לרכוב מבעד למחשבות ולעשן

יומן מסע ה'

"אנחנו במסך עשן
מנותקים  מסדר וזמן
ואת הגעת עד הנה דרך ארוכה
נסירה דאגה , נסירה מועקה"

עשן, מהרגע שעזבתי את yellowstone  זה כל מה שראיתי . אין אופק, פסגות שמתמרות ל2500 מטר נראות רק אם אני עליהן ועל שמיים כחולים אין בכלל על מה לדבר. כשבאים חצי עולם בשביל לראות את הרוקיז ולא רואים כלום זה מבאס, מאוד.
רכבתי יומיים לכיוון glacier national park בהרגשה שאני מבזבז את הזמן שלי וחבל לי על הנסיעה. הדרך עצמה התחילה יפה- גבעות עדינות מאוד בגוון צהבהב המתפרשות על פני המרחב עד לקצה האופק (בערך 200 מטר עם העשן סביב) ולעיתים הצהוב מתחלף לירוק ומרענן את העין ,לאחר מכן נכנסתי להרים ורכבתי על יד נחל יפה. לאחר מכן הדרך הפכה שטוחה ומעייפת ולאחר זמן מה שוב הרגשתי שאני מבזבז את הזמן בדרך מיותרת.
יום לאחר מכן הגעתי לגליישר בצהריים וכמו שחשדתי- לא ראיתי כלום.

בפארק יש כביש מפורסם שנקרא "הדרך לשמש" רכבתי את כולו בשעתיים והייתי רעב ומבואס. בדרך חזרה למאהל עצרתי להתרחץ בנהר – מצאתי בריכה כחולה וצלולה וקפצתי פנימה וכבר מצב הרוח השתפר. בדרך לאופנוע פגשתי רוכב אופניים מניו זילנד החלפנו שתי מילים והמשכתי בדרכי. הגעתי למאהל שם חוץ ממני היה עוד אוהל אחד והנה הפלא ופלא האוהל מאוכלס ע"י אותו ניו זילנדי נחמד, העברנו את השלוש שעות הבאות בשיחה מעניינת וארוחת ערב הוא המליץ לי ללכת לעשות איזה מסלול רגלי לאגם קטן שנמצא בפסגה של הדרך לשמש והחלטתי לנער את עצמי מהבאסה ולשמוע בעצתו- יום למחרת קמתי ויצאתי לדרך, 12 ק"מ בהרים שהובילו אותי לאגם יפייפה באמצע הרכס עצם המראה שלו כבר שיפר את מצח רוחי ולאחר שקפצתי פנימה כבר הרגשתי מדהים.

כשיצאתי משם לכיוון האופנוע ממש ריחפתי על השביל ושוב הרהרתי איך המפגש הרנדומלי שלי עם הבחור הניו זילנדי ממש שינה לי את החוויה בגליישר ואיך הכל מסתדר בסוף על הצד הטוב ביותר.
יצאתי לכיוון סיאטל ובדרך קרה לי דבר מדהים, אינני יודע אם זה בגלל המצב רוח המשופר ההרים או סתם ככה – באמצע הרכיבה הראש שלי התרוקן לחלוטין ממחשבות, ממש לחלוטין- שום חלק בגוף לא הציק לי, לא הייתי עייף לא הייתי רעב או שבע מידי הכל היה מושלם. פשוט הייתי בשלווה טהורה הרגשה שאני לא זוכר שאי פעים חוויתי. אחרי כמה דקות שרכבתי בהרגשה כזאת פתאום קלטתי את השלווה שאני נמצא בה ואז המחשבות חזרו והעברתי את הארבע שעות הבאות בלחשוב על איך זה קרה ואיך משחזרים את זה. עצרתי לישון עם מצב רוח מרומם שאני יום נסיעה מהיעד האחרון שלי בחוף המערבי של ארה"ב. יום למחרת קמתי והעברתי את היום בלהקשיב לשירים (בעיקר אלתרמן) ונסיון להבין מה כוונת המשורר, אחלה פעילות מוחית לרכיבה . ליריקה טובה תמיד מצליחה להוציא ממני את כל טווח הרגשות ואם אני במצב רוח טוב זה תמיד מגביר את התחושה.
באמצע היום עברתי רכס הרים שלאחריו נגמר העשן, לא יאמן! אחרי שבועיים אני פתאום רואה הכל צלול, איזה יופי. הירוק נהיינה ירוק יותר, השמיים כחולים והכל כל כך ברור וחד. זה הזכיר לי את המעבר מטלוויזיות ישנות לטלוויזיות full hd, ממש פלא . הגעתי לסיאטל אחר הצהריים עם מצב רוח מרומם, סיום הולם לפרק הראשון והמדהים של ההרפתקה.

