ההכנות מתכנסות לרגע היציאה

תראו מה מצאתי ברחוב בברקלי………………………………………………..יוני בנשלום ורמי גלבוע צילום: דורית פלד

"חופש הוא רק מילה אחרת לכך שאין לך מה להפסיד" (כריס כריסטופרסון) מזה שלושה ימים שאני משוטט לי בלב ליבו של הליבידו האינטלקטואלי של צפון סן-פרנסיסקו, או אם  ארצה לדייק. מקדש הסטייל המשומר, מימי זוהרה של תהילת שנות השישים שנסוכה על העיירה רחבת הרחובות והטבולה בעצי אדר עתיקים, אשר אוירה רווי כל הזמן בהורמונים הנידפים מקריית האוניברסטה הידוע שלה במעלה ההר. לדעתי הריכוז הגדול בעולם של וולוו סטיישן. סאאב. חיפושיות. אאוטבק, סטארבאק וסחבק בעולם. נדמה כאילו הכל מוכן כאן להפגנה הגדולה נגד המלחמה בויאטנם. רק מה? הסטודנטים הפכו פרופסורים, הפרופסורים הפכו לשמות של בתי קפה ובתי הקפה הפכו לאולמות הקלדה על לפטופים. אבל זה עדיין ערב ההפגנה ההיא, רק עם שיער שיבה והליכונים. זה כנראה מקום שבו נועדת לפגוש את גורלך, ואם לא אותו, אז לפחות להתקל במישהו שכל  החיים חי מאה מטר מביתך בארץ ואתם צריכים לכתת עצמותיכם עד לכאן, כדי סוף סוף להפגש ולגלות שאתם קרובי משפחה בדרגות ראשוניות בתת המין הקרוי "שרוטים". ומתוך מסגרת חלונו של קראוון פורד הציץ לעברי פרצופו של אחד רמי גלבוע. רמי ודורית יצאו שבועיים לפני לארה"ב של אמריקה לקנות קרוון ולגלות יחד איתו את אותם

עשרים ושתיים המטרים המרובעים הכי נחשקים בחוף המערבי. או כמו שדורית מסבירה: "לשוטט עם מסגרת חלון ולהכניס דרכה את הנוף הכי מדהים שניתן למצוא לתוך סלון הבית שלנו". רמי, האיש והמותג (עיתונאי רכבי השטח הבכיר בישראל, עורך מגזין "הגה בשטח" מחבר הספר "מלח הארץ", הנחיות מלומדות על בישול איכותי בשטח, לגברים מסוקסים שבדרך כלל לא יודעים להכין אפילו ביצה קשה) ואני שמענו בחצי השנה האחרונה אחד על תכניתו של השני ותיאמנו לפחות שש פעמים להפגש בארץ לצורך העברת מידע ותובנות. ולא צלח. אז קבענו בניכר. והיום אחה"צ נפגשנו כאן למפגש פסגה הזוי ברמות. על כוס קפה ב"פרנץ' הוטל קפה" ברחוב שאטוק בברקלי. לא הפסקנו לדבר לרגע ואני מקווה שהבנתי לפחות את הקומבינה שרמי הצליח לארגן כדי להשיג שיחות הכי זולות לארץ. כי עד עתה טרם הצלחתי לפענח את נוסחאות הלוגריתמים של משווקי הסלולר המקומי שהטריפו אותי בעודף מידע שבסופו פשוט ויתרתי ויצאתי מחנויותיהם. אוקצור. רמי ודורית מסתובבים במוטור-הום עם כל הפינוקים החל במקלחת חמה. מטבח מלא, שתי פינות שינה ואפילו עציץ צינרריה בחלון. חדר מבורדק וכל כך ביתי, שבקושי הסכמתי לצאת ממנו. בבחינת תנו לנשום את הבית קיבינימט.

