כבישים ארוכים. רוכבים שנפרדים

ואיחוד משפחתי בחווה של דני, אחיו של גבי בפרו

הצג את הוראות נסיעה ל-Trujillo, La Libertad, Perú במפה גדולה יותר

יום רביעי 24.10.2012
הבוקר כיבד אותנו במזג אויר נעים. יצאנו להוציא את האופנועים מהחניה והבאנו אותם לכניסה, כדי להתארגן לרכיבה. המרחק גדול ולא ברור לנו מצב הכביש. היציאה מ – Popayan לא היתה קשה ובזה נגמרו הדברים הטובים להיום. הכביש לא דומה בכלום למה שהיה אתמול. כביש דו מסלולי באיכות רעה ולא מאפשרת רכיבה נורמאלית ובנוסף לזה הדרך מפותלת מאד. החברה נכנסו לאטרף של רכיבה מהירה ולי זה היה מהר ולא נעים. החלטתי שאני רוכב במהירות שלי גם במחיר התנתקות מהקבוצה. למרות זאת, הייתי חובר אליהם מדי פעם כאשר הם נתקעו אחרי שיירה של משאיות כבדות. עצרנו לכוס קפה כאשר התחיל גשם ואיקי נעלם אי שם מלפנים. כאשר התארגנו לפני הכניסה למסעדה, הגיע בחור גרמני נוסף על אופנוע סופר טנרה והצטרף אלינו לקפה ולהמשך היום. לאחר מספר דקות של רכיבה, ראינו את איקי ועצרנו להיכרות. המשכנו כאשר אני ממשיך לרכוב מאחור בקצב שלי ואז גם הצטרף לחגיגה הגשם שלא מוסיף בריאות לרכיבה. לקראת הצהרים, עצרנו להפסקה נוספת ואז הסתבר שגם אד וגם פיל לא נהנים מהרכיבה המהירה ונוצרו שתי קבוצות של איקי והגרמני השני שגם הוא רוכב מהר וטוב והזקנים שרוכבים בקצב לאט יותר ובנוסף התחלנו לעצור לצלם בגלל שהנוף השתנה ונהיה מדברי יותר וטיפס דרך כביש מדהים, שאי אפשר היה לא לעצור לצלם. לאחר מכן הגשם התחזק והיה די ברור שלא נעמוד במשימה של להגיע ל – Ipiales  שליד הגבול עם אקוודור ועצרנו עייפים ב –  Pasto כ- 80 ק"מ מהגבול שנשלים מחר. המקום שהגענו עליו נחמד, מלא במטיילים מהרבה מדינות ובנוסף יש שני אמריקאים על אופנועים שמטיילים מספר שבועות בקולומביה ויש עוד מה לראות לדעתם. כנראה שאכן קולומביה שווה הרבה יותר ממה שזכינו אנחנו לראות וזה יעד שירשם לטיול עתידי.

יום חמישי 25.10.2012
החלטנו להתארגן מוקדם כדי להגיע לגבול לפני הפסקות הצהרים של העובדים במעברים. לא היה ברור לנו מתי כמה זמן יימשך תהליך של מעבר הגבול. יצאנו כמתוכנן בסביבות 8:30 דרומה לכוון העיירה Ipiales, כמו תמיד, היציאה מהעיר לכוון הכביש, היא אחת הבעיות של הרכיבה בדרום ובמרכז אמריקה. לאחר מכן הכביש השתפר לאיכות הרבה יותר טובה, מאשר זו שחווינו אתמול ואיפשר רכיבה סבירה. הנוף יפ, אך החברה האלה, לא מרבים לצלם וכך אני מפסיד הרבה דברים יפים. לא תמיד אפשר לעצור כדי לצלם משהוא יפה שאתה רואה, בגלל בעיית בטיחות. אין שוליים לכבישים. מה שיוצא מזה הוא שהרבה פעמים אני מצלם מה שאפשר ולא מה שהייתי רוצה לצלם. לאחר קצת יותר משעתיים בנוף יפה, הגענו לפאתי העיר והחלטנו לרכוב לביקור בכנסיה המפורסמת והיפה של העיירה – שאכן הוא מדהימה ביופיה וביחד עם ארוחת בוקר מאוחרת, שרפנו שעתיים ואז רכבנו לגבול קולומביה-אקוודור. היציאה מקולומביה היית מהירה מאוד וגם הכניסה לאקוודור היתה מהנעימות ביותר ולמרות זאת, רק קרוב לשעה 14:00התחלנו לרכוב לכוון העיר Ibarra ממנה פונים לעיירה La Esperanza  שאד, המדריך קבוצות באקוודור לפעמים, המליץ מאד לבקר בה. הכביש טוב והנוף שונה ממה שראינו בימים האחרונים, בעיני הוא משרה אוירה נינוחה. אין לי דרך להסביר את מה שאני אומר – אבל ברגע שנכנסנו לאקוודור, כאילו הכל יותר רגוע. הרכיבה עברה טוב ולאחר כשעתיים, הגענו לאיברה ועצרנו לכוס קפה. המרחק עד העיירה לה-אספרנסה, לא גדול אך החושך ירד מוקדם כך שהיינו צריכים לזוז מהר. הדרך לעיירה לא סלולה ועשויה מאבנים צפופות במצב לא הכי טוב ובנוסף לזאת לא הבנתי על איזה יופי אד מדבר מכוון שהנוף בדרך הקודמת, היה הרבה יותר יפה. כנראה שיש לו זיכרונות יפים מהמקום או הטיולים בסביבה עושים את זה. התארגנו בחדרים פשוטים ומחר אחליט האם אני מטייל איתם בסביבה, או יוצא לדרך דרומה. כנראה שמכאן, כל אחד הולך לדרכו. בכל מקרה, אד מתכוון להשאר בקיטו לחכות לחברה שלו שתגיע לביקור. עד כאן להיום.

