נקיים להפליא, מרופדים בחול דקיק וזח (חתולים וכלבים עדיין לא ביקרו בו… וגם לא זפת…), פשוט מבריק ומצוחצח כמו אחרי ספונג'ה. אומנם השמש בשמיים, אך עדיין עבורנו, היום קר מאד. תושבים מקומיים משתכשכים ונהנים, המחזה והתמונה הזו – שמש, ים ושלג, כאילו לקוחה מסיפורי האגדות. אני צובט את עצמי ושואל אם אני חולם?
ואכן כן ! זה אמיתי כאן ועכשיו! תגידו…??? הרי הלכנו במדבר 40 שנה… לא יכולנו כבר, להגיע עד לכאן ???
עוד ועוד מראות ונופים עוצרי נשימה, חולפים על פנינו ככל שאנו ממשיכים ברכיבה. עד כדי, שאנו מסיטים את האופנועים לשולי הדרך לעצירה מוחלטת. צריך לנשום עמוק. להרגיש ולגעת במקומות האלה, אין דברים כאלה…
גשרים מעבירים אותנו מקצה אחד של אי למשנהו, ואפילו בחלקם (אלה עם הנתיב אחד) יש רמזור לפני העלייה והחצייה של הגשר.
את ארוחת הצהריים המאוחרת אנו מקנחים בקיוסק מקומי עם לחמנייה חמה של המבורגר ובתוכה ? ניחשתם… Fishburger מטובל ברטבים וסלט ירקות עשיר, מממממ טעים מאד למי שצמחוני…
הכביש נוח, רחב ומתאים לרכיבה במהירות סבירה, כזו המאפשרת לגמוא את הקילומטרז' המתוכנן.

שתי טעימות נוספות מנורבגיה שעדיין לא חוויתם איתנו :
לראשונה אני קורא : דשא על הגג – בכל רחבי נורבגיה וכמעט בכול דרך בה רכבנו ראינו מבנים, שהגג שלהם מכוסה בצמחייה –גגות אלה משמשים כתחנות אוטובוס, תאי דואר בחלוקה מקומית, אחסון לפחי אשפה ואפילו בתי מגורים.
לשנייה אני קורא : אחוות אופנוענים – לכל אורך הרכיבה, החל מגרמניה, חלפנו על פני מאות אופנועים בנתיב הנסיעה הנגדי, תוך כדי, כשחולפים האחד על פני השני ולא משנה באיזו מדינה רכבנו, מבוצעת באופן אוטומטי הרמת יד שמאל להיי. לא מכירים ובקושי מבחינים בפנים, אבל שלום אומרים, גם אם זו שיירה של אופנועים, כולם מרימים יד להיי. כמה נחמד היה, אם גם בארצנו הקטנה היינו מאמצים תרבות שכזו…

הרכיבה היומית כמעט ומגיעה אל קיצה ואנו בדרכנו חזרה על כביש E6 בחיפוש אחר מקום לינה. לאחרונה, אימצנו לינה בבקתות הרים: זול יותר (שליש ממחיר ממלון), נוח הרבה יותר (אין מדרגות וסבלות מיותרת…) יפה ומרשים (רעש המים, ושקט מופתי של טבע וחופש) אז יש לנו מספיק סיבות טובות, החיסרון המובהק – שלא תמיד יש אינטרנט זמין.
הבקתה של היום נמצאת בעיירה הציורית Storfossen
מתארגנים לארוחת לילה מאוחרת ושינה טובה ומתוקה לקראת מחר.
ההגעה המיוחלת לנורדקאפ.
אז ביי לכם חברים ודש מכולנו,
עדיין מנורבגיה.

איציק

———————————————————————————————————–

ערך-יוני. כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות למיכאל אורי ואיציק.

———————————————————————————————————-

מאת: יוני   ·   קטגוריות: אופנועים and הרפתקאות   ·   יש 3 תגובות, הוסף תגובה    

שגרת רכיבה נטו

בכל מסע, אחרי שמִתְרגלים, יש שלב בו גומאים מרחק פשוט כדי להספיק.

