הרפתקה דוט קום

ארכיוני הבלוג

15 ביולי 2015 אלעד ויוליה לדרך המשי 6

לרכיבה בגיאורגיה, מתדלקים בחאצ'פורי

gopr0195.jpg

לבלוג של אלעד כאן
באטומי

גרוזינים יקרים (כן כן גרוזינים תהיו גאים יש לכם על מה ).

אתם העם הנבחר , עזבו אתכם מכל הקשקושים שלנו .

כמו שאחותי אומרת , אם משה היה מתפקד כמו שצריך , ב- 40 שנה היינו מקבלים את איטליה או גיאורגיה .

הגענו לבאטומי ביום שישי בצהרים אחרי שירדנו מהקצ'קר ויצאנו לעשות סיבוב בעיר .

אחד מהדברים שקורים בטיול הוא המיקום מחדש של התחושות והאינסטיקטים אשר בניגוד ליום יום המכאני שלנו , מקבלים מחדש את המעמד הראוי להם .

התוצאה היא שבכל מקום שאנחנו מגיעים אליו , מלבד הריחות והטעמים השונים אותם אנחנו מגלים , אנחנו מתחילים להרגיש תנודות אחרות של הסביבה , מעין תיפוף תת קולי שאנחנו לא שמים לב אליו ביום יום , וכאן הוא פתאום עולה וצף על פני השטח .

המעבר מטורקיה לגיאורגיה הוסיף וחידד את התחושות האלו , והתחושה היתה שכאן פתאום התחיל הטיול , מן תחושת חופש ושחרור כזו שפתאום שרתה על שנינו ועל רחמים כמובן ..

הסיבוב הראשון בבאטומי היה סיבוב הליכה על הטיילת ובשדרה המקבילה לה , והתחושה היתה של קסם . גלידה וניל עם סירופ דובדבנים , אנשים נחמדים בכל פינה , עיר נעימה עם אוירה וקסם של תרבות  עשירה ומבוססת , כמו עץ ישן ואיכותי שספג אליו את כל הריחות וההיסטוריה של המקום .חוזרים למלון רק כדי לגלות עוד 4 BMW ים חדשים עומדים לשורה , כאילו רק כדי להזכיר לי איזה אנדרדוג אני עם עם רחמים ה KTM .

אבל בפנים עמוק אני יודע איזה גיבור הוא הרחמים הזה , ושהוא היחיד שיכול לקחת אותי לאן שאני רוצה ..

בבוקר אנחנו תופסים שני אוטובוסים ונוסעים לעשות סיבוב בגנים הבוטאניים ליד באטומי , שקט שלווה הרבה ירוק עצים שונים ומשונים וחוף ים פרטי .בערב אני הולך להסתפר ויוליה תופסת שיחה עם הספרית – מכיוון שהעיר היתה עיר קיט בברית המועצות של אז , רבים דוברים את השפה הרוסית , ועדיין נמצאים בה רוסים לרוב . בקיצור , הספרית מספרת (גם אותי) שיש לה קרובים בחיפה ובתל אביב (עולם קטן) , ואומרת לנו איפה יש את הח'צאפורי הטוב ביותר בעיר , שאליו כל המקומיים והתיירים המקומיים נוהרים .

נופלים לישון ובוקר אחרי זה – ח'צאפורי .

**פרק לכבוד הח'צאפורי :**

11411808_806584502773619_2315987098839441569_o.jpg

הח'צאפורי הוא גן עדן עלי אדמות , מדובר במאפה שבתוכו ומעליו יש כמה סוגי גבינות ומעליו מניחים חלמון ביצה רכה .

הפרטים הטכניים רחוקים מלתאר את התענוג שמתקבל מהדבר הנפלא הזה , כמו שאפשר לתאר את החלקים המכאניים של מרצדס G , אבל עד שאתה לא נוהג בדבר הזה אתה לא מבין כמה איכותי ומהודק יכול להיות רכב 4X4 .

בקיצור – מסעדת RETRO  בבאטומי – כל מיני סוגי ח'צאפורי – לא להחמיץ .**הקהל מתבקש לשבת**

img_1123-e1436828449650.jpg

אז אחרי הח'צאפורי אנחנו יוצאים לסיבוב בעיר , למרות שמה שבא זה פשוט ליפול על המדרכה ולישון ..

וזה כנראה שילוב מנצח . הח'אצפורי מוריד לנו הילוך ואנחנו נהנים מיום ראשון שקט ושליו בעיר המקסימה הזו .

יוליה מתאבדת על איזו משימה של למצוא כיכר ספציפית בעיר ואנחנו מדרבקים את העיר בשתי וערב וחוץ מכיכר יוליה אנחנו מוצאים עוד כיכר מגניבה לשבת בה .

נכנסים גם למוזיאון פצפון לאומנות ונזכרים קצת מה זה להתבונן בתמונה שמביעה הרבה יותר מתמונה באינטרנט , ולא קופצות לה בשוליים פרסומות כל שתי שניות .בערב עושים טעות ואוכלים ארוחת ערב  במסעדת תיירים מוצהרת , ובתור עונש אנחנו מקבלים מלצרית הזוייה על גבול המפחידה , טבח שמשנה לנו את ההזמנה כי היא לא הולכת עם היין שלנו , ושלושה רוסים שיכורים שעושים ברדק (מצחיק האמת) בשולחן ליד .

gopr0156.jpg

חזרנו עייפים אך מרוצים (בלי האורנג'דה) .

