המדבר האוסטרלי לא נותן הנחות לאיש

 ועל אופנוע יש כפל מבצעים

25.7 היום האחרון בחוף המזרחי

לא ישנתי טוב… איזה ילד צרח כל הלילה והיה נורא חם. כשהתעוררתי, ראיתי שירד גשם, אבל עדיין היה נורא חם ולח. העברתי את היום בבטלה כשאסי מתרוצץ במלבורן לעשות סידורים. טיסה חזרה ממלבורן ב-1430 ובשש אסי הגיע! לא להאמין כמה אפשר להתגעגע למישהו אחרי 24 שעות…
הכנתי ארוחת ערב מפנקת, ואחר כך ישבנו קצת על המפות לתכנן את המשך הדרך. אנחנו מתחילים להבין שנצטרך לוותר על Cooktown לצערנו, כדי לצאת מערבה ולהספיק כמה שיותר. הלכנו למטבח המשותף, כי שם יש מפה של כל אוסטרליה (אנחנו משתמשים במפה נפרדת לכל מדינה) ורצינו לקבל מבט כולל (בעיקר בשבילי, שהרי אני מכירה את אוסטרליה הרבה פחות טוב מאסי). פגשנו שם איש קשיש ונחמד ועוד בחור צעיר שהגיע אתמול מדרווין וקיבלנו מהם כל מיני טיפים והצעות להמשך הדרך. חזרנו לקבין וארגנו את הארגזים כדי שנוכל לצאת מחר מוקדם בבוקר, כך שהלכנו לישון מאוחר מאוד. השבוע מחכים לנו ימי רכיבה ארוכים, והיה הרבה יותר טוב אם הלילה היו לנו קצת יותר שעות שינה…

26.7 צ'יקן טיקה מסאלה
התעוררנו בשש בבוקר עייפים מאוד והבנו שאין מצב שהיום רוכבים 700 ק"מ כמו שתכננו אחרי כל כך מעט שעות שינה ובהתחשב בכך שאסי כמעט ולא ישן בימים האחרונים. החלטנו לנסוע לMareeba, עיירה קטנה במרחק 60 ק"מ ולהשאר לנוח שם היום כדי שמחר נוכל לצאת לדרך רעננים. הגענו ל-מאריבה וחיפשנו קראוון פארק להקים בו את האוהל. הגענו לאחד שהיה דוחה במיוחד ובסופו של דבר התמקמנו במוטל קטן, מה שגם אפשר לנו לנוח קצת יותר טוב מאשר באוהל ולצבור כוחות לפני השבוע הקשה שמחכה לנו. קפצנו לסופר והבאנו אוכל, אכלנו צהריים והלכנו לישון קצת. כשהתעוררנו, דיברנו קצת עם הבית והקלדתי עוד חלקים מהיומן. בערב הזמנו אוכל הודי שהיה מעולה ונהנינו מאוד. הלכנו לישון מוקדם יחסית, מוכנים לצאת לדך מחר! בתכנית להגיע לCroydon ואם נוכל למשוך עוד קצת, אולי אפילו עד לGeorgetown.

27.7 Welcome to the Australian Outback
התעוררנו לקול צחוקן של הקוקברות היפות לבוקר מעונן במיוחד. אני כמובן לא יכולתי לעמוד בפיתוי ורצתי החוצה חמושה במצלמה ואפילו ראיתי כמה כדורים פורחים יפים באופק.
שתינו קפה וארגנו את האופנוע ליציאה. התחיל לטפטף קצת וקיווינו שהגשם יחלוף במהרה, תקווה שהתבדתה ככל שהתקדמנו מערבה, השמיים האפירו והגשם התחזק. הטמפרטורה צנחה ל-14 מעלות ואנחנו, שהיינו בטוחים שהשארנו את הגשם מאחורינו, נרטבנו מאוד והיה לנו קר… עצרנו באיזשהו מקום כדי להחזיר לחליפה את השכבות הפנימיות (הרבה יותר מוקדם ממתי שציפינו שזה יקרה) ונשנשנו ארוחת בוקר קלילה מהכריכים שהכנו לפני היציאה. המשכנו בדרך והיה קר מאוד, גשום מאוד והרוחות היו חזקות. הדרך היתה מפותלת ונראה לי שיכולנו להנות ממנה מאוד אלמלא מזג האוויר הסוער.

 

עצרנו להתייבש קצת בתחנת המידע ב-Raven’s Nest , פיפי והמשכנו בדרך, קצת מבואסים בגלל מזג האוויר. ככל שהתקדמנו מערבה העננים פחתו והטמפרטורות עלו ובשעות הצהריים היו 30 מעלות חמות ביותר! כמובן ששוב עצרנו, הפעם כדי להוריד את השכבות הפנימיות מהחליפה, עדיין לא מאמינים לשינוי הקיצוני במזג האוויר…
ככל שאנחנו מתקדמים מערבה, הנוף משתנה והופך יותר ויותר מדברי. בכל מקום יש תילי טרמיטים בכמויות בלתי נתפסות. חלקם קטנים וחלקם אדירים והצבע שלהם משתנה מאדום לחום לצהבהב או אפור, בהתאם לאדמה ממנה הם מתרוממים. ראינו גם המון פרות שרועות בצידי הכבישים בשטחים לא מגודרים והקפדנו לנהוג בזהירות כדי לא לפגוש אף אחת מהן פגישה אינטימית. אלו לא הפרות שאנו רגילים אליהן, אלא פרות עם מעין גיבנת גבוהה בגב ואזניים נפולות שמזכירות קצת אזניים של האש פאפי. כנראה שזהו זן מיוחד שגם יכול לשרוד בתנאים הקשים של המדבר.
פה גם נפגשנו בפעם הראשונה (בשבילי לפחות) עם הרכבות האדירות שמכונות Road Trains וכשמן כן הן – משאיות \ רכבות שסוחבות אחריהן בין 2 ל-4 טריילים ויכולות להגיע לאורכים אדירים של כמעט 60 מטרים.

הכבישים ארוכים, רוב הדרך ישרים וחם מאוד. חלקם הגדול של הכבישים כל כך צר שרק רכב אחד יכול לעבור בהם ברגע נתון והשוליים אכולים ושבורים. כשנסענו בחלקים האלו של הכבישים, חששנו מאוד שיגיע ממולנו רכב, או גרוע יותר – road train ונצטרך לרדת לשוליים החוליים מה שייסכן אותנו מאוד. למזלנו הרב לא פגשנו משאיות והרכבים שכן באו ממולנו ירדו לשוליים כדי לאפשר לנו לעבור. החול מסביבנו אדום ויפה, אבל גם דק מאוד וכל רכב שאפילו נוגע בשוליים משאיר אחריו ענן אבק אדיר. חלק מהכבישים אדומים בעצמם.
לאורך כל הדרך ראינו המון פגרים של קנגרו, מה שגם משך המון עופות דורסים יפהפיים. דבר נוסף שהפך שכיח בדרכים האלו היו רכבים מחלידים בשולי הדרכים שכנראה נתקעו שם ואף אחד לא טרח לחלץ.
הנוף מאוד צחיח והאופק שטוח, ומידי פעם רואים סלעי ענק שלא ממש ברור מהיכן הגיעו לשם. הם גדולים ויפים ונראים לא ממש שייכים לנוף ואני כבר מפליגה בדמיונות שלי ובתאוריות שלי לגבי המקור שלהם…

אחרי רכיבה ארוכה הגענו לCroydon  והחלטנו שלא להמשיך לGeorgetown כי היה כבר מאוחר. נהגנו היום כמעט 500 ק"מ בנהיגה תובענית ולא רצינו להכנס לחשיכה. המרחקים בין מקום למקום כאן אדירים והעדפנו לחנות פה הלילה.
Croydon היא עיירה קטנה שנראית קצת כמו עיירת רפאים. בעברה היתה עיירת כורי זהב מפוארת ועדיין אפשר לראות שרידים לכך ברחבי העיירה.
חנינו בקראוון פארק היחיד בעיירה, שם פגשנו כמה זוגות של חבר'ה מבוגרים ונחמדים שמיד הציעו עזרה, אוכל וחברה טובה 
הקמנו את האוהל וקפצנו להביא חלב מהמכולת השכונתית. כשחזרנו ישבנו עם השכנים הנחמדים שלנו עוד קצת ואספנו טיפים למקומות מומלצים לביקור בהמשך המסלול שלנו. הלכנו לישון מוקדם יחסית, עייפים אבל מרוצים מהיום העמוס שעברנו.

28.7 In the desert, you can’t remember your name…
התעוררנו ב0600 בבוקר ומיד התחלנו להתארגן ליציאה. הלילה, כשהתעוררנו לבקשתה של השלפוחית, ראינו המון קנגורואים לא רחוק מהאוהל וזה תמיד מרגש אותנו…
שתינו קפה ויצאנו לדרך לכיוון Cloncurry. הטמפרטורות טיפסו במהירות ל-30 מעלות והגשם של אתמול בבוקר כבר מזמן נשכח… העובדה שיצאנו מוקדם לדרך נתנה לנו כמה "שעות של חסד" מהשמש הקופחת והיה יחסית נעים לרכוב בזמן הזה.
העצירה הראשונה שלנו היתה בעיירה בשם Normanton, שם לשמחתי סופסופ ניתנה לי הזדמנות לצלם את הבזים (Kites) שראינו כל הדרך וכל כך רציתי לצלם… היו עשרות מהם ואני הייתי בעננים!

נורמנטון היא עיירה קטנה ומוזנחת ונראה כאילו מאוכלסת בעיקר בילידים אבוריג'נים. עצרנו במכולת השכונתית, קנינו לחם ונוטלה ובפארק הקטן שממול למכולת עשינו לנו פיקניק נחמד. עוד שלוק מים ויוצאים שוב לדרך. הדרך די מונוטונית, הכבישים ארוכים וישרים, חם מאוד ואנחנו די עייפים. עצירה באמצע שום מקום לסיגריה מעניקה לנו דממה שאתה יכול לחוות רק באמצע האאוטבק המדהים הזה.
הנוף יפהפה, מרתק ומשתנה ללא הרף. מדבר צחיח ואז גבעות ופתאום עצים… תענוג. אפילו הפגרים המצחינים של הקנגרואים לא פוגעים בחוויה.
המון פרות משוטטות בשוליים ואפילו הזדמן לנו לראות עגורים אפורים ויפים עם ראש אדמדם. הפתעה נחמדה באמצע המדבר. העופות הדורסים מלווים אותנו כל הדרך, עבורם המזנון פתוח כל היום…
גם תילי הטרמיטים הולכים ומתרבים. גם בטיול שלי במזרח אפריקה לא ראיתי כמות כזו של תילים ובכזו צפיפות.
הכבישים באאוטבק לא איכותיים במיוחד, וגם היום עברנו קטעים צרים ומפחידים למדי ואפילו קטע די ארוך של חצץ שאילץ את אסי לעבור אותו בעמידה כדי שלא ניפול. עצרנו לאכול ולנוח בRoadhouse, שזה מעין מסעדה \ תחנת דלק \ Camp site שיש בכל כמה מאות ק"מ באאוטבק. היינו מותשים למדי ונחנו קצת לפני 180 הקילומטרים שייסגרו את הרכיבה של היום. לשמחתנו, מיד אחרי שיצאנו מהמקום, ראינו 2 אמו (Emu) יפים בצד הדרך. זו הפעם הראשונה שאנו רואים אותם מחוץ לגן החיות. הם רצים בצורה די מצחיקה ונראים די מוזר.
כשהגענו לCloncurry  אחרי כ540 ק"מ, חנינו בקראוון פארק הזוי ומוזנח, אבל לא היתה לנו ברירה כי הוא היה היחיד בעיירה. על דשא לא היה מה לדבר והקמנו את האוהל על חצץ שאתגר גם את האופנוע וכנראה יאתגר גם את הגב שלנו הלילה…

