התקלות במסע, הם הדבר שזוכרים בגעגועים.

גם אם הן תקלות קטנות

גבי והניניג השוויצרי בדרך הקארטרה אוסטראל

יום שבת 12.1.2013

איך אפשר לפתוח בדיווח על יום שבו כל מה שיכול היה להשתבש, אכן שובש (חוק מרפי ?). זה התחיל בבוקר כשנוכחנו לדעת כי בעלת הבית בו לן הנינג, לא הייתה במקום כדי לפתוח את שער היציאה ואת המחסן שבו הוא איחסן את ציוד האופנוע. זה עיכב אותנו בכחצי שעה. אחר כך, כאשר הגענו לחצות נהר בדרך למעבורת, מפלס המים היה נמוך ולכן הספינה הגדולה לא יכלה להתקרב לחוף הרדוד, כך שאלצנו להסתפק בספינה קטנה שהצליחה להעביר את הרכבים. עוד עיכוב של חצי שעה. הדילוג הימי הזה לקטע הרכיבה הקרקעי הבא, הסתיים בשעה 9:30 והיתה לנו שעה לעשות 60 ק"מ בדרך חצצית לא סלולה עד לקטע הימי הבא. תנאים שכמובן לא עמדנו בהם ואיחרנו ברבע שעה למעבורת שיוצאת מ- Homeopiren ל- Caleta gonzalo. כל הדרך התפללנו שגם המעבורת הבאה תתעכב ונספיק לעלות עליה, אך לא… היא יצאה בזמן. לרגע חששנו שהלך עלינו, אבל הם אמרו שנוכל לעלות על ההפלגה הקרובה שיוצאת בשעה 12:00. הגענו קרועים ומלוכלכים מאבק שהיתמר כל הדרך. הדרך היתה מאובקת מאחר ולא ירד גשם בימים האחרונים. כאשר עלינו למעבורת והעמדנו את האופנועים, הסבירו לנו אנשי הצוות ש"אין צורך לקשור אותם בקטע הזה אין גלים, זה מעבר ימי פנימי ושקט…" ברגע של עצלות האמנתי להם והנחתי את האופנוע לא קשור. ההפלגה נמשכת כ- 6 שעות והנוף מדהים. אך לאחר כשעתיים נעימות ושקטות,

הגיע זרם אחד שהרים גל שנידנד את המעבורת והפך את האופנוע שלי על צידו השמאלי. הנזק: נשבר מגן הרוח הקדמי. עכשיו אני בלי מגן רוח עד העיר הגדולה הבאה, בתקווה שיש משהו כזה שם. זו יכולה להיות חווייה של רוח בפנים לעוד 2000 ק"מ או אפילו עד בואנוס-איירס כ- 7000 ק"מ. נציגי חברת המעבורות לקחו אחריות לנזק, רשמו את הפרטים, צילמו והתחייבו לפצות. נחכה ונראה. לבסוף הסתבר שיש רכיבה נוספת של כ-10 ק"מ ועלייה למעבורת שלישית להיום שמביאה אותנו ליעד הסופי, בהפלגה של עוד 40 דקות. רק אז מתחילה הרכיבה של קרוב לשעתיים לכוון Chaiten על דרך עפר מלאה אבנים ואפופה תמרות אבק. מכוון שכל הרכבים שירדו מהמעבורת, יצאו באותה דרך יחידה לאותו כיוון בשיירה. לאחר כשעתיים, הגענו לצ'איטן ודי מהר מצאנו מקום נעים לשהות בו. לאחר מקלחת, יצאנו לקנות קצת מצרכים ולאכול ארוחת ערב. לסיכומו של יום: היה ארוך וקשה ורק הנוף המדהים של האזור הזה, משפר את ההרגשה. מחר צפוי לנו יום רכיבה ארוך נוסף, אך יעמוד לרשותנו יותר זמן ולא נצטרך לעמוד בלוח זמנים הדוק.

יום ראשון 13.1.2013
העייפות של היום הארוך והקשה אתמול, נתנה את אותותיה היום בבוקר, כאשר התעוררנו בשעה 8:30 לאחר שינה טובה במיטה נוחה ביותר. אכלנו ארוחת בוקר ובסביבות 10:00 יצאנו לדרך. הכביש סלול ב- 40 ק"מ הראשונים והנוף פשוט מדהים. העצירות לצילום והתפעלות היו רבות. הצבע הירוק זוהר ונקי בזכות העובדה שהאבק הרגיל לא קיים כאן, לחות הגשמים הצמידה אותו לקרקע. בהמשך, הדרך לא סלולה אבל במצב הרבה יותר טוב מאשר אתמול. אצלי באופנוע, התעוררה בעיה קטנה בבלם האחורי ואני מתכוון לטפל בה בעיר הגדולה הקרובה בעוד יומיים. הנוף הייחודי לקארטרה אוסטראל, יערות ודשאים מוקפים אגמים ורכסי הרים מושלגים בקצותיהם, ממשיך להנעים את הרכיבה והעצירות בהתאם. כל זאת עד La junta נקודת ישוב זערורית על הקארטרה אוסטראל, שיושבה על ידי מעריצי זכרו של גנרל פינושה – העריץ שחיסל וכיסח את עמו שלו וגם יזם וסלל את הדרך הזו והרחיב את יכולתה של צ'ילה לשלוט בארצה שלה. כשהגענו לשם, גילינו כי השמן באופנוע(BMW F800GS) של הנינג פרץ החוצה ומנורת האזהרה נדלקה. מייד פנינו לאחור, נכנסנו לתוך הישוב לה-חונטה ומצאנו מקום נחמד להתאכסן. הנינג ניסה כמיטב יכולתו המקצועית לבדוק את סיבת דליפת השמן. נראה מחר מה קורה .

