הרפתקה דוט קום

20 במרץ 2013 גבי מסיים את המסע פרק 42

לאחר 11 חודשי מסע רכוב

מפלורידה לאלסקה ומשם לאושואייה

וצפונה לבואנוס-איירס ושוב לצ'ילה ושוב לבואנוס. זה נגמר!

P1030958.JPG

היציאה לדרך מפלורידה. מימין: יוסי. באמצע גבי. משמאל נייג'ל

P1060590.JPG

נחיתה בקולומביה לאחר שייט מפנמה

P1040049.JPG

תרגולת הרמת אופנוע בקמפינג בארה"ב

P1080660.JPG

גבי וחבר בחצי האי ואלדז בפאטגוניה

P1080043.JPG

בקארטרה אוסטראל – צ'ילה

יום שבת 16.3.2013

תם ונשלם

אחרי 11 חודשים ברוטו (מהם כחודש בארץ) אני מסיים את ההרפתקה הנהדרת ביבשת אמריקה. האופנוע ארוז בשדה התעופה בבואנוס-איירס לקראת ההמראה למיאמי ולי יש כרטיס בערב יום שני הקרוב למיאמי. לאחר עוד 3 ימים – טיסה לארץ. כך שאני מגיע לליל הסדר לחגוג עם כל המשפחה. ההחלטות האחרונות היו מהירות ולא תמיד מסודרות, אבל עכשיו הכל ברור. אעשה נסיון מהיר למכור את האופנוע במיאמי או לחילופין להשאיר ייפוי כוח לרמי דהמן למכור אותו. זה מה שנשאר לי לעשות. ההתארגנות כאן בבואנוס-איירס למשלוח, אינה פשוטה ולקח לי כמה ימים להתארגן ובנוסף לזה חוויתי גנבה מעצבנת, כאשר הוציאו לי את המצלמה מהנרתיק תוך כדי הליכה ברחוב. כך שהתמונות של האופנוע הארוז בשדה התעופה וטיול רגלי אחרון במקומות נפלאים בבואנוס איירס, לא נמצאים בידי ואין דרך להראות תמונות שוודאי שוות הרבה מילים. אני מקווה שבקרוב יהיה לי כח לתמצת את עיקרי החוויות שעברו על טייל שלאורך 11 חודשים. כמעט כל יום היה בתנועה מתמדת והתמודד עם ההתארגנות על מסלול, מהירות, דלק, טיפולים, מזג אויר, אוכל, ביורוקרטיה וחציית גבולות, חיפוש לינה והתמקמות, חיפוש חיבור לאינטרנט, כתיבה לאתר וחוזר חלילה. היום אני מרגיש קצת עייף, אבל אני בטוח שתוך שבועות לא רבים, הדבר יהיה לי חסר מאד והצורך בחוויה של טיול נוסף תתחיל לדגדג, עד שיהפוך למסע נוסף בעוד מספר שנים (הכל בתאום והסכמה של אישתי היקרה שאני חייב לה הרבה בנושא) לאן ולכמה זמן, אני עדיין לא יודע ויחד עם זאת, קצה של מחשבה כבר קיים. אני מודה לקוראים (במידה ויש כאלה) ועוד יותר ליוני שנתן לנו (ליוסי, נייג'ל ולי) במה לשתף אלפי אנשים בחוויה של טיול אופנועים ובמשך זמן ארוך שכזה. כמובן שיש להוסיף את העריכה הנהדרת שעשה יוני בכתבות שהעברנו, מכוון שלפעמים הכתיבה נעשתה בתנאים של עייפות וחוסר ריכוז ונדרש לא מעט עיבוד כדי שהדברים יובנו. הניסיון הרב של יוני בנושא עזר מאד. אז הרבה תודות לך יוני על זאת וניפגש במסע הבא או לפני זה בכמה כתבות מסכמות (במידה ונעשה זאת).
התחברתי מאד לכתיבה במסע הזה וגם זה יחסר לי כנראה בהמשך.
מה שנשאר לי, זה לאחל לכולם שבוע טוב וחג פסח שמח!

באהבה גבי

P1020309.JPG

ארה"ב. התארגנות על ציוד בכל הזדמנות

CIMG1603.JPG

הקמפינג מפגיש תמיד אנשים מרתקים

P1050077.JPG

בשערי אלסקה

IMG_0761.JPG

מיתולוגיה בפעולה

P1060818.JPG

על קו המשווה באקוודור

P1060622.jpeg

עם דורון קדמיאל. מפגש רוכבי אתגר ישראלים בצ'ילה

P1080452.JPG

בסוף העולם. אבל ממש!

IMG_1460.JPG


סיום במפלי האיגואסו

תוספת העורך:
גבי היקר, תודה לך. אתה איש מיוחד, אמיץ ואמיתי! חסר לך שתפסח על הסיכום, התובנות וחוכמת הדרך שצברת.

כולנו מעריכים את דבקותך בחלום. שאפו אחד ענק!