29.7 Northern Territory
איזה לילה עבר עלינו! באמצע הלילה התעוררנו כשמשהו קפץ לנו על האוהל. היינו בטוחים שזה קנגורו ואז הבנו שזה הכלב של השכנה שלנו… נבהלנו נורא ואז התעצבנו נורא. לא הצלחנו לחזור לישון אחר כך וכשקמנו בשש בוקר היינו הפוכים לגמרי…
גם היום מחכה לנו נסיעה ארוכה ולילה בלי שינה זו לא ממש התחלה טובה. התארגנו בזריזות ויצאנו לדרך לפני שהשמש תחמם אותנו יותר מידי. היה מזג אוויר נעים והנסיעה היתה כיפית.
הגענו לMount Isa  שזו עיירת כורים גדולה יחסית. לא התמהמהנו שם הרבה והמשכנו מערבה לכיוון Camoweal. בחנייה הבאה פגשנו את אבנר, בחור ישראלי שמטייל גם הוא באוסטרליה. החלפנו קצת חוויות ונחנו קצת לקראת קטע הרכיבה הבא.
ראינו המון Road trains  ותילי הטרמיטים רק מתרבים ככל שמתקדמים מערבה.. את הקנגורואים המתים מחליפות עכשיו פרות שכנראה רעו קרוב מידי לכביש…
עוד קצת והגענו לNORTHERN TERRITORY! השעון זז בחצי שעה אחורה ונראה היה כאילו זז בכמה עשרות אלפי שנים אחורה… זהו האאוטבק האמיתי.

הנופים הופכים להיות צחיחים אפילו יותר ורואים פחות ופחות צמחייה; הכל כל כך שטוח עד שאפשר כמעט לראות את קימורו של כדור הארץ… בגלל שהשטחים פתוחים, גם הרוחות חזקות מאוד והרכיבה הופכת להיות מאוד מאתגרת. גם הרעש באזניים מתחזק ובכל הפסקה אנחנו מגלים שאנחנו שומעים פחות ופחות… בNT  הגבלת המהירות עומדת על 130 קמ"ש (בניגוד ל-110 עד כה), אבל אנחנו משתדלים לא לעבור את ה-110 בכל מקרה.
תילי הטרמיטים שליוו אותנו עד עכשיו הולכים וגדלים ועכשיו הם ממש ענקיים, גם בגובה וגם בהיקף. על חלק מהם שמו קסדות של בנאים, על חלק חולצות או חזיות ומשקפיים ולמרות שזה קצת מרגיז, אי אפשר שלא לצחוק כשרואים את זה… לפחות כאן לא משחיתים את הטבע, בניגוד לכתובות הגרפיטי שתיירים מרססים על סלעים בדרך.
אחרי כ600 ק"מ ארוכים ומאתגרים הגענו לBarkley Roadhouse שהפתיע אותנו באיכותו. היתה מדשאה ענקית ומוצלת ויחסית מעט מאוד אנשים. עשינו כביסה ופינקנו את עצמנו בסטייק וצ'יפס לארוחת ערב.

30.7 Assumption is the mother of all fuckups
התעוררנו בשש והתארגנו בזריזות ליציאה. מאז שהתחלנו לרכוב מערבה, והקילומטראז' היומי גדל, אנחנו משתדלים לצאת כמה שיותר מוקדם לדרך (אבל לא יותר מידי מוקדם כדי שלא נפגוש קנגורואים בדרך).
עצירה ראשונה ב Tennant Creek , מילאנו דלק ושתינו קפה. באיזורים הנידחים האלו אנחנו ממלאים דלק בכל הזדמנות שיש, ללא תלות במצב המיכל ואותו דבר עם מים. הדבר האחרון שאתה רוצה זה להתקע באיזור הזה…
הטמפרטורות טיפסו במהירות מבוקר קר מאוד ל-33 מעלות בוערות. עוד עצירה ב Renner Springs והעצירה הבאה היתה כבר ב Eliott לארוחת צהריים.
כבר היה מאוד חם ואנחנו עייפים מהנסיעה ומהחום, אבל נתנו פוש אחרון לכיוון Larrimah. אנחנו משתדלים בכל עצירה להרטיב קצת את הבלקלאווה שתקרר לנו את הראש וזה עושה עבודה יפה אבל רק למשהו כמו 10 ק"מ עד שמתייבש שוב.
כשהגענו ל-לארימה גילינו עיירה שהיא בעצם רק קראוון פארק בשם Pink Panther, אפילו הביטוי קראוון פארק מחמיא לו… היה ממש מטונף ועלוב והשירותים והמקלחות היו מזעזעים. לא היתה לנו ברירה אז הקמנו את האוהל ובחירוף נפש, הלכנו להתקלח. אחרי מקלחת כזו אני תמיד מרגישה יותר מלוכלכת ממה שהייתי לפני שנכנסתי. היו שם מלא עכבישים וכל מיני חרקים מפחידים והתקלחתי במהירות שיא. גם אסי. מאז שהגענו לאאוטבק, גם החשש מנחשים גדל, והרי אני ידועה כאוהבת נחשים גדולה!
הצד החיובי היחיד במקום היה שהיו המון ציפורים ועופות דורסים, אז יצאתי לצלם קצת. אחרי כמה דקות, הבחנתי שאסי מנופף לי לבוא ומבט נוסף גילה לי קנגרו אדום עומד ליד אסי ובוהה בו. כמובן שמיד רצתי לראות מקרוב והשנינו התלהבנו מאוד (טוב, אולי אני קצת יותר…).
לארוחת ערב אכלנו קוסקוס, כי לא היה לנו שום דבר חוץ מזה וההנחה שלנו שיהיה לנו איפה לקנות מצרכים התבדתה ברגע שהגענו ל"עיירה". כמו שסטיבן סיגל אמר: Assumption is the mother of all fuckups!

31.7 Katherine Gorge-ous
התעוררנו מוקדם אחרי לילה בינוני מינוס. היינו מתים כבר לברוח מהחור הזה ועדיף לפני שהשמש תצא ונצטרך לארוז בחום. יצאנו בזריזות צפונה ועצרנו לאכול ארוחת בוקר ב Mataranka שבאופן מפתיע היתה מורכבת מכריכים עם נוטלה. התיישבנו על ספסל בפארק ליד 2 בחורים מקומיים, אבוריג'נים, וניהלנו איתם שיחה מרתקת עליהם, עלינו, על פוליטיקה (כמובן, הרי אי אפשר להתחמק מזה כשאתה אומר שאתה מישראל) ועל החיים בכלל. אני מודה שהיו לי קצת דעות קדומות על אבוריג'נים לפני שהתחלנו לדבר, שהרי כל הילידים שראינו עד כה היו בחנויות האלכוהול והליקר, או מסתובבים חסרי מעש, או שכובים שיכורים חצי מעולפים, אבל השיחה הזו עשתה לי (ונראה לי שגם לאסי) תיקון גדול. נהנינו מאוד  ונפרדנו לשלום.

יצאנו שוב לדרך, הפעם לכיוון Katherine. תילי הטרמיטים הופכים להיות הזויים מרגע לרגע. בכל רגע אתה חושב שראית את התל הכי גדול שאפשר ואז מגיע אחד אחר, גדול יותר. יש כמה סוגים, חלק נראים כמו קתדרלות צרות וגבוהות וחלק שמנמנים וגבוהים ובצבעים שונים. הטמפרטורות ממשיכות לטפס וגם הלחות מאוד גבוהה. היה מאוד חם עם החליפות של האופנוע, והן נדבקו לנו לגוף, אבל עדיין היה כיף ונהנינו מאוד מהדרך.
הגענו לקתרין ורצינו לברוח משם ברגע שהגענו. העיר מלוכלכת, מלאה בקבצנים ושיכורים בכל פינה, היה חם נורא והיינו מאוד רעבים. בלית ברירה אכלנו מקדונלד'ס וברחנו מהעיר כל עוד רוחנו בנו. נסענו לכיוון Katherine Gorge וכשהגענו הבנו שכדי לראות את הנחלים צריך ללכת המון ברגל. היה לנו נורא חם ודביק והחלטנו להתעצל ולקחת Scenic Flight  במסוק ולראות את הנופים היפים מלמעלה. יקר, אבל לפחות יש מזגן. קצת חששנו כששמענו שהטייס איראני, אבל בסופו של דבר הוא היה ממש נחמד והטיסה היתה נהדרת. הנופים היו משגעים והיו המון נחלים יפים, שזה תמיד מרעננן  בנוף המדברי שהתרגלנו אליו בימים האחרונים.
המשכנו לכיוון Pine Creek שהיא עיירה למעשה בכניסה ל Kakadu National Park אליו אנחנו מתכננים לצאת מחר. מצאנו קראוון פארק נחמד וכשהקמנו את האוהל פגשנו אופנוען נוסף בשם Andrew שרוכב על Yamaha והחלטנו לצאת לרכוב מחר יחד.

שמענו קצת מוזיקה טובה והלכנו לישון, מותשים אבל מרוצים לאללה

1.8 חם ודביק ב-Kakadu National Park
היום יום טיול! מתארגנים ברגוע בבוקר, קפה וארוחת בוקר ויוצאים עם אנדרו לטייל בקקדו. נהיה חם נורא כבר מוקדם בבוקר, רמז למה שמחכה לנו בהמשך. הלחות גבוהה מאוד ואנחנו כבר דביקים..
בדרך לפארק, הנוף יפהפה ומשתנה ללא הרף. המון דקלים קטנים וסלעים גדולים ותילי הטרמיטים לא נגמרים… תוך פחות משעה הטמפרטורה מטפסת ל-36 מעלות חמות ודביקות ואפילו ברכיבה חם, שלא נדבר על ההפסקות.
בכל מקום יש שלטים שמזהירים מפני תנינים, אפילו בערוצי נחל קטנטנים. בגלל שיש כאן הצפות ב Wet Season , לא לוקחים סיכון ומניחים שיש סיכוי למצוא תנין אפילו במקומות נידחים עם מעט מאוד מים.
תחנה ראשונה שלנו היא Yellow Waters. זהו Billabong יפהפה, מלא פרחי מים ורודים (Lilies) וציפרים יפות, אבל גם שורץ תנינים. הדרך היחידה להינות מהמקום היא לקחת שיט וכך גם עשינו. "עלינו על אזרחי" ונעלנו את החליפות, מגפיים והקסדות באופנוע. השיט אורך שעתיים, ונהנינו בו מאוד! ראינו הרבה מאוד תנינים , חלקם שייטו ממש לידינו וחלקם התחממו על הגדה, ראינו סוסי פרא (Brumbies) והמון ציפרים – King Fishers,  Sea Eagles, Whistling Kites, Jabiru, Storcks ועוד המון אנפות, קורמורנים, שקנאים ומינים נוספים של ציפרים יפות. כשיצאנו מהשיט, היה כל כך חם ולח, והיה פשוט סיוט ללבוש את החליפות ולנעול את המגפיים… עשינו את זה בגבורה ויצאנו לכיוון Jabiru בצפון הפארק, שם תדלקנו ונחנו והמשכנו לכיוון Ubirr שזו הנקודה הצפונית ביותר בפארק. בכניסה לUbirr עצרנו במקום שנקרא Cahill’s Crossing, שם ראינו נהר גדול שורץ תנינים (ובאופן מפתיע נקרא Crocodile River) וכיוון שהגענו בזמן הגאות (High Tide), גם ראינו רכבים חוצים את הנהר בכביש המוצף, שמסביבם תנינים… יצאנו משם לחפש Camp Site והגענו לאחד שלמעשה אינו מאויש, ואתה אמור להפקיד את התשלום במעטפה. המקום נראה נטוש למדי ושרץ יתושים ודי חששנו להקים שם את האוהל כיוון שהשטח שמיועד לאוהלים היה באיזור די סבוך ובט יש שם נחשים וכל מיני מניאקים  החלטנו, למרות העייפות, לנהוג חזרה לJabiru ולקחת שם קראוון פארק וזה גם מה שעשינו. המקום היתה יותר נורמלי, למרות שהיתושים חיכו לנו גם שם ועקצו אותנו בכל מקום אפשרי… אפילו הספריי שקנינו לא ממש עזר. הכנו טוסטים לארוחת ערב והלכנו לישון עקוצים, אך מרוצים

