19 בפברואר 2020 גל רוכב את מזרח אפריקה 2
רכיבה בדרך הגנים
חלק 3
סוף סוף אחרי שלושה שבועות מייגעים בקייפטאון בהם הוצאתי אחוז נכבד מתקציב הטיול שלי שמיועד לחצי שנה לפחות, יצאתי מקייפטאון עם הפנים מזרחה.
עם המסלול שצחי הכין לי לימים הראשונים. רכבתי בעיקר על דרכי עפר צדדיות שהובילו אותי בין חוות יענים, עיירות לא מתויירות, עיירות כן מתויירות.
התחנה הראשונה שלי הייתה cape aghulas. הנקודה הדרומית ביותר ביבשת ונקודת ההתחלה לכל חוצי היבשות שעושים את המסלול: cape to cairo.
היעד הבא הוא wilderness. מקום קטן מעל georg שמתצפת על האוקייאנוס ומצפונית לו יערות ומעברי הרים מעניינים.
בדרך הייתי צריך לחצות נהר עם מעבורת. אבל זו לא סתם מעבורת (או שכן?) זו בעצם רפסודה קטנה שמספיקה בגודלה לשני רכבים והדרך בה מעבירים אותה מצד אחד של הגדה לצד השני היא באמצעות שני הפועלים שרתומים בגופם לכבל העובר בין שני צידי הנהר. הם מושכים את הכבל תוך הליכה על הרפסודה, בכל פעם שהגיעו לקצה הם חוזרים להתחלה וממשיכים למשוך.
הדרך לווילדרנס הייתה יפהפיה אפילו על הכביש הראשי. ישנתי כמה לילות בבקפקארס מגניב על צלע הר שם השארתי את כל הציוד מלבד הכלים ובמהלך הימים הבאים חקרתי את כל האזור הסובב במרחק 150 קילומטר לכל כיוון. היערות שצפונית לווילדרנס, prince albert pass, de hell. ועוד.
לפני שהמשכתי מזרחה הייתי צריך להחליף צמיג. אז רכבתי עם סט של michelin anakee adventure wild. צמיג עם אחיזה מעולה בכביש ובשטח אך האחורי לא מחזיק מספיק זמן ורציתי להכין את האופנוע ליציאה מדרום אפריקה עם צמיג ארוך טווח.
הגעתי לחנות צמיגים בשם eden tyre george. (מידע חשוב לפרק הבא בסיפור)
כשהורידו את הצמיג הישן הם אמרו לי שיש משהו מוזר בפנימית שלי. אוקי אז תבדקו ותגידו לי מה לעשות. בדקו אמרו שהכל בסדר והחזירו למקום עם צמיג חדש 50/50 כיאה לאופנוע אדוונצ'ר.
חלק 4
אחרי שהחלפתי צמיג בgeorge. פני היו מזרחה לכיוון שמורה בשם baviaanskloof מקום שהומלץ לי עליו על ידי הרבה אנשים.
נסעתי על הכביש המהיר ואחרי 45 דקות של נסיעה דוך, הקסדה הציקה לי עם הדיבורית הכי זולה שמצאתי. הראש כאב לי והייתי חייב הפסקה. עצרתי בכניסה לאיזו חווה. אחרי כמה דקות שתמתחתי נגשו אלי סבתא אמא ושני ילדים שאלו אם אני צריך משהו. אמרתי להם "לא הכל בסדר רק עצרתי להתרענן" התחלנו לדבר וסיפרתי להן שאני מישראל ומטייל בכל אפריקה על אופנוע. הן הציעו לי להכנס לבית לשתות תה ולראות את רבע גמר הרוגבי. רוגבי בדרום אפריקה זו הגאווה הלאומית שלהם ובאותם ימים כל דרום אפריקה התעסקה רק בזה. ישבתי עם הסבא והאבא לראות את המשחק.
שתיתי משהו קר ועוגה והמשכתי בדרכי. איזה כיף! זו הייתה הפעם הראשונה שהתארחתי אצל זרים. סתם ככה פתחו לי את הדלת והתעניינו בי.
המשכתי לעצירת דלק בעיירה בשם willowmore.