יום שבת 27.10.2012

לאחר התלבטות החלטתי אתמול לא לעשות שום דבר מלבד מנוחה, שליחת תמונות וקריאה. הרגשתי חולשה כזאת שלא רציתי להעמיד למבחן את יכולת הסיבולת שלי בגלל העייפות המצטברת שאני מתחיל להרגיש יותר ויותר. המנוחה עזרה ובסוף היום הרגשתי יותר טוב. הבוקר התארגנתי ליציאה עם מתיאס ( הבחור הגרמני שהצטרף שלשום ) מכוון שאיקי החליט לנוח יום נוסף ויחד עם פיל הם ממשיכים לקיטו מחרתיים ואד שמחכה לחברה שלו נשאר עוד מספר ימים בלה אספרנסה. מתיאס בן 30 אבל בוגר מאד ורוכב טוב על האופנוע ואוהב לצלם וזה היה כל כך שונה מימים אחרים. פתאום שוב עוצרים לצלם דברים יפים ויש כאלה בשפע גם באקוודור. לאחר כחצי שעה מהציאה בבוקר עברנו את העיירה Otavalo ולייד השוק עצרנו לצלם את הפעילות הרבה של שוק סוף השבוע ולאחר עו כחצי שעה עברנו את קו המשווה וגם שם עצרנו ללא מעט זמן לצלם ולהתרגש מהארוע . ביקשנו להכניס את האופנועים למתחם שמסמן את קו המשווה ( אקוודור) כך שיש לנו תמונות יפות מהמקום , בשבילי זה היה מאוד מרגש. בכלל' היום הרגשתי שחזר לי החשק לנופים חדשים וחוויות נוספות וזה בגלל הסיגנון שנידבקתי בו בימים האחרונים של לנוע לנוע בלי לטייל ובלי להנות רק לרשום התקדמות והיום הסגנון השונה החזיר לי את ההנאה שבטיול כזה. בכלל בזמן האחרון התלבטתי הרבה בין לטייל בקבוצה דבר שנותן ביטחון לבין לטייל לבד – שאז אתה בונה לעצמך את סדר העדיפות של היום. כמובן שהיום השתכנעתי סופית שאני אתן עדיפות לטיול (כלומר לבד או עם שותף מתאים לסגנון) על הביחד (שנותן ביטחון ) אבל לוקח ממני הרבה מהכיף של המסע בצהרים, מתיאס רצה לרכוב לכוון פארק יפה הנמצא מערבית לכביש שאנחנו רוכבים עליו ( הפאן אמריקן ) ושיכנע אותי לבוא איתו, מה שלא התחרטתי, מכוון שהגענו לאזור נופי מדהים ביופיו רק שאני החלטתי לא להמשיך איתו בגלל איכות הכביש שהיה נוראי והתפצלנו וקבענו להפגש בהוסטל ב – Latacunga . אני חזרתי את המרחק שכבר עשינו ומצטער על הנוף הנהדר שאני מפסיד. עליתי על הכביש ורכבתי לאט ובכיף דרומה עד שהגעתי להוסטל. לאחר כחצי שעה, הגיע גם מתיאס וסיפר שלא הצליח להשלים את המשימה בגלל שהכביש הפך להיות בלתי אפשרי למעבר גם לרוכב טוב כמוהו. הלכנו לאכול ארוחת ערב ועכשיו כל אחד עם עצמו. מחר נמשיך דרומה ביחד. כנראה יום אחד נוסף מכוון שמשם כל אחד ירכב למעבר גבול אחר עם פרו . שבוע טוב לכולם גבי

יום ראשון 28.10.2012
היום היה קר מאד. לא הייתי מאמין שהטמפרטורה באקוודור תהיה פחות מ – 10 מעלות. מתיאס ואני יצאנו לדרך ארוכה, כאשר היעד הוא Cuenca במרחק של 335 ק"מ מ-Latacunga בה היינו הבוקר. היום יום ראשון, כך שהתנועה חלשה יותר אבל הדרך מאד מפותלת מה שעושה כיף לרוב רוכבי האופנועים… אבל לא לי. מתיאס שרוכב נהדר, היה רץ קדימה ומדי פעם מחכה לי. כך עד אשר הגענו ליעד עייפים מהרכיבה ארוכה. לעשות מרחק כזה בדרום אמריקה, זאת לא משימה קלה. הדבר היחיד המעניין שקרה לנו היה פגישה מקרית עם צוות צילום של הטלויזיה הבלגית שמצלמים את עצמם ברכיבה על אופנוע על בסיס טיול שאחד מהם עשה לפני 15 שנה והם משחזרים את המסלול, כולל ניסיון לפגוש את האנשים שהוא פגש אז ולספר את הסיפור של אז והיום.

יום שני 29.10.2010
אני מתחיל בשני דברים שאני רוצה לספר עליהם יומיים כבר וכאשר אני בא לכתוב אני שוכח אותם הראשון: מחיר הדלק, 2 דולר לגלון כ – 2 ש"ח לליטר. רבע מאשר בארץ!  השני: כמעט לכל הערים יש כבישים עוקפים באקוודור וזה ממש מדהים.
הבוקר יצאנו לדרך בפעם האחרונה יחד, מתיאס ואני וגם זה לחצי שעה מכוון שכאשר הגענו לפיצול שמדרום לעיירה Tarqui  מתיאס המשיך לכוון דרום לעיר Loja בעוד אני פניתי מערבה לכוון  Pasaje כדי לעבור את הגבול באזור החוף בעיירה Huaquillas . וכך מצאתי את עצמי רוכב שוב לבד בקצב שלי ונהנה. בתחילה הנוף כפרי יפה ובהמשך מתחילות הירידות לכוון השפלה והנוף הופך להיות מדברי והכביש רע. באמצע הדרך עצרתי וביקשתי קפה עם חלב ומה שנותנים לך, זה כוס חלב חם ואתה מוסיף את הקפה ובעצם נס על חלב וזה ממש טעים וכיף לשתות ולנוח. לידי ישבו שני מקומיים שבדרך כלל גם מתעניינים באופנוע ובטיול והפעם היתה הגזמה. הוא שאל אותי על הטיול ומה אני עושה בחיים וכאשר עניתי לו שלאחרונה ניהלתי הקמת פרוייקט, הוא נדלק והתחיל לספר לי על הפרוייקט התיירותי שהוא רוצה להקים והוא רוצה שאני אבוא לראות את זה במרחק שעה מהיכן שישבנו. לך תסביר לו שאני כבר רוכב כ – 3 שעות על הכביש ולא ראיתי שום תייר והוא עוד רוצה להקים פרוייקט תיירותי במרחק שעה נסיעה מכביש שאין בו שום תייר. אחר כך רק הבנתי שהוא מתכוון שאני אהיה המשקיע. הוא ממש כמעט גרר אותי אליו והייתי צריך להסביר לו, שאני חייב להגיע לגבול מכוון שמחכים לי שם וכאשר אחזור – במידה ואחזור אני אפגוש אותו. אז במידה ומישהוא שקורא זאת ורוצה להשקיע באקוודור בפרוייקט תיירותי, הטלפון והשם נמצאים איתי. בהמשך הירידה לכוון השפלה, האזור חוזר להיות ירוק ובשפלה עצמה הנוף ממש לא יפה והכביש שוב בתיקון וקטעים גדולים נוסעים על מעקפים מכורכר מהודק. אני מגיע אחר הצהרים ל- Huaquilles ומוצא מלון נעים וזול ומתמקם לקראת מחר. יצאתי לטייל קצת בעיירה ובעיקר בשוק הפעיל וקינחתי בארוחת ערב בעגלה שמוכרת מזון שהוא גם זול וגם טעים מאוד. מה יהיה על הבטן אני אדע מחר, קניתי לי גם מנגו וגם 3 אמפנדות טעימות. בקיצור מישמש של מזון. מחר אני עובר לפרו במטרה להגיע ל – Mancora כ – 150 ק"מ מדרום לגבול. בתקווה שהמעבר יהיה בזמן סביר. עד היום, כל מעבר לקח בין 3 עד 4 שעות. עד כאן להיום     גבי

