[youtube url=http://youtu.be/4GmChPgP2KY>]
—————————————————————————————————————————————
כל הזכויות C שמורות למני אברמסון
—————————————————————————————————————————————-
מאת: יוני · קטגוריות: כללי · יש תגובה אחת, הוסף תגובה
——————————————————————————————————————————————–
כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות למני אברמסון
——————————————————————————————————————————————–
מאת: יוני · קטגוריות: כללי · לחץ כאן כדי להגיב ראשון!
בדרכי לעיר Trento מורה לג'פיאס לאתר מקום קאמפינג ואכן הוא נותן לי מס אפשרויות, לאחר מעבר בשלושה אתרי קאמפינג אני מוצא את מבוקשי, תמיד יותר נחמד למצוא אתרי קאמפינג קטנים ולעדיף אותם על הגדולים, מכיוון שבאתרים הקטנים האווירה הרבה יותר נחמדה ומשפחתית וגם בדרך כלל המחיר הוא יותר זול. למחרת בבוקר מארגן את כל הציוד ולקראת שעה 8 אני מוכן ליציאה.
הכיוון הוא מערבה ועולה על כביש s42, אשר מתגלה ככביש חלומי עבור הרוכבים, הכביש מפותל ויש בו אין סוף של סללומים שמאפשרים לשמור על מהירות וזרימה טובה. אני חושב שזה אחד הכבישים המהנים שיצא לי לרכוב בצפון איטליה ואכן ממולצת מאוד.
מכביש s42 ממשיך מערבה על כביש s39 שמכניסה אותי לשוויץ ומשם פונה צפונה לכיוון עיירת הסקי הידוע והמאוד יקרה וגם קסומה בשם St.Morits. בדרך לשם עובר במעבר יפיפה בשם Passo Del Bernina שנמצאת בגובה 2330 מטר, עוצר לצילומים ונהנה מהנוף והאוויר הקריר של ההרים. בזמן שאני עסוק בצילומים, מגיע מכונית בנטלי וחונה ליד המג'סטי ומשם יוצא אדם מבוגר עם קבים ביחד עם הנהג הפרטי שלו. לאחר שאנחנו מברכים אחד את השני לשלום, הוא שואל מהיכן הגעתי מכיוון שהוא הבחין בלוחית זיהוי שלי, ואני משיב לו מישראל, הוא מחייך ואומר לי אז בטח אתה מכיר את "שיר השירים", אני מסתכל עליו ושואל אותו מה לו ולשיר השירים? הוא מחייך ואומר לי שהמקצוע שלו היה מוציא לאור והוא תירגם את הספר למספר שפות באירופה. לאחר שהמשכנו בשיחה ונפרדנו כידידים, עליתי על המג'סטי והמשכתי לכיוון St.Moritz בזמן שאני מתגלגל בירידות של מעבר Bernina אני חושב איזה מגניב זה לפגוש אנשים כאלה על פסגת ההרים ובמקומות הכי לא צפויים.
מגיע ל St.Moritz ונדהם מהיופי של המקום ומהפסטורליות שלה, הכל ירוק ומסביב ההרים עם שלג על הפסגות, לא פלא שזה אחד מהאתרי הסקי היוקרתיים של שוויץ.
לאחר ביקור בסופרמרקט וקניית מצרכים לקראת ארוחת צהריים אני ממשיך לכיוון עירה Chiavenna ושוב נכנס בחזרה לאיטליה. משם ממשיך ברכיבה לכיוון דרום מערב על כביש 37 וכביש 36, שרוכבים על הכבישים הנל ניתן להבחין במפל ענקי שנופל מגובה רב דבר המחייב התקרבות למפל ולעצירה לצילומים ולהפסקת בירה קרה ליד המפל. לאחר עצירה ומנוחה ליד המפל המרשים ממשיך שוב ברכיבה ומתמקם לקראת הערב ליד עירה Menaggio לטובת קאמפינג הממוקם על שפת האגם Lago.
