איטליה הקסומה וקיפול ביוון

יום הולדת שמח דורון

לדף הפייס של דורון כאן

כמו ספינת מפרש ברוח… או למה בחרתי לא להגיע לרומא….
או איך חגגתי את יום ההולדתי אתמול ב 29 לחודש….
או

טוב דיי עם האו, הנה המעשה כך היה…
אבי חבר שבזכותו אני רוכב על אופנוע בלבל לי את השכל להגיע לחברים שלו בפינלנד. אבל לא הייתי בפינלנד. הוא לא התיאש. לפני כמה ימים שאני בפרובנס המדהימה שוב מסר ארוך מאבי (שכזכור בזכותו אני בעצם הגעתי למסע הזה….אופ כבר סיפרתי על זה) הוא כותב לי: דורון באם במקרה תגיע לטוסקנה אתה חייב לישון אצל בובי ואראלה…
הרי ברור שבדרך לברי אני חייב לעבור בטוסקנה . מתי לא היה ברור לי
הגעתי ל ציקוטארה ישנתי בלה ספציה ואז הסתכלתי במפה היכן המקום של בובי ואראלה. משהו כמו 50 קמ מפירנצה בלב ההרים והעמקים הניסתרים של טוסקנה. אבי אמר אתה חייב אז הייתי חייב
כ 200 ק"מ מרחק ו 4 כפרים בלב ההרים ללא תיירים ( אבל סיפור הכפרים הנחבאים בתוסקנה זה סיפור בנפרד) מתחיל בחום של 38 מעלות בצל, כמובן אין ולו ענן אחד לרפואה. מתחיל לטפס בהרים לרדת בעמקים לחלוף על פני כפרים קסומים. הטמפרטורה צנחה ל 21 מעלות בצל. בעמקים היה צל ההר. דרך מטריפה כפרים במעלה ההר. סיבובים ירוק ירוק בעיניים. 7 בערב אני מתקרב לפי הובר חוכם עוד 431 מ לכפר
אין כלום גורנישט

אופפפפ אני אומר בליבי שוב פעם טעתי בכתובת. מתקרב לסיבוב ואז מתגלים לי מספר בתים ושלט
Casame meo
B&B
Erela & bubi

עדין לא הייתי בטוח כי אני ידעתי שקוראים לו רובי. שאלתי בעברית: מלון? זקני הכפר יצאו בסקרנות לראות מי זה האופנוען עם התיקים הצהובים
חיוך גדול, סי סי casa meo. מחנה את האופנוע עליה תלולה של כ 73 מ ואז אני מגיע לבית שיסודותיו מאה 12 והמבנה מהמאה ה 16. 3 קומות פרחים ריחות היסמין חלונות גדולים. ידעתי שהגעתי לחלום שחלמתי
אני קורא יואו יש כאן משהו. בעברית כמובן, מציץ גבר בחלון הגדול אומר לי בחיוך גדול בוא לדלת. פותח לי אותה והבית בפנים מדהים לא פחות. מרתף כמו בסרטים. עוגב בשלבי בניה שבובי כמובן בונה כפי שבעשר אצבעות אהבה וסקרנות שיפץ את הבית במשך כ 10 שנים. יינות ישנים וריח ההיסטוריה מנשב מסביב
בובי ואראלה זוג מקסים. מקסימים מאירי פנים.

חוויה
יום ההולדת שלי עדין היה בעיצומו. בובי אומר בכפר השכן יש חגיגת מאכלי פטריות, בא לכם לבוא? הייתי אני ועוד זוג אמרנו כן.
8 בערב מתחילים לטפס בדרך התלולה מגיעים לכפר השכן. החגיגה בעיצומה. מסתבר שכול הכפרים מסביב באו לחגיגה. זקנים צעירים ונשים עם רגלים ארוכות.התור לא זז
החלטתנו לעלות לפיצריה שמעל, הזמנו פיצה עם אנשובי ופטריות, המלצרית החייכנית והיפה אומרת לנו. סקוזי כול הפטריות למטה, צחקה גם אנחנו צחקנו. הזמנו פיצה בלי פטריות . לבסוף קינחתי את הארוחה בגלידה תות מטמטמטמת.
ירדנו למטה לכפר המבוגרים רוקדים כפי שרק האיטלקים יודעים. בקצב החושניות ובנות הכפר כאילו כול החיים חיו ממסיבה למסיבה.

עזבנו בעיצומה של המסיבה. חזרנו לכפר. יש בכפר של 31 בתים 2 פבים. נכנסנו לאחד שהיה מלא בעיקר בנשים. בובי הזמין אותנו למשקה של יום ההולדת (מסתבר שהאישה של הזוג הנוסף יום הולדתה חל גם ב 29 לחודש)
זהו הלכנו לישון. חיוך גדול איזו מתנה ניתן לצפות ליותר נפלאה ממה שקבלתי אתמול?
אין מתנה יותר גדולה מזה ליום ההולדת. הבית המדהים. הכפר
ו…. בעיקר הזוג שמנהל את המקום reuven gnagnatti anati

הסיפור שלהם מתי הגיעו ואיך בנו או שפצו את הבית זה לפעם אחרת.
איזה כייף של יום הולדת היה לי. המון תודה לבובי אראלה והזוג הנוסף שהיה גם. אהה כמעט שכחתי היום התכוונתי לנסוע לרומא. שיניתי תוכניות והחלטתי שהמקום והאזור כל כך מדהימים שאני מתכוון לבלות כאן עוד יומיים….!
באם הייתי יכול גם שבוע שווה שווה. כמו ספינת מפרש ברוח לאן שתיקח אותי שם אני נמצא

אהבתי את הנוף הפראי של נורבגיה אבל לא ראיתי כמעט אנשים
אהבתי את חבל אלזס עם היופי של הבתים
אהבתי את פרובנס עם הנוף וההיסטוריה והכפרים הנטועים באוויר.
אהבתי את הכל, אבל טוסקנה עם הבית המקסים שם ישנתי המארחים הכפר הקטן ולהרגיש באמת איך הם חיים והכפרים הנחבאים של טוסקנה בלי מסעדות בלי חניות לתיירים
נשארה התמימות ואווירת ימי הביניים. זה המקום שהכי אהבתי.
כמעט סוף הטיול התחלתי להרגיש כבר את הסוף ואז שהגעתי לכאן
לכפר הקטן המשפחה הנפלאה ששיפצה בית טוסקני מדהים . החיבור לאנשים נתן לי כוחות מחודשים

אבנים מספרות

הנה הבית של אראלה ובובי שהם שפצו אותו במשך מספר שנים
הנה סיפור של הבית, מצד שמאל בתמונת הקיר של הבית הבניה משנת 1200 לערך באמצע קורה אופקית שיוצרת מחיצה ומצד ימין זה תוספת בניה מהמאה ה 14
באם תסתכלו על התמונה עם החלון ליד מעל החלון יש קורת עץ שזה יצול של עגלת שוורים שבמאה ה 12 היה כבר ישן מאד. כלומר שימוש חוזר של יצול עגלת שוורים מהמאה ה 11 כנראה.

