גואטמלה על אופנוע. דרכים צדדיות

והנציגות הישראלית לחופי אטיטלאן

לירן ממשיך לרקד עם הקרנף בשבילי מרכז אמריקה קבלו טעימה וקישור לבלוג האישי והגדוש כל טוב שלו

17.10.14

גואטמלה המהפנטת

כאשר הגעתי לגבול גיליתי שאיבדתי את צרור המפתחות שלי בו היו מפתחות של מנעולי התיקים,מנעולי הארגזים של הקרנף,מנעול הדיסק ומנעול הכבל של הקרנף, איזה עצבים ואכזבה תפסו אותי באותו הרגע, אני לא רגיל לאבד דברים, חיפשתי שוב ושוב ולא מצאתי כנראה שהשארתי אותם על אחד הארגזים כאשר העמסתי את הציוד בבוקר, כעת אני עם המפתחות הרזרביים ועלי לשמור עליהם מכל משמר.

בצדו הבליזי של הגבול נתבקשתי לשלם 30$ בליזי עמלת יציאה לתיירים בלבד,"מה לעזאזל השטות הזאת? ואם אין לי כסף לא תתנו לי לצאת?" גם ככה אני כועס על עצמי עם הסיפור של אבדן צרור המפתחות ועוד באו לי עם השטות הזאת של עמלת יציאה לתיירים, טוב אין ברירה ועלי לשלם, שילמתי קיבלתי חותמת בדרכון והמרתי את שארית הכסף הבליזי לקאצל(Quetzal) גואטמלי, מעבר הגבול בצדו הגואטמלי עבר גם כן במהירות יחסית בנוהל הרגיל, ביקורת דרכונים,מכס הצגת רישיון רכב ונהיגה,בדיקת מספר שילדה, נשלחתי לצדו השני של הרחוב כדי לצלם את הרישיונות והדרכון ותוך כשעה יצאתי לדרכי לא לפני שגלגלי הקרנף רוססו שוב בחומר כלשהו, במעבר הגבול נאמר לי שאין צורך לעשות ביטוח וביטוח אינו חובה בגואטמלה, שאלתי בכל זאת היכן אפשר לעשות ביטוח (צד ג'-הוא הביטוח היחיד שחברות הביטוח מבטחות תיירים)אמרו לי שבעיר הסמוכה אולי אמצא אבל זה גם לא בטוח,יצאתי לדרך ובעיר הראשונה שנמצאת על הגבול חיפשתי ולא מצאתי מי שמבטח,  המשכתי בדרכי ומיד לאחר היציאה מהעיר הבחנתי שהכביש סלול היטב וואוו אחרי בליז סוף סוף כביש נורמלי בלי בורות וסדקים עמוקים נקווה שימשיך ככה, המטרה שלי היא העיירה פלורס  (Flores) שנמצאת על אי באגם המקושר ליבשה ע"י גשר, המרחק ממעבר הגבול לפלורס הוא קצת יותר מ 90 ק"מ ולאחר כשעה ו 20 דקות אני מגיע לפלורס כמה סיבובים ברחובותיו הצרים של האי עד שאני מוציא לי מלון במחיר סביר ועם חנייה, בעודי פורק את הציוד ניגש אלי תייר אחד ומתחיל לגמגם לי באנגלית "איזה יופי, מה מטייל עם אופנוע? מאיפה באת?" אני עונה לו מה קורה גבר" בעברית כמובן, הבן אדם נדהם ואמר בעברית "מה אתה ישראלי?" "כמובן" אמרתי לו, דיברנו כמה דקות וקבענו שנפגש בערב לכוס בירה, הכנסתי את הקרנף לחנייה ואת הציוד שמתי בחדר, התקלחתי ויצאתי קצת להסתובב באי, פגשתי עוד חברה ישראלים הסתובבנו ביחד באי וישבנו לאכול משהו, בערב פגשתי את הבחור שקבעתי איתו בצהריים שתינו בירה ופטפטנו קצת, משם חזרתי למלון קצת עדכוני אינטרנט והתקפלתי לישון.

למחרת היום ניצלתי את היום לסיבובים באי ומנוחה וקצת עדכונים מהארץ, היום אני הולך לישון מוקדם מחר אני נוסע לכפר בשם לנקין (Lanquin)ממנו אצא לראות את פלא הטבע בשם סמוק שמפיי ( Semuc champey) יצאתי בבוקר מפלורס ולאחר התברברות קלה בעיר הגעתי אל הכביש הראשי, כזכור ה GPS שלי מראה לי בערך את הכיוון הכללי וזהו,הכביש סלול ברמה טובה והנני מופתע מכך, שמעתי שבגואטמלה הכבישים גרועים אך עד כה אני מרוצה, הכביש עבר בין שדות והרים ירוקים, מצדי הדרך אנשים מברכים אותי בהינף יד לשלום בעודי חולף על פניהם, לאחר כחצי שעה הכביש נגמר בנהר רחב ידיים, כן בדיוק מה שקראתם הכביש הראשי נגמר לפתע בלי התרעה,את הנהר יש לחצות ברפסודה ממונעת שעושה הלוך וחזור עם כל הרכבים, משאיות, אופנועים והולכי רגל שרוצים לעבור את הנהר הזה, פשוט מצחיק איך כביש ראשי ואיכותי שכזה נחצה לפתע ע"י הנהר, חיכיתי כמה דקות עד שהרפסודה תחזור ותפרוק את הרכבים והנוסעים שהגיעו מצידו השני של הנהר,מחיר החצייה עולה כ 5 קאצל שהם קצת פחות מדולר, חציית הנהר נמשכת כחמש דקות ולאחר הירידה מהמעבורת הכביש היפה נמשך, לאחר כחצי שעה נוספת פניתי אל הדרך המובילה ללנקין מפה והילך כל מה ששמעתי על כבישי גואטמלה התברר כנכון, פה או שהכביש מעולה או שאין כביש ממש כמו האנשים שחיים פה בגואטמלה או שיש להם הכל או שאין להם אפילו מים בברז, שוב אספלט אני שמח ופתאום אני שם לב מרחוק לענפים המונחים באמצע הכביש,סימן היכר עוד מימיי באפריקה כהתראה בפני מכשול,אני מאט ואכן כך, חצי מהנתיב בו אני נוסע חסר!! ומה הכוונה חסר? הוא פשוט איננו נפל ונעלם כתוצאה מהגשמים, בהמשך נתקלתי בתופעה שוב ושוב והיו מקומות שכבר גידרו סביב בבטון מה שמצביע על כך שהמפגע קיים המון זמן, פתאום בצד אני מבחין בנהר עם אגמון כחלחל עצרתי להפסקה ונהניתי מהמחזה, לאחר כמה דקות המשכתי כמה טוב שעצרתי להפסקה כי מפה הכביש הפך לשביל עפר רטוב וחלקלק,בעודי מטפס על השביל תנאי הדרך הפכו לגרועים ביותר, סלעים רטובים ודרדרת (אבנים בגודל כדור טניס) חלקלקה, הקרנף לעס הכל, רציתי לעצור ולצלם אך בתנאים שכאלו בעודי בעליה אינני עוצר ושומר על המומנטום, המשכתי כך כ 80 ק"מ איך שהייתי רוצה ביום שכזה להיות עם אופנוע קליל יותר ובעלי אופי שטח קרבי יותר,הקרנף לא התלונן אפילו פעם אחת, עברתי בין כפרים והמקומיים הסתכלו עלי כאילו נפלתי מהירח, ילדים רצו אחרי וצעקו "גרינגו, גרינגו" היו כאלו שבכו וברחו לביתם,

לאחר שהסיפור עם צעקות הגרינגו קצת נמאס עלי,שיניתי גישה וכל ילד שראיתי צעקתי לו "גרינגו" לפני שהוא צעק, הייתם צריכים לראות את הבעת הפנים המבולבלת שלהם, מה הקטע עם ה"גרינגו" הזה ואם הייתי קורא להם אינדיאנים הם היו אומרים שאני גזען, טוב נו ממשיכים לאחר כשעתיים הגעתי למחסום,הבחור אמר לי "אמיגו עבודות בכביש,הכביש סגור עד לשעה 14:00" אמרתי לו "מה אתה גנוב אין זמן והדרך עוד ארוכה בחיית זום זום תן לי לעבור" הוא עמד על שלו ולא הסכים,לאחר כ 40 דקות עברה משאית עם עובדים של האתר והוא אמר לי "קדימה סע אחריהם" סבבה הנעתי ונסעתי אחריהם לאחר כ 20 ק"מ הכביש הפך שוב לאספלט,"יששש"איזה שמחה תפסה אותי,לאחר כ 5 ק"מ ראיתי שלט שמאלה ללנקין פניתי ושוב דרך עפר גרועה מאד,שאלתי נהג לאחר הפניה "כמה ק"מ ללנקין?" הוא אמר לי "17 ק"מ", סבבה נסעתי כבר למעלה מ 100 ק"מ בדרכים גרועות מה יכול להיות? אז זהו שיכול להיות השביל התפתל בירידה וחלוקי הנחל היו חלקים מתמיד, מערכת ה ABS פעלה יותר מפעם אחת, כמובן ששוב אמרתי בקסדה אופסס ואוי אוי וגם שיואו יותר מפעם אחת,

הגעתי ללנקין ותכננתי להגיע לגסטהאוס ישראלי,אחד המקומיים הצביע לי על הכיוון ואמר שהדרך לא טובה,אמרתי סבבה ננסה מקסימום נחזור ואכן כך השביל הפך לבוצי וחלק יחד עם סלעים ושיפועים לא הגיוניים,לאחר כ 5 ק"מ כאשר כבר מתחיל להחשיך אמרתי לעצמי "עד פה, שרדתי את כל היום הזה ללא נפילות ולא מתאים עכשיו באמצע שום מקום להיתקע או ליפול יש מספיק מקומות לינה בלנקין" עשיתי פרסה בקושי וחזרתי על עקבותיי,מצאתי מלון סביר במחיר טוב יש מזגן וחנייה,אמרתי להם בקבלה שאשאר ליומיים שילמתי עבור הלילה הראשון, נאמר לי שבשבע בבוקר עוברות הסעות לסמוק והמחיר הוא כ 1.5 דולר לכל כיוון וכל שעלי לעשות הוא לחכות על השביל,הלכתי להתקלח ולאכול ומשם לישון,בבוקר קמתי מוקדם ותפסתי את הרכב הראשון שעבר,כן בשביל 3 דולר הלוך וחזור אני מעדיף לתת לקרנף לנוח ומזל שכך, הרכב שאסף אותי הוא בעל הנעה כפולה 4X4 ואיך שהוא סבל, עליות מטורפות עם בוץ, סלעים ושלוליות,כך זה נמשך כ 40 דקות עד שהגעתי לכניסה לפארק הסמוק,הייתי ראשון שם מה שהקנה לי הזדמנות לצלם את הנוף ללא הפרעות, לאחר תשלום הכניסה פקיד הקבלה הסביר לי לאן ללכת, כיוונתי את רגליי לעבר התצפית, שמעתי שיש המון מדרגות אך לא תיארתי לעצמי שיהיו עד כדי כך המוןןן, היו מדרגות מכל הסוגים מדרגות מ:אבנים,אדמה,סלעים שנחצבו,מדרגות עץ וכו' המשכתי בטיפוס היות ורציתי לראות את הנוף מלמעלה כמו שראיתי בתמונות, לאחר כשעה הגעתי רטוב מזיעה אל התצפית ואכן הנוף היה עוצר נשימה, הסמוק שמפיי הוא מקום ייחודי, מדובר בנהר העובר בגאי כאשר במרכז הגאי הנהר חודר אל מערה מתחת לפניי האדמה ומעל המערה נוצרו בריכות בצבע טורקיז מטמטם שמתמלאות ע"י מפלים קטנים הנשפכים מצדי ההרים,מלמעלה אפשר לראות את זרימתו של הנהר כאשר הוא מגיע בצבע חום, באמצע הבריכות הכחולות ולאחר מכן שוב הנהר זורם בצבע חום פשוט לא יאומן ומשגע לכל הדעות.

