תיקונים, התארגנות וסיבוב קטן עם יו

משמאל לימין: סיימון, אנוכי, יו, אנדי ומרטין

לבלוג הזורם (גם באנגלית) של אחינעם כאן

6 במאי 2016

ביום ראשון הגענו בשמחה אני והאופנוע העייף והמרוט שלי – לקייפטאון. התקבלנו על ידי יו ומישל. הייתה תחושה של שיבה אמיתית הביתה. והייתה לי הזדמנות לפגוש שלושה הרפתקנים מדהימים שהגיעו בנפרד זה מזה ברכיבה מאירופה דרך מערב אפריקה, וגם הם שהו עם יו. אנדי, רוכב ניוזילנדי על BMW 1200, סיימון, בחור גרמני רוכב על 2001 KTM 640 ומרטין, בחור צ'כי שרכב על אופנוע משנת 175cc 1963 לאורך כל אפריקה! רק ההילוכים הראשון והרביעי שלו עבדו והמהירות המרבית שלו הייתה 40 קמ"ש! החבר'ה האלה הם השראה והיה נהדר לדבר, לחלוק חוויות לקבל מהם ייעוץ.

שאר הזמן שלי בקייפטאון חלף במטושטש. הייתי צריכה לקבל את רשיון הקארנה-דה-פאסג' (הדרכון של האופנוע), ניירת קריטית שבעזרתה אצליח להכנס לתוך אתיופיה ולאחר מכן הייתי צריכה לטפל באופנוע שלי ולהעריך נזקים:
1. הדבר הכי דחוף היו מיסבי הגלגל השחוקים שהוחלפו. מדוע הם היו במצב כה גרוע לאחר רק 9,000 קילומטרים – מי יודע? לפחות עכשיו כשאני לוקחת פניה, הגלגל הקדמי לא מחליק.
2. מערכת האזעקה היתה טעונה תיקון ועכשיו סוף הסוף מתפקדת.
3. המצמד עבר כיוון.
4. הצמיג האחורי היה שחוק כמעט לחלוטין. ביציאה לפני שלושה שבועות הרכבתי לחישוקים צמיגי מצלר קארו 3 חדשים. אבל נאמנים להצהרת היצרן שלהם, הצמיגים האלה שרדו כ -6,000 קילומטרים. אתקין צמיג אחורי חדש כשאגיע לווינדהוק נמיביה בתוך מספר ימים.

5. הארגזים שלי, תוצרת Trax, הוכיחו עצמם כמאוד עדינים. מלבד קימוטים ושריטות, החבקים המחברים אותם למנשא האופנוע התעקמו. הכנסנו מחזיקי גומי בצורה כזאת שתמנע מהתיבות לשקשק ורכשתי עוד כמה גומיות כאלה ספר. הדילמה עתיקת היומן בין תיקים קשיחים לרכים ממשיכה, אבל מאחר שכבר יצאתי לדרך עם אלה, לא אשנה זאת עכשיו. אזרום.
6. מגן הגחון עבר התעללות קשה למדי. וחטף הרבה מכות כשהקריב עצמו בשמירת המנוע.
7. המכנסיים שלי נקרעו בתפרים (אני נשבעת שאני לא אוכלת כל כך הרבה!). פיסות סלוטייפ איפשרו פתרון זמני, אך לא החזיקו מעמד זמן רב. אני בטוחה שאמצא דרך לתקן אותם או מכסימום אהנה מפתחי אוורור נוספים.

מסקינג טייפ לתיקון קרעים במכנסי הרכיבה
8. יו אמור ללוות אותי כמה ימים לתוך נמיביה. היום, לאחר ארוחת בוקר טובה, שמנו פעמינו צפונה לכיוון מפרץ למברט. הרוח נשבה ללא הפסקה מימין והתאמצתי כל הדרך לשמור את האופנוע בנתיב האמצעי. בהתחלה ניסיתי להאט אבל בסופו של דבר הפניתי את יד שמאל לתוך הרוח. החוכמה היא למצוא את אותן כמה שניות של מנוחה אשר מאפשרות להמשיך כאשר אתה נמצא במצב לא נוח. למדתי לצפות את ההשפעה של משאיות שחלפו במהירות. בשבריר השנייה אחרי שהן חולפות רוח הצד נחסמת ואז יכולתי להטות שוב את האופנוע לתוך הרוח ולחזור לנתיב. הנסיעה היתה אטית עד שגלשנו אל דרך עפר יפה שרצה לאורך קווי הרכבת ליד האוקיינוס. הערפל אפף אותנו כל הדרך עד למברט ביי. למזלנו הרב כוס שוקו חם הציל את המצב. זה הדברים הקטנים האלה!
מחר אנחנו חוצים דרך Vioolsdrift לתוך נמיביה – ולדרגה חדשה לגמרי של הרפתקה!