סיפור של בית שקיבל את החשמל הראשון בכפר מטורבינת מים שהעברה את החשמל לבית מהמבנה השען שניתן לראות איך הוא נראה היום. 1907 זו השנה של קבלת המאור. אבנים מספרות סיפור קטן של בית בכפר קטן בטוסקנה. שסיפר לי בובי שקנה את הבית לפני כ 12 שנה ושיפץ אותו באהבה וידע רב. עוד סיפור מאותם סיפורים ששמעתי לאחרונה.

בת הטוחן…

קמתי היום בבוקר. יום אחרון בטוסקנה. יום אחרון אצל בובי ואראלה. יום אחרון בכפר. כמו השיר, 5 שנים עברו על דן….
קמתי מוקדם כי יש לי יומים רכיבה יחטיגידם כ 952 קמ. חם בחוץ. אז רציתי לצאת יחסית מוקדם. אני יושב עם בובי ואראלה מדברים על אה ודה. בובי איש מרתק אחד מפורצי הדרך של ההייטק הישראלי עכשיו הוא בונה את החלום החדש שלו. בית בטוסקנה. בעצם עוד כמה וכמה דברים כולל עוגב. סתם כי הוא סקרן לראות איך זה יצא

פינה שבלב

אז דברנו, טוב צריך לעזוב. בובי אומר לי "דורון אני חייב להראות לך משהו". "אבל בובי" אני מתחיל להגיד ולחייך, "לא תצטער" הוא מיד ממשיך
הלך לי הנסיעה מוקדם אבל… תמיד יש אבל… באם חייב אז חייב…
אנחנו יוצאים מחוץ לבית ובובי בהתלהבות מאיר לי את סיפור הבית. מראה לי אבנים שרשמו עלהם את התאריך אי שם במאה ה 13. יורדים במורד המדרגות ואחרי נסיעה קצרה מגיעים לבית הטוחן…
אבל בלי בת הטוחן המבוקשת.

ראיתי בטיולים בארץ טחנות ארובה לטחינת קמח. אבל… תמיד יש אבל זו הפעם הראשונה שראיתי טחנת קמח אמיתית נושמת פועלת… אבל בלי בת הטוחן לצערינו… בובי סקרן בלתי נלאה ממציא בנשמתו והבנתו חקר את התחנה והאיר לי איך היא עובדת. איזה הבדל להיות בתחנה שכזו לבד ולחילופין ים הסבר מעמיק שקבלתי מבובי. הוא הראה לי איך ממינים את הקמח.. לכאורה הכי פשוט בעצם הכי מתחכום אבל פשוט.
טחנת קמח אמיתית שפועלת מכוח המים שמגיע מתעלה שהוסטה מההנחל בתעלה שהבסיס שלה מהמכה ה12… כוח המים מניע כפות עץ שמסובבות אבן טחינה…

בדיוק כמו לפני 1000 שנה . בדיוק כמו לפני 2000. זה היה מדהים לראות את הפשטות ובעצם את המחשבה שהייתה מאחורי בניית הטחנה… אנחנו מסיימים אני רוצה להגיע לאופנוע להתחיל את היום…

בובי עוצר בדרך ואומר לי אני רוצה חהראות לך משהו נחמד. אפילו לא הבעתי ציוץ של מחאה. מגעים לשדה תירס. שני מעיינות קטנים במורד הגבעה למטה. אבל חלקת התירס במעלה הגבעה. מה עושים איך מעלים את המים..במעלה הגבעה??? פיתרון פשוט. כלומר פשוט מדהים. צינורות משני המעיינות מובלים לחלק נמוך יותר, שם היה מתקן של גלגל כפות שהגיעו המים הוא מסתובב ובעצם נהפך למשאבה ששואבת את המים ומעלה אותו בצינור לחלקת התירס. בלי חשמל… אבל עם הרבה מחשבה…
בובי היה שווה שווה לבקר אתך בתחנה לשמוע את ההסטוריה של הבית והפיתרון הגאוני איך להעלות מים במעלה הגבעה אבל בכוח מכאני בלבד. תודה ענקית על ההסברים המדהימים היום. תודה על האירוח החם. תודה על הטיול שעשינו לכפרים הנסתרים של טוסקנה

אני נח באוטו גריל לצהריים. בחוץ מעל 37 מעלות. כאן יש מזגן. לא בא לי להמשיך לרכב אבל עוד מעט חייב כי מחר אני צריך לתפוס מעבורת ליוון. אני על מעבורת בין יוון לאיטליה. יושב לי ברוגע מהחלון ממרחק קמ נשקפים הרי הבלקן.

שלשום עוד הייתי בטוסקנה מתארח אצל בובי ואראלה . כפרים נטועים בזמן הרים מוריקים ונחל שוצף בכול עמק וגיא. החום ליטף את הנשמה 22 לעד 26 מעלות. לפני יומים התחלתי לרדת דרומה. הירוק לאט לאט דהה הצלסיוס התחיל לטפס עד 38 מעלות בצל. ישנתי ליד מנזר מונטה קסינו בלב ההרים והטמפרטורה הייתה יותר נעימה. אפילו בריכה הייתה בחצר ואני הבטתי בה ונזכרתי בים שלי ביפו.
למחרת אני עולה למנזר הענקי במונטה קסינו שם הייתה מלחמה אכזרית בשלהי מלחמת העולם השניה ואונס ברוטלי של בנות המקום עי חיילים צרפתיים סיפור שרבים לא מכירים.

התחלתי לנסוע מזרחה לבארי. הנוף השתנה. בדומה לנוף תבנית נוף מולדתי בקיץ. עצי זית, פה ושם שיחי צבר וקקטוסים מצהיבים מהחום, חושות כאילו עושים לי הקדמה לנוף של תבנית נוף מולדתי. באמצע הנוף הזה אני מתחיל לטפס בהרים לחצות את הרי האפננים . פתאום הנוף חוזר להיות ירוק וישר הזכיר לי כאילו אני בטוסקנה. הטמפ צנחה ל 27 מעלות. עברה עוד חצי שעה אני מתחיל לרדת בצד המזרחי ועצי הזית חזרו. שיחי הצברים חזרו והחום טיפס ל 36 מעלות בצל. אין שום ענן באופק שמים כחולים שמש מכה בלי רחם.
מתקרב לחוף המזרחי של איטליה ומרגיש בריזה קלה החום יורד ל 31 שמרגיש 28.