לאחר כשעה בתצפית ירדתי אל הבריכות(לא באותה הדרך) שוב מדרגות מכל הסוגים ובשיפועים מוזרים, לאחר כ 45 דקות הגעתי אל הבריכות, כבר מרחוק שמעתי את זרימתו של הנהר, הורדתי את החולצה וקפצתי לאחת הבריכות, איזו הקלה ואיזה רענון לאחר הלחות המעיקה של הג'ונגל, צללתי, שחיתי, ישבתי להירגע ולנוח לקראת השעה 13:00 הרגשתי את קיבתי קוראת לי והחלטתי לחזור אל המלון,חיכיתי בשער הכניסה ואין שום רכב הסעה שיוצא כרגע אז התחלתי ללכת ברגל,לאחר כ 400 מטרים עצר לידי טנדר עם משפחה שהיו פה בחופשה ובדיוק חזרו מהסמוק ועצרו לי טרמפ ללנקין,ישבתי מאחורה בארגז יחד עם הדוד והבן שלו,בדרך פטפטנו בספרדית שבורה סיפרתי מאיפה באתי ולאן אני הולך,לאחר כ 40 דקות הגעתי למלון, הנהג עצר לי לחצתי את ידיי כל המשפחה ואמרתי תודה רבה והלכתי למלון. כאשר נכנסתי למלון ניגשתי לקבלה כדי לשאול אם המסעדה כבר פתוחה והם אמרו שכן,יופי אלך לנשנש משהו אך לפני זה אני מעוניין לשלם עבור הלילה הזה, נאמר לי "אין בעיה"הוצאתי את הכסף ואז הגיע מנהל המלון ואמר לי שהחדר שלי כבר ניתן למישהו אחר ואם אני רוצה יש חדר אחר ללא מזגן באותו המחיר, התעצבנתי ואמרתי "אמרתי לכם אתמול שאשאר יומיים אז מה הסיפור הזה עכשיו?"המנהל אמר חכה התקשר לבחור שהזמין את החדר כבר לפני שבוע ושאל אם הוא מוכן לקחת את החדר השני,כמובן שהוא אמר "לא", המנהל חזר אלי ואמר אין אפשרות עליך לעבור חדר,

אמרתי לו "נראה לך שזה הגיוני מה שאתה עושה? אם היית אומר לי אתמול שהחדר לא יהיה פנוי הייתי הולך למקום אחר" הוא חזר ואמר סורי סר אמרתי לו "מה שאתה עושה לא טוב לעסק שלך ושאני עף מפה" לא נראה לי שזה הזיז לו, כבר 14:00 עלי להתארגן הכי מהר שאפשר וצאת משם,עליתי אל החדר ארזתי את הציוד ועפתי משם לעבר העיר קובן(Coban) קצת יותר מ 60 ק"מ מלנקין, דרך היציאה מלנקין עברה בקלות יחסית היות שהפעם הדרך הייתה בעלייה,בדרך ראיתי את המשפחה עם הטנדר נופפתי להם לשלום ולאחר כ 17 ק"מ הגעתי שוב אל האספלט מרחוק נראו ענני סערה,עצרתי החלפתי את הכפפות לכפפות עמידות בגשם כיסיתי את תיק המיכל בכיסוי נגד מים והמשכתי בנסיעה ואכן לאחר כ 5 דקות השמיים נפתחו ומבול שטף אותי,את האמת דיי שמחתי, הגשם ישטוף את הבוץ ממני וגם מהקרנף,הכביש הפך לחלקלק בטירוף ולכן הורדתי את מהירות הנסיעה בהתאם, היו מקומות בהם רציתי לבדוק את רמת האחיזה ובלמתי עם הבלם האחורי והרגשתי שה ABS מתערב מוקדם מהצפוי מה שאומר שעדיין חלקלק ועליי להמשיך לנסוע במשנה זהירות ובמהירות נמוכה לפחות בחצי מהמהירות בה הייתי נוסע אם הכביש היה יבש,במהלך הנסיעה הרגשתי שידית הגז (מצערת) אינה מסתובבת חלק ולפעמים אינה חוזרת בעצמה כאשר עוזבים את היד, סבבה אטפל בזה שאגיע לקובן, לקראת 16:00 הגעתי לעיר קובן לאחר שעברתי כמה מלונות שחלקם נראו כמו כלא במדינות עולם שלישי מצאתי מלון נחמד, פרקתי את הציוד ולפני שהתקלחתי החלטתי לטפל בידית הגז(מצערת),
הוצאתי את הכלים ופירקתי בזריזות את ידית הגז, שמתי לב שהגריז המקורי תחת הידית הפך לג'יפה, היות והידיות של הקרנף בעלות גוף חימום כנראה שעם הזמן הגריז הותך ואגר לכלוך שהפך לעיסה דביקה, ניקיתי את העיסה,באותו הרגע לא היה לי גריז אז שמתי קצת שמן עד שאקנה גריז,הרכבתי חזרה את מנגנות הידית, והידית חזרה לתפקד כמו בהתחלה,הלכתי להתקלח לאכול,קצת עדכונים באינטרנט ועפתי לישון מחר אסע לאגם אטיטלן (Lago de Atitlan).

למחרת יצאתי מקובן בשעה 8:15 בבוקר ע"פ גוגל הדרך אמורה להיות 303 ק"מ, מדוע אני אומר הדרך אמורה להיות 303 ק"מ היות ועד כה תמיד זה היה יותר מהנתון שגוגל קבע, הדרך התחילה בכביש סלול היטב ובנוף נהדר, מהר מאוד הדרך הפכה לגרועה עד מאוד, פתחתי את היום עם נסיעה של 70 ק"מ בשבילי עפר רטובים, עברתי דרך כפרים מוזנחים בסוף העולם, מפולות של סלעים חסמו חלק מהנתיבים ובמקומות אחרים נאלצתי להתרחק ולנסוע כנגד התנועה כל עוד הכביש ריק ולנסות להתרחק כמה שיותר מהקיר המאיים להתמוטט בכל רגע, דווקא במקומות האלו לא עצרתי לצלם, הפעם מהמחשבה שהתמוטטת נוספת צפויה בכל רגע ועלי לעבור זאת כמה שיותר מהר, התכנון להגיע אל כפר ציורי על שפת האגם בשם סן פדרו לה לגונה (San pedro la laguna) בעקבות קריאה בכמה בלוגים של אנשים שונים וביניהם של יוני בן שלום מאתר הרפתקה דוט קום, נכתב שהדרך מצידו הצפון מערבי של אגם אטיטלן אליו אני מתכנן להגיע גרועה עד בלתי עבירה לאופנועים גדולים כמו הקרנף, לכן החלטתי להגיע מצדו הדרום מזרחי של האגם דרך הכפר סנטיאגו אטיטלן (Santiago Atitlan), בהמשך הדרך חזרה שוב להיות סלולה ועברה בין כפרים נידחים הרים עצומים, נהרות, נחלים, מפלים פשוט נוף נהדר ללא סוף, שוב המקומיים בהו בי כמי שהגיע ממאדים ובינינו הם האדימו יותר כאשר חייכתי או פניתי ודיברתי אליהם, היו מקומות בהם האספלט הפך להיות גלי בצורה לא הגיונית עקב האדמה שזזה תחתיו,

חלק מהכביש הראשי עובר דרך ערים ושווקים, כאשר כבר הייתי קרוב לאגם אטיטלן עצרתי כמה פעמים לשאול אנשים ולקבל הכוונה אל עבר הכביש בו אני רוצה לנסוע, היו אנשים שאמרו שאין דרך, היו אנשים שאמרו שאי אפשר לנסוע לשם באופנוע והיו כאלו שאמרו שהכל סבבה, הנוף בדרך ממשיך להיות נהדר וכאשר אני מבחין באגם לראשונה כמעט ואני נזקק לשיניים תותבות, איזה מחזה מרהיב פשוט נפלא, אגם אטיטלן נחשב לאגם העמוק ביותר במרכז אמריקה ובשנות ה50 פאן אמריקן רצו לפתח את ענף התיירות והדייג במקום והביאו לאגם זן של דגים בשם בס שחור (Black bass) מה שגרם לחיסול של זנים מקומיים והכחדה של עוף מים מזן הטבלן הענק שחי אך ורק באגם הנ"ל, עד כה גואטמלה מהממת אותי בכל רגע מחדש,כאשר אני חוצה את הכפר סנטיאגו אטיטלן אני מבחין במבטים מוזרים מצד תושבי הכפר, אני עוצר ושואל הוראות הכוונה וגם כדי לשמוע מה יש להם לומר כולם אמרו סע ישר כל הזמן, כמה ק"מ אחרי הכפר הכביש הופך לשביל והשביל הופך לגיהנום,סלעים ומדרגות סלעים שחלקם בגודל של כדור רגל ומדרגות סלע בגובה של 20-30 ס"מ אני נשאר עם גז קבוע בהילוך ראשון הקרנף לועס הכל בקרת האחיזה במוד הראשון מתחילה להפריע ואני מעבירה למוד שני,צמיגי החצי כביש שלי מספקים אחיזה טובה אך לא כמו של צמיג שטח 100%,
אחח כמה שהייתי רוצה פה אופנוע שטח גזעי, אחרי כל מדרגה שכזו אני נושם לרווחה ולא מאמין, פשוט לא מאמין שהקרנף עובר אותם, ניסיון השטח שלי מהשנים האחרונות אומר לי להמשיך ולא לעצור למרות שאני רוצה לצלם כדי שכולם יבינו את מה שאני מנסה לתאר כאן, כל ג'יפ שבא מולי אני צופר לו שיתן לי לעבור ולא יגרום לי לעצור, לאחר אחד המכשולים שהיה בפניה חדה תוך כדי עליה מגיחה מולי ניידת הפעם נאלצתי לעצור ולתת לה לעבור, השוטרים עצרו לידי ושאלו "אם הכל בסדר?", אמרתי ש"כן ושאלתי עוד כמה זמן אראה אספלט?" הם ענו "עוד 20 מטרים" אמרתי גרסיאס דיוס" (תודה לאל) הם צחקו והמשיכו, מאוחר יותר אבין שהם לא שאלו מתוך נימוס אם הכל בסדר, הגעתי אל האספלט וכעבור 25 דקות ולאחר כ 325 ק"מ ולא כמו שגוגל חישב הגעתי לסן פדרו,החלק הקשה ביותר עד היום במסע היה קצת יותר מ3 ק"מ שנראו כמו נצח,טפחתי לקרנף על מיכלו ואמרתי לו "איזה גבר אתה על זה מגיע לך מיכל דלק פרימיום ומנוחה לשבוע לפחות", חיפשתי לי מקום לינה עם חנייה, ניגשתי למקום שקיבלתי עליו המלצות גסטהאוס ישראלי בשם קאזה בלנקה,בקבלה נאמר לי שיש רק חדרים משותפים ושאין חנייה לקרנף אמרתי לא תודה,לא מתאים,מספיק שמשהו מהציוד שלי יעלם וזה יעלה לי המון,כמו כן את השירות הצבאי שלי סיימתי מזמן ואיני רוצה להידחס עם עוד 6 אנשים בחדר קטן ומה גם שאין חנייה, אז המשכתי לחפש, עברתי ליד בית חב"ד ובחור שעובד שם בשם צמח הפנה אותי למלון 20 מטרים משם עם חנייה, אינטרנט, חדר פרטי, מקלחת עם מים חמים והכל בהבדל של פחות מדולר ללילה, חדר שכזה עלה כמעט 9 דולר ללילה, מחיר שאני יכול להרשות לעצמי להתפנק בו, אז לקחתי את החדר לכמה ימים.