יום שלישי 30.10.2012

את הבוקר התחלתי כרגיל בשיחות הסקייפ לארץ. בגלל הפרשי השעות, זאת האפשרות היחידה לתפוס שיחה עם אמא שלי או המשפחה. רק בימים שאני לא זז מהמקום, אחרת כאשר מסיימים את היום בשעה 16:00 בערך עד שמתארגנים ומוכנים לצלצל – השעה בארץ כבר מאוחרת לרוב האנשים הנורמאלים. הכוונה שלי היתה להגיע מוקדם, כדי לנסות לדלג על צפיפות יתר של עוברי גבול. כאשר הגעתי למעבר הגבול, אמרו לי שהמכס לא כאן אלא 4 ק"מ לאחור ונסעתי לשם. ושם אמרו: "זה לא כאן, זה שם". אז חזרתי לשם ושם בפעם השניה אמרו לי: "סליחה זה שם אבל תמשיך 10 ק"מ" ונסעתי לשם ושם אכן מצאתי את המקום, אבל אין קצין שיאשר לי יציאה. המעבר פתוח 24 שעות, אבל כנראה, אחראי המשמרת היוצאת הלך מוקדם מדי וזה שמחליף אותו, עדיין לא הגיע ואני בתווך. בסוף הוא הגיע ולקח 5 דקות ויכולתי לצאת, לקבל אישור יציאה גם מההגירה. אבל רגע…להכנס לפרו אי אפשר, מכוון שאין להם תקשורת. אז לאחר עוד חצי שעה, שלחו אותנו למסוף של היוצאים מפרו. שם יתנו לנו אישור להכנס אבל המסוף שם… במרחק 4 ק"מ בחזרה. אז נסענו לשם. אבל שם, אין להם חותמת כניסה, רק יציאה. אז צריך לנסוע להביא חותמת. כמה זמן צריך כדי להביא חותמת במרחק 4 ק"מ בדרום אמריקה? מעל לחצי שעה! אבל בנתיים נוצר תור ענק של יוצאים ונכנסים לפרו שנפרדתי ממנו לאחר עוד רבע שעה. בקיצור, אני כבר שעתיים וחצי בתחנות ועדיין לא הגעתי לקשה מכולם בדרך כלל. וזה האישור לאופנוע במכס של המדינה אליה נכנסים. כאן דווקא הייתה לי הפתעה נעימה ולאחר עוד כחצי שעה, הייתי עם האישור המיוחל, כך שכל התהליך בסופו של דבר לקח כמעט כרגיל כ- שלוש שעות עד ארבע. עכשו אני בפרו, מתחיל את הרכיבה דרומה לכוון Mancora , הכביש בסדר והתנועה לא צפופה אך איטית. אני עובר את העיר הראשונה בפרו Tumbes וממשיך דרומה ואז הכביש מתחבר אל רצועת החוף בה אני נהנה מרכיבה לאורך חוף היבשת. הנוף שטוח ובעיקרו לשימושים חקלאיים (בפרו, חקלאות מתקדמת מאד בחוות הגדולות ופחות אצל החקלאים הקטנים) ומדי פעם באזורים יותר קשים לעיבוד אין חקלאות ושולט הריק. בצהריים אני מגיע ל- Los Organos שם יש לאח שלי בית בקונדומניום מקומי המשמש את החברה לשליטה על פעילותה באזור. אני מתמקם וכותב לתוך המחשב, אבל אין Wi Fi ולכן אין לי מושג מתי החומר ישלח. גם לא ברור לי עד מתי אני אשאר כאן .

יום רביעי 31.10.2012
אתמול בערב, כאשר הגיע לבית בעל הבית שזה אחי הצעיר, כמובן התרגשנו. לאחר שלא התראינו מספר רב של חודשים וישבנו לקשקש. יותר מאוחר יצאנו לעיירה  Mancora לאכול ולהסתובב מעט. העיירה מאד תיירותית ויש מגוון גדול של דברים לעשות, אבל שנינו היינו עייפים וחזרנו לבית. מכוון שאחי מאד עסוק, החלטתי במקום לנוח במנקורה להמשיך ללימה ושם יש יותר מה לעשות וככה הלכנו לישון.
בבוקר כרגיל, אני מתעורר עם אור ראשון ולכן גם התחלתי להתארגן לקראת היציאה. המרחק ללימה הוא כ -1100 ק"מ כך שחילקתי את הרכיבה ל – 3 ימים. כאשר עמדתי להעיר את דני, הוא הופיע והודיעה לי שהיום שלו בוטל לכן הוא פנוי. אז כל התכניות השתנו והחלטנו להעביר את היום ביחד בסיור בשתי החוות שבבעלותו כאן בצפון פרו. מכוון שהוא טס מחר ללימה, החלטנו שאני ארכוב באופנוע עד החווה שליד העיירה  Sullana ולאחר סיור בחווה, נמשיך ברכב לחווה השניה שליד העיירה  Tambo Grande שהיא צפונית, במרחק של עוד כ – 100 ק"מ וכך היה. בחווה היותר צפונית, יש בית יפה ששם נשארנו ללון בלילה לאחר שאכלנו ארוחה קלה בצהרים בדרך לחווה. קינחנו בארוחה מעשה ידינו בחווה לאחר שקנינו מצרכים ב Sullana . המקום שקט ונעים מאד ומשקיף על כל הסביבה כך שמאוד נעים לשבת על כוס קפה ולדבר על הכל. בזמן השקיעה, הצבעים היו מדהימים ואני מקווה שאכן התמונות ישקפו את המראה הנפלא. ישבנו כך עד מאוחר ופנינו למנוחה.

יום חמישי 1.11.2012
הבוקר הסיפור חזר על עצמו. כאשר התעוררתי מוקדם, הכנתי לי כוס קפה ויצאתי למרפסת הנעימה לשתות. אך הצלחתי באחד השיעולים שלי, להעיר את דני שהצטרף אלי לראות את הזריחה היפה (זאת פעם ראשונה לאחר 3 שנים, שהוא רואה זריחה… הוא ישן בדרך כלל עד יותר מאוחר). לאחר כשעה, התחלנו להתארגן לקראת החזרה לחווה הקרובה לכביש לכוון  Piura שמשם אני מתחיל את הירידה לכוון לימה. וכך בשעה 10:00 לערך, התחלתי לרכוב דרומה ,במטרה לנסות להגיע לעיר Trujillo במרחק של כ – 400 ק"מ. רכבתי כמעט בלי לעצור (רק לתידלוק) ואכן, לקראת אחר הצהרים המאוחרים, מצאתי מקום להעביר את הלילה לקראת המשך הרכיבה מחר. הנוף לכל אורך הדרך די משעמם. כאשר רק בעמקים מסויימים ולא גדולים, יש חקלאות וכל היתר שטחי בור. הרוח היום היתה חזקה ודי הכבידה על הרכיבה שעייפה אותי מאד.