הגעתי לבארי עליתי על מעבורת. מעבורת שונה מזו ששטתי בה לנורבגיה. פשוטה בהרבה והאוכלוסיה גם היא יותר של פועלי יום או אנשי הכפר של יוון. זאת בניגוד למעבורת לנורבגיה שהיא מעין קרוז קטן ורוב האנשים זה תיירים שבאו לחוות את הנוף הנורבגי. כאן אני לא מזהה אפילו תייר אחד לרפואה. בטח יש אבל קשה לקלוט אותם.
אני יושב לבד במסעדה ברקע קולות באיטלקית מהמסך. הטיול עובר לי כמו בסרט אבל מהר כזה כמו 80 תמונות בשניה. רוגע כזה עוד 4 שעות חוזר לשולץ והובר חוכם ואנו פעמינו לאתונה נותנים.

שם אני סוגר מעגל קטנטן. ההתחלה הייתה באתונה. התחלתי לרכוב עם ליאור ואחרי חמישה ימים נפרדו דרכינו. הוא רכב אבל מהר לבולגריה ואני רכבתי לאלבניה לאט יותר. הנה לקראת סוף הטיול ניפגש שוב
כאמור סגירת מעגל קטנטן

סלט יווני

יובל מדריך תיירים שופרא דה שופרא המליץ לי להגיע כאן. נחתתי ביוון 34 מעלות קבלו את פני העיר פאטרה. כמו הרבה ערי נמל. ללא טעם ללא ריח. תכליתית ממש עיר מעבר לא יפה. חם מאובק והצבעים דהויים בשמש
אני נוסע לאורך החוף בדרך שמתפתלת בין ההרים ומגיע למקום שיובל אמר שאני חייב להגיע.

אדוות הגלים מהווים
לי מוזיקה נפלאה וסלט יווני בשמן זית עשיר… מים קרים ורוח חזקה שהפילה לי את הקסדה. טבע אחרון לפני החזרה הבייתה. אין שלווה יותר נעימה מהטבע האחרון לפני העיר הגדולה. עוד כשעה וחצי באתונה

שבת שלום לכולם

וואו
כמה זמן לא אכלתי אבטיח מתוק במידה הנכונה במידה וקר בדיוק בטמפרטורה הנכונה. הגרעינים השחורים נצצו באור. גרעינים שחורים של פעם של אבא ואמא בשנות ה 60 גרעינים שחורין שבארץ כבר מזמן לא רואים אותם.
ברקע איזה נגן רחוב שר בבזוקי. במילים יווניות. בטח בוכה על אהובה שברחה לה לשיר במקום אחר. קולו מיוסר ואני מתענג על כול ביס וביס. אפילו למים יש טעם של זורבה היווני

יאסו יוון

סגירת מעגל
ליאור ואני הגענו לחנות טורטאק ב 26 ליוני קנינו התקנו היינו מאד נרגשים לתחילת המסע. הנה חלפו להם מעל חודשיים ימים ואנחנו שוב נפגשים בחנות טורטאק. תחנה ראשונה חובה למי שרוצה לצאת למסע כפי שאנחנו עשינו..
חם כאן יחטיגידם

שבת שלום ושלווה יחטיגידמית

לשולץ ולי השלום והשלווה…. הו באה מנוחה ליגע ומרגוע לעמל. שולץ במעבורת ואני במלון נח מול הים.

אתמול בלילה ליאור ואני נחגגנו מסיבת סיום עם ואסלי איש עם לב זהב שעובד בטוראטאק באתונה. ואסלי למרות שמו הוא יווני אסלי הביא שתי ידידות נוערים שלו. מסתבר שהוריו גרים ממש לא רחוק. הוא הזמין דגים ופתח שולחן כפי שהיוונים יודעים לעשות.
ברחוב מוזיקה יוונית שנשמעת לי כמו שירי עצב על אהובה שברחה דוג עם משהו אחר. ארוחה נפלאה לסיום נפלא. עברנו לבר וזהו. משם אני כבר לא זוכר כלום. מקווה שלא עשיתי בושות. יש הטוענים שהייתי דיסנט. אין לי מושג
בכול אופן

ליאור טס בלילה ואני מחר

——————————————————————————-

כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לדורון בן שמעון

———————————————————————————

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

סודות פרובנס על אופנוע

מסיפורי הובר חוכם…
הגעתי לקולמאר והוקסמתי שוב. שוטטתי והחלטתי למחרת לנסוע לשאמוני.. ארוחת בוקר, סידורים אחרונים באופנוע. מכניס את השם שאמוני ו….הובר חוכם לא מגיב. אני שואל (כן אני והוא מדברים בנינו תוך כדי הרכיבה ) קרה משהו הובר? הוא שותק. אני מתחיל להתרגז. או אז ההובר חוכם הזה פותח אלי את הפה ואומר יש את דרך היין האלזסית, כפרים ציורים, סיפורי אבירים ואתה רוצה לוותר על זה???? חסר תרבות שכמותך….
וואו מה קרה להובר הזה. מכניס שוב שאמוני והוא בשלו עקשן. טוב נכנעתי, תקח אותי לאן שבא לך… לקח אותי למבצר של וולט דיסני כזה רק שזה היה אמיתי למעט הקרבות שניסו לתת הצגה לילדים. שוב הכפרים שנראים כמו כפרי לגו מהאגדה. הבנתי כמה שההובר הזה חכם. החלטתי לישון בעיירת קסמים נוספת ורק אחר כך להתחיל להדרים לפרובנס.

כמו סירת מפרש ברוח
יום קודם בהרים תכננתי להגיע לאנסי ומשם לגרנובל שם הזמני חדר במלון במבצע… די בתחילת הדרך אני רואה אוהלים וסוסים. עושה סיבוב פרסה מסקרנות. מסתבר שמתקיים פסטיבל ימי ביניים בצל מנזר הרוס.
אני מת על סיפורי אבירים ונסיכות שצריך להציל אותן מידי המכשפה… אז החלטתי להכנס ולראות. אומנים יוצרים כלים. תופרים מעיל חוליות. נפח נשים יפות בלבוש ימי בינמי. אבירים ומסביב ההרים המוריקים
אז שלא אעצור?
במנזר החרב אבל המרשים מאד התקימה הצגה עם עופות דורסים (אחר כך קראתי אליו). שעה הסתובבתי מוקסם חוזר לסיפורי אבינהו והנסיכה והאביר הרע.. ירו חצים מקרוב ופגעו לפעמים. הסוסים נראו חסונים וששי קרב.
המוני אנשים 84.3 אחוז דוברי צרפתית. המשכתי, הרעב לכד אותי ועצרתי על שפת נחל שוצף לאכול והלב הומה מהנאה. הגעתי לאנסי.. חניה בעייתית.. אני חונה עם עוד רבים ליד הנהר ואז מגיעות שתי פקחיות יפות יפות וקשוחות אפילו יותר.. 23 אופנועים 22 דוחות. לי לא כי ישבתי על גבי האופנוע.
הן הולכות ואני יורד לטייל בסמטאות מוקסם כרגיל. חם היה אז המעיל על והכתף.