“אנחנו במסך עשן
מתנדנדים מפה לשם
ואפילו שאני עיוור בחשכה
אני הולך לי בדרכי בבטחה"

את הימים האחרונים העברתי בסיאטל בארגון הציוד מחדש ושיפורים קטנים לאופנוע, נפגשתי עם חבר (אריאל- https://www.facebook.com/noroutesnoroots?fref=ts ) שרוכב על bmw f650 והתארחתי אצל המשפחה המקסימה שלו והיום אנחנו יוצאים יחדיו לרכוב אל קנדה ולעבר החוף המזרחי.
למעט הטיול במצרים שבו טיילתי עם אבי (שהיה מעולה ומיוחד) לעולם לא טיילתי עם עוד אופנוען, אני מצפה לחוויות חדשות ושונות – עכשיו שאנו שניים אפשר לעשות דברים שכיחיד לא הייתי עושה ויש למה לחכות!
CANADA-HERE I (WE) COME!

—————————————————————————

כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות למיכאל שפייזר

————————————————————————-

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

להתראות אלסקה, שלום לך קנדה

ושוב – להתראות קנדה ושלום ארה"ב.

עוד פרק במסעו של רוכב יחיד מסוגו

כמה טיזרים מהבלוג המאד מפורט ומחמם הלב של לירן מרכוס

1.8.14

"לאחר נסיעה ארוכה בחזרה מפרודו ביי הגענו בשלום בשעה 23:30 לאוניברסיטה בפיירבנקס.
סבסטיאן רצה להחליף את הצמיג האחורי שלו ביום שלמחרת, לצמיג כביש אותו הוא סחב כל הדרך מטקסס וביקש שאעזור לו בפירוק הגלגל והרכבתו במוסך ימאהה כך הוא ישלם פחות על העבודה, קבענו ליום שלמחרת בשעה 9:30 בלובי, הלכתי להתקלח קצת עדכונים בחדשות מהארץ ונפלתי שדוד על המיטה".

בלילה הזה ישנתי טובבב (רציתי לכתוב כמו תינוק, אבל תינוקות מתעוררים באמצע הלילה אז כתבתי טוב) הלילה עבר מהר, לשם שינוי התעוררתי ב 9:00 התארגנתי מהר וירדתי לשתות קפוצ'ינו מהמכונה שנמצאת בלובי של האוניברסיטה,סבסטיאן הגיע גם, דיברנו על יום האתמול כמה שכיף ואנחנו שמחים שעשינו זאת, יצאנו לכיוון האופנועים וראינו שני אופנועים שחנו לידינו בפרודו ביי האחד קאוואסאקי KLR 650 והשני דוקאטי ישן ומקורר אוויר שאלוהים יודע איך הוא הצליח לעשות את כל הדרך הזו, במבט מקרוב על הדוקאטי נראה שהוא חווה תאונה קטנה ולאופנוע נגרם נזק, מאוחר יותר פגשנו את הבחור הצעיר שהגיע מהולנד והוא אמר שהוא איבד שליטה במהירות 80 קמ"ש ולמזלו הנזק היה מועט, הנזק הגדול ביותר היה למשאבת הבלם הקדמי, כוסית נוזל הבלם התפוצצה לחתיכות והם נאלצו להיות מגייוורים וסידרו איזו קומבינה בעזרת מזרק וכך המשיכו עד פיירבנקס, האמת רעיון מעולה וההוכחה היא שהבלם עובד, כל שאר הנזק הוא שפשופים ועיקומים שאפשר לסדרם או פשוט לחיות אתם.

הקוואסאקי והדוקאטי הפצוע בחניית האוניברסיטה.

