זכרונות אהבה מהודו

2-7-2013

אתמול, לפני שלוש שנים בדיוק, נחתתי בהודו. כך החל לו מסע בן חמישה חודשים במדינה הקסומה והמופלאה הזו.
הרבה גבות הורמו סביבי לפני שיצאתי לדרך. מה פתאום קם לו הילד (שכבר בן 29) באמצע החיים ומחליט לברוח, לחפש את עצמו, להתנתק, ובלה ובלה ובלה. מה עם העבודה, מה עם הלימודים, מה עם הקריירה, מה עם הזוגיות, מה עם הבלה והבלה והבלה? וכך, באופן טבעי, התחלתי להרים גבה גם בעצמי. הספק החל לנקר גם במוחי, עד שבסופו של דבר התעשתי והחלטתי שאת הטיול הזה אני עושה ויהי מה. היום אני יכול להגיד שזו היתה אחת ההחלטות החשובות, המשמעותיות והמעצבות שקיבלתי בחיי.

וכך, חודש לאחר שהגעתי למקום המופלא הזה, לאחר שכבר קיבלתי כל מיני מתנות בדרך (ראקל, הברזילאית המהממת שהיכרתי עוד במטוס לדלהי, גילוי עולם היוגה, נדאל זכה בפעם השניה בווימבלדון), קיבלתי את המתנה האולטימטיבית, הכי טובה שיכולתי לבקש. הייתי צריך לשלם עליה כולה 32,000 רופי (3000 שח בערך), ובתמורה קיבלתי רויאל אנפילד bullet 350, אופנוע שליווה אותי קרוב לארבעה חודשים, עד שנאלצתי למכור אותו בלב עצוב לפני החזרה לארץ.
עם האופנוע הזה חרשתי את הודו מצפונה ההררי ועד גן העדן בגואה, רכבתי 5000 ק"מ במקומות מטריפים ומטורפים שלא הייתי מגיע אליהם לעולם ללא האופנוע, פגשתי אנשים מדהימים, למדתי המון על עצמי, התמודדתי עם סיטואציות לא פשוטות, בכללן תאונה בערב ראש השנה, לבד, באמצע שומקום, שרק בזכות אלוהים וההודים המדהימים, (למרות שהם נהגים מחורבנים) יצאתי ממנה בשלום ועוד חזרתי לרכוב על האופנוע אחר כך.
אבל בעיקר בעיקר הייתי פשוט מאושר. חופשי, ומאושר. מוזר ככל שזה יישמע, האופנוע נתן לי את ההבנה שאני חופשי לעשות כל מה שאני רק רוצה, אם באמת ארצה זאת. דרכו הבנתי שיש מעט מאד דברים, אם בכלל, שלא אוכל להתמודד איתם כשאצטרך. זו ללא ספק היתה אחת החוויות המסעירות בחיי, ואין לי ספק שאחזור עליה שוב, בווריאציה כזו או אחרת.

והנה, שלוש שנים (פחות חמישה חודשים J) אחרי, והכל בסדר עם העבודה, עם הלימודים, עם הקריירה, עם הזוגיות (למרות שאיננה, אני עדיין מאמין שיום אחד גם היא תבוא), ובכלל. למעשה, הכל הרבה יותר טוב משהיה, בהרבה. אני הרבה יותר מאושר משהייתי. אני עסוק עד מעל הראש בעשייה של המון דברים שאני אוהב, בין אם מקצועית ובין אם בכל תחום אחר.
אני מאד אוהב את מה שאני עושה, מאד אוהב את העבודה שלי, אבל אני ממש לא יודע אם זה גם מה שארצה לעשות בעוד כך וכך שנים. אני כן יודע, שביום שאחליט שאני רוצה לשנות משהו בחיי, גדול ככל שיהיה, אני אעשה זאת, למרות הפחדים, החששות והרעשים שמסביב. ואת האמונה והביטחון הללו בעצמי נתנה לי החוויה בהודו.
אז אם גם אתם מרגישים לעיתים קצת אבודים, לא סגורים על עצמכם, אל תרגישו רע. זה בסדר. מותר להרגיש כך. לכולנו מותר (ואף רצוי) מדי פעם לברוח, לקחת פסק זמן, להתנתק, לעצור ולחשוב. ובסוף להבין שהביטחון היחיד שיש לנו בעולם הוא הביטחון שלנו בעצמנו וביכולות שלנו. וברגע שאנחנו מספיק מאמינים בעצמנו, שאר הפחדים אט אט מתפוגגים.
בקיצור, סעו להודו. את הודו לא אשכח לעולם, על כל המכלול שבה. אינני שואל את עצמי אם אחזור אליה שוב. השאלה היחידה שנשאלת על ידי היא מתי J

