הרפתקה דוט קום

ארכיוני הבלוג

15 בספטמבר 2012 גבי מרוכבי קליה, ממשיך למקסיקו – כתבה 22

בתום הפרק הארצות-הבריתי. גבי ממשיך לבד

חוצה לבאחה קליפורניה ושועט במדבר עד לה-פאז

P1050991.JPG


הצג את הוראות נסיעה ל-La Paz, México במפה גדולה יותר

יום ראשון 9.9.2012
הבוקר התעוררתי מוקדם מאד לקראת נסיעה לא ארוכה אבל מסמלת את העובדה שזהו הקטע האחרון של המסלול  בארה"ב. יצאתי על ה – 111 לכוון מזרח ועליתי על ה -74 לכוון דרום. הטמפרטורה בשעה 8:00 בבוקר כבר 35 מעלות, אך עם הפניה דרומה, הכביש עולה לרמה שמקיפה את העמק ומייד הטמפרטורות מתחילות לרדת עד 30 מעלות שזוהי כבר רכיבה אחרת לגמרי. לאחר מכן חברתי ל -371 עד  Aguana ומשם על 79 עד לעיירה Julian שם ציפתה לי הפתעה נעימה, בדמות בית-קפה עם מאפיה ועצרתי לארוחת מתוקים, שכללה עוגת אגוזים עם גלידה טעימה וכוס קפה לנפש. משם המשכתי דרומה על ה -78 ולאחר מכן 67 ובתכנית שלי היה להפעיל את ה GPS ולהמשיך איתו ולעקוף את סן דייגו. אבל למכשיר יש דעה משלו והוא מושך לכבישים המהירים שאני לא אוהב לרכוב בהם ואני מושך לכבישים צדדיים עד שבסופו של דבר, הוא הביא אותי למוטל שהזמנתי – מה שלבד לא הייתי מצליח. רגע לפני שירדתי מהכביש הראשי, ראיתי מולי לפתע דגל ענק של מקסיקו ואת העיר טיחואנה. לא הבנתי כמה קרוב המוטל למעבר הגבול עם מקסיקו שמחר אני עובר אליה – עם לא מעט פירפורי בטן. לא סיכמתי עדיין את הטיול המשותף המדהים שעשינו, נייג'ל יוסי ואני, במשך מעל ל-4 חודשים בארה"ב וקנדה, אבל בימים אלה אני לא מרוכז מספיק לנושא. יותר מדי דברים לא מאפשרים לי להיות רגוע לטובת זה. מקווה שהתנאים במקומות האיכסון בבאחה קליפורניה, יאפשרו את המשך הכתיבה המסודרת של המשך הטיול .

יום שני 10.9.2012
bay US  ו – Hola Mexico  כך התחיל היום שלי. אתמול הלכתי לישון מוקדם כדי להיות טרי לקראת היום אבל זה לא עזר, באמצע הלילה התעוררתי ולא ישנתי טוב יותר. בבוקר התארגנתי ויצאתי לדרך, עליתי על כביש 5 דרום שזורם בסופו לטיחואנה ולמקסיקו. הגעתי למעבר ויש שלטים: במידה ואתה צריך להצהיר כך מסלולים ימניים ולא שמאליים, לי אין הצהרה לקחתי מסלול שמאלי והופ אני במקסיקו. רגע מה עם חותמת בדרכון? מה עם האופנוע? עצרתי בצד, למזלי לא מאוחר מדי. החנתי את האופנוע ואיזה עובד מכס הדריך אותי לאן ללכת. הלכתי לדלפק ההגירה שמילא טפסים ושלח אותי לשלם מס מעבר ובסוף חזרתי אליו לקבל חותמת בדרכון ואז אני שואל האם זה כולל את האופנוע והא עונה לי: אני לא יודע תשאל בדלפק התשלום (Cajerito ) הלכתי אליו והוא אומר לי שעל האופנוע משלמים בבנק בעיר, לאחר דיון קצר בנושא, הוא הודיע לי שאפשר לעשות זאת גם בעיר לה-פז ממנה לוקחים את המעבורת ליבשה. אני הסתדרתי, אבל מה עושה מי שלא מדבר ספרדית? בעיה. ביציאה ממעבר הגבול, עליתי על הכביש 1D מכוון שהוא היה מסומן היטב. יש שני כניסות דרומה ה – 1 כביש רגיל וה – 1D כביש אגרה. רק מאוחר יותר הבנתי שזה היה נכון ביותר לעשות מכוון שאחרי 100 ק"מ כביש האגרה נגמר והוא מתחבר לכביש 1 שיורד עד הנקודה הדרומית ביותר בלשון, אבל הנסיעה בו היא איטית ביותר ועוד יותר גרוע, כאשר חוצים עיר או עיירה אז כל 100 שלט עצור או רמזור ולכן בעצם אם הייתי צריך לחצות את העיר טיחואנה בצורה כזאת, אולי לא הייתי מגיע היום ליעד. בהתחלה הכביש הולך לאורך החוף אבל ערפל כבד מונע ממני לראות משהו, מאוחר יותר כאשר מתחמם ואפשר לראות – אין מה. החוף לא יפה ועל הבניה הרבה והלא מתוכננת לאורך הכביש לא כדאי לדבר (מכוער). כאשר מתרחקים מטיחואנה, אפשר להתחיל לראות אזורי תיירות יפים יותר. העיר Ensenada מסמלת את סוף אזור התיירות הצפוני וממנה מתחיל מישור גבוהה מדברי בלי כלום, עד העיירה  Colonet שממנה מתחיל אזור חקלאי מרשים, שכולל מאות ואפילו אלפי דונם של בתי רשת וחממות של חברות ענק, פשוט מדהים. כל זה עד העיירה התיירותית La Quintin  שממנה מתחיל שוב מישור גבוהה ללא כלום עד העיירה  El Rosario שאותה סימנתי כיעד להיום. במציאות, היא קטנה ממה שנדמה היה לפי המפה, אבל מצאתי מקום נעים וסגור שיכול לשמור על האופנוע מה שהייתי צריך ליום הראשון שלי במקסיקו. אין ספק זוהי מדינה שונה מארה"ב כמעט בכל דבר: הכבישים, הנהיגה, הסימונים, האדיבות ובעצם בהכל. ממש לא קל להסתגל למצב החדש. אבל עם השעות מתרגלים ומתאימים את עצמך למקום. שכחתי לציין, שבאזור חקלאי ראיתי מחסן גדול של נטפים וזה היה מהנה לראות את זה. כאשר הגעתי לתחנת הדלק, כאן פגשתי לראשונה שני אופנוענים שמטיילים ביחד מזה חודש. אחד מהם ניו זילנדי על אופנוע דקר 650 , מטייל כבר 10 חודשים, בעיקר בכבישי עפר ובא עכשיו לאורך כל דרום אמריקה מאושוואיה בארגנטינה והשני אמריקאי העולה צפונה הביתה למדינת וושינגטון. אכלתי ארוחת ערב משובחת במסעדה מקומית טובה. 3 מנות ושתיה במחיר המבורגר בארה"ב, אז תגידו איפוא זה אמריקה?

