16 באוגוסט 2015 דורון מגיע לקצה של נורבגיה – 11
אופנוע, דרך, נופי מים ואנשים טובים
דורון ממשיך במסע המיוחד. לדף הפייס של דורון כאן
היום התמונות יתארו הכי חזק את התחושות שבי בארץ המפלים הייתי טרולים בדמיון ראיתי וליבי מתרונן בגיל כאשר רכבתי בדרך האטלנטית
הנה אני יושב בחדרי הצנוע. באמת צנוע חדר קטנטן 4 מיטות בקומותיים מקלחת קטנטנה שרותים ואין סבון ואין מגבת מציאה של נורבגיה 50 יורו ללילה בלי ארוחת בוקר אבל מה…..
הנוף יחטיגידם משגע אפילו שלוגיות שלג בקצה ההרים.
השעה מעט אחרי תשע וחצי בלילה ועדין אור יום. לא – השמש להפתעתי לא שוקעת בשעה 2.5 בבוקר אלה עוד כחצי שעה לערך.
מחשבות לפני שינה….:
נורבגיה כ 323 אלף קמ"ר.
מים עד אין קץ –
שלג גבוה מעל 40 אלף
אוכלסיה מעט מעל 5 מיליון
נוף מטורף
אוויר צלול
ובקיץ נפלא
אז למה למה למה לכול הרוחות
וגם השדים כולם רבים על פיסת הארץ של ארצי.
מה לא ניתן לבקש פיסת ארץ אחרת בנורבגיה כולה 15000 קמ"ר וזהו הבעיות שלנו נפתרות
אוף זה מרגיז כל כך
טוב הלכתי לישון עם המחשבות ובטח לא עם איזה שהיא אופטימיות לגב
כאמור בחרתי לישון בגסט-האוז נורבגי
זה אומר חדר הכי פשוט
בלי מגבות הפעם גם בלי מצעים והמחיר ממש מציעה 50 יורו ללילה
מצד שני הנוף הוא פנינת טבע מדהימה.
בחדר הזה קבלתי דבר מה נוסף, הצריף לא מבודד כלל והקור חודר עצמות ואני התעקשתי לישון בלי פיגמה.
הנה בבוקר קמתי קררררר …. פתחתי את הוילון (שבעצם לא מנע כלל מהאור לחדור ולא לחמם) וראיתי את מה שנשקף לי וכול הקורררר של הלילה נשכח בשניה….
גם שאני מקליד עכשיו עם מכנסים וחולצה קררררר קררר לי מאד
טוב הולך ללבוש מעיל למרות הקור שווה בטרוף
תכנון טיול…:
לפני הטיול, קראתי לא מעט על ארצות מקומות אבל בטיול עצמו אני כמו סירת מפרש באוקינוס. יש לי כיוון אבל הרוח היא זו שבעצם מכתיבה לי את הדרך.
הנה הנס ופריץ.. נפגשתי איתם שלשום בגסט-האוס שהסתבר שהוא בעצם מקרר…
מחוץ לצריף חנו שני אופנועים וכמו כלבים שמרחרחים אחד את השני…
אני רואה מהחלון שהם ניגשים לאופנוע שלי מרימים את הכיסוי ו… אז אני יוצא בחוץ… מתחילה שיחה שמלווה בכוסות בירה … פריץ מגרמניה וגם הנס כמובן…פעם בשנה יוצאים יחד כבר 7 או 8 שנים לטיול של כשבועים שלושה.
אני קורא מעט על יום המחר, אבל הנס ופריץ הכינו שיעורי בית מאלף ועד קוצו של היוד.
מפות אזוריות הורדות מפות מהאינטרנט עם תכנון מפורט…
טוב, יושבים שותים כוס בירה שלישית (אני בעצם רק אחת) או אז הנס אמממ..אולי פריץ אומר לי באנגלית עם מבטא גרמני כבד "אתה מוכרח להגיע לגייזר! "
מוכרח והוסיף מכה חזקה על הכתף שלי.
"לגייזר?" אני שואל בפליאה..
התייעצות בגרמנית ואז הוא חוזר שוב "גליישר"
אהה אהה "קרחון" אני בעברית…"יא יא"
תופס אותי הנס או פריץ מהכתף (והנס ופריץ בגובה של כ 190) ואומר לי באנגלית
עם מבטא גרמני כבד
"אתה מוכרח להגיע לגלייזר"
עניתי "גלישר"
הוא עונה "יא יא גליישר"
אז עניתי "באם מוכרחים. אז מוכרחים" מסקרנות אבל גם מפחד לסרב
למחרת נסעתי לקרחון… במילה אחת: וואו בשני מילים וואו וואו
קרחון שיורד במורד והקצה התחתון בגובה 131 מ על פני הים. מסביב מפלים שוצפים ורועשים מוזיקה אלוהית של הטבע..
