שיר השרירים לרגלָים

ביום התשיעי הגיעו השועלים לשיזוף במרפסת של אלוהים. טיפוס מיוחד להר מיוחד.

הצג את הוראות הגעה אל Sand, Rogaland, Norge במפה גדולה יותר

היום התשיעי
אחרי יום הרכיבה הבלתי נגמר של אתמול ולינה מפנקת במלון Lilland בעיר Tau התעוררנו לבוקר ערפילי ולח. השמיים בקושי נראים וצמרות העצים, גגות הבתים, פנסי הרחוב וכל מה שנמצא מעל גובה של 5 מטרים, טבול בענני ערפל כמו קצפת חלב לבנה. מראה מרשים. אך אל דאגה, ידענו כי השמש אמורה לזרוח. כך הבטיחה החזאית של אתמול ואף יתחמם מעט יותר.
את ארוחת הבוקר במלון סעדנו ביחד עם חבורת האופנוענים השבדים, שבזכותם אנחנו כאן. שיחות על חוויות אופנוענות, מסלולי רכיבה ובכלל … ליוו את ארוחת הבוקר המשותפת – חבר'ה נחמדים מאד, ככה זה, כשאתה אופנוען, החיבור מיידי. די שיש לך שני גלגלים ומנוע. קוד סודי, עליו נשפכו מליוני מילים, אלפי ספרים ואין ספור מחקרים. זר לא יבין זאת. אך מה שמעניין; עשר דקות אחרי שהוא יעלה על אופנוע – הכל יתבהר לו…מוזר.

סיימנו את ארוחת הבוקר וכמובן שהצטלמנו למזכרת. התארגנות של בוקר; היי ביי לשבדים ויציאה לכיוון מצוק ה- Preikestolen הידוע גם כ"צוק כס המטיף". מחכה לנו יום אתגרי הכולל טיפוס רגלי לגובה 604 מטר.
הגענו לחניון מתחת למצוק שהזכיר את אלה של הקרן הקיימת… כמעט בין הראשונים, קבוצה של שלושה רוכבים, הקדימה אותנו במעט. את ההר לא ראינו כלל וכלל בגלל הערפילים שכיסו את חלקו הגבוה. החלפנו לבגדי הליכה, קשרנו את האופנועים ואת ציוד הרכיבה וקדימה הפועל…

עם תחילתו של הטיפוס ממגרש החנייה בשעה 10:00 , מצאנו עצמנו על שביל מהודק רחב ידיים, שנתן תחושה של קלילות. בשלב הזה, גם הטיפוס במעלה השביל לא דרש מאמץ ששמנו לב אליו. התקדמנו מחייכים, טובי לב ועליזים. השיפוע סביר בהחלט ואפשרי גם למועמדים ל"יפה והחנון".
חצינו כביש ראשי והמשכנו לטפס בשביל והשיפוע היה עדיין סביר. אך כעבור כמה עשרות מטרים… הפך לרצף אבני חצץ בינוניות ואלה התחלפו במהירות לאבנים גדולות יותר ובהמשך, סלעים של ממש, בולדרים המסודרים ב"הנדסה טבעית" נקרא לזה. מעין שיפוע מדורג. הטבע כנראה לא מכיר בסטנדרטים המקובלים של בנייה. לא רוחב המדרגה וגם לא הגובה בין אחת לשנייה. למעט מקומות בודדים עם יובלי מים זורמים, בהם נסללו שבילים מצופים עץ ומסודרים.
התקדמנו עוד במעלה וזוויות הטיפוס החלו להזדקף ל- 90 מעלות כמעט והעסק נהייה קשה יותר ויותר. שועלים או לא …? המשכנו במסע הכומתה במעלה התלול.