——————————————————————————-

כל הזכויות C לסיפור ולצליומים שמורות לדורון בן שמעון

—————————————————————————–

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

לרכוב מאות ק"מ לפגישות מקריות ויש גם אלמנט

לדף הפייס של דורון כאן

עזבתי את נורבגיה המדהימה והגעתי לדנמרק דהרתי עם עוד אופנוע להמבורג. מעל 500 קמ ארוכים ומשעממים מאד. בערב בלינו יחדיו וזה היה יופי. ידידה שלי המליצה על שתי גרמניות שפגשה ואמרה לי
הן משלנו כאשר הכוונה אותו ראש.. אחת מאתן נשים שלחה לי מסר שהייתי בנורבגיה. יש לי משקאות קרים בבית ואתה מוזמן. צחקתי להזמנה, האם יכולתי לסרב לה…?
רכבתי כ 600 קמ לדיסלדורף עם סטייה בדרך נפגשתי עם שתי הגרמניות ואכן הידידה שלי צדקה, הן משלנו…
בילנו יופי של ערב באלטה שטט כלומר בעיר העתיקה של דיסלדוף, מדברים על גברים, כלומר הן מדברות על גברים. אני צוחק… אותם סיפורים אבל הפוך
באפריל הן מגיעות לארץ כי קבלו רושם טוב מהידידה שלי וממני כנראה… משם דהרתי למחרת לאינסבורג לפגוש לחבורת אופנועיסטים שפגשתי בדרך. מעל 700 קמ וואו סיוט סיוט סיוט …לא ממליץ לעשות את זה
אבל היה שווה המפגש המחודש.. רכבנו יחדיו אבל בעיקר ישבנו ושתינו. הם הרבה בירה אני הרבה פחות… משהו מיוחד יש בחבורת בסוד שמחברת אופנועיסטים מכול העולם.

שוטטתי גם לבד והנה ראיתי אוסטרית שהיינו יחד בקבוצת סקי לפני כמה שנים… היא ישר קראה דורון עם חיוך גדול… איך זכרת שאלתי… היא צוחקת קשה לשכוח את ההשתללויות שלך בסקי. בילינו יחד אוכל בירה טיילנו היא משם כלומר מקומית… או אז הציעה לי להתארח אצלה בבית ומחר לטייל בהריים. לא סרבתי. היה נפלא… טיול בהרים במקומות שרק מקומיים יודעים. מסעדה יופי… היה באמת באמת יחטיגידם. איך איך היא זכרה אותי…
רכבתי תוך שלושה ימים מעל 1800 קמ משמימים באוטוסטרדה. חלק מהדרך סיוט. אבל כל ערב היה מפגש נפלא עם אנשים שפגשתי בדרך וזה האפיל על הקושי.
עכשיו חזרתי לרגוע. הגעתי לעיירת סקי שבחורף היא הכי הכי ועכשיו כפר בהרים נעים לעין ומוקף הרים מוריקים. סנט אנטון זה השם… רגוע כזה

רשימת מכולת
53 יום בדרכים
43 מקומות לינה
11056 קמ רכיבה
596 ליטר דלק
11 מדינות
כול זה בטל בשישים לעומת החוויה לפגוש בני אדם בדרכים…
לפעמים סיפורים של רגע
לפעמים יותר
לפעמים על דה ואה
לפעמים להתרגש
מקומות שהקפיצו לי את הלב והרכיבה עם עצמי שהנופים מתחלפים להם כמו בסרט….
השיחות עם המשפחה
עם חברים שהגיעו במיוחד לפגוש אותי
השיחות בווטסאפ
התגובות למה שכתבתי
כול זה חלק מאותה חוויה

אומנם עוד כשלושה שבועות ומתחיל להרגיש את הסוף.
בשבילי טיול או כול דבר שאני רוצה עוד זה הטיול או הפגישה שגורמת לי הכי הרבה אושר…
ככה זה כאן…
תנו לי מנוחה של כשבועים במיטה שלי ביפו שלי. בשאפה
והייתי חוזר שוב לבלקן חוצה את גרמניה לנורבגיה ורוכב כול הדרך חזרה…
חוויה מוטרפת מרגשת מדהימה

פסק זמן…
רכבתי בדרך מדהימה מסנט אנטון דרך לך והכיוון הוא קונסטנט ליד מפלי הריין. פתאום הייתי רעב וגם מעט עייף. אז עצרתי בשולי הדרך. דבורה ישר הגיעה ואמרה שלום
גבינה נקניק לחמניה ופסק זמן…הלכתי לנום מעט עם קסדה על הראש כדי לבודד את רעש המית המים

עכשיו אני יושב על כיסא – רגלים על משטח עץ והשאלה הכי מטרידה אותי עכשיו מתי התרנגול יעיר אותי באשמורת בוקר…
הנה הסיפור שכך היה…
אתמול כאמור הייתי בעיירת סקי מנמנמת, מלון בסט אנטון שבהרים. 45 יורו עם ארוחת בוקר. היה יחטיגידם…
הנה לקראת הערב חפשתי מלון ב bookonh.com. ראיתי ב 27 יורו לערך ליד מפלי הריין. יחד עם עוד 6 אנשים… חווה שווצרית… אמרתי בשביל החוויה שווה להזמין…
הגעתי לחווה לפח הכתובת שקבלתי… מסביב כרי דשא עדרי בופולו משוטטים חופשי..
חלקם אוכלים דשא טרי וריחני ומה מתבוננים בי בחשדנות מאיימת… רגע אבל היכן החווה…? מרחוק ראיתי מספר מבנים ורכבתי לשם. חווה שנמצאת ב no were ימינה
אני מתחיל לדבר עם בעל החווה והוא מגמגם רגע ורץ להציל עגלה שאך נולדה.
פגשתי את הבוסית … הראתה לי ש 27 יורו זה לישון במחסן פתוח על חציר או ארגז עץ…ועם ארוחת בוקר… צחקתי בליבי עד כאן… אז היא לקחה אותי למקום אחר עלית גג משטח גדול 8 מזרונים
זה יעלה 32 יורו לערך עם ארוחת בוקר… ולילה כול המקום סולו שלך. חייכתי מאותן חוויות שבדרך… בחרתי להישאר
בחוץ ילדים צוחקים ומשתוללים כיתת לימוד מצריך לגלות את עולם החקלאי. בבוקר בשבע הולכים לחלוב. אולי הצטרף. חוויה כשזו ואני מחייך
הילדים ממשיכים להשתולל. חיזורי גיל 11 בנים בנות… נראה באיזו שעה התרנגול יעיר אותי באשמורת בוקר…
הלילה עוד צעיר ריחות של כפר פרות וחציר