יום שני 14.1.2013
אתמול כאשר כתבתי, שכחתי לספר על הפגישה עם קבוצת ישראלים צעירים שחיכו לטרמפ בתחנת הדלק של La junta  מלבד העובדה שזאת פעם ראשונה, שאני פוגש ישראלים, אני זוכר את המקום מטיול התרמילאים שלי של אחרי צבא ( בגיל 50 ) גם אני עמדתי שם חצי יום עד אשר תפסנו טרמפ לפויואפי.
הבוקר התחלנו את היום בשיחות לגרמניה כדי לקבל עצה לבעיית האופנוע של הנינג. כמו תמיד, מסתבר שאין תשובה ביום שני מאף אחד, כי המוסכים סגורים מלבד התשובה הרוטינית: "תביא את האופנוע למוסך ונבדוק". לך תסביר להם שאתה באמצע שום מקום בקרטרה בדרום הפראי של צ'ילה. החלטנו לאמץ את האופציה של להעלות את האופנועים על רכב לכוון העיר הגדולה באזור-Coihaique והתחלנו לחפש רכב מתאים, מכוון שעל פיק-אפ רגיל, האופנועים גדולים מדי. בסופו של דבר, מצאנו משאית קלה ואז התחילה עבודת העמסת האופנועים, קשירתם והעמסת הציוד האישי ויצאנו לדרך הארוכה. הבחור נסע לאט, אפילו מאד, ויחד עם זאת, לא היו לנו תלונות בנושא. הנסיעה בתא הנהג, איפשרה לנו צפיה חופשית בנוף המדהים בלי להיות מרוכזים ברכיבה וסכנותיה. קטע הדרך הזה, הרבה יותר טוב מאשר הדרכים אתמול והרבה יותר טוב מקטע דרכי העפר הראשון בין המעבורות, שהסתבר לנו שהוא נחשב הקשה ביותר בקארטרה אוסטראל והוא גם כנראה, זה שגרם לנזק של הברקס האחורי שלי.

הנוף כאן מדהים בצורה שאין לתאר במילים

הקטע עד Puyuguapi יפה ומרשים והדרך טובה, לאחר מכן בעיני, הנוף רק השתפר והשתפר ככל שהתקדמנו דרומה. הגענו לשיא בקטע המעבר ההררי של Parque nacional queulet (שם הגענו לקטע דרך מאד בעייתית. זה היה יכול להיות רע לרכוב שם בלי ברקס אחורי) אבל הנוף פשוט מהפנט ומצמיד אותך לקו האופק ההררי שנראה כאילו יצא מספר אגדות. לאחר המעבר של שיא הגובה, יורדים בנוף ירוק שוצף נחלים קטנים וגיאיות בהם רועים סוסים ובקר. עם בקתות בודדות המזכירות נופים באוסטריה או שוויץ. מדהים! הגענו לקטע סלול מאזור Piedra del gato. הנוף הופך להיות שטוח יותר ומתחילים לראות חוות חקלאיות יפות בתוך הנוף פסטורלי. המשאית נסעה לאט גם על הכביש הסלול, בעיקר בגלל המשקל האופנועים הרב. לקראת השעה 18:30 הגענו ל –  Coihaique  והורדנו את האופנועים ליד המוסך. מאחר והשעה הייתה לקראת סגירה, הם ביקשו שנלך ונגיע מחר בשעה 9:00 כדי להסביר את הבעיה של כל אופנוע. יצאנו לחפש מקום ללילה והתארגנו לשהייה של שני לילות לפחות.

יום שלישי 15.1.2013
כמו שאמרו לנו, בשעה 9:00 היינו במוסך, אבל…. אף אחד לא הגיע עדיין… לאט לאט התחילו להגיע העובדים ולבסוף הגיע המפתח. אבל אז התברר שהמכונאי הראשי יגיע בעוד חצי שעה עד שעה. הם רשמו את הבעיות של כל אופנוע ושלחו אותנו לטייל, על מנת לחזור כעבור שעה וזה מה שעשינו. כאשר חזרנו, הם אמרו שהם זיהו הבעיה באופנוע של הנינג, אבל צריך לשטוף אותו כדי לוודא את מקור נזילת השמן ויש לחזור עוד שעתיים וכמובן שזה מה שעשינו… כאשר חזרנו, להפתעתי האופנוע שלי היה כבר מתוקן ושל הנינג מפורק לבדיקה, עם אבחנה כי אטם ראש מנוע הלך. בעיה קשה, לא ברור אם יש את החלק הזה בסנטיאגו ואת זה צריך לברר, אבל רק אחר הצהרים… כי עכשו כולם יוצאים להפסקה משעה 13:00 עד השעה 15:00. הגענו לאחר הפסקת הצהרים והבשורות לגבי ה – BMW F800GS של הנינג, היו שליליות: לא ניתן להשיג אטם בסנטיאגו ויש להזמין ולהביאו מגרמניה. זה יקח כ- 12 יום לפחות. הבשורות הנוגעות אלי היו הפעם טובות: האופנוע היה רחוץ והמכונאי נתן לי להבין שהאופנוע במצב מצויין, מלבד הבעיה שנוצרה באחיזת רפידות הבלם האחורי, מכוון שלדעתו לא חיזקו מספיק את הבורג שמחזיק את החבק בו הם יושבים, בסיום טיפול שעשיתי בלימה. רכבתי סיבוב ברחוב והכל נראה תקין. קניתי למחר כרטיס להפלגה מ – Puerto ibanez ל –Chile Chico ומשם אכנס לארגנטינה לרכיבה לכוון Ushuaia , עוד לא החלטתי באיזה מסלול. לצערי, אני נאלץ לעזוב את הנינג שהיה שותף נפלא והתאים לי בצורה מדהימה: מהירות הרכיבה, עניין בעצירות לצילום, טווחי רכיבה יומיים ושעות היציאה בבקרים. חבל, אבל אני צריך להגיע דרומה ולחזור לכוון בואנוס-איירס עד אמצע החודש הבא .

