דורון עוזב את גרמניה לדנמרק בדרך לנורבגיה

דף הפייס של דורון כאן

אני יושב בפינה מוצלת, עצים ושיחי שרך מקפים אותי… מנגד אגם סירות מפרש.. שלווה סטוית שכזו או כפי שחברים שלי מכירים אותי' אני אומר שלווה סטוכסטית
בקייצר נשכבתי על ספסל לבן ממש מנגד אגם….ונרדמתי לזמן מה

התעוררתי ולא הבנתי היכן אני…

אני נמצא בווילה ליד אגם wennsee…
הרוח שורקת בין העצים והדימיון שבי נדד למרחקים…
ינואר 1942
גן עדן כאמור גברים במדים אפורים מסתובבים בזוגות לפעמים בשלשות מדברים בכובד ראש מידי פעם צחוק קצר
סיגריה סיגר ואז העוזר של המארגן קורא לכולם לחזור
כי יש דיון.
15 איש חיש קט מתכנסים בחדר האוכל שחלקו משקיף אל האגם.

מנהל האירוע מתחיל לדבר בנימוס ענייו כחולות כהות ושיערו בלונדיני כמו אל יווני כך הוא היה נראה. הוא מדבר ברכות אבל עם המון סמכותיות
היום יש דיון על הבעיהה שעל הפרק שצריך לפתטר אותה ובסיומה תוגש ארוחת צהריים.
חלק מהיושבים ממיטים אחוצה האגם יפה כול כך בינואר ולא באמת בא להם על הדיון המשמים על הבעיה שהם דנים…אבל אין ברירה חייבים להראות נוכחות
כ 90 דקות ערכה הישיבה 16 עמודים סטרלים
מכבסת מילים תעדו את המפגש…

כן גם זה שעמד למשפט בשנת 1962 דיבר בהרחבה על מה שהיה אבל מה האמינות של הנאמר קשה לקבוע

באם קוראים את המילים מתקשים באמת להבין את הכוונה שהתבררה אחר כך במלואה.

קשה להבין איך במקום שהוא קרוב לגן עדן התקבלו החלטות שהנגזרת שלהם הייתה בעיקר גיהנום

מילים יכולות להרוג גם באם הם מתקבלים בוילה ליד אגם הכי קרוב לכאורה לגן עדן..
Wennsee זה השם זה אגם זה המקום
וזו הווילה שם התכנסו בתחילת 1942 ודנו בעניניים מאד מאד חשובים
אחר כך הגיעה הארוחה והשמפניה וכול איד יצא לדרכו

מסע עם עצמי ועולם האינטרנט
אכן זה בעיקר אני עם עצמי ובדרך מגיעים חברים ופוגש בני אדם מקסימים
בניגוד למסעות לפני 10 שנחם ואפילו פחות, הזמינות של wifi יוצרת מין קשר אחר לעולם
זמינות
שומע חדשות נחרד לנקמות
ובקשר על בסיס קבוע עם המשפחה וחברים וחברים לעט
חשבתי על זה אתמול באם זה טוב או לא
התשובה שלי שזה חלק מהמסע
להאיר מה קורה איתי ולשמוע תגובות של אלו שעוקבים

הסמרטפון שינה את העולם. היום נכנס לדנמרק. מאילוץ כי אני חייב לעשות טיפול 10000 ובגרמניה הם הולכים לפי הספר הכול תפוס עד ספטמבר
אבל אני במסע, אני מתחנן לא יכול להמתין עד ספטמבר והם בשלהם הכול תפוס

אז באמצעות חבר נוערים שמכיר חבר בקופנהגן הם סדרו לי תור ליום שני
אז נשארתי יומים בעיר המקסימה lubcek והיום מי ידע

אבני לגו….

מכירים את לוביק?

כן lubeck אתם המטיילים שראיתם כבר הכול מכירים?