But I still haven´t found what I’m looking for

——————————————————————————————————–

כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לארז אלגזי

——————————————————————————————————-

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   יש 2 תגובות, הוסף תגובה    

אפריקה באקצנט גרמני

נמיביה החזירה אותי 50 שנה ויותר אחורה – עיניה של הסבתא הייקית שלי ניבטות בי כמעט מכל פינה. נמיביה היתה לזמן קצר קולוניה גרמנית – 30 שנה עד למלחמת העולם הראשונה. בתקופה ההיא הגיעו לכאן נציגי משפחות סוחרים מצפון גרמניה כדי לפתח שווקים חדשים – הם נשארו פה וכך גם שמותיהם הגרמניים, היישובים והחוות עם שמות גרמנים וחלק מהמנהגים – בכל מסעדה שאכלתי פה ההתנהלות, סידורי השולחן ושמות המאכלים, כפי שהיה נהוג אצלנו בבית הייקי בחגים.

קישור לתוכנת תיעוד המסלול של עודד – כאן

בתמונות תראו עיירת כורי יהלומים נטושה שהמדבר מנכס לעצמו בחזרה – העיירה נבנתה בסוף המאה ה – 19 ע"י הגרמנים וננטשה לאחר שסינדיקט דה בירס הפסיק את הכרייה. מאז 2011 הם שוב כורים יהלומים המקום.

לאחר רכיבת כביש קצרה נכנסתי שוב לשבילים לאורך שוליו המערביים של הקלהרי לעבר הדיונות בסוסוסלווי – הוכרו זה לא מכבר כאחד מפלאי עולם. היום נטה לערוב ומתוך הלחץ לא לרכב בחושך פספסתי את האכסניה שסימנתי לעצמי על המפה ללון בה (מעבר לכך שאני מפגר, רוב האכסניות לא ממוקמות על הדרך אלא מספר בודד של ק"מ לתוך השטח או מוסתרות מאחורי גבעה)– ופתאם מתוך הדמדומים לצד הדרך עולה לו מבנה – טוב, תתרשמו בתמונות – נשארתי ללון שני לילות. אהה כן, המקום כולל ספא – לא היתה ברירה, התמסרתי למסג'.

גיחה יומית עשיתי לדיונות. מאחר ואוסרים על רכבים שאינם 4X4 להיכנס לשמורה, תפסתי טרמפ עם זוג גרמנים מקומי בג'יפ שלהם.

כעת אני בסווקופמונד –  עיירה צפון גרמנית בשולי המדבר לחוף האוקיינוס – תמונות.

————————————————————————————————————————-

כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לעודד ויטליס

————————————————————————————————————————-

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

11 גברים, 11 אופנועים, 10 ימי רכיבה באירופה

מי שטרם הכיר את איציק שפר. כנראה שאינו מחובר מספיק לנשמה של מלאכת ההרפתקה הרכובה בחו"ל. רוצים לפגוש אדם שהפך את נושא תכנון והפקת מסע אופנועים קבוצתי למדע ננומטרי מדוייק? תתחילו לקרוא, ההנאה מובטחת!