2.8 נמלים דיגיטליות ועכבישים זוהרים
אנדרו החליט שהוא ממשיך צפונה בדרכי עפר ואנחנו, שכבדים מידי לדרכי עפר, החלטנו לצאת לכיוון Darwin. הלילה ישנו טוב יחסית, כנראה היינו מאוד עייפים מהחום, הלחות והמלחמות עם היתושים.
מתארגנים במהירות ויוצאים לדרך מוקדם כי היום שבת ואנחנו צריכים להגיע לדארווין מוקדם כדי להספיק למצוא מוסך פתוח ולהחליף את הצמיג האחורי.
לא יכולנו להתאפק ועצרנו בדרך בשלוחה נוספת של Crocodile River שראינו אתמול. הפעם לא היו תנינים, אבל הנוף היה מספיק יפה גם ככה..

הגענו סביב 12 לדארווין, אחרי כ320 ק"מ. היה חם נורא ועמוס ואחרי כמה טלפונים לכמה סוכנויות ומוסכים הבנו שלא רק שלא נחליף היום צמיג, אלא שגם ביום שני זה לא יקרה כי יש חג! ולא סתם חג, אלא Cup Day! נו, באמת… האנרגיות שלנו די ירדו באותו הרגע, כי המשמעויות הנוספות של הבשורה הלא משמחת הזו הן שהמחירים אותם נצטרך לשלם על "דיור" בלילות הקרובים יהיו גבוהים וגם שאנחנו שורפים פה ימים יקרים של טיול… היינו כבר עייפים ורעבים, היה חם ולא הצלחנו למצוא מקום במחיר סביר. כשישבנו לעשן סיגריה של ייאוש, ראינו סביבנו המון נמלים שהולכות במין "פולסים" וזה הצחיק אותנו נורא. נראה לי הגיוני לקרוא להן "נמלים דיגיטליות" (בניגוד לאנלוגיות, כמובן, שהולכות רציף…). בסוף הגענו לאיזה קראוון פארק מעפן עם  המון יתושים וזבובי חול והקמנו שם את האוהל. יצאנו לאכול ארוחת צהריים  ובעיקר לחפש מזגן… זללנו המבורגרים בHungry Jack’s וקפצנו לסופר לקנות קצת פירות לערב. חזרנו לאוהל וכשהחשיך ושמנו את פנסי הראש שלנו גילינו שיש שם עכבישים זוהרים 
החלטנו שאנחנו לא ממשיכים להתבאס ושננצל את הימים הבאים כמו שצריך. גם החלטנו שמחר נסע לחפש מקום אחר לישון בו ונטייל קצת ב Litchfield National Park  .

3.8
בגלל שבקראוון פארק ה"מפואר" שבו הקמנו את האוהל אתמול כמעט ואין צל, קמנו מוקדם כדי לארגן את הציוד לפני שיתחמם, ובעיקר כי רצינו לברוח משם מהר. שנינו לא מפסיקים להתגרד מהעקיצות של הימים האחרונים וכשיוצאת השמש זה אפילו מחמיר.
בדרך לליצ'פילד הגענו לעיירה קטנה ונחמדה בשם Bachelor  שהיא, למעשה, הכניסה לפארק. נכנסנו ל information וקשישה נחמדה נתנה לנו מפות והסברים לגבי הפארק. כשיצאנו, חיפוש זריז באינטרנט מגלה לנו שיש קראוון פארק כ-200 מטר מה information , אז קפצנו לשם ולקחנו cabin לשני לילות. חשבנו שמגיע לנו להתפנק קצת בקבין אחרי כל האירועים האחרונים…  בשלישי בבוקר, חייבים לנסוע חזרה לדארווין להחליף צמיג.

פרקנו את הארגזים בקבין ולוקחים איתנו רק ציוד הכרחי, מקלחת קצרה וקופצים לסופר לעשות קניות לערב, כי בטח עד שנחזור מהטיול כבר יהיה סגור (יום ראשון היום!). סידורים אחרונים ויצאנו לטיול בפארק!
בדרך לשם, עצרנו ב Manton Dam שהוא אגם מלאכותי ויפה שפעם היה מאגר של מי שתיה. משם המשכנו לפארק והתחנה הראשונה היתה Termite Mounds, שם יכולנו לראות המון תילי טרמיטים ענקיים ולקרוא קצת מידע מעניין עליהם.
התחנה הבאה היתה Buley Rockhole, מעין אגם קטן של מים מתוקים עם מפל יפה. המון אנשים מתרחצים פה במים הקרים ואנחנו החלטנו לעשות את אותו הדבר. החלפנו לבגדי ים וקפצנו פנימה.

היה תענוג להתקרר קצת במים… טבילה לא ארוכה, וייבוש מהיר בשמש. חוזרים לחליפות הרכיבה וממשיכים לתחנה הבאה – Florence Falls. אנחנו לא נכנסים כי החניון עמוס והשילוט מבקש שבמקרה כזה עדיף להמנע ואנו ממשיכים לTolmer Falls. אחרי הליכה של כ500 מטר, הגענו למפלים מדהימים וגבוהים שיוצרים תחתם בור מים מקסים. האיזור בשיקום ולכן פה לא שוחים, ויכולנו להנות מהנוף היפה ללא הפרעות. כבר אנחנו מחליטים שהפארק הזה מוצא חן בעינינו הרבה יותר מהKakadu.
מפה ממשיכים לWangi Falls. תחנה ראשונה – ארוחת צהריים כי אנחנו כבר גוועים ואז טיול ברגל למפלים. גם פה הנוף לא מאכזב. בינות לעצים עמוסי עטלפים מצייצים, התגלו מפלים גבוהים ויפהפיים שבתחתיתם אגם גדול ויפה. גם פה רוחצים המון אנשים, למרות העובדה שיש כאן Freshies – שאלו תניני מים מתוקים שנחשבים לא כל כך מסוכנים ומידי פעם יש פה גם את קרוביהם הSalties, שהם כבר סיפור אחר ומסוכן לגמרי… אנחנו כמובן לא חושבים אפילו לשחות שם ורק יושבים על הספסל ומחכים לראות מתי מישהו ייטרף (גם המצלמה מוכנה!)…
מכאן אנחנו כבר יוצאים חזרה לכיוון הקבין, עייפים מאוד אבל מבסוטים לאללה מהיום הנפלא שעבר עלינו. עשינו כביסה שהתייבשה במהירות, קצת טלפונים הביתה, מקלחת ארוכהההה כדי להוריד את הג'יפה של הימים האחרונין (וגם כי מי יודע מתי תהיה מקלחת נורמלית שוב) ומתעלפים לישון…

המשך יבוא…

–————————————————————————————

כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות להדר ואסי

————————————————————————————-

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   יש 2 תגובות, הוסף תגובה    

מפרייזר איילנד לקיירנס

קמפסייטס, אוכל והחום רק עולה

12.7"מסתבר שברווזים כן אוהבים קוסקוס"

קמנו ב0700, אבל התארגנו לאט יחסית אחרי שנת לילה טובה. היום נוסעים ל-נוסה. יצאנו לדרך ועברנו בחופים יפהפיים כמו קולום ביץ' וסנשיין ביץ' ונהנינו מהנוף ומהשמש הנעימה. מה יכול להיות רע?
הגענו לנוסה והתפנקנו בקפה וגלידה. 22 מעלות מרגישים לנו כמו שיא הקיץ אחרי הקור הגדול של ויקטוריה…
עצרנו באינפורמיישן כדי לקבל קצת מידע על המקום ולהחליט איפה ישנים היום. נוסה מחולקת לשני חלקים – נוסה הדס ו-נוסה וויל ואחרי התייעצות קטנה החלטנו לנסוע לכיוון נוסה-וויל כדי למצוא מקום לישון. כשהגענו, הופתענו מהמחיר הגבוה שגבו מאיתנו – 46 דולר, שזה בערך פי שניים מהמחיר ששילמנו עד כה. כנראה שזה המחיר שנצטרך לשלם במקומות שהם יותר תיירותיים… לא רק שגבו מאיתנו מחיר מאוד גבוה גם היו מאוד לא נחמדים אלינו ואסרו עלינו לחנות את האופנוע ליד האוהל, אלא בחנייה מרוחקת. הקמנו את האוהל על גדות האגם. השטח עליו בנינו את האוהל היה חולי ולא נעים, אבל לא נתנו לזה לבאס אותנו. בסופו של דבר גם הבאנו את האופנוע לידינו כי לא יכולנו להרשות לעצמנו להשאיר את כל הציוד בלי השגחה.
השכנים שלנו היו זוג אוסטרלי צעיר ונחמד שהגיעו מבריסביין שהביאו איתם קיאקים כדי לדוג. דיברנו קצת ונהנינו מהשקיעה היפה. אחרי הנסיעה המסורתית לסופר, הכנו ארוחת ערב מפנקת של חזה עוף, קוסקוס וסלט וגילינו שהברווזים שהסתובבו סביבנו מאוד אוהבים קוסקוס 🙂
שטפתי כלים בחברתו של אופוסום קטן וחמוד והלכנו לשבת קצת במבטבח המשותף.
במטבח פגשנו חבורה של הולנדים צעירים ונחמדים ואפילו הספקנו לדבר קצת עם המשפחה בבית, למרות הרעש מסביב.. אנחנו מאוד מודאגים מהחדשות שמגיעות מהארץ ומקווים לשמוע חדשות טובות בקרוב.

