הרפתקה דוט קום

5 במאי 2012 מבצע חג עצמאות דו גלגלי באל.איי.

כן, הקשר בין חג עצמאות לחופש שברכיבה אינו מקרי!

דרור תלי ורוכבי הכחול לבן באל. איי. במבצע חג עצמאות

IMG_2953.JPG

יום הזיכרון השנה תפס אותנו כאן, בלוס אנג'לס, קצת, איך לאמר, לא מוכנים…
בתוך סאת האושר על המון דברים, אני מרים עיניים ומביט בבור העצב הנוכח וקיים כבכל שנה.
כמידי יום שלישי בערב, אנחנו, חברי מועדון האופנועים המקומי מתאספים למפגש ומדסקסים על הא ודא.
ביום שלישי האחרון, חל ערב יום הזיכרון לחללי צה"ל ופעולות האיבה ואז בתוך החיים השוטפים – פינינו מקום לעצב.
הדלקנו נר. נר נשמה שהבאתי איתי. הבחנתי שכל חבר לקח את נוכחות הנר באופן אישי ואינטימי. בוודאי כזה המזכיר חבר, בן משפחה ובכלל, את כל אלו שבמותם ציוו לנו את החיים.
הקראתי קטע חזק שכתב יאיר לפיד – "ההחמצה ".

בעיר לוס אנג'לס מתוכנן להתקיים פסטיבל יום העצמאות בראנצ'ו פארק.
הפסטיבל בחסות ארגון I.L.C  תחת שרביטה של עדי דרורי. יצרתי קשר עם עדי והצעתי הצעה שאי אפשר לסרב לה:
נסיעת ראווה ותמיכה של חברי המועדון ברחבי העיר עד למתחם הפסטיבל.

גייסתי למשימה את ידידי טל וינוגרד שעוסק שנים רבות בפעילות מבצעית בתחום ותרם מנסיונו הרב להצלחת המבצע.
החמ"ל נפתח. פתחנו את ארגזי המפות. לאחר ניעור האבק הן נפרשות על הקיר.
אנחנו מתכננים ציר נסיעה בטוח ומוגן עם "תוכניות מילוט" באם יתעורר הצורך.
ובכן, הלכה למעשה :
הוצאנו "צו-8" לחברי המועדון:

" חבר יקר!
שוב , אתה נקרא אל הדגל- והפעם לנסיעת תמיכה לארוע פסטיבל יום העצמאות ה-64 למדינת ישראל.

נא התייצב ביום ראשון 29 אפריל 2012 בשעה 10:00 בבסיס מתחם  Ralph’s  פינת  Coldwaret/ / Ventura .
המסע יצא וינוע בשדרת מסע בשעה 10:30.
נא לדייק!!"

עוד כמה טלפונים. תאום אחרון. סגירת מעגלים והמבצע יוצא לדרך.
אני התרגשתי באופן אישי. מי יגיע וכמה? שהכל יעבור בשלום.
סיימתי למרק את האופנוע שלי, קישטתי אותו בדגלי ישראל – מוכן למסדר המפקד.

יום א' 09:30 בבוקר הגענו למקום המפגש.
להפתעתי היו כבר כמה "חיילים" שהתיצבו עוד קודם.
טיפין טיפין הגיעו עוד אופנועים. מניתי אותם וכבר הגעתי ל-40.
החבר'ה התבקשו להסתדר בשורות. הסדר מופתי! מקושטים, מדוגלים ומוכנים ליציאה.
כמו לפני כל מבצע צבאי טל ואני התחלנו בתידרוך.
10:30 שעת ה"ש". לאחר הסבר של טל על ציר הנסיעה, בטיחות ברכיבה וכ'ו – הגיעה הפקודה:
"נוע-נוע – זזים…..!!"

השיירה הסתדרה במבנה מדורג. יצאנו לדרך לכבוש את היעד :
עברנו ברחובות העיר. זכינו לצפירות תמיכה וניפנופים לשלום, צילומים של עוברי אורח. ההרגשה להיות ישראלי – פשוט עילאית.
מידי פעם נאלצנו לעצור לצימצום פערי הרמזורים.
לאחר נסיעה של שעה לערך, הגענו אל מתחם הפסטיבל .
על פי תאום מראש, קיבלנו מעדי אישור חנייה V.I.P וכמו כן הוקצה לנו מקום של כבוד בפתחו של האתר.
לרגע הרגשנו כמו לאחר כיבוש יעד….