בכניסה לעיירה ראיתי מאות רוכבים. תחרויות ווילי וברנאאוט.
מלא מועדוני רוכבים קשוחים עם ג'קטים שחורים מעור ועליהם הסמלים של המועדון. לאן הגעתי?
ניגשתי לאיזה בחור רנדומלי ושאלתי אותו בתומי "מה זה פה? מה כולם עושים פה" "זה ראלי" הוא ענה לי. ראלי? מה זה ראלי?
כמו פאריז דקר ראלי? לא כל כך הבנתי ושאלתי אותו איפה כולם ישנים. "סע ישר וימינה עד הסוף ותגיע לשער הכניסה".
בשער הכניסה התחילו לדבר איתי africaans. רק אנגלית עניתי להם.
אוקי מה שמך?
Akerman עניתי
Ackerman? אתה בטוח שאתה לא אפריקאן?
בטוח אני מישראל
"Ackerman זה שם מאוד אפריקנרי"
הסיטואציה הזו תחזור על עצמה בדיוק באותו האופן מעתה ועד שאעזוב את נמיביה.
Africaans הם האנשים הלבנים בדרום אפריקה ונמיביה שהגיעו במקור מגרמניה והולנד.
הם לבנים עם עיניים כחולות לרוב והגברים אוהבים לגדל זקן. בדיוק כמוני. מה שגרם להם לחשוב שאני מקומי. ומסתבר שackerman זה שם אפריקנרי מאוד נפוץ ואפילו יש חנות בגדים בשם הזה שרואים בכל פינה בדרום אפריקה ונמיביה.
אבל אני כותב את זה אחרת.
בכל מקרה שאלתי מה זה פה? מה זה ראלי?
ניגש אלי בחור נחמד שנראה בגילי. הוא הסביר לי.
ראלי זה בעצם מפגש של רוכבים. כל המועדוני אופנועים מוזמנים וכל פעם מועדון אחר יוזם את הראלי.
הראלי הזה נקרא boarbock rally ומאורגן על ידי evolution club. מפגש אופנועים של סוף השבוע 3 ימים עם מוזיקה braii שזו הגרסא האפריקנרית של על האש, תחרויות, ריקודים והרבה הרבה הרבה אלכוהול.
סיפרתי להם שאני מישראל ורוכב לבד בכל אפריקה. הם ממש ממש נדלקו עלי והזמינו אותי להשאר איתם. מילאתי טופס עם השם שלי ובטופס צריך להשלים מועדון: רשמתי virago owners club israel כי זה המועדון אופנועים היחידי שהייתי בו.
קיבלתי סיכה של הראלי. את הסיכות האלה הם אוספים ושמים על הג'קט שלהם. ככל שיש לך יותר זה יותר מכובד.
התוכניות שלי השתנו אבל הרגשתי שאם אני בחברת רוכבים אז אני מרגיש בבית.
זה הרגיש ממש כמו בארצות הברית. מלא מעדונים שונים עם הסמלים שלהם על גב הג'קט. הפרצ'ים והסיכות שהם אוספים במהלך השנים. יש נשיא וסגן נשיא לכל מועדון. זה הרגיש ממש כמו הסדרה sons of anarchy רק שפה לא רואים כמעט הארלי ולכל אחד יש את האופנוע שלו ולא משנה על איזה אופנוע אתה רוכב. ורואים המון המון רוכבות! וואו.
לרובם יש קעקועים של המועדון. ואם מישהו חדש רוצה להצטרף הוא צריך להוכיח את עצמו במשך שנה או בעצם להיות הסאנג'ר של המועדון וקוראים לו prospect תקופת מבחן בעצם לפני שהוא מקבל את הפאצ'ים ונהיה חבר מן המניין.
בהמשך היו מרוצי דראג ותחרויות אחרות כמו מירוצי שליחים ועוד משחקים משעשעים כמו בכל הפסקה פעילה בבית הספר תחרותיות ספורטיבית בין המועדונים.
Nico הוא הבחור הצעיר גדול ממני בשנה שלקח עלי בעלות בלילה הזה.