בבוקר גשם – תקענו עוד חצ'אפורי (כי חבל לצאת על בטן ריקה) וכשהגשם מפסיק אנחנו עולים על רחמים ונותנים גז לכיוון מסטיה בצפון מערב המדינה .

עוד בארץ בטקס קיצוץ המשקל העפתי את חליפות הסערה מהתיקים בהנחה שאנחנו יוצאים לאזורים חמים ושלא נצטרך אותם באמת .

היום שילמנו את המחיר , אחרי שעתיים מתחת לגג של תחנת אוטובוס וגשם שוטף , אנחנו חותכים לשוק הקרוב וקונים שתי תחפושות של טלטאביז.על הדרך אנחנו חולפים ע"פ רוכב אופניים ומנופפים לו לשלום , בערב אנחנו אוכלים איתור ארוחת ערב בעיר זוגדידי בואכה מסטיה וסוונטי .

עכשיו אנחנו מחלימים מעוד ארוחת פוגרום , ומחר ? – מחר לרחמים יהיה כבד עוד טיפה ..

d791d790d798d795d79ed799-d796d795d792d793d799d793d799.jpg

——————————————————————————————————————–

כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לאלעד לוי

—————————————————————————————————————–

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

7 ביולי 2015 אלעד ויוליה לדרך המשי 4

לבקר את נמרוד על אופנוע

DCIMAGOPRO

אלעד ממשיך לדווח מעומק החווייה הטורקית. הבלוג הישיר של אלעד – כאן

מגרמה עד הר נמרוט (הר נמרוד) ולכיוון הקצ'קר

יצאנו ברכיבה מגרמה שלשום בבוקר ודהרנו עד kahramanmaras או בעברית מאראש האמיצה , כדי לצמצם טווחים לכיוון הר נמרוד .רכיבה ארוכה בחום כבד – לא כיף בלשון המעטה .. בכל כמה עשרות ק"מ עוצרים להצטנן מעט ולנוח וממשיכים הלאה .

לטורקים , מעבר לחביבות הטבעית שלהם יש מנהג מוזר לעמוד על הראש. לא שלהם – שלך . בכל עצירה מגיע הטורקי התורן , נעמד לי על הראש , מסתכל ובודק , וככה מגיעים גם החברים שלו . מצאתי שיטה להתמודד – התקרבת ? הצטלמת !..בדרך מרחבים חקלאיים , משפחות שלמות מגיעות לשדה , ראש המשפחה עומד ומפקח על כולם וכל השאר כמו נמלים חרוצות שותלים ומעבדים . בחלק מהמקומות החקלאות היא עדיין חקלאות שלחין , מטים מים לתעלות לטובת השקיית היבולים .

DCIMAGOPRO

בכלל ככל שנעים מזרחה נראה כי טורקיה משנה את פניה , שלא לומר מתקרבת לעולם השלישי .מגיעים ל kahramanmaras מוצאים מלון זול , פירוק האופנוע , מקלחת צוננת ו..כמה שעות שינה . הרכיבה מפרקת אותי בלי שאני שם לב בכלל ואני מגיע לסוף כל יום ארוך תשוש ועייף .

בערב יוצאים לסיבוב בעיר , אשר בעיקרה עיר תעשייתית מתפתחת , הולכים לרחוב הראשי ולכיכר  המרכזית , חודש הרמצ'אן הבא עלינו לטובה מזמן לנו עשרות סוגי בקלאוות ופינוקים ואה .. שכחנו .. העיר ידועה בגלידה האיכותית שלה , אמנם לא בן אנד ג'ריס אבל לא רע בכלל ..

תוך כדי אנחנו נבלעים בקריאות המואזין לתפילה ואח"כ בהצגה אותה מעבירים ילדים אודות הנביא מחמד והחג . עומדים ומסביבנו עשרות מוסלמים דלוקים .

אם רק היו יודעים ..

בבוקר עוד חיתוך מהיר לכיוון הר נמרוט , מגיעים בצהרים אל הכפר karadut מוצאים פנסיון והופ , רכיבה להר .

בדרך מסעדת דגים בצד הדרך – פשוט מדהים . אפס נפילות באוכל בטורקיה . אין מקום שקיבלנו אוכל ולא היה מעולה , לא פחות מזה .עולים להר , העלייה כל כך תלולה עד שנראה כי רחמים ירים את הגלגל הקדמי , איזה כיף לרכוב עליו בלי כל הציוד .

בסיבובים הוא נוטה הצידה וחוזר כמו נחום – תקום , כשנכנסים לקצב זה פשוט נהיה כמו תהליך היפנוטי .

מגיעים לכניסה , ואז מדרגות .

מדרגות מדרגות מדרגות מדרגות מדרגות מדרגות מדרגות מדרגות מדרגות מדרגות מדרגות מדרגות מדרגות מדרגות מדרגות מדרגות מדרגות מדרגות .כוסאומו .

מגיעים למעלה כדי לראות את הפסלים של אנטיוכוס \ נמרוט המג'נון שהחליט שהוא רוצה שיקימו לכבודו , אחרי שהבטחון העצמי שלו נסק ע"ר היחסים שפיתח עם הרומאים מחד והפרתים מאידך , וע"ר העובדה ששימש מעין חייץ בין שתי המעצמות .

