יציאה להרפתקה יש בה אולי סוג של געגוע ללא שגרתי, להפתעה. הצורך הטבוע בנו לאתגר את אי הוודאות ואת הקושי, קשור גם למעקב אחרי סיפור הרפתקה של מישהו אחר בזמן אמיתי. ולמעקב שכזה יש את הרגעים המיוחדים שלו, כמו העלמותו של הגיבור והחשש שעולה בנו מעצם העובדה שהפכנו בהסכמתו או לא – לשותפים, למעורבים ולדואגים.

הנה, לאחר שבוע של העדרות בגלל קשיי תקשורת, זאק חזר לדווח מהקטע המרתק של צפון מערב אוסטרליה הטרופית.

יתוש שהוא פיל

הצג מפה גדולה יותר

אחרי יום רכיבה ארוך וחם, שבתחילתו עברתי ממדינת Western Australia) WA) ל Northern Teritorry) NT) הגעתי ל Katherine שנמצאת במיקום מצוין לרכיבה (כ 300ק"מ) לפארק קאקאדו. השארתי את צמיגי השטח שסחבתי מBroom במוסך אופנועים מקומי ומסרתי שאחזור עוד שבוע להחליפם.

אם אני כבר ב Katherine נצלתי את ההזדמנות ורכבתי בבוקר ל Katherine Gorge בפארק Nitmiluk – כ- 30 ק"מ מהעיר. למרות החום הכבד והלחות, הרכיבה היתה מדהימה. Katherine Gorge הם בעצם 13 קניונים שחוצים את האדמה ובדר"כ מלאים במים ומוקפים צמחיה עבותה. המים והצמחיה הם בית גידול ענק באמצע השממה לציפורים ומגוון חיות אחרות, ביניהם גם תנינים. הנוף היה ארוחת בוקר נהדרת והמשכתי עם חיוך גדול על הפנים 300 ק"מ צפונה לפארק קאקאדו.

הנתונים היבשים של פארק קאקאדו מרשימים בפני עצמם, שטחו כשטח מדינת ישראל, נמצאים בו כ- 60 מיני יונקים שונים, 280 מיני ציפורים ו 1700 מיני צמחים.

הרכיבה אליו, נותנת הרגשה של רכיבה לתוך לוע הארי של ממלכת החיות. ללא ספק החיות שולטות בכל פינה ובכל מקום ישנם שלטי אזהרה שלא להתקרב לשפתו של כל מאגר מים מחשש לתקיפת תנין.

למעלה: פארק קאקאדו

בפארק ישנם כמה מקומות לינה ואני בחרתי לפתוח את האוהל באזור מיוער הרחק מהקראוונים והמקומות המלאים בתיירים. אחרי הקמת האוהל רכבתי רכיבה קצרה למקום ממנו יוצאים לשייט ונרשמתי לשייט שקיעה על הנהר הצהוב שהיה שווה כל אגורה. כמות התנינים והציפורים שיוצאים לקראת ערב לחפש מזון היא מדהימה והשקיעה עצמה מעל האזור המטורף הזה, היא מיוחדת במינה. (תמונה עליונה כאן)

לקראת חשיכה, חזרתי לאוהל ואז שמעתי אותם. את היתושים. ועם רדת חשיכה, כל אזור הפארק הופך להיות ענן כבד של יתושים. ולא יתושים כאלה מהעיר, אלא יתושי האזור הטרופי שנראים ומרגישים כפילים. למרות החום והלחות לבשתי 2 שכבות בגדים ארוכים והדלקתי מדורה מהר ככל שכולתי. לצערי, 2 הדברים לא ממש עזרו. היתושים המשיכו לעקוץ דרך 2 חולצות ולמרות המדורה שדלקה, הם לא נרתעו אלא אם נעמדתי כולי בתוך העשן. בעזרת חוש מיוחד שכנראה יש להם, היתושים האלו מוצאים את הוורידים ועוקצים במרץ. לפני הכניסה לאוהל, התעכבתי על הכנת ארוחת ערב זריזה, מלאכה שבה ידיי היו עסוקות יותר בגירוש היתושים.

ואז הרגשתי שמישהוא מסתכל עליי.. שמעתי רחשים סביב, וכיוונתי את פנס הראש לעבר היער מסביב.

כ- 5 כלבי דינגו עמדו כ- 20 מטר ממני, ברווחים שווים בין העצים והסתכלו עליי.

ווידאתי שסכין הצייד נמצאת בהישג יד והמשכתי עם ארוחת הערב. ידעתי שהדינגו לא תוקף שום חיה הגבוהה ממנו וקיוויתי שהחבורה שמסתכלת עליי גם שמעה על החוק הזה. במקרה הכי גרוע, לפחות אקח איתי את הראשון שיעז לתקוף 😉

(רק לפני שבועיים תקפו 2 כלבי דינגו, ילד בן 3 על האי פרייזר הממוקם בחוף המזרחי – http://www.news.com.au/national/girl-3-mauled-by-dingo-at-fraser-island/story-e6frfkvr-1226044693612 )

סיימתי את ארוחת הערב, וידאתי שהכלבים עדיין במרחק סביר ונכנסתי לאוהל במהירות האפשרית. הייתי עסוק עוד שעה ארוכה בחיסול הפילים שנכנסו לאוהל יחד איתי, נכנסתי עם לבוש מלא לשק השינה החורפי שלי. (בחוץ 28 מעלות ו 80% לחות), כיסיתי עצמי לגמרי, תחבתי את אטמי האוזניים, כדי להשתיק את הרעש הנוראי של זמזום מליוני היתושים שבחוץ וניסיתי להרדם.