———————————————————————————————-

כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לדורון בן שמעון

——————————————————————————————–

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

דורון רכב לכיוון גרמניה ופגש גם בעבר

דף הפייס של המסע של דורון כאן

בימים האחרונים אני באתנחתא
חברים שלי הגיעו לפראג לפגוש אותי ואני לשם שינוי נוסע ברכב אתם.
הסתובבתי בדרזדן. בפראג בלילה. היום קולטורה ואז מחר המשך במסע.
תמונות של אתנחתא, בימים האחרונים העננים חזרו לשמים ואני מתחיל לקבל מזג אוויר אירופאי כפי שאני אוהב.
באשמורת בוקר החברים שלי הגיעו לשדה חזרה לארץ…
אני כמובן התהפכתי במיטה…
4 ימים של אתנחתא

פראג המדהימה. דרזדן היפה ובדרך צוקים מלאי הוד, נהר האלבה וכפרים מקסימים.
הטקס בברלין עוד כמה ימים וקובי וחבורתו שנמצאים בפראג. אנסה לתפוס אותם לשוטט יחד בעיר
שבת שלום לכולם

חזרה לברלין back to berlin 2015
הנה אני פוגש את החבורה שהתחילה במסע הוקרה למסע אופנועים בשנת 1932
להבאת ספורטאים למכביה…
זה מסע הוקרה שחצה ארצות
חצה חוויות
והנה עכשיו הגיע לפראג.

————————————————————————

כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לדורון בן שמעון

———————————————————————–

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

האלפים – כמו לרכוב בתוך חלום

15 ביולי 2015

היום חשבתי על אבא שלי שרכבתי בדרך מטורפת ומטריפה….
לא, לא מה שאתם חושבים
הנה הסיפור של אבא שלי שבזכות זה ככה אני נוהג בחיים.
בגיל 48 באמצע המיתון הכבד בשנת 1965 נסענו המשפחה למעל חודשים לאירופה.
אמא שלי תמיד רצה לחנוחות .

אז בשנת 1965 היה פער מדהים בין מה שהוצג בפריז ומה שקבלנו מאתא באילת.
אבא שלי רץ תמיד לכנסיות ואמי לרוב התרגזה כי זה הפחית לה את השעות לחניות .
אבא שלי הסביר לי מבלי שאמא תשמע (הוא פחד ממנה) שהכנסיות הם הבסיס של ההיסטוריה בכול עיר וכפר.
אבא שלי כמובן צדק.
אבל הוא לא הבין נשים מה ההיסטוריה לעומת חנות בגדים שיצאה מתוך גורנל
אני שהייתי מעט מעל שנה לפני הבר מצווה אבא שלי הבטיח לי שעון כמתנת בר מצווה…שאני חושב על זה…ממש נוסטלגיה…
בלוגרף או עט פרקר וסיפולוקס… זוכרים?
שעון מתנת בר מצווה היה העולם שלנו בשנת 1965… המיתון הגדול…
אז למה אני מספר את זה עכשיו שאני יושב מול הר מוריק ושלווה סטואית?
אני יושב כאן הכי שקט, הנה עובר אופנוע שיוצר מנגינה ערבה לאוזן…
שלווה הכי הכי בעולם ואז אני נזכר שבשביל אבא שלי טיול שעשינו אז היה בעצם הדבר הכי נרגש שהיה לו.
כמעט כול שנה אחרי הטיול הגדול הוא אמר לי
"בפנסיה אני מתכוון לעשות מסע נסביב לעולם"
כך כמעט כול שנה.
השנים חלפו והבריאות של אבי כבר לא הייתה כפי שהייתה בגיל 48 אבל כול הזמן הוא הזכיר לי את הטיול של 1965
בפנסיה הוא יצא למסע מסביב לעולם.
מגיל 48 אחרי כחודשים וחצי בחול אבי לא נסע יותר לחול ורק חלם על הטיול הגדול בפנסיה.
הנה אבי הגיע לגיל 65 והוא אכן יצא לאותו מסע מסביב לעולם רק שהפעם הוא עשה את זה כמו מלאך בשמים.
מאז נשבעתי שאני חא מתכוון להמתין לפנסיה כדי חהגשים חלומות.
חלומות הן כאן ועכשיו ולא למחר כך

16 ביולי 2015
אנשים שפוגשים בדרך….
מה שיפה בטיול שרוכבים לבד מידי פעם פוגשים חברים לרגע ומתחברים לחוויה המשותפת…
אהבת הטבע, אהבת טיולים וגם לאופנוע… חלק לא קטן מהחוויה זה אותם חברים לרגע שמאירים את היום באור נאיווי באור תמים באור שאוהב בני אדם לאותם חברים לרגע אני מרים כיס מים מהטבע בברכה