יום שלישי 11.9.2012

הבוקר קידם את פני ערפל כבד שהיקשה מאד על הרכיבה שגם ככה היתה איטית מאד. אבל לאחר חצי שעה, התבהר מזג האויר ונהיה נעים והכל כהכנה למה שקרה לי אחר כך; פשוט נוף מדברי נפלא, באורך של לפחות 100 ק"מ של קקטוסים ממינים שונים, בצורות שונות ובגדלים שונים – חוויה מדהימה. שוב חסרה מצלמת הקסדה שתראה ותמחיש את הנוף הנהדר. בקטע מסויים של הדרך, נוסף לזה מדבר של סלעים באלפים שכאילו משהוא פיזר בעשרות ק"מ בצורה יפה בצידי הדרך, כאשר ביניהם ממשיכים לגדול הקקטוסים.  לאחר מכן, שוב רמה מדברית בלי שום נוף מיוחד וככה המשכתי עד שהגעתי ל – Guarrero Negro בה קבעתי את מושבי להיום. החוויה הנוספת היתה משהוא שקרוב לבית וזה המחסומים של הצבא. אתמול היה אחד כזה והיום אחד ולמרות שאני מסתדר יפה עם השפה, אין לי מושג מה מצפה לך בכל מחסום כזה. אני מניח שבעיקר מה שהם מחפשים זה סמים, אבל השאלות שלהם הם מהאגדה של פסח: מאין באת? לאן אתה הולך? ואחר כך מה אתה עושה? לך תדע מה להגיד לו. פעם אמרתי שאני מטייל במקסיקו ואז באה השאלה: כמה זמן? שיבקש את הויזה ויראה כמה זמן קיבלתי אבל לך תעצבן אותו עם תשובה כזאת. היום התפתחתי ועניתי לשאלה לאן אמרתי: גואטמאלה, זה עבד יותר טוב. נראה מה יהיה מחר.


יום רביעי 12.9.2012

היציאה מ –  Guarrero Negro היתה ברכיבה שיגרתית על מישור שהלך ונכנס מזרחה לתוך חצי האי ואז מתחילים להופיע הקקטוסים והנוף היותר מדברי היפה. ברמה גם מזג האויר טוב אבל לקראת ההגעה ל –Santa Rosalia שיושבת על הגולף של קליפורניה הכביש יורד מהרמה וביחד עם זה הטמפרטורות קופצות בהרבה מעלות. העיר משרתת את אזור המכרות העצום שמסביב ואין בה שום יופי מיוחד ולכן גם המשכתי לכוון דרום. עד העיירה Mulege  הנוף שיגרתי אבל העיירה עצמה היא נווה מדבר יפה, שיושבת על נחל הזורם לים ומסביבו התפתחה תיירות. לאחר מכן הכביש זורם לאורך החוף היפה שמורכב ממפרצים שבכל אחד מהם כמעט יש כפרי נופש או מלונות וחושות, כן כמו שאצלינו בסיני היה ככה זה גם כאן. לאחר מכן הדרך נכנסת ליבשה שוב ואז הנוף חוזר להיות מדברי עם קקטוסים והפעם נוסף גם צמחיה נמוכה בצבע צהוב שיוצר תמונה יפה של מדבר פורח. בכלל, לפני מספר ימים ירדו כאן גשמים חזקים מאד שגרמו להרבה נזקים. בעיקר בצפון באחה אך לאורך כל הדרך, רואים את האגמים שנוצרו והמדבר הפך לירוק. בהחלט יום עם נוף מגוון ויפה. התמקמתי ב –  Loreto ומחר בתכנית להגיע ל – La Paz .

יום חמישי 13.9.2012
החום מעיק כבר בשעה מוקדמת של הבוקר, אבל אין ברירה, לובשים הגנה ויוצאים לדרך דרומה. הכביש זורם בהתחלה לאורך החוף וחולף על מספר אזורים תיירותיים כשהגדול הוא Punta Coyote ולאחר מכן הכביש עולה לרמה המרכזית ואז החום מפסיק להיות מעיק וגם הנוף נהיה יפה יותר, כל זאת עד העיר Insurgentes  שמשם דרומה התפתחה חקלאות יפה של שטחים פתוחים ואפילו ראיתי שתי רפתות די מתקדמות. הכביש זורם ישר עשרות ק"מ עד Santa Rita ומשם מתחיל שוב לזרום לכוון הגולף של קליפורניה. לקראת אחר הצהריים אני מגיע ל – La Paz ומוצא את המלון שהמליצו לי להתאכסן בו ( המלון פשוט אבל בסדר ) Oasis. לאחר התארגנות קצרה אני יוצא לקנות כרטיסים למעבורת לכוון  Mazatlan ורגע לפני שאני משלם אני שואל: איפוא המקום שמוציאים אישור לאופנוע? ואז מתברר שהם לא מוכרים כרטיסים בלי האישור. את האישור מוציאים בנמל שנמצא כ – 20 ק"מ מזרחית לעיר. מזיע ורטוב ( הטמפ' נושקת ל – 40 מעלות ) אני יוצא לדרך. למזלי קיבלה אותי יפה הבחורה במקום וחוץ מזה שהייתי צריך ללכת לצלם חלק מהמסמכים, היא לא טירטרה יותר מדי. קיבלתי את האישור במחיר צנוע של 48 דולר ופיקדון של 400 דולר שאני מקבל בחזרה עם היציאה ממקסיקו לגואטמלה, בשני מעברים מסויימים שעכשו אני צריך להתאים את עצמי אליהם. בדרכי חזרה, התחיל גשם והחלטתי למצוא מחסה באחת המסעדות על החוף, למזלי מכוון שהוא הפך לגשם חזק למשך שעה ארוכה. לאחר כמה דקות הגיע בחור מקומי על אופנוע קטן, רטוב לגמרי. לאחר שהגשם פסק, הוביל אותי בחזרה לעיר כאשר עשרות מטרים של כביש היו מוצפים וכל מעבר כולל שיטפון של מים עד המותניים ( חלק מהחוויה של רכיבה על אופנוע ). הגעתי שוב להשלמת המשימה של קניית הכרטיס המיוחל וזה מחייב להשאר עוד 2 לילות בלה פז, מה שמאוד מתאים לי.

P1050993.JPG

יום שישי 14.9.2012
החלטתי לא לעשות כלום היום ולתת לגוף לנוח אחרי 4 ימי רכיבה ארוכים, אבל בכל זאת, יצאתי לחפש האם אפשר למצוא מישהו עם מפות של מקסיקו ל – GPS. הפתרון היחיד הוא לקנות ב – 100 דולר מגרמין. לא מתאים לי הוצאה כזאת לעוד 6-8 ימים שאני במקסיקו, אני אסתדר עם מפות. למדינות ההמשך כמו: גואטמלה, ניקראגואה וקוסטה-ריקה אין תכניות לגרמין.
שנה טובה לכולם ובהצלחה לשותפי עם מכירת האופנועים שלהם. הם שניהם באטלנטה ובחרו לנסות למכור שם את האופנועים.

—————————————————————————————————————————————

ערך יוני. כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לגבי פלקסר.

—————————————————————————————————————————————-

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

20 באוגוסט 2012 רוכבי קליה – בצפון אמריקה – פרק 18

חופים. ים. סלעים. ערפל. סן-פרנסיסקו ופרידה.

לאחר שלושה חודשים וחצי של רכיבה משותפת, נייג'ל חייב לחזור מוקדם יותר.

IMG_0062.JPG


הצג את הוראות נסיעה ל-San Francisco, CA, United States במפה גדולה יותר

יום רביעי 15.8.2012
בצער רב וב….. ( כמו שפותחים הודעות …. ) ניג'ל הודיע לנו שהוא חותך לאנגליה בשבוע השלישי של ספטמבר, כך שהוא נפרד מאיתנו כבר בתחילת שבוע הבא לאחר הביקור בסן פרנסיסקו כדי שיספיק להגיע לפלורידה ולהשאיר לעצמו כשבוע עד 10 ימים למכור את האופנוע וכל זאת מסיבות אישיות. זוהי הודעה שלא הוקלטה מראש והיא נפלה עלינו בהפתעה גמורה למרות שהוא רמז על זה לפני מספר ימים. מה שנישאר זה ללמוד כמה "דברים קטנים" שניג'ל טיפל בהם כמו: שליחת תמונות. הזמנת מקומות ללינה וכד'. הכנת אוכל מצויין. תרגום של כל מה שלא הבנו מהשפה שמדברים כאן ( מי המציא אותה, אי אפשר היה לדבר רק את שפת התנ"ך? ) ניווט עם ה – ג'י פי אס ועוד. את כל זה נצטרך להשלים בימים הבודדים שנשארו לנו ביחד ואם לא, נצטרך ללמוד להסתדר לבד. על כל הדברים האלה נייג'ל, אנחנו מודים לך מאד מאד וכמובן מאחלים לך הנאה בהמשך הדרך הביתה ושיסתדרו לך הדברים האחרים על הצד הטוב ביותר. בזה תם פרק הפתיחה של היום ובזה גם ננעל הנושא.

