תיקונים, התארגנות וסיבוב קטן עם יו

משמאל לימין: סיימון, אנוכי, יו, אנדי ומרטין

לבלוג הזורם (גם באנגלית) של אחינעם כאן

6 במאי 2016

ביום ראשון הגענו בשמחה אני והאופנוע העייף והמרוט שלי – לקייפטאון. התקבלנו על ידי יו ומישל. הייתה תחושה של שיבה אמיתית הביתה. והייתה לי הזדמנות לפגוש שלושה הרפתקנים מדהימים שהגיעו בנפרד זה מזה ברכיבה מאירופה דרך מערב אפריקה, וגם הם שהו עם יו. אנדי, רוכב ניוזילנדי על BMW 1200, סיימון, בחור גרמני רוכב על 2001 KTM 640 ומרטין, בחור צ'כי שרכב על אופנוע משנת 175cc 1963 לאורך כל אפריקה! רק ההילוכים הראשון והרביעי שלו עבדו והמהירות המרבית שלו הייתה 40 קמ"ש! החבר'ה האלה הם השראה והיה נהדר לדבר, לחלוק חוויות לקבל מהם ייעוץ.

שאר הזמן שלי בקייפטאון חלף במטושטש. הייתי צריכה לקבל את רשיון הקארנה-דה-פאסג' (הדרכון של האופנוע), ניירת קריטית שבעזרתה אצליח להכנס לתוך אתיופיה ולאחר מכן הייתי צריכה לטפל באופנוע שלי ולהעריך נזקים:
1. הדבר הכי דחוף היו מיסבי הגלגל השחוקים שהוחלפו. מדוע הם היו במצב כה גרוע לאחר רק 9,000 קילומטרים – מי יודע? לפחות עכשיו כשאני לוקחת פניה, הגלגל הקדמי לא מחליק.
2. מערכת האזעקה היתה טעונה תיקון ועכשיו סוף הסוף מתפקדת.
3. המצמד עבר כיוון.
4. הצמיג האחורי היה שחוק כמעט לחלוטין. ביציאה לפני שלושה שבועות הרכבתי לחישוקים צמיגי מצלר קארו 3 חדשים. אבל נאמנים להצהרת היצרן שלהם, הצמיגים האלה שרדו כ -6,000 קילומטרים. אתקין צמיג אחורי חדש כשאגיע לווינדהוק נמיביה בתוך מספר ימים.

5. הארגזים שלי, תוצרת Trax, הוכיחו עצמם כמאוד עדינים. מלבד קימוטים ושריטות, החבקים המחברים אותם למנשא האופנוע התעקמו. הכנסנו מחזיקי גומי בצורה כזאת שתמנע מהתיבות לשקשק ורכשתי עוד כמה גומיות כאלה ספר. הדילמה עתיקת היומן בין תיקים קשיחים לרכים ממשיכה, אבל מאחר שכבר יצאתי לדרך עם אלה, לא אשנה זאת עכשיו. אזרום.
6. מגן הגחון עבר התעללות קשה למדי. וחטף הרבה מכות כשהקריב עצמו בשמירת המנוע.
7. המכנסיים שלי נקרעו בתפרים (אני נשבעת שאני לא אוכלת כל כך הרבה!). פיסות סלוטייפ איפשרו פתרון זמני, אך לא החזיקו מעמד זמן רב. אני בטוחה שאמצא דרך לתקן אותם או מכסימום אהנה מפתחי אוורור נוספים.

מסקינג טייפ לתיקון קרעים במכנסי הרכיבה
8. יו אמור ללוות אותי כמה ימים לתוך נמיביה. היום, לאחר ארוחת בוקר טובה, שמנו פעמינו צפונה לכיוון מפרץ למברט. הרוח נשבה ללא הפסקה מימין והתאמצתי כל הדרך לשמור את האופנוע בנתיב האמצעי. בהתחלה ניסיתי להאט אבל בסופו של דבר הפניתי את יד שמאל לתוך הרוח. החוכמה היא למצוא את אותן כמה שניות של מנוחה אשר מאפשרות להמשיך כאשר אתה נמצא במצב לא נוח. למדתי לצפות את ההשפעה של משאיות שחלפו במהירות. בשבריר השנייה אחרי שהן חולפות רוח הצד נחסמת ואז יכולתי להטות שוב את האופנוע לתוך הרוח ולחזור לנתיב. הנסיעה היתה אטית עד שגלשנו אל דרך עפר יפה שרצה לאורך קווי הרכבת ליד האוקיינוס. הערפל אפף אותנו כל הדרך עד למברט ביי. למזלנו הרב כוס שוקו חם הציל את המצב. זה הדברים הקטנים האלה!
מחר אנחנו חוצים דרך Vioolsdrift לתוך נמיביה – ולדרגה חדשה לגמרי של הרפתקה!

—————————————————————-

כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לאחינעם הראל

—————————————————————

תרגם מאנגלית, יוני

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!