הערה:
מכאן והילך הכביש הפך לגרוע ולכן אני מצטער אבל אין תמונות, פשוט לא יכולתי לעצור.

טוב נמשיך, הגעתי לסן פדרו ולאחר שפרקתי את הציוד, כיסיתי את הקרנף ואמרתי לו להתראות בעוד כמה ימים, התקלחתי החלפתי בגדים ויצאתי לאכול.
כל מי ששמע שהגעתי עם אופנוע מהצד הדרום מזרחי דרך הכפר סנטיאגו, אם זה מקומיים או ישראלים שחיים שם המון שנים אמרו לי שאני לא נורמלי, הכביש נחשב בלתי עביר ולא בטוח בעליל, נשדדים שם אנשים על ימין ועל שמאל אפילו ביוטיוב יש סרטון על אופנוען שנשדד שם כחודשיים לפני (כנסו ליוטיוב ותרשמו motorcycle in guatemala  ותראו בעצמכם) היה לי מזל גדול ולכן השוטרים שאלו אותי אם הכל בסדר.

סוף היום ואני רעב, התחשק לי אוכל ישראלי אז קפצתי אל הקאזה בלנקה, הזמנתי לי מעורב ירושלמי וצלחת של חומוס היה טעים כמו בארץ ואני התענגתי על כל ביס וביס, פשוט ליקקתי את הצלחות
בנוסף נאמר לי שבעל הקאזה בלנקה מארגן על האש מחר לכל הישראלים ללא תשלום, אמרתי תודה אני אבוא מחר ואכן כך היה, אריק בעל הבית קנה נתחים ענקיים של בשר וירון צלה אותם על הגריל היו מלא ישראלים והיה פשוט נהדר אריק פינק את כולם בבשרים וסלטים והיה פשוט יוצא מן הכלל וטעים בטירוף,היו אנשים בארץ שיצאו למסעדת בשר בעקבות התמונות ששלחתי להם.
חזרתי אל הקאזה בלאנקה כמעט מדי יום והשלמתי פערים בטעמים מן הארץ שהיו חסרים לי, פגשתי שוב את שלישיית המוסקטרים מסן קריסטובל במקסיקו ועוד מלא ישראלים, גם פגשתי שוב את החברה הישראלים דניאל ואסף שפגשתי בפלורס וגם הכרתי עוד מלא חברה על הכיפאק, באחד הערבים פגשתי גם את ענבר מהקאזה של יגיל במקסיקו שהגיעה לסופה"ש, העולם פשוט קטן , ביקרתי בבית חב"ד שמנוהל ע"י הרב אברמי עם הצוות שלו מנחם וצמח, פגשתי שם חברה נהדרים, אכלתי שם ארוחת יום שישי, באחד הימים הפלגתי אל העיירה פנחצ'ל עליה שמעתי המלצות את האמת השתעממתי שם בטירוף ולאחר כשעה וקצת כבר הייתי על המעבורת חזרה אל המקום הנפלא הזה שנקרא סן פדרו,אצל עופר משדרות שפתח מסעדת פלאפל ביקרתי כל יום, הפאלפל שלו פשוט נפלא והחומוס שלו עם טעם של חומוס אמיתי ולכן פרגנתי לו ואכלתי אצלו שוב ושוב, יש גם דוכן של שייקים שנקרא "המלאכיות" ובעלות המקום מקומיות דוברות עברית ומכינות מעדני פירות טריים,גם שם ביקרתי כל יום,בסופו של דבר נתקעתי בסן פדרו שבועיים, בהם נחתי, טיילתי, עדכנתי את הבלוג, פגשתי אנשים חדשים ובעיקר אכלתי אוכל נפלא וטעים במיוחד.

באחד הימים יצאתי לטיול מאורגן מבית חב"ד אל ראש ההר "האף האינדיאני" שנמצא מעברו השני של האגם מול סן פדרו, הייתי צריך להגיע לבית חב"ד שנמצא כ 20 מטרים מהמלון ב 3 לפנות בוקר,משם אסף את הקבוצה רכב,לאחר כ 40 דקות נסיעה בכביש המטפס אל ההר הגענו לכפר,מפה יש הליכה במסלול תלול אך לא ארוך משהו כמו 30-40 דקות, הגענו בזמן כדי לראות את הזריחה מראש ההר כעבור כ20 דקות השמיים החלו להאיר והצבעים השתנו מרגע לרגע, הנוף היה מדהים שאי אפשר לתאר, הצבעים המשוגעים, ורוד, כתום, צהוב, כחול, עננים ועם נוף נפלא מסביב, אחד ההרים הגעשיים שבאופק מעשן בלי הפסקה, ללא ספק היה שווה את המאמץ בטיפוס המייגע מילים רק יהרסו כאן,

כמו כן הוגשה לנו ארוחת בוקר-מלאווח עם ביצה, חריף רסק, עגבניות וסלט, ללא ספק אחת הזריחות היפות שראיתי וגם החברה שעובדים בבית חב"ד אמרו שלא כל יום זה ככה ושזכינו למראה נפלא, אז מספיק וקדימה לתמונות.
לאחר כשבועיים החלטתי שזהו עלי להמשיך למרות שיכולתי להישאר שם עוד, סן פדרו הוא מקום שאי אפשר לתאר במילים אגם כחול מוקף בהרי געש חלקם פעילים ומוציאים עשןבערב שלפני נפרדתי מכל האנשים הנפלאים שהכרתי שם והלכתי לארוז את הציוד ולישון.

בבוקר קשרתי את הציוד ויצאתי לדרך, הפעם ביציאה מסן פדרו אקיף את האגם מצדו הצפון מערבי ואסע אל העיר העתיקה בשם אנטיגואה גואטמלה(Antigua Guatemala)הדרך לשם אינה ארוכה רק כ 140 ק"מ הקרנף הניע בשמחה והתחלנו לטפס על הכביש שמלא בפניות פרסה בזוויות ובשיפועים מטורפים חלק מהכביש לא היה סלול אך יחסית לכביש בו הגעתי לסן פדרו כביש זה היה אוטוסטרדה, הנוף מעלף והתמונות שאתם הולכים לראות ישאירו אותכם פעורי פה ואולי אף יגרמו לכם להתפטר או לעזוב הכל ולצאת למסע שכזה בדיוק כמו שאני עשיתי, לאחר סיום הטיפוס האספלט הפך למשובח מאוד, עצרתי לתדלק והקרנף אמר לי "זוכר מה הבטחת שהגענו לסן פדרו?" עניתי לו "כמובן" ותדלקתי לו מיכל מלא בפירמיום גואטמלי.

לקראת הצהריים הגעתי לאנטיגואה לקח לי זמן למצוא מלון עם חנייה והמחירים כאן כמעט כפולים מאלו שבסן פדרו,השומר אמר לי אתה יכול להחנות בחוץ ללא דאגה,אז שאלתי אותו "רגע אז למה אתה מחנה את הקטנוע שלך בפנים?"הוא התחיל לגמגם,המשכתי ואמרתי לו באנגלית "אני חונה בפנים ולא מעניין אותי מה שתגיד" וכך עשיתי בלילות חניתי בתוך הלובי שמשמש כמשרד טיולים ביום,הלכתי להחליף בגדים ויצאתי לטייל בעיר העתיקה שכל רחובותיה עשויים מאבנים מסותתות,אנטיגואה הייתה בעבר עיר הבירה של גואטמלה עד שרעידת אדמה החריבה אותה ותואר הבירה עבר לגואטמלה סיטי, נשארתי באנטיגואה 4 לילות,פגשתי שם חברה שפגשתי במקסיקו וגם בסן פדרו, באחד הימים יצאתי עם בחורה ישראלית בשם מי-בר לטיול סביב העיר עם הקרנף, הבטחתי לה סיבוב עוד בסן פדרו, טיפסנו לתצפית על העיר ואח"כ המשכנו לטפס עוד אל הכפרים שמעל היה יום מהנה ביותר,

בוקר אחד נסעתי לעיר הבירה הסואנת גואטמלה סיטי אל מוסך BMW, שמעתי שבכל מרכז אמריקה וגם בדרומה זה המקום היחיד שאפשר לקנות את הדגם של הצמיגים בו אני מעוניין בדיוק כמו אלו שרכשתי באלסקה (איידנהו K60 סקוט) לאחר ברבורים קלים ותנועה סואנת עם פקקים לרב הגעתי אל המוסך וביקשתי לקנות צמיג אחורי ונאמר לי שהצמיגים האחוריים במחסן בצידה השני של העיר ושהצמיגים יהיו אצלם בשעה 14:00, שיט, מה לעזאזל שתיים בצהריים עכשיו רק 11 הפקידה אמרה לי "אתה יכול לצאת קצת להסתובב בעיר או לשבת כאן ולהמתין" עניתי לה " הספיק לי כבר מהפקקים והבלגן של העיר בדרך לכאן" הסתובבתי קצת ברגל ברחוב הראשי בין השאר נכנסתי לסוכנויות אופנועים אחרות לשטוף קצת את העיניים, חשוב לציין שבגואטמלה סיטי לא כלכך בטוח וזה נראה מכל עבר, בכל חנות, תחנת דלק, מוסך או עסק גדול יש שומר עם שוטגאן כלומר רובה צייד, ישבתי לאכול פיצה ואח"כ חזרתי לסוכנות BMW בשעה 14:00 הגיע הצמיג שילמתי ויצאתי לדרכי, המחיר היה יקר ב 10 דולרים יותר ממה שאפשר לקנות בארה"ב הבדל לא משמעותי ומחיר טוב לכל הדעות, חזרתי לאנטיגואה בכביש האיכותי בו נסעתי בבוקר,יצאתי שוב לפגוש חברים ולהסתובב בעיר, בערב הייתה מסיבת יום הולדת לאחד החברה והיה מגניב,לאחר מכן נפרדתי מכולם מחר אסע לעיר שקרובה לגבול בה אשן לילה אחד ולמחרת אחצה את הגבול להונדורס הבעייתית שעליה שמעתי אין ספור סיפורים במיוחד על מעבר הגבול המושחת שלה ורמת הפשיעה הגבוהה שבה.