 

יוני בן שלום

————————————————————————————————————————————————–

כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לגבי פלקסר

————————————————————————————————————————————————–

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   יש 2 תגובות, הוסף תגובה    

10 במרץ 2013 גבי ושי – כתבה 41

מפלי האיגואסו אתר עולמי

שמתחברים אליו מייד

IMG_1339.JPG


הצג מפה גדולה יותר

יום שלישי 5.3.2013
המשכנו בנסיעה לכוון המפלים בתחילה על כביש 19 מזרחה ל –  Santa fe ושם הסתבכנו קצת מכוון שב- GPS יש מצב שנעלמת המפה בחלקים גדולים של צפון מזרח ארגנטינה, אז חזרנו לניווט על פי מפה. בנוסף, השילוט לא ממש מדוייק או חסר לגמרי. כך שצריך לסמוך על חושים ושאלות. עלינו על כביש 11 צפונה. בעיני החקלאי שבי – נוף מדהים ביופיו. חשבנו להגיע כמה שיותר רחוק ועם כוונה למצוא מקום בו נוכל לצפות במשחק של מנצ'סטר נגד ריאל מדריד. המשכנו עד  Resistencia ומצאנו מלון נחמד במרכז העיר. לא להאמין, הספקנו אפילו לראות את המחצית השניה של המשחק. בערב כששאלנו על סטקיה טובה, שלחו אותנו " לדון אבל ", הגענו בשעה 8:00 שעה מוקדמת לפתיחה של מסעדות, אבל כאשר ביקשנו לראות את מבחר הבשר בתפריט התלוי מחוץ למסעדה, הם הציעו שנכנס לקרוא בתוך האור שמסעדה פנימה. כאשר הם שמעו אותנו מדברים עברית התפתחה שיחה. הסתבר שהם יהודים והבת אפילו היתה באולפן בארץ בקיבוץ עין-המפרץ, אבל ברחה בבהלה מהארץ חזרה הביתה לאחר אחד הפיגועים שהיו באזור הקריות באותה תקופה. קישקשנו איתם כחצי שעה ואכלנו טוב. אני ירדתי על סטייק פילה שי על אינטריקוט. כששוב אנחנו חלוקים על טיב הבשר ואיכותו. אבל לפחות פגשנו אנשים נחמדים.

יום רביעי 6.3.2013
יצאנו על כביש 12 מזרחה לכוון  Corrientes שהיא עיר גדולה, מסודרת, מתוכננת ומתפקדת טוב. עם גל ירוק לחציה שלה (תופעה לא כל כך נפוצה בארגנטינה במידה ואין כביש עוקף עיר) ונסענו לאורך נהר Parana  כל הדרך עד  San ignasio שם יש עתיקות יפות שלא בא לנו עליהן היום, אבל כנאה נעצור בהן בדרך חזרה. והדרך, היא משהו שאפשר להשתגע ממנו… היא ממשיכה שטוחה ומונוטונית, במישור אדיר של מאות ק"מ מזה יומיים, כאשר הגובה מעל פני הים לא זז ונע בין ה- 50-60 מטר כל הזמן ורק בחצי העליון של מחוז Misiones  הנוף מתחיל לקבל קצת גלים וגבעות יותר ויותר ואז גם הנוף משתנה למשהוא שדומה ליערות עד סוב טרופיים עם הרבה תעשיית עץ. תוך כדי נסיעה, היה נדמה לנו שראינו תנין לצד הדרך ופנינו לאחור, לראות את זה שוב ואכן תנין מת שכב בצד, לא ברור האם נדרס במקום שהיה מונח או הובא לשם מת. בכל זאת צילמנו. הגענו ל-  Puerto iguazu וחיפשנו מלון ליומיים לפחות.

יום חמישי 7.3.2013
הבוקר התארגנו לאחד משיאי המסע שלי ( לדעתי שיא של כל טיול נחשב בדרום אמריקה): הביקור באתר מפלי האיגואסו הנהדרים שגבר עלינו (ים המלח, אני להזכיר לכם מקיבוץ קליה) במשאל על בחירת שבעת פילאי תבל שנערך לפני כשנתיים. אך מה רבה היתה האכזבה, כאשר ממש בבוקר התחיל גשם שהלך וגבר כל הזמן. החלטנו לנסוע, לראות ולשמוע מה אומרים אנשי הפארק על מזג האויר. בכניסה נתנו לנו להבין שגשם ירד עד תחילת השבוע הבא ובנתיים הגשם רק הלך והתחזק. קיבלנו החלטה לא להכנס לפארק ולהמר על יום יפה יותר מחר והחלטנו שניכנס מחר בכל מצב. חזרנו למלון בגשם שוטף ונכנסנו לנוהל קריאה / כתיבה / צפיה בטלויזיה / מנוחה עד שעות הערב. הגשם הפסיק בסביבות השעה 16:00 אבל עדיין היה קר.

יום שישי 8.3.2013
הבוקר היה בהיר ולכן מיהרנו לכוון הפארק מכוון שבאתר מזג האויר שאנחנו נעזרים בו לאורך  כל השנה האחרונה (weather.com) הודיע שבצהרים יחזור הגשם ולכן הכנסתי לשימוש שוב את המטריה שמלווה אותי מהימים הראשונים של הטיול ולקחתי אותה איתי. הגענו במזג אויר נאה והתחלנו את הסיבוב באזור הנמוך הצופה על המפלים הנפלאים ואף שכבר הייתי כאן לפני 10 שנים אי אפשר היה שלא להתלהב מהיופי של המקום. בהמשך עלינו למסלול העליון הצופה על המפלים מלמעלה ומהצד. אני כמו כל  אדם נורמאלי, יצאתי המום מהעוצמה, היופי והשלמות של המקום הנהדר הזה. לקינוח לוקחים את הרכבת לאזור שנקרא  Garganta del diablo בתרגום מילולי שלי זה: גרון הגיהנום. המקום משאיר את כל הצופה בו המום מהעוצמה שיש בו הגודל והיופי , פשוט Finale מדהים ליום נהדר. הגשם לא הגיע ובמקומו קיבלנו חום ולחות גבוהים ונרטבנו מזיעה ומטיפות המים המתיזות מעוצמת הנפילה. יצאנו מאושרים עד הגג מחוויית המפגש עם עוצמת הטבע. משטף המים שכמה דקות שלהם יספיקו להפריח את הנגב לתמיד. וכמובן תודה לגשם שלא הגיע, נרטבנו גם בלי העזרה שלו. ולא אכפת לנו להירטב כך עוד הרבה פעמים.