לגבי מה שעשינו היום אז ככה; הבוקר היה קר מאד וגרם להתארגנות איטית מהרגיל. המשכנו את הרכיבה דרומה על ה – 101 עד לעיירה הקצת פנקיסטית Garberville שנמצאת מספר ק"מ מהחוף וזה מביא למצב שהטמפרטורה שם הגיעה ל – 33 מעלות ( – 12 מעלות כשקמנו ו – 15 מעלות כאשר יצאנו לדרך). לאחר מספר ק"מ בודדים, הכביש הופך מ – 4 מסלולים לצר מאד כאשר בקושי יש 2 מסלולים, הוא חוצה את ה – Richardson Grov ST Pk  שהוא קטן אבל מדהים ביופיו. רגע לפני הכניסה לפארק, עצרנו במקום שנקרא  Bigfootוזאת היתה הפתעה בשבילי, שההגדה על איש השלג ( Bigfoot ) קיימת וחייה רק בהרי ההימלאיה והנה מסתבר שהיא קיימת גם פה בארה"ב. בהמשך, לפני העיירה Leggett  פנינו מערבה לכביש 1 הנופי. הקטע שמחבר את ה – 101 עם החוף הוא צר מאד עם מאות סיבובים ובעצם עבדנו קשה פיזית – לפחות אני, הגעתי די רצוץ למפגש עם הים. כאשר פנינו לכביש 1 הטמפרטורה היתה כבר 36 מעלות וכאשר הגענו לחוף הטמפרטורה היתה 15 מעלות ירידה של 21 מעלות בקטע כביש של 20 מייל וירידה בגובה של 300 מטר בלבד. בדרך כלל, יש ירידה של מעלה אחת על עליה של 100 מטר. כאן המצב הפוך לחלוטין. זה כמו להגיד שבנסיעה מירושלים לשפלה הטמפרטורות ירדו. בשפלת החוף הטמפרטורות נמוכות מאד ובתוך היבשת במרחק של ק"מ בודדים הטמפרטורות גבוהות מאד. כרגע הטמפרטורה בקמפינג שאנחנו נמצאים היא של 16 מעלות. כביש 101 היה משעמם, נוף חד גוני של צמחיה אבל עם הפניה לכביש 1, הנוף הופך להיות יער גשם, עד שמגיעים לרצועת החוף בה שוב השטח פתוח בלי צמחיה, מלבד קטעים קטנים בהם היער מגיע עד לקו המים. כביש 1 נוסע לאורך קו החוף המאופיין במפרצים וסלעים שבולטים בים ויוצרים נוף יפה . אבל הקור והערפל מקשים מאד להנות מהיופי הזה של הטבע ואנחנו ממעטים לעצור ולצלם. בסוף היום הגענו לקמפינג שלפני העיירה  Manchester ומתמקמים ללילה אחרון בקמפינג ביחד .

יום שישי 17.8.2012
החלטנו לחלק את השהייה בסן רפאל ליום טיול יום התארגנות ועוד יום טיול ואז כל אחד ממשיך לדרכו, יוסי ואני דרומה וניג'ל מזרחה לכוון לאס ווגאס. היום סיור בסן פרנסיסקו. לקחנו מעבורת מהטרמינל שהתברר שהיא יותר סירת מרוץ מאשר מעבורת. בדרך רואים את כלא  San Quentin ורואים את כל האסירים בשטח הפתוח בדיוק כמו שרואים בסרטים. לאחר מכן חולפים ליד גשר  Riichmond ועוקפים את חצי האי ואת האי Angel  ואז נגלה גשר הזהב במלוא עוצמתו. למרות שהוא לא גדול הגשרים באזור, הוא המרשים והיוקרתי ביותר. לאחר מכן מגיעים לרציף בסן פרנסיסקו וממנו יוצאים לעיר המקסימה. מי שמקבל אותנו זהו ה-  Ferry Building שהוא בעצמו מבנה יפה ומשם חצינו את   Justin Herman Plaza המלאה בדוכנים. באחד מהם ראיתי בחור עם חולצה של קבוצת הכדורגל בוקה הארגנטינאית וציינתי את זה ואז הוא שאל אותי מאיפוא אנחנו וכאשר עניתי ישראל הוא אמר: "שלון אחי, מה שלומך" . "מאיפוא לך המשפט?" שאלתי והוא ענה: מהטיולים שלו בעולם ומהפגישות עם הישראלים. המשכנו ללכת ועלינו על רחוב Markrt  והמשכנו איתו עד שפנינו ל –  Union Square אחת הכיכרות המומלצות שכדאי לשבת בהi לצפות במקומיים ובנוסף יש הרבה אפשרויות לקניית תמונות. לאחר מכן המשכנו לרובע הסיני המפורסם של סן פרנסיסקו… אבל לא מצאנו אותו כזה. אין בו רעש.

אפשר להגיד שהוא די שקט. מיד בכניסה יש מסעדה ישראלית בשם Sabra  שיוסי וניג'ל קנו בה פאלפל והמשכנו להכנס פנימה לרובע, אבל בלי שינוי משמעותי. נכנסנו ל – AAA לקבל מפות להמשך הדרך. קיבלנו גם מספר עצות טובות ובנינו את המשך המסלול שלנו לשבועות הקרובים. המשכנו את הליכה שלנו לאורך רחוב  Columbus היפה עד שהגענו לחוף הצפוני של העיר באזור של ה – Fisherman's Wharf . העיר בעיני מרשימה ובכל צומת לאן שאתה פונה רואים רק נוף יפה, בתים ובנינים מדהימים ובקיצור – מרשים.  באזור שוק הדגים יש חיים אחרים. עם זה דוכני וחנויות הדגים מציגים את מרכולתם המרשימה: בדמות סרטנים ענקיים בעיקר. הריח המיוחד והמוסיקה הרועשת. בנוסף לזאת, ישנם גם המוזיקאים המופיעים בפינות הרחוב והחניות המוכרות מוצרים שונים ולא יקר. באחד הרציפים, יש גם את מוזיאון סן פרנסיסקו שבו יש מוצגים בקטן ( מיניאטורות ) של המון דברים של היסטוריים כמו : מכונות משחק לילדים שאנחנו זוכרים – והילדים של היום כבר לא רואים כאלה: קרוסלות, הופעות וכד' והכל מופעל במידה ואתה מכניס לחריץ מטבע מתאים. היה מאד נחמד, אך הגיע הזמן לזוז לכוון הרציף. בכל זאת נעצרנו לשמוע מוזיקה של בחור ששר וניגן מדהים שירים של המאה הקודמת. כאשר הגענו הסתבר שיש לנו עדיין חצי שעה ועברנו לראות את ההפגנה שראינו בדרך נגד המעצר של להקת הבנות הרוסית  Pusi riote והעונש שהם קיבלו. במידה והמעבורת הייתה יוצאת 10 דקות מוקדם יותר היינו נהנים מתמונות של גשר הזהב בשקיעה, אבל לא זכינו לזה…