לאחר כשעה, בשלב מסוים של הדרך ובעקבות מאמץ לא קטן, הגענו למשטח אופקי וחלק, המהווה את תחנת הבסיס לקטע הטיפוס האחרון אל ראש המצוק. מאחורינו השתרך שובל ארוך של אנשים בשלל צבעים וסגנונות. ולפנים, במרחק של כמה מאות מטרים, קומץ אנשים כבר ירדו מן המצוק. לחגיגה מצטרפים מבוגרים, קשישים, ילדים, תינוקות בני שנה וכל מי שחפץ בכושר קרבי על הבוקר אפילו כלבים. הגענו לגובה בו הנוף נפתח לפנינו והתחלנו סוף סוף לקבל קצת דיבידנדים; להרגיש ולנשום את הנוף המרשים הפרוש כמו קסם מהאגדות. מונח על כף היד ונמתח עד האופק.  אתנחתא קלה בקומת הביניים וממשיכים בטיפוס.
כחצי שעה נוספת של טיפוס תלול ונושק למצוק עם תהום פעורה של 600 מטרים הביאה אותנו לגג העולם ממש!

עוד ועוד אנשים המשיכו להגיע אל הקצה המצוק והרחבה התמלאה במהרה. השמש כבר זרחה במלוא עוצמתה הסקנדינבית. הערפילים התפוגגו לגמרי ופצחנו בסדרת צילומי סטודיו להנצחת האירוע ובהנחיית רבי אורי מדען השינה הצמוד, תפסנו תנומה קלה לקראת הירידה. חלפה כשעה, המרפסת האלוהית הקטנה שלנו… המתה אדם כמו בחגיגות יום העצמאות שלנו… הצפיפות הפריעה לנו. החלטנו שהגיעה העת לרדת לפני שיהיו דחיפות בתור למטה וזה יכול בהחלט, להיות לא נעים…
הירידה הייתה קשה יותר מהעלייה ואף נמשכה יותר זמן. הדילוגים בירידה הפעילו את שרירי הירכיים למנוע הידרדרות במורד התלול. זוכרים – העלייה האנכית נושקת ל- 90 מעלות.
הגענו לתחתית ההר המאתגר ו ב-16:30 יצאנו להמשך המסע. טווח הרכיבה של 150 ק"מ עד לנקודה הבאה. העיירה sand

22:00 התחילה מסיבה בפאב זה היה הסימן להודות שאנחנו רואים הכל דרך עיניים עצומות למחצה. פשוט גמורים. אז יאללה למיטות… לא לפני שנפרדנו מ-260 שקלים. אמרתי כבר; יקר בנורבגיה…

המשך מחר. דש משלושת המטפסים לנורדקאפ.

איציק

–————————————————————————————————————————————————

עריכה-יוני. כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות למיכאל אורי ואיציק

————————————————————————————————————————————————

מאת: יוני   ·   קטגוריות: אופנועים and הרפתקאות   ·   יש 7 תגובות, הוסף תגובה    

לרקוד עם מִנהרות

יש בצפון אירופה שלושה רוכבים שגילו שפירוש השם "נורבגיה" הוא "תבואו באיגוף". בתום יום רכיבה מתיש, עוד יש להם סבלנות להשקיע, כדי שגם אנחנו נהנה. תודה שועלים!

הצג את הוראות הגעה אל Stavanger, Norge במפה גדולה יותר

מילה לכל הדואגים: פלאי הטכנלוגיה הרגילו אותנו להיות בכל רגע זמינים. אז הנה הוכחה להתמכרות הזו; יום ללא WIFI – ונראה שאבדנו. לא לדאוג, הכל בסדר.