——————————————————————————————————————————————————–

ערך יוני. כל הזכויות C לצילומים ולסיפור שמורות לגבי פלקסר

——————————————————————————————————————————————————-

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

6 במרץ 2013 גבי ושי במרחבי ארגנטינה וצ'ילה -כתבה 40

גבי ושי ממשיכים לנוע ברכב מארגנטינה לצ'ילה

לגבי זה מפגש שני בתוך חודש עם נתיבי פרא מהיפים בעולם

P1090375.JPG


הצג מפה גדולה יותר

יום ראשון 24.2.2013
הלילה ירד קצת גשם והטמפרטורות ירדו מאד. מיד חשבתי על העובדה שאני עכשיו נוסע ברכב ולא רוכב באופנוע ועל ההבדל העצום בחוויית הדרך. הבטחון האישי הרוגע והניתוק שרכב מעניק לעומת אופנוע. בסוף היום הדבר חזר על עצמו כאשר היינו כבר ב-  Chaiten יצאנו לאכול והגיעו חבורת אופנוענים מזג האויר היה קר מאד ואפשר לומר בזהירות שלא ממש קינאתי בהם… התחלנו את הנסיעה דרומה לכוון  Trevelin ועצרנו בעיירה היפה הזאת לקפה של בוקר, משם ממשיכים על כביש לא סלול עד לגבול עם צ'ילה. מעבר הגבול בין שתי הארצות היה עינייני ומהיר מאד. פחות משעה וזה היה נחמד מאד. בעיירה Futalaufu  שבצד הצ'ילני עצרנו להוציא כסף והתחלנו את הנסיעה מערבה לאורך הנהר ( באותו שם ) ועצרנו לצלם לא מעט בגלל יופיו של האזור וזכינו אפילו למופע של שייט קייקים בזרימה חזקה של הנהר. פוטולופו נחשבת לאחד האתרים הנחשבים בעולם לחתירה של קיאקים של "מים לבנים", כאלה שעוברים בתוך נהרות גועשים עם זרימה חזקה, גלים ומערבולות. נהר פוטולופו זורם בעוצמה אדירה ובהמשכו הוא כולל כמה מפלים ונתיב סלעי מסוכנים מה שמושך לכאן הרבה משוגעים לעניין מכל העולם. הדרך מתפתלת מערבה יפה לכל אורכה, עד הצומת עם נתיב הקרטרה אוסטרל הזכור לי היטב – בעיירה  Villa santa lucia  בה עצרנו לאכול לפני שהמשכנו צפונה לכוון צ'איטן. הגענו במטרה להשיג מקום להפלגה של מחר לכוון החצי האי צ'ילואה אבל המשרד היה סגור ( יום ראשון ) כך שנשאר לנו לחפש מקום לינה ולהתארגן ללילה כאן .

יום שני 25.2.2013
בערב אתמול ניסיתי להשיג כרטיסים להפלגה ל-  Quilon שבאי צ'ילואה, מקום שלא הייתי בו ויש עליו הרבה מילים טובות, אבל אתר האינטרנט של חברת הספנות הראה שאין יותר מקום. גם שיחה שעשיתי לפוארטו מונט נענתה בשלילה. בבוקר, מה שנשאר זה לקוות שיהיה מקום באחת ההפלגות האחרות. הלכנו לכוון המשרד בשעה 9:00 שעת הפתיחה. הראשונים שיצאו אמרו שאין מקום בהפלגות לפוארטו-מונט בכל זאת החלטתי לבדוק את האפשרויות והפקידה אכן ענתה שאין מקום והוסיפה שאפשר להפליג ל – Quilon לרגע התבלבלתי… הרי באתר החברה היה כתוב שאין מקום… היא חייכה ואמרה "יש", מיד קנינו כרטיסים ושמחנו על המזל שנפל עלינו פתאום. בשעה היעודה הגענו לנמל ונעמדנו בתור הארוך לעליה למעבורת. היציאה התאחרנ מעט וזכינו לתצפית יפה להר הגעש שהתפרץ לפני מספר שנים ומחק את צ'יאטן מהמפה, עיר שבנתיים התחדשה, אך לא לגודל שהייתה לפני ההתפרצות. ההפלגה ארכה כ – 5 שעות ומזג אויר בהיר איפשר מבט יפה על כל האזור ההררי הנחשב לגבוה ביבשה. באי צ'ילואה גבעי נמוך שמזכיר את טוסקנה. לאחר הירידה מהמעבורת, התחלנו בנסיעה צפונה לכוון העיר   Castro בנוף יפה, מזג אויר נעים וכביש סביר. כאשר הגענו לקסטרו החלטנו להמשיך בנסיעה עוד שעה לכוון    Ancud   בצפונו של האי, התמקהנו במרכז העיר הנעים וזכינו למופע קרקס בכיכר המרכזית מול המלון.