אני לא חובב ארכיאולוגיה מושבע , בשלב מסויים אפילו חשבתי לעצמי שזו היתה נסיעה קצת מיותרת כדי לעמוד באתר איך נאמר משעמם ומוזנח (יסלחו לי אנשי אונסק"ו) .

אבל כשחושבים על איך הרימו לכאן את כל הסלעים האלו , ואיך בנו את התל שעשוי משברי אבנים , ניתן להרגיש מעט את המשמעות שעומדת מאחורי כל אבן .זהו , התקפלנו חזרה לפנסיון בשעות הערב מתחילה פה רוח שלא תיאמן , בכלל כל האיזור הזה מזכיר את רמת הגולן או איזורים שונים בנגב לפני שהפכו סופית למדבר – והתנאים פה די משוגעים קיץ לוהט וחורף מושלג.

היום יצאנו מוקדם בבוקר כדי לצמצם טווחים לכיוון הקצ'קר .

באחד ממשיכים לרכוב מזרחה ונכנסים לאיזורים של הכורדים , הנוכחות הצבאית הטורקית מורגשת , ובאחד הכפרים בו אנחנו עוצרים לקנות קצת ענבים ושתיה אנחנו פוגשים את מחמד כורדי גאה שמצהיר שהוא מהמחתרת הכורדית ואפילו מראה לי סרטון ביוטיוב של ה PKK .

תוך כמה דקות מגיעים עוד כמה חבר'ה , אחד מהם דובר אנגלית רהוטה איתו אני מתייעץ לגבי הדרך להמשך .

img_0955.jpg

לפרידה אני ומחמד מצטלמים , מקווה שלא שרפתי אותך אצל הטורקים מחמד ..אחרי עוד כמה עשרות קילומטרים לוהטים אנחנו ב BINGOL עיר שלא קיימת מבחינת ספרי הטיולים , אגב זה אחד האזורים שנפגעו קשה ברעידת האדמה ב 2010 ואליו נשלחו צוותי הצלה ישראלים .

"נאלצנו" להתפשר על מלון ברמה יחסית גבוהה כי המלון היחיד הזול שהיה כאן מלא . אנחנו מקפיאים את עצמנו עם המזגן ונהנים ממים קרים מהמקרר עד שיגמר צום הרמצ'אן ונוכל ללכת לאכול אצל אח של אחד מהחבר'ה שקנינו אצלו לחמניות היום , והזמין אותנו ללכת איתו למסעדה.

עוד יומיים בקצ'קר .

d7a7d790d7a8d790d793d795d798.jpg

—————————————————————————-

כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לאלעד לוי

—————————————————————————

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

5 ביולי 2015 אלעד ויוליה לדרך המשי 3

קפדוקיה, בעומק הנדיבות הטורקית

img_0819.jpg

אלעד ממשיך בדיווח מהמסע לדרך המשי- הבלוג של אלעד – כאן

קפדוקיה – תופעות טבע , עמים קדומים ואנשים טובים .

אז מה היה לנו ?

צומת של לוחות טקטוניים שהפכו את המדינה להררית וגעשית .

מלא מלא מים (באמת לא הוגן העניין הזה..)

הישובים הקדומים בעולם.

אח"כ כיבושים מכל כיוון אפשרי , קודם החיתים , אח"כ הפריגים , הקימרים , ממלכת אוררטו, מדי , היוונים , הממלכה האחמנית , אלכסנדר הגדול , הרומאים , הביזנטים, והעותמאנים (נראה כאילו כל תקופה נדרסה המדינה הזו לכיוון אחר ע"י צבא של מטורפים) .

היום זה ארדואן (אח שלי בחייאת , יש לך אחלה מדינה עזוב אותך מכל השטויות) .

ואנחנו ?

בסה"כ מנסים להבין מה קורה פה ..

אז הגענו לפני שלושה ימים לעמק איהלארה , ומצאנו חדר בפנסיון בכפר .

יום אחרי כן הלכנו את כל 16 הק"מ של ערוץ נחל ה melendiz cayi היפה , קירות הקניון מגיעים ברוב הדרך לגובה של יותר ממאה מטרים , ובהם חצובות כנסיות וגומחות התבודדות של נזירים אשר  בחרו במקום כמקום התבודדות ולימוד הברית החדשה . החבר'ה האלה שאלוהים יודע מה גרם להם לקבל על עצמם את נדר ההתבודדות , גם ניסו להפיץ את הנצרות , אך מכיוון שהשפה הלטינית לא היתה נפוצה וידועה השתמשו בציורים לרוב אותם ציירו על קירות הכנסיות אותם חצבו בסלע הטוף הרך .אחרי כנסיה- שתיים הבנו את הפרנציפ והמשכנו עד לסוף הערוץ כדי להגיע אל הכפר selime  בו אפשר לראות עיר שנחצבה בסלע הטוף ובתוך "ארובות הפיות" – קונוסים ענקיים של טוף אשר קיבלו את צורתם מהבלייה הטבעית באזור , ואיפשרו חציבת חדרים ובתים שלמים בתוכם .

אגב , אומרים שהמקום היווה השראה לתפאורת הפרק הראשון של  "מלחמת הכוכבים" , מה שגורם לתיירים יפניים עתירי טכנולוגיה והפרעות קשב חמורות להסתובב באתר עם טלפון ונעימת הסרט ..חזרנו לכפר ויום לאחר מכן יצאנו ברכיבה אל הכפר "גרמה" שבעמק קפדוקיה אשר מהווה בעצם את המרכז התיירותי של האזור .