עד כאן להיום  סוף שבוע נעים לכולם

גבי

——————————————————————————————————————————————————-

ערך יוני. כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לגבי פלקסר

——————————————————————————————————————————————————-

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

קולומביה מפתה בנופיה הירוקים

גן עדן לרכיבה על שני גלגלים

הצג מפה גדולה יותר

יום רביעי 17.10.2012
את היום העברנו בלחכות שהביטוחים יגיעו. גם אם משהוא התכוון לצאת לדרך, אי אפשר בלי הביטוח שהתעכב מלהגיע ובנוסף לזאת, ירד כל הבוקר גשם זלעפות. בצהרים הלכנו המקסיקני ואני לטייל בעיר העתיקה ולאורך החוף והעברנו את הזמן וכאשר חזרנו, הסתבר שהגיעו הביטוחים אבל השעה היתה כבר מאוחרת ליציאה כך שנחנו יום בכיף.

יום חמישי 18.10.2012
מוקדם בבוקר, התחלנו להתארגן ליציאה והתגבשה קבוצה של 4 אנשים שיורדים דרומה לכוון Medellin . הקבוצה מורכבת מ – אד בחור נפלא בן 69 נראה צעיר מגילו ורוכב נהדר על האופנוע ומנהיג מלידה. פיל הקנדי. איקי ואני. בתחילה רכבנו למוסך של סוזוקי בעיר, לתקן תקלה חשמלית שיש לפיל ולאחר מכן התחלנו לצאת מהעיר שהייתה נוראית. ראשית, היא גדולה ממה שחשבתי. שנית, הצפיפות בכביש דחוסה ממש. כמות המכוניות גדולה מהיכולת של הכביש לשאת והנהיגה של המקומיים, נוראית. בקיצור, לקח לנו כשעה לצאת מהעיר וגם אז הנסיעה לא משהוא נעים ביותר. אד הוביל והוא רוכב די מהר בכביש הפתוח יחד עם זאת, מאד זהיר בעקיפות בדיוק הפוך מאיקי; שבכביש פתוח רוכב במהירות סבירה, אבל רק רואה אפשרות של עקיפה, מתעורר אצלו מנגנון רדום ואז הוא מדליק מבערים ומתחיל לעקוף במהירות מדהימה. לאחר כשעה של נסיעה אטית, איקי שרכב אחרון עד, אז עקף אותנו ונעלם. לאחר עוד כמה דקות, אד עצר לקפה עם פיל ואנוכי. אני חשבתי שכאשר איקי יבין שהוא לבד הוא יחזור ויצטרף, אך הדקות עברו והחלטתי לצאת קדימה ולראות האם הוא מחכה לנו. לאחר מספר ק"מ, הבנתי שאין טעם להמשיך ועמדתי לחזור ואז הוא הגיע בטיסה ועצר לידי כעוס כהוגן ושאל היכן כולם. כאשר הסברתי לו שהם עצרו לאכול. הוא התעצבן ואמר שככה הוא לא ממשיך… הסתובב ונסע. חזרתי למסעדה והודעתי שאיבדתי שותף. לאחר כמה דקות, הוא הגיע והודיע שהוא ממשיך לבד וכך היה. אני נשארתי מכוון שהפסקה כל שעה שעתיים, אני חייב ולמזלי כך גם אד ולכן התאים לי לא להתעצבן ולרדוף אחר איקי. הדרך השתפרה כל הזמן ואיתה הנוף היפה של קולומביה. מאחר ויצאנו מאוחר וגם המהירות לא היתה גבוהה, לא עמדנו במרחק המתוכנן ובשעה 16:00 התחלנו לחפש מקום לינה בעיירה Planeta Rica ומצאנו מקום נחמד. יצאנו לטייל בעיירה הנחמדה, אכלנו אוכל מקומי ברחוב וישבנו לשתות פעמיים, הם בירה ואני קולה.

יום שישי 19.10.2012
הבוקר החלטנו לצאת מוקדם, כדי להשלים את הפיגור של אתמול וכך, בשעה 9:30 לאחר כ- 100 ק"מ, עצרנו לקפה ואז פתאום עבר על הכביש איקי. אד הספיק לצעוק לו ואז הוא הצטרף אלינו שוב. יצאנו לדרך שוב ולאחר כחצי שעה נוספת שוב עקף אותנו ונעלם. מכוון שהוא ידע לאיזה הוסטל הולכים לישון, נפגשנו שוב בערב. הרכיבה בהמשך היתה סבירה במישור, אך כאשר התחילו העליות לכוון Medellin  הכביש הפך את הרכיבה לקשה ובנוסף התחיל גשם שכמעט לא פסק עד סוף היום. בצהרים, כאשר היינו רטובים לגמרי והטמפרטורה ירדה עד ל – 14 מעלות – משהוא שכבר שכחתי מתי בפעם האחרונה שזה קרה, עצרנו במסעדה טובה וזכינו לאירוח נהדר ואוכל מצויין, שכלל כוס שוקולד חם וטעים בנוסף לאוכל. לאחר מכן, מזג האויר נרגע מעט – אך הגשם לא הפסיק גם כאשר הגענו ל – Medellin . אד היה צריך את המוסך של ה – BMW כדי לבדוק משהוא ואני ניצלתי את ההזדמנות לקבוע למחר, החלפת צמיג אחורי שנמצא במצב לא הכי טוב. הנוף ההררי יפה מאד, אבל היה קשה לצלם את כל הנופים האלה בגלל תנאי הכביש והצפיפות בו. היום היה ארוך ולא קל. בסופו התמקמנו כולם בהוסטל בשם העיר.

יום שבת 20.12.2012
הבוקר רכבתי עם אד למוסך של BMW הוא כדי לעשות טיפול ואני להחליף צמיג אחורי שהמצב שלו כבר לא טוב. אתמול בערב הכרנו את אחד המכונאים שהוביל אותנו להוסטל וביקשתי ממנו לבדוק את השרשרת שלדעתי היא הגורם לרעשים שאני חושב שנשמעים בזמן הרכיבה. חואן ( שם הבחור) בדק והמסקנה שלו היתה שהשרשרת כבר לא הכי בסדר, אבל יכולה לעשות עוד לפחות 5,000 ק"מ. כך שאני יכול להגיע ללימה שם יהיה לי יותר זמן לדבר. שאלתי אותו כל כמה זמן מחליפים שרשרת והוא אמר שכל 15 – 20 אלף ק"מ וכאשר אמרתי לו שהאופנוע עשה כבר יותר מפי שניים… הוא היה מופתע ויחס את זה לנהיגה רגועה ולא אלימה. בנוסף הוא אמר שיש לקחת בחשבון את המשקל הנוסף שיש על האופנוע בזמן מתיחת השרשרת והוא פשוט גם טיפל בשרשרת וגם מתח אותה בהתאם. לאחר מכן חזרנו להוסטל והלכנו להסתובב קצת באזור הקרוב ועשינו הרבה תכניות להמשך שיהיה בערך עד צפון אקוודור שם לדעתי כולם מתפזרים.