יום שלישי 26.2.2013
אחרי ארוחת בוקר תקנית יצאנו לדרך לכוון מעבר המעבורת מהאי ליבשה ומשם המשכנו צפונה לכוון פוארטו מונט אחר כך לכוון Osorno  כאשר הנוף בהתחלה דומה מאד לאזור הקרטרה אוסטראל אותה חציתי לפני כחודש וחצי בהמשך, הנוף הופך להיות חקלאי ושטוח יותר. חוות בקר וכבשים שולטות באופק. המטרה שלנו היום היא העיירה Pucon  ואנחנו נותנים ל-GPS להוביל אותנו בדרכים צדדיות מאזור העיר Los lagos  לכוון העיירה הנחמדה   Panguqulli  הנוף שאנחנו עוברים פשוט מדהים ביופיו וכמובן עוצרים לנסות להעביר את היופי הזה בצילומים. בעיירה אנחנו עוצרים, מסתובבים וממשיכים צפונה לכוון העיר  Villarricaוממנה שוברים מזרחה לכוון פוקון. אנחנו מוצאים מקום נחמד להיות בו, רצים לראות את המשחק בין מדריד לברצלונה וחוזרים שפופים לדירה שלקחנו. בערב אנחנו יוצאים לאכול ולאחר מכן מסתובבים בעיירה היפה הזאת שנחשבת למרכז תיירות אתגרית בעל שם עולמי, הרחובות מלאי משרדים של חברות שיודעות לקחת אותך לטפס על הרים לעשות רפטינג ולקיים את הפנטזיית האקסטרים שהרבה ישראלים צעירים אחרי צבא באים לממש כאן.

יום רביעי 27.2.2013
החלטנו להשאר יום נוסף באזור פוקון ולמצות את היותה בירת איזור האגמים של צ'ילה. אך כאשר יצאנו לאכול ארוחת בוקר קיבל אותנו מזג אויר קריר למדי. בעקבות הארכת השהות במקום, נדרשנו לנדוד למקום אחר מכוון שהדירה היפה שבה היינו הלילה לא פנויה ואכן מצאנו מקום יפה אחר להעביר את הלילה הנוסף כאן. יצאנו לטייל לאזור Lago caburgua  מזרחית לעיר והומלץ לנו לנסוע לשם ובדרך לבקר גם באגם- Lago azul  הקטן והצבעוני מאד ולא התאכזבנו. המשכנו לכוון Parque nacional huerquehue  וחזרנו לפוקון דרך כבישים צדדיים יפים ביותר עם מבט מדהים להר הגעש  Villarrica ששולט על כל האזור היפה של האגם באותו שם. אחר הצהרים עוד הספקנו להסתובב קצת ולצלם פרחים יפים ופגשנו במקרה זוג גרמנים המטייל באופניים מזה חצי שנה עם שתי הבנות שלהם ולכל אחת מהן מקום משלה באחד מזוגות האופניים. איזה טיפוסים מרשימים פשוט נפלא לראות את זה.

יום חמישי 28.2.2013
המקום בו בילינו את הלילה, היה גם יפה מאד וגם נעים מאד וארוחת הבוקר הכלולה במחיר היתה טובה ולכן הוא מקום מומלץ… רק שאני לא זוכר את השם שלו. הוא נמצא ממש בככר בכניסה לעיירה פוקון כאשר באים ממערב ( מוויאריקה ). היציאה לכוון הגבול עם ארגנטינה עברה בנוף יפה וזכינו לראות טובה וקיבלנו צילום יפה של הר הגעש  Villarrica ובהמשך הרי האנדים היפים המתנוססים ברכס החוצה את כל דרום אמריקה מדרום לצפון. כמובן שבלי "ריפיו" ( דרך לא סלולה) אי אפשר… לכן הדרכים כ – 20 ק"מ בצד של צ'ילה ו – 10 ק"מ בצד הארגנטינאי בערך לא סלולים. לפעמים אי אפשר להבין את הנושא. אבל כנראה שזה חלק מהחווייה ההכרחית בדרום אמריקה. המעבר היה מהיר יחסית בלי הרבה הפרעות ומצאנו את עצמינו אחר הצהרים המוקדמים ב – San martin de kos andes  היפה ולאחר ביקור בתחנת המידע לתייר שבה בדקנו אפשרויות לינה ובחרנו דרך להמשך צפונה מכוון שבמפה בכביש 40 נראה שיש כ -150 ק"מ לא סלולים ואכן קיבלנו לזה אישור ובחרנו בדרך אלטרנטיבית. יצאנו לשוטטות בעיר שכללה צילומים וארוחת צ'וריפאן ויצאנו לסיבוב תצפיות מסביב לעיר שהפתיעו ביופי שנשקף מהן. בערב פגשנו זוג ישראלי צעיר שעושה את ירח הדבש שלו בדרום אמריקה והלכנו לאכול שוב, אך הפעם האוכל הנהדר של ארגנטינה (זה ברור לכם שאני משוחד ולא מעניין אותי מה תגידו) השביע אותנו וקינחנו כמובן בגלידה הארגנטינאית הטובה בעולם…:-)