13.7 "טיול מאורגן או לא טיול מאורגן"

איזה לילה! חצי לילה לא ישנו בגלל שכמה חברה גרמנים שחנו לידינו היו שיכורים בטירוף וכנראה שננעלו מחוץ לרכב שלהם, צעקו המון ועשו רעש מטורף. השכנים החמודים שלנו מבריסביין ניסו להשתיק אותם אבל זה לא ממש עזר… אנחנו רטנו קצת באוהל, אבל לא אמרנו כלום כי הבנו שהם שיכורים ולא רצינו שיתחיל בלאגן. במצבים כאלה אנחנו מעדיפים להתבאס עם עצמנו אבל להשתדל להתעלם (אפילו שזה ממש קשה!), לעשן סיגריה ולנסות לחזור לישון… לא ממש ישנו בחצי השני של הלילה, אז הבוקר שלנו היה לא פשוט.
יצאנו לכיוון הארווי-ביי ובתכנית שלנו להגיע לשם ולנסות להבין איך אנחנו מגיעים ל-פרייזר איילנד. פרייזר איילנד הוא אי חולי ממזרח להארווי ביי ואמור להיות מדהים שם. אנחנו רוצים להגיע לשם, אבל מבינים שהכניסה לשם היא רק לרכבי ארבע על ארבע והאופנוע לא בא בחשבון.
הגענו לתחנת המידע וכרגיל היתה שם גברת סופר נחמדה שהעמיסה עלינו המון מידע. שקלנו לשכור רכב 4 על 4 ולנסוע לאי עצמאית אחרי שנשאיר את האופנוע באחסנה, אבל אחרי בירור קצר הבנו שנצטרך להפרד מיותר מ600 דולר בשביל זה וזה קצת יותר מידי בשביל התקציב שנתנו לטיול הזה בייחוד בהתחשב בזה שעוד נצטרך להוסיף את העלות של הקמפינג, אוכל וכל מה שמסביב. האלטרנטיבה היתה להצטרף לטיול מאורגן של יום אחד לאי. רק הביטוי "טיול מאורגן" עושה לשנינו צמרמורת, אבל כנראה שלא תהיה ברירה אם אנחנו רוצים לראות את האי.
בינתיים התמקמנו בקמפ סייט ממש ממש נחמד על פי המלצת הגברת באינפורמיישן והקמנו את האוהל על גדת אגם יפה, עמוס בברווזים ואווזים שנהנו מפירורי כריך עם גבינה צהובה שחלקנו איתם.
קפצנו לסופר לקנות קצת מצרכים לארוחת ערב ואחר כך לחוף הים לראות את השקיעה. הגענו שתי דקות אחרי שהשמש כבר שקעה, אבל עדיין נהנינו מהנוף ומהשמיים שנצבעו בצבעים ורודים ויפים.
ארוחת הערב שלנו היום היתה קוסקוס (באופן מפתיע) וקציצות בקר ברוטב אדום. אנחנו מבשלים על טרנג'יה עם שני סירים קטנטנים ולאט לאט הופכים מומחים לבישול בשני סירים, שלא נדבר על כמה יצירתיים אנחנו בבישול קוסקוס עם כל מה שאפשר. נוח לסחוב את הקוסקוס וקל מאוד להכין אותו, אז אנחנו פשוט מחליפים תוספת בכל פעם. עוד משהו שלא אסי ולא אני נוכל לאכול כמה חודשים אחרי שהטיול הזה יגמר!
עכשיו אנחנו יושבים קצת במין לאונג' נחמד ומנסים להקליד קצת מהיומן במחשב ולהעלות תמונות. אנחנו נאבקים עם ההקלדה כי ה-אופיס לא עולה לנו במחשב אז אולי נדפיס קצת ב-נוטפד אם לא היה ברירה…
אין לנו עדיין תכנית למחר, ולא החלטנו מה ואיך נעשה עם פרייזר איילנד, אבל היה לנו יום נהדר היום וזה מה שחשוב!

14.7 "הטיול השנתי"

היום אין לנו תכניות, חוץ מלמצוא דרך להגיע מחר לפרייזר איילנד. קפצנו לקבלה בקמפ סייט שבו אנו נמצאים כדי לקבל עצה ובסוף התברר לנו שהם בעצמם עושים בוקינג לטיולים מאורגנים לאי! שמחנו מאוד והזמנו טיול של יום אחד למחר שבו עושים טיול באי ורואים את יערות הגשם, החופים ועוד כמה מקומות שאמורים להיות יפים. שנינו לא מתלהבים מהרעיון של טיול מאורגן שקצת מזכיר לנו טיול שנתי בבית הספר, אבל מכיוון שזו נראית כמו האופציה היחידה שלנו לראות את האי, החלטנו שאנחנו הולכים על זה.
עכשיו כשסידרנו לנו את מחר, נשאר לנו יום שלם פנוי היום להנות מהאיזור שבו אנו נמצאים, בלי לחץ ועם מינימים נסיעות. קפצנו לחוף הים וישבנו לאכול ארוחת בוקר שהיתה מפנקת למדי והקפה, לשם שינוי, היה איטלקי ומצוין. עשינו טיול לאורך החוף ואז הלכנו לחפש לאסי כובע לטיול של מחר. השמש באוסטרליה צורבת מאוד והקרינה פה חזקה, אז אנחנו מנסים להיות ממושמעים ולמרוח את עצמנו או לשים כובע כשצריך. לא תמיד קורה, אבל משתדלים…
בדרך פגשנו זוג מבוגרים סופר נחמדים שמטיילים על אופנוע ויסטרום כמו האופנוע הקודם שהיה לאסי והחלפנו חוויות. לא יוצא לנו לפגוש הרבה זוגות על אופנועים פה, או הרבה רוכבי אופנועים בכלל, שזה קצת מפתיע ואנחנו תמיד שמחים לפגוש רוכבים ולהחליף חוויות ועצות.
לא מצאנו כובע בטיילת אז החלטנו להמשיך למרכז הקניות הקרוב ובאמת אחרי שיטוט קצר מצאנו כובע נחמד לאסי. אני רק שמחה שאני הבאתי איתי כובע מהבית, כי לראש הגדול שלי נראה לי שהיה קצת יותר קשה למצוא פה כובע 🙂
חזרנו לקמפ סייט ואכלנו בביסטרו של המקום פיצה וצ'יפס. כמות הג'אנק פוד שאנחנו אוכלים פה היא ממש מזעזעת, יהיה קשה להגמל מזה בסוף הטיול… בכלל, באוסטרליה נראה כאילו אין הרבה מודעות לאוכל בריא ובכל מקום תמצא בעיקר לחם לבן או מאפים מקמח לבן, המון סוכר לבן ואפילו מרגרינה! מרגרינה! מי לעזאזל אוכל היום מרגרינה. וצ'יפס, וגבינה (או משהו שנראה כמו גבינה) ובייקון והכל מטוגן. דברי החלב פה די מזעזעים ובייחוד בטיול כזה שאין לך אפשרות לסחוב איתך הרבה אוכל ולבשל כל הזמן, אתה מוצא את עצמך אוכל די הרבה ג'אנק. אפילו לפירות ולירקות פה אין ממש טעם, שלא נדבר על זה שהם יותר יקרים פה מבשר.

 

15.7 "Maybe the Dingo ate your baby"

התעוררנו בשש בבוקר (!!!) להספיק להסעה של 0730 לפרייזר איילנד. הסעה! מרגיש קצת כמו בית ספר. אני עדיין חצי ישנה, התארגנו מהר ואחסנו חלק מהדברים בלוקרים שהיו בקמפ סייט כי קצת חששנו להשאיר הכל באוהל. כמובן שבקושי הספקנו, אבל בסוף מצאנו את עצמנו דחוסים בשני מושבים צרים באוטובוס, קצת כמו ב"אלכס חולה אהבה" בסצנה שהם נוסעים לטיול שנתי, רק שלא היה לנו למי על מי לזרוק ביצים.
האוטובוס המשיך לאסוף עוד כמה אנשים מבתי מלון שונים באיזור והגענו למעבורת. כרגיל, אני גוועתי ברעב כי שכחנו לקחת את הלחמניות שקנינו וקיוויתי שיהיה משהו לאכול על המעבורת. מזג האוויר היה אפרורי וקודר למדי מה שלא ממש עזר להעיר אותנו.
המעבורת העמיסה את כל הרכבים תחילה ואז אותנו. האוטובוס שבו נטייל על האי הועמס גם הוא, אוטובוס גבוה ומיוחד, 4 על 4 כמו יתר הרכבים שיגיעו לאי. כשהגענו לאי, המראה הראשוני היה די מאכזב. זה היה נראה כמו אותו היער שראינו בחלק גדול מהנסיעה שלנו ולא ראינו שום דבר מיוחד. היה לנו מדריך שמנמן ונחמד בשם דייב שהיה גם הנהג של הרכב והוא פילס את דרכו בדיונות בצורה מקצועית למדי. נדהמנו מהדרכים שהיו חוליות וצרות והאוטובוס הטלטל מצד לצד כל הדרך. דייב הסביר לנו קצת על האי עד שהגענו לאגם יפה בשם "לייק מקנזי", שהוא אגם מים מתוקים המוקף בחול לבן ויפה שמורכב רובו מסיליקה. בכלל מזג האוויר הקודר, גם האגם נראה אפרורי למדי ולא ממש יכולנו להנות מהיופי שלו. לדעתי ביום יפה המקום הרבה יותר מרשים. כמה אנשים בחרו לשחות שם, אבל היה ממש קריר אז אנחנו החלטנו להמנע. מהאגם המשכנו ליער גשם בשם "סנטרל סטיישן". עצם הרעיון שיער גשם ובו עצי ענק מלבלב על דיונות חוליות הוא הזוי למדי, ועד עכשיו לא ממש מבינים איך העצים שורדים שם ומגיעים לגבהים שהם מגיעים. יש שם עצים בני כמה מאות שנים, שרכים ודקלים יפהפיים, ונחל של מים מתוקים וצלולים זורם ביניהם. המים שם נקיים ואתה יכול (אם תבחר) לשתות מהם. בשלב הזה התחיל לרדת גשם, אבל היינו מוגנים יחסית ביער. היה יפה וקסום ונהנינו שם מאוד.
כמה שמחתי כשהבנתי שהתחנה הבאה שלנו היא ארוחת צהריים! נסענו למעין בית הארחה על האי ואכלנו שם, מה שהרגיש בדיוק כמו ארוחה בחדר אוכל של הקיבוץ. אכלנו עוף, אורז ופלאפל בטעם של פעם (באמת היה לו טעם כאילו הכינו אותו פעם).
משם המשכנו לתחנה הבאה שבעינינו היתה היפה ביותר – "75 מייל ביץ'". זוהי רצועת חוף הנמשכת לאורכו של האי והיא גם למעשה הכביש המהיר של האי, ויש שם משטרת תנועה ותמרורים וכל מה שהיית מצפה מכביש מהיר (חוץ מכביש). מותר לנסוע שם 80 קמש וזה מה שדייב החביב והשמנמן עשה. לשמחתנו לא הרבה זמן אחרי שנכנסנו לחוף / כביש ראינו כארבעה כלבי דינגו (שהם למעשה יותר זאבים מכלבים) והתלהבנו מאוד. זה לא אירוע שכיח לראות דינגואים באוסטרליה ואנחנו תמיד שמחים לראות פה חיות בטבע. העצירה הבאה היתה כדי לראות את שרידי האנייה "מאהינו", שהיא אנייה טרופה ממלחמת העולם הראשונה. השרידים שלה חלודים ואכולים ממי הים המלוחים והרוח ולא נראה כי ישרדו עוד שנים רבות. בחנייה גם ראינו עיטים מדהימים וצילמנו אותם. אני משוגעת על ציפרים בכלל ועופות דורסים בפרט וכל מפגש כזה מרגש אותי מאוד (ונראה לי שלאט לאט גם אסי נכנס לעניין). ברגע שאסי מבין שראיתי ציפור יפה, הוא גם מיד מבין שהמצלמה נעלמה..
כשהגענו ל"איליי קריק", גילינו שהנחל הזה מזרים כחמישה מיליון ליטרים של מים מתוקים מיערות הגשם לתוך הים בכל שעה. 5 מיליון! איזה בזבוז….
איליי קריק היה התחנה האחרונה שלנו באי ומשם נסענו בנסיעה מטלטלת למדי חזרה למעבורת שתיקח אותנו חזרה ל"מיינלנד". הגענו למעבורת בתזמון מושלם לראות את השקיעה ואפילו התמזל מזלנו לראות לוויתני האמפבק וכמה דולפינים. בונוס לא רע ליום כזה 🙂
הגענו לקמפ סייט אחרי פיזור של כל האנשים בבתי המלון, עייפים אך מרוצים. אסי פינק אותנו לארוחת ערב כשקפץ להביא לנו המבורגרים  ואז מקלחת ולישון. עוד יום נהדר עבר על כוחותינו.