הצג את הוראות הגעה אל Bodø, Norge במפה גדולה יותר

פרק 14
06:30 השכמה והתארגנות מהירה לעוד יום רכיבה ארוך במיוחד – 480 ק"מ. שעת הבוקר המוקדמת, נועדה לאפשר לנו להרביץ מנת קילומטרז' גדולה על הבוקר.
08:00 תפילת הדרך על שפת הנהר הזורם מפי הרב הראשי (הבחנתם כבר בזקנקן הסקסי שהוא מגדל…או חוזר בתש…- ימים יגידו)
08:15 וויתרנו על ארוחת הבוקר של היום (ללא סנדוויצ'ים…), יאללה על האופנועים. ישירות לכביש הראשי והמשכנו צפונה.
מזג האוויר, נראה מאיר פנים והשמש בצבצה מבעד לעננים הגבוהים, הזכרנו לו… בתפילת הדרך, שכמה קטעי שמש להיום – לא יזיקו.
כרגיל בשעות האלה, אנחנו כמעט לבד בכביש ומרשים לעצמנו לתת קצת בגז.

המון שעות של רכיבה, מבחר מגוון של כבישי וצירי תנועה, כבר הפכו אותנו לנורבגים של ממש. בתחנת הדלק הראשונה פגשנו 3 רוכבים משבדיה שהיו בדרך חזרה לארצם והתלבטו באיזה כיוון לרכב. מכיוון ,שאנחנו כבר בקיאים, המלצנו להם לחזור במעבורת דרך Molde, מסלול קצר ומהיר יחסית. המעבורת חוסכת כ- 120 ק"מ של רכיבה בכבישים בהם המהירות המותרת 70:60 קמ"ש.
המשכנו ברכיבה עניינית, מדויקת, עם עצירות לתדלוק. כמו פרוייקט ממוקד, שמטרתו לחצות מדינה. בתחנת דלק נוספת, פגשנו בחור גרמני מזוקן (נראה תמהוני משהו…) שהגיע עם ליפאן 250 סמ"ק עמוס ציוד ותרמילים לעייפה ועם מנוע רועש מידי בצליל מתכתי. הסתבר שהבחור קנה את האופנוע ב- Ebay תמורת 1000 יורו והוא בדרכו לנורדקאפ. שאלנו אותו; "מה יקרה אם תיתקע?" השיב הבחור – "אשאיר את האופנוע ואחזור ברכבת" …??? בבדיקה שביצענו עבורו, נתגלה חופש ענקי בשרשרת. עזרה קלה מפופקין והשרשרת נמתחה כראוי. מאוחר יותר בהמשך, בעת הפסקת הצהריים שלנו, הבחנו בו שוב עוקף אותנו בדרך ליעדו.

לרכיבה של היום מטרה אחת – להגיע ל- Bodo ולהיות מוכנים מחר בשעה 10:15 להפלגה עם האופנועים לאי Lofoten .
המשכנו על כביש E6 בתוך יערות הענק הגבוהים שהקיפו אותנו, ומנגד, נשמע צליל רחש פלגי המים השוטפים את מדרונות ההרים בדרך אל הים הפתוח. שצף קצף ועוצמת זרימה ששעה שעתיים שלה, מסדרת את בעיית המים בנגב לכמה שנים, ככל שטיפסנו במעלה ההרים, נדמה היה כאילו הזרם מתחזק יותר ויותר.
הי הפתעה: מעט מאד מנהרות בציר התנועה הזה ובעיקר כביש אחד E6 המוביל לצפון נורבגיה .
דמיינו לעצמכם את מדינת-ישראל, כולה נטועה עצים; מצפון לדרום בצפיפות כזו שהעצים גדלים ממש האחד בתוך השני ולגובה של 10 קומות. ובמרכזה מונח כביש דו מסלולי  (נגיד, כביש 90 שלנו) רחב, מפותל ב- S'ים לכול אורכו, מטפס ויורד מההרים. בשולי הדרך זורמים נהרות של מים ובאופק הרים עם פסגות מושלגים (נכון ,שזה היה ממלא לנו את הכינרת וים המלח בתוך 4 שעות…) זאת פחות או יותר התחושה שכאשר רוכבים בכביש הזה בחבל ארץ זו; מהמם, מטריף ומגלה זוויות ונופים עוצרי נשימה מבעד למשקף בכול רגע ורגע מקטעי הרכיבה.