לאחר שצילמנו את האופנועים הנ"ל (סבסטיאן ואני) נסענו למוסך ופירקנו את הגלגל האחורי של האופנוע שלו ומסרנו אותו למכונאי שיחליף צמיג ויאזן אותו על המכונה, לאחר שסיימנו להרכיב את הגלגל בחזרה למקומו נסענו לשטיפת מכוניות אוטומטית בכדי לשטוף את הקרנפים, בארה"ב וקנדה יש עמדות אוטומטיות לשטיפה עצמית פשוט בוחרים את האופציה המתאימה בלוח הבקרה (שטיפה בלחץ, עם סבון, ווקס, מטאטא עם סבון, חומר לשטיפת מנועים ועוד) משלשלים כמה מטבעות והופ אפשר להתחיל איזה מגניב, אבל צריך להזדרז ולא להתמזמז כי השעון רץ אחורה במהירות, לאחר שהפעלתי את המכונה כ 5 פעמים כל פעם 2$ הקרנף היה נקי ונוצץ כמו שיצא מהסוכנות, אמרתי לו"אתה רואה הבטחתי לך שטיפה יסודית אם תתנהג יפה עד פרודו ביי וחזרה" הוא חייך אלי בחזרה בפנסיו הבוהקים, סבסטיאן שוב הסתכל עלי בצורה מוזרה ואמר לי "הקרנף אמריקאי אבל מבין עברית" צחקנו מהבדיחה ויצאנו לנשנש משהו בסופר מרקט, לאחר מכן נסענו לסוכנות אחרת של ימאהה וגם של הארלי דווידסון סתם בשביל לשטוף את העיניים ומשם חזרנו למנוחה באוניברסיטה שכן למחרת יש נסיעה ארוכה והמטרה לחצות את הגבול ולנסות להתקרב כמה שיותר לעיירה וויטהורס שבקנדה,קבענו להיפגש ב 8:00 בבוקר ליד האופנועים כאשר הכל מוכן לתזוזה,לקחתי את התיק עם הציוד שהשארתי לשמירה בקבלת האוניברסיטה והלכתי להתקלח ולנוח. בבוקר נפגשנו ולפני יציאה הזכרתי שוב לסבסטיאן שהפעם עוצרים ליד השלט "ברוכים הבאים לאלסקה" ושאני חייב תמונה אז שיזכור זאת, הדרך חזרה לכיוון מעבר הגבול הייתה משעממת וארוכה, קצת לפני העיירה טוק זכרתי שראיתי בכיוון הלוך מן כלי רכב עם גלגלים ענקיים וכל הדרך חיפשתי אותו, פתאום בצד הדרך אני רואה את הדבר האימתני הזה, סימנתי לסבסטיאן שעוצרים ומתברר שזו עגלה, כנראה להעברת בולי עץ ענקיים, ביקשתי מסבסטיאן שיצלם אותי שתראו כמה זה גדול, בזמן שאנחנו מצטלמים הגיחה מאחורינו אישה מבוגרת ואמרה "כדאי לכם לבקר בבית שנמצא מאחורי העגלה, בעלת המקום אישה מבוגרת והיא תשמח לראותכם, לא כל יום עוצרים תיירים פה בדרך כלל כולם פשוט ממשיכים וחולפים על פני המקום", בדרך לבקתה נראה שבעלה אהב לאסוף כל מיני דברים ובעיקר אופנועי שלג, נכנסנו לבקתה וראינו שזו בעצם חנות מזכרות ומשחקי מזל, צילמנו ושוחחנו קצת עם האישה והמשכנו בדרכינו (היא סרבה להצטלם), לאחר עצירה לתדלוק בטוק המשכנו בנסיעה ארוכה לכיוון מעבר הגבול, מיד לאחר המעבר בו לא עצרנו בכלל, נעצרנו לצילום עם השלט "ברוכים הבאים" לאחר מכן המשכנו שוב כמו בדרך הלוך כ 30 ק"מ עד לביקורת הדרכונים הפעם הקנדית, שוב שאלות קצרות "מאיפה באת ולאן אתה הולך?" החתמת הדרכונים וקדימה ממשיכים, ושוב קנדה מראה את עצמתה ואת נופיה המהממים, אגמים ונהרות, הרים ויערות, עליות וירידות, סיבובים וישורות, גשרי מתכת ונוף מדהים ללא סוף פשוט קנדה את מהממת התאהבתי בך קשות, לא הפסקתי לומר וואי ווואו למרות שכבר נסענו בדרך הלוך לאלסקה בדיוק באותו הנתיב,היות ואין אחד אחר, הדרך נראתה כדרך חדשה והחיוך יחד עם המוזיקה המתנגנת בתוך הקסדה הפכו את החוויה למושלמת.