הקמתי את האוהל שלי ליד ניקו. מכאן ועד אמצע הלילה לא הפסקנו לשתות. באולם גדול כולם התכנסו שתו ורקדו עד הבוקר. זו הייתה ממש תרבות הקאנטרי האמריקאית. ריקודי שורות, זוגות, תחרויות שתייה. ושוב הוקסמתי מהשוויון בין הגברים לנשים. צעירים רוקדים עם מבוגרות, כולם שותים עם כולם, כולם רוקדים. אני התביישתי כמובן ולא רקדתי. רק התמונמתי מהצד והייתי מוקסם. עוד בירה ועוד בירה. לא שילמתי על עצמי שקל, כל פעם מישהו אחר הזמין אותי.
המוזיקה הפסיקה ונשיא המועדון עלה לבמה. הוא דיבר אפריקאנס והתחיל לחלק פרסים לזוכים בתחרויות. פתאום כולם אומרים לי: עלה עלה לבמה הוא קרה לך. מה? לי? למה?
מול כולם העלו אותי לבמה ונתנו לי מלא מתנות עד שלא יכולתי להחזיק את הכל בידיים. נשיא המועדון הציג אותי מול כולםזה גל אקרמן. הוא בייקר אמיתי ורוכב לבד בכל אפריקה והגיע אלינו כל הדרך מישראל ועל זה הוא מקבל ממני את הפרס על "הדרך הארוכה ביותר" אני הייתי בשוק. וואו!
כל הלילה חשבתי לעצמי. איזה מדהים. כל זה על טהרת האופנועים. אופנוענים פשוט מדהימים. תמיד עוזרים אחד לשני ומארחים. נזכרתי בכל הפעמים שאני כרוכב עזרתי לאחרים ושרוכבים אחרים עזרו לי ומה זו האחווה הזו. חוק לא כתוב בקרב אופנוענים.
הוא העלה אותי לבמה ונתן לי את המקרופון. הייתי חייב להגיד משהו. כולם מסתכלים אלי. הדופק בשמיים. פשוט אמרתי להם באנגלית. תודה רבה על האירוח, בכל מקום בעולם חש אחוות רוכבים מדהימה. רוכבים תמיד עוזרים אחד לשני. לא ציפיתי לאירוח כזה. אתם אנשים מדהימים. וכמו בסרט כולם ביחד צעקו ו מחאו כפיים וחזרו לרקוד.
לא יכולתי לעמוד בקצב השתיה שלהם ופרשתי לישון.
בבוקר התחברתי לזוג בשם אנדרו ודיאדרה. שניהם רוכבים על הונדה 750 אוטמט. הם נוסעים הביתה לפורט אליזבת עם ריקו והזמינו אותי לרכב איתם לשם.
בדרך עצרנו במקום שבו הם עוצרים כל שנה. חיכינו לכל המועדון שיגיע כדי לאכול ארוחת בוקר ולצפות בחצי הגמר אליפות העולם ברוגבי. אם הספרינגבוקס (דקום אפריקה) מנצחים הם עולים לגמר.
בדרך לפורט אליזבת 15 קילומטר מהעיר. היה לי פנצ'ר. מיד הרגשתי את זה ולחצתי על הבלמים, ייצבתי את עצמי תוך בלימת חירום לא ליפול. מצב בו לרוכב מתחיל היה עלול להראות אחרת.
בצד הכביש הורדתי את הגלגל מהאופנוע. וראיתי שאין שום מסמר או שריטה בצמיג (החדש) שעשה רק 300 קילומטר.
אני ריקו ואנדרו נאבקנו בכוח בצמיג motoz הקשוח. והצלחנו להוריד אותו מהג'אנט. הונטיל נקרע מהפנימית. נכרתי שהיה משהו מוזר בפנימית בחנות הצמיגים. הרי הם אמרו שהכל בסדר והחזירו למקום.זו אשמתם שזה קרה, הם הרכיבו בצורה לא נכונה את הפנימית והחזירו את הפנימית הישנה התקולה חזרה לגלגל למרות שזיהו תקלה.
ניסינו להחזיר את הצמיג למקום עם פנימית חדשה. לא משנה כמה ניסינו. 3 גברים לא הצלחנו להחזיר את הצמיג הקשוח בחזרה למקום. על הדרך פצענו את שפת הצמיגה.