16.7 "חם, חם, מתחמם"
התחלנו בנסיעה צפונה אחרי שייבשנו את האוהל שהיה רטוב כולו מהלחות. כיוון כללי – גולדסטון. הדרך מתחילה להשתנות, גם הצמחייה ובעלי החיים והטמפרטורה מתחילה לעלות. אסי כבר הוריד את השכבות הפנימיות של החליפה של האופנוע, אני עדיין לא, מחכה שיתחמם עוד קצת.
ראינו בדרך המון קני סוכר ושדות מצהיבים וזה שינוי משמעותי מהנופים הירוקים שהורגלנו בהם עד עכשיו. הדרך די משעממת אבל עדיין יפה.
בימים האחרונים יש המון עבודות בדרך וזה די מעכב אותנו.
לקראת הצהריים הגענו לגולדסטון וחיפשנו קמפ סייט, מה שהסתבר כמטלה לא פשוטה בעיר הזו. דרשו מאיתנו מחירים מופקעים על קבינ'ז עלובים ובשום מקום לא היה מקום לשים את האוהל. ניחמנו את עצמנו בפיצה האט ואחרי עוד קצת חיפושים מצאנו מוטל נחמד ב110 דולר. נראה כאילו זה היה בניין משרדים או אחסון כלשהו בעבר שהוסב למלון, אבל היה נקי ומסודר וזה הספיק לנו. כשהלכנו לישון גילינו שהחדר שלנו צמוד לפיר המעלית כך שיכולנו לדעת בדיוק מתי משתמשים בה, אבל היי, עצם העובדה שיכולנו לקום באמצע הלילה לעשות פיפי בלי לנעול מגפיים ולצעוד לשירותים זה כבר שדרוג נהדר!

17.7 "כשרעבים הכל טעים"

התעוררנו בבוקר במוטל הנחמד שלנו, אני שוב רעבה והגב של אסי תפוס. מה חדש.
העמסנו את האופנוע ויצאנו לדרך לכיוון מקום שנקרא "קלייר'ז ווייו" בדרך ל-קיירנס. ידענו שהדרך תהיה יחסית משעממת והנמכנו ציפיות המהקום בו נישן הלילה. הטמפרטורות טיפסו לשיא של 29 מעלות והיה חם!! זה הספיק גם לי כדי להוריד את השכבות הפנימיות והחמות של המעיל והמכנסיים. בעצירת ביניים בצד הדרך, כשאני עדיין מארגנת את עצמי, עף ענף גדול מהעץ. מזל שאני מתארגנת לאט והייתי עדיין עם הקסדה. אחח… הדברים הקטנים שמשמחים אותך בטיול.
המשכנו צפונה והתפעלנו מרכבת ארוכה עמוסה בפחם שנסעה במקביל אלינו. היו בה עשרות קרונות, והאורך שלה היה מדהים. מה שעוד איפיין את הדרך היום היה הכמות העצומה של פגרי הקנגורו שהיו מוטלים בצד הכביש ובגלל החום הגדול הסרחון היה בלתי נסבל. כשאתה על אופנוע, אתה לא מפספס שום גרגר של ארומה, בין אם זו פריחה נהדרת ובין אם אלו פגרים של קנגורו שניסו לחצות את הכביש בתזמון גרוע.
אנחנו לא רוכבים מוקדם מאוד בבוקר או כשמחשיך כדי לא לפגוש קנגורו עם תזמון גרוע וחוש שמיעה בינוני.
סביב השעה 1500 הגענו ל-קלייר'ז וויו אחרי סה"כ 310 ק"מ של נסיעה וגילינו שזו בעצם שכונה קטנה באמצע שום מקום, עם קראוון פארק אחד שהמכולת הקטנה שיש בו היא למעשה הסופר השכונתי ואין שום דבר במרחק של כ80 ק"מ צפונה מכאן. קיבלו את פנינו בנחמדות ופגשנו בחור מבוגר ומוזנח למדי שהביע התפעלות מהאופנוע תוך כדי שאכל תירס עם הקליפה והשערות, מה שהצחיק אותנו מאוד. גם הציעו לנו לבוא לפאב המקומי בערב לאכול ארוחת ערב שהיתה מורכבת מקציצות ואני הייתי בטוחה שמכינים את הקציצות האלה מכל הפגרים של הקנגורו שראינו בדרך…
מיקמנו את האוהל באמצע החורש, ממש קרוב לשפת הים וחיפשנו במכולת מצרכים כדי שיהיה לנו ממה להכין ארוחת ערב. לחם קפוא וקופסה של תירס יהיו נהדרים יחד עם הטונה שיש לנו באופנוע (או לפחות כך חשבנו). קנינו גם חלב לקפה  (או לפחות זה מה שחשבנו) שגילינו שהוא למעשה שמנת מתוקה ממש שניה אחרי שמזגנו אותו לקפה. משמין, אבל טעים לאללה.
החלטנו לבלות את הערב שלנו ב"פאב" שהיה בקמפ סייט עם כל המקומיים שהתאספו שם. ניצלנו את הזמן לכתוב קצת יומן ולהתחמם מהמדורה, עד שהגיע בחור נחמד ושאל אותנו אם ראינו את ה"אורח" שבא לבקר אותנו. אני בהתלהבות שלי, בטוחה שהגיע משהו פרוותי וחמוד לבקר, קפצתי מהכסא כדי לראות מה יש לי מתחת לרגליים וכשקלטתי את הפיתון הענק, זרקתי כל מה שהיה לי בידיים וברחתי משם כל עוד רוחי בי, משאירה את אסי המום (הוא לא ידע שאני יודעת לרוץ כל כך מהר…). הבחור שמצא את הנחש דאג להרגיע אותי שאין לי מה לדאוג, שהרי זה לא נחש ארסי. מקסימום הוא יחנוק אותי למוות ואז יאכל אותי. וגם אין לי מה לדאוג כי "לא נראה לו" שיש עוד כאלה איפה שהאוהל שלנו נמצא. וואללה, עכשיו אני רגועה…
הלכנו לאוהל, אני עם הפנס, בטוחה שכל ענף שבור הוא נחש שזומם להכיש אותי… הוצאנו את ארוחת הערב המפנקת שלנו, חיממנו את הלחם הקפוא בטרנג'יה ופתחנו את הטונה. כשפתחנו את התירס הבנו שקנינו למעשה מין ממרח תירס מרוסק במרקם של קיא, מה שגרם לנו להסתפק בלחם עם טונה לארוחת הגורמה של היום.

18.7 "עונת הקציר"

לא הכישו אותנו נחשים בלילה! איזה יופי. אפשר לארוז ולצאת לדרך צפונה, לכיוון "בואן", נסיעה של מעל 300 ק"מ.
המון קני סוכר בדרך והמון עופות דורסים אורבים מעל, מחכים לנחשים, זוחלים ויונקים קטנים שיתגלו ברגע שהקומביין הגדול יקצור את הקנים. עכשיו עונת הקציר ורכבות מיוחדות עמוסות קנים קצוצים נוסעות על מסילות מיוחדות בשולי הכביש. יש לא מעט מזקקות של סוכר בדרך וארובות גבוהות מתמרות מעל, נושפות קיטור סמיך ולבן. אני חמושה במצלמה, לא מפסיקה לצלם את הנוף, אבל העופות הדורסים דורשים את המצלמה הגדולה וקצת יותר זמן ותשומת לב. אני מקווה שבהמשך הדרך תהיה לי הזדמנות לצלם כמה מהם.
עצירה לארוחת צהריים ב-מקיי וממשיכים. הגענו ל-בואן סביב 1500. העיירה נראית שקטה ויחסית ריקה מאנשים, אבל יכול להיות שזה מכיוון שיום שישי היום ובשעה הזאת עיירות קטנות תמיד דלילות בתנועה.
מצאנו קראוון פארק נחמד ליד המרינה והחלטנו לפנק את עצמנו ב-קבין ולא באוהל היום. קפצנו לסופר ולטיול קטן באיזור. בסופר היו הרבה טיפוסים די מפחידים ולא סימפטיים, נראה לי שהעיירה הזאת לא משהו. גליתי שמדד מעניין למצב בעיירות שאתה מגיע אליהם הוא התור לטבק בחנות. ככל שהמצב הסוציואקונומי נמוך יותר – כך התור גדול יותר.
קנינו לנו 2 סטייקים וירקות לסלט ועלינו לנקודת תצפית יפה לראות את הים.
חזרנו לקמפ סייט, עשינו כביסה והכנו לנו ארוחת ערב מפנקת. ראינו קצת טלוויזיה והחדשות תסכלו אותנו מאוד בצורה שבה מציגים פה את ישראל והמצב בארץ, אבל אני מניחה שזו גם קצת אשמתנו. הפתרון הזמני שלנו לזה היה לכבות את הטלויזיה ולנסות להנות מהמשך הערב בלי לחשוב יותר מידי על הצרות בבית ולנסות להנות מהזמן שלנו כאן

19.7 "RUN FORREST, RUN!"

נותנים בגז היום צפונה. כל הכביסה שלנו התייבשה לשמחתנו, אורזים הכל ויוצאים לכיוון אינגהאם \ פורסט ביץ'. את ההמלצה על פורסט ביץ' קיבלנו מאישה נחמדה שפגשנו באחד מהקמפ סייטס הקודמים שהיינו בהם. ככלל, למדנו שהכי טוב לקבל המלצות ממטיילים אחרים לגבי מקומות שכדאי או לא כדאי ללכת אליהם.
גם היום מצפים לנו מעל 350 קמ של רכיבה. שוב המון קני סוכר, שוב המון עופות דורסים. עכשיו גם התקופה שבה עושים שריפות מכוונות כדי למנו שריפות ענק בחורש, אז רואים המון שטחים שרופים ומלאים באפר. חוץ מזה רואים בדרך גם שטחים גדולים עם אקליפטוסים כרותים, אלהים יודע למה, אולי כדי לבנות כאן משהו חדש או כדי לסלול כבישים. בכל מקרה, זה לא נעים לראות את הענקים האלה שוכבים על הרצפה. כמו בימים האחרונים, גם היום אנחנו נתקלים בהרבה עבודות בכבישוזה לא עוזר לנו להגיע מהר ליעד הבא.
עלינו למצפה יפה בשם "אינקרמן". העלייה למצפה היתה תלולה ומפותלת ונהנינו מאוד מהרכיבה למעלה. הסוללה של המצלמה שלי נגמרה בדיוק לפני העליה, אז הפעלנו את מצלמת הראש של אסי כדי שיהיה לנו במה להזכר בעוד כמה שנים 🙂
מהמצפה יכולנו לראות את כל העמק ואת נהר "אייר" העצום והשפך שלו לים. הנוף היה יפה והמראה של שדות קני הסוכר מלמעלה היה מרשים מאוד. מהמצפה המשכנו לכיוון "טאונסוויל" ואחרי עצירה קצרה המשכנו לכיוון פורסט ביץ'. הקמנו את האוהל בזריזות והכנו ארוחת ערב. הקמפ סייט הזה היה ממש על שפת הים והיה אוויר נהדר. פגשנו שכנה נחמדה בת כחמישים שטיילה בגפה ובצד השני שלנו היתה משפחה גדולה ורעשנית שהכינה אוכל "ריחני" במיוחד. שמנו לנו קצת מוזיקה והלכנו לישון, מאושרים.

