אבא. בת. אופנוע. חווייה הנצרבת לכל החיים.

טיול בת-מצווה על 2 גלגלים, באלפים ובדולומיטים.

הצג את הוראות הגעה אל Solden, אוסטריה במפה גדולה יותר

מתחילת חודש יוני, אני מבשל רעיון של רגע אחרון. רציתי להפתיע את בתי הילי ולקחת אותה לטיול מיוחד על אופנוע באירופה. עד היום, רכבנו יחד רק פעם אחת; 80 ק"מ באזור מגורינו ומהנסיון, היה לי ברור, כי הפתעה כזאת, יכולה להיות חוויה של ממש עבור שנינו.
כמובן, קודם צריך את אישור האישה/אמא… רעיון ובקשה שעברו בשלום, עם הרבה פרגונים מעורבים בפחדים.
לאחר בירורים, הזמנות, לימוד מסלולים במפות דרכים ובגוגל earth. רשימות, הכנות ואריזות, יצאנו למסע הקצר שלנו.

5.7.2011 היום הראשון
בשעה שתיים בלילה, המראנו מנמל התעופה בן-גוריון, בטיסה ישירה למינכן.
כל אחד עם תרמיל-גב ושני תיקים גדולים – מלאים ברובם עם: ציוד לאופנוע, מינימום ביגוד, אוהל קטן ושני שקי שינה (הכוונה הייתה לשלב קמפינג ומוטלים, בהתאם למזג האוויר). בשעה 09:30 בבקר, נחתנו במינכן ומשם, מונית ב-60 יורו לכיוון חברת השכרת האופנועים, הממוקמת כחצי שעת נסיעה משדה התעופה.
בשעה טובה, הגענו לחנות האופנועים של הארלי דוידסון במינכן. מקום גדול ומרשים ובו מוצגים סוגים רבים של אופנועים. התרגשות מילאה את ליבנו, הילי הסתובבה ביניהם בהתלהבות והתפעלות כמו בחנות ממתקים…רק גדולים.

שם פגשנו את לוקאס, איתו היינו בקשר טלפוני ואימיילים בחודש האחרון, בכל הקשור להזמנת האופנוע.
ברגע שראיתי את האופנוע שבחרתי; Harly Davidson Electra Glide, מנוע 1520 סמ"ק בצבע שחור. התאהבתי. כן, זו היתה אהבה ממבט ראשון…

האופנוע היה חדש יפהפה ומבריק, הוא נסע בסך הכל 1,000 ק"מ.
לוקאס, בחור צעיר ונחמד שאוהב לדבר, לקח את כל הזמן לטפל בנו בצורה יקית, כלומר; הרבה נתונים טכניים. הוא גם הדגיש שמשקל גדול יושב על הכידון עצמו, דבר שמקשה בפניות חדות במהירויות נמוכות.
לקח לנו כשעה לארגן את כל הציוד – לוודא שישב במקומו ויהיה מחובר כמו שצריך. התלבשנו בביגוד שהבאנו מהארץ ויצאנו לדרך במזג אוויר נוח ויפה לרכיבה.
נסענו לכיוון Kirchdorf ב- Tirol שבאוסטריה, למוטל במרחק של 140 ק"מ ממינכן אותו הזמנו מראש עוד מהארץ. בדרך בהרים, החל לרדת קצת גשם, אבל לא משהו שהפריע לנסיעה.
האופנוע הגיב כמו קטר, כל המומנט נמצא בטורים הנמוכים, תענוג של אופנוע, כולי נרגש…
הילי הרגישה בנוח מהרגע הראשון "בכורסא" שמאחורָי. כאילו נולדה לתוך הכורסה המפנקת. קורנת כולה.
הגענו למוטל Mountain High שממוקם באמצע הכפר.

איש לא היה והמקום סגור. דפקנו בדלת, חיפשנו מסביב ולא היתה נפש חיה.
התקשרתי למספר הטלפון שהיה רשום על שלט המוטל. מהעבר השני של הקו, ענתה אישה – שלמזלי, דיברה אנגלית, אמרה שהיא תחזור מאוחר יותר והסבירה איך לפתוח את הדלת והיכן נמצא המפתח לחדר שלנו. היא הוסיפה ואמרה שאם אנחנו רוצים לשתות, פשוט, לקחת ולרשום על נייר את מה שלקחנו. איזה תענוג, האמון באדם, עשה לי את היום. מושלם!

6.7.2011 היום השני
בשעה 09:30 לאחר ארוחת הבוקר שהכינה בעלת המוטל, יצאנו לדרך לכיוון Zell am See. התחלנו להתרגל לאופנוע ולדברים טובים מתרגלים מהר.
בדרך עצרנו לטיול רגלי, במקום שנקרא Wedhaah, כל הציוד נשאר על האופנוע, דבר שמאוד מקובל באזורים האלו ואין חשש שיגנבו ציוד.
עברנו על גשרי-עץ מעל מים זורמים ומפלים, חוויה מיוחדת ומהנה. נפעמנו מכמויות ושפע זרימת המים ומהיופי של האתר כולו.

7.7.201 היום השלישי

הילי הואילה בטובה להתעורר בשעה 08:30. ובזמן שקיפלתי את הציוד, הילי התארגנה.
יצאנו לחפש ארוחת בוקר ומצאנו מקום קטן ונחמד, עם דמויות רבות של מכשפות ומפל מים מרשים ליד.