הדרך לשם, צרה וצמודה לפיורד ומהצד השני חומה של סלע כהה ונישא. בקייצר חוויה מדהימה ולא מתוכננת כלל
הכול הודות להנס ופריץ
תודה תודה תודה
שמעתי שמועה שלאסקמוסים 17 תאורים של שלג…
אז הנה אני כאן בארץ המפלים ומסתבר שלנורבגים גם יש הרבה שמות ותאורים למפלים
מפל לוחש
מפל נחבא
מפל גרויסה כלומר גדול
מפל מעורר
מפל בומבה
מפעל מצתנע
מפל יהיר
מפל זוהר
אולי שכחתי אילו אי אלו שמות למפל.
אחד מאותם נורבגים שאל אותי…
"נו ולכם יש איזה שפה לתאר אותו דבר בהרבה תאורים….?"
אממ
..תהייתי בליבי ולא עלתה בי כול מחשבה
או אז שהתחלתי לרכוב פתאום עלה בי חיוך גדול
השיגעון שבי ישר התחצף בצהלה
דורון אתה כזה אבלה איך לא נזכרת בזה….:
משלט
מעוז
תעוז
מיצדית
מצד
בונקר
מחסה זמני
מחסה קבוע
פילבוקס….
חייכתי ונרגעתי
יש יש צעקתי בשמחה
הנה גם לנו יש כינויים ותאורים רבים לכמו אותן הדבר…
גילוי נאות….
כול השיחה שלי והנורבגים בעניין המפלים והשמות – כולם פרי מוחי הקודח
לילה טוב לכולנו.
הגעתי לנקודה הכי צפונית במסע שלי קו רוחב 63 הדרך האטלנטית המפורסמת….
נורבגיה, מכול המקומות הייתה בשבילי הכי מרגשת מבחינת עוצמת הטבע.
השילוב הבלתי אפשרי הזה של צוקי גרניט ולבה שחורה ופיורדים ושמעל חומת גרניט שחורה חומה ומעל כול זה שלג…
מפלים וקרחונים זה השילוב הכי עוצמתי שחוויתי בחיים מבחינת הטבע .
פעם היה לי חבר שטיילנו מרוצים עד הגג טיול יחטיגידמי כזה ואז אותו חבר אמר "דורון בוא נגיע לשם ושהגענו לשם אמר דורון
בוא נגיע גם לשם"…
לבסוף קראתי לו גשר אחד רחוק מדי….
למה נזכרתי בסיפור הזה?
שהייתי צעיר בסדיר וזה היה ממש מזמן, הייתה בגדוד עלמת-חן עם עיניים כחולות עמוקות שפתיים ישקו, לא רזה ולא שמנה. חלום של כולנו.
כולנו חיזרנו במרץ אחריה והיא בחדוות נעורים שחקה עם כולנו התגרתה וגירתה אותנו עם חיוך נפלא…
אהה למה אני מספר את זה עכשיו…?
ברכיבה נזכרתי גם בה… היא אהבה מאד מאד מאד קרמבו… פעם, אחד המחזרים שאל אותה…
"אוהבת קרמבו" והיא בחיוך מתגרה ענתה "ברור".
אז אותו חייל אמר לה "בואי נתערב שאת לא מסוגלת לאכול 22 קרמבו בלי הפסקה"…
היא צחקקה ואמרה "אז בוא נתערב ובאם אנצח, כל יום תקנה לי 8 קרמבו."
רץ החייל לשקם הביא 22 קרמבו והוסיף לכל אחד מאתנו גם קרמבו אחד….חבר טוב.
הבחורה התחילה לאכול את הראשון מחייכת מעונג ביס קטנטן לבסקוויט ועוד אחד, חתיכת קרמבו לבן נדבקת לה לשפתים והיא עם הלשון מלקקת את הקרמבו בעונג.
כך אכלה את הראשון השני ושוב חתיכת קרמבו נדבקת לה לשפתים היא מלקקת ואנו הולכים שבי אחריה…
השלישי הרביעי וגם החמישי נעלמים והיא מאושרת.
מגיעים לקרמבו ב 10 והיא מפסיקה לתת ביסים קטנים…אוכלת מהר שהקרמבו יגמר ה 11 וה 12
ו 13 נהלעים כך מהר אבל היא כבר לא מחייכת.
אומרים לה "תפסיקי, והיא בעקשנות אומרת "התערבתי אני חייבת לנצח"
הקרמבו ה 15 היה לא קל וה 16 אפילו יותר,
היא שותה מים ואוכלת את הבא בתור. לא קל אבל הנה היא כבר אחר ה 18 19 ו…20 הולך ממש קשה.