למחרת יצאתי מוקדם לקראתי כ 210 ק"מ אל העיר השוכנת קרוב לגבול הונדורס  בשם צ'יקיומולה (Chiquimula) שם אשן לילה,הדרך הייתה לא ארוכה אך מזג האוויר ההררי והנעים הפך לחם והנוף השתנה גם כן, לקראת אחה"צ הגעתי לעיר עם השם המוזר ומצאתי מלון עם חנייה צמודה לחדר,בעודי מחפש מלון הבחנתי בדגלי ישראל על אחת החנויות עצרתי לברר מה פשר הדבר ובעל החנות יצא לקראתי, אמרתי לו שאני מישראל והוא מאוד שמח, החנות מוכרת מים מינרלים ובעל החנות אמר לי שהוא אוהב ישראל וכך גם כל העיר ונתן לי כמה שקיות עם מים קרים לדרך(כן במדינות האלו מוכרים מים בשקיות כמו של שוקו)לאחר מכן שמתי לב שבאמת ברחבי העיר אנשים ממש אוהבים את ישראל.

בערב תדלקתי את הקרנף בפרימיום שוב וקיבלתי שטיפה חינם שמח ומבריק הקרנף ואני חזרנו אל המלון מחר חוצים להונדורס.

גואטמלה לסיכום:

רכבתי בגואטמלה קצת יותר מ1200 ק"מ (לא כולל התברברויות), גואטמלה היא ארץ מדהימה ומגוונת, אנשים נהדרים וכבישים או שהם במה טובה או שהם זוועה, רמת הפשיעה חוגגת שם ולכן יש להיזהר ולפתוח עיניים, אני לא נתקלתי במקרי אלימות אך פגשתי אנשים שכן הותקפו, הנופים בגואטמלה עוצרי נשימה ומזג האוויר שם בדר"כ נעים, הרי הגעש מרהיבים ביופיים והמחירים זולים בטירוף, אם אתם מתכוונים לבקר בגואטמלה אני אהיה מהראשונים שאמליץ לכם לעשות זאת ואם יזדמן לי בעתיד אני אשמח מאוד לחזור לשם שוב.

בפוסט הבא- חצייה זריזה של הונדורס והמעבר לניקרגואה.
תודה שקראתם ואני מקווה שנהניתם מהפוסט.

———————————————————————————————————————————-

כל הזכויות C לצילומים ולסיפור שמורות ללירן מרכוס

———————————————————————————————————————————-

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   יש תגובה אחת, הוסף תגובה    

אין כמו דרום דרום אמריקה בעונה הזו

ואין כמו רכיבה בקבוצה נחושה המגשימה חלום ביחד

הצג את הוראות נסיעה ל-אסקל, צ'ובוט, ארגנטינה במפה גדולה יותר

ככל שמדרימים ל"משפך" היבשת הדרום אמריקנית, הקיץ הפטאגוני "נוסע" בעקבות הרוכבים ומאיר שמשו לדורון. וככל שמתנקזים לקצה, פוגשים עוד ועוד רוכבי אתגר נוצצי עיניים, הרוכבים על גל של אדרנלין לקראת הנגיעה המיוחלת בטיפ של הטיפ.

הרבה מגיעים לאושואייה. אך רק מעט עושים זאת בדרך הקשה והמאתגרת של רכיבה על כלי דו גלגלי תובעני ומסוכן. מעטים יותר מותחים קו רצוף ומפותל בין הטיפ הכי צפוני בצפון אלסקה, לזה הדרומי בדרום ארגנטינה. שלא לדבר על דרכו המקורית והייחודית של דורון, שהוא הראשון שיצא מביתו בישראל על האופנוע היומיומי שלו וצלח גם את הדרכים הארוכות, הקשות והמטלטלות של אסיה בדרך לצפון אמריקה!

דורון העלה בבלוג המסע שלו, עוד שלושה פוסטים רעננים ומחכימים על הקטעים בואכה אוסואייה. כנסו ותתחברו. (שימו לב, כמו באתר הזה, בבלוג של דורון הכתבה האחרונה היא הכתבה העליונה בעמוד – לכן תתחילו מלמטה…) הנאה מובטחת! 🙂

קחו טעימה:

…"אני בדרך לפארק "טורס דל פאיינה" בהתרגשות גדולה. לאחר מעט אי תאום בין ארבעתנו החלטתי לצאת לבד דרומה לעבר Esperantza, עיירה על הדרך בין אל קאלאפטה לבין פוארטו נאטאלס, 'עיר הבסיס' של פארק "טורס דל פאיינה". הדבר החשוב וכמעט היחיד שיש בה – תחנת דלק. צמוד לתחנה מלון דרכים, תחנת עזרה ראשונה ומסעדה. כל הפעילות כאן סובבת סביב האוטובוסים ושאר כלי הרכב הנעים בין Rio Gallegos, Puerto Natales ו El Calafate וזו תנועה לא מעטה כי שלוש נקודות אלו הן נקודות היציאה לפארקים הנפלאים של פטגוניה ול"ארץ האש"(Tierra Del Fuego)."…

כאמור: ההמשך ויותר, כאן

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

—————————————————————————————————————————————————-

כל הזכויות C לצילומים שמורות לדורון קדמיאל

—————————————————————————————————————————————————-

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

קולומביה מפתה בנופיה הירוקים

גן עדן לרכיבה על שני גלגלים

הצג מפה גדולה יותר

יום רביעי 17.10.2012
את היום העברנו בלחכות שהביטוחים יגיעו. גם אם משהוא התכוון לצאת לדרך, אי אפשר בלי הביטוח שהתעכב מלהגיע ובנוסף לזאת, ירד כל הבוקר גשם זלעפות. בצהרים הלכנו המקסיקני ואני לטייל בעיר העתיקה ולאורך החוף והעברנו את הזמן וכאשר חזרנו, הסתבר שהגיעו הביטוחים אבל השעה היתה כבר מאוחרת ליציאה כך שנחנו יום בכיף.

יום חמישי 18.10.2012
מוקדם בבוקר, התחלנו להתארגן ליציאה והתגבשה קבוצה של 4 אנשים שיורדים דרומה לכוון Medellin . הקבוצה מורכבת מ – אד בחור נפלא בן 69 נראה צעיר מגילו ורוכב נהדר על האופנוע ומנהיג מלידה. פיל הקנדי. איקי ואני. בתחילה רכבנו למוסך של סוזוקי בעיר, לתקן תקלה חשמלית שיש לפיל ולאחר מכן התחלנו לצאת מהעיר שהייתה נוראית. ראשית, היא גדולה ממה שחשבתי. שנית, הצפיפות בכביש דחוסה ממש. כמות המכוניות גדולה מהיכולת של הכביש לשאת והנהיגה של המקומיים, נוראית. בקיצור, לקח לנו כשעה לצאת מהעיר וגם אז הנסיעה לא משהוא נעים ביותר. אד הוביל והוא רוכב די מהר בכביש הפתוח יחד עם זאת, מאד זהיר בעקיפות בדיוק הפוך מאיקי; שבכביש פתוח רוכב במהירות סבירה, אבל רק רואה אפשרות של עקיפה, מתעורר אצלו מנגנון רדום ואז הוא מדליק מבערים ומתחיל לעקוף במהירות מדהימה. לאחר כשעה של נסיעה אטית, איקי שרכב אחרון עד, אז עקף אותנו ונעלם. לאחר עוד כמה דקות, אד עצר לקפה עם פיל ואנוכי. אני חשבתי שכאשר איקי יבין שהוא לבד הוא יחזור ויצטרף, אך הדקות עברו והחלטתי לצאת קדימה ולראות האם הוא מחכה לנו. לאחר מספר ק"מ, הבנתי שאין טעם להמשיך ועמדתי לחזור ואז הוא הגיע בטיסה ועצר לידי כעוס כהוגן ושאל היכן כולם. כאשר הסברתי לו שהם עצרו לאכול. הוא התעצבן ואמר שככה הוא לא ממשיך… הסתובב ונסע. חזרתי למסעדה והודעתי שאיבדתי שותף. לאחר כמה דקות, הוא הגיע והודיע שהוא ממשיך לבד וכך היה. אני נשארתי מכוון שהפסקה כל שעה שעתיים, אני חייב ולמזלי כך גם אד ולכן התאים לי לא להתעצבן ולרדוף אחר איקי. הדרך השתפרה כל הזמן ואיתה הנוף היפה של קולומביה. מאחר ויצאנו מאוחר וגם המהירות לא היתה גבוהה, לא עמדנו במרחק המתוכנן ובשעה 16:00 התחלנו לחפש מקום לינה בעיירה Planeta Rica ומצאנו מקום נחמד. יצאנו לטייל בעיירה הנחמדה, אכלנו אוכל מקומי ברחוב וישבנו לשתות פעמיים, הם בירה ואני קולה.

יום שישי 19.10.2012
הבוקר החלטנו לצאת מוקדם, כדי להשלים את הפיגור של אתמול וכך, בשעה 9:30 לאחר כ- 100 ק"מ, עצרנו לקפה ואז פתאום עבר על הכביש איקי. אד הספיק לצעוק לו ואז הוא הצטרף אלינו שוב. יצאנו לדרך שוב ולאחר כחצי שעה נוספת שוב עקף אותנו ונעלם. מכוון שהוא ידע לאיזה הוסטל הולכים לישון, נפגשנו שוב בערב. הרכיבה בהמשך היתה סבירה במישור, אך כאשר התחילו העליות לכוון Medellin  הכביש הפך את הרכיבה לקשה ובנוסף התחיל גשם שכמעט לא פסק עד סוף היום. בצהרים, כאשר היינו רטובים לגמרי והטמפרטורה ירדה עד ל – 14 מעלות – משהוא שכבר שכחתי מתי בפעם האחרונה שזה קרה, עצרנו במסעדה טובה וזכינו לאירוח נהדר ואוכל מצויין, שכלל כוס שוקולד חם וטעים בנוסף לאוכל. לאחר מכן, מזג האויר נרגע מעט – אך הגשם לא הפסיק גם כאשר הגענו ל – Medellin . אד היה צריך את המוסך של ה – BMW כדי לבדוק משהוא ואני ניצלתי את ההזדמנות לקבוע למחר, החלפת צמיג אחורי שנמצא במצב לא הכי טוב. הנוף ההררי יפה מאד, אבל היה קשה לצלם את כל הנופים האלה בגלל תנאי הכביש והצפיפות בו. היום היה ארוך ולא קל. בסופו התמקמנו כולם בהוסטל בשם העיר.