פתאום בצד הדרך אני רואה משהו גדול וחום האטתי מיד ודרדרתי לכיוון הגוש החום לאט לאט אני מזהה דב ועוד איזה דב משהו גדול כזה וחום יכול להיות רק גריזלי, ניסיתי להתקרב כמה שיותר בכדי לצלמו וכל הזמן אני אומר לעצמי "רק שלא יברח", בזריזות שלפתי את המצלמה והקלקתי "יששש הצלחתי לצלם אותך דב מדהים שכמותך" ממש שניות מעטות מרגע הזהיו ועד לצילום התמונה ואז הוא ברח,סוף סוף דב בטבע צולם בעדשתי, איזה מגניב, התחלתי להצטער שקניתי ספריי נגד דובים הם כאלו פחדנים שוב אולי כי אני גדול.
המשך באחת מעצירות לתדלוק פגשנו עוד ועוד אופנוענים ואפילו אחד שדומה לזה שיש לי בארץ (XR600R) רק 650 מזווד שגם הגיע מאלסקה רק לא מהחלק שבו אנחנו היינו, המבט על ה XR650 העלה בי געגועים לבהמה שלי אהוב ליבי שממתין לי בארץ, מקווה שלא סיפרו לו שיש לי רומן עם קרנף בארץ זרה.
כך המשכנו בנופים מדהימים המשתנים כל רגע במהלך הרכיבה, לאחר כ 800 ק"מ ולקראת החושך הגענו לעיירה היינס ג'אנקשן, כאן פגשתי את סבסטיאן בדרך הלוך לאלסקה, מאז עברנו המון ביחד ולמרות שמבחינת הזמן התקופה היא דיי קצרה חווינו חוויות מופלאות ביחד, התמקמנו במוטל זול והלכנו להרביץ ארוחה במסעדה סינית הסמוכה למוטל היה ממש טעים והייתי כל כך רעב ששכחתי לצלם, משם פיפי ולישון מחר יום חדש.

בבוקר התארגנו בנוהל הרגיל, קפה, סיגריה ויצאנו לכיוון וויטהורס, אמרתי לסבסטיאן שאני נכנס לעיר ושאתעכב שם כדי להוציא כסף ולחפש מתאם 12V לUSB היות ושלי עושה קצת בעיות, סיכמנו שהוא ימשיך היות והוא לחוץ בזמן לחזור לטקסס, נפרדנו ואמרנו תודה ושהיה כיף לרכב ביחד החלפנו אימיילים ואמרנו שעוד נפגש בהמשך היות ואנחנו נוסעים לאותו הכיוון אז הסיכוי הוא גבוהה, כאשר עצרתי ליד הכספומט הבחנתי שהתוספת שהרכבתי על הרגלית צד עומדת ליפול ושהברגים השתחררו מהרעידות, הוצאתי את הכלים וחיזקתי אותם, לאחר מכן הוצאתי כסף ולא מצאתי מתאם ל USB כמו שרציתי, סה"כ התעכבתי כשעה+ בוויטהורס סבסטיאן כבר רחוק ואין סיכוי שאסגור את הפער בינינו, המשכתי בדרך לכיוון העיירה ווטסון לייק (watson lake) בה יש מקום אותו אני רוצה לראות, יער השלטים המפורסם בו יש שלטים ולוחיות מכל העולם, אנשים פשוט עוצרים תולים או מדביקים את השלט או מה שמתחשק להם וממשיכים בדרכם,בדרך לשם שוב עברתי בשיפוצי הכבישים בהם יש רכב המלווה את הרכבים העוברים בו והפעם אחרי פרודו ביי ועם הצמיגים החדשים היה פשוט תענוג, בהמשך הדרך לאחר כמה שעות אני מבחין באחת מתחנות הדלק(כאשר אני חולף על פניה) במי אם לא אדון סבסטיאן, הוא אוהב לעצור בכל תחנה ואני רק שצריך, עצרתי ועשיתי פרסה,מגניב אדון סבסטיאן נפגשים שוב שמחנו כאילו לא התראינו שנים כולה חצי יום, וכך המשכנו יחד עד לעיירה ווטסון לייק.
התמקמנו במוטל והלכתי שוב לתחנת שטיפה אוטומטית הצמודה למוטל כדי לשטוף שוב את הקרנף, הרי הוא צריך להראות טוב ביער השלטים,לאחר מכן חצינו את הכביש (הקרנף ואני) ועשינו סיור ביער השלטים, חיפשתי את הלוגו של יוני בן שלום מנהל ובעל אתר בשם הרפתקה דוט קום שעשה טיול דומה בשנת 2009 וסיפור מסעו היה כחלק מהשראה שלי לטיול, היות וקראתי עשרות מאמרים ובלוגים על טיולים דומים כולם באנגלית באתר הנ"ל נהניתי מאוד שכן זה בעברית ובהווי ומנקודת מבט ישראלית, חשוב לציין שיוני מפרסם את סיפור המסע שלי ושל עוד רבים אחרים שם ואנחנו בקשר פייסבוקי, הוא נותן עצות וטיפים על חם היות והוא עוקב אחרי התקדמותי דרך המכשיר איתור לוויני שברשותי (ספוט).
בהזדמנות זו אומר ליוני אתה מלך!!! אמנם לא נפגשנו פנים מול פנים אך אני מרגיש שאנו מכירים שנים. (תודה, אך פורסם תחת מחאה. יוני)
כמובן שלא מצאתי את המדבקה שיוני הדביק כאן בשנת 2009 ולאחר כ-40 דקות התייאשתי והפסקתי לחפש, זה מה שנקרא למצוא מחט בערימה של שחת, הדבקתי את המדבקה שלי במקום גבוה שבקושי אני הגעתי אליו, צילמתי כמה תמונות וחזרתי למוטל.