על הדרך עצרנו בעיר  derinkuyu  אחת מהערים התחתיות המפורסמות של קפדוקיה .

כמה אנקדוטות :

קודם כל אף אחד לא באמת יודע מי ולמה בנו את הערים האלו . יש הרבה השערות אך רב הנסתר על הגלוי .

ישנן ערים רבות כאלו באזור , מיעוטן נחשפו בחלקן ונפתחו לתיירים .

מדוברת בערים של עד 8 מפלסים שיורדות לעומקים מפחידים בבטן האדמה , מתחתן ישנן מאגרי מים טבעיים , וככה"נ היו בינהן מנהרות מקשרות באורך של קילומטרים רבים .

הסברה אומרת כי הערים נבנו לצורך מקלט מפני צבאות פולשים ואיפשרו שהות של אלפי אנשים מתחת לקרקע למשך חודשים רבים .

אגב על פני הקרקע אין זכר לערים מלבד פירי איוורור שגם אותם לא ניתן לזהות בנקל .

בקיצור – הגענו לראות . איך שאנחנו מגיעים לרחבת החנייה מגיח הטורקי התורן לכוון אותנו ולומר לנו איפה להשאיר את האופנוע בבטחה . האמת שעד עכשיו הייתי אלרגי לכל החבר'ה האלו שנופלים עליך ומציעים "עזרה" כל הזמן – וזה בעיקר מהזכרון של ה"מדריכים המציקים" של דרום אמריקה , אבל נוכחתי לדעת שהטורקים (מי שפגשנו עד כה בכל מקרה) באמת נכונים לסייע וללא תמורה .

אנחנו משאירים את האופנוע עם המעילים הקסדות וכל הציוד (למעט כסף ודרכונים) סמוך לחנות מזכרות ונכנסים לעיר התחתית .

מה אומר ומה אגיד , באמת מרשים , עליות ירידות חדרים מחסנים פירים בארות , וכל מה שאני חושב זה למה לעזאזל נכנסתי לעיר תחתית בארץ מוכת רעידות אדמה , ואיך יראה הסוף שלי .יוליה על הדרך משועשעת וצוחקת על המדריכים שבאותו מקום כל אחד מהם מסביר משהו אחר לקבוצת תיירים אחרת – כנראה שבאמת אין לאף אחד מושג וכל המרבה לחרטט הרי זה משובח .יצאנו , תודה לאל , אלחמדולילה , ת'נק יו ג'יזס , אם יש עוד מישהו שרוצה שאומר לו תודה שיבוא .

האופנוע חיכה לנו כמו שהשארנו אותו , ולתת בגז ולהרגיש את הרוח היתה חוויה מתקנת .הלאה לגרמה , מגיעים לכפר שכולו תיירים ומקומות לתיירים – למרות שהכל מתוייר לפחות כאן זה מהונדס נכון ונעים .

img_0751-e1436031611625.jpg

פנסיון וארוחת צהריים – תענוג . בערב ארוחת שישי עם בקבוק יין ואוכל טורקי טעים .

שבת בבוקר – יום יפה , קמים ב 0500 לראות את הבלונים הפורחים .

img_0815-e1436031536337.jpg

img_0813.jpg

img_0830.jpg

עולים על רחמים הקליל וחסר המזוודות ורוכבים לאתר השיגור , עשרות בלונים כבר באוויר ואנחנו מרוצים ומצלמים .אחרי זה חוזרים לפנסיון לישון עוד קצת .

מתעוררים מאוחר כדי לגלות שהשעה 0930 ..

אחרי קפה ובקלאווה עולים על רחמים לסיבוב בכפרי האזור .באבאנוס – כפר הקדרים (כן ככה כותבים..) אנחנו מסתובבים בעיר העתיקה היפה.

בדרך אני מבחין בסנדלריה ונכנס כדי לבקש שיתפור לי על הנעל חתיכת עור בנק' החיכוך עם רגלית ההילוכים .אחרי כמה משפטים והסברים ידניים האיש מבין ומסדר את העניין בקלי קלות , תוך כדי מציע לנו תה, ולסיום נותן לנו את הגרעינים שבכיס שלו כדי שיהיה לנו מה לנשנש – אנשים טובים כבר אמרנו?

הרבה תודות וחיוכים ואנחנו ממשיכים לדרכנו .אנחנו מתיישבים על שפת הנהר על שולחן פיקניק לנוח מגלידת גומי אינטנסיבית שעלתה לירה (מה שזול עולה ביוקר..)אחרי כמה דקות מגיעה משפחה עמוסת סלים אוכל וגזייה ומתיישבת בשולחן לידנו .

עוד לא הספקנו להגיד "מוצטפא כמאל אטאטורק" ואנחנו מוזמנים לאכול לחם טעים ועלי גפן ממולאים . תענוג אמיתי והרבה תודות .פשוט מדהים – איפה שלא תהיה ייגשו אליך ויציעו לך משהו – מתוך נתינה אמיתית .

בהמשך אנחנו מקבלים תצוגה חיה של תמימות של ילדים כששתי ילדות קטנות של שתי משפחות שהכירו בדיוק 5 דק' מוקדם יותר . ההורים של שתי המשפחות צוחקים בינהם ולבסוף מצליחים להפריד את הילדות ולהמשיך כל קבוצה לדרכה . כדאי ללמוד .