20.7 "חם בחורף וקר בקיץ"

התעוררנו לבוקר לח במיוחד , מה שהיה צפוי ברגע שהקמנו את האוהל כל כך קרוב לשפת הים. בגלל שהאוהל שלנו עמד בצל, לקח לנו המון זמן לנגב אותו ולייבש אותו מכל הרטיבות ויצאנו רק בסביבות 10:00 לדרך. מתרגשים, כי היום מגיעים ל-קיירנס!
עצרנו בעיירת חוף יפה בשם "הינצ'ברוק" ושתינו קפה מול הים, כשמולנו שני איים יפים. בדרך צפונה ראינו המון מטעי בננות ומאות דונמים של קני סוכר, שהולכים ומתרבים ככל שאנחנו מצפינים. הנוף מתחיל להוריק והופך יפה והררי יותר מרגע לרגע. עברנו את "איניספייל" והגענו לקיירנס שהזכירה לשנינו קצת את אילת בגלל החופים, הטיילת ובתי המלון. העיר היתה עמוסה בתיירים והיתה גדולה ועמוסה יותר ממה שהורגלנו בימים האחרונים. אכלנו ארוחת צהריים במחיר מופקע כמצופה מעיר מתויירת כזאת ויצאנו לחפש קמפ סייט ללילה. הכל היה עמוס, כי מסתבר שבניגוד לויקטוריה וניו סאות' וויילס, פה זה "פיק סיזן" כי מזג האוויר יפה וכולם עולים צפונה לחפש קצת חום. פה חם בחורף וגשום בקיץ, אבל לחורף קוראים "העונה היבשה" ולקיץ "העונה הרטובה". לא יותר קל פשוט להפוך ביניהם??
לא מצאנו שום מקום להקים בו את האוהל, אז נאלצנו לקחת קבין יקר יחסית בעיירה קטנה ומקסימה מחוץ לעיר, שהיתה מוקפת בגבעות ירוקות ויערות גשם יפהפיים. קפצנו לסופר כדי לקנות מצרכים לארוחת ערב, התעדכנו קצת בחדשות מהארץ ונחנו קצת כדי לאגור כוחות להמשך.
עוד יום נפלא עבר!

21.7 "גם בזוגיות אפשר לישון באלכסון"

היום אנחנו חייבים למצוא סידור לינה להמשך השבוע כי לאסי יש את טקס האזרחות שלו ביום חמישי והוא טס למלבורן כדי לקבל את התעודה. אנחנו מאוד מתרגשים לקראת הטקס, אבל זה עושה לנו קצת צרות מבחינת לוחות זמנים…מכיוון שבקמפ סייט שבו התמקמנו אתמול אין מקום בשבילנו בהמשך השבוע, חיפשנו מקום אחר ומצאנו קמפ סייט נהדר שנקרא "קול ווטרס". נישן באוהל היום ומחר ואז נעבור לקבין לעוד שלושה ימים בו אהיה לבדי, בחושך, עד שאסי יחזור ממלבורן.
קפצנו לקיירנס כדי לקנות לאסי כרטיס טיסה למלבורן והחלטנו לנסוע כ60 ק"מ צפונה לטיול בעיר שנקראת "פורט קמפבל". לא ידענו מה לצפות מהעיר, אבל לא רצינו לבזבז את היום הזה בישיבה בקמפ סייט. כמה שמחנו לגלות שהדרך לשם היתה יפהפיה! חופים משגעים וצוקים גבוהים, דרך מפותלת וכיפית ביותר לנהיגה. גם העיירה שהגענו אליה היתה קסומה ונהנינו מהשמש. טיילנו קצת וישבנו לאכול ארוחת צהריים. לא יכולנו להתעכב שם הרבה כי היינו צריכים לנהוג חזרה לפני שיחשיך, אז יצאנו לכיוון הקמפ סייט כשסיימנו לאכול.
הקמנו את האוהל על משטח משופע מאוד, כי לא היה מקום יותר נורמלי לישון בו וקיווינו שלא נתגלגל בלילה לתוך נחל הצבים שזרם בסמוך… בערב התפנקנו לנו על סלט פירות שהכנו ובעיקר נהנינו מכך שיכולנו לשבת מול המטבח המשותף ולצפות בכל הקשישים רוקדים ומשתכרים לצלילי זמר קאנטרי שהנעים את זמננו..
נהנינו מכל רגע והלכנו לישון מאושרים וקצת מקנאים בעצמנו בכמה כיף לנו 🙂

22.7

היום לא היו לנו תכניות. הנסיעה של אסי למלבורן לטקס האזרחות ביום חמישי קצת מגבילה אותנו, אז נאלצנו לוותר על נסיעה ל"קוקטאון" והחלטנו לנסוע צפונה לראות קצת תנינים במקום שראינו אתמול בדרך לפורט קמפבל. היה פשוט משוגע! ראינו תנינים ענקיים ומפחידים, אבל גם ראינו קואלות פרוותיות וחמודות, קנגורואים ו-וולאביז. ראינו גם 2 קוקברות שעמדו בצורה מוזרה על הרצפה ליד הקואלות. היינו בטוחים שאלו בובות או פוחלצים כי נראה לנו מוזר שהן לא עפות, אבל אז הבנו שאלו ציפרים שנפצעו מרכבים והובאו לשם לשיקום. הן לא יכולות לעוף… עצוב. אני משוגעת על הציפור הזאת, גם בגלל שהיא יפה כל כך, אבל גם בגלל שהקולות שהיא משמיע נשמעים כמו צחוק משוגע. בימים האחרונים אני טורחת להזכיר לאסי בקשר של הקסדה בכל בוקר איך הם נשמעים, ולא אתפלא אם בקרוב אסי יתחיל להשתיק את הקשר שלו…
ראינו מעין מופע של תנינים, אבל לא קרקסי כזה, אלא יותר חינוכי והמנחים הסבירו קצת על התנינים והאיזור שבו הם חיים. אח"כ היה מופע דומה עם נחשים, וגם שם הסבירו מה לעשות במקרה של הכשה. אני, כמובן, אתעלף או אקבל התקף לב אם משהו כזה יקרה, אז בשבילי זה לא רלוונטי, אבל הקשבתי למקרה שאצטרך לעזור למישהו אחר ושמחתי לעצמי שהבאנו איתנו תחבושת אלסטית.
בצהריים יצאנו לשיט מהנה בנהר וראינו עוד קצת תנינים, כולל תנין בן 100 או משהו כזה עם שן אחת. הסבירו לנו על ההבדל בין תנינים של מים מלוחים לכאלו של מים מתוקים וגם הסבירו איך להמנע מלהאכל על ידי תנין. מסתבר שזה שימושי כשאתה בחלק הצפוני של אוסטרליה, לשם אנחנו נוסעים. מעודד.
נהנינו מאוד בפארק וחזרנו לאוהל החמים והנעים שלנו עייפים ומאושרים.

23.7 "חומוס בטעם של במבה"

היום עוברים לקבין, ומחר טקס האזרחות של אסי במלבורן! מתעוררים לעוד בוקר לח, מייבשים את האוהל ומעבירים את הציוד לקבין. היינו מאוד עייפים ולא היה לנו כל כך חשק לנסוע לשום מקום, מה גם שהאופציות שלנו לטיולים של יום אחד באיזור היו מוגבלות.
אחרי שארגנו את כל הציוד, נחנו קצת בקבין ובצהריים נסענו לשטוף את האופנוע. אח"כ עלינו למצפה יפה שצופה אל סכר מדהים שיוצר אגם יפהפה. הדרך לשם היתה מפותלת וארוכה וראינו המון רוכבי אופניים שזהו בשבילם מסלול אימונים. נהנינו מאוד מהנוף הקסום.
היינו כבר די רעבים, אז קפצנו לסופר לקנות מצרכים וכשהגענו לקבין אסי פינק אותנו בחומוס תוצרת בית (החומוס פה מזעזע), בשר עם פטריות וסלט ירקות. בגלל שלטחינה שקנינו היה קצת טעם של חמאת בוטנים גם לחומוס היה קצת טעם של במבה, אבל נהנינו בכל מקרה.
מחר לפנות בוקר אסי יוצא במונית לשדה התעופה לטיסה שלו למלבורן ואני קצת עצובה, לא יכולה לחשוב על כך שאבלה את היומיים הקרובים בלעדיו….

24.7 "השמש עוד תזרח ואני אהיה אזרח"

התעוררנו הבוקר בארבע, כי המונית של אסי הגיעה לאסוף אותו לשדה ב0445. הכנתי לאסי כריכים לטיסה ונפרדנו זמנית… היה לי כל כך קשה לחזור לקבין לבד ולא הצלחתי להרדם שעות ארוכות. החלטתי לקום ולעשות כביסה בינתיים וסידרתי קצת את הקבין. אח"כ עוד קצת טלויזיה וציפייה דרוכה לטלפון מאסי שיספר לי שהגיע בשלום למלבורן.
בגלל שאני לא משתמשת בטלפון לשיחות בכלל מאז שאני פה, לקח לי דקה להבין שהטלפון שלי מצלצל, אבל שמחתי מאוד לקבל את השיחה המיוחלת מאסי.
הטקס של אסי היה אחר הצהריים והתרגשתי מאוד לראות את התמונה שלו עם תעודת האזרחות שקיבל! הגעגועים לא פשוטים לשנינו, אבל אוטוטו נפגשים שוב!

——————————————————————————

כל הזכויות C לצילומים ולסיפור שמורות להדר ולאסי

—————————————————————————–

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

שניים על אופנוע במעלה החוף המזרחי-

החיים באוהל והנופים המשתפרים

לשואלים מה זה חצי אנגלית חצי עברית? ובכן, כשהלפטופ מתחרפן באמצע שומקום, כלומר לא נותן להקליד, עוברים לחלופה – הנוט-פאד – ככה זה בהרפתקאות 🙂 (יוני)

2.7

"Romantic grilled chicken under the moonlight"

A new morning starts in Malua Bay. We slept well, however not enough. Again, we have rearranged our gear on the bike and headed north towards Long Beach. We drove by Batemans Bay and saw beautful beaches. One thing that we can say by now about Australia, is that it the coastal area is beautiful. We stopped to watch the pelicans at Ulladulla (another thing that we can say about Australia is that the places' names are crazy!), and we met an elderly couple, both members of Jehova Witnesses, and the woman was very friendly, telling us all she knows about israel and Hamas (in general, we are trying to avoid talking politics here, as you are not always sure who your partner is, so we mainly listened) , and while doing that, she gave us a brochoure about Jehova's witnesses, which we took only to be polite… We left the pelicans, and drove into a small town called Shoalshaven. stopping at the gas station we realized that we left the box with our tobacco in our last stop, which upset us a bit, but just a bit!
We continued our journey north along the coast (sometime you get to choose between driving on the highway to driving on the "tourist road", which is usually longer, however much more beautiful. We went pass Gerringong and bypassed Kiama to get into Wollongong. We weren't sure exactly how big Wolongong is and whether we would like to stay there overnight, so we decided to find a camp site next to the Illawara river just before Wolongong. We drove aroung the lake, but couldn't find a camp site, so we drove pass the lake and headed towards Wolongong. we parked at a huge caravn park called Fairy Meadow, built our tent (we are getting very good at that! now the tent is up in a couple of minutes with a great cooperation :-). We then found out that there is no camp kitchen there and that the amenities are absolutely disgusting … no fairy and no meadow! we drove to Coles supermarket, and bought a grilled chicken, and ate it like 2 HORANIM on the floor, straight out of the bag, with our headlamps on, as the place didnt even have any lightning in the camp area. BAHHH.