18 ביולי 2015
אתמול הגעתי לקן הנשרים (שזה סיפור בפני עצמו), ואחר כך ירדתי לאגם שרואים אותו ממעוף הציפור מקן הנשרים (אבל גם זה שייך לסיפור של קן הנשרים אז בפעם אחרת) המשכתי לרכב משם למעבר ההרים הכי גבוה באוסטריה ופתאום אני רואה שלט "צלם זה" עיירת סקי ליד האגם.
נזכרתי שלפני שנים רבןת הייתי שם ושיניתי כיוון.
טוב זה גם סיפור בפני עצמו…
לקראת הערב עצרתי ליד בית מקסים כתוב פנסיון ושאלתי האם יש חדרים. כפי שאתם יכולים לראות למזלי היו.
זה לא הסיפור שאותו רציתי לספר…
הזוג שבתמונה הגיעו מסקוטלנד לפני כ 9 שנחם לאזור…

שינו מדינה שינו את אורח החיים שלהם לחלוטין ופתחו את המקום המקסים כפנסיון
pension thistle
זוג מקסים שנותן שרות מצוין 10 מתוך 10 … הסיפור שלהם ריגש אותי והמקום גרם לי לחייך הרבה.
דרך אגב מהחום הכבד של אתמול שהלילה התחיל חהשתלט על האור פתאום, נפתחו ארובות השמים גשם זלעפות רוחות חזקות ברקים ורעמים וכול הכביסה שלי שכמעט התיבשה נהפכה לסחבה לרטובה שוב…
היה שווה
טוב היום העלה במעלה ההר למעבר ההריםgrossglockner הר שעשיתי לא פעם סקי מתחתיו

19 ביולי 2015
שלשום עליתי לקן הנשרים
בדרך נכנסתי למצב רוח של הזייה
דמינתי שאני עולה להר אחרי המרצדס של היטלר
כןלם עןמדים עם דגלים ומרעים ..
.ואני רואה ואינו נראה מתחיל לצרוח בגיבריש גרמני
ארהוס
שנאל שנאל
כמו רוח רפאים מהעבר מדמין את הרגע שבו הוא מגיע עם המרצדס הגדולה וכולם מצטופפים ברחובות ומריעים והדגל הנאצי מתנופף בכול בית.
הזיה מוזרה כזו
שהגעתי אחרתי את האוטובוס האחרון
התחלתי לרדת שוב במורד
והצעקות שלי רק התגברו
הגעתי לפנסיון

פתחה לי את הדלת אישה חביבה מעל גיל 82
כפופה מתקשה ללכת אבל המבט בעינים האיר שהיא במלוא כוחה המחשבתי
בבוקר שהתחברנו יותר שאלתי אותה באם היא עמדה ונופפה לפירר עם דגל?
היא ענתה שלא… כי שהייתה קטנה גרה באזור מינכן.
או אז בלחש היא סיפרה לי שהפנסיון בשנות השלושים היה שיך לרופא יהודי שנאלץ למסור את הבית במחיר אפסי
בעצם סגירת מעגל קטנטן/ בין העליה להר והפנסיון שהיה שייך פעם לרופא יהודי..
אחרי ארוחת הבוקר עליתי שוב להר. צעקתי פחות ושהגעתי למבוא למעלית למי שמכיר התחלתי להקליט בגו פרו
"הנה אני דורון בן שמעון נכד של שמעון רדר עולה במעלה ההר למקום שסימל הכי חזק את השלטון הנאצי. ולתפארת משפחת בן שמעון"
אני עולה ושולץ ממתין לי בחניה להמשך הרכיבה…
למה צרפתי חמניות?
1 כי המחזה יפה

2 לצבוע את הסיפור עם מעט טבע מדהים

—————————————————————

כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לדורון בן שמעון

————————————————————–

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

דורון, שולצי והובר חוכם ממשיכים בצפון איטליה

אז אמרתי להם לקפוץ… לפי התנועה כנראה שהבינו את המשמעות….
מחר מתחיל את המסע שלי לצפון איטליה. כלומר לדולמיטים

חלק מהחוויה זה לתכנן את הטיול של המחר.
לא בהכרח שאני העמוד בכול פסיק וברור שגם לא העמוד עד קוצו של היוד
תכנון בשקיקה שזה גם מגרה את הדמיון מחר יום חדש איטליה הנה אני בא…. ראו הוזהרתם

בדרכים צדדיות של אירופה – אסרתי על ה gps לכוון אותי בדרכים הראשיות.
רק בדרכים השקופות שבמפה