אחר הצהריים קפצתי עם שלמה גיסי האנרגטי, לקחת מהאיש שמכר לי את האופנוע שני משדרי (שלטים) אזעקת האופנוע שנשארו אצלו. שלמה בא עם ההארלי ספורטסטר שלו ויחד נסענו לכיוון העיירה לה-פאייט, כולל החלפת אופנועים בינינו (כן יורם ידידי, עליתי על הרלי ואפילו היה כיף) דרך כביש מתפתל כמו שרואים בלוחות שנה הכי סכריניים שאתם מכירים. גבעות עגלגלות וכרבולות חורש בגובה בינוני, שימשו מעין פיילונים ענקיים לכביש סלול ורחב, עם סיבובי ורטיגו משכרים. ככה הסתובבנו חצי שעה מענגת עד שחזרנו דרום מערבה לברקלי, להסתופף עם חבורה נחמדה של ישראלים לפרלמנט היומי בקפה אחר. ותתפלאו, לא היתה שם אפילו מילה אחת על המצב בארץ.

על פי בקשת הרבה שכתבו למייל הפרטי שלי, אני מצרף שיר שכתבתי ושהוקרא בתכניתו של אבי אתגר ביום שבת האחרון. (אגב, תכניתו עולה בכל שבת ברשת ב', בין 12:00 ל-14.00 כשאני אמור לעלות לשידור ישיר מהמסלול בשעה 13:30 כשאצלי 03:30 לפנות בוקר,,,)

מתנצל על אי הדיוק בניקוד. ותתכוננו, הפוסט הבא יהיה רווי ציורים.

מאת: יוני   ·   קטגוריות: אופנועים and יוני בן שלום   ·   יש 13 תגובות, הוסף תגובה    

הכנות חשובות והתרגשות שלא מפסיקה לרגע

הרבה כסף, אבל בטח לא כמו בארץ : ) למי שרוצה כבר בהתחלה את הדבר שהכי מעניין את הרוב.

טוב, אז יש אופנוע. בשעות אחה"צ הסתיים קרב המוחות ביני לבין מר ס. ואופנוע אדום עבר לבעלותי. אחרי שנפרדתי מכמה אלפי$. ועוד כמה מאות ירוקים, לטובת מס רכישה המחייב את הקונה בכל עיסקת העברת בעלות על רכב בקליפורניה. (תודה לך שוורצנגר. לפני כחודש החלטת להכפיל בארבע את סכום המס. למה אתה קורא לעצמך ידיד ישראל? למה?)

מאחר וקיבלתי הרבה פניות להסביר את השיקולים ותהליך הקניה אז להלן: שיקולים, היו הרבה. ראשית, אופנוע שיהיה חזק דיו לשאת משקל רב למרחקים, כזה שמוכר לי שימושית ומכאנית. שנית, יש לי תקציב מוגבל ועלי לדחוס לתוכו כמה שיותר דברים רלוונטיים. כגון מיגונים, אמצעי איחסון ונשיאת מטען, מערכת שיכוך/בולמים איכותית ועוד. האמת, אם היו מוכרים בארה"ב את ה"הונדה וארדרו" 1000, הייתי הולך עליו, אבל אין. שלישית כבר מהארץ נכנסתי ללוחות מכירה באיזור סן-פרנסיסקו. איזור הנחשב לשבע יחסית ובו ריכוז ענק של רוכבי אופנועים בחוף המערבי. יש בארה"ב אתר הנקרא CraigsLIsts שהוא מעין יד2 ,המתחרה הראשי של אי ביי., אך פשוט וענייני יותר. כבר לפני כחודש התבייתתי על ארבעה מוכרים ושלחתי להם מיילים, בהם שאלתי שאלות ספציפיות על כל אופנוע ואופנוע כדי לקבל מושג על משחק המחירים כאן. מה הבסיס, מה התוספות, מה הקילומטרז' הממוצע וכו'. יום לפני היציאה מהארץ נסגרתי על שניים שהאופנועים שלהם היו מדגמי 05 עם עד 13,000 מייל ועמוסים בתוספות ,ארגזים מיגונים ושיפורים. שמחירם 12500$ פלוס מינוס. וקבעתי עם שניהם פגישה באותו יום. (היום יום ב' 18.5). התחלתי אצל זה שנראה מבטיח יותר, דרש 12,750 וכלל במחיר זוג בולמים תוצרת חברת "אוהלינס" שמחירם בשוק כאן הוא 2,200$ ועוד 250$ עלות התקנה. (חשיבות הבולמים באיכות רכיבה, יציבות, עמידה בתנאי דרך קשים ונשיאת משקל גבוה. וכמובן אפשרויות התאמה מהירה לדרגות שיכוך נדרשות.) הגענו (יחד עם גיסי שלמה שגם צילם את כל הצילומים בפוסט הזה) לשכונה הספונה בתוך יער דליל ומטופח, שבה גרים אנשים עם ג'יפי ענק בחניה, יאכטות נגררות חונות בכביש ממול כאלה שמודדים את ביתם בקמ"ר לא במ"ר. פגשנו בחור שכבר קנה לעצמו אופנוע חדש תוצרת ק.ט.מ. העברתי בדיקה על האופנוע כמיטב