בחלק ניכר מהמקומות, פשוט לא יכולנו להמשיך ולרכוב. היינו חייבים לעצור, להתפעל, להריח ולנשום וגם לצלם שוב כדי שנזכור. 14 יום בדרכים ולכל יום, יש ההפתעה והמנה שלו, אין ולו רגע דל של שעמום.
לאורך הדרך מתגלות יצירות מוטורויות, חלקן אף ישנות מועדות ושייכות מזמן כבר למועדון החמש, שימו לב למספרי לוחית הרישוי של הוולוו – אם זו לא הזדהות מוחלטת עם מועדון החמש אז מה כן ???
זוכרים את אלפי המנהרות המציפות את נורבגיה (כמו המים…), היום רכבנו לתוך מנהרה כזו באורך מיוחד – 8.6 ק"מ, ואכן היא לא אכזבה והתנהגה כמו אחיותיה מימים קודמים – היה קררררררר כמו תמיד !
מזג האוויר המשיך להאיר פנים (כנראה, שמישהו בכל זאת, שמע אותנו שם למעלה…. נחמד לחשוב כך לא ?) ואנחנו מורידים את חם-צוואר, "שקיות הניילון" והביטנה הפנימית במעיל הרכיבה. ממש תחושת חום של יולי אוגוסט (במושגים של נורבגיה…)
המשכנו בטיפוס ההרים והנוף קיבל צורה וצבע שונים; העצים החלו להעלם וחלקם אף השחיר, ירוק של דשא ו/או קוצים נעלמו, (מי בכלל רוצה לגדול בחלק זה של כדור הארץ… אפילו לצמחייה אין ממש חשק…) כתושבי הנגב הצפוני, התחושה היא של מדבר נורבגי, רק מלא בשלג ומים. קרחות גדולות של סלעים והרבה צחור בעיניים. הגובה 692 מטר ואנו רוכבים על רמה אופקית של רכס הרים נמוך יחסית לסביבה, השמש היתה בשיאה בשעות האלה וחיממה אותנו למרות הקור העז שבחוץ. הגענו לחוג הקוטב הצפוני. שהוא קו הרוחב 66'5 ומשמעו: קו רוחב סביב חלקו הצפוני של הכדור, בו השמש אינה שוקעת לפחות יום אחד בשנה וזה יקרה ב- 21 ביוני. (יש גם חוג קוטב דרומי, בו השמש אינה שוקעת יום אחד בשנה וזה מתרחש ב-21 בדצמבר). קצת משחקי שלג, זריקת כדורים והשתוללות של ילדים… כמובן, שמקנחים בגלידת וניל מקומית; רכיבה של עוד 80 ק"מ אחרונים של היום והשעה כבר 16:30 והלאה לדרך ל-Bodo .

אני יודע שגם אתם כבר רוצים להיות שם, האמינו לי, גם אנחנו יותר מהכל, הרי למטרה הזו נולד המסע. מרגע הנחיתה באי יוותרו עוד כ- 1047 ק"מ ליעד; תחילה על כביש E10 ואחר כך חזרה לכביש E6.
אז, לילה טוב לכם, גם אני צריך מעט שעות שינה…
דשדש מכולנו,
ועדיין, נורבגים לעוד כמה ימים.

איציק

————————————————————————————————————————-

ערך-יוני. כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לאורי מיכאל ואיציק

————————————————————————————————————————

מאת: יוני   ·   קטגוריות: אופנועים and הרפתקאות   ·   יש 2 תגובות, הוסף תגובה    

אז מה אם החנות סגורה. נלך מסביב

התנאים הכתיבו צרכים חדשים. והקטע הבא היה מרוץ נגד השעון.

הצג את הוראות הגעה אל Grong, Norge במפה גדולה יותר

קצת באיחור. קטע 13

אחרי מסיבת חג שבועות והבילוי היקר של ליל אמש, פקחנו עיניים בשבע בבוקר.
כל אחד בחדרו הוא – כמה מוזר היה לישון לבד (בלי אורי כמובן…).
התארגנו במהרה ויצאנו לארוחת הבוקר. בחלק מהקמפינגים (תמורת תשלום של 50 קורונות, השווים ל-33 ₪) ניתן לקבל ארוחת בוקר טובה בהחלט. חדר האוכל של הקמפינג ממוקם בקומה השנייה של המוטל תוך ניצול מרשים של חלל הגג המשופע – ראו התמונות.