הזמנו חביתות ובצלחות שלנו נחתו שתי חביתות ענקיות ושמנות, עם חתיכות בייקון בהפתעה. טעם טוב להתחיל את היום. שבעים, על בטן מלאה, נסענו לכיוון Cortina דרך מעבר הרים צר ומדהים. ב- Lienz, פנינו ימינה לכביש מספר 108. אחרי בערך 20 ק"מ, פניה שמאלה לדרך צרה ויפהפייה.

בקטע מסוים, הדרך כל כך צרה ומפותלת ורק רכב מכיוון אחד יכול לעבור בה. רמזור מתחלף לירוק כל 45 דקות ואז יש מעבר נסיעה לכיוון אחד.
הילי לא הפסיקה להתפעל מאחוות האופנוענים שנופפו לנו לשלום לאורך כל הדרך.
לאחר כמה שעות, שמנו לב כי עננים שחורים התעבו מעלינו במהירות גדולה. עצרנו להתכסות בבגדים אטומים לגשם ולאחר מספר דקות, השמים אכן עמדו בהבטחתם והחלו להמטיר גשם שנמשך כ-4 שעות. ממטרים שהורידו קצת מהנאת הרכיבה וטישטשו את הנוף שנשקף מהכביש היפה – ומנעו מאיתנו לעצור לצילומים. המשכנו לכיוון העיירה Cortina, מקום נחמד. שם חשבנו לטייל וקיוונו למצוא מקום ללילה. קמפינג ירד מהפרק, בגלל הגשם והאוהל החדיר למים. מחירי הלינה בצימרים ובמוטלים, נמצאו יקרים בהרבה מהתחזית  וככל שחיפשנו יותר, המחירים רק עלו וטיפסו. לבסוף, הגענו למעבר הרים ב –Passo Valparola, שם מצאנו מוטל מבודד ויפה בשם Rifugio Valparola, יושב על הר בגובה של 2,200 מטר. המחיר ללינה – יקר יחסית, אבל לא נותרה ברירה, היינו חייבים לעצור. הילי התחילה לחוש עייפות ולנקר, על האופנוע, אסור להירדם!
למקום הגיעו הרבה רוכבי אופניים, כמוהם ראינו לאורך כל הטיול. הם רוכבים בקבוצות באמצע הכביש, דבר שהיווה מטרד מדי פעם. יחד עם זאת, אי אפשר שלא להתפעל מיכולתם לעלות לגבהים כאלה עם אופנים.

8.7.2011 היום הרביעי
לאחר ארוחת בוקר טובה, התארגנו והתלבשנו בכמה שכבות – בגלל הקור. למטה הבחנו בערפל שכיסה את כל העיירות.

יצאנו לדרך והתחלנו להנמיך. בדרך, שוב המון רוכבי אופניים על הכביש המתפתל. לאחר שהגענו למטה, עלינו ברכבל ב- La Villa Stern לאחד ההרים הגבוהים, שם יצאנו לסיבוב רגלי קצר. מול נפרשו נופים מהממים ואוויר אביבי, נעים וצח.

אחרי טיול רגלי מהנה, שתינו שוקו חם וירדנו חזרה ברכבל. המשכנו לרכוב לכיוון Ortisel St. Ulrich עד שהגענו לכביש S12 ועלינו לכיוון אוסטריה. הכביש מקביל לאוטוסטראדה אבל הרבה יותר יפה, מפותל  וחינם. המזג אוויר מעולה, והילי צילמה כל הדרך תוך כדי נסיעה, תמונות וסרטונים, בביטחון, כאילו נולדה על האופנוע.

ברקע שמענו מוזיקה מדיסק שהכנו מראש בארץ, להנאתנו קיימת באופנוע מערכת סטריאו. עוצמת הקול מתאימה את עצמה למהירות. ברגע שמגבירים מהירות – הווליום עולה וכשמאטים – הווליום יורד. המוזיקה ברקע מוסיפה המון, יחד עם זאת, בכבישים שדרשו ריכוז גדול יותר – כיבינו אותה ורכבנו בשקט.

עצירה לאכול, אחרינו הגיעה עוד קבוצה של אופנוענים, כולם מאוסטריה. התלהבו מהאופנוע ומהעובדה שאני נוסע עם הילי, אך מיהרו לסיים את השיחה, כשהבינו שאני מדבר אנגלית (אפילו עוד לא הספקתי לציין שאני מישראל). בתום הארוחה, המשכנו ופנינו לכיוון ההרים ל-S44. רצינו לישון בקמפינג, אבל החל לרדת גשם. שינינו תוכניות וחיפשנו צימר. סטינו בטעות מכביש S44 ולאחר בירור קצר, כיוונו אותנו לצימר ב- Ridanna על גבול אוסטריה איטליה. צימר מדהים, אצל משפחת Rainer. מצאנו צימר מאובזר לגמרי: סלון, מטבח, חדר-שינה ומקלחת גדולה. חנייה צמודה לאופנוע והפעם ב-55 יורו לזוג, כולל ארוחת בוקר. פרקנו את הציוד ויצאנו רגלית לטייל בהרים, בין עצים ומפלי מים, אח.. כמה מים, איזה תענוג. חבל שאי אפשר לייבא קצת לארץ.
היה חם. וגשם שירד, שלא הרתיע אותנו. אז הסתובבנו לנו בכיף, בחולצות קצרות בגשם.
בתקופה זו של השנה, היום מתארך בזכות שקיעת השמש המאוחרת, (היום הארוך בשנה, הוא ב- 21 ביוני) אז אפשר לטייל עד מאוחר, כיף.
כשחזרנו מהטיול, גילינו שבעלי הצימר מגדלים מיני סוסי פוני, היה שם סייח חמוד בגובה  50 ס"מ  לערך, כמו כלבלב. פתאום הוא פתח בדהרה לכיוון אימו.