הצג מפה גדולה יותר

מסלול היומיים הראשונים

14.06.2013
02:03  יום ו' לפנות בוקר ורעש הדיזל הבוקע מרכבת ישראל המפלסת דרכה אל תחנת הרכבת בנתב"ג, כשעליה ארבעה זוגות ושלישייה אחת של גברים ביחד עם אחד נהג קטר וקומץ שותפים של נוסעי חו"ל וכאלה שחוזרים לסגור את השבת בבסיס כלשהו. השדה מלא עד אפס מקום. החל ממגרש החנייה ועד לאולם הנוסעים מקצה לקצה, מי אמר שלא נוסעים לחו'ל בארץ הזו, כמעט כל מי שאתם מכירים היה בשדה התעופה, חצי מדינה לא הלכה לישון וממריאה. עוד בטרם המראנו ונפרדנו מהשרוול שגלגל אותנו לבטן המטוס האל עלי, נשפכנו כולנו לכורסאות המרווחות במטוס שהמריא אותנו למינכן ודפקנו אחלה של שינה מתוקה. ( האמת חלקנו, השאר פחדו מעט ולכן גם לא נרדמו ) .
בטיסה פגשנו עוד 5 ישראלים העושים דרכם למר הרמן להשכיר אופנועים ולכבוש כמונו את כבישי אירופה והאלפים.
טיסה קצרה של שלוש וחצי שעות והמטוס נוחת ברכות על המסלול במינכן בשעה 09:30 בשדה התעופה. גשם של בוקר עם שלוליות קלות כיסה את המסלול והזכיר לכולנו שעדיין גשום במינכן למרות כניסתו של חודש יוני. האמת – מזג האוויר נראה מצוין לרכיבה קרירה ואוורירית. ארבע מוניות שהוזמנו מראש (זול יותר מאוטובוס ורכבת – 45 יורו למונית של עד 6 איש תלוי בציוד העודף שמועמס…) שהמתינו להגעתנו המלכותית – אנחנו 16 איש = 11 שלי + 5 של האיציק השני. נהגת שודים בת כ- 60 פלוס עם רגל כבדה על הגז מובילה אותנו במהירות של 145 קמ"ש ו- 40 דקות של רכיבה, אופס… נסיעה (זה מהתרגשות…) בין עירונית ישירות לחנות האופנועים של מר הרמן. אחד עשרה האופנועים עומדים אחר כבוד וגאון למסדר יציאה, מוכנים ובוהקים וההתרגשות בעיצומה. דפיקות הלב ופרפורי הבטן. כמו ילדים במגרש משחקים: מתלהבים, מלטפים, מקיפים בסיבוב את האופנועים וחיוך רחב וענק נמרח על פנינו. וזה הזמן להכיר את האופנועים והאנשים:
המוביל: וזה אני עם קרוסטורר אדום בוהק
הגזבר וכבוד הרב: אורי עם קרוסראנר בצבעי הסוואה צבאיים
הוגה ומתכנן: מיכאל עם 600  CBF
המאסף: קובי עם 1200  VFR
אודי עם קרוסטורר שחור וכיסא קורבין מרווח
יהושע עם 700 NC
אמיר שהגיע אלינו מקיבוץ גרופית שבערבה עם קרוסראנר
עמרם עם 900 TDM שחור מבריק
בבה עם קרוסראנר שחור מבריק
ד'ר איזנברג הרופא של כולנו עם 800 FZR
ושאול עם 1000 CBF