יום שבת 20.12.2012
הבוקר רכבתי עם אד למוסך של BMW הוא כדי לעשות טיפול ואני להחליף צמיג אחורי שהמצב שלו כבר לא טוב. אתמול בערב הכרנו את אחד המכונאים שהוביל אותנו להוסטל וביקשתי ממנו לבדוק את השרשרת שלדעתי היא הגורם לרעשים שאני חושב שנשמעים בזמן הרכיבה. חואן ( שם הבחור) בדק והמסקנה שלו היתה שהשרשרת כבר לא הכי בסדר, אבל יכולה לעשות עוד לפחות 5,000 ק"מ. כך שאני יכול להגיע ללימה שם יהיה לי יותר זמן לדבר. שאלתי אותו כל כמה זמן מחליפים שרשרת והוא אמר שכל 15 – 20 אלף ק"מ וכאשר אמרתי לו שהאופנוע עשה כבר יותר מפי שניים… הוא היה מופתע ויחס את זה לנהיגה רגועה ולא אלימה. בנוסף הוא אמר שיש לקחת בחשבון את המשקל הנוסף שיש על האופנוע בזמן מתיחת השרשרת והוא פשוט גם טיפל בשרשרת וגם מתח אותה בהתאם. לאחר מכן חזרנו להוסטל והלכנו להסתובב קצת באזור הקרוב ועשינו הרבה תכניות להמשך שיהיה בערך עד צפון אקוודור שם לדעתי כולם מתפזרים.

יום ראשון 21.10.2012

הבוקר יצאנו לדרך דרומה לכוון העיירה הקטנה Salento , מכוון שהמרחק לא גדול (כ-250 ק"מ) קיבלנו המלצה לצאת מהכביש הראשי לכבישים צדדיים וזה מה שעשינו וזכינו בחוויה מדהימה של נופים שאני מקווה שהתמונות יצליחו לשקף את היופי של קולומביה. עברנו בעיירות יפות כמו  Amaga ו –  Bolombolo וחזרנו לכביש הראשי בעיר La pintada שם ישבנו לאכול ואז הגיע איקי, שהתעכב ביציאה כשעתיים לסידורים אישיים. הכניסה לכביש הצדדי, הוכיחה שוב שאין כמו לטייל בתוך הארץ ולא חשוב באיזו מדינה. בכל מקום המקומות היפים הם מחוץ לכבישים הראשיים. המשך הדרך יפה גם אך עיקר הריכוז הוא ברכיבה עצמה, שכאן נידרש ליותר מכל מקום אחר בגלל הצפיפות על הכביש ואני מדבר על יום ראשון שהתנועה בו חלשה. כאשר הגענו לעיר Pereira פנינו לכוון   Armenia ובדרך לשם פנינו לעיירה  Salento היפה שצופה על העמקים בסביבה שהמפורסם שבהם הוא Valle de cocora. יש הרבה מה לראות באזור. כך שמתגבשת החלטה להשאר עוד יום כאן .

יום שני 22.10.2012
הבוקר התחיל לרדת גשם חזק והיה ברור לכולם שהיום לא זזים מכאן. גם כך, התכנית היתה להשאר עוד יום כדי לטייל בסביבה הקרובה. יש בה הרבה מקומות יפים להנות מהם. בפועל, איקי יצא לסיור במטעי הקפה שכלל הסבר על הגידול והטיפול בצמח וטיפול בפולים עד הגעה לתוצרת. היתר כולל אותי, נשארנו במוטל ויצאנו לסיבוב צילומים נוסף באזור הקרוב. לי זה התאים מאד בגלל הצורך במנוחה לאחר שחטפתי צינון נוראי בימים האחרונים. ככה העברנו יום נוסף בדרך דרומה.

יום שלישי 23.10.2012
הבוקר היה נעים בלי גשם, התארגנו ויצאנו די מוקדם לכוון דרום, בגלל המרחק הגדול הצפוי לנו. יצאנו מ –   Salento  לכוון העיר Armenia  שבה קצת התבלבלנו לפני שעברנו אותה לכוון הכביש הראשי דרומה כביש 25. לאחר שחצינו את העיר, הכביש הופך להיות בעל 4 מסלולים ובאיכות טובה, מה שאיפשר לנו רכיבה יחסית מהירה למקובל באזור הזה. גם כאשר התחברנו לכביש 25, הוא ממשיך ברובו להיות בעל 4 מסלולים ורוב הזמן באיכות טובה. הנסיעה עוברת יפה. האופנועים בקולומביה לא משלמים דמי מעבר בכבישי אגרה וזה חוסך לנו כמה כ – 10 -20 דולר ליום, מכוון שכל כמה עשרות ק"מ יש עמדות לתשלום בסדר גודל של  2עד 3 דולר. הנוף יפה כרגיל בקולומביה – הרבה יותר מישורי והרבה חקלאות ובעיקר קנה סוכר, שזאת עונת הקציר והכביש מלא בשיירות של משאיות ענק, שגוררות עד 5 נגררים עם קנה סוכר שנאסף ומובל לטיפול. עברנו את  Buga ועקפנו את  Cali לכוון העיר Popayan מרחק של 350 ק"מ שעברנו בקצת יותר מ- 7 שעות לא קשות במיוחד. החשש היה, שיקשה עלינו לדלג על הערים, אך השילוט היה מצויין, מה שעזר לנו לרכוב על כבישים עוקפים באיכות טובה. הגענו ל -Popayan  והתמקמנו בהוסטל נחמד וכרגיל יצאנו לסיבוב בעיר לצילומים והתרשמות.

עד כאן להיום. המשך שבוע נעים!

גבי

———————————————————————————————————————————————————–

ערך יוני. כל זכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לגבי פלקסר

———————————————————————————————————————————————————-

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

גבי חותר דרומה לכיוון פנמה

פוגש  רוכבים, פוגש מקומות ופוגש הרבה גשם

הצג את הוראות נסיעה ל-Neily, Puntarenas, Costa Rica במפה גדולה יותר

יום שישי 28.9.2012
היציאה היום היתה קלה ויעילה, עליתי מייד בפעם האחרונה להפעם על ה – 200 דרום מערבה שהופך להיות מ – Arriaga  דרומה כביש 4 מסלולים. אמנם הכביש החדש עולה צפונה אך עדיין אפשר לרכוב טוב יותר מכל דרך אחרת שהייתי עד היום במקסיקו. הנוף ממשיך להיות יפה כרגיל והגשם שירד אתמול בערב מנקה את האבק והירוק הופך להיות יפה יותר. אתמול בערב לפני השינה, שמתי לב למפה של מחוז צ'יאפס ( שבו אני נמצא ) ובאתי לבדוק היכן מעברי הגבול שיכולים להחזיר לי את הפיקדון ואז הסתבר לי שזה בכלל כ – 40 ק"מ לפני הגבול על הכביש הראשי לפני העיר Tapachula . למזלי, בעלת המלון שראתה שאני מחפש, העירה את תשומת ליבי לנושא, אחרת מה שקורה שהרבה אנשים מגיעים לגבול ומבינים שזה לא המקום המתאים והבנתי שיש כאלה שאפילו מוותרים על הפיקדון. אני רוכב לא מהר אך מכוון שהכביש פנוי והוא בעיקר מישורי אני מתקדם מהר ולא מרגיש צורך לעצור בדרך למנוחה ומנצל את התידלוק למנוחה קצרה. מכוון שאני יודע בערך היכן צריך להיות ה –  Aduana ( מכס ) אני מחפש את השלט המתאים  פתאום קופצים עלי 2 בחורים צעירים כאשר אני עוד בנסיעה ואומרים שהם מהמכס ועלי לעצור בצד. זה ניראה לי מוזר אבל מה עם במיקרה הם אכן אנשי מכס, הם מבקשים את המסמכים ואומרים לי לגשת לחלון המתאים וזה מה שאני עושה ואז אני שואל האם הצעירים שעצרו אותי הם מוכסים והתשובה שלילית. אני מציג את המסמכים המוכס יוצא איתי לאופנוע כדי לצלם את מספר השילדה ואז אני רואה את הצעירים בלי השלטים שהיו להם לפני זה כאשר הם עצרו אותי. כאשר חזרתי ואמרתי להם שהם לא מהמכס הם אמרו שהם מהמכס בגואטמלה והם דואגים לתיירים שיקבלו את ההחזר לפיקדון ואני חייב לעבור היום את הגבול. אני חוזר למוכס ושואל האם נכון שאני צריך לעבור היום והתשובה שוב שלילית. אני חושב שבעצם הם רצו ללוות אותי לגבול לעזור לי בסידור הניירת תמורת סכום מסויים. את זה הבנתי מאוחר יותר. החלטתי שאני לא עובר היום את הגבול ומכוון שעדיין מוקדם אמשיך לעיירה CD.Hidalgo  שהיא ממש על הגבול. בכניסה לעיירה התלבש עלי מאכר עם אופנוע שכמעט שיכנע אותי לעבור את הגבול מכוון שהמלונות שם טובים יותר ויש להם מזגן מה שאין במלונות כאן. ברגע האחרון החלטתי שאני נישאר ואז הוא ניזכר שיש כאן מלון עם מזגן בחדר ובו התמקמתי. עשיתי צילומים של המסמכים ( תזכורת מהניסיון הקודם ) ולמדתי את מעבר הגבול שנימצא כמה מאות מטרים מהמלון. בסה"כ העיירה די לא נעימה אך זה לא מפריע לי, עכשו גם התחיל גשם אבל הספקתי לבקש להכניס את האופנוע מתחת לסככה שיש כאן, כדי לשמור על המסיע שלי מרטיבות. בסה"כ מאד נהנתי במקסיקו. הנוף יפה מאד. האוכל נהדר ובכל המקומות קיבלו אותי יפה. והכי חשוב לא הרגשתי מאויים בשום מקום. שבת שלום      גבי

יום שבת 29.9.2012
למרות כל ההכנות הבוקר התחיל עקום, הגעתי למעבר הגבול ישר למכס כדי לקבל חותמת יציאה ואז ביקש ממני המוכס את הקבלה על תשלום הכניסה בסך 294 פזו שהם בסך 25 דולר בערך. למרות שידעתי שהוא קיים אצלי לא הצלחתי למצוא ואז התחיל המרוץ לתשלום נוסף:  1. ללכת למסוף הנכנסים רגלית ולשלם שוב . 2. עומד בתור ואז מסתבר שהם לא מקבלים כרטיס אשראי ולי אין את הסכום הנ"ל.  3. לרוץ בחזרה לעיירה להמיר כסף. 4. לעמוד שוב בתור לשלם. 5. לחזור למוכס עם השובר. כל זה לוקח כשעה מיותרת ותשלום מיותר כמסתבר בהמשך . אני עובר את הגשר / גבול ומגיע להתחלת התהליך בצד הגואטמלי: 1. חיטוי האופנוע ( מי שמע על דבר כזה ) 2.5 דולר. 2. חותמת כניסה לגואטמלה ( תשלום נוסף , שאני לא זוכר מהו ). 3. תהליך קבלת אישור לאופנוע ( לקח יותר משעה) מתחיל בצילומים של רוב הדברים הכנתי מראש. אבל חותמת כניסה לגואטמלה קיבלתי רק עכשו אז לך תצלם ( יש לצאת לעיירה, מכוון שלהם אין שרות כזה ). לחזור ולעמוד שוב בתור בינתיים נדבק אלי מאכר (שהפעם הוא באמת עזר ) הקיצר, שיגעו אותי ואני כבר מזיע כולי, אבל רגוע . הגעתי למעבר ב – 8:00 בבוקר ויצאתי אחרי 10:00 ואז ללכת להוציא קאצלים ( הכסף המקומי ) ואז לצאת לדרך. אני עולה על כביש 8 שמביא אותי לכביש Ca2  שיקח אותי עד הגבול עם אל סלוואדור. הכביש רחב יותר, אך מאד משובש והרבה יותר מלא ברכבים כך שהרכיבה איטית. הנוף שונה מעט, בעיקר מכוון שהשטח יותר מישורי ויש הרבה חקלאות בסיסית בצידי הכביש, מעורבת בצימחיה טרופית אך לא צפופה שיוצרת נוף נעים מאד. אני מצליח לשמור על התכנית ולהגיע לעיר  Escuintla ואז אני מחליט להמשיך, משתי סיבות: א. המאכר אמר לי שלא כדאי לישון שם. ב. בדרך היום אחרי כשעתיים של רכיבה, פתאום רוכב לידי טייל נוסף על אופנוע  B M W עצרנו בצד וקישקשנו, הוא גרמני בן 44 שמטייל מזה חדשיים וחצי עם האופנוע שלו מאלסקה עד ארגנטינה, עם צמיגים של  Off Road אך בפועל רק בדרום אמריקה בתכנית שלו לרכב בכבישי עפר. הוא רוכב במסלול שונה מעט משלי ובמהירות שונה (יש לו עוד שבועיים הפלגה מפנמה לקולומביה ) וראיתי את זאת מייד כאשר התחלנו לרכוב. הוא פשוט רוכב כמו מטורף והוא אכן אישר לי את זה בשיחה ובנוסף גם הוא הזכיר את העובדה שאמרו לו לא לעצור ב – Escuintla . החלטתי להמשיך ל –  Taxico ובסוף המשכתי עד  Chiquimulilla שבה אני ממוקם ללא אינטרנט למרות שהם אמרו שיש. מחר יש לי כ – 70 ק"מ עד הגבול ואני מקווה להצליח יותר הפעם .