היום השמיני למסע לפנינו ואכן, הולך להיות קטע רכיבה ארוך ומתיש; כ-750 ק"מ, מאוסלו דרומה ואז איגוף צפונה ממערב עד לברגן, מבולבלים? ככה זה במדינה בה המסלול האוגף, הוא הדרך הקצרה להגיע מנקודה לנקודה. גם שזו הייתה התכנית המקורית שלנו, כשזה קרה בפועל – התרגשנו.
אוסלו החרוצה התעוררה יחד אתנו, לעוד יום חדש ומאתגר, שטופה שמש חורפית קרירה ונעימה. אוטובוסים יוצאים לעבודה, משאיות זבל אוספות אשפה, רכבת חשמלית כבר על הפסים ועוברים ושבים יוצאים לעבודה. די מוקדם בבוקר, השעה 07:00 ואנחנו כבר בלובי עם הארגזים מוכנים ליציאה. שקיות ארוחת הבוקר המיועדות לתחנת ההפסקה הראשונה, ארוזות, צ'ק-אאוט בקבלה כבר מאחורינו ואנו בדרכנו להוציא את האופנועים מהחניון התת קרקעי. התברברות קטנה בהגעה לחניון (אחרי יום חופש… לא ?) אך אל דאגה, מצאנו את יקירנו, מוכנים ומזומנים למצפה להם ולנו היום: רכיבה ארוכת שעות בכבישי נורבגיה. סגרנו ארגזים וקשרנו חפצים, כבוד הרב אורי בקטע שלו – וקדימה לדרך – השעה 08:00.

מתגלגלים ברכיבה עירונית זהירה ואיטית לכביש 18 ומתחילים להדרים במהירות שיוט מקובלת בכבישים הפתוחים של נורבגיה – 100 קמ"ש, נכון, איטי – כמעט זוחל יחסית לפינוקי המהירות בגרמניה, אבל, ככה נוהגים פה! ומשטרת התנועה כאן היא עסק על בסיס כלכלי שלא מבייש שום סטארטאפ… הקנסות בשמיים (אלפי קורונות נורבגים….), שוטרים ומצלמות מפוזרים לאורך הכבישים הראשיים (חריגה מעל 25 קמ"ש מזכה בהיכרות עם קירותיו הפנימיים של בית-כלא ולנו, ממש לא בא על זה, אז פה, אנחנו אזרחים שומרי חוק…) הכיוון למנה הראשונה של הקילומטרז' היא העיר קריסטיינסאנד, שלט מאיר עיניים, מקדם את פנינו ביציאה מהעיר ומצהיר על 315 ק"מ שמחכים לנו עד לנקודה הבאה. ואני חושב; קטן עלינו…, הרי טחנו מרחקים ארוכים יותר כבר וגם אתם…

אבל, סליחה על זחיחות הדעת… כי מה שהתברר אחרי 92 ק"מ ועצירה ראשונה ליישור הישבן, שלא כך הם פני הדברים; קטעים ניכרים מהכביש, עוברים בתוך יישובים בהם המהירות המותרת היא 50 קמ"ש. והכל נתון להשגחה קפדנית של מצלמות בכניסה וביציאה מכל נקודת ישוב ואנחנו הרי אזרחים שומרי חוק שלא רוצים לדווח לכם מהכלא, רוכבים ככתוב בתמרור ועוד טיפה…מה שאומר: מרחק של 92 ק"מ שעשינו בגרמניה ב- 40 דקות וכאן בנורבגיה לקח לעבור אותם, 75 דקות… אלמנט שהרגשנו שהחל לשבש לנו את הלו"ז היומי, יחד עם זאת, החלטנו להמשיך את הרכיבה עפ"י התוכנית המקורית.
הרכיבה לאורך המסלול פשוט מהפנטת: ההרים, הכבישים, הנחלים, האגמים, המנהרות והגשרים היא סוג של מעוף בגובה הקרקע ומעוררת התרגשות והתפעלות חד פעמית. איזה ברי מזל אנחנו; התחושה שאנחנו בתוך חלום מחייבת נסיון לשמר את הזיכרון ועצירות תכופות לצילומים רבים. חצינו אינספור מנהרות אחת אחרי השנייה לאורך הדרך, כשהארוכה מבניהן 3.2 ק"מ.