אלמנט שווצרי
החלטתי לאכול בחווה – 18 פרנק לא זול אבל מול הטבע… משהו הגיש לי אוכל . שאל: "רוצה תה?" אמרתי "כן תה חזק כזה", היה קריר בחוץ, הסלט היה בעיקר חסה וסלק ותפוחי האדמה היו טעימים מאד.
האיש שאל שוב האם אני רוצה תה עניתי כן וכך היה גם בסוף הארוחה אחרי עוגת שוקולד שהייתה מעט יבשה.
תה חזק עם לימון . או אז יצאתי שוב לשוטט לצלם עלייתי לעלית הגג שלי
חדשות פייס בוק ולישון…

——————————————————————————

כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לדורון בן שמעון

—————————————————————————–

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

אופנוע, דרך, נופי מים ואנשים טובים

דורון ממשיך במסע המיוחד. לדף הפייס של דורון כאן

היום התמונות יתארו הכי חזק את התחושות שבי בארץ המפלים הייתי טרולים בדמיון ראיתי וליבי מתרונן בגיל כאשר רכבתי בדרך האטלנטית

הנה אני יושב בחדרי הצנוע. באמת צנוע חדר קטנטן 4 מיטות בקומותיים מקלחת קטנטנה שרותים ואין סבון ואין מגבת מציאה של נורבגיה 50 יורו ללילה בלי ארוחת בוקר אבל מה…..
הנוף יחטיגידם משגע אפילו שלוגיות שלג בקצה ההרים.
השעה מעט אחרי תשע וחצי בלילה ועדין אור יום. לא – השמש להפתעתי לא שוקעת בשעה 2.5 בבוקר אלה עוד כחצי שעה לערך.
מחשבות לפני שינה….:

נורבגיה כ 323 אלף קמ"ר.

מים עד אין קץ –

שלג גבוה מעל 40 אלף
אוכלסיה מעט מעל 5 מיליון
נוף מטורף
אוויר צלול
ובקיץ נפלא
אז למה למה למה לכול הרוחות
וגם השדים כולם רבים על פיסת הארץ של ארצי.
מה לא ניתן לבקש פיסת ארץ אחרת בנורבגיה כולה 15000 קמ"ר וזהו הבעיות שלנו נפתרות
אוף זה מרגיז כל כך
טוב הלכתי לישון עם המחשבות ובטח לא עם איזה שהיא אופטימיות לגב

כאמור בחרתי לישון בגסט-האוז נורבגי
זה אומר חדר הכי פשוט
בלי מגבות הפעם גם בלי מצעים והמחיר ממש מציעה 50 יורו ללילה
מצד שני הנוף הוא פנינת טבע מדהימה.
בחדר הזה קבלתי דבר מה נוסף, הצריף לא מבודד כלל והקור חודר עצמות ואני התעקשתי לישון בלי פיגמה.
הנה בבוקר קמתי קררררר …. פתחתי את הוילון (שבעצם לא מנע כלל מהאור לחדור ולא לחמם) וראיתי את מה שנשקף לי וכול הקורררר של הלילה נשכח בשניה….
גם שאני מקליד עכשיו עם מכנסים וחולצה קררררר קררר לי מאד
טוב הולך ללבוש מעיל למרות הקור שווה בטרוף

תכנון טיול…:
לפני הטיול, קראתי לא מעט על ארצות מקומות אבל בטיול עצמו אני כמו סירת מפרש באוקינוס. יש לי כיוון אבל הרוח היא זו שבעצם מכתיבה לי את הדרך.
הנה הנס ופריץ.. נפגשתי איתם שלשום בגסט-האוס שהסתבר שהוא בעצם מקרר…
מחוץ לצריף חנו שני אופנועים וכמו כלבים שמרחרחים אחד את השני…
אני רואה מהחלון שהם ניגשים לאופנוע שלי מרימים את הכיסוי ו… אז אני יוצא בחוץ… מתחילה שיחה שמלווה בכוסות בירה … פריץ מגרמניה וגם הנס כמובן…פעם בשנה יוצאים יחד כבר 7 או 8 שנים לטיול של כשבועים שלושה.
אני קורא מעט על יום המחר, אבל הנס ופריץ הכינו שיעורי בית מאלף ועד קוצו של היוד.
מפות אזוריות הורדות מפות מהאינטרנט עם תכנון מפורט…
טוב, יושבים שותים כוס בירה שלישית (אני בעצם רק אחת) או אז הנס אמממ..אולי פריץ אומר לי באנגלית עם מבטא גרמני כבד "אתה מוכרח להגיע  לגייזר! "
מוכרח והוסיף מכה חזקה על הכתף שלי.
"לגייזר?" אני שואל בפליאה..
התייעצות בגרמנית ואז הוא חוזר שוב "גליישר"
אהה אהה "קרחון" אני בעברית…"יא יא"
תופס אותי הנס או פריץ מהכתף (והנס ופריץ בגובה של כ 190) ואומר לי באנגלית
עם מבטא גרמני כבד
"אתה מוכרח להגיע לגלייזר"
עניתי "גלישר"
הוא עונה "יא יא גליישר"

אז עניתי "באם מוכרחים. אז מוכרחים" מסקרנות אבל גם מפחד לסרב
למחרת נסעתי לקרחון… במילה אחת: וואו בשני מילים וואו וואו
קרחון שיורד במורד והקצה התחתון בגובה 131 מ על פני הים. מסביב מפלים שוצפים ורועשים מוזיקה אלוהית של הטבע..
הדרך לשם, צרה וצמודה לפיורד ומהצד השני חומה של סלע כהה ונישא. בקייצר חוויה מדהימה ולא מתוכננת כלל
הכול הודות להנס ופריץ
תודה תודה תודה

שמעתי שמועה שלאסקמוסים 17 תאורים של שלג…
אז הנה אני כאן בארץ המפלים ומסתבר שלנורבגים גם יש הרבה שמות ותאורים למפלים
מפל לוחש
מפל נחבא
מפל גרויסה כלומר גדול
מפל מעורר
מפל בומבה
מפעל מצתנע
מפל יהיר
מפל זוהר
אולי שכחתי אילו אי אלו שמות למפל.
אחד מאותם נורבגים שאל אותי…
"נו ולכם יש איזה שפה לתאר אותו דבר בהרבה תאורים….?"
אממ
..תהייתי בליבי ולא עלתה בי כול מחשבה
או אז שהתחלתי לרכוב פתאום עלה בי חיוך גדול
השיגעון שבי ישר התחצף בצהלה
דורון אתה כזה אבלה איך לא נזכרת בזה….:
משלט
מעוז
תעוז
מיצדית
מצד
בונקר
מחסה זמני
מחסה קבוע
פילבוקס….
חייכתי ונרגעתי
יש יש צעקתי בשמחה
הנה גם לנו יש כינויים ותאורים רבים לכמו אותן הדבר…
גילוי נאות….
כול השיחה שלי והנורבגים בעניין המפלים והשמות – כולם פרי מוחי הקודח
לילה טוב לכולנו.