 

 

 

 

 

יום ראשון 30.9.2012
הייתי קרוב לגבול ממה שחשבתי, רק שקטע ממנו היה משובש מאד. בשעה מוקדמת מאד התעוררתי ומכוון שאין אינטרנט, היציאה שלי היתה כבר בשעה 7:00 בבוקר. ביציאה מגואטמאלה עיכבו אותי כשעה, עד שנתנו את האישור של יציאת האופנוע את המדינה וזה עוד כלום לעומת השעתיים שהייתי במכס של אל סלוואדור לקבלת האישור לכניסה עם האופנוע. הזמן פחות חשוב, מה שלא נעים הם התנאים של המקום הטמפרטורה היא כ – 35 מעלות והלחות 90% בלי איוורור. פשוט סאונה בלי תנועה ובלי מים או אדים. לקראת השעה 11:00 סיימתי את התהליך ואני רשאי לרכוב כיום וחצי באל סלוואדור (זה בערך הזמן עד הגבול עם הונדורס) שכנראה אותו תהליך יהיה שם וזאת בשביל מספר שעות בודדות שאהיה שם. הבחור הגרמני שפגשתי אתמול ושרכב לאנטיגואה הגיע כשעה אחרי וזאת כאשר רכב יותר מ – 130 ק"מ עד הגבול. נתתי לו מספר טיפים והמשכתי לאל סלוואדור, הכביש רחב יותר אבל עדיין משובש כל זאת עד העיר  Acajutla שמשם הכביש באיכות טובה וכולל שוליים ומעט מאד    Topes  וזאת הפתעה נעימה, המאפשרת רכיבה נעימה לאורך זמן. הנוף יפה לאורך כל הדרך ואני יכול אפילו לעצור ולצלם, אחר הצהרים המוקדמים, אני עוצר במקום עם נוף מדהים לבקבוק קולה ונהנה מהאוירה (התמונה תסביר הכל) לפתע עובר הבחור הגרמני עושה לי שלום וממשיך. נראה לי שלפי התכניות שלו אין לו אפשרות אחרת  פתאום הוא חוזר ואנחנו יושבים ומקשקשים והיה ברור שלפחות היום אנחנו ממשיכים יחד. מה שכך היה. לוקח זמן להתרגל לרצון של כל אחד כמו להיכן להגיע היום, בחרנו את La Costa Del Sol  שבהמשך של העיר La  Libertad  מה שמסתבר, שהמקום מאד תיירותי ואנחנו מתקשים למצוא מקום טוב במחיר סביר. בסוף לקחנו חדר בלי מזגן, אבל הוא התעצבן עד שהחלטנו. מחר הכוונה לעבור את הגבול להונדורס ולישון שם כדי לא לסבול פעמיים באותו יום פעם בכניסה ופעם ביציאה .

 

 

 

 

 

יום שני 1.10.2012
הבחירה של מקום הלינה אתמול בלילה היתה נוראית. החדר היה חם ולא התקרר גם עם המאוורר המגמגם, לא היה שום מקום לשבת לאכול והאנשים במקום לא היו נעימים, המיטה לא נוחה ובעצם במילה אחת: – נפילה! שכולל את העובדה שאין אינטרנט. בבוקר היום יצאנו מוקדם מאד, מה שגרם לכך שהתקדמנו די מהר לגבול, רכבנו על כביש מספר 2 שהולך לאורך החוף ולקראת השעה 11:00 היינו כבר בגבול. היציאה מאל סלוואדור היתה מהירה להפתעתינו ( בגלל הכניסה המתישה ) ואז עברנו להונדורס לאחר שהדפנו את כל המאכרים שניטפלים על כל עובר בגבול. אפילו ההתחלה של הכניסה היתה מהירה ( בהגירה ) ואז הגענו למכס ולמרות היחס הנעים שקיבלנו התהליך לקח כ – 3 שעות שבהם אתה עומד בתורים השונים: לצילומים, לתשלום, לחתימות, למילוי טפסים ואז שוב לצלם. היום הייתי לא רגוע ודווקא הגרמני היה רגוע ושליו. בסביבות השעה 14:00 יצאנו לדרך שוב כאשר ברור שאנחנו מתקרבים לגבול ככל האפשר ובחרנו בעיירה  San Marcos de colon הנעימה וכאן אנחנו ממוקמים. מחר אנחנו נעבור את הגבול וכנראה שניפרד בגלל המהירות והמרחק שהוא רוצה לעשות. היום בבוקר, אני הובלתי ולכן רכבנו בתנאים שאני אוהב. לאחר שעברנו את הגבול הוא הוביל וזה לא מתאים לי מאד, אין ספק שהוא רוכב טוב אבל המהירות והתקיפות שלו – לא מתאימים לי. הכביש לא רע, אבל כל כמה  ק"מ ישנם בורות בכביש שבמידה ואופנוע נכנס אל אחד כזה, לא בטוח שעובר אותו ואני זקוק ליותר שיקול ממנו. לא ברור שזה המצב בניקראגואה, אבל הוא רוצה להגיע עד הגבול עם קוסטה-ריקה ואני רוצה גם לטייל מעט לפני המעבר לקוסטה-ריקה. סיפור קטן שאני רוצה לספר נוגע לשאלות שאני נשאל. ראשית, המבטים על האופנוע מדהימים מידי פעם יש סימונים של וי ולפעמים כאשר אני עומד או בחניה, תמיד תבוא השאלה העיקרית כאן: "לאיזה מהירות הוא מגיע?" לך תסביר להם שהחננה שרוכב עליו לא עובר את ה – 100. רק מדי פעם תשמע את השאלה: "איזה נפח מנוע זה?" אבל אין ספק שהם מעריצים תיירים על אופנוע. עד כאן להפעם , שבוע טוב    גבי

יום רביעי 3.10.2012
את הבוקר העברנו כל אחד עם הטלפונים שלו. הפרשי השעות מאפשרים לנו לדבר רק בבוקר מאחר שכאשר מתחילים לרכוב קשה להתארגן לטלפונים. כבר אתמול איקי ) הבחור הגרמני ) שיש לו זמן ומתאים לו לרכוב מעט היום עד העיירה  San juan del sur ומשם נעבור את הגבול לקוסטה ריקה, והמרחק הוא של 100 ק"מ בלבד, כך שיכולנו למרוח מאד את הבוקר. לקראת 11:00 יצאנו לדרך הלא קשה ולא מסובכת מלבד הרגע שהתחלנו לראות את המכשפות ( כמו שקורא להם יוסי ), אותם עמודים שמיצרים חשמל מרוח ואז אתה יודע שמגיעים לאזור עם רוחות חזקות מה שכך היה. הגענו לעיירה ודי התקשנו למצוא מקום מתאים אך לבסוף גם זה נמצא. לאחר ההתארגנות, יצאתי לסיבוב ולהפתעתי ראיתי בית חב"ד וכאשר נכנסתי, היו רק העובדות המקומיות שלא ידעו להגיד מה קורה היום או בהמשך של חג סוכות. אחר הצהרים, הלכנו לאכול ולאחר מכן הלכנו לטייל על החוף ואז ראינו 4 אופנועים גדולים שהיו מוכרים לאיקי ואכן כאשר הגענו אליהם, הסתבר שהם מפליגים על אותה ספינה מפנמה לקולומביה. קבענו ללכת לאכול ביחד ארוחת ערב וניצלתי את המצב כדי לצלם מנות אוכל שמגישים במסעדות טובות בארצות השונות שעברנו. במהלך הארוחה דיברו על הנסיעה של כל אחד, בעיקר כאשר אצל כולם הבסיס הוא אלסקה – אושוואיה כל אחד בצורה אחרת, אבל נקודות הקצה דומות. נפרדנו בידיעה שלפחות הם נפגשים בעוד 8 ימים. אני שלחתי מייל בתקווה שיש מקום בהפלגה שלהם. זאת עונה חלשה ויש סיכוי אני אדע בימים הקרובים .     חג שמח    גבי