יום שישי 1.3.2013
החלטנו על יציאה מוקדמת בגלל המרחק הרב עד העיר Mendoza  היעד הבא שלנו. לקחנו את כביש 234 צפונה ולאחר מכן את כביש 40 עד  Zapala ומשם מערבה לנאוקן וצפונה על כביש 151 לכוון  San refael וזאת כדי לדלג על הקטע הלא סלול של כביש 40 לפני סאן רפאל. האזור מישורי ברובו ודומה מאד לערבות הפמפה אשר בשוליה מערביים אנחנו עוברים כרגע. הבוקר ירד גשם חזק מאד באזור כולו. מטר שהציף את הכבישים עד כדי שלפחות פעם אחת היה חשש שאי אפשר יהיה להמשיך. אבל בסופו של דבר, הכל הסתדר והגענו אחר הצהרים המאוחרים לעיירה הקטנה  Santa isabel והתמקמנו ב-  Cabania פשוטה ללילה, בשלב זה גם בלי אינטרנט.

יום שבת 2.3.2013
בערב הסתבר שהסופה של הבוקר הרסה את כל התשתיות של העיירה וגם אין חשמל ברובה וזאת הסיבה לזה שאין אינטרנט וגם אין מקומות לאכול ( אין חשמל ), לבסוף מצאנו מקום והזמנו ארוחה בלי לצפות להרבה ולכן ההפתעה בשבילי היתה גדולה, כי האוכל היה נהדר לדעתי. אף ששי חלק עלי בנושא והסתפק באמירה שהיה בסדר לא יותר…
הבוקר קמנו מוקדם בגלל ששינה טובה לא היתה כאן ואז עם אור ראשון יצאנו לדרך לכוון צפון על כביש 143 עד העיר  General alber ומשם עד San refael שם עצרנו לקפה נהדר לאנרגיות להמשך הדרך. האזור של העיר מלא בחקלאות של פירות נשירים וכרמים יפים ובכבישים עם שדרות עצים ממספר סוגים בעיקר ערבות וצפצפות. ההמשך הופך להיות שוב מישורי בלי שטחים מעובדים אך כאשר מתקרבים ל- Mendoza  שוב חוזרים השטחים המעובדים בחלקות חקלאיות שהבולט באזור הוא הכרמים שהופכים בהמשך ליינות שמנדוסה מפורסמת בהם. הגענו למרכז העיר כדי לחפש תחנת מידע ונפגשנו עם קרנבל היין שנחגג בתחילת מרץ במנדוסה והתחברנו להילולה שכמו שכבר סיפרתי, אין רגע אחד בדרום אמריקה שאין איזה קרנבל באיזה מקום, לאחר מכן למדנו קצת על העיר והאפשרויות ופגשנו מאכר שסידר לנו דירה יפה ולא יקרה ממש במרכז העיר.

יום ראשון 3.3.2013
האיזורים הסמוכים לשרשרת הרי האנדים משני צדדיהם, המערבי והמזרחי, הם אולי המרתקים והיפים בחלק זה של העולם. לכן אתמול התלבטנו מה לעשות בין האפשרויות הקיימות: …לעשות סיבוב בין היקבים הנהדרים שאומרים שישנם כאן, או לטייל לכוון הגבול עם צ'ילה, כאשר היעד המרכזי הוא Puente del inca  בחרנו בהמלצה של הבחורה במרכז המידע שאמרה חד משמעי "הגשר של האינקה". יצאנו לדרום ופנינו לגבול עם צ'ילה לכוון העיירה היפה  Uspallata על כביש מספר 7, הדרך צרה וכל המשאיות הנוסעות לגבול יוצרות טור אחד ארוך של רכבים. הנוף מפצה בגדול על האיטיות של הנסיעה הארוכה אבל המדהימה ביופיה. בדרך אנחנו גם נהנים מיופים של גידול הענבים ליין סביב העיר מנדוסה מדובר באלפי דונמים כנראה. תוצרת יין שכבר הופיע ודאי בחנות היינות הסמוכה לביתכם בארץ… אנחנו מגיעים לעיירה הוספייטה ומשם הנסיעה זורמת מהר יותר, עד אשר מגיעים ליעד המדהים של Puente del thbev  שהוא גשר טיבעי על הנהר מנדוסה שזורם תחתיו וצבוע בצבעים מדהימים של מי גפרית שנובעים בנקודות על צידי הנהר. הנוף מרגש ממש ומשם אנחנו נוסעים לצלם את פיסגת ההר הגבוה ביותר ביבשת אמריקה: Aconcagua שגובהו 6960 מטר. הדרך חזרה מהירה יותר ויפה לא פחות ובגלל שהצפיפות על הכביש נמוכה, אנחנו גם יכולים לעצור ולצלם מה שפיספסנו בדרך הלוך. חזרנו אחר הצהרים לדירה ששכרנו אתמול ויצאנו להשלים צילומים בעיר.