9.7.2011 היום החמישי
בבוקר, שבנו ברכיבה לכביש S44 לכיוון Passo Giovo, הרבה פיתולים בהרים, היינו בגובה 2,400 מטר. האופנוע מאוד כבד בסיבובים החדים של 180 מעלות, דבר שהקשה מאוד את השליטה ב"הארלי אלקטרה".המשקל הכבד על הכידון, מקשה על "השכבת" האופנוע בסיבוב. הגענו לפסגה, סביבנו חנו עשרות אופנועים ולידם אופנוענים, שבאו גם הם לצפות בנוף המדהים המשקיף על כל העמק: פסגות הרים מכוסי שלג ומפלי מים זורמים בגיאיות. מנוחה קצרה, צילומים והמשכנו בירידה לכיוון St. Leonardo

עצרנו לאכול ולתדלק (מחיר הדלק הוא 1.5 יורו ממוצע לליטר, והאופנוע מכסה 16.5 ק"מ, לליטר).
המשכנו לכיוון אוסטריה למעבר הרים צר Passo Del Rombo, בגובה 2,500 מטר. בנקודה מסוימת שער וקופה, צריך לשלם מעבר, 12 יורו לאופנוע. גם בכביש הזה, שוב המון פניות של 180 מעלות. למעלה, בנקודת התצפית עומד דוכן מעץ, בו ניתן לקנות לחם חום טרי ומגוון סוגי גבינות ובשרים. כמובן שאי אפשר היה להמשיך בלי לאכול קודם סנדוויץ' טרי וטעים.

התחלנו להנמיך, השמים כחולים, הנופים עוצרי נשימה; זמן טוב לחפש קמפינג.

נכנסנו לקמפינג הראשון שראינו (עלות: 16 יורו בממוצע לזוג עם אוהל), במבט ראשון, המקום לא מצא-חן בעינינו, אבל בכל זאת – החלטנו להיכנס והקמנו את האוהל. יצאנו לטיול רגלי, המקום משעמם ולא נעים. החלטנו שמשאירים את הציוד באוהל ויוצאים לחפש מקום אחר עם האופנוע.
15 ק"מ משם נכנסנו לכפר קטן וחמוד בשם Otzi-dorf, מקום עם קמפינג במרכז הכפר. חזרנו למחנה הקמפינג הראשון, קיפלנו את האוהל, העמסנו את הציוד ועברנו לקמפינג השני. מהלך שהוכיח את עצמו כנכון: היה ממש כיף. לסיום, טיול נחמד בתוך הכפר.

10.7.2011 היום השישי
בבוקר קיפלנו שוב את הציוד תוך זמן קצר… אנחנו כבר מתורגלים.
עם ההתעוררות, הרגשתי רע, אבל בכל זאת, יצאנו לדרך. עצרנו לאכול ארוחת בוקר והמשכנו.
כעבור 20 ק"מ, אני מרגיש שאסור לי להמשיך, אני לא במיטבי היום. החלטנו למצוא מקום לנוח, חזרנו כמה קילומטר והגענו ל- Ebene, שכרנו את הצימר הראשון שראינו ופשוט נרדמתי לכמה שעות. כמובן שגם הילי נרדמה. לאחר מנוחה ושינה של כמה שעות, חזרו הכוחות והרגשתי יותר טוב. החלטנו להנות מעוד טיול רגלי ממנו חזרנו אחר הצהרים, לארוחת ערב מוקדמת והתיישבנו בצימר, למשחק קלפים. הילי למדה לשחק רֶמי.
עקב השינוי בתכנית – יום רכיבה שבוטל – נאלצתי להכניס שינוי בהמשך המסלול.

11.7.2011 היום השביעי
התעוררנו בבוקר, השמים יפים חייכו אלינו בכחול בהיר ואופטימי. ארזנו את הציוד. הטענו קלוריות ויאללה, לכיוון גרמניה בכבישים קטנים ודרך מקומות אותם זכרתי מטיולי אופנועים קודמים בשנות השמונים.
הרכיבה היתה קלילה לעומת זו בהרי האלפים. רכבנו בנחת ומדי פעם עצרנו לצלם תמונות. הכול נראה יפה רחוץ וירוק. כמובן לא ויתרנו על עצירה לארוחה במסעדה.

לאחר יום רכיבה מהנה, הגענו לקמפינג ב-Schliersee, מקום בו כבר הייתי בעבר.
מיקמנו את האוהל 4 מטרים מהאגם ונכנסנו למים, אף שהם היו קררררים בררררר…
הילי מצאה עיסוק מקורי ברדיפה אחרי האגמיות והברווזים שהיו במים ונראה שנהנתה מכל רגע.