יום שבת 18.8.2012
היום כולו מוקדש להתארגנות לקראת הפרידה. ניג'ל עמל קשות להוריד את תכנת הפיקסה למחשב שלי ועוד יותר קשה היה להוריד את הגוגל + לשיפור שליחת התמונות כתוספת לכתיבה ואחרי הכל ללמוד להפעיל את הכל. מקווה שהבנתי את הנושא ואצליח לבצע את המשימה. לאחר מכן תירגלנו את הזמנת המקומות ללינת לילה בקמפינג ונשאר להשלים לעשות שיעורים בתפעול ה – GPS שלחנו חבילה עם ציוד מיותר שהיה עלינו ומכוון שאין אפשרות לשלוח באניה בדואר האמריקאי אז זה נשלח בטיסה, כאשר לדעתיו המחיר ששילמנו אולי יקר מערך הסחורה ששלחנו, אבל הסינטמנטים לא איפשרו לנו לזרוק את הדברים.
יום ראשון 19.8.2012
עוד קצת התארגנויות בבוקר ויצאנו לכוון סן פרנסיסקו הפעם באוטובוס. בחירה נכונה, הפעם ראינו את העיר מזוית אחרת. הבוקר כאשר עזבנו את סן רפאל, היתה שמש נעימה ומזג אויר חמים וכאשר עברנו את גשר הזהב ואפילו מעט לפניו השמש נעלמה תחת הערפל הצונן וכאשר ירדנו במרכז העיר היה ממש קר. לבשנו חם ויצאנו לטייל. בתחילה פינקנו את עצמינו בפירות יפים וטעימים בשוק קטן שליד השדירה השמינית פינת רחוב מרקט. לאחר מכן המשכנו על ה – Market עד רחוב Kearny  כדי להגיע איתו לאזור המזחים. בדרך הגענו Ports Mouth Square בשולי  Chinatownושם היתה חגיגה שלמה של סוף שבוע בסינית; החל בתזמורת שניגנה ושרה בסינית ועד עשרות של קבוצות שחקני קלפים או משחקי קוביות כלשהם, בקיצור, ככר מלאת חיים של יום ראשון. המשכנו והגענו ל –  Telegraph Hill שצופה יפה על כל חלקי העיר כולל גשר הזהב – שלצערנו היה מכוסה עננה של ערפל במשך כל היום.

משם ירדנו ל – Fisherman's Wharf  שהיה מלא באנשים אבל ללא מוזיקה ופעילות שחשבנו לראות ולשמוע. ישבנו לנוח מעט והמשכנו לעלות לכוון Crookedest street הרחוב המפותל המפורסם של סן-פרנסיסקו שהרבה באים לנסוע בו ועוד יותר אנשים באים לצלם אותו ואנחנו גם. משם אחרי הרבה טיפוסים וירידות, הלכנו לחפש את האוטובוס שיחזיר אותנו למוטל בסן-רפאל. גם זאת הפכה להיות צעדה מתישה, עד שמצאנו את התחנה לקו המתאים של האוטובוס שהחזיר אותנו לסן-רפאל. לסיכום, העיר פשוט מדהימה, כל כך לא שגרתית וכל כך מעניינת שכיף להסתובב בה עוד ועוד. לצערנו, לא זכינו היום לצילום יפה של גשר הזהב. יש עוד סיכוי מחר, כאשר נתחיל לרדת דרומה אז נחצה את הגשר שוב.
מאיתנו כאן גבי ויוסי

——————————————————————————————————————–

ערך יוני. כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות ליוסי נייג'ל וגבי

——————————————————————————————————————

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

16 באוגוסט 2012 קובי ועידו לסיבוב סטאנים -1

קובי שמואל ועידו הנדלס בדרך לפתוח ציר ראשון

ממסלול הסטאנים הדרומי, למקיף ימות מערב אסיה!

L067209052465393435-55501.jpeg

בעולם רוכבי האתגר, יש קטגוריית משנה שהמיוחד בה, הם אנשים המשתמשים באופנוע, ככלי להעמיק את אחיזתם בתחום המקצועי שלהם. צלמים, רופאים. מהנדסים. לקבוצה זו שייך קובי שמגיע רכוב למקומות הכי אינטימיים הקשורים לעיסוקו. מי שאינו מכיר את קובי שמואל כרוכב, אולי נתקל בשמו כבעל גלריה 97 "אוף" רחוב בן-יהודה בתל-אביב. קובי מתמחה בתקופה 1890 – 1950, עוסק במסחר בעתיקות, יעוץ ובניית אוספים, אוצרות למוזאונים בחו"ל וחיפוש מתמיד אחר אמנים שנדחקו לצידה האחורי של הבמה. אדם עשיר בידע ותשוקה לאמנות ואמנות יהודית בפרט. קובי מגיע במסעותיו לשורשי קהילות יהודיות בתפוצות בדרך מקורית…על אופנוע.

לאחר כמה מסעות רכובים ברמת אתגר מעוררת הערכה, יוצא קובי יחד עם עידו להרפתקה נוספת לסיבוב שיקיף את הים הכספי ואת הים השחור. מסע ששיאו יהיה מעבר בטורקמניסטאן (כפוף לקבלת אשרה עדיין) ארץ ענק מסקרנת וסגורה בדרך כלל לרוכבים מערביים על גבולה הצפוני של איראן.

 

קובי הקים בלוג מושקע ומטופח.  להכנס אליו! הקלק כאן. הבלוג מעשיר ומעמיק וכולל דיווחים גם על מסעותיו הקודמים של קובי. תוכלו להתרשם מכישוריו וכשרונו גם באתר סאלונה בסדרת כתבות שפרסם כאן

מחר, יצאים קובי ועידו למסע. הנה קטע מכתבת ה"בטרם מסע" של קובי. זה המקום להתחבר לאחד הרוכבים הכי מחוייבים בבראנז'ה. קובי ועדו; כולנו מחזיקים לכם אצבעות!

L067209052465393435-55499.jpeg

"ממשיכים …

חציית הגבול לקזחסטן ומשם ברכיבה לכיוון צפון מערב רוסיה דרך קוסמודרום בַּייקוֹנוּר, הוא נמל החלל הגדול והוותיק בעולם. טיסות היסטוריות רבות לחלל שוגרו מבייקונור: הלוויין הראשון ב-4 באוקטובר 1957, האדם הראשון בחלל ב-1961, ביקור מרתק ונגיעה ישראלית מצויה בשטח זה – הלוויין "עמוס 5"  שוגר לחלל מאתר השיגור בייקונור שבקזחסטן.

אחרי קרוב ל- 2500 ק"מ נחצה את קזחסטן לכיוון רוסיה וירידה חדה מצפון לדרום לכיוון הים השחור, לא לפני שנעבור בעיר וולגוגרד השוכנת על גדותיו המערביים של נהר הוולגה, ומכאן שמה. בעבר שמה ופרסומה העיקרי של העיר היה בשם סטלינגרד, נובע מקרב סטלינגרד שהתחולל בעיר ובסביבתה, והיה אחד הקרבות המכריעים במלחמת העולם השנייה. לאחר מפלתם של הגרמנים בקרב סטלינגרד הפכה לעיר הגיבורים. בשנת 1967 נבנה פסל אמא מולדת על גבעת מאמייב, האתר החשוב והעקוב מדם במלחמה. הפסל, המנציח את הקרב הקשה, מתנשא לגובה 52 מטרים ובזמנו היה הפסל הגבוה בעולם.