יום ראשון 21.10.2012

הבוקר יצאנו לדרך דרומה לכוון העיירה הקטנה Salento , מכוון שהמרחק לא גדול (כ-250 ק"מ) קיבלנו המלצה לצאת מהכביש הראשי לכבישים צדדיים וזה מה שעשינו וזכינו בחוויה מדהימה של נופים שאני מקווה שהתמונות יצליחו לשקף את היופי של קולומביה. עברנו בעיירות יפות כמו  Amaga ו –  Bolombolo וחזרנו לכביש הראשי בעיר La pintada שם ישבנו לאכול ואז הגיע איקי, שהתעכב ביציאה כשעתיים לסידורים אישיים. הכניסה לכביש הצדדי, הוכיחה שוב שאין כמו לטייל בתוך הארץ ולא חשוב באיזו מדינה. בכל מקום המקומות היפים הם מחוץ לכבישים הראשיים. המשך הדרך יפה גם אך עיקר הריכוז הוא ברכיבה עצמה, שכאן נידרש ליותר מכל מקום אחר בגלל הצפיפות על הכביש ואני מדבר על יום ראשון שהתנועה בו חלשה. כאשר הגענו לעיר Pereira פנינו לכוון   Armenia ובדרך לשם פנינו לעיירה  Salento היפה שצופה על העמקים בסביבה שהמפורסם שבהם הוא Valle de cocora. יש הרבה מה לראות באזור. כך שמתגבשת החלטה להשאר עוד יום כאן .

יום שני 22.10.2012
הבוקר התחיל לרדת גשם חזק והיה ברור לכולם שהיום לא זזים מכאן. גם כך, התכנית היתה להשאר עוד יום כדי לטייל בסביבה הקרובה. יש בה הרבה מקומות יפים להנות מהם. בפועל, איקי יצא לסיור במטעי הקפה שכלל הסבר על הגידול והטיפול בצמח וטיפול בפולים עד הגעה לתוצרת. היתר כולל אותי, נשארנו במוטל ויצאנו לסיבוב צילומים נוסף באזור הקרוב. לי זה התאים מאד בגלל הצורך במנוחה לאחר שחטפתי צינון נוראי בימים האחרונים. ככה העברנו יום נוסף בדרך דרומה.

יום שלישי 23.10.2012
הבוקר היה נעים בלי גשם, התארגנו ויצאנו די מוקדם לכוון דרום, בגלל המרחק הגדול הצפוי לנו. יצאנו מ –   Salento  לכוון העיר Armenia  שבה קצת התבלבלנו לפני שעברנו אותה לכוון הכביש הראשי דרומה כביש 25. לאחר שחצינו את העיר, הכביש הופך להיות בעל 4 מסלולים ובאיכות טובה, מה שאיפשר לנו רכיבה יחסית מהירה למקובל באזור הזה. גם כאשר התחברנו לכביש 25, הוא ממשיך ברובו להיות בעל 4 מסלולים ורוב הזמן באיכות טובה. הנסיעה עוברת יפה. האופנועים בקולומביה לא משלמים דמי מעבר בכבישי אגרה וזה חוסך לנו כמה כ – 10 -20 דולר ליום, מכוון שכל כמה עשרות ק"מ יש עמדות לתשלום בסדר גודל של  2עד 3 דולר. הנוף יפה כרגיל בקולומביה – הרבה יותר מישורי והרבה חקלאות ובעיקר קנה סוכר, שזאת עונת הקציר והכביש מלא בשיירות של משאיות ענק, שגוררות עד 5 נגררים עם קנה סוכר שנאסף ומובל לטיפול. עברנו את  Buga ועקפנו את  Cali לכוון העיר Popayan מרחק של 350 ק"מ שעברנו בקצת יותר מ- 7 שעות לא קשות במיוחד. החשש היה, שיקשה עלינו לדלג על הערים, אך השילוט היה מצויין, מה שעזר לנו לרכוב על כבישים עוקפים באיכות טובה. הגענו ל -Popayan  והתמקמנו בהוסטל נחמד וכרגיל יצאנו לסיבוב בעיר לצילומים והתרשמות.

עד כאן להיום. המשך שבוע נעים!

גבי

———————————————————————————————————————————————————–

ערך יוני. כל זכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לגבי פלקסר

———————————————————————————————————————————————————-

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

לאחר פרידה מאקפולקו, מעבר בחבל צ'יאפס,

קאזה ישראלית ומראות טבע. הגיע זמן ללמוד ספרדית.

הצג מפה גדולה יותר

דוכני הדרכים, החברים הכי טובים של הנווד

דורון ממשיך דרומה במקסיקו. מגיע לסן קריסטובל דה לאס קאסס. מבקר בקאזה של יגיל. נפגש עם בני המאיה וגם עם מוצ'ילרוס ישראלים. עובר את הגבול לגואטמאלה ומגיע ל"קי באלאם". בית הספר לספרדית של אופנועני האתגר הישראלים בעיר XELA הנה טעימה, מתוך הפוסט הנהדר שדורון כתב ופרסם באתר שלו (הקליקו כאן) רק כך תבינו מסע עולמי רכוב ואתגרי מהו:

…"מייד עם המעבר קפצו עלי שניים – אחד לבוש בסוג של מדים הורה לי להכנס לעמדת חיטוי לצמיגי האופנוע והסביר לי כי צריך לשלם עבור כך 10 קטצאל (השקל הגוואטמלי) והשני על ידו עמד מוכן עם ערימת שטרות מקומיים – 'קטצאלס', כדי להסביר לי שאי אפשר להחליף כסף מכסיקני בגוואטמלה אלא רק דולרים אבל הוא… מוכן להחליף כסף מכסיקני בקטצאלס. המחזה ההזוי נראה כמו משחק מתואם בין 'שלטון להון'. שילכו לעזאזל, אמרתי לעצמי ולא עשיתי עניין מהחלפת יתרת הכסף המכסיקני שנשאר לי למטבע המאפשר חיטוי הצמיגים. עוד כשעה של מסמכים לאופנוע ופספורט ויצאתי לדרכי דרומה, עוזב את המולת השוק מאחורי ומחליף אותה בנוף ירוק והררי יפיפה. הדרך אט אט התפתלה וטיפסה עד לגובה של 2,800 מ' בתוך 'עולם ירוק' מדהים ביופיו רק אותם 'באמפרים' (Topes) שמעל אלפים כמוהם קיפצתי במכסיקו החליפו כאן בגוואטמלה רק את השם לטומלס (Tomalos). לאחר רכיבה של כשעתיים בירוק הטוטאלי הזה הנמכתי לעבר העיר קטצאלטנאנגו או בקיצור שלה (Xela). המטרה – ביה"ס לספרדית Kie-Balam"… כאמור, כל הכתבה באתר של דורון

———————————————————————————————————————-

כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לדורון קדמיאל

———————————————————————————————————————-

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

גבי מתלהק לרוכב גרמני ועולה בפנמה עם האופנוע

על ספינה בדרך לדרום אמריקה

בתוך העיגול האדום באמצע, חץ ירוק. זה האיתות שהגיע ממכשיר ה"ספוט" של גבי. כרגע באמצע הדרך מפנמה משמאל, לקולומביה מימין.