יום חמישי 4.10.2012
קבענו יציאה בשעה 7:30 אבל בשעה 6:30 היינו מוכנים שנינו ויצאנו לדרך. עלינו חזרה על הפאן אמריקאנה דרומה לכוון הגבול עם קוסטה ריקה. היציאה מניקארגואה לא היתה קשה, חוץ מטרטור קטן מאישור אחד לאחר ואז רכיבה לצד השני ששם כבר זה לקח יותר זמן למרות היחס האדיב שקיבלנו בכל עמדה, אבל בכל זאת את הרכיבה לתוך המדינה, התחלנו בשעה 11:00 כך שבעצם המעבר לקח כ – 3 שעות שחלקם היו מלווים בגשם כך שזה לא היה נורא. בקוסטה-ריקה המשכנו לרכוב על כביש 1 שגם כאן ה – פאן אמריקאן וזאת עד העיר Liberia  שם קבענו שנחליט איך ממשיכים. ישבנו לכוס קפה. מכוון שאני רוצה לבקר בחצי האי  Nicoya שלא הייתי בו בעבר והוא רוצה יותר לראות את הפארקים היפים שאני כבר ראיתי, החלטנו להפרד ל – 4 ימים ולהפגש ב – 8 לחודש ביציאה של מעבר הגבול של קוסטה-ריקה להמשך משותף. אני פניתי מערבה על כביש 21 לכוון העיירה Santa cruz בתקווה למצוא מרכז מבקרים כדי להשיג מפה טובה של קוסטה ריקה, לאחר שעברו כמה ק"מ ולמרות השלטים שיש מרכז מבקרים. לא ראיתי אחד כזה ועצרתי במשרד של חברת ההשכרה וביקשתי מפה שהייתי מוכן לשלם אבל הבחור נתן לי אותה והסביר לי איך להגיע ליעד שלי שהוא ה – פאצ'ה ממה. כמו ההסבר לפני סנטה קרוז פניתי לכביש 160 לכוון אזור החוף, לאחר כ – 40 ק"מ, הסתבר שהכביש הופך להיות כביש מהודק אך מחורר והמרחק שנישאר הוא של מעל 30 ק"מ והחלטתי שזה לא מתאים לי ואני עושה את הדרך חזרה לכוון סנטה קרוז ומשם חוזר ל 21 לכוון מערב. הגעתי לעיר Nicoya  ופניתי על כביש 150 לכוון החוף. הנוף מדהים שזה מה שאני זוכר מקוסטה-ריקה שבעיני היא מהיפות בארצות תבל. בשעה 16:00 הגעתי ל -Samara. כאשר שאלתי על המרחק ומצב הכביש לכוון  Samara שלידה נמצאת  הפאצ'ה ממה, הבנתי שזה לא מתאים מכוון שהחושך יורד כבר בשעה 17:30, החלטתי למצוא מקום ללילה ומחר אני אחליט על ההמשך שלי בחצי האי. מצאתי מקום יפה אני אחרי ארוחה טובה של אורז ושעועית שזהו אוכל מאד מקובל כאן. רק שהשעועית שונה מאד משלנו. אך אני אוהב אותה מאד. עד כאן להיום   סוף שבוע נעים     גבי
יום שישי 5.10.2012
אתמול כאשר בררתי לגבי האפשרות לרכב לכוון Sonora  הבנתי שהכביש ממש לא טוב והבוקר החלטתי שאני יורד מסיפור פאצ'ה ממה, גם לאחר שקראתי בהוראות הנסיעה שלהם שאומרות כי עד נובמבר, צריך רכב של 4×4 כדי להגיע אליה. הבוקר גם קיבלתי אישור לזה שיש מקום בהפלגה הקרובה מפנמה לקולומביה ביציאה של ה-12 לחודש. אין ספק שהמזל שיחק פה תפקיד מרכזי, מכוון שלא הייתי מוכן ומודע לבעייתיות שבמעבר בין פנמה לקולומביה. משום מה, תמיד חשבתי שיש קו מסודר של מעבורות ומאחר וזאת עונת תיירות חלשה, לא תהיינה בעיות במציאת מקום. רק שמסתבר, שאין קו כזה עדיין למרות הפירסומים כאילו יש. התכנית המקורית שלי היתה להקיף את חצי האי ניקויה אך ירדתי מזה בגלל מצב הכבישים בכל האזור, בחרתי לרכוב ל –  Uvita ולהנות מהמקום. רכבתי חזרה לכוון העיר Nucoya  משם לקחתי את כביש 21 מזרחה מספר ק"מ ופניתי בכביש 18 לכוון היבשת במטרה להגיע לכביש 1 ( הפאן אמריקאן ) הכביש בסדר, הנוף נהדר כמעט כרגיל וכאשר הגעתי לכביש 1 פניתי דרומה לכוון העיר Esperanza . כאשר הגעתי לכניסה, פגשתי את הקבוצה משלשום בערב, שבנתיים נוספו לה שני רוכבים אחד ממקסיקו ואמריקאי נוסף, קישקשנו קצת והם רכבו לכוון סן-חוזה ואני פניתי לכוון Quepos . באותו רגע התחיל גשם חזק שכל הסימנים המוקדמים רמזו שאכן הוא בדרך. פניתי לכוון סופר גדול ונכנסתי אליו לאחר שהחנתי את האופנוע מתחת לעץ ענק. החום והלחות כל כך גבוהים, שלי אין חשק להוסיף עלי את ציוד הגשם ואני מעדיף להמתין כ – 20 דקות מתחת לסככה או מתחת למטריה, לסיומו של המבול ואז לצאת לדרך וזה מה שהיה. הכביש חדש והרכיבה נעימה במזג אויר חם אך מעונן שהופך את הכל לקל יותר. כאשר אני עוקף את Jaco  אני עוצר לצלם כדי להזכיר לעצמינו שלפני שנתיים היינו פה בחניה לפני הביקור ב -מנואל אנטוניו ( שמורת טבע מדהימה ). אני מגיע לקפוס קצת מאוחר וזה מקשה עלי בחירה טובה של מקום בגלל חוסר הסבלנות לאחר יום ארוך של רכיבה. לאחר ההתארגנות אני יוצא קצת לטייל ומוצא שוק ערב שנפתח ברגעים אלה ואין כמו להרגיש את המקום כמו במקומות כאלה. שבת שלום לכולם.

יום שבת 6.10.2012
התכנית שלי להיום הייתה ליהנות מיום יפה במקום יפה ונסיעה קצרה. הרכיבה היתה אכן קלה. עליתי חזרה לכביש 34 שיורד דרומה עד לעיירה הקטנה Uvita . נכנסתי למלון קטן של בחור ישראלי שחי כאן מזה 3 שנים בשם אלירן שבנה במו ידיו מקום שמתאים לצעירים ובנוסף אין לו אינטרנט ואין לו חדר לאדם לבד. ישבנו וקשקשנו ושתינו כוס נס קפה אמיתי מהארץ ( שהיה נהדר ) ונפרדנו מכוון שרציתי גם לראות כדורגל של סוף שבוע. סיכמתי איתו שבמידה ואני אשאר במקום אני אחזור אליו. החיפושים שלי לא צלחו. כנראה שהמקום מבוקש והם רוצים מחירים גבוהים מאד על חדרים פשוטים, מה שלא מתאים לי. במלון האחרון שניסיתי לבדוק התחיל פתאום גשם זלעפות ואני התיישבתי לחכות עד שהגשם יגמר, אין לי מושג כמה זמן הייתי מכוון שנירדמתי וכאשר התעוררתי השעה היתה כבר 13:00 וזאת כי שפנה אלי מוכר של אמפנדות ושאל עם אני רוצה. מייד לפי הדיבור הבנתי שהוא ארגנטינאי וקניתי 2 אמפנדות שהיו טעימות ביותר. הגשם בנתיים נחלש ואני החלטתי לרכוב לכוון העיר Neily שהיא קרובה לגבול ופשוט לא להתעסק מחר בנושא לינה, כדי לצפות במשחק של ברצלונה נגד ריאל. המרחק הוא של כ – 100 ק"מ והתנועה לא היתה רבה, כך שהדרך עברה בסדר עם גשם קל ברוב הזמן ויותר חזק בחלק מהזמן. מצאתי מקום נחמד לשני הלילות הקרובים ויצאתי לעיירה שאין בה שום דבר מיוחד. חזרתי לחדר לכתיבה וקריאה.

שבוע טוב

גבי

מגבול קוסטה-ריקה פנמה.

—————————————————————————————————–

ערך יוני. כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לגבי פלקסר

—————————————————————————————————

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

גבי ויוסי ממשיכים דרומה בקליפורניה

ופוגשים חקלאות גדולה, סלעים עצומים ועצי ענק

הצג מפה גדולה יותר

יוםשני 20.8.2012
עכשו 20:30 בערב אצלנו ואני מתחיל לכתוב וכאשר נכתב התאריך ואני רושם את ה – 20 לחודש ובא לספר שהיום ניפרדנו מנייג'ל, בעצם בלי לשים לב סגרנו 4 חודשים ביחד בדיוק. יצאנו ב – 20 לאפריל ונפרדנו ב – 20 לאוגוסט, יש לזה משמעות? אין לי מושג. בבוקר עשינו וידוא לנושא העברת התמונות שאתמול ביצעתי לראשונה לבד ועשינו חזרה ולימוד של ה – GPS מכוון שהמכשיר היחיד שהיה לנו היה אצל נייג'ל שרוב הזמן הוביל. יוסי ואני אירגנו את האופנועים ליציאה נתנו חיבוק לחבר יקר ויצאנו דרומה. עלינו על ה – 101 לכוון סן-פרנסיסקו ועצרנו לצילום לפני העליה לגשר הזהב . כמובן שכמעט לא ראינו את הגשר בגלל הערפל אבל זה היה חייב להעשות בכל מצב . חצינו את הגשר ועצרנו שוב בצד השני לצילום נוסף. מיד אחרי הגשר, עלינו על כביש 1 שחוצה את העיר בצד המזרחי שלה והוא פחות עמוס מה -101 שעובר במרכז העיר. הקור היה נוראי ולפעמים אנחנו מרגישים כמו באלסקה וזאת בקליפורניה… המשכנו בעצירות כדי לחפש כלבי ים או משהו אחר העיקר להגיד שראינו משהוא אחרי שנסענו כמעט שבוע על ה – 101 ועל ה – 1 המפורסם, אבל כלום. לא ראינו שום בעל חיים, חוץ מעופות למינהם, אבל הנוף היה יפה. ברכיבה של היום, עברנו אזורים חקלאיים מדהימים ואין אפשרות לצלם מכוון שלא יצרו מפרצונים בצידי הכביש כמו שיש כאשר הכביש נצמד לחוף, (את זה חייבים לשנות) יש מקום להחדיר את הנושא של תיירות חקלאית, שבעיני היום ובהרבה ימים אחרים היא יפה יותר מאשר התיירות שאנחנו רגילים לראות שהיא נופית בעיקר. אחר הצהרים, הגענו לקמפינג שבחרנו להיום, הקמנו את האוהלים ויצאנו לקנות GPS ליוסי ולי להמשך הדרך. מחר בכוונתנו להגיע ליוסמיטי פארק, בתקווה שיהיה בתוך היבשת יותר חם מכוון שעכשו אני קופא מקור ומחכה לרגע שאגמור לכתוב כדי להכנס לאוהל להתחמם .

