הרפתקה דוט קום

20 ביוני 2011 בחזרה מנורדקאפ, סן-פטרסבורג. דיווח 19

אם תחבורה היא מדד. אז רוסיה על הג'אנטים!

מכוניות ואופנועים. כבישים דפוקים ותרבות נהיגה כוחנית, שיקפו לשועלים יותר מכל את רוסיה המבולבלת.

אך אנשים טובים, היופי והאוכל עזרו להתחבר. יומיים הספיקו!

CIMG6990.JPG

סן פטרסבורג פרק 19
לילה קצר ולינה ארוכה בתוך שק השינה על הספה הפינתית הגיעו לקיצם בשעה 08:30 בבוקר. אלכס ואשתו יצאו לעבודה (ועשו הרבה רעש…) ומקס נותר במיטתו בקומת האחמי"ם ביחד עם פופקין. יצאנו החוצה לבחון ולראות לאן הגענו אתמול בשעות הקטנות של הבוקר וזאת מה ראו עיננו. בחניון מאולתר על אבני חצץ עומדים 3 הארלים וסירה, ביואל אחד, ג'יפ משותף למועדון, עמדת גריל על גחלים, חצר אחורית גדולה ומשטחי עץ רבים, המשמשים כשביל גישה לבית. למרות החששות הגדולים, האופנועים שלנו נותרו נעולים ובמקומם. הבית נרכש ושופץ (ועדיין בתהליכי שיפוץ…) לפני כשנה מכספי החברים ומשמש כנקודת מפגש ובילוי למועדון הרוכבים. מסביב לבית, השוכן בפרבר כפרי בשולי העיר, נמצאים בתים נוספים. כמה גרוטאות של מכוניות וכלים מוטוריים ישנים ומשונים מוגנים בחורשה ענקית המקיפה את השכונה.

מקס התעורר ליום חדש ופגש באור יום את שלושת השועלים.
כוס קפה שחור טורקי של בוקר (שהבאנו מהבית…) ביחד עם אלכס והתחלנו בהתארגנות לרכיבה למרכז העיר. תדלוק ראשון בתחנת דלק רוסית, בעלות של 27 רובל כ- 70 סנט לליטר (בהחלט זול ומאד…) וסדרת תמונות התלהבות שלנו ושל עובדי התחנה ביחד עם השוטר השומר. השמש בצבצה מבעד לעננים ונראה, שהולך להיות לנו אחלה של יום. רכיבה מנהלתית ואיטית (כי אי אפשר אחרת על כבישים איומים שכאלה…) כשמקס לקח את ההובלה (זוכרים, שולה לקחה חופש מאולץ…) ואנחנו בטור מאחוריו.
על הכביש נעות המון מכוניות של פעם ובגיל של המדינה כמו – לאדה, ריגה, דאצ'ה, פביה וכול מיני מוטציות מוטוריות רוסיות משונות ועתיקות, ביחד עם מכוניות חדשות ומבהיקות מהדגמים המוכרים גם לנו.
המוביל (מקס אם שכחתם…) רוכב עם ידיים מתוחות ומושטות אל על ומסמן לנו בתנועות ידיים לימין שור ולשמאל שור בהנפת יד אגרסיבית ומאיימת משהו… עם שתי אצבעות שלופות בכול פעם שאנחנו צריכים לבצע פנייה,
לצעירים שביננו… זה, מזכיר את שיעורי הנהיגה של פעם עוד בטרם המצאת הוינקרים. בפניות הוא ביצע סיבוב רחב של סמיטריילר, חסם את התנועה ואפשר לכולנו להשתלב לנתיב  ואפילו, כשהוא התכוון לבצע עצירה מוחלטת, הוא הרים את יד שמאל מתוחה וישרה אל על ובתנועת כף יד הורה לעצור ואנחנו כמו חיילים ממושמעים ביצענו.
השעה 12:00 ואנחנו בכניסה למרכז העיר, מאות אנשים ומכוניות ברחובות וכבישי העיר (מזכיר במעט את ההמולה במנהטן…), צמחייה צבעונית עשירה ומגוונת מעטרת את עמודי הרחוב, המדרכות ואיי התנועה. מבנים נמוכי קומה – עד 5 קומות מקסימום, צמודים האחד לשני במגוון צבעים עכשוויים וסגנונות עיצוב, ארכיטקטורה ואדריכלות המרמזים על ההיסטוריה שחלפה לה.