בבוקר התארגנו ויצאנו,המטרה פורט נלסון המרחק קצת יותר מ 500 ק"מ,משם נמשיך ביום שלמחרת לדוסון קריק שזה עוד כ 450 ק"מ ומשם לרד דיר 740 ק"מ, ברד דיר נישן את הלילה האחרון בקנדה וביום שלמחרת נחצה את הגבול לארה"ב משם לגרייט פולס 680 ק"מ ומשם לוייט סולפור ספרינג 160 ק"מ כך שהימים הקרובים כמו בשבועות האחרונים הולכים להיות ימי רכיבה ארוכים.
המרחק המצטבר בשבועיים האחרונים ועד לוויט סולפר ספרינגס עומד על 8,850 ק"מ ע"פ גוגל (מוונקובר לפרודו ביי וחזרה עד מונטנה ארה"ב) נוסיף סיבובים למציאת מקומות לינה+נסיעות קצרות סביב מקומות הלינה עבור צילומים+התברברויות+סידורים אפשר לומר בשקט 9,100 ק"מ ואולי קצת יותר, אין ספק חוויה מאתגרת ובלתי נשכחת בה מגלים מקומות חדשים בגוף.גם למחרת עד לעיירה דוסון קריק שבקנדה עבר בכיף למרות המרחקים העצומים,הנופים הנהדרים, ההרים האגמים, הנהרות, הריחות, הנוף שמשתנה בכל יום מקצה לקצה וכו'.
אי אפשר לתאר זאת, גם החלק הזה של קנדה העובר בהרי הרוקי פשוט יפיפה, בדרך מווטסון לייק לפורט נלסון אני מבחין שוב בגוש שחור, האטתי וסבסטיאן חלף על פני, הוא הבין שאני עוצר לצלם, והפעם הגוש השחור לא ברח וכן סוף סוף הצלחתי לצלם את הדב השחור די מקרוב, לאחר שהוא הבחין בי הוא נמלט אבל כבר צילמתי אז לא היה לי אכפת שהוא ברח,שמח ומאושר שהצלחתי סוף סוף לצלם אחד במצלמתי,

מהג'י פי אס: המסלול הלוך וחזור מארה"ב לפרודו ביי (המזלג המערבי) וחזרה דרומה (המזלג המזרחי)

ההמשך באתר של לירן כאן

—————————————————————————————————————–

כל הזכויות C לצילומים ולסיפור שמורות ללירן מרכוס

—————————————————————————————————————–

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

הכנת האופנוע לעולם אינה נגמרת.

סיאטל, קנדה, ונקובר וחברים

המספר והרשיונות הגיעו סוף סוף

לירן חיכה שבועות לניירת בצפון מדינת וושינגטון אך המשיך בתיאור המפורט והמצולם של כל מה שזז או עומד בדרכו. קבלו טעימה מהבלוג המקסים של רוכב מיוחד (יוני)

וושינגטון- סיאטל והחצייה לקנדה.