עם עלות השחר, היתושים נעלמו. רכבתי בנינוחות בפארק ענק ועצרתי מדי פעם, להביט בציורי קיר עתיקים שציירו האבוריג'ינלים בתקופות עתיקות.

לקראת אחר הצהרים יצאתי מהפארק ורכבתי לכיוון דארווין שם תכננתי לעצור לכמה לילות להתרעננות. בדארווין פתחתי מפה והתחלתי לחפש מה לעשות עם השבוע עודף שהייתי בו בגלל שהרכיבה על ה Gibb River Rd לא יצעה לפועל.

הבחירה המיידית הייתה לרדת למרכז האדום לכוון Alice Springs וסלע ה Ayers Rock (האולורו ULURU , בשפת האבוריג'ינים) זה לא היה בתכנון המקורי אבל שם, במדבר, אוכל לנצל את צמיגי השטח וחוץ מזה, רק הארכה של 1000ק"מ מהמסלול המקורי והשבוע עודף ייתן לי מספיק זמן ל"שחק" בשטח ולרדת מהכביש הסלול J

אחרי יומיים התרעננות בדארוין, רכבתי לכיוון הפארק השני בגודלו באיזור – Litchfield Park.

למעלה: ליצ'פילד פארק

בגלל היותו קטן בהשוואה לקאקאדו, ניתן לבקר בו תוך יום אחד ולראות את כל מפלי המים המפוזרים בו.

בפארק ארבעה מפלים יפים, וכמה מוקדים שונים של בריכות מים, בהן ניתן לשחות, במהלך העונה היבשה, ללא סכנה מתנינים.

תופעת טבע מעניינת בפארק הזה הוא הימצאותם של קיני טרמיטים המגיעים לגובה של 3 מטר ובנויים לאורך הציר צפון – דרום דבר המווסת את החום בקן. קשה לעמוד ליד מבנה כל כך גדול ומתוחכם ולהאמין שנבנה בע"ח כך כך קטן.

למעלה: תילי הטרמיטים Cathedral domes

באותו ערב הגעתי חזרה ל Katherine ולמחרת הייתי בסוכנות האופנועים עם הפתיחה.

צמיגי השטח הורכבו בזמן שאני התענגתי על א. בוקר ורכבתי דרומה לכוון המדבר האדום.

בפעם הבאה – מדבר, שממה, אבק אדום וחוות בקר של 2 מיליון Acre…

להתראות בהמשך, ZAC

————————————————————————————————————————————————

ערך בקטנה-יוני. [סוף סוף צחי כתב בעברית 🙂 וחסך לי את מלאכת התרגום ] כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לצחי

———————————————————————————————————————————————–

מאת: יוני   ·   קטגוריות: אופנועים and הרפתקאות   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

רכיבה של שכרון חושים ושוּלָה…

מזג האויר הגיש לנו מנה ראשונה קרה ורטובה.

אך הגורל זימן לנו מנה עיקרית: מוזיאון אופנועים חד פעמי!

הצג את הוראות הגעה אל Rømø, Denmark במפה גדולה יותר

בניגוד מוחלט לאתמול, התעוררנו לבוקר חורפי וקריר מאד. נגמר הפינוק של ברלין, לארוחת בוקר צריך לדאוג לבד… וצרכנייה דווקא יש, אז אורי ומיכאל יוצאים שמחים לעשות שופינג בסופר! לא ממש קניות למשפחה. בסה"כ מצרכים להכניס אנרגיה על הבוקר… וחוטפים בומבה בקופה. בחיי שחיטה לא כשרה. הקופאית לא מתרשמת מההפתעה על פנינו ורושמת –  26 יורו על כמעט כלום. אז מסתפקים במה שיש. אין מצב לצאת על קיבה ריקה. לך תדע איפה תמצא שוב אוכל.
תפילת הדרך נאמרת בכוונה ועצימת עיניים, כנדרש ע"י כבוד הרב הראשי אורי ויוצאים לדרך מזרחה וצפונה לכיוון מאלמו Malmo – שבדיה.
08:00 יציאה ברכיבת בוקר ערפילית, כשאנחנו עטויים חליפות סערה לקבלת הגשם שהניח לנו ביומים האחרונים ונראה כי הוא שוב בדרך.

תידלוק בוקר – וואוו כמה יקר: 8.3 שקלים לליטר! ואנחנו חשבנו שבארץ הדלק יקר… יש לאן להתפתח… (מאחר ואנחנו בונים על כך ששטיינייץ לא ממש קורא בלוגים של אופנוענים. אל תגלו לו. וכולנו נמשיך לקטר בכיף…), השמיים קודרים ואפורים וקבלת הפנים ליום החמישי די מדאיגה, כבר התרגלנו לשמש סטייל אוגוסט… אבל בינינו, גם זו חוויה. כבישים שלא נגמרים ונדמה כל רגע, שאנו רוכבים אל אופק שרק הולך ומתרחק, הכול מסביב שלו ורגוע, אתה והאופנוע לבד, חוויה אישית מרתקת עד דמעות…