התסכול אחרי שעתיים שלא הצלחנו להחזיר את הצמיג
אנדרו התקשר לאחיו שיגיע עם גרר. בחצי הדרך אלינו הייתה לו תקלה והוא חזר הביתה. התקשרנו לנשיא המועדון, אותו אחד שהעלה אותי לבמה לילה לפני שיבוא עם גרר. העמסנו את ברנדה על הנגרר ויצאנו לדרך. אופס. שני ההונדה לא מניעים. הם עמדו כל הזמן הזה עם 4 וינקרים ונגמר המצבר. אנחנו כבר היינו בדרך לפורט אליזבת עם נגרר אבל חזרנו חזרה. לא היה לאף אחד כבלים. אי אפשר להניע את ההונדה בדחיפה כי הם אוטומט. הבן של נשיא המועדון הגיע עם הונדה סיויק ישנה ומצ'וקמקת. הוא פתח את מכסה המנוע וישר ראיתי מליון אלתורים מפוברקים במנוע וגם עלה עשן. הוא חיבר את המצבר שלו לאופנוע האוטומט. אמרתי לו שהוא צריך להניע את האוטו שלו לפני שהוא נותן בוסט לאופנוע אבל הוא לא שמע בקולי. 3 פעמים הוא ניסע להניע את האופנוע עד שלבסוף הקשיב בקולי והניע את האוטו שלו. רק מה. הוא לא מצליח להמיע כי עכשיו נגמר לו המצבר!!! וככה מצאנו את עצמנו מניעים מרכב אחד לרכב אחד. מהרכב לאופנוע ומהאופנוע לאופנוע השני אחד אחרי השני.
כבר נהיה מאוחר ואנדרו ודיאודרה הזמינו אותי לשיון אצלם עד שאסדר את הגלגל. אח של אנדרו עובד בימאהה ויעזור לי למחרת.
הגענו אליהם הביתה והם הכירו לי את שתי הבנות שלם. אחד בת 22 ואחת בת 19. נתנו לי לישון בחדר של אחת מהן והן נאלצו לישון ביחד.
למחרת נאלצתי לקנות צמיג חדש כי לא יכול לסמוך על הצמיג עם הישן שדי הרסנו כשניסינו להחזיר למקום. הצלחנו לגרום לחנות הצמיגים לשלם חצי מהמחיר. קניתי heidenau k60 scout. צמיג אדוונצ'ר שאמור להחזיק הרהה.
היעד הבא שלי היה hogsback. מקום יפה בערים שדקרתי במפה שלי עוד מישראל. יש שם אמבטיה חיצונית שמתצפתת להרים וחלמתי להגיע לשם.
שייאן הבת הגדולה (רוכבת גם כמובן) מקעקעת שעברה ליוהנסבורג וחזרה לחופשה בבית בפורט אליזבת, ליוותה אותי לתחנת הדלק אחרי שנפרדתי מכולם.
בספונטניות מוחלטת הצעתי לה להצטרף אלי. היא בקשה רשות מההורים וגם כן בספומטניות מוחלטת הצטרפה אלי. יצאנו שנינו על האופנוע שלי.
היא בחיים לא הייתה בטיול כזה. לקחתי אותה בין הכפרים למקומות שהיא מעולם לא הייתה. זה לא כמו אצלינו שאנחנו תרבות של מטיילים. היא כמעט ולא יצאה מפורט אליזבת בחייה. עצירות ספונטניות במקומות יפים בדרך. ילדים בכפר ליד ההרים שהתלהבו מהשיער והעגילים שלה. ראינו בתי בוץ ונשים שואבות מים מהנהר ונושאות דליים על הראש. בדרום אפריקה! לשנינו זו הייתה הפעם הראשונה שראינו מראה כזה. לא אפרט יותר מה היה המשך סוף השבוע הזה. רק אגיד שזו הייתה חוויה של פעם בחיים בשבילה.
——————————————————
כל הזכויות C לצילומים לקטעי הוידאו ולטקסט שמורות לגל אקרמן
————————————————————————
מאת: יוני · קטגוריות: כללי · לחץ כאן כדי להגיב ראשון!