לאחר כשבועיים במוטל בהם בעיקר נחתי וטיילתי באזור, קיבלתי טלפון מדניאל שבקליפורניה שהמעטפה ממשרד התחבורה הגיעה אליו והיא כבר בדרך אלי לכתובת של המוטל ותוך יומיים היא אמורה להיות אצלי ישששש,
אני כבר מת להמשיך לקנדה, שבועיים במוטל שהאופנוע נח בחוץ זה יותר מדי, מה גם שהויזה שלי לארה"ב מוגבלת ל 90 יום, היות ונכנסתי עם דרכון אירופאי, הסיבה שהחלטתי להיכנס לארה"ב עם דרכון אירופאי ולא ישראלי היא אך ורק בגלל הבירוקרטיה והעליות שכרוכה בהוצאת ויזה בדרכון הישראלי, שגם זה לא ברור מדוע הם יוצרים את כל הבאלגן הזה, הרי אנחנו נחשבים לחברים הטובים ביותר שלהם במזרח התיכון, אבל עזבו אותכם מזה עם דרכון אירופאי כל מה שנדרש הוא למלא פרטים באתר הוצאת הויזה ESTA לשלם 14$ ומיד כאשר לוחצים "אשר" הויזה מאושרת.
בדרכון הישראלי יש לשלם כ 160$ לקבוע תאריך לראיון-תמונות, טביעות אצבעות להביא 1001 אישורים שאני בחור רציני וכו' וגם אז זה לא בטוח תלוי איך המראיין קם באותו הבוקר, אז נסתדר ונהיה רק 3 חודשים בארה"ב.
אז איפה היינו, דניאל שלח לי את המעטפה ותוך יומיים היא תהיה אצלי, למחרת אני מקבל שיחת טלפון נוספת מדניאל ובה נאמר לי שהגיעה עוד מעטפה ובה יש את הרישיונות, את הראשונה הוא לא פתח ולכן חשב שמדובר במספר והרישיונות, מתברר שזה היה רק המספר, בנוסף ולאחר אין ספור נדנודים לסוכן הביטוח בנושא כיסוי הביטוח גם בקנדה, קיבלתי אימייל ובוא נכתב שהביטוח נותן כיסוי מלא גם בקנדה אך יש להוציא תעודה מיוחדת המתאימה לקנדה וזה לוקח 14 ימים.
מיד בבוקר התקשרתי לטלפון שהסוכן נתן לי ענתה לי בחורה נחמדה, הסברתי לה את הסיפור והוספתי שאין לי שבועיים ובעת רכישת הביטוח נאמר לי בפירוש שאין בעיה ואני יכול לנסוע מיד לקנדה, היא אמרה שאין מה לעשות וזה לוקח 14 ימים בגלל שזה נשלח אך ורק בדואר, היות והאמריקאים פוחדים מביקורות שליליות הבעתי את אכזבתי ואת חוסר המקצועיות של הסוכן שלהם שממנו רכשתי את הביטוח ודרשתי שישלחו זאת בדרך המהירה ביותר אלי, למרות שנציגת הביטוח אמרה שרוב הסיכויים שלא אצטרך להציג תעודה זו ביקשתי שתשלח.
אז עכשיו לאחר שהמספר והרישיונות אינם באותה המעטפה ותעודת הביטוח בדרך אלי כנראה שאאלץ להישאר פה שבוע נוסף איזה באסה, איך הדברים משתנים בפחות מ 12 שעות, אז עכשיו אני יושב וחושב איך לשנות את התכניות כך שאספיק לראות כל מה שרציתי בזמן לפני פקיעת הויזה,3  שבועות זה כמעט שליש מהויזה.
החלטתי שאני אראה את כל מה שרציתי גם אם זה יהיה כרוך בנסיעות ארוכות, ממש ארוכות אבל חכו זה יהיה בהמשך, בינתיים יש לי עוד שבוע באזור מה עושים?
להרים מסביב כבר נסעתי, ציוד כבר יש לי, בלוג כבר פתחתי, מה נשאר לעשות?
אז אתם זוכרים שהייתי בגן עדן לאדוונצ'רים ולא היו רגליות מברזל לסופר טנרה?

הבולמים המסומנים בחץ חשופים ללא ה"גרביים"