למחרת בבוקר ממשיך ברכיבה לכיוון צפון מערב לעירה Locarno ושוב נכנס לשטחה של שוויץ. המעבר מאיטליה לשוויץ מורגשת היטב, ברגע שעוברים את הגבול מאיטליה לשוויץ, פתאום ההאספלט נהיה הרבה יותר איכותי וגם מתחילים לראות יותר שלג על ההרים. או כמו שאמר לי אחד הרוכבים שפגשתי "איטליה כבישים פחות טובים ואין שלג, שוויץ כבישים איכותים ויש שלג".
מLocarno ממשיך ברכיבה מערבה על כביש s337 ושוב עובר משווץ לאיטליה, משם ממשיך מערבה על כביש s33 ועובר את הגבול לשוויץ ועוצר לתדלוק, ממש על הגבול בין שוויץ לאיטליה על כביש 33, מבחין במפל די מרשים אז לאחר תדלוק אני חושב לעצמי שזה זמן טוב למנוחת קצרה ולהפסקת גלידה, קונה גלידה בדוכן ויורד ורוכב לעבר המפל לטובת מנוחה ולהתפנק על הגלידה. בדרך אני מזהה כביש מאוד צר אשר מתפס לעבר ההר ממנו זורם המים של המפל ומחליט לאחר עצירה לסטות מהמסלול שתכננתי ולטפס על ההר ולראות לאן הוא מוביל.
הכביש מאוד צר ומפותל וכמעט שאין עליו תנועה של כלי רכב ומתפס גבוה גבוה עד שהוא מביא אותי לפסגה של 1847 מטרים, על הפסגה פוגש זוג אוסטרים שבאו לבקר את החבר השוויצרי שלהם שגר ממש על הפסגה ומגדל לו בקר ועוד כמה דברים, מברך אותם לשלום והם מיד שולפים בירה קרה ומציעים לי ודי מופתעים לראות אותי מכיוון שזה לא מקום מוכר שרוכבים נוהגים לבקר בו.
לאחר הכרות ובירה אוסטרית טובה וכמה תמונות של שרשרת ההרים עם שלג על הפסגות, הם אומרים לי שאין משהו מענין בהמשך ומציעים לי לחזור מתחנת הדלק שהגעתי ולהמשיך לעירה Brig. בדרכי חזרה מטה רואה רכב שחונה בצד הכביש וזוג איטלקים שקוטפים דברים מתוך היער, אני מחליט לעצור ולחקור את העניין, חונה ליד ויורד מהמג'סטי ומתקרב אליהם בעודי מסמן להם לשלום ושואל אותם מה הם קוטפים? הזוג מסתובב לעברי ומראים לי פרי יער הדומה לתות או פטל ומציעים לי לטעום, הפרי מאוד טעים ומתוק ומסבירים לי שהם הולכים להכין גלידה איתה. אני מחליט לקטוף לי גם כמה כאלה שיהיה לי לקינוח לארוחת הערב.
השמש מתחילה לשקוע ואני חושב שהגיע זמן לחזור לכביש שבאתי ממנו ולמצוא לי מקום קאמפינג לערב. ממשיך לעוד רכיבה של שעה ומתמקם לקאמפינג ליד עירה Brig בשוויץ. בערב מכיר רוכב מפורטוגל ועוד רוכב מבוגר שרוכב על במוו r75 ומספר להם מהיכן הגעתי ולאן אני ממשיך למחרת. לאחר כמה דקות הם מציעים לסטות מהמסלול ולהמשיך ברכיבה עוד קצת מערבה על מנת לראות את Passo Grand S Bernardo מכיוון שהם טיילו שם היום ואמרו שהיה פשוט מדהים. הצצה בכמה תמונות שלהם ואני משתכנע ששווה לבקר שם, תוך מספר דקות הם שולפים מפות ואנחנו משתלטים על חדר הכביסות של הקאמפינג לבניית מסלול עבורי למחר.