יומני היקר בוקר אור
אתמול היה יום משגע מבחינת רכיבה. התחלנו בסלובניה אני ושולץ (האופנוע שלי). הבוקר התחיל קריר 18 מעלות ואז הגשם התחיל לרדת
בהמשך שולץ ואני חצינו לאיטליה ושוב עברנו לסלובניה. הטמפרטורה התחילה לעלות הגיעה שוב ל 32 מעלות
לא אהבתי את זה אז התחלתי לטפס להרים הנישאים אל על. דרכים צדדיות כאמור
הרים נישאים עמקים צרים ועמוקים וגם צבעי הפסטל והכרמים ושדות החמניות ועצי הזית כאילו עמק דותן אבל לא באמת.
בתים ישנים שעושים לי טוב לנשמה וצובעים את הנוף בצבעים של ציור. התחלתי לשיר שירי יודל בתוך הקסדה ומרוב אושר לא הבחנתי בזיוףהטמפרטורה שוב 32 מעלות יחטיגידם .
בורח ממנה ופונה להרים חוצה שוב לאיטליה מסלובניה.
הנוף ממשיך להיות דומה, טירולי כזה למי שמכיר, פרחים אדומים באדניות חלונות פתוחים לרווחה ווילון לבן לרוב.
מחייך ותוהה מה ההבדל בין סלובניה לאיטליה..?
כרגע ההבדל העיקרי בין סלובניה ואיטליה ש… בסלובניה בכול מקום יש רשת אינטרנט ואילו באיטליה לא. אני מתלבט הבוקר באם למשוך לאגמים ומשם להרי הדולמיטים או ישר להגיע למלכת ההרים שכאן…
טוב הגיע זמן ארוחת בוקר איטלקית. בטח קפה וקורוסון. מה שבטוח הקפה יהיה טעים
הקפה אכן היה איטלקי לאללה
יחטיגידם אחלה קפה בצימר

אז יאד גדם
ראיתי בשולי היער חניון למשאיות, אז עשיתי סיבוב פרסה
והנה אני רואה זוג אופנועים
עוצר לי גם הזוג יושב וישר שואל אותי מהיכן אני
עניתי ישר מהיכן אתם
כולנו.
הם מהולנד
אני מישראל
וככה הגשם בחוץ היער מקיף אותנו ישבנו מעל כשעה לספר סיפורי אופנועים
לבסוף הגבר אמר לי אני רוצה לשלם על הקפה שלך
אז הסכמתי בענווה

אז מי אנחנו?
אני דורון יש שמכירים אותי כ'plonker
האופנוע שלי gs1200 bmw אדום
שמו שולץ
שאני כועס עליו (וזה קורה לי לא מעט שהוא משתולל בחוסר זהירות) אני נובח אליו קצרות שולץ ושולץ מבין את הנזיפה
שאני עליז ושמח אתו או אז שמו שולצי
יש לנו שותף נוסף – תוכנת ניווט gps של גרמין בשיתוף bmw
שמו הובר חוכם
כי לפעמים הוא מחליט לקחת פיקוד ולהוביל אותי בדרכים מאד בעיתיות
הנה הסיפור הבא: אני בקרואטיה בדרכי לסלובניה, עוצר בבית קפה שמשקיף על נוף פוגש זוג מבלגיה האיש מביט בערגה באופנוע שלי.
מסתבר שיש לו אופנוע דומה בבית
משוחחים על אה ודה ואז נפרדים בחיןך ואפילו חיבוק. אני מכניס את מעבר הגבול להובר חוכם..והוא מצביע על המסלול
מבלי משים אני שואל את בעל בית הקפה היכן הגבול והוא מצביע בכיוון ההפוך.
אני מראה לו את מה שהיבר חוכם הראה
הוא קורא לעוד שני מקומיים להתיעצות
מלמולים ואני רואה את אי הנחת שלהם
מתחילים לגלגל את המסלול אומרים כן אבל אני רואה הרבה אי נחת.
טוב אני מחליט שיותר עדיף להסתמך על הובר חוכם ולא על המקומיים…כי מה הם מבינים.
נפרד לשלום
מתניע ויוצא לדרכי. דרך צרה נוף קסום. ישר אני חושב בליבי מה המקומים מבינים…
ממשיך בצהלה. הכביש מהפך צר יותר ואז מתחיל להפך לתלות יותר
טוב זה נחמד זה מענין שווה
או אז מתחילים פיתולים ופיתולים והכביש צר והכביש בשיפוע יחטיבידמי…
או אז אני מתחיל להבין את אי נחת של המקןמיים. אין בררה חייב להמשיך כי לא ניתן בשיפוע ובכביש הצר להסתובב…
כך אני יורד בפחד אימים. כול סיבוב מברך את הגומל ומקלל נמרצות את הובר חוכם שרצה לחסוך לי 4 קמ בדרכים
סוף סוף נגמרה דרך הסיוט. עצרתי את האופנוע לאיזה 10 דקות להירגע
היה כייף באמת הייה חוויה שברגע שלא קרה כלום היה נהדר
בקלות זה היה יכול חהסתיים אחרת. הוא שאמרתי הובר חוכם הצוקריה שלי
אז זהו הנה אני שולצי והובר חוכם מתכוננים לעוד יום של מסע