על הדרך חזרה לגרמה אנחנו עוברים במבצר אוציהסר החולש על העמק , גם שם אחד מבעלי החנויות שומר לנו על האופנוע (ואומר בעברית "אין בעיות" ) ואחרי התצפית המרהיבה , הולך איתי חנות חנות עד שאנחנו מוצאים יחד מדבקות של דגל טורקיה להדביק על האופנוע . כמה טוב .חוזרים לגרמה לטבילה בבריכה של הפנסיון , ומחר נתחיל לנוע לאזורים המזרחיים והפחות מתויירים של טורקיה .

 

לדף הפייס של אלעד – כאן

——————————————————-

כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לאלעד לוי

———————————————————–

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

3 ביולי 2015 אלעד ויוליה לדרך המשי 2

מקפריסין לקפרי/טורקיה ומשם לקפדוקיה

10687508_800958016669601_3212701003911595526_o.jpg

אלעד ממשיך בדיווח – ואפשר לקרוא גם בבלוג האישי שלו כאן

יום שני – מגיעים לנמל בלימסול, אחרי עוד כמה "תלך תבוא" אנחנו מצליחים סוף סוף לשחרר את רחמים האופנוע ויוצאים בדהרה מהנמל .

היעד – גירנה בצד התורכי של קפריסין, כדי לקחת מעבורת לטורקיה .

בדרך אנחנו עוצרים כדי לקנות מגפיים חדשים בשבילי, אחרי שהישנים נקרעו , נכנסים לחנות של ציוד צבאי , ובין מדידה למדידה מתברר כי המוכר אירני. שני ישראלים ואירני בחנות מלאה כלי נשק.. איכשהו כשזה אחד על אחד זה תמיד נגמר יותר טוב מאיומים בהפצצות וחרמות..

בכל מקרה , משם תופסים אזימוט לגירנה (או קיריניה) ותוך בערך 45 דק' אנחנו בניקוסיה כדי לעבור לצד התורכי .

מלכוד 22 – בכניסה לקפריסין מגיעים מהצד היווני , מחתימים דרכון והכל טוב . בניקוסיה עוברים מהצד היווני לתורכי . היוונים לא מכירים בתורכים (אז אין חותמת יציאה בדרכון) והתורכים הקפריסאים לא מוכרים ע"י אף אחד אחר בעולם , אז אין להם מעמד חוקי של מדינה ולכן גם לא הם לא מחתימים את הדרכון אלא נייר קטן , קיצר – לא משנה מה עשינו לא הצלחנו לקבל חותמת יציאה מקפריסין . מצחיק לראות סכסוך אחר מהצד – זה נראה כל כך מיותר , בטח ככה אנחנו נראים לשאר העולם.

אחרי שיטוט קל בניקוסיה  מגיעים למעבר הגבול לצד התורכי , מבחינתם ה"גרין כארד" הוא לא ביטוח תקף , אז קונים ביטוח ב 20 יורו ונכנסים לצד התורכי .

תוך שניה – שינוי אוירה , תחושה שנכנסים למדינה מפותחת פחות , הכל נראה יותר פשוט ומתחיל להרגיש כמו טיול . פתאום אני קולט כמה קפריסין היוונית היתה ישראלית ורגילה , ולא הרגישה כמו יציאה מהמוכר והרגיל .

אחרי רכיבה קצרה מגיעים לגירנה, קונים כרטיסים למעבורת ושורפים את הזמן בארוחת צהרים והתעלפות באחד החופים .

22:00 עלייה למעבורת , קושרים את רחמים לאיזה עמוד ותופסים ספה באולם הנוסעים . אחרי לילה של שינה לא שינה עוגנים בטורקיה בנמל טשוקו ויוצאים לרכיבה לכיוון אזור קפדוקיה .

עצירה ראשונה להחלפת דולרים ללירה תורכית , יוליה הולכת לבנק , אני שומר על רחמים , 10 דקות מאוחר יותר אני כבר בחנות של יוסף (יוסוף) שותה תה שהוא הזמין מהחנות ליד , איתנו יושבים שני המוכרים של החנויות הסמוכות וכולנו מדברים בשפה הבינלאומית , תנועות ידיים, מילים מכל מיני שפות והרבה חיוכים . לא מתים פה על ישראל , אבל אין שנאה , בסוף לא יעזור אף סכסוך חילוקי דעות או פוליטיקה, כשאתה אחד על אחד אי אפשר להיות משהו אחר מבנאדם.

האפשרויות הן לקחת את הכבישים המהירים או לנוע בדרכים צדדיות , אנחנו מחליטים לנוע בדרך צדדית שחותכת את רכס הרי הטאורוס ומתחילים לנוע בדרך מפותלת שמטפסת אט אט מעלה בין כפרים ואזורים חקלאיים.הדבר הראשון שתופס אותי הוא ריח המדורה העולה מכל בית , כמו כל זיכרון מותנה תחושה , הריח הזה מעיף אותי ישר לטיול בדרום ובמרכז אמריקה ומחזיר אותי לחווית החופש המוחלט שהרגשתי אז . מאז ועד היום לא הצלחתי לשחזר את התחושה הזו בשלמותה , ככה"נ זה מה שמאבדים עם הגיל או אחרי כל חוויה ראשונית . בכל פעם שאני חוזר לאותה תחושה , אני מחזיק אותה כמה שיותר לפני שהיא חומקת שוב אל מחסני הזיכרון .