12.7.2011 היום השמיני
היום האחרון לרכיבה. שוב, התארגנות כמעט אוטומטית ושגרתית ליציאה. השמש בִּרכה אותנו בחיוך מצד לצד ויצאנו לדרך בחיפוש אחר מקום נחמד לארוחת בוקר. לאחר הארוחה, עוד רכיבה של כשעה ובאנו חזרה למינכן. פרקנו את הציוד אצל חברים ויצאנו להחזיר את האופנוע לחברת ההשכרה. כן, אחרי שבוע של התחברות לכלי המהנה. די עצוב להחזיר אותו. אך בלב כבד אני נפרד מהחבר השלישי לחווייה – מ"הארלי", "אבל אל דאגה באדי, אנחנו עוד ניפגש…". אנחנו כבר מפנטזים על הטיול הבא ביחד.
הילי הייתה פרטנרית מדהימה, לא רק שלא פחדה מהרכיבה- היא ידעה ליהנות מכל רגע. לא התלוננה, גם לא פעם אחת. הפגינה מצב רוח מצוין וכל הדרך צילמה והסריטה תוך כדי רכיבה.

[youtube url=http://www.youtube.com/watch?v=hWfRGp6hv0c>]
נשארנו עוד 2 לילות במינכן לשופינג להילי וכבר בדרך הביתה לארץ. ליטבתה.

חווייה של פעם בחיים. מחכים בקוצר-רוח לטיול הבא.

תודה, דני והילי ברמן

——————————————————————————————————————-

עוד קצת פרטים:

דני בן 49 והילי חגגה זה עתה 13.

רשימת ציוד:
הילי – מגפיי סקי, מעיל סקי, מכנס סקי, כפפות, טייץ (מתחת לג'ינס), מעיל ג'ינס, צעיף,חולצות קצרות וארוכות. קסדה של הילי' במשקל קל, מיוחדת לילדים. נקנתה ברחוב העלייה 64 תל אביב. אצל "רני" חנות לאביזרי אופנוע, יד שניה וחדשים, (החנות עוסקת במכירת ציוד רכיבה חדש מעודפי מלאי ו,OUTLET והשכרת ציוד) יש להם אתר באינטרנט www.rani-yad2.co .
דני –  כל הציוד הרכיבה נקנה בארה"ב בחנות אופנועים, מעיל, מגפיים, מכנסיים, כפפות. בנוסף, ג'ינס, חולצות קצרות וארוכות.

כתובת השכרת האופנוע במינכן:

 

House of Flames Munich GmbH
Harley-Davidson Vertragshndler
Zamdorfer Str. 4
81677 M
Tel.: ++49 (0) 89 – 92 92 8020
Fax: ++49 (0) 89 – 92 92 8015

 

 

מצלמות:

המצלמה של הילי: SAMSUNG ES30 הילי צילמה את רוב התמונות בשתי המצלמות ועשתה גם את הסירטון.
המצלמה של דני: OLYMPUS 560 UZ, לקחנו גם סטנד גמיש למצלמה.

—————————————————————————————————————————————————–

רגע, כמה מילים על דני ברמן:

פגשתי את דני (והילי ובריג'יט-רעיה/אמא) ברמן, כשהגעתי להרצות על מסעי בקיבוץ יטבתה. דני ובריג'יט הזמינו אותי (ואת גלי) לבקר בדירתם ואז דני שלף מהמחסן הסודי שלו את היצירה הבאה:

סיפור של מימוש חלום.

"כנראה נולדתי עם אופנוע בראש, כי מאז שאני זוכר את עצמי אני אוהב אופנועים רק הסגנון של האופנוע משתנה עם השנים. עוד בשנות השבעים מהג'ילרה 50, ההונדה והזק"ש ל-BSA  ועד טיול של חצי שנה אחרי הצבא על אופנוע באירופה, עם תקציב מוגבל ובלי הגבלה של זמן.
חלק מאהבתי לאופנועים היה הרצון לשקם גרוטאה לסגנון אישי. קניתי גרוטאה TRIUMPH 500, עם מנוע שלא היה בר שיפוץ.

ייבאתי מנוע דרך האינטרנט באישור משרד התחבורה. את המנוע שהגיע פירקתי, ובדקתי אילו חלקים אני רוצה להחליף, צילנדרים בוכנות וכ"ו. טסתי להולנד לחנות של חלקים לאופנועים בריטים ישנים, לבחוּר שהיתי איתו בקשר עוד מהארץ.
חוץ מהחלקים למנוע, קניתי גם מזלג קדמי, פנס וספידומטר ועם כל הרכיבים חזרתי ארצה.
גלגלים, אגזוזים, קרבורטור ועוד כל מיני חלקים קטנים דרך האינטרנט. את הכידון והכיסא רכשתי אצל בני בייקר . בגוף עצמו שיניתי את מיכל השמן אותו בניתי לבד, כדי להנמיך את הישיבה. את ההילוכים ובלם הרגל העברתי קדימה; מערכת שגם אותה בניתי לבד.

את מערכת החשמל הרכבתי מהיסוד עם הצתה אלקטרונית, דינמו מוגדל וכבל שנותן את האפשרות להניע גם בלי מצבר. את כל החלקים המיועדים לצביעה, העברתי ליניב גולן בת"א, אני ובתי הגדולה עדי, בחרנו צבע ונתנו ליניב ציור דרקון שעדי ציירה, כדי לציירו על המיכל.

 

 

וזאת היצירה שלי…"

דני ברמן.

תודה לך, אבא מדהים ואופנוען אמיתי!

————————————————————————————————————————————————-

עריכה-יוני. כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לדני והילי ברמן.