הבולמים לבושים בגרבי ההגנה

בבוקר התקשרתי ובדקתי והרגליות במלאי כרגע, קצת אור בקצה המנהרה, אז קדימה עוד נסיעה לגן החלומות TOURATECH , לאחר כשעה הגעתי לחנות שוב אני מוצא את עצמי מסתכל, מתלהב ומוציא ריר על כל הציוד והאופנועים שבחנות.
קניתי את הרגליות וגם "גרביים" -מגנים למחזירי אבק ושמן של המזלג הקדמי.
בגדול, בלי להיכנס למכניקה בתוך הטלסקופים של המזלג הקדמי יש נוזל הידרולי שתפקידו יחד עם שאר המכלולים בתוך הטלסקופ לשכך את פעולת המתלה הקדמי גם בפתיחתו וגם בכיווצו-מגנים אלו נועדו להגן על מחזירי האבק והשמן של הטלסקופים הקדמיים, עלות החלפת וזמן החלפת האטמים יקרה וארוכה, ושוב לא מתאים להיתקע בדרך רק בגלל זה.
את הרגליות החלטתי לא להרכיב אז שאשבור רגלית מקורית ואצטרך להרכיב את החדשות, אם לא אשבור אמכור אותם במחיר שקניתי.
לאחר מכן אני שוב בסיאטל אתן לה הזדמנות נוספת הרי בפעם הקודמת הייתי עייף ועצבני מדי בכדי להסתובב קצת בעיר ועכשיו יש לי זמן פנוי לראות חלק מהעיר הזו.

התחלתי להסתובב ברחובות העיר ורציתי לצלם את נוף העיר, לאחר כשעה כשלא הצלחתי למצוא נקודה טובה, באחת הפניות הבחנתי ברכב אמפיבי מפוצץ בתיירים וראיתי שכתוב עליו שהוא עושה סיורים לתיירים בסיאטל, מיד הישראלי שבי יצא החוצה וחשבתי לעצמי "מצויין הוא בוודאי לוקח אותם למקומות השווים" החלטתי לעקוב אחריו ברחובות העיר עד שהוא החליט להיפטר ממני ונכנס למים, קרוב לנקודה שהוא נכנס למים יש פארק ציבורי צפונית לעיר שמשקיף על כל נוף העיר, היה שווה הסיור בחינם הזה…
חניתי בחניה המסודרת לקחתי את המצלמות ויצאתי לטיול רגלי, הפארק היה מלא באנשים שניצלו את היום השמשי לצאת החוצה וליהנות מיום קיצי שכזה, חלקם/ן משחקים בכדור, חלקם/ן קוראים ספר וחלקם/ן משזפים את עורם.
מדי פעם ממריאים מטוסים עם מגלשיים מחופי המפרץ, מגניב אף פעם לא ראיתי בלייב מטוס נוחת/ממריא מהמים. לאחר יום מהנה חזרתי למוטל וחשבתי מה לעשות למחרת, יש משהו שמציק לי במגן גחון של האופנוע, המהנדסים המהוללים של ימאהה החליטו שאת אחד הברגים המחברים את המגן מנוע צריך לחבר ישר לעוקת השמן (מה קוראים לה קרטר) של המנוע, מקריאה בפורומים שונים בחו"ל עלה לא פעם אחת שבמידה והמגן גחון פוגש איזו אבן או סלע המכה מועברת דרך הבורג הנ"ל ישר לעוקת השמן וגורמת לשבירתה, המשמעות נזילת שמן המנוע ותקיעה באמצע שום מקום,לא מתאים לי.
יש הטוענים בעולם שהמהנדסים של ימאהה תכננו את האופנוע ואביזריו הנלווים בזריזות ולכן פחות הקפידו על פרטים קטנים.
היות ומגיל צעיר מאוד אחי ואני התעסקנו עם כלי עבודה וציוד טכני שהיו בביתנו. כבר כילדים היינו מתקנים אופניים לכל החברים בשכונה, רק בזכותו של אבא שלנו מכונאי מוכשר של טנקים ומכונות (באזרחות) שלימד אותנו ונתן ונותן טיפים בעת ביצוע עבודות עם כלים אלו, הפכתי בעצמי לאיש טכני וכמכונאי של מסוקים, מטוסים, אופנועים, רכב צמ"ה ובקיצור כל מה שיש לו מנוע, את החוש הטכני ירשתי ממנו נקודה.
לכן החלטתי למצוא פתרון יצירתי וזול לנושא הבורג הסורר.