אז … הירידה לכיוון הים השחור, אוקראינה, רומניה, ולבסוף יוון, ארץ מוצא לעולם האופנוענים מישראל, היא בלתי נמנעת. בתוך אי קטן הנקרא ישראל מולדת אהובה, עם בעיות ושאר מיני דברים, נשאר לראות עולם מרתק ולחוות אוויר צלול, בני עמים שונים, תרבויות וצבעים, מבעד לקסדה ואופנוע שמוביל אותי אלפי ק"מ בעולם בכל שנה, במרחבים וימים כחולים והתמודדות בעוז עם איתני הטבע , קרוב לוודאי שעדיין הלמידה וההבנה מהי אחווה אנושית תוביל אותי לעוד פניה, ודרך אין סופית בלמידה מהי פשטות החיים.

הבהרות :

כתבה זו היא מתוך הכנה , ספרות , ומיפוי , והיא בגדר תיאוריה . כל שלל התיאורים הם ממוחי הקודח, והפעם המציאות תעלה ללא ספק על כל דמיון .

הכניסה לטורקמניסטן מוטלת בספק עקב הובלה של אין ספור בירוקרטיות  ומיני " פקודות " משונות .

תודות על שיתוף הפעולה והסובלנות עם שותפי למסע, עידו, אשר הולך עם החלום כנגד כל הסיכויים .

לאלכסים (המוסך הטוב ביותר), אנשי הצללים במסעות עם אופנוע בעולם, על הטיפול המסור בגלגלי המנוע , על חיווטים שונים ותפעולם עד כדי שלמות במערכת מופלאה זו, על סבלנות בשאלות והכנות למסע, ועמידה איתנה בכל שלב בנתיבים ודרכים בעולם. אתם בהחלט הבית שלנו בכל הקשור ב"הובי " המטורף הזה .

על ההכנות והרעיון הבסיסי למסע, התלבטויות שונות במערכי התכנון, הוספה וגריעה של נקודות ציון, שלב קבלת הויזות, ופרפרים בבטן בימים אחרונים לפני … בכתבה נוספת רגע לפני היציאה .

יומני מסע , צילומים באתר שלי.

קרדיט – ויקפדיה

קובי שמואל"

המשך בבלוג של קובי: www.artmoto.co.il

 

קובי שמואל (מימין, מה חשבתם…)

————————————————————————————————————————-

ערך יוני. כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שייכות לקובי שמואל

———————————————————————————————————————–

 

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   יש תגובה אחת, הוסף תגובה    

15 באוגוסט 2012 רוכבי קליה שוב בארה"ב- פרק 17

מסע לאורך הכביש המערבי של ארה"ב

עוד מסלול רכיבה חלומי בוושינגטון ואורגון

DSC_1313.JPG


הצג את הוראות נסיעה ל-Eureka, CA, United States במפה גדולה יותר

יום שבת 4.8.2012
אתמול אחר הצהרים רכבנו לעיירה הקרובה לקמפינג Burlington לסיבוב קניות קטן וראינו מוסך של אופנועים יפניים. בתחילה נכנסנו מכוון שחיפשתי תיק מסויים והביקור נגמר בזה שקבענו תור לטיפול לאופנועים להיום יום שבת. הגענו בשעה 10:00 כמו שקבענו והחבר'ה שטיפלו באופנועים, עושים רושם מצויין. יוסי החליף גם צמיג קדמי. אני אחליף בטיפול הבא. שטפו לנו את האופנועים בצורה יסודית ויצאנו לדרך לאחר שנפרדנו מעוד 200 דולר אני ומעל 300 דולר יוסי בחזרה לקמפינג. אחר הצהרים, החלטנו לצאת לסיבוב לכוון North Cascades Nat'l Park על כביש 20 מערב עד העיירה Marblemount  הנוף יפה, האזור הוא אזור חקלאי מפותח מאד. יש בו הרבה  Blueberry ויש הרבה כרמים ולכן גם יקבים. לפחות לי, זאת היתה הפתעה. הגידולים שרואים כאן לא מתאימים לקו הרוחב הגבוהה ומצד שני, הטמפרטורות היום הגיעו ל-36 מעלות והיינו צריכים להוריד שתי שכבות ממעילי הרכיבה שלנו, אחרת היינו מתבשלים ברכיבה. חזרנו לפנות ערב לקמפינג ללילה נוסף .

יום ראשון 5.8.2012

התכנית המקורית שלנו היתה לרדת דרומה דרך Seattel על כביש ראשי מספר 5 עד Olympia ואז לעלות צפונה על כביש 101 עד העיירה Port Angeles שבה נהיה שני לילות. בפועל, הבחור שקיבל אותנו אתמול לטיפול האופנועים, הזהיר אותנו שהעיר סיאטל תהיה מפוצצת בתחבורה בגלל תחרויות שייט שמתקיימות בעיר ובנוסף לזה, הכביש לא ממש יפה. הוא הציע לנו מסלול חלופי ואימצנו את ההצעה. יצאנו מערבה על כביש 20 לכוון Port Townsend  אליה הגענו במעבורת מהאי Whidbey שאליו מגיעים לאחר שחוצים את Deception pass המדהים ביופיו. בכלל, מה שקרה היום, היה בלתי צפוי לחלוטין. בבוקר מוקדם, דברתי עם אמא שלי והיא שאלה אותי על הנוף במדינת וושינגטון. עניתי שיהיה קשה ליהנות מהנוף, לאחר שרק עתה הגענו מאלסקה שנחשבת לאחד המקומות היפים בעולם. בפועל מה שקרה, שכבר עם היציאה לדרך מהעיירה בורלינגטון, הנוף הכפרי \ חקלאי היה מדהים ולאחר מספר ק"מ, הגענו לאזור יער גשם מרשים ביופיו וכאשר הגענו ל – Deception pass אפשר להגיד שחזרנו לרכוב בתוך גלויית תיירות ולהנות מיופיו של נוף ייחודי מהר מהצפוי. אחר הצהריים הגענו לקמפינג ב –  Port Angeles והתמקמנו ליומיים כדי לטייל האזור. היה פחות חם מאתמול אך עדיין, הטמפרטורות הגיעו ל – 30 מעלות ואף קצת יותר. יחד עם זאת, המעבר מהקור הצפוני לחום, היה מהיר ונעים , נקווה שכך ישאר מספר ימים ואולי נפשיר סופית . זהו להפעם.

יום שני 6.8.2012
מכוון שיש לנו שני לילות בקמפינג כאן, יצאנו היום לטייל באזור על כביש 101 לכוון  Port angeles ולאחר מכן עלינו על כביש קטן 112 לכוון Neah Bay הדרך יפה ועוברת דרך יערות גשם למרות שהיום מזג האויר לא חם כמו אתמול אך עדיין הטמפרטורה מגיע ל – 26 מעלות. אנחנו עושים את ה – Salt Creek loop הקטן והיפה, עם כניסה עד החוף ממש. לאחר מכן אנחנו עוברים את העיירהJoyce  וממשיכים מערבה בדרך נופית יפה. כאשר אנחנו מגיעים לעיירה Neah bay נגמר החשק לטייל ואנחנו פונים חזרה. אבל אז מתחיל להיות נעים שוב ואנחנו עוצרים במסעדה נחמדה מול המעגן של העיירה Clallam bay ושותים כוס קפה עם צלחת של צ'ילי שהפך להיות המאכל הפופולרי בעצירות. בדרך חזרה, אנחנו עולים על הכביש 113 עד לכביש 101 שבו אנחנו רוכבים מזרחה עד Lake Crescent המדהים. אנחנו מסתובבים ונהנים מהיופי מצלמים וממשיכים חזרה לקמפינג, לא בלי שנעצור לסיבוב נוסף ב –  WalMartכאשר אצלי זה קניית סנדויץ ענק שמספיק לי ליום שלם.