באי הפסטיבל יכלו להתרשם מהאופנועים המקושטים, מהעוצמה שבמספרם הרב ומ"הביחד".
תיקתוקי המצלמות לא איחרו להגיע.
זה המבצע הסתיים בשלום .
כאן מגיעים הצלש"ים:
לארגון ה-I.L.C  ולמנהלת (המפקדת) עדי דרורי וכמובן לכל המשתתפים (חברי המועדון) שנתרמו להצלחת המבצע.

אכן, אנחנו כאן, בלוס אנג'לס. יחד עם זאת מדינת ישראל בליבנו תמיד ואם יתעורר הצורך גם אנחנו ניקרא אל הדגל. תמיד ניהיה שם עבורה.

שלכם
עתליה (תלי)  ודרור
עינב

drorein@walla.com

—————————————————————————————————-

עריכה קלה יוני. כל הזכויות C לכתבה ולצילומים שמורות לדרור ותלי עינב

—————————————————————————————————

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   יש תגובה אחת, הוסף תגובה    

27 באפריל 2009 משה שם-טוב

הבוקר היה קריר. אפשר לומר קר. לפחות החזאי קיים את שהבטיח אמש. השער החשמלי בחניה נפער ולרחוב גלש אופנוע מסוג אנדורו שמערכותיו מנוהלות על ידי כמה מחשבים כולל בלמי אי.בי.אס. סלולר דור שלוש מחובר לבלו-טוט'. אייפוד הנעים חרישית באזני הרוכב שהיה ספון בתוך חליפת הקוולאר וקסדת הקריפטונייט בדרכו מזרחה.

מחר יום הזכרון לחללי מלחמות ישראל. יום הזכרון בשבילי הוא מחשבה על "מה עשיתי עם הפרס שקיבלתי" מהנופלים שהכרתי ואלה שלא, מאלה שחזרו חסרים חלק ומאלה שפשוט התמזל מזלם כמוני, צלחו ושרדו. הבוקר רכבתי עם יורם ויוסי ליקבי עמק-האלה. הייתי צריך לקיים שם פגישת עבודה אחרונה טרם יציאתי למסע והם התלוו אלי לאחד המסלולים הכי נעימים בארץ. כבישים צדדיים מתפתלים, עם קרשצ'נדו מרחיב חדרי לב לסיום כשנכנסים בשערי עמק-האלה המתפוצץ מרוב אביב.

ילדותי עברה עלי באשקלון. מולי גרה משפחת שם-טוב. כשהייתי נער, משה בנם, נפל במלחמת ששת הימים. מותו היה נקודת הייחוס המוחשית הראשונה שלי למושג "נפל בקרב". בשנת 1999 כתבתי את השיר הבא:

shem-tov2

בדרך חזרה כבר מיהרנו. אין טיול אופנועים אחד בעולם שלא מסתיים בנסיעה מהירה מדי הביתה. יצאנו מהכביש המגיע מבית שמש, עברנו בסמוך לדרך-בורמה ואחר כך שער-הגיא חלף מימיננו. עם הכניסה לכביש 1 בכיוון מערב, תפס את עיני דגל ישראל שנתלש מאחת המכוניות ושכב דרוס בשולי הדרך. כמה הזוי המראה, כשברקע קו האופק של שער הגיא ומחר יום הזכרון. פעם הייתי עובר כאן וסופר את שלדות רכבי השיירות בשולי הכביש והיום, דגלים דגלים דרוסים. (או אם תרצו להיות גם ציניים, הסינים גנבו לנו את הברזל ושלחו לנו סמרטוטים במקום) איזו אירוניה.

כל תסרוט ובימוי הרשימה הטכנולוגית המוחצנת וההזויה בראשית הפוסט, לא הוזכרה סתם כך. היא סוג של אנחה עצובה על מצבנו הטכנולוגי המעט מנכר. זה שהופך אותנו משימתיים, ענייניים, מכונסים, מרוחקים, אלקטרוניקל-קורקטיים: מסמנים בסמס. שולחים מחוות בפייס בוק. מפרגנים בפורומים. אינפורמיישל-קורקטיים: רואים טלויזיות באוטובוס תיירים במקום להביט בנוף. נושמים מזגן במכונית במקום להריח פריחה. מדרגים פרסומות אהובות. נאשיונאל-קורקטיים: תוקעים דגל בחלון המכונית וכשהוא עף. אז עף!

יום עצמאות שמח!

my-degel

מאת: יוני   ·   קטגוריות: יוני בן שלום   ·   יש 2 תגובות, הוסף תגובה