יום שני 8.10.2012
שלשום רצתי קצת ואני קרוב לגבול עם פנמה. אני נשאר כאן יומיים. אתמול נהנתי לצפות במשחק מהליגה האנגלית ( ניקאסל – מנצ'סטר ) ואחר כך הקלסיקו הספרדי וקינוח בדרבי המילאנזי ( אינטר -מילאן ). בצהרים הצטרף אלי איקי ואנחנו ממשיכים יחד ( לא ברור עד מתי ) מחר ( יום שני ).
הבוקר יצאנו לדרך מוקדם קצת מהתכנית. אנחנו לא רחוקים מהגבול בשעה 7:30 היינו כבר במעבר הגבול. לא שמנו לב ופתאום אנחנו ב"ברוכים הבאים לפנמה" בלי לעבור את הגורמים המתאימים בקוסטה ריקה, עשינו סיבוב וחזרנו לקוסטה ריקה לחותמת יציאה מההגירה ואישור יציאה מהמכס לאופנוע. מה שבאמת הלך מהר וזה עורר אצלנו מחשבות על משהו שלא תקין. רכבנו שוב לכוון פנמה והחננו את האופנועים ממש מול משרד ההגירה, מה שאיפשר להשאיר ציוד על האופנוע. אנחנו בתצפית עליו כל הזמן. עמדנו בתור כחצי שעה וכאשר הגשנו את הדרכונים לחתימה, שואל אותנו הפקיד: איפוא הביטוח? מה להגירה ולביטוח – אז התשובה היא "ככה זה" והיינו צריכים ללכת לעשות ביטוח לאופנוע, לפני קבלת חותמת על הדרכון ורק אז התחיל תהליך קבלת אישור לאופנוע מהמכס. עשינו ביטוח וכאן המקום לציין שבשלושת המדינות האחרונות, חייבו אותנו לעשות ביטוח ולדעתי זה גם נכון! זה גם מרגיע מול חוסר הביטוח שלי עד היום. להרבה רוכבים כאן אין שום ביטוח הגם שלא ברור איך זה עומד מול מבחן המציאות במידה וקורה משהוא. גם אני, במקסיקו ובגואטמלה רכבתי ללא שום ביטוח, מה שלא הטריד אותי אז אבל עכשיו אני מבין שעדיף לשלם כ – 15 דולר שזה בערך עלות ל-3 חודשים ולרכוב רגוע יותר בנושא הזה. בקיצור, הטירטור לא היה נורא הפעם אך עדיין התהליך לקח שעתיים וחצי ורק בשעה 10:00 המשכנו ברכיבה לתוך פנמה. הכביש טוב עד העיר  David שם עצרנו לכוס קפה ואז בדיוק התחיל גשם חזק, שנמשך כ-40 דקות. ישבנו על כוס קפה חם ונהננו גם מהגשם וגם מהקפה. התארגנו להמשך רכיבה ומאחר ואף פעם לא ברור כמה זמן יהיה לנו לרכיבה תיכננו רק כ – 180 ק"מ להיום. כאשר הגענו כמעט ליעד, עצר אותנו מחסום של המכס לביקורת ואז החלטנו להמשים עוד כ – 100 ק"מ עד העיר Santiago  שבה די התקשנו למצוא מקום סביר ולבסוף נחתנו במלון איכותי שעולה כ – 40 דולר. מול האלטרטיבה של לשלם 25 דולר למקום דוחה – עשה לנו את זה קל. לידינו יש קרקס ועכשיו הוא בשיא ההופעה והרעש דווקא נעים. כאשר רכבנו היום, הובלתי אני מאחר והרכיבה היא איטית יותר ( איקי נוהג לרכוב מהר יותר ) אך עדיין באחת הפניות שאחריה יש ירידה, עמד שוטר עם מכמונת ואז זה קרה, הוא סימן לי לעצור ( פעם ראשונה מזה למעלה מ -5 חודשים שעוצר אותי שוטר ) וכאשר הוא התקרב הוא ביקש את הדרכון ואז גם הגיעה איקי ונעצר מאחרי. לאחר בירור הפרטים הוא שואל אותי "מה קורה?" אני עונה לו "מה הבעיה?" והוא אומר : "המהירות שלך היתה 95 על כביש שמותר לנסוע 80 ", עניתי לו : "אני לא רוכב מהר ולא יתכן שרכבתי במהירות הזאת" ( אך בטון נעים , לא תוקפני ) ואיקי עוד מוסיף באנגלית : "לא היינו במהירות הזאת ". כאן התחיל קרב מוחות בינינו: השוטר לא ידע בדיוק מה הוא רוצה ולי היה ברור שאני צריך לצאת מזה, נוצר שקט מתוח ואז הוא שואל : "נו מה אני עושה איתך ?" ואני עונה לו ש"זה יהיה יפה מצידו להזהיר אותי ולאפשר לי יש ארצות שהצעת שוחד, היא עבירה חמורה מאד ) המשחק נמשך עוד מספר דקות עד שלבסוף הוא איפשר לי להמשיך ברכיבה. לאחר מכן, כאשר תידלקנו בתחנת דלק שאלתי מה מקובל והתשובה הייתה שזה בינך לבין השוטר. צריך לדעת איך לעשות את זה נכון (אני מכיר את זה מהתקופה שעבדתי בפרו) ולפי מה שאני מספר כנראה הוא אכן ציפה שהציע לו כסף. כאשר שאלתי כמה זה קנס על מהירות התשובה היית שזה מעל 100 דולר אמריקאים  ( המטבע המקומי). לעומת זאת, השוטר היה מסתפק ב – 20 דולר ( כדאי ). חוויה שנגמרה בסדר אך מחייבת זהירות…לא תמיד זה יגמר טוב .

יום שלישי 9.10.2012
הבוקר מרחנו קצת את הזמן מאחר ואנחנו מתקדמים לכוון נמל היציאה להפלגה בצפון מערב פנמה. בלי תכנית לטייל היכן שהוא. המשכנו על הפן אמריקאן דרומה, כאשר היום אנחנו רוכבים במהירות איטית מזו המותרת. זה לקח מאתמול וכמות השוטרים האדירה בכל פינה על הכביש עם מכמונות מהירות. למרות זאת, עצר אותנו שוטר הפעם. באמת שלא הייה לו אפילו קמצוץ של סיבה ואכן כעבור כמה דקות הוא שיחרר אותנו, לאחר שבדק את הדרכונים והאישורים של האופנוע. המשכנו עד העיירה  Anton שחשבנו להיות בה הלילה אבל לא מצאנו מקום נחמד להיות בו, לכן המשכנו עד אשר מצאנו משהוא סביר בעיירה Capira . מה שמאוד בולט בזמן האחרון היא העייפות המצטברת. חשבתי שזה רק אצלי, אבל היום אמר לי איקי שגם הוא מרגיש את העייפות והוא מחכה להפלגה כדי לנוח קצת. מחר אנחנו צריכים להגיע לנקודה שממנה פונים לכוון נמל ההפלגה שהכביש אליו לא סלול, מקוה שהמצב סביר מכוון שהמרחק הוא של כ-40 ק"מ והצמיגים שלי ממש לא מתאימים לזה.