הגעתי לנקודה הכי צפונית במסע שלי קו רוחב 63 הדרך האטלנטית המפורסמת….
נורבגיה, מכול המקומות הייתה בשבילי הכי מרגשת מבחינת עוצמת הטבע.
השילוב הבלתי אפשרי הזה של צוקי גרניט ולבה שחורה ופיורדים ושמעל חומת גרניט שחורה חומה ומעל כול זה שלג…
מפלים וקרחונים זה השילוב הכי עוצמתי שחוויתי בחיים מבחינת הטבע .
פעם היה לי חבר שטיילנו מרוצים עד הגג טיול יחטיגידמי כזה ואז אותו חבר אמר "דורון בוא נגיע לשם ושהגענו לשם אמר דורון
בוא נגיע גם לשם"…
לבסוף קראתי לו גשר אחד רחוק מדי….
למה נזכרתי בסיפור הזה?
שהייתי צעיר בסדיר וזה היה ממש מזמן, הייתה בגדוד עלמת-חן עם עיניים כחולות עמוקות שפתיים ישקו, לא רזה ולא שמנה. חלום של כולנו.
כולנו חיזרנו במרץ אחריה והיא בחדוות נעורים שחקה עם כולנו התגרתה וגירתה אותנו עם חיוך נפלא…
אהה למה אני מספר את זה עכשיו…?
ברכיבה נזכרתי גם בה… היא אהבה מאד מאד מאד קרמבו… פעם, אחד המחזרים שאל אותה…
"אוהבת קרמבו" והיא בחיוך מתגרה ענתה "ברור".
אז אותו חייל אמר לה "בואי נתערב שאת לא מסוגלת לאכול 22 קרמבו בלי הפסקה"…
היא צחקקה ואמרה "אז בוא נתערב ובאם אנצח, כל יום תקנה לי 8 קרמבו."
רץ החייל לשקם הביא 22 קרמבו והוסיף לכל אחד מאתנו גם קרמבו אחד….חבר טוב.
הבחורה התחילה לאכול את הראשון מחייכת מעונג ביס קטנטן לבסקוויט ועוד אחד, חתיכת קרמבו לבן נדבקת לה לשפתים והיא עם הלשון מלקקת את הקרמבו בעונג.
כך אכלה את הראשון השני ושוב חתיכת קרמבו נדבקת לה לשפתים היא מלקקת ואנו הולכים שבי אחריה…
השלישי הרביעי וגם החמישי נעלמים והיא מאושרת.
מגיעים לקרמבו ב 10 והיא מפסיקה לתת ביסים קטנים…אוכלת מהר שהקרמבו יגמר ה 11 וה 12
ו 13 נהלעים כך מהר אבל היא כבר לא מחייכת.
אומרים לה "תפסיקי, והיא בעקשנות אומרת "התערבתי אני חייבת לנצח"
הקרמבו ה 15 היה לא קל וה 16 אפילו יותר,
היא שותה מים ואוכלת את הבא בתור. לא קל אבל הנה היא כבר אחר ה 18 19 ו…20 הולך ממש קשה.
"תפסיקי, אנחנו מתחננים והיא במבט מזוגג מניעה את הראש לאאאא…
בקרמבו ה 21 הכול נגמר את כול מה שאכלה החזירה חזרה…
פגשתי אותה אחרי עשר שנים לערך…לפני שהתחלנו לדבר היא ישר הזכירה את ההתערבות ואמרה שמאז היא לא מסוגלת לאכול קרמבו.. .
אני עוד כשעתים עולה על מעבורת מברגן שבנורבגיה לדנמרק …
מתחיל כול הדרך חזרה ליוון. נורבגיה תישאר לי במחשבה ובזיכרון כמקום מאד מאד רגש…הכי מרגש שניתן לתאר.

הנה אנחנו יושבים במעבורת כ 17 שעות מברגן לדנמרק.
רואים אופנוען אומרים היי. אחר כך באים לבר מתקבצים רוכבים ורוכבות מנורבגיה אנגליה סקוטלנד. מדברים. כן כמובן בירות. אחת שתים הפסקתי לספור כמה הם שתו.
אני הזמנתי אחת ואז הוסיפו לי יגרמסטר. אחר כך מישהו הזמין אותי כי לא נעים לשתות לבד. התחלתי ללכת והלכתי כמו נחש כזה כמו שיכור
אבל הזכירו לי שזה לא בגלל הבירה או היגרמסאר אלה כי הים רוקד. נרגעתי.
כבר 3 או 4 שעות יושבים החברותה. מין סוד משותף בלי מילים. זה חלק מהכיף של המסע. זה גם החיבור המיוחד שמייחד רוכבי אופנוע ובת זוגם מין סוג משותף שגורם לנו להרגיש קירבה.

את לי והנדי פגשתי במעבורת כשקשרנו את האופנועים. מיד נוצרה כימיה…קבענו להיפגש בבר אחרי ארוחת הצהריים.
הם שתו בירה כמו מים ואני הסתפקתי בכוס אחת.
המעבורת שטה בתעלה טבעית במרחק של כ 100 מ מהחוף ואנחנו כמו בסרט נע רואים בתים ציוריים וצוקים מדהימים.
כל הזמן מצטרפים עוד רוכבים וככה בלינו איזה 4 או 5 שעות בחברותה. מספרים על החוויות מהטיול לנורבגיה וכמובן שותים ושותים בירה ויגרמסטר.
בשלב מסוים זה הרגיז אותם שאני שותה ספריט והזמינו לי כוס בירה ויגרמסטר ואמרו באם אני לא שותה הם הולכים.
מחוסר ברירה שתיתי..