3.7 "Here comes the sun"

The sun woke us up. THE SUN! it was a warm morning, and the temperatures climbed up to 20.5 degrees, which is a new high record for us so far. We got out T-Shirts on for the first time so far, and after wiping the tent and the gear from the humidity, we got all the gear up on the bike. We were so hot by then, and with our Jackets and pants sticking to our bodies (we were still with our winter layers…). Standing in the shade for a few minutes cooled us down a bit, so we could finally climb on the bike and head out.
We went through the brochoure we received in reception the previous night, and decided to head west for a short trip before we are heading north to Sydney, so we drove to Fitzroy Falls as we understood that there are amazing falls there… when we arrived we saw a nice fall, but mainly a lot of Chinese people blocking the view… in front of us we could see great mountains that resembled the Blue Mountains, i think that perhaps they are a part of the same ridge.

We drove to Bowrel as the brochoure showed a nice town with tulips, but when we arrived there, there was not much to see, so we decided to head back east to the coast. It was already 13:30, and we were anxious to find a camp site for the night; we arrived to Bulli and decided to drive 10 more K's up north to Thirroul. The beaches on our way there were simply amazing, and we decided to stop at one of the secluded beaches. Upon our arrival we saw a lot of cockatoos, and quite a lot of sychos surfing in the freezing ocean. we built the tent and went to the supermarket to buy food for dinner. Asi prepared a nice dinner with chicken breast, Couscous and salad. Quick shower, and another drive to the supermarket to get some water, coffee with TimTam for desert and its time to go to bed.
I was glad that Asi was finally convinced to go to a massage this week, as he suffers a lot from his back. tomorrow, heading north to Sydney!

4.7 "From hell all the way to paradise"

I didnt sleep at all tonight. my feet were frozen and hurt a lot, but the view we woke up to was worth it! the sea is so amazing, and the sun was shining. this makes it all worthwhile. We got the gear ready on the bike, and made some tea.
Heading north, we stopped at this beautiful lookout about 10K's northern to Austinmer where we spent the night. we arrived to the lookout after driving on a fantastic bridge that streched along the coast, and the view was spactacular. at the lookout we were lucky enough to get a glimplse once again at Humpback whales. These gentle giants are magnificant, and you just cannot be amazed with this sight. we made sandwiches with some cheese and tomatoes we had, and continued our jourey. Our goal was to get passed Sydney, as neither of us likes this city, and our destination was "The Entrance" at the Central Coast, just northern to Sydney.
Crossing Sydney was a bit of a nightmare. we drove thruogh the west side of the city, through the Lebanese suburbs, which were very busy, and just felt wrong. the traffic was horrible, and luckily we missed the car that stopped surprisingly in front of us.
We stopped for a cigarette near the White mountain to recover after the ordeel, and met this nice elderly couple that told us about their bike trips around Europe and New Zealand. They said they were envious of us doing it now, as their health does not allow them to ride bikes anymore. I dont even want to think about this day… just want to keep on travelling on the bike more and more!
We didnt linger much, and drove another hour before we got to The Entrance. It was almost exactly as i remembered it from my last visit here a few years ago; great lakes, great beach, and planty of pelicans and other birds. paradise! we found a nice camp site, and as we arrived relatively early (1430), we were able to change our riding jackets and pants into "normal" clothes and go for a walk. The place was just awesome. the fiords were beautiful, and Asi met a guy who was in the army with him(!). we had Fish and Chips and saw at 1530 how all the pelicans arrive to the shore for their daily feeding. it was so great! we love these birds. there are a few types of pelicans, and the ones here have a yellow circle around their eyes, giving them a unique look. a short trip to the supermarket for some grocery shopping, and back to the camp site. All in all (excluding Sydney), we had another wonderful day today 🙂

5.7 "Wind of Change"

writing today's adventures in 2 days delay, i hope my memory will serve me well…
We headed north today without any specific destination. we had Nelson Bay set on the GPS as the couple we met yesterday in the White Mountain recomended this place. We arrived to the bay which was packed with people as it was Sunday, and us, as usual, do not like packed places, continued to a nice quiet bay near by. We were hungry, and the only option was FIsh & Chips (again!), so we had some, but this time they were pretty good. Strong winds started blowing, so we considered staying there for the night, but since it was very early, we decided to head north and hope the winds will settle soon.. On the way we saw a big port with a big power station, and tons of coal loaded on it. we continued driving up to North Haven, the winds were still strong. we werent sure exactly where we are going, we just hoped to find a nice place for the night. after a long drive, and just before arriving to North Haven, we stopped at a small, local, Information station where we met a bunch of older people that were very nice and hospitable. they offered us coffee, and advised us on camp sites at North Haven. We also met a guy there who was cycling all the way to Cairns.. well, good luck with that…! Cigarette, and off we go! we arrived just before sunset to the recommended Caravan park named Beach Front, which indeed was nice. We got the tent up, and, as usual, drove to the supermarket at Laurieton. We cooked Pasta with tomato sauce which was quite good, and attempted to cook another batch of Pasta with some vegetable soup that Asi fancied, but it was disgusting, so we through it out… coffee for desert, and time for sleeping bag!

6.7 "Harbour of Monkeys"

We slept quite well tonight. As usual, i am off for my morning shower, and Asi is getting the gear ready. I feel bad that he does that almost on his own every morning, but he claims he likes it. i still feel bad, and am making efforts to learn the drill so i can do it on my own some time soon… until this happens, i am in charge of making breakfast, which is usually sandwiches with Nutella. i am now an expert at making sandwiches 🙂
We had breakfast, and headed north. Again we didnt have a clear destination, we only knew we are heading north. ever since we got to NSW the roads are not as pretty as in Victoria, so we are riding more and not stopping for sight seeing as much. but that's ok as we both like riding very much. we arrived at Coff's Harbour which we named in Hebrew "the harbour of monkeys", riding most of the way on a boring highway. this was a big city which was not to our liking. a quick stop later at Sandy Beach and back on the bike towards Woolgoolga. I was very hungry (as always), but since we arrived before 1700 there was nowhere to get a decent lunch (nothing to eat in Australia between 1400-1800 in most cities), so we first found a camp site and got the tent up. Asi did some maintenance on the bike, and i sat there complaining how hungry i am… eventually we drove to this pub fo which we got recomendation from the guy in reception. we had a dry Rump Steak and A LOT of chips. I am addicted to chips ever since i came to Australia… will need to g through rehab when back in Israel.
Back to the camp around 2100 (Asi laughs at me that i call it MAHANE in Hebrew) and went to sleep.

 

7.7 "קורעים את העיר"

ישנו יחסית טוב הלילה וגם לא היה כלכך קר. סביב 0530 אסי התעורר לפיפי וגם אני בעקבותיו. חזרנו לנמנם אחכ, אבל הציוצים של הציפורים לא ממש אפשר לנו לחזור לישון.
היתה פה איזו ציפור הזויה ששורקת שריקות יפות והיינו בטוחים שיש לנו שכן עם חיבה לשריקות, עד שהבנו שזו בעצם ציפור.
כמיטב המסורת, אני קופצת למקלחת בוקר ואסי מתחיל לתקתק את האוהל וההעמסה של הציוד. כשחזרתי הכנו קפה והשכנים הנחמדים שלנו הציעו לנו קפה. אנחנו מתחברים כאן המון עם חברה מבוגרים הרבה יותר מאיתנו, הם האוכלוסיה העיקרית שאנחנו פוגשים בקראוון פארקס. אנחנו תמיד מסתכלים עליהם ומפנטזים שיום אחד גם אנחנו נהיה ככה…
רפרוף מהיר במפה הביא אותנו לקבוע את ביירון ביי כיעד היומי שלנו. יצאנו לדרך ועברנו נהרות יפהפיים רחבי ידיים וגם חופים יפים. הפעם מיעטנו בעצירות ונסענו את כל הדרך כמעט ברציפות.
הגענו בצהריים לביירון ביי וישבנו במסעדה נחמדה לאכול ארוחת צהריים. ביירון ביי מאוד מתויירת ויש בה המון אנשים. נראה לי שזו גם הפעם הראשונה ששמענו עברית סביבנו. גם אסי וגם אני פחות אוהבים את המקומות היותר מתויירים ומעדיפים עיירות קטנות ומיוחדות.
עשינו צ'ק אין למלון קטן וצנוע כי היינו צריכים כבר לעשות כביסה וגם לתת קצת מנוחה לגוף על מיטה נורמלית. כיבסנו הכל בכיור של המטבח כמו שני חוראנים ותלינו חלק במרפסת וחלק בסלון כדי שיתייבש במזגן. נקווה שהכל יתייבש עד מחר.
נחנו קצת, התקלחנו ויצאנו "לקרוע את העיר". בהתחלה רצינו רק קפה ועוגה אבל המסעדה שנכנסנו אליה נראתה מפתה, אז אני הלכתי על פילה צנוע ואסי התפנק בשוק טלה. המנות נראו מעולה אבל היו די בינוניות. לקינוח הזמנו פונדנט שוקולד (אם כבר מתפנקים אז עד הסוף) אבל הוא היה לא מתוק בכלל. חזרנו למלון עייפים אך מרוצים.
מבט במפה מגלה שמחר למעשה אנו עוזבים את ניו סאות וויילס ונכנסים לקווינסלנד! אם הכביסה תתייבש כמובן… התכנית היא לצאת בבוקר לכיוון נימבין, עיירה ששמעתי עליה די הרבה. אני מקווה מאוד שלא יהיה מפוצץ שם בתיירים או מאכזב…
עוד יום נהדר עבר על כוחותינו עוד 223 ק"מ מאחורינו

8.7 "קרואסונים וצ'יקן טיקה"