————————————————————————————————————————————————-

מאת: יוני   ·   קטגוריות: אופנועים and הרפתקאות   ·   יש 8 תגובות, הוסף תגובה    

אם תחבורה היא מדד. אז רוסיה על הג'אנטים!

מכוניות ואופנועים. כבישים דפוקים ותרבות נהיגה כוחנית, שיקפו לשועלים יותר מכל את רוסיה המבולבלת.

אך אנשים טובים, היופי והאוכל עזרו להתחבר. יומיים הספיקו!

סן פטרסבורג פרק 19
לילה קצר ולינה ארוכה בתוך שק השינה על הספה הפינתית הגיעו לקיצם בשעה 08:30 בבוקר. אלכס ואשתו יצאו לעבודה (ועשו הרבה רעש…) ומקס נותר במיטתו בקומת האחמי"ם ביחד עם פופקין. יצאנו החוצה לבחון ולראות לאן הגענו אתמול בשעות הקטנות של הבוקר וזאת מה ראו עיננו. בחניון מאולתר על אבני חצץ עומדים 3 הארלים וסירה, ביואל אחד, ג'יפ משותף למועדון, עמדת גריל על גחלים, חצר אחורית גדולה ומשטחי עץ רבים, המשמשים כשביל גישה לבית. למרות החששות הגדולים, האופנועים שלנו נותרו נעולים ובמקומם. הבית נרכש ושופץ (ועדיין בתהליכי שיפוץ…) לפני כשנה מכספי החברים ומשמש כנקודת מפגש ובילוי למועדון הרוכבים. מסביב לבית, השוכן בפרבר כפרי בשולי העיר, נמצאים בתים נוספים. כמה גרוטאות של מכוניות וכלים מוטוריים ישנים ומשונים מוגנים בחורשה ענקית המקיפה את השכונה.

מקס התעורר ליום חדש ופגש באור יום את שלושת השועלים.
כוס קפה שחור טורקי של בוקר (שהבאנו מהבית…) ביחד עם אלכס והתחלנו בהתארגנות לרכיבה למרכז העיר. תדלוק ראשון בתחנת דלק רוסית, בעלות של 27 רובל כ- 70 סנט לליטר (בהחלט זול ומאד…) וסדרת תמונות התלהבות שלנו ושל עובדי התחנה ביחד עם השוטר השומר. השמש בצבצה מבעד לעננים ונראה, שהולך להיות לנו אחלה של יום. רכיבה מנהלתית ואיטית (כי אי אפשר אחרת על כבישים איומים שכאלה…) כשמקס לקח את ההובלה (זוכרים, שולה לקחה חופש מאולץ…) ואנחנו בטור מאחוריו.
על הכביש נעות המון מכוניות של פעם ובגיל של המדינה כמו – לאדה, ריגה, דאצ'ה, פביה וכול מיני מוטציות מוטוריות רוסיות משונות ועתיקות, ביחד עם מכוניות חדשות ומבהיקות מהדגמים המוכרים גם לנו.
המוביל (מקס אם שכחתם…) רוכב עם ידיים מתוחות ומושטות אל על ומסמן לנו בתנועות ידיים לימין שור ולשמאל שור בהנפת יד אגרסיבית ומאיימת משהו… עם שתי אצבעות שלופות בכול פעם שאנחנו צריכים לבצע פנייה,
לצעירים שביננו… זה, מזכיר את שיעורי הנהיגה של פעם עוד בטרם המצאת הוינקרים. בפניות הוא ביצע סיבוב רחב של סמיטריילר, חסם את התנועה ואפשר לכולנו להשתלב לנתיב  ואפילו, כשהוא התכוון לבצע עצירה מוחלטת, הוא הרים את יד שמאל מתוחה וישרה אל על ובתנועת כף יד הורה לעצור ואנחנו כמו חיילים ממושמעים ביצענו.
השעה 12:00 ואנחנו בכניסה למרכז העיר, מאות אנשים ומכוניות ברחובות וכבישי העיר (מזכיר במעט את ההמולה במנהטן…), צמחייה צבעונית עשירה ומגוונת מעטרת את עמודי הרחוב, המדרכות ואיי התנועה. מבנים נמוכי קומה – עד 5 קומות מקסימום, צמודים האחד לשני במגוון צבעים עכשוויים וסגנונות עיצוב, ארכיטקטורה ואדריכלות המרמזים על ההיסטוריה שחלפה לה.