המלון ממוקם בלב מרכז העניינים ובחזיתו מגרש חנייה פרטי של כ- 20 מטרים. האופנועים הושכבו אחר כבוד למנוחה בת יומיים ונקשרו בתנוחת "כפיות" בחזית הבניין ובסמוך למצלמות האבטחה ועיניה הפקוחות של אולגה. אולגה, פקידת הקבלה קיבלה את פנינו ומסרה לידינו את החדר, למען האמת, סוויטת דופלקס של ממש. נפרדנו מ- 10,000 רובל עבור התענוג ועלינו לחדר. עינכם הרואות כמה מפואר ומפנקת הסוויטה (ותגידו, שלא מגיע לנו להתפנק קצת אחרי 8232  ק"מ…).
הג'קוזי בקומה השנייה הפך במהרה לאמבטיית כביסה ברגליים ומעקה המדרגות הספירלי הפך לחבל כביסה לולייני. מנוחת שנ"צ של  "הלוחם בדרכים" נפלה על כולנו, ולאחר מכן מקלחות והברקה (כי אתמול זה לא יצא…) ירדנו לארוחת צהריערב במסעדה של המלון. המסעדה ממוקמת בקומה השנייה של המלון ומעוצבת בעץ גושני כהה, תפאורה ותאורה מיוחדים. המלצריות לבושות בלבוש מסורתי והאוכל בתפריט על טהרת המטבח הרוסי.
מלצרית מקסימה ושמה אלכסנדרה, דוברת אנגלית מעולה (איזה כייף, סופסוף אפשר לתקשר פה…) מגיעה לשולחננו. ביחד איתה בחרנו מהתפריט את המנות הצמחוניות עבורי, "הכשרות" לאורי ואת כל מה שנותר לפופקין. עינכם הרואות כמה מגוון ויפה נראה המזון ובהחלט גם טעים להפליא. הקינוח הותאם במיוחד עבורנו, עם 3 כדורי גלידה על מצע תותים, קצפת וסירופ שוקולד ובתוספת עוגת אגסים ולימון.
האוכל לסוגיו השונים, הגיע במעלית פנימית לחדר האוכל ישירות מהמטבח בקומת המרתף והוגש לשולחנות.

שלוש שעות של ארוחת  מלכים, מהנה ומשביעה ולאחריה יצאנו לסיבוב היכרות עם העיר הגדולה. המוני אנשים מכול המינים והצבעים, מסתובבים ברחובות. מכוניות נעות במהירות מופרזת…תחרויות מהירות בין כלי רכב ואופנועים אל מול עינם הפקוחה של השוטרים והעוברים ושבים. רעש מחריש אוזניים של מפלטי המכוניות ואגזוזי האופנועים על הכביש המרכזי (רולטה רוסית כבר אמרתי…)  ותוך כדי, שתי תאונות קורות ממש לידינו ואנחנו מתלבטים האם לגשת למשטרה ולמסור עדות… מופעי רחוב של להטוטנים  וקהל גדול של סקרנים ובתוכם אנחנו מריעים ומתלהבים, מכוניות ישנות מדגמים של תחילת המאה (במצב מעולה… ולא מביישות את מועדון החמש…) נעות באצילות על הכבישים. תוך כדי הסיור הלילי ברחובות המוארים והססגוניים של העיר. לפתע, אני מבחין בווספה 50 כחולה ,יפיפייה ומדוגמת, המזכירה לי בעונג את תחילתה של האופנוענות שלי.
הבילוי הלילי מסתיים בפאב השכונתי על הרחוב הראשי ב- 02:00 לפנות בוקר.

בוקר שני בסנקט פטרסבורג מתחיל עם שמש ושמיים כחולים ובתוכנית להיום – לאחר ארוחת הבוקר (והכנת הסנדוויצ'ים…) עוד כמה סיורים במוזיאונים, מבנים עתיקים, שוק פשפשים מקומי וכנסיות הקרובות למלון.
לאחר יומיים וחצי מלאים, מסעירים וגדושים בשפה הרוסית בעיר היפה והמטופחת עם האנשים והנשים היפות (רק חבל שלא דוברים פה אנגלית…) אמרנו ביי ביי לעיר ויצאנו ברכיבה עירונית צפופה, יחד עם אחד ההארליסיטים לכיוון הלסינקי. 168 ק"מ ואנחנו במעבר הגבול הרוסי, מוסרים בחזרה עם תעודות הרישוי שקיבלנו ומקבלים חותמת OUT רוסית על הדרכון בדרך לפינלנד.