יום רביעי 16.1.2013
אתמול בלילה, התברר לי כי דורון קדמיאל וקבוצת הרוכבים שאיתו, נמצא במלון ממול. נפגשנו והדבר הכי חשוב, היה מייל שנשלח למנכ"ל BMW בארגנטינה בבקשה לנסות ולעזור להנינג בנושא האטם ראש מנוע שהלך באופנוע שלו. הם ממשיכים בדרך דרומה מוקדם בבוקר ואני התחייבתי להנינג להיות איתו בבוקר, כדי לבדוק אפשרויות שיעזרו לו. הבוקר עדיין לא הייתה תשובה מהמייל של אתמול ושיחות הטלפון לא שיפרו את המצב, לכן מה שנישאר, זה שהנינג יחכה ואני אמשיך דרומה. נפרדנו, הרגשתי צביטה בלב כי הנינג בחור נפלא. יצאתי דרומה בכיף, ברכיבה איטית ונהנתי בכל רגע מהנוף הנפלא שבדרך. רכבתי עד Cerro castillo עיירה מוקפת בנוף הררי סלעי ויערות במורדות, כאשר ברקע שמורת טבע יפה באותו שם. בכניסה לעיירה, עומדים שני אוטובוסים שהפכו אותם לקיוסק מתקדם. התרווחתי על כוס קפה ושמש נעימה. לאחר מכן, רכבתי לכוון Puerto ibanez משם יוצאת המעבורת החוצה את אגם חנראל קאררה (הנקרא בארגנטינה"אגם בואנוס איירס" שהוא אגם המים המתוקים הגדול בדרום אמריקה). ל – Chile chico היעד הבא בדרך דרומה. כאשר הגעתי למשרד של החברה ונודע לפקיד שאני מישראל, הוא ישר שיתף אותי בחוויות שהיו לו עם ישראלים ואני חייב לציין שזה לא נעים לשמוע. גם אם יש קצת הקצנה בדבריו, הסיפורים לא מחמיאים לנו. ההפלגה עברה בסדר ופגשתי את אותה קבוצת ישראלים אתם נפגשתי בתחנת הדלק של לה-חונטה בקארטרה אוסטראל. כאשר הגענו לצ'ילה צ'יקו, חיפשתי לי אכסניה ומצאתי מקום נחמד. כאשר פרקתי ציוד, הגיעו למלון שתי בנות ישראליות שהצטרפו לחיפוש מקום לינה ל – 6 החברה הישראלים שהיו במעבורת וכאשר הם פנו למנהל המלון והוא שאל "מהיכן אתם?" וקיבל את התשובה "ישראלים", הוא ענה בפשטות: "אני לא מכניס ישראלים למלון!" וזאת הפעם השניה שהן מקבלות את התשובה הזאת כאן. אין ספק שזה מביך ביותר וכאשר ישבתי איתו כמה דקות מאוחר יותר, הוא סיפר על הסיבות לכך הכוללות: גנבות ציוד. הברחת חברים נוספים, מלבד אלה ש"כאילו " לקחו את החדר. רעש ועוד ועוד סיפורים. אין ספק שזה היה לי די לא נעים, למרות שהוא ידע להפריד בין צעירים ומבוגרים ובין יחידים וזוגות לגביהם הוא ציין שהם נהדרים, לבין הישראלים הצעירים שבאים בקבוצות לטייל.

יום חמישי 17.1.2013
ארוחת הבוקר היתה טעימה ואז יציאה לכוון הגבול של ארץ הולדתי – ארגנטינה. היציאה מצ'ילה היתה קלה וגם הכניסה לארגנטינה היתה פשוטה, מלבד העובדה ששוב לא יכולתי להשתמש בדרכון הארגנטינאי שלי, מכוון שאסור לאזרח ארגנטינאי להכניס רכב או אופנוע שלא נקנה בארגנטינה. אז שלפתי את הדרכון הישראלי והנה אני בארגנטינה. העיירה הראשונה שעוברים היא Los antiguos שהיא עיירה תיירותית יפה ואז הנוף משתנה לערבה צחיחה ומגיעים לעיירה Perito moreno הלא יפה לטעמי. אבל לפחות שתיתי קפה טוב, החלפתי את הכסף שנשאר לי והמשכתי מזרחה עד לעיירה  Las heras שם בתחנת הדלק, הסבירו שני מקומיים נחמדים, היכן אפשר לישון בימים הקרובים בנקודות שבדרך. לא צריך להסביר לכם, שאני פשוט מוקסם מלדבר סוף סוף עם ארגנטינאים שהספרדית שלהם מתנגנת בצורה אחרת מכל מה ששמעתי עד היום וזה פשוט כיף! המשכתי עד Pico truncado ואני כבר קובע ( ויחלוק עלי מי שרוצה ) שהארגנטינאים הרבה יותר נחמדים, מכל מי שפגשתי עד היום במדינות מרכז ודרום אמריקה!! לא אתבייש לתקן את עצמי, במידה ובהמשך ארגיש אחרת. התמקמתי ולאחר יומיים בלי אינטרנט אני משלים את החסר .

זהו להפעם להתראות. גבי

——————————————————————————————————————————————————

ערך יוני. כל הזכויות C שמורות לגבי פלקסר.

—————————————————————————————————————————————————–

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   יש תגובה אחת, הוסף תגובה    

לאחר סיבוב מרשים במזרח

כמה תובנות והמון תמונות

פרק ראשון :

משהו לאכול

פלפל, תבלין שכיח על שולחנותינו ואף פעם לא תהיתי איפה ואיך הוא גדל. רצה הגורל ומפעלי ב.מ.וו והגעתי למחוז קמפוט בקמבודיה שהפלפל הגדל בגבעותיו, יצא שמו למרחקים ונחשב במטבח הצרפתי ל-ה-פלפל. לדעתה טענה צרפתית זו שווה בדיקה – עליתי על האופנוע ויצאתי לגבעות קמפוט להשכיל.

ובכן, פלפל קמפוט צומח על מטפס שכל שנה נכרת כמעט בבסיסו. צבעי הפלפל – לבן, אדום ושחור תוצאה של תהליך העיבוד לאחר הקטיף – בזמן הקטיף הפלפל הוא ירוק – ולא משונות בוטנית.

מאחר ופינה זו של העולם עשירה בסרטנים השילוב בין שני המעדנים מתבקש והערב אלך לסבול בשקט ולאכול סרטן ברוטב פלפל (ירוק) קמפוט.

יש כמובן תמונות משני המעדנים לפני המפגש הגורלי ביניהם. כמו כן מספר תמונות של אכסנייתי הצנועה והנוף הנשקף ממנה (10$ ) – קשה, קשה, אבל אין ברירה.

ובכן, גמרתי, לא מהר אבל רצתי מהר לספר לחבר'ה. יש תיעוד. אם תדמנו למקום – ממומלץ.

פרק שני:

הפיאנלה של קמבודיה – המקדשים באנגקור ואט וסיאם ריפ

הדבר החזק שלקחתי משם ועדיין מלווה אותי הוא מסר ויכולת הסובלנות שיש במקום הזה ובכלל בקמבודיה. לדעתי, מעט אומות אם בכלל עברו את שעברו הקמבודים בתקופת רודנותו של פול פוט ולמרות זאת החמרים ממשיכים את חייהם בפיוס ביניהם. באנגקור ואט, החל מהמאה ה 6 ועד המאה ה 15 נבנו המקדשים. הראשונים שביניהם נבנו כמקדשי הינדו להאדרת האלה שיבא. בהמשך גדלה השפעתו של בודהה ונבנו מקדשים להאדרתו. כך הלוך חזור אולם, אף פעם אחרי "המרת הדת" לא נחרבו, נהרסו או נותצו המקדשים – המקדש הגדול והמוכר מכולם באגקור ואט נבנה כמקדש הינדי ובמהלך ההיסטוריה הוסב למקדש בודהיסטי. פסל האלה שיבא הועתק מהמקום המרכזי לפינה צדדית ובמקומה הועמד פסל בודהה שעומד עד היום. אחד המלכים בשושלת הגדיל לעשות ובנה מקדש לשיבא ולבודהה.