המלון ממוקם בלב מרכז העניינים ובחזיתו מגרש חנייה פרטי של כ- 20 מטרים. האופנועים הושכבו אחר כבוד למנוחה בת יומיים ונקשרו בתנוחת "כפיות" בחזית הבניין ובסמוך למצלמות האבטחה ועיניה הפקוחות של אולגה. אולגה, פקידת הקבלה קיבלה את פנינו ומסרה לידינו את החדר, למען האמת, סוויטת דופלקס של ממש. נפרדנו מ- 10,000 רובל עבור התענוג ועלינו לחדר. עינכם הרואות כמה מפואר ומפנקת הסוויטה (ותגידו, שלא מגיע לנו להתפנק קצת אחרי 8232  ק"מ…).
הג'קוזי בקומה השנייה הפך במהרה לאמבטיית כביסה ברגליים ומעקה המדרגות הספירלי הפך לחבל כביסה לולייני. מנוחת שנ"צ של  "הלוחם בדרכים" נפלה על כולנו, ולאחר מכן מקלחות והברקה (כי אתמול זה לא יצא…) ירדנו לארוחת צהריערב במסעדה של המלון. המסעדה ממוקמת בקומה השנייה של המלון ומעוצבת בעץ גושני כהה, תפאורה ותאורה מיוחדים. המלצריות לבושות בלבוש מסורתי והאוכל בתפריט על טהרת המטבח הרוסי.
מלצרית מקסימה ושמה אלכסנדרה, דוברת אנגלית מעולה (איזה כייף, סופסוף אפשר לתקשר פה…) מגיעה לשולחננו. ביחד איתה בחרנו מהתפריט את המנות הצמחוניות עבורי, "הכשרות" לאורי ואת כל מה שנותר לפופקין. עינכם הרואות כמה מגוון ויפה נראה המזון ובהחלט גם טעים להפליא. הקינוח הותאם במיוחד עבורנו, עם 3 כדורי גלידה על מצע תותים, קצפת וסירופ שוקולד ובתוספת עוגת אגסים ולימון.
האוכל לסוגיו השונים, הגיע במעלית פנימית לחדר האוכל ישירות מהמטבח בקומת המרתף והוגש לשולחנות.

שלוש שעות של ארוחת  מלכים, מהנה ומשביעה ולאחריה יצאנו לסיבוב היכרות עם העיר הגדולה. המוני אנשים מכול המינים והצבעים, מסתובבים ברחובות. מכוניות נעות במהירות מופרזת…תחרויות מהירות בין כלי רכב ואופנועים אל מול עינם הפקוחה של השוטרים והעוברים ושבים. רעש מחריש אוזניים של מפלטי המכוניות ואגזוזי האופנועים על הכביש המרכזי (רולטה רוסית כבר אמרתי…)  ותוך כדי, שתי תאונות קורות ממש לידינו ואנחנו מתלבטים האם לגשת למשטרה ולמסור עדות… מופעי רחוב של להטוטנים  וקהל גדול של סקרנים ובתוכם אנחנו מריעים ומתלהבים, מכוניות ישנות מדגמים של תחילת המאה (במצב מעולה… ולא מביישות את מועדון החמש…) נעות באצילות על הכבישים. תוך כדי הסיור הלילי ברחובות המוארים והססגוניים של העיר. לפתע, אני מבחין בווספה 50 כחולה ,יפיפייה ומדוגמת, המזכירה לי בעונג את תחילתה של האופנוענות שלי.
הבילוי הלילי מסתיים בפאב השכונתי על הרחוב הראשי ב- 02:00 לפנות בוקר.

בוקר שני בסנקט פטרסבורג מתחיל עם שמש ושמיים כחולים ובתוכנית להיום – לאחר ארוחת הבוקר (והכנת הסנדוויצ'ים…) עוד כמה סיורים במוזיאונים, מבנים עתיקים, שוק פשפשים מקומי וכנסיות הקרובות למלון.
לאחר יומיים וחצי מלאים, מסעירים וגדושים בשפה הרוסית בעיר היפה והמטופחת עם האנשים והנשים היפות (רק חבל שלא דוברים פה אנגלית…) אמרנו ביי ביי לעיר ויצאנו ברכיבה עירונית צפופה, יחד עם אחד ההארליסיטים לכיוון הלסינקי. 168 ק"מ ואנחנו במעבר הגבול הרוסי, מוסרים בחזרה עם תעודות הרישוי שקיבלנו ומקבלים חותמת OUT רוסית על הדרכון בדרך לפינלנד.

כמה טוב לחזור ולרכוב על כביש E18 הפינלנדי, הרחב, הנקי, עם מהירות מותרת של 120 קמ"ש. הכביש והפסקת הרכיבה בת היומיים, מבקשים מאתנו להיכנס לטיסת מבנה, האדרנלין זורם ובעוצמה בכל הגוף והרצון לרכוב עוד ועוד מקנן בתוכנו למרות העומס הפיזי והמנטלי של המסע. 202 ק"מ נוספים עוברים במהרה ובעזרתה האדיבה של שולה (שחזרה לשידור..) אנחנו מוצאים את עצמנו בלובי המלון בהלסינקי. קיבלנו דירת שלושה חדרים מרווחת בקומה השמינית של המלון. עייפים, ומותשים עברנו למצב אופקי ונרדמנו תוך שנייה.
בבוקר נחצה את הים הבלטי במעבורת לכיוון שוודיה.
ניפגש בפרק הבא ובשבדיה שוב.
לילה טוב ושבת שלום מכולנו, (נכון, קצת באיחור).
איציק.

——————————————————————————————————————————————————

ערך-יוני. כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לאיציק, מיכאל ואורי

——————————————————————————————————————————————————

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   יש 4 תגובות, הוסף תגובה    

לאמא רוסיה. האמא של הבלאגן

הגשם לא מפסיק והמעבר לרוסיה הוא כמו מכונת זמן; דור אחד לאחור.

פרק 18

אחרי גשם שוטף, שליווה אותנו אתמול אחה"צ ונמשך לכל אורך הלילה וגם דפק במשהו את הרכיבה לרוסיה, התעוררנו לעוד בוקר חורפי של ממש. הצצה חטופה מבעד לחלון, חשפה עוד כמה אופנוענים שנקלעו לאותה צרה מאתמול והצטרפו מאוחר יותר לקמפינג. השמיים מסתתרים מעבר לעננים כבדים ומלאי מים, והדרך המהודקת שהובילה לצימר המשודרג הפכה לשלולית חלקלקה ובוצית.
היום מגיעים לסנט פטרסבורג  ויהי מה !!! החלטה סופית וברוב מוחץ.