ההדרכה שקיבלתי מבועז ארוך המכונאי שלי בארץ. כולל השמעת קונצרט של נקישות במברג על השפיצים כדי לעשות רושם (ענק) לגלות מי מהם נדפק, לנסות ולקבל רמז אם האופנוע חרש שטח קשה. כמו כן ביקשתי מבעוד מועד מהמוכר, להכין לי פלט מחשב מהמוסך שלו, על כל הטיפולים שהאופנוע עבר. וכמובן לקחתי נסיעת מבחן. השתכנעתי מייד שזה האופנוע שלי. נשאר המיקוח. עזבו אתכם מסיפורי גבורה על הורדות ידיים. פשוט שמתי הצעה מטורפת, כי היה ברור לי שכבר נמאס לו, השוק כאן די חלש ואופנוע חדש כבר זורח בחנייה. אז לחצנו ידיים, רצנו לבנק להעביר לו כסף ומשם נסעתי לDMV (משרד הרישוי) לעשות העברת בעלות ולשלם מס בשיעור 9.7% . מחר אטפל בביטוח. עוד כמה התאמות קלות לאופנוע ולמעשה אני מוכן לתת בגז. וכן, כמובן לפני זה אצטרך להוריד ממנו את הסמל, לחרבש את היות האופנוע שמור כחדש ולתת לו לוק של סמרטוט חלוד ומלא בוץ כדי "לא למשוך אש". וגם להרגיש טוב. כי דברים נוצצים מדי פשוט מעצבנים אותי. יללה, לטס קול איט א דיי.

מאת: יוני   ·   קטגוריות: אופנועים and כללי   ·   יש 17 תגובות, הוסף תגובה    

הולך לישון

פוסט קצרצר. לאחר טיסת סרדינים בת 20 שעות מהארץ, כולל עצירה באטלנטה ג'ורג'יה להחלפת מטוס. נחתתי בסן פרנסיסקו.

הגעתי לבית מחסה שארגנתי כאן כדי לצאת ממנו לצייד. אופנוע וציוד משלים. (במשפט קצר, השוק כאן כמו בארץ, הוא שוק של קונים – המצב הכלכלי שלח הרבה אופנוענים למכור דברים שעומדים סתם בגראז', ההיצע גדול והמחירים יורדים)  ועל הדרך כבר פתחתי לפטופ ונכנסתי ל Ynet מה אומר… נו.

כמה תשובות- התייחסות קבוצתית לFAQ (שאלות נפוצות) לא אתעלם מאנשים שחושבים על המסע שלי מחשבות הפוכות לשלי ולא אחטא בחטאם שלהם. אני מעריך, מכבד ובהחלט חושב שמנקודת מבטם, יש הרבה תבונה בדברים שאמרו. גם אם זה לא מתיישר עם תפיסת עולמי ואורח חיי.

בכל מקרה נכונה אינטואיציית יסוד אחת המשותפת למי שאוהד ולמי שלא –  בסופו של דבר כלום לא היה קורה ללא האישה שאיתי. (ואני נהנה לכתוב את זה כל רגע מחדש).

לגופו. תודה לאנשים שפירגנו! כולכם כבר אצלי בתיק המיכל לאורך המסע. גם מי שהעירו הערות על נסיונם שלהם בצירים שבהם אעבור. תודה רבה. אקרא מחר הכל שוב בתשומת לב ואבדוק רלבנטיות (מה שהיה לפני עשר שנים כבר שונה היום לעיתים לרע, אבל ברוב המקרים לטוב) לטייל בדרום אמריקה זה כמו לומר למה דומה פיל – תלוי באיזה חלק שלו נגעת וכו' ויחד עם זאת, מרגיש עשיתי עבודת הכנה מדוקדקת, מקווה שתעזור לשכל הישר.