עזבנו את הכפרים הציוריים והשלווים, יצאנו מזרחה לדרך המהירה-  כביש 45 לכיוון צפון, לעיר קולדינג Kolding ומשם מזרחה על כביש 20 לכיוון מידלפארט Middelfart (סליחה להומור הנמוך- אבל באמת נשמע כמו פלוץ בינוני) .
לאחר כ – 60 ק"מ של רכיבה בגשם דוקרני משהו… ואפילו מעצבן! לקחנו ימינה ודרומה על כביש 9 .
הבטחנו שמהיום מתחיל הטיול : בואכה כביש 8 הגענו לטירת אגסקוב Egeskov Castle, עמדנו בתור לקופה –" כמה עולה כרטיס כניסה?" אנחנו שואלים ומכינים כמה שקלים…. "81 יורו לשלושה מבוגרים", נאמר מעברו השני של החלון, "מה?!" אנחנו מסתכלים האחד על השני: "נכנסים או לא?" ברור שכן, הרי לא נחזור על עקבותינו אנחנו כבר פה. הסיור בטירה המדהימה וההסבר הרהוט מהמדריך הארגנטינאי הצמוד – מיכאל, ניחמו בנו את תחושות יוקר הביקור.

ההפתעה הגדולה

ואז אנו יורדים למטה כדי לעבור למבנה הבא בעודנו מתקרבים לדלת ולפתע רואות עינינו אופנועים נעוצים על גג משופע. נעתקה נשימתנו: מסתבר כי מלבד הטירה, יש במקום מוזיאון מוטורי עם דגש על אופנועים, יחיד מסוגו. אוסף מרשים ביותר, המכיל כמה מאות אופנועים מסוגים שונים, מתקופות שונות בהיסטוריה הטכנולוגית של העולם. התמונות שלפניכם מעידות עד כמה המקום מרשים; יש בינינו שמצאו שם את דגמי האופנועים שגדלנו לצידם ואולי אף רכבנו עליהם. מי שיגיע מביניכם לכאן, ימצא וודאי אופנועים שחלם עליהם או שמע עליהם מסיפורים. וככל שהדבר נוגע לנו (המשוגעים לדבר… והחולים באמת…) זו ההגדרה האולטימטיבית למושג: "תאווה לעיניים". הלב מחסיר פעימה, מפרפר בהשתאות אל מול פלאי הטכנולוגיה, העיצוב והתרבות, של עולם האופנוענות. קיבלנו כאן המחשה; כמה ארוכה, רחבה ועמוקה ההיסטוריה של התחום – וכמה אנחנו חסרי ידע ממשי בתחום וכי רובנו מכירים רק את האפנוע שלנו ושל החברים שלנו, האופנוע שהיה לנו ואולי זה שאנחנו חולמים עליו. יש במוזיאון אופנועים מתחילת המאה הקודמת וסיפורים על האנשים שמצאו אותם (מצגות וסרטונים על מסכי פלזמה באולם) ושיפצו אותם עד היסוד. ברור לכם, ששום סכום או מחיר כרטיס כניסה, גבוהים ככל שיהיו – לא ממש עיניינו אותנו, אל מול אוצר שכזה – עכשיו נרגענו והבנו: היה שווה ובגדול. חברים, מי שמזדמן לסביבה. חובה ! חובה ! חובה ! להיות שם. הנה בבקשה, רצף נבחר של צילומים מהמקום:

ועוד חוב קטן מאתמול, אני שמח לבשר לקהל הקוראים שלנו, שאחרי דיונים סוערים וסוחטים והתלבטויות רבות… הצטרפה אלינו למסע באופן רשמי ומוצהר שולה גארמין. שולה דוברת מספר שפות בצורה רהוטה (מס' משפטים מצומצם וממוקד…), קול צורם שתלטן ומנדנד, כשאתה לא מקשיב לה (…"בעוד 200 מטרים פנה שמאלה"…"מחשבת מסלול מחדש"… ועוד כל מיני כאלה…). עם שולה בחרנו לדבר בספרדית ולהושיב אותה אחר כבוד בחזית אופנועו של מיכאל. אתו היא הכי מסתדרת וגם יותר קל לה עם דובר השפה. (אנחנו עם דגם מסדרה 600 שהגיע עם האופנוע).

שולה מכירה היטב את אירופה ותלווה אותנו לאורך המסע ( למרות שהיום היא קצת פישלה…) עד החזרה למינכן. המשכנו על כביש 163 דרך הישובים הכפריים, לא לפני שעצרנו בחנות אופנועים לקנות כפפות חורף חדשות למיכאל. רוכבים לכיוון צפון מזרח וחוזרים לדרך מהירה – כביש 20 לכיוון מזרח.
בדרך אנחנו חולפים על פני מיצר Great Belt וגשרי סטורבלאט שני גשרים אימתניים בגודלם, גובהם, רוחבם, עומקם ואורכם. שניהם חוצים את הים, כמה מוזר ומיוחד. לראות את הצג של שולה גארמין כשאנחנו על הים – הכול כחול מסביב ורק קו אמצעי אחד… ממש תחושה של חציית ים סוף המקראי…
שלא תחשבו שלא משלמים על חווייה עוצמתית שכזו – בכניסה לכביש 20 "שדדו" אותנו ב – 50 יורו לשלושת האופנועים וביציאה גילחו מאיתנו, עוד 66 יורו לשלושת האופנועים, חוץ מהעובדה, שמאד מאד יקר פה ויורו מקבלים רק בשטרות. את העודף מחזירים בכסף מקומי במטבעות שאין לנו ממש מה לעשות איתן.