כל האופנועים משנת הדגם האחרונה ועם אלפים בודדים של קליומטרז', מזוודים להפליא עם שלושה ארגזים, לחלק מהם מותקנים מחממי ידיים על פי דרישה, מיגוני מנוע ושלדה, שלושה גארמינים והתקנים על כולם, מנעולים, שרשראות קשירה, ספרי שימון שרשרת (למי שיש), וספרי תיקון פנצרים.
התחלנו בעבודה –  סיום הניירת והביטוחים, התשלום כמובן (650 יורו לאופנוע לעשרה ימי רכיבה). וכמובן, שחלק ניכר מפריטי הלבוש ובעיקר החורפי, נשאר מאחור אחר כבוד ובסך הכול הרוויח טיסה הלוך חזור לאירופה. סיבוב קניות ארוווווך מאד של חלק מהחבר'ה להשלמת הציוד והמלאי ולמזלנו, ניתן היה גם להשכיר ציוד רכיבה קומפלט בעלות של כמה עשרות בודדות של יורו. והרמן בשקדנותו המופלאה עם טונות הסבלנות הקשיב, טיפל, הלביש ודאג לכולם.
9 חודשים של תכנון קפדני, לוגיסטיקה ומנהלות והנה אנחנו נמצאים שוב בטיול אופנועים באירופה (קובץ מפורט של ההכנות ושל מסלול הטיול, יצורף בסוף דיווחי המסע בעוד כשבוע – העורך) והפעם מעט מזרחה… האמת אפשר לקרוא לזה מזרח אירופה לייט. רכיבה והרבה זה הכלל שהנחה ועם כמות של 300 ק"מ ביום ברכיבת הרים ודרכים העוברות בתוך הכפרים אין במה להתבייש ! והשנה שינוי מרענן בשורות המשתתפים…11 משתתפים רכובים שכול אהבתם היא דו"ג ממונע וכמובן עם עדיפות לגדול מאחד ליטר ועם ציון של 100 כ"ס בגלגל האחורי. הגיל הממוצע הוא יובל שנים עם עשרות שנים של וותק רכיבה על האספלט ומחוצה לו… בארץ ובחו'ל.
למען גילוי נאות, מעולם לא הובלתי קבוצה כזו גדולה של גברים מגוונים בחו'ל וזה כשלעצמו הרפתקה ואתגר לא פשוט.
כשהכלל המנחה והחשוב ביותר שלי  – "להגשים את החלום ולחזור הביתה בשלום" .
אחרי ההתארגנות, ניירת וכל השאר ומבלי לפספס את תמונת המזכרת עם הרמן התחלנו את יום הרכיבה הראשון אחרי לילה ללא שינה (במיטה האישית) לכיוון אוסטריה מרחק כ- 160 ק"מ עד למלון הלינה הראשון. רכיבה מנהלית ועירונית בעיקרה כשאנחנו חולים על פני הכפרים המקיפים את העיר Landshut לכיוון דרום גרמניה.
ללילה הראשון קפצנו כולנו מחוסרי שינה ומלאי עייפות מצטברת של יומיים לתוך חלומות רכובים ליום המחרת ולשבוע הקרוב.
15.06.2013
גשם  מלטף ושקט ירד בלילה על גגות הבתים בישוב הציורי וברחובות העיר, הרחובות נקיים ורטובים ותחושת קרירות קלה מרחפת מבעד לחלון יפה שם בחוץ – הכול פורח ומריח, פסגות ההרים מלאים בשלג חודש יוני והתחושה באוויר עילאית משהו… מרגישים ומרוגשים מתכוננים ליום הרכיבה הראשון. 08:00 ואנחנו כבר בארוחת בוקר חסכונית וקמצנית ביותר (יפה הרויאל ביץ כשצריך אותו…) ומלאה בפחמימות ושומנים בתוספת נקניקים ממגוון צורות, צבעים וחיות…
09:00 ואנחנו כבר ליד האופנועים מקבלים תדרוך טכני ובטיחותי, תפילת הדרך מפי כבוד הרב אורי המשמש גם כגזבר הטיול ויוצאים לדרך 11 גברים ו- 11 אופנועים נוהמים המפריעים את שלוות הכפר והפרות הרועות באחו
היציאה מהכפר הייתה חלקה וללא בעיות תנועה למרות שהשעה כבר כמעט 10:00 בבוקר, אנו רוכבים בנחת ובשלווה לכיוון מעבר ההרים גרוסגלוקנר. הכבישים מעוקלים ועולים במעלה ההר כשהכול מסביב מושלג ולבן ורק האספלט נראה שחור ובולט במיוחד כשהתפאורה כול צחורה ולבנה כשלג. עולים לתצפית הגבוהה ביותר בטרם נוסעים לקרחון ופוגשים עוד כמה עשרות של משוגעי דו"ג בסוגים וגוונים שונים בתוספת כמה מכוניות ענתקיה וספורטיביות שלא מביישות את הפירמה. זוכרים את שולה גארמין מהשנה שעברה ? גם הפעם היא רהוטה, משופשפת ומדברת באנגלית כשפת אם, ומכוונת אותנו ברחובותיה של אירופה כאילו שהיא בת המקום בכול מקום. מעוררת גאווה והשתאות השולה הזאתי… כמה שהיא בקיאה בפרטים הקטנים וברחובות והסמטאות שבתוך הכפרים – סאחתיין אעלק אומרים אצלנו. העיר מתעוררת לחיים ולעוד חצי יום מסחר, הכול נקי ומבריק בטירוף ועוד אחרי שטיפת ליל אמש גם הריח העולה מהכביש מלבב ביותר והאווירה הכללית נקייה מאד.