געגועים עזים שתקפו אותי לבנות בבית (בכל זאת, ערב חג המולד) – שינוי בתכנית. ביום ראשון הקרוב אני בזרועותיהן – מקווה. ידידי הבווארי יחכה לי בבנגקוק (חלקכם מוכן להחליף אתו, אני יודע).

עודד

—————————————————————————————————————————————————-

ערך יוני. כל הזכויות C לכתיבה ולצילומים שמורות לעודד ויטליס

—————————————————————————————————————————————————

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

הרבה תמונות וסרטים – מעט מילים

הצג מפה גדולה יותר

(הערת עורך: חלק ממסלולו של עודד עובר בדרכי עפר שאינן מופיעות במפה זו)

[youtube url=http://youtu.be/DsFfDsYjalo>]

18.11.2012

בתכנית היה להגיע לפואנג סאלי – עיירה קטנה בצפון מזרח לאוס. למה? נראה טוב על המפה. עיקר הדרך לא סלולה ואת רובה טיפסתי – אבל, בעקבות הגשמים הרבים החלק האחרון היה בוצי בסגנון מרגרינה. ובכן, ויתרתי לאחר שהאופנוע החליק הלוך חזור וירדתי את כל הדרך. למחרת הגעתי ללואנג פראבנג – העיר המלכותית. פה ארמון המלך שבעקבות השתלטות הקומוניזם נאלץ לעזוב. בתחילת המאה שעברה בנו פה הצרפתים קולוניה במפגש שני נהרות שהפכה לאתר שימור עולמי – אונסקו. המקום פשוט מקסים ביופיו ובהתנהלותו.

מחר אעלה שוב עם האופנוע על דרך לא סלולה והרפתקה חדשה

[youtube url=http://youtu.be/-0oJ4Z0ykdo>]

[youtube url=http://youtu.be/yg8Bc8r52o0>]

[youtube url=http://youtu.be/tXhJa2EMz4Y>]

[youtube url=http://youtu.be/30OVXhrwISg>]

[youtube url=http://youtu.be/gM86EHS19Gw>]

21.11.2012

הזהרו במשאלותיכם אמרו ח"זלינו – וצדקו. מזה שבועיים אני בלאוס ומאז לא רכבתי על כביש/שביל ישר וזה רק חלק מהעניין. יצאתי לסובב לואנג פראבנג – חציית המקונג ושביל של מאה ומשהו ק"מ. אחת העליות היתה כל כך תלולה וחלקה שנאלצתי לפרק את ארגזי הצד, לעלות את האופנוע ואח"כ את הארגזים אחד אחד – בסופו של דבר, נהניתי מכל רגע. לא אכביר מילים, התמונות מספרות את הסיפור.
הקליפים ביו טיוב קצרים – יחסית ולדעתי האובייקטיבית גם מספרים חלק מהסיפור.
התחלתי את הירידה דרומה לקמבודיה. כעת אני נמצא בוייאנג ויאן בדרכי לויאן טייאן בירת לאוס

[youtube url=http://youtu.be/EzHXUpaM3Ss>]

[youtube url=http://youtu.be/ICrfIprtOF0>]

[youtube url=http://youtu.be/5Lbs7Em6GNY>]

—————————————————————————————————————————————————————

ערך יוני. כל הזכויות C לצילומים, לווידאו ולסיפור – שמורות לעודד ויטליס

————————————————————————————————————————————————————–

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   יש 2 תגובות, הוסף תגובה    

הגיע הזמן להרגע. יאכטה, טיפוסים מעניינים,

שיכורים, שקיעות זהב ודולפינים מרקדים

יום רביעי 10.10.2012
אתמול התקדמנו יותר מהתכנית לכן הבוקר שוב לא מיהרנו לצאת לדרך. הכוון היום הוא התצפית על תעלת פנמה שבשבלי זה מחזה מדהים של טכנולוגיה שעובדת בהצלחה כבר 100 שנה. זאת פעם שניה שאני כאן ועדיין מתלהב מלראות אוניית ענק עולה 10 מטר בגובה בדקות ספורות וזאת כדי לאזן את הגובה בין פני הים לאגמים שביבשת. לאחר מכן החלטנו לעקוף את העיר פנמה, דרך הכביש המהיר ולרכוב לכוון שדה התעופה שם אנחנו נפגשים כדי לרכוב כקבוצה לכוון נקודת היציאה להפלגה. לאחר שעקפנו את העיר, עצרנו לקפה ולצלם מסמכים לקראת היציאה מפנמה ואז כמו תמיד בימים האחרונים, התחיל הגשם היומי ואנחנו נשמרים ממנו עד סיומו. המשכנו לרכוב לכוון שדה התעופה וכאשר הגענו, נפגשנו עם חלק מהרוכבים של ההפלגה שכבר פגשנו בעבר. קבענו את נקודת המפגש ויצאנו לחפש מלון. הם עצרו לאכול ואנחנו איתם. לאחר שקיבלנו הסבר היכן יש מלון מתאים, יצאנו לדרך שהיתה פקוקה ואז זה בא – גשם זלעפות ואני בלי ציוד מתאים ובגלל הבלגן על הכביש, אין לי אפשרות לעצור בצד להתארגן. בקיצור גמרתי את הנסיעה הזאת רטוב כולי בכמויות מים שלא ניתקלתי בהם אף פעם, כאשר אני ברכיבה. לאחר כשעה, מצאנו מקום ולהפתעתי מצאתי את עצמי בחדר עם עוד 4 איש במשותף (פעם ראשונה בטיול הזה) כאשר הם יצאו לאכול, ניגשתי לקבלה ושאלתי האם יש סיכוי שיש יבשן וככה זכיתי לקבל את כל הבגדים שלי יבשים לאחר כשעה.