יום שלישי 7.8.2012
הבוקר קמנו לערפל שהרטיב את הכל ולכן ההתארגנות הייתה איטית קצת. את היום אנחנו מבלים ברכיבה לכוון דרום על כביש 101. את החלק הראשון שלו, עשינו כבר אתמול בדרך חזרה, אבל לאחר מכן אנחנו רוכבים לאורך ה – Sol dac river עד שאנחנו מגיעים לעיירה Forks  , לעצירה ראשונה להיום לכוס קפה חם. מכוון שעדיין הקור של הבוקר מלווה אותנו עד עכשו. בהמשך, אנחנו מגיעים לאוקיאנוס הפאסיפי כאשר הדרך עוברת על החוף לאורך כמה ק"מ טובים. הנוף יפה – אך במידה והיתה גם שמש נעימה, החוויה היתה טובה בהרבה. לאחר מכן, הדרך מובילה אותנו לאורך ה- Quinault Reservation וממשיכה עד לעיירה Hoquiam ומשם ל – Aberdeen ודרומה עד Bay Center הנחמדה. בקמפינג שלה אנחנו מעבירים את שני הלילות הקרובים. הקמפינג עצמו מאד נעים, עם גישה לחוף הים ואוירה משפחתית משהו.
יום רביעי 8.8.2012
מאחר ואנחנו נשארים עוד יום בקמפינג של Bay Center החלטנו שהיום נטייל בקטנה באזור של ה- Long Beach Peninsula שנמצא דרומית ומערבית אלינו. יצאנו יוסי ואני, על כביש 101 דרומה. כביש זה הוא המשכו של הכביש איתו הגענו ובאותו נוף המשלב מעבר ביער גשם, עם נסיעה על החוף ממש עד הצומת עם חצי האי בו אנו יוצאים לכוון העיירהLong Beach. ממנה אנחנו יורדים בתוך חצי האי לכוון העיירה Ilwaco בה מתחיל ה- Lop  של כביש 100 היפיפה העובר בתוך יער גשם ירוק וחושני, בו פזורות נקודות תצפית לנוף חד פעמי. מה שהתברר הוא, כי יש לשלם 10 דולר לרשות היערות, כדי להכנס לתצפיות וללכת בשבילים המתפתלים במעבה היער. אנחנו בקמצנותנו, לא הבנו את היופי החבוי במקום ולכן נהנו רק מהדרך ההקפית שגם היא יפיפיה אך נראה, כי לעולם לא נדע מה הפסדנו כשויתרנו על מקומות הנסתרים שבשמורה. בהמשך, ירדנו לחוף הים הפסיפי אך בעיני הוא לא הרשים במיוחד. המשכנו צפונה על כביש 103 עד העיירה Ocean Park וגם שם, ירדנו לכוון הים והתיישבנו לכוס קפה במקום נחמד על החוף להרגע ולהפנים את חוויית היום הכיפי שרכבו. נהנינו משמש חמימה שהפציעה לאחר הבוקר האפור והקריר שקיבל אותנו בתחילת היום. לאחר מכאן עשינו את הדרך חזרה בכיף לקמפינג. מחר אנחנו יורדים דרומה לפורטלנד .

אתמול שכחתי לספר, על פגישה נעימה עם משפחת בלום הצעירה שהתחילה ברחיצת הפנים של הבוקר, בה זהיתי את איתן לפי סנדלי השורש שלו. בשיחה התברר שהוא עושה את התואר השני שלו באדריכלות באוניברסיטת לוס-אנג'לס. סיפרנו חוויות על הטיול שלנו והחוויות שהמשפחה צברה בתקופה שהם נמצאים בארה"ב ונפרדנו. הם המשיכו לסיאטל ואנחנו ירדנו דרומה. שהייה נעימה לכם כאן ונשמח לפגוש אתכם בארץ.
יום חמישי 9.8.2012
היום יורדים דרומה לפורטלנד. מכוון שאנחנו נהיה בשלושת הימים הקרובים במוטל, הבוקר אנחנו מיבשים היטב את הציוד לפני הקיפול והאפסנה באופנוע. אנחנו רוכבים דרומה על כביש 101 עד עם כביש 4 ולאחר מכן על 401 עד הגשר באורך של כ – 6 ק"מ, החוצה את הנהר Columbia עד לעירAstoria  ששייכת כבר ל – Oragon ובכך עזבנו את מדינת  Washington היפה והמפתיע לטובה. פנינו מזרחה על כביש מספר 30 הלא מרשים, עד שלקחנו כביש שחיבר אותנו לכביש המהיר 26 והוא דווקא היה קטע כביש יפה. עם ה- 26 נכנסנו ל- Portland לרובע Beaverton  בחלק הצפוני שלה. התמקמנו במוטל הנחמד שהזמנו מראש ויצאנו לסיור הכרות רגלי עם האזור. בדרך חזרה יוסי ראה שיח תותי בר ולקח לטעום ואמר לי שזה טעים ואז בחור שעמד במקרה, שם אמר בעברית: "נכון זה טעים".. . בקיצור, פגשנו בהכי לא צפוי בחור בגילנו שחי בארה"ב משנת 1981 כאן בפורטלנד ממש קרוב למוטל שלנו. שוחחנו כל הדרך עם איציק פרץ ואשתו. הם הזמינו אותנו אליהם הביתה והסבירו לנו היכן לטייל בפורטלד ומילאו אותנו במפות מתאימות. היינו איתם כשעתיים וחזרנו למוטל די מאוחר. הם השאירו לנו אפשרות להעזר בהם לפי הצורך בימים הבאים. נחמד מאד מצידם להציע לנו אפשרות כזאת.

יום שישי 10.8.2012
ניג'ל נסע הבוקר לעשות טיפול לאופנוע שלו ואנחנו רכבנו לסוכנות אופנועים גדולה במרחק של 6 ק"מ, לבדוק אפשרות לקנות דיבורית ואזניות לקסדה של יוסי. לאחר בדיקה מעמיקה, מסתבר שאין אפשרות להרכיב על הקסדה שלו את המערכת שהוא רצה. חזרנו למוטל והתארגנו לנסיעה למרכז העיר. במרחק של 200 מטר, נמצאת תחנת רכבת קלה שמגיעה למרכז. הרכבת דומה מאד למה שיש עכשו בירושלים. כאן היא הביאה אותנו ב-15 דקות למרכז העיר, מרחק של 10 ק"מ בלי צורך לעלות על האופנוע ולחפש מקום חניה והכל בנוחות מדהימה. ירדנו ב – Pioneer Squer  הככר המרכזית. שם מומלץ לשבת, כדי לראות ולהרגיש את האוירה של פורטלנד. משם התחלנו לטייל ברחובות הנעימים והאוירה הרגועה. באמת מורגש ההבדל בין הערים הגדולות האחרות שהיינו בהן, לבין פורטלנד שמייד גורמת לך להרגיש כי פה באמת נעים לטייל ולהשתלב. קניתי לי מצלמה של  Canon 60Dגוף בלבד מכוון שהבאתי איתי את העדשה הארוכה שלי מהבית. המשכנו לטייל והגענו למתחם על הנהר של ארוע אוכל גדול שמתקיים בימים הקרובים. נכנסנו, עשינו סיבוב היכרות. שמענו להקה בהופע חיה ויצאנו להמשך טיול בעיר. נכנסנו ל – AAA להמשך הצטיידות במפות של המדינות הבאות בדרך ולשאלות שהיו לנו לגבי פארקים מסויימים והמשכנו להסתובב רגלית בעיר וחזרנו למתחם האוכל. שם התמקמנו לשמיעת 2 להקות נוספות שניגנו אחר הצהרים. איזו עיר! למרות האוירה הנעימה במקום, העייפות גרמה לנו לחזור למוטל. זהו להיום סוף שבוע נעים לכולם.
יום ראשון 12.8.2012