זוכרים את השמיים המאיימים? הגשם לא פסק מלרדת ובמשך כ- 100 ק"מ, כשאנו חמושים בחליפות הסערה ונשטפים כהוגן, בהמשך חצינו מדרום לקופנהאגן בירת דנמרק וממש בסמוך לשדה התעופה הבינלאומי, הגענו לעוד פרוייקט אדיר ממדים,  המחבר את מערב צפון סקנדינביה לדנמרק. למאלמו בשבדיה. זה מתחיל במנהרה באורך 4 ק"מ, שעוברת מתחת לים ואחר כך עולים על עוד גשר עצום, שקצהו נוגע בשולי העיר מאלמו. נכנסו לעיר לחפש מקום לינה ולאחר תנאי הצימר המינימאליסטי של אתמול… מצאנו חדר משפחה מפנק במלון במרכז העיר, כולל ארוחת בוקר. עם חנייה תת קרקעית מוגנת לאופנועים.

עכשיו ניתן להוסיף עוד 427 ק"מ למניין מד האוץ שעומד בסוף היום החמישי, על 1557 ק"מ.
שני השועלים הבוגרים כבר חורפים מזמן ואני חייב ללכת לתפוס תנומה וכוחות למחר.

אז ביי בינתיים וניפגש מחר בנורווגיה.

ממיכאל, אורי וממני.

איציק

———————————————————————————————————————————————–

ערך-יוני. כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לאיציק מיכאל ואורי

———————————————————————————————————————————————–

מאת: יוני   ·   קטגוריות: אופנועים and הרפתקאות   ·   יש 8 תגובות, הוסף תגובה    

יום רכיבה שִמשי מברלין לדנמרק

העניינים מתחילים להכנס לקצב: רכיבה, ארוחה, חניה, רכיבה.

ננסה להעביר כאן את ריח המרחבים. ואגב, מזל שפרות וסוסים לא יכולים לעוף…

פרידה מברלין – בשער ברנדרבורג.

הצג את הוראות הגעה אל Rømø, Denmark במפה גדולה יותר

יום האתמול התאפיין שוב בטיול לילי ברחובות ברלין וארוחת ערב במסעדה מזרחית – או ליתר דיוק; מסעדה טורקית. סופסוף אוכל שמדבר עברית ואפילו בעלי המקום, מקשקשים בשפת מותגי המזון שלנו: – חומוס, פלאפל, שניצל, קבב… היה בהחלט טעים – (כנראה כשרעבים הכול הולך…). נראה לכם כמו טיול משפחות ולא אופנועים? זה היה רק ל"חימום הקנה"; כבר אמרנו: "האופנוע – על בנזין, אנחנו – על אוכל טוב" . מי שמחפש סֶבֶל וסכין בין השיניים, או ענני אבק ועקרבים בשק"ש. לא הפעם. האמת, גם אנחנו מחפשים… אבל מה לעשות. אירופה בעונה הזו כלכך מהנה ומפנקת, שאנחנו מוותרים כרגע על האקסטרים 🙂 אך הסירו דאגה מליבכם, הטיול האמיתי מתחיל מדנמרק.

ברלין בתנאי שדה… כאילו

היום הרביעי התחיל השכם בבוקר עם חדירת קרני השמש לחדרנו, 05:00 קצת מוגזם לא…? מזמן שלא ראינו כזו שמש…רמז לבאות. התעוררות והתארגנות רגילה של בוקר ויוצאים להביא את האופנועים מהמחסן השמור. מעמיסים את כל הציוד ויוצאים את העיר לא לפני תמונת "הניצחון" מחויבת המציאות, למרגלות שער ברנדרבורג.

רגע, ראשית קצת מו"מ עם השומר במקום, שלא הסכים שנעלה עם האופנועים על הרחבה, אבל בסוף הצלחנו… ישראלים לא ??? ילד ברלינאי שעבר במקום במקרה, זכה להנציח את האירוע המרגש. משם יצאנו דרך רחובות העיר – סיוט אמיתי, התפתלות וקצב איטי. ועם כל כובד הציוד וארגזים… זוכרים את השמש?… כן ! אז גם חם. על ממש.

זהו, יצאנו מהעיר הגדולה לעבר צפון גרמניה, לגבול עם דנמרק. כיוון כללי; המבורג. חתיכת 500 ק"מ של רכיבה רצופה על כבישים מהירים וכמה קטעים של כבישי משנה באיזורים כפריים. חוויית רכיבה ענקית מרגשת. לאורך הדרך, נפגשנו עם קבוצות שלמות של רוכבים, מכל המינים והסוגים. גם בחניות הביניים וגם בכבישים עצמם. בעיקר הרליסטים. בחלק מקטעי הדרך, הצטרפו אלינו מאחור אופנוענים שהאריכו את שיירת השועלים הדוהרת ליעדה הבא. הדרך ארוכה ארוכה. הרבה יותר מיום הרכיבה הקודם, מד המרחק מתחיל לצבור ק"מ והנה אנחנו עוברים את 1000 הק"מ הראשונים שלנו – ובסך הכל עברו רק יומיים של רכיבה. על פני הדרך ובתחנות הביניים, מה לעשות, העושר המוטורי כאן מעורר קנאה. אנחנו מבחינים באין ספור תופעות מוטוריות וסגנונות מיוחדים של כלי רכב. לאורך הדרכים מימין ומשמאל, נשקפים נופים בירוק שלא נגמר בעיניים, מאות תחנות רוח מפוזרות על מישורי הרוח בצידי הדרך ובסמוך לכביש המהיר ונראה כאילו הן סוג של גידול חקלאי בתוך השדות הירוקים.