הבוקר הוקדש לצילומי גשרים בכביש האטלנטי. יצאנו בשעה 09:00 לכביש 64  לכיוון העיר Molde. רכבנו כ- 40 ק"מ מהעיר עד לתחילתם של הגשרים המחברים בין האיים עד לפנייה היבשתית ל- Molde. יותר גשרים מכל החגים בשנה בארץ:  בסה"כ 6 גשרים, שמתוכם שניים מיוחדים בצורתם וכייפים לרכיבה. מי שתכננו יום הפקה (עורך הבלוג הנודניק לוחץ) רכבנו לסיבוב היכרות עם תוואי הכביש ומציאת נקודות טובות לצילום. כשעתיים תמימות השקענו בתמונות וקטעי ווידיאו (אתכם הסליחה, עדיין לא פתרנו את תעלומת מצלמת הווידאו…) , בהחלט חוויה מרגשת להיות, לנשום, ולגעת ממש בנקודות מיוחדות על הגלובוס, וזו בהחלט אחת מהן.
אחרי שהבנו היטב את חייהם המקצועיים של צלמי נשיונאל ג'יאורפיק – סיימנו צילומים וחזרנו לקמפינג למר אולב (שבדי בלונדיני – צעיר, לבבי וחמוד לאלללללה…), שייקח אותנו לחנויות ציוד לאופנועים להשלמת פרטי הלבוש. דרך אגב, ההצעה ללוות אותנו הייתה שלו. נוצר קליק מיד במפגש הראשון כשהגענו ואפילו קיבלנו הנחה בחנות. (אל דאגה… הבחור נשוי וגם אנחנו…).

יצאנו בשיירה – אולב עם מכונית ה- BMW השחורה ואנחנו אחריו עם האופנועים. בחנות הראשונה והשנייה, לא מצאנו את מבוקשינו וגם בחנות השלישית לא נמצאו הפריטים הנחוצים (גשם… זוכרים). חיטוט קצרצר באינטרנט בסוכנות הונדה המקומית גילה חנות אופנועים גדולה בעיר Trondheim, במרחק 200 ק"מ (קטן עלינו…). השעה 14:00 והחנות נסגרת ב- 17:00, אמרנו תודה יפה, לא לפני שהצטלמנו למזכרת עם ידידנו אולב, שגם אותו הזמנו לביקור בישראל.
טיסה בגובה נמוך לתחנת הדלק ביציאה מהעיר ובמרוץ נגד הזמן להספיק לחנות. שולה קיבלה הנחיות לגבי הרחוב והמסלול הקצר ביותר ויצאנו לרכיבה.

200 ק"מ נורבגים של שיכרון חושים, אחד הקטעים היפים, החווייתיים, והמשכרים שהיו לנו עד כה. נכנסנו למבנה משולש מדורג – מבנה "שועל", אורי בחוד, אני במרכז ופופקין שומר מאחור, נושקים גלגל קדמי לגלגל אחורי (במרחק של 3 מטרים…) ורכבנו כך לכל אורך הדרך; עיקולים, פיתולים, ישר, עקיפות במבנה – שלושה יוצאים, ושלושה נכנסים, הרגשה נהדרת ואדרנלין זרם בגוף בקצב מואץ. רכיבה ממוצעת במהירות תלת ספרתית מקובלת…(לעיתים נושק למהירויות המזכות כלא ??? זוכרים את העונשים…). בדרך עוד היינו צריכים לחכות למעבורת שגזלה לא מעט זמן.
16:47 ואנחנו בכניסה לעיר, סומכים על שולה במאת האחוזים שתביא אותנו אל היעד ובזמן, הרי, בקיאות ברחובות אירופה זה ההתמחות שלה.
17:00 אנחנו מורידים רגליות ומדוממים מנועים. ריצה מהירה לדלת הכניסה מגלה שהדלת סגורה – כמה שהם מדויקים שחבל"ז.
בזווית העין, הבחנו בדלת האחורית הפתוחה של המחסן. מילא שאנחנו ישראלים – אנחנו גם שועלים … נכנסנו לחנות מאחור (אין ברירה, עם שקיות הניילון שהבאנו מהבית לא נשרוד את הגשם הנורבגי), המוכרים לא הבינו מה נפל עליהם, ביקשנו לקנות כמה דברים וסיפרנו קצת על המסע שלנו ועל היומיים הרטובים שעברנו, כנראה שנכמרו רחמיו של אחד המוכרים והוא נאות להישאר וללוות אותנו – מזכיר לכם, החנות כבר סגורה.
18:00 ואנחנו עם השלל : מכנסי רכיבה נורבגיים דוחים מים, כפפות מחממות לחורף ומכנס ניילון איכותי נגד גשם. בהתחשב ביוקר האופנוענות בנורבגיה, הציוד מעולה והמחיר היה סביר בהחלט. נפרדנו ברצון מ- 2,500 קורונות, התלבשנו בביגוד החדש והמשכנו את הרכיבה, תוך שאיפה להשלים את  פערי הקילומטרז' מליל אמש. הרכיבה צפונה על כביש E6 שהוא ציר האורך המרכזי בנובגיה, שכולה אורך אחד ארוך. הייתה המשך לנהר האדרנלין שזרםן בנו משעות הצהריים , חזרנו למבנה "השועל" ורכבנו כך לאורך כול הדרך, כאילו היינו בחזרה גנראלית למפגן חיל האוויר.