אחח… שמונה בבוקר, מתעוררים בלי שעון מעורר, ממש לוקסוס. כל כך התרגלנו לקום בקור בשעה שבע, כך שלקום במלון בשמונה בבוקר מרגיש ממש שחיתות.
כל הכביסה התייבשה! יו-הו! קמים ומתארגנים באיזי, מקפלים הכל ומעמיסים חזרה על האופנוע. נוסעים קודם לנימבין ומשם נמשיך לבריסביין.
עצרנו בדרך לנשנש משהו בפטיסרי צרפתי שנראה מעולה. עם כל המאפים המעפנים פה, למצוא פה בית קפה צרפתי זה כמו למצוא מים במדבר. אכלנו קרואסון שוקולד וקינמון, היה יחסית לא רע בכלל! כשרעבים הכל טעים!
ממשיכים בדרך פתלתלה וצרה מאוד לנימבין כשהגענו לשם חשבתי לעצמי אם מזה עשו את כל הרעש?! עיירה של סטלנים וקשישים שנראה כאילו לא התקלחו משנות השישים… כולם פה נראים ומריחים כאילו לא מגיע סבון לאיזור… התעכבנו פה ממש כמה דקות וברחנו צפון-מזרחה לכיוון קווינסלנד והגולד קואוסט. נקווה ששם יהיה יותר טוב.
עצרנו בעיירה קטנה לשתות קפה כדי להתאושש קצת וראינו כלב ג'ינג'י חמוד. באוסטרליה כמו באוסטרליה, אם אתה מחכה פחות מרבע שעה לקפה משהו לא בסדר…
מתאוששים וממשיכים לנסוע. אנחנו בקווינסלנד… יששש!!! איזה יופי. הנוף משתנה בהדרגה והופך טרופי יותר ויותר והופך הררי. ראינו בדרך מטעים עצומים של עצי מקדמיה, אחרי נסיעה של יומיים במטעי קני סוכר. גם דקלים הופיעו בימים האחרונים, ואותם אנחנו רואים בפעם הראשונה. מדהים לראות את הנוף משתנה לך מול העיניים. הדרך היתה מפותלת ויפה והנוף משגע. נהנינו מכל רגע.
עצרנו בעיר קטנה בחנות של מחנאות וקנינו ערכה לתיקון החור באוהל, שנקרע לנו כשהכנסנו את הארגז של האופנוע. המוכר היה ממש נחמד ואדיב ואפילו נתן לנו קצת המלצות לטיולים באיזור הגולד קואוסט.
מזג האוויר נהדר והיום הגענו לשיא חדש של 22 מעלות… תענוג!!!
נכנסנו לאיזור של החופים. לכל חוף יש כאן שם כמו בארצות הברית: פאלם ספרינגס, מיאמי ביץ'… יש פה המון בתי מלון גבוהים וגם זה חדש לנו בנוף שאנחנו רגילים לו מצאנו קראוון פארק ממש נחמד במיאמי ביץ' והקמנו את האוהל בציק צק. אסי אומר שזה מאוד דומה למיאמי שבארהב. כנראה שאני אצטרך לבדוק את זה בקרוב!
היינו שנינו נורא רעבים כי לא אכלנו כלום מאז הקרואסון של הבוקר והחלטנו לעשות טיול בדרך לסופר ולעשות קניות. בדרך ראינו מסעדה הודית והחלטנו לשנות תכניות ולאכול שם. היה ממש טעים ומפנק ואפילו לא יקר.
חזרנו לקמפ סייט והלכנו להתקלח. היה במקלחת דוש שהיה צמוד לקיר והיה בכלל לא נעים להתקלח שם (בעיקר אם אתה 183 סמ כמו אסי). יאללה, לא נורא. מה שלא הורג אותך (או מנקה אותך) מחשל אותך. מכינים קפה של ערב ולישון. עוד יום נהדר עבר על כוחותינו.

9.7 "מרפסת מול הים"

היום החלטנו להיות תיירים והלכנו לפארק מים בשם סי וורלד. נורא יפה פה, אבל יש יחסית מעט מתקנים וחיות ובעיקר הרבה מסעדות וחנויות מזכרות. ראינו דובי קוטב משגעים, פינגווינים, כרישים ודולפינים. כמובן שצילמנו אותם מכל הכיוונים… עלינו למתקן מפחיד שהוא מין רכבת הרים שעובר במנהרת מים. התיזו עלינו המון מים ונרטבנו מכף רגל ועד תחתונים… הסתובבנו ככה שעות רטובים וקרירים בפארק..
אכלנו פיש אנד צ'יפס והתלבטנו איפה לישון הלילה. מתפנקים במלון או חוזרים לאוהל
מצאנו מלון דירות במחיר סביר יחסית, וחזרנו לראות מופע מדליק של ג'ט סקי לפני שנוסעים למלון. הגענו למלון ואז גילינו שהוא ממוקם ממש על החוף המדהים של "סרפר'ס פרדייז" והיתה לנו מרפסת ענקית עם נוף לים.
נחנו קצת ויצאנו לעשות טיול בשוק לילה על החוף. אכלנו ביף ג'רקי וקפצנו לסופר לעשות קניות. עשינו סלט פירות מפנק והלכנו לישון..

 "can i touch your peace?" 10.7

התעוררנו לנוף משגע של חוף הים. החלטנו שנשארים עוד לילה ומתפנקים לנו קצת בגולד קואוסט.
התחלנו את היום מאוחר וניצלנו את העובדה שלא רוכבים היום לשום מקום כדי לכבס את המכנסיים של האופנוע. נוזל הכביסה היה כל כך "איכותי" ככה שהכל יצא מלוכלך בדיוק כמו שהיה קודם.
ירדנו לקראת הצהריים לטייל קצת בעיר ולאכול. אכלנו האנגרי ג'ק וסופסופ הצלחתי לשכנע את אסי לעשות מסאג'. אני בינתיים חזרתי למלון ופגשתי את אסי בסופ המסאג. המסאג' של אסי היה תאילנדי, ובתאילנד כמו בתאילנד, המאסאג'יסטית שאלה את אסי "קן איי טאצ' יור פיס?". אסי נבהל כי היה בטוח שהיא מדברת על השמוליק שלו ואחרי בירור קצר הבין שהיא מתכוונת לפנים שלו. שמישהו יסביר לתאילנדים שיש הבדל גדול בין פ' רפה לפ' דגושה!
הכנו אורז אושפולו לארוחת ערב. הוא יצא קצת תפל בהתחשב בזה שאת כל האוכל שלנו אנחנו עושים עם מיקס תבלינים שהבאנו מהבית, אבל נהנינו בכל מקרה מארוחת ערב כמעט כמו של בית…

11.7 "עולים על אזרחי"

יצאנו מהמלון סביב 1000 בבוקר לכיוון בריסביין. היינו בטוחים שזו עיר צפופה כמו סידני ולשמחתנו גילינו עיר מקסימה. משם המשכנו לאי בשם ביריבי, שמחובר למיינלנד בגשר. חיפשנו מקום לישון ב-וורים, אבל לא היה שם מקום ולשמחתנו האלטרנטיבה היתה בונגרי, שהיה חוף הרבה יותר יפה והיתה שם שקיעה פשוט משגעת! הגענו בשעה יחסית מוקדמת בצהריים, הקמנו את האוהל, עלינו על "אזרחי" (אסי צוחק עלי שאני קוראת לבגדים שהם לא חליפה של אופנוע ככה…) והלכנו לטייל בחוף. היה ממש ממש כיף והנוף ההיה משגע. בגלל שהיה שפל יכולנו לטייל על החוף וראינו המון שקנאים ותוכים שמילאו את העצים ועשו רעש מטורף. צחקנו המון…
בשעות השפל בחופים של אוסטרליה הים נסוג בצורה מאוד משמעותית וזה מדהים אותנו בכל פעם מחדש.
הלכנו לסופר וקנינו מצרכים לארוחת ערב שכללה ספגטי בולונז מפנק וטעים, הפעם עם בשר אמיתי…  חזרנו לחוף כדי לראות את השקיעה שהיתה משגעת.
מצאנו גן שעשועים ליד החוף וכמובן שלא יכולנו להתחמק מלעלות על האומגה (אחרי שוידאנו שאף אחד לא רואה) ואפילו התנדנדנו קצת.
היה יום מדהים! חזרנו לאוהל, שתינו קפה והלכנו לישון עייפים אך מאושרים עד לגג (ולא לזה של האוהל, לגג גבוה)

————————————————————————————————

כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות להדר ולאסי

———————————————————————————————–

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

 

האיש שכותב עם מצלמה

הנחיות העורך היו ברורות: "תכתוב!" אז אסי הקליד עם המצלמה.

 

דיווח מצולם על אוז המוטורית המחממת מנועים ולב.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

"אז כמו שהבטחתי (קודם כל לעצמי), לרדוף אחרי החוויות המוטוריות המיוחדות ביבשת החמישית. הנה:

בסוף השבוע האחרון, נסענו למסלול המירוצים בעיירה ווינטון Winton Motor Raceway
זה מסלול באורך 3 ק"מ שנבנה בשנת 1961 וזכה לארח כמה מהמירוצים הנחשבים ביבשת. מכוניות ואופנועים. יש בו קטעים של ישורות ו-12 פניות שתוכננו "להוציא" מכלי רכב ונהגים, את המקסימום בביצועי מהירות ושליטה. לשם נסענו ועשה רושם שחצי אוסטרליה הגיעה איתנו.

יצאנו בכביש ממלבורן לכיוון ווינטון

הצג את הוראות הגעה אל Winton, Victoria, Australia במפה גדולה יותר

כשבארץ חוגגים את הגשם האחרון, כאן באוסטרליה נרטבים מהגשמים הראשונים שלקראת החורף. סוף הסתיו, הוא סוג של חג ביבשת שיחסי הציבור האקלימיים שלה, הם שם נרדף למדבריות ויובש. כל השבוע היה מזג אויר חורפי גשום וקר… בבוקר המרוץ היה אפור רוב הדרך… כשהתקרבנו לעיירה, השמש הבינה שהגזימה ויצאה מבין העננים האפורים לקבל את פנינו… מזג האויר היה אידיאלי ליום כזה; שמשי וחמים. תענוג!
אז ככה:  וינטון היא  אחת מהעיירות המייצגות את היסטוריית ההתיישבות באוסטרליה. היא ממוקמת במדינת ויקטוריה, בחלק הדרום מזרחי של היבשת. ווינטון (לא לטעות, יש גם עיירה באותו שם, במדינת קווינסלנד בצפון מזרח היבשת) הפכה למקום מפגש לכל סוגי המירוצים. יש בה מסלול איכותי סָלול אספלט משובח. במהלך הסופ"ש האחרון של חודש מאי, הציעה מרוצים נון-סטופ עם יותר מ- 400 מכוניות ואופנועי מרוץ מהשנים 1920 ועד 1980.
אירוע שנמשך יומיים וכלל בין השאר מרוצים של רכבי אספנות. די הזוי לראות רכבים בני 30–50 שנה, מתחרים על מסלול מרוצים מודרני… (תחשבו על כך שמועדון החמש בארץ, מתאסף למירוץ אמיתי בו קורעים את המכוניות והמכלולים שלהן, במקום להעמידן בזהירות בתערוכות הנוצצות והסטאטיות הרגילות).
לאירוע הגיעו רכבים ואנשים מכל רחבי אוסטרליה. כל מקצה נמשך 5 דקות בערך וכל אחד היה שונה מקודמו:  פעם עלו אופנועי הארלי, טריומף ונורטון ישנים ואחר כך אופנוצָד עם סירות. אחריהם, עלו למסלול כל מיני יצירות מוטוריות ישנות בעיקר מהמורשת הבריטית הקלאסית, מעידן בו מכונית היתה משהו קטן ואישי והעיצוב הדגיש את העובדה שתעשיית הרכב הבריטית נולדה במוסכים קטנים של משוגעים. ואת השיגעון הזה הבריטים שלחו גם לכאן …לראות אם.ג'י. ומיני-מינורים מהתקופה שלפני שמהנדסי ב.מ.ו הפכו אותן לתכשיט יוקרה. טסים ומתחרים במוסטנגים. תענוג…מזל שלקחנו כמה כרטיסי זיכרון, 2 מצלמות..ובטריות גיבוי.
וכמו תמיד… אוהלים. בארבי על האש, בירות והרבה כיף…חזרנו הביתה באותו יום. לא נורא, כולה 500 ק"מ….  הלוך חזור.

תהנו מהתמונות

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

ממני ומהאישה שאיתי.

עד לסיבוב הבא. להתראות.

אסי

———————————————————————————————————————————————-

עריכה קטנה-יוני. כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לאסי מילר

———————————————————————————————————————————————

מאת: יוני   ·   קטגוריות: אופנועים and הרפתקאות   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!