הכניסה למנהרות ובמיוחד בארוכות שבהן, מלווה בכיבוי אורות פתאומי; סוג של חושך "מצרים"  מיידי. הכול נעלם לכמה שניות עד שמתאפסים ומתרגלים לחושך. במיוחד עם משקפי השמש בעת הרכיבה ואז, מקבלים את פלאש השמש כשיוצאים מהמנהרה, מתרגלים וממשיכים הלאה. לכל אורך הדרך נבנות מנהרות חדשות. חלקן נבנות כבסיס לכביש  שאמור לעבור מעליהן וחלקן נחצבות "דוּך" בהרים. כמה נחמד לחשוב, שאנו מדלגים בזכות המנהרות מהר להר בכזו קלילות ואפילו, כשישנם אגמים ונהרות. למעט האספלט השחור, שולי הדרך מוצפים בירוק עצום ודשא (כנראה קוצים ירוקים…), עצים בכל פינה ועד האופק, בצדדים או בגובה מכסים את ההרים, מאות ואלפי בתי קרקע, צבועים בצבעי הקשת, מפוזרים על פני כל הירוק הזה. בכל פעם כשחולפים על פני עיקול, פנייה, כפר קטן, מנהרה או גשר חווים מחדש התרגשות מרכיבה חושנית, ציורית ומהממת שמחסירה בנו פעימה וסוחטת קריאות "ווואאאוו" בתוך הקסדה.

תרגילי שחרור במגרש החנייה, כפיפות בטן, שכיבות סמיכה ומה לא… עולים על האופנועים וממשיכים ברכיבה ארווווווווווווווווווווווווכה.
מבלי לשים לב, השעה כבר 22:00. 600 ק"מ מאחורינו, השמש עדיין זורחת ואנחנו פשוט כבויים לגמרי, נגמרו הבטריות. אפסו הכוחות להמשיך ולרכוב. שולה שכל אותה העת ישבה בחזית ונדנדה על שינויי מסלול, נקראת לעזרה במציאת מקום לינה. ואכן, חלפו כ- 15 דקות והגענו למקום הלינה הראשון (שיחקת אותה שולה…) – המקום היה מלא. כמה מפתיע? – עונת תיירות. רכבנו למקום השני, שם היה יקר בטירוף; 1800 ₪… יצאנו למגרש החנייה אובדי עצות; אוהל או ממשיכים לרכוב צפונה…ופתאום, הגיחה קבוצת רוכבים משבדיה. חמודים ובלונדיניים.., בני מחצית המאה ומעלה… דיברנו, שאלנו, בדקנו. מסתבר שלאחד הרוכבים יש אחות בארץ, היא גרה בנתניה ועובדת בשגרירות שבדיה בתל אביב, כמה קטן העולם… שמו של הבחור, טובי – הוא כבר ביקר בארץ 31 פעמים ובאוקטובר הקרוב, תהיה זו הפעם הנוספת.

לאחר 15 דקות נוספות, כבר היינו על האופנועים ביחד איתם להתאכסן במלון שלהם – מרחק של  25 ק"מ מהנקודה בה נפגשו. נחמדים החבר'ה. מה הפלא, ככה זה אצל האופנוענים, מתחברים בשניה זה לזה בכל פינה בעולם…
קבענו להיפגש שוב לארוחת  בוקר משותפת.
עכשיו 01:00  (בלילה, לא בצהריים !) עברנו למצב אופקי במיטות, גמורים אך מרוצים. כך נגמר לו יום ארוך, מתיש, סוחט, ולעיתים אף מתסכל – אבל נגמר.
מחר, נקום ליום חדש וליופי שלו.

ממני, ממיכאל ומאורי להתראות עד לדיווח הבא.

איציק

——————————————————————————————————————————————–

עריכה-יוני. כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לאיציק אורי ומיכאל.

——————————————————————————————————————————————-

מאת: יוני   ·   קטגוריות: אופנועים and הרפתקאות   ·   יש 6 תגובות, הוסף תגובה