באחד מתדלוקי האוויר …שלנו פגשנו קבוצת רוכבים נורבגים בתחנת הדלק שזה להם המפגש השבועי, גברים, נשים וילדיהם עם האופנועים. כמה מהם רוכבים על אופנועים שתם זמנם, המבוגר ביותר היה BMW R26  מודל  1958 שנראה במצב מושלם. בסוף היום,נרשמו עוד 520 ק"מ  על מד המרחק הכללי. הגענו עייפים וסחוטים לעיר Gron  ונכנסנו לסוויטה בקמפינג על אם הדרך.

2 חדרים, מקלחת צמודה, מטבחון גדול, סלון, חצר פרטית עם פינת ישיבה וכול החבילה הזו ממוקמת על נהר זורם וגועש ומרעיש.
קבוצות נוספות של אופנוענים היו כבר במקום, 2 ספרדים שירדו מנורדקאפ ובדרך הביתה ושני גרמנים בדרך לנורדקאפ.
יהיה מעניין לפגוש חלק מהרוכבים שאיתם כבר נפגשנו, בנורדקאפ .
נכנסנו למיטות, לא לפני ארוחת הערב של השף פופקין.
על קיבה מלאה נרדמנו לחלומות פז.

לילה טוב

איציק

———————————————————————————————————————————————-

ערך-יוני. כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לאיציק, מיכאל ואורי

———————————————————————————————————————————————-

מאת: יוני   ·   קטגוריות: אופנועים and הרפתקאות   ·   יש 2 תגובות, הוסף תגובה    

מים זה דבר טוב. עד שהם מגיעים לתחתונים…

למרות הלבוש "חסין" המים, הם חודרים לכל פינה מתחת לבגדים. וכשהרוח הקרה מכה והערפל מסתיר,

מבינים פתאום שזו באמת הרפתקה! ובשביל זה הגענו.

הצג את הוראות הגעה אל Kristiansund, Norge במפה גדולה יותר

דיווח שנים-עשר (סליחה להפסקה בדיווח. פשוט לא היה קישור לאינטרנט)

גשם המשיך לרדת והתדפק על חלוננו בשובבות, האפור של השמיים השתנה לשחור אופנתי. עוד ועוד עננים הצטרפו לחגיגת קריוקי של רעמים. נמתחנו והתפנקנו במיטות לשעה נוספת, בתקווה שהגשם יפסיק עם הצחוקים ויחדל. אך עם כל הנסיון להתבדח, המציאות תכל'ס היתה שהתעוררנו לבוקר חורפי ממשי. בלי הנחות וללא שום כוונות לעצור וממרומי מרפסת הגג בקומה הרביעית, פגשנו את העיר לראשונה: נוף ציורי, בתים צבעוניים, כבישים נקיים להפליא. עוד יום שגרתי נורבגי ואנחנו משתלבים לתוכו כולל הגשם והשלכותיו.
ארוחת בוקר שגרתית, עם ניסיון לפתור בעיות אינטרנט ומחשוב – ויצאנו לדרך, לא לפני תפילת הדרך.
והיום חברים, תפילה בסימן בוחן פתע! כבוד הרב נתבקש לקרוא את תפילת הדרך בעל פה (סליחה, אחרי 10 ימים רצופים, נא לדקלם!) זאת ועוד.. ללא משקפיים, כך בטוח הוא לא יראה, גם אם יחזיק את נוסח התפילה בידיו. אתם יכולים להיווכח בתמונות כמה קשה היה הבוחן… ואיזה מאמץ הושקע בקריאת התפילה. בלי גלגלי הצלה…אבל יש את פופקין – על תקן חבר טלפוני, שנקרא בדחיפות לעזרת הנבחן. אל דאגה, הברכה התארכה מעט אבל נאמרה מילה במילה ואכן הוכח שאורי זכאי לתואר: נספח הרבנות הראשית בנורבגיה.