בבוקר מתעורר מכין קפה וארוחת בוקר ויוצא למסלול שתכננו ערב קודם ומגיע למעבר Grand Bernardo, המעבר פשוט יפיפה עם שילוב של אספלט איכותי ומלא עיקולים , אני שמח שפגשתי את הרוכבים ובזכותם יצא לי לראות את המעבר היפיפה הזה, לקראת הצהריים אני עושה חזרה לכיוון מזרח לעירה Brig שיצאתי משם בבוקר ומשם ממשיך על כביש 19 לכיוון עירה Nufenen לטובת קאמפינג והתארגנות לקראת יום רכיבה גדוש במעברים מדהימים וללב של האלפים השווצרים. פותח את האוהל במקום מקסים ודי גבוה בהרים שנקרא Nufenen Camping , הקאמפינג מעוצב ממש יפה וממוקם ליד נחל. בערב מכיר עוד זוג אוסטרים שמציעים לי להצטרף אליהם לארוחת הערב ולבירה טובה ויותר מאוחר פוגש רוכבת מגרמניה שרוכבת על במוו 650 טווין שמזווד בכל טוב מאביזרי טוראטק ושאר החברות, אנחנו מחליפים כמה מילים ואז מתחיל לרדת גשם אז אנחנו נפרדים לשלום וכל אחד חוזר לאוהל לטובת שינה טובה לקראת יום רכיבה של מחר.
בבוקר מארגן את הציוד, קפה וארוחת בוקר זריזה ויוצא בהתרגשות לקראת יום מרוכז במעברים גבוהים יפים ומושלגים ביותר שיש לשוויץ להציע.
מתחיל עם המעבר הראשון Nunfenenpass לאחר מכן פונה צפונה ל passo Gottardo ובזמן שאני מטפס לעבר המעבר אני מבחין שיש עוד כביש שמטפס לעבר המעבר הנ"ל ואז החלטתי שאני רוצה לעשות גם אותו, לכן שהגעתי לפסגה של המעבר ירדתי בחזרה על כביש שראיתי קודם לכן לאותו מקום שבאתי ממנו. לפאסו Gottardo ישנם שני כבישים שעולים אליו, אחד כביש חדש והשני הוא הכביש העתיק של מאות שנים שבנוים מאבני השפה וזה הכביש המקורי שדרכו היו עוברים, הכביש הישן מחייב בולמים רכים ואני שמח שעשיתי אותו בירידה. לאחר שירדתי בכביש הישן, שוב עליתי בפעם השני בכביש החדש והאיכותי ובפסגה של Passo Gottardo פגשתי את הגרמניה על הבמוו שהכרתי יום קודם.
משם המשכתי ל Furkapass ולאחריו ל Grimselpass ואז מזרחה ל Sustenpass ולאחרון להיום ל Oberalpass. אני חייב להגיד שזה היה היום הכי יפה וגדוש בנופים עוצרי נשימה, שלג כמעט על כל מעבר ואגמים מלאים בקרחונים, לפעמים עברה בראשי המחשבה, מעניין איך נראה המקום בחורף אם באמצע יולי יש פה שלג וקרחונים על הפסגה? אני חושב שזאת חוויה עוצמתית לעבור בכל המעברים האלו עם האופנוע ושכל רוכב חייב לעבור בהם. אני בהחלט עוד אחזור לפה עוד כמה פעמים.
אחרי עוד לילה של קאמפינג כיפי, המשכתי לרכיבה לכיוון מזרח לpasso del Lucomagno ולמעבר passo Bernardino, כאשר הגעתי לפסגה של המעבר היה די קר אז שלפתי את ערכת הקפה והכנתי תה מרווה חם בשביל להתחמם ובזמן שאני עסוק בהכנת התה
אני שומע מהכביש את הרעש המוכר של ווספות, אני מסתכל ימינה ואני רואה רוכבת אוסטרית על ווספה שטיפסה את Bernardino על ווספה כחולה ומזוודת בתיקים. אני מחייך אליה ומביט בה בתדהמה ומציע לי כוס תה חם בזמן שאני מספר לה שחברים שלי חושבים שאני משוגע שיצאתי עם הקטנוע ופתאום אני רואה אותה על ווספה, היא חייכה ואמרה "הכל אפשרי עם יש רצון". נפרדנו לשלום ואני המשכתי לעבר המעבר הבא ל Splugenpass. לאחר שכבשתי גם את המעבר הנ"ל המשכתי לכיוון דרום מזרח שוב לעבר עיירה St.Moritz על מנת להגיע למעבר הגבוה ביותר באיטליה, פאסו סאטלביו .
