8 ביולי 2009 יוני בנבדה, מדבר המדבר בעד עצמו
המדבר מדבר אלי
זה הולך להיות פוסט קצת מוזר. – יש כמה תבניות נוף שאני מהונדס לגביהן, מדבר הוא החזק שבהן. הוא התניה המפעילה אצלי מנגנון המוכר לחוקרי התמכרויות. אני יכול להתפייט עם 2000 מילה רק על דיונה אחת. יש לי עבר וישבתי על זה. בטח אחרי שני מסעות לסהרה המצרית.
כשיצאתי מהעיירה גרין ריבר לכיוון כללי מואב (Moab), מרחק כ- 70 ק"מ דרום מזרחה, לא תיארתי לעצמי כמה חזק יהיה המפגש שלי עם עוצמת המדבריות האדומים של דרום יוטה. נכנסתי לפארק הקשתות (Arch Park) וחזרתי בסוף היום לאוהל הנהדר שלי בעיירה גרין-ריבר. מכאן אני שותק ושם הרבה צילומים. כי כל מילה מיותרת. (פרט לכמה הערות והסברים קצרצרים, שהרי לא יכולתי להתכחש לגמרי לטבע שלי להסביר דברים מובנים).
הכניסה לפארק הקשתות
יצאתי מפארק הקשתות לקראת הערב, חיפשתי מקום לינה בעיירה מואב כמה ק"מ דרומה. עיירה תוססת שניזונה גם ממעברו של נהר הקולורדו בתחומה. יש כאן ריכוז גדול של חברות המוציאות פעילות הרפתקנית בכל תחום. אסדות לווייט-ווטר. קייאקים. טיפוס הרים, אופנועי שטח מדבריים, ג'יפים, הכל. עיירה רוגשת תיירים עם עיניים נוצצות. ומחיר המלונות נוצצים בהתאם, אולי אגיע פעם לביקור בתבנית אחרת. נראה שהפעם אעדיף את האוהל שלי. אז חתכתי חזרה לגרין-ריבר. למחרת המשכתי לכיוון דרום מערב לכיוון כביש 24 שעבר גם הוא בתוך לונה פארק מדברי.
נהר הקולורדו ליד מואב
החניון בגרין ריבר
באמצע שומקום פגשתי את רנדי, איש קטן ונחמד שטוחן ומכין קפה על המקום, מגדל בחווה הקטנה שלו ירקות אורגניים, תרנגולת ואופה לחם מחיטה מלאה בתנור לבנים בחצר. אמר לי למסור ד"ש לקבוצת אופנוענים ישראלים שביקרה אותו לפני כשנה וביקש להודות למדינה שהמציאה את הטפטפות. הוא חי ממים קצובים המגיעם ממעיין במרחק 30 ק"מ חלקם זורמים בערוץ פתוח במדבר. (מסיבות אקולוגיות הקשורות לחי ולצומח סביבו)
לאחר המעבר במדבר, עליתי ליערות בגובה 3 ק"מ בכיוון מערב. עצי לבנה ואורנים. הכביש שעובר חורפים קשים נסדק, מתקנים אותו בזפת גמישה אשר ומסוכנת לאופנועים המחליקים עליה. לכן כל 70 הק"מ בקטע הזה עברו עלי ברכיבת סלאלום וזיגזג כדי להמנע מלעלות על הפסים השחורים והמבהיקים האלה.
ניתן לראות במד הגובה בג'י.פי.אס 2923 מ'
הכביש ירד בתלילות מערבה ועבר על קו רכס ברוחב שלושים מטרים אולי פחות בשני פיתולים מהירים כשמכל צד תהומות של מאות מטרים. וללא גדר בטחון.
שירה. לא פחות!.
לקראת הערב הגעתי לחניון באגן קודאכרום (Kodachrom basin) ליד העיירה קאנונוויל (Cannonvill) בה הקמתי אוהל בתוך נוף קדומים אדום ומדהים.
בוקר בחניון אגן-קודאכרום. שמו הוענק לו על ידי קבוצת צלמי "נשיונאל ג'יאוגראפיק" שביקרה כאן בשנת 1949 בזכות צבעי הסלע המדהימים שצילמה בשטח הזה. כנראה שהאמריקאים עדיין לא מוכנים לקרוא לדברים בשמם האמיתי, כי הדבר הבולט וההכי מיוחד בשטח עמד מעל הראש בבוטות שאינה משתמעת לשום כינוי אחר והוא שם כל הזמן.
המשכתי לכיוון ברייס קניון
ומשם המשכתי לכיוון זאיון פארק (Zion Park)
יענו- פארק ציון. היום השלישי בו הטמפרטורות מעל ארבעים מעלות.
זהו. יצאתי מאיזור הפארקים והתקרבתי ללינת לילה בסמוך לעיירה הוריקן (Huricane) על שפת אגם מלאכותי שהפך לפארק. שם הכנתי עצמי ללג המתיש בדרך ללוס אנג'לס, לסן-דייגו ולגבול מקסיקו.
נכון, בפוסט הזה כתבתי מעט. התמונות מספיקות, כל מילה נוספת מיותרת.
בהמשך: באתי ללאס-וגאס בהפוכה. רפי והיידי ההפתעה שחיכתה לי בסוף החום הגדול. וסן-דייגו השער שלי למקסיקו. הרבה תכל'ס ועוד אנשים עם נשמה.
מאת: יוני · קטגוריות: אופנועים and יוני בן שלום and כללי · יש 8 תגובות, הוסף תגובה