קבענו שנרכוב יחד להמבורג. הנדי עם הונדה 1100 ו 4 צלינדרים מוביל ואני כל הזמן מנסה להישאר צמוד אליו.
הוא טס 150 מגיע ל 167 ואני אחריו. חוצים ביעף את דנמרק השטוחה להגיע להמבורג. בדרך עוקפת משאית ואני נתקע מעל 5 דקות אחריה במהירות 88 קמש.
היא חוזרת לנתיב הימיני אני רואה את הנדי.. מסתבר שהוא רכב לאט להמתין לי..
ממשיכים לרכוב, הוא יוצא מהאוטוסטרדה אני אחריו ואז אבוי… זה לא הנדי איבדתי אותם מבלי אפילו להגיד שלום.. אכזבה גדולה גדולה…
בדרך לבד להמבורג אני מדמיין שאני תופס אותם בתחנת דלק ובצחוק אומר להם ..
,חשבתם להתחמק ממני??? אהה לא תצליחו…!"
הגעתי להמבורג אחרי כשעתים לחנות של לואיס חנות אופנועיסטים ידועה… צריך לקנות רשת וסתם להסתכל.
אני בקופה ו…. את מי אני רואה…

לי נכנסת עם חיוך רחב לחנות ואומרת לי "אהה חשבת להתחמק מאתנו מבלי להגיד בי" וחיבוק… וואו כל כך שמחתי לפגוש אותם שוב.
ברורי שאני חייב לישון באותו מלון שהם הזמינו מראש לא זול. .
הנדי שובב אז המלון שהזמין היה ליד בירת החטאים של המבורג שם הביטלס התחילו את המסע המופלא שלהם.
בתי קפה וברים תוססים ובערב אכלנו סושי… אחלה ערב זה היה ואין לי גם מושג כמה זה עלה הנדי ולי הזמינו אותי.
עוד כשעה ניפרד אבל הפגישה איתם זה בדיוק אותם חוויות שנצרבות לי בזיכרון מהמסע הזה.

——————————————————————————–

כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לדורון בן שמעון

——————————————————————————-

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

דורון מכיר אנשים והאופנוע מכיר מעבורות

דף הפייס של דורון כאן

אז מה היה לי עד עתה:

צפון יוון
אלבניה
מונטנגרו
קרואטיה
סלובניה
דולמיטים
אוסטריה
צכיה
גרמניה
עכשיו אני בגבול בין גרמניה לדנמרק לעלות על מעבורת
מקומות רבים ולמרות שאני מטייל בעולם ברוב המקומות המוזכרים לעיל ךא הייתי או הייתי ולו לרגע קו
בשבוע הבא מתחיל את נורבגיה
ממתינים במעבר

דנמרק
גובה ממינוס 15 עד לגובה 87.6 מ
שלווה אבל אני רוצה נורבגיה

אני יושב אצל nick papageorge
מארח אותי אצלו בביתו הצנוע ליד קופנהגן
ניק ליים מעניים התחיל בקניה יוון סליחה אנגליה סליחה דנמרק
בקייצר איש העולם הגדול, אנחנו יושבים במרפסת בקומה האחרונה שותים יין. ניק הכין עוף, אני פיטריות בשמנת, יין כבר אמרתי
בריזה של 19 מעלות… ניק בן 50 ספורטאי סופר דופר. בסוף שבוע הבא הוא הולך לשחות 21 קמ. משוגע כבר אמרתי?
היום הגענו ללגונה בקופנהגן, ניק וידידה שחו 8 קמ. כהכנה לסוף שבוע הבא.

אני הסתובבתי ופגשתי נשות סקטים מנבחרת קופנהגן. דברנו כולן היו משום מה מאד חמדות אלי.
הצטלמנו. היה כייף חזרתי לעיר. רדפתי אחרי בועות סבון בכיכר העיר

עכשיו עם ניק שותקים אחוות גברים
. יין מתנגן לו בכייף. עוד מעט ניק יוציא את העוף האני אביא את הפטריות. אני מעט מבושם. מחר הטיפול בשולץ
משם לכיוון העבורת לנורבגיה.
שיהיה לנו אחלה שבוע!

הנה הגעתי לטיפול 10000 .
בברלין פניתי למוסך אחד… המנהל בדק ביומן ואמר שעד תחילת ספטמבר הכול מלא. רכבתי למוסך השני ונאמר לי אותו הדבר…
כך באותו יום עשיתי טיול מוסכי ברלין בכולם קבלתי תשובה דומה… שיא העונה תחילת סםטמבר.
פאק מה עושים אני חייב טיפול כאן ועכשיו וגם אני באחריות…. לא עזרו התחנונים לא ההסבר שאני במסע. סדר זה סדר.
בצר לי פניתי לחבר ילדות שחיי כרגע באוסלו "תציל אותי תסדר לי טיפול!" אותו החבר פנה לחבר שלו שגר בקופנהגן והוא סידר לי טיפול היום.
בדרך הרווחתי גם את אותו אדם כחבר… עכשיו אני כאן במוסך, נראה כמו קופת חולים רק בלי הריח.
הדרך מקופנהגן לכאן חוצה כפרים מהירות 50 קמש וכולם נוסעמם כחוק. מימין הים הבלטי.. ריחות ים חזקים ועכשיו אני במוסך
מנסה לעביר שעתים שלוש הנעימים

לא ראיתי את בת הים הקטנה….מה תעשו לי????
לא ישנתי טוב הלילה כי הצואר שלי מתוח מכאב שריר… רכבתי לטיפול ומשם שם פעמי לצפון דנאמרק ממש במקום שנוגע בנורבגיה…לקחת מחר מעבורת כי היום הכול היה מלא…
רכיבה של כ 461 קמ בנוסף לרכיבה למוסך סה"כ כ 543.67 ק"מ לערך…
החלטתי לרכוב באוטוסטרדה כי כאן בדנמרק בכבישים הצדדים המהירות מוגבלת לחמישים ומשום מה כולם לא עוברים את המהירות הזו.
הייתי עייף הרגשתי רדום. הנה ראיתי איזור של מסעדות סטיתי לשם, מחנה את האופנוע תופס עץ עם צל…שם את ארגז המיכל ומבלי להוריד את הקסדה בום טרח נרדם לחצי שעה.
קמתי עוגה קפה…כמובן יקר כ 8 יורו … אתנחתא ועוד רגע קט ממשך לגמוע 249.41 קמ לערך לחווה שהוקמה בתחילת 1800…
צ'או!

כאמור היום רכבתי הרבה שלא כהרגלי רכבתי מעל 500 קמ. בדרך הרגשתי עייפות אז בתחנת עצירה תפסתי עץ עם צל ודשא ונרדמתי עם הקסדה על הראש.
הנה קמתי, קפה – אדם חדש בדרכים… אני ממש במגע יד מהמקום הכי צפוני בדנמרק… מחר אגיע לשם ולקראת הערב אגיע למעבורת לנורבגיה. בין הלילה למחר הגעתי לחווה שנמצאת אי שם בשום מקום קרוב למקום הכי צפוני בדנמרק.