יום חמישי 11.10.2012
בבוקר יצאנו לכוון נקודת המפגש ליד שדה התעופה כדי לרכוב בקבוצה לכוון נקודת ההפלגה מסן בלס. בשעה היעודה לא הגיע אף אחד ויצאנו לדרך לכוון דרום, על הכביש הרגיל של הימים האחרונים הפאן אמריקאן. כ – 50 ק"מ דרומה פנינו לכוון מזרח, כדי לחצות את מרכז המדינה לכוון החוף הקאריבי לנקודה בשם  Carti נקודת היציאה לאיי San Blas . ׁ(הערת עורך: מי שמתעניין איפה ניתן לארגן השטה מפנמה לקולומביה או בכיוון ההפוך, זה האתר: http://www.stahlratte.org/ הכביש פתלתל מאוד, אך הוא סביר ביותר בהתחשב בעובדה שחשבנו שהוא לא סלול ולהפתעתינו הוא צר אבל סלול. לי הרכיבה היתה קשה אך האחרים מאד נהנו ממנה. באמצע הדרך עצרנו לתשלום מס למקומיים, שיש להם בעצם שלטון עצמי באזור, לאחר מכן עברנו גם ביקורת של המשטרה ולאחר כ – 40 ק"מ שעברו די מהר (הקבוצה מורכבת מרוכבים מנוסים מאד), ניסיתי לעמוד בקצב שלהם לא תמיד בהצלחה. הגענו לנקודת המפגש בדיוק בזמן וכמה דקות לאחר מכן הגיעו היתר. הרוכבים שהגיעו לספינה הם: זוג קנדי מקוויבק, בחור מאזור סיאטל, עוד בחור מהאזור המזרחי של קנדה, שגם הוא רוכב על ויסטרום כמוני. בחור אמריקאי מניו-ג'רסי שעכשו מנסה להעלות לי מפות של דרום אמריקה ל – GPS שלי. שני זוגות מניו זילנד. בחור ממקסיקו, פסיכיאטר במקצועו . בחור יפני ואני. אני חייב לציין, שהאנשים שכאן הם מומחים בתחומים שונים וברמה גבוהה מאוד מבחינה אנושית וכולם לקחו פסק זמן לטיול אופנועים לאורך כל היבשת. עלינו למזח ממנו מעמיסים את האופנועים. פרקנו אותם ובעצם לקחו אותנו לאחד האיים של סן בלס לשינת לילה, המקום פשוט לא נעים להגיד – דוחה. פיזרו אותנו לביקתות מקומיות, עם מיטות עלובות, בלי שירותים או מים זורמים כלשהם או בכלל בלי מים ואצלי יש מיטה עם מזרון וסדין אחד, בלי כרית והגג מעלי דולף אבל זה אצל כולם. ישבנו במירפסת שלנו (היינו בקומה שניה) והסתכלנו על הגשם המתקרב וחיכינו לארוחת ערב בתקווה שמשם תבוא ישועה כלשהיא. האוכל היה בסדר ולאחר מכן היית הופעה של ריקודים מקומיים ע"י ילידי המקום. תוך כדי התחיל שוב גשם (שלא פוסק כמעט) ואני נטשתי לחדר. למזלי הבאתי איתי את הסדין שלי . נכנסתי לתוכו ונרדמתי עד שהתחיל שוב הגשם והייתי צריך לתמרן עם המיטה לבין הטיפות. לבסוף, כנראה שישנתי די טוב כמה שעות, עד שהגיע שעת ההשתנה ובחרתי לא לנסות לרדת ולהשתין למטה ופשוט לקחתי בקבוק והשתנתי לתוכו.

יום שישי 12.10.2012
בבוקר ירד גשם חזק שחדר דרך הדלתות הלא קיימות והטיפטופים מלמעלה, הפכו את הלילה לאחד הלא נעימים שעברו עלי ועל כל חברי הקבוצה. לאחר כשעה, הוא חלף ואז לאט לאט התכנסו כולם ברחבה שלפני המזח הקטן ממנו עולים לספינה. הספינה עגנה כבר מול האי הקטן שהיינו בו, כאשר ראינו שכל האופנועים נמצאים עליו קשורים שניים שניים ואחדים לבד כך שבעצם יש מקום לעוד מספר אופנועים. בהמשך הגיעו החבר'ה הצעירים שהצטרפו להפלגה בלי אופנועים. אין לי מושג למה (אולי החוויה) וזה איפשר את היציאה להפלגה לאורך החוף של סן-בלס ולאורך האיים (יש כ – 360 מהם) כאשר רק כ- 40 מיושבים והיתר כנראה פתוחים לביקור יומי או יותר מזה במידה ואתה מגיע עם כל הציוד המתאים – לשהיה ארוכה של יום או יותר. כאשר עלינו לספינה, ציפתה לנו ארוחת בוקר נהדרת עם מבחר גדול של מאכלים כמו שקשוקות למינהן. כל מני סוגי גבינות מובחרות וכנ"ל נקניקים וסוגי לחם שונים ואפילו חומוס טוב היה. לאחר יומיים של ארוחות לא טעימות, מבחינתי זה היה שינוי מרענן. כל אחד תפס לעצמו מיטה. לי היה רשום שאני ישן על ספה ולא מיטה ולכן פניתי לקפטן ושאלתי אותו היכן מקומי, הוא ענה שיש מספיק מיטות לכן שאתפוס לי מיטה ואהנה מההפלגה וזה מה שעשיתי.

ההפלגה יצאה לדרך וככל שהתרחקנו האיים הפכו להיות קטנים ויפים יותר וכמובן פחות מיושבים. לאחר מספר שעות, התמקם הקפטן שלנו בין שני איים כאלה ועגן. בתכנית להיות כאן שני לילות לפני המשך ההפלגה לקרטחנה. אחר הצהרים, ירדנו כולם לאחד האיים והכינו לנו ארוחת נהדרת  נוספת שכללה שיפודים מבשר עוף ובשר בקר שכל אחד הכין לעצמו. בארוחה היה גם פונ'ץ נהדר ולאט לאט ראיתי את האנשים מוסיפים לזה בירה או רום ובעצם התחילו כולם להשתכר. בנתיים נוספו מספר תיירות צעירות לחגיגה ואני חזרתי לספינה מכוון שלא היו לי אנרגיות לחגיגות כאלה. לאט לאט לאחר שעתיים נוספות שבהם הדליקו מדורה והמשיכו לשתות, חזרו בקבוצות בסירה קטנה שיכורים לגמרי. לרגע לא הרגשתי נוח, לראות את זה איך אנשים כל כך משכילים, מביאים את עצמם למצב כזה מביך מבחינתם לדעתי. אחד הגברים מניו-זילנד שהוא כבן 65-70, היה כל כך שיכור שנפל פעמיים, כאשר קם מהערסל שהוא נשכב עליו. בחור צעיר מגרמניה, התחיל להתנהג בצורה מוזרה שלא הבנתי אותה. פיטר שהוא מנתח התכנות של תכניות עיסקיות במקצועו, היה שמח עד הגג במידה שטותית אבל שפוייה. אד שהוא פותר קונפליקטים אירגוניים במיקצועו, דיבר מילה בדקה מרוב בילבול ופיל הקנדי, היה כל כך שיכור, שדיבר איתי רק ספרדית שהוא לא מדבר, וכך הלאה כל אחד עם ההתנהגות המיוחדת שלו במצב של שיכרות, שכללה את הקפטן שלדעתי לא ידע מה הוא עושה או מדבר.