מזג האוויר ממשיך להתל בנו; היום חם מאד. תנועת האופנוע מול האויר, אינה עוזרת בצינון (כמו יולי אוגוסט שלנו…), ובנוסף, זו עונת החיזור והחתונות של כל החרקים באיזור וכולם; חיפושיות, יתושים, חגבים ובנוסף, כולל כל האורחים שהם הזמינו; נדבקים, נמרחים ומלכלכים את האופנוע… (מזל שפרות וסוסים לא יכולים לעוף) חובה לנקות את המשקף כל תדלוק, שאם לא, שדה הראייה נעלם.

יש רגעים המוכרים לכל רוכב…

אחרי רכיבה ארוכת שעות, הגענו לגבול דנמרק; מת. ריק. שומם לגמרי. אין איש בסביבה שיכול להנציח את שלושתנו; "הלו!! יש מישהו בבית?"…נאלצנו לצלם אחד את השני או אחד את שנינו, פתאום הגיח רוכב אופניים מכיוון גרמניה, כשאורי סימן לו לעצור – עם תנועות של 'לצלם אותנו' – הוא פשוט עשה סיבוב פרסה וחזר לגרמניה – אפשר להבין אותו…אולי חשב שאורי איזה שוטר תנועה – שימו לב לצילום כאן :-))).

נכנסנו לדנמרק והתחלנו ברכיבה על כבישי סרגל שלא נגמרים גם באופק. כמו חוד של מחט שבורח כל הזמן קדימה. בתים ציוריים ואין ספור אחוזות, ובשדות רועים סוסים, פרות, כבשים, אווזים ושאר רכיבים שיכנסו לנו יום אחד ללאפָה…

היעד ללינת הלילה; Lacolk Camping in Romo. נמצא על אי בשם רומו בדרום מערב דנמרק. הגישה לאי; רכיבה של 10 ק"מ על סכר נמוך מאד (כמה מטרים בודדים מעל פני המים) וכביש מעליו. פשוט מדהים לרכוב כך; כמו לרחף על המים. הגענו בשעות אחה"צ, השמש כבר התחילה לשקוע והשילוב של שמש, מים ומרחבים שלא נגמרים – הזכירו לנו בכל רגע, למה כלכך רצינו לצאת למסע הזה.

הגענו לצימר חמוד הכולל: חדר שינה למיכאל, חדר ילדים עם מיטת קומותיים לאורי והסלון לאיציק. מטבחון מאובזר ומושלם לגמרי והכי חשוב! אין שירותים ומקלחת בתוך הצימר (כן! מה שאתם שומעים…). יש בניין שירותים מרכזי. נקי, מצוחצח ומבריק, שהכניסה אליו עם כרטיס מגנטי – (נגמרו האסימונים של פעם…).

האטרקציה של המקום – חוף ים ברוחב של 1500 מטרים עד לקמפינג. רבוד חול-ים קשה הניתן לרכיבה. אפשר להגיע עם האופנועים עד לקו המים ופשוט לרכוב על החוף כמו 4X4 . זו הייתה חוויה אדירה לרכוב כמו ילדים מתלהבים על רצועת החוף המהממת הזו; לאורך ולרוחב. למעלה ולמטה – פשוט חוויה אדירה ומיוחדת. עכשיו, יש פה באינטרנט איזה נודניק, העורך של הבלוג, שמבקש צילומים עם שקיעות ונופים. אז החלטנו לביים קטע כדי להרטיב לכולם את העיניים והחשק. כלומר, לא רק חתנים וכלות הולכים להצטלם על שפת הים. גם אנחנו. (ומזל טוב ליוני העורך שלנו- לחתונת בתו טל, הערב 31 במאי 🙂 ) מה נאמר? מקום מרחיב ריאות ולב. בהחלט מומלץ ושווה להגיע ולנסות… גם אם אין שירותים ומקלחת צמודים.

יום רכיבה מהנה הגיע לסיומו, חוף ים מטריף ואוסף חוויות משותפות לשלושה משוגעי אופנועים.

תביטו בצילום הזה ותבינו הכל 🙂

וכמו כל סיומת של בלוג…ניפגשו מחר. הפעם בשבדיה.

מיכאל איציק ואורי. שועלי מדבר באירופה.

———————————————————————————————————————————–

ערך-יוני. כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לאורי, מיכאל ואיציק

———————————————————————————————————————————-

מאת: יוני   ·   קטגוריות: אופנועים and הרפתקאות   ·   יש 6 תגובות, הוסף תגובה    

חופשה בתוך חופשה

הנה רוכב לו אדם, לבד במרחבי יבשת. אופק רודף אופק. מדבר נושק חופים, מסע. מימוש חלום. לא רק שהוא ביבשת רחוקה, הוא רחוק כמעט מכל דבר-גם בתוכה. צחי מתאים תוכניות למצב. מלטף את הכתף הצפון מערבית של אוסטרליה ומתעמת עם מבואות האאוטבק המיתולוגי. ענן האבק האדום מתחיל להתקרב לבלוג הזה.

שוב. באמצע שום מקום, מצא צחי חיבור לרשת ושלח דיווח. איזה כיף לנו. תודה צחי! (תמונת הכותרת-היא שלו!)

(למעלה: המעויין האדום במפה מסמן את העיירה קאת'רין. ומציין את הנקודה אליה הגיע צחי בפוסט הזה)

ברום Broome הטרופית, הייתה המקום הראשון בו הרגשתי כמו בחופשה קלאסית. שכרתי צריף המשקיף לאוקיינוס ההודי והתחברתי למקום לאורך 3 לילות. פרקתי את כל הציוד מהאופנוע ודבר ראשון הלכתי לברר מתי יפתחו את "מסלול נהר גיב" 'Gibb River Road' לשימוש כלי רכב. אורכה של ה"גיבּ" הוא כ-700 קילומטרים של דרך עפר, החותכת מבעד לאיזור הקימברלי Kimberleys והייתה אמורה להיות הדובדבן של המסע כולו.