אך לשם כך אצטרך כלים כגון מקדחה, מסור ואולי רתכת וחומרים כגון ברגים וחתיכות מתכת שאין לי אז מה עושים?
חיפשתי מסגר בישוב הקרוב למוטל ולאחר שמצאתי אחד החלטתי לנסוע לראות מה מי מו, במקום מצאתי בחור בשם ג'ון שמתעסק בהכנת סורגים ושערים לבתים נכנסתי אליו ושאלתי האם הוא יכול לעזור לי בשינוי שברצוני לעשות, הוא אמר לי שהוא מאוד רוצה לעזור לי אך היות שהוא לא מוסמך ואסור לו לעבוד על אופנועים שלא שלו.
אמרתי בקול "חבל אני מכונאי אך אין לי את הכלים ואם היה לי הייתי עושה זאת בעצמי"
ג'ון אמר לי שהוא רוכב בעצמו על אופנועים "ושאין בעיה 50$ ואתה יכול להשתמש בכל מה שיש בסדנה" מגניב לחצנו יד ועברתי למוד יצירתי, לקחתי שני פסי מתכת שלאחר כיפופם וקידוחם אחבר אותם בצד אחד למגן המנוע ובצד השני לשלדה של האופנוע.
לאחר מדידות ואין ספור שינויים הגעתי לצורת התומכים שרציתי, פירקתי את המגן בכדי לקדוח גם לו שני חורים, ולאחר מכן הרכבתי אותו למקומו עם התומכים החדשים, ללא הבורג המעצבן, אותו אשמור למקרה שהתומכים שהכנתי יכשלו או לא יהיו טובים להמשך הדרך.
שמח ומאושר שעוד אבן ירדה לי מהלב שבתי למוטל וחיכיתי לדואר.

לאחר כמה ימים בהם המשכתי לנוח וגם להסתובב באזור הגיעו מעטפות הדואר בהפרש של כמה ימים ביניהם בסדר הבא:
מספר רישוי לאופנוע, שמח ונלהב הרכבתי את המספר תוך כדי שמטפטף גשם למרות ששאר המסמכים עדיין לא הגיעו.
למחרת הגיע אישור ביטוחי לקנדה ויומיים למחרת הרישיון רכב יש אני עף מוושינגטון בהקדם האפשרי.
במהלך שהותי במוטל, פגשתי כמה אנשים ששוהים שם תקופה לא קצרה מסיבות שונות. חלקם מחנים שם את הקרוואנים שלהם וחיים בהם כי זה פשוט יותר זול מלהשכיר דירה, נפרדתי מכל חברי המוטל ובעליו ויצאתי לכיוון קנדה.ל אחר כשעה הגעתי לגבול, החצייה לקנדה הייתה מהירה ופשוטה פחות מ 10 דקות וכבר הייתי בצידו השני של הגבול, כמה פשוט וקל, כמה שאלות החתמת הדרכון וקדימה אני משוחרר, סע יש עוד אנשים בתור, נקווה שגם החצייה בחזרה תהיה מהירה כמו זו.

עצירה מהירה לצילום עם השלט ברוכים הבאים וקדימה לוואנקובר, לאחר כמה מטרים אני מבחין בשלטי הגבלת המהירות כתוב KM/H איזה כיף מצד אחד אני רגיל למידות האלו מצד שני כבר התרגלתי לצריכת הדלק והמהירות ע"פ מיילים,אז שוב דרושה תקופת הסתגלות, עצרתי שוב בכדי לשנות את נתוני החישוב ממייל"ש לקמ"ש במד המהירות וב GPS והמשכתי לכתובת של רן בוואנקובר, את רן לא הכרתי לפני זה,

רן המארח הנדיב והמיוחד מואנקובר

הוא יצר קשר איתי לאחר שהוא קרא כאן בבלוג שאני בדרך לאלסקה, הוא שלח לי הודעה ושאל אם יהיה לי לזמן לעצור ולהיפגש איתו, כמובן אמרתי, אם לך יש זמן לקרוא את הסיפור שלי אני אמצא זמן להיפגש איתך, תשמעו הכרתי בן אדם וחבר חדש לחיים, אמנם נפגשנו רק לכמה שעות אבל היה מעולה.
רן כבר מעל ל 20 שנה גר בקנדה ורוכב בעצמו, כרגע על קווסאקי ורסיס, רן יצא לטיולים ארוכים סביב ארה"ב וגם לו יש סיפורים נפלאים, הלכנו לארוחת צהריים למסעדה סינית נחמדה מול מקום עבודתו.
נתתי לרן את הכבוד להזמין היות ואינני בקיא בשמות המפוצצים של המאכלים הסיניים, את רצועות העוף והבקר כל אחד צולה לעצמו על מעין גריל קטן, כוס תה סיני עם ריח מוזר וכמות של צלוחיות מפוזרות על השולחן עם מאכלים משונים אך טעימים, אכלתי כמו משוגע היה פשוט טעים ונהדר …

המשך הסיפור בבלוג של לירן

לדף הפייס של לירן

———————————————————————————————————-

כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות ללירן מרכוס

———————————————————————————————————-

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!