לפי הנאמר היא הוקמה בשנת העליה הראשונה בכול אופן איזה מקום מקסים מקסים. מחר לבני הבכור יום הולדת 4/8/84 או לפי הספירה האמרקאית…

המון אושר אהבה וחלומות שחלקן מי יתן ותגשים השנה
Laor ben shimon
8/4/84

אתמול עליתי למעבורת מדנמרק לברגן. היציאה הייתה בשעה שמונה בערב אבל אני הקדמתי והגעתי בשעה 17:33 חשבתי לעלות על המעבורת ולהתרווח.
המעבורת הגעה בשעה 19:36 ועד אז אני ועוד 7 רוכבי אופנוע עמדנו מחוץ לשער עם גשם שוטף. מזל שאנחנו אופנועיסטים ומצוידים היטב לגשם. איתנו היו גם שני בחורים צעירים עם 2 קייקים. הם מתכוונים לחתור כ 1008 קמ ובדרך לישון באוהל ולצלות דגים שיתפסו בים.
וואו ואני חשבתי שאני נועז..? מסביבנו היו הרבה קרוונים. אז נגשתי ל 4 מהם והצעתי להם עסקה 5 יורו בשביל שינה לחצי שעה ו 3.4 יורו בשביל קפה.
משום מה כולם צחקו כולל חברי האופנועסטים. אני כולה רציתי להניח את הראש על כרית ולנוח.

טוב חזרתי לחבורת האופנועסטים רובם מעל גיל 52 חלקם נוסעים לנורטקאפ אבל במשך 3 שבועות . לאט אבל בטוח ולאפשר לראות את הנוף.
בלילה חזרתי לטירונות. שלמתי בגין כיסא טיסה אבל מהר מאד יצאתי מהחדר המחניק והמרעיש ותפסתי פינת שטיח.

פרסתי שק שינה ונרדמתי עד השעה 7:21 בבוקר. צחצוח שינים סידור שק השינה ואז הבטתי החוצה וזה המראה שראיתי
אוי כמה אני מתרגש להגיע לברגן ולהתחיל את הטיול שלי בנורבגיה
קבלתי אזהרת מסע… שאצל הנורבגים חייבים לרכוב במהירות החוקית ולא… בום בום! 100 יורו קנס.
אני אבלה ולקח לי מעל 7000 קמ לגלות את נפלאות הקרוז קונטרול באופנוע שלי. זה לא שלא ידעתי שהוא קיים רק לא ידעתי להפעיל אותו. אבלה כבר אמרתי?
אתמול עשיתי טיפול 10,000 ושם הסבירו לי איך פועל הקרוז קונטרול ומאז אני לא מפסיק להתפעל ממנו.
מקווה שבנורבגיה אפעיל אותו כדי לא לעבור על המהירות ולשלם קנס.
שלשום הצטרף חבר חדש לצוות

אני

plonker
שולץ
הובר חוכם
ועכשיו יש גם את
שלפשטונדה.
הנה הסיפור
שלשום הייתי עם ניק החבר החדש שלי מקופנהגן
הוא הלך לשחות 8 קמ במים קפואים
קוקריקו אמרתי לו, בכלל ניק השבוע הולך לשחות 21 קמ וזה אפילו קוקריקו יותר גדול
טוב לא משנה הסיפור הוא אחר.
שפגשתי את הנס שגם שחה אבל רק 3 קמ
טוב למה אני מסיט את הסיפור לשחייה.
בקייצר הנס פגש אותי בחניה ועיניו נצצו שראה את האופנוע שלי שעמד ליד שלו. ישר הוא אמר ששמו הנס ולפני כשבועים נסע לנורדקאפ 10 ימים
שאלתי כמה קמ זה?
הנס ענה מעל 5000 קמ
אמרתי "הנס אתה קוקריקו רכבת מהר ולא ראית דבר"
הנס צחקק במבוכה ואמר "דורון אתה צודק לעולם לא אעשה רכיבה שכזו שוב"
בין לבין, הבחנתי במשהו מוזר על כיסא האופנוע ומיד שאלתי מה זה
הנס ענה שזה נותן נוחות וכמעט נרדמים בגללו
התישבתי ואכן המושב הנוסף שמורכב מבלונים מתנפחים נותן תחושה מעולה.
חיש קט אתמול קניתי אותו.
ו…
בדרך מרוב נוחות נעימה כמעט ונרדמתי. מאז החלטתי ששמו צריך להיות שלאפשטונדה וכך היה. אחלה מושב להתפנק בדרכים ששל נורבגיה
אני יושב עם דניאל ובעלה פרנסואה. הוא רופא היא כמובן אחות, אחוות רוכבים שנלחמו יחד בעמידה איתנה מול גשם זלעפות.
עוד כשעתים מעגנים את האוניה בברגן וכולי התרגשות מענגת
וואו זה מהפנט השייט הזה לנורבגיה ועוד לא רכבתי כלל
ועוד פחות מחצי שעה בברגן. איזו ציפיה מענגת!

אתמול בצהריים הגעתי לברגן שבנורבגיה.
השייט היה מדהים כאילו מלון צף שהמראות מתחלפים כול הזמן.
בתים על קצה הצוק
יחטיגידם נפלא.
הגעתי להוסטל…כי יקר כאן אש. אחר כך רכבתי לאטרקציות של העיר.
לא יודע למה כל הזמן התנפלו אלי נשות המזרח.

היה מענג, אחר כך חזרתי לאכסניה לבד.
אכסניה מיוחדת
יושבים כ 10 זרים ממדינות שונות ומתחילים לנהל דיאלוגים אלו ואחרים.
אחרי השעה 11 הלכתי לישון
מולי ישנה עלמת חן מבוגרת עם פרצוף חמוץ…
6 בחדר. שתבינו איזה מלון יוקרה קבלנו.. שלמנו מעל 50 יורו כול אחד כלומר חדר עולה מעל 300 יורו. שווה לא?
בקייצר חוויה. עכשיו אני מכין ארוחת בוקר בשקט כי רבים עדין ישנים מהוללות הליל
בדרך לדרך האטלנטית

אתמול הייתה לי רכיבה לא פשוטה. מעל 451 קמ בדרכים הצרות של נורבגיה. כנאמר מהירות מקסימלית 80 וחסר באם תעבור אותה. אין הגיון כביש פתוח לחלוטין מקס 50 .
3 מעבורות כי הכביש נגמר ואחרי כ 11 שעות הגעתי סחוט להוסטל…הפעם חדר לבד. אנשים שבדרך…
אני עולה על המעבורת האחרונה לעיר molde שם הזמנתי חדר. מגיע הכרטיסן אני שואל כמה עולה. עונה הכרטיסן 74 קרונות נורבגיות. כ 9 יורו לסבר את העיניים.
אני מגיב וואו יקר מאד.
הכרטיסן מביט בי מביט בשולץ ושואל מהיכן אני? עניתי מישראל. או אז הכרטיסן אמר לי
"על תגלה לאף אחד אבל אתה לא צריך לשלם בגין המעבורת". הוא הלך. לא שאלתי למה לא שאלתי מוצא
אמרתי חרישת בתדהמה תודה
וזהו סיפור קטן שבדרך…

———————————————————————————————

כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לדורון בן שמעון

——————————————————————————————–

 

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!