כמה טוב לחזור ולרכוב על כביש E18 הפינלנדי, הרחב, הנקי, עם מהירות מותרת של 120 קמ"ש. הכביש והפסקת הרכיבה בת היומיים, מבקשים מאתנו להיכנס לטיסת מבנה, האדרנלין זורם ובעוצמה בכל הגוף והרצון לרכוב עוד ועוד מקנן בתוכנו למרות העומס הפיזי והמנטלי של המסע. 202 ק"מ נוספים עוברים במהרה ובעזרתה האדיבה של שולה (שחזרה לשידור..) אנחנו מוצאים את עצמנו בלובי המלון בהלסינקי. קיבלנו דירת שלושה חדרים מרווחת בקומה השמינית של המלון. עייפים, ומותשים עברנו למצב אופקי ונרדמנו תוך שנייה.
בבוקר נחצה את הים הבלטי במעבורת לכיוון שוודיה.
ניפגש בפרק הבא ובשבדיה שוב.
לילה טוב ושבת שלום מכולנו, (נכון, קצת באיחור).
איציק.

——————————————————————————————————————————————————

ערך-יוני. כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לאיציק, מיכאל ואורי

——————————————————————————————————————————————————

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   יש 4 תגובות, הוסף תגובה    

9 במאי 2009 יוני מוכן למסע פאנאמריקנה

תל אביב 1988 צילום: איציק שוקל

תל אביב 1988 צילום: איציק שוקל

לפני כמה ימים הכנסתי כאן למעלה משמאל, דף חדש המביא את רוב מערכי ההכנות שעלפיהם התאמנתי, למדתי והכנתי את המסע הזה, זאת בנוסף לרשימת הספרים החלקית שצירפתי עוד קודם לכן באחד הפוסטים.

היום בעצם מגיעות לסיומן מעל עשר שנים של שגרת אימונים ולימודים, משמעת פנימית ואקרובטיקה של שכנוע עצמי – סוג של ישורת. מעין סיכום לקראת מימוש מטורף של רעיון שעלה בי פעם, כשהייתי בגיל שהיום כבר איני מסוגל להכנס לראש של הבחור שהייתי אז. שמרתי בקנאות על יישום התכנית, לעיתים כנגד הרבה סיכויים. תהפוכות של מצב פיסי, כלכלי ורגשי. תקלות טכניות, חוסר אונים, תסכול, אכזבה ופתרונות, שמחות והישגים קטנים. בתום אלפי קילומטרים של רכיבה אתגרית, של אימונים פיסיים קשים ביותר ולמידה שיטתית של נושאים ותחומים – לא אחת בסמוך לאנשים ספקנים שכבר אמרו לי רסמי שאני דפוק ברמות. היו הרבה שפירגנו מהשניה הראשונה. וליוו אותי כמו דולפינים המדלגים ליד אניה שיוצאת לים. והרשימה הזו ארוכה, ארוכה מאד. יש בה חברים לרגע שאיני מכיר את פניהם, בארץ או מעבר לים. חברים לטיול קצרצר בו החלפנו אולי 8 משפטים. ובהם רבים שיש להם חלום דומה ומצאנו קווים משותפים לעידוד הדדי. וכמובן חברי הקרובים ממש, שעמדו ועומדים במבחן הסבלנות לנודניק שכמוני ותומכים בי באופן שמפליא אותי בכל פעם מחדש.

מדבר מערבי - הסהרה המצרית , 1999 צילום: יקיס קדרון

מסע למדבר המערבי הסהרה המצרית, (עם אילן מולכו ויקיס קדרון), אפריל 2000 צילום: יקיס קדרון

רק רגע, זה אינו פוסט סיכום. זה פוסט של אוטוטו יציאה לדרך. כבר קיבלתי כמה מיילים מאנשים שאמרו לי כי היו מוכנים להתחלף איתי לפחות לתקופת ההכנות, התכנון האריזה וכל ההתקשקשות סביב זה. אז נכון. אני מחליף התרגשות בהתרגשות. או יותר נכון מחליק מתוך לולאת מחלף לכביש אחר, חדש. בלתי מוכר. אני עסוק כרגע במעבר ממחשבות על פחד מהקשיים ומהבלתי צפוי, להרהורי שמחה וסקרנות מהגילוי וההרפתקה שמחכים. הדופק שלי כרגע שועט ואני מבין שהבוקר אין מה להאשים את אבקת הפרחים באויר האביבי, באותה לחות קלה בזוית עיני.