הפוגת בוקר קלה בגשם, מאיצה את התארגנות הבוקר ואנו בוחרים לוותר על ארוחת הבוקר ולצאת מיד, חמושים בחליפות ומיגוני מים לדרך המובילה לרוסיה.
הכבישים עדיין ריקים יחסית והתנועה דלילה, הגשם מנקר קלות על הקסדה וביחד עם משב הרוח מנגנים שיר ערש לתוך הקסדה. עצירת תדלוק, שחרור עצמות ומתיחות, הזנה לקיבה עם שוקו חם "וממריאים" שוב לכיוון רוסיה.
הדרך ארוכה ומתארכת והגשם מקפיד ללוות אותנו מבלי להתייאש.
רטובים כהוגן (חיצונית כמובן… לבושים בבגדים נורבגיים…), חוצים את העיר  Lappeenranta ומגיעים למעבר הגבול.
שילוט מנחה מוביל אותנו לביקורת דרכונים פינלנדית שאורכת כמה דקות טובות בזכות האופנועים כמובן – הצטיידנו מראש באישור של משכיר האופנועים, לצורך כניסה איתם לרוסיה והתהליך מתקצר פלאים. הדרכונים מקבלים את החותמות הנדרשות ואנו ממשיכים הלאה.

רכיבה של 2 ק"מ הובילה אותנו לביקורת הדרכונים הרוסית. התור ארוך כאורך הגלות, משאיות בשול הימני, נושקות אחת לשנייה ונדמה, שהבילוי בתור הארוך לוקח כמה ימים…? תמונה, ציור, תרשים או דמות כלשהיא של אופנוע אינה נראית בשלטים ואנחנו מתיישרים לתור המכוניות הארוך, מימין הבחנו בתור קצר של אחמי"ם ובתנועת הנהון קסדה להסכמה גלשנו חרישית עד לראש התור. פרקנו כפפות וקסדות, שלפנו את הדרכונים ויצאו לכיוון שוטרי הגבול הרוסים.

רק כמה צעדים שלנו… ומופיע לפנינו שוטר ובתנועות ידיים מנסה להסביר לנו לפנות את האופנועים מהמקום, אנחנו כמובן, שלא מבינים מאומה…מגיע עוד אחד שיודע כמה מילים ואותיות באנגלית (והאמת…בחרנו שוב לא להבין !) הבחור מתייאש מהר ולוקח אותנו לראשית התור. נבדקנו בקפידה והועברנו (בליווי כמובן…) לתור נוסף להוצאת רישיון לרכב זר, המקנה אישור נסיעה ברוסיה (מעין משרד רישוי, מכון תקנים ורשות עליונה…).
התחלנו למלא באדיקות שני טפסים הכתובים ברוסית (ללא שום מילה באנגלית או בספרדית… ואפילו שולה לא יכלה לתרגם) עם מעט תושייה, עזרה והעתקה מטפסים ממולאים של אנשים נוספים שעמדו בתור, בהחלט חוויה מתסכלת.
החבר'ה, לא ידעים אנגלית וקשה מאד לתקשר.

אחרי שלוש שעות המתנה מתישות בבוטקה של משרד הרישוי, שיחות בשפת סימנים, תנועות ידיים וציורים, אנחנו מקבלים את מסמכי הרישוי הרוסיים ממולאים בחתימות ומדבקות.
מאושרים ושמחים, חזרנו לאופנועים בנקודת האחמי"ם, השוטר הרוסי כבר התמקם ליד השער המתרומם וחיכה שנגיע. השער התרומם וחלפנו על פניו עם האופנועים, לאדמת רוסיה.
עשינו את זה ו"יייייייש" ענקי ושואג נשמע מבעד לקסדות!
השעה 17:00 ועל הכוונת של שולה סנט פטרסבורג.
בחלוף 100 מטרים בלבד ממעבר הגבול, שולה משתוללת ולא מבינה היכן היא נמצאת… בירור כירורגי מעמיק של הבעיה מוביל למסקנה אחת ברורה – אין לה את המפות של רוסיה בזיכרון.
בלית ברירה, משאירים את שולה בגבול וממשיכים ברכיבה עצמאית עם מפות לכיוון סנקט פטרסבורג. אין ולו אות אחת באנגלית…(כול כך מבאס… זו קבלת הפנים לשועלים…) הכול כתוב ברוסית ואי אפשר להבין את הכיוון אלא, עפ"י המספרים בלבד. יצאנו מתחום הגבול, המחסומים, החיילים והשוטרים ועלינו על כביש M10 הרוסי בדרך לעיר. עצרנו ב- Change הראשון והחלפנו יורו לרובל. שלטי חוצות ענקיים בצדי הדרך מלווים אותנו והשלט הראשון שאנו פוגשים (לא הבנו מילה ממה שכתוב וגם לא ממש חשוב….!) לעינכם הרואות… זו הכניסה לרוסיה.