הבוקר קיבל אותנו עם חיוך ושמש יפה שהאירה את היום. יצאנו קצת מאוחר בגלל העייפות של אתמול בערב – בסביבות השעה 10:00 והטמפרטורה היתה כבר 27 מעלות צלסיוס. רכבנו מערבה, על כביש 26 ואם חשבנו שקשה יהיה להנות אחרי יום נהדר שהיה לנו אתמול, התשובה הגיעה מהר מאד. לאחר ק"מ בודדים, יצאנו את פורטלנד והגענו לנופים מדהימים של אזורים חקלאיים שפשוט ישר חזרנו להיי מחדש. בכלל, כביש 26 יפה לכל אורכו ואורגון הולכת להיות מועמדת רצינית לתואר המדינה בארה"ב שהכי אהבתי. נכון, אמרתי את זה על אוקלהומה, אבל השילובים כאן של הנופים הפראיים עם חוף ים מדהים והחקלאות המתקדמת, נותנים יתרון עצום למדינה הקטנה הזאת. לאחר כ – 70 מייל, איך שהתקרבנו  לקו החוף, התחלנו לראות את ערפילי החוף ומייד הטמפרטורה התחילה לצנוח עד 18 מעלות, כאשר הגענו למפגש עם כביש 101 שהוא המטרה שלנו. עלינו עליו לכוון דרום, עד העיירה הציורית Cannon Beach שם עצרנו גם למנוחה של יום חדש לאחר כמעט של 3 ימים שלא רכבנו ממש על אופנוע. ביציאה של העיירה, נמצאת שמורת הטבע Ecola   היפה היושבת על המים ביער גשם יפיפה. עשינו סיבוב קצר והמשכנו דרומה, לא לפני שעצרנו לצלם את קו החוף היפה עם הסלעים הבולטים שבו. הכביש ממשיך לאורך החוף ולפעמים אי אפשר לראות כלום בגלל הערפילים, אך כאשר הם מתפזרים, הנוף יפיפה ובאחת העצירות בקטע גבוה מעל העיירה  Nehalemהנוף ממש ריגש אותנו. לאורך כל הדרך עוברים בעיירות נעימות, אחת מהן בשם Rockaway beach  שמרה על האופי שלה משנים קודמות ולכן היא מיוחדת מהאחרות. עצרנו בעיר Tillamook לאכול גלידה. היא מפורסמת במפעלים לייצור גבינות וגלידה. לבסוף ירדנו על בגט עם גבינת ברי נהדרת והמשכנו ליעד: קמפינג של KOA ליד העיירה Lincoln City . היום במהלך הרכיבה היפה, חשבתי לעצמי שספר המטיילים שחסר בשוק הוא על ספר על נופים חקלאיים שהם לדעתי מראות מהיפים ביותר. איש לא מציין אותם אף שבעיני, הם הטבע השני ובהרבה פעמים גם יפה יותר . אז זהו אני פשוט אכתוב על הנוטפים הייחודיים האלו ונראה עם הם מעניינים מישהו חוץ ממני . עד כאן להיום .

יום שני 13.8.2012
אנחנו מרגישים כאילו חזרנו לאלסקה. הקור פשוט לא מתאים לנו. הוא רודף אותנו מאז שהגענו לחוף של אורגון. בבוקר דווקא היה רגע של נחת, כאשר השמש חיממה אותנו ומרוב התלהבות התבלבלתי ולבשתי מה שנקרא קצר ולא ארוך  וכאשר יצאנו לרכיבה, ניג'ל הבין מהר את השגיאה שלי ועצר בצד כדי לאפשר לי לשפר ביגוד ולא, הייתי גומר את היום חולה. הטמפרטורה לא עלתה היום את ה- 18 מעלות ולפעמים ירדה ל – 15. הנוף ממשיך להיות נהדר – כאשר הראות מאפשרת זאת. ערפילי החוף פשוט חודרים לתוך רצועה של לא יותר ממאות מטרים מקו המים ומורידים את הטמפרטורות בצורה קיצונית. לפעמים הכביש מתרחק מרצועת החוף הראות נהדרת והשמש מחממת בנעימות את הגוף לכמה דקות, עד שהכביש חוזר לאזור הקרוב לחוף. הנוף משלב בקטע של היום מפרצים יפים עם רצועות חול ארוכות ויפות והכל ביחד עם יער גשם שממש נוגע בים. השילוב הזה מוליד נוף שפשוט מוי כיף ) כמו שאומרת הפירסומת ) לרכוב בו על אופנוע. למרות הכל, כנראה שנפלנו על מזג אויר יפה. אנחנו שומעים אנשים שאומרים שהם כבר הרבה ימים באזור ועד אתמול לא ראו את החוף בגלל הערפל. יצאנו היום מלינקולן דרומה על המשכו של כביש מספר 101 עד דרומית ל –  Bandon כ-16 מייל לקמפינג של KOA במקום. אפשר להגיד שמספר הפעמים שעצרנו לצלם הוא גדול ועדיין יש הרגשה שלא צילמנו מספיק את היופי המרשים של רצועת החוף של מדינת אורגון. דבר נוסף שבולט הוא הבניה על קו המים. בהרבה מקמות יש ריכוז של בתים עשרה מטרים מהים ועדיין הדבר לא צורם כמו למשל הבניה על קו המים בארץ – וזאת באורגון שמובילה בארה"ב בנושא שמירה על הטבע ואיכות הסביבה. כנראה שהתשובה היא לעשות את הדברים נכון ומתאים יותר מאשר לא לעשות .

יום שלישי 14.8.2012
הבוקר עמל ניג'ל קשות למצוא מקום לינה בסן פרנסיסקו. הרעיון המקורי היה להיות מספר ימים בהוסטל בעיר כדי לא להתרוצץ הרבה ולהנות מהעיר הנהדרת הזאת. לצערנו המחיר בהוסטל הוא גבוהה מאד וזאת עדיין הבעיה הקטנה, כי אין חניה ומדברים על מחירים של עשרות דולר לחניה יומית. ובעיקר, פשוט אין מקום בהוסטל לכל הימים שאנחנו רוצים כי זה  סופשבוע… הכל בא להסביר למה בסוף לקחנו מוטל בעיר  San Refael ל-3 ימים ובמידה ונרגיש שאנחנו רוצים להיות עוד יום יומיים, נמצא כבר פתרון קל יותר מכוון שזה כבר יצא אחרי סוף השבוע.
יצאנו דרומה על ה – 101 שממשיך לאורך קו החוף עם הנופים המשלבים יערות גשם מפרצים וחופים ארוכים. אותה תמונה של הימים האחרונים. נקודה אחת בלטה ביופיה וזאת הפניה מהחוף לתוך היבשה במקום שניקרא   Humbug  שם יש קמפינג יפה, שלא היינו בו ואני ממליץ למי שנמצא באזור ומחפש מקום להעביר לילה, לעשות את זה שם. הסביבה מדהימה לטיולים רגליים קצרים. העיירה Gold beach גם יפה ושווה עצירה. צילמנו במספר נקודות יפות ועצרנו לקפה ב – Brookings  בשמש נעימה. לאחר רכיבה של מספר דקות, חצינו לתוך מדינת קליפורניה ובזה הסתיים פרק הביקור באורגון השונה, היפה והמיוחדת. אורגון, אני עוד אפגש איתך מתי שהוא זאת כמעט הבטחה. ההבדל בין המדינות די בולט; אם זה בשילוט או בכביש שהוא טוב יותר בקליפורניה. העיירות בקליפורניה הרבה יותר ממוסחרות. הדרך עוברת בין יערות גשם עם עצים ענקיים בשם Red Wood עם יציאה לחוף ששם האזור ללא צמחיה ורוחות חוף חזקות נושבות. לאורך כל החוף, בשתי המדינות, ישנן בליטות של סלעים ענקיים בתוך הים שיוצרים מחזה מרהיב במיוחד כאשר הם במקבץ גדול. בסוף היום הגענו ל – KOA שלפני העיר Eureka  פה אנחנו מעבירים לילה נוסף .