למעלה: כייבל ביץ' – ברום

עוד בסידני רכשתי זוג צמיגי שטח המיועדים לרכיבת אקסטרים תובענית, (קוטיננטל TKC-80) ושלחתי אותם לכאן בדואר.
לאכזבתי, מצאתי כי תשתית הגיבּ ניזוקה קשות בעקבות סופת הציקלון האחרונה שהכתה בקימברלי'ס ותיפתח לא לפני עוד שבועיים. מאחר ואין מצב שאני אמתין זמן שכזה, שיקעתי עצמי במשך יומיים, בהנאות הפשוטות שברום מעניקה לאורחיה; אוכל טוב ושחיה במימיו החמימים של האוקיינוס ההודי.
אספתי את הצמיגים שחיכו לי בסוכנות הדואר המקומית וקשרתי אותם מעל לציוד. הארץ הזו עצומה כל כך, שהייתי בטוח שכבר אמצא לי איזו שהיא כברת דרך אחרת, לעשות בהם שימוש. (ואין לכם מושג כמה צדקתי…).
היציאה מברום לכיוון כללי מזרח צפון מזרח, כשאני עמוס במשקל הנוסף של הצמיגים שקשרתי מאחור, הייתה איטית. עצירת התילדוק הראשונה הייתה בתחנת וואלארי Wallarie roadhouse. זו היתה הפעם הראשונה, בה חשתי עצב למראה ילידי המקום – האבוריג'ינים. העיירות הקטנות דרכן חלפתי כל הדרך מברום לקאת'רין Katherine, משהו כמו 1600 קילומטרים בכיוון כללי מזרח, מלאות באבוריג'ינים הבטלים כל היום. יושבים ברחוב בקבוצות, משתכרים או מסניפים אדי בנזין. לדעתי, אחת הבעיות העיקריות של אוסטרליה. זה מעציב לראות לאן הם הדּרדרו תחת שלטון האדם הלבן.

למעלה: חציית איזור הקימברלי היפהפה. צילום תחתון: חניון בו חלקתי דשא עם בושטיאן על ויסטרום וקן שרוכב על הונדה CB250

הדרך לפיצרוי קרוסינג Fitzroy Crossing, שהוגדרה "תכנית B" במידה ודרך נהר גיבּ תהיה סגורה – הייתה איומה ממש, מלאה בורות וחריצים. האויר היה חם ולח ושמחתי להגיע סופסוף לאתר הקמפינג בפיצרוי קרוסינג. כמה בירות קרות ו"אאוטבק-המבורגר" כולל כל התוספות, היה בהם די כדי לשלוח אותי לשנת לילה עמוקה ומפצה.
למחרת, עצרתי בהאלס קריק Halls Creek, וגיליתי שפארק באנגל-באנגל Bungle-bungle national park בו תכננתי לבקר – סגור. כן, גם הוא בעקבות אותו ציקלון. בעודי מתדלק, קבוצה בת 10-15 רוכבים על הונדה גולדויינג. נכנסה לתחנה. החבורה הזו שממוצע גיל משתתפיה חמישים פלוס, רוכבת סביב אוסטרליה פעם בשנה. וזו כבר השנה העשירית. הם עושים זאת גם כדרך לעידוד מודעות ואיסוף תרומה למלחמה בסרטן הערמונית. היה נחמד לקשקש עם החבר'ה האלה ולאחר כמה צילומים משותפים המשכתי בדרכי.

יצא לי איפא לטעום רכיבה במסלול נהר גיב, בדרכי לחווה הזו יצאתי לחמישה קילומטרים של הליכה למפלי אֶמָה Emma Falls , זה אכן היה מאמץ שווה. מי המפלים (יש שניים) צונחים לבריכה אחת ויוצרים נאת מדבר מדהימה באיזור הצחיח הזה. מפל אחד הוא כל כך חזק שלא ניתן לעמוד תחתיו, בעוד השני מתיז כמו ממטרה. ביליתי שם במים הקרירים כשעתיים, לפני שצעדתי חזרה לכיוון האופנוע שחיכה בסבלנות.

למעלה-מפל המים ב"אמה פולס"

העצירה הבאה היתה אגם ארגיל Lake Argyle . זהו האגם המלאכותי השני בגודלו באוסטרליה ויופיו פשוט עוצר נשימה. כל כך התלהבתי מהמקום, שהחלטתי לשהות בו שני לילות ולבלות את כל היום בבריכת השמים Sky pool (בריכה ללא דפנות מוגבהות, התלויה מעל האגם) ולהרגע בין דפיו של ספר.

למעלה: אגם ארגיל – מקום באמת לא רגיל

זהו חברים. בפעם הבאה: איך כמעט הפכתי ארוחה עיקרית ללהקת כלבי דינגו בעודי מקמפנג בפארק הלאומי קאקאדו Kakado national park.