כאשר עברתי מכביש s 36 לכביש s37 לכיוון צפון מזרח, פתאום שמעתי רעש מנועים אדיר, ישר התחלתי לחפש את מקור הרעש ומהר מאוד גילתי כ 50 מכוניות אסטון מרטין בדרכם לעיירה St.Moritz . מסתבר שאסטון מרטין חוגגת 100 שנים של פעילות והיא החליטה להוציא טיול מועדון מלונדון לשוויץ. אני והמג'סטי דוהרים אחרי המכוניות ומקווים שתהיה תנועה שתעכב אותם על מנת להשיג אותם ולנסות לצלם אותם, ואכן כך היה, איזה אוטובוס עיכב את המכוניות בעליות והיה להם קשה לעקוף, אני ניצלתי את המצב והצלחתי להשיג את כל המכוניות אסטון מרטין וגם לעקוף את האוטובוס והצלחתי לתפוס צילומים טובים של כל המועדון. זאת היתה חוייה מרתקת לרכב מאחורי מפלצות הסמ"ק ולשמוע את המנועים שלהם רועמים.
למחרת בבוקר מתעורר ושוב התרגשות ממלא את גופי, היום הולך לעבור במעבר הגבוה ביותר באיטליה Passo del Stelvio המעבר השני הגבוה באירופה המתנשא ל 2757 מטרים ועם 52 עיקולים עד שמגעים לפסגה. מתפנק בארוחת בוקר טובה ויוצא לדרך, מתחיל לטפטף ואני בתקווה שהגשם יפסיק עד שאני יגיע לעליות של הסטאלביו, המזל משחק לטובתי וכעבור חצי שעה פוסק הגשם והעננים מתחילים להתפזר.
אחרי המעברים והאספלט המשובח, הבטחון ברכיבה עולה והרשתי לעצמי להכנס לפניות עם יותר מהירות ולהטות את המג'סטי עוד מעלה ועוד מעלה כל הדרך עד לג'ק וכך עם חיוך מאוזן לאוזן ,עיקול אחרי עיקול, מטר אחר מטר, אני והמג'סטי הגענו לפסגה של הסטאלביו בראש מורם ומלא סיפוק גם מהכביש המפותל וגם מהנוף המדהים שמסביב. בפסגה של הסטאלביו פגשתי במקרה את שוקי גיבור, חבר מהארץ שרוכב על במוו 1200 שהגיע לביקור עם הילדים ברכב שכור, זאת היתה הפתעה נעימה לפגוש אותו ועוד במקום הכי גבוה באיטליה לצד נופים משגעים.
במעבר הסטאלביו החנתי את המג'סטי לצד עשרות אופנועים, תפסתי את המצלמה וטפסתי ברגל עד לגובה של 2845מטר בשביל לצלם וגם לשתות קפה בבית קפה הקטן שצופה על כל סטאלביו מלמעלה. בדרך למטה מהסטאלביו ראיתי זוג מבוגר שרוכבים על קטנוע 125 של סאניאנג , וגם הם טפסו והגיעו לפסגה כמו שאר האופנועים הגדולים.
משם המשכתי לעוד מעבר מדהים בשם Passo di Gavia שנמצא בגובה 2621 מטרים והוא פשוט מעבר שחובה לבקר בו. משם המשכתי ברכיבה על כביש s42 לכיוון מזרח, כן זאת אותו הכביש המדהים שהזכרתי והמלצתי קודם לכן. התמקמתי לקאמפינג באזור של העיר Merano וגם לקחתי יום מנוחה לקראת הדילוג הבא לעבר הדולומיטים.