להתראות. גבי ושי

————————————————————————————————————————————————-

עריכה יוני. כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לגבי פלקסר

————————————————————————————————————————————————-

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

24 בפברואר 2013 גבי מחנה את האופנוע ומצרף את שי לסיבוב – כתבה 39

לאחר עשרות אלפי ק"מ על האופנוע

גבי מעמיד אותו למנוחה, מצרף חבר, שוכר רכב

שוב יוצאים לגמוא מרחקים

IMG_1288.JPG


הצג מפה גדולה יותר

אתחיל במי זה שי : חבר ילדות , למדנו יחד בכפר הירוק, עשינו צבא ביחד בנח"ל ( היינו גרעין לקליה ) ומאז יחד בקליה. התכנית היא לרדת ל- El bolson ולטייל קצת באיזור. לרדת לטרוולין ןלחצות את הגבול לצ'ילה בפוטאלפו ולרדת לקארטרה אוסטראל (אותה חציתי על האופנוע אך לפני חודש וחצי) ולפנות צפונה לצ'יטן. לחצות במעבורת לחצי האי צ'ירואה. לעלות את הקראטרה צפונה לכוון פוקון ולחצות שוב חזרה לארגנטינה. משם לעלות צפונה לכוון סלטה וחוחוי, ככל שיתן לנו הזמן. לאחר מכן נגיע למפלי האיגואסו. נשוב חזרה לבואנוס איירס ב – 12.3 כאשר לשי יש טיסה לארץ ב – 14.3. בתוך כל זה אצטרך להחליט על המשך הדרך שלי. השאלה היא אם להמשיך לרכוב קצת צפונה לכיוון ברזיל, או לטוס למיאמי עם האופנוע , (יש לי טיסה ב – 20.4 מפלורידה הביתה). כרגע האופנוע שלי שמור היטב בחניון הבית של בן דודי. כמו שכבר נכתב כאן באתר, בבואנוס איירס יש מוסד ייחודי: "דאקר מוטוס" מוסך/הוסטל בשכונת פלורידה שהקימו חוויאר ואשתו סנדרה, שני חבר'ה יהודים שהבינו כי יש תנועה ערה של תיירות אופנועים בדרום אמריקה. מאז, אופנוענים זרים נעזרים בהם, בתיקונים והכנת האופנועים, מגורים (תנאים פשוטים למדי, במיטות קומותיים) ועזרה במשלוח אופנועים מעבר לים. כך שהייתי בקשר עם סנדרה מ"דקר מוטורס" לגבי האפשרות שהיא תארגן לי את כל העברה של האופנוע למיאמי.

שכרנו רכב בחברת Localiza בזכות המלצות טובות והפריסה של החברה בארגנטינה. אני משמש כנהג , מדריך, דובר ומתכנן מסלול. שי לא דובר כלל ספרדית, נהנה מצפיה בנוף… 🙂 . סה"כ המרחק המתוכנן בסיבוב הזה עם שי הוא כ-8-10 אלף ק"מ. אגב, מחיר הדלק בארגנטינה הוא כמחצית ממחירו בארץ בעיקר בגלל שער המטבע שעובד לטובתנו.

יום שני 18.2.2013
היום בתכנית, לצאת לדרך לכוון Bariloche  כ-1630 ק"מ מבואנוס איירס. קבענו עם בן דודי שיפנה אותנו לחלפן כספים כדי לשפר ולמקסם את ערך כספנו… החלפנו סכומים יפים כדי להנות מהמתנה שארגנטינה נותנת לתייר שבא עם דולר מזומן. השער הרשמי של הדולר הוא כ – 4.9 פזו לעומת זאת, השער "המקביל" כמו שהוא נקרא, עומד היום על 7.7 פזו לדולר, (הופך ש"ח ישראלי 1 ל – 2 פזו ארגנטינאים) כך שהוא מוזיל מאד את העלויות הגבוהות הקיימות כאן. לאחר ששי הכיר גם את החלק הארגנטינאי של המשפחה שלי כאן, יצאנו לדרך הפקוקה והצפופה מערבה. את העצירה הממשית הראשונה, עשינו בעיר קטנה וחמודה בשם Trenque lauquen  שהייתה נעימה מאד למרות השעה המאוחרת בה הגענו. מאחר ומדובר בארץ הבשר המוחלטת, הלכנו לעזור לה להפגין את המומחיות הזו… אכלנו סטייק טוב ושתינו קפה נהדר בבית קפה נעים ונפלנו למזרונים בכיף .

יום שלישי 19.2.2013
בארץ הענק הזו שאינה נגמרת, צריך סבלנות, כושר נהיגה ותכנון. היום מתוכנן יום נסיעה ארוך לכוון העיר Neuquen חתיכת נסיעה של -850 ק"מ. הנוף מתחיל להשתנות – אנחנו עוזבים את אזור הפמפה הרטובה (כמויות גשם של כ- 900 מ"מ) ונכנסים לאזור הפמפה היבשה (כ – 600 מ"מ גשם בשנה) עדיין שולטות באזור חוות המשלבות גידולים חקלאיים עם טיפוח בקר לחלב ובשר. רק דרומה יותר, אפשר לראות שהחוות מגדלות עדרים רק לבשר במרחבי מרעה חופשי. אין באיזור זה די גשם שניתן לבסס עליו גידולים חקלאיים למזון או תעשיה. ה GPS משך אותנו לכביש צדדי שהיה קצר יותר אך איטי יותר בגלל שהיה משובש, יחד עם זאת, זכינו בסוג של פיצוי השמור למי שבוחר בדרכים לא שגרתיות – בנוף שונה ומיוחד. כאשר חצינו את Rio grande זכה הרכב שלנו לחיטוי שיש לעשות כאשר עוברים ממחוז למחוז (מלה פמפה ל – ריאו גרנדה) כדי למנוע העברת מחלות צמחים ובע"ח – במחיר סמלי של כמה פזוס. לקראת אחר הצהרים, הגענו ל- Neuquen שהיא עיר ממש גדולה (כ-250,000  תושב ותושבת ) ומצאנו לנו מקום להתמקם ואפילו הספקנו לעשות סיבוב בעיר ומסעדותיה.