אני מתכוון לפרט כאן את השיקולים לבחירת דגם האופנוע. וללוות את תהליך הרכישה לפרטי פרטים. וכן להתייחס אישית לכל מי שכתב אלי באופן פרטי אחרי השידור ברשת ב' והחשיפה ב Ynet.  אבל השעון הביולוגי שלי מפיל אותי לרצפה אחרי ארבעים ומשהו שעות של ערות ובלאגנים. אז אמשיך בעוד 12 שעות. לילה טוב. אכן כן, יצאתי לדרך!

מאת: יוני   ·   קטגוריות: יוני בן שלום   ·   יש 25 תגובות, הוסף תגובה    

תל אביב 1988 צילום: איציק שוקל

לפני כמה ימים הכנסתי כאן למעלה משמאל, דף חדש המביא את רוב מערכי ההכנות שעלפיהם התאמנתי, למדתי והכנתי את המסע הזה, זאת בנוסף לרשימת הספרים החלקית שצירפתי עוד קודם לכן באחד הפוסטים.

היום בעצם מגיעות לסיומן מעל עשר שנים של שגרת אימונים ולימודים, משמעת פנימית ואקרובטיקה של שכנוע עצמי – סוג של ישורת. מעין סיכום לקראת מימוש מטורף של רעיון שעלה בי פעם, כשהייתי בגיל שהיום כבר איני מסוגל להכנס לראש של הבחור שהייתי אז. שמרתי בקנאות על יישום התכנית, לעיתים כנגד הרבה סיכויים. תהפוכות של מצב פיסי, כלכלי ורגשי. תקלות טכניות, חוסר אונים, תסכול, אכזבה ופתרונות, שמחות והישגים קטנים. בתום אלפי קילומטרים של רכיבה אתגרית, של אימונים פיסיים קשים ביותר ולמידה שיטתית של נושאים ותחומים – לא אחת בסמוך לאנשים ספקנים שכבר אמרו לי רסמי שאני דפוק ברמות. היו הרבה שפירגנו מהשניה הראשונה. וליוו אותי כמו דולפינים המדלגים ליד אניה שיוצאת לים. והרשימה הזו ארוכה, ארוכה מאד. יש בה חברים לרגע שאיני מכיר את פניהם, בארץ או מעבר לים. חברים לטיול קצרצר בו החלפנו אולי 8 משפטים. ובהם רבים שיש להם חלום דומה ומצאנו קווים משותפים לעידוד הדדי. וכמובן חברי הקרובים ממש, שעמדו ועומדים במבחן הסבלנות לנודניק שכמוני ותומכים בי באופן שמפליא אותי בכל פעם מחדש.

מסע למדבר המערבי הסהרה המצרית, (עם אילן מולכו ויקיס קדרון), אפריל 2000 צילום: יקיס קדרון

רק רגע, זה אינו פוסט סיכום. זה פוסט של אוטוטו יציאה לדרך. כבר קיבלתי כמה מיילים מאנשים שאמרו לי כי היו מוכנים להתחלף איתי לפחות לתקופת ההכנות, התכנון האריזה וכל ההתקשקשות סביב זה. אז נכון. אני מחליף התרגשות בהתרגשות. או יותר נכון מחליק מתוך לולאת מחלף לכביש אחר, חדש. בלתי מוכר. אני עסוק כרגע במעבר ממחשבות על פחד מהקשיים ומהבלתי צפוי, להרהורי שמחה וסקרנות מהגילוי וההרפתקה שמחכים. הדופק שלי כרגע שועט ואני מבין שהבוקר אין מה להאשים את אבקת הפרחים באויר האביבי, באותה לחות קלה בזוית עיני.

המדבר הלבן ליד פראפרה, הסהרה המצרית, (עם אילן מולכו ויקיס קדרון), אפריל 2000 צילום: יקיס קדרון

עם מועדון אופנועי ה- gs שטח שלנו, בואכה עין זיק 2008

עם מועדון ה- gs בנחל צין. 2008 בצילום: ערן שפיצר (אחד הרוכבים המעולים) מנצח מעלה דרדרתי. ככה מתאמנים לקשה ביותר, אף שאיני מתכוון להגיע לרכיבה בדרכים שכאלה.