בשלב מסויים הבטן מתחילה לקרקר ואנחנו עוצרים באיזשהו כפר מול מסעדה מקומית שמולה בוער מנגל. בעלת המקום עומדת על המנגל וצולה בשר , בתוך המסעדה יושבים כמה מקומיים ביישנים , ואנחנו  אחרי שהצבענו על מה שאנחנו רוצים , מתיישבים בחוץ ומחכים עם קנקן מים קרים .

בינתיים האופנוע הופך לאטרקציה של בעל המכולת ממול שמסתובב סביבו ומסמן כל כמה שניות כמה שהוא מרוצה מהעניין . אני חושב על כמה רחוק אותו בעל מכולת מלעשות טיול על אופנוע בעולם בגלל מליון ואחת סיבות, וכמה משותפת ההתלהבות שלו ושלי מהרעיון ומהמכונה הזו.

האוכל מגיע ועושה אותנו מאושרים , אוכל אמיתי פשוט וטעים , הרחק ממסעדות התיירים המעייפות.ממשיכים לרכוב במעלה ההרים ואחרי חצי שעה אני מצביע על עננים שחורים קדימה בשמיים. יוליה אומרת שהם נראים כמו ענני גשם ואני צוחק. 10 דק' מאוחר יותר אנחנו תופסים מחסה מתחת למחסן נטוש בצד הדרך , רטובים קופאים מקור . אני כבר לא צוחק . מחליפים לבגדי חורף (אין חלפ"ס .. מה ? קיץ..) ומחכים שהגשם יחלש, באיזשהו שלב מצטרף אלינו איש זקן על שני גלגלים ואנחנו מנהלים שיחה שבה אף אחד לא מבין את השני אבל כולם מרוצים.הגשם נפסק ובהמשך יוצאת גם השמש, חמים ונעים. תוך כדי הרכיבה אנחנו מחליטים למשוך עוד קצת היום ורוכבים לכיוון "נידה" . בדרך עוצרים לתדלק, נגמרת לי הבטריה בטלפון ואין GPS. אני מסתכל על שקעי הטעינה שהתקנתי ומתעצבן על עצמי שעוד לא חיברתי אותם למצבר..

ממשיכים לרכוב עם מפה ועם לשאול אנשים בדרך. כל עצירה ושאלה מה הכיוון הופכת למופע מצחיק של שניים שלושה תורכים שמתווכחים בינם לבין עצמם על הכיוון הנכון. באחת הפעמים אפילו נעצר לידנו רכב , הנהג מסביר שהוא בעצמו רוכב ויש לו "ימאהה פייזר" ושואל מיוזמתו איך הוא יכול לעזור, בהמשך מוביל אותנו "באף" עד ליציאה אותה חיפשנו . אנשים טובים באמצע הדרך .

בערב מגיעים ל"נידה" אחרי 315 ק"מ של רכיבה, מוצאים מלון זול והולכים לחטוף משהו לאכול. בדרך חזרה משטרה ליד המלון, בעל המלון אומר שהכל בסדר ומלווה אותנו עד החדר.. לא דוחפים את האף והולכים לישון .

בוקר, קיפול זריז, היום רכיבה קצרה וקלה של 58 ק"מ בלבד.

שעתיים מאוחר יותר , אני בתוך שלולית בוץ , רחמים שוכב על הצד ויוליה בכלל על טרקטור שנותן לה טרמפ..

מה נהיה?

img_0644.jpg

בבוקר כשהכנסתי את המסלול ל GPS באופן לא ברור אני מקבל הודעה שהמסלול הוא מסלול שיכול להשתנות ושאין אחריות על כך שהדרך אכן תקינה \ קיימת \  נמצאת על כדור הארץ .

אני מוחק את ההודעה כלאחר יד ומתייחס אליה כמו שאר הודעות כיסוי התחת שכל מי שעושה היום משהו, משחרר לאוויר רק כדי שלא יתבעו לו את החיים .

ובאמת אחרי כמה קילומטרים של רכיבה מדהימה, הדרך מתחילה להתחרבש עד לנק' בה כמה מקומיים מנפנפים לנו לחזור לאחור .סיגריות לחיצות ידיים ואז מסתבר שהדרך בהמשך חסומה. אחרי 5 דק' מגיע טרקטור ומהכיוון השני טרקטור נוסף  ומתחילים לעבוד על הדרך , יוליה עולה על הטרקטור כדי להוריד משקל ואני עוקף ליד הדרך .באחת השלוליות אני מהסס לשניה והופ – על הצד .