למרות שהייתי הלא שיכור היחידי באניה, לא הצלחתי להרדם עד 1:30 לפנות בוקר ,שכך שפגשתי את כולם אחד אחד כאשר הם הגיעו. סיפור מיוחד הוא המקסיקני שאיתנו, ששמח כל הזמן ומתנהג כאילו כולם מדברים ספרדית מכוון שאנגלית הוא לא מדבר והוא במקצועו פסיכיאטר בבית חולים ומלמד באוניברסיטה של מקסיקו ולקח לעצמו חופשה של 4 חודשים לטייל במרכז אמריקה ודרום אמריקה על אופנוע  BMW GS 1200 חדש, עם כל הציוד החדש האפשרי. את הצעירים שבחבורה, עוד לא הכרתי, אבל כמובן שהם הספיקו להגיד לי שהם פגשו עשרות ישראלים בהוסטלים שהיו בהם.

יום שבת 13.10.2012
הלילה עבר בשקט גמור מכוון שכולם היו הרוגים מעייפות. היום כל היום הספינה נשארת באותו מקום מדהים שנמצא בין שני איים קטנים וכל אחד יוצא לשנרקל בזמנו החופשי או סתם לטבול במים. ארוחת הבוקר היתה טובה כמו זאת של אתמול – וכוללת מבחר עצום של אפשרויות ומחזירה אותי למצב של אכילה בכמויות שאני לא רגיל אליהן בטיול הזה. אבל אני לא מצליח לעצור את עצמי מלהנות מהאפשרויות הקיימות על השולחן. היום עובר בשלווה, כאשר כל אחד מתעסק בעצמו או בציוד שלו. אפשר לראות כאלה שמארגנים את הציוד מחדש. כאלה שעושים כביסה או סתם מקשקשים. פיטר כרגיל עסוק כל היום במתן פתרונות למחשבים השונים ולדרישות השונות. אצלי, הוא שתל מפות של דרום-אמריקה חופשיות שקיימות במערכת, רק שצריך לדעת היכן למצוא אותן ואיך לשתול אותן. אחרים אמרו שהם קנו תכניות כאלה מהחברות במחיר מלא, אבל כאשר הוא ביקש מהם להראות לו אותם מסתבר שמדינות מסוימות לא כלולות בעיסקה ובעצם אתה לא יודע ולומד להבין את זה רק כאשר אתה מגיע לאותה מדינה ומבקש לכוון את עצמך בעזרת ה – GPS ואז אתה מבין שאין לך תוכניות מתאימות..אצלי הוא שותל עכשו Base Camp של גרמין, כדי לתכנן את מסלול הרכיבה שלי דרומה. כאן בולט שוב ההבדל בין אנשי הטכנולוגיה שרואים הכל במחשב ובין האנשים הפשוטים כמוני, שצריכים את המפה הישנה כדי לראות את התמונה הגדולה, לפני שאני גוזר ממנה את הדרך של הקטע הקצר היומי או השבועי. אצלו המסלול כולו כבר על המחשב כולל מרחקים לפי ימים. היום עובר בכיף אני קורא קצת מקשקש קצת, יש קבוצה גדולה של דוברי ספרדית שיותר קל לי לדבר איתם. ארוחת ערב טובה שכוללת לובסטר שכמו תמיד למרות ההתלהבות של כולם לי זה לא עושה את זה. מחר בבוקר, התכנית היא לצאת לדרך שזאת הפלגה של כ – 16 שעות עד קרטחנה.

יום ראשון 14.10.2012
מוקדם בבוקר הפעיל לודוויג (הקפטן) את המנועים ויצאנו לדרך לכוון קרטחנה. בשלב מסויים, הוא הרים מפרש שאני בכלל לא בטוח שהוסיף משהו למהירות, אבל כנראה שיש בזה משהו. באמצע היום, הצטרפו אלינו עדת דולפינים לחצי שעה וזאת פעם ראשונה שאני רואה כל כך יפה את המשחקים שלהם עם הספינה. זה נראה כאילו הם אומרים לעצמם הנה ספינה בואו נשחק איתה קצת וכך הם עושים. יתר הזמן כמובן כל אחד בעיסוקו ודי מהר עובר הזמן. חוץ מזה שום דבר מעניין במיוחד .

יום שני 15.10.2012
הבוקר הגענו לקרטחנה בצפון קולומביה. אבל הסתבר שלא עובדים היום ואף אחד לא יודע למה. הקברניט לקח את הדרכונים למשרד ההגירה ולא ידע להגיד מתי הם יחזרו. כנראה שרק מחר יפרקו את האופנועים. בינתיים התמקמנו בהוסטל שהמליץ לנו הצוות בספינה. לאחר ההתארגנות, יצאנו לטיול בעיר העתיקה של קרטחנה שהפתיעה אותנו ביופיה. הסתובבנו ולא הפסקנו לצלם מרוב יופי שיש בכל פינה. ישבנו לאכול במסעדה מקומית והיה נהדר. המשכנו להסתובב עד חשכה ואז שבנו להוסטל. אצלי המחשב לא מצליח להתחבר לרשת האינטרנט ואני מוסיף יום ללא אפשרות לשלוח את החומר. מקווה לפתרון קרוב.

יום שלישי 16.10.2010
היום התחיל מוקדם כאשר אנחנו לוקחים מוניות להגיע לאזור המזח, כדי לקבל את האופנועים. הגשם מצליף בנו כל הזמן, אבל ההפתעה מגיעה כאשר אנחנו מגיעים למזח ואז מסתבר שאת האופנועים מורידים בהתחלה לסירת זודיאק והיא זו שמביאה את האופנוע למזח ואז מושכים אותם כלפי מעלה כולם רועדים מפחד כאשר הם יודעים שהאופנוע שלהם בדרך. בסופו של דבר, כולם מגיעים שלמים ואנחנו רוכבים רטובים לגמרי לכוון המכס, שם מסתבר אחרי שעה וחצי של המתנה, שהדרכונים שלנו לא הגיעו לאחר שהחתימו אותם. בקיצור רק בשעה 14:30 יצאנו עם האישורים לכוון המזח, הפעם כדי לאסוף את הזיווד של האופנוע שהורדנו כאשר העלו את האופנועים באיי סן-בלס לספינה. עוד שעה של התארגנות ואז הביטוח שחובה לעשות לפחות ל – 90 יום בעלות של מעל 40 דולר ואז לכוון ההוסטל שאנחנו נמצאים בו. כאן מתחיל תהליך חדש של הורדת הזיווד, כדי להכניס אותו להוסטל שהדלתות שלו צרות. בסופו של יום, אנחנו עם האישורים ועם אופנועים מוגנים. עכשיו אני נהנה ממשחק כדורגל טוב שבין ארגנטינה וצ'ילה.