מאת: יוני   ·   קטגוריות: אופנועים and יוני בן שלום   ·   יש 12 תגובות, הוסף תגובה    

ביום שני כביש החוף בין נתניה לחדרה שגם ככה נדמה כאילו הובא מהעולם השלישי, נראה בקושי מבעד לאבק שכיסה את הצד הצפון מזרחי של הסהרה – כלומר ישראל. איזה חום יה וואראדי. אם בקוטב השתן שלך הופך קרח באויר. כאן הוא מתאדה עוד בשלפוחית.

הגעתי לבועז האיש והמוסך בבנימינה בשעה אחת וחצי. קבענו שאני אגיע לבלבל לו ת'מוח וללמוד כמה דברים בסיסיים הקשורים לתחזוקת האופנוע, וכמה משפטי "עשה ואל תעשה".

אך לפני זה אני חייב לכם עוד דיווח. החלטתי על האופנוע שעליו ארכב. יהיה זה ה BMW r1200gs דגם ה"אינדורו" (כזה שניתן לרכוב עליו גם בכביש וגם בשטח) המהולל של החברה מגרמניה. למעשה אני רוכב בימיום על אופנוע מדגם זה. ומרגיש שהוא יתאים לרוב המסלול. בפרק "הציוד שלי" כאן למעלה, פירטתי את השיקולים לבחירת אופנוע. לא אלאה. אך היכולת לשרוד את המרחק והקושי, תלויה רבות גם ביכולת התחזוקה. ולכן החלטתי להעביר את עצמי הליך הדרכה בסיסית בנושא.

בעיקרון, אף שהמוסך של בועז מאובזר במיטב החימוש המכונאי. ליפטים ומערך כלים יעודי לפירוק והרכבה של מעבורות חלל. עשיתי את ההשתלמות על הרצפה, כשלרשותי רק שקית הכלים הבסיסית המצורפת לאופנוע כסטנדרט.

1) היכרות עם הדגם שיצא לשוק בשנת 2005 , מאז הוא עבר כמה שיפורים זעירים, בעיקר הוספו לו מערכות אלקטרוניות מורכבות המקלות על הרוכב. דברים כמו. בולמים בכוונון אלקטרוני. קריאת לחץ צמיגים בלוח המידע הממוחשב וגם תיקון נקודת האיזון בו מתחבר הג'ק המרכזי, זאת כדי להקל בהעמדת האופנוע בעת חניה. בעיקרון לא ידועות בעיות מיוחדות לדגם, אך יחד עם זאת ישנן כמה מערכות שעלולות ללקות בשיתוק מוחלט אם קומפוננט קטן וזניח המנהל אותן יוצא מדעתו. ולכן עברתי עם בועז גם על אוסף השדים המשוגעים, הנחבאים בתוך המכונה המופלאה. בידיעה שהם יכנסו לרשימת החלפים שיהיו על האופנוע.

2) כלי עבודה. רשימה מדוייקת של סוגי ומידות המפתחות היעודיים. כולל כלי תיקון והחלפת צמיגים. מסננים. חלקי חשמל, החל במנורת ביקורת לזהוי תקלות. וכלה בהכרת המצבר ודרך החלפתו, (תמיד מנתקים קודם את המינוס!) החלפת נורות. שחרור לחיצים כגון זה של מערכת האי.בי.אס הנוטה להתפס ולזייף נתונים. וכו'

3) מערכת בלימה– קריאת מצב רפידות. הדרך להחליפן. זיהוי בעיות בדיסק הבלימה. נוזל בלמים וכל הקשור לתחום.

4) החלפת מסנן אויר. מסנן שמן, פלאגים. שמן קלאץ'. החלפת מודול משאבת דלק. חיזוק ברגים כולל. טיפול או מתיחת החישורים-שפיצים של הגלגלים וזיהוי תקלות. ריקון והחלפת שמן מנוע.

כמובן לסיכום מבחן מעשי מקיף ואכזרי אותו עברתי בציון סביר. רק אל תבנו על זה שאם תסעו בעקבותי, אזכור משהו כדי לחלץ מישהו. זה בערך כמו הספרדית שלמדתי. כשאהיה בצרות, כנראה לא אזכור מה לימדו אותי, אבל אדע טוב טוב, למה.    🙂

מאת: יוני   ·   קטגוריות: אופנועים and יוני בן שלום   ·   יש 2 תגובות, הוסף תגובה