1782444_800957983336271_9039901221396430925_o.jpg

תאוריית ה"אופנוע 650 גג" מוכיחה את עצמה ואני מצליח להרים את רחמים עם השריר של הקריזה. אחרי חצי ק"מ יוליה יורדת מהטרקטור יבשה ונקייה , ואני נראה כמו סמרטוט רצפה ..תחנת דלק , דלק , טילון , ועוד פעם אנשים נחמדים , יושבים ביחד ומדברים עם כל מיני סימנים צורות ומילים בצהרים מגיעים לאיהלארה – אוכל טוב , מקלחת עם מים חמים או קרים (אין באמצע.. )מחר טיול בואדי איהלארה שאמור להיות אחד היפים אם לא ה…

11122330_800957880002948_4877476183667066072_o.jpg

לעוד מידע נא הכנסו לדף הפייס של אלעד כאן

—————————————————————————–

כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לאלעד לוי

—————————————————————————

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

30 ביוני 2015 אלעד ויוליה בדרך המשי -1

לרכוב בחלום של משי

שמי אלעד לוי, יליד 1976, נולדתי וגדלתי בנס ציונה. בשנת 93' קניתי את האופנוע הראשון שלי.
מאז חליתי בקדחת הדו גלגלי ובצורה כזו או אחרת, תמיד ליווה אותי אופנוע בכל נקודה בחיי.
אחרי השירות הצבאי, כמו כל משוחרר טרי, יצאתי לטיול תרמילאים בדרום אמריקה, כבר בתחילת הטיול הבנתי שאני לא נמצא במקום שאני צריך להיות בו. באמצע הטיול חתכתי לטקסס ולאחר כמה חודשי עבודה ב"מובינג" רכשתי את ה-KLR שלי עימו חציתי את מרכז אמריקה.

בהמשך הגיעו טיולים נוספים באירופה בנפאל והודו, גם שם על אופנועים, אבל עדיין לא הרגשתי את הדבר האמיתי.
גבי בבלי כתב בזמנו את ספרו "ללא גבולות" וסיפר את סיפור מסעותיו בחבלי ארץ נידחים, הסיפורים הללו והיתוש המעצבן הכלוא בתוך הראש שלי לא עזבו אותי במנוחה.

שני ספרי קאלט ישראליים מענגים למדי של שני אאוטסיידרים שמימשו חלום. סיגל גבע הקיפה לבד את אוסטרליה על אופנוע נגד כיוון השעון. וגבי בבלי נסע סביב העולם באמת במקומות שרק דרכונו השבדי איפשר לו לחזור משם בשלום.


אז הנה אני כאן היום, מתחיל את הצעדים הראשונים לקראת טיול שמתחיל כאן, אבל לא ברור היכן יסתיים
מושכים קלאצ' ומכניסים לראשון ..

הכנות לטיול
ההכנות לטיול מתחילות בעצם בשילוב של (איך לא) שלושה אלמנטים בסיסיים:
הגיון בריא – המרכיב החשוב ביותר. מי שמחליט לצאת לטיול אופנוע ארוך , כבר הריץ את התרחיש בראש מליון ואחת פעמים . למעשה עם מחשבה עמוקה ויסודית של איך הטיול אמור להיראות , אפשר להגיע לרמת הכנה טובה יחסית של הטיול .
נסיון אישי – ידע אישי מצטבר הוא מצרך יקר , ובסופו של דבר מעבר לתרומה שלו לתכנון הכללי, גם עוזר מאוד בפרטים הקטנים כמו למשל איזה מכנסי רכיבה לקחת, איך לסדר את הציוד, מה לא לקחת ואיך להימנע מכל מיני צרות בדרך.
נסיון וידע חיצוניים – אלמנט הכרחי לכל טיול, הידע הקיים בספרי טיולים ואתרי אינטרנט הוא אדיר, וניתן לשבת שעות וללקט מידע רב. מעבר לכך, ידע אישי של מטיילים שכבר עשו את הטיול לא יסולא בפז ומאפשר להימנע מתקלות אפשריות ולהכין מראש פתרונות לבעיות מוכרות שקיימות "בילט אין" במסלול – אני את שלי קיבלתי משיחה עם דורון קדמיאל שעזר לי רבות.
נעבור רגע לצד המעשי של ההכנות:

האופנוע :
איזה אופנוע לבחור ?
התשובה לא חד משמעית ואף פעם לא תהיה  לכל אופנוע יש בעד ונגד, יתרונות וחסרונות.
כללי האצבע שהנחו אותי בבחירת אופנוע לטיול היו כאלו:
מתאים לי מבחינה כלכלית (במילים פשוטות כזה שאני יכול להרשות לעצמי לקנות)
נפח סביב ה 600 סמ"ק (אני מאמין גדול באופנועים חד צילינדריים, בעלי נפח בינוני).
אמין (שזה אומר בלי הרבה אלקטרוניקה, מנוע פשוט ומוכח) .
יכולת נשיאת ציוד ורכיבה בצמד בחלק מהטיול.
יכולת שטח טובה.
מיכל דלק גדול.
מה יצא מכל זה ? ק.ט.מ אדוונצ'ר 640. לאופנוענים רבים נעמדו עכשיו השערות בגב ועלה סימן שאלה על סעיף האמינות, לא אשקר ואומר כי גם לי השאלה עלתה, אבל אחרי חפירות קיבלתי החלטה שזה האופנוע שהכי מתאים לי לטיול – נחיה ונראה.