אזור של דולומיטים ממש מדהימה והנוף משתנה מעט מהנוף שהתרגלתי לראות בשוויץ ובאזור של צפון מערב איטליה. הנופים בדולומיטים הם הרים ענקים של צוקי סלע מדהימים ופחות הרים ירוקים שראיתי בשוויץ. הרכיבה באזור הדולומיטים דורשת מפה יותר ממוקדת ותיכנון מראש מכיוון שיש המון כבישים באזור ואפשר ללכת לאיבוד בקלות, למרות שלא משנה לאיפה תלכו לאיבוד, אני מבטיח שאתם תהנו מהעיקולים שיש לכביש להציע וזה מניסיון. אחרי שפגשתי עוד כמה רוכבים שלא היו סגורים על המסלול, מצאנו את הדרך ל Passo Giovo הנמצא בגובה כ 2000 מטר ומסביב הנופים פשוט מטריפים וניתן לראות את צוקי הסלע הענקים מקרוב ולראות את הדולומיטים מזווית של 360 מעלות, כמו כן חובה לבקר באזור של עיירה Cortina והאזור, הנוף פשוט מדהים.
דבר שצריך להיזהר בכבישי הדולומיטים הם האבנים שלפעמים נופלות על הכביש ויכולות להפתיע רוכבים שמגיחים מהעיקולים. באזור של שוויץ, מקפידים לשים רשתות על מורדות הרים מהם יש סכנה למפולת סלעים, אבל באזור של הדולומיטים פחות מקפידים על כך.
רכבתי באזור של הדולומיטים רק יום אחד, אבל למי שמתכנן להגיע לאזור, ממולץ לקחת עוד יום, מכיוון שיש כאן מקומות וכבישים ששווה לבקר.
מהדולומיטים המשכתי ברכיבה מזרחה ועברתי מאיטליה לאוסטריה.
יש כאן צילומים מפוסטים קודמים… אז מה 
—————————————————————————————————
כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות למני אברמסון
————————————————————————————————-
מאת: יוני · קטגוריות: כללי · לחץ כאן כדי להגיב ראשון!
המעבורת עגנה בנמל אנקונה באיטליה ותוך 10 דקות היתי מחוץ לנמל, רוכב צפונה לכיוון וונציה על הכבישים שצמודים לחוף, תוך כדי שמתבונן ברוכבי האופנועים בשביל ללמוד את הנורמות המקובלות.
מורה לgps להמנע מכבישים מהיר על מנת שארכוב בדרכים צדדיות ולעבור בכפרים הציורים.
הנופים מדהימים והמון שדות של חמניות שצובעות את הנופים הירוקים בצהוב.
שילוב של נופים וכבישים מדהימים יוצרים בעיה ודילמה. מאוד קשה לרכוב ברצף מכיוון שכל כמה מאות מטרים אתה נאלץ לעצור בשביל לצלם. דבר הגוזל המון זמן מה שמשפיע על קצב ההתקדמות.
אחר הצהרים המאוחרות, אני מתחיל לחפש אחר מקום לקמפינג, עוצר ליד רוכב KTM 990 ושואל אותו אם הוא מכיר מקום נחמד ללינה, הוא מחייך ומסמן לי "אחרי", בעודי רוכב אחריו, הוא לוקח אותי בכביש מפותל של כ 6 קמ שכולו פיתולים ואני דוהר אחריו שכולי עם חיוך של ילד מפגר בקסדה. לאחר עצירה, הוא שואל אם אהבתי את הדרך ומוסיף שהכביש הנ"ל היה המסלול שרוסי היה מתאמן שהיה קטן. מודה לו מאוד על הרפתקאה המיוחדת והוא נותן לי הוראות איך להגיע לקאמפינג.
מחירים הקאמפינג באיטליה הוא בערך כ- 20 אירו ועוד כמה אירו בודדים עבור האינטרנט, האתרים מאוד מטופחים ויש ממש הכל. עלות של ליטר דלק כ 1.7 אירו ועוד 15-20 אירו לארוחות, בירות ויין מה שמביא אותי בערך ל 60 אירו ליום.
למחרת מגיע לוונציה, מחנה את הקטנוע ונכנס לעיר, המקום מפוצץ בתיירים. מה שגורם לי לברוח משם כעבור חצי שעה, לאחר שצילמת כמה תמונות נחמדות של המקום.
ממשיך לרכיבה צפונה לעבר המקומות הבאמת משובחים The Alps.