יום רביעי 20.2.2013
לאחר ארוחת בוקר משביעה למדי, יצאנו שוב לדרך החולפת בנוף שטוח, בו השמים, הכביש וקו האופק נשארים כאילו באותו מקום במשך שעות. רצינו כבר להגיע מוקדם ככל האפשר לברילוצ'ה ולהתמקם. יש לנו כוונה להשאר בה כמה ימים. לאחר כשעתיים, עצרנו לקפה בעיירה קטנה בשם  Piedra del agua (בתחנת דלק של Petrobras ) המקום נעים ביותר במזג אויר יפה וקשה להסתיר את העובדה… שמה לעשות אנחנו נהנים… בהמשך, הנוף הופך להיות הררי יותר זרוע חורשות שהופכות ליערות. הכביש האיכותי מתפתל בנינוחות בין גאיות וצלעות הרים כשפה ושם, חוצים גשרים על נחלים ונהרות שוקקי מים. אנחנו עוצרים לצלם כל הזמן, מגיעים אחר הצהרים ל-  San carlos de bariloche ומתבייתים על מקום שהייתי בו בעבר והשאיר לי טעם טוב, ואכן מצאנו אותו אבל מגלים שהוא סגור מזה חודשיים. לא רחוק מצאנו לנו מקום נעים להעביר בו מספר לילות. התארגנו ויצאנו לכוון שדה התעופה לקבל אישור מחברת השכרת הרכב, להעברתו לצ'ילה. אישור שאפשר לקבל רק כאן. משם פנינו לתחנת מידע לתיירים לאסוף הסברים על אפשרויות הטיול באזור. בערב הלכנו לאכול סטייק אצל  Tony שהרבה ישראלים המתיירים באיזור (ויש הרבה) עולים אליו לרגל.  שי הודיע שהוא נהנה מאד מהסטייק שלו ואני לעומת זאת…אגיד רק שאכלתי יותר טובים ממנו…

יום חמישי 21.2.2013
היום החלטנו לעשות את מה שנקרא כאן Circuito chico , זה מסלול היקפי המתחיל מערבית לעיר וכולל עצירות בנקודות נוף מיוחדות לאורך האגמים. התחלנו בעליה ברכבל ב –  Cero campanario המופלא שממנו נשקף נוף מדהים של האגמים באזור, שכדי לעכל את עוצמת היופי, יש פשוט לשבת, לראות ולהפנים את הייחוד של המקום. הרבה תיירים מגיעים לאיזור האגמים, בטיסות מיוחדות מצפון אמריקה ואירופה. ויש הטוענים שהבתוליות הפראית של חבל ארץ זה, הכולל את הרי האנדים במזרח – יפה בהרבה מהנופים האירופאים הקלאסיים. משם המשכנו לתצפית בשם Punto panoramico  שאפשר לראות את האגמים הכחולים מזוית אחרת נוספת, לא פחות יפה ומרשימה. המשכנו ל-  Parque municipal llao-llao ומשם לאזור  Colonia suiza שם הוספנו לעצמנו כמה מאות גרמים כאשר בלענו 2  Choripan כל אחד (זוהי לחמניה עם צ'וריסו). משם המשכנו ל –   Cero catedral וקינחנו את היום בגלידת  Jauja המפורסמת. בערב הבנו כי אכלנו הרבה אבל לא מספיק אז…קדימה, הלכנו לאכול במסעדה מקומית…החיים הטובים.

יום שישי 22.2.2013
אנחנו  באיזור האגמים. חלקת אלוהים הלקוחה ישר מחוברות תיירות וגלויות שמדביקים למקרר. היום עשינו את המסלול בשמו המקומי:  Circuilo grande זה מסלול של 7 האגמים אך בלי להגיע ל- San martin de los andes . יצאנו לכוון העיירה Va. la angostura מצפון מערבית לברילוצ'ה, לאחר שעוקפים את הצד המזרחי של אגם  Nahuel huapi שעליו יושבת ברילוצ'ה. מזג האויר הקייצי שהיה איתנו היום, הוסיף הרבה ליופי שראינו כל הדרך לאנגוסטורה. שם ישבנו לקפה ראשון במסעדה נחמדה ליד המעגן של העיירה הציורית, המוקפת הרים מיוערים, מפרצים רגועים, ובתים שיושבים על ובתוך הנוף. מקום ציורי שחולמים עליו.  משם המשכנו צפונה לא יכולנו להרגע מהיופי הנדיר, כך שעצרנו לצילומים כמעט בכל אגם שעברנו לידו עד שפנינו מזרחה על דרך לא סלולה מספר 65 לכוון העיירונת  Va.taraful הנוף בדרך אליה, היה אולי היפה ביותר עד כה. הדרך הלא סלולה התפתלה בנוחות ביחס לנסיון שלי מרכיבת השטח כשעוד עברתי בשטחים דומים על אופנוע. בטרפול עצרנו לארוחה קלה בבית קפה מדהים ובמזג אויר נעים ביותר והרשנו לעצמנו להתנהג כמו תיירים. כלומר לא הפסקנו להתפעל בקולי קולות. יצאנו בכביש הראשי מספר 237 ואיתו שבנו חזרה לברילוצ'ה.