(כאמור גבי כרגע על יאכטה בלב ים, כשינחת בקולומביה, הדיווח יימשך. העורך)

———————————————————————————————————————————————————

ערך יוני. כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לגבי פלקסר

——————————————————————————————————————————————————–

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   יש תגובה אחת, הוסף תגובה    

גבי מתרגל לאמריקה הלטינית

הנינוחות, הפשטות, העושר והכבישים.

הצג את הוראות נסיעה ל-Arriaga, México במפה גדולה יותר

יום שישי 21.9.2012

שלשום בערב כאשר ישבתי לאכול ארוחת ערב במלון, ראיתי פרומו למשחק של אתלטיקו מדריד נגד הפועל ת"א קבוצתי האהודה. ביחד עם העייפות, התגבשה אצלי מיד ההחלטה שאני נישאר עוד יום במקום ומנצל את זה גם לכביסה (אין כאן מכונות לשימוש עצמי) שיש למסור בבוקר ומקבלים בחזרה אחר הצהרים. הלכתי לישון בהרגשה שמחר אין השכמה מוקדמת. העברתי את היום בתכנון המשך המסלול שלי. כביסה, צפייה בשני המשחקים של הקבוצות הישראליות שבליגה הארופאית ואפילו הספקתי לקרוא קצת.

היום חזרתי להשכמה מוקדמת, למרות שהיתה לי החלטה להקטין את המרחקים שאני עושה ביום בגלל העומס של הרכיבה שהיא הרבה יותר קשה פה מאשר בארה"ב ( זאת לא קביעה אלה הרגשה שלי ). החשש שלי היה מחציית העיירות שביציאה מ – Playa azul  דרומה. זה עבר בסדר ועליתי על הכביש הראשי מספר 200 שאני רוכב עליו כבר מספר ימים לכוון דרום. הכביש דו מסלולי רגיל, איכותי והרכיבה עליו עוברת טוב עד אשר אני נפגש עם ידיד וותיק שכמעט שכחתי אותו והוא "הגשם". התארגנתי בהתאם ורכבתי בהתאם: לאט ובזהירות. למזלי לאחר כשעה הגשם פסק ויכולתי לחזור ללבוש רגיל שגם הוא בחום ובלחות הזאת הפך את הרכיבה לסאונה קטנה. התכוונתי לעשות עצירה כ – 100 ק"מ לפני עיר הנופש הידועה אקפולקו, אבל השעה היתה רק 14:00 ולא הרגשתי עייף מידי והחלטתי להמשיך ולחצות את אקפולקו מכוון שבכל מצב אני חייב לעבור אותה מכוון שאין כביש עוקף. במציאות הכניסה היתה ארוכה והחלטתי בכל זאת לצלם קצת את העיר ונכנסתי לאזור התיירותי המפורסם שלה. מכוון שהזמן ברח לי, החלטתי בכל זאת לישון בעיר וכאשר התחלתי להסתכל לצדדים כדי לזהות מקומות פוטנציאלים, קפצו עלי "מאכרים" שמתפרנסים בלמצוא לך מקומות לישון ולמדתי להכיר בעובדה שהם לא עובדים עליך אלא מתפרנסים מזה (את העמלה הם מקבלים מהמלון). בפעם הראשונה שניתקלתי בזה, זה היה דווקא בספרד בעיר טולדו שמדרום למדריר. הגענו אליה מאוחר ויצאנו מהרכב כדי לחפש מקום לישון ואז פנה אלינו איש/מאכר שהציע לנו מלון, גם במקום טוב וגם במחיר טוב. גם הפעם זה קרה, אחד מאלה שפנו אלי הראה לי שני מלונות סבירים ואני בחרתי את זה שהיתה לו חניה פנימית. התארגנתי ויצאתי קצת להסתובב בעיר בסביבה הקרובה ולאורך החוף. צילמתי, אכלתי וחזרתי למלון.

עולם קטן אמרנו? למעלה תמונה שגבי צילם על חוף אקפולקו. בבניין הקיצוני מימין, באחת הקומות העליונות, ישב באותו זמן דורון קדמיאל שכתבה עליו מופיעה בפוסט הקודם כאן…

יום שבת 22.9.2012

היום שלא נגמר, ככה אני פותח את סיכום היום הזה. דווקא בבוקר הכל הלך בסדר; קמתי מוקדם לא היה אינטרנט אז גם לא צילצלתי בשעות האפשריות היחידות שיש לי ביום (בגלל הפרשי השעות) כאשר אני מגיע ליעד שלי כבר לילה בארץ. קיבלתי הדרכה איך לצאת דרומה מאקפולקו כדי שלא יקח לי הרבה זמן כמו בכניסה וכך היה, ימינה, שמאלה, ימינה, כניסה למנהרה ויציאה מהעיר. מרוב הפתעה, עצרתי לשאול האם אני באמת כבר בחוץ, אז כן אני בחוץ. הנסיעה איטית כל כמב מאות מטרים יש במפרים ( Topes ) בשפת המקום והיום כולו היה ככה . לדעתי לא רכבתי ברציפות 10 ק"מ כל היום ובתכנית שלי כ- 350 ק"מ ובתנאים האלה, אני מגיע בלילה מה שכמעט כך קרה. בהתחלה הנוף טוסקאני כרגיל בימים האחרונים והגשם שירד מנקה את הצמחיה כך שהיא ירוקה ויפה. בהמשך היום אני אפילו מצליח לעצור ולצלם את הנוף. המאמץ הוא אדיר ואני עוצר לתת לגוף לנוח כל כמה עשרות ק"מ, וכרגיל, החום והלחות בעיקר – מקשים מאד על הרכיבה. באמצע היום אני נכנס ל-  Oaxaca ואז הנוף משתנה לצמחיה נמוכה יותר שמאפשרת שטחי מרעה גדולים ואז רואים יותר חקלאות מסודרת. לפני זה אפשר רק לראות שטחים קטנים של תירס בעיקר. בחלק האחרון של היום, מתחילים את הירידה לכוון הים ואז הכביש גם מפותל יותר והלחות גם עולה. היעד שלי הוא:Puerto Escondido עיירת חוף יפה במחוז ווחאקה שנחשב ליפה גם כן. כאשר אני מגיע אחר הצהרים המאוחרים ואני עייף מת, עדיין אני רוכב לחוף כדי לראות במה מדובר. אבל מהר מאד אני עולה לעיירה לחפש מקום לישון. אכן אני מוצא ליד העירייה מה שיעלה ביוקר בהמשך. אני יוצא להסתובב, לחפש מקום לאכול ואז חולף לידי אופנוען עם ויסטרום כמו שלי. אני צועק לו והוא עוצר ואנחנו מקשקשים כחצי שעה בסיפורים שלי ושלו על האופנוע והנסיעות של כל אחד ואנחנו ניפרדים לאחר החלפת אימיילים, הוא מתחיל את הרכיבה חזרה לביתו בצד השני של מקסיקו. לאחר ארוחת ערב, כאשר אני מתחיל את ההליכה למלון, אני רואה עוד ויסטרום הפעם הגדול יותר של 1000 סמ"ק ואני פונה אליו כדי להתעניין באפשרויות לטיפול באופנוע באזור והוא אכן מקומי ונותן לי מקום לטיפול כ -110 ק"מ דרומה מכאן ומכיוון שמחר יום ראשון ואף אחד לא עובד כאן. אני מחליט מיד להישאר עוד יום. אנחנו מקשקשים עוד כחצי שעה ונפרדים לאחר שהוא נותן לי את כרטיס הביקור שלו במידה ואני אצטרך עזרה במשהוא. היה נחמד מאד.