בחוץ פגשנו 7 מעלות. יצאנו עטופים בבגדים טרמיים; חליפות סערה וכפפות לנו… וגם לאופנוע שלי. איפסנו ועדכנו את שולה, עלינו כמו דובים על הכלים והמשכנו צפונה לכיוון Molde וממנה עוד נעלה כמתוכנן לנורדקאפ, הרחוקה מאתנו כרגע כ- 2000 ק"מ.

הגשם המשיך בשלו, כאילו אין מחר… והטמפרטורות בצניחה חופשית ממש; לכיוון ה-5 מעלות. ברכיבה מול הרוח, היא יורדת אף יותר. הכבישים המשיכו להתפתל כמו, עלו וירדו והתעקלובזוויות נוחות להטייה, גם בכביש רטוב.
ערפל סמיך וכבד נח על צמרות העצים. המשקף נתכסה באדים והקשה גם על הרכיבה מנהלתית של 60 קמ"ש. בלית ברירה, פתחנו מעט את משקף הקסדה בקליק ראשון והתעטפנו היטב עם חם צוואר. הרוח המקפיאה חדרה פנימה והמיסה את האדים, ציננה את הפנים והסירה את הקמטים…
זוכרים את חדרי הקירור המאורכים? (קוראים לזה גם: מנהרות …) עשרות ומאות של מנהרות ביום במגוון גדלים, רוחבים ואורכים. באחד הקטעים, רכבנו לתוך פריג'ידר שכזה באורך 5.1 ק"מ – חתיכת מרחק… מה אומר לכם; נכנסנו מיץ יצאנו ארטיק.
כמו שתראו בתמונות, התחביב הלאומי כאן הוא מנהרות. לקבלני הבניין שבינינו שאוהבים לקדוח יש כאן מה ללמוד.
נאלצנו לקחת שתי מעבורות נוספות, כדי לחצות בין הפיורדים. אלה נוספו לשש שכבר הפלגנו בהן. עם כל ההנאה והכיף. הדרך היתה מתישה וארוכה והעייפות החלה לנקר אצל אורי. הפסקות הרכיבה במעבורות, נוצלה כיאות לפוזות חדשות וסגנונות שינה, שטרם נראו עד כה.

המשכנו ברכיבה, עם הפסקות התרעננות מדי פעם ואכילת הסנדוויצ'ים (זוכרים את התפריט…?) חצינו גשרים ומעברים מיוחדים ונהנינו מכל רגע ואף שכבר שחינו בתוך מים שחדרו לבגדים, התרגלנו לגשם המציק. חליפות הסערה מתאימות אולי לגשם תל אביבי…  ולא למבול נורבגי… אם לא נקנה בדחיפות ביגוד מתאים לנורבגיה, כולנו נצטנן…
אחד מהגשרים המרשימים עליהם עברנו, נמתח לאורך של 1,257 מטרים, עוד יצירה הנדסית יוצאת דופן.
בדרך פגשנו כל הזמן קבוצות של אופנועים הנעות כאילו בחוץ אביב זהוב ושמשי, באחת הפעמים, כשעצרנו בתחנת דלק להירגע מעט מחבטות הגשם, פגשנו 3 רוכבים משבדיה. אחד מהם רכב על אופנוע טריומף והיה ביניהם אחד שרכב על TDM850, דגמים שאנו כלל לא מכירים ונראו לנו בפעם הראשונה.

למחר יש תכנית להפקה של סדרת צילומים בכביש האטלנטי וקניית ביגוד חם וחסין מים לקראת המפגש עם נורדקאפ.

מאי שם במנהרות נורבגיה; חג שבועות שמח מכולנו, גם אם באיחור קל.

איציק.

——————————————————————————————————————————————

ערך-יוני. כל הזכויות C  לסיפור ולצילומים שמורות לאיציק מיכאל ואורי

—————————————————————————————————————————————–

מאת: יוני   ·   קטגוריות: אופנועים and הרפתקאות   ·   יש 10 תגובות, הוסף תגובה