"תפסיקי, אנחנו מתחננים והיא במבט מזוגג מניעה את הראש לאאאא…
בקרמבו ה 21 הכול נגמר את כול מה שאכלה החזירה חזרה…
פגשתי אותה אחרי עשר שנים לערך…לפני שהתחלנו לדבר היא ישר הזכירה את ההתערבות ואמרה שמאז היא לא מסוגלת לאכול קרמבו.. .
אני עוד כשעתים עולה על מעבורת מברגן שבנורבגיה לדנמרק …
מתחיל כול הדרך חזרה ליוון. נורבגיה תישאר לי במחשבה ובזיכרון כמקום מאד מאד רגש…הכי מרגש שניתן לתאר.
הנה אנחנו יושבים במעבורת כ 17 שעות מברגן לדנמרק.
רואים אופנוען אומרים היי. אחר כך באים לבר מתקבצים רוכבים ורוכבות מנורבגיה אנגליה סקוטלנד. מדברים. כן כמובן בירות. אחת שתים הפסקתי לספור כמה הם שתו.
אני הזמנתי אחת ואז הוסיפו לי יגרמסטר. אחר כך מישהו הזמין אותי כי לא נעים לשתות לבד. התחלתי ללכת והלכתי כמו נחש כזה כמו שיכור
אבל הזכירו לי שזה לא בגלל הבירה או היגרמסאר אלה כי הים רוקד. נרגעתי.
כבר 3 או 4 שעות יושבים החברותה. מין סוד משותף בלי מילים. זה חלק מהכיף של המסע. זה גם החיבור המיוחד שמייחד רוכבי אופנוע ובת זוגם מין סוג משותף שגורם לנו להרגיש קירבה.
את לי והנדי פגשתי במעבורת כשקשרנו את האופנועים. מיד נוצרה כימיה…קבענו להיפגש בבר אחרי ארוחת הצהריים.
הם שתו בירה כמו מים ואני הסתפקתי בכוס אחת.
המעבורת שטה בתעלה טבעית במרחק של כ 100 מ מהחוף ואנחנו כמו בסרט נע רואים בתים ציוריים וצוקים מדהימים.
כל הזמן מצטרפים עוד רוכבים וככה בלינו איזה 4 או 5 שעות בחברותה. מספרים על החוויות מהטיול לנורבגיה וכמובן שותים ושותים בירה ויגרמסטר.
בשלב מסוים זה הרגיז אותם שאני שותה ספריט והזמינו לי כוס בירה ויגרמסטר ואמרו באם אני לא שותה הם הולכים.
מחוסר ברירה שתיתי..
קבענו שנרכוב יחד להמבורג. הנדי עם הונדה 1100 ו 4 צלינדרים מוביל ואני כל הזמן מנסה להישאר צמוד אליו.
הוא טס 150 מגיע ל 167 ואני אחריו. חוצים ביעף את דנמרק השטוחה להגיע להמבורג. בדרך עוקפת משאית ואני נתקע מעל 5 דקות אחריה במהירות 88 קמש.
היא חוזרת לנתיב הימיני אני רואה את הנדי.. מסתבר שהוא רכב לאט להמתין לי..
ממשיכים לרכוב, הוא יוצא מהאוטוסטרדה אני אחריו ואז אבוי… זה לא הנדי איבדתי אותם מבלי אפילו להגיד שלום.. אכזבה גדולה גדולה…
בדרך לבד להמבורג אני מדמיין שאני תופס אותם בתחנת דלק ובצחוק אומר להם ..
,חשבתם להתחמק ממני??? אהה לא תצליחו…!"
הגעתי להמבורג אחרי כשעתים לחנות של לואיס חנות אופנועיסטים ידועה… צריך לקנות רשת וסתם להסתכל.
אני בקופה ו…. את מי אני רואה…
לי נכנסת עם חיוך רחב לחנות ואומרת לי "אהה חשבת להתחמק מאתנו מבלי להגיד בי" וחיבוק… וואו כל כך שמחתי לפגוש אותם שוב.
ברורי שאני חייב לישון באותו מלון שהם הזמינו מראש לא זול. .
הנדי שובב אז המלון שהזמין היה ליד בירת החטאים של המבורג שם הביטלס התחילו את המסע המופלא שלהם.
בתי קפה וברים תוססים ובערב אכלנו סושי… אחלה ערב זה היה ואין לי גם מושג כמה זה עלה הנדי ולי הזמינו אותי.
עוד כשעה ניפרד אבל הפגישה איתם זה בדיוק אותם חוויות שנצרבות לי בזיכרון מהמסע הזה.
——————————————————————————–
כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לדורון בן שמעון
——————————————————————————-
מאת: יוני · קטגוריות: כללי · לחץ כאן כדי להגיב ראשון!