יום שלישי 21.8.2012
תקציר היום : כאשר קמנו היו 12 מעלות וכאשר עצרנו בצהרים היו 40 מעלות .
הבוקר היה ערפילי וקר וכמו שכתבתי אתמול לפעמים אנחנו מרגישים כאילו לא עזבנו את אלסקה . בתכנית היום לרכוב לכוון  Yosemite National Park ואני כמו תמיד הכנתי דף עם הכבישים איתם נרכוב לשם , אבל נכנס גורם נוסף למשחק והוא ה – GPS שהטענתי הבוקר במטרה לבדוק אותו במשך היום. כבר בתחילת הנסיעה הוא משך אותי לכביש שלא התכוונתי לנסוע בו ולכן גם לא עליתי עליו ואחר כך הוא משך שוב והפעם החלטתי שאני הולך איתו ואכן הוא הביא אותנו ליעד שהוא הכביש שמוביל מרצועת החוף לכוון היוסמיטי. הדבר הנפלא שקרה לנו הוא העובדה שעברנו בכבישים פנימיים באזורים חקלאיים מדהימים בהקיפם וביופיים. יוסי ואני לא יכלנו להפסיק להנות מאיכות הביצוע של החקלאות, כאשר השיא הוא בעמק סן חואן על כביש 156 בין הכביש 101 עד לעיירה  Holister כמות השטחים והגידולים הם לא סופיים עם כמות משאיות הובלה בקרור שלא לא רואים בכל מקום. בשבילנו זאת הייתה חוויה נהדרת שהייתה יותר מפיצוי על יום רכיבה ארוך. לאחר מכן, עברנו את המאגר הענק  San luis שמו שהוא פשוט בגודל שלא רואים הארץ, אני מניח שהוא מכיל מאות מיליוני קוב לחקלאות באזור. בהמשך הנסיעה, חצינו מספר תעלות ענקיות להובלת מים שהמוביל הארצי הוא הקטן שבינהם. באחת העצירות, שוחחנו עם הבעלים של אחת החוות וממה שהספקנו להבין ולחשב מחיר המים שלהם במידה וזה לא מבאר פרטית, הוא עשירית ממחיר המים אצלנו לחקלאות. אני ממשיך להתעקש על זה שטיול בעקבות הנוף החקלאי לא נופל משום נוף אחר והיום, זאת היתה מהדוגמאות היותר מתאימות לתאוריה שלי. גם הנוף, כאשר יוצאים מהעמקים החקלאיים, יש שדות מרעה לבקר ומדי פעם גם רואים רפתות לחלב. כמו שציינתי, כאשר עזבנו את רצועת החוף ונכנסנו לאזור הפנימי, הטמפרטורות התחילו לטפס עד שבצהרים הגיעו ל – 40 מעלות. דבר שחייב אותנו להתקלף מהציוד שלבשנו בבוקר, כאשר יצאנו לדרך ואז לבשנו כל מה שהיה לנו, כדי לא למות מקור. בסוף היום הגענו ל -KOA שליד העיירה Mariposa על כביש 140 כ – 30 ק"מ לפני היוסמיטי. בקיצור, היום היה לנו מהפך במזג האויר ובנושא העיקרי של הטיול שהיום היתה בחקלאות המפותחת של קליפורניה. אני רק רוצה לציין, שלרכוב ב – 40 מעלות, עם כל הציוד ( למען הביטחון ) זה די קשה, למרות שזה עדיף על קור ברכיבה.

יום רביעי 22.8.2012
המיקום של ה – KOA שישנו בו היה מדהים, אבל החלקות היו ללא דשא ובעצם היו שטחים מיושרים מלאי אבק (פודרה ) שליכלך אותו ואת הציוד, לקח לנו זמן להתארגן ליציאה לכוון הפארק. נכנסנו דרך הכניסה המערבית על   El Portal Road אחת משלושת הכניסות לפארק. הדרך לכניסה עוברת דרך העמק של  Merced River שהוא הנהר שחוצה את ה – Yosemite National Park שבעצם כמות המים שלו קטנה ודומה יותר לנחל קטן הרבה יותר מהדימוי המפלצתי שלו, אך הנוף יפה ביותר. אנחנו נכנסים לפארק והתחנה הראשונה היא תצפית על קיר הגרניט האדיר של El Capitan  הנוף בפארק יפה וסלעי הגרניט האדירים העוטפים את הפארק מרשימים. אנחנו מגיעים למרכז המבקרים ואז מסתבר שמפל היוסמיטי יבש וגם ה –  Mirror Lake יבש, כך שבעצם המסלולים המועדפים להליכה לא רלוונטים. האויר נעים ואנחנו יושבים לשתות ולהנות מהמקום. לאחר מכן נוסעים לצלם את האין מפל יוסמטי ונהנים מהנוף היפה לפני שפונים ליציאה לכוון השער הדרומי, דרך כביש 41. לא רחוק מתחילת המסלול יש תצפית יפה בשם Tunnel View  על שם המנהרה שנמצאת מיד לאחר מכן ומשם רואים יפה את כל עמק הפארק היפה. המשכנו לרכוב ועלינו על ה –  Glaciar Point Road שלוקח אותנו במסלול של 16 מייל לתצפית מדהימה על כל בפארק. משם גם אפשר לראות את המפל העליון והתחתון של נחל ה – Merced בחלק היותר גבוה שלו, שם כמות המים נראית הרבה יותר גדולה. הדרך חזרה עוברת ב –  Wawona Road שלוקח אותנו בדרך פיתולים ארוכים שלא חישבנו נכון את המרחק ובעיקר את הזמן. מכוון שהזמנו לינה בקמפינג שהקבלה נסגרת בשעה 18:00 ובמידה ומאחרים, מפסידים מספר דברים כמו קוד לאינטרנט או מפתחות לשירותים ולכן נכנסנו לרכיבה מהירה וארוכה בחום שך 38 מעלות כדי להגיע בזמן. הגענו 10 דקות לפני הסגירה והמקום לא היה יפה מדי , עדיין הוא לא עומד בסטנדרטים של הרשת. שתדעו ה – KOA שליד פרסנו לא להיט, אבל היום כולו – היה נהדר ולא לחינם הוא נחשב לאחד היפים בפארקי ארצות הברית.

יום חמישי 23.8.2012
הקמפינג של היום הוא על כביש 108 שמוביל הישר ל –  Sequoia National Park ול – Kings Canyon National Park . בדרך שוב אנחנו עוברים עמקים חקלאיים נהדרים בעיקר ב – Squaw Valley שרואים חקלאות מדהימה ביופיה ובגודלה. בכלל, למרות שהטמפרטורות ביום גבוהות מאד, ישנם המון גידולי הדרים ופירות של עצי נשירים והרבה כרם כלומר: יש מספיק מנות קור כדי ליצר תוצרת כמו: אפרסקים שרואים הרב, ענבים – שבימים אלה בוצרים ורואים את כמות העובדים האדירה שנמצאים בשטח. וגם כמות אדירה של רוכבים. ממה שאני מבין גם מי שעובד בעבודות פשוטות יחסית מגיע לרכוב כאן.
גם כאן אנחנו מגיעים מהשער המערבי וגם כאן הדרך עוברת העמק שבו גם עובר ה – Kings River שהוא הנהר העיקרי שחוצה את שני הפארקים. הנוף בכניסה לפארק יפה, כמו כמעט בכל דרך שעולה לאורך זרימה של נחל או נהר, אנחנו כמובן עוצרים לצלם, אבל תמיד מרגישים שהמקום בו עצרנו, יכול לשקף את היופי שאנחנו רואים בדרך. כמובן שזה המקום לציין, שטיול כמו שלנו חייב להיות מלווה על ידי מצלמת ראש שמולבשת על הקסדה ובה היינו יכולים להמחיש הרבה יותר טוב את היופי הנשקף לאורך הרכיבה ולא רק תמונה אחת מייצגת. נכנסנו למרכז המבקרים של הפארקים כדי לקבל מפות והעדפות לטיולים ודי הופתענו, מכמות הדברים שיש לראות בשני הפארקים. התחלנו לרכוב לכוון הקינג קניון שהוא השני בסדר הנסיעה של הכביש הפנימי של הפארק. בהתחלה הדרך מיוערת בעצי מחט למינהם ולאחר מכן היא מתחילה לרדת לאורך הקניון בכביש צר שמרחוק כאשר מצלמים אותו הוא דומה משהוא לדרך המוות בבוליביה – רק בלי היער. כאשר הדרך גם מתחברת לנחל עצמו, הכביש הופך להיות צר יותר, אבל הנוף הנשקף יפה ביותר. הגענו לנקודה הקיצונית של הפארק שהיא מעט רחוק מה – Cedar Grove Visitor Center. אין תצפית מהנקודה הזאת אלא עם הולכים. התחלנו להבין, שהזמן לא איתנו והתחלנו לחזור אנחנו חוזרים על השגיאה הקבועה , 36 מייל בפארק זה לא שעה של רכיבה, כי אם הרבה יותר! בעיקר בגלל העצירות לצילומים, הפניות הרבות והמהירות הנמוכה המותרת. בדרך חזרה פנינו לכוון Hume Lake  היפה שנמצא בשום מקום, אבל יש מסביבו אוירת נופש נעימה. ואכן, המון אנשים נמצאים כאן להעביר יום של חופש. אנחנו עוצרים גם ליהנות מהשלווה ואוכלים ארוחה קלה וממשיכים ברכיבה על כביש צר ונעים כאשר מדי פעם כבר מתחילים לראות את עצי הסקוייה הענקיים והמדהימים ביופיים. באחת הפניות, אנחנו מגיעים למקבץ של עצי סקויה אדירים וכמובן עוצרים לצלם מכל זוית אפשרית, עכשיו הרגשתי שהייתי בפארק הסקוייה וחוויתי את חויית העץ הענק והמרשים. לאחר מכן עוד עצרנו לראות מקבץ נוסף כאשר הידוע מכולם הוא ה-  Sherman Tree הוותיק והגדול, אך מסביבו הרבה עצי סקויה מדהימים בגודלם. עצרנו עוד לצלם את Moro Rock  הצופה על העמק המדהים למרגלות הפארק והתחלנו להתגלגל דרומה על ה –  Generals Highway לכוון Visalia תחנתנו הבאה. הכביש ארוך ומפותל כמו שאומר השיר ואנחנו מגיעים לקמפינג של KOA ליד העיר ויסליה עם שקיעת השמש. ממש כמעט ב – 20:00 בערב, רגע לפני סגירת הקבלה. עייפים ורצוצים מיום ארוך אך נהדר ביופיו. היינו ביומיים, בשלושה פארקים נהדרים שאני בהחלט ממליץ לא להפסיד אותם במידה ואתם בסביבה. הקמפינג נעים מאד והחום נעלם. כך שהאווירה נעימה ביותר. אך אנחנו עייפים מאד ואחרי המקלחת הלכנו לישון.

יום שישי 24.8.2012
התכנית המקורית, היתה להתקדם לאגם איזבלה על כביש 178 ולמחרת להגיע ל – Olancha . בבוקר החלטנו לרכוב על הכביש המהיר 99 לכיוון דרום ולרכב עדLone pine  שהיא עיירה גדולה יותר ומציעה יותר אפשרויות ללינה. על כביש 99 אנחנו ממשיכים לראות הרבה חקלאות ובציר ענבים בכמויות גדולות, אך כאשר אנחנו פונים מזרחה לכביש 178 ונכנסים יותר ליבשת, כמות השטחים המעובדים קטנה עד שנעלמת בכלל, כאשר השלט אומר שעכשיו נכנסים למדבר קליפורניה. הנוף הופך להיות קירח עם ריכזי קקטוס, מסוג שאני לא יכול להגדיר וגם הוא נעלם עם הרכיבה מזרחה. כאשר אנחנו עוברים את Isabela Lake  שהוא אגם מלאכותי. הכל נעלם והרכיבה מבחינה נופית דומה מאד לערבה. אנחנו עולים צפונה על ה – 395 וממשיכים לדהור לכוון Lone Pin . כאשר אנחנו מגיעים מתברר שלא קל יהיה למצוא חדר טוב במחיר של פחות מ -120 דולר, אבל המשכנו להסתובב ולמזלנו, מצאנו חדר של מיטת קומותיים בהוסטל שמסתבר שהוא נעים ביותר בחצי מחיר. הכוונה לצאת מחר מוקדם כדי לעבור את Death Valley מוקדם יחסית – לפני הטמפרטורות הגבוהות. בינתיים, אני משלים כתיבה של שלושת הימים האחרונים שלא הספקתי לעשות .

שבת שלום לכולם    גבי ויוסי

————————————————————————————————————————————————-

ערך יוני. כל הזכויות C לסיפור ולתמונות, שמורות ליוסי וגבי

————————————————————————————————————————————————

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!