חג שמח לכולם ממני גבי

—————————————————————————————————————

עריכה יוני. כל הזכויות C שמורות לגבי פלקסר

—————————————————————————————————————

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

16 בפברואר 2013 גבי נח בבואנוס איירס – כתבה 38

בואנוס איירס הצומת ממנו גבי

יצטרך להחליט, מה הלאה

P1080912.JPG

ביקור בחווה המשפחתית אי שם בפאמפאס מדרום מערב לבואנוס-איירס


הצג מפה גדולה יותר

אני כרגע בבואנוס איירס, נח לאחר רכיבה של כמה עשרות אלפי קילומטרים. שוקל מה הלאה. בינתיים יש משפחה ויש אחלה מקום 🙂

יום שבת וראשון 9,10.2.2013
בערב יום שישי הוזמנו לבקר בחווה שבבעלות משפחת דודתי בארגנטינה והמנוהלת ע"י בנות הדודות שלי שנסעו לחווה לסוף שבוע של עבודה ומנוחה. מאד עניין אותי לראות את החוות החקלאיות באותם אזורים. כך שקפצתי על ההזדמנות. היציאה מהעיר בשבת בבוקר, הייתה סבירה אך איטית בגלל הצפיפות (יש סוף שבוע ארוך של 4 ימים) אבל בסוף זה השתחרר ויצאנו לכביש הפתוח. החווה במרחק 550 ק"מ (רק כדי להבין, המרחק בין אילת למטולה בקו ישר, הוא 420 ק"מ) אך עדיין במחוז בואנוס-איירס ונמצאת על הגבול עם מחוז La pampa  דרום מערבית למחוז Buenos aires. הנסיעה ארכה כ – 6.5 שעות וחלפה על פני חוות חקלאיות גדולות. עצומות ממש. כמה מקום יש להם כאן, אפשר להשתגע… אזור המזרחי יותר, הקרוב נקרא "פמפה רטובה" (בזכות כמויות הגשמים הגבוהות) והאזור המערבי שבו יורדים רק כ – 600 מ"מ גשם בשנה נקרא סתם: "פמפס". הגידולים העיקריים הם הסוייה שמחירה הגבוה בשווקים העולמיים עוזרים מאד לארגנטינה (כמובן שעל היצוא יש מיסים) תירס וחמניות לשמן. חלק מהגידולים משמשים לשילוב בייצור ביו-דלק. עברנו על פני מאות ואולי אלפי – קילומטרים מרובעים של הגידולים האלה בנסיעה דרום מערבה לכוון החווה על כביש 5. בנוסף לזה, יש בחלק מהחוות רפתות חלב ועדרי עגלים לבשר ממלאים את שטחי המרעה הפתוח. לפי ההסבר שקיבלנו, אין להם מערכת להסדר מחיר החלב כמו בארץ ובשנים האחרונות, הדבר גרם להפסדים בענף החלב שהלך וקטן עד למצב בו היום המוצר הזה נמצא על גבול החסר. הם מאמינים, כי כרגע מחיר החלב צפוי לעלות, מה שישפר את התוצאות העיסקיות של הענף. עשינו סיבוב בחווה שגודלה 2500 אקטר שהם כ – 25000 דונם (יש להם 2 כאלה באזור) וחווינו חוייה חקלאית נהדרת, בנוסף לאוירה משפחתית יפה. ישנו לילה בחווה המטופחת ולמחרת לקראת הצהרים, יצאנו לדרכנו חזרה לבואנוס-איירס. הפעם, הנסיעה נמשכה כ-8 שעות, זאת בגלל הצפיפות הרבה בכניסה לעיר הענקית הזאת.

יום שני 11.2.2013
לאחר יום הנסיעה הארוך אתמול, חיבקנו את המזרנים היום עד מאוחר. התנהלנו באיטיות של אנשים בחופשה ורק בצהרים יצאנו להפלגה בסירה של בו דודי על יובלו של נהר הפראנה. האזור הוא השפך המחבר אותו לנהר La plata המקום מתאפיין בסבך פראי אדיר, שופע צמחיה ומצטיין ביופי ייחודי. לא מעט אנשים מתחברים למקום, קונים לעצמם חלקות קרקע ובונים בתי נופש לסופי שבוע (גם למשפחתי יש בית כזה). ההפלגה נמשכה בכיף ועצרנו באחד "האיים" לאכול ארוחת צהרים מאוחרת המבוססת על… בשר כמובן. בערב, בדרך חזרה לבואנוס, עצרנו באחד המוקדים של הקרנבל הנחגג ברחבי המדינה (ושלח את כולם ליומיים חופשה מעבר לסופ"ש) נהנינו מאד מהאוירה והחוייה של שמחה המונית מקומית, בה משולבת מסורת נוצרית עם מסורת תרבותית מקומית. בדרום אמריקה הקרנבלים נחגגים כל הזמן, בכל רגע נתון ביבשת מישהו מוצא סיבה לחגוג ולהשתחרר. זו באמת שמחה אישית של אנשים. בפשטות, בצבע ובהשקעה שלעיתים מתוכננת כל השנה.

בקיצור, כמו שכבר הבנתם, עכשיו האופנוע מאופסן בבית דודי לקראת המשך המסע – ברגע שאחליט לאן אפנה את החרטום – כן, רחוק ממסע אופנוע , אבל ממש בתוך חוייה תיירותית נהדרת.

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

פוסטים קודמים »