img_0534.jpg
מהן ההכנות שצריך לעשות לאופנוע?
טיפול רגיל.
החלפת כל מכלול שצריך החלפה בדגש על מיסבים, רפידות בלם , וחלקים נשחקים אחרים .
טיפול בבולמים – בדיקה ואם צריך שיפוץ .
בחירת ח"ח לאופנוע (כאלה שנצטרך! לא לקחת מוסך שלם על הגב – אין צורך), בגדול מדובר על פנימיות, ערכת תיקון פנצ'רים, פילטרים, דיסקיות וברגים, כבל קלאץ', ידית קלאץ'  נוריות, רפידות בלם.
כלי עבודה מתאימים לאופנוע (בדגש על מתאימים – גם פה לא לקחת סתם), וחומרים הכרחיים כמו איזוליבנד, אזיקונים, לוקטייט, RTV, חוטי חשמל, ברגים אומים ושמנים.
מיני קומפרסור – חוסך הרבה עצבים כשצריך.
מנעול וכיסוי לאופנוע.
מס' ל.ז לבן ממשרד הרישוי בחולון – בכל זאת, לא מתים עלינו בכל מקום ולא צריך לנפנף בזה

.
נשיאת הציוד:
שתי אפשרויות בגדול – תיקים רכים או מזוודות קשיחות.
אני מטייל עם מזוודות קשיחות מכיוון שכך נוח יותר לארגן ולאחסן את הציוד שגם נשמר טוב יותר. כמו כן הבלאי של המזוודות הקשיחות לרוב זניח לעומת התיקים הרכים. מה החיסרון? משקל, גודל, דורש תת שלדה מתאימה שתחזיק את המזוודות – למרבית האופנועים ניתן לרכוש במחיר גבוה להחריד את סט המזוודות – אני את שלי הכנתי במפעל אלומיניום בגווטמאלה ומאז הן משרתות אותי.
בנוסף לכך הוספתי תיק גדול אטום למים שיושב על הסבל האחורי ומכיל את הציוד הקל (בגדים וכו' ).
כמו כן תיק מיכל עם תא למפה.

יציאה מהארץ:
עד שיבוא השלום, כל אופנוע שיוצא מכאן יצטרך לעלות על טיסה או על מעבורת.
האופציה של מעבורת זולה פשוטה ומיידית יותר מטיסה, ולכן יותר הגיוני לצאת כך מהארץ בטח ליעדים אותם בחרתי לטיול .
בשורה התחתונה ונכון להיום – רק "רוזנפלד ספנות" מוציאה מעבורות מחיפה לקפריסין או יוון – אופנוע יעלה 400 יורו וכל נוסע 300 יורו נוספים (ליוון – שלושה ימים) לקפריסין תהיה העלות 250 לאופנוע ו250 לנוסע (לילה אחד)  תוסיפו על כל מיסי נמל של בערך 150 יורו לשני הצדדים.
כן, ניתן להמשיך מקפריסין לתורכיה, יש איזה עניין של החתמת יציאה בדרכון כאשר עוזבים את הצד התורכי של האי (כיוצאים משם התורכים לא מחתימים יציאה כי מבחינתם אתה כבר למעשה בתורכיה, כך שבדרכון יש חותמת כניסה בלי יציאה) אבל העניין פתיר בהתנהלות נכונה (שאלו את בעלי הנסיון..)
חובה להוציא ביטוח למדינות אירופה – "גרין קארד", אני עשיתי את הטעות ושילמתי לרוזנפלד ספנות הרבה יותר ממה שצריך, הכי טוב פשוט לפנות לחברות אירופאיות שעושות את הביטוח ולשלם להם פחות באופן משמעותי . חברה לדוגמא היא "ARISA ASSURANCES" .
ויזות ומעברי גבול:
חשוב להכין מראש את מה שניתן – כלומר בטיול אותו אני מתכנן יש צורך בויזה לקזחסטן (יש) אוזבקיסטן (בדרך – מחזיק אצבעות) ואזרביג'אן (שתונפק בגיאורגיה) .
להכין מראש את נק' המעבר בין המדינות – לא כל כביש הוא מעבר .
להבין כי מעברי גבול הן נק' מפגש של בירוקרטיה , חשדנות , בטחון ועומס – להגיע רגועים ולצאת רגועים – בסוף עוברים !
ציוד אישי :
כמו רשימת ציוד לכל טיול רגיל.
הדגשים הנוספים לטיול עם אופנוע הם:
ציוד רכיבה (לא להתפשר) .
מסמכים רלוונטיים: רשיון רכב בינלאומי (ממסי – מצ'וקמק ), רשיון נהיגה בין לאומי (ממסי, גם מצ'וקמק) .
ביגוד חם ונגד גשם.
יכולת נשיאת מים נוספת / דלק (תלוי באזורי הטיול).
משואת איכון (לא חובה – אני בחרתי לקחת "SPOT" שנותן איכון בלחיצה בכל מקום במסלול כולל לחצן SOS ).
ערכת בישול בשטח (בנזיניה הכי פשוט כך גם יש דלק כל הזמן, אני בחרתי לקחת את ה TRANJIA הותיקה שלי – כהליה).
אוהל זוגי.
והכי חשוב – להיות אופטימי! ההבדל בין אופטימי לפסימי הוא שאופטימי מקבל החלטה מושכלת ורץ על הביצוע מההתחלה ועד הסוף, הפסימי יעצור אחרי הצד הראשון ויתחיל לשאול את עצמו למה בכלל קיבל את ההחלטה מלכתחילה וכך לא יגיע רחוק. הפחד מניע אותנו גם ככה יותר מדי בחיים שלנו כישראלים וכבני אדם, זה המקום לשים אותו בצד (לא לבטלו לגמרי) ולתת בגז.

——————————————————————–

כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לאלעד לוי

——————————————————————-

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

« פוסטים נוספים