עד כאן.  דש מכולנו!

DSC_0071.JPG

גבי

——————————————————————————————————–

ערך יוני. כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לגבי, יוסי ונייג'ל

——————————————————————————————————-

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

14 באוגוסט 2012 דורון קדמיאל עובר מאסיה לצפון אמריקה

אין חכמה מן הדרך – ואין כמו לקח הנסיון

דורון מסכם את הפרק האסייתי עם רשימת תובנות

486577_10151078116863836_1855310068_n.jpg

לאחר הנחיתה בוולדיווסטוק, עבר דורון במעבורת לדרום קוריאה. משם יצא בטיסה עם הגמל הנאמן שלו ארוז בבטן המטוס, ישירות לוונקובר במערב קנדה.

הפוסט האחרון שכתב בבלוג שלו שווה העתקה ושמירה למי שחושב לצאת יום אחד ולרכוב כל הדרך למימוש חלום שכזה. ויש גם כתיבה מעשירה ומחממת – למי שמתחברים לסיפורי אתגר, אלה השומעים תמיד צליל קלוש המגיע מדרכים רחוקות הקוראות להם לבוא.

להלן קטע מתוך הבלוג של דורון:

"• השתמשתי באוהל קטן ליחיד של MSR מסוג Huba בלילות של קמפינג אך הוא צר מדי להכיל אותי יחד עם הציוד לכן אוהל זוגי עדיף כי כך ניתן להכניס גם את הציוד אל תוך האוהל. ייתכן וארכוש אוהל זוגי מרווח יותר בצפון אמריקה.

• במהלך המסע, לאחר שאיבדתי ארגז פלסטיק אחד, התצטיידתי בשני ארגזי "זגה פרו" ממתכת. כמה שאני יכול להשוות – נדמה לי כי הארגזים המקוריים של B.M.W טובים יותר אך גם גדולים יותר וזה אינו יתרון דווקא. היתרון של האחרונים הוא השימוש במפתח אחד, קלות הורדתם מהאופנוע לצורך שימוש כמושב או שולחן ועוד. כל אחד והעדפותיו, לי לא היתה אפשרות בחירה בכורח הנסיבות ואני מרוצה מאוד מהארגזים החדשים.

• באותה הזדמנות הצטיידתי במגפי טורינג "סנטיאגו" של B.M.W – נוחים מאוד.

• לאורך המסע מצאתי כי חיבור כתפיות למכנסיי הרכיבה מסייע לשמור אותם בגובה סביר מאחר וכל מסע כזה כרוך בירידה מסוימת במשקל, פשוט כי אוכלים פחות מאשר בבית.

• עוד פריט קטן אך חשוב המסייע להילחם ביתושי המוסקיטו אשר אין להם רחמים – כובע רחב שוליים המצויד ברשת המגינה על הפנים, כך שאם כל השאר מכוסה, פגיעתם קלה, אם בכלל. כמובן שספריי נגד היתושים הללו הוא הכרחי.

• לקראת המסע קיבלתי מהאלכסים ומאורי סוקו רצועות קשירה המגיעות עם האופנועים המיובאים מגרמניה. אלו רצועות מעולות לקשירת ציוד וטובות יותר מהרצועות הנמכרות על ידי טוראטק. בכל התמונות של האופנוע מופיעה רשת אדומה על הארגז האחורי. השימוש העיקרי ברשת הוא לייבוש כביסה שטרם התייבשה מליל אמש.

• מפות, עזרי ניווט וספרות – לקראת המסע רכשתי מפות של Reise Know How במחסן של "שטיינהרט וקציר" באזור תעשיה פולג. מפות מצוינות העומדות ברטיבות הדרך ובקיפולים המשתנים מיום ליום. לאחר שימוש מרובה במפות אלו הן עדיין נראות כחדשות ללא פגם כלשהו. מכשיר הג'י.פי.אס – ZUMO 550 של גרמין מעולה ושרת אותי היטב. ניתן כמובן לרכוש מפות עבורו בכסף רב אך ניתן גם להוריד מפות למכשיר מאתר Open Street Map. ספרי Lonley Planet הם כספר תנ"ך לכל המטיילים. יש בהם כל האינפורמציה שצריך, מילה אחת לא יותר מדי וגם לא פחות מדי, כך לדעתי הצנועה. ניתן להשתמש בהם גם בתצורה של E Book על המחשב האישי או על Kindel ודומיו אך הדפדוף פחות נוח לעומת ספר בצורתו המסורתית. ניתן להשיג בארץ ספרים אלו בתרגום לעיברית (סדרת "העולם") אך הם מעט פחות מעודכנים.

• גאדג'טים – הטלפון החכם מוכיח עצמו כיעיל מאוד למסע, הוא מאפשר להיות בקשר עם העולם ועם הבית גם ללא מחשב נייד, משמש כמכשיר ניווט באמצעות מפות גוגל לניווט רגלי בערים, לקבלת תחזית מזג אויר במסלול הרכיבה העתידי, שערי מטבע משתנים וגם כמצלמה, לא מוצלחת אמנם כמו מצלמה דיגיטלית אך בכל זאת נותן פתרון חלקי.

• רכשתי לפני היציאה בחנות "למטייל" בבאר שבע כרטיס סים עולמי של חברת סימלס וכך עם כרטיס אחד חציתי גבולות ומדינות ואזורי סים שונים ללא צורך להחליף לכרטיס אחר ובכל מקום היה לי קשר זמין, זול ונוח, כל כמה שרציתי.

• מחשב נייד הכרחי לצורכי קשר עם הבית כמובן אך גם לצורכי תיאום עם הובלות וטיסות כמובן כמקור אינפורמציה מהרשת יצאתי לדרך עם מחשב נייד 13 אינץ' Macbook Air של Apple, והוא ניפלא לדרך. אין בו חלקים נעים ולכן הוא עומד היטב בטלטלות הדרך, לא כיביתי אותו מעולם.

• הצטיידתי במכשיר "ספוט" – מכשיר איתור לוויני המאפשר עידכון מאוד מדויק של מקומך. ניתן להשאיר אותו דולק לאורך הרכיבה וכך לאפשר לחברים ומשפחה לעקוב אחרי התקדמות וניתן גם להסתפק בעדכון על המקום בו סיימת הרכיבה באותו היום. כמובן שניתן להזעיק באמצעותו עזרה במקרה הצורך. המכשיר נרכש לפי עצתו של יוני בן שלום והצדיק כל דולר שהוא עלה, לפחות מבחינת השקט הנפשי של המשפחה בבית.

p1020070.jpg

• בהחלטה של רגע רכשתי באתונה מצלמה דיגיטלית של פנסוניק – Lumix DMC FT3 והחזרתי את שתי המצלמות שלקחתי מהבית בחזרה. מצלמה זו עמידה בגשם, במים עד עומק של 12 מ', באבק, בזעזועים ונפילות והיו כאלו, לא רק שלי אלא גם של המצלמה. את איכות הצילום כולכם רואים ויכולים לשפוט…" (המשך אצל דורון בבלוג)

הנחיתה בוונקובר

 

——————————————————————————————————————

ערך יוני. כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לדורון קדמיאל

—————————————————————————————————————–

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

« פוסטים נוספים - פוסטים קודמים »