והנה לבקשת העורך. הצילום שלי: הרפתקה דוט קום במהדורת אוסטרלית אדומה. אי שם בין דיונה ללא שם לסלע אלמוני. וכל זבובי האאוטבק מודים לך יוני, על שני ליטר דם שתרמת מגופי לרווחתם כשעצרתי לכתוב בחול (:

יאללה, תהיו בהאזנה 🙂
ZAC
————————————————————————————————————————————————–

תרגם וערך קצת -יוני. כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שייכות לצחי

————————————————————————————————————————————————

מאת: יוני   ·   קטגוריות: אופנועים and הרפתקאות   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

דרור ועתליה עינב מעמיקים את אחיזתם בחלום הרכוב של החוף המערבי:

פסח של אופנועים, חברים, ארוחות ויעדים מיוחדים.

הנה הוא חוזר, דרור שמכסה את גזרת קליפורניה/מחלקת כבישים/אגף מנועים גדולים/תת ענף כיופים/מדור רגועים.

שלא לדבר על הצילומים של עתליה. תיהנו!

דרום קליפורניה-איזור הטיול הפעם

כיאה לטיול אופנועים, בחרנו להתחיל דווקא בהפסקת הקפה והסגריות ובהמשך – בהפסקת אוכל.
יצאנו לחירות, עוד לפני שנכנסנו לעבדות…ככה זה כאשר יוצאים 9 רוכבים על 6 אופנועים לטיול פסח 2011 (לא, זאת לא שאלה בחשבון!).
היעד הכללי הוא דרומה של קליפורניה.

ביקורנו הראשון היה  ב-Mission San Luis Rey de Francia שהוקם בשנת 1798. בחצר המסיון, פרושים מרבדים של פרחים צבעוניים ובצמוד, חדרי אירוח, גם על בסיס יומי – המחשבות כבר החלו להתרוצץ במוחם הקודח של הרוכבים והמורכבות…

עם הרושם שהשאיר עלינו המקום, המשכנו לכיוון הר PALOMAR שם, בגובה של כ- 7000 רגל , ממוקם מצפה הכוכבים Palomar Observatory המרשים בגדלו. דשדשנו בתוך הערפל הכבד ששרר בדרך העולה. הרגשנו על בשרנו כל עלייה בגובה וכל ירידה בטמפרטורה. הדרך למצפה בהחלט מאתגרת כל אופנוען. כן, אפילו אני,"השחזתי" בסיבובים…את הרגלית!

מצפה הכוכבים אליו הגענו, הוא אחד משרשרת מצפי כוכבים של המכון הטכנולוגי בקליפורניה. מצויים בו 5 טלסקופים. התרשמנו במיוחד מגודלו של אחד מהטלסקופים המתנשא לגובה רב .
הטלסקופים של מצפה הכוכבים משולבים במגוון רחב של תוכניות מחקר אסטרונומי. המחקרים שנערכים בו, עיקרם במעקב אחרי אסטרואידים בסמוך לכדור הארץ עד הגלקסיות המרוחקות ביותר של היקום. הטלסקופים שבו תורמים להבנה שלנו את היקום.
נציג המקום, נתן לנו הסבר מרתק על מבנה הטלסקופ ותיפעולו. חלק מחבורת הרוכבים, הפגינו ידע נרחב בתחום, לתפארת מדינת ישראל !

בדרכנו למקום הלינה ב-Escondido, לא יכולנו לפסוח על ביקור במסיון נוסף; Mission San Antonio de Padua, מגדל הפעמון שבו, ממוקם בנפרד מן המבנה המרכזי, בשונה משאר 21 המסיונים שניבנו באותה תקופה (לא, לא היה לנו זמן לבקר בכולם….).
כמו האחרים, שימש המסיון להפצת הנצרות בקרב האינדיאנים שחיו בסביבה.

לעת ערב, הגענו למלון קטן ונחמד בעיר ESCONDIDO. טוב, מה נאכל? איפה נאכל? וכמו אצל יהודים טובים; 9 אנשים = 20 רעיונות .לאחר שכבר התחלנו לשמוע את רחשי הבטן של עצמנו ושל האחרים – הוחלט על מקום שימלא את תיבת התהודה שלנו וישקיט את הרעב.
היו לנו תכניות מרחיקות לכת לבלות אחרי הארוחה. תכניות לחוד ומציאות לחוד. כל אחד פרש לחדרו בשארית כוחותיו..

בוקר חדש הפציע. החזאים הבטיחו מזג אויר סביר – הבטחות, צריך לקיים לא ? אז זהו, שלא! מזג האויר היה בהחלט מאכזב – קריר, בלשון המעטה. ערפילים ואפילו טיפטוף קל!
לאחר היערכות  מתאימה, שמנו פעמינו לכיוון העיר ג'וליאן (Julian) הדרך מיוחדת הררית ומפותלת. על אחת כמה וכמה לאופנוענים. אי אפשר שלא לעצור להשקיף על הנוף, מבין הסגריר והקרעים בערפל. ולהוסיף עוד שכבות לבוש לאלו שכבר היינו עטופים בהן.

הגענו לג'וליאן, עיר שהפכה שם נרדף ל"פאי התפוחים משובח", יש אומרים; הטוב ביותר בעולם. העיר היתה מנומנמת למדי, עדיין עוטה פוך של ערפל. אה, רגע ! היום חל ה- EASTER "אללה איסטר"- מצאנ כי חלק מבתי הקפה והחנויות היה סגורים. בכל זאת, מצאנו מסעדה נחמדה וחמימה לפתיחת התיאבון. אגב, כשנכנסנו, הבנו מדוע הרחובות היו כמעט ריקים … רוב האנשים התקבצו באותה מסעדה.
אחרי שנכנסנו ראינו מבעד לחלונות, עוד קבוצות של אופנוענים "שעולות לרגל", מחפשות ארוחה חמה וקינוח פאי תפוחים עם גלידה קרה, שנראתה היה כמו הר על כיפתו המושלגת. האמת? תענוג לחיך. (חוץ מאשר – לא תאמינו; היו כאלה שהביאו איתם מצות בשקית מהבית…)

השעה כבר היתה 12:00, לפי שעון אמריקה – צהריים. כאשר יצאנו ל"רחובה הראשי" של העיר, נוכחנו לראות כי כמה מהמוכרים המאיישים את החנויות הקיצו משנתם. רכשנו כמה פריטים קטנים ומיוחדים, בהתחשב בכך שאנחנו על אופנוע ותא המטען נשאר בבית….