הכביש מתפתל ומתעקלל לו בנינוחות, מהירות נסיעה מנהלתית של כ- 80 קמ"ש בתוך הערים ותלת ספרתי נעימה וחווייתית היכן שאפשר מגהצת את הכבישים המפותלים המשתלבים במורדות ובמרגלות ההרים המוריקים. מסתלבטים ברכיבה, נהנים ומתמזגים עם הנוף הרגוע והשלו מביטים סביב ורואים ירוק ועוד ירוק בעיניים, צמרות העצים מתרוממים למרומים ובחלק מהכבישים אף מכסים אותנו לגמרי ונדמה כאילו שאנחנו רוכבים בתוך מנהרת עצים ארוכה שלא נגמרת. הבתים מפוזרים באחו ונראה שלכול אחד יש נחלה ענקית ומטופחת. הכביש הראשי (כן זה עם המעוין הצהוב בתוך הלבן) עובר בתוך העיירות והכפרים והבתים נושקים לשפת הכביש ולעיתים נדמה שהפס הלבן משמש גם כפנל לקיר החיצוני של הבית. נוסעים לאט יחסית (לגודל ועוצמת האופנועים…) ובמהירות מותרת, לומדים ומתרגלים לאופנועים כול אחד עם הידיות, הדוושות, המושבים ותנוחת הישיבה משלו. ללא ספק אופנועים כבדים מאד 280 ק"ג הקרוסטורר שלי עם עוצמות מנוע שלא מביישות אופנוע ספורט ונהימת מנוע שמזכירה איזו פררי או לוטוס…
תגובת מצערת מהירה מעוררת לחיים 4 צילינדרים חושניים ובריאים והמנוע מושך ומושך כאילו אין לו מחר – עוצמה אדירה ושונה לגמרי מהאדוונצ'ר שהשארתי בבית. הכביש מדלדל לאט לאט מקופסאות הפח, פה ושם עולה איזה טרקטור חקלאי על כביש, וכמובן – העולם שייך לאופנועינים… עשרות אופנועים  חולפים על פנינו ומאחורינו ואנו בתוך תמונה מצוירת בבתי עץ מלאי גרניום במרפסות, וינקות, ופיטוניות בשלל צבעים. אדום בוהק, סגול ולבן הם הצבעים הבולטים הנשפכים כלפי מטה מתוך אדניות החלונות ומשתלבים נפלא בנוף הירוק העוטף את הכול לתמונה מרהיבה של טבע מצויר מרגיע, שלו ונינוח. ריח האוויר הצלול, ואפילו ריח הפרות המתובל בו ,הרוח על הפנים, החופש, ומזג האוויר מרגישים עלינו מצוין ואנחנו עם חיוך רחב מאוזן לאוזן – עדות להרגשה הנפלאה של כול אחד ואחד מאתנו. הפסקות קפה וסנדוויצ'ים בלחמניות עגולות מארוחת הבוקר ממלאים את קיבתנו באמצע הדרך ויוצקים אנרגיה מחודשת להמשך הרכיבה.
רכיבה ארוכה ומוריקה מובילה אותנו לבית המלון השני באוסטריה.
השעה כבר 21:00 בלילה עדיין דמדומים של אחה"צ ולקראת הלילה ואנחנו יוצאים לארוחת ערב במסעדה סינית מקומית עם תפריט של אכול כפי יכולתך ב- 13.90 יורו.
מיותר לציין שבאותו ערב המסעדה הפסידה ובגדול, כול תכולת מקררי הבשר, האגרולים והמוקפצים נשאבו אחר כבוד לעיקול ממושך בתוספת נוזלים ובירות לרוב…
יום רכיבה נוסף וארוך לא פחות מחכה לנו למחרת.

לילה טוב,
שלכם איציק
ותזכרו חברים יקרים:
"החיים אינם נמדדים לפי כמות הנשימות שנשמת אלא, לפי מספר הפעמים בהם עצרת את נשימתך"

———————————————————————————————————————————

עריכה קלה יוני. כל הזכויות C לצילמים ולכתיבה שייכות לאיציק שפר

———————————————————————————————————————————

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   יש 4 תגובות, הוסף תגובה    

מה אנחנו יודעים על מלזיה?