מזג האוויר מתקרר כאשר עולה לעבר ההרים והרכיבה הופכת ליותר מהנה, הכבישים הופכים למפותלים ומתחיל להתאמן לקראת הדבר האמיתי, הכבישים ריקים יחסית, מה שמאפשר לי לתרגל את יכולות הרכיבה בכבישים מפותלים. לאחר אימון רכיבה של 90 ק"מ מגיע לאתר קאמפינג קסום ליד אגם איפה שהוא שם מתחת להרי האלפים האיטלקים.
בקאפינג פוגש כמה רוכבים מהולנד וגרמניה שיושבים איתי על המסלול של מחר ומוודאים שאני לא אפספס את הכבישים והמעברים האיכותים ומופתעים לטובה מהמסלול שרועי בן משה עזר לי לבנות לאזור של האלפים.
זהו. ממשיך. ואחזור עם דיווחים
מני
——————————————————————————————————-
כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות למני אברמסון
——————————————————————————————————-
מאת: יוני · קטגוריות: כללי · לחץ כאן כדי להגיב ראשון!
אחרי לילה ראשון ביוון, מתעורר בבוקר לצלילי הגלים והרוח הקרירה של הבוקר ליד Agioi Theodoroi. מקפל את האוהל ואת המזרון ומעמיס את הקטנוע, עולה לבית קפה למעלה ומזמין לי קפה יווני ומאפה וכעבור 15 דקות אני שוב על הדרך לכיוון מערב לעיר נמל פאטרס. מנחה את הג'יפיאס לוותר על כבישי אגרה וממשיך את הרכיבה לצד החופים תוך כדי שמרוח לי חיוך על הפנים ובריזה קרה של בוקר מצננת אותי.
כעבור רכיבה של כשעה וקצת, מתחיל לטפס בגובה לרכס ההרים שנמצא דרומית לכביש E65 , מזג האוויר מתחיל להתחמם ודי דומה לזה של ישראל, אבל המזל משחק לטובתי ובעודי מטפס בגובה, הטמפ' יורדת ושוב הרוח הקרה מנשבת. גם המנעות מכבישי אגרה מניבה פירות והכביש מתחיל להיות מפותל. למרות שהמצב של האספלט לא משהו.
כעבור רכיבת כ 60 ק"מ של כבישים מפותלים , עליות וירידות לצד כרמי ענבים , המנורה של הדלק התחילה להידלק ונתנה לי עוד כ 40 ק"מ של רכיבה. בודק בgps האם זה יספיק להביא אותי לת.דלק הבאה, אבל זה מרחק די גבולי ולא בא לי להתקע בלי דלק באמצע איזה ההר, שכמעט ולא עובר פה איש. נאלץ לחזור אחורה ולוותר על הרכיבה באזור הררי, מה שמאלץ אותי לרדת לאזור החופים של כביש e65.
לאחר תדלוק, אני ממשיך ברכיבה על הכביש שזורם ממש על קו החוף ובמקביל לכביש אגרה.
רכיבה על קו החוף מביאה אותי לעיר פאטרס. עוצר ברמזור ושואל רוכבת חמודה על ווספה , היכן ניתן לרכוש כרטיס למעבורת לאיטליה, היא מחייכת ומסמנת לי follow me ומכניסה אותי לנמל לאזור של הקופות. מודה לה מקרב לב ופונה לעבר הקופות. סקר שוק קצר וקונה לי כרטיס בחברת Superfast לאנקונה שבאיטליה. המחיר נע בין 120 ל 200 אירו , תלוי בסוג הקבינה שתבחרו על המעבורת.
המעבורת משמעותית יותר מפוארת מהמעבורת של Salamis ומציע בריכה קזינו קטן , בארים, רחבת ריקודים ואינטרנט לשעתיים תמורת 3 אירו. כמו כן המחיר של ההפלגה לא כוללת ארוחות, אז משלם עוד 20 אירו לארוחת ערב. ההפלגה לאנקונה לוקחת כ 20 שעות ומחכה בסבלנות לצאת לאספלט האיטלקי, ליין, למאכלים ולנופים שיש לה להציע.
להתראות בהמשך שלכם מני
————————————————————————————————————————–
כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות למני אברמסון
————————————————————————————————————————-
מאת: יוני · קטגוריות: כללי · לחץ כאן כדי להגיב ראשון!