—————————————————————-

כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לאחינעם הראל

—————————————————————

תרגם מאנגלית, יוני

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

לרכוב מאות ק"מ לפגישות מקריות ויש גם אלמנט

לדף הפייס של דורון כאן

עזבתי את נורבגיה המדהימה והגעתי לדנמרק דהרתי עם עוד אופנוע להמבורג. מעל 500 קמ ארוכים ומשעממים מאד. בערב בלינו יחדיו וזה היה יופי. ידידה שלי המליצה על שתי גרמניות שפגשה ואמרה לי
הן משלנו כאשר הכוונה אותו ראש.. אחת מאתן נשים שלחה לי מסר שהייתי בנורבגיה. יש לי משקאות קרים בבית ואתה מוזמן. צחקתי להזמנה, האם יכולתי לסרב לה…?
רכבתי כ 600 קמ לדיסלדורף עם סטייה בדרך נפגשתי עם שתי הגרמניות ואכן הידידה שלי צדקה, הן משלנו…
בילנו יופי של ערב באלטה שטט כלומר בעיר העתיקה של דיסלדוף, מדברים על גברים, כלומר הן מדברות על גברים. אני צוחק… אותם סיפורים אבל הפוך
באפריל הן מגיעות לארץ כי קבלו רושם טוב מהידידה שלי וממני כנראה… משם דהרתי למחרת לאינסבורג לפגוש לחבורת אופנועיסטים שפגשתי בדרך. מעל 700 קמ וואו סיוט סיוט סיוט …לא ממליץ לעשות את זה
אבל היה שווה המפגש המחודש.. רכבנו יחדיו אבל בעיקר ישבנו ושתינו. הם הרבה בירה אני הרבה פחות… משהו מיוחד יש בחבורת בסוד שמחברת אופנועיסטים מכול העולם.

שוטטתי גם לבד והנה ראיתי אוסטרית שהיינו יחד בקבוצת סקי לפני כמה שנים… היא ישר קראה דורון עם חיוך גדול… איך זכרת שאלתי… היא צוחקת קשה לשכוח את ההשתללויות שלך בסקי. בילינו יחד אוכל בירה טיילנו היא משם כלומר מקומית… או אז הציעה לי להתארח אצלה בבית ומחר לטייל בהריים. לא סרבתי. היה נפלא… טיול בהרים במקומות שרק מקומיים יודעים. מסעדה יופי… היה באמת באמת יחטיגידם. איך איך היא זכרה אותי…
רכבתי תוך שלושה ימים מעל 1800 קמ משמימים באוטוסטרדה. חלק מהדרך סיוט. אבל כל ערב היה מפגש נפלא עם אנשים שפגשתי בדרך וזה האפיל על הקושי.
עכשיו חזרתי לרגוע. הגעתי לעיירת סקי שבחורף היא הכי הכי ועכשיו כפר בהרים נעים לעין ומוקף הרים מוריקים. סנט אנטון זה השם… רגוע כזה

רשימת מכולת
53 יום בדרכים
43 מקומות לינה
11056 קמ רכיבה
596 ליטר דלק
11 מדינות
כול זה בטל בשישים לעומת החוויה לפגוש בני אדם בדרכים…
לפעמים סיפורים של רגע
לפעמים יותר
לפעמים על דה ואה
לפעמים להתרגש
מקומות שהקפיצו לי את הלב והרכיבה עם עצמי שהנופים מתחלפים להם כמו בסרט….
השיחות עם המשפחה
עם חברים שהגיעו במיוחד לפגוש אותי
השיחות בווטסאפ
התגובות למה שכתבתי
כול זה חלק מאותה חוויה

אומנם עוד כשלושה שבועות ומתחיל להרגיש את הסוף.
בשבילי טיול או כול דבר שאני רוצה עוד זה הטיול או הפגישה שגורמת לי הכי הרבה אושר…
ככה זה כאן…
תנו לי מנוחה של כשבועים במיטה שלי ביפו שלי. בשאפה
והייתי חוזר שוב לבלקן חוצה את גרמניה לנורבגיה ורוכב כול הדרך חזרה…
חוויה מוטרפת מרגשת מדהימה