המשכנו ברכיבה במזג אוויר נוח (והכוונה, ללא גשם…) ובכביש משובש, מסוכן ואיום ונורא. 145 הק"מ לעיר רצופים בבורות, מהמורות, קולייסים של משאיות בתוך הנתיב, ונהיגה מטורפת של הרכבים (התאבדות של ממש… לא פלא שפה הומצא הביטוי – "רולטה רוסית") הנהגים נוסעים כאילו אין מחר, עקיפות מימין ובתוך הנתיב שלנו ומסיטים אותנו לשול הימני, מפחיד לאלללללה. מהירות הרכיבה מותאמת לתנאי הדרך והאקלים השורר על הכביש, תנועת אצבע מסתובבת על הקסדה כהסכמה משותפת למשוגעות והלם ממה שקורה סביבנו.

100 ק"מ מייגעים ומסוכנים נגמרים ואנחנו בכניסה לעיר בתחנת הדלק הראשונה ברוסיה. טלפון לפטרוביץ (החבר הטלפוני שאתו יצרתי קשר עוד בארץ) לבירור נקודת המפגש. אופנוען נוסף (מקומי), שהגיח לתדלוק נרתם למשימה מלווה אותנו בהדרכת פטרוביץ לכביש המוביל אל הקלאב של מועדון ההארליסטים המקומי.
רכיבה עירונית של 15 דקות בעיר הרוסית ביחד עם המלווה, עד למחלף שבו המשכנו לרכוב לבד. ושוב, איך אפשר בלי הגשם… והוא הגיע ובגדול ענקי,
טיפות ענקיות בגודל מטבע 5 שקלים נחבטות על ראשינו. רכיבה של 40 דקות נוספות בתוך העיר על הכביש הראשי (4 מסלולים…) בגשם שוטף ללא הפסק. עומס תנועה שלא יתואר. מכוניות שורקות טסות במהירויות עצומות ומשאיות עמוסות סחורה "רצות" על הכבישים.
23:00 והרכיבה מסתיימת בתחנת משטרה על אם הדרך הראשית תחת קורת גג למחסה. חיוג חוזר ונוסף לפטרוביץ בעזרת השוטרים המקומיים, הוביל לגיוס שני חברים מהמועדון המקומי לבוא ולאסוף אותנו מתחנת המשטרה. בינתיים, מתארגנת לה ארוחת גורמה (מרק אטריות בכוס פלסטיק) ברחבה המקורה בתחנת המשטרה.
כעבור כחצי שעה נשמע רעש הארליסטי חזק גולש לתחנת המשטרה ואתו מגיעים שני הארליסטים בשנות השלושים לחייהם, בגשם השוטף, לבושים בג'ינס, קסדת חצי- שחורה, משקפי אבק ממלחמת העולם וחם-צוואר קשור מאחור בדמות מטפחת אדומה משובצת של קאובויי, שרשראות וצמידים ונוטפים מים כהוגן. לחיצות ידיים, חיבוק הארליסטי והכרות קצרה, אלכס הרזה, עם הקוקו הבלונדיני, ומקס המלא, עם הזקנקן הקטן. לשאלתי, מדוע לא הגעתם עם רכב ? נעניתי : אין לנו, ואנחנו רק על אופנוע ! זו תשובה… ותגידו שזו לא אופנוענות  בדם…!!!

רכבנו עוד כ- 30 ק"מ עד לבית המועדון (ושלא תחשבו לרגע שזה מועדון גיל הזהב…). דרך לא סלולה, ארוכה ואיטית להחריד (מקסימום 20 קמ"ש…) ומשובשת להפליא מובילה ל- Club House
01:00  ואנחנו יושבים בחדר האוכל לארוחת ספגטי בולונז' ביחד עם איגור, מקס, אלכס, אלכסיי, יבגני וסבטלנה (אשתו של אלכס) שהכינה את ארוחת הערב. מחליפים חוויות ולמדים האחד על השני, איגור דובר אנגלית רהוטה כך שסופסוף אנחנו מצליחים לתקשר ואפילו לצחוק ביחד. החבר'ה, הארליסטים בנשמה מלאים בקעקועים כדת וכדין, רוכבי הארלי בלבד. אף אופנוע אחר לא מורשה להצטרף לחבורה למעט הביואל (שהוא סוג של הארלי) של איגור …וגם לא נשים. חוקים משלהם ותקופת מבחן ארוכה (כמעט שנה…) למצטרפים החדשים.

את הלילה אנחנו מבלים בבית "האח הגדול", אורי ואני בסלון ופופקין בקומת האחמי"ם. מקס ואלכס נשארים כבייביסיטר ללון ביחד אתנו.
לאות הוקרה על אומץ ליבם לביצוע החילוץ בתנאי אקלים קשים ולהכנסת האורחים הלבבית והמרשימה קיבלו אלכס ומקס שי צנוע.
לאלכס – חולצת פולו של מועדון השועלים ולמקס כובע צהוב של המועדון.
והמועדון המקומי קיבל את ברכת הבית בדמות חמסה יפה שנתלתה אחר כבוד על אחד מקירות הבית.
למחרת, אנחנו מתכוונים לעבור דירה למרכז העיר
האחריות על תיאום המלון וחניית האופנועים הבטוחה הוטלה על איגור.
חוויות, וריגושים מהעיר סנקט פטרסבורג בפרק הבא.
איציק.

——————————————————————————————————————————————————

ערך-יוני. כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לאיציק, מיכאל ואורי

——————————————————————————————————————————————————

מאת: יוני   ·   קטגוריות: אופנועים and הרפתקאות   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!