White desret Farafra.jpg

המדבר הלבן ליד פראפרה, הסהרה המצרית, (עם אילן מולכו ויקיס קדרון), אפריל 2000 צילום: יקיס קדרון

DSCN80002.JPG

עם מועדון אופנועי ה- gs שטח שלנו, בואכה עין זיק 2008

climbig-the-hill.jpg

עם מועדון ה- gs בנחל צין. 2008 בצילום: ערן שפיצר (אחד הרוכבים המעולים) מנצח מעלה דרדרתי. ככה מתאמנים לקשה ביותר, אף שאיני מתכוון להגיע לרכיבה בדרכים שכאלה.

מאת: יוני   ·   קטגוריות: אופנועים and יוני בן שלום   ·   יש 12 תגובות, הוסף תגובה    

6 באפריל 2009 סידורים לפני הסדר


club-ride-negev

יום עמוס של הכנות. סגירת נושא הכרטיס – לא תאמינו אבל מול שלל ההצעות לקנייה ישירה באינטרנט הלכתי לאופיר טורס וקיבלתי את ההצעה הכי זולה לכרטיס תל אביב סן פרנסיסיקו. גם צילצלתי לשגרירות האמריקאית בתל-אביב לברר משהו ובאופן מפתיע ענתה לי פקידה בעלת מבטא אוקספורדי כבד. הלו זה אמריקה? אחר כך פגשתי את מיקי שעוזר לי לגייס ספונסרים. בבוקר התיישבתי להכין טקסט אחיד לתרגום. כלומר החלטתי לבנל"אם את בסיס האתר (לא כולל הפוסטים השוטפים) ולכן אני מתרגם (כלומר מתרגמים לי) את הדפים הקבועים לכמה שיותר שפות. (אכניס בפינה למעלה בבלוג מפתח שפות) אז יש לי את רון שמתרגם לאנגלית. את אלישע נקר המורה שלי לספרדית במכון לידידות דרום אמריקה שמתרגם לספרדית. יש לי גם מתרגמים לגרמנית לפולנית ולבולגרית. אני מחפש מישהו שיתרגם לרוסית ולצרפתית ואפילו ליפאנית אם מישהו מכיר מישהו. אודה לו מאד. מדובר בשני דפי איי ארבע. על הדרך סגרתי למחר זריקות חיסון ב"למטייל" בתל-אביב. אבל ההילייט של היום היה המפגש הנפלא עם עומר כנעני שפתאום שמעתי עליו מעמית ברגמן. עומר חזר לפני שבוע ממסע על חלק גדול מהציר המתוכנן שהכנתי. איזו מקריות, איזה איש ואיזו נסיעה. הגעתי אליו לקבל טיפים ותובנות. אם אתם רוצים לצלול לטיול שלו כדאי שתבקרו בבלוג שלו. עומר עוד יישב איתי על סיבוב נוסף של טיפים, כולל פתרון להטענת מפות דרום אמריקה לתוך הג'י. פי. אס. ZUMO שלי. איזו הקלה. הוא בפירוש עשה לי סדר בכמה תכנוני מנהלות שלא כלכך הבנתי. כולל בחירת אופנוע ורכישתו.

סמל מועדון  ה- gs

ולסיכום. מועדון אופנועי השטח שלנו מרים את טיול הפסח המסורתי, (שאינו פתוח לציבור לצערנו) בהנהגתו של דניאל פפר הבלתי נלאה. יומיים של רכיבת שטח בדרום הארץ. הפעם חברים אעדר. כאן למעלה הכנסתי את אחד הצילומים מטיול המועדון האחרון בנחל צין.

יללה. מחר נחזור לדבר על אופנועים נטו.

מאת: יוני   ·   קטגוריות: אופנועים and יוני בן שלום   ·   יש תגובה אחת, הוסף תגובה