פסק זמן…
רכבתי בדרך מדהימה מסנט אנטון דרך לך והכיוון הוא קונסטנט ליד מפלי הריין. פתאום הייתי רעב וגם מעט עייף. אז עצרתי בשולי הדרך. דבורה ישר הגיעה ואמרה שלום
גבינה נקניק לחמניה ופסק זמן…הלכתי לנום מעט עם קסדה על הראש כדי לבודד את רעש המית המים

עכשיו אני יושב על כיסא – רגלים על משטח עץ והשאלה הכי מטרידה אותי עכשיו מתי התרנגול יעיר אותי באשמורת בוקר…
הנה הסיפור שכך היה…
אתמול כאמור הייתי בעיירת סקי מנמנמת, מלון בסט אנטון שבהרים. 45 יורו עם ארוחת בוקר. היה יחטיגידם…
הנה לקראת הערב חפשתי מלון ב bookonh.com. ראיתי ב 27 יורו לערך ליד מפלי הריין. יחד עם עוד 6 אנשים… חווה שווצרית… אמרתי בשביל החוויה שווה להזמין…
הגעתי לחווה לפח הכתובת שקבלתי… מסביב כרי דשא עדרי בופולו משוטטים חופשי..
חלקם אוכלים דשא טרי וריחני ומה מתבוננים בי בחשדנות מאיימת… רגע אבל היכן החווה…? מרחוק ראיתי מספר מבנים ורכבתי לשם. חווה שנמצאת ב no were ימינה
אני מתחיל לדבר עם בעל החווה והוא מגמגם רגע ורץ להציל עגלה שאך נולדה.
פגשתי את הבוסית … הראתה לי ש 27 יורו זה לישון במחסן פתוח על חציר או ארגז עץ…ועם ארוחת בוקר… צחקתי בליבי עד כאן… אז היא לקחה אותי למקום אחר עלית גג משטח גדול 8 מזרונים
זה יעלה 32 יורו לערך עם ארוחת בוקר… ולילה כול המקום סולו שלך. חייכתי מאותן חוויות שבדרך… בחרתי להישאר
בחוץ ילדים צוחקים ומשתוללים כיתת לימוד מצריך לגלות את עולם החקלאי. בבוקר בשבע הולכים לחלוב. אולי הצטרף. חוויה כשזו ואני מחייך
הילדים ממשיכים להשתולל. חיזורי גיל 11 בנים בנות… נראה באיזו שעה התרנגול יעיר אותי באשמורת בוקר…
הלילה עוד צעיר ריחות של כפר פרות וחציר

אלמנט שווצרי
החלטתי לאכול בחווה – 18 פרנק לא זול אבל מול הטבע… משהו הגיש לי אוכל . שאל: "רוצה תה?" אמרתי "כן תה חזק כזה", היה קריר בחוץ, הסלט היה בעיקר חסה וסלק ותפוחי האדמה היו טעימים מאד.
האיש שאל שוב האם אני רוצה תה עניתי כן וכך היה גם בסוף הארוחה אחרי עוגת שוקולד שהייתה מעט יבשה.
תה חזק עם לימון . או אז יצאתי שוב לשוטט לצלם עלייתי לעלית הגג שלי
חדשות פייס בוק ולישון…

——————————————————————————

כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לדורון בן שמעון

—————————————————————————–

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

לרכוב לגורילות של רואנדה

למעקב אחר המסלול של עודד על מכשיר הג'י.פי.אס שאיתו,  אנא הקלק כאן.

אחרי קיגאלי הנעימה והמחבקת שמנו פעמינו צפונה לאוגנדה. יד הגורל, כדרכה, הובילה אותנו שלא במסלול שאליו התכוונתי – וטוב שכך. רכבתי באחת הדרכים היותר יפות בכלל ולרכיבה בפרט. ב @ טריפ אפשר לקבל מושג.

[youtube url=http://youtu.be/cBYzniU1NEg>] [youtube url=http://youtu.be/pQ2Uy63Fl_A>]

למחרת הצטרפתי לריינג'רים לטרק ביער למפגש עם הגורילות – אחת החוויות היותר מרגשות שחוויתי מעודי (אולי מפה השם). – יש בינינו – לא יודע לגביכם – התאמה גנטית של 98% ונותרו פחות מ-900 מהן בעולם. המשפחה שפגשתי – 10 נפשות כשהצעיר הוא בן 4 חודשים – אפשר לראות את הראש שלו באחדים מהצילומים בזרועותיה של אמו והמבוגר וראש המשפחה בן 52.

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!