הבוקר התעוררתי מהרעש שבא מרחבת העירייה מכוון שהיום יום ראשון ויש מוסיקה ופעילות לילדים בשעה מוקדמת. ניצלתי את ההזדמנות והלכתי לשתות קפה עם אמפנדה במקום שראיתי אתמול בערב והיה נחמד. עכשו אני משלים משימות ואחר כך אתמקד בהמשך תיכנון הדרך לימים הקרובים

יום שני 24.9.2012

אתמול בערב הרגשתי חולשה כלשהיא והחלטתי בעצם להשאר עוד יום במקום הנעים הזה. במשך היום הסתובבתי בחופים וצילמתי מקומות נחמדים ובעצם אפשר להתרגל לפינוק של לא לזוז ולהתפנק. לפנות בוקר החלטתי שיש לנוע לנוע (כמו שאומר השיר) וזה מה שקרה. התארגנתי בבוקר ונוצרה בעיה קטנה של הפרשי שעות, עד עכשו הם היו של 9 ומעלה ועכשו כאשר נכנס שעון חורף בארץ ואני זז דרום מזרח ההפרש קטן ל- 7 שעות וזה מכריח אותי לצאת קצת מאוחר יותר. המשכתי דרומה על כביש 200 הרגיל שלי לכוון העיירהHuatulco  המקום האחרון לאפשרות טיפול 30,000 ק"מ בלי להכנס למרכז המדינה הוא כאן. הרכיבה היתה בסדר בלי הרבה סיבובים קשים אך עם קטע של כמה ק"מ לא סלולים (בשיפוצים). המרחק ; כ- 110 ק"מ על הכביש הראשי ואז פניה לכוון הים וכאן היתה הפתעה נעימה: כניסה עם 4 מסלולים חדשים לגמרי וזה מאפיין את כל העיירה, משהו שלא ראיתי עדיין במקסיקו. העיירה מתוכננת יפה עם מדרכות וגנים והיא בעצם עיירה תיירותית יפה ביותר. מצאתי את סוכנות סוזוקי שהיא חדשה לגמרי. פתוחה 3 חודשים בלבד והם היו מוכנים לקבל אותי מייד לטיפול. חיפשתי מקום להתאכסן, פרקתי ציוד ולקחתי את האופנוע למוסך. הבחור שעושה את הטיפול קצת צעיר ואני אוהב את המנוסים יותר, אבל זה מה יש. הוא הודיע לי שהוא ינסה לגמור היום אבל כמעט ודאי שזה יהיה רק מחר. החלטתי להתאים את מועד היציאה לפי זמן הטיפול באופנוע. כמובן שכאשר חזרתי אחר הצהרים הוא הודיע לי שהוא יהיה מוכן רק מחר. המשמעות היא שאני ישן כאן 3 לילות מכוון שאין לי כוונה לרכוב ביום כיפור. הלכתי לטייל במרכז העיירה והיא פשוט יפה אבל… הלכתי בלי מצלמה (פשלה שחוזרת על עצמה יותר מדי בזמן האחרון ) מאחר ויש לי עוד יומיים במקום הזה, אשלים את החסר מחר. גם החופים נראים יפים כך שיש לי איך להעביר את הזמן. את מחיר העיכוב כאן אשלם בהמשך. אני צריך להגיע לפרו בתחילת נובמבר.

גמר חתימה טובה לכל מי שקורא , לכל מכרי ולכל עם ישראל

יום חמישי 27.9.2012
קיבלתי את האופנוע בערב החג ממש והיה לי כמה דקות לבדוק אותו בנסיעה. הרגשתי שהמעצורים קצת מחליקים וחזרתי למוסך שהסביר לי שזה בעיקבות הרטיבות של השטיפה וזה יתייבש מחר. אתמול בערב רכבתי קצת כדי לוודא שיפור שאכן היה. כאשר הגעתי למרכז הסתכל עלי אדם שעמד ליד אופנוע ב.מ.וו. ניגשתי אליו להחנות ואז הסתבר שהוא אוהב את ה  Vstrom מאד. הוא בחור בגילי בערך, במקור מצ'ילה. חי כאן ולכן גם קל לי לדבר איתו מכוון שהספרדית שלו יותר מובנת לי מזו השגורה בפי מהמקומיים. הוא הזהיר אותי מרוח הצד הצפוייה לי בהמשך הדרך שתכננתי להיום. בבוקר הרכיבה היתה במזג אויר נעים בכביש נוח אך עם הרבה פיתולים כך שמהירות היתה נמוכה. הנוף ירוק שופע חורשות וקקטוסים. משהו שכבר התרגלתי אליו. כל זאת עד Salina Cruz שם האזור יותר פתוח ומישורי והרוח הופכת להיות חזקה. ומתחזקת משמעותית באזור  Juchitan באיזור זה זה רתמו את הרוח להקמה של טורבינות ההופכות את אנרגיית הרוח לחשמל. מספר הטורבינות עצום. לא עשרות לא מאות כי אם אלפים של עמודים לאורך לפחות 10 ק"מ, פשוט מדהים. הגעתי ל -Tapanatepec  שסימנתי כיעד להיום. אבל החלטתי להמשיך עד העיירה Arriaga ואז קרה לי משהוא מוזר. מכוון שהכביש שאני רוכב עליו הוא היחיד בשטח לא שמתי לב כנראה לעובדה שעליתי על כביש אחר שמוביל לתוך המדינה לאזור ההררי ואכן אני נהנה מהתקררות  קלה של הטמפרטורות סביבי ובעיקר מלחות נמוכה תנאים המעניקים הרגשה של כיף ברכיבה זאת עם נוף מדהים. אחרי כמה עשרות ק"מ אני מבין שאני לא בכוון הנכון ומתקן את עצמי, לפחות זכיתי שוב במקסיקו המרכזית ההררית שהיא פשוט מדהימה ביופיה. אני מגיע מאוחר מהצפוי ומתמקם במלון נחמד במרכז העיירה. יצאתי לאכול ובחרתי באוכל מקומי מדהים Enchilada ו – Empanadas שחשבתי שאין להשוות לטעמים המוכרים לי, אבל שני המאכלים היום טעימים מאד. זהו. לסיכום יום חזרה לשיגרת רכיבה שהיה יפה ומעניין. סוף שבוע נעים לכולם.

ממני גבי

————————————————————————————————————

ערך יוני. כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שייכות לגבי פלקסר.

————————————————————————————————————

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!