כאן היתה נקודת הפיצול. על פי התכנית המקורית, חלק מהמשתתפים חזרו הביתה בשל התחייבויות קודמות.

נותרנו 5 אנשים על 3 אופנועים. שמנו פעמינו מזרחה, לאיזור המדברי. מידי פעם, עצרנו בשולי הדרך. הפעם כדי להשיל מעלינו עוד אחת משכבות הבגדים ו/או להתפעל מקרוב ולצלם את מגוון הקקטוסים המיוחדים, שכיסו את הגבעות. הקקטוסים היו בשיא תיפארתם ותפרחתם. האיזור המדברי הזה: Anza-Borrego Desert State Park . ידוע בזכות ריבוי מעיינות המים החמימים ועתירי המינרלים שבו. המעיינות נובעים כתוצאה מתזוזות של השכבות המכסות את קרום כדור הארץ.

הנה הגענו! הגענו לאחד מן המעיינות, שיַד האדם הפכה אותו לבריכה מקורה, נקייה, עם שירותים צמודים ומתוחזקת להפליא. לא בִכדִי גובים כסף בכניסה לאתר.
ה"ריינג'ר" מציץ החוצה מבעד לחלון הקטן של הבוטקה שלו ואומר: "5$ בבקשה" – סביר נכון? לאחר חשבון פשוט, אני מושיט לבחור 25 $ . "לא", אומר הבחור ! "5$ לכול…כם יחד !" הסתכלנו אחד על השני בפליאה וכמו שאמרו חכמינו "כשנותנים לך – תיקח, כשמרביצים לך – תברח…".
ירדנו מהאופנועים, עלִינו על בגדי ים. האמת – למרות שהמקום מרוחק מן הציוויליזיציה, לא היינו שם לבד. חלק מהנוכחים היו שקועים במדיטציה, חלקם האחר, כמונו , סתם ביקשו להירגע במים החמימים.

כאשר יצאנו מן הבריכה לכיוון האופנועים שחנו מחוצה לה, כאילו דה……. לבושים ומסורקים, היינו כבר עסוקים במרדף אחר המעילים והצעיפים שלנו, שהיו פזורים בשטח; עבודת הרוח המדברית החזקה שנשבה שם.

לאחר הבילוי המרענן בבריכה/המעיין, המשכנו אל היעד הבא – העיר רמונה RAMONA.

המפגש עם כביש  8 היה "מסעיר", תרתי משמע. רוחות צד חזקות מאוד, טילטלו את האופנועים מצד לצד, כאילו היו עשויים מנייר! השליטה על האופנוע היתה קשה מאוד, לפעמים עד כדי כך, שכבר דמיינו את עצמינו מוטלים בשולי הכביש, במקרה הטוב, רחמנא ליצלן…
אפשר לומר בצניעות, שרדנו את 30 המיילים המאתגרים הללו.

כבר ערב. הגענו לפאתי העיר רמונה Ramona, למקום הלינה שלנו במלון שעיקר אורחיו הם אלו שבאו לשחק גולף .
כן ,כן , זה נכון: חלונות החדרים פונים לעבר מרחבי הדשא – מגרשי הגולף הירוקים של המלון – חוויה בפני עצמה.

את בוקרו של היום השלישי לטיול, תכננו לפתוח בביקור במוזיאון המקומי של רמונה. בשיחת טלפון למוזיאון, התברר שהוא פתוח לקהל רק בסופי שבוע! היות והיה זה יום שני בבוקר – חשבנו שפספסנו את הביקור בו. התמזל מזלנו והאשה הנחמדה שענתה לטלפון, הזמינה אותנו להגיע ולהיכנס. זכינו לסיור פרטי בין חדרי המוזיאון, שהוא בעצם בית ששימרו את חדריו ואת תכולתו. קיבלנו בהסברים מרתקים על החיים באותה תקופה. החפצים העתיקים והאותנטיים שראינו בו, הוסיפו רובד נוסף לחווייה.

משם, הכיוון הכללי היה הביתה.
כללי אמרנו? כן ! אז בדרך עצרנו וטיילנו גם בעיירה ציורית ומקסימה Idyllwild –  (מומלץ!)
לעת ערב, הגענו הביתה עייפים אך מרוצים.

דרור ועתליה

תודות ל:
עתליה רעייתי שותפתי, על עזרתה בתכנון הטיול ובאירגונו.
לאחיק, לרנדי ושמוליק, לאיריס וחזי, לאחים איתי ונועם – על שיתוף הפעולה והפירגון.

להתראות בטיולים הבאים

שלכם– דרור עינב

———————————————————————————————————————————————————————————–

עריכה-יוני. כל הזכויות C לסיפור ולצילומים, שמורות לדרוד ועתליה עינב

——————————————————————————————————————————————————————————–

מאת: יוני   ·   קטגוריות: אופנועים and הרפתקאות   ·   יש תגובה אחת, הוסף תגובה