גבי

—————————————————————————————————————————————————————-

ערך יוני. כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לגבי פלקסר

—————————————————————————————————————————————————————

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   יש 2 תגובות, הוסף תגובה    

הצהוב מתחלף לירוק עמוק

הכבישים הישרים מתחלפים למפותלים

חצר האכסניה שלי בלה-פאז, בדרום הבאחה קליפורניה

הצג את הוראות נסיעה ל-Playa Azul, Salagua, Manzanillo, México במפה גדולה יותר

יום ראשון 16.9.2012
עשיתי את ההכנות הנדרשות לקראת ההפלגה במעבורת לכוון מזטלן, אבל כדי לא להשאיר את הציוד בשמש הרבה זמן, החלטתי שרק לקראת היציאה אני אעביר את הציוד לאופנוע. ההפלגה בשעה 17:00 והיציאה מהמלון בשעה 13:00 לכן ביקשתי להשאר בחדר עוד שעה והם אמרו לי אפילו שעתיים. כדי להעביר זמן קראתי קצת וכמובן שעון נמצא לידי כדי לא לשכוח להתקפל. בשלב מסויים הגיע המנקה ואני שואל אותה בתמימות מה השעה ? והיא אומרת לי 14:30. אני בעוד חצי שעה צריך להיות במעבורת ועדיין לא התחלטי להתארגן על האופנוע, חייתי בטעות של שעה מזה יומיים. התארגנתי במהירות בתקווה שאני לא מפספס כלום ויצאתי לדרך, כאשר אני יודע בוודאות שאני לא מגיע בזמן. החלטתי לא להשתולל בנסיעה ולהשתדל להיות רגוע. כאשר הגעתי לנמל באיחור כמובן – הסתבר לי שלא שילמתי מס נמל וגם זה דורש זמן מה לתשלום. בסופו של דבר עברתי את כל הבדיקות והגעתי לפתח המעבורת והכל בסדר. יש זמן ואני עומד בלוח הזמנים. אני מצלם ובעצם אני מבין שזאת מעבורת ענקית, פי שניים ואולי יותר מהמעבורת שהפלגנו בהן מאלסקה לוושינגטון. אני יורד לקומה שמכוונים אותי ומתחיל את תהליך הקשירה עם הציוד שלי ששמרתי מההפלגה האחרונה ( להם אין ציוד מתאים לתת לי ). מסתבר שאני האופנוע היחיד במעבורת. בהפלגה האחרונה היו עשרות אופנועים. אני עולה 7 קומות עד הלובי ומכוון שלא קניתי מיטה בחדר, מכוונים אותי לכוון אולם הנוסעים עם כל העניים / קמצנים שעל המעבורת. מסתבר שהמקומות מסומנים והמקום שלי באמצע ( מה שלא מתאים לי בכלל ) אני מוצא כסא בודד ומתיישב בתקווה שאף אחד לא יגיע אליו מה שאכן קרה. כך שאני מסודר לפחות בנושא הזה. ההפלגה יוצאת מאוחר מעט ואני יוצא לסיפון לצלם מעט ולהפרד מבאחה. כאשר אני בסיפון אני מבין כמה היא ענקית והתנועה שלה איטית הרבה יותר והתימרון ליציאה מהנמל קשה  יותר. באולם מקרינים סרטים מדובבים אחד אחרי השני 3 במספר עד שמכבים את הטלויזיות ומאפשרים לנסות לישון. למרות הגודל הענקי המעבורת די מתנדנדת למרות שנראה שהים שקט.

יום שני 17.9.2012
ישנתי. לא יודע כמה ואיך אבל ישנתי. אני זוכר שבאוטובוסים שהייתי נוסע נסיעות לילה בטיול הקודם שלי, זה היה בא לי בקלות. כסא Semi Cama כמו שזה ניקרא כאן הייתי ישן בו כמו תינוק. היום זה כבר יותר קשה. העגינה היתה פשוט מהסרטים, היא כל כך גדולה שכדי להתחבר לרציף, היא צריכה עזרה מאותן דוברות שעוזרות בזה (שכחתי את השם שלהן) פשוט מלאכת מחשבת העבודה המשותפת. הייתי בסיפון התחתון אבל היה לנו יותר זמן להתארגן, כך שכאשר הייתי מוכן ליציאה, זה היה בלי לחץ ופשוט עליתי ויצאתי מהמעבורת והנמל. מכוון שהנמל נמצא כמעט בדרום העיר, גם היציאה לא הייתה קשה כדי לעלות על כביש 15 דרום. הכביש בסדר אך איטי ואני כדי לדלג קדימה ולהספיק את המרחק של היום, דילגתי לכביש המהיר לכ- 100 ק"מ שעלה ביוקר אך כדאי. הנוף משלב חקלאות סוב טרופית ( בעיקר אבוקדו ) עם צמחיה בינונית אך ירוקה ממש. בשלב מסויים אני עובר גם ליד שטחים גדולים של אגמים גדולים לא עמוקים ( מכוון שרואים דייגים עומדים  וזה מוסיף לנוף שגם ככה יפה מאד. אני עוצר מספר פעמים למנוחה ( חם ולח, ואני מרגיש קצת עייף ) בעצירה האחרונה לפני Tepic  שזה היעד שסימנתי להיום, קיבלתי המלצה ממקומית להמשיך עוד קצת לעיירה Compostula ומכוון שהיא נמצאת על כביש 200 שזה הכביש שאני הולך לרכוב עליו בשבוע הקרוב, החלטתי להמר על ההמלצה. עקפתי את  Tepic על כביש 15 עד שהגעתי לצומת עם כביש 200 ולקחתי מערבה אליו. בהתחלה עוברים עיירה ( אתם זוכרים : כל 100 מטר עצור וכל 400 רמזור ) ואחר כך יוצאים לאזור גבעות יפה שממש אבל באמת ממש – מזכיר את טוסקאנה שבאיטליה. כמובן שאי אפשר לעצור לצלם ( אין שוליים לכביש) כך שהיום אין לי איך להראות זאת, אולי מחר . אני מגיע ליעד ונעצר ליד מקומית שמציגה את המבחר המקומי שיש ללינה. אני בוחר במוטל שליד הכביש הראשי ומתמקם ולוקח המלצה לארוחת ערב במקום שנמצא בתוך העיירה. אני לא לוקח מצלמה ומה חבל. העיירה יפה והכי מקסיקנית שראיתי עד היום. אני יושב לאכול במסעדה המומלצת ונהנה כל רגע מהאווירה המקומית שבכיכר שם המסעדה נמצאת. בסוף הארוחה אני מסתובב קצת וממש לא מרגיש זר למרות שאני כזה, נהנתי מאד.