—————————————————————————————————

כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לדורון בן שמעון

————————————————————————————————

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

דורון ממשיך ללטף את הנוף האדריאטי וליהנות מכל שנייה (כמעט)

לא סיפרתי על רוכבי האופנוע בדרכים, רובם חולפים מולי במהירות ורובם מנופפים לשלום כאילו להגיד שגם אני אחד משומרי הסוד.
בדרך היום נכנסתי לתחנת דלק…
ראיתי שתי רוכבות בבגדי עור סקסים לקח לי זמן להבין שזו אמא ובתה שיצאו עם שני אופנועים לטייל בקרואטיה. הן רכבו למקום שהייתי אתמול ונתתי להן כמה עצות לאן ללכת והיכן לישון.
נפרדנו בדמעות.
בצד האחר היה גם זוג עם שני אופנועים…הגבר שמסתבר שהיה גרמני ראו אליו שהוא מתעניין בי לבסוף עזר עוז ושאל קומשין אראין או משהו דומה. עניתי יזעלין. "יו יו זאא זער גוד גוד" הוא ענה.

אשתו שחששה מהישירות שלו הגיע להרגיע אבל הוא ואני ישר התחברנו ושתינו שנפס בסופה של השתיה (אני שתתי סודה כי אסור בחום שרוכבים לשתות שנפס), הם המליצו שאחרי פולה והאמפיתאטרון המדהים שלה שהגיע לעיירה אחרת.

למעלה: הגעתי לכיכר שנמצאת ממש במגע יד מהים. האיש הזה הנס הוא הולנדי וכשראה אותי עם האופנוע בכיכר, התחיל להתעניין. שאל על האופנוע על המסע וככה יצאה התמונה

כך אכן קרה קיבלתי את עירת הקסמים הכי מרגשת שהייתה לי בטיול. באם אהבתם את דוברובניק אז שזהו – את זו אהבתי יותר. שמה שמור בספר הסוד בתמונות זה נראה נפלא וגם מדהים ואכן זה כך
הנה הצד שבצל. בעצם בשבוע האחרון לא היה ענן ולא צל אחד לרפואה וזה בדיוק הצד האחר של הזוהר והתמונות הנפלאות… חום יחטיגידמי!
אתמול חתכתי חום של 35.4 מעלות בצל… בדיוק – לא היה צל.

וכשרוכבים 200 ולפעמים321 ק"מ, החום מתחיל להעיק. הנוף הירוק מצנן מעט והמקומות החלומיים גם ועדין החום הוא פאקטור משמעותי במסע שלי
בבוקר כשמתחיל לארוז (הצלחתי לרדת מ 24.1 דקות ל 18.4 דקות באריזה) ואז רוח קדים מכה בי והחום חודר לנשמה אני מתחיל להסס: מה עוד 232.4ק"מ בחום הזה.?… "כן עוד 232.4 אתה הולך לרכוב!"
ולקראת הערב כשהרוח מקררת והחום נוטה למערב ואני מגיע לעיר קסומה או אז אני מחייך לעצמי ואו לעצמי (כן אני מפטפט את עצמי כל הזמן) היה שווה את המאמץ.

עיירונת מקסימה ופגישה עם אנשים הכי סימפטים בעולם.
באם אלו היו רוב האנשים בעולם העולם היה נראה ומרגיש נפלא

————————————————————-

כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לדורון בן שמעון

———————————————————-

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!