ומה על אופנוענות שם?…

מעט על מלזיה – ללא מעבר הגבול אזי גיאוגרפית לא מרגישים בהבדל בין תאילנד למלזיה. אבל לא רק, התשתיות עד לפינה הנידחת ביותר באיכות הגבוהה ביותר, האוכל דומה, הריחות המראות ברחוב קשה להבדיל.

כמו תאילנד גם מלזיה מלאה אופנועים מכל הסוגים – אופנועי ספורט, דו-שימושיים והארלי עם אסייתים שמנים עליהם עם כל האקססוריס. להזכירכם, בתחילת המסע פגשתי בטיביליסי חבורת אופנוענים מלזים שהגיעו ברכיבה דרך סין והיו בדרכם לערב הסעודית למילוי מצוות החג' – הלינק הראשון לתזכורת.

לדוקטי יש מפעל הרכבה בתאילנד, עובדה שהוזילה את האופנועים ב33% – ירידה במרכיב המס וכך גם במלזיה רק כאן תמצאו מפעל הרכבה של ק.ט.מ.

מלזיה היא גשר מסחרי בין האיסלם לעולם המערבי – הרבה חברות מערביות  מקבלות "הכשר" תרתי משמע – חברות מזון ותרופות בינלאומיות מקבלות את הכשר החאלאל המוסלמי.

הרושם הכי חזק שקיבלתי הוא שהמודל הסינגפורי לנגד עיניהם, כמובן במגבלות הגודל שלהם – גם גיאוגרפית וגם אוכלוסין – 30 מיליון.

התחושה היא של שמחה, מצבם של האנשים השתפר מאד בשנים האחרונות והמגמה ממשיכה. תקבולי הנפט חוזרים אל האוכלוסיה בדמות תשתיות, חינוך ו 60 סנט לליטר בנזין 95.

KL עיר סופר מודרנית, מאד "פלשית", מטופחת ויפה. חברים, מאד נהניתי פה.

במהלך השבוע הקרוב, מקווה לסגור את המעבר לאפריקה.

[youtube url=http://youtu.be/mcxs_oqfIWw>]

למעלה כניסה על אחד הגשרים לבנגקוק.

[youtube url=http://youtu.be/A0uWe3-6-R0>]

—————————————————————————————————————————–

כל הזכויות C לסיפור לצילומים ולוידאו שייכות לעודד ויטליס

—————————————————————————————————————————-

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   יש תגובה אחת, הוסף תגובה    

לאחר חופשת מולדת

עודד עולה שוב על האופנוע ויורד מתאילנד למלזיה

הצג מפה גדולה יותר

לאחר שחצה את מרכז אסיה, הטיס את האופנוע לדרום מזרח אסיה, רכב את תאילנד ולאוס, עודד חוזר מחופשת מולדת ארוכה ויוצא מתאילנד שם איחסן את האופנוע ומדרים לכיוון מאלזיה.

כמיטב סגנונו של עודד: דיווח טלגראפי וקצרצר, הרבה תמונות וקישור לתוכנת תיעוד המסלול שלו. הקליקו ותהנו ממסלול לא שגרתי של רוכב מחוייב למלאכת ההרפתקה.

שלום לך תאילנד היפה והנעימה כל כך וברוכה הבאה מלזיה. ברכיבה זריזה הגעתי לאי פננג – מחובר בגשר ליבשת והתמקמתי בג'ורג' טאון – עיר מסחר מהתקופה הקולוניאלית שהוכרה ע"י אונסקו כעיר לשימור. העיר, ערב רב של לאומים – סינים, מלאווים, הודים ואירופאים שהידיעה שהאימפריה קרסה טרם הגיעה אליהם.

האפשרות היחידה היא לשלוח את האופנוע בסירת מטען, לטוס לצד השני ולקוות להפגש שם עם האופנוע. הסירה יוצאת פעם בשבוע – שבת בלילה וביום שני בבוקר מקבלים את הסחורה. את האופנוע יש להפקיד כבר ביום רביעי .

ובכן, זכיתי לכמה ימי מטיול במלזיה – זוכרים תוכניות ואלוהים? והופ על האופנוע לקואלה לומפור.

הכבישים המהירים הם כבישי אגרה שדו גלגליים פטורים ממנה. בכדי לעקוף את המחסומים יש שביל סלול קטן – בתמונות.

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!