יום שלישי 18.9.2012
ישנתי כמו תינוק בגלל העייפות המצטברת של היומיים האחרונים. בבוקר נכנסתי לעיירה כדי לצלם את מה שפספסתי אתמול בערב. הצבעים הרבה פחות יפים, אבל לפחות יש תמונות של קומפוסטלה היפה. המשכתי דרומה על כביש 200 שיורד לכוון העיר התיירותית  Puerto Vallarta הכביש מפותל ולכן התנועה איטית עד העיר. העיר עצמה מלאה במלונות מכל הסוגים ועושה רושם שהיא אכן הצלחה. החלטתי לחצות אותה כדי להתרשם ממנה יותר. הכבישים במרכז העיר עשויים מאבנים משתלבות לא במצב טוב וזה גורם לי לרכוב לאט ביותר. למרות זאת אני עוצר לצלם עד שאיזה שוטר ניגש אלי וכאשר אני מסביר שזה רק לצילום – אפילו זכיתי לאישור לצלם אותו. בהמשך עוד זכיתי להצעה לקנות מריחואנה כדי לנהוג טוב יותר לדבריו, צחקתי והמשכתי לרכוב. היציאה דרומה נוראית לאורך כמה עשרות ק"מ הכביש משובש מאד והוא מצריך אנרגיות אדירות כדי לשמור על יציבות הרכיבה. לוקח לי כמעט שעתיים להגיע לאזור שבו הכביש משתפר ואפשר לרכוב בצורה סבירה וככל שמדרימים, הכביש משתפר. קטע הכביש מהבוקר עד פוארטו וולרטה יפה מאד וזה מרגיז שאין שום ניסיון להציג את היופי הזה על ידי יצירת מפרצונים לעצירה בצד הכביש, שיהיה אפשר לצלם. קשה מאד למצוא מקום לעצור כדי לצלם את היופי. החום והלחות מקשים גם מאד על הרכיבה שהיא איטית ממילא בעיקר בגלל הבמפרים הרבים הנמצאים על הכביש לכל אורכו כל כמה ק"מ. אחר הצהרים המאוחרים, אני מגיע ליעד שהיא עיירת נופש בשם Bara de Navidad שלפי האנשים שדיברו איתי עליה ציפיתי למשהו יפה יותר. התמקמתי והלכתי לאכול אוכל מקומי שגיליתי אתמול וגם עכשו השם פרח מזיכרוני. אבל אכלתי טוב וטעים ובמחיר ממש לא יקר.

יום רביעי 19.9.2012
השעון זז שעה באזור שאני נמצא עכשו והבוקר שמתי שעון על 7:00 ועדיין חושך. יצאתי לבדוק האם לא טעיתי שוב. אבל לא הפעם זה בסדר. אני יודע שהדרך היום ארוכה ומפותלת ואני רוצה לצאת מוקדם ככל האפשר. אני יוצא בשעה 8:00 ורוכב כ – 40 ק"מ ואני מחליט לעצור בתחנת דלק, כדי לקבל עצה איך לעבור את העיר Manzanillo שהיא די גדולה ואני חבול מהניסיון של אתמול בחציית ערים במקסיקו. קיבלתי יעוץ מהמתדלק והלכתי לשתות קפה. כאשר נעמדתי עם הקפה ליד האופנוע הגיעה לרכב שלו בחור עם קפה ובא להכנס לרכב, שאלתי אותו האם הוא נוסע דרומה והוא אישר. שאלתי אותו איך והוא אמר דרך כביש האגרה, הוא מהיר הרבה יותר מהכביש הרגיל שנוסע לאט. ברגע זה קיבלתי החלטה לרכוב איתו. שאלתי אותו עם זה אפשרי הוא ענה בחיוב ואז שאלתי אותו עם הוא מוכן לחכות רגע שאני אשתה את הקפה והוא ענה בוודאי. יצאנו לדרך ואני עוקב אחריו. איזה כיף רק להסתכל על רכב הטויוטה שנוסע לפני ולא לעקוב אחרי כל השלטים של כל הבילבול של עקיפת עיר. הוא נסע במהירות שהתאימה לי בדיוק לאורך כ – 80 ק"מ. בעמדת התשלום לי לקח הרבה יותר זמן מאשר לו אז הוא חיכה לי בצד כ- 2 דקות עד שיצאתי. כאשר הגענו לסוף הוא עצר בצד והדריך אותי איך להמשיך. קוראים לו סרחיו ואני מודה לו מאד. זה חסך לי המון זמן שהיה נחוץ לי היום כמו אתמול. המשכתי דרומה, לאחר שעקפתי את   Tecoman ואז חזרה התמונה של אתמול הכביש לא באיכות טובה. קטעים גדולים בשיפוץ ומעלים אבק נוראי ויחד עם הלחות – המעיל רכיבה כוסה בצבע חום בחלקים הקדמיים. בהמשך, המצב איכות הכביש השתפרה. אבל לאורך כ – 150 ק"מ הכביש מפותל מאד והרכיבה איטית. כך שלוקח לי הרבה שעות להגיע לעיירה Playa Azul שבחרתי להתמקם בה, לאור המלצות מקומיים שאוהבים את המקום. אני מגיע לעיירה ולא רואה את היופי שלה ובטח לא עיירה תיירותית מפורסמת. אני מתמקם במלון איכותי הפעם ומתארגן לקראת מחר.

שבוע טוב וחג שמח

גבי פלקסר

————————————————————————————————————————————————-

ערך יוני, כל הזכויות C לסיפור ולצילומים, שמורות לגבי פלקסר

————————————————————————————————————————————————-

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!